ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 סיפורי מעשיות - מעשה ב - מעשה ממלך וקיסר [ערוך] / מעשה במלך וקיסר
[גרסה עם מעט תיקוני נוסח של מעשה ממלך וקיסר ]. מעשה בקיסר אחד, שלא היו לו בנים גם מלך אחד לא היו לו בנים ונסע הקיסר בארץ לשוטט ולבקש אולי ימצא איזה עצה ותרופה להוליד בנים גם המלך נסע גם כך ונזדמנו שניהם לפונדק אחד ולא היו יודעים אחד על השני והכיר הקיסר על המלך, שיש לו התנהגות של מלכות ושאל אותו הקיסר את המלך והודה לו שהוא מלך גם המלך הכיר על הקיסר גם כן שיש לו התנהגות של מלכות והודה לו גם כן שגם הוא קיסר והודיעו זה לזה שנוסעים בשביל למצוא איזה עצה ותרופה להוליד בנים ונתקשרו והחליטו שניהם שאם כאשר יבואו לביתם ויולידו נשותיהם זכר ונקבה באפן שיהיו יכולים להתחתן אזי יתחתנו בין שניהם היינו שהבן והבת שיהיו להם יתחתנו ונסע הקיסר לביתו והוליד בת והמלך נסע לביתו והוליד בן וההתקשרות וההסכם הנ"ל נשכח מהם ושלח הקיסר את בתו ללמד גם המלך שלח את בנו ללמד ונזדמנו שניהם בן המלך ובת הקיסר אצל מלמד מורה אחד והיו אוהבים זה את זה מאד ונתקשרו והחליטו ביניהם, שישאו זה לזה שיתחתנו ונטל הבן מלך טבעת ונתן על ידה, והתחתנו יחד אחר כך שלח הקיסר אחר בתו והביאה לביתו גם המלך שלח אחר בנו והביאו לביתו והיו מציעים שידוכים לבת הקיסר ולא רצתה שום שידוך מחמת התקשרות הנ"ל שהיה לה עם בן המלך כנ"ל והבן מלך היה מתגעגע מאד אחריה גם הבת קיסר היתה עצבה תמיד והיה הקיסר מוליך את ביתו לחצרות שלו ופלטין ארמון שלו והראה אותה גדולתה והיא היתה עצבה והבן מלך היה מתגעגע מאד אחריה עד שנהיה חולה וכל מה ששאלו אותו למה אתה חולה, לא רצה להגיד ואמרו למשרת של בן המלך. אולי תוכל אתה לחקר אצלו ולברר מדוע הוא חולה? ואמר להם, שהוא יודע כי הוא היה עמו אז במקום שלמד שם והגיד להם הדבר ואזי נזכר המלך שכבר נתחתן הוא עם הקיסר מקדם והלך וכתב לקיסר, שיכין את עצמו לחתנה כי כבר נתקשרו מקדם כנ"ל ולא רצה הקיסר אך לא היה יכול להעיז ולסרב והשיב לו הקיסר למלך שישלח המלך את בנו אליו ויראה הקיסר אם יוכל בן המלך להנהיג מדינות ואם כן, אזי ישיא בתו אליו ושלח המלך את בנו אליו הינו שהמלך שלח את בנו לקיסר, כאשר צווה הקיסר כנ"ל והושיבו הקיסר בתוך חדר ומסר לו הקיסר לבן המלך ניירות של עסקי המדינה לראות אם יוכל להנהיג את המדינה והבן מלך היה מתגעגע מאד לראות אותה ולא היה אפשר לו לראותה פעם אחד הלך בן המלך ליד קיר שהיתה עליו מראה וראה אותה בן המלך, ונפל חלשות התמוטט ובאה היא בת הקיסר אליו ונערתו וספרה לו שאינה רוצה שום שידוך מחמת ההתקשרות עמו ואמר לה: מה נעשה, ואביך אינו רוצה? ואמרה: אף על פי כן אחר כך התייעצו החליטו בן המלך ובת הקיסר שיניחו לפרש עצמם על הים שיברחו באיזו ספינה בים ושכרו להם ספינה ופרשו בים והלכו על הים אחר כך רצו לקרב עצמם אל הספר ספר = ישוב שנמצא על שפת הים ובאו למקום ישוב על שפת הים והיה שם יער והלכו לשם ולקחה הבת קיסר הטבעת ונתנה לו והיא שכבה שם אחר כך ראה הבן מלך, שבסמוך תעמד והניח הטבעת אצלה אחר כך עמדו והלכו אל הספינה בתוך כך נזכרה, ששכחו הטבעת שם ושלחה אותו אחרי הטבעת והלך לשם ולא היה יכול למצוא את המקום שבו היתה הטבעת והלך למקום אחר ולא היה יכול למצוא את הטבעת והיה הולך לבקשה ממקום למקום עד שהלך לאיבוד, ולא היה יכול לחזר והיא בת הקיסר הלכה לחפש את בן המלך והלכה לאיבוד גם כן והיה הוא הולך ותועה, הולך ותועה אחר כך ראה בן המלך איזו דרך והלך בדרך ההיא למקום ישוב ולא היה לו מה לעשות ונעשה משרת גם היא היתה הולכת ותועה וישבה עצמה, שתשב ליד הים והלכה אל שפת הים והיה שם אילנות של פרות, וישבה שם וביום היתה הולכת ליד הים אולי תמצא עוברים ושבים והיתה מתפרנסת מהפרות ובלילה, היתה עולה על אילן כדי שתהיה נשמרת מן החיות ויהי היום והיה סוחר גדול מפלג מאד והיה לו משא ומתן בכל העולם והיה לו בן יחיד והסוחר היה זקן פעם אחד אמר הבן לאביו באשר שאתה זקן ואני נער והנאמנים שלך האנשים שעליהם אתה סומך אינם משגיחים כלל עלי ואתה תסתלק תלך לעולמך ואהיה נשאר ריק, ולא אדע מה לעשות לכן תן לי ספינה עם סחורה ואלך על הים כדי להיות בקי במשא ומתן ונתן לו אביו ספינה עם סחורה והלך למדינות, ומכר הסחורה, וקנה סחורה אחרת והצליח בהיותו על הים ראו בן הסוחר ואנשיו את אותן האילנות הנ"ל שהיתה הבת קיסר שם וסברו שהוא מקום ישוב ורצה בן הסוחר לילך לשם וכשהתקרבו ראו שהם אילנות ולא מקום ישוב ורצו לחזר בתוך כך הציץ הסוחר הינו בן הסוחר הנ"ל לתוך הים לכיוון של החוף וראה שם אילן, ועליו כמראה אדם וסבר שמא הוא מטעה את עצמו והגיד בן הסוחר לשאר האנשים שהיו שם והביטו וראו גם כן כמראה אדם על האילן והתיישבו בדעתם להתקרב לשם ושלחו איש עם ספינה קטנה לשם והם היו מביטים בתוך הים כדי לכוון את השליח שלא יטעה מן הדרך כדי שילך מכון אל האילן הנ"ל והלך לשם, וראה, שיושב שם אדם והגיד להם והלך בעצמו בן הסוחר הנ"ל וראה, שיושבת שם בת הקיסר הנ"ל שהיתה יושבת שם כנ"ל ואמר לה בן הסוחר לבת הקיסר שתרד ואמרה לו, שאינה רוצה לכנס אל הספינה כי אם שיבטיחה, שלא יגע בה כי אם כשיבוא לביתו וישא אותה כדת והבטיח לה ונכנסה אצלו לספינה וראה, שהיא מזמרת על כלי זמר ויכולה לדבר בכמה לשונות ושמח על שנזדמנה לו אחר כך, כשהתחילו להתקרב לביתו אמרה לו בת הקיסר לבן הסוחר שהישר הוא שילך לביתו ויודיע לאביו וקרוביו וכל מיודעיו, שכולם יצאו לקראתה באשר שמוליך אשה חשובה כזו ואחר כך הוא ידע מי היא כי קודם לכן, התנתה היא עמו שלא ישאל אותה מי היא עד אחר החתונה, שאז ידע מי היא והסכים עמה אמרה לו: גם הישר הוא מאחר שאתה מוליך אשה כזו כמוני שתשכר את כל המלחים שמוליכים את הספינה למען ידעו, שהסוחר שלהם יש לו נשואים עם אשה כזו והסכים עמה ולקח יין טוב מאד, שהיה לו בספינה, ונתן להם, והשתכרו מאד והוא הלך לביתו להודיע לאביו וקרוביו כנ"ל והמלחים השתכרו ויצאו מן הספינה ונפלו ושכבו בשכרותם ובעוד שהיו מכינים עצמם שם לילך לקראתה עם כל המשפחה הלכה היא והתירה הספינה מן החוף ופרשה את המפרשים, והלכה לה עם הספינה והם הינו כל המשפחה של הסוחר באו אל הספינה ולא מצאו דבר וחרה לסוחר, אבי הבן הנ"ל, מאד והוא הינו הבן של הסוחר הנ"ל שהיה בא עם הספינה הנ"ל צעק ואמר תאמין לי, שהבאתי ספינה עם סחורה וכו' והם אינם רואים דבר ואמר לו בן הסוחר לאביו: תשאל את המלחים! והלך לשאול אותם, והם שוכבים שכורים אחר כך התעוררו ושאל אותם אך הם, אינם יודעים כלל מה עבר עליהם הם רק יודעים, שהביאו ספינה עם כל הנ"ל ואינם יודעים היכן היא הספינה וחרה הסוחר מאד על בנו וגירשו אותו מביתו, ושלא יבוא לנגד פניו והלך ממנו נע ונד והיא היינו הבת קיסר הנ"ל היתה הולכת על הים ויהי היום, והיה מלך אחד והיה בונה לו ארמון על הים כי שם הוטב בעיניו לבנות ארמון מחמת אויר הים והספינות הולכות שם והיא הינו הבת קיסר הנ"ל היתה הולכת על הים והגיעה סמוך לארמון של המלך הנ"ל והמלך הביט וראה ספינה בלי מנהיגים, ואין שם אנשים וסבר שהוא מטעה את עצמו וצווה לאנשיו, שיסתכלו וראו גם כן, כן והיא התקרבה אל הארמון אחר כך חשבה לעצמה למה לה הארמון? והתחילה לחזר ושלח המלך והחזירה והביאה לביתו והמלך הנ"ל לא היה לו אשה כי לא היה יכול לברר לו כי מי שהיה רוצה לא רצתה היא, וכן להפך וכשבאתה לשם הבת קיסר הנ"ל אמרה לו שישבע לה, שלא יגע בה עד שישאה אותה לאישה כדת ונשבע לה ואמרה לו שראוי שלא יפתח את הספינה שלה ולא יגע בה רק שתעמד כך על הים עד הנשואים ואז יראו הכל את רבוי הסחורה שהביאה לבל