ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ב - אֱמר אֶל הַכּהֲנִים
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] ויאמר ה' אל משה: אמר אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם: לנפש לא יטמא בעמיו (ויקרא כ"א). איתא בספרא דצניעותא (עיין אד"ר נשא ק"ל: ובא"ז האזינו רפ"ט פרק ב' זוהר תרומה קעז:) 'מנוקבא דפרדשקא משך רוחא דחיי למשיחא' א. כי עקר כלי זינו של משיח הוא התפילה שהוא בחינת חטם, כמו שכתוב (ישעיהו מ"ח) : "ותהלתי אחטם לך" ומשם עקר חיותו וכל מלחמתו שיעשה וכל הכבישות שיכבש הכל משם כמו שכתוב (שם י"א) : "והריחו ביראת ה'" וכו' זה בחינת חטם וזה עקר כלי זינו כמו שכתוב (בראשית מ"ח) : "בחרבי ובקשתי" ופרש רש"י: 'תפילה ובקשה' וכמו שכתוב (תהלים מ"ד) : "כי לא בקשתי אבטח וכו' באלוהים הללנו" (עיין ב"ב קכ"ג) בחינת: "תהלתי אחטם לך" ב. וזה הכלי זין צריך לקבל על ידי בחינת יוסף, הינו שמירת הברית כמו שכתוב (תהלים מ"ה) : "חגור חרבך על ירך" (עיין זוהר ויחי ר"מ: תהלים קל"ב). וכמו שכתוב "מפרי בטנך אשית לכסא לך" זה בחינת משיח, בחינת תפילה "אם ישמרו בניך בריתי", הינו על ידי בחינת יוסף ויוסף ששמר את הברית נטל את הבכורה, שהוא בחינת עבודת התפילה בחינות פי שנים. כי התפילה הוא פי שנים שנים שיש בהם שבחו של מקום ושאלת צרכיו (עיין ברכות ל"א) והוא בחינת (תהלים קמ"ט) : "וחרב פיפיות בידם" בחינת שתי פיות, בחינת פי שנים (בפ' ויחי) כי היא תלוי בשמירת הברית. [ועל כן יוסף בשביל שזכה לבחינת תפילה, שהיא בחינת "תהלתי אחטם" בחינת חיות הנמשך מנוקבא דפרדשקא כנ"ל, על כן נקרא בן פורת יוסף, שהם בחינת תרפ"ו אורות שהם שבעה שמות: ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ו, קס"א, קנ"א, קמ"ג, שעולין תרפ"ו, שמקבל מנוקבא דפרדשקא, כי פרדשקא בגימטריא תרפ"ו] ג. ומי שזכה לחרב הזה צריך לידע איך ללחם עם החרב שלא יטה אותה לימין או לשמאל ושיהא קולע אל השערה ולא יחטא. וזה אי אפשר אלא על ידי בחינת משפט כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא (הקדמה שניה לתיקונים דף י"ז:) הינו שקולע עם כלי זינו אל המקום הצריך ואינו מטה לימין ולא לשמאל, אלא לאמצע וזה בחינת (תהלים קי"ב) : "יכלכל דבריו במשפט" ובשביל זה קבל יוסף את הבכורה דוקא מיעקב כמו שכתוב (בראשית מ"ח) : "ואני נתתי לך" וכו' 'אני' דיקא, שהוא בחינת משפט וזה (תהלים פ"א) : "כי חק לישראל הוא", בחינת ברית כמו שכתוב: "חק בשארו שם" "משפט לאלהי יעקב" הינו שצריך יוסף לקבל זאת החרב מבחינת משפט כדי שיכלכל דבריו במשפט וזה (תהלים ע"ב) : "משפטיך למלך תן" ד. ועל ידי מה זוכה לבחינת משפט ? על ידי צדקה שעל ידי צדקה אוחזין במדת המשפט, כמו שכתוב (דברים ל"ג) : "צדקת ה' עשה ומשפטיו". וכמו שכתוב (תהלים צ"ט) : "משפט וצדקה ביעקב" וכו' כי צדקה הוא על ידי משפט כמו שכתוב (שם ע"ה) : "אלוהים שופט, זה ישפיל וזה ירים" שמוריש לזה, ומעשיר לזה וכשנותן צדקה הוא בבחינת 'זה ישפיל', שמחסר ממונו ובבחינת וזה ירים, שמעשיר לעני נמצא, שאוחז על ידי זה במדת משפט. ובשביל זה צריך להפריש צדקה קדם התפילה (בבא בתרא י ובשלחן ערוך ארח חיים סימן צ"ב סעיף י) כדי שיוכל לכלכל דבריו במשפט שיהא קולע אל השערה ולא יחטא וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא קכג:) 'למה נתן יעקב את הבכורה ליוסף ? בשביל שכלכל אותו. משל לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו' וכו'. כמו שכתוב (בראשית מ"ז) : "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו לחם לפי הטף" (יחזקאל כ"א) : כמו "הטף אל דרום" [לשון דבור] "לפי הטף", הינו שהיה שגורה תפילתו בפיו על ידי הצדקה ועל ידי הצדקה שעשה נתן לו יעקב, שהוא בחינת משפט את הבכורה שהוא בחינת תפילה כמו שכתוב: "ואני נתתי לך שכם" 'אני' דיקא, שהוא בחינת משפט. ה. ועקר של המחשבות זרות הם על ידי קלקול המשפט כי משפט הוא בחינת עינין (בראשית י"ד) כמו שכתוב: "ויבאו אל עין משפט" זה בחינת (דברים ל"ג) : "עין יעקב" ועל ידי קלקול משפט בא קלקול לעינין, כמו שכתוב (דברים ט"ז) : "כי השחד יעור עיני חכמים" זה בחינת מחשבות זרות שבתפילה, שהם עננין דמכסין על עינין כמו שכתוב (איכה ג) : "סכתה בענן לך" וכו' (עיין תיקונים תיקון כ"א דף נ:) ולעתיד שיתקן בחינת משפט, כמו שכתוב (ישעיהו א) : "ציון במשפט תפדה" אזי יתעבר עננין דמכסין על עינא (שם נ"ב) : "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" ובשביל זה נקרא יוסף (בראשית מ"ט) "בן פרת עלי עין". ו. וצריך כל אחד לכון בתפילתו, שיקשר עצמו לצדיקים שבדור כי כל צדיק שבדור הוא בחינת משה משיח כמו שמצינו, שהצדיקים קורין זה לזה משה, כמו 'משה שפיר קאמרת' (שבת ק"א:) ומשה זה בחינת משיח, כמו שכתוב (בראשית מ"ט) : "עד כי יבא שילה" 'דא משה משיח' (זוהר בראשית כ"ה: כ"ז) וכל תפילה ותפילה שכל אחד מתפלל הוא בחינת איבר מהשכינה, שהם אברי המשכן שאין שום אחד מישראל יכול לאעלא שיפא בשיפא כל חד לדוכתיה אלא משה בלחוד ובשביל זה צריך להביא ולקשר כל התפילות לצדיק הדור כמו שכתוב (שמות ל"ט) : "ויביאו את המשכן אל משה" והוא יודע לאעלא שיפא בשיפא ולעשות אותה קומה שלמה כמו שכתוב (שם מ) : "ויקם משה את המשכן" (עיין זוהר פקודי רל"ח:). וכל התורה שאדם לומד לשמר ולעשות כל האותיות הם ניצוצי נשמות והם נתלבשים בתוך התפילה, ונתחדשים שם בבחינת עבור כמובא בגלגולים שכל הנשמות באים בתוך המלכות בבחינת עבור ונתחדשים שם וזהו (תהלים י"ט) : "השמים מספרים כבוד אל", הינו התורה שהוא אש ומים, הינו בחינת הנשמות ובאים בתוך התפילה, שהוא בחינת כבוד אל כמו שכתוב (תהלים ס"ו) : "שימו כבוד תהלתו", בחינת: "תהלתי אחטם לך" (נ"א נקרא כבוד מצאתי), על שם שהיא מלבשת [בכת"י אותם] אותנו כי 'ר' יוחנן קרא למאניה מכבדותא' (שבת קי"ג) ועל ידי זה נקראת כבוד אל והן מאירין זה לזה הנשמות מאירין להתפילה בבחינת העלאת מין נוקבין והתפילה מאירה להנשמות בבחינת חדושין שהיא מחדשת אותם בבחינת עבור והנשמות המלבשין בתפילה, המובאות לצדיק שבדור, הם בבחינת (תהלים מ"ה) : "בתולות אחריה רעותיה מובאות לך" אמר רבה בר בר חנה: זמנא חדא הוה קאזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כורא דיתבא ליה חלתא אגביה, וקדחה אגמא עלויה סברינן יבשתא הוא, וסלקינן ואפינן ובשלינן אגביה. וכד חם גביה אתהפיך, ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא, הוה טבעינן (בבא בתרא עג:) פרוש רשב"ם: דיתבא חלתא אגביה = שהיה חול נקבץ על גבו: וקדח עשבים על החול: וסברינן יבשתא היא = איי הים היא. וזה שאמר רבה בר בר חנה: חזינן להאי כורא וכו' כי בגלותנו, כביכול, הקדוש ברוך הוא בהסתרת פנים, כמו שכתוב (תהלים ל) : "הסתרת פניך", שהוא בחינות רחמים ופנה ערף שהוא בחינות דין וכל תפילותינו ובקשתנו על זה שפנה ערף אלינו, שיחזר את פניו כמו שכתוב (שם פ"ו) : "פנה אלי" וכמו שכתוב (במדבר ו) : "יאר ה' פניו" וכשאנו רואים ארך הגלות ובכל יום אנחנו צועקים אליו ואינם נושעים ויש מעמנו בני ישראל שטועים, חס ושלום, בלבם, שכל התפילות