ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - שיח - מעלת המתקרבים אליו
אות שיח אמר, לכנס אצלי ולהתקרב אלי הוא דבר קשה מאד ואפילו בני עצמם. וכי יש יותר מקרב מבנים אפילו הם כל אימת שרוצים לכנס אצלי יש על זה כמה בלבולים ומחשבות הטורדות וכיוצא. והעקר בשעת ההתחלה. וכל זמן שנקרא התחלה אז הוא קשה מאד להתקרב וגם אחר כך נעשה מה שנעשה אך בהתחלה כל זמן שנקרא התחלה הוא דבר נמנע וקשה וכבד מאד לכנס ולהתקרב אות שיט אמר לאחד, אני אעשה מכם כתות כתות אות שכ אמר כל מי שיצית אותי ויקים כל מה שאני מצוה בודאי יהיה צדיק גדול יהיה מה שיהיה. והעקר להשליך שכל עצמו לגמרי רק כאשר יאמר הוא יקים הכל כמאמרו. ואמר אז ענין עם נבל ולא חכם, כמבאר בספר לקוטי א' בסימן קכ"ג מן הסתם מי שיכול ללמד ביותר מסגל ביותר אות שכא אמר יש לי מזל שמציתין אותי מה שאני מצוה לעשות וכמה אנשי שלומנו בקשו אותי וכו' אות שכב אמר לאחד מאנשיו שספר עמו מענין עבודת השם, אמר הלא כבר עיני כלות כל היום ואני עומד ומצפה ומקוה ומיחל ומחכה בכל עת שיזכני השם יתברך שאזכה לראות בכם מה שאני חפץ שתהיו עובדי השם באמת כרצוני, ואני מקוה בעזרת השם שבודאי יהיה כך. ולא בלבד אנשי שיהיו מקרבים אלי אלא אפילו מי שיתקרב לאנשי שלומי, ואפילו מי שרק יגע בהם, בודאי יהיה איש כשר באמת. ולא איש כשר בלבד, כי אם אפילו צדיק גדול מאד יהיה מי [שיהיה] שיזכה להתקרב לאנשים שלו. ושמעתי שאמר בזו הלשון [בעיני כבר הסתכלתי על כל אחד בנפרד] ואני מקוה לה' וכו' כנ"ל ואמר גם אז כבר גמרתי ואגמר אות שכג פעם אחת דבר עמנו, והיה מתמיה את עצמו איך אנו זוכים וראויים לשמע מפיו הקדוש תורות גבוהות נוראות וקדושות כאלו. אך אמר: אכל בי עשרה שכינתא שריא אות שכד אמר לפני רבי יצחק מטארוויצע עלי שלענין אמירת תורה הוא חד בדרא אות שכה אמר לי כששאלתיו אם אדבר עם בני אדם השיב לי [כן תדבר. שאלתיו אבל איני יודע מה עובר עליו. השיב לי, אינך צריך לדעת. שאלתיו, מה אני עוזר לו. השיב, מה זה נוגע אליך] והבנתי כונתו שרצונו לומר [אתה כן פועל] אות שכו אמר לי [חתיכת על מלכות ועל דרך ארץ כבר לקחתי ממך]. גם אמר לי [אותך כבר לקחתי מהעולם הזה] אות שכז אמר שיספרו כמה מעשיות מאנשי שלומנו ומכל אחד ואחד יהיו כמה מעשיות אות שכח כשהייתי בנעמרוב והיה דרכי לנסע אליו זכרונו לברכה לברסלב. פעם אחת ספרו לי בשמו שאמר והקפיד על שנוסעים אליו בעגלות, ואין הולכים אליו רגלי. ונכנס בלבי אותו הדבר הרבה, כי ידעתי שבודאי כך ראוי ויפה לנו לילך אליו רגלי דיקא, והייתי משתוקק לזה. וסבב השם יתברך וזכיתי לילך אליו ברגלי שלש פעמים ואלו השלש פעמים הרוחתים על ידי מה שהלכתי ברגלים כאשר אני יודע בעצמי שבאלו השלש פעמים אם לא הייתי מתגבר לילך רגלי לא הייתי כלל אצלו באלו השלש פעמים. ברוך הטוב והמטיב לרעים ולטובים שזכינו לזה. ומה שהרוחתי ביחוד באלו השלש פעמים מעט מזה אני יודע בעצמי כי אני זוכר עדין מה ששמעתי אז ויתר מזה אם אזכה אבחין לעתיד לבוא. וכן חברי רבי נפתלי הלך גם כן ברגליו מחמת ששמע דברים הנ"ל ושאר החברים היו בהם כמה עניים שהלכו כמה פעמים אליו ברגליהם דרך רחוק, אשריהם אשרי חלקם. אבל אנחנו תהלה לאל היו לנו על הוצאות כי היינו אז בני עשירים רק מגדל ההשתוקקות עזרנו השם יתברך שגם אנחנו הלכנו ברגלינו דיקא איזה פעמים כנ"ל ועין בהלכות יבום וחליצה בלקוטי הלכות מה שכתבתי בזה אות שכט שמעתי בשמו שאמר על אחד שבא אליו רגלי שאמר אז ומה אם נבוכדנאצר הרשע שבשביל שהלך שלש פסיעות ברגליו זכה למלוכה וממשלה גדולה מפלגת כזאת כשאחד מישראל הולך להצדיק פרסה ויותר כמה וכמה יזכה על ידי זה עין לא ראתה. כמדמה שאמר זאת על איש אחד מטירהאוויצע שהיה דרכו בכל עת לבוא אליו רגלי מטירהאוויצע לברסלב שהם ארבע עשרה פרסאות שלנו הגדולים ופעם אחת עמדתי לפניו זכרונו לברכה בעת שבא אליו רגלי האיש הנ"ל מטיראוויצע וספר לי הוא זכרונו לברכה שבעת שצר לזה האיש הנ"ל בעבודת ה', הוא הולך ברגליו משם לכאן. והבנתי שהוטב זאת בעיניו זכרונו לברכה מאד. וכן פעם אחת נפטר לעולמו אחד מבני הנעורים מנעמרוב שהיה ממקרביו וספר הוא זכרונו לברכה גם כן בשבחו ואמר עליו שדרכו היה שתכף כשהיה צר לו באיזה דבר ביהדותו הלך ברגליו משם לכאן אשרי להם
אות שיח

