ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - שיח - מעלת המתקרבים אליו
אות שיח אמר, לכנס אצלי ולהתקרב אלי הוא דבר קשה מאד ואפילו בני עצמם. וכי יש יותר מקרב מבנים אפילו הם כל אימת שרוצים לכנס אצלי יש על זה כמה בלבולים ומחשבות הטורדות וכיוצא. והעקר בשעת ההתחלה. וכל זמן שנקרא התחלה אז הוא קשה מאד להתקרב וגם אחר כך נעשה מה שנעשה אך בהתחלה כל זמן שנקרא התחלה הוא דבר נמנע וקשה וכבד מאד לכנס ולהתקרב אות שיט אמר לאחד, אני אעשה מכם כתות כתות אות שכ אמר כל מי שיצית אותי ויקים כל מה שאני מצוה בודאי יהיה צדיק גדול יהיה מה שיהיה. והעקר להשליך שכל עצמו לגמרי רק כאשר יאמר הוא יקים הכל כמאמרו. ואמר אז ענין עם נבל ולא חכם, כמבאר בספר לקוטי א' בסימן קכ"ג מן הסתם מי שיכול ללמד ביותר מסגל ביותר אות שכא אמר יש לי מזל שמציתין אותי מה שאני מצוה לעשות וכמה אנשי שלומנו בקשו אותי וכו' אות שכב אמר לאחד מאנשיו שספר עמו מענין עבודת השם, אמר הלא כבר עיני כלות כל היום ואני עומד ומצפה ומקוה ומיחל ומחכה בכל עת שיזכני השם יתברך שאזכה לראות בכם מה שאני חפץ שתהיו עובדי השם באמת כרצוני, ואני מקוה בעזרת השם שבודאי יהיה כך. ולא בלבד אנשי שיהיו מקרבים אלי אלא אפילו מי שיתקרב לאנשי שלומי, ואפילו מי שרק יגע בהם, בודאי יהיה איש כשר באמת. ולא איש כשר בלבד, כי אם אפילו צדיק גדול מאד יהיה מי [שיהיה] שיזכה להתקרב לאנשים שלו. ושמעתי שאמר בזו הלשון [בעיני כבר הסתכלתי על כל אחד בנפרד] ואני מקוה לה' וכו' כנ"ל ואמר גם אז כבר גמרתי ואגמר אות שכג פעם אחת דבר עמנו, והיה מתמיה את עצמו איך אנו זוכים וראויים לשמע מפיו הקדוש תורות גבוהות נוראות וקדושות כאלו. אך אמר: אכל בי עשרה שכינתא שריא אות שכד אמר לפני רבי יצחק מטארוויצע עלי שלענין אמירת תורה הוא חד בדרא אות שכה אמר לי כששאלתיו אם אדבר עם בני אדם השיב לי [כן תדבר. שאלתיו אבל איני יודע מה עובר עליו. השיב לי, אינך צריך לדעת. שאלתיו, מה אני עוזר לו. השיב, מה זה נוגע אליך] והבנתי כונתו שרצונו לומר [אתה כן פועל] אות שכו אמר לי [חתיכת על מלכות ועל דרך ארץ כבר לקחתי ממך]. גם אמר לי [אותך כבר לקחתי מהעולם הזה] אות שכז אמר שיספרו כמה מעשיות מאנשי שלומנו ומכל אחד ואחד יהיו כמה מעשיות אות שכח כשהייתי בנעמרוב והיה דרכי לנסע אליו זכרונו לברכה לברסלב. פעם אחת ספרו לי בשמו שאמר והקפיד על שנוסעים אליו בעגלות, ואין הולכים אליו רגלי. ונכנס בלבי אותו הדבר הרבה, כי ידעתי שבודאי כך ראוי ויפה לנו לילך אליו רגלי דיקא, והייתי משתוקק לזה. וסבב השם יתברך וזכיתי לילך אליו ברגלי שלש פעמים ואלו השלש פעמים הרוחתים על ידי מה שהלכתי ברגלים כאשר אני יודע בעצמי שבאלו השלש פעמים אם לא הייתי מתגבר לילך רגלי לא הייתי כלל אצלו באלו השלש פעמים. ברוך הטוב והמטיב לרעים ולטובים שזכינו לזה. ומה שהרוחתי ביחוד באלו השלש פעמים מעט מזה אני יודע בעצמי כי אני זוכר עדין מה ששמעתי אז ויתר מזה אם אזכה אבחין לעתיד לבוא. וכן חברי רבי נפתלי הלך גם כן ברגליו מחמת ששמע דברים הנ"ל ושאר החברים היו בהם כמה עניים שהלכו כמה פעמים אליו ברגליהם דרך רחוק, אשריהם אשרי חלקם. אבל אנחנו תהלה לאל היו לנו על הוצאות כי היינו אז בני עשירים רק מגדל ההשתוקקות עזרנו השם יתברך שגם אנחנו הלכנו ברגלינו דיקא איזה פעמים כנ"ל ועין בהלכות יבום וחליצה בלקוטי הלכות מה שכתבתי בזה אות שכט שמעתי בשמו שאמר על אחד שבא אליו רגלי שאמר אז ומה אם נבוכדנאצר הרשע שבשביל שהלך שלש פסיעות ברגליו זכה למלוכה וממשלה גדולה מפלגת כזאת כשאחד מישראל הולך להצדיק פרסה ויותר כמה וכמה יזכה על ידי זה עין לא ראתה. כמדמה שאמר זאת על איש אחד מטירהאוויצע שהיה דרכו בכל עת לבוא אליו רגלי מטירהאוויצע לברסלב שהם ארבע עשרה פרסאות שלנו הגדולים ופעם אחת עמדתי לפניו זכרונו לברכה בעת שבא אליו רגלי האיש הנ"ל מטיראוויצע וספר לי הוא זכרונו לברכה שבעת שצר לזה האיש הנ"ל בעבודת ה', הוא הולך ברגליו משם לכאן. והבנתי שהוטב זאת בעיניו זכרונו לברכה מאד. וכן פעם אחת נפטר לעולמו אחד מבני הנעורים מנעמרוב שהיה ממקרביו וספר הוא זכרונו לברכה גם כן בשבחו ואמר עליו שדרכו היה שתכף כשהיה צר לו באיזה דבר ביהדותו הלך ברגליו משם לכאן אשרי להם
אות שיח