הם לריק אבל באמת כל התפילות הצדיקים שבכל דור ודור הם מעלים אותם, ומקימים אותם כמו שכתוב: "ויקם משה את המשכן" ומעלין כל שיפא ושיפא לדוכתיה ובונין קומתה של השכינה מעט מעט עד שישתלם שעור קומתה אז יבוא משיח, דא משה וישלים אותה, ויקים אותה בשלמות וזה פרוש: חזינא להאי כורא הוא בחינת צדיק הדור, הנקרא דג (עיין מאורי אור ערך דג ובזוהר ויקרא מ"ב ובדף רע"ח:) זה בחינת משה משיח דיתבא ליה חלתא אגביה הינו התפילות שאנו מתפללים על זה, שכביכול פנה ערף אלינו יתבא ליה הינו: "ויביאו את המשכן אל משה" כי צריך להביא ולקשר את התפילה להצדיק שבדור וקדחי עלה אגמא הינו הנשמות הבאים עם התפילה בחינת "בתולות אחריה רעותיה" וכו' כי הנשמות הן נקראין עשבין כמו שכתוב (יחזקאל ט"ז) : "רבבה כצמח השדה נתתיך" וסברינן יבשתא הוא הינו שהתפילות אינם עושים פרות אבל באמת אינו כן, אלא סלקינן ואפינן ובשלינן הינו כל התפילות סלקינן ועולין וכל מה שמרבין בתפילה, נבנה השכינה ביותר ומכינה את עצמה לזווג וזה 'אפינן ובשלינן' כי אפיה ובשול הם הכנה לאכילה, לבחינת זווג כמו שכתוב (בראשית ל"ט) : "כי אם הלחם אשר הוא אוכל" כשישתלם קומה של כל השכינה הינו על ידי רב התפילות יכמרו רחמיו, ויתהפך מדת הדין למדת הרחמים וזה כד חם הינו כאשר יכמרו רחמיו גביה אתהפך, הינו שיתהפך מדת הדין למדת הרחמים ואי לא הוי מקרבינן לספינתא הינו: "למעני למעני אעשה זאת" (ישעיהו מ"ח) כדאיתא במדרש (ויקרא כ"ז) "מי הקדימני ואשלם לו" 'מי עשה לי מזוזה קדם שנתתי לו בית' וכו' נמצא, שכל מעשים טובים שלנו וכל התפילות הכל מאתו ואין ראוי לחשב לקבל שכר על שום דבר. ואף על פי שנראה, שעל ידי תפילתנו ותורתנו יהיה הגאלה אף על פי כן צריכין אנחנו לחסדו, שבחסדו יגאל אותנו אי לא מקרבינן לספינתא זה בחינת חסד כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (קידושין פ"ב) 'הספנין רבן חסידים' אי לא חסדו, טבעינן, חס ושלום, בגלות וזה פרוש: אמור אל הכהנים, בחינת תפילה כמו שכתוב (דברים כ"ו) : "את ה' האמרת היום" כהנים הם בחינת תורה בחינת נשמות כנ"ל כמו שכתוב (מלאכי ב) : "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה" וכו' אהרון בחינת משפט, כמו שכתוב (שמות כ"ח) : "ונשא אהרון את משפט בני ישראל" (חסר וצ"ל) כי צריך לזה בחינת משפט כנ"ל ואמרת אליהם, ואמרת דייקא (מצאתי בכת"י המועתק מכת"י רבינו ז"ל) כי צריך להביא כל התפילות לבחינת משה משיח (חסר וצ"ל) והוא יקים [אותם כמ"ש 'ויביאו את המשכן אל משה ויקם משה] את המשכן' (מכת"י) והוא יקים את המשכן וזה פרש רש"י: 'להזהיר הגדולים על הקטנים' הינו צדיק הדור, שהוא בחינת משה מאור הגדול יזהיר ויאיר את התפילה, שהיא בחינת מאור הקטן (עיין זוהר פקודי רל"ח:) ולנפש לא יטמא בעמיו הינו על ידי שמירת הברית כנ"ל כמובא בזוהר (עיין זוהר ויקרא ט"ו: ועיין זוהר פקודי רס"ג רס"ד ועיין ת"כ פ"ט) 'עקרא דיצרא בישא על ערין והיא עקרא דמסאבותא' וכשישמר את הברית, זוכה לבחינת תפילה כנ"ל וזוכה לבחינת "תהלתי אחטם לך" כי עקר הריח תלוי בטהרה כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סוטה מח:) 'משבטלה הטהרה בטלה הריח' (שם מט) שאמר: 'ריחא דחנוניתא אני מריח. אמר ליה: בני, טהרה יש בך'
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה: אֱמר אֶל הַכּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרון וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: לְנֶפֶשׁ לא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו .

אִיתָא בְּסִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא 'מִנּוּקְבָא דְּפַרְדַּשְׂקָא מָשַׁךְ רוּחָא דְּחַיֵּי לִמְשִׁיחָא'

א. כִּי עִקַּר כְּלֵי זֵינוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הוּא הַתְּפִילָּה

שֶׁהוּא בְּחִינַת חֹטֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ" וּמִשָּׁם עִקַּר חִיּוּתוֹ

וְכָל מִלְחַמְתּוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה וְכָל הַכְּבִישׁוֹת שֶׁיִּכְבּשׁ הַכּל מִשָּׁם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'" וְכוּ' זֶה בְּחִינַת חֹטֶם

וְזֶה עִקַּר כְּלֵי זֵינוֹ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'תְּפִילָּה וּבַקָּשָׁה'

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי לא בְקַשְׁתִּי אֶבְטַח וְכוּ' בֵּאֱלוהִים הִלַּלְנוּ"

בְּחִינַת: "תְּהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ"

ב. וְזֶה הַכְּלִי זַיִן צָרִיךְ לְקַבֵּל עַל יְדֵי בְּחִינַת יוֹסֵף, הַיְנוּ שְׁמִירַת הַבְּרִית

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ" .

וכמו שכתוב "מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ"

זֶה בְּחִינַת מָשִׁיחַ, בְּחִינַת תְּפִילָּה

"אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי", הַיְנוּ עַל יְדֵי בְּחִינַת יוֹסֵף

וְיוֹסֵף שֶׁשָּׁמַר אֶת הַבְּרִית

נָטַל אֶת הַבְּכוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲבוֹדַת הַתְּפִילָּה

בְּחִינוֹת פִּי שְׁנַיִם.

כִּי הַתְּפִילָּה הוּא פִּי שְׁנַיִם

שְׁנַיִם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם וּשְׁאֵלַת צְרָכָיו

וְהוּא בְּחִינַת: "וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם" בְּחִינַת שְׁתֵּי פִּיּוֹת, בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם

כִּי הִיא תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית.

[וְעַל כֵּן יוֹסֵף בִּשְׁבִיל שֶׁזָּכָה לִבְחִינַת תְּפִילָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת "תְּהִלָּתִי אֶחֱטָם" בְּחִינַת חִיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מִנּוּקְבָא דְּפַרְדַּשְׂקָא כַּנַּ"ל, עַל כֵּן נִקְרָא בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף, שֶׁהֵם בְּחִינַת תרפ"ו אוֹרוֹת שֶׁהֵם שִׁבְעָה שֵׁמוֹת: ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ו, קס"א, קנ"א, קמ"ג, שֶׁעוֹלִין תרפ"ו, שֶׁמְּקַבֵּל מִנּוּקְבָא דְּפַרְדַּשְׂקָא, כִּי פַּרְדַּשְׂקָא בְּגִימַטְרִיָּא תרפ"ו]

ג. וּמִי שֶׁזָּכָה לַחֶרֶב הַזֶּה

צָרִיךְ לֵידַע אֵיךְ לִלְחֹם עִם הַחֶרֶב

שֶׁלּא יַטֶּה אוֹתָהּ לְיָמִין אוֹ לִשְׂמאל

וְשֶׁיְּהֵא קוֹלֵעַ אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלא יַחֲטִא.

וְזֶה אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא עַל יְדֵי בְּחִינַת מִשְׁפָּט

כִּי מִשְׁפָּט הוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא

הַיְנוּ שֶׁקּוֹלֵעַ עִם כְּלֵי זֵינוֹ אֶל הַמָּקוֹם הַצָּרִיךְ

וְאֵינוֹ מַטֶּה לְיָמִין וְלא לִשְׂמאל, אֶלָּא לָאֶמְצַע

וזה בחינת: "יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט"

וּבִשְׁבִיל זֶה קִבֵּל יוֹסֵף אֶת הַבְּכוֹרָה דַּוְקָא מִיַּעֲקב

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ" וְכוּ'

'אֲנִי' דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט

וזה: "כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא", בְּחִינַת בְּרִית

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם"

"מִשְׁפָּט לֵאלהֵי יַעֲקב"

הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ יוֹסֵף לְקַבֵּל זאת הַחֶרֶב מִבְּחִינַת מִשְׁפָּט

כְּדֵי שֶׁיְּכַלְכֵּל דְּבָרָיו בַּמִּשְׁפָּט

וזה: "מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן"

ד. וְעַל יְדֵי מַה זוֹכֶה לִבְחִינַת מִשְׁפָּט ? עַל יְדֵי צְדָקָה

שֶׁעַל יְדֵי צְדָקָה אוֹחֲזִין בְּמִדַּת הַמִּשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו". וכמו שכתוב: "מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקב" וְכוּ'

כִּי צְדָקָה הוּא עַל יְדֵי מִשְׁפָּט

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֱלוהִים שׁוֹפֵט, זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים" שֶׁמּוֹרִישׁ לְזֶה, וּמַעֲשִׁיר לְזֶה

וּכְשֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה

הוּא בִּבְחִינַת 'זֶה יַשְׁפִּיל', שֶׁמְּחַסֵּר מָמוֹנוֹ

וּבִּבְחִינַת וְזֶה יָרִים, שֶׁמַּעֲשִׁיר לֶעָנִי

נִמְצָא, שֶׁאוֹחֵז עַל יְדֵי זֶה בְּמִדַּת מִשְׁפָּט.

וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ צְדָקָה קדֶם הַתְּפִילָּה

כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט שֶׁיְּהֵא קוֹלֵעַ אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלא יַחֲטִא

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'לָמָה נָתַן יַעֲקב אֶת הַבְּכוֹרָה לְיוֹסֵף ? בִּשְׁבִיל שֶׁכִּלְכֵּל אוֹתוֹ. מָשָל לְבַּעַל הַבַּיִת שֶׁגִּדֵּל יָתוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ' וְכוּ'. כמו שכתוב: "וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף": כמו "הַטֵּף אֶל דָּרוֹם" [לְשׁוֹן דִבּוּר]

"לְפִי הַטָּף", הַיְנוּ שֶׁהָיָה שְׁגוּרָה תְּפִילָּתוֹ בְּפִיו עַל יְדֵי הַצְּדָקָה

וְעַל יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁעָשָׂה

נָתַן לוֹ יַעֲקב, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט

אֶת הַבְּכוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִילָּה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם"

'אֲנִי' דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט.

