ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מח - עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] על אשר מעלתם בי וכו' במי מריבת קדש מדבר צין וכו' (דברים ל"ב) צירי זה בחינת וייצר יצירה לטב יצירה לביש יצירה לשכר יצירה לענש (זהר בראשית כ"ז וברע"מ בהר קיא) ובברכות ס"א בחינת דין ורחמים וזה בחינת בינה, ששם נוצר הולד, כמו שכתוב (משלי ב') : "כי אם לבינה תקרא" ושם שני בחינות חסד ודין, כי משם דינין מתערין (זוהר ויקרא י:) והיא בחינת סכה, כמו שכתוב (תהלים קל"ט) : "תסכני בבטן אמי" והיא בחינת כח התפילה מה שמתפללין בכח, "כל עצמותי תאמרנה" וכו' (תהלים ל"ה) והוא בחינת סכה, כמו שכתוב (איוב י) : "בגידים ועצמות תסוככני" כי כח שאדם מכניס בתבות, הם כ"ח אתון דעבדא דבראשית, שבהם נברא העולם (אבות פרק ה') מקבלין כח מכ"ח אתון אלו והדבורים שאדם מדבר בכח, הם עצמן הדבורים של הקדוש ברוך הוא (ישעיה נ"א) : "ואשים דברי בפיך" כי הם עצמם דבר ה', והם "כח מעשיו" (תהלים קי"א) והמאמרות שבהם נברא העולם, הם בחינת חסד, כמו שכתוב (תהלים פ"ט) : "כי אמרתי עולם חסד יבנה" והחסד הוא בחינת סכה, בחינת חבוק וזה "ואשים דברי בפיך", אזי "ובצל ידי כסיתיך" שהיא בחינת סכה שהיא בחינת צל יד, חבוק יד ימין (זהר פינחס רי"ד:). אבל הדבורים שאינם דבורים קדושים אזי גורם שנתעורר סכת נוצרים, סכת עכו"ם כמו שכתוב (תהלים קמ"ד) : "אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר" שהוא חבוק דסטרא אחרא וזה פרוש, (שם ל"א) : "תצפנם בסכה מריב לשונות" כי כשלשונות של עכו"ם גוברים, חס ושלום אזי השכינה היא ריב עם קדשא בריך הוא (תקון כ"א דף מ"ד:) "שמעו הרים ריב" 'דאיהי ריב על בנהא בגלותא' כי בארץ ישראל איהי רבי (שם דף מ"ה:), שנתהפך אתון רי"ב ונעשה רב"י ועקר ארץ ישראל על ידי כח מעשיו, כמו שכתוב (תהלים קי"א) : "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" אבל כשכח הזה, הינו בחינת סכה נפגם אזי גוברים אמות העולם גובר ימין שקר ונעשה מרב"י רי"ב אזי איהי ריב על בנהא שגלו משלחן אביהם ומארצם יצאו ובשביל זה, סכה, הינו תפילה בכח, היא סגלה לבנים ובשביל זה, תכף אחר סוכות שמיני עצרת שהנוקבא עוצרת וקולטת הטפה שלא תפיל (כמבאר ב"פרי עץ חייםבסופו בכונות שמיני עצרת) וזה בחינת "תסכני בבטן אמי", הינו בחינת סכה נעשה בחינת עבור ובשביל זה "ותתפלל חנה על ה'" (שמואל א א זהר אחרי עט: ועי' זהר תולדות קל"ז ובפי' אוה"ח שם) שהיא בחינת סכה גם ארץ ישראל סגלה לבנים כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ראש