ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כח - בְּנִי לָן בֵּיתָא בַּאֲוִירָא דְּעָלְמָא
[לשון רבנו זכרונו לברכה] בני לן ביתא באוירא דעלמא, אמר שם, קם ותלא בין שמיא לארעא. אמר להו, אפיקו לי לבני וטינא מהתם. אמרו: ומי איכא דמצי לאסוקי התם. אמר: ומי איכא דמצי למבני ביתא בין שמיא לארעא. א. המתנגדים המבזים והמחרפים יראי השם זה מחמת שמקבלים תורה מתלמידי חכמים שדין יהודאין (עיין זוהר פנחס רנ"ג:) כי תלמידי חכמים שדין יהודאין הם מקבלים תורתם מהשדין שיש להם תורה נפולה מאלפין נפולים ובאלפין אלו כתיב בשלמה (מלכים א' ה') "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף" כי שלמה זכה להם בקדשה אבל תלמידי חכמים שדין יהודאין מקבלין מהם דרך הקליפות ובשביל זה כל דבורם דרך משל ומליצה וטעמים נפלאים כי שרשה מאלו אלפין הנ"ל ואלו התלמידי חכמים, נאמר עליהם (ישעיה ז'). "המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם אלהים" כי מיגעים אנשים שבאים לשמע דרושם ותורתם ואנשים חושבים שיבואו לאיזהו תועלת על ידם הינו שיבואו לדעת את ה' איך לעבד והם האנשים אין משיגים שום תועלת כי תורתם של אלו התלמידי חכמים אין לה כח להדריך את האדם בדרך הטוב כי מבישא לא הוי טבא (עיין ברכות כ"ט ב"ר פ' כ"ב מצורע פ' י"ט ועיין שבת קכ"ט) ולא עוד, כי תלאו גם אלהים כאלו לואה הקדוש ברוך הוא מלעזר לעובדים אותו נמצא שעל ידי זה אלו בני אדם נופלים בכפירות גדולות וחושבים, חס ושלום, "לא יראה ולא יבין אלהים במעשה בני אדם" על ידי זה "את יראי ה' לא יכבדו" ומחרפים ומבישים אותם ובשביל זה בושה נקרא עבודת אלילים כמו שכתוב (הושע ט') : "וינזרו לבשת" כי הבושה והחרוף נעשה מהכפירות ב. וכשיש ליראי השם חרפות ובושות מהכופרים האלו עצה על זה: "אנכי תולעת ולא איש חרפת אדם" (תהלים כ"ב) לחרפות ובזיונות, הסגלה לזה בחינת תולע שעל ידי בחינה הזאת, מנצח אויביו כי תולע הוא בחינת אמונה כמו שכתוב (איכה ד') : "האמנים עלי תולע" והוא בחינת אברהם שהוא ראש למאמינים כמו שכתוב (בראשית ט"ו) : "והאמין בה'" ובבחינת אברהם שהוא בחינת אמונה משבר ומבטל עבודת אלילים והכפירות והבזיונות ומתגבר על הכופרים בבחינת (תהלים כ') : "בגבורות ישע ימינו" כי אברהם שהוא בחינת חסד, בחינת אמונה בחינת (שם פ"ט) : "וחסדי לא אפיר ולא אשקר באמונתי" בימין הזאת הוא מתגבר על אויביו כי נעשה בבחינת (נחום ב') : "אנשי חיל מתלעים" ובזה החסד הוא מתקן אלו האלפין הנפולים הנ"ל בבחינת (שמות כ') : "ועושה חסד לאלפים" ג. ולבוא לחסד אי אפשר לבוא אלא על ידי שיכניס תלמידי חכמים צדיקים לתוך ביתו כי 'המכניס אורחים תלמידי חכמים אמתיים לתוך ביתו כאלו הקריב תמידין' כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות י:). 