אָמַר, לִכְנס אֶצְלִי וּלְהִתְקָרֵב אֵלַי הוּא דָּבָר קָשֶׁה מְאד

וַאֲפִילּוּ בָּנַי עַצְמָם.

וְכִי יֵשׁ יוֹתֵר מְקרָב מִבָּנִים

אֲפִילּוּ הֵם כָּל אֵימַת שֶׁרוֹצִים לִכְנס אֶצְלִי

יֵשׁ עַל זֶה כַּמָּה בִּלְבּוּלִים וּמַחֲשָׁבוֹת הַטּוֹרְדוֹת וְכַיּוֹצֵא.

וְהָעִקָּר בִּשְׁעַת הַהַתְחָלָה.

וְכָל זְמַן שֶׁנִּקְרָא הַתְחָלָה אָז הוּא קָשֶׁה מְאד לְהִתְקָרֵב

וְגַם אַחַר כָּךְ נַעֲשֶׂה מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה

אַךְ בַּהַתְחָלָה כָּל זְמַן שֶׁנִּקְרָא הַתְחָלָה הוּא דָּבָר נִמְנָע וְקָשֶׁה וְכָבֵד מְאד לִכְנס וּלְהִתְקָרֵב

אות שיט

אָמַר לְאֶחָד, אֲנִי אֶעֱשֶׂה מִכֶּם כִּתּוֹת כִּתּוֹת

אות שכ

אָמַר כָּל מִי שֶׁיְּצַיֵּת אוֹתִי וִיקַיֵּם כָּל מַה שֶּׁאֲנִי מְצַוֶּה

בְּוַדַּאי יִהְיֶה צַדִּיק גָּדוֹל יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה.

וְהָעִקָּר לְהַשְׁלִיךְ שֵׂכֶל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי רַק כַּאֲשֶׁר יאמַר הוּא יְקֻיַּם הַכּל כְּמַאֲמָרוֹ.

