ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תמט - עבודת השם
אות תמט אמר לאחד על מה שספר לפניו שהיה מרגל בעברות גדולות עד שכמעט לא היה ביד עצמו למנע עצמו מלעשותם. השיב לו שיש בחינת התקשרות לקשר ולחבר עצמו יחד בהתקשרות חזק, ועל ידי זה יכולין להתגבר ולהנצל. ולא באר הענין. ואף על פי כן אפשר להבין הענין קצת והיא עצה נפלאה אות תנ תקס"א אחר שבועות בסמוך ספר זאת מעשה: אחד מאנשי שלומנו היה הולך כמה שנים עם מחשבה של עולם הבא, והיה רוצה לדבר עמו מזה ולא אסתיעא מלתא. ומי ידע מזה כי מי הוא נביא שידע מחשבתו. והוא היה הולך עם מחשבה זו כמה שנים. בשבועות הזה והוא היה בכאן על שבועות ואזי בשבועות חלם לו שבאו שני אנשים והיה נראה שאחד הוא עקר והשני אינו עקר, רק מחמת האחד העקר בא הוא גם כן. ושאלתי להם מה הם עושין כאן השיב לי אותו העקר הנ"ל שאותו האיש מאנשי שלומנו הכריח אותו שישבע בספר תורה בזרוע על זה שיבוא לכאן ונשבע לו וספר לי אותו האיש הנ"ל שבא עכשו את המחשבה שהולך עמה האיש מאנשי שלומנו הנ"ל. אחר כך כשבא אצלי האיש מאנשי שלומנו הנ"ל לקבל רשות קדם נסיעתו כנהוג. אמרתי לו את המחשבה שלו שהולך עמה כנ"ל וכלתה נפשו מאד ונתמלא שמחה על שכונתי מחשבתו אות תנא מצאתי כתב יד החברים אמר שטוב יותר לספר עם חברו מעניני עבודת הבורא כי כמו שיין מגביה את הלב כמו שכתוב (משלי ל"א) : "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש" כך הדברים שמספר עם חברו מגביה לבו של אדם כמו שכתוב (שם י"ב) : "דאגה בלב איש ישחנה" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ישיחנה לאחרים. וכמו כששותה מעט יין מגביה לבו וכששותה יין הרבה נעשה שכור ומנח על משכבו. כך הדברים שמספרים אם יש בהם על כל פנים קצת אמת, אף על פי שיש בו צביעות וגדלות אף על פי כן הוא מגביה את לבו אבל כשאין בהדברים שום אמת אלא מלא צביעות וגדלות וכשהולך מאתו עושה כל העברות והתאוות הדברים האלה אינם מגביהין את הלב. כמו היין כששותהו הרבה כנ"ל אות תנב אמר השם יתברך טוב תמיד [גאט איז תמיד גוט] אות תנג אמר, כמו שאתם רואים אותי רצוני לומר שבודאי אתם מחזיקים אותי לצדיק גמור אף על פי כן אם הייתי עובר חס ושלום עברה גדולה ביותר אף על פי כן לא היתה העברה משלכת אותי כלל רק הייתי אחר העברה איש כשר כמו קדם רק אחר כך הייתי עושה תשובה אות תנד אמר עוד יהיה זמן שמי שיהיה איש כשר פשוט יהיה חדוש גדול כמו הבעל שם טוב אות תנה בענין המפרסמים של שקר שנמצאים עכשו שלפעמים נדמה להם שהם פועלים איזה דבר כגון כשבאים אצלם בשביל בנים וכיוצא ואחר כך נפקד אותו