ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תמט - עבודת השם
אות תמט אמר לאחד על מה שספר לפניו שהיה מרגל בעברות גדולות עד שכמעט לא היה ביד עצמו למנע עצמו מלעשותם. השיב לו שיש בחינת התקשרות לקשר ולחבר עצמו יחד בהתקשרות חזק, ועל ידי זה יכולין להתגבר ולהנצל. ולא באר הענין. ואף על פי כן אפשר להבין הענין קצת והיא עצה נפלאה אות תנ תקס"א אחר שבועות בסמוך ספר זאת מעשה: אחד מאנשי שלומנו היה הולך כמה שנים עם מחשבה של עולם הבא, והיה רוצה לדבר עמו מזה ולא אסתיעא מלתא. ומי ידע מזה כי מי הוא נביא שידע מחשבתו. והוא היה הולך עם מחשבה זו כמה שנים. בשבועות הזה והוא היה בכאן על שבועות ואזי בשבועות חלם לו שבאו שני אנשים והיה נראה שאחד הוא עקר והשני אינו עקר, רק מחמת האחד העקר בא הוא גם כן. ושאלתי להם מה הם עושין כאן השיב לי אותו העקר הנ"ל שאותו האיש מאנשי שלומנו הכריח אותו שישבע בספר תורה בזרוע על זה שיבוא לכאן ונשבע לו וספר לי אותו האיש הנ"ל שבא עכשו את המחשבה שהולך עמה האיש מאנשי שלומנו הנ"ל. אחר כך כשבא אצלי האיש מאנשי שלומנו הנ"ל לקבל רשות קדם נסיעתו כנהוג. אמרתי לו את המחשבה שלו שהולך עמה כנ"ל וכלתה נפשו מאד ונתמלא שמחה על שכונתי מחשבתו אות תנא מצאתי כתב יד החברים אמר שטוב יותר לספר עם חברו מעניני עבודת הבורא כי כמו שיין מגביה את הלב כמו שכתוב (משלי ל"א) : "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש" כך הדברים שמספר עם חברו מגביה לבו של אדם כמו שכתוב (שם י"ב) : "דאגה בלב איש ישחנה" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ישיחנה לאחרים. וכמו כששותה מעט יין מגביה לבו וכששותה יין הרבה נעשה שכור ומנח על משכבו. כך הדברים שמספרים אם יש בהם על כל פנים קצת אמת, אף על פי שיש בו צביעות וגדלות אף על פי כן הוא מגביה את לבו אבל כשאין בהדברים שום אמת אלא מלא צביעות וגדלות וכשהולך מאתו עושה כל העברות והתאוות הדברים האלה אינם מגביהין את הלב. כמו היין כששותהו הרבה כנ"ל אות תנב אמר השם יתברך טוב תמיד [גאט איז תמיד גוט] אות תנג אמר, כמו שאתם רואים אותי רצוני לומר שבודאי אתם מחזיקים אותי לצדיק גמור אף על פי כן אם הייתי עובר חס ושלום עברה גדולה ביותר אף על פי כן לא היתה העברה משלכת אותי כלל רק הייתי אחר העברה איש כשר כמו קדם רק אחר כך הייתי עושה תשובה אות תנד אמר עוד יהיה זמן שמי שיהיה איש כשר פשוט יהיה חדוש גדול כמו הבעל שם טוב אות תנה בענין המפרסמים של שקר שנמצאים עכשו שלפעמים נדמה להם שהם פועלים איזה דבר כגון כשבאים אצלם בשביל בנים וכיוצא ואחר כך נפקד אותו