ה. וְעִקָּר שֶׁל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת

הֵם עַל יְדֵי קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט

כִּי מִשְׁפָּט הוּא בְּחִינַת עֵינִין

כמו שכתוב: "וַיָּבאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט" זה בחינת: "עֵין יַעֲקב"

וְעַל יְדֵי קִלְקוּל מִשְׁפָּט בָּא קִלְקוּל לָעֵינִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי הַשּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים"

זֶה בְּחִינַת מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּתְּפִילָּה, שֶׁהֵם עֲנָנִין דִּמְכַסִּין עַל עֵינִין

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "סַכּתָה בֶעָנָן לָךְ" וְכוּ'

וּלֶעָתִיד שֶׁיְּתֻקַּן בְּחִינַת מִשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה"

אֲזַי יִתְעַבֵּר עֲנָנִין דִּמְכַסִּין עַל עֵינָא: "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן"

וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא יוֹסֵף "בֵּן פּרָת עֲלֵי עָיִן".

ו. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְכַוֵּן בִּתְפִילָּתוֹ, שֶׁיְּקַשֵּׁר עַצְמוֹ לַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר

כִּי כָּל צַדִּיק שֶׁבַּדּוֹר הוּא בְּחִינַת משֶׁה מָשִׁיחַ

כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ, שֶׁהַצַּדִּיקִים קוֹרִין זֶה לָזֶה משֶׁה, כְּמוֹ 'משֶׁה שַׁפִּיר קָאֲמַרְתְּ'

וּמשֶׁה זֶה בְּחִינַת מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עַד כִּי יָבא שִׁילה" 'דָּא משֶׁה מָשִׁיחַ'

וְכָל תְּפִילָּה וּתְפִילָּה שֶׁכָּל אֶחָד מִתְפַּלֵּל הוּא בְּחִינַת אֵיבָר מֵהַשְּׁכִינָה, שֶׁהֵם אֶבְרֵי הַמִּשְׁכָּן

שֶׁאֵין שׁוּם אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יָכוֹל לְאַעֲלָא שַׁיְפָא בְּשַׁיְפָא כָּל חַד לְדוּכְתֵּיהּ

אֶלָּא משֶׁה בִּלְחוּד

ובִּשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לְהָבִיא וּלְקַשֵּׁר כָּל הַתְּפִילּוֹת לְצַדִּיק הַדּוֹר

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל משֶׁה"

וְהוּא יוֹדֵעַ לְאַעֲלָא שַׁיְפָא בְּשַׁיְפָא וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ קוֹמָה שְׁלֵמָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיָּקֶם משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן" .

וְכָל הַתּוֹרָה שֶׁאָדָם לוֹמֵד לִשְׁמר וְלַעֲשׂוֹת

כָּל הָאוֹתִיּוֹת הֵם נִיצוֹצֵי נְשָׁמוֹת

וְהֵם נִתְלַבְּשִׁים בְּתוֹךְ הַתְּפִילָּה, וְנִתְחַדְּשִׁים שָׁם בִּבְחִינַת עִבּוּר

כַּמּוּבָא בַּגִּלְגּוּלִים

שֶׁכָּל הַנְּשָׁמוֹת בָּאִים בְּתוֹךְ הַמַּלְכוּת בִּבְחִינַת עִבּוּר וְנִתְחַדְּשִׁים שָׁם

וְזֶהוּ: "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל", הַיְנוּ הַתּוֹרָה שֶׁהוּא אֵשׁ וּמַיִם, הַיְנוּ בְּחִינַת הַנְּשָׁמוֹת

וּבָאִים בְּתוֹךְ הַתְּפִילָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּבוֹד אֵל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שִׂימוּ כָבוֹד תְּהִלָּתוֹ", בְּחִינַת: "תְּהִלָּתִי אֶחְטָם לָךְ", עַל שֵׁם שֶׁהִיא מַלְבֶּשֶׁת [בכת"י אותם] אוֹתָנוּ

כִּי 'ר' יוֹחָנָן קָרָא לְמָאנֵיהּ מְכַבְּדוּתָא'

וְעַל יְדֵי זֶה נִקְרֵאת כְּבוֹד אֵל

וְהֵן מְאִירִין זֶה לָזֶה

הַנְּשָׁמוֹת מְאִירִין לְהַתְּפִילָּה בִּבְחִינַת הַעֲלָאַת מַיִן נוּקְבִין

וְהַתְּפִילָּה מְאִירָה לְהַנְּשָׁמוֹת בִּבְחִינַת חִדּוּשִׁין

שֶׁהִיא מְחַדֶּשֶׁת אוֹתָם בִּבְחִינַת עִבּוּר

וְהַנְּשָׁמוֹת הַמְלֻבָּשִׁין בַּתְּפִילָּה, הַמּוּבָאוֹת לַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר, הֵם בִּבְחִינַת: "בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ"

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָּה: זִמְנָא חָדָא הֲוָה קָאָזְלִינָן בִּסְפִינְתָּא, וְחָזִינָן הַהוּא כַּוְרָא דְּיָתְבָא לֵיהּ חָלְתָא אַגַּבֵּיהּ, וְקָדְחָה אֲגַמָּא עִלּוּיֵהּ סַבְרִינָן יַבֶּשְׁתָּא הוּא, וְסַלְקִינָן וְאָפִינָן וּבַשְׁלִינָן אַגַּבֵּיהּ. וְכַד חַם גַּבֵּיהּ אִתְהַפֵּיךְ, וְאִי לָאו דַּהֲוָה מִקָּרְבָא סְפִינְתָּא, הֲוָה טַבְעִינָן

פֵּרוּשׁ רַשְׁבַּ"ם: דְּיָתְבָא חָלְתָא אַגַּבֵּיהּ = שֶׁהָיָה חוֹל נִקְבָּץ עַל גַּבּוֹ: וְקָדַח עֲשָׂבִים עַל הַחוֹל: וְסַבְרִינָן יַבֶּשְׁתָּא הִיא = אִיֵי הַיָּם הִיא.

