ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כג - הֲוֵי לָן כַּדְנַיְתָא וִילַדָה
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] סבי דבי אתונא אימא לן מלי דכדיבי, אמר להו הוי לן כדניתא וילדה, והוי תליה לה פתקא וכתיב בה דמסיק בבי אבא מאה אלפי זוזי אמרו לה, וכדניתא מי ילדה אמר להו, הי נינהו מלי דכדיבי: מלחא כי סריא במה מלחי לה, בסילותא דכדניתא ומי איכא סילותא לכדניתא, ומלחא מי סריא (בכורות ח:) רש"י: מלי דכדיבי דבר כזב: כדניתא פרדה: תלא פתקא שטר בצוארו של הולד: הי נינהו מלי דכדיבי אלו הם דברי כזב: סילותא שליא צוית צדק עדתיך ואמונה מאד (תהלים קי"ט) א. כי יש פנים דקדשה שהם אנפין נהורין בחינת חיים כמו שכתוב (משלי ט"ז) : "באור פני מלך חיים" בחינות שמחה כמו שכתוב (תהלים ט"ז) : "שבע שמחות את פניך" וכתיב (בראשית מ"ה) : "ותחי רוח יעקב" זה בחינת שמחה. ויש פנים דסטרא אחרא שהם אנפין חשוכין מרה שחורה עבודת אלילים כמו שכתוב (שמות כ') : "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (עיין זוהר יתרו פ"ז) ואלו בני אדם הנופלים בתאוות ממון ואינם מאמינים שהקדוש ברוך הוא יכול לפרנס את האדם בסבה קלה ורודפים אחר פרנסתם ביגיעות גדולות והם אוכלי לחם בעצבון כמו שכתוב (בראשית ג') : "בעצבון תאכלנה" ועצבות הוא מרה שחורה אלו בני אדם נקשרים בפנים דסטרא אחרא אלהים אחרים חשך בחינת מיתה כמו שכתוב (איכה ג') : "במחשכים הושיבני" וכו' ועליהם נאמר (יחזקאל ז') : "וזהבם לנדה" הינו בחינת עבודת אלילים כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת פ"ט). 'מנין לעבודת אלילים שמטמא כנדה' שנאמר "תזרם כמו דוה" אבל אלו בני אדם שמשאם ומתנם באמונה הם דבקים באור הפנים דקדשה כי אין אמונה בלא אמת כמובא בזוהר (בלק קצ"ח:) : הינו צדק הינו אמונה וכו' [ומסיק שם אמונה אתקריאת כד אתחבר בה אמת נמצא שעקר אמונה על ידי אמת] ואמת הוא אור הפנים כידוע. וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת ל"ג:) : "ויחן פני העיר" 'חד אמר מטבע תקן להם, וחד אמר מרחצאות תקן להם. הינו הך ולא פליגי' כי יעקב הוא בחינת אמת כמו שכתוב (מיכה ז') : "תתן אמת ליעקב" והוא בחינת אור הפנים ותכף, כשבא נתתקן אמונה וזה 'מטבע תקן' שתקן תאוות ממון וכשתקן תאוות ממון נתתקן פגם עבודת אלילים וזה 'מרחצאות תקן להם' כמו שכתוב: "ותרד בת פרעה לרחץ" ודרשו חכמינו, זכרונם לברכה (מגלה י"ג וסוטה י"ב:). 'לרחץ מגלולי בית אביה' וזה: "ויחן פני העיר" 'פני' דיקא שהיא פנים דסטרא אחרא שהיא מטבע הינו תאוות ממון כי כל עבודות זרות תחובים בממון ובשביל זה ממון עם אותיותיו גימטריא ק"ם כנגד ק"ם קלין שהשכינה צווחת: 'קלני מראשי ! קלני מזרועי' ! (סנהדרין מ"ו) על אלו הנופלים בתאוות ממון שהם עבודת אלילים כלולים מעבודות זרות של שבעים אמות [ועל כן הם ק"ם קלין שהם שתי פעמים ע' כי השכינה צווחת הקלין כפולים בחינת 'קלני מראשי קלני מזרועי' שהוא בחינת קולות כפולים הינו שני פעמים עי"ו קלין שצווחת השכינה על הנופלים בתאוות ממון שהיא עבודה זרה כלולה מכל העבודות זרות של עי"ו אמות] וזה שאמרו חכמינו ז"ל (פסחים קי"ח) : 'קשין מזונותיו כפלים כיולדה' כי היולדת ראמת עי"ו קלין קדם הלדה והכא יש ק"ם קלין שהם שני פעמים עי"ו וזהו (אבות פרק ב) : 'ואל תהי רשע בפני עצמך' 'בפני' זהו בחינת פנים דסטרא אחרא הבא מחמת תאוות ממון שאין מאמין בהקדוש ברוך הוא, שהוא הזן ומפרנס והוא חושב "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח') ב. ודע שעל ידי תקון ברית קדש הוא נצול מפנים דסטרא אחרא על ידי דם ברית נתתקן דם נדה תאוות ממון כמו שכתוב (זכריה ט') : "גם בדם בריתך" על ידי ברית "שלחתי אסיריך מבור" (עיין תיקון מ"ח:) בור דא טחול מרה שחורה "בעצבון תאכלנה" כי ברית הוא בחינת מלח הממתיק מרירות ועצבון הפרנסה כמובא בזוהר (ויחי רמ"א:) : 'אלמלא מלחא, לא הוי עלמא יכלי למסבל מרירותא' וזהו (במדבר י"ח) : "ברית מלח עולם הוא" (ויקרא ב') : "אל תשבית מלח ברית אלקיך" 'אלקיך' דיקא כי על ידי זה נתקשר באלקות ונתפרש מעבודת אלילים כמו שכתוב (איוב י"ט) : "מבשרי אחזה אלוק" (עיין ב"ר פ' מ"ח ובזוהר לך לך צ"ד ובתיקון י"ט ובתיקון כ"ד:) כי על ידי תקון הברית מאיר לעצמו אור פני מלך חיים. וזה (כתבות ס"ו:) 'מלח ממון חסר' כי על ידי מלח נתמעט אצלו תאוות ממון ג. וזהו (דברים ל"ג) : "ויגרש מפניך אויב" מפניך דקדשה "ויאמר השמד" לשון שמד, לשון עבודה זרה הינו תאוות ממון (עיין זוהר לך לך צ"ג) ובשביל זה, כשמגרש מפניהם דקדשה, את האויב הוא מפיל אותם האויבים בפנים דסטרא אחרא הינו השמד. נמצא, כל צדיק וצדיק כשהקדוש ברוך הוא רוצה לגרש אויביו של צדיק הוא מפיל את האויב בתאוות ממון כי 'צדיק הוא ברית עולם' (תקון מ"ח) וזה האויב של צדיק שחולק על צדיק אין לו מלח להמתיק מרירותו כי 'מלח ממון חסר' כי עקר תאוות ממון שנתמעט אינו אלא על ידי ברית. ובשביל זה, זבולון שהיה אוהב ליששכר נאמר בו (דברים ל"ג) : "שמח זבולון" 'שמח', הפך בעצבון 'שבע שמחות את פניך' וזה כשבקש רחב סימנא דחיי (עיין זוהר ויחי רמא:) כמו שכתוב (יהושע ב') : "והחייתם את אבי ואמי וכו'" אמרה "ונתתם לי אות אמת" כי אמת הוא בחינת חיים כנ"ל ואמרו לה: "את תקות חוט השני תקשרי לך" 'תקוה', זה בחינת אמונה כמו שכתוב (ירמיה ל"א) : "ויש תקוה לאחריתך" ואמונה, היא אחרית הימים (עיין זוהר תשא קפ"ט: ואתחנן ר"ע:) כי עליה עומדים כל המדות כמו שכתוב (מכות כ"ד) : "בא חבקוק והעמידן על אחת" וכו' וחוט השני זה בחינת זריחת אור הפנים כמו שכתוב (בראשית ל"ח) : "ויקרא שמו זרח" וכו' "כי החשך יכסה ארץ ועליך יזרח ה'" (ישעיה ס') כי חשך הוא בחינות בעצבון דאגת ותאוות הפרנסה צער כפלים כיולדה אנפין חשוכין עבודה זרה 'ועליך יזרח ה'' אמונת אלקות אור הפנים "ויחן פני העיר" תקון המטבע תקון תאוות ממון בחינות "שמח זבולון". וזה בחינת (ברכות ח') : 'מצא או מוצא' כי הפרנסה, הוא בחינת אשה כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין פ"א). 'היורד לפרנסת חברו כאלו בא על אשתו' ופרנסה שהוא בעצבון היא בחינת 'מוצא אני מר ממות את האשה' [בחינת מרירותא דעלמא שצריך להמתיקה על ידי מלח כנ"ל 'אלמלא מלחא לא הוי יכיל עלמא למסבל מרירותא' ועל כן להפך בפרנסה דקדשה כתיב: "מצא אשה מצא טוב" (משלי י"ח) 'טוב' בחינת צדיק בחינת ברית מלח שהוא ממתיק מרירותא הינו תאוות ועצבון הפרנסה] ופרנסה שהוא בחינת: "שמח זבולון בצאתך" הוא בחינת 'מצא אשה מצא טוב' (יומא ל"ח:) הינו ברית כמו שכתוב (ישעיה ג') : 'אמרו צדיק כי טוב' וכמו שכתוב (שמות ב) "ותרא אותו כי טוב הוא" 'שנולד מהול' (מדרש רבה, שמות, פרשה א' שם) כמו שכתוב (בראשית א') : "וירא אלהים את האור" וכו' זה בחינת 'ועליך יזרח ה'', בחינת חוט השני ד. וזה בחינת מזוזה כי איתא במדרש (במדבר פרשה כ"ב) : 'למה נקרא שמן זוזי ? מפני שזזין מזה לזה' (איוב כ"ב) : "והיה שדי בצריך", הינו על ידי מזוזה "וכסף תועפות לך" על ידי זה פרנסתו מעופפת לך (עיין זוהר פנחס רנ"ז:) כמו שכתוב (בראשית ל"ה) : "אני אל שדי פרה ורבה" וזה שדרשו חז"ל (ירושלמי ברכות פרק א'). שעשרת הדברות הם בקריאת שמע ודבור 'לא תחמד' כנגד 'וכתבתם על מזוזות' כי על ידי מזוזה נתבטל חמדת הממון כנ"ל מלח ממון חסר וזהו (תהלים נ') : 'וזיז', הינו ממון 'שדי עמדי' על ידי שמירת הברית על ידי מזוזה זוכה לבחינת 'שמח זבולון' וזה שאמרו רז"ל 'וכתבתם שיהא כתיבה תמה' (שבת ק"ג: מנחות ל"ד) וזה בחינת (בראשית כ"ה) : "יעקב איש תם" כי על ידו "ויחן פני העיר" על ידו תקון המטבע כנ"ל וזהו שאמרו חז"ל (שבת ל"ב:) : שאריכת ימים על ידי מזוזה כי סמוך ל"וכתבתם" "למען ירבו ימיכם" כי על ידי אמונה במשא ומתן בא אור החיים כנ"ל. וזה שאמרו (שם) : 'מקרא נדרש לפניו' הינו בחינת אור הפנים שהוא סימנא דחיי ובשביל זה קביעות המזוזה בשליש העליון של הפתח (מנחות ל"ג) כי אמרו חז"ל (בבבא מציעא מ"ב) : 'לעולם ישלש אדם את מעותיו שליש בפרקמטיא' וכו' ושליש העליון הוא השליש שבפרקמטיא, כמאמר חז"ל (ירושלמי פאה פרק ח'). 