האדם בבנים ונתמלא משאלתו אזי הם תולים בעצמם שהם פעלו זאת. אמר משל כמו שאדם אחד הולך בדרך ופגע בזאב והיה מתירא ממנו והושיט מקלו ועשה עם מקלו כדרך שעושין עם קנה שרפה שקורין ביקס כאלו הוא רוצה לירות את הזאב עם מקלו כדי שיתירא הזאב ממנו. בתוך כך היה מורה אחד עם קני שרפה באמת והרג את הזאב ונדמה לזה שהושיט מקלו שהוא הרגו והוא אינו יודע שנהרג הזאב על ידי זה שהושיט קנה שרפה באמת כי בודאי אינם יכולים להרג את הזאב במקל. כך הוא ממש ענין הנ"ל. כי יש צדיקים אמתיים בעולם בכל דור ודור שהם פועלים הכל בתפילתם וכל הפקדות לטוב וכל הדברים שבעולם הכל על ידם. ואלו המפרסמים של שקר נדמה להם שהם פעלו זאת והוא ממש כמו זה שאומר שהרג את הזאב עם מקלו כנ"ל כי באמת הכל רק על ידי צדיקים אמתיים כי הם פועלים הכל וכו' אות תנו שנת תקס"ט בין המצרים נסעה בתו מרים לארץ ישראל והוה מה דהוה וספר חלום שבא אחד ושאל אותו על חדשות אם שמע. השיב לו שמיכל נוסעת לארץ ישראל. אמר לו מה זה חדשות כי כבר נשמע זאת. והתחיל לברך את בתו שתעבר בשלום לארץ ישראל שתעבר הים בשלום ותבוא בשלום לארץ ישראל. וברך אותה בברכות הרבה ואמר לו שזה שהודיעו הוא גם כן מרמז על זה כי מיכל ראשי תבות כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך אות תנז אחד אמר שמה שחלם לו שנפלו שניו מרמז על חכמות שלו שיתבטלו ואני אמרתי לו אדרבה השטות שלך יתבטל כי שן הסלע תרגומו חזק וכו' [אמר המעתיק עין מדרש רבה במדבר פרשה ג' אין שן אלא לשון חזק וכו']. [רצונו לומר בדרך צחות והלצה כי במדינתנו קוראין לאיש שוטה חויזק] אות תנח אמר מי שבקי בזוהר הקדוש כל דברי הזוהר הם אחד. הינו להמשיך שפע. להמשיך משח רבות קדשא, ולקשר העולמות. ולפעמים מחבר שני דברים אלו ולפעמים שני דברים אחרים כפי הענין ויש כמה דברים שהיו להם בקבלה איש מפי איש. כי כל דברי הקבלה הם בקבלה איש מפי איש עד משה רבנו עליו השלום גם היה להם ספרים ספרא דרב המנונא וכו'. גם יש כמה וכמה דברים שגלו הם. גם כל הענינים המבארים בזוהר הקדוש במספר במנין כגון בעניני ההיכלות וכיוצא, שנאמר בזוהר שיש כך וכך פתחים וכיוצא באלו הדברים הנאמרים בזוהר במספר במנין ומדקדק במנין בדקדוק גדול, כגון כך וכך אלפים ושבעים וארבע וכיוצא כל זה היה על פי שמות שהיה קבלה בידם שהיו להם כללים ולמוד ידוע על זה, כגון שם של מ"ב וכו'. וכל אלו המספרים הנאמרים בזוהר הם כפי אותה הבחינה של אותו הענין שהיו יודעין שהוא על פי שם זה או על פי כלליות שלפעמים נכללין ונצטרפין השמות אלו באלו ועל פי מספר השמות וכללותן הם המספרים הנ"ל
אות תמט