וְאָמַר אָז עִנְיָן עַם נָבָל וְלא חָכָם, כַּמְבאָר בַּסֵּפֶר לִקּוּטֵי א' בְּסִימָן קכ"ג

מִן הַסְּתָם מִי שֶׁיָּכוֹל לִלְמד בְּיוֹתֵר מְסֻגָּל בְּיוֹתֵר

אות שכא

אָמַר יֵשׁ לִי מַזָּל שֶׁמְּצַיְּתִין אוֹתִי מַה שֶּׁאֲנִי מְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת

וְכַמָּה אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בִּקְּשׁוּ אוֹתִי וְכוּ'

אות שכב

אָמַר לְאֶחָד מֵאֲנָשָׁיו שֶׁסִּפֵּר עִמּוֹ מֵעִנְיַן עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אָמַר

הֲלא כְּבָר עֵינַי כָּלוֹת כָּל הַיּוֹם

וַאֲנִי עוֹמֵד וּמְצַפֶּה וּמְקַוֶּה וּמְיַחֵל וּמְחַכֶּה בְּכָל עֵת שֶׁיְּזַכֵּנִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאֶזְכֶּה לִרְאוֹת בָּכֶם מַה שֶּׁאֲנִי חָפֵץ שֶׁתִּהְיוּ עוֹבְדֵי הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת כִּרְצוֹנִי, וַאֲנִי מְקַוֶּה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם שֶׁבְּוַדַּאי יִהְיֶה כָּךְ.

וְלא בִּלְבַד אֲנָשַׁי שֶׁיִּהְיוּ מְקרָבִים אֵלַי

אֶלָּא אֲפִילּוּ מִי שֶׁיִּתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמִי, וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁרַק יִגַּע בָּהֶם, בְּוַדַּאי יִהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת.

וְלא אִישׁ כָּשֵׁר בִּלְבַד, כִּי אִם אֲפִילּוּ צַדִּיק גָּדוֹל מְאד

יִהְיֶה מִי [שֶׁיִּהְיֶה] שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לַאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ.

וְשָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן

[בְּעֵינַי כְּבַר הִסְתַּכַּלְתִּי עַל כָּל אֶחָד בְּנִפְרָד]

וַאֲנִי מְקַוֶּה לַה' וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְאָמַר גַּם אָז כְּבָר גָּמַרְתִּי וְאֶגְמר

אות שכג

פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמָּנוּ, וְהָיָה מַתְמִיהַּ אֶת עַצְמוֹ

אֵיךְ אָנוּ זוֹכִים וּרְאוּיִים לִשְׁמעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ תּוֹרוֹת גְּבוֹהוֹת נוֹרָאוֹת וּקְדוֹשׁוֹת כָּאֵלּוּ.

אַךְ אָמַר: אַכָּל בֵּי עֲשָׂרָה שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא

אות שכד

אָמַר לִפְנֵי רַבִּי יִצְחָק מִטֶּארָוִויצֶע עָלַי

שֶׁלְּעִנְיַן אֲמִירַת תּוֹרָה הוּא חָד בְּדָרָא

אות שכה

אָמַר לִי כְּשֶׁשְּׁאַלְתִּיו אִם אֲדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם

הֵשִׁיב לִי [כֵּן תְּדַבֵּר.

שְׁאִלְתִּיו אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ מַה עוֹבֵר עָלָיו.

הֵשִׁיב לִי, אֵינְךָ צָרִיךְ לָדַעַת.

שְׁאִלְתִּיו, מַה אֲנִי עוֹזֵר לוֹ.

הֵשִׁיב, מַה זֶה נוֹגֵעַ אֵלֶיךָ]

וְהֵבַנְתִּי כַּוָּנָתוֹ שֶׁרְצוֹנוֹ לוֹמַר [אַתָּה כֵּן פּוֹעֵל]

אות שכו

אָמַר לִי [חֲתִיכַת על מַלְכוּת וְעל דֶּרֶךְ אֶרֶץ כְּבָר לָקַחְתִּי מִמְּךָ].

גַּם אָמַר לִי [אוֹתְךָ כְּבָר לָקַחְתִּי מֵהָעוֹלָם הַזֶּה]

אות שכז

אָמַר שֶׁיְּסַפְּרוּ כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

וּמִכָּל אֶחָד וְאֶחָד יִהְיוּ כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת

אות שכח

כְּשֶׁהָיִיתִי בְּנֶעמְרוֹב וְהָיָה דַּרְכִּי לִנְסֹעַ אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לִבְּרֶסְלַב.

פַּעַם אַחַת סִפְּרוּ לִי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר וְהִקְפִּיד עַל שֶׁנּוֹסְעִים אֵלָיו בַּעֲגָלוֹת, וְאֵין הוֹלְכִים אֵלָיו רַגְלִי.