השנה ט"ז:) : "לך לך מארצך", ושם תזכה לבנים (תהלים קכ"ז) וזה מחמת, "שכר פרי הבטן" שכר סכה, בחינת: "תסכני בבטן אמי" כי עקר ארץ ישראל, הוא על ידי כח מעשיו, כמו שכתוב "כח מעשיו וכו' לתת להם נחלת" וכו' וכח הזה הוא בחינת סכה, "כל עצמותי תאמרנה" בחינת: "בגידים ועצמות תסוככני" בחינת "ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך" וזה בחינת (מיכה ו') : "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט" זה הדין (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה מכות כ"ד), בחינת: "שמאלו תחת לראשי" (שיר השירים ב') "ואהבת חסד", זה בחינות חסדים הפנימיים "והצנע לכת", זה בחינות מקיפים, בחינת סכה כי דפנות הסכה הם שתים כהלכתן, שהם נצח והוד, ושלישית אפילו טפח (סכה ו:), שהוא בחינות יסוד וזה בחינות: "והצנע לכת" 'והצנע', זה בחינות יסוד, 'מגלה טפח ומכסה טפח' (נדרים כ:) ו'לכת', זה בחינות נצח והוד "עם ה' אלקיך" זה בחינת ארץ ישראל כי 'כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוקי' (כתבות ק"י:) כי ארץ ישראל נעשה מכח מעשיו כנ"ל ולעתיד לבוא שיתנסו אמות העולם על ידי מצות סכה (עיין ע"ז ג') אז נתקים (צפניה ג') : "אז אהפך אל כל העמים שפה ברורה" שפה ראשי תבות של שכר פרי הבטן, הינו בחינת סכה כנ"ל. גם אז נתהפך ריב לשונות, ולא יהיה בחינת ריב כנ"ל ויהיה שפה אחת לעבדו שכם אחד (משלי י"ב) : "שפת אמת תכון לעד" הינו, אפילו עכו"ם יחזרו לעבדו שכם אחד וזה (בראשית ד') : "אם תיטיב שאת", ראשי תבות שפת אמת תכון לפתח חטאת רובץ, ראשי תבות רחל למפרע בחזרת אנפין בחינת ריב שהיא ריב בגלותא, דמתגברין אמין דעלמא, ריב לשונות אשר פיהם דבר שוא וכו' וזה פרוש במי מריבת זה בחינת מי החסדים, בחינת סכה שמצלת מריב לשונות כמו שכתוב: "תצפנם בסכה מריב לשונות" כנ"ל. קדש תרגומו רקם, לשון רקם וציר בחינת צירי כנ"ל, שממנו יצירת הולד מדבר צין לשון ציני הר הברזל (סכה ל"ב:) : לשון תמורה וחלוף פרוש כי הקדוש ברוך הוא צוה להם שידברו אל הסלע כדי שילמדו ישראל קל וחמר על שכר וענש כפרוש רש"י והם [פגמו] בהדבור, וגרמו, חס ושלום התגברות של הריב לשונות וגרמו התגברות ימין שקר, כמו שכתוב "אשר פיהם דבר שוא" וכו' וזה פרוש צין, לשון תמורה, תמורת קדש, תמורת צירי, תמורת סכה דקדשה, נעשה סכה בקלפה, חס ושלום כי מנגד תראה ושמה לא תבוא כי ארץ ישראל הוא מכח מעשיו כנ"ל
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי וְכוּ' בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִין וְכוּ'