אָמַר לְאֶחָד עַל מַה שֶּׁסִּפֵּר לְפָנָיו שֶׁהָיָה מֻרְגָּל בַּעֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת

עַד שֶׁכִּמְעַט לא הָיָה בְּיַד עַצְמוֹ לִמְנעַ עַצְמוֹ מִלַּעֲשׂוֹתָם.

הֵשִׁיב לוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת לְקַשֵּׁר וּלְחַבֵּר עַצְמוֹ יַחַד בְּהִתְקַשְּׁרוּת חָזָק, וְעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִנָּצֵל.

וְלא בֵּאֵר הָעִנְיָן.

וְאַף עַל פִּי כֵן אֶפְשָׁר לְהָבִין הָעִנְיָן קְצָת

וְהִיא עֵצָה נִפְלָאָה

אות תנ

תקס"א אַחַר שָׁבוּעוֹת בְּסָמוּךְ סִפֵּר זאת

מַעֲשֶׂה: אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה הוֹלֵךְ כַּמָּה שָׁנִים עִם מַחֲשָׁבָה שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, וְהָיָה רוֹצֶה לְדַבֵּר עִמּוֹ מִזֶּה וְלא אִסְתַּיְעָא מִלְּתָא.

וּמִי יָדַע מִזֶּה כִּי מִי הוּא נָבִיא שֶׁיֵּדַע מַחֲשַׁבְתּוֹ.

וְהוּא הָיָה הוֹלֵךְ עִם מַחֲשָׁבָה זוֹ כַּמָּה שָׁנִים.

בַּשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה וְהוּא הָיָה בְּכָאן עַל שָׁבוּעוֹת

וַאֲזַי בְּשָׁבוּעוֹת חָלַם לוֹ שֶׁבָּאוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְהָיָה נִרְאֶה שֶׁאֶחָד הוּא עִקָּר וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ עִקָּר, רַק מֵחֲמַת הָאֶחָד הָעִקָּר בָּא הוּא גַּם כֵּן.

וְשָׁאַלְתִּי לָהֶם מַה הֵם עוֹשִׂין כָּאן

הֵשִׁיב לִי אוֹתוֹ הָעִקָּר הַנַּ"ל שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הִכְרִיחַ אוֹתוֹ שֶׁיִּשָּׁבַע בְּסֵפֶר תּוֹרָה בִּזְרוֹעַ עַל זֶה שֶׁיָּבוֹא לְכָאן

וְנִשְׁבַּע לוֹ

וְסִפֵּר לִי אוֹתוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁבָּא עַכְשָׁו

אֶת הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהוֹלֵךְ עִמָּהּ הָאִישׁ מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַנַּ"ל.

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא אֶצְלִי הָאִישׁ מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַנַּ"ל לְקַבֵּל רְשׁוּת קדֶם נְסִיעָתוֹ כַּנָּהוּג.

אָמַרְתִּי לוֹ אֶת הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלּוֹ שֶׁהוֹלֵךְ עִמָּהּ כַּנַּ"ל

וְכָלְתָה נַפְשׁוֹ מְאד

וְנִתְמַלֵּא שִׂמְחָה עַל שֶׁכִּוַּנְתִּי מַחֲשַׁבְתּוֹ

אות תנא

מָצָאתִי כְּתַב יַד הַחֲבֵרִים

אָמַר שֶׁטּוֹב יוֹתֵר לְסַפֵּר עִם חֲבֵרוֹ מֵעִנְיְנֵי עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא

כִּי כְּמוֹ שֶׁיַּיִן מַגְבִּיהַּ אֶת הַלֵּב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ"

כָּךְ הַדְּבָרִים שֶׁמְּסַפֵּר עִם חֲבֵרוֹ מַגְבִּיהַּ לִבּוֹ שֶׁל אָדָם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה"

וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יְשִׂיחֶנָּה לַאֲחֵרִים.

וּכְמוֹ כְּשֶׁשּׁוֹתֶה מְעַט יַיִן מַגְבִּיהַּ לִבּוֹ וּכְשֶׁשּׁוֹתֶה יַיִן הַרְבֵּה נַעֲשֶׂה שִׁכּוֹר וּמֻנָּח עַל מִשְׁכָּבוֹ.

כָּךְ הַדְּבָרִים שֶׁמְּסַפְּרִים

אִם יֵשׁ בָּהֶם עַל כָּל פָּנִים קְצָת אֱמֶת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צְבִיעוּת וְגַדְלוּת אַף עַל פִּי כֵן הוּא מַגְבִּיהַּ אֶת לִבּוֹ

אֲבָל כְּשֶׁאֵין בְּהַדְּבָרִים שׁוּם אֱמֶת אֶלָּא מָלֵא צְבִיעוּת וְגַדְלוּת

וּכְשֶׁהוֹלֵךְ מֵאִתּוֹ עוֹשֶׂה כָּל הָעֲבֵרוֹת וְהַתַּאֲווֹת

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֵינָם מַגְבִּיהִין אֶת הַלֵּב.