וְזֶה שֶׁאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָּה: חָזִינָן לְהַאי כַּוְרָא וְכוּ'

כִּי בְּגָלוּתֵנוּ, כִּבְיָכוֹל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהַסְתָּרַת פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ", שֶׁהוּא בְּחִינוֹת רַחֲמִים

וּפָנָה ערֶף שֶׁהוּא בְּחִינוֹת דִּין

וְכָל תְּפִילּוֹתֵינוּ וּבַקָּשָׁתֵנוּ

עַל זֶה שֶׁפָּנָה ערֶף אֵלֵינוּ, שֶׁיַּחֲזר אֶת פָּנָיו

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "פְּנֵה אֵלַי" וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יָאֵר ה' פָּנָיו"

וּכְשֶׁאָנוּ רוֹאִים ארֶךְ הַגָּלוּת

וּבְכָל יוֹם אֲנַחְנוּ צוֹעֲקִים אֵלָיו וְאֵינָם נוֹשָׁעִים

וְיֵשׁ מֵעַמֵּנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁטּוֹעִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּלִבָּם, שֶׁכָּל הַתְּפִילּוֹת הֵם לָרִיק

אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל הַתְּפִילּוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר

הֵם מַעֲלִים אוֹתָם, וּמְקִימִים אוֹתָם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיָּקֶם משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן"

וּמַעֲלִין כָּל שַׁיְפָא וְשַׁיְפָא לְדוּכְתֵּיהּ

וּבוֹנִין קוֹמָתָהּ שֶׁל הַשְּׁכִינָה מְעַט מְעַט

עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם שִׁעוּר קוֹמָתָהּ

אָז יָבוֹא מָשִׁיחַ, דָּא משֶׁה

וְיַשְׁלִים אוֹתָהּ, וְיָקִים אוֹתָהּ בִּשְׁלֵמוּת

וְזֶה פֵּרוּשׁ: חָזִינָא לְהַאי כַּוְרָא

הוּא בְּחִינַת צַדִּיק הַדּוֹר, הַנִּקְרָא דָּג

זֶה בְּחִינַת משֶׁה מָשִׁיחַ

דְּיַתְבָא לֵיהּ חַלְתָא אַגַּבֵּיהּ

הַיְנוּ הַתְּפִילּוֹת שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים עַל זֶה, שֶׁכִּבְיָכוֹל פָּנָה ערֶף אֵלֵינוּ

יַתְבָא לֵיהּ הַיְנוּ: "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל משֶׁה"

כִּי צָרִיךְ לְהָבִיא וּלְקַשֵּׁר אֶת הַתְּפִילָּה לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר

וְקַדְחִי עָלֵהּ אֲגְמָא

הַיְנוּ הַנְּשָׁמוֹת הַבָּאִים עִם הַתְּפִילָּה

בְּחִינַת "בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ" וְכוּ'

כִּי הַנְּשָׁמוֹת הֵן נִקְרָאִין עֲשָׂבִין

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ"

וְסַבְרִינָן יַבֶּשְׁתָּא הוּא

הַיְנוּ שֶׁהַתְּפִילּוֹת אֵינָם עוֹשִׂים פֵּרוֹת

אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא סַלְקִינָן וַאֲפִינָן וּבַשְׁלִינָן

הַיְנוּ כָּל הַתְּפִילּוֹת סַלְקִינָן וְעוֹלִין

וְכָל מַה שֶּׁמַּרְבִּין בִּתְפִילָּה, נִבְנֶה הַשְּׁכִינָה בְּיוֹתֵר

וּמְכִינָה אֶת עַצְמָהּ לְזִּוּוּג

וְזֶה 'אֲפִינָן וּבַשְׁלִינָן'

כִּי אֲפִיָּה וּבִשּׁוּל הֵם הֲכָנָה לָאֲכִילָה, לִבְחִינַת זִוּוּג

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל"

כְּשֶׁיִּשְׁתַּלֵּם קוֹמָה שֶׁל כָּל הַשְּׁכִינָה

הַיְנוּ עַל יְדֵי רב הַתְּפִילּוֹת

יִכְמְרוּ רַחֲמָיו, וְיִתְהַפֵּךְ מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים

וְזֶה כַּד חַם הַיְנוּ כַּאֲשֶׁר יִכְמְרוּ רַחֲמָיו

גַּבֵּיהּ אִתְהַפֵּךְ, הַיְנוּ שֶׁיִּתְהַפֵּךְ מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים

וְאִי לא הֲוֵי מִקָּרְבִינָן לִסְפִינְתָּא

הַיְנוּ: "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה זאת"

כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם לוֹ"

'מִי עָשָׂה לִי מְזוּזָה קדֶם שֶׁנָּתַתִּי לוֹ בַּיִת' וְכוּ'

נִמְצָא, שֶׁכָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלָּנוּ וְכָל הַתְּפִילּוֹת הַכּל מֵאִתּוֹ

וְאֵין רָאוּי לַחֲשׁב לְקַבֵּל שָׂכָר עַל שׁוּם דָּבָר.

וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֶה, שֶׁעַל יְדֵי תְּפִילָּתֵנוּ וְתוֹרָתֵנוּ יִהְיֶה הַגְּאֻלָּה

אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין אֲנַחְנוּ לְחַסְדּוֹ, שֶׁבְּחַסְדּוֹ יִגְאַל אוֹתָנוּ

אִי לא מִקָּרְבִינָן לִסְפִינְתָּא זֶה בְּחִינַת חֶסֶד

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'הַסַּפָּנִין רֻבָּן חֲסִידִים'

אִי לא חַסְדּוֹ, טַבְעִינָן, חַס וְשָׁלוֹם, בַּגָּלוּת

וְזֶה פֵּרוּשׁ: אֱמוֹר אֶל הַכּהֲנִים, בְּחִינַת תְּפִילָּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם"

כּהֲנִים הֵם בְּחִינַת תּוֹרָה

בְּחִינַת נְשָׁמוֹת כַּנַּ"ל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי שִׂפְתֵי כהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה" וְכוּ'

אַהֲרון בְּחִינַת מִשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָשָׂא אַהֲרון אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

כי צריך לזה בחינת משפט כנ"ל

ואמרת אליהם, ואמרת דייקא

כִּי צָרִיךְ לְהָבִיא כָּל הַתְּפִילּוֹת לִבְחִינַת משֶׁה מָשִׁיחַ

והוא יקים [אותם כמ"ש 'ויביאו את המשכן אל משה ויקם משה] את המשכן'

וְהוּא יָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן

וְזֶה פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'לְהַזְהִיר הַגְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים'

הַיְנוּ צַדִּיק הַדּוֹר, שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה מָאוֹר הַגָּדוֹל

יַזְהִיר וְיָאִיר אֶת הַתְּפִילָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מָאוֹר הַקָּטָן

וּלְנֶפֶשׁ לא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו הַיְנוּ עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית כַּנַּ"ל

כַּמּוּבָא בַּזוהַר 'עִקָּרָא דְּיִצְרָא בִּישָׁא עַל עֲרַיָן וְהִיא עִקָּרָא דִּמְסַאֲבוּתָא'

וּכְשֶׁיִּשְׁמר אֶת הַבְּרִית, זוֹכֶה לִבְחִינַת תְּפִילָּה כַּנַּ"ל

וְזוֹכֶה לִבְחִינַת "תְּהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ"

כִּי עִקַּר הָרֵיחַ תָּלוּי בַּטָּהֳרָה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'מִשֶּׁבָּטְלָה הַטָּהֳרָה בָּטְלָה הָרֵיחַ'

