ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מח - עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] על אשר מעלתם בי וכו' במי מריבת קדש מדבר צין וכו' (דברים ל"ב) צירי זה בחינת וייצר יצירה לטב יצירה לביש יצירה לשכר יצירה לענש (זהר בראשית כ"ז וברע"מ בהר קיא) ובברכות ס"א בחינת דין ורחמים וזה בחינת בינה, ששם נוצר הולד, כמו שכתוב (משלי ב') : "כי אם לבינה תקרא" ושם שני בחינות חסד ודין, כי משם דינין מתערין (זוהר ויקרא י:) והיא בחינת סכה, כמו שכתוב (תהלים קל"ט) : "תסכני בבטן אמי" והיא בחינת כח התפילה מה שמתפללין בכח, "כל עצמותי תאמרנה" וכו' (תהלים ל"ה) והוא בחינת סכה, כמו שכתוב (איוב י) : "בגידים ועצמות תסוככני" כי כח שאדם מכניס בתבות, הם כ"ח אתון דעבדא דבראשית, שבהם נברא העולם (אבות פרק ה') מקבלין כח מכ"ח אתון אלו והדבורים שאדם מדבר בכח, הם עצמן הדבורים של הקדוש ברוך הוא (ישעיה נ"א) : "ואשים דברי בפיך" כי הם עצמם דבר ה', והם "כח מעשיו" (תהלים קי"א) והמאמרות שבהם נברא העולם, הם בחינת חסד, כמו שכתוב (תהלים פ"ט) : "כי אמרתי עולם חסד יבנה" והחסד הוא בחינת סכה, בחינת חבוק וזה "ואשים דברי בפיך", אזי "ובצל ידי כסיתיך" שהיא בחינת סכה שהיא בחינת צל יד, חבוק יד ימין (זהר פינחס רי"ד:). אבל הדבורים שאינם דבורים קדושים אזי גורם שנתעורר סכת נוצרים, סכת עכו"ם כמו שכתוב (תהלים קמ"ד) : "אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר" שהוא חבוק דסטרא אחרא וזה פרוש, (שם ל"א) : "תצפנם בסכה מריב לשונות" כי כשלשונות של עכו"ם גוברים, חס ושלום אזי השכינה היא ריב עם קדשא בריך הוא (תקון כ"א דף מ"ד:) "שמעו הרים ריב" 'דאיהי ריב על בנהא בגלותא' כי בארץ ישראל איהי רבי (שם דף מ"ה:), שנתהפך אתון רי"ב ונעשה רב"י ועקר ארץ ישראל על ידי כח מעשיו, כמו שכתוב (תהלים קי"א) : "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" אבל כשכח הזה, הינו בחינת סכה נפגם אזי גוברים אמות העולם גובר ימין שקר ונעשה מרב"י רי"ב אזי איהי ריב על בנהא שגלו משלחן אביהם ומארצם יצאו ובשביל זה, סכה, הינו תפילה בכח, היא סגלה לבנים ובשביל זה, תכף אחר סוכות שמיני עצרת שהנוקבא עוצרת וקולטת הטפה שלא תפיל (כמבאר ב"פרי עץ חייםבסופו בכונות שמיני עצרת) וזה בחינת "תסכני בבטן אמי", הינו בחינת סכה נעשה בחינת עבור ובשביל זה "ותתפלל חנה על ה'" (שמואל א א זהר אחרי עט: ועי' זהר תולדות קל"ז ובפי' אוה"ח שם) שהיא בחינת סכה גם ארץ ישראל סגלה לבנים כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ראש