ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יב - תְּהִלָּה לְדָוִד
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] תהלה לדוד ארוממך אלהי וכו' (תהלים קמ"ה) א. מה שאנו רואים שעל פי הרב הלומדים חולקים על הצדיקים ודוברים על הצדיק עתק בגאוה ובוז זהו מכון גדול מאת השם יתברך כי יש בחינת יעקב ולבן. יעקב הוא הצדיק המחדש חדושין דאוריתא ולומד תורתו לשמה וטובו גנוז ושמור וצפון לעתיד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'למחר לקבל שכרם' (ערובין כב, ) ועל שם ששכרו לבסוף על שם זה נקרא יעקב לשון עקב וסוף שכרו לבסוף ולבן הוא תלמיד חכם שד יהודי (עיין זוהר פנחס רנג:) שתורתו להתיהר ולקנטר ותלמיד חכם כזה נבלה טובה הימנו (ויקרא רבה א, עין מתנות כהונה) וזה ידוע, שאינו נקרא תלמיד חכם אלא על ידי תורה שבעל פה כי זה שיודע ללמד חמש אינו נקרא תלמיד חכם אלא זה שהוא בקי בגמרא ופוסקים וכשלומד בלא דעת נקרא לבן על שם ערמימיות שנכנס בו ושונא ורודף את הצדיקים צדיק עליון וצדיק תחתון כי שכינתא בין תרין צדיקיא יתבא כמו שכתוב בזוהר (ויצא קנג:, ויחי רמה:) : צדיקים ירשו ארץ צדיקים תרי משמע ושני צדיקים אלו הם זה הצדיק שחדש זאת התורה שבעל פה זה צדיק עליון וצדיק התחתון זה שלומד החדושין ותורה שבעל פה הינו שכינתא כמו שכתוב (בפתח אליהו) : 'מלכות פה, ותורה שבעל פה קרינן לה' וכשהשכינה הנקרא תורה שבעל פה באה בתוך תלמיד חכם שד יהודי זה נקרא גלות השכינה ואז יש לו פה לדבר על צדיק עתק וכו' וכשהאדם לומד בקדשה ובטהרה איזה דין ופסק שחדש איזה תנא או צדיק אחר על ידי זה נעשה בחינת נשיקין (עיין זוהר פנחס ר"כ אתא האי טולא ונשיק לי':) ונשיקין זה בחינת התדבקות רוחא ברוחא כי הפסק הזה, הוא דבורו של התנא ודבור הוא החיות כמו שכתוב (בראשית ב) : "לנפש חיה", ותרגומו: 'לרוח ממללא' ורוח ממללא הינו הנפש חיה היא באה מתורה שבעל פה כמו שכתוב (שם א) : "תוצא הארץ נפש חיה" נמצא, בשעה שמחדש התנא איזה חדוש ומדבר זה החדוש זה הדבור בעצמו היא בחינת התורה שבעל פה שחדש כי משם מוצאה כמו שכתוב: "תוצא הארץ נפש חיה" נמצא עכשו כשלומדים את החדוש הזה וכשמכניסין הלמוד והחדוש בתוך פה נמצא שמדבקין רוח הצדיק שחדש זה החדוש עם רוח ממללא הינו עם הדבור הלומד זה החדוש עכשו וזאת ההתדבקות רוחא ברוחא נקרא נשיקין (זוהר משפטים קכ"ד: תרומה קמ"ו פקודי רנ"ו:) נמצא, כשלומדין איזה הלכה שחדשו התנאים על ידי זה נתדבק רוח התנא עם רוח הלומד ודומה כאלו נושק את עצמו עם התנא אבל תלמיד חכם שד יהודי כשלומד גמרא או פסק דין עליו כתוב (משלי כ"ז) : "נעתרות נשיקות שונא" כי התנא אינו יכול לסבל רוחו של תלמיד חכם שד יהודאין כי מי יכול לסבל לנשק את עצמו עם נבלה כל שכן שנבלה טובה הימנו ואפילו צדיקים שכבר הלכו לעולמם וכשאנו לומדין תורותיהן על ידי זה נתדבק רוחם ברוחנו כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (יבמות צז). 'שפתותיהם דובבות בקבר' וזה על ידי בחינת נשיקה וזה בחינת: (בראשית כ"ט) "וישק יעקב לרחל, וישא קלו ויבך" פרש רש"י: 'שצפה ברוח הקדש שאינה נכנסת עמו לקבורה' רחל בחינת תורה שבעל פה שהיא כרחל לפני גוזזיה שהכל גוזזין ופוסקין ממנה הלכות והם נעשים לבושין כמו שכתוב (משלי כ"ז) : "כבשים ללבושך" כמו שכתוב (ישעיהו ג) : "שמלה לכה, קצין תהיה לנו" כשאדם כשר לומד תורת התנא אזי התנא נושק אותו והוא נושק התנא וגורם תענוג גדול להתנא כמו שכתוב: 'שפתותיו דובבות בקבר' וכו' וזה בחינת: וישק יעקב הוא התנא לרחל היא התורה שבעל פה שחדש שנשק ודבק את רוחו ברוח הקדש שבשכינה ויבך שצפה ברוח הקדש שלו שהוציא מפיו והכניס בתוך התורה שבעל פה וראה שבגלות הזה על פי הרב הלומדים אינם הגונים נמצא שעל ידי למודם שילמדו לא תכנס רוח הקדש של רחל של תורה שבעל פה לקבורה שאין שפתותיו דובבות בקבר על ידי למודו של רשע ועל ידי זה ויבך על גלותו. ועוד שלפעמים הלמדן אומר איזה חדוש בשם עצמו ולא בשם התנא נמצא שעל ידי זה אינו נכנס עם התנא לקבורה כי אין אומר בשם אומרו (עיין סנהדרין צ':) ב. ואם יקשה לך. הלא תכף כשלומד הלמדן החדוש של הצדיק היה לו לחזר בתשובה ואיך מניח התורה שבעל פה את הלמדן לילך ברשעתו ? תשובה על זה "ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא" פרוש: בשעה שהגיד הצדיק התורה שבעל פה הגיד אותה בבחינות (הושע י"ד) : "צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם" וזה: "כי אחי אביה הוא" ברמאות בבחינת "ופשעים יכשלו בם" "וכי בן רבקה הוא" הכשרה וזה בחינת "צדיקים ילכו בם" ולא עוד ותרץ ותגד לאביה הינו זאת הבחינה של "ופשעים יכשלו בם" בא לו בנקל יותר כמו שאמרו חכמינו ז"ל (סוטה כא:) : 'אני חכמה שכנתי ערמה' כי כשאדם לומד תורה נכנס בו ערמימיות וזה: "ותרץ" כאדם שרץ במהירות ובנקל ותגד לאביה שהתורה היא מגדת להלמדן ערמימיות וזהו : ותרץ ותגד לאביה שהערמימיות בא בנקל ובמהירות יותר לאדם כי הקדשה צריך סיוע מלעלא כמו שאמרו (עבודה זרה נה) : 'הבא לטהר, מסיעין לו' אבל הערמימיות פותחין יש לו פתחים הרבה (עיין שבת ק"ד) ובא לו בנקל ג. ואם יקשה לך אם התנא היה צדיק גמור איך בא זה הדבר שאומר תורתו שיכול לסבל שני משמעות משמעות טוב דהינו 'צדיקים ילכו בם' ומשמעות להפוך דהינו 'ופשעים יכשלו בם' אבל דע שהתנא היה צדיק גמור ותורתו זכה מבלי פסלת ומה שנראה בה משמעות ערמומיות זה, כי כל העולם מקבלים פרנסתם משמאלה כמו שכתוב (משלי ג) : "משמאלה עשר וכבוד" בשביל זה נפל התנא בשעת אמירת תורתו לאיזה שגיאה דקה כחוט השערה לבחינת שמאלה כדי שעי"ז יקבל שפע ופרנסה כדי שעל ידי זה בחינת שמאלה יקבל שפע ופרנסתו לעולם ולהמשיך להם עשר וכבוד כמו שכתוב: "משמאלה עשר וכבוד" אבל מצד התנא אין נפתל ועקש ועל זה צריך הלמדן לידע קדם למודו שבשעה שיושב ללמד הצדיק שבגן עדן צית לקלה כמו שכתוב (שיר השירים ח) : "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך" (וכמובא בזוהר לך לך צב ובזוהר פנחס רי"ג. ) וזה: ויהי כשמע לבן את שמע יעקב בן אחתו הינו, כשהלמדן יודע שמע יעקב שיעקב בן אחתו, בחינת כשרות שלמד ואמר זאת התורה בכשרות לשמה ויעקב, הינו התנא, צית לקלה וירץ לקראתו ומחבק ומנשק לו הינו שעל ידי למודו מתדבק רוח התנא ברוחו זה בחינת נשיקין ויביאהו אל ביתו שמביא את רוח התנא לתוך התורה שלומד עכשו כי שם ביתו כמו שכתוב: "תוצא הארץ נפש חיה" ויספר ללבן, לשון ספיר ואור שרוח התנא מאיר להלמדן ומבאר לו את הדברים האלה פרש רש"י: שלא בא אלא מתוך אנס אחיו, שנטל ממנו ממונו פרוש, שרוח התנא מודיע להלמדן שלא בא התנא לבחינה הזאת שיסבל