ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - ס - שיחות השיך לספורי מעשיות
אות ס המעשה של הבערגיר ספר אחרי שספרו לפניו מקדם מענין כתב עם אותיות של זהב וזה היה אחר פורים תקס"ט קדם פורים ספר המעשה מחכם ותם אות סא במוצאי שבת פרשת נח שנת תק"ע אחרי שאמר בליל שבת התורה המתחלת [סימן סז תנינא]. וזה בחינת הספד על סלוק הצדיק ובמוצאי שבת נכנסנו אליו כדרכנו והטה בידו שנלך מאתו ותכף הלכנו מאתו. והיה לנו לפלא כי דרכנו היה תמיד לדבר עמו הרבה במוצאי שבת והיה לנו צער קצת מזה ונכנסנו לבית הרב דפה. אחר איזה שעות שלח המשרת שלו וקרא אותנו שנכנס אליו ונכנסנו אליו אני וחברי רבי נפתלי. וצוה לספר לו חדשות כדרכו תמיד שהיה שואל לספר לו חדשות דיקא וספר לו רבי נפתלי מה ששמע אז מענין מלחמת הצרפת שהיה באותן העתים. ואז באותה השיחה היינו מתפלאים ומתמיהים על גדל התנשאות שנתנשא כל כך פתאום כי היה בתחלה עבד פשוט ונעשה קיסר. ודברנו עמו אז מענין זה. ענה ואמר, מי יודע איזה נשמה יש לו כי יכול להיות שנתחלף כי כן בהיכלי התמורות נתחלפין לפעמים הנשמות וכו'. ואחר כך התחיל לספר שכבר היה מעשה כזאת שפעם אחת ילדה המלכה ובאותו העת וכו' וספר כל המעשה של הבן מלך שנחלף. אחר שספר המעשה של הבן מלך ובן השפחה אז היה לי וכוח עם חברי רבי נפתלי בענין מה שכתוב שם כשהלך על היריד שלקח כל אשר לו, והניח על האכסניא. ונדמה לאחד מאתנו שהניחם בשביל מה שהיה חיב על האכסניא והשני אמר לא כן הוא רק שהניחם סתם שם ונתערבנו על זה והלכנו ושאלנו את פיו הקדוש. והוא היה עוסק אז בעבודתו, והלך אנה ואנה בביתו כדרכו הקדוש והשיב לנו כדברי השני שהניח סתם לא בשביל חוב. אחר כך היה אצלו איש אחד מחשובי אנשי שלומנו וספר רבנו זכרונו לברכה עמו ואמר לו שבאלו המעשיות כשמשנין דבור אחד מכפי מה שאמרו בעצמו חסר הרבה מהמעשה. וספר לו הלא אלו השנים שנתערבו על ענין הנ"ל נדמה לכאורה שזה דבר קטן ואין בזה קפידא כל כך אם הוא כדברי זה או כדברי זה. ובאמת תלוי בזה הרבה ויש בזה קפידא ודקדוק גדול. ומזה תוכל להבין קצת עד היכן עד היכן אלו המעשיות מגיעים כי מאד עמקו מחשבותיו אשרי מי שיזכה להשיג בהם קצת כפי מדרגתו אות סב המעשה של הבעל תפילה התחילה אחר שספר עם החזן רבי יוסף דפה ואנחנו עמדנו לפניו והחזן הנ"ל היה מלבושו קרוע. ענה ואמר להחזן הלא אתם בעל תפילה שעל ידה נמשך הכל [הינו כל ההשפעות] ומדוע לא יהיה לכם מלבוש [שקורין קאפטין]. ובתוך כך התחיל לספר בזה הלשון כבר היה מעשה כזאת שהיה בעל תפילה וספר כל המעשה. ובתחלת ספורו לא ידענו שמספר מעשה ממעשיות שלו רק סברנו שמספר מעשה