ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עד - רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶך
[לשון החברים] רומה על השמים אלוהים על כל הארץ כבודך (תהלים נ"ז) הנה כל אדם צריך לרפאות נפשו דהינו להעלותה למקום שרשה (עיין זוהר פקודי רכ"ג:) ובמה ? דהנה יש שני מיני דינים א, דינא דמסאבא, בחינת 'נחש הטיל זהמא בחוה' (שבת קמו משלי ג) ויש דינא קדישא כמו שכתוב "אשר יאהב ה' יוכיח" והתחלת התקרבות הוא התרחקות כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (תענית ח) כל המצדיק את עצמו מלמטה, מצדיקים עליו את הדין מלמעלה והוא בחינת מחין דקטנות, והוא בחינת (בראשית כ"ה) : "אברהם הוליד את יצחק" כי אברהם הוא חסד, ויצחק הוא גבורה "פחד יצחק" (שם ל"א תהלים כ) : "בגבורות ישע ימינו" וזה שנאמר (שם קי"ז) : "כי גבר עלינו חסדו" וזהו, כי יצחק הוא בחינת אלהים, כמו שכתוב (בראשית כ"א) : "צחוק עשה לי אלהים" והוא בא מבחינת שרה, מדת מלכות כמו שפרש רש"י (שם י"ז, והוא מגמרא ברכות י"ג) : 'ששרה על כל העולם' 'ודינא דמלכותא דינא' (גטין י: תקוני זוהר דף י"ז) : 'צדק מלכותא קדישא', "ומלכי צדק מלך שלם" (בראשית י"ד) וזהו בחינת קטנות (שם כ"ז), והוא בחינת חשך (שם א) והוא בחינת נפש, כמו שכתוב (ישעיה כ"ו) : "נפשי אויתך בלילה" (עיין זוהר לך לך פג) וצריך כל אדם, לילך מקטנות לגדלות וכשבא לגדלות, הוא בחינת (בראשית ג) : "ותפקחנה עיני שניהם" ופרש רש"י: 'על שם החכמה נאמר' (שם א) "וירא אלהים את האור כי טוב", 'ואין טוב אלא תורה' (ברכות ח) ושני בחינות אלו, הן בחינות 'הושענא רבא ושמחת תורה' שהן בחינות יצחק ויעקב כי 'הושענא רבא', הוא בחינת דבור בלא דעה והוא בחינת ערבה, כי 'ערבה דומה לשפתים' (תנחומא פרשת אמר, זוהר צו ל"ב, פינחס רנ"ו), כדאיתא בזוהר הקדוש (קדושים דף פ"ה:) 'אית מאן דלעי באוריתא ומגמגם בה בגמגומא דלא ידע כל מלה ומלה סלקא לעילא וקדשא בריך הוא חדי בהאי מלה וקביל לה ונטע לה סחרנין דהאי נחלא ואתעבדו מאנון מלין אילנין רברבין, ואקרון ערבי נחל' ושמחת תורה, הוא בחינת דבור בדעה והוא החיות של הנפש כמו שכתוב בזוהר (שם) : 'זכאין אנון דידעי אורחוי דאוריתא ומשתדלי בה בארח מישור דאנון נטעין אילנא דחיין לעלא דכלא אסותא' וכו' (מלאכי ג) : "שמש צדקה ומרפא בכנפיה" כי שמש הוא בחינת יעקב שהוא בחינת דבור בדעה והוא בחינת אילנא דאסותא וזה מאמר הכתוב (תהלים פ"ד) : "שמש ומגן ה' אלהים" (עיין זוהר בראשית כ' פקודי רכד: ובהקדמת התיקונים) כי בחינות יצחק ויעקב, הם בחינות דין ורחמים (ישעיה ל) : "והיה אור הלבנה כאור החמה" כי הלבנה הוא בחינת יצחק (עיין מ"ר בבר פב) והחמה הוא בחינת יעקב (עיין מ"ר ויצא פ' סח) וסימן שידע אדם אם הוא בבחינת דינא דמסאבא ואם הוא בבחינת דינא קדישא סימן לדבר, תפילה כשאין בו ביטול תפילה כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ה) : 'איזהו יסורים של אהבה, כל שאין בו ביטול תפילה' שנאמר "ברוך ה' אשר לא הסיר תפילתי וחסדו מאתי" ותפילה הוא בחינת פנים כמו שכתוב (ישעיה ל"ח) : "ויסב חזקיה פניו ויתפלל" וזה שכתוב (תהלים ל) : "הסתרת פניך הייתי נבהל" וזה מה שפרש רש"י לפי שהיו ליצני הדור אומרים. מאבימלך נתעברה שרה, בחינת סטרא דמסאבא והקדוש ברוך הוא צר קלסתר פנים של יצחק דומה לו והיו הכל מודים שאברהם הוליד את יצחק פרוש שהדין, הוא בחינת דינא קדישא ומסטרא דאברהם, הוליד יצחק ובבחינת דין זה, שהוא הנפש, יש שתי בחינות יעקב, הוא הדבור ובחינת עשו הוא הסיגים והוא בחינת (ויקרא ה) : "נפש כי תחטא" וזה פרש רש"י: אלה תולדות יצחק בן אברהם, יעקב ועשו וכשבא אל בחינת יעקב, הוא החכמה כמו שכתוב (בראשית כ"ז) : "ויעקבני זה פעמים" ותרגם אונקלוס: 'וחכמני' אז נתרפא בחינת הנפש כמו שכתוב "שמש צדקה ומרפא בכנפיה" וזה שכתוב (תהלים י"ט) : "תורת ה' תמימה משיבת נפש" והדבור בלא דעה נקרא צדק, כמו שכתוב (תהלים נ"ח) : "צדק תדברון" וכשבא אל בחינת יעקב, היא החכמה נקרא צדקה וזה פרוש הפסוק (ישעיה ס"ג) : "אני המדבר בצדקה רב להושיע" דהינו הנפש שהיה מקדם בלא ידיעה ונושע על ידי הצדקה, שהוא בחינת דבור בידיעה וזה פרוש הפסוק (משלי ג) "רפאות תהי לשריך", שהיא מדת מלכות וכשבא אל בחינת חכמה נתקן הנפש, ומעלהו לשרשו כי טפת הזרע נמשכת מהמח, 'ומחא חכמה' (פתח אליהו) וכל העבודות שצריך האדם לעבד הבורא הוא רק שיתגלה כבודו והחכמה נקרא כבוד, כמו שכתוב (מלאכי א) "ואם אב אני איה כבודי" ואב נקרא חכמה, כמו שכתוב (בראשית מ"א) "אברך", פרש רש"י: 'אב בחכמה' ועל ידי חכמה נתחדשו העולמות כי קדשא בריך הוא באוריתא ברא עלמין והתורה נקרא חכמה וישראל עלו במחשבה תחלה (בראשית רבה פרשה א) וכשבא הנפש אל החכמה, אזי נתחדש העולם ויעקב הוא בחינת שמים וזה פרוש הפסוק "רומה על השמים אלהים" כשהוא מעלה בחינת נפש, שהיא בחינת אלהים, דינא קדישא לבחינת יעקב שהוא שמים, בחינת חכמה אז "על כל הארץ כבודך", שנתגלה כבודו [זאת התורה שבסימן זה, לא שמעתי מפיו הקדוש, והוא מלשון החברים כנ"ל. והמעין יראה בעיניו שהלשון מגמגם מאד, וחסר הרבה, וגם מה שנכתב הוא שלא כסדר. על כן אמרתי לבאר קצת כפי מה שהבנתי מדברים אלו הנכתבים כאן] כי צריך כל אדם לרפאות נפשו דהינו להעלותה למקום שרשה וזה על ידי שמתיגע בתורה, עד שזוכה לידע אותה ולהבינה כי יש שני מיני דינים כי יש דינא דמסאבא, בחינת נחש הטיל זהמא בחוה ויש דינא קדישא בחינת: "את אשר יאהב ה' יוכיח" וזהו בחינת התרחקות שהוא התחלת ההתקרבות כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה, 'כל המצדיק את עצמו מלמטה מצדיקים עליו את הדין מלמעלה' דהינו כשאדם רוצה להצדיק את עצמו ולהתקרב להשם יתברך אזי מצדיקים עליו את הדין דהינו שנמשכים עליו דינים ויסורים ואלו הדינים והיסורים הם נראין כהתרחקות כאלו רוצים להרחיקו מעבודתו, חס ושלום ובאמת זה ההתרחקות הוא עקר ההתקרבות כי אלו הדינים וההתרחקות הם לטובתו, בחינת "את אשר יאהב ה' יוכיח" כדי שיעמד בנסיון הזה, ויתגבר ויתאמץ להתקרב יותר [ועין במקום אחר (לעיל בסי' סו אות ד) שהמניעות הם בשביל החשק ועוד מבאר מזה בכמה מקומות] ועל כן, זה הדין הוא בחינת דינא קדישא רק שהוא בחינת מחין דקטנות שמשם עקר אחיזת הדין כידוע וזהו בחינת "אברהם הוליד את יצחק" כי אברהם הוא בחינת חסד ויצחק הוא בחינת גבורה, בחינת פחד יצחק הינו, שזה הדין הקדוש, שהוא בחינת יצחק הוא נולד ונמשך מאברהם, שהוא בחינת חסד כי באמת בזה הדין מלבש חסד גדול, כי הוא לטובתו בחינת "את אשר יאהב ה' יוכיח" כנ"ל וזה בחינת "בגבורות ישע ימינו" שבתוך