האדם בבנים ונתמלא משאלתו אזי הם תולים בעצמם שהם פעלו זאת. אמר משל כמו שאדם אחד הולך בדרך ופגע בזאב והיה מתירא ממנו והושיט מקלו ועשה עם מקלו כדרך שעושין עם קנה שרפה שקורין ביקס כאלו הוא רוצה לירות את הזאב עם מקלו כדי שיתירא הזאב ממנו. בתוך כך היה מורה אחד עם קני שרפה באמת והרג את הזאב ונדמה לזה שהושיט מקלו שהוא הרגו והוא אינו יודע שנהרג הזאב על ידי זה שהושיט קנה שרפה באמת כי בודאי אינם יכולים להרג את הזאב במקל. כך הוא ממש ענין הנ"ל. כי יש צדיקים אמתיים בעולם בכל דור ודור שהם פועלים הכל בתפילתם וכל הפקדות לטוב וכל הדברים שבעולם הכל על ידם. ואלו המפרסמים של שקר נדמה להם שהם פעלו זאת והוא ממש כמו זה שאומר שהרג את הזאב עם מקלו כנ"ל כי באמת הכל רק על ידי צדיקים אמתיים כי הם פועלים הכל וכו' אות תנו שנת תקס"ט בין המצרים נסעה בתו מרים לארץ ישראל והוה מה דהוה וספר חלום שבא אחד ושאל אותו על חדשות אם שמע. השיב לו שמיכל נוסעת לארץ ישראל. אמר לו מה זה חדשות כי כבר נשמע זאת. והתחיל לברך את בתו שתעבר בשלום לארץ ישראל שתעבר הים בשלום ותבוא בשלום לארץ ישראל. וברך אותה בברכות הרבה ואמר לו שזה שהודיעו הוא גם כן מרמז על זה כי מיכל ראשי תבות כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך אות תנז אחד אמר שמה שחלם לו שנפלו שניו מרמז על חכמות שלו שיתבטלו ואני אמרתי לו אדרבה השטות שלך יתבטל כי שן הסלע תרגומו חזק וכו' [אמר המעתיק עין מדרש רבה במדבר פרשה ג' אין שן אלא לשון חזק וכו']. [רצונו לומר בדרך צחות והלצה כי במדינתנו קוראין לאיש שוטה חויזק] אות תנח אמר מי שבקי בזוהר הקדוש כל דברי הזוהר הם אחד. הינו להמשיך שפע. להמשיך משח רבות קדשא, ולקשר העולמות. ולפעמים מחבר שני דברים אלו ולפעמים שני דברים אחרים כפי הענין ויש כמה דברים שהיו להם בקבלה איש מפי איש. כי כל דברי הקבלה הם בקבלה איש מפי איש עד משה רבנו עליו השלום גם היה להם ספרים ספרא דרב המנונא וכו'. גם יש כמה וכמה דברים שגלו הם. גם כל הענינים המבארים בזוהר הקדוש במספר במנין כגון בעניני ההיכלות וכיוצא, שנאמר בזוהר שיש כך וכך פתחים וכיוצא באלו הדברים הנאמרים בזוהר במספר במנין ומדקדק במנין בדקדוק גדול, כגון כך וכך אלפים ושבעים וארבע וכיוצא כל זה היה על פי שמות שהיה קבלה בידם שהיו להם כללים ולמוד ידוע על זה, כגון שם של מ"ב וכו'. וכל אלו המספרים הנאמרים בזוהר הם כפי אותה הבחינה של אותו הענין שהיו יודעין שהוא על פי שם זה או על פי כלליות שלפעמים נכללין ונצטרפין השמות אלו באלו ועל פי מספר השמות וכללותן הם המספרים הנ"ל
אות תמט