אָמַר, לִכְנס אֶצְלִי וּלְהִתְקָרֵב אֵלַי הוּא דָּבָר קָשֶׁה מְאד

וַאֲפִילּוּ בָּנַי עַצְמָם.

וְכִי יֵשׁ יוֹתֵר מְקרָב מִבָּנִים

אֲפִילּוּ הֵם כָּל אֵימַת שֶׁרוֹצִים לִכְנס אֶצְלִי

יֵשׁ עַל זֶה כַּמָּה בִּלְבּוּלִים וּמַחֲשָׁבוֹת הַטּוֹרְדוֹת וְכַיּוֹצֵא.

וְהָעִקָּר בִּשְׁעַת הַהַתְחָלָה.

וְכָל זְמַן שֶׁנִּקְרָא הַתְחָלָה אָז הוּא קָשֶׁה מְאד לְהִתְקָרֵב

וְגַם אַחַר כָּךְ נַעֲשֶׂה מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה

אַךְ בַּהַתְחָלָה כָּל זְמַן שֶׁנִּקְרָא הַתְחָלָה הוּא דָּבָר נִמְנָע וְקָשֶׁה וְכָבֵד מְאד לִכְנס וּלְהִתְקָרֵב

אות שיט

אָמַר לְאֶחָד, אֲנִי אֶעֱשֶׂה מִכֶּם כִּתּוֹת כִּתּוֹת

אות שכ

אָמַר כָּל מִי שֶׁיְּצַיֵּת אוֹתִי וִיקַיֵּם כָּל מַה שֶּׁאֲנִי מְצַוֶּה

בְּוַדַּאי יִהְיֶה צַדִּיק גָּדוֹל יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה.

וְהָעִקָּר לְהַשְׁלִיךְ שֵׂכֶל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי רַק כַּאֲשֶׁר יאמַר הוּא יְקֻיַּם הַכּל כְּמַאֲמָרוֹ.