סתם שארע כך. רק אחר כך כשנכנס בדברים הבנו נוראות הענין שמספר שהוא מעשה נוראה ממעשיות שלו. שהם ספורי מעשיות של שנים קדמוניות אות סג שיך להתחלת המעשה של השבעה בעטלירס הנדפס בהשיחות סימן קמ"ט עין שם. אחר תבות אני אספר לכם איך פעם אחת היו שמחים צריך להיות ושמעתי שאמר אז בזה הלשון. מה אתם יודעים איך לשמח מתוך מרה שחורה אני אספר לכם איך פעם אחת היו שמחים וכו'. נשמע מפיו הקדוש בפרוש שהמעשיות שספר הם חדושים נפלאים ונוראים מאד וראויים לדרשם ברבים, לעמד בבית הכנסת ולספר מעשה מאלו המעשיות שספר כי הם חדושים גבוהים ונוראים מאד [אמר המעתיק שמעתי מפי הרב נפתלי זכרונו לברכה שאחר שספר רבנו זכרונו לברכה המעשה מהשבעה בעטלירס הפליג במעלתה מאד ואמר שרשאין לסע לבראד ולכנס בבית הכנסת ולומר להשמש שיקבץ העולם לדרשה ולהכות על השלחן [כנהוג קדם הדרשה להשקיט המית העם] ולספר להם זאת המעשה] אות סד שיך להשיחות סימן קנ"א אחר תבות נשגבות מעלתם. אחר כך ביום ראשון אחר חצות עמדנו לפניו ודבר עמנו ובתוך השיחה דבר איזה דבור שקורין ווערטיל על הכת וכו' אחר כך דבר מענין כתפים רחבים אחר כך מאותה השיחה נתגלגל ששאל היכן אנו עומדים בהמעשה והשבנו לו ביום החמישי ואז ספר המעשה של יום החמישי וספרה בשמחה אות סה שמעתי מאיש אחד מאנשי שלומנו שאמר ששמע מפי רבנו זכרונו לברכה המעשה מענין הצדיק שנפל פעם אחת לעצבות גדול שהחיה את עצמו עם מה שזכר עצמו גדל החסד של השם יתברך שלא עשני גוי שנדפס כבר בספורי מעשיות עין שם שנכתבה כפי מה ששמעתי בעצמי מפיו הקדוש זכרונו לברכה בעצמו ואמר האיש הנ"ל שהוא שמע מעשה זאת מפי רבנו זכרונו לברכה בסגנון אחר קצת. ואמר שספר רבנו זכרונו לברכה שהיה צדיק אחד גדול במעלה שהיה ממארי דחשבנא שהיה מחשב עצמו בכל יום אם עשה עבודת ה' בשלמות באותו היום כפי דרכו תמיד וחשב הדברים שהוא צריך לעשות באותו היום ומצא שלא יצא ידי חובתו בשלמות באותו היום. כגון שהיה צריך לילך אנה ואנה בתוך הבית כך וכך פעמים כפי מה שהיה צריך כפי השגתו הגבוהה ובאותו היום לא הלך כל כך בבית כראוי לו ועל ידי זה נפל בדעתו מאד עד שלא היה אפשר לו להחיות את עצמו עד שהחיה עצמו במה שזכה שלא עשני גוי. וגם בספור המעשה היה קצת שנוי ואיני זוכר יותר ומזה הענין תבין מעלת הפלגת אותו הצדיק כמה היה גדול במעלתו שהיה לו עבודה גבוהה במה שהלך אנה ואנה בתוך הבית עד שעל ידי שמעט לפי דעתו בעבודה זאת, הצטער כל כך עד שכמעט לא היה יכול להחיות את עצמו לולא שהזכיר את עצמו שלא עשני גוי ראה והבן והבט עבודת הצדיקים וצערם על מעוטם בעבודתם עד היכן עד היכן מגיע, אשרי להם
אות ס

הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבֶּערְגֶיר

סִפֵּר אַחֲרֵי שֶׁסִּפְּרוּ לְפָנָיו מִקּדֶם מֵעִנְיַן כְּתָב עִם אוֹתִיּוֹת שֶׁל זָהָב

וְזֶה הָיָה אַחַר פּוּרִים תקס"ט

קדֶם פּוּרִים סִפֵּר הַמַּעֲשֶׂה מֵחָכָם וְתָם

אות סא

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת פָּרָשַׁת נחַ שְׁנַת תק"ע

אַחֲרֵי שֶׁאָמַר בְּלֵיל שַׁבָּת הַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת [סִימָן סז תִּנְיָנָא].

וְזֶה בְּחִינַת הֶסְפֵּד עַל סִלּוּק הַצַּדִּיק

וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִכְנַסְנוּ אֵלָיו כְּדַרְכֵּנוּ

וְהִטָּה בְּיָדוֹ שֶׁנֵּלֵךְ מֵאִתּוֹ

וְתֵכֶף הָלַכְנוּ מֵאִתּוֹ.

וְהָיָה לָנוּ לְפֶלֶא

כִּי דַּרְכֵּנוּ הָיָה תָּמִיד לְדַבֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת

וְהָיָה לָנוּ צַעַר קְצָת מִזֶּה וְנִכְנַסְנוּ לְבֵית הָרַב דְּפה.

אַחַר אֵיזֶה שָׁעוֹת שָׁלַח הַמְשָׁרֵת שֶׁלּוֹ וְקָרָא אוֹתָנוּ שֶׁנִּכְנס אֵלָיו

וְנִכְנַסְנוּ אֵלָיו אֲנִי וַחֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי.

וְצִוָּה לְסַפֵּר לוֹ חֲדָשׁוֹת

כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד שֶׁהָיָה שׁוֹאֵל לְסַפֵּר לוֹ חֲדָשׁוֹת דַּיְקָא

וְסִפֵּר לוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי מַה שֶּׁשָּׁמַע אָז מֵעִנְיַן מִלְחֶמֶת הַצָּרְפָת שֶׁהָיָה בְּאוֹתָן הָעִתִּים.

וְאָז בְּאוֹתָהּ הַשִּׂיחָה הָיִינוּ מִתְפַּלְּאִים וּמַתְמִיהִים עַל גּדֶל הִתְנַשְּׂאוּת שֶׁנִּתְנַשֵּׂא כָּל כָּךְ פִּתְאוֹם

כִּי הָיָה בִּתְחִלָּה עֶבֶד פָּשׁוּט וְנַעֲשָׂה קֵיסָר.

וְדִבַּרְנוּ עִמּוֹ אָז מֵעִנְיָן זֶה.

עָנָה וְאָמַר, מִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה נְשָׁמָה יֵשׁ לוֹ

כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁנִּתְחַלֵּף

כִּי כֵּן בְּהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת נִתְחַלְּפִין לִפְעָמִים הַנְּשָׁמוֹת וְכוּ'.

וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל לְסַפֵּר שֶׁכְּבָר הָיָה מַעֲשֶׂה כָּזאת

שֶׁפַּעַם אַחַת יָלְדָה הַמַּלְכָּה וּבְאוֹתוֹ הָעֵת וְכוּ'

וְסִפֵּר כָּל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ שֶׁנֶּחְלַף.

אַחַר שֶׁסִּפֵּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ וּבֶן הַשִּׁפְחָה אָז

הָיָה לִי וִכּוּחַ עִם חֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי בְּעִנְיַן מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם

כְּשֶׁהָלַךְ עַל הַיָּרִיד שֶׁלָּקַח כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְהִנִּיחַ עַל הָאַכְסַנְיָא.

וְנִדְמָה לְאֶחָד מֵאִתָּנוּ שֶׁהִנִּיחָם בִּשְׁבִיל מַה שֶּׁהָיָה חַיָּב עַל הָאַכְסַנְיָא

וְהַשֵּׁנִי אָמַר לא כֵן הוּא רַק שֶׁהִנִּיחָם סְתָם שָׁם

וְנִתְעָרַבְנוּ עַל זֶה

וְהָלַכְנוּ וְשָׁאַלְנוּ אֶת פִּיו הַקָּדוֹשׁ.

וְהוּא הָיָה עוֹסֵק אָז בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְהָלַךְ אָנֶה וָאָנָה בְּבֵיתוֹ כְּדַרְכּוֹ הַקָּדוֹשׁ

וְהֵשִׁיב לָנוּ כְּדִבְרֵי הַשֵּׁנִי שֶׁהִנִּיחַ סְתָם לא בִּשְׁבִיל חוֹב.