הגבורות והדינים מלבש בהם ישע ימינו, בחינת חסד כי זה הדין נמשך מחסד, בחינת "אברהם הוליד את יצחק" כנ"ל וזהו בחינת "כי גבר עלינו חסדו" שהגבורות הם חסדים באמת כנ"ל כדי שיתקרב על ידי זה יותר להשם יתברך כנ"ל אבל צריך כל אחד לראות להמתיק זה הדין כי הדינים הם מבחינת מחין דקטנות וצריך כל אדם לילך מקטנות לגדלות ועל ידי זה ימתיק את הדין שהוא בחינת יצחק כי יצחק הוא בחינת דין, בחינת אלהים כמו שכתוב: "צחוק עשה לי אלהים" כי יצחק נולד משרה, שהיא בחינת מלכות כמו שפרש רש"י: 'שנקראת שרה על שם ששרה על כל העולם כלו' ומלכות הוא בחינת דין, בחינת דינא דמלכותא דינא ועקר הדין הוא, כשהוא בבחינת מחין דקטנות שאז נקראת המלכות צדק כידוע כי צדק מלכותא קדישא, בחינת "ומלכי צדק מלך שלם" ואז כשהמלכות היא בבחינת צדק אז הוא בחינת מחין דקטנות, בחינת דינים שמשם נמשך הדין של יצחק שהוא בחינת חשך, בחינת "ותכהין עיניו מראות" שהוא בחינת לילה, בחינת "ולחשך קרא לילה" וזהו בחינת נפש, בחינת "נפשי אויתך בלילה" וצריך כל אדם לילך מקטנות לגדלות ולהמתיק הדין שבא מבחינת מחין דקטנות וכשבא לבחינת מחין דגדלות זהו בחינת "ותפקחנה עיני שניהם", ופרש רש"י: 'על שם החכמה נאמר' כי עקר ההמתקה הוא על ידי חכמה, בחינת מחין דגדלות דהינו על ידי ידיעת התורה (משלי ו) ותורה אור, וכמו שכתוב: "וירא אלהים את האור כי טוב" 'ואין טוב אלא תורה' הינו, כי התורה היא בחינת אור שהיא הפך החשך, שהוא בחינת דין כנ"ל כי על ידי ידיעת התורה נמתק הדין וסימן שידע האדם אם הוא בבחינת דינא דמסאבא ואם הוא בבחינת דינא קדישא סימן לדבר, תפילה כשאין בו ביטול תפילה כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה, 'איזה יסורים של אהבה, כל שאין בו ביטול תפילה' שנאמר: "ברוך ה' אשר לא הסיר תפילתי וחסדו מאתי" וזה שכתוב: "הסתרת פניך הייתי נבהל" 'פנים', זה בחינת תפילה, כמו שכתוב: "ויסב חזקיהו פניו וכו' ויתפלל" הינו כשהוא הסתרת פנים, חס ושלום דהינו ביטול תפילה, חס ושלום אז הוא דין קשה, חס ושלום, בחינת "הסתרת פניך הייתי נבהל" כנ"ל נמצא, שיצחק הוא בחינת דינא קדישא שנמשך מצד החסד בחינת "אברהם הוליד את יצחק" כנ"ל וזה מה שפרש רש"י על פסוק זה 'לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה' הינו בחינת סטרא דמסאבא הינו, שהדין של יצחק שנולד משרה נמשך מסטרא דמסאבא, חס ושלום, שהוא בחינת אבימלך ועל כן צר הקדוש ברוך הוא קלסתר פנים של יצחק דומה לאברהם והיו הכל מודים שאברהם הוליד את יצחק פרוש שהדין הוא בחינת דינא קדישא ומסטרא דאברהם בחינת חסד, נולד יצחק כנ"ל והמתקת הדין של יצחק, על ידי החכמה, שהוא ידיעת התורה כנ"ל זה בחינת יעקב שנולד מיצחק כי מבחינת הדין הזה בחינת יצחק שהוא בחינת הנפש כנ"ל נולדים שתי בחינות, שהם בחינת יעקב ועשו יעקב, הוא בחינת החכמה, בחינת דבור בידיעה שהוא בחינת המתקת הדין של יצחק ועשו, הוא בחינת הסיגים והפסלת גמור שמשתלשלין ויורדין מבחינת הדין והוא בחינת "נפש כי תחטא" וזהו : "אלה תולדות יצחק בן אברהם" ופרש רש"י 'יעקב ועשו' כי המתקת הדין של יצחק, הוא על ידי בחינת יעקב שהוא בחינת דבור בדעה כי יעקב הוא בחינת חכמה כמו שכתוב "ויעקבני", ותרגם אונקלוס 'וחכמני' כי יש דבור בלא דעה, ויש דבור בדעה ושני בחינות אלו, הן בחינת 'הושענא רבא ושמחת תורה' שהן בחינת יצחק ויעקב כי 'הושענא רבא', הוא בחינת דבור בלא דעה שהוא בחינת ערבה כי ערבה דומה לשפתים כי איתא בזוהר הקדוש 'אית מאן דלעי באוריתא ומגמגם בה בגמגומא דלא ידע כל מלה ומלה סלקא לעלא וקדשא בריך הוא חדי בהאי מלה ונטע לה סחרנין דההוא נחלא ואתעבדו מאנון מלין אילנין רברבין, ואקרון ערבי נחל' נמצא שערבי נחל הם בחינת דבור בלא דעה וזהו בחינת הושענא רבא שהוא בחינת דין בחינת פחד יצחק, שנמשך ממחין דקטנות ועל כן הדבור בלא דעת עדין אבל שמחת תורה, הוא בחינת דבור בדעה והוא החיות של הנפש כדאיתא בזוהר: 'זכאין אנון דידעין אורחוי דאוריתא, ומשתדלי בה בארח מישור, דאנון נטעין אילנא דחיי לעלא דכלא אסותא' וזה בחינת יעקב, שהוא בחינת חכמה, בחינת מחין דגדלות שהוא בחינת רפואת הנפש, בחינת "שמש צדקה ומרפא בכנפיה" כי שמש, הוא בחינת יעקב [כמו שכתוב (בראשית ל"ב) "ויזרח לו השמש"] שהוא בחינת חכמה, בחינת דבור בדעה שהוא בחינת התורה, בחינת שמחת תורה שהוא בחינת אילנא דאסותא כנ"ל וזה בחינת "שמש ומגן ה' אלהים" 'ה' אלהים', זה בחינת רחמים ודין בחינת יעקב ויצחק שהם בחינת שמש ומגן וזה בחינת "והיה אור הלבנה כאור החמה" כי הלבנה היא בחינת יצחק והחמה היא בחינת יעקב וצריך להמתיק הדין של יצחק, שהוא בחינת לבנה על ידי בחינת שמש, שהוא בחינת יעקב עד שיהיה אור הלבנה כאור החמה ואז נעשה מצדק צדקה, בחינת שמש צדקה ומרפא כי כשהמלכות בבחינת דין, נקראת צדק וכשממתיקין אותה על ידי בחינת יעקב, אזי היא בבחינת צדקה בחינת שמש צדקה שהוא בחינת דבור בדעה בחינת "אני ה' המדבר בצדקה ורב להושיע" כי הנפש שהיה מקדם בבחינת דין בבחינת צדק, בבחינת מחין דקטנות, בחינת דבור בלא דעה כשעולה מצדק לצדקה, זהו המתקתה וישועתה בחינת "מדבר בצדקה ורב להושיע" וכנ"ל וזהו בחינת "תורת ה' תמימה משיבת נפש" 'תורת ה' תמימה', הינו חכמת התורה, בחינת דבור בדעה זהו עקר ההמתקה, שהוא בחינת רפואת הנפש בחינת משיבת נפש וכנ"ל וזהו בחינת: "רפאות תהי לשריך", שנאמר בשבח התורה 'לשריך', זה בחינת מלכות בחינת 'ששרה על כל העולם', שמשם נמשך הדין של יצחק והתורה, היא הרפואה וההמתקה של הדין הזה כנ"ל כי כשבא לחכמת התורה נתתקן הנפש, ומעלהו לשרשו כי טפת הזרע של הולדת הנפש נמשכת מהמח ומחא, חכמה כי ישראל עלו במחשבה תחלה והמחשבה היא חכמה שהיא שרש נפשות ישראל, ושרש כל העולמות כי שרש כלם הוא חכמת התורה כי באוריתא קדשא בריך הוא ברא עלמין והתורה נקראת חכמה, כמו שכתוב (משלי ח) : "אני חכמה" וכו' וכשזוכה הנפש לחכמת התורה, זהו בחינת חדוש העולם כי חדוש כל העולמות היה על ידי חכמה, שהוא התורה כנ"ל ואזי כשזוכה לחכמה, אזי נתגלה כבודו יתברך שזהו עקר התכלית של כל עבודות האדם כי תכלית כל העבודות שצריך האדם לעבד את הבורא יתברך הוא רק כדי שיתגלה כבודו (ישעיה מ"ג) : "לכבודי בראתיו" וכו' והכבוד נתגלה על ידי החכמה כמו שכתוב "ואם אב אני איה כבודי" ואב הוא בחינת חכמה כמו שכתוב אברך, ופרש רש"י: אב בחכמה וזה פרוש הפסוק, רומה על השמים אלהים זה בחינת יעקב [כמובא במקום אחר] כשהוא מעלה בחינת נפש, שהוא בחינת אלהים, דינא קדישא לבחינת יעקב, שהוא בחינת שמים, בחינת חכמה אזי, על כל הארץ כבודך אזי נתגלה כבודו כנ"ל
[לְשׁוֹן הַחֲבֵרִים]

רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלוהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶך

הִנֵּה כָּל אָדָם צָרִיך לְרַפְּאוֹת נַפְשׁוֹ

דְּהַיְנוּ לְהַעֲלוֹתָהּ לִמְקוֹם שָׁרְשָׁהּ

ובמה ?

דהנה יש שני מיני דינים

א, דִּינָא דִּמְסָאֳבָא, בְּחִינַת 'נָחָשׁ הִטִּיל זֻהֲמָא בְּחַוָּה'

ויש דינא קדישא כמו שכתוב "אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ"

וְהַתְחָלַת הִתְקָרְבוּת הוּא הִתְרַחֲקוּת

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמַּצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה, מַצְדִּיקִים עָלָיו אֶת הַדִּין מִלְּמַעְלָה

וְהוּא בְּחִינַת מחִין דְּקַטְנוּת, וְהוּא בְּחִינַת: "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק"

כִּי אַבְרָהָם הוּא חֶסֶד, וְיִצְחָק הוּא גְּבוּרָה

"פַּחַד יִצְחָק": "בִּגְבוּרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ"

וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי גָּבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ"

וְזֶהוּ, כִּי יִצְחָק הוּא בְּחִינַת אֱלהִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צְחוֹק עָשָׂה לִי אֱלהִים"

וְהוּא בָּא מִבְּחִינַת שָׂרָה, מִדַּת מַלְכוּת כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'שֶׁשָּׂרָה עַל כָּל הָעוֹלָם'

'וְדִינָא דְּמַלְכוּתָא דִּינָא': 'צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא', "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶך שָׁלֵם"

וְזֶהוּ בְּחִינַת קַטְנוּת, וְהוּא בְּחִינַת חֹשֶׁך

וְהוּא בְּחִינַת נֶפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נַפְשִׁי אִוִּיתִך בַּלַּיְלָה"

וְצָרִיך כָּל אָדָם, לֵילֵך מִקַּטְנוּת לְגַדְלוּת

וּכְשֶׁבָּא לְגַדְלוּת, הוּא בְּחִינַת: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם"

וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'עַל שֵׁם הַחָכְמָה נֶאֱמַר'