תורתו משמעות ערמימיות אלא מתוך אנס אחיו שנטל ממונו כדי 'בשמאלה עשר וכבוד' כדי להמשיך להם שפע גשמיות כשידע הלמדן כל זה יאמר לבן: אך עצמי ובשרי אתה דהינו שיתקשר הלמדן עם התנא בהתקשרות גדול וישב עמו חדש ימים ויתישב בדבר עם רוח התנא איך לחזר בתשובה לחדש ימיו שעברו בחשך בבחינת (תהלים ק"ג) : "תתחדש כנשר נעוריכי" אבל תלמיד חכם, שד יהודי אינו רואה כל אלה ואינו שומע שמע בן אחותו "ויאמר לו אחי אתה" שלבן חושב ואומר שגם התנא לא אמר תורתו אלא בערמימיות ואין בה שום צד כשרות וחושב שהוא אחיו ברמאות, שכלו רמאות, חס ושלום ואינו רוצה לחזר בתשובה ודובר על צדיק עתק בגאוה ובוז ד. ודע, שזה מכון מאת השם יתברך שהקדוש ברוך הוא מפיל איזה צדיק גדול בפיו של הלמדן הינו הלמדן דובר רעות על הצדיק כדי שהצדיק יקח התורה שבעל פה הינו השכינה מהגלות שבפה הלמדן ומעלה אותה לשרשה ממדרגה למדרגה. מתחלה לבחינת חבוק ואחר כך לבחינת נשוק ואחר כך לבחינת זווג כמו שכתוב (שיר השירים ב) : "אני חבצלת השרון" בתחלה היא ירקה כחבצלת (עין בזוהר ויחי רכא) כמו שאמרו (מגלה יג:) 'אסתר ירקרקת היתה' וזה בחינת חבוק "וימינו תחבקני" (שה"ש ב) כי השמחה בא מהלב כמו שכתוב (תהלים ד) : "נתתה שמחה בלבי" והלב הוא בינה (פתח אליהו) ששם יין המשמח שהוא עלמא סתימא בחינת (שם קד) : "ויין ישמח לבב" והצדיק שנופל לתוך פה הלמדן שהלמדן דובר עליו עתק והוא מבין שאלו הדברים שהלמדן דובר עליו הם צרופים מאותיות שבתורה שבעל פה ומבין מאיזה הלכות נעשו הדבורים אלו ומקבל אותם בשמחה ובאהבה כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת פח:). 'הנעלבים וכו', שמחים ביסורים ועושים מאהבה' ואהבה, שהצדיק מקבל את החרפה באהבה זה בחינת חבוק, "וימינו תחבקני" ועל ידי השמחה ששמח ביסורים [הוא] מעלה לבחינת "אני חבצלת השרון" לבחינת לב כמו שכתוב: "נתתה שמחה בלבי" ואז הוא בבחינת (תהלים ע"ג) : "צור לבבי" שבבחינת תורה שבעל פה הנקראת צור כמובא בתקונים (תקון כ"א מג:) 'אלמלא לא הכה משה רבנו, עליו השלום, את הצור, לא היו צריכין לטרח כל כך בתורה שבעל פה' וזה בחינת (בראשית י"ד) : "וירק את חניכיו" שאברהם הוא בחינת ימין בחינת חבוק 'וירק' זה בחינת קו הירק שנמשך מבינה ומקיף את כל העולם (עיין חגיגה יב) וחניכיו זה בחינת חסדים כמובא במדרש (בראשית רבה מג), לשון חניכתו ששמן אברהם כשמו הינו שקו הירק מבחינת אני חבצלת בחינת אסתר ירקרקת זאת עליה יש לשכינה על ידי חבוק ימין ועקר בנינה על ידי חכמה שאז ראויה לזווג כמו שכתוב (בראשית כ) : "וגם אמנה אחותי בת אבי אך לא בת אמי" וכו' ואז: "ותהי לי לאשה" שאז היא ראויה לזווג [כמובא בזוהר (אמר ק:) רבי אבא שלח לה לרבי שמעון, אמר: אימתי זווגא דכנסת ישראל במלכא קדישא ? שלח לה: וגם אמנה וכו' עין שם] ואיתא בפרוש ספרא דצניעותא שהנשיקין היא על ידי החכמה כשנתעוררים השפתים עליונים שהן נצח והוד עליונים לבחינת זווג לבחינת התדבקות רוחא ברוחא אזי נתעוררין נצח והוד תחתונים לזווג לאתדבקא גופא בגופא נמצא, כשהצדיק משכיל בחכמתו ויודע מאיזה צרופין של תורה שבעל פה נעשה אלו הצרופין שהלמדן דובר עליו והצדיק לומד אלו הצרופין ועושה מהם צרוף הלכה שהיה מקדם שנתקלקל כשיש לו זאת החכמה אזי על ידי החכמה הזאת השכינה היא מבחינות (שיר השירים ב) : "שושנת העמקים" מבחינת נשיקין בחינת "שפתותיו שושנים" בחינת אתדבקות רוחא ברוחא ואז מתעורר זווגא דגופא בגופא שהשכינה בין תרין צדיקיא יתבא בין צדיק עליון שהוא התנא שחדש זאת התורה ועכשו משפיע בה ובין צדיק התחתון הלומד להתורה ומעלה להשכינה מיין נוקבין כדי שתתדבק וזה (שיר השירים ה) : "שפתותיו שושנים" על ידי בחינת נשיקין "נטפות מור עבר" לשון מעבר לעבר הינו שנוטף להשכינה ריח טוב משני עברים מצדיק עליון ומצדיק תחתון וזה (שם ז) : הדודאים נתנו ריח ששני דודים, הינו שני הצדיקים נתנו ריח וזה שאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי הורמיז בר ליליתא, דהוה קא רהט אקופא דשורא דמחוזא, ורהט פרשא כי רכב סוסיא מתתאי, ולא יכיל לה. זמנא חדא הוי מסרגין לה תרתי חיותא, וקימין אתרי גשרי דדונג, ושור מהאי להאי ומהאי להאי, ונקט תרי כסא דחמרא בידה ומורק מהאי להאי, ולא נטפי מניהו נטפא לארעא. ואותו היום יעלו שמים ירדו תהומות הוה, ושמעת מלכותא וקטלה רשב"ם: הורמיז שד הוא, כדאמרינן בסנהדרין: מפלגך לתתאי דהורמיז אקופא דשורא על שני החומה, והאי עבדא, להודיע צדקותיו של הקדוש ברוך הוא, שמרחם על בריותיו ואינו נותן רשות לאלו להזיק, וגם שלא לצאת בדרך יחידי ורהט פרשא לפי תמו ולא יכיל לה שהיה השד רץ ביותר ומיהו, הפרש לא היה מתכון לכך מסרגין שהיה אכף וסרגא נתונין על הפרדות אתרי גשרי דדונג שם אותו נהר, והיו רחוקים זה מזה, והשד מדלג מפרדה זו לפרדה זו תרתי כסי דחמרא שניהם מלאים יין תרויהו ביחד, זה בתוך זה, בהדי דקא משור, ואין נשפך אפילו טפה אחת, ואף על פי שהיה אותו היום רוח סערה, שהיו עולים יורדי הים באניות עד לב השמים ויורדים עד תהומות מכח הרוח, ואף על פי כן לא נפלה טפה לארץ יעלו שמים וגו' פסוק הוא גבי יורדי הים בתהלים שמעת בי מלכא וקטלה מלכא דשידא, שאין דרכו של שד להראות לבני אדם, והרגוהו מפני שהיה מגלה סודם ואית דאמרי: בי מלכא קיסר, שהיה ירא שלא יטל מלכותו, שהיה אותו שד מאדם שבא על שדה, והיה דר בין האנשים לדידי חזי לי הורמיז פרש רבנו שמואל: שד הוא בר ליליתא זה תלמיד חכם, שד יהודאין וזה: 'בר ליליתא' כמובא במדרש (שוחר טוב תהלים יט) : 'איך ידע משה בין יום ללילה כשהיה ברקיע ? ומובא, כשלמד עמו תורה שבעל פה, ידע שהוא לילה' וזה בר ליליתא שעקר הלמדן מתורה שבעל פה והוה רהט אקופא דשורא זה צדיק הדור שתלמיד חכם, שד יהודאין רודף את הצדיק הדור שנמשל לחומה כמאמר חכמינו ז"ל (בבא בתרא ז:). 