יאמרו, שלקח אשה מן השוק והבטיח לה כן והמלך כתב לכל המדינות שיתקבצו ויבואו על החתונה שלו ובנה ארמון בשבילה והיא צותה שיביאו לה אחד עשר בנות שרים שיהיו עמה וצווה המלך ושלחו לה אחד עשר בנות של שרים גדולים מאד ובנו לכל אחת מבנות השרים ארמון מיחד והיא היה לה גם כן ארמון מיחד והיו בנות השרים מתקבצות אליה והיו מזמרות בכלי שיר ומשחקים שם עמה פעם אחת אמרה להם, שתלך איתן על הים והלכו עמה, והיו משחקים שם ואמרה להם, שתכבד אותם ביין טוב שיש לה ונתנה להם מהיין שבספינה והשתכרו 11 בנות השרים ונפלו ושכבו והלכה בת הקיסר ושחררה את הספינה ופרשה את המפרשים וברחה עם הספינה והם הינו המלך ואנשיו הציצו וראו שהספינה איננה ונבהלו מאד ואמר המלך. תיזהרו שלא להגיד לה פתאום כי צערה יהיה גדול מאד על ספינה יקרה כזו כי המלך לא היה יודע שהיא בעצמה ברחה עם הספינה והיה סבור שהיא עדין בחדרה גם חשש המלך, כי אולי תסבר בת הקיסר שהוא המלך נתן לאיזה אחד את הספינה ולכן ישלחו את אחת מבנות השרים הנ"ל להגיד לה בחכמה ובדרך רמז והלכו לחדר אחד ולא מצאו אדם וכן לחדר שני וכן לכל האחד עשר חדרים ולא מצאו אדם והסכימו לשלח בלילה איזו שרה זקנה להגיד לה והלכו לחדרה של בת הקיסר ולא מצאו אדם ונבהלו מאד ואביהן של בנות השרים הנ"ל שהיו רגילים שיגיעו להם אגרות זה מזה ועתה ראו שהם שולחים אגרות ואין להם שום אגרת בחזרה מבנותיהם עמדו השרים ונסעו בעצמן לשם לבית המלך הנ"ל ולא מצאו את בנותיהם וחרה להם מאד וחשבו לשלח את המלך למקום ששולחים לשם את אלו שחייבים מיתה כי הם היו השרי מלוכה אך חשבו אותם השרים מה חטא המלך שיהיה חייב שלוח? הרי הוא נאנס בדבר ולא עשה זאת מרצונו! והסכימו להעבירו ממלכותו ולגרשו והעבירו אותו ממלכותו וגרשוהו והלך לו והיא הינו הבת קיסר הנ"ל שברחה עם האחד עשר בנות שרים הלכה עם הספינה אחר כך התעוררו השרות הנ"ל והתחילו שוב לשחק כמקדם כי לא ידעו שהספינה כבר התרחקה מן הספר ואמרו לה: נחזר! והשיבה להם: נשהה עוד כאן קצת אחר כך עמד רוח סערה ואמרו: נחזר לביתנו! והודיעה להם שהספינה כבר פרשה מן הספר התרחקה מאוד מהחוף ושאלו אותה: למה עשתה כן? ואמרה: שהיתה יראה פן תשבר הספינה מחמת הרוח סערה על כן היתה מוכרחת להתיר את הספינה ולפרש את המפרשים והיו הבת קיסר עם האחד עשר בנות שרים הנ"ל הולכים על הים והיו מזמרות שם בכלי זמר עד שנתקלו באיזה ארמון על איזה חוף ואמרו לה השרות הנ"ל: נתקרב לשם! ולא רצתה ואמרה: כי התחרטה על שהתקרבה אצל ארמון הנ"ל הינו על שהתקרבה לארמון של המלך הנ"ל שרצה לשאת אותה לאישה כנ"ל אחר כך ראו כמו אי בתוך הים, והתקרבו לשם והיו שם שנים עשר גזלנים שודדי ים ורצו השודדים להרוג אותן ושאלה היא: מי המנהיג הגדול שלכם? והראו לה. אמרה לו: מה מעשיכם? אמר לה, שהם גזלנים אמרה לו: אף אנחנו גזלנים רק שאתם גזלנים באמצעות הגבורה שלכם ואנחנו גזלנים על ידי חכמה כי אנו מלמדים בלשונות ובכלי זמר בכן מה בצע כי תהרגו אותנו?! הלא טוב שתשאו אותנו לנשים ויהיה לכם גם את העשירות שלנו והראתה היא להם מה שבספינה והתרצו לדבריה והראו הגזלנים להן גם כן את כל העשירות שלהם והוליכו אותם בכל המקומות שלהם והסכימו ביניהם שלא יהיו נושאים הגזלנים את הנשים הנ"ל בבת אחת כי אם בזה אחר זה הינו שכל הגזלנים הנ"ל לא יהיו נושאים את השרות הנ"ל כולם בבת אחת רק הנשואים שלהם יהיה בזה אחר זה גם הסכימו שיבררו לכל אחד שרה אחת לפי הראוי לו הגדול לפי גדלו וכו' אחר כך אמרה להם שתכבד אותם ביין טוב, נפלא מאד, שיש לה בספינה שאינה משתמשת בו רק שהוא טמון אצלה עד היום שיזמן לה השם יתברך את בן הזוג שלה ונתנה להם היין בשנים עשר גביעים ואמרה שכל אחד ישתה לכבוד כל אחד מהשנים עשר ושתו השודדים והשתכרו ונפלו ואמרה לחברותיה הנ"ל. לכו ושחטו כל אחת את בעלה והלכו [בנות השרים] ושחטו את כל השודדים ומצאו שם עשירות מפלג מאד, שלא היה אצל שום מלך והסכימו שלא לקח נחושת ולא כסף כי אם זהב ואבנים טובות והשליכו מן הספינה שלהם דברים שאינם חשובים כל כך וטענו את כל הספינה עם דברים יקרים זהב ואבנים טובות שמצאו שם והסכימו שלא ללכת עוד לבושות כמו נשים ותפרו להם בגדים של גברים, והלכו עם הספינה ויהי היום והיה מלך אחד זקן והיה לו בן יחיד והשיא אותו, ומסר מלכותו לבנו אמר הבן מלך שילך ויטיל עם אשתו בים כדי שתהיה רגילה באוויר הים פן, חס ושלום, יהיו מוכרחים באיזו פעם לברוח בים והלך עם אשתו עם השרי מלוכה והפליגו בספינה והיו שם שמחים ומשחקים מאד אחר כך אמרו שיפשטו כולם בגדיהם הינו הבן מלך עם השרי מלוכה שהיו שם בספינה התייעצו מחמת שמחה שיהיו כולם פושטים את בגדיהם וכן עשו ולא נשאר עליהם כי אם הכותונת והיו מתחזקים לעלות על התורן של הספינה והיה הבן מלך הנ"ל מתחזק לעלות לשם והיא הינו הבת קיסר הנ"ל הגיעה עם הספינה שלה הנ"ל וראתה את אותה הספינה הנ"ל הינו הספינה של הבן מלך עם שרי מלוכה הנ"ל ובהתחלה היתה יראה להתקרב אחר כך התקרבו קצת וראו שהם משחקים מאד והבינו שאינם גזלנים והתחילו להתקרב אמרה הבת קיסר לחברותיה. אני יכולה להפיל את אותו הקרח לתוך הים הינו את הבן מלך הנ"ל שהיה עולה בראש התורן, כנ"ל כי הבן מלך הנ"ל היה קרח דהינו שהיה מקרח ראשו משערות אמרו לה: ואיך אפשר לעשות כזה דבר הלא אנו רחוקים מהם מאד? אמרה להם שיש זכוכית ששורף ועל ידי זה תפיל אותו ואמרה לא להפיל אותו אלא עד שיעלה על ראש התורן ממש כי כשהוא באמצעית התורן אזי כשיפול, יפול אל תוך הספינה אבל כשיעלה בראש התורן אזי כשיפול, יפול לתוך הים המתינה עד שעלה אל ראש התורן ממש ולקחה את הזכוכית ששורפת [מראה / זכוכית מגדלת] אל מול השמש וכונה את השמש אל מול מחו עד שנכווה מחו ונפל לתוך הים וכיון שראו אנשי הספינה של המלך הנ"ל שנפל בן המלך נעשה שם רעש גדול כי איך יוכלו לחזר לביתם כי המלך ימות מחמת צער ואמרו להתקרב אל הספינה שרואים הינו לספינה זו הנ"ל של הבת קיסר אולי יש שם איזה דוקטור רופא שיוכל לתן להם עצה והתקרבו אל הספינה הנ"ל הינו הספינה של הבת קיסר עם השרות הנ"ל ואמרו להם אנשי הספינה של המלך להשרות עם הבת קיסר הנ"ל שלא יפחדו כלל, כי לא יעשו להם כלל שום דבר שאלו אותם: אולי יש ביניכם דוקטור שיתן לנו עצה? וספרו להם כל המעשה, ושבן המלך נפל לתוך הים ואמרה הבת קיסר לאנשי הספינה של המלך שיוציאו את בן המלך מן הים והלכו ומצאו אותו והוציאו אותו ולקחה הדפק בידה, ואמרה שנשרף מחו וקרעו המח ומצאו שכדבריה כן הוא ונבהלו מאד ובקשו ממנה שתלך עימהם לביתם ותהיה דוקטור אצל המלך ותהיה חשובה וגדולה מאד ולא רצתה ואמרה כי איננה דוקטור רק שיודעת סתם דברים הללו ולא רצו אנשי הספינה של המלך לחזר לביתם והלכו שתי הספינות ביחד והוטב בעיני השרי מלוכה מאד שהמלכה שלהם תשא את הדוקטור מחמת גדל חכמתו שראו בו כי השרי מלוכה של בן המלך הנ"ל, שנפל ומת סברו שהבת קיסר עם השרות הנ"ל הם גברים כי היו לבושות במלבושי גברים כנ"ל על כן רצו שהמלכה שלהם שהיא אשת בן המלך שמת תשא את הדוקטור שהיא באמת הבת קיסר רק שהם היו סבורים שהיא דוקטור מחמת שידעה בחכמתה שנשרף המח של בן המלך שנפל כנ"ל ושיהיה הוא מלך שלהם ואת המלך שלהם הינו המלך הזקן הנ"ל יהרגו כל זה היו רוצים מאד השרי מלוכה הנ"ל אך שלא היה אפשר לדבר דבר כזה אל המלכה שהיא תשא דוקטור גם להמלכה הוטב גם כן מאד שתשא את הדוקטור אך שהיתה מפחדת מן המדינה פן לא יתרצו שיהיה הוא מלך והסכימו לעשות משתאות כדי שעל המשתה בשעת חדווה יוכלו לדבר מזה והיו עושים משתה אצל כל אחד ביומו כשהגיע יום משתה של הדוקטור הינו הבת קיסר נתנה להם בת הקיסר מהיין שלה הנ"ל