אַחַר כָּךְ הָיָה אֶצְלוֹ אִישׁ אֶחָד מֵחֲשׁוּבֵי אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

וְסִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִמּוֹ וְאָמַר לוֹ שֶׁבְּאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת כְּשֶׁמְּשַׁנִּין דִּבּוּר אֶחָד מִכְּפִי מַה שֶּׁאֲמָרוֹ בְּעַצְמוֹ חָסֵר הַרְבֵּה מֵהַמַּעֲשֶׂה.

וְסִפֵּר לוֹ הֲלא אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם שֶׁנִּתְעָרְבוּ עַל עִנְיָן הַנַּ"ל נִדְמֶה לִכְאוֹרָה שֶׁזֶּה דָּבָר קָטָן

וְאֵין בָּזֶה קְפֵידָא כָּל כָּךְ אִם הוּא כְּדִבְרֵי זֶה אוֹ כְּדִבְרֵי זֶה.

וּבֶאֱמֶת תָּלוּי בָּזֶה הַרְבֵּה וְיֵשׁ בָּזֶה קְפֵידָא וְדִקְדּוּק גָּדוֹל.

וּמִזֶּה תּוּכַל לְהָבִין קְצָת עַד הֵיכָן עַד הֵיכָן אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת מַגִּיעִים

כִּי מְאד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו

אַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּזְכֶּה לְהַשִּׂיג בָּהֶם קְצָת כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ

אות סב

הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּעַל תְּפִילָּה

הִתְחִילָה אַחַר שֶׁסִּפֵּר עִם הַחַזָּן רַבִּי יוֹסֵף דְּפה

וַאֲנַחְנוּ עָמַדְנוּ לְפָנָיו וְהַחַזָּן הַנַּ"ל הָיָה מַלְבּוּשׁוֹ קָרוּעַ.

עָנָה וְאָמַר לְהַחַזָּן הֲלא אַתֶּם בַּעַל תְּפִילָּה שֶׁעַל יָדָהּ נִמְשָׁךְ הַכּל [הַיְנוּ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת]

וּמַדּוּעַ לא יִהְיֶה לָכֶם מַלְבּוּשׁ [שֶׁקּוֹרִין קַאפְטִין].

וּבְתוֹךְ כָּךְ הִתְחִיל לְסַפֵּר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן

כְּבָר הָיָה מַעֲשֶׂה כָּזאת שֶׁהָיָה בַּעַל תְּפִילָּה

וְסִפֵּר כָּל הַמַּעֲשֶׂה.

וּבִתְחִלַּת סִפּוּרוֹ לא יָדַעְנוּ שֶׁמְּסַפֵּר מַעֲשֶׂה מִמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁלּוֹ

רַק סָבַרְנוּ שֶׁמְּסַפֵּר מַעֲשֶׂה סְתָם שֶׁאֵרַע כָּךְ.

רַק אַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּכְנַס בִּדְבָרִים הֵבַנּוּ נוֹרְאוֹת הָעִנְיָן שֶׁמְּסַפֵּר

שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה נוֹרָאָה מִמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁלּוֹ.

שֶׁהֵם סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת

אות סג

שַׁיָּךְ לְהַתְחָלַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס הַנִּדְפָּס בְּהַשִּׂיחוֹת סִימָן קמ"ט עַיֵּן שָׁם.

אַחַר תֵּבוֹת אֲנִי אֲסַפֵּר לָכֶם אֵיךְ פַּעַם אַחַת הָיוּ שְׂמֵחִים צָרִיךְ לִהְיוֹת

וְשָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן.

מָה אַתֶּם יוֹדְעִים אֵיךְ לִשְׂמחַ מִתּוֹךְ מָרָה שְׁחוֹרָה

אֲנִי אֲסַפֵּר לָכֶם אֵיךְ פַּעַם אַחַת הָיוּ שְׂמֵחִים וְכוּ'.

נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ

שֶׁהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר הֵם חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאד

וּרְאוּיִים לְדָרְשָׁם בָּרַבִּים, לַעֲמד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּלְסַפֵּר מַעֲשֶׂה מֵאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר

כִּי הֵם חִדּוּשִׁים גְּבוֹהִים וְנוֹרָאִים מְאד

[אָמַר הַמַּעְתִּיק

שָׁמַעְתִּי מִפִּי הָרַב נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁאַחַר שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַמַּעֲשֶׂה מְהַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס

הִפְלִיג בְּמַעֲלָתָהּ מְאד

וְאָמַר שֶׁרַשָּׁאִין לִסַּע לִבְּרָאד וְלִכָּנֵס בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְלוֹמַר לְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁיְּקַבֵּץ הָעוֹלָם לִדְרָשָׁה וּלְהַכּוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן

[כַּנָּהוּג קדֶם הַדְּרָשָׁה לְהַשְׁקִיט הֶמְיַת הָעָם]

וּלְסַפֵּר לָהֶם זאת הַמַּעֲשֶׂה]

אות סד

שַׁיָּךְ לְהַשִּׂיחוֹת סִימָן קנ"א אַחַר תֵּבוֹת נִשְׂגְּבוֹת מַעֲלָתָם.

אַחַר כָּךְ בְּיוֹם רִאשׁוֹן אַחַר חֲצוֹת עָמַדְנוּ לְפָנָיו וְדִבֵּר עִמָּנוּ

וּבְתוֹךְ הַשִּׂיחָה דִּבֵּר אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁקּוֹרִין וֶוערְטִיל עַל הַכַּת וְכוּ'

אַחַר כָּךְ דִּבֵּר מֵעִנְיַן כְּתֵפַיִם רְחָבִים

אַחַר כָּךְ מֵאוֹתָהּ הַשִּׂיחָה נִתְגַּלְגֵּל שֶׁשָּׁאַל הֵיכָן אָנוּ עוֹמְדִים בְּהַמַּעֲשֶׂה

וְהֵשַׁבְנוּ לוֹ בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי

וְאָז סִפֵּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם הַחֲמִישִׁי וְסִפְּרָהּ בְּשִׂמְחָה

אות סה

שָׁמַעְתִּי מֵאִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁאָמַר שֶׁשָּׁמַע מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַמַּעֲשֶׂה מֵעִנְיַן הַצַּדִּיק שֶׁנָּפַל פַּעַם אַחַת לְעַצְבוּת גָּדוֹל

שֶׁהֶחֱיָה אֶת עַצְמוֹ עִם מַה שֶּׁזָּכַר עַצְמוֹ גּדֶל הַחֶסֶד שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלּא עָשַׂנִי גּוֹי

שֶׁנִּדְפַּס כְּבָר בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת עַיֵּן שָׁם

שֶׁנִּכְתְּבָה כְּפִי מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי בְּעַצְמִי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ

וְאָמַר הָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁהוּא שָׁמַע מַעֲשֶׂה זאת מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסִגְנוֹן אַחֵר קְצָת.

וְאָמַר שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהָיָה צַדִּיק אֶחָד גָּדוֹל בְּמַעֲלָה שֶׁהָיָה מִמָּארֵי דְּחֻשְׁבְּנָא

שֶׁהָיָה מְחַשֵּׁב עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם אִם עָשָׂה עֲבוֹדַת ה' בִּשְׁלֵמוּת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם כְּפִי דַּרְכּוֹ תָּמִיד

וְחִשֵּׁב הַדְּבָרִים שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם

וּמָצָא שֶׁלּא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.

כְּגוֹן שֶׁהָיָה צָרִיךְ לֵילֵךְ אָנָה וָאָנָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת כָּךְ וְכָךְ פְּעָמִים כְּפִי מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ כְּפִי הַשָּׂגָתוֹ הַגְּבוֹהָה וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם לא הָלַךְ כָּל כָּךְ בַּבַּיִת כָּרָאוּי לוֹ

וְעַל יְדֵי זֶה נָפַל בְּדַעְתּוֹ מְאד

עַד שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ

עַד שֶׁהֶחֱיָה עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁזָּכָה שֶׁלּא עָשַׂנִי גּוֹי.