'תלמיד חכם אין צריך לנטירותא', עין שם ורהט פרשא פרש רבנו שמואל: 'לפי תמו' פרשא זה התנא שחדש זאת התורה ופרשה אותה יפה והוציא לאור תעלומה גם אותו רודף אבל לפי תמו כי תלמיד חכם, שד יהודי אינו מכון לרדף את התנא וזאת הרדיפה נעשה ממילא כי רכב סוסיא מתתאי כי הלמדן על ידי שלומד תורת התנא על ידי זה מחזיר נפשו של התנא לתוך גופו של התנא החזרת נפש לגוף כמו רכיבת הסוס, שהסוס טפלה לו (עיין זוהר פנחס רכ"ח:) וזה מתתאי כי התחתונים גורמים בלמודם להרכיב נפש התנא על סוסו, על גופו כמו שכתוב: "שפתותיו דובבות" וכו' אבל 'ולא יכיל לו' שהתנא לא יכול לסבל נשיקתו כי נבלה טובה הימנו ונעתרות נשיקות שונא והתנא בורח ממנו ואם יקשה לך איך הוא אינו מחזיר תורתו של התנא ללמדן למוטב ואדרבא, שנתוסף לו גדלות ביותר ואיך בא זה שמתורה הקדושה של התנא יכול הלמדן להכשל ותרץ על זה זמנא חדא הוי מסרגין לה תרתי חיותא כי לפעמים התנא נופל לאיזה שגיאה דקה מן הדקה כדי שעל ידי זה ימשיך לעולם תרתי חיותא כי יש שני מיני חיות. חיות רוחני ארך ימים בימינה וחיות גשמי "בשמאלה עשר וכבוד" והתנא מחמת דבקותו העצומה בחיות הרוחני אינו מתיר את עצמו, חס ושלום, מכל וכל מחיות הרוחני ומחמת שהוא נפל לבחינת הלמוד [שלא לשמה] בשביל חיות גשמי קימין אתרי גשרי דדונג, ושור מהאי להאי כמו אדם שעומד על גשר של שעוה ואינו יכול לעמד קופץ על גשר השני ומחמת שגם השני של שעוה קופץ על הראשונה קופץ מהאי להאי כן התנא עקר למודו תמיד לשמה ומחמת שצריך להמשיך חיות גשמי לעולם מפילין אותו ללמוד שלא לשמה אזי נוטלין ממנו למוד בחינת לשמה ושוור מלשמה לשלא לשמה ומחמת קדשתו ופרישותו שוור וקופץ משלא לשמה ללשמה כי זאת הבחינה אצלו כמו גשר של דונג שאין יכולים לעמד עליו שוור לתוך לשמה ומלשמה מחמת הכרח לטובת העולם שוור מהגשר הזאת שהוא אצלו עכשו כמו גשר של דונג ושוור מזה לזה ומזה לזה ועל ידי זה יש בתורתו בחינת "ופשעים יכשלו בם" התקון לכל הנ"ל ונקיט תרי כסא דחמרא בידה כי יש שני בחינת יין בחינת תורה שבעל פה בחינת יין מלכות רב (אסתר א) ובחינת בינה לבא שמחת הלב "ויין ישמח לבב" גם הוא בחינת יין ומורק מהאי להאי שימשיך קו ירק מהאי בבחינת "וירק את חניכיו" כנ"ל וזה חבוק שיקבל באהבה את הרדיפה וישמח ביסורים על ידי זה השכינה שהוא תורה שבעל פה היא בבחינת חבוק בבחינת "אני חבצלת" ירקה כחבצלת שיהיה החבוק בשלמות ולא נטפא מניהו לארעא ואותו היום יעלו שמים ירדו תהומות הוה הינו, שהשכינה ישבה בין תרין צדיקיא צדיק עליון זה בחינת "יעלו שמים" "ירדו תהומות" זה בחינת צדיק תחתון זה בחינת נשיקין בחינת "נטפות מור עבר" כנ"ל ועל ידי מה נעשית בחינת נשיקין בחינת "נטפות מור עבר" ? על ידי החכמה כנ"ל וזה: ושמע מלכותא וקטלה הינו שישכיל וישמע את התורה שבעל פה הנקרא מלכות פה וישכיל מצרופיו היוצאים מתלמיד חכם, שד יהודי ישמע וישכיל בשעה ששומע החרופין והגדופים היוצאים מפה תלמיד חכם שד יהודי ישמע תורה שבעל פה על ידי זה קטלה כי עקר חיות של הקליפות והשדין אינם אלא מניצוצי השכינה כל זמן שהיא אינה בשלמות ויש לה איזה חסרון אזי יש להם חיות כשמעלין אותה לבחינת חכמה ששם עקר בנינה וכשנבנית בשלמות על ידי זה וקטלה לשד יהודי וזה פרוש: "תהלה לדוד" תהלה לשון ערבוב כמו שכתוב (איוב ד) : "ובמלאכיו ישים תהלה" דוד זה בחינת תורה שבעל פה הינו כשהתורה שבעל פה נופלת ונתערבב לצרופים אחרים כנ"ל "ארוממך אלקי המלך" התרוממות שלה על ידי אלקי בחינת חסד אל כל היום (תהלים נ"ב) "המלך" לבחינת בינה לבא שהלב בנפש, כמלך במלחמה (ספר יצירה פ"ו) "ואברכה שמך" הינו אחר כך מעלה את התורה שבעל פה לבחינת חכמה כנ"ל הנקרא ברוך על שם רבוי דברכאן כי החכמה היא מקור הברכה (עיין זוהר תרומה קס"ב האזינו רפ"ט ובתיקון ע', ובבחיי פ' ויחי ופרשה בשלח)
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלהַי וְכוּ'
א. מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים
שֶׁעַל פִּי הָרב הַלּוֹמְדִים חוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיקִים
וְדוֹבְרִים עַל הַצַּדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז
זֶהוּ מְכֻוָּן גָּדוֹל מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כִּי יֵשׁ בְּחִינַת יַעֲקב וְלָבָן.
יַעֲקב הוּא הַצַּדִּיק הַמְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא
וְלוֹמֵד תּוֹרָתוֹ לִשְׁמָהּ
וְטוּבוֹ גָּנוּז וְשָׁמוּר וְצָפוּן לֶעָתִיד
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'לְמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם'
וְעַל שֵׁם שֶׁשְּׂכָרוֹ לְבַסּוֹף
עַל שֵׁם זֶה נִקְרָא יַעֲקב
לְשׁוֹן עָקֵב וָסוֹף
שְׂכָרוֹ לְבַסּוֹף
ולבן הוא תלמיד חכם שד יהודי
שֶׁתּוֹרָתוֹ לְהִתְיַהֵר וּלְקַנְטֵר
וְתַלְמִיד חָכָם כָּזֶה
נְבֵלָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ
וְזֶה יָדוּעַ, שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא תַּלְמִיד חָכָם
אֶלָּא עַל יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
כִּי זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ לִלְמד חֻמָּשׁ אֵינוֹ נִקְרָא תַּלְמִיד חָכָם
אֶלָּא זֶה שֶׁהוּא בָּקִי בִּגְמָרָא וּפוֹסְקִים
וּכְשֶׁלּוֹמֵד בְּלא דַּעַת
נִקְרָא לָבָן
עַל שֵׁם עַרְמִימִיּוּת שֶׁנִּכְנָס בּוֹ
וְשׂוֹנֵא וְרוֹדֵף אֶת הַצַּדִּיקִים
צַדִּיק עֶלְיוֹן וְצַדִּיק תַּחְתּוֹן
כִּי שְׁכִינְתָּא בֵּין תְּרֵין צַדִּיקַיָּא יָתְבָא
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר: צַדִּיקִים יִרְשׁוּ אָרֶץ צַדִּיקִים
תְּרֵי מַשְׁמַע
וּשְׁנֵי צַדִּיקִים אֵלּוּ הֵם
זֶה הַצַּדִּיק שֶׁחִדֵּשׁ זאת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
זֶה צַדִּיק עֶלְיוֹן
וְצַדִּיק הַתַּחְתּוֹן
זֶה שֶׁלּוֹמֵד הַחִדּוּשִׁין
וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הַיְנוּ שְׁכִינְתָּא
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'מַלְכוּת פֶּה, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָרִינַן לָהּ'
וּכְשֶׁהַשְּׁכִינָה הַנִּקְרָא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
בָּאָה בְּתוֹךְ תַּלְמִיד חָכָם שֵׁד יְהוּדִי
זֶה נִקְרָא גָּלוּת הַשְּׁכִינָה
וְאָז יֵשׁ לוֹ פֶּה לְדַבֵּר עַל צַדִּיק עָתָק וְכוּ'
וּכְשֶׁהָאָדָם לוֹמֵד בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה אֵיזֶה דִּין וּפְסָק
שֶׁחִדֵּשׁ אֵיזֶה תַּנָּא אוֹ צַדִּיק אַחֵר
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת נְשִׁיקִין
וּנְשִׁיקִין זֶה בְּחִינַת הִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא
כִּי הַפְּסָק הַזֶּה, הוּא דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַתַּנָּא
וְדִבּוּר הוּא הַחִיּוּת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְנֶפֶשׁ חַיָּה", וְתַרְגּוּמוֹ: 'לְרוּחַ מְמַלְּלָא'
וְרוּחַ מְמַלְּלָא
הַיְנוּ הַנֶּפֶשׁ חַיָּה
הִיא בָּאָה מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה"
נִמְצָא, בְּשָׁעָה שֶׁמְּחַדֵּשׁ הַתַּנָּא אֵיזֶה חִדּוּשׁ
וּמְדַבֵּר זֶה הַחִדּוּשׁ
זֶה הַדִּבּוּר בְּעַצְמוֹ
הִיא בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁחִדֵּשׁ
כִּי מִשָּׁם מוֹצָאָהּ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה"