"וַיַּרְא אֱלהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב", 'וְאֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה'

וּשְׁנֵי בְּחִינוֹת אֵלּוּ, הֵן בְּחִינוֹת 'הוֹשַׁעְנָא רַבָּא וְשִׂמְחַת תּוֹרָה'

שֶׁהֵן בְּחִינוֹת יִצְחָק וְיַעֲקב

כִּי 'הוֹשַׁעְנָא רַבָּא', הוּא בְּחִינַת דִּבּוּר בְּלא דֵּעָה

וְהוּא בְּחִינַת עֲרָבָה, כִּי 'עֲרָבָה דּוֹמָה לִשְׂפָתַיִם'

כִּדְאִיתָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ

'אִית מָאן דְּלָעֵי בְּאוֹרַיְתָא וּמְגַמְגֵּם בָּהּ בְּגִמְגּוּמָא דְּלָא יָדַע

כָּל מִלָּה וּמִלָּה סָלְקָא לְעֵילָא

וְקֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא חָדֵי בְּהַאי מִלָּה

וְקַבִּיל לַהּ

וְנָטַע לַהּ סָחֳרָנִין דְּהַאי נַחֲלָא

וְאִתְעֲבִדוּ מֵאִנּוּן מִלִּין אִילָנִין רַבְרְבִין, וְאִקְרוּן עַרְבֵי נַחַל'

וְשִׂמְחַת תּוֹרָה, הוּא בְּחִינַת דִּבּוּר בְּדֵעָה

וְהוּא הַחִיּוּת שֶׁל הַנֶּפֶשׁ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר: 'זַכָּאִין אִנּוּן דְּיָדְעִי אוֹרְחוֹי דְּאוֹרַיְתָא וּמִשְׁתַּדְּלִי בָּהּ בְּארַח מִישׁוֹר

דְּאִנּוּן נָטְעִין אִילָנָא דְּחַיִּין לְעֵלָּא דְּכלָּא אַסְוָתָא' וְכוּ'

"שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ"

כִּי שֶׁמֶשׁ הוּא בְּחִינַת יַעֲקב שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּבּוּר בְּדֵעָה

וְהוּא בְּחִינַת אִילָנָא דְּאַסְוָתָא

וְזֶה מַאֲמַר הַכָּתוּב: "שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלהִים"

כִּי בְּחִינוֹת יִצְחָק וְיַעֲקב, הֵם בְּחִינוֹת דִּין וְרַחֲמִים

"וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה"

כִּי הַלְּבָנָה הוּא בְּחִינַת יִצְחָק

וְהַחַמָּה הוּא בְּחִינַת יַעֲקב

וְסִימָן שֶׁיֵּדַע אָדָם אִם הוּא בִּבְחִינַת דִּינָא דִּמְסָאֳבָא

וְאִם הוּא בִּבְחִינַת דִּינָא קַדִּישָׁא

סִימָן לַדָּבָר, תְּפִילָּה

כְּשֶׁאֵין בּוֹ בִּיטּוּל תְּפִילָּה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אֵיזֶהוּ יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה, כּל שֶׁאֵין בּוֹ בִּיטּוּל תְּפִילָּה'

שֶׁנֶּאֱמַר "בָּרוּך ה' אֲשֶׁר לא הֵסִיר תְּפִילָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי"

וּתְפִילָּה הוּא בְּחִינַת פָּנִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיַּסֵּב חִזְקִיָּה פָּנָיו וַיִּתְפַּלֵּל"

וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "הִסְתַּרְתָּ פָנֶיך הָיִיתִי נִבְהָל"

וְזֶה מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י לְפִי שֶׁהָיוּ לֵיצָנֵי הַדּוֹר אוֹמְרִים.

מֵאֲבִימֶלֶך נִתְעַבְּרָה שָׂרָה, בְּחִינַת סִטְרָא דִּמְסָאֳבָא

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא צָר קְלַסְתֵּר פָּנִים שֶׁל יִצְחָק דּוֹמֶה לוֹ

וְהָיוּ הַכּל מוֹדִים שֶׁאַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק

פֵּרוּשׁ שֶׁהַדִּין, הוּא בְּחִינַת דִּינָא קַדִּישָׁא

וּמִסִּטְרָא דְּאַבְרָהָם, הוֹלִיד יִצְחָק

וּבִבְחִינַת דִּין זֶה, שֶׁהוּא הַנֶּפֶשׁ, יֵשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת

יַעֲקב, הוּא הַדִּבּוּר

וּבְחִינַת עֵשָׂו הוּא הַסִּיגִים

וְהוּא בְּחִינַת: "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא"

וְזֶה פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, יַעֲקב וְעֵשָׂו

וּכְשֶׁבָּא אֶל בְּחִינַת יַעֲקב, הוּא הַחָכְמָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: 'וְחַכְּמַנִי'

אָז נִתְרַפֵּא בְּחִינַת הַנֶּפֶשׁ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ"

וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ"

וְהַדִּבּוּר בְּלא דֵּעָה נִקְרָא צֶדֶק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן"

וּכְשֶׁבָּא אֶל בְּחִינַת יַעֲקב, הִיא הַחָכְמָה נִקְרָא צְדָקָה

וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק: "אֲנִי הַמְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ"

דְּהַיְנוּ הַנֶּפֶשׁ שֶׁהָיָה מִקּדֶם בְּלא יְדִיעָה

וְנוֹשַׁע עַל יְדֵי הַצְּדָקָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּבּוּר בִּידִיעָה

וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶיך", שֶׁהִיא מִדַּת מַלְכוּת

וּכְשֶׁבָּא אֶל בְּחִינַת חָכְמָה נִתַּקֵּן הַנֶּפֶשׁ, וּמַעֲלֵהוּ לְשָׁרְשׁוֹ

כִּי טִפַּת הַזֶּרַע נִמְשֶׁכֶת מֵהַמּחַ, 'וּמחָא חָכְמָה'

וְכָל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁצָּרִיך הָאָדָם לַעֲבד הַבּוֹרֵא

הוּא רַק שֶׁיִּתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ

וְהַחָכְמָה נִקְרָא כָּבוֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְאִם אָב אֲנִי אַיֵּה כְּבוֹדִי"

וְאָב נִקְרָא חָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אַבְרֵך", פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'אָב בְּחָכְמָה'

וְעַל יְדֵי חָכְמָה נִתְחַדְּשׁוּ הָעוֹלָמוֹת

כִּי קֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא בְּאוֹרַיְתָא בְּרָא עָלְמִין

וְהַתּוֹרָה נִקְרָא חָכְמָה

וְיִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה

וּכְשֶׁבָּא הַנֶּפֶשׁ אֶל הַחָכְמָה, אֲזַי נִתְחַדֵּשׁ הָעוֹלָם

וְיַעֲקב הוּא בְּחִינַת שָׁמַיִם

וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק "רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלהִים"

כְּשֶׁהוּא מַעֲלֶה בְּחִינַת נֶפֶשׁ, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱלהִים, דִּינָא קַדִּישָׁא