צֵירֵי זֶה בְּחִינַת וַיִּיצֶר

יְצִירָה לְטָב יְצִירָה לְבִישׁ

יְצִירָה לְשָׂכָר יְצִירָה לְענֶשׁ וּבִבְרָכוֹת ס"א בְּחִינַת דִּין וְרַחֲמִים

וְזֶה בְּחִינַת בִּינָה, שֶׁשָּׁם נוֹצָר הַוָּלָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי אִם לַבִּינָה תִּקְרָא"

וְשָׁם שְׁנֵי בְּחִינוֹת חֶסֶד וְדִין, כִּי מִשָּׁם דִּינִין מִתְעָרִין

וְהִיא בְּחִינַת סֻכָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי"

וְהִיא בְּחִינַת כּחַ הַתְּפִילָּה מַה שֶּׁמִּתְפַּלְּלִין בְּכחַ, "כָּל עַצְמוֹתַי תּאמַרְנָה" וְכוּ'

וְהוּא בְּחִינַת סֻכָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּגִידִים וַעֲצָמוֹת תְּסוֹכְכֵנִי"

כִּי כּחַ שֶׁאָדָם מַכְנִיס בַּתֵּבוֹת, הֵם כ"ח אַתְוָן דְּעֻבְדָּא דִּבְרֵאשִׁית, שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם

מְקַבְּלִין כּחַ מֵכ"ח אַתְוָן אֵלּוּ

וְהַדִּבּוּרִים שֶׁאָדָם מְדַבֵּר בְּכחַ, הֵם עַצְמָן הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: "וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיך"

כִּי הֵם עַצְמָם דְּבַר ה', וְהֵם "כּחַ מַעֲשָׂיו"

וְהַמַּאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם, הֵם בְּחִינַת חֶסֶד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה"

וְהַחֶסֶד הוּא בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת חִבּוּק

וְזֶה "וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיך", אֲזַי "וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיך"

שֶׁהִיא בְּחִינַת סֻכָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת צֵל יָד, חִבּוּק יַד יָמִין .

אֲבָל הַדִּבּוּרִים שֶׁאֵינָם דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים

אֲזַי גּוֹרֵם שֶׁנִּתְעוֹרֵר סֻכַּת נוֹצְרִים, סֻכַּת עַכּוּ"ם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר"

שֶׁהוּא חִבּוּק דְּסִטְרָא אָחֳרָא

וזה פֵּרוּשׁ,: "תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת"

כִּי כְּשֶׁלְּשׁוֹנוֹת שֶׁל עַכּוּ"ם גּוֹבְרִים, חַס וְשָׁלוֹם

אֲזַי הַשְּׁכִינָה הִיא רִיב עִם קֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא "שִׁמְעוּ הָרִים רִיב" 'דְּאִיהִי רִיב עַל בְּנָהָא בְּגָלוּתָא'

כִּי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִיהִי רַבִּי, שֶׁנִּתְהַפֵּך אַתְוָן רִי"ב וְנַעֲשֶׂה רַבִּ"י

וְעִקַּר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי כּחַ מַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם"

אֲבָל כְּשֶׁכּחַ הַזֶּה, הַיְנוּ בְּחִינַת סֻכָּה נִפְגָּם

אֲזַי גּוֹבְרִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם גּוֹבֵר יְמִין שֶׁקֶר וְנַעֲשֶׂה מֵרַבִּ"י רִי"ב

אֲזַי אִיהִי רִיב עַל בְּנָהָא

שֶׁגָּלוּ מִשֻּׁלְחַן אֲבִיהֶם וּמֵאַרְצָם יָצָאוּ

וּבִשְׁבִיל זֶה, סֻכָּה, הַיְנוּ תְּפִילָּה בְּכחַ, הִיא סְגֻלָּה לְבָנִים

וּבִשְׁבִיל זֶה, תֵּכֶף אַחַר סוכּוֹת שְׁמִינִי עֲצֶרֶת

שֶׁהַנּוּקְבָא עוֹצֶרֶת וְקוֹלֶטֶת הַטִּפָּה שֶׁלּא תַּפִּיל

וְזֶה בְּחִינַת "תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי", הַיְנוּ בְּחִינַת סֻכָּה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת עִבּוּר וּבִשְׁבִיל זֶה "וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה עַל ה'" שֶׁהִיא בְּחִינַת סֻכָּה

גַּם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל סְגֻלָּה לְבָנִים

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "לֶך לְך מֵאַרְצֶך", וְשָׁם תִּזְכֶּה לְבָנִים

וְזֶה מֵחֲמַת, "שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן"

שְׂכַר סֻכָּה, בְּחִינַת: "תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי"

כִּי עִקַּר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הוּא עַל יְדֵי כּחַ מַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "כּחַ מַעֲשָׂיו וְכוּ' לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת" וְכוּ'

וְכחַ הַזֶּה הוּא בְּחִינַת סֻכָּה, "כָּל עַצְמוֹתַי תּאמַרְנָה"

בְּחִינַת: "בְּגִידִים וַעֲצָמוֹת תְּסוֹכְכֵנִי"

