ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - ס - שיחות השיך לספורי מעשיות
אות ס המעשה של הבערגיר ספר אחרי שספרו לפניו מקדם מענין כתב עם אותיות של זהב וזה היה אחר פורים תקס"ט קדם פורים ספר המעשה מחכם ותם אות סא במוצאי שבת פרשת נח שנת תק"ע אחרי שאמר בליל שבת התורה המתחלת [סימן סז תנינא]. וזה בחינת הספד על סלוק הצדיק ובמוצאי שבת נכנסנו אליו כדרכנו והטה בידו שנלך מאתו ותכף הלכנו מאתו. והיה לנו לפלא כי דרכנו היה תמיד לדבר עמו הרבה במוצאי שבת והיה לנו צער קצת מזה ונכנסנו לבית הרב דפה. אחר איזה שעות שלח המשרת שלו וקרא אותנו שנכנס אליו ונכנסנו אליו אני וחברי רבי נפתלי. וצוה לספר לו חדשות כדרכו תמיד שהיה שואל לספר לו חדשות דיקא וספר לו רבי נפתלי מה ששמע אז מענין מלחמת הצרפת שהיה באותן העתים. ואז באותה השיחה היינו מתפלאים ומתמיהים על גדל התנשאות שנתנשא כל כך פתאום כי היה בתחלה עבד פשוט ונעשה קיסר. ודברנו עמו אז מענין זה. ענה ואמר, מי יודע איזה נשמה יש לו כי יכול להיות שנתחלף כי כן בהיכלי התמורות נתחלפין לפעמים הנשמות וכו'. ואחר כך התחיל לספר שכבר היה מעשה כזאת שפעם אחת ילדה המלכה ובאותו העת וכו' וספר כל המעשה של הבן מלך שנחלף. אחר שספר המעשה של הבן מלך ובן השפחה אז היה לי וכוח עם חברי רבי נפתלי בענין מה שכתוב שם כשהלך על היריד שלקח כל אשר לו, והניח על האכסניא. ונדמה לאחד מאתנו שהניחם בשביל מה שהיה חיב על האכסניא והשני אמר לא כן הוא רק שהניחם סתם שם ונתערבנו על זה והלכנו ושאלנו את פיו הקדוש. והוא היה עוסק אז בעבודתו, והלך אנה ואנה בביתו כדרכו הקדוש והשיב לנו כדברי השני שהניח סתם לא בשביל חוב. אחר כך היה אצלו איש אחד מחשובי אנשי שלומנו וספר רבנו זכרונו לברכה עמו ואמר לו שבאלו המעשיות כשמשנין דבור אחד מכפי מה שאמרו בעצמו חסר הרבה מהמעשה. וספר לו הלא אלו השנים שנתערבו על ענין הנ"ל נדמה לכאורה שזה דבר קטן ואין בזה קפידא כל כך אם הוא כדברי זה או כדברי זה. ובאמת תלוי בזה הרבה ויש בזה קפידא ודקדוק גדול. ומזה תוכל להבין קצת עד היכן עד היכן אלו המעשיות מגיעים כי מאד עמקו מחשבותיו אשרי מי שיזכה להשיג בהם קצת כפי מדרגתו אות סב המעשה של הבעל תפילה התחילה אחר שספר עם החזן רבי יוסף דפה ואנחנו עמדנו לפניו והחזן הנ"ל היה מלבושו קרוע. ענה ואמר להחזן הלא אתם בעל תפילה שעל ידה נמשך הכל [הינו כל ההשפעות] ומדוע לא יהיה לכם מלבוש [שקורין קאפטין]. ובתוך כך התחיל לספר בזה הלשון כבר היה מעשה כזאת שהיה בעל תפילה וספר כל המעשה. ובתחלת ספורו לא ידענו שמספר מעשה ממעשיות שלו רק סברנו שמספר מעשה