לִבְחִינַת יַעֲקב שֶׁהוּא שָׁמַיִם, בְּחִינַת חָכְמָה

אָז "עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶך", שֶׁנִּתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ

[זאת הַתּוֹרָה שֶׁבְּסִימָן זֶה, לא שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, וְהוּא מִלְּשׁוֹן הַחֲבֵרִים כַּנַּ"ל. וְהַמְעַיֵּן יִרְאֶה בְּעֵינָיו שֶׁהַלָּשׁוֹן מְגֻמְגָּם מְאד, וְחָסֵר הַרְבֵּה, וְגַם מַה שֶּׁנִּכְתַּב הוּא שֶׁלּא כְּסֵדֶר. עַל כֵּן אָמַרְתִּי לְבָאֵר קְצָת כְּפִי מַה שֶּׁהֵבַנְתִּי מִדְּבָרִים אֵלּוּ הַנִּכְתָּבִים כָּאן]

כִּי צָרִיך כָּל אָדָם לְרַפְּאוֹת נַפְשׁוֹ

דְּהַיְנוּ לְהַעֲלוֹתָהּ לִמְקוֹם שָׁרְשָׁהּ

וְזֶה עַל יְדֵי שֶׁמִּתְיַגֵּעַ בַּתּוֹרָה, עַד שֶׁזּוֹכֶה לֵידַע אוֹתָהּ וְלַהֲבִינָהּ

כִּי יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי דִּינִים

כִּי יֵשׁ דִּינָא דִּמְסָאֳבָא, בְּחִינַת נָחָשׁ הִטִּיל זֻהֲמָא בְּחַוָּה

וְיֵשׁ דִּינָא קַדִּישָׁא בְּחִינַת: "אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ"

וְזֶהוּ בְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַהִתְקָרְבוּת

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, 'כָּל הַמַּצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה מַצְדִיקִים עָלָיו אֶת הַדִּין מִלְּמַעְלָה'

דְּהַיְנוּ כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לְהַצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ וּלְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אֲזַי מַצְדִיקִים עָלָיו אֶת הַדִּין

דְּהַיְנוּ שֶׁנִּמְשָׁכִים עָלָיו דִּינִים וְיִסּוּרִים

וְאֵלּוּ הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים הֵם נִרְאִין כְּהִתְרַחֲקוּת

כְּאִלּוּ רוֹצִים לְהַרְחִיקוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם

וּבֶאֱמֶת זֶה הַהִתְרַחֲקוּת הוּא עִקַּר הַהִתְקָרְבוּת

כִּי אֵלּוּ הַדִּינִים וְהַהִתְרַחֲקוּת הֵם לְטוֹבָתוֹ, בְּחִינַת "אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ"

כְּדֵי שֶׁיַּעֲמד בַּנִּסָּיוֹן הַזֶּה, וְיִתְגַּבֵּר וְיִתְאַמֵּץ לְהִתְקָרֵב יוֹתֵר

[וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁהַמְּנִיעוֹת הֵם בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק

וְעוֹד מְבאָר מִזֶּה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת]

וְעַל כֵּן, זֶה הַדִּין הוּא בְּחִינַת דִּינָא קַדִּישָׁא

רַק שֶׁהוּא בְּחִינַת מחִין דְּקַטְנוּת

שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַדִּין כַּיָּדוּעַ

וְזֶהוּ בְּחִינַת "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק"

כִּי אַבְרָהָם הוּא בְּחִינַת חֶסֶד

וְיִצְחָק הוּא בְּחִינַת גְּבוּרָה, בְּחִינַת פַּחַד יִצְחָק

הַיְנוּ, שֶׁזֶּה הַדִּין הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת יִצְחָק

הוּא נוֹלָד וְנִמְשָׁך מֵאַבְרָהָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד

כִּי בֶּאֱמֶת בְּזֶה הַדִּין מְלֻבָּשׁ חֶסֶד גָּדוֹל, כִּי הוּא לְטוֹבָתוֹ

בְּחִינַת "אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ" כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת "בִּגְבוּרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ"

שֶׁבְּתוֹך הַגְּבוּרוֹת וְהַדִּינִים מְלֻבָּשׁ בָּהֶם יֵשַׁע יְמִינוֹ, בְּחִינַת חֶסֶד

כִּי זֶה הַדִּין נִמְשָׁך מֵחֶסֶד, בְּחִינַת "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ בְּחִינַת "כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ"

שֶׁהַגְּבוּרוֹת הֵם חֲסָדִים בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל

כְּדֵי שֶׁיִּתְקָרֵב עַל יְדֵי זֶה יוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל

אֲבָל צָרִיך כָּל אֶחָד לִרְאוֹת לְהַמְתִּיק זֶה הַדִּין

כִּי הַדִּינִים הֵם מִבְּחִינַת מחִין דְּקַטְנוּת

וְצָרִיך כָּל אָדָם לֵילֵך מִקַּטְנוּת לְגַדְלוּת

וְעַל יְדֵי זֶה יַמְתִּיק אֶת הַדִּין שֶׁהוּא בְּחִינַת יִצְחָק

כִּי יִצְחָק הוּא בְּחִינַת דִּין, בְּחִינַת אֱלהִים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צְחוֹק עָשָׂה לִי אֱלהִים"

כִּי יִצְחָק נוֹלָד מִשָּׂרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת

כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'שֶׁנִּקְרֵאת שָׂרָה עַל שֵׁם שֶׁשָּׂרָה עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ'

וּמַלְכוּת הוּא בְּחִינַת דִּין, בְּחִינַת דִּינָא דְּמַלְכוּתָא דִּינָא

וְעִקַּר הַדִּין הוּא, כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת מחִין דְּקַטְנוּת

שֶׁאָז נִקְרֵאת הַמַּלְכוּת צֶדֶק כַּיָּדוּעַ

כִּי צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא, בְּחִינַת "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶך שָׁלֵם"

וְאָז כְּשֶׁהַמַּלְכוּת הִיא בִּבְחִינַת צֶדֶק

אָז הוּא בְּחִינַת מחִין דְּקַטְנוּת, בְּחִינַת דִּינִים

שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁך הַדִּין שֶׁל יִצְחָק

שֶׁהוּא בְּחִינַת חֹשֶׁך, בְּחִינַת "וַתִּכְהֶין עֵינָיו מֵרְאוֹת"

שֶׁהוּא בְּחִינַת לַיְלָה, בְּחִינַת "וְלַחֹשֶׁך קָרָא לָיְלָה"

וְזֶהוּ בְּחִינַת נֶפֶשׁ, בְּחִינַת "נַפְשִׁי אִוִּיתִך בַּלַּיְלָה"

וְצָרִיך כָּל אָדָם לֵילֵך מִקַּטְנוּת לְגַדְלוּת

וּלְהַמְתִּיק הַדִּין שֶׁבָּא מִבְּחִינַת מחִין דְּקַטְנוּת

וּכְשֶׁבָּא לִבְחִינַת מחִין דְּגַדְלוּת

זֶהוּ בְּחִינַת "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'עַל שֵׁם הַחָכְמָה נֶאֱמַר'