בְּחִינַת "וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיך וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיך"

וְזֶה בְּחִינַת: "הִגִּיד לְך אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּך כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט"

זֶה הַדִּין, בְּחִינַת: "שְׂמאלוֹ תַּחַת לְראשִׁי"

"וְאַהֲבַת חֶסֶד", זֶה בְּחִינוֹת חֲסָדִים הַפְּנִימִיִּים

"וְהַצְנֵעַ לֶכֶת", זֶה בְּחִינוֹת מַקִּיפִים, בְּחִינַת סֻכָּה

כִּי דָּפְנוֹת הַסֻּכָּה הֵם שְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן, שֶׁהֵם נֶצַח וָהוֹד, וּשְׁלִישִׁית אֲפִילּוּ טֶפַח, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת יְסוֹד

וְזֶה בְּחִינוֹת: "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת"

'וְהַצְנֵעַ', זֶה בְּחִינוֹת יְסוֹד, 'מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח'

וְ'לֶכֶת', זֶה בְּחִינוֹת נֶצַח וָהוֹד

"עִם ה' אֱלקֶיך" זֶה בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי 'כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹקַי'

כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה מִכּחַ מַעֲשָׂיו כַּנַּ"ל

וְלֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁיִּתְנַסּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם עַל יְדֵי מִצְוַת סֻכָּה

אָז נִתְקַיֵּם: "אָז אֶהְפּך אֶל כָּל הָעַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה"

שָׂפָה רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן, הַיְנוּ בְּחִינַת סֻכָּה כַּנַּ"ל.

גַּם אָז נִתְהַפֵּך רִיב לְשׁוֹנוֹת, וְלא יִהְיֶה בְּחִינַת רִיב כַּנַּ"ל

וְיִהְיֶה שָׂפָה אֶחָת לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד

"שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד"

הַיְנוּ, אֲפִילּוּ עַכּוּ"ם יַחַזְרוּ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד

וְזֶה: "אִם תֵיטִיב שְׂאֵת", רָאשֵׁי תֵּבוֹת שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן

לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת רָחֵל לְמַפְרֵעַ

בַּחֲזָרַת אַנְפִּין בְּחִינַת רִיב שֶׁהִיא רִיב בְּגָלוּתָא, דְּמִתְגַּבְּרִין אֻמִּין דְּעָלְמָא, רִיב לְשׁוֹנוֹת אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וְכוּ'

וְזֶה פֵּרוּשׁ בְּמֵי מְרִיבַת

זֶה בְּחִינַת מֵי הַחֲסָדִים, בְּחִינַת סֻכָּה שֶׁמַּצֶּלֶת מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת" כַּנַּ"ל.

קָדֵשׁ תַּרְגּוּמוֹ רֶקֶם, לְשׁוֹן רִקֵּם וְצִיֵּר בְּחִינַת צֵירֵי כַּנַּ"ל, שֶׁמִּמֶּנּוּ יְצִירַת הַוָּלָד

מִדְבַּר צִין לְשׁוֹן צִינֵי הַר הַבַּרְזֶל: לְשׁוֹן תְּמוּרָה וְחִלּוּף

פֵּרוּשׁ כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא צִוָּה לָהֶם שֶׁיְּדַבְּרוּ אֶל הַסֶּלַע

כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ יִשְׂרָאֵל קַל וָחֹמֶר עַל שָׂכָר וָענֶשׁ כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י

וְהֵם [פָּגְמוּ] בְּהַדִּבּוּר, וְגָרְמוּ, חַס וְשָׁלוֹם הִתְגַּבְּרוּת שֶׁל הָרִיב לְשׁוֹנוֹת

וְגָרְמוּ הִתְגַּבְּרוּת יְמִין שֶׁקֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא" וְכוּ'

וְזֶה פֵּרוּשׁ צִין, לְשׁוֹן תְּמוּרָה, תְּמוּרַת קדֶשׁ, תְּמוּרַת צֵירֵי, תְּמוּרַת סֻכָּה דִּקְדֻשָּׁה, נַעֲשֶׂה סֻכָּה בִּקְלִפָּה, חַס וְשָׁלוֹם

כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה וְשָׁמָּה לא תָבוֹא

כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא מִכּחַ מַעֲשָׂיו כַּנַּ"ל
שיחות הר"ן - אות כו
...השכחה היא חסרון גדול בעיניהם אבל בעיני יש בהשכחה מעלה גדולה כי אם לא היתה שכחה, לא היה אפשר לעשות שום דבר בעבודת ה' אם היה זוכר כל מה שעבר לא היה אפשר לו להרים את עצמו לעבודתו יתברך בשום אפן גם היו מבלבלים את האדם מאד כל הדברים שעוברים עליו אבל עכשו על ידי השכחה נשכח מה שעבר ואצלו הדרך שכל מה שעבר והלך, נפסק והולך לחלוטין ואינו חוזר בדעתו עוד כלל ואינו מבלבל כלל עצמו עוד במה שכבר עבר והלך וכו' וענין זה הוא דרך עצה טובה גדולה מאד בעבודת ה' כי על פי רב יש להאדם בלבולים רבים וערבוב הדעת מאד ממה שחלף...
שיחות הר"ן - אות עא
...הר"ן - אות עא בענין מה שכתוב בזוהר הקדוש שעל פגם הברית בפרט מאן דאושיד זרעא בריקניא, חס ושלום וכו' אין מועיל תשובה אמר רבנו, זכרונו לברכה שאין הדבר כן רק על הכל מועיל תשובה ואמר שבזה המאמר זוהר אין שום אדם מבין הפשט רק הוא לבד והכלל שבאמת מועיל תשובה בודאי על חטא זה אפילו אם הרבה לפשע, חס ושלום בזה וכבר מבאר בספרים הנדפסים כבר שעקר התשובה הוא לבל יעשה עוד מכאן ולהבא והוא מכרח לעבר באלו המקומות והענינים שהיה בתחלה ולהתנסות שם וכשמרחם על עצמו עכשו ואינו עושה עוד מה שעשה מקדם ומשבר תאוותו זהו עקר ה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מו - מֶחָאַת כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה
...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] מחאת כף בשעת התפילה זה בחינות נתינת המטה בין צפון לדרום כי מטה הינו בחינות זווג בחינות תפילה וצפון ודרום, זה בחינות ידים וזה שהתפלל אבא בנימין: 'שיהא תפילתו סמוך למטתו' הינו שלא יהיה הפרש בין התפילה לזווג גם על ידי מחאת כף, נמתקים הדינים כי יש שלש הויות, שהם בחינת שלש ידים יד הגדולה יד החזקה, יד הרמה ויד ימין זה יד הגדולה ויד שמאל, זה יד החזקה ובשעת הכאה שנתחברים יחד זה בחינת יד רמה והדבורים היוצאים, הם יוצאים מהגרון גימטריא שלש פעמים אלהים והם נמתקים על ידי שלש הויות ו...
שיחות הר"ן - אות צד
שיחות הר"ן - אות צד דע כשיש שלום בעיר הוא מפני שאין בר דעת בעיר הזאת כי 'אם אין דעת הבדלה מנין' אבל כשיש בר דעת בעיר אזי יש הבדלה דהינו שיש אנשים שנוטים להבר דעת ודבקים בו ויש אנשים שחולקים עליו
יראת הרוממות - מהי? חלק 2
...חלק 2 * יראת הרוממות - מהי ? חלק 1. מצד האמת באמת, מי שמפחד מהשי"ת שיעניש אותו, זה נובע רק מפגם אמונה. ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=134 - צדיק ורע לו רשע וטוב לו - מידה כנגד מידה? לגבי להתפלל על דברים שהם אינם התכלית, ראה כאן באורך forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=47 - לעיון: תפילה לתועלת עצמו היא עצת היצר הרע. שאכן מצד האמת זאת טעות... ודרך אגב, אם תסתכל בכל המקורות שיש שם, תראה שרבי נחמן מברסלב אמר שכדי לזכות לסתרי תורה, לשם כך צריך תפילה במסירות נפש, דהיינו על התכלית בלבד. וכיו"ב...
שצריך דוקא לבקש גדולות