סתם שארע כך. רק אחר כך כשנכנס בדברים הבנו נוראות הענין שמספר שהוא מעשה נוראה ממעשיות שלו. שהם ספורי מעשיות של שנים קדמוניות אות סג שיך להתחלת המעשה של השבעה בעטלירס הנדפס בהשיחות סימן קמ"ט עין שם. אחר תבות אני אספר לכם איך פעם אחת היו שמחים צריך להיות ושמעתי שאמר אז בזה הלשון. מה אתם יודעים איך לשמח מתוך מרה שחורה אני אספר לכם איך פעם אחת היו שמחים וכו'. נשמע מפיו הקדוש בפרוש שהמעשיות שספר הם חדושים נפלאים ונוראים מאד וראויים לדרשם ברבים, לעמד בבית הכנסת ולספר מעשה מאלו המעשיות שספר כי הם חדושים גבוהים ונוראים מאד [אמר המעתיק שמעתי מפי הרב נפתלי זכרונו לברכה שאחר שספר רבנו זכרונו לברכה המעשה מהשבעה בעטלירס הפליג במעלתה מאד ואמר שרשאין לסע לבראד ולכנס בבית הכנסת ולומר להשמש שיקבץ העולם לדרשה ולהכות על השלחן [כנהוג קדם הדרשה להשקיט המית העם] ולספר להם זאת המעשה] אות סד שיך להשיחות סימן קנ"א אחר תבות נשגבות מעלתם. אחר כך ביום ראשון אחר חצות עמדנו לפניו ודבר עמנו ובתוך השיחה דבר איזה דבור שקורין ווערטיל על הכת וכו' אחר כך דבר מענין כתפים רחבים אחר כך מאותה השיחה נתגלגל ששאל היכן אנו עומדים בהמעשה והשבנו לו ביום החמישי ואז ספר המעשה של יום החמישי וספרה בשמחה אות סה שמעתי מאיש אחד מאנשי שלומנו שאמר ששמע מפי רבנו זכרונו לברכה המעשה מענין הצדיק שנפל פעם אחת לעצבות גדול שהחיה את עצמו עם מה שזכר עצמו גדל החסד של השם יתברך שלא עשני גוי שנדפס כבר בספורי מעשיות עין שם שנכתבה כפי מה ששמעתי בעצמי מפיו הקדוש זכרונו לברכה בעצמו ואמר האיש הנ"ל שהוא שמע מעשה זאת מפי רבנו זכרונו לברכה בסגנון אחר קצת. ואמר שספר רבנו זכרונו לברכה שהיה צדיק אחד גדול במעלה שהיה ממארי דחשבנא שהיה מחשב עצמו בכל יום אם עשה עבודת ה' בשלמות באותו היום כפי דרכו תמיד וחשב הדברים שהוא צריך לעשות באותו היום ומצא שלא יצא ידי חובתו בשלמות באותו היום. כגון שהיה צריך לילך אנה ואנה בתוך הבית כך וכך פעמים כפי מה שהיה צריך כפי השגתו הגבוהה ובאותו היום לא הלך כל כך בבית כראוי לו ועל ידי זה נפל בדעתו מאד עד שלא היה אפשר לו להחיות את עצמו עד שהחיה עצמו במה שזכה שלא עשני גוי. וגם בספור המעשה היה קצת שנוי ואיני זוכר יותר ומזה הענין תבין מעלת הפלגת אותו הצדיק כמה היה גדול במעלתו שהיה לו עבודה גבוהה במה שהלך אנה ואנה בתוך הבית עד שעל ידי שמעט לפי דעתו בעבודה זאת, הצטער כל כך עד שכמעט לא היה יכול להחיות את עצמו לולא שהזכיר את עצמו שלא עשני גוי ראה והבן והבט עבודת הצדיקים וצערם על מעוטם בעבודתם עד היכן עד היכן מגיע, אשרי להם
אות ס

הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבֶּערְגֶיר

סִפֵּר אַחֲרֵי שֶׁסִּפְּרוּ לְפָנָיו מִקּדֶם מֵעִנְיַן כְּתָב עִם אוֹתִיּוֹת שֶׁל זָהָב

וְזֶה הָיָה אַחַר פּוּרִים תקס"ט

קדֶם פּוּרִים סִפֵּר הַמַּעֲשֶׂה מֵחָכָם וְתָם

אות סא

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת פָּרָשַׁת נחַ שְׁנַת תק"ע

אַחֲרֵי שֶׁאָמַר בְּלֵיל שַׁבָּת הַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת [סִימָן סז תִּנְיָנָא].

וְזֶה בְּחִינַת הֶסְפֵּד עַל סִלּוּק הַצַּדִּיק

וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִכְנַסְנוּ אֵלָיו כְּדַרְכֵּנוּ

וְהִטָּה בְּיָדוֹ שֶׁנֵּלֵךְ מֵאִתּוֹ

וְתֵכֶף הָלַכְנוּ מֵאִתּוֹ.

וְהָיָה לָנוּ לְפֶלֶא

כִּי דַּרְכֵּנוּ הָיָה תָּמִיד לְדַבֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת

וְהָיָה לָנוּ צַעַר קְצָת מִזֶּה וְנִכְנַסְנוּ לְבֵית הָרַב דְּפה.

אַחַר אֵיזֶה שָׁעוֹת שָׁלַח הַמְשָׁרֵת שֶׁלּוֹ וְקָרָא אוֹתָנוּ שֶׁנִּכְנס אֵלָיו

וְנִכְנַסְנוּ אֵלָיו אֲנִי וַחֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי.

וְצִוָּה לְסַפֵּר לוֹ חֲדָשׁוֹת

כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד שֶׁהָיָה שׁוֹאֵל לְסַפֵּר לוֹ חֲדָשׁוֹת דַּיְקָא

וְסִפֵּר לוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי מַה שֶּׁשָּׁמַע אָז מֵעִנְיַן מִלְחֶמֶת הַצָּרְפָת שֶׁהָיָה בְּאוֹתָן הָעִתִּים.

וְאָז בְּאוֹתָהּ הַשִּׂיחָה הָיִינוּ מִתְפַּלְּאִים וּמַתְמִיהִים עַל גּדֶל הִתְנַשְּׂאוּת שֶׁנִּתְנַשֵּׂא כָּל כָּךְ פִּתְאוֹם

כִּי הָיָה בִּתְחִלָּה עֶבֶד פָּשׁוּט וְנַעֲשָׂה קֵיסָר.

וְדִבַּרְנוּ עִמּוֹ אָז מֵעִנְיָן זֶה.

עָנָה וְאָמַר, מִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה נְשָׁמָה יֵשׁ לוֹ

כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁנִּתְחַלֵּף

כִּי כֵּן בְּהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת נִתְחַלְּפִין לִפְעָמִים הַנְּשָׁמוֹת וְכוּ'.

וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל לְסַפֵּר שֶׁכְּבָר הָיָה מַעֲשֶׂה כָּזאת

שֶׁפַּעַם אַחַת יָלְדָה הַמַּלְכָּה וּבְאוֹתוֹ הָעֵת וְכוּ'

וְסִפֵּר כָּל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ שֶׁנֶּחְלַף.

אַחַר שֶׁסִּפֵּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ וּבֶן הַשִּׁפְחָה אָז

הָיָה לִי וִכּוּחַ עִם חֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי בְּעִנְיַן מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם

כְּשֶׁהָלַךְ עַל הַיָּרִיד שֶׁלָּקַח כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְהִנִּיחַ עַל הָאַכְסַנְיָא.

וְנִדְמָה לְאֶחָד מֵאִתָּנוּ שֶׁהִנִּיחָם בִּשְׁבִיל מַה שֶּׁהָיָה חַיָּב עַל הָאַכְסַנְיָא

וְהַשֵּׁנִי אָמַר לא כֵן הוּא רַק שֶׁהִנִּיחָם סְתָם שָׁם

וְנִתְעָרַבְנוּ עַל זֶה

וְהָלַכְנוּ וְשָׁאַלְנוּ אֶת פִּיו הַקָּדוֹשׁ.

וְהוּא הָיָה עוֹסֵק אָז בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְהָלַךְ אָנֶה וָאָנָה בְּבֵיתוֹ כְּדַרְכּוֹ הַקָּדוֹשׁ

וְהֵשִׁיב לָנוּ כְּדִבְרֵי הַשֵּׁנִי שֶׁהִנִּיחַ סְתָם לא בִּשְׁבִיל חוֹב.

אַחַר כָּךְ הָיָה אֶצְלוֹ אִישׁ אֶחָד מֵחֲשׁוּבֵי אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

וְסִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִמּוֹ וְאָמַר לוֹ שֶׁבְּאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת כְּשֶׁמְּשַׁנִּין דִּבּוּר אֶחָד מִכְּפִי מַה שֶּׁאֲמָרוֹ בְּעַצְמוֹ חָסֵר הַרְבֵּה מֵהַמַּעֲשֶׂה.