'טבין חמשין דעבדין ממאתן דלא עבדין' ועקר האמונה צריך להיות במשא ובמתן כמו שכתוב (שבת ל"א) : 'נשאת ונתת באמונה' נמצא שעקר הממון ששם צריך אמונה הוא בשליש עליון שהוא בשליש שבפרקמטיא ה. וכל המצוות שאדם עושה אותם בלא ממון הינו שאין רוצה להפסיד ממון בשביל המצוה זה הבחינה נקרא צדק וזה צוית צדק עדתיך אבל כשחביב כל כך המצוה עד שאין מרגיש בהפסד ממון זאת הבחינה נקרא אמונה כי עקר אמונה הוא בממון כשמשבר תאוות ממון כנ"ל ששם פנים דקדשה אמונה מאד, זה ממון כמו שכתוב (דברים ו) : "ובכל מאדך" (ברכות נ"ד) וזה פרוש שאמרו סבי דבי אתונא אמר לנו מלי דכדיבא זה בחינת שקר בחינת עבודה זרה כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין צ"ב) : 'כל המחליף בדבורו כאלו עובד עבודת כוכבים' וכו' הוי לן כדניתא וילדה כדניתא זו פרדה זה בחינת עכו"ם, דשריא בפרודא כמובא בזוהר (משפטים צ"ה:) 'שארי בחבורא וסים בפרודא' וילדה זה בחינת רוח המכנה בשם לדה וכדניתא מי ילדה כי 'עכו"ם אל אחר אסתרס ולא עבד פרין' (שם ק"ג) והשיב להם: 'הי ניהו מלי דכדיבא' הינו השקר שנדמה להם שמרויחין ובאמת אינם מרויחין ותלא לה פתקא בצוארא, דהוי מסיק בי אבא מאה אלפי זוזי בי אבא זה עבודת אלילים כמו שכתוב (ירמיה ב) : "האומר לעץ אבי אתה" ועבודת אלילים היא חובה (עיין רש"י לך לך בפסוק וירדפם עד חובה) שמכרעת את הכל לכף חובה וכל המתדבקין בה הם בעלי חובות כמו שאנו רואים בחוש שזה המשא תלוי בצואר בני אדם שאין מסתפקין בממונם ולווין ממון מאחרים ונדמה להם שהם משתכרין שכר הרבה ואחר כך מתים בעלי חובות ואם אינם מתים בעלי חובות הם בחייהם בעלי חובות ומטריחים את עצמם בטרחות גדולות ומסכנים את עצמם בסכנת דרכים, בשביל שכר מעט בשביל לשלם חוב אביהם חוב עבודה זרה כי 'מצוה לקים דברי המת' וזה הדבר להם כמו צואה מאביהם שישלמו חובותיו וזה שפרש מהרש"א, 'תלא לה פתקא בצוארא' שטר צואה ואחר כך אמרו לו: מלחא כי סריא במאי מלחי לה כי תקון של תאוות ממון הוא תקון הברית מלח כנ"ל שתקן בריתו אם נפל לסרחון תאוות ממון במאי תקונו והשיב להם: בסילותא דכדניתא כי באמת יש עוד תקון לתאוות ממון הינו שיסתכל לשרש שמשם בא כל הממון וכל ההשפעות ועל ידי הסתכלותו שם יתבטל תאוותו כי שם בשרשה השפע כלו אור צח ומצחצח ותענוג רוחני ואין מתעבה (נ"א מתאוה כת"י) אלא למטה ומי הוא הפתי יסור הנה להשליך תענוג רוחני ולקח תענוג עב ?! אבל לזאת ההסתכלות אי אפשר לבוא אלא עד שיתקן בריתו כמו שכתוב: 'מבשרי אחזה אלוק' שבתחלה צריך לתקן בשר קדש ואז יוכל להסתכל באלקות ובשביל זה עקר התקון של תאוות ממון הוא על ידי ברית וכשמתקן בריתו אי אפשר לפל לתאוות ממון כי על ידי מלח תאוות ממון חסר כנ"ל ושרש השפעות הוא מכנה בשם שליא ששם מנח הולד כי השליא, הוא בחינת דלתי בטני כי יש שני דלתות לאשה (איוב ג). "כי לא סגר דלתי בטני" (בכורות מ"ה) ונעשה משני דלתין צורת מ"ם סתומה ששם מנח הולד והוא בחינת מ"ם יום של יצירת הולד (נדה ל') וכן יש למעלה דלתי שמים שמשם נולד השפעות כמו שכתוב (תהלים ע"ח) : 'דלתי שמים פתח וימטר עליהם כעפר שאר' וכו' וזה שהשיב להם בשליא דכדניתא הוא תקונו של זה השומר הברית כשנופל לתאוות ממון מי איכא שליא לפרדה כי עכו"ם אין לה אפילו בית ולד אמר להם: ומלחא מי סריא כי באמת מי שתקן הברית אינו נופל לתאוות הממון "אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם" (תהלים נ"ה) הינו מי שהוא בעל מחלקת נופל לתאוות ממון וימיו כלים ברדיפה אחר מותרות וזה: 'לא יחצו ימיהם' שאין אדם מת וחצי תאוותו בידו (מדרש רבה קהלת סדר א) וזה 'לא יחצו' שאין משיג חצי תאוותו כמובא לעיל (באות ג) על פסוק 'ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד' עין שם [עד כאן לשון רבנו ז"ל] וזה שסים "ואני אבטח בך" שהוא ההפוך מתאוות ממון כי המשקע בתאוות ממון, אינו בוטח בה' כי הוא עובד כל עכו"ם אך: 'ואני אבטח בך' שתוכל להזמין לי פרנסתי בסבה קלה ואהיה שמח בחלקי ולא אהיה משקע בתאוות ממון ועל כן אלו המשקעים בממון כל מה שיש לו עשירות יותר יש לו דאגות ועצבות ומרה שחורה ביותר כי הממון והעשירות שלו הוא בבחינת: "בעצבון תאכלנה" שהוא בחינת עצבות ומרה שחורה אנפין חשוכין, מיתה כנ"ל ועל כן כל מה שיש לו ממון ועשירות יותר יש לו עצבות ומרה שחורה ודאגות יותר כי הממון שלו הוא מבחינת עצבות ומרה שחורה וכו' כנ"ל וזהו (אבות פרק ב') : 'מרבה נכסים מרבה דאגה' כי בודאי הוא מרבה דאגה ועצבות על ידי רבוי הנכסים והעשירות כי הנכסים שלו הם בעצמו בחינת עצבות כנ"ל ועל כן כל מה שמתרבין יותר נתרבה העצבות והדאגות ביותר כנ"ל ועל כן הממון והעשירות הוא מקצר ומכלה ימיו וחייו של האדם כי אין דבר שמפסיד החיות כמו הדאגה והעצבות כידוע לחכמי הרופאים והממון והעשירות הוא מרבה דאגה ועצבות כנ"ל על כן הוא מפסיד ומכלה חייו כי הוא מקשר בפנים דסטרא אחרא אלהים אחרים חשך שהוא בחינת מיתה הפך אור פני מלך חיים כנ"ל ועל כן הממון ממית אותו כי הוא בבחינת מיתה שהוא עצבות וכו' כנ"ל שכל זה הוא בחינת תאוות ממון כנ"ל. וזה שכתוב (בראשית ג) : "ועפר תאכל כל ימי חייך" עפר זה בחינת הממון כמו שכתוב: "ועפרות זהב לו" הינו שהממון והעשירות שהוא בחינת עפר 'תאכל כל ימי חייך' כי הממון היא אכלת ומכלה כל ימי חייו של האדם כנ"ל כי עפר הוא בחינת עצבות שהוא בחינת תאוות ממון כמו שכתוב בתקונים (תקון ע קכ"ב:). 'עפר איהו קר ויבש, הכי טחול קר ויבש' ומהטחול נמשך העצבות כידוע וזה שסים שם בתקונים: 'ובגין דא: ועפר תאכל כל ימי חייך' וכו', הינו כנ"ל וזה שכתוב בתקונים (תקון ג' בהי"א תקונים האחרונים). 'טחול דא לילית, אמא דערב רב, שחוק הכסיל. מאן כסיל, דא אל אחר' וכו' עין שם ואהו אסכרה לרביא דאנון חיביא חיכית בהון בעתרא בהאי עלמא ולבתר קטילת לון כי אלו המשקעים בממון הם בבחינת "בעצבון תאכלנה" שהוא בחינת טחול שהוא בחינת עצבות ומרה שחורה ורבוי דאגות והם מקשרים בפנים דסטרא אחרא, אל אחר וכו' כנ"ל שכל זה הוא בחינת הטחול אמא דערב רב, שחוק הכסיל, אל אחר כנ"ל וזה שכתוב שם, 'לבתר קטילת לון' כי בודאי הממון שהוא בחינת טחול עצבות וכו' כנ"ל הורגת אותם כי הממון שלו הוא בבחינת מיתה אנפין חשוכין, עצבות וכו' כנ"ל וזהו מה שכתוב לעיל, מצא או מוצא שתאוות ממון הוא בחינת: "מוצא אני מר ממות את האשה" וכו' כנ"ל וכמ"ש (תקון ע' הנ"ל) : 'ומוצא אני מר ממות את האשה ודא טחול' וכו' אך פרנסה דקדשה הוא בחינת "מצא אשה מצא טוב" וכו' שהוא בחינת הצדיק כנ"ל כי הצדיק האמת נצול מזה כי אין הממון מזיק לו כי עליו נאמר: 'טוב לפני האלהים ימלט ממנה' וכו' כמו שכתוב שם בתקונים (תקון ג' הנ"ל) : ואמאי אתקריאו רביא בגין דלא אית בהון דעת לאשתזבא מנה אבל לב מבין אשתזיב מנה דתמן צדיק ורזא דמלה: 'טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה' כי צריך חכמה ודעת גדול לזה שלא יזיקנו הממון שלא יכלה ימי חייו כי רב העולם נלכדו בזה הינו בתאוות ממון והממון הורגת וממית אותם כנ"ל ואי אפשר להנצל מזה כי אם על ידי הצדיק שנאמר עליו: 'טוב לפני האלהים ימלט ממנה' וכו' כנ"ל, אשרי לו עין שם בתקונים (תקון ג' הנ"ל, ותקון ע' הנ"ל) ותראה נפלאות איך עתה שפתח רבנו ז"ל את עינינו וגלה לנו את ההקדמות החדשות הנפלאות המבארים לעיל בהתורה הזאת עתה עתה מבארים היטב דברי התקונים הנ"ל כי עתה מבארים שם כל דברי רבנו הנ"ל, ראה והבן וחכם עין שם בתקון ע' הנ"ל מה שכתוב שם אם זכה וכו' עזר, ואם לאו כנגדו וכו' אתמר 'ומוצא אני מר ממות את האשה' ודא טחול שבתאי וכו' [הינו בחינת עצבות ומרה שחורה שהוא בחינת טחול שבתאי פתיא אכמא כידוע] עזר דא שכינתא עלה אתמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' ובגין דא, הוו אמרי מארי מתניתין מצא או מוצא עין שם היטב והבן ותראה שכל דברי רבנו ז"ל מבארים עתה שם ובתקון ג' הנ"ל באר היטב [זאת התורה היא לשון רבנו, זכרונו לברכה, בעצמו עד המקום שנרשם לעיל ומשם והלאה הוא מלשוני מה ששמעתי עוד דברים שלא נתבארו בלשונו הקדוש ועוד לאלוה מלין, מה ששמעתי והבנתי מפיו הקדוש בעת שזכיתי לשמע מפיו הקדוש התורה הזאת 'קשים מזונותיו