'איש קדוש עובר עלינו תמיד' וכו' ובזה השמוש שעומד עליהם ומשמש אותם זוכה לחסד הנ"ל כמאמר (כתבות צ"ו) : 'כל המונע תלמידו מלשמשו כאלו מונע ממנו חסד' ובשביל זה היה התמיד כבש כי ממנו נתתקנו האלפין בבחינת (ירמיה י"א) : "ואני ככבש אלוף" וזה בחינת כבש שכבוש תחת יד רבו ומשמש אותם וזה תמד גימטריא ד' אלפין שהוא תקון האלפין כנ"ל וזהו (משלי כ"ג) : "למי מדנים למי שיח" הינו על ידי שי"ח על ידי חכם שד יהודאי על ידו מדנים על ידו בא התנגדות וזהו שאמרו סבי דבי אתונא: בני לן ביתא באוירא דעלמא כי אלו בני אדם הרוצים לערך עבודתם על ידי התורה ששומעים מתלמידי חכמים שדין יהודאין ובאמת אין להם על מה שיסמכו והוי כאלו רוצים לבנות בית באוירא ואין להם על מה שיסמכו כמו השדין שפורחים באויר ואמר שם, וקם בין שמיא לארעא הינו התלמיד חכם האמתי הוא בין שמיא לארעא כתרגומו: "כי כל בשמים ובארץ" [דאחיד בשמיא וארעא] ואמר אפיקו לי לבני וטינא מהתם כי טינא נכנס בלבם של אלו כנ"ל ונעשה לבם לב האבן וכשתלמיד חכם האמתי רואה מחשבתם הרעה אומר להם שיוציאו הטינא מלבם שיוציאו הטינא שבלב האבן ואל יכפרו בהקדוש ברוך הוא כי הטינא ולב האבן מהתם הינו מבחינת האלפין הנפולים הנ"ל שהן גימטריא התם [כי ארבע פעמים אלף עם הכולל עולה התם] אמרו: מי איכא דמצי לאסוקי התם שאמרו לו: מי יכול לעלות האלפין הנפולים והשיב להם, מי איכא דמצי למבני ביתא בין שמיא לארעא הינו מי שבונה ביתו על ידי תלמידי חכמים האמתיים כי יש להם על מה שיסמכו כי תלמידי חכמים אמתיים הם יסוד כל דבר ומי שביתו בית ועד לחכמים שבונה ביתו בבחינת: "איש קדוש עובר עלינו תמיד, נעשה עלית קיר" (מלכים ב ד') אלו האנשים מעלין האלפין כנ"ל. וזה אלף בית גימל דלת גימל דלת דא שמיא וארעא בית מי שבונה ביתו בין שמיא לארעא, זה תקון האלפין זין חית הינו אלו בני אדם המקבלים תורתם משדין יהודאין, המכנים בשם זין בחינת (ויקרא י"ז) : "לשעירים אשר הם זונים" מהם החרוף והבזיונות בבחינת (איוב ל"א) "ובוז משפחות יחתני", בחינת חית הא ואו הוי וי לשון צעקה ומריבה כנ"ל 'למי מדנים למי שיח' הינו זין חית טית יוד טובא גנז בגוה כי צריך כששומע תורה מתלמידי חכמים שדין יהודאין שיאכל טוב שבגוה כמו (חגיגה ט"ו:) 'רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל' כמו שכתוב (משלי כ"ג) : "בני תנה לבך לי" וכתיב (שם כ"ב) : "שמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי" וכשעושה כן, מעלה טוב הגנוז בגוה, הינו האלפין הנפולים וזה טית, טובא גנז בגוה (הקדמת הזוהר ג) שתשית לבך לטוב הגנוז בדבריו ועל ידי זה יוד הינו תתקן על ידי זה האלפין בחינת (ישעיה כ"ה) : "אודה שמך כי עשית פלא" דא אלף וזה יוד צורת אלף וזה יוד, לשון אודה יוד, בחינת (איכה ג') : "וידו אבן" לשון השלכה הינו קלפתו זרק [עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה] ושמענו מפיו הקדוש, שזאת התורה מרמז בה כל הכונות של פרשת התמיד שאומרים בבקר. ובאר לנו קצת. ועין בכונות ותראה ותבין שכל הכונות של פרשת התמיד מבארים בתורה הזאת. כי מבאר שם בכונות, שתמיד מכניע קליפות דעשיה וכו', שהם בחינת עבודה זרה וכו' ו"עולת" גימטריא שם אב"ג ית"ץ וכו', שהוא בחסד, וכו' בסוד:"וישכם אברהם בבקר", והוא סוד:"אל תיראי תולעת" וכו' ויש כנגדו בקלפה תולע אשר מכלה ואוכל הכל וכו' ועל כן צוה השם יתברך ברחמיו להקריב