וְסִפֵּר לוֹ הֲלא אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם שֶׁנִּתְעָרְבוּ עַל עִנְיָן הַנַּ"ל נִדְמֶה לִכְאוֹרָה שֶׁזֶּה דָּבָר קָטָן

וְאֵין בָּזֶה קְפֵידָא כָּל כָּךְ אִם הוּא כְּדִבְרֵי זֶה אוֹ כְּדִבְרֵי זֶה.

וּבֶאֱמֶת תָּלוּי בָּזֶה הַרְבֵּה וְיֵשׁ בָּזֶה קְפֵידָא וְדִקְדּוּק גָּדוֹל.

וּמִזֶּה תּוּכַל לְהָבִין קְצָת עַד הֵיכָן עַד הֵיכָן אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת מַגִּיעִים

כִּי מְאד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו

אַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּזְכֶּה לְהַשִּׂיג בָּהֶם קְצָת כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ

אות סב

הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּעַל תְּפִילָּה

הִתְחִילָה אַחַר שֶׁסִּפֵּר עִם הַחַזָּן רַבִּי יוֹסֵף דְּפה

וַאֲנַחְנוּ עָמַדְנוּ לְפָנָיו וְהַחַזָּן הַנַּ"ל הָיָה מַלְבּוּשׁוֹ קָרוּעַ.

עָנָה וְאָמַר לְהַחַזָּן הֲלא אַתֶּם בַּעַל תְּפִילָּה שֶׁעַל יָדָהּ נִמְשָׁךְ הַכּל [הַיְנוּ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת]

וּמַדּוּעַ לא יִהְיֶה לָכֶם מַלְבּוּשׁ [שֶׁקּוֹרִין קַאפְטִין].

וּבְתוֹךְ כָּךְ הִתְחִיל לְסַפֵּר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן

כְּבָר הָיָה מַעֲשֶׂה כָּזאת שֶׁהָיָה בַּעַל תְּפִילָּה

וְסִפֵּר כָּל הַמַּעֲשֶׂה.

וּבִתְחִלַּת סִפּוּרוֹ לא יָדַעְנוּ שֶׁמְּסַפֵּר מַעֲשֶׂה מִמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁלּוֹ

רַק סָבַרְנוּ שֶׁמְּסַפֵּר מַעֲשֶׂה סְתָם שֶׁאֵרַע כָּךְ.

רַק אַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּכְנַס בִּדְבָרִים הֵבַנּוּ נוֹרְאוֹת הָעִנְיָן שֶׁמְּסַפֵּר

שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה נוֹרָאָה מִמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁלּוֹ.

שֶׁהֵם סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת

אות סג

שַׁיָּךְ לְהַתְחָלַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס הַנִּדְפָּס בְּהַשִּׂיחוֹת סִימָן קמ"ט עַיֵּן שָׁם.

אַחַר תֵּבוֹת אֲנִי אֲסַפֵּר לָכֶם אֵיךְ פַּעַם אַחַת הָיוּ שְׂמֵחִים צָרִיךְ לִהְיוֹת

וְשָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן.

מָה אַתֶּם יוֹדְעִים אֵיךְ לִשְׂמחַ מִתּוֹךְ מָרָה שְׁחוֹרָה

אֲנִי אֲסַפֵּר לָכֶם אֵיךְ פַּעַם אַחַת הָיוּ שְׂמֵחִים וְכוּ'.

נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ

שֶׁהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר הֵם חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאד

וּרְאוּיִים לְדָרְשָׁם בָּרַבִּים, לַעֲמד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּלְסַפֵּר מַעֲשֶׂה מֵאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר

כִּי הֵם חִדּוּשִׁים גְּבוֹהִים וְנוֹרָאִים מְאד

[אָמַר הַמַּעְתִּיק

שָׁמַעְתִּי מִפִּי הָרַב נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁאַחַר שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַמַּעֲשֶׂה מְהַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס

הִפְלִיג בְּמַעֲלָתָהּ מְאד

וְאָמַר שֶׁרַשָּׁאִין לִסַּע לִבְּרָאד וְלִכָּנֵס בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְלוֹמַר לְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁיְּקַבֵּץ הָעוֹלָם לִדְרָשָׁה וּלְהַכּוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן

[כַּנָּהוּג קדֶם הַדְּרָשָׁה לְהַשְׁקִיט הֶמְיַת הָעָם]

וּלְסַפֵּר לָהֶם זאת הַמַּעֲשֶׂה]

אות סד

שַׁיָּךְ לְהַשִּׂיחוֹת סִימָן קנ"א אַחַר תֵּבוֹת נִשְׂגְּבוֹת מַעֲלָתָם.