כפלים כיולדה' כי היולדת ראמת עי"ו קלין, והכא יש ק"מ קלין וכו', עין לעיל כי צריכים להתנסות ולהצטרף בתאוה זו של ממון קדם שזוכין למשא ומתן באמונה להרויח ולהוליד ממון דקדשה דהינו שצריכין להתגבר מאד בשעה שעוסק במשא ומתן שלא יפל אז לתאוות ממון כלל חס ושלום רק משאו ומתנו יהיה באמת ובאמונה ולשבר ולבטל כל המחשבות והבלבולים והתאוות של ממון שבאים עליו רק כל כונתו יהיה בשביל השם יתברך לבד כדי שיזכה לעבד השם יתברך על ידי הממון שירויח ולתן צדקה, להחזיק לומדי תורה ועובדי השם וכו' ובשביל זה קשים מזונותיו של אדם כפלים כיולדה כי היולדת צריכה לסבל חבלי לדה וצריכה לצעק ע' קלין קדם הלדה והכא יש ק"ם קלין שהשכינה צווחת, חס ושלום 'קלני מראשי קלני מזרועי' על הנופלים בתאוות ממון וקדם שמרויחין ממון צריכין לילך ולעבר ולהתנסות ולהצטרף דרך אלו הק"ם קלין ולצעק ולהתפלל להשם יתברך לעבר עליהם בשלום ולהנצל מהם על כן 'קשים מזונותיו כפלים כיולדה' דאלו התם ע' קלין והכא ק"ם קלין, והבן גם באר אז שק"ם קלין הם שתי פעמים ע' הינו: 'קלני מראשי קלני מזרועי' שהם בחינת שני מיני קולות מראשי ומזרועי וכל קול הוא בחינת ע' קלין של היולדת והכא הם כפולים: 'קלני מראשי קלני מזרועי' קלני לשון קול על כן הם ק"ם קלין כי באמת כל הרוח המכנה בשם לדה וכל הממון וכל ההשפעות נמשכין רק משבירת תאוות ממון שהיא בחינת אמת כנ"ל וזהו בחינת קשטא קאי (שבת ק"ד) כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (פסחים קי"ט). 'ואת כל היקום אשר ברגליהם' זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו ועל כן עקר המעמד פרנסה הינו ממונו של אדם שמעמידו על רגליו הוא על ידי אמת שהוא בחינת שבירת תאוות ממון כנ"ל וזה בחינת קשטא קאי הינו על ידי אמת יש לו ממון שהוא בחינת עמידה שמעמידו על רגליו כנ"ל אבל שקרא לא קאי כי שקר הוא עבודה זרה תאוות ממון כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'המחליף בדבורו כאלו עובד עבודה זרה' ועל כן על ידי שקר שהוא עבודה זרה תאוות ממון אין לו שום קיום ומעמד הינו שאין לו ממון הנקרא יקום וכו' כנ"ל וזהו : 'שקרא לא קאי' כנ"ל כי עבודה זרה אל אחר אסתרס ולא עבד פרין כמבאר שם במאמר הנ"ל היטב כי על פי הרב אלו הרודפים ביותר אחר תאוות ממון הם מתים בעלי חובות, ומאומה אין בידם ואפילו אם אינם מתים בעלי חובות הם בחייהם בעלי חובות לתאוותם שהם מתאוים כל כך לממון הרבה עד שהם רצים ויגעים מאד כל ימיהם ביגיעות גדולות ומסכנים עצמם בסכנות גדולות בשביל למלאת תאוותם כאלו היה עליהם חוב גדול לשלם הינו חוב העבודה זרה וכו', כמבאר לעיל וכל ימיהם אינם יכולים למלאת תאוותם ולשלם חוב הזה של תאוותם כי 'אין אדם מת וחצי תאוותו בידו' וכו' כנ"ל נמצא שאין ממונו ממון כלל כי אין לו שום הנאה מממונו כי 'אל אחר אסתרס ולא עבד פרין' וכו' כנ"ל ועל כן אי אפשר להמשיך שפע ומזונות ולהרויח ממון הנקרא ממון דהינו ממון דקדשה שיהיה 'שמח בחלקו' שזהו עקר העשירות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, 'איזהו עשיר השמח בחלקו' (אבות פרק ד') כי אם על ידי שבירת תאוות ממון שהוא בחינת אמת שמשם עקר ההשפעה כנ"ל ועל כן 'קשים מזונותיו כפלים כיולדה' כי צריך לילך ולעבר ולשבר הק"ם קלין של תאוות ממון כנ"ל אשר רק על ידי זה יכולין להרויח ממון כי עקר השפע נמשך מאמת שהוא בחינת שבירת תאוות ממון ובזה מקשר המאמר היטב. והבן שם היטב מאד כי דברי רבנו, זכרונו לברכה, הם עמקים מאד מאד ויש בהם עמקות גדול [ועתה מובן היטב מ"ש על אימא לן מילי דכדיבי וכו' שקרא תאוות ממון מילי דכדיבי, היינו שקר ע"ז כמ"ש שם כי בוודאי הוא בחי' שקר כי נדמה לו שמרויח ומרויח ולבסוף אין בידו מאומה כמו ששכיח עתה בעולם וע"כ כל זמן שיש בידו הממון אינו חי כלל כי מאחר שאין לו שום הנאה ממנו, כי חסר לו בכל פעם יותר והוא בע"ח תמיד ע"כ השיב להם, הי ניהו מילי דכדיבי היינו שקר שנדמה להם שהם מרויחים ובאמת אינם מרויחין כנ"ל כי מתים בעלי חובות כי עפ"י רוב הם נשארים בעלי חובות ממש או שהם בעלי חובות לתאוותם וכנ"ל עיין כל זה היטב לעיל, ותבין עתה איך הכל מקושר יפה והעיקר שתבין הדברים היטב באמת למעשה להשתדל להציל נפשך ממר ממות שהוא תאוות ממון כנ"ל] (שיך לאות א) : שם מבאר שהממון הוא בחינת פנים וכו' עין שם ועל כן אמרו רז"ל: 'פני הארץ הם העשירים' כמו שפרש רש"י על פסוק (בראשית מ"א) : "והרעב היה על כל פני הארץ" 'מי הם פני הארץ ? אלו העשירים' כי הממון והעשירות הוא בחינת פנים כנ"ל. שם תאוות ממון הוא בחינת חשך, אנפין חשוכין וכו' עין שם (מקץ קצ"ג:) 'קץ שם לחשך' וכו' דא זהמא דדהבא (שיך לאות ג) : 'ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד' וכו' כי 'כל ישראל נקראים צדיקים על שם הברית' וכו' עין שם ועל כן יוכל כל אחד שהוא שומר הברית יותר מחברו להפיל את חברו כי הוא בחינת צדיק, פנים דקדשה, לגבי חברו ועליו נאמר גם כן: 'ויגרש מפניך אויב' וכו' ועל כן צריך לזהר כשיש מחלקת על האדם שלא יפל לתוך תשוקת הממון כי אולי חברו פנים דקדשה נגדו ויש לו כח להפיל אותו והנפילה הוא, שמפילין אותו לתאוות ממון כנ"ל על כן צריך לזהר מזה. שם 'כי כל ישראל נקראים צדיקים על שם הברית' שמעתי אז מפיו הקדוש בפרוש, שאמר שכל ישראל על ידי שהם נמולים על כן כלם נקראים צדיקים (שיך לאות ד) : וזה בחינת מזוזה וכו' וזהו 'והיה שדי בצריך וכסף' וכו', כי שדי הוא בחינת ברית וכו' עין שם וזה בחינת שדי 'שאמר לעולמו די' דהינו ששמח בחלקו ואומר די למה שיש לו ואינו מתאוה יותר שזהו בחינת שבירת תאוות ממון שזוכין על ידי שמירת הברית כנ"ל (גם זה שיך לאות ד) : מבאר שם שעל ידי מצות מזוזה נתבטל חמדת הממון ועל כן "וכתבתם על מזוזות" וכו' כנגד "לא תחמד" כנ"ל עין שם עתה בוא וראה נפלאות ה', כי מבאר בירושלמי (פאה ובבראשית רבה פרשה ל"ה). 'ארטבן שלח לרבי חד מרגליתא טבא, שלח ליה רבי חדא מזוזה' ולכאורה הוא פלא, מדוע שלח לו מזוזה דיקא, ולא מצוה אחרת ?! אך על פי מה שגלה רבנו ז"ל בהתורה הזאת מבאר הענין היטב כי מזוזה דיקא מבטל חמדת הממון ועל כן שלח לו מזוזה דיקא כי ארטבן שלח לו מרגליתא טבא הינו עשירות וממון כי היה שוה ממון הרבה ועשה עקר החשיבות מזה על כן שלח לו רבי כנגד זה מזוזה דיקא כי מזוזה מבטל חמדת העשירות כנ"ל מלחא כי סריא זה שנפל לסרחון תאוות הממון וכו' ועל כן אפקוהו בלשון כי סריא שהוא לשון הנאמר בעכו"ם כמו שכתוב (שמות ל"ב) "סרו מהר" וכו' כי המשוקע בממון עובד כל העכו"ם כנ"ל ועל כן על כל מטבע חקוקה העבודה זרה של עכו"ם על פי הדברים האלה, יבין המשכיל לפרש כלא סגיא ד"הזהב קונה את הכסף והכסף אינו קונה וכו' הנחשת קונה" וכו' והכלל מה שהוא מטבע ויוצא, חשוב מעות עין שם כל הסגיא וסגיא "אי מעות נקנה בחליפין" וסגיא ד"כל הנעשה דמים באחר" הכל יבאר למשכיל על פי התורה הזאת עם עוד קצת הקדמות
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
סָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא
אֵימָא לָן מִלֵּי דִּכְדִיבֵי, אֲמַר לְהוּ הֲוֵי לָן כַּדְנַיְתָא וִילַדָה, וַהֲוֵי תָּלְיָה לֵהּ פִּתְקָא וּכְתִיב בֵּהּ דְּמַסִּיק בְּבֵי אַבָּא מְאָה אַלְפֵי זוּזֵי אָמְרוּ לֵהּ, וְכַדְנַיְתָא מִי יָלֵדָה אֲמַר לְהוּ, הֵי נִינְהוּ מִלֵּי דִּכְדִיבֵי: מִלְחָא כִּי סַרְיָא בְּמָה מַלְחֵי לֵהּ, בְּסִילוּתָא דְּכַדְנַיְתָא וּמִי אִיכָּא סִילוּתָא לְכַדְנַיְתָא, וּמִלְחָא מִי סַרְיָא
רַשִׁ"י: מִלֵּי דִּכְדִיבֵי דְּבַר כָּזָב: כַּדְנַיְתָא פִּרְדָּה: תָּלָא פִּתְקָא שְׁטָר בְּצַוָּארוֹ שֶׁל הַוָּלָד: הֵי נִינְהוּ מִלֵּי דִּכְדִיבֵי אֵלּוּ הֵם דִּבְרֵי כָּזָב: סִילוּתָא שִׁלְיָא
צִוִּיתָ צֶדֶק עֵדתֶיךָ וֶאֱמוּנָה מְאד
א. כִּי יֵשׁ פָּנִים דִּקְדֻשָּׁה
שֶׁהֵם אַנְפִּין נְהוֹרִין
בְּחִינַת חַיִּים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים"
בְּחִינוֹת שִׂמְחָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ"
וּכְתִיב: "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקב"
זֶה בְּחִינַת שִׂמְחָה.