וְנִכְנַס בְּלִבִּי אוֹתוֹ הַדָּבָר הַרְבֵּה, כִּי יָדַעְתִּי שֶׁבְּוַדַּאי כָּךְ רָאוּי וְיָפֶה לָנוּ לֵילֵךְ אֵלָיו רַגְלִי דַּיְקָא, וְהָיִיתִי מִשְׁתּוֹקֵק לָזֶה.

וְסִבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְזָכִיתִי לֵילֵךְ אֵלָיו בְּרַגְלִי שָׁלשׁ פְּעָמִים

וְאֵלּוּ הַשָׁלשׁ פְּעָמִים הִרְוַחְתִּים עַל יְדֵי מַה שֶּׁהָלַכְתִּי בָּרַגְלַיִם כַּאֲשֶׁר אֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי

שֶׁבְּאֵלּוּ הַשָׁלשׁ פְּעָמִים אִם לא הָיִיתִי מִתְגַּבֵּר לֵילֵךְ רַגְלִי

לא הָיִיתִי כְּלָל אֶצְלוֹ בְּאֵלּוּ הַשָׁלשׁ פְּעָמִים.

בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לָרָעִים וְלַטּוֹבִים שֶׁזָּכִינוּ לָזֶה.

וּמַה שֶּׁהִרְוַחְתִּי בְּיִחוּד בְּאֵלּוּ הַשָׁלשׁ פְּעָמִים

מְעַט מִזֶּה אֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי

כִּי אֲנִי זוֹכֵר עֲדַיִן מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי אָז

וְיָתֵר מִזֶּה אִם אֶזְכֶּה אַבְחִין לֶעָתִיד לָבוֹא.

וְכֵן חֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי הָלַךְ גַּם כֵּן בְּרַגְלָיו

מֵחֲמַת שֶׁשָּׁמַע דְּבָרִים הַנַּ"ל

וּשְׁאָר הַחֲבֵרִים הָיוּ בָּהֶם כַּמָּה עֲנִיִּים שֶׁהָלְכוּ כַּמָּה פְּעָמִים אֵלָיו בְּרַגְלֵיהֶם דֶּרֶךְ רָחוֹק, אַשְׁרֵיהֶם אַשְׁרֵי חֶלְקָם.

אֲבָל אֲנַחְנוּ תְּהִלָּה לָאֵל הָיוּ לָנוּ עַל הוֹצָאוֹת

כִּי הָיִינוּ אָז בְּנֵי עֲשִׁירִים

רַק מִגּדֶל הַהִשְׁתּוֹקְקוּת עֲזָרָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ הָלַכְנוּ בְּרַגְלֵינוּ דַּיְקָא אֵיזֶה פְּעָמִים כַּנַּ"ל

וְעַיֵּן בְּהִלְכוֹת יִבּוּם וַחֲלִיצָה בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי בָּזֶה

אות שכט

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר עַל אֶחָד שֶׁבָּא אֵלָיו רַגְלִי שֶׁאָמַר אָז

וּמָה אִם נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁהָלַךְ שָׁלשׁ פְּסִיעוֹת בְּרַגְלָיו זָכָה לִמְלוּכָה וּמֶמְשָׁלָה גְּדוֹלָה מֻפְלֶגֶת כָּזאת

כְּשֶׁאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ לְהַצַּדִּיק פַּרְסָה וְיוֹתֵר

כַּמָּה וְכַמָּה יִזְכֶּה עַל יְדֵי זֶה עַיִן לא רָאֲתָה.

כִּמְדֻמֶּה שֶׁאָמַר זאת עַל אִישׁ אֶחָד מִטִּירָהאוִויצֶע

שֶׁהָיָה דַּרְכּוֹ בְּכָל עֵת לָבוֹא אֵלָיו רַגְלִי מִטִּירָהאוִויצֶע לִבְּרֶסְלַב שֶׁהֵם אַרְבַּע עֶשְׂרֵה פַּרְסָאוֹת שֶׁלָּנוּ הַגְּדוֹלִים

וּפַעַם אַחַת עָמַדְתִּי לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעֵת שֶׁבָּא אֵלָיו רַגְלִי הָאִישׁ הַנַּ"ל מִטִּירָאוִויצֶע

וְסִפֵּר לִי הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁבְּעֵת שֶׁצַּר לְזֶה הָאִישׁ הַנַּ"ל בַּעֲבוֹדַת ה', הוּא הוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו מִשָּׁם לְכָאן.

וְהֵבַנְתִּי שֶׁהוּטַב זאת בְּעֵינָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְאד.