והשתכרו בשעת חדווה אמרו השרים. מה יפה היה שהמלכה תשא את הדוקטור ואמר הדוקטור יפה מאד היה רק אם היו מדברים זאת בלתי פה שתוי הינו שלא בשעת שכרות נענית המלכה גם כן ואמרה מה יפה היה שהיא תשא את הדוקטור רק שצריך גם שהמדינה תסכים על זה השיב שנית הדוקטור הינו בת הקיסר יפה מאד היה רק אם היו מדברים זאת בלתי פה שתוי אחר כך כשהקיצו משכרותם נזכרו השרים מה שאמרו והתביישו בעצמם מהמלכה, שאמרו דבר כזה אך הלא היא גם כן בעצמה אמרה זאת והיא גם כן נתביישה מפניהם אך הלא גם הם אמרו זאת והתחילו לדבר מזה ונסכם ביניהם כן והתחתנה היא עם הדוקטור וכנ"ל הינו עם בת הקיסר, שסברו שהיא דוקטור כנ"ל והלכו למדינתם וכשראו בני המדינה שהם באים, שמחו מאד כי זה זמן רב שהלך הבן מלך ולא ידעו היכן הוא והמלך הזקן כבר מת בטרם ביאתם אחר כך ראו בני המדינה שהבן מלך, שהוא מלך שלהם, איננו ושאלו: היכן הוא מלכנו? וספרו להם את כל המעשה איך שבן המלך כבר מת ושכבר קבלו להם את המלך הזה, שבא עימהם ושמחו מאד על שבא להם מלך חדש והמלך הינו בת הקיסר הנ"ל שהיא נעשית עתה מלך כנ"ל צווה להכריז בכל מדינה ומדינה שכל מי שנמצא בכל מקום שהוא גר או אורח ובורח ומגרש שכלם יבואו על החתונה שלו איש מהם לא יהיה נעדר ויקבלו מתנות גדולות וצווה המלך הנ"ל, הינו בת הקיסר שיעשו סביב סביב כל העיר מעינות כדי שכשאחד ירצה לשתות לא יצטרך לילך ולשתות רק כל אחד ימצא מעין אצלו וצווה המלך הנ"ל, הינו בת הקיסר לציר צורתו ותמונתו ליד כל מעין ומעין ושיעמדו שומרים וישמרו ליד כל מעיין ואם יבוא אחד ויסתכל ביותר על הצורה והתמונה שלו ויעשה רע פנים הינו שישתנה פניו כמו מי שמביט היטב על איזה דבר ומשתומם ומצטער אזי יתפסו ויעצרו אותו במעצר וכן עשו ובאו אלו השלושה הנ"ל דהינו בן המלך הראשון שהוא החתן האמיתי של בת הקיסר הזאת שהיא המלך עכשיו כנ"ל ובן הסוחר הנ"ל שגירשו אביו מחמת הבת הקיסר הזאת שברחה עם הספינה עם כל הסחורה כנ"ל והמלך שהעבירוהו גם כן על ידה כי ברחה ממנו עם האחד עשר שרות כנ"ל וכל אחד מאלו השלושה הכיר שזה צורתה והסתכלו ונזכרו והצטערו הינו שבאו אצל המעיינות הנ"ל וראו את צורתה ותמונתה שהיתה מצירת שם והכירו אותה והיו מסתכלים ביותר וכו' ותפסו אותם בתפיסה ובמעצר בשעת החתונה צווה המלך הינו הבת הקיסר שיבואו השבויים לפניו והביאו השלושה הנ"ל והכירה אותם והם לא הכירוה מחמת שהיתה לבושה כמו גבר ענתה הבת קיסר ואמרה. אתה מלך הינו המלך שהעבירוהו הנ"ל שהוא אחד משלושת השבויים הנ"ל אותך העבירו בגלל האחד עשר בנות שרים שנאבדו הרי לך הבנות שרים שוב למדינתך ולמלכותך כי האחד עשר בנות שרים היו עמה כאן כנ"ל אתה סוחר הינו בהתחלה דברה למלך שהעבירוהו הנ"ל עכשיו חזרה פניה ודברה עם הסוחר הינו עם בן הסוחר הנ"ל אותך גרש אביך בגלל הספינה עם הסחורה שנאבדה ממך כנ"ל הרי לך הספינה שלך עם כל הסחורה ועל זה שנשתהה המעות כל כך יש לך עתה עשירות בספינה בכפלי כפלים ממה שהיה כי הספינה בעצמה עם כל הסחורה של בן הסוחר שהיא ברחה עמה כנ"ל עדין היה אצלה בשלמות כנ"ל ונוסף לזה היה בספינה כל העשירות שלקחה אצל הגזלנים הנ"ל שהיה עשירות מפלג מאד, כפלי כפלים כנ"ל ואתה בן מלך הינו החתן שלה באמת נלכה ונסעה ושבו לביתם ברוך ה' לעולם אמן ואמן
[גרסה עם מעט תיקוני נוסח של מעשה ממלך וקיסר ].
מַעֲשֶׂה בְּקֵיסָר אֶחָד, שֶׁלּא היו לוֹ בָּנִים
גַּם מֶלֶךְ אֶחָד לא היו לוֹ בָּנִים
וְנָסַע הַקֵּיסָר בָאָרֶץ לְשׁוֹטֵט ולְבַקֵּשׁ
אוּלַי יִמְצָא אֵיזֶה עֵצָה וּתְרוּפָה לְהוֹלִיד בָּנִים
גַּם הַמֶּלֶךְ נָסַע גם כך
וְנִזְדַּמְּנוּ שְׁנֵיהֶם לְפונְדָּק אֶחָד
וְלא הָיוּ יוֹדְעִים אחד על השני
וְהִכִּיר הַקֵּיסָר על הַמֶּלֶךְ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ התנהגות שֶׁל מַלְכוּת
וְשָׁאַל אוֹתוֹ הקיסר את המלך
וְהוֹדָה לוֹ שֶׁהוּא מֶלֶךְ
גַם הַמֶּלֶךְ הִכִּיר על הַקֵּיסָר גַּם כֵּן שֶׁיֵּשׁ לוֹ התנהגות שֶׁל מַלְכוּת
וְהוֹדָה לוֹ גַּם כֵּן שגם הוא קיסר
וְהוֹדִיעוּ זֶה לָזֶה
שֶׁנּוֹסְעִים בִּשְׁבִיל למצוא אֵיזֶה עֵצָה וּתְרוּפָה לְהוֹלִיד בָּנִים
וְנִתְקַשְּׁרוּ והחליטו שְׁנֵיהֶם
שאִם כאשר יָּבוֹאוּ לְבֵיתָם וְיוֹלִידוּ נְשׁוֹתֵיהֶם זָכָר וּנְקֵבָה
בְּאפֶן שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לְהִתְחַתֵּן
אֲזַי יִתְחַתְּנוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם
היינו שהבן והבת שיהיו להם יתחתנו
וְנָסַע הַקֵּיסָר לְבֵיתוֹ וְהוֹלִיד בַּת
וְהַמֶּלֶךְ נָסַע לְבֵיתוֹ וְהוֹלִיד בֵּן
וְהַהִתְקַשְּׁרוּת וההסכם הַנַּ"ל נִשְׁכַּח מֵהֶם
וְשָׁלַח הַקֵּיסָר אֶת בִּתּוֹ לִלְמד
גַּם הַמֶּלֶךְ שָׁלַח אֶת בְּנוֹ לִלְמד
וְנִזְדַּמְּנוּ שְׁנֵיהֶם בן המלך ובת הקיסר אֵצֶל מְלַמֵּד מורה אֶחָד
וְהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה מְאד
וְנִתְקַשְּׁרוּ והחליטו בֵּינֵיהֶם, שֶׁיִשְּׂאוּ זֶה לָזֶה שיתחתנו
וְנָטַל הַבֶּן מֶלֶךְ טַבַּעַת וְנָתַן עַל יָדָהּ, וְהִתְחַתְּנוּ יַחַד
אַחַר כָּךְ שָׁלַח הַקֵּיסָר אַחַר בִּתּוֹ וֶהֱבִיאָהּ לְבֵיתוֹ
גַּם הַמֶּלֶךְ שָׁלַח אַחַר בְּנוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְבֵיתוֹ
וְהָיוּ מציעים שִׁידּוּכִים לְבַת הַקֵּיסָר
וְלא רָצְתָה שׁוּם שִׁידּוּךְ
מֵחֲמַת הִתְקַשְּׁרוּת הַנַּ"ל שהיה לה עם בן המלך כנ"ל
וְהַבֶּן מֶלֶךְ הָיָה מְתגַעְגֵּעַ מְאד אַחֲרֶיהָ
גַּם הַבַּת קֵיסָר הָיְתָה עֲצֵבָה תָּמִיד
וְהָיָה הַקֵּיסָר מוֹלִיך את ביתו לַחֲצֵרוֹת שֶׁלּוֹ וּפָלָטִין ארמון שֶׁלּוֹ
וְהֶרְאָה אוֹתָהּ גְּדולָּתָהּ
וְהִיא הָיְתָה עֲצֵבָה
וְהַבֶּן מֶלֶךְ הָיָה מְתגַעְגֵּעַ מְאד אַחֲרֶיהָ
עַד שנהיה חולה
וְכָל מַה שֶּׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ למָה אַתָּה חוֹלֶה, לא רָצָה לְהַגִּיד
וְאָמְרוּ למשרת של בן המלך.
אוּלַי תּוּכַל אַתָּה לַחֲקר אֶצְלוֹ ולברר מדוע הוא חולה?
וְאָמַר לָהֶם, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ
כִּי הוּא הָיָה עִמּוֹ אָז בַּמָּקוֹם שֶׁלָּמַד שָׁם
וְהִגִּיד לָהֶם הַדָּבָר
וַאֲזַי נִזְכַּר הַמֶּלֶךְ
שֶׁכְּבָר נִתְחַתֵּן הוּא עִם הַקֵּיסָר מִקּדֶם
וְהָלַךְ וְכָתַב לְקֵּיסָר, שֶׁיָּכִין את עַצְמוֹ לחֲתֻנָּה
כִּי כְּבָר נִתְקַשְּׁרוּ מִקּדֶם כַּנַּ"ל
וְלא רָצָה הַקֵּיסָר
אַךְ לא הָיָה יָכוֹל לְהָעִיז וּלְסָרֵב
וְהֵשִׁיב לוֹ הקיסר למלך
שֶׁיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ את בְּנוֹ אֵלָיו
וְיִרְאֶה הקיסר אִם יוּכַל בן המלך להנהיג מְדִינוֹת
ואם כן, אֲזַי יַשִּׂיא בִּתּוֹ אֵלָיו
וְשָׁלַח המלך את בְּנוֹ אֵלָיו
הַיְנוּ שֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁלַח את בְּנוֹ לְקֵּיסָר, כַּאֲשֶׁר צִוָּוה הַקֵּיסָר כַּנַּ"ל
וְהוֹשִׁיבוֹ הַקֵּיסָר בְּתוֹךְ חֶדֶר
וּמָסַר לוֹ הקיסר לבן המלך ניירוֹת שֶׁל עִסְקֵי הַמְּדִינָה
לִרְאוֹת אִם יוּכַל להנהיג אֶת הַמְּדִינָה
וְהַבֶּן מֶלֶךְ הָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ מְאד לִרְאוֹת אוֹתָהּ
וְלא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִרְאוֹתָהּ
פַּעַם אֶחָד הָלַךְ בן המלך ליד קיר שהיתה עליו מראה
וְרָאָה אוֹתָהּ בן המלך, וְנָפַל חַלָּשׁוּת התמוטט
וּבָאה הִיא בת הקיסר אֵלָיו וְנִעֲרַתּוּ
וְסִפְּרָה לוֹ
שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה שׁוּם שִׁידּוּךְ מֵחֲמַת הַהִתְקַשְּׁרוּת עִמּוֹ
וְאָמַר לָהּ: מַה נַּעֲשֶׂה, וְאָבִיךְ אֵינוֹ רוֹצֶה?
