ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תמט - עבודת השם
אות תמט אמר לאחד על מה שספר לפניו שהיה מרגל בעברות גדולות עד שכמעט לא היה ביד עצמו למנע עצמו מלעשותם. השיב לו שיש בחינת התקשרות לקשר ולחבר עצמו יחד בהתקשרות חזק, ועל ידי זה יכולין להתגבר ולהנצל. ולא באר הענין. ואף על פי כן אפשר להבין הענין קצת והיא עצה נפלאה אות תנ תקס"א אחר שבועות בסמוך ספר זאת מעשה: אחד מאנשי שלומנו היה הולך כמה שנים עם מחשבה של עולם הבא, והיה רוצה לדבר עמו מזה ולא אסתיעא מלתא. ומי ידע מזה כי מי הוא נביא שידע מחשבתו. והוא היה הולך עם מחשבה זו כמה שנים. בשבועות הזה והוא היה בכאן על שבועות ואזי בשבועות חלם לו שבאו שני אנשים והיה נראה שאחד הוא עקר והשני אינו עקר, רק מחמת האחד העקר בא הוא גם כן. ושאלתי להם מה הם עושין כאן השיב לי אותו העקר הנ"ל שאותו האיש מאנשי שלומנו הכריח אותו שישבע בספר תורה בזרוע על זה שיבוא לכאן ונשבע לו וספר לי אותו האיש הנ"ל שבא עכשו את המחשבה שהולך עמה האיש מאנשי שלומנו הנ"ל. אחר כך כשבא אצלי האיש מאנשי שלומנו הנ"ל לקבל רשות קדם נסיעתו כנהוג. אמרתי לו את המחשבה שלו שהולך עמה כנ"ל וכלתה נפשו מאד ונתמלא שמחה על שכונתי מחשבתו אות תנא מצאתי כתב יד החברים אמר שטוב יותר לספר עם חברו מעניני עבודת הבורא כי כמו שיין מגביה את הלב כמו שכתוב (משלי ל"א) : "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש" כך הדברים שמספר עם חברו מגביה לבו של אדם כמו שכתוב (שם י"ב) : "דאגה בלב איש ישחנה" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ישיחנה לאחרים. וכמו כששותה מעט יין מגביה לבו וכששותה יין הרבה נעשה שכור ומנח על משכבו. כך הדברים שמספרים אם יש בהם על כל פנים קצת אמת, אף על פי שיש בו צביעות וגדלות אף על פי כן הוא מגביה את לבו אבל כשאין בהדברים שום אמת אלא מלא צביעות וגדלות וכשהולך מאתו עושה כל העברות והתאוות הדברים האלה אינם מגביהין את הלב. כמו היין כששותהו הרבה כנ"ל אות תנב אמר השם יתברך טוב תמיד [גאט איז תמיד גוט] אות תנג אמר, כמו שאתם רואים אותי רצוני לומר שבודאי אתם מחזיקים אותי לצדיק גמור אף על פי כן אם הייתי עובר חס ושלום עברה גדולה ביותר אף על פי כן לא היתה העברה משלכת אותי כלל רק הייתי אחר העברה איש כשר כמו קדם רק אחר כך הייתי עושה תשובה אות תנד אמר עוד יהיה זמן שמי שיהיה איש כשר פשוט יהיה חדוש גדול כמו הבעל שם טוב אות תנה בענין המפרסמים של שקר שנמצאים עכשו שלפעמים נדמה להם שהם פועלים איזה דבר כגון כשבאים אצלם בשביל בנים וכיוצא ואחר כך נפקד אותו