...breslev.eip.co.il/?key=2207 - שיחות הר"ו - אות נא העולם אומרים שאין צריך לבקש גדולות ואני אומר שצריך דוקא לבקש גדולות לבקש ולחפש אחר הצדיק הגדול ביותר דוקא וכבר מבאר מזה בספרים שצריך לחפש דיקא אחר הצדיק והרבי הגדול ביותר וכיו"ב מובא כאן breslev.eip.co.il/?key=172 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ל - מישרא דסכינא וצריך כל אחד לבקש מאד מלמד הגון כזה שיוכל להסביר ולהבין אותו שכל עליון וגדול כזה דהינו השגות אלקות כי צריך לזה רבי גדול מאד מאד שיוכל להסביר שכל גדול כזה על ידי השכל התחתון כנ"ל כדי שיוכלו הקטנים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב
...מנורת זהב ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה וכו' (זכריה ד', הפטרת שבת חנוכה) א. הנה יקר גנוחי ונה [שקורין קרעכץ] מאיש ישראלי כי הוא שלמות החסרונות כי על ידי בחינת הנשימה שהוא הרוח חיים נברא העולם כמו שכתוב: "וברוח פיו כל צבאם" וחדוש העולם יהיה גם כן בבחינת הרוח כמו שכתוב: "תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה" והוא גם כן חיות האדם כי חיות האדם הוא הנשימה כמו שכתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים" וכתיב: "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו" וכמו שאמרו חכמים: 'אם תחסר הנשימה תחסר החיים' נמצא, כי עקר חיות כל הדברים...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כו
...סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כו ובנסיעתם מגלץ לביתם נסעו דרך קהלת קדש יאס והיה שם עפוש גדול והיה להם יסורים גדולים בכל עיר ועיר ובכל כפר וכפר וגם היה קשה לעבר הגרעניץ [הגבול] מחמת זה כי אז לא הועיל אפילו עמידת קאראן טאן [מחנה הסגר שלתוכו מכנסים הבאים מחוץ לארץ למניעת מחלות] מחמת זה ממקומות כאלה והשם יתברך היה בעזרם ונצולו מהכל מדבר וחרב ורעב וצמאון ושבי דכלהו הוו בהו ובחסד השם נמלטו מכלם ובאו לביתם בשלום 'שלום בגופו שלום בממונו שלום בתורתו' כי זכה להשגה נפלאה בארץ ישראל גבהה ועצומה מאד עד אין...
שיחות הר"ן - אות רצ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו, שהצדיק הגדול בהדבור שהוא מדבר, נכללין בו כל הדבורים הצריכין אל כל ישראל וכל הדברים שצריך כל אחד מישראל וזהו: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל" שהדבורים שדבר משה נעשה ממנו דברים אל כל ישראל כי כל אחד מישראל מצא בו מה שצריך כנזכר לעיל
שיחות הר"ן - אות עה
...זכרונו לברכה עמנו הרבה והזהיר מאד להכריח את עצמו להתפלל בכונה גדולה, דהינו לקשר המחשבה אל הדבור בקשר אמיץ וחזק שיטה אזנו היטב היטב וישמע מה שהוא מדבר בתפילה וזה עקר תפילה בכונה ולא היה מצוה להתפלל עם כונות ממש על פי כתבי האר"י זכרונו לברכה אפילו לאותן האנשים שהיו לומדים כתבי האר"י על פי פקדתו ואמר שעקר שלמות התפילה הוא ברוך אתה ה' וכו' וכו' כפשוטו וזה עקר כונת התפילה שיכון פרוש המלות וישמע היטב מה שהוא אומר והיה מתלוצץ מאד מאד מאותן האומרים שאין צריכין להכריח עצמו לתפילה והיה מזהיר מאד להתפלל בכחות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1084 שניות - עכשיו 10_05_2026 השעה 02:38:48 - wesi2