וְאָמְרָה: אַף עַל פִּי כֵן
אַחַר כָּךְ הִתְיַיעֲצוּ החליטו בן המלך ובת הקיסר
שֶׁיַּנִּיחוּ לִפְרשׂ עַצְמָם עַל הַיָּם שיברחו באיזו ספינה בים
וְשָׂכְרוּ לָהֶם סְפִינָה
וּפָרְשׂוּ בַּיָּם
וְהָלְכוּ עַל הַיָּם
אַחַר כָּךְ רָצוּ לְקָרֵב עַצְמָם אֶל הַסְּפָר
סְּפָר = ישוב שנמצא על שפת הים
וּבָאוּ לַמקום ישוב על שפת הים
וְהָיָה שָׁם יַעַר
וְהָלְכוּ לְשָׁם
וְלָקְחָה הַבַּת קֵיסָר הַטַּבַּעַת וְנָתְנָה לוֹ
וְהִיא שָׁכְבָה שָׁם
אַחַר כָּךְ רָאָה הַבֶּן מֶלֶךְ, שֶׁבְּסָמוּךְ תַּעֲמד
וְהִנִּיחַ הַטַּבַּעַת אֶצְלָהּ
אַחַר כָּךְ עָמְדוּ וְהָלְכוּ אֶל הַסְּפִינָה
בְּתוֹךְ כָּךְ נִזְכְּרָה, שֶׁשָּׁכְחוּ הַטַּבַּעַת שָׁם
וְשָׁלְחָה אוֹתוֹ אַחֲרֵי הַטַּבַּעַת וְהָלַךְ לְשָׁם
וְלא הָיָה יָכוֹל לִמְצוא את הַמָּקוֹם שבו היתה הטבעת
וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר
וְלא הָיָה יָכוֹל לִמְצוא את הַטַּבַּעַת
וְהָיָה הוֹלֵךְ לְבַקְּשׁה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם
עַד שהלך לאיבוד, וְלא הָיָה יָכוֹל לַחֲזר
וְהִיא בת הקיסר הָלְכָה לחפש את בן המלך
וְהלכה לאיבוד גַּם כֵּן
וְהָיָה הוּא הוֹלֵךְ וְתוֹעֶה, הוֹלֵךְ וְתוֹעֶה
אַחַר כָּךְ רָאָה בן המלך איזו דֶּרֶךְ
וְהָלַךְ בדרך ההיא למקום יִשּׁוּב
וְלא הָיָה לוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת
וְנַעֲשָׂה מְשָׁרֵת
גַּם הִיא הָיְתָה הוֹלֶכֶת וְתוֹעָה
וְיִשְּׁבָה עַצְמָהּ, שֶׁתֵּשֵׁב ליד הַיָּם
וְהָלְכָה אֶל שְׂפַת הַיָּם
וְהָיָה שָׁם אִילָנוֹת שֶׁל פֵּרוֹת, וְיָשְׁבָה שָׁם
וּבַיּוֹם הָיְתָה הוֹלֶכֶת ליד הַיָּם
אוּלַי תִּמְצָא עוֹבְרִים וְשָׁבִים
וְהָיְתָה מִתְפַּרְנֶסֶת מֵהַפֵּרוֹת
וּבַלַּיְלָה, הָיְתָה עוֹלָה עַל אִילָן
כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נִשְׁמֶרֶת מִן הַחַיּוֹת
וַיְהִי הַיּוֹם
וְהָיָה סוֹחֵר גָּדוֹל מֻפְלָג מְאד
וְהָיָה לוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן בְּכָל הָעוֹלָם
וְהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד
וְהַסּוֹחֵר הָיָה זָקֵן
פַּעַם אֶחָד אָמַר הַבֵּן לְאָבִיו
בַּאֲשֶׁר שֶׁאַתָּה זָקֵן וַאֲנִי נַעַר
וְהַנֶּאֱמָנִים שֶׁלְּךָ האנשים שעליהם אתה סומך
אֵינָם מַשְׁגִּיחִים כְּלָל עָלַי
וְאַתָּה תִּסְתַּלֵּק תלך לעולמך
וְאֶהְיֶה נִשְׁאָר רֵיק, וְלא אֵדַע מַה לַּעֲשׂוֹת
לכֵן תֵּן לִי סְפִינָה עִם סְחוֹרָה
וְאֵלֵךְ עַל הַיָּם
כְּדֵי לִהְיוֹת בָּקִי בְּמַשָּׂא וּמַתָּן
וְנָתַן לוֹ אָבִיו סְפִינָה עִם סְחוֹרָה
וְהָלַךְ לַמְּדִינוֹת, וּמָכַר הַסְּחוֹרָה, וְקָנָה סְחוֹרָה אַחֶרֶת
וְהִצְלִיחַ
בִּהְיוֹתוֹ עַל הַיָּם
רָאוּ בן הסוחר ואנשיו את אוֹתָן הָאִילָנוֹת הַנַּ"ל
שֶׁהָיְתָה הַבַּת קֵיסָר שָׁם
וְסָבְרוּ שֶׁהוּא מקום יִשּׁוּב
וְרָצָה בן הסוחר לֵילֵךְ לְשָׁם
וּכְשֶּׁהִתְקָרְבוּ רָאוּ שֶׁהֵם אִילָנוֹת ולא מקום ישוב
וְרָצוּ לַחֲזר
בְּתוֹךְ כָּךְ הֵצִיץ הַסּוֹחֵר הַיְנוּ בֶּן הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל
לְתוֹךְ הַיָּם לכיוון של החוף
וְרָאָה שָׁם אִילָן, וְעָלָיו כְּמַרְאֵה אָדָם
וְסָבַר שֶׁמָּא הוּא מטעה את עַצְמוֹ
וְהִגִּיד בן הסוחר לִשְׁאָר הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ שָׁם
וְהִבִּיטוּ וְרָאוּ גַּם כֵּן כְּמַרְאֵה אָדָם עַל הָאִילָן
וְהִתְיַישְּׁבוּ בדעתם לְהִתְקָרֵב לְשָׁם
וְשָׁלְחוּ אִישׁ עִם סְפִינָה קְטַנָּה לְשָׁם
וְהֵם הָיוּ מַבִּיטִים בְּתוֹךְ הַיָּם
כְּדֵי לְכַוֵּון אֶת הַשָּׁלִיחַ
שֶׁלּא יִטְעֶה מִן הַדֶּרֶךְ
כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ מְכֻוָּן אֶל הָאִילָן הַנַּ"ל
וְהָלַךְ לְשָׁם, וְרָאָה, שֶׁיּוֹשֵׁב שָׁם אָדָם
וְהִגִּיד לָהֶם
וְהָלַךְ בְּעַצְמוֹ בֶּן הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל
וְרָאָה, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת שָׁם בַּת הקֵיסָר הַנַּ"ל
שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת שָׁם כַּנַּ"ל
וְאָמַר לָהּ בן הסוחר לבת הקיסר שֶׁתֵּרֵד
וְאָמְרָה לוֹ, שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לִכְנס אֶל הַסְּפִינָה
כִּי אִם שֶׁיַּבְטִיחָהּ, שֶׁלּא יִגַּע בָּהּ
כִּי אִם כְּשֶׁיָּבוֹא לְבֵיתוֹ וְיִשָּׂא אוֹתָהּ כַּדָּת
וְהִבְטִיחַ לָהּ
וְנִכְנְסָה אֶצְלוֹ לַסְּפִינָה
וְרָאָה, שֶׁהִיא מְזַמֶּרֶת עַל כְּלֵי זֶמֶר וִיכוֹלָה לְדַבֵּר בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת
וְשָׂמַח עַל שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ
אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁהִתְחִילוּ לְהִתְקָרֵב לְבֵיתוֹ
אָמְרָה לוֹ בת הקיסר לבן הסוחר
שֶׁהַיּשֶׁר הוא שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵיתוֹ
וְיוֹדִיעַ לְאָבִיו וּקְרוֹבָיו וְכָל מְיודָּעָיו, שֶׁכולם יֵצְאוּ לִקְרָאתָהּ
בַּאֲשֶׁר שֶׁמּוֹלִיךְ אִשָּׁה חֲשׁוּבָה כָּזוֹ
וְאַחַר כָּךְ הוא ידע מִי הִיא
כִּי קודם לכן, התנתה הִיא עִמּוֹ
שֶׁלּא יִשְׁאַל אוֹתָהּ מִי הִיא
עַד אַחַר הַחֲתונָּה, שאָז יֵדַע מִי הִיא
וְהִסְכִּים עִמָּהּ
אָמְרָה לוֹ: גַּם הַיּשֶׁר הוא
מאחר שֶׁאַתָּה מוֹלִיךְ אִשָּׁה כָּזוֹ כמוני
שֶׁתְּשַׁכֵּר אֶת כָּל הַמלחים שמּוֹלִיכִים את הַסְּפִינָה
לְמַעַן יֵדְעוּ, שֶׁהַסּוֹחֵר שֶׁלָּהֶם יֵשׁ לוֹ נִשּׂוּאִים עִם אִשָּׁה כָּזוֹ
וְהִסְכִּים עִמָּהּ
וְלָקַח יַיִן טוֹב מְאד, שֶׁהָיָה לוֹ בַּסְּפִינָה, וְנָתַן לָהֶם, והשתכרו מְאד
וְהוּא הָלַךְ לְבֵיתוֹ לְהוֹדִיעַ לְאָבִיו וּקְרוֹבָיו כַּנַּ"ל
וְהַמלחים השתכרו וְיָצְאוּ מִן הַסְּפִינָה
וְנָפְלוּ וְשָׁכְבוּ בְּשִׁכְרוּתָם
וּבְעוֹד שֶׁהָיוּ מְכִינִים עַצְמָם שָׁם לֵילֵךְ לִקְרָאתָהּ עִם כָּל הַמִּשְׁפָּחָה
הָלְכָה הִיא וְהִתִּירָה הַסְּפִינָה מִן הַחוף
וּפֵרְשָׂה את המפרשים, וְהָלְכָה לָהּ עִם הַסְּפִינָה
וְהֵם הַיְנוּ כָּל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל הַסּוֹחֵר בָּאוּ אֶל הַסְּפִינָה
וְלא מָצְאוּ דָּבָר
וְחָרָה לַסּוֹחֵר, אֲבִי הַבֵּן הַנַּ"ל, מְאד
וְהוּא הַיְנוּ הַבֵּן שֶׁל הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל
שֶׁהָיָה בָּא עִם הַסְּפִינָה הַנַּ"ל
צָעַק וְאָמַר
תַּאֲמִין לִי, שֶׁהֵבֵאתִי סְפִינָה עִם סְחוֹרָה וְכוּ'
וְהֵם אֵינָם רוֹאִים דָּבָר
וְאָמַר לוֹ בן הסוחר לאביו: תִּשְׁאַל את הַמלחים!