האדם בבנים ונתמלא משאלתו אזי הם תולים בעצמם שהם פעלו זאת. אמר משל כמו שאדם אחד הולך בדרך ופגע בזאב והיה מתירא ממנו והושיט מקלו ועשה עם מקלו כדרך שעושין עם קנה שרפה שקורין ביקס כאלו הוא רוצה לירות את הזאב עם מקלו כדי שיתירא הזאב ממנו. בתוך כך היה מורה אחד עם קני שרפה באמת והרג את הזאב ונדמה לזה שהושיט מקלו שהוא הרגו והוא אינו יודע שנהרג הזאב על ידי זה שהושיט קנה שרפה באמת כי בודאי אינם יכולים להרג את הזאב במקל. כך הוא ממש ענין הנ"ל. כי יש צדיקים אמתיים בעולם בכל דור ודור שהם פועלים הכל בתפילתם וכל הפקדות לטוב וכל הדברים שבעולם הכל על ידם. ואלו המפרסמים של שקר נדמה להם שהם פעלו זאת והוא ממש כמו זה שאומר שהרג את הזאב עם מקלו כנ"ל כי באמת הכל רק על ידי צדיקים אמתיים כי הם פועלים הכל וכו' אות תנו שנת תקס"ט בין המצרים נסעה בתו מרים לארץ ישראל והוה מה דהוה וספר חלום שבא אחד ושאל אותו על חדשות אם שמע. השיב לו שמיכל נוסעת לארץ ישראל. אמר לו מה זה חדשות כי כבר נשמע זאת. והתחיל לברך את בתו שתעבר בשלום לארץ ישראל שתעבר הים בשלום ותבוא בשלום לארץ ישראל. וברך אותה בברכות הרבה ואמר לו שזה שהודיעו הוא גם כן מרמז על זה כי מיכל ראשי תבות כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך אות תנז אחד אמר שמה שחלם לו שנפלו שניו מרמז על חכמות שלו שיתבטלו ואני אמרתי לו אדרבה השטות שלך יתבטל כי שן הסלע תרגומו חזק וכו' [אמר המעתיק עין מדרש רבה במדבר פרשה ג' אין שן אלא לשון חזק וכו']. [רצונו לומר בדרך צחות והלצה כי במדינתנו קוראין לאיש שוטה חויזק] אות תנח אמר מי שבקי בזוהר הקדוש כל דברי הזוהר הם אחד. הינו להמשיך שפע. להמשיך משח רבות קדשא, ולקשר העולמות. ולפעמים מחבר שני דברים אלו ולפעמים שני דברים אחרים כפי הענין ויש כמה דברים שהיו להם בקבלה איש מפי איש. כי כל דברי הקבלה הם בקבלה איש מפי איש עד משה רבנו עליו השלום גם היה להם ספרים ספרא דרב המנונא וכו'. גם יש כמה וכמה דברים שגלו הם. גם כל הענינים המבארים בזוהר הקדוש במספר במנין כגון בעניני ההיכלות וכיוצא, שנאמר בזוהר שיש כך וכך פתחים וכיוצא באלו הדברים הנאמרים בזוהר במספר במנין ומדקדק במנין בדקדוק גדול, כגון כך וכך אלפים ושבעים וארבע וכיוצא כל זה היה על פי שמות שהיה קבלה בידם שהיו להם כללים ולמוד ידוע על זה, כגון שם של מ"ב וכו'. וכל אלו המספרים הנאמרים בזוהר הם כפי אותה הבחינה של אותו הענין שהיו יודעין שהוא על פי שם זה או על פי כלליות שלפעמים נכללין ונצטרפין השמות אלו באלו ועל פי מספר השמות וכללותן הם המספרים הנ"ל
אות תמט