אָמַר לְאֶחָד עַל מַה שֶּׁסִּפֵּר לְפָנָיו שֶׁהָיָה מֻרְגָּל בַּעֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת

עַד שֶׁכִּמְעַט לא הָיָה בְּיַד עַצְמוֹ לִמְנעַ עַצְמוֹ מִלַּעֲשׂוֹתָם.

הֵשִׁיב לוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת לְקַשֵּׁר וּלְחַבֵּר עַצְמוֹ יַחַד בְּהִתְקַשְּׁרוּת חָזָק, וְעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִנָּצֵל.

וְלא בֵּאֵר הָעִנְיָן.

וְאַף עַל פִּי כֵן אֶפְשָׁר לְהָבִין הָעִנְיָן קְצָת

וְהִיא עֵצָה נִפְלָאָה

אות תנ

תקס"א אַחַר שָׁבוּעוֹת בְּסָמוּךְ סִפֵּר זאת

מַעֲשֶׂה: אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה הוֹלֵךְ כַּמָּה שָׁנִים עִם מַחֲשָׁבָה שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, וְהָיָה רוֹצֶה לְדַבֵּר עִמּוֹ מִזֶּה וְלא אִסְתַּיְעָא מִלְּתָא.

וּמִי יָדַע מִזֶּה כִּי מִי הוּא נָבִיא שֶׁיֵּדַע מַחֲשַׁבְתּוֹ.

וְהוּא הָיָה הוֹלֵךְ עִם מַחֲשָׁבָה זוֹ כַּמָּה שָׁנִים.

בַּשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה וְהוּא הָיָה בְּכָאן עַל שָׁבוּעוֹת

וַאֲזַי בְּשָׁבוּעוֹת חָלַם לוֹ שֶׁבָּאוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְהָיָה נִרְאֶה שֶׁאֶחָד הוּא עִקָּר וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ עִקָּר, רַק מֵחֲמַת הָאֶחָד הָעִקָּר בָּא הוּא גַּם כֵּן.

וְשָׁאַלְתִּי לָהֶם מַה הֵם עוֹשִׂין כָּאן

הֵשִׁיב לִי אוֹתוֹ הָעִקָּר הַנַּ"ל שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הִכְרִיחַ אוֹתוֹ שֶׁיִּשָּׁבַע בְּסֵפֶר תּוֹרָה בִּזְרוֹעַ עַל זֶה שֶׁיָּבוֹא לְכָאן

וְנִשְׁבַּע לוֹ

וְסִפֵּר לִי אוֹתוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁבָּא עַכְשָׁו

אֶת הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהוֹלֵךְ עִמָּהּ הָאִישׁ מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַנַּ"ל.

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא אֶצְלִי הָאִישׁ מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַנַּ"ל לְקַבֵּל רְשׁוּת קדֶם נְסִיעָתוֹ כַּנָּהוּג.

אָמַרְתִּי לוֹ אֶת הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלּוֹ שֶׁהוֹלֵךְ עִמָּהּ כַּנַּ"ל

וְכָלְתָה נַפְשׁוֹ מְאד

וְנִתְמַלֵּא שִׂמְחָה עַל שֶׁכִּוַּנְתִּי מַחֲשַׁבְתּוֹ

אות תנא

מָצָאתִי כְּתַב יַד הַחֲבֵרִים

אָמַר שֶׁטּוֹב יוֹתֵר לְסַפֵּר עִם חֲבֵרוֹ מֵעִנְיְנֵי עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא

כִּי כְּמוֹ שֶׁיַּיִן מַגְבִּיהַּ אֶת הַלֵּב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ"

כָּךְ הַדְּבָרִים שֶׁמְּסַפֵּר עִם חֲבֵרוֹ מַגְבִּיהַּ לִבּוֹ שֶׁל אָדָם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה"

וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יְשִׂיחֶנָּה לַאֲחֵרִים.

וּכְמוֹ כְּשֶׁשּׁוֹתֶה מְעַט יַיִן מַגְבִּיהַּ לִבּוֹ וּכְשֶׁשּׁוֹתֶה יַיִן הַרְבֵּה נַעֲשֶׂה שִׁכּוֹר וּמֻנָּח עַל מִשְׁכָּבוֹ.

כָּךְ הַדְּבָרִים שֶׁמְּסַפְּרִים

אִם יֵשׁ בָּהֶם עַל כָּל פָּנִים קְצָת אֱמֶת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צְבִיעוּת וְגַדְלוּת אַף עַל פִּי כֵן הוּא מַגְבִּיהַּ אֶת לִבּוֹ

אֲבָל כְּשֶׁאֵין בְּהַדְּבָרִים שׁוּם אֱמֶת אֶלָּא מָלֵא צְבִיעוּת וְגַדְלוּת

וּכְשֶׁהוֹלֵךְ מֵאִתּוֹ עוֹשֶׂה כָּל הָעֲבֵרוֹת וְהַתַּאֲווֹת

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֵינָם מַגְבִּיהִין אֶת הַלֵּב.