וְאָמַר אָז עִנְיָן עַם נָבָל וְלא חָכָם, כַּמְבאָר בַּסֵּפֶר לִקּוּטֵי א' בְּסִימָן קכ"ג

מִן הַסְּתָם מִי שֶׁיָּכוֹל לִלְמד בְּיוֹתֵר מְסֻגָּל בְּיוֹתֵר

אות שכא

אָמַר יֵשׁ לִי מַזָּל שֶׁמְּצַיְּתִין אוֹתִי מַה שֶּׁאֲנִי מְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת

וְכַמָּה אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בִּקְּשׁוּ אוֹתִי וְכוּ'

אות שכב

אָמַר לְאֶחָד מֵאֲנָשָׁיו שֶׁסִּפֵּר עִמּוֹ מֵעִנְיַן עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אָמַר

הֲלא כְּבָר עֵינַי כָּלוֹת כָּל הַיּוֹם

וַאֲנִי עוֹמֵד וּמְצַפֶּה וּמְקַוֶּה וּמְיַחֵל וּמְחַכֶּה בְּכָל עֵת שֶׁיְּזַכֵּנִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאֶזְכֶּה לִרְאוֹת בָּכֶם מַה שֶּׁאֲנִי חָפֵץ שֶׁתִּהְיוּ עוֹבְדֵי הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת כִּרְצוֹנִי, וַאֲנִי מְקַוֶּה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם שֶׁבְּוַדַּאי יִהְיֶה כָּךְ.

וְלא בִּלְבַד אֲנָשַׁי שֶׁיִּהְיוּ מְקרָבִים אֵלַי

אֶלָּא אֲפִילּוּ מִי שֶׁיִּתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמִי, וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁרַק יִגַּע בָּהֶם, בְּוַדַּאי יִהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת.

וְלא אִישׁ כָּשֵׁר בִּלְבַד, כִּי אִם אֲפִילּוּ צַדִּיק גָּדוֹל מְאד

יִהְיֶה מִי [שֶׁיִּהְיֶה] שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לַאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ.

וְשָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן

[בְּעֵינַי כְּבַר הִסְתַּכַּלְתִּי עַל כָּל אֶחָד בְּנִפְרָד]

וַאֲנִי מְקַוֶּה לַה' וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְאָמַר גַּם אָז כְּבָר גָּמַרְתִּי וְאֶגְמר

אות שכג

פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמָּנוּ, וְהָיָה מַתְמִיהַּ אֶת עַצְמוֹ

אֵיךְ אָנוּ זוֹכִים וּרְאוּיִים לִשְׁמעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ תּוֹרוֹת גְּבוֹהוֹת נוֹרָאוֹת וּקְדוֹשׁוֹת כָּאֵלּוּ.

אַךְ אָמַר: אַכָּל בֵּי עֲשָׂרָה שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא

אות שכד

אָמַר לִפְנֵי רַבִּי יִצְחָק מִטֶּארָוִויצֶע עָלַי

שֶׁלְּעִנְיַן אֲמִירַת תּוֹרָה הוּא חָד בְּדָרָא

אות שכה

אָמַר לִי כְּשֶׁשְּׁאַלְתִּיו אִם אֲדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם

הֵשִׁיב לִי [כֵּן תְּדַבֵּר.

שְׁאִלְתִּיו אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ מַה עוֹבֵר עָלָיו.

הֵשִׁיב לִי, אֵינְךָ צָרִיךְ לָדַעַת.

שְׁאִלְתִּיו, מַה אֲנִי עוֹזֵר לוֹ.

הֵשִׁיב, מַה זֶה נוֹגֵעַ אֵלֶיךָ]

וְהֵבַנְתִּי כַּוָּנָתוֹ שֶׁרְצוֹנוֹ לוֹמַר [אַתָּה כֵּן פּוֹעֵל]

אות שכו

אָמַר לִי [חֲתִיכַת על מַלְכוּת וְעל דֶּרֶךְ אֶרֶץ כְּבָר לָקַחְתִּי מִמְּךָ].

גַּם אָמַר לִי [אוֹתְךָ כְּבָר לָקַחְתִּי מֵהָעוֹלָם הַזֶּה]

אות שכז

אָמַר שֶׁיְּסַפְּרוּ כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

וּמִכָּל אֶחָד וְאֶחָד יִהְיוּ כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת

אות שכח

כְּשֶׁהָיִיתִי בְּנֶעמְרוֹב וְהָיָה דַּרְכִּי לִנְסֹעַ אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לִבְּרֶסְלַב.

פַּעַם אַחַת סִפְּרוּ לִי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר וְהִקְפִּיד עַל שֶׁנּוֹסְעִים אֵלָיו בַּעֲגָלוֹת, וְאֵין הוֹלְכִים אֵלָיו רַגְלִי.