אָמַר לְאֶחָד עַל מַה שֶּׁסִּפֵּר לְפָנָיו שֶׁהָיָה מֻרְגָּל בַּעֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת

עַד שֶׁכִּמְעַט לא הָיָה בְּיַד עַצְמוֹ לִמְנעַ עַצְמוֹ מִלַּעֲשׂוֹתָם.

הֵשִׁיב לוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת לְקַשֵּׁר וּלְחַבֵּר עַצְמוֹ יַחַד בְּהִתְקַשְּׁרוּת חָזָק, וְעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִנָּצֵל.

וְלא בֵּאֵר הָעִנְיָן.

וְאַף עַל פִּי כֵן אֶפְשָׁר לְהָבִין הָעִנְיָן קְצָת

וְהִיא עֵצָה נִפְלָאָה

אות תנ

תקס"א אַחַר שָׁבוּעוֹת בְּסָמוּךְ סִפֵּר זאת

מַעֲשֶׂה: אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה הוֹלֵךְ כַּמָּה שָׁנִים עִם מַחֲשָׁבָה שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, וְהָיָה רוֹצֶה לְדַבֵּר עִמּוֹ מִזֶּה וְלא אִסְתַּיְעָא מִלְּתָא.

וּמִי יָדַע מִזֶּה כִּי מִי הוּא נָבִיא שֶׁיֵּדַע מַחֲשַׁבְתּוֹ.

וְהוּא הָיָה הוֹלֵךְ עִם מַחֲשָׁבָה זוֹ כַּמָּה שָׁנִים.

בַּשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה וְהוּא הָיָה בְּכָאן עַל שָׁבוּעוֹת

וַאֲזַי בְּשָׁבוּעוֹת חָלַם לוֹ שֶׁבָּאוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְהָיָה נִרְאֶה שֶׁאֶחָד הוּא עִקָּר וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ עִקָּר, רַק מֵחֲמַת הָאֶחָד הָעִקָּר בָּא הוּא גַּם כֵּן.

וְשָׁאַלְתִּי לָהֶם מַה הֵם עוֹשִׂין כָּאן

הֵשִׁיב לִי אוֹתוֹ הָעִקָּר הַנַּ"ל שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הִכְרִיחַ אוֹתוֹ שֶׁיִּשָּׁבַע בְּסֵפֶר תּוֹרָה בִּזְרוֹעַ עַל זֶה שֶׁיָּבוֹא לְכָאן

וְנִשְׁבַּע לוֹ

וְסִפֵּר לִי אוֹתוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁבָּא עַכְשָׁו

אֶת הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהוֹלֵךְ עִמָּהּ הָאִישׁ מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַנַּ"ל.

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא אֶצְלִי הָאִישׁ מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַנַּ"ל לְקַבֵּל רְשׁוּת קדֶם נְסִיעָתוֹ כַּנָּהוּג.

אָמַרְתִּי לוֹ אֶת הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלּוֹ שֶׁהוֹלֵךְ עִמָּהּ כַּנַּ"ל

וְכָלְתָה נַפְשׁוֹ מְאד

וְנִתְמַלֵּא שִׂמְחָה עַל שֶׁכִּוַּנְתִּי מַחֲשַׁבְתּוֹ

אות תנא

מָצָאתִי כְּתַב יַד הַחֲבֵרִים

אָמַר שֶׁטּוֹב יוֹתֵר לְסַפֵּר עִם חֲבֵרוֹ מֵעִנְיְנֵי עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא

כִּי כְּמוֹ שֶׁיַּיִן מַגְבִּיהַּ אֶת הַלֵּב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ"

כָּךְ הַדְּבָרִים שֶׁמְּסַפֵּר עִם חֲבֵרוֹ מַגְבִּיהַּ לִבּוֹ שֶׁל אָדָם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה"

וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יְשִׂיחֶנָּה לַאֲחֵרִים.

וּכְמוֹ כְּשֶׁשּׁוֹתֶה מְעַט יַיִן מַגְבִּיהַּ לִבּוֹ וּכְשֶׁשּׁוֹתֶה יַיִן הַרְבֵּה נַעֲשֶׂה שִׁכּוֹר וּמֻנָּח עַל מִשְׁכָּבוֹ.

כָּךְ הַדְּבָרִים שֶׁמְּסַפְּרִים

אִם יֵשׁ בָּהֶם עַל כָּל פָּנִים קְצָת אֱמֶת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צְבִיעוּת וְגַדְלוּת אַף עַל פִּי כֵן הוּא מַגְבִּיהַּ אֶת לִבּוֹ

אֲבָל כְּשֶׁאֵין בְּהַדְּבָרִים שׁוּם אֱמֶת אֶלָּא מָלֵא צְבִיעוּת וְגַדְלוּת

וּכְשֶׁהוֹלֵךְ מֵאִתּוֹ עוֹשֶׂה כָּל הָעֲבֵרוֹת וְהַתַּאֲווֹת

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֵינָם מַגְבִּיהִין אֶת הַלֵּב.