נִמְצָא
עַכְשָׁו כְּשֶׁלּוֹמְדִים אֶת הַחִדּוּשׁ הַזֶּה
וּכְשֶׁמַּכְנִיסִין הַלִּמּוּד וְהַחִדּוּשׁ בְּתוֹךְ פֶּה
נִמְצָא שֶׁמְּדַבְּקִין רוּחַ הַצַּדִּיק שֶׁחִדֵּשׁ זֶה הַחִדּוּשׁ
עִם רוּחַ מְמַלְּלָא
הַיְנוּ עִם הַדִּבּוּר הַלּוֹמֵד זֶה הַחִדּוּשׁ עַכְשָׁו
וְזאת הַהִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא נִקְרָא נְשִׁיקִין
נִמְצָא, כְּשֶׁלּוֹמְדִין אֵיזֶה הֲלָכָה שֶׁחִדְּשׁוּ הַתַּנָּאִים
עַל יְדֵי זֶה נִתְדַּבֵּק רוּחַ הַתַּנָּא עִם רוּחַ הַלּוֹמֵד
וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ נוֹשֵׁק אֶת עַצְמוֹ עִם הַתַּנָּא
אֲבָל תַּלְמִיד חָכָם שֵׁד יְהוּדִי
כְּשֶׁלּוֹמֵד גְּמָרָא אוֹ פְּסַק דִּין
עָלָיו כָּתוּב: "נֶעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא"
כִּי הַתַּנָּא אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבּל רוּחוֹ
שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם שֵׁד יְהוּדָאִין
כִּי מִי יָכוֹל לִסְבּל לְנַשֵּׁק אֶת עַצְמוֹ עִם נְבֵלָה
כָּל שֶׁכֵּן שֶׁנְּבֵלָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ
וַאֲפִילּוּ צַדִּיקִים שֶׁכְּבָר הָלְכוּ לְעוֹלָמָם
וּכְשֶׁאָנוּ לוֹמְדִין תּוֹרוֹתֵיהֶן
עַל יְדֵי זֶה נִתְדַּבֵּק רוּחָם בְּרוּחֵנוּ
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'שִׂפְתוֹתֵיהֶם דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר'
וְזֶה עַל יְדֵי בְּחִינַת נְשִׁיקָה
וְזֶה בְּחִינַת: "וַיִּשַּׁק יַעֲקב לְרָחֵל, וַיִּשָּׂא קלוֹ וַיֵּבְךְּ"
פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁאֵינָהּ נִכְנֶסֶת עִמּוֹ לִקְבוּרָה'
רָחֵל בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
שֶׁהִיא כְּרָחֵל לִפְנֵי גּוֹזְזֶיהָ
שֶׁהַכּל גּוֹזְזִין וּפוֹסְקִין מִמֶּנָּה הֲלָכוֹת
וְהֵם נַעֲשִׂים לְבוּשִׁין
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ"
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שִׂמְלָה לְכָה, קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ"
כשאדם כשר לוֹמֵד תּוֹרַת הַתַּנָּא
אֲזַי הַתַּנָּא נוֹשֵׁק אוֹתוֹ וְהוּא נוֹשֵׁק הַתַּנָּא
וְגוֹרֵם תַּעֲנוּג גָּדוֹל לְהַתַּנָּא
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר' וְכוּ'
וְזֶה בְּחִינַת: וַיִּשַּׁק יַעֲקב הוּא הַתַּנָּא
לְרָחֵל הִיא הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁחִדֵּשׁ
שֶׁנִּשֵּׁק וְדִבֵּק אֶת רוּחוֹ
בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁבַּשְּׁכִינָה
וַיֵּבְךְּ
שֶׁצָּפָה
בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁלּוֹ שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו
וְהִכְנִיס בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
וְרָאָה שֶׁבַּגָּלוּת הַזֶּה
עַל פִּי הָרב הַלּוֹמְדִים אֵינָם הֲגוּנִים
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי לִמּוּדָם שֶׁיִּלְמְדוּ
לא תִּכָּנֵס רוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁל רָחֵל
שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
לִקְבוּרָה
שֶׁאֵין שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר
עַל יְדֵי לִמּוּדוֹ שֶׁל רָשָׁע
וְעַל יְדֵי זֶה וַיֵּבְךְּ עַל גָּלוּתוֹ.
וְעוֹד
שֶׁלִּפְעָמִים הַלַּמְדָן אוֹמֵר אֵיזֶה חִדּוּשׁ בְּשֵׁם עַצְמוֹ
וְלא בְּשֵׁם הַתַּנָּא
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי זֶה אֵינוֹ נִכְנָס עִם הַתַּנָּא לִקְבוּרָה
כִּי אֵין אוֹמֵר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ
ב. וְאִם יִקְשֶׁה לְךָ.
הֲלא תֵּכֶף כְּשֶׁלּוֹמֵד הַלַּמְדָן הַחִדּוּשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק
הָיָה לוֹ לַחֲזר בִּתְשׁוּבָה
וְאֵיךְ מַנִּיחַ הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אֶת הַלַּמְדָן לֵילֵךְ בְּרִשְׁעָתוֹ ?
תְּשׁוּבָה עַל זֶה
"וַיַּגֵּד יַעֲקב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא"
פֵּרוּשׁ: בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיד הַצַּדִּיק הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
הִגִּיד אוֹתָהּ בִּבְחִינוֹת: "צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם"
וְזֶה: "כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא" בְּרַמָּאוּת
בִּבְחִינַת "וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם"
"וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא" הַכְּשֵׁרָה
וְזֶה בְּחִינַת "צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם"
וְלא עוֹד
וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ
הַיְנוּ זאת הַבְּחִינָה שֶׁל "וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם"
בָּא לוֹ בְּנָקֵל יוֹתֵר
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: 'אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה'
כִּי כְּשֶׁאָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה
נִכְנָס בּוֹ עַרְמִימִיּוּת
וְזֶה: "וַתָּרָץ"
כְּאָדָם שֶׁרָץ בִּמְהִירוּת וּבְנָקֵל
וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ
שֶׁהַתּוֹרָה הִיא מַגֶּדֶת לְהַלַּמְדָן עַרְמִימִיּוּת
וְזֶהוּ: וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ
שֶׁהָעַרְמִימִיּוּת בָּא בְּנָקֵל וּבִמְהִירוּת יוֹתֵר לָאָדָם
כִּי הַקְּדֻשָּׁה צָרִיךְ סִיּוּעַ מִלְּעֵלָּא
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'הַבָּא לִטָּהֵר, מְסַיְּעִין לוֹ'
אֲבָל הָעַרְמִימִיּוּת פּוֹתְחִין
יֵשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה
וּבָא לוֹ בְנָקֵל
ג. וְאִם יִקְשֶׁה לְךָ
אִם הַתַּנָּא הָיָה צַדִּיק גָּמוּר
אֵיךְ בָּא זֶה הַדָּבָר
שֶׁאוֹמֵר תּוֹרָתוֹ שֶׁיָּכוֹל לִסְבּל שְׁנֵי מַשְׁמָעוּת
מַשְׁמָעוּת טוֹב
דְּהַיְנוּ 'צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם'
וּמַשְׁמָעוּת לְהִפּוּךְ
דְּהַיְנוּ 'וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם'
אֲבָל דַּע
שֶׁהַתַּנָּא הָיָה צַדִּיק גָּמוּר
וְתוֹרָתוֹ זַכָּה מִבְּלִי פְּסֹלֶת
וּמַה שֶּׁנִּרְאָה בָּהּ מַשְׁמָעוּת עַרְמוּמִיּוּת
זֶה, כִּי כָּל הָעוֹלָם מְקַבְּלִים פַּרְנָסָתָם מִשְּׂמאלָהּ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִשְּׂמאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד"