וְנִכְנַס בְּלִבִּי אוֹתוֹ הַדָּבָר הַרְבֵּה, כִּי יָדַעְתִּי שֶׁבְּוַדַּאי כָּךְ רָאוּי וְיָפֶה לָנוּ לֵילֵךְ אֵלָיו רַגְלִי דַּיְקָא, וְהָיִיתִי מִשְׁתּוֹקֵק לָזֶה.

וְסִבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְזָכִיתִי לֵילֵךְ אֵלָיו בְּרַגְלִי שָׁלשׁ פְּעָמִים

וְאֵלּוּ הַשָׁלשׁ פְּעָמִים הִרְוַחְתִּים עַל יְדֵי מַה שֶּׁהָלַכְתִּי בָּרַגְלַיִם כַּאֲשֶׁר אֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי

שֶׁבְּאֵלּוּ הַשָׁלשׁ פְּעָמִים אִם לא הָיִיתִי מִתְגַּבֵּר לֵילֵךְ רַגְלִי

לא הָיִיתִי כְּלָל אֶצְלוֹ בְּאֵלּוּ הַשָׁלשׁ פְּעָמִים.

בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לָרָעִים וְלַטּוֹבִים שֶׁזָּכִינוּ לָזֶה.

וּמַה שֶּׁהִרְוַחְתִּי בְּיִחוּד בְּאֵלּוּ הַשָׁלשׁ פְּעָמִים

מְעַט מִזֶּה אֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי

כִּי אֲנִי זוֹכֵר עֲדַיִן מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי אָז

וְיָתֵר מִזֶּה אִם אֶזְכֶּה אַבְחִין לֶעָתִיד לָבוֹא.

וְכֵן חֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי הָלַךְ גַּם כֵּן בְּרַגְלָיו

מֵחֲמַת שֶׁשָּׁמַע דְּבָרִים הַנַּ"ל

וּשְׁאָר הַחֲבֵרִים הָיוּ בָּהֶם כַּמָּה עֲנִיִּים שֶׁהָלְכוּ כַּמָּה פְּעָמִים אֵלָיו בְּרַגְלֵיהֶם דֶּרֶךְ רָחוֹק, אַשְׁרֵיהֶם אַשְׁרֵי חֶלְקָם.

אֲבָל אֲנַחְנוּ תְּהִלָּה לָאֵל הָיוּ לָנוּ עַל הוֹצָאוֹת

כִּי הָיִינוּ אָז בְּנֵי עֲשִׁירִים

רַק מִגּדֶל הַהִשְׁתּוֹקְקוּת עֲזָרָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ הָלַכְנוּ בְּרַגְלֵינוּ דַּיְקָא אֵיזֶה פְּעָמִים כַּנַּ"ל

וְעַיֵּן בְּהִלְכוֹת יִבּוּם וַחֲלִיצָה בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי בָּזֶה

אות שכט

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר עַל אֶחָד שֶׁבָּא אֵלָיו רַגְלִי שֶׁאָמַר אָז

וּמָה אִם נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁהָלַךְ שָׁלשׁ פְּסִיעוֹת בְּרַגְלָיו זָכָה לִמְלוּכָה וּמֶמְשָׁלָה גְּדוֹלָה מֻפְלֶגֶת כָּזאת

כְּשֶׁאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ לְהַצַּדִּיק פַּרְסָה וְיוֹתֵר

כַּמָּה וְכַמָּה יִזְכֶּה עַל יְדֵי זֶה עַיִן לא רָאֲתָה.

כִּמְדֻמֶּה שֶׁאָמַר זאת עַל אִישׁ אֶחָד מִטִּירָהאוִויצֶע

שֶׁהָיָה דַּרְכּוֹ בְּכָל עֵת לָבוֹא אֵלָיו רַגְלִי מִטִּירָהאוִויצֶע לִבְּרֶסְלַב שֶׁהֵם אַרְבַּע עֶשְׂרֵה פַּרְסָאוֹת שֶׁלָּנוּ הַגְּדוֹלִים

וּפַעַם אַחַת עָמַדְתִּי לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעֵת שֶׁבָּא אֵלָיו רַגְלִי הָאִישׁ הַנַּ"ל מִטִּירָאוִויצֶע

וְסִפֵּר לִי הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁבְּעֵת שֶׁצַּר לְזֶה הָאִישׁ הַנַּ"ל בַּעֲבוֹדַת ה', הוּא הוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו מִשָּׁם לְכָאן.