עולת תמיד להתגבר עולת תמיד שבקדשה שהוא בחינת תולעת יעקב, על התולע שבקלפה וכו' ודע כי כל קרבן עולה, היא בבחינת לאה וכו' ולכן בא עולת תמיד כנגדה, כדי למתק דיניה כדי שלא ישלט וימשל התולעת הטמא, ותולע יחזר לעולת וזה שכתוב: עולת תמד כי תמד בגימטריא ד' אלפין שלוקחת לאה וכו' כל זה מבאר ב"פרי עץ חיים" שער הקרבנות, פרק ד' עין שם היטב ותדקדק ותראה שכל זה מבאר בהתורה הנ"ל כי מבאר שם, שהמתנגדים המחרפין יראי השם, זה נמשך מהאלפין הנפולים שאלו האלפין בקדשה הם בחינת לאה ואצלם נעשה מזה בחינת: "המעט מכם הלאות אנשים, כי תלאו גם אלהים" כאלו לואה הקדוש ברוך הוא מלעזר וכו' כי מלאה, נעשה אצלם בחינת לואה כי הם יונקים מהדינים הקשים שבלאה שמשם אחיזת הקליפות הקשות שהם בחינת עבודה זרה הנ"ל וזה מה שמבאר בהתורה הנ"ל שנופלים בכפירות בחינת עבודה זרה, עין שם והתקון: 'אנכי תולעת ולא איש' וכו' הינו בחינת תולע דקדשה שמכניע תולע דקלפה וזה שמובא לעיל בהתורה הנ"ל שהוא בחינת אברהם כי כן מבאר שם בכונות, שתולע דקדשה, בחינת עולת תמד, הוא בחינת חסד, בחינת אברהם, בחינת חסד שבגבורה וזה שמובא בהתורה הנ"ל שהוא בחינת: "בגבורות ישע ימינו" הינו בחינת חסד שבגבורה. וזה שמובא שם, שעקר התקון על ידי שיכניס אורחים תלמידי חכמים בתוך ביתו, שנחשב כאלו הקריב תמידין כי תמד בגימטריא ד' אלפין כי עקר התקון על ידי בחינת קרבן תמד, שעולה ד' אלפין שעל ידי זה נתתקנין האלפין הנ"ל וזוכין לבחינת תולע דקדשה שהוא בחינת עולת תמיד בחינת חסד לאברהם עין בהתורה הנ"ל ובכונות היטב, ותבין איך נכללו כל הכונות של פרשת התמיד בהתורה הנ"ל
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
בְּנִי לָן בֵּיתָא בַּאֲוִירָא דְּעָלְמָא, אָמַר שֵׁם, קָם וְתָלָא בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא. אֲמַר לְהוֹ, אַפִּיקוּ לִי לִבְנֵי וְטִינָא מֵהָתָם. אָמְרוּ: וּמִי אִיכָּא דְּמָצֵי לְאַסּוּקֵי הָתָם. אָמַר: וּמִי אִיכָּא דְּמָצֵי לְמִבְנֵי בֵּיתָא בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא.
א. הַמִּתְנַגְּדִים הַמְבַזִּים וְהַמְחָרְפִים יִרְאֵי הַשֵּׁם
זֶה מֵחֲמַת שֶׁמְּקַבְּלִים תּוֹרָה מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֵׁדִין יְהוּדָאִין
כִּי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֵׁדִין יְהוּדָאִין
הֵם מְקַבְּלִים תּוֹרָתָם מֵהַשֵּׁדִין
שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תּוֹרָה נְפוּלָה מְאַלְפִין נְפוּלִים
וּבְאַלְפִין אֵלּוּ כְּתִיב בִּשְׁלמה
"וַיְדַבֵּר שְׁלשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף"
כִּי שְׁלמה זָכָה לָהֶם בִּקְדֻשָּׁה
אֲבָל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֵׁדִין יְהוּדָאִין
מְקַבְּלִין מֵהֶם דֶּרֶךְ הַקְּלִיפּוֹת
וּבִשְׁבִיל זֶה כָּל דִּבּוּרָם דֶּרֶךְ מָשָׁל וּמְלִיצָה וּטְעָמִים נִפְלָאִים
כִּי שָׁרְשָׁהּ מֵאֵלּוּ אַלְפִין הַנַּ"ל
וְאֵלּוּ הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם .
"הַמְּעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים כִּי תַלְאוּ גַּם אֱלהִים"
כִּי מְיַגְּעִים אֲנָשִׁים שֶׁבָּאִים לִשְׁמע דְּרוּשָׁם וְתוֹרָתָם
וַאֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁיָּבוֹאוּ לְאֵיזֶהוּ תּוֹעֶלֶת עַל יָדָם
הַיְנוּ שֶׁיָּבוֹאוּ לָדַעַת אֶת ה' אֵיךְ לַעֲבד
וְהֵם הָאֲנָשִׁים אֵין מַשִּׂיגִים שׁוּם תּוֹעֶלֶת
כִּי תּוֹרָתָם שֶׁל אֵלּוּ הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים
אֵין לָהּ כּחַ לְהַדְרִיךְ אֶת הָאָדָם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב
כִּי מִבִּישָׁא לָא הֲוֵי טָבָא
וְלא עוֹד, כִּי תַלְאוּ גַּם אֱלהִים
כְּאִלּוּ לוֹאֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלַּעֲזר לָעוֹבְדִים אוֹתוֹ
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי זֶה אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם נוֹפְלִים בִּכְפִירוֹת גְּדוֹלוֹת
וְחוֹשְׁבִים, חַס וְשָׁלוֹם, "לא יִרְאֶה וְלא יָבִין אֱלהִים בְּמַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם"
עַל יְדֵי זֶה "אֶת יִרְאֵי ה' לא יְכַבְּדוּ"
וּמְחָרְפִים וּמְבַיְּשִׁים אוֹתָם
וּבִשְׁבִיל זֶה
בּוּשָׁה נִקְרָא עֲבוֹדַת אֱלִילִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּנָּזְרוּ לַבּשֶׁת"
כִּי הַבּוּשָׁה וְהַחֵרוּף נַעֲשֶׂה מֵהַכְּפִירוֹת
ב. וּכְשֶׁיֵּשׁ לְיִרְאֵי הַשֵּׁם חֲרָפוֹת וּבוּשׁוֹת מֵהַכּוֹפְרִים הָאֵלּוּ
עֵצָה עַל זֶה: "אָנכִי תּוֹלַעַת וְלא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם"
לַחֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת, הַסְּגֻלָּה לָזֶה בְּחִינַת תּוֹלָע
שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינָה הַזּאת, מְנַצֵּחַ אוֹיְבָיו
כִּי תּוֹלָע הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הָאֱמֻנִים עֲלֵי תּוֹלָע"
וְהוּא בְּחִינַת אַבְרָהָם שֶׁהוּא ראשׁ לַמַּאֲמִינִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהֶאֱמִין בַּה'"
וּבִבְחִינַת אַבְרָהָם שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה
מְשַׁבֵּר וּמְבַטֵּל עֲבוֹדַת אֱלִילִים וְהַכְּפִירוֹת וְהַבִּזְיוֹנוֹת
וּמִתְגַּבֵּר עַל הַכּוֹפְרִים
בִּבְחִינַת: "בִּגְבוּרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ"
כִּי אַבְרָהָם שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד, בְּחִינַת אֱמוּנָה
בְּחִינַת: "וְחַסְדִּי לא אָפִיר וְלא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי"
בַּיָּמִין הַזּאת הוּא מִתְגַּבֵּר עַל אוֹיְבָיו
כִּי נַעֲשֶׂה בִּבְחִינַת: "אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים"
וּבְזֶה הַחֶסֶד הוּא מְתַקֵּן אֵלּוּ הָאַלְפִין הַנְּפוּלִים הַנַּ"ל
בִּבְחִינַת: "וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לָאֲלָפִים"
ג. וְלָבוֹא לְחֶסֶד
אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא
אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁיַּכְנִיס תַּלְמִידֵי חֲכָמִים צַדִּיקִים לְתוֹךְ בֵּיתוֹ
כִּי 'הַמַּכְנִיס אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים לְתוֹךְ בֵּיתוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיב תְּמִידִין'
כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'אִישׁ קָדוֹשׁ עוֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד' וְכוּ'