כִּי עִקַּר הַהַמְתָּקָה הוּא עַל יְדֵי חָכְמָה, בְּחִינַת מחִין דְּגַדְלוּת

דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי יְדִיעַת הַתּוֹרָה

וְתוֹרָה אוֹר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיַּרְא אֱלהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב"

'וְאֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה'

הַיְנוּ, כִּי הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת אוֹר

שֶׁהִיא הֶפֶך הַחֹשֶׁך, שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּין כַּנַּ"ל

כִּי עַל יְדֵי יְדִיעַת הַתּוֹרָה נִמְתָּק הַדִּין

וְסִימָן שֶׁיֵּדַע הָאָדָם אִם הוּא בִּבְחִינַת דִּינָא דִּמְסָאֳבָא

וְאִם הוּא בִּבְחִינַת דִּינָא קַדִּישָׁא

סִימָן לַדָּבָר, תְּפִילָּה

כְּשֶׁאֵין בּוֹ בִּיטּוּל תְּפִילָּה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, 'אֵיזֶה יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה, כָּל שֶׁאֵין בּוֹ בִּיטּוּל תְּפִילָּה'

שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּרוּך ה' אֲשֶׁר לא הֵסִיר תְּפִילָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי"

וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "הִסְתַּרְתָּ פָנֶיך הָיִיתִי נִבְהָל"

'פָּנִים', זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו וְכוּ' וַיִּתְפַּלֵּל"

הַיְנוּ כְּשֶׁהוּא הַסְתָּרַת פָּנִים, חַס וְשָׁלוֹם

דְּהַיְנוּ בִּיטּוּל תְּפִילָּה, חַס וְשָׁלוֹם

אָז הוּא דִּין קָשֶׁה, חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת "הִסְתַּרְתָּ פָנֶיך הָיִיתִי נִבְהָל" כַּנַּ"ל

נִמְצָא, שֶׁיִּצְחָק הוּא בְּחִינַת דִּינָא קַדִּישָׁא

שֶׁנִּמְשָׁך מִצַּד הַחֶסֶד

בְּחִינַת "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" כַּנַּ"ל

וְזֶה מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק זֶה

'לְפִי שֶׁהָיוּ לֵיצָנֵי הַדּוֹר אוֹמְרִים מֵאֲבִימֶלֶך נִתְעַבְּרָה שָׂרָה'

הַיְנוּ בְּחִינַת סִטְרָא דִּמְסָאֳבָא

הַיְנוּ, שֶׁהַדִּין שֶׁל יִצְחָק שֶׁנּוֹלַד מִשָּׂרָה

נִמְשַׁך מִסִּטְרָא דִּמְסָאֳבָא, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲבִימֶלֶך

וְעַל כֵּן צָר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא קְלַסְתֵּר פָּנִים שֶׁל יִצְחָק

דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם

וְהָיוּ הַכּל מוֹדִים שֶׁאַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק

פֵּרוּשׁ שֶׁהַדִּין הוּא בְּחִינַת דִּינָא קַדִּישָׁא

וּמִסִּטְרָא דְּאַבְרָהָם בְּחִינַת חֶסֶד, נוֹלָד יִצְחָק כַּנַּ"ל

וְהַמְתָּקַת הַדִּין שֶׁל יִצְחָק, עַל יְדֵי הַחָכְמָה, שֶׁהוּא יְדִיעַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל

זֶה בְּחִינַת יַעֲקב שֶׁנּוֹלַד מִיִּצְחָק

כִּי מִבְּחִינַת הַדִּין הַזֶּה בְּחִינַת יִצְחָק שֶׁהוּא בְּחִינַת הַנֶּפֶשׁ כַּנַּ"ל

נוֹלָדִים שְׁתֵּי בְּחִינוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת יַעֲקב וְעֵשָׂו

יַעֲקב, הוּא בְּחִינַת הַחָכְמָה, בְּחִינַת דִּבּוּר בִּידִיעָה

שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּין שֶׁל יִצְחָק

וְעֵשָׂו, הוּא בְּחִינַת הַסִּיגִים וְהַפְּסֹלֶת גָּמוּר שֶׁמִּשְׁתַּלְשְׁלִין וְיוֹרְדִין מִבְּחִינַת הַדִּין

וְהוּא בְּחִינַת "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא"

וְזֶהוּ: "אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם"

וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י 'יַעֲקב וְעֵשָׂו'

כִּי הַמְתָּקַת הַדִּין שֶׁל יִצְחָק, הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקב

שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּבּוּר בְּדֵעָה

כִּי יַעֲקב הוּא בְּחִינַת חָכְמָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַיַּעְקְבֵנִי", וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוֹס 'וְחַכְּמַנִי'

כִּי יֵשׁ דִּבּוּר בְּלא דֵּעָה, וְיֵשׁ דִּבּוּר בְּדֵעָה

וּשְׁנֵי בְּחִינוֹת אֵלּוּ, הֵן בְּחִינַת 'הוֹשַׁעְנָא רַבָּא וְשִׂמְחַת תּוֹרָה'

שֶׁהֵן בְּחִינַת יִצְחָק וְיַעֲקב

כִּי 'הוֹשַׁעְנָא רַבָּא', הוּא בְּחִינַת דִּבּוּר בְּלא דֵּעָה

שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲרָבָה

כִּי עֲרָבָה דּוֹמָה לִשְׂפָתַיִם

כִּי אִיתָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ 'אִית מָאן דְּלָעֵי בְּאוֹרַיְתָא וּמְגַמְגֵּם בָּהּ בְּגִמְגּוּמָא דְּלָא יָדַע

כָּל מִלָּה וּמִלָּה סָלְקָא לְעֵלָּא

וְקֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא חָדֵי בְּהַאי מִלָּה

וְנָטַע לַהּ סָחֳרָנִין דְּהַהוּא נַחֲלָא

וְאִתְעֲבִדוּ מֵאִנּוּן מִלִּין אִילָנִין רַבְרְבִין, וְאִקְרוּן עַרְבֵי נַחַל'

נִמְצָא שֶׁעַרְבֵי נַחַל הֵם בְּחִינַת דִּבּוּר בְּלא דֵּעָה

וְזֶהוּ בְּחִינַת הוֹשַׁעְנָא רַבָּא שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּין

בְּחִינַת פַּחַד יִצְחָק, שֶׁנִּמְשָׁך מִמּחִין דְּקַטְנוּת

וְעַל כֵּן הַדִּבּוּר בְּלא דַּעַת עֲדַיִן

אֲבָל שִׂמְחַת תּוֹרָה, הוּא בְּחִינַת דִּבּוּר בְּדֵעָה

וְהוּא הַחִיּוּת שֶׁל הַנֶּפֶשׁ

כִּדְאִיתָא בַּזוהַר: 'זַכָּאִין אִנּוּן דְּיָדְעִין אוֹרְחוֹי דְּאוֹרַיְתָא, וּמִשְׁתַּדְּלִי בָּהּ בְּארַח מִישׁוֹר, דְּאִנּוּן נָטְעִין אִילָנָא דְּחַיֵּי לְעֵלָּא דְּכלָּא אַסְוָתָא'