השנה ט"ז:) : "לך לך מארצך", ושם תזכה לבנים (תהלים קכ"ז) וזה מחמת, "שכר פרי הבטן" שכר סכה, בחינת: "תסכני בבטן אמי" כי עקר ארץ ישראל, הוא על ידי כח מעשיו, כמו שכתוב "כח מעשיו וכו' לתת להם נחלת" וכו' וכח הזה הוא בחינת סכה, "כל עצמותי תאמרנה" בחינת: "בגידים ועצמות תסוככני" בחינת "ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך" וזה בחינת (מיכה ו') : "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט" זה הדין (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה מכות כ"ד), בחינת: "שמאלו תחת לראשי" (שיר השירים ב') "ואהבת חסד", זה בחינות חסדים הפנימיים "והצנע לכת", זה בחינות מקיפים, בחינת סכה כי דפנות הסכה הם שתים כהלכתן, שהם נצח והוד, ושלישית אפילו טפח (סכה ו:), שהוא בחינות יסוד וזה בחינות: "והצנע לכת" 'והצנע', זה בחינות יסוד, 'מגלה טפח ומכסה טפח' (נדרים כ:) ו'לכת', זה בחינות נצח והוד "עם ה' אלקיך" זה בחינת ארץ ישראל כי 'כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוקי' (כתבות ק"י:) כי ארץ ישראל נעשה מכח מעשיו כנ"ל ולעתיד לבוא שיתנסו אמות העולם על ידי מצות סכה (עיין ע"ז ג') אז נתקים (צפניה ג') : "אז אהפך אל כל העמים שפה ברורה" שפה ראשי תבות של שכר פרי הבטן, הינו בחינת סכה כנ"ל. גם אז נתהפך ריב לשונות, ולא יהיה בחינת ריב כנ"ל ויהיה שפה אחת לעבדו שכם אחד (משלי י"ב) : "שפת אמת תכון לעד" הינו, אפילו עכו"ם יחזרו לעבדו שכם אחד וזה (בראשית ד') : "אם תיטיב שאת", ראשי תבות שפת אמת תכון לפתח חטאת רובץ, ראשי תבות רחל למפרע בחזרת אנפין בחינת ריב שהיא ריב בגלותא, דמתגברין אמין דעלמא, ריב לשונות אשר פיהם דבר שוא וכו' וזה פרוש במי מריבת זה בחינת מי החסדים, בחינת סכה שמצלת מריב לשונות כמו שכתוב: "תצפנם בסכה מריב לשונות" כנ"ל. קדש תרגומו רקם, לשון רקם וציר בחינת צירי כנ"ל, שממנו יצירת הולד מדבר צין לשון ציני הר הברזל (סכה ל"ב:) : לשון תמורה וחלוף פרוש כי הקדוש ברוך הוא צוה להם שידברו אל הסלע כדי שילמדו ישראל קל וחמר על שכר וענש כפרוש רש"י והם [פגמו] בהדבור, וגרמו, חס ושלום התגברות של הריב לשונות וגרמו התגברות ימין שקר, כמו שכתוב "אשר פיהם דבר שוא" וכו' וזה פרוש צין, לשון תמורה, תמורת קדש, תמורת צירי, תמורת סכה דקדשה, נעשה סכה בקלפה, חס ושלום כי מנגד תראה ושמה לא תבוא כי ארץ ישראל הוא מכח מעשיו כנ"ל
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי וְכוּ' בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִין וְכוּ'