בִּשְׁבִיל זֶה נָפַל הַתַּנָּא בִּשְׁעַת אֲמִירַת תּוֹרָתוֹ
לְאֵיזֶה שְׁגִיאָה דַּקָּה כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה
לִבְחִינַת שְׂמאלָהּ
כדי שעי"ז יקבל שפע ופרנסה
כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה בְּחִינַת שְׂמאלָהּ
יְקַבֵּל שֶׁפַע וּפַרְנָסָתוֹ לְעוֹלָם
וּלְהַמְשִׁיךְ לָהֶם עשֶׁר וְכָבוֹד
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִשְּׂמאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד"
אֲבָל מִצַּד הַתַּנָּא אֵין נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ
וְעַל זֶה צָרִיךְ הַלַּמְדָן לֵידַע קדֶם לִמּוּדוֹ
שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֵׁב לִלְמד
הַצַּדִּיק שֶׁבְּגַן עֵדֶן צַיֵּת לְקָלֵהּ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ"
וְזֶה: וַיְהִי כִשְׁמעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקב בֶּן אֲחֹתוֹ
הַיְנוּ, כְּשֶׁהַלַּמְדָן יוֹדֵעַ שֵׁמַע יַעֲקב
שֶׁיַּעֲקב בֶּן אֲחֹתוֹ, בְּחִינַת כַּשְׁרוּת
שֶׁלָּמַד וְאָמַר זאת הַתּוֹרָה בְּכַשְׁרוּת לִשְׁמָהּ
וְיַעֲקב, הַיְנוּ הַתַּנָּא, צַיֵּת לְקָלֵהּ
וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וּמְחַבֵּק וּמְנַשֵּׁק לוֹ
הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי לִמּוּדוֹ מִתְדַּבֵּק רוּחַ הַתַּנָּא בְּרוּחוֹ
זֶה בְּחִינַת נְשִׁיקִין
וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ
שֶׁמֵּבִיא אֶת רוּחַ הַתַּנָּא לְתוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמֵד עַכְשָׁו
כִּי שָׁם בֵּיתוֹ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה"
וַיְסַפֵּר לְלָבָן, לְשׁוֹן סַפִּיר וָאוֹר
שֶׁרוּחַ הַתַּנָּא מֵאִיר לְהַלַּמְדָן
וּמְבָאֵר לוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: שֶׁלּא בָּא אֶלָּא מִתּוֹךְ אנֶס אָחִיו, שֶׁנָּטַל מִמֶּנּוּ מָמוֹנוֹ
פֵּרוּשׁ, שֶׁרוּחַ הַתַּנָּא מוֹדִיעַ לְהַלַּמְדָן
שֶׁלּא בָּא הַתַּנָּא לִבְחִינָה הַזּאת
שֶׁיִּסְבּל תּוֹרָתוֹ מַשְׁמָעוּת עַרְמִימִיּוּת
אֶלָּא מִתּוֹךְ אנֶס אָחִיו שֶׁנָּטַל מָמוֹנוֹ
כְּדֵי 'בִּשְׂמאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד'
כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לָהֶם שֶׁפַע גַּשְׁמִיּוּת
כְּשֶׁיֵּדַע הַלַּמְדָן כָּל זֶה
יאמַר לָבָן: אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה
דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתְקַשֵּׁר הַלַּמְדָן עִם הַתַּנָּא בְּהִתְקַשְּׁרוּת גָּדוֹל
וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים
וְיִתְיַשֵּׁב בַּדָּבָר עִם רוּחַ הַתַּנָּא
אֵיךְ לַחֲזר בִּתְשׁוּבָה
לְחַדֵּשׁ יָמָיו שֶׁעָבְרוּ בַּחֹשֶׁךְ
בִּבְחִינַת: "תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי"
אֲבָל תַּלְמִיד חָכָם, שֵׁד יְהוּדִי
אֵינוֹ רוֹאֶה כָּל אֵלֶּה
וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ שֵׁמַע בֶּן אֲחוֹתוֹ
"וַיּאמֶר לוֹ אָחִי אַתָּה"
שֶׁלָּבָן חוֹשֵׁב וְאוֹמֵר
שֶׁגַּם הַתַּנָּא לא אָמַר תּוֹרָתוֹ אֶלָּא בְּעַרְמִימִיּוּת
וְאֵין בָּהּ שׁוּם צַד כַּשְׁרוּת
וְחוֹשֵׁב שֶׁהוּא אָחִיו בְּרַמָּאוּת, שֶׁכֻּלּוֹ רַמָּאוּת, חַס וְשָׁלוֹם
וְאֵינוֹ רוֹצֶה לַחֲזר בִּתְשׁוּבָה
וְדוֹבֵר עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז
ד. וְדַע, שֶׁזֶּה מְכֻוָּן מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַפִּיל אֵיזֶה צַדִּיק גָּדוֹל בְּפִיו שֶׁל הַלַּמְדָן
הַיְנוּ הַלַּמְדָן דּוֹבֵר רָעוֹת עַל הַצַּדִּיק
כְּדֵי שֶׁהַצַּדִּיק יִקַּח הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
הַיְנוּ הַשְּׁכִינָה
מֵהַגָּלוּת שֶׁבְּפֶה הַלַּמְדָן
וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ לְשָׁרְשָׁהּ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה.
מִתְּחִלָּה לִבְחִינַת חִבּוּק
וְאַחַר כָּךְ לִבְחִינַת נִשּׁוּק
וְאַחַר כָּךְ לִבְחִינַת זִוּוּג
כמו שכתוב: "אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן"
בִּתְחִלָּה הִיא יְרֻקָּה כַּחֲבַצֶּלֶת
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ 'אֶסְתֵּר יְרַקְרקֶת הָיְתָה'
וְזֶה בְּחִינַת חִבּוּק "וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי"
כִּי הַשִּׂמְחָה בָּא מֵהַלֵּב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי"
וְהַלֵּב הוּא בִּינָה
שֶׁשָּׁם יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ
שֶׁהוּא עָלְמָא סְתִימָא
בְּחִינַת: "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב"
וְהַצַּדִּיק שֶׁנּוֹפֵל לְתוֹךְ פֶּה הַלַּמְדָן
שֶׁהַלַּמְדָן דּוֹבֵר עָלָיו עָתָק
וְהוּא מֵבִין שֶׁאֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁהַלַּמְדָן דּוֹבֵר עָלָיו
הֵם צֵרוּפִים מֵאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
וּמֵבִין מֵאֵיזֶה הֲלָכוֹת נַעֲשׂוּ הַדִּבּוּרִים אֵלּוּ
וּמְקַבֵּל אוֹתָם בְּשִׂמְחָה וּבְאַהֲבָה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'הַנֶּעֱלָבִים וְכוּ', שְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים וְעוֹשִׂים מֵאַהֲבָה'
וְאַהֲבָה, שֶׁהַצַּדִּיק מְקַבֵּל אֶת הַחֶרְפָּה בְּאַהֲבָה
זֶה בְּחִינַת חִבּוּק, "וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי"
וְעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁשָּׂמֵחַ בַּיִּסּוּרִים
[הוּא] מַעֲלֶה לִבְחִינַת "אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן"
לִבְחִינַת לֵב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי"
וְאָז הוּא בִּבְחִינַת: "צוּר לְבָבִי"
שֶׁבִּבְחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הַנִּקְרֵאת צוּר
כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים 'אִלְמָלֵא לא הִכָּה משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אֶת הַצּוּר, לא הָיוּ צְרִיכִין לִטְרחַ כָּל כָּךְ בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה'
וְזֶה בְּחִינַת: "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו"
שֶׁאַבְרָהָם הוּא בְּחִינַת יָמִין
בְּחִינַת חִבּוּק
'וַיָּרֶק' זֶה בְּחִינַת קַו הַיָּרק
שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבִּינָה וּמַקִּיף אֶת כָּל הָעוֹלָם