וּבְזֶה הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁעוֹמֵד עֲלֵיהֶם וּמְשַׁמֵּשׁ אוֹתָם
זוֹכֶה לַחֶסֶד הַנַּ"ל
כְּמַאֲמַר: 'כָּל הַמּוֹנֵעַ תַּלְמִידוֹ מִלְּשַׁמְּשׁוֹ כְּאִלּוּ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד'
וּבִשְׁבִיל זֶה הָיָה הַתָּמִיד כֶּבֶשׂ
כִּי מִמֶּנּוּ נִתְתַּקְּנוּ הָאַלְפִין
בִּבְחִינַת: "וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף"
וְזֶה בְּחִינַת כֶּבֶשׂ
שֶׁכָּבוּשׁ תַּחַת יַד רַבּוֹ וּמְשַׁמֵּשׁ אוֹתָם
וְזֶה תָּמִד גִּימַטְרִיָּא ד' אַלְפִין שֶׁהוּא תִּקּוּן הָאַלְפִין כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "לְמִי מְדָנִים לְמִי שִׂיחַ"
הַיְנוּ עַל יְדֵי שִׂי"חַ
עַל יְדֵי חָכָם שֵׁד יְהוּדַאי
עַל יָדוֹ מְדָנִים
עַל יָדוֹ בָּא הִתְנַגְּדוּת
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ סָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא: בְּנִי לָן בֵּיתָא בַּאֲוִירָא דְּעָלְמָא
כִּי אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הָרוֹצִים לַעֲרךְ עֲבוֹדָתָם
עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁשּׁוֹמְעִים מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֵׁדִין יְהוּדָאִין
וּבֶאֱמֶת אֵין לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמכוּ
וַהֲוֵי כְּאִלּוּ רוֹצִים לִבְנוֹת בַּיִת בַּאֲוִירָא
וְאֵין לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמכוּ
כְּמוֹ הַשֵּׁדִין שֶׁפּוֹרְחִים בָּאֲוִיר
וְאָמַר שֵׁם, וְקָם בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא
הַיְנוּ הַתַּלְמִיד חָכָם הָאֲמִתִּי
הוּא בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא
כְּתַרְגּוּמוֹ: "כִּי כל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ"
[דַּאֲחִיד בִּשְׁמַיָּא וְאַרְעָא]
וְאָמַר אַפִּיקוּ לִי לִבְנֵי וְטִינָא מֵהָתָם
כִּי טִינָא נִכְנָס בְּלִבָּם שֶׁל אֵלּוּ כַּנַּ"ל
וְנַעֲשֶׂה לִבָּם לֵב הָאֶבֶן
וּכְשֶׁתַּלְמִיד חָכָם הָאֲמִתִּי רוֹאֶה מַחֲשַׁבְתָּם הָרָעָה
אוֹמֵר לָהֶם שֶׁיּוֹצִיאוּ הַטִּינָא מִלִּבָּם
שֶׁיּוֹצִיאוּ הַטִּינָא שֶׁבְּלֵב הָאֶבֶן
וְאַל יִכְפְּרוּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
כִּי הַטִּינָא וְלֵב הָאֶבֶן מֵהָתָם
הַיְנוּ מִבְּחִינַת הָאַלְפִין הַנְּפוּלִים הַנַּ"ל
שֶׁהֵן גִּימַטְרִיָּא הָתָם
[כִּי אַרְבַּע פְּעָמִים אָלֶף עִם הַכּוֹלֵל עוֹלֶה הָתָם]
אָמְרוּ: מִי אִיכָּא דְּמָצֵי לְאַסּוּקֵי הָתָם
שֶׁאָמְרוּ לוֹ: מִי יָכוֹל לַעֲלוֹת הָאַלְפִין הַנְּפוּלִים
וְהֵשִׁיב לָהֶם, מִי אִיכָּא דְּמָצֵי לְמִבְנֵי בֵּיתָא בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא
הַיְנוּ מִי שֶׁבּוֹנֶה בֵּיתוֹ עַל יְדֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים
כִּי יֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמכוּ
כִּי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים הֵם יְסוֹד כָּל דָּבָר
וּמִי שֶׁבֵּיתוֹ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים
שֶׁבּוֹנֶה בֵּיתוֹ בִּבְחִינַת: "אִישׁ קָדוֹשׁ עוֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד, נַעֲשֶׂה עֲלִיַּת קִיר"
אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים מַעֲלִין הָאַלְפִין כַּנַּ"ל.