וְגַם בְּסִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה הָיָה קְצָת שִׁנּוּי וְאֵינִי זוֹכֵר יוֹתֵר

וּמִזֶּה הָעִנְיָן תָּבִין מַעֲלַת הַפְלָגַת אוֹתוֹ הַצַּדִּיק כַּמָּה הָיָה גָּדוֹל בְּמַעֲלָתוֹ

שֶׁהָיָה לוֹ עֲבוֹדָה גְּבוֹהָה בַּמֶּה שֶׁהָלַךְ אָנֶה וָאָנָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת

עַד שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמִּעֵט לְפִי דַּעְתּוֹ בַּעֲבוֹדָה זאת, הִצְטַעֵר כָּל כָּךְ

עַד שֶׁכִּמְעַט לא הָיָה יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ

לוּלֵא שֶׁהִזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שֶׁלּא עָשַׂנִי גּוֹי

רְאֵה וְהָבֵן וְהַבֵּט עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים וְצַעֲרָם עַל מִעוּטָם בַּעֲבוֹדָתָם עַד הֵיכָן עַד הֵיכָן מַגִּיעַ, אַשְׁרֵי לָהֶם
שיחות הר"ן - אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת דבר עמי מענין מאוס תאוה הידוע ואמר אז: מי שמהרהר בהרהורי ניאוף הוא שוטה כי הלא אפילו איש פשוט שקורין בעל הבית הוא גם כן אינו חפץ שיהיה נתפס חס ושלום, בענין זה אפילו אם אינו ירא חטא כלל על כל פנים בודאי אינו רוצה שיהיה לו בזיון בזה שיתפסו אותו עם אשה אחרת ואם כן למה לו להרהר ולצער נפשו בחנם ?! וכבר מבאר שהמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו וכו' עין בספרים הנדפסים בכמה מקומות מזה ויערב לך לעד אם תרצה לקבלם באמת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפה - טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ
...טעמה כי טוב סחרה "טעמה כי טוב סחרה" הינו תכף כשטועמין טעם התורה של הצדיק האמת שוב "לא יכבה בלילה נרה" הינו אף על פי שאחר כך ימנע ולא יתקרב אליו ויהיה רחוק ממנו שזהו בחינת לילה וחשך אף על פי כן לעולם יאיר לו אור התורה שטעם קצת ממנה בהיותו אצלו וזהו: "טעמה כי טוב סחרה" תכף כשטועמין "כי טוב סחרה", שהוא התורה של הצדיק שהסחורה שלו, הינו התורה שלו טעמה טוב אזי שוב לעולם "לא יכבה בלילה נרה" כי תמיד תאיר לו אור התורה שטעם אצלו אפילו בלילה, הינו בעת ההתרחקות, שהיא בחינת לילה כי לא יכבה בלילה נרה לעולם וע...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יג
...הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יג ואמר רבנו זכרונו לברכה שכל כך נכנס בהקטנות, ונעשה רגיל בעניני הקטנות כל כך עד שאחר כך כשבא לארץ ישראל ורצה להשליך זאת היה מכרח להכריח עצמו בכחות לשבר ולהשליך את עניני קטנות הנ"ל כי כבר היה קשה עליו להשליך זאת מחמת גדל הרגילות כל כך היה נכנס בהקטנות בתחלה גם אחר כך כשבא מארץ ישראל היה חדוש נפלא בענין זה ועצם הפלגת גדלת חכמתו בענין זה עמק עמק לא נשמע ולא נראה כזאת כי זה ידוע שקדם שיוצאין מדרגא לדרגה צריך שיהיה ירידה קדם העליה וכו' ואז צריכין לעניני קטנות להיות...
מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה, אין נותנין לו תכף?
...מה כשהאדם מבקש פרנסה, אין נותנין לו תכף? breslev.eip.co.il/?key=188 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה טז - מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה הקשו מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה, אין נותנין לו תכף מן השמים כי אם על ידי סיבות, לכל אחד לפי סיבתו שזה צריך לזרע תבואה ולחרש ולקצר וכו' וזה צריך לנסע ולמצא צרך פרנסתו שם, וכיוצא בזה ולמה לא נותנין לו תכף, בשעה שמבקש פרנסתו, מזמן? והתרוץ: דע, שכל הפרנסה של ישראל צריכין לקבל על ידי המלך ... והכלל שצריכין לראות את המלך בבחינת: "מלך ביפיו תחזינה עינך" דהינו כשהוא ביפיו וגדלתו,...