וְהָלַךְ לִשְׁאול אוֹתָם, וְהֵם שׁוֹכְבִים שִׁכּוֹרִים
אַחַר כָּךְ התעוררו וְשָׁאַל אותם
אך הם, אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל מֶה עָבַר עֲלֵיהֶם
הם רַק יוֹדְעִים, שֶׁהֵבִיאוּ סְפִינָה עִם כָּל הַנַּ"ל
וְאֵינָם יוֹדְעִים הֵיכָן היא הספינה
וְחָרָה הַסּוֹחֵר מְאד עַל בְּנוֹ
וְגִירְשׁוֹ אותו מִבֵּיתוֹ, וְשלא יָבוֹא לְנֶגֶד פָּנָיו
וְהָלַךְ מִמֶּנּוּ נָע וָנָד
וְהִיא הַיְינוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל הָיְתָה הוֹלֶכֶת עַל הַיָּם
וַיְהִי הַיּוֹם, וְהָיָה מֶלֶךְ אֶחָד
וְהָיָה בּוֹנֶה לוֹ ארמון עַל הַיָּם
כִּי שָׁם הוּטַב בְּעֵינָיו לִבְנוֹת ארמון מֵחֲמַת אֲוִיר הַיָּם
וְהַסְּפִינוֹת הוֹלְכוֹת שָׁם
וְהִיא הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל
הָיְתָה הוֹלֶכֶת עַל הַיָּם
והגיעה סָמוּךְ לַארמון שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל
וְהַמֶּלֶךְ הִבִּיט וְרָאָה סְפִינָה בְּלִי מַנְהִיגִים, וְאֵין שָׁם אֲנָשִׁים
וְסָבַר שֶׁהוּא מטעה את עַצְמוֹ
וְצִוָּוה לַאֲנָשָׁיו, שֶׁיִּסְתַּכְּלוּ
וְרָאוּ גַּם כֵּן, כֵּן
וְהִיא הִתְקָרְבָה אֶל הַארמון
אַחַר כָּךְ חשבה לעַצְמָהּ
לָמָּה לָהּ הַארמון?
וְהִתְחִילָה לַחֲזר
וְשָׁלַח הַמֶּלֶךְ וְהֶחֱזִירָהּ
וְהֱבִיאָהּ לְבֵיתוֹ
וְהַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל לא הָיָה לוֹ אִשָּׁה
כִּי לא הָיָה יָכוֹל לִבְרר לוֹ
כִּי מִי שֶׁהָיָה רוֹצֶה לא רָצְתָה הִיא, וְכֵן לְהֵפֶךְ
וּכְשֶׁבָּאתָה לְשָׁם הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל
אָמְרָה לוֹ
שֶׁיִּשָּׁבַע לָהּ, שֶׁלּא יִגַּע בָּה עַד שישאה אותה לאישה כַּדָּת
וְנִשְׁבַּע לָהּ
וְאָמְרָה לוֹ
שֶׁרָאוּי שֶׁלּא יִפְתַּח אֶת הַסְּפִינָה שֶׁלָּהּ וְלא יִגַּע בָּהּ
רַק שֶׁתַּעֲמד כָּךְ עַל הַיָּם עַד הַנִּשּׂוּאִים
וְאָז יִרְאוּ הַכּל אֶת רִבּוּי הַסְּחוֹרָה שֶׁהֵבִיאָה
לְבַל יאמְרוּ, שֶׁלָּקַח אִשָּׁה מִן הַשּׁוּק
וְהִבְטִיחַ לָהּ כֵּן
וְהַמֶּלֶךְ כָּתַב לְכָל הַמְּדִינוֹת
שֶׁיִּתְקַבְּצוּ וְיָבוֹאוּ עַל הַחֲתונָּה שֶׁלּוֹ
וּבָנָה ארמון בִּשְׁבִילָהּ
וְהִיא צִוְּתָה
שֶׁיָּבִיאוּ לָהּ אַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָּׂרִים שֶׁיִּהְיוּ עִמָּהּ
וְצִוָּוה הַמֶּלֶךְ
וְשָׁלְחוּ לָהּ אַחַד עָשָׂר בְּנוֹת של שָׂרִים גְּדוֹלִים מְאד
וּבָנוּ לְכָל אַחַת מבנות השרים ארמון מְיֻחָד
וְהִיא היה לָהּ גַּם כֵּן ארמון מְיֻחָד
וְהָיוּ בנות השרים מִתְקַבְּצוֹת אֵלֶיהָ
וְהָיוּ מְזַמְּרוֹת בִּכְלֵי שִׁיר וּמְשַׂחֲקִים שָׁם עִמָּהּ
פַּעַם אַחַת אָמְרָה לָהֶם, שֶׁתֵּלֵךְ איתן עַל הַיָּם
וְהָלְכוּ עִמָּהּ, וְהָיוּ מְשַׂחֲקִים שָׁם
וְאָמְרָה לָהֶם, שֶׁתְּכַבֵּד אוֹתָם בְּיַיִן טוֹב שֶׁיֵּשׁ לָהּ
וְנָתְנָה לָהֶם מֵהַיַּיִן שֶׁבַּסְּפִינָה
והשתכרו 11 בנות השרים וְנָפְלוּ וְשָׁכְבוּ
וְהָלְכָה בת הקיסר ושחררה את הַסְּפִינָה
וּפֵרְשָׂה את המפרשים וּבָרְחָה עִם הַסְּפִינָה
וְהֵם הַיְנוּ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו
הֵצִיצוּ וְרָאוּ שֶׁהַסְּפִינָה אֵינֶנָּהּ
וְנִבְהֲלוּ מְאד
וְאָמַר הַמֶּלֶךְ.
תִיזָּהֲרוּ שֶׁלּא לְהַגִּיד לָהּ פִּתְאום
כִּי צַעֲרָהּ יִהְיֶה גָּדוֹל מְאד עַל סְפִינָה יְקָרָה כָּזוֹ
כִּי הַמֶּלֶךְ לא הָיָה יוֹדֵעַ
שֶׁהִיא בְּעַצְמָהּ בָּרְחָה עִם הַסְּפִינָה
וְהָיָה סָבוּר שֶׁהִיא עֲדַיִן בְּחַדְרָהּ
גַּם חשש המלך, כי אוּלַי תִּסְבּר בת הקיסר
שהוא הַמֶּלֶךְ נָתַן לְאיזה אֶחָד אֶת הַסְּפִינָה
ולכן יִשְׁלְחוּ אֶת אַחַת מֵבְּנוֹת הַשָׂרִים הַנַּ"ל
לְהַגִּיד לָהּ בְּחָכְמָה ובדרך רמז
וְהָלְכוּ לְחֶדֶר אֶחָד וְלא מָצְאוּ אָדָם
וְכֵן לְחֶדֶר שֵׁנִי
וְכֵן לְכָל הָאַחַד עָשָׂר חֲדָרִים וְלא מָצְאוּ אָדָם
וְהִסְכִּימוּ לִשְׁלחַ בַּלַּיְלָה איזו שָׂרה זְקֵנָה לְהַגִּיד לָהּ
וְהָלְכוּ לְחַדְרָהּ של בת הקיסר וְלא מָצְאוּ אָדָם
וְנִבְהֲלוּ מְאד
וַאֲבִיהֶן שֶׁל בְּנוֹת הַשָׂרִים הַנַּ"ל
שֶׁהָיוּ רְגִילִים שֶׁיַּגִּיעוּ לָהֶם אִגְּרוֹת זֶה מִזֶּה
וְעַתָּה רָאוּ שֶׁהֵם שׁוֹלְחִים אִגְּרוֹת
וְאֵין לָהֶם שׁוּם אִגֶּרֶת בחזרה מִבְּנוֹתֵיהֶם
עָמְדוּ הַשָּׂרִים וְנָסְעוּ בְּעַצְמָן לְשָׁם לבית המלך הנ"ל
וְלא מָצְאוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם
וְחָרָה לָהֶם מְאד
וחשבו לִשְׁלחַ אֶת הַמֶּלֶךְ
לְמָקוֹם שֶׁשּׁוֹלְחִים לשם את אלו שחַייָּבִים מִיתָה
כִּי הֵם הָיוּ הַשָּׂרֵי מְלוּכָה
אַךְ חשבו אותם השרים
מֶה חָטָא הַמֶּלֶךְ שיהיה חייב שִׁלּוּחַ?
הרי הוא נֶאֱנַס בַּדָּבָר ולא עשה זאת מרצונו!
וְהִסְכִּימוּ לְהַעֲבִירוֹ מִמַּלְכוּתוֹ וּלְגָרְשׁוֹ
וְהֶעֱבִירוּ אוֹתוֹ ממלכותו וְגֵרְשׁוּהוּ
וְהָלַךְ לוֹ
וְהִיא הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל
שֶׁבָּרְחָה עִם הָאַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָׂרִים
הָלְכָה עִם הַסְּפִינָה
אַחַר כָּךְ התעוררו הַשָּׂרוֹת הַנַּ"ל
וְהִתְחִילוּ שׁוּב לְשַׂחֵק כְּמִקּדֶם
כִּי לא יָדְעוּ שֶׁהַסְּפִינָה כְּבָר התרחקה מִן הַסְּפָר
וְאָמְרוּ לָהּ: נַחֲזר!
וְהֵשִׁיבָה לָהֶם: נִשְׁהֶה עוֹד כָּאן קְצָת
אַחַר כָּךְ עָמַד רוּחַ סְעָרָה
וְאָמְרוּ: נַחֲזר לְבֵיתֵנוּ!
וְהוֹדִיעָה לָהֶם
שֶׁהַסְּפִינָה כְּבָר פֵּרְשָׂה מִן הַסְּפָר התרחקה מאוד מהחוף
וְשָׁאֲלוּ אוֹתָהּ: למה עָשְׂתָה כֵּן?
וְאָמְרָה: שֶׁהָיְתָה יְרֵאָה פֶּן תִּשָּׁבֵר הספינה מֵחֲמַת הָרוּחַ סְעָרָה
עַל כֵּן היתה מוכרחת לְהַתִּיר את הספינה וְלִפְרשׂ את המפרשים
וְהָיוּ הַבַּת קֵיסָר עִם הָאַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָׂרִים הַנַּ"ל
הוֹלְכִים עַל הַיָּם
וְהָיוּ מזמרות שָׁם בִּכְלֵי זֶמֶר
עד שנתקלו באיזה ארמון על איזה חוף
וְאָמְרוּ לָה הַשָּׂרוֹת הַנַּ"ל: נִתְקָרֵב לְשָׁם!