כְּמוֹ הַיַּיִן כְּשֶׁשּׁוֹתֵהוּ הַרְבֵּה כַּנַּ"ל

אות תנב

אָמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ טוֹב תָּמִיד [גָּאט אִיז תָּמִיד גוּט]

אות תנג

אָמַר, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹאִים אוֹתִי

רְצוֹנִי לוֹמַר שֶׁבְּוַדַּאי אַתֶּם מַחֲזִיקִים אוֹתִי לְצַדִּיק גָּמוּר

אַף עַל פִּי כֵן אִם הָיִיתִי עוֹבֵר חַס וְשָׁלוֹם עֲבֵרָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר

אַף עַל פִּי כֵן לא הָיְתָה הָעֲבֵרָה מַשְׁלֶכֶת אוֹתִי כְּלָל

רַק הָיִיתִי אַחַר הָעֲבֵרָה אִישׁ כָּשֵׁר כְּמוֹ קדֶם

רַק אַחַר כָּךְ הָיִיתִי עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה

אות תנד

אָמַר עוֹד יִהְיֶה זְמַן שֶׁמִּי שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר פָּשׁוּט

יִהְיֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל כְּמוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב

אות תנה

בְּעִנְיַן הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁנִּמְצָאִים עַכְשָׁו

שֶׁלִּפְעָמִים נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים אֵיזֶה דָּבָר

כְּגוֹן כְּשֶׁבָּאִים אֶצְלָם בִּשְׁבִיל בָּנִים וְכַיּוֹצֵא

וְאַחַר כָּךְ נִפְקַד אוֹתוֹ הָאָדָם בְּבָנִים וְנִתְמַלֵּא מִשְׁאַלְתּוֹ

אֲזַי הֵם תּוֹלִים בְּעַצְמָם שֶׁהֵם פָּעֲלוּ זאת.

אָמַר מָשָׁל כְּמוֹ שֶׁאָדָם אֶחָד הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּזְאֵב

וְהָיָה מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ

וְהוֹשִׁיט מַקְלוֹ

וְעָשָׂה עִם מַקְלוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין עִם קְנֵה שְׂרֵפָה שֶׁקּוֹרִין בִּיקְס

כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לִירוֹת אֶת הַזְּאֵב עִם מַקְלוֹ

כְּדֵי שֶׁיִּתְיָרֵא הַזְּאֵב מִמֶּנּוּ.

בְּתוֹךְ כָּךְ הָיָה מוֹרֶה אֶחָד עִם קְנֵי שְׂרֵפָה בֶּאֱמֶת

וְהָרַג אֶת הַזְּאֵב

וְנִדְמָה לָזֶה שֶׁהוֹשִׁיט מַקְלוֹ שֶׁהוּא הֲרָגוֹ

וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁנֶּהֱרַג הַזְּאֵב עַל יְדֵי זֶה שֶׁהוֹשִׁיט קְנֵה שְׂרֵפָה בֶּאֱמֶת

כִּי בְּוַדַּאי אֵינָם יְכוֹלִים לַהֲרג אֶת הַזְּאֵב בְּמַקֵּל.

כָּךְ הוּא מַמָּשׁ עִנְיָן הַנַּ"ל.

כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים בָּעוֹלָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים הַכּל בִּתְפִילָּתָם

וְכָל הַפְּקֻדּוֹת לְטוֹב וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם הַכּל עַל יָדָם.

וְאֵלּוּ הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם פָּעֲלוּ זאת

וְהוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ זֶה שֶׁאוֹמֵר שֶׁהָרַג אֶת הַזְּאֵב עִם מַקְלוֹ כַּנַּ"ל

כִּי בֶּאֱמֶת הַכּל רַק עַל יְדֵי צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים כִּי הֵם פּוֹעֲלִים הַכּל וְכוּ'

אות תנו

שְׁנַת תקס"ט בֵּין הַמְּצָרִים נָסְעָה בִּתּוֹ מִרְיָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַהֲוָה מָה דַּהֲוָה

וְסִפֵּר חֲלוֹם שֶׁבָּא אֶחָד וְשָׁאַל אוֹתוֹ עַל חֲדָשׁוֹת אִם שָׁמַע.