כְּמוֹ הַיַּיִן כְּשֶׁשּׁוֹתֵהוּ הַרְבֵּה כַּנַּ"ל

אות תנב

אָמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ טוֹב תָּמִיד [גָּאט אִיז תָּמִיד גוּט]

אות תנג

אָמַר, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹאִים אוֹתִי

רְצוֹנִי לוֹמַר שֶׁבְּוַדַּאי אַתֶּם מַחֲזִיקִים אוֹתִי לְצַדִּיק גָּמוּר

אַף עַל פִּי כֵן אִם הָיִיתִי עוֹבֵר חַס וְשָׁלוֹם עֲבֵרָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר

אַף עַל פִּי כֵן לא הָיְתָה הָעֲבֵרָה מַשְׁלֶכֶת אוֹתִי כְּלָל

רַק הָיִיתִי אַחַר הָעֲבֵרָה אִישׁ כָּשֵׁר כְּמוֹ קדֶם

רַק אַחַר כָּךְ הָיִיתִי עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה

אות תנד

אָמַר עוֹד יִהְיֶה זְמַן שֶׁמִּי שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר פָּשׁוּט

יִהְיֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל כְּמוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב

אות תנה

בְּעִנְיַן הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁנִּמְצָאִים עַכְשָׁו

שֶׁלִּפְעָמִים נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים אֵיזֶה דָּבָר

כְּגוֹן כְּשֶׁבָּאִים אֶצְלָם בִּשְׁבִיל בָּנִים וְכַיּוֹצֵא

וְאַחַר כָּךְ נִפְקַד אוֹתוֹ הָאָדָם בְּבָנִים וְנִתְמַלֵּא מִשְׁאַלְתּוֹ

אֲזַי הֵם תּוֹלִים בְּעַצְמָם שֶׁהֵם פָּעֲלוּ זאת.

אָמַר מָשָׁל כְּמוֹ שֶׁאָדָם אֶחָד הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּזְאֵב

וְהָיָה מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ

וְהוֹשִׁיט מַקְלוֹ

וְעָשָׂה עִם מַקְלוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין עִם קְנֵה שְׂרֵפָה שֶׁקּוֹרִין בִּיקְס

כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לִירוֹת אֶת הַזְּאֵב עִם מַקְלוֹ

כְּדֵי שֶׁיִּתְיָרֵא הַזְּאֵב מִמֶּנּוּ.

בְּתוֹךְ כָּךְ הָיָה מוֹרֶה אֶחָד עִם קְנֵי שְׂרֵפָה בֶּאֱמֶת

וְהָרַג אֶת הַזְּאֵב

וְנִדְמָה לָזֶה שֶׁהוֹשִׁיט מַקְלוֹ שֶׁהוּא הֲרָגוֹ

וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁנֶּהֱרַג הַזְּאֵב עַל יְדֵי זֶה שֶׁהוֹשִׁיט קְנֵה שְׂרֵפָה בֶּאֱמֶת

כִּי בְּוַדַּאי אֵינָם יְכוֹלִים לַהֲרג אֶת הַזְּאֵב בְּמַקֵּל.

כָּךְ הוּא מַמָּשׁ עִנְיָן הַנַּ"ל.

כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים בָּעוֹלָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים הַכּל בִּתְפִילָּתָם

וְכָל הַפְּקֻדּוֹת לְטוֹב וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם הַכּל עַל יָדָם.

וְאֵלּוּ הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם פָּעֲלוּ זאת

וְהוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ זֶה שֶׁאוֹמֵר שֶׁהָרַג אֶת הַזְּאֵב עִם מַקְלוֹ כַּנַּ"ל

כִּי בֶּאֱמֶת הַכּל רַק עַל יְדֵי צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים כִּי הֵם פּוֹעֲלִים הַכּל וְכוּ'

אות תנו

שְׁנַת תקס"ט בֵּין הַמְּצָרִים נָסְעָה בִּתּוֹ מִרְיָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַהֲוָה מָה דַּהֲוָה

וְסִפֵּר חֲלוֹם שֶׁבָּא אֶחָד וְשָׁאַל אוֹתוֹ עַל חֲדָשׁוֹת אִם שָׁמַע.

הֵשִׁיב לוֹ שֶׁמִּיכַל נוֹסַעַת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

אָמַר לוֹ מַה זֶּה חֲדָשׁוֹת כִּי כְּבָר נִשְׁמַע זאת.