שֶׁאָמַר: 'רֵיחָא דְּחַנוּנִיתָא אֲנִי מֵרִיחַ. אָמַר לֵיהּ: בְּנִי, טָהֳרָה יֵשׁ בְּךָ'
חיי מוהר"ן - א - שיחות השיכים להתורות
...ה] אמר בראש השנה פה ברסלב שנת תקס"ג. וראש השנה חל אז ביום שני ושלישי. והוא היה ראש השנה הראשון לישיבתו פה ולהתקרבותי אליו. ואז נשמע בעולם הגזרות שרצו לגזר בעולם אשר יצאו בימינו בעוונותינו הרבים הינו לקח את בני ישראל לחיל רחמנא לצלן מעתה כי אלו הגזרות התחילו לצמח בימי מלכות פולין קדם שכבש הקיר"ה [הקיסר ירום הודו] מרוסיא את מדינתנו, ואחר כך בתחלת כבישתו את מדינתנו נשקט הדבר קצת, ואחר כך חזר ונתעורר שנשמע בעולם שרוצין לגזר כמה גזרות שקורין פונקטין....
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מג - עַל יְדֵי חֲלִישׁוּת הַלֵּב נוֹפְלִים פְּחָדִים עָלָיו
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מג - על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו כי הגבור אין לו שום פחד ועקר הגבורה הוא בלב דהינו מי שלבו חזק, אינו מתירא משום דבר ורץ לתוך קשרי המלחמה, ומתגבר על ידי חזק ואמץ לבו וכן להפך, רכי לבב הם מתפחדים "איש הירא ורך הלבב" פרש רש"י: 'הירא' וכו' כי על ידי רך לבב על ידי זה הוא מתירא כנ"ל
סיפורי מעשיות - מעשה מעשה מאוצר תחת הגשר / מעשה האוצר מתחת לגשר
...שבעיר ווינה תחת הגשר נמצא שם אוצר ונסע לשם ונעמד אצל הגשר וחפש עצות איך לחפור שם כי ביום אינו יכול מחמת העוברים ושבים ועבר שם איש חיל ושאל אותו מה אתה עומד וחושב? וחשב בדעתו שטוב שיספר לו חלומו כדי שהוא יסייעו ויתחלקו וספר לו ענה ואמר לו אוי יהודי טפש מה אתה שם לב לחלומות [הלא גם אני בחלומי חלמתי שיש אוצר מתחת התנור בבית של יהודי אחד שגר כאן וכאן] [והזכיר העיר של האיש ושמו של האיש הזה] היעלה על דעתך שאסע עד לשם בשביל האוצר? השתומם היהודי ונסע לביתו...
שיחות הר"ן - אות רצז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן דבר עמנו כמה פעמים שרצונו חזק מאד שנלך עם התורות שגלה דהינו לילך תחלה איזה זמן עם תורה פלונית בערך ב' או ג' חדשים דהינו שיהיו כל עבודתו והלוכו ביראת ה' על פי הנאמר באותה התורה וכל תפילתו ושיחתו יהיה לזכות להגיע למה שנאמר באותה התורה וכן יתנהג איזה זמן ואחר כך ילך איזה זמן עם תורה אחרת, וכן אחר כך עד שיגמר לילך עם כל התורות ודבר כמה פעמים מזה אשרי מי שיאחז בזה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נה - אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי
...רבנו, זכרונו לברכה] איתא בגמרא אבא שאול אומר קובר מתים הייתי פעם אחת רצתי אחר צבי ונכנסתי בקולית של מת וכו' א. דע, כי לראות במפלתם של רשעים אי אפשר, אלא על ידי בחינת ארץ ישראל "שב לימיני עד אשית אויביך הדם לרגליך" ימין, זה בחינת ארץ ישראל בחינת בנימין, בן ימין, שנולד בארץ ישראל . ב. ולהמשיך בחינת קדשת ארץ ישראל עכשו בגלות, שהיא תחת יד הסטרא אחרא, ואין יכלת בקדשתה להתגלות אף על פי כן יכולין לגלות ולהמשיך קדשתה אפילו בגלות המר הזה "ואף גם זאת בארץ...
ארץ ישראל ומשה רבנו
...כי בענייני מסירות נפש, על הצדיק להורות לאדם לא למסור את נפשו. אך על האדם למסור את נפשו. לכאורה, אנוס רחמנא פתריה. אז מדוע למסור את נפשו? נא להשיב לפי התורה הזאת breslev.eip.co.il/?key=337 בעניין החשק חושק והנחשק. כיצד התורה הנ"ל קשורה לעניין המסירות נפש? ובעניין משה רבנו. כיצד ומדוע ארץ ישראל היא בחינת ראש השנה של רבי נחמן מברסלב. וכיצד משה היה צריך לפעול בעניין הכניסה לארץ מבחינת המסירות נפש. * באותו עניין: הציטוט המקורי breslev.eip.co.il/?key=568...
שיחות הר"ן - אות רמג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רמג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן צוה לאחד שהיה אצלו חולה בתוך ביתו שיקום קדם אור היום ויאמר שיר השירים כלו ואמר: שכל הרפואות שבעולם כלם כלולים בשיר השירים וכן היה שתכף היה שנוי להחולה וחזר לאיתנו
שיחות הר"ן - אות קצה - גדולות נוראות השגתו
...השגתו שנת תק"ע פרשת נח נכנסנו אליו בלילה כדרכנו תמיד ענה ואמר: מה שאני עושה עמכם הוא דבר קטן לפני זה אתם צריכים לעשות [כונתו: הינו מה שהוא עוסק עמנו להכניסנו ולקרבנו לעבודתו יתברך אפילו זאת הוא דבר קטן לפניו וזה הדבר אנחנו צריכים לעשות לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך אבל הוא בעצמו יש לו עבודה גבוהה מזה] והייתי עומד ומשתומם כמתמיה כי כפי הנראה לדעתנו אין עבודה גבוהה מזו לקרב בני אדם להשם יתברך ענה ואמר יש נשמות ערטלאין שאין יכולין לכנס בגוף כלל וגדל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מג - הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע מוֹלִידִים נִאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ
...דע כי הדבורים של הרשע שהוא בר דעת, מולידים ניאוף בהשומע כי הזווגים נמשכים מהדעת כמו שכתוב: "והאדם ידע את חוה אשתו" וכתיב "כל אשה ידעת איש" אך יש שני מיני זווגים הינו זווג דקדשה, הוא התקשרות לצדיקים, ואל התורה, ואל השם יתברך, זה נמשך מדעת דקדשה וזווגים של עברה, נמשכים מדעת דקלפה והדבור הוא התגלות הדעת כי אין יודעים מה שבדעת, אלא על ידי הדבור כמו שכתוב "ולילה ללילה יחוה דעת" 'יחוה' מלשון דבור שהדבור מדבר מה שבדעת וכשרשע מדבר ומוציא מפיו הבלים מוליד...
שיחות הר"ן - אות פג
...והפחדים שאדם מתירא ומתפחד על פי הרב מכמה דברים או מבני אדם שאינם יכולים להזיק לו כלל והדבר נראה שרק בסוף כשהאדם נסתלק ושוכב על הארץ ורגליו אל הדלת אז יהיה לו ישוב הדעת באמת ויסתכל על עצמו ויראה האמת שכל היראות והפחדים שהיה מתירא מאיזה בני אדם שעמדו כנגדו היה הכל שטות והבל ובחנם היה לו יראות ופחדים מהם כי מה יעשה לו אדם וכן לענין התאוות כי אז יראה היטב אשר בחנם כלה בהבל ימיו ובשטותים ובלבולים כאלו ומי הכריח אותו לזה וכו' כי רק אז יראה האמת היטב היטב...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2695 שניות - עכשיו 08_08_2025 השעה 12:10:41 - wesi2