וְהֵבַנְתִּי שֶׁהוּטַב זאת בְּעֵינָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְאד.

וְכֵן פַּעַם אַחַת נִפְטַר לְעוֹלָמוֹ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים מִנֶּעמְרוֹב שֶׁהָיָה מִמְּקרָבָיו

וְסִפֵּר הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה גַּם כֵּן בְּשִׁבְחוֹ וְאָמַר עָלָיו

שֶׁדַּרְכּוֹ הָיָה שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁהָיָה צַר לוֹ בְּאֵיזֶה דָּבָר בְּיַהֲדוּתוֹ

הָלַךְ בְּרַגְלָיו מִשָּׁם לְכָאן

אַשְׁרֵי לָהֶם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמג - יֵּשׁ צַדִּיק גָּדוֹל מְאד, שֶׁאֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לִסְבּל קְדֻשָּׁתוֹ
...מאד, שאין העולם יכול לסבל קדשתו דע שיש צדיק גדול מאד, שאין העולם יכול לסבל קדשתו על כן הוא מתעלם מאד ואין רואים ממנו שום קדשה ופרישות יתרה זה מחמת גדל קדשתו מאד וזה בחינות 'כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים' נמצא ששיר השירים הוא קדוש מאד יותר הרבה מכל הספרים והנה מצינו ששלמה המלך עליו השלום, חבר שלשה ספרים: משלי, קהלת ושיר השירים ובאמת משלי וקהלת הם כלם מלאים מוסר ויראת שמים מאד ומצינו בהם תבות קדשה וטהרה כמה פעמים אבל בשיר השירים אינו נמצא תבות קדשה וטהרה כלל פוק עין ותשכח, שבכל ספר שיר השירים...
סיפורי מעשיות - מעשה מאיש אדון אחד שנסע עם בעל עגלה
...עם בעל עגלה מעשה מאיש אדון אחד שנסע עם בעל עגלה לבערלין ושאר עירות הגדולות והלך האדון לעשות צרכיו ונשאר בעל העגלה ששמו היה איוואן עם העגלה באמצע השוק ונגש אליו איש אחד ושאלו מדוע עומד הוא באמצע הרחוב ושאלו האיש חיל מי אתה בגרמנית, ווער דא והוא חשב ששואלו את שמו ואמר לו איוואן והכה אותו האיש חיל כי לא הבין את שפת העגלון וצעק לו שוב ווער דא והוא ענה לו שוב איוואן והכה אותו שוב וצעק ווער דא עד שלקחו עם העגלה לאיזה רחוב מן הצד כשבא האדון אחר עשית צרכיו חפשו עד שמצאו ואמר לו איוואן היכן היית ענה לו בלחש...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכז - הַבְּגָדִים הֵם בְּסוֹד הַחַשְׁמַ"ל, שֶׁהוּא שְׁמִירָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכז - הבגדים הם בסוד החשמ"ל, שהוא שמירה הבגדים הם בסוד החשמ"ל, שהוא שמירה ועל כן הבגדים יהיו שלמים תמיד ולא קרועים כי הוא קלקול השמירה הבגדים בעצמן תובעין את האדם אם לא נזהר בשמירתן לכבדן כראוי ולהחזיקן בנקיות [גדל אזהרה זאת לשמר את הבגדים מכתמים עין לעיל בסימן כ"ט]
שיחות הר"ן - אות רכז - מדבר ממעלת ההתבודדות
שיחות הר"ן - אות רכז - מדבר ממעלת ההתבודדות מצאתי כתב יד החברים שאמר שטוב יותר שההתבודדות יהיה מחוץ לעיר במקום עשבים כי העשבים גורמים שיתעורר הלב
שיחות הר"ן - אות קפח - גדולות נוראות השגתו
...השגתו אמר: שפליאה בעיני אם מביאין פדיון לאחד ומספרין לו צערו, כגון: מחולה וכיוצא, כשאינו מרגיש הצער והיסורים כמו החולה בעצמו וכו' והיוצא מדבריו הוא שהוא מרגיש הצער והיסורים כשבאין לפניו שיתפלל על החולה וכיוצא כמו החולה בעצמו ממש וכן נשמע מפיו כמה פעמים ואמר: בתחלה הייתי מבקש מאתו יתברך שאהיה מרגיש צער ויסורים של ישראל כי לפעמים היה אחד בא וספר לי צערו ולא הייתי מרגיש הצער והייתי מתפלל שארגיש צערו של ישראל עכשו כשאחד מספר לי צערו אני מרגיש בעצמי הצער יותר ממנו וממש נוטפין ממני הדמים מגדל הצער שאני...