וְהִתְחִיל לְבָרֵךְ אֶת בִּתּוֹ שֶׁתַּעֲבר בְּשָׁלוֹם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתַּעֲבר הַיָּם בְּשָׁלוֹם וְתָבוֹא בְּשָׁלוֹם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וּבֵרַךְ אוֹתָהּ בִּבְרָכוֹת הַרְבֵּה

וְאָמַר לוֹ שֶׁזֶּה שֶׁהוֹדִיעוֹ הוּא גַּם כֵּן מְרַמֵּז עַל זֶה

כִּי מִיכַל רָאשֵׁי תֵבוֹת כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ

אות תנז

אֶחָד אָמַר שֶׁמַּה שֶּׁחָלַם לוֹ שֶׁנָּפְלוּ שִׁנָּיו מְרַמֵּז עַל חָכְמוֹת שֶׁלּוֹ שֶׁיִּתְבַּטְּלוּ

וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ אַדְּרַבָּה הַשְּׁטוּת שֶׁלְּךָ יִתְבַּטֵּל

כִּי שֵׁן הַסֶּלַע תַּרְגּוּמוֹ חֹזֶק וְכוּ'

[אָמַר הַמַּעְתִּיק עַיֵּן מִדְרָשׁ רַבָּה בְּמִדְבָּר פָּרָשָׁה ג' אֵין שֵׁן אֶלָּא לְשׁוֹן חֹזֶק וְכוּ'].

[רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּדֶרֶךְ צַחוּת וַהֲלָצָה כִּי בִּמְדִינָתֵנוּ קוֹרְאִין לְאִישׁ שׁוֹטֶה חוֹיזֶק]

אות תנח

אָמַר מִי שֶׁבָּקִי בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ כָּל דִּבְרֵי הַזוהַר הֵם אֶחָד.

הַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע.

לְהַמְשִׁיךְ מְשַׁח רְבוּת קֻדְשָׁא, וּלְקַשֵּׁר הָעוֹלָמוֹת.

וְלִפְעָמִים מְחַבֵּר שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ

וְלִפְעָמִים שְׁנֵי דְּבָרִים אֲחֵרִים כְּפִי הָעִנְיָן

וְיֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּקַבָּלָה אִישׁ מִפִּי אִישׁ.

כִּי כָּל דִּבְרֵי הַקַּבָּלָה הֵם בְּקַבָּלָה אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם

גַּם הָיָה לָהֶם סְפָרִים סִפְרָא דְרַב הַמְנוּנָא וְכוּ'.

גַּם יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה דְּבָרִים שֶׁגִּלּוּ הֵם.

גַּם כָּל הָעִנְיָנִים הַמְבאָרִים בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ בַּמִּסְפָּר בְּמִנְיָן

כְּגוֹן בְּעִנְיְנֵי הַהֵיכָלוֹת וְכַיּוֹצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר בַּזוהַר שֶׁיֵּשׁ כָּךְ וְכָךְ פְּתָחִים

וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בַּזוהַר בַּמִּסְפָּר בְּמִנְיָן וּמְדַקְדֵּק בְּמִנְיָן בְּדִקְדּוּק גָּדוֹל, כְּגוֹן כָּךְ וְכָךְ אֲלָפִים וְשִׁבְעִים וְאַרְבַּע וְכַיּוֹצֵא

כָּל זֶה הָיָה עַל פִּי שֵׁמוֹת שֶׁהָיָה קַבָּלָה בְּיָדָם שֶׁהָיוּ לָהֶם כְּלָלִים וְלִמּוּד יָדוּעַ עַל זֶה, כְּגוֹן שֵׁם שֶׁל מ"ב וְכוּ'.