כְּמוֹ הַיַּיִן כְּשֶׁשּׁוֹתֵהוּ הַרְבֵּה כַּנַּ"ל

אות תנב

אָמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ טוֹב תָּמִיד [גָּאט אִיז תָּמִיד גוּט]

אות תנג

אָמַר, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹאִים אוֹתִי

רְצוֹנִי לוֹמַר שֶׁבְּוַדַּאי אַתֶּם מַחֲזִיקִים אוֹתִי לְצַדִּיק גָּמוּר

אַף עַל פִּי כֵן אִם הָיִיתִי עוֹבֵר חַס וְשָׁלוֹם עֲבֵרָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר

אַף עַל פִּי כֵן לא הָיְתָה הָעֲבֵרָה מַשְׁלֶכֶת אוֹתִי כְּלָל

רַק הָיִיתִי אַחַר הָעֲבֵרָה אִישׁ כָּשֵׁר כְּמוֹ קדֶם

רַק אַחַר כָּךְ הָיִיתִי עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה

אות תנד

אָמַר עוֹד יִהְיֶה זְמַן שֶׁמִּי שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר פָּשׁוּט

יִהְיֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל כְּמוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב

אות תנה

בְּעִנְיַן הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁנִּמְצָאִים עַכְשָׁו

שֶׁלִּפְעָמִים נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים אֵיזֶה דָּבָר

כְּגוֹן כְּשֶׁבָּאִים אֶצְלָם בִּשְׁבִיל בָּנִים וְכַיּוֹצֵא

וְאַחַר כָּךְ נִפְקַד אוֹתוֹ הָאָדָם בְּבָנִים וְנִתְמַלֵּא מִשְׁאַלְתּוֹ

אֲזַי הֵם תּוֹלִים בְּעַצְמָם שֶׁהֵם פָּעֲלוּ זאת.

אָמַר מָשָׁל כְּמוֹ שֶׁאָדָם אֶחָד הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּזְאֵב

וְהָיָה מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ

וְהוֹשִׁיט מַקְלוֹ

וְעָשָׂה עִם מַקְלוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין עִם קְנֵה שְׂרֵפָה שֶׁקּוֹרִין בִּיקְס

כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לִירוֹת אֶת הַזְּאֵב עִם מַקְלוֹ

כְּדֵי שֶׁיִּתְיָרֵא הַזְּאֵב מִמֶּנּוּ.

בְּתוֹךְ כָּךְ הָיָה מוֹרֶה אֶחָד עִם קְנֵי שְׂרֵפָה בֶּאֱמֶת

וְהָרַג אֶת הַזְּאֵב

וְנִדְמָה לָזֶה שֶׁהוֹשִׁיט מַקְלוֹ שֶׁהוּא הֲרָגוֹ

וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁנֶּהֱרַג הַזְּאֵב עַל יְדֵי זֶה שֶׁהוֹשִׁיט קְנֵה שְׂרֵפָה בֶּאֱמֶת

כִּי בְּוַדַּאי אֵינָם יְכוֹלִים לַהֲרג אֶת הַזְּאֵב בְּמַקֵּל.

כָּךְ הוּא מַמָּשׁ עִנְיָן הַנַּ"ל.

כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים בָּעוֹלָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים הַכּל בִּתְפִילָּתָם

וְכָל הַפְּקֻדּוֹת לְטוֹב וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם הַכּל עַל יָדָם.

וְאֵלּוּ הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם פָּעֲלוּ זאת

וְהוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ זֶה שֶׁאוֹמֵר שֶׁהָרַג אֶת הַזְּאֵב עִם מַקְלוֹ כַּנַּ"ל

כִּי בֶּאֱמֶת הַכּל רַק עַל יְדֵי צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים כִּי הֵם פּוֹעֲלִים הַכּל וְכוּ'

אות תנו

שְׁנַת תקס"ט בֵּין הַמְּצָרִים נָסְעָה בִּתּוֹ מִרְיָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַהֲוָה מָה דַּהֲוָה

וְסִפֵּר חֲלוֹם שֶׁבָּא אֶחָד וְשָׁאַל אוֹתוֹ עַל חֲדָשׁוֹת אִם שָׁמַע.