וְכֵן פַּעַם אַחַת נִפְטַר לְעוֹלָמוֹ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים מִנֶּעמְרוֹב שֶׁהָיָה מִמְּקרָבָיו

וְסִפֵּר הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה גַּם כֵּן בְּשִׁבְחוֹ וְאָמַר עָלָיו

שֶׁדַּרְכּוֹ הָיָה שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁהָיָה צַר לוֹ בְּאֵיזֶה דָּבָר בְּיַהֲדוּתוֹ

הָלַךְ בְּרַגְלָיו מִשָּׁם לְכָאן

אַשְׁרֵי לָהֶם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רל - מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם לִרְאוֹת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רל - מי שיש לו עינים לראות דע מי שיש לו עינים לראות יכול לראות ולהכיר בפנים של התלמיד מי הוא רבו ובלבד שראה רבו פעם אחת כי: "חכמת אדם תאיר פניו" נמצא כשהתלמיד מקבל חכמת רבו הוא מקבל פניו ובשביל זה צריך להסתכל בפני רבו בשעה שמקבל חכמתו כמו שכתוב: "והיו עיניך רואות את מוריך" כי החכמה הוא בפנים כנ"ל ועל כן כשמסתכל בפני התלמיד יכול לידע מי הוא רבו כנ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פו - פּוֹסְעִים בּוֹ פְּסִיעָה קְטַנָּה
...פסיעה קטנה [לשון החברים] פוסעים בו פסיעה קטנה סועדים בו לברך שלש פעמים וכו' הנה ידוע כי בימי החל הוא שליטת החיצונים וערב שבת קדש בין השמשות אין להם שליטה כלל כמו שמובא בזוהר הקדוש: 'כד אתקדש יומא כדין "יתפרדו כל פועלי און" ועקר שליטה שלהן בימי החל, הוא בבחינות רגלין שאין מניחין לאדם לילך בדרכי השם יתברך דאיתא בגמרא: 'הני ברכי דרבנן דשלהי מניהו' ובשבת קדש חוזרין להם כח ההליכה כמו שכתוב: "אם תשיב משבת רגלך" הינו כמו שאמרנו, שבשבת קדש יכול לילך בדרכי השם יתברך אך למשל, תינוק כשמתחיל לילך, עדין צריך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סא - עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים
...חכמים חדי רבי שמעון ואמר: "ה' שמעתי שמעך יראתי", אמר: התם יאות הוי למדחל וכו' א. על ידי אמונת חכמים, יכולין להוציא משפטנו לאור כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא הינו בחינת דרך הממצע, שאינו נוטה לימין ולשמאל וזה זוכין על ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" ועל כן, על ידי זה יוצא המשפט ברור כנ"ל, בבחינת: "משפטי אמת" הינו, כי כל הלמודים שהאדם לומד צריך שיקבל ויוציא מהם משפטי אמת, שלא יהיה בבחינת משפט מעקל דהינו, שיקבל וילמד מכל הלמודים שלומד, משפטי הנהגות שידע איך להתנהג...
קיום המצוות של הצדיק האמת
...הצדיק האמת רק מי שהוא צדיק אמת, רק הוא זוכה למה שאמר רבי נחמן מברסלב על עצמו: breslev.eip.co.il/?key=559 - חיי מוהר"ן - קכט - נסיעתו לארץ ישראל כשבא מארץ ישראל אמר בדרך הזה קימתי כל התורה בכל האפנים כי השגתי קיום כל התורה שאפילו אם היו מוכרים אותי לישמעאל במדינות רחוקות שאין שם שום יהודי והוא ישלח אותי לרעות בהמות ואפילו אם לא אדע מתי שבת ויום טוב ולא יהיו לי טלית ותפילין ולא סכה ולא שום מצוה וכו' וכו' אף על פי כן הייתי יכול לקים כל התורה כלה. וכבר מבאר מזה במקום אחר וגם מעין זה breslev.eip.co.il/...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כח
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כח ותקף עצם ההשגה שהשיג בארץ ישראל אי אפשר לבאר ולספר כלל ממש לא נשמע ולא נראה כזאת שיזכה ילוד אשה להשגה כזו על ידי אוירא דארץ ישראל ואי אפשר לדבר ולספר בזה והיה מתפאר עצמו מאד במה שזכה להיות בארץ ישראל וגם בסוף ימיו אמר שהוא מחיה עצמו מאד במה שזכה להיות בארץ ישראל ואמר: זה אני יודע מכבר שכשאדם רוצה לעשות איזה דבר שבקדשה ויש לו מניעות על זה וכו' כמבאר כל זה לקמן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפב - צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת
...מוהר"ן ח"א - תורה רפב - צריך לדון את כל אדם לכף זכות דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות ואפילו מי שהוא רשע גמור צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות ויוכל להשיבו בתשובה וזה בחינת "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו" הינו שהפסוק מזהיר לדון את הכל לכף זכות ואף על פי שאתה רואה שהוא רשע גמור אף על פי כן צריך אתה לחפש ולבקש למצא בו מעט טוב, ששם אינו רשע וזהו ועוד מעט ואין רשע שצריך אתה לבקש בו עוד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסה - טַעַם עַל שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הִתְקַשְּׁרוּת הַשִּׁדּוּך
...כלי חרס בשעת התקשרות השדוך טעם על שבירת כלי חרס בשעת התקשרות השדוך כי [כל] אלו נשמות של הזווג הם למעלה אחד אך למטה ההתקשרות וההתאחדות שלהם הוא בהעלם כי אין יודעין מהתאחדות שלהם עד השדוך ואזי נתגלה ההתקשרות שלהם שהיה עד עתה בהעלם אך זה ההתגלות של ההתקשרות שנתגלה בעת התנאים הוא בבחינת: "והחיות רצוא ושוב" כי בשעת השדוך נתגלה ההתקשרות ותכף ומיד נתעלם כי אחר כך נתפרדין ונתרחקין כי עדין היא אסורה עליו עד החפה נמצא שבשעת השדוך נתגלה אור האחדות שלהם שהיה עד עתה בהעלם ותכף ומיד נתעלם כנ"ל בבחינת 'והחיות...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כ - עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, נַעֲשִׂין מְפֻרְסָמִים קדֶם זְמַנָּם
...- תורה כ - על ידי המחלקת שיש בעולם, נעשין מפרסמים קדם זמנם שיך לא"ב חדש, מריבה, אות י על ידי המחלקת שיש בעולם על ידי זה נעשין מפרסמים קדם זמנם הינו כי כשאחד נכנס בעבודת השם הוא צריך לשהות ולהתמהמה עד שיתפרסם בעולם ועל ידי פגם המחלקת נתפרסם קדם זמנו ועל ידי זה הם גורמים הזק והפסד להאיש הזה שנעשה מפרסם קדם זמנו או גם להדרך לעבודת השם, שהיה זה רוצה לגלות בעולם ואזי גורמין מיתה לבעלי המחלקת ולפעמים, שאין הפגם גדול כל כך אזי גורמין עניות וזה הסוד מבאר בתורה בפסוק "וכי ינצו אנשים יחדו ונגפו אשה הרה ויצאו...
שיחות הר"ן - אות רלא - מדבר ממעלת ההתבודדות
שיחות הר"ן - אות רלא - מדבר ממעלת ההתבודדות ספר לי אחד מאנשיו שפעם אחת שאל את רבנו זכרונו לברכה, מהו החלוק שבין לב נשבר למרה שחורה השיב לו: לב נשבר הוא כך שאפילו כשעומד בין העולם יחזיר פניו ויאמר: רבונו של עולם וכו' ובאותה שעה בעצמה ובתוך כך אמר רבנו, זכרונו לברכה בעצמו. רבונו של עולם בהתעוררות נפלא ובנשיאת ידים בהשתוקקות נמרץ כדרכו
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פז - תֵּכֶף כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵך בְּדֶרֶך הַיָּשָׁר
...רוצה לילך בדרך הישר [לשון החברים] "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" הענין הוא כי אנו רואין בחוש תכף כשאדם רוצה לילך בדרך הישר מתעוררין עליו דינים והסברא הוא להפך אך כי יש שני מיני יראה, יראת הענש ויראת הרוממות יראת הענש נקרא צדק, ויראת הרוממות נקרא אמונה כי מחמת שהוא מאמין באמונה שלמה שהשם יתברך הוא רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין הוא ירא ממנו וידוע הוא, כי אי אפשר לבוא לאמונה רק על ידי יראת הענש כי מחמת שהוא ירא מהענש מאמין שהשם יתברך הוא תקיף, ובעל היכלת ובעל הכחות כלם ומזה בא לאמונה יותר גדולה נמצא, תכף...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2305 שניות - עכשיו 19_04_2026 השעה 10:59:20 - wesi2