וְזֶה בְּחִינַת יַעֲקב, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת מחִין דְּגַדְלוּת

שֶׁהוּא בְּחִינַת רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ, בְּחִינַת "שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ"

כִּי שֶׁמֶשׁ, הוּא בְּחִינַת יַעֲקב

[כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ"]

שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת דִּבּוּר בְּדֵעָה

שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה, בְּחִינַת שִׂמְחַת תּוֹרָה

שֶׁהוּא בְּחִינַת אִילָנָא דְּאַסְוָתָא כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת "שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלהִים"

'ה' אֱלהִים', זֶה בְּחִינַת רַחֲמִים וְדִין

בְּחִינַת יַעֲקב וְיִצְחָק

שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן

וְזֶה בְּחִינַת "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה"

כִּי הַלְּבָנָה הִיא בְּחִינַת יִצְחָק

וְהַחַמָּה הִיא בְּחִינַת יַעֲקב

וְצָרִיך לְהַמְתִּיק הַדִּין שֶׁל יִצְחָק, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְבָנָה

עַל יְדֵי בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקב

עַד שֶׁיִּהְיֶה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה

וְאָז נַעֲשֶׂה מִצֶּדֶק צְדָקָה, בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא

כִּי כְּשֶׁהַמַּלְכוּת בִּבְחִינַת דִּין, נִקְרֵאת צֶדֶק

וּכְשֶׁמַּמְתִּיקִין אוֹתָהּ עַל יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקב, אֲזַי הִיא בִּבְחִינַת צְדָקָה

בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ צְדָקָה

שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּבּוּר בְּדֵעָה

בְּחִינַת "אֲנִי ה' הַמְדַבֵּר בִּצְדָקָה וְרַב לְהוֹשִׁיעַ"

כִּי הַנֶּפֶשׁ שֶׁהָיָה מִקּדֶם בִּבְחִינַת דִּין

בִּבְחִינַת צֶדֶק, בִּבְחִינַת מחִין דְּקַטְנוּת, בְּחִינַת דִּבּוּר בְּלא דֵּעָה

כְּשֶׁעוֹלָה מִצֶּדֶק לִצְדָקָה, זֶהוּ הַמְתָּקָתָהּ וִישׁוּעָתָהּ

בְּחִינַת "מְדַבֵּר בִּצְדָקָה וְרַב לְהוֹשִׁיעַ" וְכַנַּ"ל

וְזֶהוּ בְּחִינַת "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ"

'תּוֹרַת ה' תְּמִימָה', הַיְנוּ חָכְמַת הַתּוֹרָה, בְּחִינַת דִּבּוּר בְּדֵעָה

זֶהוּ עִקַּר הַהַמְתָּקָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ

בְּחִינַת מְשִׁיבַת נָפֶשׁ וְכַנַּ"ל

וְזֶהוּ בְּחִינַת: "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶיך", שֶׁנֶּאֱמַר בְּשֶׁבַח הַתּוֹרָה

'לְשָׁרֶיך', זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת

בְּחִינַת 'שֶׁשָּׂרָה עַל כָּל הָעוֹלָם', שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁך הַדִּין שֶׁל יִצְחָק

וְהַתּוֹרָה, הִיא הָרְפוּאָה וְהַהַמְתָּקָה שֶׁל הַדִּין הַזֶּה כַּנַּ"ל

כִּי כְּשֶׁבָּא לְחָכְמַת הַתּוֹרָה נִתְתַּקֵּן הַנֶּפֶשׁ, וּמַעֲלֵהוּ לְשָׁרְשׁוֹ

כִּי טִפַּת הַזֶּרַע שֶׁל הוֹלָדַת הַנֶּפֶשׁ נִמְשֶׁכֶת מֵהַמּחַ

וּמחָא, חָכְמָה

כִּי יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה

וְהַמַּחֲשָׁבָה הִיא חָכְמָה

שֶׁהִיא שׁרֶשׁ נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, וְשׁרֶשׁ כָּל הָעוֹלָמוֹת

כִּי שׁרֶשׁ כֻּלָּם הוּא חָכְמַת הַתּוֹרָה

כִּי בְּאוֹרַיְתָא קֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא בְּרָא עָלְמִין

וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת חָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֲנִי חָכְמָה" וְכוּ'

וּכְשֶׁזּוֹכֶה הַנֶּפֶשׁ לְחָכְמַת הַתּוֹרָה, זֶהוּ בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם

כִּי חִדּוּשׁ כָּל הָעוֹלָמוֹת הָיָה עַל יְדֵי חָכְמָה, שֶׁהוּא הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל

וַאֲזַי כְּשֶׁזּוֹכֶה לַחָכְמָה, אֲזַי נִתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך

שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁל כָּל עֲבוֹדוֹת הָאָדָם

כִּי תַּכְלִית כָּל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁצָּרִיך הָאָדָם לַעֲבד אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַך

הוּא רַק כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ: "לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו" וְכוּ'

וְהַכָּבוֹד נִתְגַּלֶּה עַל יְדֵי הַחָכְמָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְאִם אָב אֲנִי אַיֵּה כְּבוֹדִי"

וְאָב הוּא בְּחִינַת חָכְמָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אַבְרֵך, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: אָב בְּחָכְמָה

וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק, רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלהִים זֶה בְּחִינַת יַעֲקב

[כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר]

כְּשֶׁהוּא מַעֲלֶה בְּחִינַת נֶפֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלהִים, דִּינָא קַדִּישָׁא

לִבְחִינַת יַעֲקב, שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁמַיִם, בְּחִינַת חָכְמָה