וַחֲנִיכָיו זֶה בְּחִינַת חֲסָדִים
כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ, לְשׁוֹן חֲנִיכָתוֹ
שֶׁשְּׁמָן אַבְרָהָם כִּשְׁמוֹ
הַיְנוּ שֶׁקַּו הַיָּרק מִבְּחִינַת אֲנִי חֲבַצֶּלֶת
בְּחִינַת אֶסְתֵּר יְרַקְרקֶת
זאת עֲלִיָּה יֵשׁ לַשְּׁכִינָה
עַל יְדֵי חִבּוּק יָמִין
וְעִקַּר בִּנְיָנָהּ עַל יְדֵי חָכְמָה
שֶׁאָז רְאוּיָה לְזִוּוּג
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְגַם אָמְנָה אֲחוֹתִי בַת אָבִי אַךְ לא בַת אִמִּי" וְכוּ'
וְאָז: "וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה"
שֶׁאָז הִיא רְאוּיָה לְזִוּוּג
[כַּמּוּבָא בַּזוהַר רַבִּי אַבָּא שָׁלַח לֵהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר: אֵימָתַי זִוּוּגָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא ? שָׁלַח לֵהּ: וְגַם אָמְנָה וְכוּ' עַיֵּן שָׁם]
וְאִיתָא בְּפֵרוּשׁ סִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא
שֶׁהַנְּשִׁיקִין הִיא עַל יְדֵי הַחָכְמָה
כְּשֶׁנִּתְעוֹרְרִים הַשְּׂפָתַיִם עֶלְיוֹנִים
שֶׁהֵן נֶצַח וָהוֹד עֶלְיוֹנִים
לִבְחִינַת זִוּוּג
לִבְחִינַת הִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא
אֲזַי נִתְעוֹרְרִין נֶצַח וָהוֹד תַּחְתּוֹנִים לְזִוּוּג
לְאִתְדַּבְּקָא גּוּפָא בְּגוּפָא
נִמְצָא, כְּשֶׁהַצַּדִּיק מַשְׂכִּיל בְּחָכְמָתוֹ
וְיוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה צֵרוּפִין שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
נַעֲשֶׂה אֵלּוּ הַצֵּרוּפִין שֶׁהַלַּמְדָן דּוֹבֵר עָלָיו
וְהַצַּדִּיק לוֹמֵד אֵלּוּ הַצֵּרוּפִין
וְעוֹשֶׂה מֵהֶם צֵרוּף הֲלָכָה
שֶׁהָיָה מִקּדֶם שֶׁנִּתְקַלְקֵל
כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ זאת הַחָכְמָה
אֲזַי עַל יְדֵי הַחָכְמָה הַזּאת
הַשְּׁכִינָה הִיא מִבְּחִינוֹת: "שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים"
מִבְּחִינַת נְשִׁיקִין
בְּחִינַת "שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים"
בְּחִינַת אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא
וְאָז מִתְעוֹרֵר זִוּוּגָא דְּגוּפָא בְּגוּפָא
שֶׁהַשְּׁכִינָה בֵּין תְּרֵין צַדִּיקַיָּא יָתְבָא
בֵּין צַדִּיק עֶלְיוֹן
שֶׁהוּא הַתַּנָּא שֶׁחִדֵּשׁ זאת הַתּוֹרָה
וְעַכְשָׁו מַשְׁפִּיעַ בָּהּ
וּבֵין צַדִּיק הַתַּחְתּוֹן
הַלּוֹמֵד לְהַתּוֹרָה
וּמַעֲלֶה לְהַשְּׁכִינָה מַיִּין נוּקְבִין
כְּדֵי שֶׁתִּתְדַּבֵּק
וזה: "שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים"
עַל יְדֵי בְּחִינַת נְשִׁיקִין
"נטְפוֹת מוֹר עבֵר"
לְשׁוֹן מֵעֵבֶר לְעֵבֶר
הַיְנוּ שֶׁנּוֹטֵף לְהַשְּׁכִינָה רֵיחַ טוֹב מִשְּׁנֵי עֲבָרִים
מִצַּדִּיק עֶלְיוֹן וּמִצַּדִּיק תַּחְתּוֹן
וְזֶה: הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ שֶׁשְּׁנֵי דּוֹדִים, הַיְנוּ שְׁנֵי הַצַּדִּיקִים נָתְנוּ רֵיחַ
וְזֶה שֶׁאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: לְדִידִי חָזֵי לִי הוּרְמִיז בַּר לִילִיתָא, דַּהֲוָה קָא רָהֵט אַקּוּפָא דְּשׁוּרָא דִּמָחוֹזָא, וּרְהֵט פָּרָשָׁא כִּי רָכֵב סוּסַיָּא מִתַּתָּאֵי, וְלָא יָכִיל לֵהּ. זִמְנָא חֲדָא הֲוֵי מְסָרְגִין לֵהּ תַּרְתֵּי חִיּוּתָא, וְקָיְמִין אַתְּרֵי גִּשְׁרֵי דְּדוֹנַג, וְשַׁוֵר מֵהַאי לְהַאי וּמֵהַאי לְהַאי, וּנְקַט תְּרֵי כָּסָא דְּחַמְרָא בִּידֵהּ וּמוֹרֵק מֵהַאי לְהַאי, וְלָא נָטְפִי מִנַּיְהוּ נַטְפָא לְאַרְעָא. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְּהוֹמוֹת הֲוָה, וְשִׁמְעֵת מַלְכוּתָא וּקְטַלֵהּ
רַשְׁבַּ"ם: הוּרְמִיז שֵׁד הוּא, כִּדְאָמְרִינַן בְּסַנְהֶדְרִין: מִפַּלְגָּךְ לְתַתָּאֵי דְּהוּרְמִיז אַקּוּפָא דְּשׁוּרָא עַל שִׁנֵּי הַחוֹמָה, וְהַאי עֻבְדָּא, לְהוֹדִיעַ צִדְקוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁמְּרַחֵם עַל בְּרִיּוֹתָיו וְאֵינוֹ נוֹתֵן רְשׁוּת לְאֵלּוּ לְהַזִּיק, וְגַם שֶׁלּא לָצֵאת בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי וּרְהֵט פָּרָשָׁא לְפִי תֻּמּוֹ וְלָא יָכִיל לֵהּ שֶׁהָיָה הַשֵּׁד רָץ בְּיוֹתֵר וּמִיהוּ, הַפָּרָשׁ לא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְכָךְ מְסָרְגִין שֶׁהָיָה אֻכָּף וְסַרְגָּא נְתוּנִין עַל הַפְּרָדוֹת אַתְּרֵי גִּשְׁרֵי דְּדוֹנַג שֵׁם אוֹתוֹ נָהָר, וְהָיוּ רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה, וְהַשֵּׁד מְדַלֵּג מִפִּרְדָּה זוֹ לְפִרְדָּה זוֹ תַּרְתֵּי כָּסֵי דְחַמְרָא שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים יַיִן תַּרְוַיְהוּ בְּיַחַד, זֶה בְּתוֹךְ זֶה, בַּהֲדֵי דְּקָא מִשַׁוֵּר, וְאֵין נִשְׁפָּךְ אֲפִילּוּ טִפָּה אַחַת, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אוֹתוֹ הַיּוֹם רוּחַ סְעָרָה, שֶׁהָיוּ עוֹלִים יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עַד לֵב הַשָּׁמַיִם וְיוֹרְדִים עַד תְּהוֹמוֹת מִכּחַ הָרוּחַ, וְאַף עַל פִּי כֵן לא נָפְלָה טִפָּה לָאָרֶץ יַעֲלוּ שָׁמַיִם וְגוֹ' פָּסוּק הוּא גַּבֵּי יוֹרְדֵי הַיָּם בִּתְהִלִּים שִׁמְעֵת בֵּי מַלְכָּא וּקְטַלֵהּ מַלְכָּא דְּשִׁידָא, שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל שֵׁד לְהֵרָאוֹת לִבְנֵי אָדָם, וַהֲרָגוּהוּ מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מְגַלֶּה סוֹדָם וְאִית דְּאָמְרֵי: בֵּי מַלְכָּא קֵיסָר, שֶׁהָיָה יָרֵא שֶׁלּא יִטּל מַלְכוּתוֹ, שֶׁהָיָה אוֹתוֹ שֵׁד מֵאָדָם שֶׁבָּא עַל שֵׁדָה, וְהָיָה דָּר בֵּין הָאֲנָשִׁים
לְדִידִי חָזֵי לִי הוּרְמִיז
פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ שְׁמוּאֵל: שֵׁד הוּא
בַּר לִילִיתָא
זֶה תַּלְמִיד חָכָם, שֵׁד יְהוּדָאִין
וְזֶה: 'בַּר לִילִיתָא'
כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ: 'אֵיךְ יָדַע משֶׁה בֵּין יוֹם לְלַיְלָה כְּשֶׁהָיָה בָּרָקִיעַ ? וּמוּבָא, כְּשֶׁלָּמַד עִמּוֹ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, יָדַע שֶׁהוּא לַיְלָה'
וְזֶה בַּר לִילִיתָא
שֶׁעִקַּר הַלַּמְדָן מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
וַהֲוָה רָהֵט אַקּוּפָא דְּשׁוּרָא
זֶה צַדִּיק הַדּוֹר
שֶׁתַּלְמִיד חָכָם, שֵׁד יְהוּדָאִין
רוֹדֵף אֶת הַצַּדִּיק הַדּוֹר שֶׁנִּמְשַׁל לְחוֹמָה
כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זַ"ל .