הֵשִׁיב לוֹ שֶׁמִּיכַל נוֹסַעַת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

אָמַר לוֹ מַה זֶּה חֲדָשׁוֹת כִּי כְּבָר נִשְׁמַע זאת.

וְהִתְחִיל לְבָרֵךְ אֶת בִּתּוֹ שֶׁתַּעֲבר בְּשָׁלוֹם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתַּעֲבר הַיָּם בְּשָׁלוֹם וְתָבוֹא בְּשָׁלוֹם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וּבֵרַךְ אוֹתָהּ בִּבְרָכוֹת הַרְבֵּה

וְאָמַר לוֹ שֶׁזֶּה שֶׁהוֹדִיעוֹ הוּא גַּם כֵּן מְרַמֵּז עַל זֶה

כִּי מִיכַל רָאשֵׁי תֵבוֹת כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ

אות תנז

אֶחָד אָמַר שֶׁמַּה שֶּׁחָלַם לוֹ שֶׁנָּפְלוּ שִׁנָּיו מְרַמֵּז עַל חָכְמוֹת שֶׁלּוֹ שֶׁיִּתְבַּטְּלוּ

וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ אַדְּרַבָּה הַשְּׁטוּת שֶׁלְּךָ יִתְבַּטֵּל

כִּי שֵׁן הַסֶּלַע תַּרְגּוּמוֹ חֹזֶק וְכוּ'

[אָמַר הַמַּעְתִּיק עַיֵּן מִדְרָשׁ רַבָּה בְּמִדְבָּר פָּרָשָׁה ג' אֵין שֵׁן אֶלָּא לְשׁוֹן חֹזֶק וְכוּ'].

[רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּדֶרֶךְ צַחוּת וַהֲלָצָה כִּי בִּמְדִינָתֵנוּ קוֹרְאִין לְאִישׁ שׁוֹטֶה חוֹיזֶק]

אות תנח

אָמַר מִי שֶׁבָּקִי בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ כָּל דִּבְרֵי הַזוהַר הֵם אֶחָד.

הַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע.

לְהַמְשִׁיךְ מְשַׁח רְבוּת קֻדְשָׁא, וּלְקַשֵּׁר הָעוֹלָמוֹת.

וְלִפְעָמִים מְחַבֵּר שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ

וְלִפְעָמִים שְׁנֵי דְּבָרִים אֲחֵרִים כְּפִי הָעִנְיָן

וְיֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּקַבָּלָה אִישׁ מִפִּי אִישׁ.

כִּי כָּל דִּבְרֵי הַקַּבָּלָה הֵם בְּקַבָּלָה אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם

גַּם הָיָה לָהֶם סְפָרִים סִפְרָא דְרַב הַמְנוּנָא וְכוּ'.

גַּם יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה דְּבָרִים שֶׁגִּלּוּ הֵם.

גַּם כָּל הָעִנְיָנִים הַמְבאָרִים בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ בַּמִּסְפָּר בְּמִנְיָן

כְּגוֹן בְּעִנְיְנֵי הַהֵיכָלוֹת וְכַיּוֹצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר בַּזוהַר שֶׁיֵּשׁ כָּךְ וְכָךְ פְּתָחִים

וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בַּזוהַר בַּמִּסְפָּר בְּמִנְיָן וּמְדַקְדֵּק בְּמִנְיָן בְּדִקְדּוּק גָּדוֹל, כְּגוֹן כָּךְ וְכָךְ אֲלָפִים וְשִׁבְעִים וְאַרְבַּע וְכַיּוֹצֵא

כָּל זֶה הָיָה עַל פִּי שֵׁמוֹת שֶׁהָיָה קַבָּלָה בְּיָדָם שֶׁהָיוּ לָהֶם כְּלָלִים וְלִמּוּד יָדוּעַ עַל זֶה, כְּגוֹן שֵׁם שֶׁל מ"ב וְכוּ'.