וְיֵשׁ פָּנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא
שֶׁהֵם אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין
מָרָה שְׁחוֹרָה
עֲבוֹדַת אֱלִילִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לא יִהְיֶה לְךָ אֱלהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי"
וְאֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַנּוֹפְלִים בְּתַאֲוֹות מָמוֹן
וְאֵינָם מַאֲמִינִים שֶׁהַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא
יָכוֹל לְפַרְנֵס אֶת הָאָדָם בְּסִבָּה קַלָּה
וְרוֹדְפִים אַחַר פַּרְנָסָתָם בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת
וְהֵם אוֹכְלֵי לֶחֶם בְּעִצָּבוֹן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּעִצָּבוֹן תּאכֲלֶנָּה"
וְעַצְבוּת הוּא מָרָה שְׁחוֹרָה
אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם
נִקְשָׁרִים בְּפָנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא
אֱלהִים אֲחֵרִים
חֹשֶׁךְ
בְּחִינַת מִיתָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי" וְכוּ'
וְעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "וּזְהָבָם לְנִדָּה"
הַיְנוּ בְּחִינַת עֲבוֹדַת אֱלִילִים
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'מִנַּיִן לַעֲבוֹדַת אֱלִילִים שֶׁמְּטַמֵּא כְּנִדָּה' שֶׁנֶּאֱמַר "תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה"
אֲבָל אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁמַּשָּׂאָם וּמַתָּנָם בֶּאֱמוּנָה
הֵם דְּבֵקִים בְּאוֹר הַפָּנִים דִּקְדֻשָּׁה
כי אין אמונה בלא אמת
כמובא בזוהר: הַיְנוּ צֶדֶק הַיְנוּ אֱמוּנָה וְכוּ'
[וּמַסִּיק שָׁם אֱמוּנָה אִתְקְרִיאַת כַּד אִתְחַבַּר בָּהּ אֱמֶת
נִמְצָא שֶׁעִקַּר אֱמוּנָה עַל יְדֵי אֱמֶת]
וֶאֱמֶת הוּא אוֹר הַפָּנִים כַּיָּדוּעַ.
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "וַיִּחַן פְּנֵי הָעִיר"
'חַד אָמַר מַטְבֵּעַ תִּקֵּן לָהֶם, וְחַד אָמַר מֶרְחֲצָאוֹת תִּקֵּן לָהֶם. הַיְנוּ הַךְ וְלא פְּלִיגֵי'
כִּי יַעֲקב הוּא בְּחִינַת אֱמֶת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב"
וְהוּא בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים
וְתֵכֶף, כְּשֶׁבָּא נִתְתַּקֵּן אֱמוּנָה
וְזֶה 'מַטְבֵּעַ תִּקֵּן'
שֶׁתִּקֵּן תַאֲוַות מָמוֹן
וּכְשֶׁתִּקֵּן תַאֲוַות מָמוֹן
נִתְתַּקֵּן פְּגַם עֲבוֹדַת אֱלִילִים
וְזֶה 'מֶרְחֲצָאוֹת תִּקֵּן לָהֶם'
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַתֵּרֵד בַּת פַּרְעה לִרְחֹץ"
וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'לִרְחֹץ מִגִּלּוּלֵי בֵּית אָבִיהָ'
וְזֶה: "וַיִּחַן פְּנֵי הָעִיר"
'פְּנֵי' דַּיְקָא
שֶׁהִיא פָּנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא
שֶׁהִיא מַטְבֵּעַ
הַיְנוּ תַאֲוַות מָמוֹן
כִּי כָּל עֲבוֹדוֹת זָרוֹת תְּחוּבִים בְּמָמוֹן
וּבִשְׁבִיל זֶה מָמוֹן עִם אוֹתִיּוֹתָיו גִּימַטְרִיָּא ק"ם
כְּנֶגֶד ק"ם קָלִין
שֶׁהַשְּׁכִינָה צוֹוַחַת: 'קָלַּנִי מֵראשִׁי ! קָלַּנִי מִזְּרוֹעִי' !
עַל אֵלּוּ הַנּוֹפְלִים בְּתַאֲוַות מָמוֹן
שֶׁהֵם עֲבוֹדַת אֶלִילִים כְּלוּלִים מֵעֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁל שִׁבְעִים אֻמּוֹת
[וְעַל כֵּן הֵם ק"ם קָלִין
שֶׁהֵם שְׁתֵּי פְּעָמִים ע'
כִּי הַשְּׁכִינָה צוֹוַחַת הַקָּלִין כְּפוּלִים
בְּחִינַת 'קָלַּנִי מֵראשִׁי קָלַּנִי מִזְּרוֹעִי'
שֶׁהוּא בְּחִינַת קוֹלוֹת כְּפוּלִים
הַיְנוּ שְׁנֵי פְּעָמִים עַיִ"ו קָלִין
שֶׁצּוֹוַחַת הַשְּׁכִינָה
עַל הַנּוֹפְלִים בְּתַאֲוַות מָמוֹן
שֶׁהִיא עֲבוֹדָה זָרָה
כְּלוּלָה מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁל עַיִ"ו אֻמּוֹת]
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: 'קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו כִּפְלַיִם כַּיּוֹלֵדָה'
כִּי הַיּוֹלֶדֶת רָאמַת עַיִ"ו קָלִין קדֶם הַלֵּדָה
וְהָכָא יֵשׁ ק"ם קָלִין שֶׁהֵם שְׁנֵי פְּעָמִים עַיִ"ו
וְזֶהוּ: 'וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ'
'בִּפְנֵי' זֶהוּ בְּחִינַת פָּנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא
הַבָּא מֵחֲמַת תַאֲוַות מָמוֹן
שֶׁאֵין מַאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא הַזָּן וּמְפַרְנֵס
וְהוּא חוֹשֵׁב "כּחִי וְעצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה"
ב. וְדַע שֶׁעַל יְדֵי תִּקּוּן בְּרִית קדֶש
הוּא נִצּוֹל מִפָּנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא
עַל יְדֵי דַּם בְּרִית
נִתְתַּקֵּן דַּם נִדָּה
תַאֲוַות מָמוֹן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "גַּם בְּדַם בְּרִיתֵךְ"
עַל יְדֵי בְּרִית
"שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר"
בּוֹר דא טחול
מָרָה שְׁחוֹרָה
"בְּעִצָּבוֹן תּאכֲלֶנָּה"
כִּי בְּרִית הוּא בְּחִינַת מֶלַח
הַמַּמְתִּיק מְרִירוּת וְעִצְּבוֹן הַפַּרְנָסָה
כַּמּוּבָא בַּזוהַר: 'אִלְמָלֵא מִלְחָא, לָא הֲוֵי עַלְמָא יָכְלֵי לְמִסְבַּל מְרִירוּתָא'
וְזֶהוּ: "בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הוּא"
"אַל תַּשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלקֶיךָ" 'אֱלקֶיךָ' דַּיְקָא
כִּי עַל יְדֵי זֶה נִתְקַשֵּׁר בֶּאֱלקוּת
וְנִתְפָּרֵשׁ מֵעֲבוֹדַת אֱלִילִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹקַּ"
כִּי עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית
מֵאִיר לְעַצְמוֹ אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים.
וְזֶה 'מֶלַח מָמוֹן חָסֵר'
כִּי עַל יְדֵי מֶלַח
נִתְמַעֵט אֶצְלוֹ תַאֲוַות מָמוֹן
ג. וְזֶהוּ: "וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב"
מִפָּנֶיךָ דִּקְדֻשָּׁה
"וַיּאמֶר הַשְׁמֵד"
לְשׁוֹן שְׁמָד, לְשׁוֹן עֲבוֹדָה זָרָה
הַיְנוּ תַאֲוַות מָמוֹן
וּבִשְׁבִיל זֶה, כְּשֶׁמְּגָרֵשׁ מִפְּנֵיהֶם דִּקְדֻשָּׁה, אֶת הָאוֹיֵב
הוּא מַפִּיל אוֹתָם הָאוֹיְבִים
בְּפָנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא
הַיְנוּ הַשְׁמֵד.
נִמְצָא, כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק
כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְגָרֵשׁ אוֹיְבָיו שֶׁל צַדִּיק
הוּא מַפִּיל אֶת הָאוֹיֵב בְּתַאֲוַות מָמוֹן
כִּי 'צַדִּיק הוּא בְּרִית עוֹלָם'
וְזֶה הָאוֹיֵב שֶׁל צַדִּיק
שֶׁחוֹלֵק עַל צַדִּיק
אֵין לוֹ מֶלַח לְהַמְתִּיק מְרִירוּתוֹ
כִּי 'מֶלַח מָמוֹן חָסֵר'
כִּי עִקַּר תַאֲוַות מָמוֹן שֶׁנִּתְמַעֵט
אֵינוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי בְּרִית.
וּבִשְׁבִיל זֶה, זְבוּלוּן שֶׁהָיָה אוֹהֵב לְיִשָּׂשׂכָר
נֶאֱמַר בּוֹ: "שְׂמַח זְבוּלוּן"
'שְׂמַח', הֶפֶךְ בְּעִצָּבוֹן
'שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ'
וְזֶה כְּשֶׁבִּקֵּשׁ רָחָב סִימָנָא דְּחַיֵּי
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהַחֲיִיתֶם אֶת אָבִי וְאִמִּי וְכוּ'"
אָמְרָה "וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת"
כִּי אֱמֶת הוּא בְּחִינַת חַיִּים כַּנַּ"ל
וְאָמְרוּ לָהּ: "אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי תִּקְשְׁרִי לָךְ"
'תִּקְוָה', זֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ"
וֶאֱמוּנָה, הִיא אַחֲרִית הַיָּמִים
כִּי עָלֶיהָ עוֹמְדִים כָּל הַמִּדּוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת" וְכוּ'
וְחוּט הַשָּׁנִי
זֶה בְּחִינַת זְרִיחַת אוֹר הַפָּנִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח" וְכוּ'
"כִּי הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה'"
כִּי חֹשֶׁךְ הוּא בְּחִינוֹת בְּעִצָּבוֹן
דַּאֲגַת וְתַאֲוַות הַפַּרְנָסָה
צַעַר כִּפְלַיִם כַּיּוֹלֵדָה
אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין
עֲבוֹדָה זָרָה
'וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה''
אֱמוּנַת אֱלקוּת
אוֹר הַפָּנִים
"וַיִּחַן פְּנֵי הָעִיר"
תִּקּוּן הַמַּטְבֵּעַ
תִּקּוּן תַאֲוַות מָמוֹן
בְּחִינוֹת "שְׂמַח זְבוּלוּן".
וְזֶה בְּחִינַת: 'מָצָא אוֹ מוֹצֵא'
כִּי הַפַּרְנָסָה, הוּא בְּחִינַת אִשָּׁה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'הַיּוֹרֵד לְפַרְנָסַת חֲבֵרוֹ כְּאִלּוּ בָּא עַל אִשְׁתּוֹ'
וּפַרְנָסָה שֶׁהוּא בְּעִצָּבוֹן
הִיא בְּחִינַת 'מוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה'
[בְּחִינַת מְרִירוּתָא דְּעָלְמָא
שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְתִּיקָהּ עַל יְדֵי מֶלַח כַּנַּ"ל
'אִלְמָלֵא מִלְחָא לָא הֲוֵי יָכִיל עָלְמָא לְמִסְבַּל מְרִירוּתָא'
וְעַל כֵּן לְהֵפֶךְ
בְּפַרְנָסָה דִּקְדֻשָּׁה כְּתִיב: "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב"
'טוֹב' בְּחִינַת צַדִּיק
בְּחִינַת בְּרִית מֶלַח
שֶׁהוּא מַמְתִּיק מְרִירוּתָא
הַיְנוּ תַאֲוַות וְעִצְּבוֹן הַפַּרְנָסָה]
וּפַרְנָסָה שֶׁהוּא בְּחִינַת: "שְׂמַח זְבוּלוּן בְּצֵאתֶךָ"
הוּא בְּחִינַת 'מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב'
הַיְנוּ בְּרִית
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב'
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא"
'שֶׁנּוֹלַד מָהוּל'
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיַּרְא אֱלהִים אֶת הָאוֹר" וְכוּ'
זֶה בְּחִינַת 'וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה'', בְּחִינַת חוּט הַשָּׁנִי
ד. וְזֶה בְּחִינַת מְזוּזָה
כִּי אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ: 'לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן זוּזֵי ? מִפְּנֵי שֶׁזָּזִין מִזֶּה לָזֶה'
"וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ", הַיְנוּ עַל יְדֵי מְזוּזָה
"וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ" עַל יְדֵי זֶה פַּרְנָסָתוֹ מְעוֹפֶפֶת לָךְ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה"
וְזֶה שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל .
שֶׁעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הֵם בִּקְרִיאַת שְׁמַע
וְדִבּוּר 'לא תַחְמד' כְּנֶגֶד 'וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת'
כִּי עַל יְדֵי מְזוּזָה
נִתְבַּטֵּל חֶמְדַּת הַמָּמוֹן כַּנַּ"ל
מֶלַח מָמוֹן חָסֵר
וְזֶהוּ: 'וְזִיז', הַיְנוּ מָמוֹן
'שָׂדַּי עִמָּדִי' עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית
עַל יְדֵי מְזוּזָה
זוֹכֶה לִבְחִינַת 'שְׂמַח זְבוּלוּן'
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל 'וּכְתַבְתָּם שֶׁיְּהֵא כְּתִיבָה תַּמָּה'
וְזֶה בְּחִינַת: "יַעֲקב אִישׁ תָּם"
כִּי עַל יָדוֹ "וַיִּחַן פְּנֵי הָעִיר"
עַל יָדוֹ תִּקּוּן הַמַּטְבֵּעַ כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: שֶׁאֲרִיכַת יָמִים עַל יְדֵי מְזוּזָה
כִּי סָמוּךְ לְ"וּכְתַבְתָּם" "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם"
כִּי עַל יְדֵי אֱמוּנָה בְּמַשָּׂא וּמַתָּן
בָּא אוֹר הַחַיִּים כַּנַּ"ל.
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ: 'מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו'
הַיְנוּ בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים
שֶׁהוּא סִימָנָא דְּחַיֵּי
וּבִשְׁבִיל זֶה קְבִיעוּת הַמְּזוּזָה
בַּשְּׁלִישׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַפֶּתַח
כִּי אָמְרוּ חֲזַ"ל: 'לְעוֹלָם יְשַׁלֵּשׁ אָדָם אֶת מְעוֹתָיו שְׁלִישׁ בִּפְרַקְמַטְיָא' וְכוּ'
וּשְׁלִישׁ הָעֶלְיוֹן הוּא הַשְּׁלִישׁ שֶׁבִּפְרַקְמַטְיָא, כְּמַאֲמַר חֲזַ"ל .
'טָבִין חַמְשִׁין דְּעָבְדִין מִמָּאתָן דְּלָא עָבְדִין'
וְעִקַּר הָאֱמוּנָה
צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה'
נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַמָּמוֹן שֶׁשָּׁם צָרִיךְ אֱמוּנָה
הוּא בִּשְׁלִישׁ עֶלְיוֹן
שֶׁהוּא בַּשְּׁלִישׁ שֶׁבִּפְרַקְמַטְיָא
ה. וְכָל הַמִּצְווֹת שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה אוֹתָם בְּלא מָמוֹן
הַיְנוּ שֶׁאֵין רוֹצֶה לְהַפְסִיד מָמוֹן בִּשְׁבִיל הַמִּצְוָה
זֶה הַבְּחִינָה נִקְרָא צֶדֶק
וְזֶה צִוִּיתָ צֶדֶק עֵדתֶיךָ
אֲבָל כְּשֶׁחָבִיב כָּל כָּךְ הַמִּצְוָה
עַד שֶׁאֵין מַרְגִּישׁ בְּהֶפְסֵד מָמוֹן
זאת הַבְּחִינָה נִקְרָא אֱמוּנָה
כִּי עִקַּר אֱמוּנָה הוּא בְּמָמוֹן
כְּשֶׁמְּשַׁבֵּר תַאֲוַות מָמוֹן כַּנַּ"ל
שֶׁשָּׁם פָּנִים דִּקְדֻשָּׁה
אֱמוּנָה
מְאד, זֶה מָמוֹן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבְכָל מְאדֶךָ"
וְזֶה פֵּרוּשׁ שֶׁאָמְרוּ סָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא
אֱמר לָנוּ מִלֵּי דִּכְדִיבָא
זֶה בְּחִינַת שֶׁקֶר
בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: 'כָּל הַמַּחֲלִיף בְּדִבּוּרוֹ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים' וְכוּ'
הֲוֵי לָן כַּדְנַיְתָא וִילַדָה
כַּדְנַיְתָא זוֹ פִּרְדָּה
זֶה בְּחִינַת עַכּוּ"ם, דְּשָׁרְיָא בְּפֵרוּדָא
כַּמּוּבָא בַּזוהַר 'שָׁארֵי בְּחִבּוּרָא וְסַיֵּם בְּפֵרוּדָא'
וִילַדָה זֶה בְּחִינַת רֶוַח
הַמְכֻנָה בְּשֵׁם לֵדָה
וְכַדְנַיְתָא מִי יָלֵדָה
כִּי 'עַכּוּ"ם אֵל אַחֵר אִסְתָּרֵס וְלָא עָבֵד פֵּרִין'
וְהֵשִׁיב לָהֶם: 'הֵי נִיהוּ מִלֵּי דִּכְדִיבָא'
הַיְנוּ הַשֶּׁקֶר
שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁמַּרְוִיחִין
וּבֶאֱמֶת אֵינָם מַרְוִיחִין
וְתָלָא לֵהּ פִּתְקָא בְּצַוָּארָא, דַּהֲוֵי מַסִּיק בֵּי אַבָּא מְאָה אַלְפֵי זוּזֵי
בֵּי אַבָּא זֶה עֲבוֹדַת אֱלִילִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הָאוֹמֵר לָעֵץ אָבִי אָתָּה"
וַעֲבוֹדַת אֱלִילִים הִיא חוֹבָה
שֶׁמַּכְרַעַת אֶת הַכּל לְכַף חוֹבָה
וְכָל הַמִּתְדַּבְּקִין בָּהּ הֵם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת
כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ
שֶׁזֶּה הַמַּשָּׂא תָּלוּי בְּצַוַּאר בְּנֵי אָדָם
שֶׁאֵין מִסְתַּפְּקִין בְּמָמוֹנָם
וְלוֹוִין מָמוֹן מֵאֲחֵרִים
וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם מִשְׂתַּכְּרִין שָׂכָר הַרְבֵּה
וְאַחַר כָּךְ מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת
וְאִם אֵינָם מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת
הֵם בְּחַיֵּיהֶם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת
וּמַטְרִיחִים אֶת עַצְמָם בִּטְרָחוֹת גְּדוֹלוֹת
וּמְסַכְּנִים אֶת עַצְמָם בְּסַכָּנַת דְּרָכִים, בִּשְׁבִיל שָׂכָר מֻעָט
בִּשְׁבִיל לְשַׁלֵּם חוֹב אֲבִיהֶם
חוֹב עֲבוֹדָה זָרָה
כִּי 'מִצְוָה לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַמֵּת'
וְזֶה הַדָּבָר לָהֶם כְּמוֹ צַוָּאָה מֵאֲבִיהֶם
שֶׁיְּשַׁלְּמוּ חוֹבוֹתָיו
וְזֶה שֶׁפֵּרֵשׁ מַהַרְשָׁ"א, 'תָּלָא לֵהּ פִּתְקָא בְּצַוָּארָא' שְׁטַר צַוָּאָה
וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לוֹ: מִלְחָא כִּי סַרְיָא בְּמַאי מַלְחֵי לֵהּ
כִּי תִּקּוּן שֶׁל תַאֲוַות מָמוֹן
הוּא תִּקּוּן הַבְּרִית מֶלַח כַּנַּ"ל
שֶׁתִּקֵּן בְּרִיתוֹ
אִם נָפַל לְסִרְחוֹן תַאֲוַות מָמוֹן
בְּמַאי תִּקּוּנוֹ
וְהֵשִׁיב לָהֶם: בְּסִילוּתָא דְּכַדְנַיְתָא
כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ עוֹד תִּקּוּן לְתַאֲוַות מָמוֹן
הַיְנוּ שֶׁיִּסְתַּכֵּל לַשּׁרֶשׁ
שֶׁמִּשָּׁם בָּא כָּל הַמָּמוֹן וְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת
וְעַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּתוֹ שָׁם
יִתְבַּטֵּל תַאֲוַותוֹ
כִּי שָׁם בְּשָׁרְשָׁהּ
הַשֶּׁפַע כֻּלּוֹ אוֹר צַח וּמְצֻחְצָח
וְתַעֲנוּג רוּחָנִי
וְאֵין מִתְעַבֶּה אֶלָּא לְמַטָּה
וּמִי הוּא הַפֶּתִי יָסוּר הֵנָּה
לְהַשְׁלִיךְ תַּעֲנוּג רוּחָנִי
וְלִקַּח תַּעֲנוּג עָב ?!
אֲבָל לְזאת הַהִסְתַּכְּלוּת
אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא
אֶלָּא עַד שֶׁיְּתַקֵּן בְּרִיתוֹ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹקַ'
שֶׁבַּתְּחִלָּה צָרִיךְ לְתַקֵּן בְּשַׂר קדֶשׁ
וְאָז יוּכַל לְהִסְתַּכֵּל בָּאֱלקוּת
וּבִשְׁבִיל זֶה
עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל תַאֲוַות מָמוֹן
הוּא עַל יְדֵי בְּרִית
וּכְשֶׁמְּתַקֵּן בְּרִיתוֹ
אִי אֶפְשָׁר לִפּל לְתַאֲוַות מָמוֹן
כִּי עַל יְדֵי מֶלַח
תַאֲוַות מָמוֹן חָסֵר כַּנַּ"ל
וְשׁרֶשׁ הַשְׁפָּעוֹת
הוּא מְכֻנֶּה בְּשֵׁם שִׁלְיָא
שֶׁשָּׁם מֻנָּח הַוָּלָד
כִּי הַשִּׁלְיָא, הוּא בְּחִינַת דַּלְתֵי בִטְנִי
כִּי יֵשׁ שְׁנֵי דְּלָתוֹת לָאִשָּׁה .