וְזֶה אָלֶף בֵּית גִּימֶל דָּלֶת
גִּימֶל דָּלֶת
דָּא שְׁמַיָּא וְאַרְעָא
בֵּית מִי שֶׁבּוֹנֶה בֵּיתוֹ בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא, זֶה תִּקּוּן הָאַלְפִין
זַיִן חֵית
הַיְנוּ אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם
הַמְקַבְּלִים תּוֹרָתָם מִשֵּׁדִין יְהוּדָאִין, הַמְכֻנִּים בְּשֵׁם זַיִן
בְּחִינַת: "לַשְּׂעִירִים אֲשֶׁר הֵם זוֹנִים"
מהם החרוף והבזיונות
בבחינת "וּבוּז מִשְׁפָּחוֹת יְחִתֵּנִי", בְּחִינַת חֵית
הֵא וָאו
הוֹי וַי לְשׁוֹן צְעָקָה וּמְרִיבָה כַּנַּ"ל
'לְמִי מְדָנִים לְמִי שִׂיחַ'
הַיְנוּ זַיִן חֵית
טֵית יוּד
טוּבָא גָּנֵז בְּגַוֵּהּ
כִּי צָרִיךְ כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ תּוֹרָה מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֵׁדִין יְהוּדָאִין
שֶׁיּאכַל טוֹב שֶׁבְּגַוֵּהּ
כְּמוֹ 'רַבִּי מֵאִיר רִמּוֹן מָצָא תּוֹכוֹ אָכַל'
כמו שכתוב: "בְּנִי תְּנָה לִבְּךָ לִי"
וּכְתִיב: "שְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי"
וּכְשֶׁעוֹשֶׂה כֵּן, מַעֲלֶה טוֹב הַגָּנוּז בְּגַוֵּהּ, הַיְנוּ הָאַלְפִין הַנְּפוּלִים
וזה טֵית, טוּבָא גָּנֵז בְּגַוֵּהּ
שֶׁתָּשִׁית לִבְּךָ לַטּוֹב הַגָּנוּז בִּדְבָרָיו
וְעַל יְדֵי זֶה יוּד
הַיְנוּ תְּתַקֵּן עַל יְדֵי זֶה הָאַלְפִין
בְּחִינַת: "אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶלֶא" דָּא אָלֶף
וְזֶה יוּד צוּרַת אָלֶף
וְזֶה יוּד, לְשׁוֹן אוֹדֶה
יוּד, בְּחִינַת: "וַיַּדּוּ אֶבֶן" לְשׁוֹן הַשְׁלָכָה
הַיְנוּ קְלִפָּתוֹ זָרַק
[עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
וְשָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, שֶׁזּאת הַתּוֹרָה מְרֻמָּז בָּהּ כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל פָּרָשַׁת הַתָּמִיד שֶׁאוֹמְרִים בַּבּקֶר. וּבֵאֵר לָנוּ קְצָת. וְעַיֵּן בַּכַּוָּנוֹת וְתִרְאֶה וְתָבִין שֶׁכָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל פָּרָשַׁת הַתָּמִיד מְבאָרִים בַּתּוֹרָה הַזּאת.
כִּי מְבאָר שָׁם בַּכַּוָּנוֹת, שֶׁתָּמִיד מַכְנִיעַ קְלִיפּוֹת דַּעֲשִׂיָּה וְכוּ', שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה וְכוּ' וְ"עוֹלַת" גִּימַטְרִיָּא שֵׁם אב"ג ית"ץ וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחֶסֶד, וְכוּ' בְּסוֹד:"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבּקֶר", וְהוּא סוֹד:"אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת" וְכוּ'
וְיֵשׁ כְּנֶגְדּוֹ בַּקְּלִפָּה תּוֹלָע אֲשֶׁר מְכַלֶּה וְאוֹכֵל הַכּל וְכוּ'
וְעַל כֵּן צִוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו לְהַקְרִיב עוֹלַת תָּמִיד
לְהִתְגַּבֵּר עוֹלַת תָּמִיד שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה
שֶׁהוּא בְּחִינַת תּוֹלַעַת יַעֲקב, עַל הַתּוֹלָע שֶׁבַּקְּלִפָּה וְכוּ'
וְדַע כִּי כָּל קָרְבָּן עוֹלָה, הִיא בִּבְחִינַת לֵאָה וְכוּ'
וְלָכֵן בָּא עוֹלַת תָּמִיד כְּנֶגְדָּהּ, כְּדֵי לְמַתֵּק דִּינֶיהָ
כְּדֵי שֶׁלּא יִשְׁלט וְיִמְשׁל הַתּוֹלַעַת הַטָּמֵא, וְתוֹלָע יַחֲזר לְעוֹלַת
וְזֶה שֶׁכָּתוּב: עוֹלַת תָּמִד
כִּי תָּמִד בְּגִימַטְרִיָּא ד' אַלְפִין שֶׁלּוֹקַחַת לֵאָה וְכוּ'
כָּל זֶה מְבאָר בַּ"פְּרִי עֵץ חַיִּים" שַׁעַר הַקָּרְבָּנוֹת, פֶּרֶק ד'
עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וּתְדַקְדֵּק וְתִרְאֶה שֶׁכָּל זֶה מְבאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל
כִּי מְבאָר שָׁם, שֶׁהַמִּתְנַגְּדִים הַמְחָרְפִין יִרְאֵי הַשֵּׁם, זֶה נִמְשָׁךְ מֵהָאַלְפִין הַנְּפוּלִים
שֶׁאֵלּוּ הָאַלְפִין בִּקְדֻשָּׁה הֵם בְּחִינַת לֵאָה