הֵשִׁיב לוֹ שֶׁמִּיכַל נוֹסַעַת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

אָמַר לוֹ מַה זֶּה חֲדָשׁוֹת כִּי כְּבָר נִשְׁמַע זאת.

וְהִתְחִיל לְבָרֵךְ אֶת בִּתּוֹ שֶׁתַּעֲבר בְּשָׁלוֹם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתַּעֲבר הַיָּם בְּשָׁלוֹם וְתָבוֹא בְּשָׁלוֹם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וּבֵרַךְ אוֹתָהּ בִּבְרָכוֹת הַרְבֵּה

וְאָמַר לוֹ שֶׁזֶּה שֶׁהוֹדִיעוֹ הוּא גַּם כֵּן מְרַמֵּז עַל זֶה

כִּי מִיכַל רָאשֵׁי תֵבוֹת כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ

אות תנז

אֶחָד אָמַר שֶׁמַּה שֶּׁחָלַם לוֹ שֶׁנָּפְלוּ שִׁנָּיו מְרַמֵּז עַל חָכְמוֹת שֶׁלּוֹ שֶׁיִּתְבַּטְּלוּ

וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ אַדְּרַבָּה הַשְּׁטוּת שֶׁלְּךָ יִתְבַּטֵּל

כִּי שֵׁן הַסֶּלַע תַּרְגּוּמוֹ חֹזֶק וְכוּ'

[אָמַר הַמַּעְתִּיק עַיֵּן מִדְרָשׁ רַבָּה בְּמִדְבָּר פָּרָשָׁה ג' אֵין שֵׁן אֶלָּא לְשׁוֹן חֹזֶק וְכוּ'].

[רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּדֶרֶךְ צַחוּת וַהֲלָצָה כִּי בִּמְדִינָתֵנוּ קוֹרְאִין לְאִישׁ שׁוֹטֶה חוֹיזֶק]

אות תנח

אָמַר מִי שֶׁבָּקִי בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ כָּל דִּבְרֵי הַזוהַר הֵם אֶחָד.

הַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע.

לְהַמְשִׁיךְ מְשַׁח רְבוּת קֻדְשָׁא, וּלְקַשֵּׁר הָעוֹלָמוֹת.

וְלִפְעָמִים מְחַבֵּר שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ

וְלִפְעָמִים שְׁנֵי דְּבָרִים אֲחֵרִים כְּפִי הָעִנְיָן

וְיֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּקַבָּלָה אִישׁ מִפִּי אִישׁ.

כִּי כָּל דִּבְרֵי הַקַּבָּלָה הֵם בְּקַבָּלָה אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם

גַּם הָיָה לָהֶם סְפָרִים סִפְרָא דְרַב הַמְנוּנָא וְכוּ'.

גַּם יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה דְּבָרִים שֶׁגִּלּוּ הֵם.

גַּם כָּל הָעִנְיָנִים הַמְבאָרִים בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ בַּמִּסְפָּר בְּמִנְיָן

כְּגוֹן בְּעִנְיְנֵי הַהֵיכָלוֹת וְכַיּוֹצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר בַּזוהַר שֶׁיֵּשׁ כָּךְ וְכָךְ פְּתָחִים

וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בַּזוהַר בַּמִּסְפָּר בְּמִנְיָן וּמְדַקְדֵּק בְּמִנְיָן בְּדִקְדּוּק גָּדוֹל, כְּגוֹן כָּךְ וְכָךְ אֲלָפִים וְשִׁבְעִים וְאַרְבַּע וְכַיּוֹצֵא

כָּל זֶה הָיָה עַל פִּי שֵׁמוֹת שֶׁהָיָה קַבָּלָה בְּיָדָם שֶׁהָיוּ לָהֶם כְּלָלִים וְלִמּוּד יָדוּעַ עַל זֶה, כְּגוֹן שֵׁם שֶׁל מ"ב וְכוּ'.