צֵירֵי זֶה בְּחִינַת וַיִּיצֶר

יְצִירָה לְטָב יְצִירָה לְבִישׁ

יְצִירָה לְשָׂכָר יְצִירָה לְענֶשׁ וּבִבְרָכוֹת ס"א בְּחִינַת דִּין וְרַחֲמִים

וְזֶה בְּחִינַת בִּינָה, שֶׁשָּׁם נוֹצָר הַוָּלָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי אִם לַבִּינָה תִּקְרָא"

וְשָׁם שְׁנֵי בְּחִינוֹת חֶסֶד וְדִין, כִּי מִשָּׁם דִּינִין מִתְעָרִין

וְהִיא בְּחִינַת סֻכָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי"

וְהִיא בְּחִינַת כּחַ הַתְּפִילָּה מַה שֶּׁמִּתְפַּלְּלִין בְּכחַ, "כָּל עַצְמוֹתַי תּאמַרְנָה" וְכוּ'

וְהוּא בְּחִינַת סֻכָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּגִידִים וַעֲצָמוֹת תְּסוֹכְכֵנִי"

כִּי כּחַ שֶׁאָדָם מַכְנִיס בַּתֵּבוֹת, הֵם כ"ח אַתְוָן דְּעֻבְדָּא דִּבְרֵאשִׁית, שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם

מְקַבְּלִין כּחַ מֵכ"ח אַתְוָן אֵלּוּ

וְהַדִּבּוּרִים שֶׁאָדָם מְדַבֵּר בְּכחַ, הֵם עַצְמָן הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: "וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיך"

כִּי הֵם עַצְמָם דְּבַר ה', וְהֵם "כּחַ מַעֲשָׂיו"

וְהַמַּאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם, הֵם בְּחִינַת חֶסֶד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה"

וְהַחֶסֶד הוּא בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת חִבּוּק

וְזֶה "וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיך", אֲזַי "וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיך"

שֶׁהִיא בְּחִינַת סֻכָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת צֵל יָד, חִבּוּק יַד יָמִין .

אֲבָל הַדִּבּוּרִים שֶׁאֵינָם דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים

אֲזַי גּוֹרֵם שֶׁנִּתְעוֹרֵר סֻכַּת נוֹצְרִים, סֻכַּת עַכּוּ"ם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר"

שֶׁהוּא חִבּוּק דְּסִטְרָא אָחֳרָא

וזה פֵּרוּשׁ,: "תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת"

כִּי כְּשֶׁלְּשׁוֹנוֹת שֶׁל עַכּוּ"ם גּוֹבְרִים, חַס וְשָׁלוֹם

אֲזַי הַשְּׁכִינָה הִיא רִיב עִם קֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא "שִׁמְעוּ הָרִים רִיב" 'דְּאִיהִי רִיב עַל בְּנָהָא בְּגָלוּתָא'

כִּי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִיהִי רַבִּי, שֶׁנִּתְהַפֵּך אַתְוָן רִי"ב וְנַעֲשֶׂה רַבִּ"י

וְעִקַּר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי כּחַ מַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם"

אֲבָל כְּשֶׁכּחַ הַזֶּה, הַיְנוּ בְּחִינַת סֻכָּה נִפְגָּם

אֲזַי גּוֹבְרִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם גּוֹבֵר יְמִין שֶׁקֶר וְנַעֲשֶׂה מֵרַבִּ"י רִי"ב

אֲזַי אִיהִי רִיב עַל בְּנָהָא

שֶׁגָּלוּ מִשֻּׁלְחַן אֲבִיהֶם וּמֵאַרְצָם יָצָאוּ

וּבִשְׁבִיל זֶה, סֻכָּה, הַיְנוּ תְּפִילָּה בְּכחַ, הִיא סְגֻלָּה לְבָנִים

וּבִשְׁבִיל זֶה, תֵּכֶף אַחַר סוכּוֹת שְׁמִינִי עֲצֶרֶת

שֶׁהַנּוּקְבָא עוֹצֶרֶת וְקוֹלֶטֶת הַטִּפָּה שֶׁלּא תַּפִּיל

וְזֶה בְּחִינַת "תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי", הַיְנוּ בְּחִינַת סֻכָּה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת עִבּוּר וּבִשְׁבִיל זֶה "וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה עַל ה'" שֶׁהִיא בְּחִינַת סֻכָּה

גַּם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל סְגֻלָּה לְבָנִים

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "לֶך לְך מֵאַרְצֶך", וְשָׁם תִּזְכֶּה לְבָנִים

וְזֶה מֵחֲמַת, "שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן"

שְׂכַר סֻכָּה, בְּחִינַת: "תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי"

כִּי עִקַּר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הוּא עַל יְדֵי כּחַ מַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "כּחַ מַעֲשָׂיו וְכוּ' לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת" וְכוּ'

וְכחַ הַזֶּה הוּא בְּחִינַת סֻכָּה, "כָּל עַצְמוֹתַי תּאמַרְנָה"

בְּחִינַת: "בְּגִידִים וַעֲצָמוֹת תְּסוֹכְכֵנִי"