וְכָל אֵלּוּ הַמִּסְפָּרִים הַנֶּאֱמָרִים בַּזוהַר הֵם כְּפִי אוֹתָהּ הַבְּחִינָה שֶׁל אוֹתוֹ הָעִנְיָן שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא עַל פִּי שֵׁם זֶה

אוֹ עַל פִּי כְּלָלִיּוּת

שֶׁלִּפְעָמִים נִכְלָלִין וְנִצְטָרְפִין הַשֵּׁמוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ

וְעַל פִּי מִסְפַּר הַשֵּׁמוֹת וּכְלָלוּתָן הֵם הַמִּסְפָּרִים הַנַּ"ל
האם אתה מפורסם של שקר?
...שקר? כידוע דיבר רבי נחמן מברסלב רבות על עניין המפורסמים של שקר. ועניין זה התבאר בהרחבה כאן: forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=77 - איך לזהות מפורסמים של שקר? וגם כאן: forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=65 - מיהו מנהיג אמיתי? ומיהו מפורסם של שקר? ובהמשך לכך, יש להוסיף ולבאר כי עניין המפורסם של שקר, חל כמובן גם על האדם עצמו ביחס לעצמו! כי כל העניין של מפורסמים / רבנים / מנהיגים של שקר, הוא רק מקרה פרטי של עניין אחר, והוא כי היצר הרע לדוגמא גם הוא מפורסם של שקר. והשכל האנושי של האדם, גם הוא מפורסם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לו - בִּקְרב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכל אֶת בְּשָׂרִי
...מוהר"ן ח"א - תורה לו - בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי [לשון רבנו, זכרונו לברכה] בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי וכו' א. וזהו כלל כי כל נפש מישראל הוא משרש בשבעים נפש של בית יעקב ושבעים נפש של בית יעקב, משרשים בשבעים פנים של תורה וזה לעמת זה עשה האלהים שכנגד שבעים נפש של בית יעקב, הם שבעים לשון שכל לשון ולשון יש לה מדה רעה בפני עצמה, מה שאין בחברתה ומחמת המדות האלו הם מרחקים משבעים פנים של תורה וכשהנפש של בית יעקב באה בגלות תחת יד שבעים לשונות הינו במדותיהם הרעים אזי היא ראמת שבעין קלין כיולדת שקדם הלדה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לא - עַל יְדֵי הַנְּגִינָה אָדָם נִכָּר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לא - על ידי הנגינה אדם נכר על ידי הנגינה אדם נכר, אם קבל עליו על תורה וסימן "בכתף ישאו" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אין ישאו אלא לשון שירה' שנאמר: "שאו זמרה ותנו תף" ומקרא זה נאמר במשא בני קהת שהיו נושאין בכתף את הארון הינו בחינת על תורה
מה עושים בעולם הבא כל היום?
...היום? חוזרים בתשובה. איפה רבי נחמן מברסלב אומר דבר כזה? ומה פשר העניין? ואיך זה קשור לעניין המקיפים שיש כאן breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עתיקא טמיר וסתים תשובה: אומר רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=35 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ו - קרא את יהושע כי בעולם הבא חוזרים בתשובה כל היום. ועיקר השכר הוא שחוזרים בתשובה. וככל שהאדם היה יותר צדיק בעולם הזה, כך הוא זוכה לזכות לחזור בתשובה גדולה יותר בעולם הבא. והעניין הוא, כי באמת עיקר האדם הוא השכל. והשכר האמיתי שהשכל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנא - עַל יְדֵי מִלְחָמוֹת הַיְנוּ מַחֲלקֶת
...רנא - על ידי מלחמות הינו מחלקת דע שעל ידי מלחמות הינו מחלקת על ידי זה נופלים מחשבות של רשעים על אנשים כשרים הינו מחשבות של כפירות, שנופלים עליהם על ידי זה והתקון לזה למסר המלחמה על ה' שה' ילחם המלחמה על ידי זה מבטל מחשבות רשעים הנ"ל אבל דע שעל ידי צדקה שלהם יש כח במחשבתם להתקים אפילו אם ימסר המלחמה לה' כי יש צדקות שרשעים נותנים כי מצינו שאפילו מלכי עכו"ם נותנים צדקה ועושים טובות כמו שכתוב: "לחונן דלים יקבצנו" ודע שאיש אמת, דהינו שעושה מצוות בשלמות ובכל הדקדוקים בינו לבין קונו כמו שמדקדק לעשות המצוה...