אֲזַי, עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶך

אֲזַי נִתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ כַּנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלא - צָרִיך לְהִתְיָרֵא וְלִפְחֹד מִן הַכָּבוֹד
...להתירא ולפחד מן הכבוד צריך להתירא ולפחד מן הכבוד כי כבוד הוא סכנה גדולה, סכנות נפשות כי הוא דן את כל הדינים, כמו שכתוב: "מלך הכבוד" כי כבוד הוא בחינת מלכות הדן את הכל ואזי הכל חוקרים ושואלין "מי הוא זה מלך הכבוד" אם הוא ראוי לזה "ונקדש בכבודי" 'אל תקרי בכבודי אלא במכבדי' כי על ידי הכבוד יוכל לגרם לו מיתה, חס ושלום ואזי הוא נשקל במאזנים אם, חס ושלום, יפגם בהכבוד כחוט השערה שלא יקבלו כמו שצריך אזי, חס ושלום, כף חובה מכרעת וזה: נקרא "מאזני צדק" כי 'צדק מלכותא קדישא' שהוא בחינת כבוד, מלך הכבוד כנ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלט - עַל יְדֵי מַחֲלקֶת אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר
...ח"א - תורה רלט - על ידי מחלקת אי אפשר לדבר על ידי מחלקת אי אפשר לדבר כי עקר הדבור הוא משלום, כמו שכתוב: "אדברה נא שלום" ועל כן צריך כל אחד קדם התפילה לקבל על עצמו מצות עשה: "ואהבת לרעך כמוך" כדי שעל ידי זה שיש אהבה ושלום על ידי זה יוכל לדבר בתפילה אבל כשאין שלום ויש מחלקת, אי אפשר לדבר ועל כן אפילו אם אחד רוצה שלום רק שהם חולקין עליו עם כל זה אין השלום בשלמות על כן אי אפשר לדבר ולהתפלל אף שהוא איש שלום מאחר שהם חולקין עליו וזה שאמר דוד המלך, עליו השלום,: "אני שלום" כי אני איש שלום ומצדי היה שלום...
שיחות הר"ן - אות עה
...ספר רבנו זכרונו לברכה עמנו הרבה והזהיר מאד להכריח את עצמו להתפלל בכונה גדולה, דהינו לקשר המחשבה אל הדבור בקשר אמיץ וחזק שיטה אזנו היטב היטב וישמע מה שהוא מדבר בתפילה וזה עקר תפילה בכונה ולא היה מצוה להתפלל עם כונות ממש על פי כתבי האר"י זכרונו לברכה אפילו לאותן האנשים שהיו לומדים כתבי האר"י על פי פקדתו ואמר שעקר שלמות התפילה הוא ברוך אתה ה' וכו' וכו' כפשוטו וזה עקר כונת התפילה שיכון פרוש המלות וישמע היטב מה שהוא אומר והיה מתלוצץ מאד מאד מאותן האומרים שאין צריכין להכריח עצמו לתפילה והיה מזהיר מאד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יד - לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם
...- תורה יד - להמשיך שלום בעולם [לשון רבנו, זכרונו לברכה] תקעו בחדש שופר בכסא וכו' א. להמשיך שלום בעולם צריך להעלות כבוד הקדוש ברוך הוא לשרשו הינו ליראה כמו שכתוב: "ליראה את השם הנכבד" ב. ואי אפשר להעלות את הכבוד אלא על ידי תורת חסד "ותורת חסד" אמרו חכמינו, זכרונם לברכה . 'זהו הלומד תורה על מנת ללמדה' כי זה עקר כבודו כמובא בזוהר 'בשעתא דשאר עכו"ם אתין ואודן לקדשא בריך הוא, כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא עלא ותתא, כמו גבי יתרו: בשעתא דאמר יתרו: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים", כדין אסתלק ואתיקר...
שיחות הר"ן - אות נח
שיחות הר"ן - אות נח כשחושבין תורה צריך להיות חושב הדבר תורה שרוצה לחדש בה לחשב ולחזר במחשבתו אותו הפסוק או אותו הענין כמה וכמה פעמים הרבה מאד ולהיות נוקש ודופק על הפתח עד שיפתחו לו. יש דבר שפורח במחשבה כמו זריקה ואחר כך פורח מהמחשבה וצריך שיהיה לזה בריה ואיש חיל כנזכר לעיל לרדף ולרוץ אחריה להשיגה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עד - אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה
...פורים קורין פרשת פרה אחר פורים קורין פרשת פרה, שהיא הכנה לפסח כי פרשת פרה קורין, כדי שיהיו נזהרין לטהר מטמאת מת כדי שיהיו טהורין לעשות הפסח פור, כי פורים על שם הפר, ואחר כך נעשה פר"ה כי גם פורים הוא בודאי הלוך ודרך לפסח "שפתותיו שושנים נטפות מור עבר" שפתותיו זה בחינת פסח פה סח שושנה היא אסתר, [שושנה גימטריא אסתר] נטפות מור עבר זה בחינת מרדכי מר דרור, לשון חרות, בחינת חרות של פסח ועל כן צרוף של פורים מרמז בפסח, בפסוק: "שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב, כי בו יצאת ממצרים ולא יראו פני...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב
...- ראיתי מנורת זהב ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה וכו' (זכריה ד', הפטרת שבת חנוכה) א. הנה יקר גנוחי ונה [שקורין קרעכץ] מאיש ישראלי כי הוא שלמות החסרונות כי על ידי בחינת הנשימה שהוא הרוח חיים נברא העולם כמו שכתוב: "וברוח פיו כל צבאם" וחדוש העולם יהיה גם כן בבחינת הרוח כמו שכתוב: "תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה" והוא גם כן חיות האדם כי חיות האדם הוא הנשימה כמו שכתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים" וכתיב: "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו" וכמו שאמרו חכמים: 'אם תחסר הנשימה תחסר החיים' נמצא, כי עקר חיות כל...
האם מי שמסיים את התיקון שלו מת?
...מה קורה למי שמסיים את התיקון שלו כאן בעולם הזה, האם הוא מת? תשובה: לשואל היקר, המחשבה הזאת שמי שמסיים את התיקון של כאן בעולם הזה, אז מיד הוא מת, זה לא יותר מאשר מיתוס בלבד, שאין לו שום אחיזה במציאות. הקב"ה הוא מושלם. אז האם זה מונע מהעולם להיות קיים? (העולם בייחס להשי"ת הוא כמו הגוף ביחס לנשמה). המשיח אמור להיות מושלם. אז האם הוא יהיה אדם מת, כי הלא הוא צריך להיות אדם מתוקן בשלמות? האם כאשר יבוא המשיח וכולם יגיעו לתכלית שלהם, האם הם ימותו מיד ברגע שהם יגיעו לתיקון שלהם? בעקרון אין שום קשר מכל ס
שיחות הר"ן - אות קב
...און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו" אבל שכחתי הענין אך זאת אני זוכר מה שפרש סוף הפסוק "ותרועת מלך בו" ותרועת לשון שבירה כמו שכתוב "תרעם בשבט ברזל" הינו כשמשברין את הכפירות אזי "מלך בו" הינו שמוצאין את המלך יתברך גם בתוך הכפירות עצמן כי גם בהכפירות בעצמן מלבש חיותו יתברך גם אמר שהמחקרים גם חייהם אינם חיים כלל אפילו בעולם הזה כי תכף כשיש להם איזה דבר שאינו כרצונם מכל שכן כשיש להם איזה צרה אזי אין להם למי לפנות מאחר שתולין בטבע חס ושלום, רחמנא לצלן ואין להם במה להחיות את עצמן כ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נג - עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א
...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] עקר הולדה תלוי בה"א, בבחינת: "הא לכם זרע" ואברהם ושרה לא הולידו, עד שהגיעו לה"א הזאת כי עקר הולדה על ידי הדעת בבחינת "וידע אדם" וכו', 'וקטן אינו מוליד' ועקר הדעת, הינו שישתמש בדעתו הינו שיוציא את שכלו מכח אל הפעל כי גם לקטן יש דעת אבל אצל הקטן עדין הדעת בכח ולא בפעל כי לא השתמש בדעתו, ולא הוציא אותו מכח אל הפעל ומי שהוא שלם בדעתו שהוציא אותו מכח אל הפעל והשיג בדעתו מה שאפשר לדעת האדם להשיג בדעתו אזי הוא קרוב לדעת הקדוש ברוך הוא ואין חלוק בין דעת האדם לדעת השם יתברך אלא...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 26_12_2025 השעה 02:23:13 - wesi2