בְּחִינַת "וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיך וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיך"

וְזֶה בְּחִינַת: "הִגִּיד לְך אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּך כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט"

זֶה הַדִּין, בְּחִינַת: "שְׂמאלוֹ תַּחַת לְראשִׁי"

"וְאַהֲבַת חֶסֶד", זֶה בְּחִינוֹת חֲסָדִים הַפְּנִימִיִּים

"וְהַצְנֵעַ לֶכֶת", זֶה בְּחִינוֹת מַקִּיפִים, בְּחִינַת סֻכָּה

כִּי דָּפְנוֹת הַסֻּכָּה הֵם שְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן, שֶׁהֵם נֶצַח וָהוֹד, וּשְׁלִישִׁית אֲפִילּוּ טֶפַח, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת יְסוֹד

וְזֶה בְּחִינוֹת: "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת"

'וְהַצְנֵעַ', זֶה בְּחִינוֹת יְסוֹד, 'מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח'

וְ'לֶכֶת', זֶה בְּחִינוֹת נֶצַח וָהוֹד

"עִם ה' אֱלקֶיך" זֶה בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי 'כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹקַי'

כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה מִכּחַ מַעֲשָׂיו כַּנַּ"ל

וְלֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁיִּתְנַסּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם עַל יְדֵי מִצְוַת סֻכָּה

אָז נִתְקַיֵּם: "אָז אֶהְפּך אֶל כָּל הָעַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה"

שָׂפָה רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן, הַיְנוּ בְּחִינַת סֻכָּה כַּנַּ"ל.

גַּם אָז נִתְהַפֵּך רִיב לְשׁוֹנוֹת, וְלא יִהְיֶה בְּחִינַת רִיב כַּנַּ"ל

וְיִהְיֶה שָׂפָה אֶחָת לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד

"שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד"

הַיְנוּ, אֲפִילּוּ עַכּוּ"ם יַחַזְרוּ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד

וְזֶה: "אִם תֵיטִיב שְׂאֵת", רָאשֵׁי תֵּבוֹת שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן

לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת רָחֵל לְמַפְרֵעַ

בַּחֲזָרַת אַנְפִּין בְּחִינַת רִיב שֶׁהִיא רִיב בְּגָלוּתָא, דְּמִתְגַּבְּרִין אֻמִּין דְּעָלְמָא, רִיב לְשׁוֹנוֹת אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וְכוּ'

וְזֶה פֵּרוּשׁ בְּמֵי מְרִיבַת

זֶה בְּחִינַת מֵי הַחֲסָדִים, בְּחִינַת סֻכָּה שֶׁמַּצֶּלֶת מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת" כַּנַּ"ל.

קָדֵשׁ תַּרְגּוּמוֹ רֶקֶם, לְשׁוֹן רִקֵּם וְצִיֵּר בְּחִינַת צֵירֵי כַּנַּ"ל, שֶׁמִּמֶּנּוּ יְצִירַת הַוָּלָד

מִדְבַּר צִין לְשׁוֹן צִינֵי הַר הַבַּרְזֶל: לְשׁוֹן תְּמוּרָה וְחִלּוּף

פֵּרוּשׁ כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא צִוָּה לָהֶם שֶׁיְּדַבְּרוּ אֶל הַסֶּלַע

כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ יִשְׂרָאֵל קַל וָחֹמֶר עַל שָׂכָר וָענֶשׁ כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י

וְהֵם [פָּגְמוּ] בְּהַדִּבּוּר, וְגָרְמוּ, חַס וְשָׁלוֹם הִתְגַּבְּרוּת שֶׁל הָרִיב לְשׁוֹנוֹת

וְגָרְמוּ הִתְגַּבְּרוּת יְמִין שֶׁקֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא" וְכוּ'

וְזֶה פֵּרוּשׁ צִין, לְשׁוֹן תְּמוּרָה, תְּמוּרַת קדֶשׁ, תְּמוּרַת צֵירֵי, תְּמוּרַת סֻכָּה דִּקְדֻשָּׁה, נַעֲשֶׂה סֻכָּה בִּקְלִפָּה, חַס וְשָׁלוֹם

כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה וְשָׁמָּה לא תָבוֹא

כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא מִכּחַ מַעֲשָׂיו כַּנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פה - אֱגוֹזִים הַנִּקְרָאִים לוּזִים
...מוהר"ן ח"ב - תורה פה - אגוזים הנקראים לוזים אגוזים הנקראים לוזים הם רומזים לבחינת לאה שהיא בערף שהיא נקבא ראשונה ואחר כך נכנסין לבית המקדש שהוא בחינת: יעקב קראו בית אל וזהו שפרש רש"י, שדרך לוז, נכנסין לבית אל וזהו:"נחמו נחמו" נחמו גימטריא קדקד שהוא בחינת ערף, שעל ידה נכנסין לבית אל וזהו שלשה שבועות שהם עשרים ואחד יום שבין המצרים וכנגדו באילן לוז בשביל זה נוהגין לאכל ביצה בסעדה המפסקת בתשעה באב כי הביצה נגמרת בעשרים ואחד יום כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה . תרנגלת מולדת לעשרים ואחד יום וכו', וכנגדו באילן...
לזרוק את השכל. מדוע וכיצד?
...מדוע וכיצד? breslev.eip.co.il/?key=565 - חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו אמר כל מי שיצית אותי ויקים כל מה שאני מצוה בודאי יהיה צדיק גדול יהיה מה שיהיה. והעקר להשליך שכל עצמו לגמרי רק כאשר יאמר הוא יקים הכל כמאמרו. ואמר אז ענין עם נבל ולא חכם, כמבאר בספר לקוטי א' בסימן קכ"ג מן הסתם מי שיכול ללמד ביותר מסגל ביותר breslev.eip.co.il/?key=395 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכג - לקשר עצמו להצדיק שבדור העקר והיסוד שהכל תלוי בו לקשר עצמו להצדיק שבדור ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עה - יְבָרְכֵנוּ אֱלקִים וְיִירְאוּ אתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ
...אתו כל אפסי ארץ [לשון החברים] יברכנו אלהים וייראו אתו כל אפסי ארץ דהנה, יש מדת נצחון ומחלקת ומלחמה ומהיכן בא מדה זו ? מדמים שעדין לא עבד בהם השם יתברך כמו שכתוב: "ויז נצחם" ופרש רש"י: 'דמים' 'ולא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' וכו' ובמחלקת יש בחינת העושה שלום והוא בחינת העלאת מיין נוקבין למשל, כשנופל לאדם איזה קשיא, הוא בחינות מחלקת והתרוץ, הוא בחינת העושה שלום והוא העלאת מיין נוקבין ולפעמים, שלום עושה שלום במקום אחר והוא העלאת מיין נוקבין למקום אחר ותורה ותפילה, הוא גם כן ב
שיחות הר"ן - אות קצ - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קצ - גדולות נוראות השגתו אמר: שכמה פעמים ציר לעצמו עניני מיתה כאלו הוא מת ממש עד שהרגיש טעם מיתה ממש גם אני שמעתי שאמר שבימי נעוריו היה מציר לעצמו מיתתו ואיך יבכו עליו וכו' וציר לעצמו היטב כל עניני מיתה ואמר שהוא מלאכה לציר לעצמו זאת היטב
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ד
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ד קצת אמרו שנסע כדי למצא שם את הכתבים של הבעל שם טוב שסגרם באבן ואומרים קצת שהם טמונים שם בקאמיניץ ואמרו שנסע לשם בשביל זה והוא זכרונו לברכה, התלוצץ מזה ואמר שלא נסע כלל בשביל זה כי אינו צריך להם כלל ואמר, אלו היה רוצה אותן הכתבים היו מביאים אותם לביתו אך הוא אין צריך להם כלל