שיחות הר"ן - אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת דבר עמי מענין מאוס תאוה הידוע ואמר אז: מי שמהרהר בהרהורי ניאוף הוא שוטה כי הלא אפילו איש פשוט שקורין בעל הבית הוא גם כן אינו חפץ שיהיה נתפס חס ושלום, בענין זה אפילו אם אינו ירא חטא כלל על כל פנים בודאי אינו רוצה שיהיה לו בזיון בזה שיתפסו אותו עם אשה אחרת ואם כן למה לו להרהר ולצער נפשו בחנם ?! וכבר מבאר שהמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו וכו' עין בספרים הנדפסים בכמה מקומות מזה ויערב לך לעד אם תרצה לקבלם באמת
ספר המידות - מפלת
ספר המידות - מפלת חלק א' א. על ידי פחד האשה מפלת. ב. סגלה למפלת נפלים שתשא אצלה מגנט, גם תשא אצלה חתיכת עץ מקבר הצדיק, גם יתן צדקה. ג. אשה שהיא מפלת, תשא אצלה מי טל. ד. סגלה למפלת שתמכר עברה ה. בעוון שנאת חנם האשה מפלת נפלים. ו. על ידי תאוות אכילה ושתיה שלה היא מפלת. חלק שני א. אשה המפלת נפלים, לא תלך בקשוטי זהב. ב. הטחינה של קמח והלישה של המצות של פסח היא סגלה לאשה, שמפלת נפלים.
שיחות הר"ן - אות עא
...- אות עא בענין מה שכתוב בזוהר הקדוש שעל פגם הברית בפרט מאן דאושיד זרעא בריקניא, חס ושלום וכו' אין מועיל תשובה אמר רבנו, זכרונו לברכה שאין הדבר כן רק על הכל מועיל תשובה ואמר שבזה המאמר זוהר אין שום אדם מבין הפשט רק הוא לבד והכלל שבאמת מועיל תשובה בודאי על חטא זה אפילו אם הרבה לפשע, חס ושלום בזה וכבר מבאר בספרים הנדפסים כבר שעקר התשובה הוא לבל יעשה עוד מכאן ולהבא והוא מכרח לעבר באלו המקומות והענינים שהיה בתחלה ולהתנסות שם וכשמרחם על עצמו עכשו ואינו עושה עוד מה שעשה מקדם ומשבר תאוותו זהו עקר התשובה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצז - לְשׁוֹן הָרָע שֶׁל הָעוֹלָם מַזִּיק וּפוֹגֵם אֶת הָעֲנִיווּת
...תורה קצז - לשון הרע של העולם מזיק ופוגם את העניוות דע שלשון הרע של העולם מזיק ופוגם את העניוות שעל ידי לשון הרע שהעולם מדברים על ידי הפגם הזה, אי אפשר להצדיקים להיות ענוים כי פגם לשון הרע מפריד בין ענווה לחכמה ועל ידי זה, נפגם הענווה, ואי אפשר להיות ענו ואפילו אם יהיה ענו הוא בלא חכמה וזה ידוע שענווה בלא חכמה אינה כלום כי בודאי אין זה מעלת הענווה להראות עצמו בכפיפת ראש בדרך שטות כאלו הוא ענו כי זה ענווה פסולה ועקר הענווה כשהיא בחכמה ועל ידי פגם לשון הרע נעשה פרוד בין ענווה לחכמה ועל ידי זה אי אפשר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיט - מֵעִנְיַן יִסּוּרֵי עוֹלָם הַזֶּה
...- מענין יסורי עולם הזה דבר עמנו כמה פעמים מענין יסורי עולם הזה שכל בני העולם כלם מלאים יסורים אין גם אחד שיהיה לו עולם הזה ואפילו העשירים הגדולים ואפילו השרים אין להם שום עולם הזה כלל כי כל ימיהם כעס ומכאובות וכלם מלאים טרדות ודאגות ועצבות ויגון ואנחה תמיד וכל אחד יש לו יסורים מיחדים ואין גם אחד מכל הגבירים והשרים, שיהיה לו הכל כסדר כרצונו תמיד וכלם כאחד מלאים יסורים ודאגות תמיד וזה ברור וידוע לכל מי שבקי קצת בהם ובדרכיהם וכמה פעמים דברנו מזה, והיינו רואים בעינינו כל זאת ואפילו מי שנדמה עליו שיש...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 2.4219 שניות - עכשיו 11_05_2026 השעה 02:00:21 - wesi2