וְלא רָצְתָה
וְאָמְרָה: כִּי הִתְחָרְטָה עַל שֶׁהִתְקָרְבָה אֵצֶל ארמון הַנַּ"ל
הַיְנוּ עַל שֶׁהִתְקָרְבָה לַארמון שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל
שֶׁרָצָה לשאת אוֹתָהּ לאישה כַּנַּ"ל
אַחַר כָּךְ רָאוּ כְּמו אִי בתוך הַיָּם, וְהתְקָרְבוּ לְשָׁם
וְהָיוּ שָׁם שְׁנֵים עָשָׂר גַּזְלָנִים שודדי ים
וְרָצוּ השודדים לְהָרוג אותן
וְשָׁאֲלָה הִיא: מִי המנהיג הַגָּדוֹל שֶׁלָכֶם?
וְהֶרְאוּ לָהּ.
אָמְרָה לוֹ: מַה מַּעֲשֵׂיכֶם?
אָמַר לָהּ, שֶׁהֵם גַּזְלָנִים
אָמְרָה לוֹ: אַף אֲנַחְנוּ גַּזְלָנִים
רַק שֶׁאַתֶּם גַּזְלָנִים בַּאמצעות הגְּבוּרָה שֶׁלָּכֶם
וַאֲנַחְנוּ גַּזְלָנִים עַל יְדֵי חָכְמָה
כִּי אָנוּ מְלֻמָּדִים בִּלְשׁוֹנוֹת וּבִכְלֵי זֶמֶר
בְּכֵן מַה בֶּצַע כִּי תַּהַרְגוּ אוֹתָנוּ?!
הֲלא טוֹב שֶׁתִּשְּׂאוּ אוֹתָנוּ לְנָשִׁים
וְיִהְיֶה לָכֶם גַם את הָעֲשִׁירוּת שֶׁלָּנוּ
וְהֶרְאֲתָה הִיא לָהֶם מַה שֶּׁבַּסְּפִינָה
וְהִתְרַצּוּ לִדְבָרֶיהָ
וְהֶרְאוּ הַגַּזְלָנִים לָהֶן גַּם כֵּן את כָּל הָעֲשִׁירוּת שֶׁלָּהֶם
וְהוֹלִיכוּ אוֹתָם בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁלָּהֶם
וְהִסְכִּימוּ ביניהם
שֶׁלּא יִהְיוּ נוֹשְׂאִים הגזלנים את הנשים הנ"ל בְּבַת אַחַת
כִּי אִם בָּזֶה אַחַר זֶה
הַיְנוּ שֶׁכָּל הַגַּזְלָנִים הַנַּ"ל
לא יִהְיוּ נוֹשְׂאִים אֶת הַשָּׂרוֹת הַנַּ"ל כולם בְּבַת אַחַת
רַק הַנִּשּׂוּאִים שֶׁלָּהֶם יִהְיֶה בָּזֶה אַחַר זֶה
גַּם הסכימו שֶׁיִּבְרְרוּ לְכָל אֶחָד שְׂרָה אַחַת לְפִי הָרָאוּי לוֹ
הַגָּדוֹל לְפִי גָּדְלוֹ וְכוּ'
אַחַר כָּךְ אָמְרָה לָהֶם
שֶׁתְּכַבֵּד אוֹתָם בְּיַיִן טוֹב, נִפְלָא מְאד, שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּסְּפִינָה
שֶׁאֵינָהּ משתמשת בו
רַק שהוּא טָמוּן אֶצְלָהּ
עַד היוֹם שֶׁיְּזַמֵּן לָהּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ את בן הזוג שֶׁלָּהּ
וְנָתְנָה לָהֶם הַיַּיִן בִּשְׁנֵים עָשָׂר גְּבִיעִים
וְאָמְרָה
שֶׁכָּל אֶחָד יִשְׁתֶּה לְכבוד כל אֶחָד מֵהַשְּׁנֵים עָשָׂר
וְשָׁתוּ השודדים וְהִשְׁתַּכְּרוּ וְנָפְלוּ
וְאָמְרָה לְחַבְרוֹתֶיהָ הַנַּ"ל.
לְכוּ וְשַׁחֲטוּ כָּל אֲחַת אֶת בַּעֲלָהּ
וְהָלְכוּ [בנות השרים] וְשָׁחֲטוּ את כּל השודדים
וּמָצְאוּ שָׁם עֲשִׁירוּת מֻפְלָג מְאד, שֶׁלּא הָיָה אֵצֶל שׁוּם מֶלֶךְ
וְהִסְכִּימוּ שֶׁלּא לִקַּח נְחוֹשֶׁת וְלא כֶּסֶף
כִּי אִם זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת
וְהִשְׁלִיכוּ מִן הַסְּפִינָה שֶׁלָּהֶם דְּבָרִים שֶׁאֵינָם חֲשׁוּבִים כָּל כָּךְ
וְטָעֲנוּ את כָּל הַסְּפִינָה עִם דְּבָרִים יְקָרִים
זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁמָּצְאוּ שָׁם
וְהִסְכִּימוּ שֶׁלּא ללכת עוֹד לבושות כְּמוֹ נָשִׁים
וְתָפְרוּ לָהֶם בִּגְדֵים של גברים, וְהָלְכוּ עִם הַסְּפִינָה
וַיְהִי הַיּוֹם
וְהָיָה מֶלֶךְ אֶחָד זָקֵן וְהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד
וְהִשִּׂיא אוֹתוֹ, וּמָסַר מַלְכוּתוֹ לִבְנוֹ
אָמַר הַבֶּן מֶלֶךְ
שֶׁיֵּלֵךְ וִיטַיֵּל עִם אִשְׁתּוֹ בַּיָּם
כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה רְגִילָה בַּאֲוִויר הַיָּם
פֶּן, חַס וְשָׁלוֹם, יהיו מוכְרָחִים בְּאֵיזוֹ פַּעַם לִבְרוחַ בַּיָּם
וְהָלַךְ עִם אִשְׁתּוֹ עִם הַשָּׂרֵי מְלוּכָה והפליגו בַּסְּפִינָה
וְהָיוּ שָׁם שְׂמֵחִים וּמְשַׂחֲקִים מְאד
אַחַר כָּךְ אָמְרוּ שֶׁיִּפְשְׁטוּ כּולָּם בִּגְדֵיהֶם
הַיְנוּ הַבֶּן מֶלֶךְ עִם הַשָּׂרֵי מְלוּכָה שֶׁהָיוּ שָׁם בַּסְּפִינָה
הִתְייַעֲצוּ מֵחֲמַת שִׂמְחָה
שֶׁיִּהְיוּ כוֻלָּם פּוֹשְׁטִים אֶת בִּגְדֵיהֶם
וְכֵן עָשׂוּ
וְלא נִשְׁאַר עֲלֵיהֶם כִּי אִם הַכותּונֶת
וְהָיוּ מִתְחַזְּקִים לַעֲלוֹת עַל הַתּורֶן של הספינה
וְהָיָה הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל מִתְחַזֵּק לַעֲלוֹת לְשָׁם
וְהִיא הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל
הגיעה עִם הַסְּפִינָה שֶׁלָּהּ הַנַּ"ל
וְרָאֲתָה את אותה הַסְּפִינָה הַנַּ"ל
הַיְנוּ הַסְּפִינָה שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ עִם שָׂרֵי מְלוּכָה הַנַּ"ל
ובהתחלה הָיְתָה יְרֵאָה לְהִתְקָרֵב
אַחַר כָּךְ התקרבו קְצָת
וְרָאוּ שֶׁהֵם מְשַׂחֲקִים מְאד
וְהֵבִינוּ שֶׁאֵינָם גַּזְלָנִים
וְהִתְחִילוּ לְהִתְקָרֵב
אָמְרָה הַבַּת קֵיסָר לְחַבְרוֹתֶיהָ.
אֲנִי יְכוֹלָה לְהַפִּיל אֶת אוֹתוֹ הַקֵּרֵחַ לְתוֹךְ הַיָּם
הַיְנוּ אֶת הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל
שֶׁהָיָה עוֹלֶה בְּראשׁ הַתּורֶן, כַּנַּ"ל
כִּי הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל הָיָה קֵרֵחַ
דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה מֻקְרָח ראשׁוֹ מִשְּׂעָרוֹת
אָמְרוּ לָהּ: וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לעשות כזה דבר
הֲלא אָנוּ רְחוֹקִים מֵהֶם מְאד?
אָמְרָה לָהֶם שֶׁיֵּשׁ זְכוּכִית שֶׁשּׂוֹרֵף
וְעַל יְדֵי זֶה תַּפִּיל אוֹתוֹ
וְאָמְרָה לא לְהַפִּיל אוֹתוֹ
אלא עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַל ראשׁ הַתּורֶן מַמָּשׁ
כִּי כְּשֶׁהוּא בְּאֶמְצָעִית הַתּורֶן
אֲזַי כְּשֶׁיִּפּול, יִפּול אֶל תּוֹךְ הַסְּפִינָה
אֲבָל כְּשֶׁיַּעֲלֶה בָּראשׁ התורן
אֲזַי כְּשֶׁיִּפּול, יִפּול לְתוֹךְ הַיָּם
הִמְתִּינָה עַד שֶׁעָלָה אֶל ראשׁ הַתּורֶן מַמָּשׁ
וְלָקְחָה את הַזְּכוּכִית שֶׁשּׂוֹרֵפת [מראה / זכוכית מגדלת]
אל מול הַשמש
וְכִוְּנָה את השמש אל מול מחוֹ
עַד שֶׁנִּכְוָוה מחוֹ וְנָפַל לְתוֹךְ הַיָּם
וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ אַנְשֵׁי הַסְּפִינָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל
שֶׁנָּפַל בן המלך
נַעֲשָׂה שָׁם רַעַשׁ גָּדוֹל
כִּי אֵיךְ יוּכְלוּ לַחֲזר לְבֵיתָם
כִּי הַמֶּלֶךְ יָמוּת מֵחֲמַת צַעַר
וְאָמְרוּ לְהִתְקָרֵב אֶל הַסְּפִינָה שֶׁרוֹאִים
הַיְנוּ לִסְפִינָה זוֹ הַנַּ"ל שֶׁל הַבַּת קֵיסָר
אוּלַי יֵשׁ שָׁם אֵיזֶה דוקְטוֹר רופא שֶׁיּוּכַל לִתֵּן לָהֶם עֵצָה
וְהִתְקָרְבוּ אֶל הַסְּפִינָה הַנַּ"ל
הַיְנוּ הַסְּפִינָה שֶׁל הַבַּת קֵיסָר עִם הַשָּׂרוֹת הַנַּ"ל
וְאָמְרוּ לָהֶם אַנְשֵׁי הַסְּפִינָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ
לְהַשָּׂרוֹת עִם הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל
שֶׁלּא יפחדו כְּלָל, כִּי לא יַעֲשׂוּ לָהֶם כְּלָל שום דבר
שָׁאֲלוּ אוֹתָם: אוּלַי יֵשׁ בֵּינֵיכֶם דּוֹקְטוֹר שֶׁיִּתֵּן לָנוּ עֵצָה?