שיחות הר"ן - אות נד
שיחות הר"ן - אות נד השם יתברך אינו עושה שני פעמים דבר אחד כי אפילו גלגולים אין זאת הנשמה נתגלגלת פעם שניה כמות שהיא רק זאת הנפש עם זה הרוח וכיוצא בזה כידוע נמצא שעכשו כשזה הנפש מתקבץ עם רוח אחר וכיוצא בזה שוב אין זה מה שהיה קדם כי אין השם יתברך עושה שני פעמים דבר אחד
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יד
...ישראל - אות יד ואז באותו העת היתה המלחמה של הצרפת שהלך הצרפת לארץ התוגר למצרים ולארץ ישראל וכיוצא כמפרסם וכאשר נשמע לאנשי סטנבול שהמלחמה הנ"ל מתעוררת, והצרפת הולך ובא על הים אזי לא רצו קהלה קדישא של סטנבול להניח שום יהודי לצאת מקיר העיר וחוצה, לפרש על הים ורבנו זכרונו לברכה, לא השגיח על זה ורצה להפקיר את עצמו ואמר להאיש שהיה עמו: תדע שאני רוצה לסכן את עצמי אפילו בסכנות גדולות ועצומות אך את נפשך איני רוצה להפקיר בכן אם תרצה קח לך מעות על הוצאות ושוב בשלום לביתך ואני אסע לבדי בהעלם ובהסתר מאנשי סטנבול...
שיחות הר"ן - אות קצח - גדולות נוראות השגתו
...נוראות השגתו שנת תק"ע בחרף אחר חנוכה בעת שבאתי מברדיטשוב אמר לי שיש לו מעשה לספר ואמר שהמעשה הזאת שרוצה לספר לא ספרו אותה כי אם פעם אחד לפני בית ראשון וגם הנביאים לא ידעו הסוד שלה כי אם הנביא שספר אותה ומי שספר אותה לפניו והוא חדוש גדול והגם שכבר ספרו אותה כנ"ל אף על פי כן הוא חדוש גמור, הינו דבר חדש לגמרי כי בודאי מאז עד עתה נעשה מה שנעשה ואז ספרו אותה כמו שהיה ראוי אז ועתה צריכין לספרה כמו שראוי עתה [ולא זכינו לשמעה] ועל ידי המעשה שוב אינו קשה לי כלל בעניננו כי מתחלה היה קשה לי קצת מפני מה יהיה...
חיי מוהר"ן - פ - שיחות שהיה אצל כל תורה
...מוהר"ן - פ - שיחות שהיה אצל כל תורה אות פ מה שנאמר שם בסוף על פסוק ויהי מקץ על פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה על בר בי רב דחד יומא. זה נתגלגל על ידי איש אחד מבני הנעורים שנסע אליו על שבת חנוכה מברסלב ונתעכב בנעמרוב ולא בא על אותו שבת ואחר שבת בא לכאן ורבנו זכרונו לברכה בעת שאמר התורה ימי חנוכה הנ"ל לא סים לפרש המקרא ויהי מקץ על פי התורה הנ"ל עד שבא האיש הנ"ל אחר שבת אז התחיל לפרש המקרא הנ"ל על פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה מענין בר בי רב דחד יומא. והיה מענינו כי זה האיש היה ממש בר בי רב דחד יומא כי...
האם העולם קיים בזכות התורה או התפילה?
...שאלה: רבי נחמן מברסלב מדבר רבות בספריו על עניין התפילה, ואף הזכיר בזה את מ"ש "ולוואי ויהיה אדם מתפלל כל היום כולו" וכיו"ב. יחד עם זאת, כידוע אלמלא התורה אין קיום לעולם, כמו שמבוא על הפסוק "אלמלא בריתי יומם וליל חוקות שמים וארץ לא שמתי". אז האם העולם קיים בזכות התורה או בזכות התפילה? אשמח שתעשו לי סדר בעניין הזה. * תשובה. העניין הוא כדלקמן: אכן כל הקיום של כל העולם כולו, תלוי אך ורק בתורה ולא בתפילה! אלמלא התורה אין קיום לעולם. יחד עם זאת יש להבין כי התורה שבזכותה קיים העולם, היא לא התורה שבנגלה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 24_03_2026 השעה 13:17:32 - wesi2