וְכָל אֵלּוּ הַמִּסְפָּרִים הַנֶּאֱמָרִים בַּזוהַר הֵם כְּפִי אוֹתָהּ הַבְּחִינָה שֶׁל אוֹתוֹ הָעִנְיָן שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא עַל פִּי שֵׁם זֶה

אוֹ עַל פִּי כְּלָלִיּוּת

שֶׁלִּפְעָמִים נִכְלָלִין וְנִצְטָרְפִין הַשֵּׁמוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ

וְעַל פִּי מִסְפַּר הַשֵּׁמוֹת וּכְלָלוּתָן הֵם הַמִּסְפָּרִים הַנַּ"ל
איפה נמצא השער של גן עדן?
...co.il/?key=553 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפו - יש גן עדן, והם שני בחינות: גן ועדן מובא שהשערים של גן עדן טמונים בארץ. מה פשר העניין? מה ז"א השערים טמונים בארץ? היה הגיוני יותר לומר שהשער נמצא בשמים ולא בארץ. רמז: התשובה נמצאת כאן: breslev.eip.co.il/?key=377 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קה - עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה * כאן breslev.eip.co.il/?key=377 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קה - עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה הנה העולם צריכין רחמים גדולים, הן ברוחניות הן בגשמי וכל אחד מבקש רחמים, ואינו יודע היכן...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מז - סַכָּנָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה
...סכנה גדולה לומר תורה וצריך לזה יגיעה גדולה ואמנות יתרה שיוכל לשקל בפלס דבריו באפן שלא ישמע כל אחד ואחד מהשומעין כי אם מה שצריך לו, לא יותר ואף על פי שהכל שומעין כל התורה שאומר עם כל זה לא ישמע כל אחד רק מה שצריך לבד וכמובא על פסוק "וישמע יתרו": 'והלא כל העולם שמעו, אלא יתרו שמע' וכו' כי רק שמיעת יתרו נחשב לשמיעה, שנכנס באזניו ושמיעת כל העולם אינו נחשב שמיעה כלל ומי שאינו יכול לומר תורה בבחינה זו, אסור לו לומר תורה כי כל אחד ואחד כשבא אל הצדיק לשמע תורה בא עמו גם הרע שלו דהינו הקליפות הנבראים על
שיחות הר"ן - אות מט
שיחות הר"ן - אות מט בענין קדוש השם שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: אלמלא נגדוה לחנניה מישאל ועזריה וכו' אמר שאינו חיוב כי אף על פי כן יכול להיות שימצא אחד שיקדש השם אפילו אם יעשו לו כל היסורים והכאות שבעולם וכמו שמספרים מהדורות הסמוכים לפנינו כמה מיני ענויים שסבלו הקדושים בשביל קדוש השם אשרי להם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רל - מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם לִרְאוֹת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רל - מי שיש לו עינים לראות דע מי שיש לו עינים לראות יכול לראות ולהכיר בפנים של התלמיד מי הוא רבו ובלבד שראה רבו פעם אחת כי: "חכמת אדם תאיר פניו" נמצא כשהתלמיד מקבל חכמת רבו הוא מקבל פניו ובשביל זה צריך להסתכל בפני רבו בשעה שמקבל חכמתו כמו שכתוב: "והיו עיניך רואות את מוריך" כי החכמה הוא בפנים כנ"ל ועל כן כשמסתכל בפני התלמיד יכול לידע מי הוא רבו כנ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קט - יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ
...אשר נעשה על הארץ יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה וכו' פרוש, 'הבל', הינו הבל פה היוצא מהגרון מגנוחי דקגנח, כל אחד לפי ערכו "צדיקים ילכו ופושעים יכשלו" יש רשע כל ימיו, ומתאנח ונה על העבר ויש, חס ושלום, צדיק מעקרו ותוהא על הראשונות, ונה ומתאנח גם כן והנה יש שני חבלים, חבל דקדשה, וכנגדו דטמאה והבחירה חפשית מי שמקדש עצמו מקשר עצמו בחבל דקדשה ולהפך, חס ושלום, מי שמטמא עצמו מקשר עצמו בחבל דטמאה והנה, הנה והאנחה הוא בחינת מיתה בגוף ונפש בגוף, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אנחה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה - אחד היה אברהם
...מוהר"ן ח"ב - תורה - אחד היה אברהם 'אחד היה אברהם' . שאברהם עבד ה' רק על ידי שהיה אחד שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כלל על בני העולם, שסרים מאחרי ה' ומונעים אותו, ולא על אביו ושאר המונעים, רק כאילו הוא אחד בעולם וזהו: 'אחד היה אברהם'. וכן כל הרוצה לכנוס בעבודת ה', אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי בחינת שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון: אביו ואימו או חותנו ואישתו ובניו וכיוצא, או המניעות שיש משאר בני העולם, המלעיגים ומסיתים ומונעים מעבודתו יתברך...
ספר המידות - שבת
ספר המידות - שבת חלק שני א. התורה והמעשר והשבת הם נותנים חיים גשמיים גם כן. ב. הרגיל בקללה, על ידי זה לא יהיה לו בגדים על השבת. ג. עיר ששומרין את עצמם מללכת חוץ לתחום שבת, על ידי זה שם הבשר בזול. ד. על ידי שמירת שבת ממשיך על עצמו אור של משיח גם על ידי תשובה. ה. על ידי שמירת שבת הוא כבן המתחטא לפני אביו והוא ממלא שאלותיו, גם הוא גוזר והקדוש ברוך הוא מקימה, גם הקרן של המעשים טובים שלו קימים לעולם הבא, ואינו אוכל אלא מפרותיהם.
שיחות הר"ן - אות כד
...הזוכה לתן מעות לצדיקי אמת היא גדולה ויקרה מאד מאד למשל בן שנתרחק מאביו והבן יש לו געגועים גדולים מאד לאביו וכן האב יש לו געגועים גדולים לבנו לימים נתישב בדעתו האב לילך ולסע לבנו וכן הבן נתישב גם כן לילך ולסע לאביו והלכו ונסעו זה לזה וכל מה שנתקרבו יותר נתגדל ביותר הגעגועים שלהם והיו הולכים ונוסעים זה לזה דהינו האב להבן והבן להאב עד שנתקרבו ולא היה ביניהם כי אם שתי פרסאות לבד והבין האב בגדל הגעגועים שלו שאם יניח עצמו להיות נמשך אחר הגעגועים לא יהיה לו כח לסבל עוד הגעגועים של אלו השתי פרסאות וכן הבן...
שיחות הר"ן - אות רצ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו, שהצדיק הגדול בהדבור שהוא מדבר, נכללין בו כל הדבורים הצריכין אל כל ישראל וכל הדברים שצריך כל אחד מישראל וזהו: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל" שהדבורים שדבר משה נעשה ממנו דברים אל כל ישראל כי כל אחד מישראל מצא בו מה שצריך כנזכר לעיל
סיפורי מעשיות - מעשה יג - מעשה משבעה קבצנים / מעשה בשבעת הקבצנים / מעשה בשבעה קבצנים
...איך היו שמחים מעשה פעם אחת היה מלך והיה לו בן יחיד ורצה המלך למסר המלוכה לבנו בחייו ועשה משתה גדול ובודאי בכל פעם שהמלך עושה משתה גדול הוא שמחה גדולה מאד בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו בחייו בודאי היה שמחה גדולה מאד והיו שם כל השרי מלוכה, וכל הדכסים והשרים והיו שמחים מאד על המשתה וגם המדינה היו נהנים מזה שמוסר המלוכה לבנו בחייו כי הוא כבוד גדול למלך והיה שם שמחה גדולה מאד והיה שם כל מיני שמחה מקהלות זמר ומשחקי הצגות וכיוצא מזה, כל מיני שמחה, הכל היה שם על המשתה וכשנעשו שמחים מאד עמד המלך ואמר לבנו ה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2070 שניות - עכשיו 18_04_2026 השעה 13:33:52 - wesi2