וְסִפְּרוּ לָהֶם כָּל הַמַּעֲשֶׂה, וְשֶׁבֶּן הַמֶּלֶךְ נָפַל לְתוֹךְ הַיָּם
וְאָמְרָה הַבַּת קֵיסָר לאנשי הספינה של המלך
שֶׁיּוֹצִיאוּ את בן המלך מִן הַיָּם
וְהָלְכוּ וּמָצְאוּ אוֹתוֹ וְהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ
וְלָקְחָה הַדּפֶק בְּיָדָהּ, וְאָמְרָה שֶׁנִּשְׂרַף מחוֹ
וְקָרְעוּ הַמּחַ וּמָצְאוּ שֶׁכִּדְבָרֶיהָ כֵּן הוּא
וְנִבְהֲלוּ מְאד
וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנָּה שֶׁתֵּלֵךְ עִימָּהֶם לְבֵיתָם
וְתִהְיֶה דּוֹקְטוֹר אֵצֶל הַמֶּלֶךְ
וְתִהְיֶה חֲשׁוּבָה וּגְדוֹלָה מְאד
וְלא רָצְתָה
וְאָמְרָה כִּי אֵינֶנָּהּ דּוֹקְטוֹר
רַק שֶׁיּוֹדַעַת סְתָם דְּבָרִים הַלָּלוּ
וְלא רָצוּ אַנְשֵׁי הַסְּפִינָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ לַחֲזר לְבֵיתָם
וְהָלְכוּ שְׁתֵּי הַסְּפִינוֹת בְּיַחַד
וְהוּטַב בְּעֵינֵי הַשָּׂרֵי מְלוּכָה מְאד
שֶׁהַמַּלְכָּה שֶׁלָּהֶם תִּשָּׂא אֶת הַדּוֹקְטוֹר
מֵחֲמַת גּדֶל חָכְמָתוֹ שֶׁרָאוּ בּוֹ
כִּי הַשָּׂרֵי מְלוּכָה שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל, שֶׁנָּפַל וָמֵת
סָבְרוּ שֶׁהַבַּת קֵיסָר עִם הַשָּׂרוֹת הַנַּ"ל הֵם גברים
כִּי הָיוּ לבושות בְּמַלְבּוּשֵׁי גברים כַּנַּ"ל
עַל כֵּן רָצוּ שֶׁהַמַּלְכָּה שֶׁלָּהֶם
שֶׁהִיא אֵשֶׁת בֶּן הַמֶּלֶךְ שֶׁמֵּת
תִּשָּׂא אֶת הַדּוֹקְטוֹר
שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת הַבַּת קֵיסָר
רק שהם הָיוּ סְבוּרִים שֶׁהִיא דּוֹקְטוֹר
מֵחֲמַת שֶׁיָּדְעָה בְּחָכְמָתָהּ
שֶׁנִּשְׂרַף הַמּחַ שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ שֶׁנָּפַל כַּנַּ"ל
וְשֶׁיִּהְיֶה הוּא מֶלֶךְ שֶׁלָּהֶם
וְאֶת הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּהֶם הַיְנוּ הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן הַנַּ"ל יַהַרְגוּ
כָּל זֶה הָיוּ רוֹצִים מְאד הַשָּׂרֵי מְלוּכָה הַנַּ"ל
אַךְ שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לְדַבֵּר דָּבָר כָּזֶה אֶל הַמַּלְכָּה
שֶׁהִיא תִּשָּׂא דּוֹקְטוֹר
גַּם לְהַמַּלְכָּה הוּטַב גַּם כֵּן מְאד שֶׁתִּשָּׂא אֶת הַדּוֹקְטוֹר
אַךְ שֶׁהָיְתָה מפחדת מִן הַמְּדִינָה
פֶּן לא יִתְרַצּוּ שֶׁיִּהְיֶה הוּא מֶלֶךְ
וְהִסְכִּימוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁתָּאוֹת
כְּדֵי שֶׁעַל הַמִּשְׁתֶּה בִּשְׁעַת חֶדְוָוה יוּכְלוּ לְדַבֵּר מִזֶּה
וְהָיוּ עוֹשִׂים מִשְׁתֶּה אֵצֶל כָּל אֶחָד בְּיוֹמוֹ
כְּשֶׁהִגִּיעַ יוֹם מִשְׁתֶּה שֶׁל הַדּוֹקְטוֹר הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר
נתנה לָהֶם בת הקיסר מִהיַּיִן שֶׁלּה הַנַּ"ל
וְהִשְׁתַּכְּרוּ
בִּשְׁעַת חֶדְוָוה אָמְרוּ הַשָּׂרִים.
מַה יָּפֶה הָיָה שֶׁהַמַּלְכָּה תִּשָּׂא אֶת הַדּוֹקְטוֹר
וְאָמַר הַדּוֹקְטוֹר יָפֶה מְאד הָיָה
רַק אִם הָיוּ מְדַבְּרִים זאת בִּלְתִּי פֶּה שָׁתוּי
הַיְנוּ שֶׁלּא בִּשְׁעַת שִׁכְרוּת
נַעֲנֵית הַמַּלְכָּה גַּם כֵּן וְאָמְרָה
מַה יָּפֶה הָיָה שֶׁהִיא תִּשָּׂא אֶת הַדּוֹקְטוֹר
רַק שֶׁצריך גם שהַמְּדִינָה תַּסְכִּים עַל זֶה
הֵשִׁיב שֵׁנִית הַדּוֹקְטוֹר הַיְנוּ בַּת הַקֵּיסָר
יָפֶה מְאד הָיָה
רַק אִם הָיוּ מְדַבְּרִים זאת בִּלְתִּי פֶּה שָׁתוּי
אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהֵקִיצוּ מִשִּׁכְרוּתָם
נִזְכְּרוּ הַשָּׂרִים מַה שֶּׁאָמְרוּ
וְהִתְבַּיְּישׁוּ בְּעַצְמָם מֵהַמַּלְכָּה, שֶׁאָמְרוּ דָּבָר כָּזֶה
אַךְ הֲלּא הִיא גַּם כֵּן בְּעַצְמָהּ אָמְרָה זאת
וְהִיא גַּם כֵּן נִתְבַּיְּישָׁה מִפְּנֵיהֶם
אַךְ הֲלא גַּם הֵם אָמְרוּ זאת
וְהִתְחִילוּ לְדַבֵּר מִזֶּה
וְנִסְכַּם בֵּינֵיהֶם כֵּן
וְהתְחַתְּנָה הִיא עִם הַדּוֹקְטוֹר
וְכַּנַּ"ל הַיְנוּ עִם בַּת הַקֵּיסָר, שֶׁסָּבְרוּ שֶׁהִיא דּוֹקְטוֹר כַּנַּ"ל
וְהָלְכוּ לִמְדִינָתָם
וּכְשֶׁרָאוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה שֶׁהֵם בָּאִים, שָׂמְחוּ מְאד
כִּי זֶה זְמַן רַב שֶׁהָלַךְ הַבֶּן מֶלֶךְ
וְלא יָדְעוּ הֵיכָן הוּא
וְהַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן כְּבָר מֵת בְּטֶרֶם בִּיאָתָם
אַחַר כָּךְ רָאוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה
שֶׁהַבֶּן מֶלֶךְ, שֶׁהוּא מֶלֶךְ שֶׁלָּהֶם, אֵינֶנּוּ
וְשָׁאֲלוּ: הֵיכָן הוּא מַלְכֵּנוּ?
וְסִפְּרוּ לָהֶם את כָּל הַמַּעֲשֶׂה
אֵיךְ שֶׁבן המלך כְּבָר מֵת
וְשֶׁכְּבָר קִבְּלוּ לָהֶם את המֶלֶךְ הזֶה, שֶׁבָּא עִימָּהֶם
וְשָׂמְחוּ מְאד עַל שֶׁבָּא לָהֶם מֶלֶךְ חָדָשׁ
וְהַמֶּלֶךְ הַיְנוּ בַּת הַקֵּיסָר הַנַּ"ל
שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית עַתָּה מֶלֶךְ כַּנַּ"ל
צִווָה לְהַכְרִיז בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה
שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּמְצָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא
גֵּר אוֹ אוֹרֵחַ וּבוֹרֵח וּמְגרָשׁ
שֶׁכֻּלָּם יָבוֹאוּ עַל הַחֲתונָּה שֶׁלּוֹ
אִישׁ מֵהֶם לא יִהְיֶה נֶעְדָּר
וִיקַבְּלוּ מַתָּנוֹת גְּדוֹלוֹת
וְצִווָה הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל, הַיְנוּ בַּת הַקֵּיסָר
שֶׁיַּעֲשׂוּ סְבִיב סְבִיב כָּל הָעִיר מַעְיָנוֹת
כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁאֶחָד יִרְצֶה לִשְׁתּוֹת
לא יִצְטָרֵךְ לֵילֵךְ וְלִשְׁתּוֹת
רַק כָּל אֶחָד יִמְצָא מַעְיָן אֶצְלוֹ
וְצִווָה הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל, הַיְנוּ בַּת הַקֵּיסָר
לְצַיֵּר צוּרָתוֹ ותמונתו ליד כָּל מַעְיָן וּמַעְיָן
וְשֶׁיַּעַמְדוּ שׁוֹמְרִים וְיִשְׁמְרוּ ליד כל מעיין
ואִם יָּבוֹא אֶחָד וְיִסְתַּכֵּל בְּיוֹתֵר עַל הַצּוּרָה והתמונה שלו
וְיַעֲשֶׂה רעַ פָּנִים
הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה פָּנָיו
כְּמוֹ מִי שֶׁמַּבִּיט הֵיטֵב עַל אֵיזֶה דָּבָר וּמִשְׁתּוֹמֵם וּמִצְטַעֵר
אֲזַי יִתְפְּסוּ ויעצרו אוֹתוֹ במעצר
וְכֵן עָשׂוּ
וּבָאוּ אֵלּוּ הַשְּׁלוֹשָׁה הַנַּ"ל
דְּהַיְנוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן
שֶׁהוּא הֶחָתָן הָאמיתי שֶׁל בַּת הַקֵּיסָר הַזּאת
שֶׁהִיא הַמֶּלֶךְ עַכְשָׁיו כַּנַּ"ל
וּבֶן הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל
שֶׁגֵּירְשׁוֹ אָבִיו מֵחֲמַת הַבַּת הַקֵּיסָר הַזּאת
שֶׁבָּרְחָה עִם הַסְּפִינָה עִם כָּל הַסְּחוֹרָה כַּנַּ"ל
וְהַמֶּלֶךְ שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ גַּם כֵּן עַל יָדָהּ
כִּי בָּרְחָה מִמֶּנּוּ עִם הָאַחַד עָשָׂר שָׂרוֹת כַּנַּ"ל
וְכָל אֶחָד מֵאֵלּוּ הַשְׁלוֹשָׁה הִכִּיר שֶׁזֶּה צוּרָתָהּ
וְהִסְתַּכְּלוּ וְנִזְכְּרוּ וְהִצְטַעֲרוּ
הַיְנוּ שֶׁבָּאוּ אֵצֶל הַמַּעְיָינוֹת הַנַּ"ל
וְרָאוּ את צוּרָתָהּ ותמונתה
שֶׁהָיְתָה מְצֻיֶּרֶת שָׁם
וְהִכִּירוּ אוֹתָהּ
וְהָיוּ מִסְתַּכְּלִים בְּיוֹתֵר וְכוּ'
וְתָפְסוּ אוֹתָם בַּתְּפִיסָה ובמעצר
בִּשְׁעַת החֲתונָּה צִווָה הַמֶּלֶךְ הַיְנוּ הַבַּת הַקֵּיסָר
שֶׁיָּבוֹאוּ הַשְּׁבוּיִים לְפָנָיו
וְהֵבִיאוּ הַשְּׁלוֹשָׁה הַנַּ"ל
וְהִכִּירָה אוֹתָם
וְהֵם לא הִכִּירוּהָ
מֵחֲמַת שהיתה לבושה כְּמוֹ גבר
עָנְתָה הַבַּת קֵיסָר וְאָמְרָה.