וְאֶצְלָם נַעֲשֶׂה מִזֶּה בְּחִינַת: "הַמְּעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים, כִּי תַלְאוּ גַּם אֱלהִים"
כְּאִלּוּ לוֹאֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלַּעֲזר וְכוּ'
כִּי מִלֵּאָה, נַעֲשֶׂה אֶצְלָם בְּחִינַת לוֹאֶה
כִּי הֵם יוֹנְקִים מֵהַדִּינִים הַקָּשִׁים שֶׁבְּלֵאָה
שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַקְּלִיפּוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה הַנַּ"ל
וְזֶה מַה שֶּׁמְּבאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל
שֶׁנּוֹפְלִים בִּכְפִירוּת בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה, עַיֵּן שָׁם
וְהַתִּקּוּן: 'אָנכִי תּוֹלַעַת וְלא אִישׁ' וְכוּ'
הַיְנוּ בְּחִינַת תּוֹלָע דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמַּכְנִיעַ תּוֹלָע דִּקְלִפָּה
וְזֶה שֶׁמּוּבָא לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת אַבְרָהָם
כִּי כֵן מְבאָר שָׁם בַּכַּוָּנוֹת, שֶׁתּוֹלָע דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת עוֹלַת תָּמִד, הוּא בְּחִינַת חֶסֶד, בְּחִינַת אַבְרָהָם, בְּחִינַת חֶסֶד שֶׁבִּגְבוּרָה
וְזֶה שֶׁמּוּבָא בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל
שֶׁהוּא בְּחִינַת: "בִּגְבוּרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ"
הַיְנוּ בְּחִינַת חֶסֶד שֶׁבִּגְבוּרָה.
וְזֶה שֶׁמּוּבָא שָׁם, שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי שֶׁיַּכְנִיס אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּאִלּוּ הִקְרִיב תְּמִידִין
כִּי תָּמִד בְּגִימַטְרִיָּא ד' אַלְפִין
כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי בְּחִינַת קָרְבַּן תָּמִד, שֶׁעוֹלֶה ד' אַלְפִין
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקְּנִין הָאַלְפִין הַנַּ"ל
וְזוֹכִין לִבְחִינַת תּוֹלָע דִּקְדֻשָּׁה
שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלַת תָּמִיד
בְּחִינַת חֶסֶד לְאַבְרָהָם
עַיֵּן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וּבַכַּוָּנוֹת הֵיטֵב, וְתָבִין אֵיךְ נִכְלְלוּ כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל פָּרָשַׁת הַתָּמִיד בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכב - וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לא יְשַׁקֵּר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכב - וגם נצח ישראל לא ישקר וגם נצח ישראל לא ישקר כי זה ידוע, שמדת הנצחון אינה סובלת האמת כי אף אם יראה לעינים דבר אמת ידחה אותו מחמת הנצחון וזה מברר מאד אך לא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא כי הקדוש ברוך הוא אף בהנצחון הוא אמת ואינו משקר חס ושלום...
שיחות הר"ן - אות רנד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן לענין קדשת שבת אמר ששבת דומה כמו שיש חתנה גדולה מאד ושמחים ומרקדים שם הרבה מאד מאד בשמחה וחדוה גדולה ועומד אחד ומלביש עצמו בבגדיו היקרים ורץ מהרה ורוצה לכנס ולשמח שם אבל צריכים זכיה שיוכל לראותו מן החרכים מתוך סדק קטן...
חיי מוהר"ן - תקנג - עבודת השם
...שהיה מפרסם בבראד שנסע לארץ ישראל וראיתיו בקהלת קרעמיניץ בחזירתו מארץ ישראל. וספרתי לו ששמעתי ממנו שאמר שכבר הרג את היצר הרע. השיב לי בלשון גערה ואמר וכי מה צריכין לדבר שהרג את היצר הרע מאחר שהתענה כל כך כי החסיד הנ"ל התענה הרבה מאד כי שמעתי מחותני זכרונו לברכה שהתענה מאה וששה פעמים משבת לשבת רצופים [אמר המעתיק הכלל היוצא מדברים אלו וכיוצא בהם שרצה רבנו זכרונו לברכה להכניס באנשי שלומנו אמונת חכמים שלמה ולבלי להרהר אחריהם כלל רק לידע ולהאמין שכל דבריהם...