אַחַר כָּךְ בְּיוֹם רִאשׁוֹן אַחַר חֲצוֹת עָמַדְנוּ לְפָנָיו וְדִבֵּר עִמָּנוּ

וּבְתוֹךְ הַשִּׂיחָה דִּבֵּר אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁקּוֹרִין וֶוערְטִיל עַל הַכַּת וְכוּ'

אַחַר כָּךְ דִּבֵּר מֵעִנְיַן כְּתֵפַיִם רְחָבִים

אַחַר כָּךְ מֵאוֹתָהּ הַשִּׂיחָה נִתְגַּלְגֵּל שֶׁשָּׁאַל הֵיכָן אָנוּ עוֹמְדִים בְּהַמַּעֲשֶׂה

וְהֵשַׁבְנוּ לוֹ בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי

וְאָז סִפֵּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם הַחֲמִישִׁי וְסִפְּרָהּ בְּשִׂמְחָה

אות סה

שָׁמַעְתִּי מֵאִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁאָמַר שֶׁשָּׁמַע מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַמַּעֲשֶׂה מֵעִנְיַן הַצַּדִּיק שֶׁנָּפַל פַּעַם אַחַת לְעַצְבוּת גָּדוֹל

שֶׁהֶחֱיָה אֶת עַצְמוֹ עִם מַה שֶּׁזָּכַר עַצְמוֹ גּדֶל הַחֶסֶד שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלּא עָשַׂנִי גּוֹי

שֶׁנִּדְפַּס כְּבָר בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת עַיֵּן שָׁם

שֶׁנִּכְתְּבָה כְּפִי מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי בְּעַצְמִי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ

וְאָמַר הָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁהוּא שָׁמַע מַעֲשֶׂה זאת מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסִגְנוֹן אַחֵר קְצָת.

וְאָמַר שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהָיָה צַדִּיק אֶחָד גָּדוֹל בְּמַעֲלָה שֶׁהָיָה מִמָּארֵי דְּחֻשְׁבְּנָא

שֶׁהָיָה מְחַשֵּׁב עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם אִם עָשָׂה עֲבוֹדַת ה' בִּשְׁלֵמוּת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם כְּפִי דַּרְכּוֹ תָּמִיד

וְחִשֵּׁב הַדְּבָרִים שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם

וּמָצָא שֶׁלּא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.

כְּגוֹן שֶׁהָיָה צָרִיךְ לֵילֵךְ אָנָה וָאָנָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת כָּךְ וְכָךְ פְּעָמִים כְּפִי מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ כְּפִי הַשָּׂגָתוֹ הַגְּבוֹהָה וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם לא הָלַךְ כָּל כָּךְ בַּבַּיִת כָּרָאוּי לוֹ

וְעַל יְדֵי זֶה נָפַל בְּדַעְתּוֹ מְאד

עַד שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ

עַד שֶׁהֶחֱיָה עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁזָּכָה שֶׁלּא עָשַׂנִי גּוֹי.

וְגַם בְּסִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה הָיָה קְצָת שִׁנּוּי וְאֵינִי זוֹכֵר יוֹתֵר

וּמִזֶּה הָעִנְיָן תָּבִין מַעֲלַת הַפְלָגַת אוֹתוֹ הַצַּדִּיק כַּמָּה הָיָה גָּדוֹל בְּמַעֲלָתוֹ

שֶׁהָיָה לוֹ עֲבוֹדָה גְּבוֹהָה בַּמֶּה שֶׁהָלַךְ אָנֶה וָאָנָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת

עַד שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמִּעֵט לְפִי דַּעְתּוֹ בַּעֲבוֹדָה זאת, הִצְטַעֵר כָּל כָּךְ