שיחות הר"ן - אות שא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו שאמר שעקר עבודת איש הישראלי הוא בחרף לקום בחצות לילה ובקיץ בעת שהלילה קצר מאד שאז אין עומדין בחצות [בחוץ לארץ] כמבאר במקום אחר אז יזהר לעמד בבקר השכם כעלות השחר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עג - מִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה, יִהְיֶה רָגִיל בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים
...- תורה עג - מי שרוצה לזכות לתשובה, יהיה רגיל באמירת תהלים מי שרוצה לזכות לתשובה, יהיה רגיל באמירת תהלים כי אמירת תהלים מסגל לתשובה כי יש נון שערי תשובה ומ"ט שערים יכול כל אדם לכנס בהם ולהשיגם אך שער החמשים הוא בחינת התשובה של השם יתברך בעצמו, כביכול כי גם אצלו יתברך מצינו בחינת תשובה, כמו שכתוב: "שובו אלי ואשובה אליכם" ואלו המ"ט שערי תשובה הם בחינת מ"ט אותיות שיש בשמות שנים עשר שבטי יה כי כל שער ושער יש לו אות ממ"ט אותיות השבטים והנה הכל חפצים ליראה את שמך ואף על פי כן לאו כל אדם זוכה לעשות תשובה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מו - מְסִירַת נֶפֶשׁ יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה
...ח"ב - תורה מו - מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה כגון שנותן ממונו לצדקה והממון הוא הנפש "כי אליו הוא נושא את נפשו" דהינו שמוסר נפשו ביגיעות וסכנות קדם שמרויח הממון ואחר כך נוטל הממון ונותנו בשביל השם יתברך נמצא מוסר נפשו וכן בתפילה איתא במדרש הנעלם, שהיא בחינת, "כי עליך הרגנו כל היום" וכו' הינו מסירת נפש כי צריך יגיעה גדולה ומלחמה גדולה עם המחשבות והבלבולים ותחבולות לנוס ולברח מהם ועל זה נאמר: 'כי עליך הרגנו' וכו', כמובא במדרש הנעלם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קו - אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל
...דל [לשון החברים] אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' . איתא 'דאין עניות אלא מן הדעת' ועל זה צריך רחמנות כי אין רחמנות גדולה מזה בכללות ובפרטות בכללות על איש שאין לו שכל בעבודת הבורא וצריך הבעל שכל להשכילו ובפרטות על האיש עצמו כי יש זמן שאין לו שכל, והוא נקרא קטנות המחין וצריך לחזק את עצמו לבוא לגדלות המחין וכשבא לגדלות המחין נמתקין כל הדינין וממשיך עליו חסדים ורחמים וזה מאמר חכמינו זכרונם לברכה 'גדולה דעה שנתנה בין שני אותיות' שנאמר: "כי אל דעות ה'" פרוש: כשיבוא לגדלות המחין נתעורר עליו רחמים וחסדים...
שיחות הר"ן - אות רנב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו שאמר כשמקרבים לצדיק האמת טועמים טעם גן עדן כי איתא בזוהר הקדוש שהצדיק הוא גננא דגינתא
שיחות הר"ן - אות רצח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת בא לפניו בערב יום הכפורים איש אחד מאנשיו שנחלש באותן הימים וספר לפניו צערו וחלשתו ועמד שם עוד אחד מאותו העיר של זה האיש הנ"ל, שהיה אוהבו ואמר לפני רבנו זכרונו לברכה שחולאתו הכבידה עליו בשביל שהלך היום למקוה לטבל ענה רבנו, זכרונו לברכה ואמר למה אתם תולים הכבדת החולאת במצוות טוב וראוי יותר שתתלו בעברות וזה היה בערב יום כפור האחרון של קדם הסתלקותו הקדוש באומאן
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1400 שניות - עכשיו 28_03_2026 השעה 00:01:06 - wesi2