"כִּי לא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי"
וְנַעֲשֶׂה מִשְּׁנֵי דַּלְתִין
צוּרַת מֵ"ם סְתוּמָה
שֶׁשָּׁם מֻנָּח הַוָּלָד
וְהוּא בְּחִינַת מֵ"ם יוֹם שֶׁל יְצִירַת הַוָּלָד
וְכֵן יֵשׁ לְמַעְלָה דַּלְתֵי שָׁמַיִם
שֶׁמִּשָּׁם נוֹלָד הַשְׁפָּעוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'דַּלְתֵי שָׁמַיִם פָּתַח וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כְּעָפָר שְׁאֵר' וְכוּ'
וְזֶה שֶׁהֵשִׁיב לָהֶם
בְּשִׁלְיָא דְּכַדְנַיְתָא
הוּא תִּקּוּנוֹ שֶׁל זֶה הַשּׁוֹמֵר הַבְּרִית
כְּשֶׁנּוֹפֵל לְתַאֲוַות מָמוֹן
מִי אִיכָּא שִׁלְיָא לְפִרְדָּה
כִּי עַכּוּ"ם אֵין לָהּ אֲפִילּוּ בֵּית וָלָד
אָמַר לָהֶם: וּמִלְחָא מִי סַרְיָא
כִּי בֶּאֱמֶת מִי שֶׁתִּקֵּן הַבְּרִית
אֵינוֹ נוֹפֵל לְתַאֲוַות הַמָּמוֹן
"אַנְשֵׁי דָּמִים וּמִרְמָה לא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם"
הַיְנוּ מִי שֶׁהוּא בַּעַל מַחֲלקֶת
נוֹפֵל לְתַאֲווֹת מָמוֹן
וְיָמָיו כָּלִים בִּרְדִיפָה אַחַר מוֹתָרוֹת
וְזֶה: 'לא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם'
שֶׁאֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַאֲוַותוֹ בְּיָדוֹ
וְזֶה 'לא יֶחֱצוּ' שֶׁאֵין מַשִּׂיג חֲצִי תַאֲוַותוֹ כַּמּוּבָא לְעֵיל
עַל פָּסוּק 'וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיּאמֶר הַשְׁמֵד' עַיֵּן שָׁם
[עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זַ"ל]
וְזֶה שֶׁסִּיֵּם "וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ" שֶׁהוּא הַהִפּוּךְ מִתַאֲוַות מָמוֹן
כִּי הַמְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַות מָמוֹן, אֵינוֹ בּוֹטֵחַ בַּה'
כִּי הוּא עוֹבֵד כָּל עַכּוּ"ם
אַךְ: 'וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ'
שֶׁתּוּכַל לְהַזְמִין לִי פַּרְנָסָתִי בְּסִבָּה קַלָּה
וְאֶהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי
וְלא אֶהְיֶה מְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַות מָמוֹן
וְעַל כֵּן אֵלּוּ הַמְשֻׁקָּעִים בְּמָמוֹן
כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ עֲשִׁירוּת יוֹתֵר
יֵשׁ לוֹ דְּאָגוֹת וְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה בְּיוֹתֵר
כִּי הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ
הוּא בִּבְחִינַת: "בְּעִצָּבוֹן תּאכֲלֶנָּה"
שֶׁהוּא בְּחִינַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה
אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, מִיתָה כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן וַעֲשִׁירוּת יוֹתֵר
יֵשׁ לוֹ עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה וּדְאָגוֹת יוֹתֵר
כִּי הַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ הוּא מִבְּחִינַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה וְכוּ' כַּנַּ"ל
וזהו: 'מַרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דְּאָגָה'
כִּי בְּוַדַּאי הוּא מַרְבֶּה דְּאָגָה וְעַצְבוּת
עַל יְדֵי רִבּוּי הַנְּכָסִים וְהָעֲשִׁירוּת
כִּי הַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ
הֵם בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת עַצְבוּת כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן כָּל מַה שֶּׁמִּתְרַבִּין יוֹתֵר
נִתְרַבֶּה הָעַצְבוּת וְהַדְּאָגוֹת בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת
הוּא מְקַצֵּר וּמְכַלֶּה יָמָיו וְחַיָּיו שֶׁל הָאָדָם
כִּי אֵין דָּבָר שֶׁמַּפְסִיד הַחִיּוּת
כְּמוֹ הַדְּאָגָה וְהָעַצְבוּת
כַּיָּדוּעַ לְחַכְמֵי הָרוֹפְאִים
וְהַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת
הוּא מַרְבֶּה דְּאָגָה וְעַצְבוּת כַּנַּ"ל
עַל כֵּן הוּא מַפְסִיד וּמְכַלֶּה חַיָּיו
כִּי הוּא מְקֻשָּׁר בְּפָנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא
אֱלהִים אֲחֵרִים
חֹשֶׁךְ
שֶׁהוּא בְּחִינַת מִיתָה
הֶפֶךְ אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן הַמָּמוֹן מֵמִית אוֹתוֹ
כִּי הוּא בִּבְחִינַת מִיתָה שֶׁהוּא עַצְבוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל
שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת תַאֲוַות מָמוֹן כַּנַּ"ל.
וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "וְעָפָר תּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ"
עָפָר זֶה בְּחִינַת הַמָּמוֹן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְעַפְרוֹת זָהָב לוֹ"
הַיְנוּ שֶׁהַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר
'תּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ'
כִּי הַמָּמוֹן
הִיא אכֶלֶת וּמְכַלָּה כָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁל הָאָדָם כַּנַּ"ל
כִּי עָפָר הוּא בְּחִינַת עַצְבוּת
שֶׁהוּא בְּחִינַת תַאֲוַות מָמוֹן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּקּוּנִים .
'עָפָר אִיהוּ קַר וְיָבֵשׁ, הָכֵי טְחוֹל קַר וְיָבֵשׁ'
וּמֵהַטְּחוֹל נִמְשָׁךְ הָעַצְבוּת כַּיָּדוּעַ
וְזֶה שֶׁסִּיֵּם שָׁם בַּתִּקּוּנִים: 'וּבְגִין דָּא: וְעָפָר תּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ' וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל
וְזֶה שֶׁכָּתוּב בַּתִּקּוּנִים .
'טְחוֹל דָּא לִילִית, אִמָּא דְּעֵרֶב רַב, שְׂחוֹק הַכְּסִיל.
מָאן כְּסִיל, דָּא אֵל אַחֵר' וְכוּ' עַיֵּן שָׁם
וְאִהוּ אַסְכָּרָה לִרְבַיָּא
דְּאִנּוּן חַיָּבַיָּא חַיְכִית בְּהוֹן בְּעֻתְרָא בְּהַאי עָלְמָא
וּלְבָתַר קְטִילַת לוֹן
כִּי אֵלּוּ הַמְשֻׁקָּעִים בְּמָמוֹן
הֵם בִּבְחִינַת "בְּעִצָּבוֹן תּאכֲלֶנָּה"
שֶׁהוּא בְּחִינַת טְחוֹל
שֶׁהוּא בְּחִינַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה וְרִבּוּי דְּאָגוֹת
וְהֵם מְקֻשָּׁרִים בְּפָנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא, אֵל אַחֵר וְכוּ' כַּנַּ"ל
שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת הַטְּחוֹל
אִמָּא דְּעֵרֶב רַב, שְׂחוֹק הַכְּסִיל, אֵל אַחֵר כַּנַּ"ל
וְזֶה שֶׁכָּתוּב שָׁם, 'לְבָתַר קְטִילַת לוֹן'
כִּי בְּוַדַּאי הַמָּמוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת טְחוֹל עַצְבוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל
הוֹרֶגֶת אוֹתָם
כִּי הַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ הוּא בִּבְחִינַת מִיתָה
אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, עַצְבוּת וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ מַה שֶּׁכָּתוּב לְעֵיל, מָצָא אוֹ מוֹצֵא
שֶׁתַאֲוַות מָמוֹן הוּא בְּחִינַת: "מוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה" וְכוּ' כַּנַּ"ל
וכמ"ש: 'וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה וְדָא טְחוֹל' וְכוּ'
אַךְ פַּרְנָסָה דִּקְדֻשָּׁה
הוּא בְּחִינַת "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב" וְכוּ'
שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל
כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת נִצּוֹל מִזֶּה
כִּי אֵין הַמָּמוֹן מַזִּיק לוֹ
כִּי עָלָיו נֶאֱמַר: 'טוֹב לִפְנֵי הָאלהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה' וְכוּ'
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּתִּקּוּנִים: וְאַמַּאי אִתְקְרִיאוּ רְבַיָּא
בְּגִין דְּלָא אִית בְּהוֹן דַּעַת לְאִשְׁתֵּזְבָא מִנֵּהּ
אֲבָל לֵב מֵבִין אִשְׁתֵּזִיב מִנֵּהּ דְּתַמָּן צַדִּיק
וְרָזָא דְּמִלָּה: 'טוֹב לִפְנֵי הָאלהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֵד בָּהּ'
כִּי צָרִיךְ חָכְמָה וְדַעַת גָּדוֹל לָזֶה
שֶׁלּא יַזִּיקֶנּוּ הַמָּמוֹן
שֶׁלּא יְכַלֶּה יְמֵי חַיָּיו
כִּי רב הָעוֹלָם נִלְכְּדוּ בָּזֶה
הַיְנוּ בְּתַאֲוַות מָמוֹן
וְהַמָּמוֹן הוֹרֶגֶת וּמֵמִית אוֹתָם כַּנַּ"ל
וְאִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִזֶּה
כִּי אִם עַל יְדֵי הַצַּדִּיק
שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו: 'טוֹב לִפְנֵי הָאלהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה' וְכוּ' כַּנַּ"ל, אַשְׁרֵי לוֹ
עַיֵּן שָׁם בְּתִּקּוּנִים
וְתִרְאֶה נִפְלָאוֹת
אֵיךְ עַתָּה שֶׁפָּתַח רַבֵּנוּ זַ"ל אֶת עֵינֵינוּ וְגִלָּה לָנוּ אֶת הַהַקְדָּמוֹת הַחֲדָשׁוֹת הַנִּפְלָאוֹת הַמְבאָרִים לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה הַזּאת
עַתָּה עַתָּה מְבאָרִים הֵיטֵב דִּבְרֵי הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל
כִּי עַתָּה מְבאָרִים שָׁם כָּל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הַנַּ"ל, רְאֵה וְהָבֵן וַחֲכַם
עַיֵּן שָׁם בְּתִקּוּן ע' הַנַּ"ל מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם
אִם זָכָה וְכוּ' עֵזֶר, וְאִם לָאו כְּנֶגְדּוֹ וְכוּ'
אִתְמַר 'וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה'
וְדָא טְחוֹל שַׁבְּתַאי וְכוּ'
[הַיְנוּ בְּחִינַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת טְחוֹל שַׁבְּתַאי
פְּתַיָּא אֻכָּמָא כַּיָּדוּעַ]
עֵזֶר דָּא שְׁכִינְתָּא
עֲלַהּ אִתְמַר מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וְיָפֵק רָצוֹן מֵה'
וּבְגִין דָּא, הֲווֹ אָמְרֵי מָארֵי מַתְנִיתִין מָצָא אוֹ מוֹצֵא
עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְהָבֵן
וְתִרְאֶה שֶׁכָּל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל מְבאָרִים עַתָּה שָׁם וּבְתִקּוּן ג' הַנַּ"ל בָּאֵר הֵיטֵב
[זאת הַתּוֹרָה הִיא לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּעַצְמוֹ
עַד הַמָּקוֹם שֶׁנִּרְשָׁם לְעֵיל
וּמִשָּׁם וָהָלְאָה הוּא מִלְּשׁוֹנִי
מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי עוֹד דְּבָרִים שֶׁלּא נִתְבָּאֲרוּ בִּלְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ
וְעוֹד לֶאֱלוֹהַּ מִלִּין, מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי וְהֵבַנְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעֵת שֶׁזָּכִיתִי לִשְׁמעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ הַתּוֹרָה הַזּאת 'קָשִׁים מְזוֹנוֹתָיו כִּפְלַיִם כַּיּוֹלֵדָה'
כִּי הַיּוֹלֶדֶת רָאמַת עַיִ"ו קָלִין, וְהָכָא יֵשׁ ק"מ קָלִין וְכוּ', עַיֵּן לְעֵיל
כִּי צְרִיכִים לְהִתְנַסּוֹת וּלְהִצְטָרֵף בְּתַאֲוָה זוֹ שֶׁל מָמוֹן
קדֶם שֶׁזּוֹכִין לְמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
לְהַרְוִיחַ וּלְהוֹלִיד מָמוֹן דִּקְדֻשָּׁה
דְּהַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר מְאד
בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן
שֶׁלּא יִפּל אָז לְתַאֲוַות מָמוֹן כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם
רַק מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ יִהְיֶה בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה
וּלְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים
וְהַתַּאֲווֹת שֶׁל מָמוֹן שֶׁבָּאִים עָלָיו
רַק כָּל כַּוָּנָתוֹ יִהְיֶה בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד
כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲבד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
עַל יְדֵי הַמָּמוֹן שֶׁיַּרְוִיחַ
וְלִתֵּן צְדָקָה, לְהַחֲזִיק לוֹמְדֵי תּוֹרָה וְעוֹבְדֵי הַשֵּׁם וְכוּ'
וּבִשְׁבִיל זֶה קָשִׁים מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּפְלַיִם כַּיּוֹלֵדָה
כִּי הַיּוֹלֶדֶת צְרִיכָה לִסְבּל חֶבְלֵי לֵדָה
וּצְרִיכָה לִצְעק ע' קָלִין קדֶם הַלֵּדָה
וְהָכָא יֵשׁ ק"ם קָלִין
שֶׁהַשְּׁכִינָה צוֹוַחַת, חַס וְשָׁלוֹם
'קַלַּנִי מֵראשִׁי קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי'
עַל הַנּוֹפְלִים בְּתַאֲוַות מָמוֹן
וְקדֶם שֶׁמַּרְוִיחִין מָמוֹן
צְרִיכִין לֵילֵךְ וְלַעֲבר וּלְהִתְנַסּוֹת וּלְהִצְטָרֵף
דֶּרֶךְ אֵלּוּ הַק"ם קָלִין
וְלִצְעק וּלְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
לַעֲבר עֲלֵיהֶם בְּשָׁלוֹם וּלְהִנָּצֵל מֵהֶם
עַל כֵּן 'קָשִׁים מְזוֹנוֹתָיו כִּפְלַיִם כַּיּוֹלֵדָה'
דְּאִלּוּ הָתָם ע' קָלִין וְהָכָא ק"ם קָלִין, וְהָבֵן
גַּם בֵּאֵר אָז
שֶׁק"ם קָלִין הֵם שְׁתֵּי פְּעָמִים ע'
הַיְנוּ: 'קַלַּנִי מֵראשִׁי קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי'
שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי מִינֵי קוֹלוֹת
מֵראשִׁי וּמִזְּרוֹעִי
וְכָל קוֹל הוּא בְּחִינַת ע' קָלִין שֶׁל הַיּוֹלֶדֶת
וְהָכָא הֵם כְּפוּלִים: 'קַלַּנִי מֵראשִׁי קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי'
קַלַּנִי לְשׁוֹן קוֹל
עַל כֵּן הֵם ק"ם קָלִין
כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הָרֶוַח הַמְכֻנֶּה בְּשֵׁם לֵדָה
וְכָל הַמָּמוֹן וְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת
נִמְשָׁכִין רַק מִשְּׁבִירַת תַאֲוַות מָמוֹן
שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ בְּחִינַת קֻשְׁטָא קָאֵי
כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'וְאֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם'
זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו
וְעַל כֵּן עִקַּר הַמַּעֲמַד פַּרְנָסָה
הַיְנוּ מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם
שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו
הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת
שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבִירַת תַאֲוַות מָמוֹן כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת קֻשְׁטָא קָאֵי
הַיְנוּ עַל יְדֵי אֱמֶת יֵשׁ לוֹ מָמוֹן
שֶׁהוּא בִּחִינַת עֲמִידָה
שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו כַּנַּ"ל
אֲבָל שִׁקְרָא לָא קָאֵי
כִּי שֶׁקֶר הוּא עֲבוֹדָה זָרָה
תַאֲוַות מָמוֹן
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'הַמַּחֲלִיף בְּדִבּוּרוֹ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה'
וְעַל כֵּן עַל יְדֵי שֶׁקֶר
שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה
תַאֲוַות מָמוֹן
אֵין לוֹ שׁוּם קִיּוּם וּמַעֲמָד
הַיְנוּ שֶׁאֵין לוֹ מָמוֹן
הַנִּקְרָא יְקוּם וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: 'שִׁקְרָא לָא קָאֵי' כַּנַּ"ל
כִּי עֲבוֹדָה זָרָה אֵל אַחֵר
אִסְתָּרֵס וְלָא עָבֵד פֵּרִין
כַּמְבאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל הֵיטֵב
כִּי עַל פִּי הָרב
אֵלּוּ הָרוֹדְפִים בְּיוֹתֵר אַחַר תַאֲוַות מָמוֹן
הֵם מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת, וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדָם
וַאֲפִילּוּ אִם אֵינָם מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת
הֵם בְּחַיֵּיהֶם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת לְתַאֲוַותָם
שֶׁהֵם מִתְאַוִּים כָּל כָּךְ לְמָמוֹן הַרְבֵּה
עַד שֶׁהֵם רָצִים וִיגֵעִים מְאד כָּל יְמֵיהֶם בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת
וּמְסַכְּנִים עַצְמָם בְּסַכָּנוֹת גְּדוֹלוֹת
בִּשְׁבִיל לְמַלּאת תַאֲוַותָם
כְּאִלּוּ הָיָה עֲלֵיהֶם חוֹב גָּדוֹל לְשַׁלֵּם
הַיְנוּ חוֹב הָעֲבוֹדָה זָרָה וְכוּ', כַּמְבאָר לְעֵיל
וְכָל יְמֵיהֶם אֵינָם יְכוֹלִים לְמַלּאת תַאֲוַותָם
וּלְשַׁלֵּם חוֹב הַזֶּה שֶׁל תַאֲוַותָם
כִּי 'אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַאֲוַותוֹ בְּיָדוֹ' וְכוּ' כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁאֵין מָמוֹנוֹ מָמוֹן כְּלָל
כִּי אֵין לוֹ שׁוּם הֲנָאָה מִמָּמוֹנוֹ
כִּי 'אֵל אַחֵר אֶסְתָּרֵס וְלָא עָבֵד פֵּרִין' וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע וּמְזוֹנוֹת
וּלְהַרְוִיחַ מָמוֹן הַנִּקְרָא מָמוֹן
דְּהַיְנוּ מָמוֹן דִּקְדֻשָּׁה
שֶׁיִּהְיֶה 'שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ'
שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הָעֲשִׁירוּת
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, 'אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ'
כִּי אִם עַל יְדֵי שְׁבִירַת תַאֲוַות מָמוֹן
שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת
שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַהַשְׁפָּעָה כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן 'קָשִׁים מְזוֹנוֹתָיו כִּפְלַיִם כַּיּוֹלֵדָה'
כִּי צָרִיךְ לֵילֵךְ וְלַעֲבר וּלְשַׁבֵּר הַק"ם קָלִין שֶׁל תַאֲוַות מָמוֹן כַּנַּ"ל
אֲשֶׁר רַק עַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהַרְוִיחַ מָמוֹן
כִּי עִקַּר הַשֶּׁפַע נִמְשָׁךְ מֵאֱמֶת
שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבִירַת תַאֲוַות מָמוֹן
וּבָזֶה מְקֻשָּׁר הַמַּאֲמָר הֵיטֵב.
וְהָבֵן שָׁם הֵיטֵב מְאד
כִּי דִּבְרֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הֵם עֲמֻקִּים מְאד מְאד וְיֵשׁ בָּהֶם עַמְקוּת גָּדוֹל
[ועתה מובן היטב מ"ש על אימא לן מילי דכדיבי וכו'
שקרא תאוות ממון מילי דכדיבי, היינו שקר ע"ז כמ"ש שם
כי בוודאי הוא בחי' שקר
כי נדמה לו שמרויח ומרויח ולבסוף אין בידו מאומה
כמו ששכיח עתה בעולם
וע"כ כל זמן שיש בידו הממון אינו חי כלל
כי מאחר שאין לו שום הנאה ממנו, כי חסר לו בכל פעם יותר
והוא בע"ח תמיד
ע"כ השיב להם, הי ניהו מילי דכדיבי
היינו שקר
שנדמה להם שהם מרויחים ובאמת אינם מרויחין כנ"ל
כי מתים בעלי חובות
כי עפ"י רוב הם נשארים בעלי חובות ממש
או שהם בעלי חובות לתאוותם וכנ"ל
עיין כל זה היטב לעיל, ותבין עתה איך הכל מקושר יפה
והעיקר שתבין הדברים היטב באמת למעשה
להשתדל להציל נפשך ממר ממות
שהוא תאוות ממון כנ"ל]
שָׁם מְבאָר שֶׁהַמָּמוֹן הוּא בְּחִינַת פָּנִים וְכוּ' עַיֵּן שָׁם
וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַזַ"ל: 'פְּנֵי הָאָרֶץ הֵם הָעֲשִׁירִים'
כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק: "וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ"
'מִי הֵם פְּנֵי הָאָרֶץ ? אֵלּוּ הָעֲשִׁירִים'
כִּי הַמָמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת הוּא בְּחִינַת פָּנִים כַּנַּ"ל.
שָׁם תַאֲוַות מָמוֹן
הוּא בְּחִינַת חֹשֶׁךְ, אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין וְכוּ' עַיֵּן שָׁם
'קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ' וְכוּ' דָּא זֻהֲמָא דְּדַהֲבָא
'וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיּאמֶר הַשְׁמֵד' וְכוּ'
כִּי 'כָּל יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים צַדִּיקִים עַל שֵׁם הַבְּרִית' וְכוּ' עַיֵּן שָׁם
וְעַל כֵּן יוּכַל כָּל אֶחָד שֶׁהוּא שׁוֹמֵר הַבְּרִית יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ
לְהַפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ
כִּי הוּא בְּחִינַת צַדִּיק, פָּנִים דִּקְדֻשָּׁה, לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ
וְעָלָיו נֶאֱמַר גַּם כֵּן: 'וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב' וְכוּ'
וְעַל כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלקֶת עַל הָאָדָם
שֶׁלּא יִפּל לְתוֹךְ תְּשׁוּקַת הַמָּמוֹן
כִּי אוּלַי חֲבֵרוֹ פָּנִים דִּקְדֻשָּׁה נֶגְדּוֹ
וְיֵשׁ לוֹ כּחַ לְהַפִּיל אוֹתוֹ
וְהַנְּפִילָה הוּא, שֶׁמַּפִּילִין אוֹתוֹ לְתַאֲוַות מָמוֹן כַּנַּ"ל
עַל כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר מִזֶּה.