עַד שֶׁכִּמְעַט לא הָיָה יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ

לוּלֵא שֶׁהִזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שֶׁלּא עָשַׂנִי גּוֹי

רְאֵה וְהָבֵן וְהַבֵּט עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים וְצַעֲרָם עַל מִעוּטָם בַּעֲבוֹדָתָם עַד הֵיכָן עַד הֵיכָן מַגִּיעַ, אַשְׁרֵי לָהֶם
ספר המידות - שרים
ספר המידות - שרים חלק א' א. מי שסבאו מהול במים, השרים אינם נוהגים עמו בישרנות. ב. מי שאין דן את חברו לכף זכות, כאלו הרגו, גם השרים אינם נוהגים עמו בישרנות. ג. אמירת הלל וצדקה מסגלין לחן בעיני השר. ד. על ידי אכילת פת עכו"ם מונעין היער מלחטב עצים. ה. בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים נמסרים למלכות.
חיי מוהר"ן - רפט - גדולת נוראות השגתו
...רפט - גדולת נוראות השגתו אות רפט שמעתי מפיו הקדוש שאמר אני קנקן חדש מלא ישן. גם נמצא בכתב ידו הקדושה אני זקן שבקדשה וכו' שמגלה דברים שכסה עתיק יומין וכו' אות רצ שמעתי מפיו הקדוש שאמר אני יכול עכשו לומר כל חכמי ישראל דומין עלי כקלפת השום. רק שאין לי החוץ וחצי דבר איני רוצה לומר. פרוש כי בן עזאי אמר כל חכמי ישראל דומין עלי כקלפת השום חוץ מן הקרח הזה ואמר הוא זכרונו לברכה שיש לו כח לומר זאת שהם דומין לפניו כנ"ל רק שאין לו החוץ לומר עליו חוץ מזה והבן. גם נראה מכונתו שיש לו בזה ענין. רק שאין יכול לגמר...
שיחות הר"ן - אות שד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת התלוצץ מזה ואמר שעל זה מבקשים בכל יום ואל תביאני לידי נסיון ולא לידי בזיון ואמר בזו הלשון: אדער אה נסיון אדער אה בזיון [או נסיון, או בזיון] הינו כי אם לא יעמד בנסיון יהיה לו בזיון וכבר מבאר קצת שספר הרבה מענין מאוס תאוה זאת ואמר שאינה תאוה כלל וכו' אחר כך אמר שנמצאים הרבה שמעצם גשמיותם ורגילותם בענין זה אין מועיל להם כלל מה שממאסין להם ענין זה אדרבא באיזה לשון שידברו עמהם מזה יתגברו עליהם ההרהורים יותר על כן טוב לרב בני אדם לבלי להתחיל לחשב בזה כלל וכמבאר מזה בספר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צז - לְעִנְיַן מַעֲלַת הַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ
...לענין מעלת השיחה בינו לבין קונו עוד שמעתי בשמו לענין מעלת השיחה בינו לבין קונו, שאמר שעל תפילות ותחנות ובקשות הסדורות מכבר כבר יודעין מהם כל המחבלים והמקטרגים והם אורבים על הדרכים של אלו התפילות מחמת שיודעים מהם מכבר כמו, למשל, על הדרך הכבושה, הידוע ומפרסם לכל שם אורבים רוצחים וגזלנים תמיד מחמת שיודעים מדרך זה כבר אבל כשהולכין בנתיב ודרך חדש, שאינו נודע עדין שם אינם יודעים לארב שם כלל כמו כן לענין הנ"ל כי השיחה שמדבר האדם עצמו בינו לבין קונו הוא דרך חדש ותפילה חדשה שהאדם אומרה מלבו מחדש על כן אין...
שיחות הר"ן - אות ה
...והפילוסופים ואמר שאין שם כלל שכל גמור כמו שיש באיזה מאמר מהרש"א או מהר"ם שיף וכיוצא מספרינו הקדושים שיש בהם עמקות ושכל נפלא ונעים מאד אבל באלו הספרים לא נמצא זה השכל כלל כי הם מדברים רק בדרך הקשים מנה ובה עד שבאים לאיזה מופת אבל השכל שיש בתורתנו הקדושה להבדיל אין שם כלל כלל ואמר: אשרי מי שאינו יודע כלל מספריהם רק הולך בתמימות ויש לו יראת הענש כי עקר העבודה בתחלה היא רק מחמת יראת הענש ובלי יראת הענש אי אפשר להתחיל כלל בעבודת ה' ואפילו צדיקים צריכים גם כן יראה כי עובדי מאהבה הם מועטים מאד מאד ועקר...