וְכָל אֵלּוּ הַמִּסְפָּרִים הַנֶּאֱמָרִים בַּזוהַר הֵם כְּפִי אוֹתָהּ הַבְּחִינָה שֶׁל אוֹתוֹ הָעִנְיָן שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא עַל פִּי שֵׁם זֶה

אוֹ עַל פִּי כְּלָלִיּוּת

שֶׁלִּפְעָמִים נִכְלָלִין וְנִצְטָרְפִין הַשֵּׁמוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ

וְעַל פִּי מִסְפַּר הַשֵּׁמוֹת וּכְלָלוּתָן הֵם הַמִּסְפָּרִים הַנַּ"ל
שיחות הר"ן - אות רצו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן בשעת התפילה צריכין לקשר עצמו להצדיקים שבדור כמובא בסימן ב' ובסימן ט' ב"לקוטי מוהר"ו" חלק ראשון ובשאר מקומות על כן הזהיר לאנשיו שיאמרו קדם התפילה הריני מקשר עצמי לכל הצדיקים שבדורנו
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קד - בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר משֶׁה לִבְנֵי גָד תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים
...ח"א - תורה קד - בשביל שאמר משה לבני גד תרבות אנשים חטאים [לשון החברים] איתא במדרש 'בשביל שאמר משה לבני גד תרבות אנשים חטאים נענש שבן בנו עבד לפסל מיכה' והדבר קשה, מה ענין זה של תרבות אנשים חטאים לענש שלו שיעבד בן בנו עבודה זרה 'כל הדר בחוץ לארץ כאלו אין לו אלוה' ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'החושד בכשרים לוקה בגופו' ומשה היה חושד אותם שבני ראובן ובני גד אינם רוצים בארץ ישראל שום חלק נמצא שאין להם אלוה בשביל זה נענש בבן בנו שלא היה לו אלוה כי הם כשרים היו בדבר כי רצו לטל חלק בארץ גם כן כמובא
תאוות ממון ושכל תחתון
...eip.co.il/?key=172 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ל - מישרא דסכינא השגות אלקות אי אפשר להשיג כי אם על ידי צמצומים רבים. מעילה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון. כמו שאנו רואים בחוש שאי אפשר להשיג שכל גדול כי אם על ידי התלבשות בשכל התחתון ... ולבוא להשכל התחתון הזה אי אפשר כי אם על ידי שונא בצע שישנא הממון בתכלית השנאה **** והשאלה היא למה? למה ואיך על ידי שנאת הממון יזכה לשכל התחתון שיוביל אותו בסוף לשכל העליון? תשובה: תאוות ממון מרחיקה את האדם מהתכלית. הממון מייצג את ההקדמה של התכלית. כי הממון עצמו הוא א
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עט - בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב
...החברים] בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה הנה הכלל שצריך כל אדם לראות שמצדו לא יהיה עכוב משיחא דהינו לעשות תשובה שלמה ולתקן מעשיו ובכל צדיק וצדיק, מי שהוא צדיק באמת, יש בו התגלות משיח ואף על פי שאין בו התגלות משיח יש בו מדה של משיח, שהוא בחינת משה כמו שכתוב בזוהר הקדוש: 'משיח דא משה', כמו שאפרש כי משה מסר נפשו בעד ישראל כי ידע שפלותו באמת, וידע חשיבות וגדלות ישראל כמו שכתוב: "והאיש משה ענו מאד מכל האדם" ומחמת זה מסר נפשו וחיותו בעדם לכן מי שהוא צדיק באמת ויודע שפלותו, ויכיר חשיבות ישראל יכו
שיחות הר"ן - אות עה
...ספר רבנו זכרונו לברכה עמנו הרבה והזהיר מאד להכריח את עצמו להתפלל בכונה גדולה, דהינו לקשר המחשבה אל הדבור בקשר אמיץ וחזק שיטה אזנו היטב היטב וישמע מה שהוא מדבר בתפילה וזה עקר תפילה בכונה ולא היה מצוה להתפלל עם כונות ממש על פי כתבי האר"י זכרונו לברכה אפילו לאותן האנשים שהיו לומדים כתבי האר"י על פי פקדתו ואמר שעקר שלמות התפילה הוא ברוך אתה ה' וכו' וכו' כפשוטו וזה עקר כונת התפילה שיכון פרוש המלות וישמע היטב מה שהוא אומר והיה מתלוצץ מאד מאד מאותן האומרים שאין צריכין להכריח עצמו לתפילה והיה מזהיר מאד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מח - עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי
...מח - על אשר מעלתם בי [לשון רבנו, זכרונו לברכה] על אשר מעלתם בי וכו' במי מריבת קדש מדבר צין וכו' צירי זה בחינת וייצר יצירה לטב יצירה לביש יצירה לשכר יצירה לענש ובברכות ס"א בחינת דין ורחמים וזה בחינת בינה, ששם נוצר הולד, כמו שכתוב: "כי אם לבינה תקרא" ושם שני בחינות חסד ודין, כי משם דינין מתערין והיא בחינת סכה, כמו שכתוב: "תסכני בבטן אמי" והיא בחינת כח התפילה מה שמתפללין בכח, "כל עצמותי תאמרנה" וכו' והוא בחינת סכה, כמו שכתוב: "בגידים ועצמות תסוככני" כי כח שאדם מכניס בתבות, הם כ"ח אתון דעבדא דבראשית...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלט - צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּך וְיָשֵׂם לְדֶרֶך פְּעָמָיו
...ח"א - תורה קלט - צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו כי יקרא דשבתא הוא כי בחל שיש שליטת החיצונים כשהאדם עושה מצוה, אזי יונקת הקלפה מהרגלין של המצוה כי כל מצוה היא קומה שלמה ואזי אין להמצוה ההיא בחינת רגלין לעלות בהם ולילך לפני הקדוש ברוך הוא . ["רגליה יורדות מות"] וכשבא שבת, ונתבטל שליטת החיצונים אזי עולים הרגלין מהמצוה שהיו בתוך החיצונים בחל שינקו מהם ואזי עולה המצוה והולכת לפני הקדוש ברוך הוא וזהו: "אם תשיב משבת רגלך" שעל ידי שבת תשיב ותחזר הרגלין להוציאם מבין החיצונים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כט - הַאי גַּבְרָא דְּאָזֵל בָּעֵי אִתְּתָא וְלָא קָיָהֲבִי לֵהּ
...כט - האי גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה האי גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה, מאי חזי דאזל להיכא דמדלי מנה ? שקל סכתא דצה לתתא, לא עאל, דלי דצה לעלא, עאל. אמר: האי נמי מתרמיא לה בת מזלה. רש"י: דמדליה מנה, שמיחסת מראשונה. ושואל אותו הלא יש לו ללמד, הואיל ולא נתנו לו ראשונה כל שכן זו: סכתא, קבילא: דצה, השפיל ידו במקום שאין חור בכתל ולא על: דלי דצה, הגביה ידו ונעצה במקום נקב ועאל. האי גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה וכו' א. כי לא כל דבור נקרא דבור כי דבור שאינו נשמע ונתקבל אינו נקרא דבור בחינת: "אין...
ספר המידות - זריזות
ספר המידות - זריזות חלק שני א. על ידי זריזות זוכה להיות רועה נאמן, וסימן לדבר: לך אל נמלה עצל, וכתיב: מש'ם רוע'ה אב'ן ישרא'ל.
ספר המידות - ספר
...בידו לחבר איזהו ספר ואינו מחברו, זה כמו שכול בנים. ב. אלו המחברי הספרים צריך להם לשקל במשקל את דברי הספר, אם יש בהם כדי ספר, כי עקר הספר אינו אלא אלו הדברים, הנאמרים בהתקשרות הנשמות בבחינת: "זה ספר תולדות אדם", ואם יש בו מעט בהתקשרות הנזכר לעיל, אין בו כדי ספר. ג. מביני מדע יכולים להבין, כשרואים בספר חדושין דאוריתא, אם בעל המחבר חדש אלו החדושין בעצמו, או שכבר היה לעולמים שחדש אלו החדושין. ומחמת שלא היה בהם כדי ספר, נתגלה לבעל המחבר אלו החדושין, כדי לחברם בספרו, אבל באמת לא טרח על אלו החדושין, כי...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1560 שניות - עכשיו 14_03_2026 השעה 00:36:01 - wesi2