'תַּלְמִיד חָכָם אֵין צָרִיךְ לִנְטִירוּתָא', עַיֵּן שָׁם
וּרְהֵט פָּרָשָׁא
פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ שְׁמוּאֵל: 'לְפִי תֻּמּוֹ'
פָּרָשָׁא זֶה הַתַּנָּא
שֶׁחִדֵּשׁ זאת הַתּוֹרָה
וּפֵרְשָׁהּ אוֹתָהּ יָפֶה וְהוֹצִיא לָאוֹר תַּעֲלוּמָה
גַּם אוֹתוֹ רוֹדֵף
אֲבָל לְפִי תֻּמּוֹ
כִּי תַּלְמִיד חָכָם, שֵׁד יְהוּדִי
אֵינוֹ מְכַוֵּן לִרְדּף אֶת הַתַּנָּא
וְזאת הָרְדִיפָה נַעֲשֶׂה מִמֵּילָא
כִּי רָכֵב סוּסַיָּא מִתַּתָּאֵי
כִּי הַלַּמְדָן
עַל יְדֵי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרַת הַתַּנָּא
עַל יְדֵי זֶה מַחֲזִיר נַפְשׁוֹ שֶׁל הַתַּנָּא
לְתוֹךְ גּוּפוֹ שֶׁל הַתַּנָּא
הַחֲזָרַת נֶפֶשׁ לַגּוּף
כְּמוֹ רְכִיבַת הַסּוּס, שֶׁהַסּוּס טְפֵלָה לוֹ
וְזֶה מִתַּתָּאֵי
כִּי הַתַּחְתּוֹנִים גּוֹרְמִים בְּלִמּוּדָם
לְהַרְכִּיב נֶפֶשׁ הַתַּנָּא
עַל סוּסוֹ, עַל גּוּפוֹ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת" וְכוּ'
אֲבָל 'וְלא יָכִיל לוֹ'
שֶׁהַתַּנָּא לא יָכוֹל לִסְבּל נְשִׁיקָתוֹ
כִּי נְבֵלָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ
וְנֶעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא
וְהַתַּנָּא בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ
וְאִם יִקְשֶׁה לְךָ
אֵיךְ הוּא אֵינוֹ מַחֲזִיר תּוֹרָתוֹ שֶׁל הַתַּנָּא לַלַּמְדָן לְמוּטָב
וְאַדְּרַבָּא, שֶׁנִּתּוֹסֵף לוֹ גַּדְלוּת בְּיוֹתֵר
וְאֵיךְ בָּא זֶה
שֶׁמִּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הַתַּנָּא
יָכוֹל הַלַּמְדָן לְהִכָּשֵׁל
וְתֵרֵץ עַל זֶה
זִמְנָא חֲדָא הָוֵי מְסָרְגִין לֵהּ תַּרְתֵּי חִיּוּתָא
כִּי לִפְעָמִים הַתַּנָּא נוֹפֵל לְאֵיזֶה שְׁגִיאָה דַּקָּה מִן הַדַּקָּה
כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יַמְשִׁיךְ לָעוֹלָם תַּרְתֵּי חִיּוּתָא
כִּי יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי חִיּוּת.
חִיּוּת רוּחָנִי ארֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ
וְחִיּוּת גַּשְׁמִי "בִּשְׂמאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד"
וְהַתַּנָּא מֵחֲמַת דְּבֵקוּתוֹ הָעֲצוּמָה בַּחִיּוּת הָרוּחָנִי
אֵינוֹ מַתִּיר אֶת עַצְמוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל וָכל מֵחִיּוּת הָרוּחָנִי
וּמֵחֲמַת שֶׁהוּא נָפַל לִבְחִינַת הַלִּמּוּד [שֶׁלּא לִשְׁמָהּ]
בִּשְׁבִיל חִיּוּת גַּשְׁמִי
קָיְמִין אַתְּרֵי גִּשְׁרֵי דְּדוֹנַג, וְשַׁוֵּר מֵהַאי לְהַאי
כְּמוֹ אָדָם שֶׁעוֹמֵד עַל גֶּשֶׁר שֶׁל שַׁעֲוָה
וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמד
קוֹפֵץ עַל גֶּשֶׁר הַשֵּׁנִי
וּמֵחֲמַת שֶׁגַּם הַשֵּׁנִי שֶׁל שַׁעֲוָה
קוֹפֵץ עַל הָרִאשׁוֹנָה
קוֹפֵץ מֵהַאי לְהַאי
כֵּן הַתַּנָּא עִקַּר לִמּוּדוֹ תָּמִיד לִשְׁמָהּ
וּמֵחֲמַת שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת גַּשְׁמִי לָעוֹלָם
מַפִּילִין אוֹתוֹ לְלִמּוּד שֶׁלּא לִשְׁמָהּ
אֲזַי נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ לִמּוּד בְּחִינַת לִשְׁמָהּ
וְשׁוֹוֵר מִלִּשְׁמָהּ לְשֶׁלּא לִשְׁמָהּ
וּמֵחֲמַת קְדֻשָּׁתוֹ וּפְרִישׁוּתוֹ
שׁוֹוֵר וְקוֹפֵץ מִשֶּׁלּא לִשְׁמָהּ לְלִשְׁמָהּ
כִּי זאת הַבְּחִינָה אֶצְלוֹ כְּמוֹ גֶּשֶׁר שֶׁל דּוֹנַג
שֶׁאֵין יְכוֹלִים לַעֲמד עָלָיו
שׁוֹוֵר לְתוֹךְ לִשְׁמָהּ
וּמִלִּשְׁמָהּ מֵחֲמַת הֶכְרֵחַ לְטוֹבַת הָעוֹלָם
שׁוֹוֵר מֵהַגֶּשֶׁר הַזּאת
שֶׁהוּא אֶצְלוֹ עַכְשָׁו כְּמוֹ גֶּשֶׁר שֶׁל דּוֹנַג
וְשׁוֹוֵר מִזֶּה לָזֶה וּמִזֶּה לָזֶה
וְעַל יְדֵי זֶה יֵשׁ בְּתוֹרָתוֹ בְּחִינַת "וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם"
הַתִּקּוּן לְכָל הַנַּ"ל
וְנָקִיט תְּרֵי כָּסָא דְּחַמְרָא בִּידֵהּ
כִּי יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינַת יַיִן
בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
בְּחִינַת יֵין מַלְכוּת רָב
וּבְחִינַת בִּינָה לִבָּא
שִׂמְחַת הַלֵּב
"וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב"
גַּם הוּא בְּחִינַת יַיִן
וּמוֹרֵק מֵהַאי לְהַאי
שֶׁיַּמְשִׁיךְ קַו יָרק מֵהַאי
בִּבְחִינַת "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו" כַּנַּ"ל
וְזֶה חִבּוּק
שֶׁיְּקַבֵּל בְּאַהֲבָה אֶת הָרְדִיפָה
וְיִשְׂמַח בַּיִּסּוּרִים
עַל יְדֵי זֶה הַשְּׁכִינָה
שֶׁהוּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
הִיא בִּבְחִינַת חִבּוּק
בִּבְחִינַת "אֲנִי חֲבַצֶּלֶת"
יְרֻקָּה כַּחֲבַצֶּלֶת
שֶׁיִּהְיֶה הַחִבּוּק בִּשְׁלֵמוּת
וְלָא נָטְפָא מִנַּיְהוּ לְאַרְעָא
וְאוֹתוֹ הַיּוֹם יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְּהוֹמוֹת הֲוָה
הַיְנוּ, שֶׁהַשְּׁכִינָה יָשְׁבָה בֵּין תְּרֵין צַדִּיקַיָּא
צַדִּיק עֶלְיוֹן
זֶה בְּחִינַת "יַעֲלוּ שָׁמַיִם"
"יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת"
זֶה בְּחִינַת צַדִּיק תַּחְתּוֹן
זֶה בְּחִינַת נְשִׁיקִין
בְּחִינַת "נטְפוֹת מוֹר עבֵר" כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי מַה נַעֲשֵׂית בְּחִינַת נְשִׁיקִין
בְּחִינַת "נטְפוֹת מוֹר עבֵר" ?