מחלוקות שבין החכמים ותאוות ממון
...eip.co.il/?key=570 - חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו רבי נחמן מברסלב מביא, שאם לתלמידי החכמים לא הייתה תאוות ממון, לא היו ביניהם מחלוקות. מדוע דווקא תאוות ממון? מה הקשר שבין שורש הממון לבין המחלוקות? רמז: ממון הוא בחינת הקדמות / חוכמות חיצוניות - איפה מובא בליקוטי מוהר"ן? כאן breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה מוסבר שהכרחי שיהיו מחלוקות בין חכמים, בשביל בריאת העולם. מה הקשר שבין הדברים, וכיצד הם מסתדרים? * כי ממון זה כוח כמה שיש לך יותר ממון יש...
שיחות הר"ן - אות קפב - גדולות נוראות השגתו
...קפב - גדולות נוראות השגתו פעם אחת ענה ואמר: עלי אין חולקים כלל רק הם חולקים על מי שעשה כך כמו שבודים החולקים עליו ועל איש כזה בודאי ראוי לחלק כלומר כי החולקים בודים עליו כזבים ושקרים אשר לא עלו על לבו שעשה כך וכך מה שהכל שקר וכזב ועל איש כזה שעשה כך כמו שאומרים הם בודאי ראוי לחלק נמצא שעליו אינם חולקים כלל כי אם היו יודעין גדל צדקתו וקדשתו ומעלתו וכו' בודאי לא היו חולקים עליו רק אדרבא היו רצים אחריו בהתלהבות נפלא כראוי רק הם חולקים על מי שעשה מעשים כאלה כמו שהם אומרים על איש כזה בודאי ראוי לחלק...
שיחות הר"ן - אות נא
...אינו כלום רק למשך אל התכלית הנצחי ואין להסתכל אם יהיה לו מעות אם לאו כי בין כך ובין כך יבלה ימיו בשוה כי העולם הזה מטעה אותנו לגמרי שמראה אל האדם כאלו הוא מרויח בכל פעם ובסוף אינו כלום כאשר נראה בחוש ברב בני אדם שעוסקים ועובדים ימים ושנים בסחורות ומשא ומתן ולבסוף כשבאין לחשבון אין נשאר בידם כלום ואם אפילו משיג מעות לוקחין אותו מן המעות והכלל ששניהם אין להם קיום ביחד דהינו האדם עם המעות רק או שלוקחין המעות מן האדם, או שלוקחין האדם מהמעות ומעולם לא נמצא שישאר אחד עם המעות רק כנזכר לעיל גם היכן הוא...
שיחות הר"ן - אות ריב - לענין המחלוקת שעליו
שיחות הר"ן - אות ריב - לענין המחלוקת שעליו פעם אחת אמר הלכה כרב נחמן בדיני הינו לענין המתנגדים שחלקו עליו בודאי הלכה כמותו כי הלכה כרב נחמן בדיני כי דיני הוא לשון מחלקת ששני בני אדם מחלקין לפני הבית דין על איזה דבר [זה שמעתי בשמו] ועין בגטין פרק השולח שאמרו שם שלש פעמים הלכה כרב נחמן והלכא כרב נחמן והלכא כנחמני
שיחות הר"ן - אות כא
שיחות הר"ן - אות כא בראש השנה צריכין להיות חכם שיחשב רק מחשבות טובות שייטיב השם יתברך עמנו וכו' וצריכין להיות שמח בראש השנה גם צריכין לבכות בראש השנה בראש השנה ביום הראשון צריכין למעט בדבור מאד מאד ואמר שאדם גדול צריך לדקדק בזה ביותר ועל כן הוא אינו אומר ביום הראשון אפילו הפיט רק מה שיסד רבי אלעזר הקליר אבל שאר הפיט אינו אמר מחמת שאדם גדול צריך לדקדק אז ביותר לבלי לדבר שום דבור שאינו מכרח
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1875 שניות - עכשיו 10_02_2026 השעה 12:28:21 - wesi2