אַתָּה מֶלֶךְ
הַיְנוּ הַמֶּלֶךְ שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ הַנַּ"ל
שֶׁהוּא אֶחָד מִשְּׁלוֹשֶׁת הַשְּׁבוּיִים הַנַּ"ל
אוֹתְךָ הֶעֱבִירוּ בגלל הָאַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָׂרִים שֶׁנֶּאֱבְדוּ
הֲרֵי לְךָ הַבְּנוֹת שָׂרִים
שׁוּב לִמְדִינָתְךָ וּלְמַלְכוּתְךָ
כִּי הָאַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָׂרִים הָיוּ עִמָּהּ כָּאן כַּנַּ"ל
אַתָּה סוֹחֵר
הַיְנוּ בהתחלה דִּבְּרָה לַמֶּלֶךְ שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ הַנַּ"ל
עַכְשָׁיו חָזְּרָה פָּנֶיהָ וְדִבְּרָה עִם הַסּוֹחֵר
הַיְנוּ עִם בֶּן הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל
אוֹתְךָ גֵּרֵשׁ אָבִיךָ
בגלל הַסְּפִינָה עִם הסְחוֹרָה שֶׁנֶּאֱבְדָה מִמְּךָ כַּנַּ"ל
הֲרֵי לְךָ הַסְּפִינָה שֶׁלְּךָ עִם כָּל הַסְּחוֹרָה
וְעַל זה שֶׁנִּשְׁתַּהָה הַמָּעוֹת כָּל כַּךְ
יֵשׁ לְךָ עַתָּה עֲשִׁירוּת בַּסְּפִינָה בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם מִמַּה שֶּׁהָיָה
כִּי הַסְּפִינָה בְּעַצְמָהּ עִם כָּל הַסְּחוֹרָה שֶׁל בֶּן הַסּוֹחֵר
שֶׁהִיא בָּרְחָה עִמָּהּ כַּנַּ"ל
עֲדַיִן הָיָה אֶצְלָהּ בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל
וְנוֹסָף לָזֶה הָיָה בַּסְּפִינָה כָּל הָעֲשִׁירוּת שֶׁלָּקְחָה אֵצֶל הַגַּזְלָנִים הַנַּ"ל
שֶׁהָיָה עֲשִׁירוּת מֻפְלָג מְאד, כִּפְלֵי כִּפְלַיִם כַּנַּ"ל
וְאַתָּה בֶּן מֶלֶךְ הַיְנוּ הֶחָתָן שֶׁלָּהּ בֶּאֱמֶת
נֵלְכָה וְנִסְּעָה
וְשָׁבוּ לְבֵיתָם
בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן
שיחות הר"ן - אות כט
...- אות כט ועל למוד הפוסקים הזהיר מאד מאד ביותר מכל הלמודים וראוי ללמד כל הארבעה "שלחן ערוך" כלם מראשם עד סופם כסדר אם יכול ללמד כל הארבעה שלחן ערוך עם כל הפרושים הגדולים מה טוב ואם לאו על כל פנים ילמד כל הארבעה "שלחן ערוך" הקטנים והוא תקון גדול מאד מאד כי על ידי חטאים נתערב טוב ורע ועל ידי למוד פוסק שמברר הכשר והפסול המתר והאסור הטהור והטמא על ידי זה נתברר ונפרש הטוב מן הרע וכמבאר במאמר ראיתי מנורת זהב ובשאר מאמרים מעלת למוד הפוסקים ואמר: שכל איש...
ספר המידות - עצלות
ספר המידות - עצלות א. על ידי תאוות שאדם תאב, ואינו משיג אותם, על ידי זה בא עצלות והוא הדין להפך. ב. על ידי זריזות מסיר את השנה ומחיה את המחין....
חיי מוהר"ן - קמז - נסיעתו לארץ ישראל
...אחד מפני מה אינו מקרבם ואינו מדבר עמם אמר לו שאין לו עתה דבורים. ואמר שנודע לי עתה על פסוק כי תעבר במים אתך אני איך יכולין לראות מתי שרוצין את האבות אברהם יצחק ויעקב. וגם היה חדוש אצלי מפני מה על פסוק זה דיקא. אך אני חושב מחמת שאני צריך לעבר על הים אך למה לכם זאת מה צרך לכם בזה. ואם אפילו הייתי יכול להלביש זאת במוסר שיהיה בו צרך לכל אך אין לי עתה דבורים. אחר כך היה הולך ושב בבית וענה ואמר אני עני ואביון יותר מכל הגדולים זה יש לו ממון וזה יש לו כסף...
שיחות הר"ן - אות רטז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...הר"ן - אות רטז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה עין אלשיך על משלי ובפרט בקפיטל ז' בדרך שלישי שם מרחיב הדבור והאזהרה להתרחק מהם ועין שם, כי מדבר שם בדרך צחות ונפלא, ומסביר הדבר איך הם מטעים את העולם שבתחלה אינם מגלים האפיקורסות והכפירות שלהם רק מראים המתיקות המדמה הנראה בתחלה בדרכיהם הרעים עין שם וזהו "כי נפת תטפנה שפתי זרה" וכו' ופרש רש"י אפיקורסות "ואחריתה מרה כלענה" וכו' עין שם והכלל שכל האזהרות של משלי להתרחק מאשה זרה כונתו על חכמות החיצוניות שנקראת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סג - סוֹד כַּוָּנַת הַמִּילָה
...מוהר"ן ח"א - תורה סג - סוד כונת המילה א. סוד כונת המילה כי ברית נקרא בלשון תרגום אמה וכמו שמזכר בלשון זה בגמרא והוא בחינת אמה בת ששה טפחים שהברית כלול מהם והוא בחינת: "שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד" 'שש כנפים', הם בחינת הששה טפחים הנ"ל "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו, ובשתים יעופף" כי פנים, הוא בחינות 'וטפח לו על פניו' 'ובשתים יכסה פניו' הוא בחינות שני טפחים בחינות 'מגלה טפח ומכסה טפח', הנאמר בברית כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סז - בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל
...ישראל" כי יש עננין דמכסין על עינא, שהם רומי רבתי ורומי זעירתא כמובא: "ושבו העבים אחר הגשם" 'זה מאור עינים, שהולך אחר הבכיה' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, שעל ידי הבכי הולך ומסתלק מאור עינים וזה בחינת שקיעת האור במערב כי במזרח חמה זורחת ובמערב שוקעת נמצא שמערב הוא שקיעת האור וכל זה על ידי בחינת הבכי, שעל ידו מסתלק מאור העינים כנ"ל שזה בחינת שקיעת האור כנ"ל כי מערב ראשי תבות: "רחל מבכה על בניה" כי שכינה במערב והשכינה בוכה ומיללת, כביכול על ישראל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמח - מִדַּת הַיִּרְאָה בְּעַצְמָהּ הִיא יְרֵאָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
...מדת היראה בעצמה היא יראה מהשם יתברך ואם כן יש לה גם כן יראה וזאת היראה היא גם כן יראה מהשם יתברך ואם כן יש לה גם כן יראה וכן נכלל יראה אחת בחברתה, למעלה למעלה עד אין סוף וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'מה שעשתה ענווה עקב לסלותא עשתה חכמה עטרה על ראשה שנאמר: "עקב ענווה יראת ה', ראשית חכמה יראת ה'" נמצא שעקב הענווה היא יראה וכן "ראשית חכמה" היא גם כן יראה נמצא שיש יראה למעלה מיראה כי היראה בעצמה יש לה גם כן יראה וכן למעלה למעלה עד אין סוף כנ"ל...
שיחות הר"ן - אות כו
...השכחה היא חסרון גדול בעיניהם אבל בעיני יש בהשכחה מעלה גדולה כי אם לא היתה שכחה, לא היה אפשר לעשות שום דבר בעבודת ה' אם היה זוכר כל מה שעבר לא היה אפשר לו להרים את עצמו לעבודתו יתברך בשום אפן גם היו מבלבלים את האדם מאד כל הדברים שעוברים עליו אבל עכשו על ידי השכחה נשכח מה שעבר ואצלו הדרך שכל מה שעבר והלך, נפסק והולך לחלוטין ואינו חוזר בדעתו עוד כלל ואינו מבלבל כלל עצמו עוד במה שכבר עבר והלך וכו' וענין זה הוא דרך עצה טובה גדולה מאד בעבודת ה' כי על פי...
שיחות הר"ן - אות קלח
...בעת שדבר עמנו מגדל הענין של ספורי מעשיות מצדיקים שנדפס בספריו הקדושים [בסימן רל"ד חלק א'] ואמר אז שהוא בעצמו זכרונו לברכה עקר התעוררותו לעבודת השם יתברך באמת היה על ידי ספורי מעשיות מצדיקים וספר שבבית אביו ואמו הצדיקים זכרונם לברכה היו שכיחים שם כל הצדיקים כי כל הצדיקים היו מצויים בקהלת מעז'בוז' מחמת שהוא מקום הבעל שם טוב זכרונו לברכה ורבם ככלם התאכסנו בבית אביו זכרונו לברכה ושמע הרבה מעשיות מצדיקים ועל ידי זה היה עקר התעוררותו להשם יתברך עד שזכה...
ספר המידות - הכנסת אורחים
...מרעים, שלא יחזרו בתשובה. ב. עיר שאין בה הכנסת אורחים באים לידי גלוי עריות, ועל ידי גלוי עריות בא עליהם הריגה. ג. הכנסת אורחים מזכה את האשה לבנים. ד. הכנסת אורחים כהכנסת שבת. ה. המארח תלמיד חכם בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב תמידין. ו. גדולה הכנסת אורחים מהשכמת בית המדרש והקבלת פני שכינה. ז. כיון דלא שכיחי רבנן גביהו ככותיים דמי. חלק שני א. על ידי הכנסת אורחים אימתו מטלת על הבריות. ב. סגלה להחזיר לאשה וסתה על ידי הכנסת אורחים. ג. על ידי קדשת...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0791 שניות - עכשיו 10_08_2020 השעה 02:00:59 - wesi2