שָׁם 'כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים צַדִּיקִים עַל שֵׁם הַבְּרִית'
שָׁמַעְתִּי אָז מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ, שֶׁאָמַר
שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל
עַל יְדֵי שֶׁהֵם נִמּוֹלִים
עַל כֵּן כֻּלָּם נִקְרָאִים צַדִּיקִים
וְזֶה בְּחִינַת מְזוּזָה וכוּ'
וְזֶהוּ 'וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף' וְכוּ', כִּי שַׁדַּי הוּא בְּחִינַת בְּרִית וְכוּ' עַיֵּן שָׁם
וְזֶה בְּחִינַת שַׁדַּי 'שֶׁאָמַר לְעוֹלָמוֹ דַּי'
דְּהַיְנוּ שֶׁשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ
וְאוֹמֵר דַּי לְמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ
וְאֵינוֹ מִתְאַוֶּה יוֹתֵר
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁבִירַת תַאֲוַות מָמוֹן
שֶׁזּוֹכִין עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית כַּנַּ"ל
מְבאָר שָׁם שֶׁעַל יְדֵי מִצְוַת מְזוּזָה
נִתְבַּטֵּל חֶמְדַּת הַמָּמוֹן
וְעַל כֵּן "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת" וְכוּ' כְּנֶגֶד "לא תַחְמד" כַּנַּ"ל עַיֵּן שָׁם
עַתָּה בּוֹא וּרְאֵה נִפְלְאוֹת ה', כִּי מְבאָר בִּירוּשַׁלְמִי .
'אַרְטַבָּן שְׁלַח לְרַבִּי חַד מַרְגָּלִיתָא טָבָא, שְׁלַח לֵיה רַבִּי חֲדָא מְזוּזָה'
וְלִכְאוֹרָה הוּא פֶּלֶא, מַדּוּעַ שָׁלַח לוֹ מְזוּזָה דַּיְקָא, וְלא מִצְוָה אַחֶרֶת ?!
אַךְ עַל פִּי מַה שֶּׁגִּלָּה רַבֵּנוּ זַ"ל בְּהַתּוֹרָה הַזּאת מְבאָר הָעִנְיָן הֵיטֵב
כִּי מְזוּזָה דַּיְקָא מְבַטֵּל חֶמְדַּת הַמָּמוֹן
וְעַל כֵּן שָׁלַח לוֹ מְזוּזָה דַּיְקָא
כִּי אַרְטַבָּן שָׁלַח לוֹ מַרְגָּלִיתָא טָבָא
הַיְנוּ עֲשִׁירוּת וּמָמוֹן
כִּי הָיָה שָׁוֶה מָמוֹן הַרְבֵּה
וְעָשָׂה עִקַּר הַחֲשִׁיבוּת מִזֶּה
עַל כֵּן שָׁלַח לוֹ רַבִּי כְּנֶגֶד זֶה מְזוּזָה דַּיְקָא
כִּי מְזוּזָה מְבַטֵּל חֶמְדַּת הָעֲשִׁירוּת כַּנַּ"ל
מִלְחָא כִּי סַרְיָא
זֶה שֶׁנָּפַל לְסִרְחוֹן תַאֲוַות הַמָּמוֹן וכוּ'
וְעַל כֵּן אַפְקוּהוּ בִּלְשׁוֹן כִּי סַרְיָא
שֶׁהוּא לָשׁוֹן הַנֶּאֱמַר בְּעַכּוּ"ם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "סָרוּ מַהֵר" וְכוּ'
כִּי הַמְּשׁוּקָע בְּמָמוֹן
עוֹבֵד כָּל הָעַכּוּ"ם כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן עַל כָּל מַטְבֵּעַ חֲקוּקָה הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל עַכּוּ"ם
עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יָבִין הַמַּשְׂכִּיל
לְפָרֵשׁ כֻּלָּא סֻגְיָא דְּ"הַזָּהָב קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה וְכוּ' הַנְּחֹשֶת קוֹנָה" וכוּ'
וְהַכְּלָל מַה שֶּׁהוּא מַטְבֵּעַ וְיוֹצֵא, חָשׁוּב מָעוֹת עַיֵּן שָׁם כָּל הַסֻּגְיָא
וְסֻגְיָא "אִי מָעוֹת נִקְנֶה בַּחֲלִיפִין"
וְסֻגְיָא דְּ"כָל הַנַּעֲשֶׂה דָּמִים בְּאַחֵר"
הַכּל יְבאָר לַמַּשְׂכִּיל עַל פִּי הַתּוֹרָה הַזּאת עִם עוֹד קְצָת הַקְדָּמוֹת
מבצר של מים
...מים כאן breslev.eip.co.il/?key=60 - סיפורי מעשיות - מעשה יג - משבעה קבצנים רבי נחמן מברסלב מדבר על בת המלך שברחה אל המבצר של מים. מה פישרו של מבצר המים הזה? מה מסמלים המים? רמזים: מכאן: breslev.eip.co.il/?key=323 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נא - כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור בעניין: כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, שנאמר: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני וכאן: breslev.eip.co.il/?key=2519 - סיפורי מעשיות - מעשה שיחות שאחר סיפורי המעשיות דע...
שיחות הר"ן - אות רלב - מדבר ממעלת ההתבודדות
...ההתבודדות עוד שמעתי מפי הנ"ל שכמה פעמים נכנס אליו ורצה לדבר עמו ולא היה יכול לפתח פיו לדבר לפניו מה שבלבו ופעם אחת היה עומד ומשמשו והיה בדעתו לדבר עמו מיד אבל לא היה יכל לפתח פיו כלל ואחר כך צוה רבנו זכרונו לברכה, שיושיט לו מנעליו לנעלם לכבוד שבת כי היה אז אחר יציאה מהמרחץ בערב שבת ואז בעת שהושיט לו מנעליו ענה רבנו זכרונו לברכה, מעצמו ואמר לו. תרגיל עצמך לדבר לפני השם יתברך ואז תוכל אחר כך לדבר עמי גם כן אחר כך בעת שזכה לדבר עמו אז כשנכנס אליו ורצה...
שבחי הר"ן - אות כא
...לא היה משגיח כלל לשבר תאוות אכילה כנזכר לעיל אחר כך רצה לשבר תאוה זו, והיה קשה וכבד עליו מאד מאד וכל כך היה קשה עליו שבירת תאוות אכילה עד שנדמה לו שכל התאוות יוכל לשבר מלבד תאוה זו של אכילה ונדמה לו שתאוה זו של אכילה בהכרח שתשאר כי אי אפשר לשברה כל כך היה חזק עליו התגברות תאוה זו ואף על פי כן התגבר עצמו וכפה את יצרו ושבר גם תאוה זו של אכילה לגמרי וגדל קדשתו בפרישות תאוות אכילה היה מפרסם לעין כל כי לא היה אוכל כלל וגם מעט שהיה אוכל היה בהכרח גדול...
שיחות הר"ן - אות ריח - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
שיחות הר"ן - אות ריח - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה והתלוצץ מאד מהמחקרים שאומרים שיש בהלבנה ישוב כמו על הארץ הזאת על שרואין שם בתוכה כמו אילנות ושאר ברואים שבזו הארץ והיה מתלוצץ מזה ואמר שהוא שטות גדול כי הלבנה הוא כמו אספקלריא שכל דבר שעומד כנגדו נראה בתוכו ועל כן נראה בתוך הלבנה דברים שבזאת הארץ אבל באמת אין שם דבר מאלו הברואים והבל יפצה פיהם של המחקרים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לב - אֲדנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח
...שפתי תפתח" והוא בחינת רקודין של חתנה כי כל זמן שלא נתונה לזווג היא אתקריאת נער בלא ה' גימטריא ש"ך דינים וכד אתתקנת לזווג אתקריאת נערה בה"א שנמתקין הדינין על ידי ה' אלפין של אהיה שבבינה כמובא ב"פרי עץ חיים" נמצא הכלה עדין בבחינות נער בבחינות ש"ך דינים וצריך להמתיקה ולתקנה וזה נעשה על ידי רקודין כי הרגלין הם בבחינות נצח והוד והם נתנשאים על ידי הלב הינו על ידי שמחת הלב כנראה בחוש שעל ידי שמחת הלב מרקדין כמו שכתוב גבי יעקב "וישא יעקב את רגליו" ופרש רש"י:...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ט - תְּהמת יְכַסְיֻמוּ
...ט - תהמת יכסימו [לשון רבנו, זכרונו לברכה] תהמת יכסימו, ירדו במצולת וכו' א. כי עקר החיות מקבלין מהתפילה כמו שכתוב: "תפילה לאל חיי" ובשביל זה צריך להתפלל בכל כוחו כי כשמתפלל בכל כחו ומכניס כחו באותיות התפילה אזי נתחדש כחו שם בבחינת:חדשים לבקרים רבה אמונתך וכו' כי אמונה היא תפילה כמו שכתוב: "ויהי ידיו אמונה" תרגומו: 'פרישן בצלו' ב. ודע, שיש שנים עשר שבטים כנגד שנים עשר מזלות וכל שבט ושבט יש לו נסחא מיחדת ויש לו שער מיחד לכנס דרך שם תפילתו וכל שבט מעורר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנד - עֵינַיִם הֵם דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וּגְבוֹהִים מְאד
...וגבוהים מאד עינים הם דברים עליונים וגבוהים מאד והם רואים תמיד דברים גדולים ונוראים ואם היה האדם זוכה לעינים כשרים היה יודע דברים גדולים רק ממה שעיניו רואות כי הם רואות תמיד, אך שאין יודע מה רואה כמו למשל כשמעבירין דבר לפני עיני האדם בהעברה ובמהירות גדול ואזי אין האדם יודע מה ראה והנה אף שבשעה שהעבירו הדבר לפני עיניו בודאי ראה אותו בראיה גמורה עם כל זה אין יודע מה ראה כי אף שעיניו ראו הדבר בשלמות עם כל זה מחמת המהירות לא היה פנאי בכדי שיביא הראות...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ח
...- סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ח ובח"י איר נסע מביתו מקהלת קדש מדודיוקא לעיר ניקולייב ושם היה ספינה עבור חטים ונסע עם אותה הספינה דרך אדס כי מקדם היו המשלחים ושאר אנשים יראים לנסע דרך אדס כי אמרו שהים מסכן דרך שם והוא בחכמתו הגדולה הבין תכף שטוב יותר מכמה טעמים לנסע על הספינה מאדס כי מקצרים את הדרך הרבה שיש ממדינתנו לגלץ גם יוצאים מן הסכנה שיש כשנוסעים מגלץ שיש סכנה גדולה כשיורדים מהנהר טונא על הים כמפרסם על כן לא השגיח כלל על דברי העולם ונסע...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לא
...- אות לא ופעם אחת בא אליו אחד מהגדולים, שהיה חשוב מאד בארץ ישראל ובחוץ לארץ וקלסוהו שהוא בקי בכל הש"ס כמעט בעל פה, ושהוא גם כן ממרי קבלה ובא אל רבנו זכרונו לברכה והזהיר להוציא כל איש מעליהם, ולא עמד איש אתם בהתועדם יחד אך האיש הנזכר לעיל שהיה עם רבנו, זכרונו לברכה, נשאר שם והפציר אותו הגדול הנ"ל ואמר לרבנו זכרונו לברכה, בלשון זה. ידענו שכבוד תורתו לא בא לארץ ישראל כשאר ההמון במחין דקטנות דהינו כדי לילך ארבע אמות בארץ ישראל ויהיה בן עולם הבא או שאר...
ספר המידות - שינה
ספר המידות - שינה חלק שני א. מי שהוא מקדש יותר, הוא רחוק מהשנה יותר. ב. על ידי רבוי השנה והתנומה, על ידי זה דוחפין אותו ממרכבה דקדשה, ונשתנה פניו, ונתקלקל צלם אלהים. ג. חמשה עשר "שיר המעלות" שבתהלים מסגלים לבטל השנה. ד. מי שאינו יכול לישן, יעלה על מחשבתו אמונת תחית המתים....
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0776 שניות - עכשיו 07_12_2021 השעה 02:04:53 - wesi2