חיי מוהר"ן - שצב - ענין המחלוקת שעליו
...בדרך חדש שעדין לא הלך אדם בו מעולם וכו' [וגם הבעל שם טוב לא, ושום בריאה, לא מזמן קבלת התורה]. אף על פי שהוא דרך ישן מאד אף על פי כן הוא חדש לגמרי אות שצג אמר אפילו אם היה וכו' [הבעל שם טוב והאריז"ל] בעולם לא היה יכול להשתוות עמי אות שצד אמר יש בני אדם שאין מכירים אותי כלל וחולקין עלי. ואמר שאיתא בזוהר הקדוש על פסוק "הבה נתחכמה לו" וכי תעלה על דעתך שפרעה הלך לכל אחד ואחד ואמר לו הבה נתחכמה אלא שהכניס בתוך לבבם וכו' עין שם אות שצה שמעתי מרבי יודל ספור...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סב - אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
..."אלה מסעי בני ישראל" [עיין בלקוטי קמא סי' מ' בשם ס' עשרה מאמרות] שמסעי בני ישראל דהינו הנסיעות שבני ישראל נוסעין ממקום למקום הם מכפרין על אלה אלקיך ישראל, הינו על פגם עבודה זרה כי אפילו כשאין עובדין עבודה זרה, יש פגם עבודה זרה כי קלקול האמונה היא גם כן בחינת עבודה זרה וכמו שמובא על פסוק: "וסרתם ועבדתם אלהים אחרים" שתכף כשסרים מהשם יתברך, הוא בחינת עבודה זרה ועל ידי הנסיעות של ישראל נתכפר 'וכל זמן שיש עבודה זרה בעולם, חרון אף בעולם' נמצא כשנתכפר פגם...
ספר המידות - עבירה
ספר המידות - עבירה א. יש עברות שהמקום גורם. ב. מי שעובר עברה להכעיס, לסוף שנתבזה בעיני בני אדם והוא כועס עליהם....
בעטלר - קבצן?
...זאת על התפילה... אך מה הפשט של הדימוי של קבצן עני, אל הצדיק. מה דומה ביניהם? רמז: התשובה כתובה כאן breslev.eip.co.il/?key=30 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה א - אשרי תמימי דרך ובעוד מקומות תשובה: הצדיק הוא בחינת "אין" לגמרי, ולכן הוא בחינת "קבצן" שאין לו מעצמו כלום. ושם מובא: כי היצר טוב נקרא "מסכן וחכם", בחינת מלכות שהיא בחינת עניה ודלה דלית לה מגרמה כלום כי אם מה שמקבלת מחכמה. *** והצדיק הוא בחינת "עני", כמו שהשכינה היא בחינת "עניה", כי אין לה מעצמה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב
...כלה וגלה על ראשה וכו' (זכריה ד', הפטרת שבת חנוכה) א. הנה יקר גנוחי ונה [שקורין קרעכץ] מאיש ישראלי כי הוא שלמות החסרונות כי על ידי בחינת הנשימה שהוא הרוח חיים נברא העולם כמו שכתוב: "וברוח פיו כל צבאם" וחדוש העולם יהיה גם כן בבחינת הרוח כמו שכתוב: "תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה" והוא גם כן חיות האדם כי חיות האדם הוא הנשימה כמו שכתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים" וכתיב: "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו" וכמו שאמרו חכמים: 'אם תחסר הנשימה תחסר החיים' נמצא, כי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריד - בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים כְּשֶׁהָיוּ יוֹדְעִים יוֹם מִיתָתָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריד - בדורות הראשונים כשהיו יודעים יום מיתתם בדורות הראשונים כשהיו יודעים יום מיתתם היו עוסקים בתורה כל היום ולא היה שליטה להבעל דבר עליהם ועכשו מצינו בני אדם שמתו באמצע למודם דע שאם הלמוד כהגן, בודאי אין לו שום כח אבל אם אין הלמוד כראוי, בפרט למוד גמרא אם אין הלמוד כראוי אזי הוא מקבל יותר כח מהלמוד כי תלמוד בגימטריא אותיות של שמה לילית על כן יש כח בלמוד התלמוד או להכניע אותה, או להפך, חס ושלום...
שיחות הר"ן - אות רמו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רמו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן הייתי מסתכל על אכילתו והיה מתכון שלא להכניס הדבר שאוכל לתוך הפה והחך רק היה מכניס בין שניו והיה לועסו שם בלי סיוע החך ומי שאוכל כך כמעט שאין מרגיש שום טעם באכילתו ואי אפשר לציר ענין זה בכתב אך המעין יבין זאת מעצמו ומי שרוצה לשבר תאוות אכילה בתכלית שלא יקבל שום תענוג מאכילתו על ידי עצה זאת בנקל יזכה לזה...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0469 שניות - עכשיו 26_04_2021 השעה 11:28:49 - wesi2