ספר המידות - ברכה
ספר המידות - ברכה חלק שני א. המתברך צריך לתן למברך איזה מתנה. ב. אל תהי ברכת גוי קלה בעיניך. ג. מי שמקרב את הרחוקים לעבודת השם יתברך הברכות מסורים בידו.
שיחות הר"ן - אות רסה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...רבי נחמן הזהיר מאד לבלי לאכל בצלים חיים כלל אפילו עם שמן או שומן ואפילו על ידי תערובות כגון על ידי ביצים וכיוצא ואפילו בשבת והלעיג על האומרים שבשבת מצוה לאכל דבר המזיק שהם בצלים חיים ואמר שהם מזיקים מאד לכמה דברים וחשב אז כמה עניני חולאת ומכאובים וחלישות שגורמים אך שכחתים בפרטיות אך הכלל שהחמיר מאד והזהיר מאד לבלי לאכלם חיים כלל אפילו על ידי תערובות ואפילו בשבת רק מבשלים מתר לאכל ובתחלה שאלנו אותו על זה מחמת ששמענו בשם הבעל שם טוב זה שהזהיר מאד לבלי לאכל בצלים חיים ואמר שבודאי כן הוא והתחיל לחשב...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנה - עַצְבוּת הוּא מִדָּה רָעָה מְאד
...ח"א - תורה קנה - עצבות הוא מדה רעה מאד עצבות הוא מדה רעה מאד ומה שהאדם אינו נוסע להצדיק, הוא מחמת עצבות וכבדות וכן מה שאינו מתפלל כראוי, הוא מחמת עצבות ועצלות הינו מחמת חסרון אמונה כי בודאי אם היה לו אמונה שלמה והיה מאמין שהשם יתברך עומד עליו ושומע כל דבור ודבור שיוצא מפיו, ומאזין לקול תפילתו בודאי לא היה לו שום עצבות ועצלות וכבדות בתפילתו ובודאי היה מתפלל כראוי אך עקר בלבול התפילה, הוא בא מחמת חסרון אמונה ועל כן נופל עליו עצלות ועצבות, ומבלבל את תפילתו כי עקר העצבות והעצלות, הוא מחמת חסרון אמונה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עא - קָּשֶׁה מְאד לִהְיוֹת מְפֻרְסָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עא - קשה מאד להיות מפרסם דע, שקשה מאד להיות מפרסם כי מה שהוא מפרסם, הוא מזיק לו מאד כי לפעמים צריך לסבל יסורים בשביל רבים, כמה שכתוב: "ובחברתו נרפא לנו" כי מאחר שהוא מפרסם, על כן הוא בבחינות: "לכן אחלק לו ברבים" על כן צריך לסבל יסורים בשביל רבים כי עליו נאמר: "ובחברתו נרפא לנו" רק שיש כמה בני אדם שצריכים להיות מפרסמים ועושים אותם דוקא מפרסמים אבל יש צדיקים שמקבלים מעצמם יסורים עליהם בשביל ישראל ובזה מחליפין השפע כמבאר למעלה בסימן ס"ג על פסוק "ובשתים יכסה פניו"
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לז - דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד
...מוהר"ן ח"א - תורה לז - דרשו יי ועזו בקשו פניו תמיד [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דרשו יי ועזו בקשו פניו תמיד א. כי עקר הבריאה היא בגין דישתמודעין לה כמו שכתוב:לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ב. וגוף ונפש, הם בחינת אדם ובהמה, חמר וצורה, חכמה וסכלות בחינת אור וחשך: "כיתרון אור מן החשך" וכו' וכמו שאמרו: 'גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות', שנאמר:" כי אל דעות ה'" . "אל ה ויאר לנו", וכתיב: "לא ידעו ולא יבינו". והם בחינת חיים ומיתה, כמו שכתוב: "החכמה תחיה" וכו' וכתיב: "ימותו ולא בחכמה": "במחשכים הושיבני" וכו'...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1094 שניות - עכשיו 12_01_2026 השעה 12:57:51 - wesi2