עַל יְדֵי הַחָכְמָה כַּנַּ"ל
וְזֶה: וּשְׁמַע מַלְכוּתָא וּקְטַלֵהּ
הַיְנוּ שֶׁיַּשְׂכִּיל וְיִשְׁמַע אֶת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
הַנִּקְרָא מַלְכוּת פֶּה
וְיַשְׂכִּיל מִצֵּרוּפָיו הַיּוֹצְאִים מִתַּלְמִיד חָכָם, שֵׁד יְהוּדִי
יִשְׁמַע וְיַשְׂכִּיל
בְּשָׁעָה שֶׁשּׁוֹמֵעַ הַחֵרוּפִין וְהַגִּדּוּפִים
הַיּוֹצְאִים מִפֶּה תַּלְמִיד חָכָם שֵׁד יְהוּדִי
יִשְׁמַע תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
עַל יְדֵי זֶה קְטַלֵהּ
כִּי עִקַּר חִיּוּת שֶׁל הַקְּלִיפּוֹת וְהַשֵּׁדִין
אֵינָם אֶלָּא מִנִּיצוֹצֵי הַשְּׁכִינָה
כָּל זְמַן שֶׁהִיא אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת וְיֵשׁ לָהּ אֵיזֶה חִסָּרוֹן
אֲזַי יֵשׁ לָהֶם חִיּוּת
כְּשֶׁמַּעֲלִין אוֹתָהּ לִבְחִינַת חָכְמָה
שֶׁשָּׁם עִקַּר בִּנְיָנָהּ
וּכְשֶׁנִּבְנֵית בִּשְׁלֵמוּת
עַל יְדֵי זֶה וּקְטַלֵהּ לְשֵׁד יְהוּדִי
וְזֶה פֵּרוּשׁ: "תְּהִלָּה לְדָוִד"
תְּהִלָּה לְשׁוֹן עִרְבּוּב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה"
דָּוִד זֶה בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
הַיְנוּ כְּשֶׁהַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
נוֹפֶלֶת וְנִתְעַרְבֵּב לְצֵרוּפִים אֲחֵרִים כַּנַּ"ל
"אֲרוֹמִמְךָ אֱלקַי הַמֶּלֶךְ"
הִתְרוֹמְמוּת שֶׁלָּהּ עַל יְדֵי אֱלקַי
בְּחִינַת חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם
"הַמֶּלֶךְ" לִבְחִינַת בִּינָה לִבָּא
שֶׁהַלֵּב בַּנֶּפֶשׁ, כַּמֶּלֶךְ בַּמִּלְחָמָה
"וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ"
הַיְנוּ אַחַר כָּךְ
מַעֲלֶה אֶת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
לִבְחִינַת חָכְמָה כַּנַּ"ל
הַנִּקְרָא בָּרוּךְ
עַל שֵׁם רִבּוּי דְּבִרְכָאָן
כִּי הַחָכְמָה הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה
ספר המידות - רפואה
...איזהו חולאת מיחדת, וכל זה אינו למי שלא שמר אמונתו ובריתו, ולא שמר את עצמו מלעבר על "אל תהי בז לכל אדם". אבל מי שיש לו אמונה בשלמות, והוא גם כן שומר הברית ומקים "אל תהי בז לכל אדם", אין רפואתו תולה בחלקי עשבים המיחדים לחולאתו, אלא נתרפא בכל מאכל וכל משקה בבחינת "וברך את לחמך" וכו', ואין צריך להמתין עד שיתרמו לו עשבים המיחדים לרפאותו. ב. על ידי עיון עמק בסודות התורה יכול לפקד עקרות ולרפאות חולאת חזק. ג. לצרעת מזיק דברים מלוחים ורפואתו מים חיים. וסימן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עד - רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶך
...על השמים אלוהים על כל הארץ כבודך הנה כל אדם צריך לרפאות נפשו דהינו להעלותה למקום שרשה ובמה ? דהנה יש שני מיני דינים א, דינא דמסאבא, בחינת 'נחש הטיל זהמא בחוה' ויש דינא קדישא כמו שכתוב "אשר יאהב ה' יוכיח" והתחלת התקרבות הוא התרחקות כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה כל המצדיק את עצמו מלמטה, מצדיקים עליו את הדין מלמעלה והוא בחינת מחין דקטנות, והוא בחינת: "אברהם הוליד את יצחק" כי אברהם הוא חסד, ויצחק הוא גבורה "פחד יצחק": "בגבורות ישע ימינו" וזה שנאמר:...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עח - וְיִתֶּן עז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ
...קרן משיחו [לשון החברים] ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו הנה יש בזה בחינת משיח ורוח הקדש ויחוד קדשא בריך הוא ושכינתה ותחיה כי תחלת הבריאה היה כדי שיתגלה מדת מלכותו ומחמת גדל הארתו לא היה באפשרי לקבל והכרח להתצמצם בתוך עולמות . "מלכותך מלכות כל עולמים" הינו שמדת מלכות התלבש בתוך עולמות כדי שנוכל לקבל ואין מי שיקבל על מלכותו לכן יוצאות נפשות ישראל, שיקבלו על מלכותו כי אין מלך בלא עם ומאין יוצאות נפשות ישראל ? מעולם הדבור "נפשי יצאה בדברו" הינו שנפשות ישראל...
שיחות הר"ן - אות לג
שיחות הר"ן - אות לג שוב פעם אחת היה מדבר מאמונה ענה ואמר אצל העולם אמונה הוא דבר קטן ואצלי אמונה הוא דבר גדול מאד ועקר האמונה היא בלי שום חכמות וחקירות כלל רק בפשיטות גמור כמו שהנשים וההמון עם הכשרים מאמינים...
חיי מוהר"ן - שלו - מעלת המתקרבים אליו
...שלו - מעלת המתקרבים אליו אות שלו ספר עם אנשי שלומנו ואמר שזה יום שלישי שעמד על דבר אחד הינו על איזה השגה ולא הייתי יכול להשיגה עד שהשתמשתי באיזה עבדא מאחד מאנשי שלומנו ועל ידי זה עמדתי על הדבר והשגתי ההשגה. וכי יש חדוש שוב על הבעל שם טוב זכרונו לברכה שהשיג השגות כאלו מאחר שהיו לו תלמידים גדולים וצדיקים כאלה שעשו עבדות גדולות כאלה. פעם אחת אמר רבנו זכרונו לברכה קדם שבועות תקס"ז כשנודע לו מפטירת איש אחד שהיה קצת ממקרביו ענה ואמר מי יודע מה נעשה עמו...
החלל הפנוי - למה בעצם להאמין?
...באמונה שאין עליהן תשובה, ושאפילו משה רבנו לא ידע עליהן תשובה, ושלאף אחד בעולם לא היה ולא תהיה עליהן תשובה, ושכל מי שנכנס לשאלות האלו עם השכל שלו עוזב את האמונה. והשאלה שלי היא, מדוע בעצם להאמין? ז"א אם באמת זה נגד השכל האנושי, אז מדוע בעצם להאמין למשהו שהוא נגד השכל האנושי? האם יש עניין ללכת נגד השכל? אם בשכל מבינים שמשהו הוא לא נכון, אז מדוע להאמין בו? האם האמונה היא שגעון? כי הרי היא נגד השכל... ובכלל, מי בכלל אומר שזאת האמת, אם השכל אומר אחרת...
שיחות הר"ן - אות לא
שיחות הר"ן - אות לא ראוי להזדרז להתפלל תמיד בבקר השכם בכל מה שיוכל כי לפי גדל מעלת התפילה שיקרה מעלתה מאד מאד מי יודע אם יזכה אחר כך להתפלל על כן כל מה שיוכל להקדים עצמו ראוי לו לזרז מאד ולהקדים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קטו - וַיַּעֲמד הָעָם מֵרָחֹק וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל
...קטו - ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים כי מי שהוא הולך בגשמיות כל ימיו ואחר כך נתלהב ורוצה לילך בדרכי השם יתברך אזי מדת הדין מקטרג עליו, ואינו מניח אותו לילך בדרכי השם יתברך ומזמין לו מניעה ומסתיר את עצמו כביכול בהמניעה הזאת [עין להלן] ומי שהוא בר דעת, הוא מסתכל בהמניעה, ומוצא שם הבורא ברוך הוא כמו דאיתא בירושלמי: 'אם יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול שבארם', שנאמר: "אלי קרא משעיר" ומי שאינו בר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיא - עַל יְדֵי תְּפִלָּה יְכוֹלִין לָבוֹא לַכּל, לְכָל טוּב
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיא - על ידי תפלה יכולין לבוא לכל, לכל טוב אחד שאל אותו בענין הנהגת התקרבות להשם יתברך וצוה לו ללמד וכו' ושאל אותו: הלא איני יכול ללמד השיב לו: על ידי תפילה יכולין לבוא לכל, לכל טוב לתורה ועבודה ולכל הקדשות ולכל העבודות ולכל הטובות שבכל העולמות פעם אחד אמר אם היו מניחין מת לעולם הזה להתפלל בודאי היה מתפלל יפה יפה בכל כחו...
איך ניתן לצאת מהחלל הפנוי בשלום?
...מהחלל הפנוי בשלום? בהמשך למה שהתבאר כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=86 שמהשאלות של החלל הפנוי אי אפשר לצאת מהן על ידי שכל בשום אופן, יחד עם זאת אם כבר נפלת לשם, עליך לדעת כי יש רק עוד תקנה אחת ויחידה לצאת משם. והיא על ידי שתיקה. שתיקה היינו שהאדם שותק ולא מנסה להכריח את עצמו למצוא תשובה עם השכל, שזו בחינת שתיקה. ועל ידי זה ורק על ידי זה, אפשר לצאת גם מהחלל הפנוי ללא שום פגע. ולכן אמר השי"ת למשה "שתוק כך עלה במחשבה", כי על ידי השתיקה עושים...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0938 שניות - עכשיו 16_08_2022 השעה 03:51:57 - wesi2