ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב


נושאים בתורת ברסלב
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.


[גרסה עם מעט תיקוני נוסח של מעשה ממלך וקיסר ].
מַעֲשֶׂה בְּקֵיסָר אֶחָד, שֶׁלּא היו לוֹ בָּנִים
גַּם מֶלֶךְ אֶחָד לא היו לוֹ בָּנִים
וְנָסַע הַקֵּיסָר בָאָרֶץ לְשׁוֹטֵט ולְבַקֵּשׁ
אוּלַי יִמְצָא אֵיזֶה עֵצָה וּתְרוּפָה לְהוֹלִיד בָּנִים
גַּם הַמֶּלֶךְ נָסַע גם כך
וְנִזְדַּמְּנוּ שְׁנֵיהֶם לְפונְדָּק אֶחָד
וְלא הָיוּ יוֹדְעִים אחד על השני
וְהִכִּיר הַקֵּיסָר על הַמֶּלֶךְ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ התנהגות שֶׁל מַלְכוּת
וְשָׁאַל אוֹתוֹ הקיסר את המלך
וְהוֹדָה לוֹ שֶׁהוּא מֶלֶךְ
גַם הַמֶּלֶךְ הִכִּיר על הַקֵּיסָר גַּם כֵּן שֶׁיֵּשׁ לוֹ התנהגות שֶׁל מַלְכוּת
וְהוֹדָה לוֹ גַּם כֵּן שגם הוא קיסר
וְהוֹדִיעוּ זֶה לָזֶה
שֶׁנּוֹסְעִים בִּשְׁבִיל למצוא אֵיזֶה עֵצָה וּתְרוּפָה לְהוֹלִיד בָּנִים
וְנִתְקַשְּׁרוּ והחליטו שְׁנֵיהֶם
שאִם כאשר יָּבוֹאוּ לְבֵיתָם וְיוֹלִידוּ נְשׁוֹתֵיהֶם זָכָר וּנְקֵבָה
בְּאפֶן שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לְהִתְחַתֵּן
אֲזַי יִתְחַתְּנוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם
היינו שהבן והבת שיהיו להם יתחתנו
וְנָסַע הַקֵּיסָר לְבֵיתוֹ וְהוֹלִיד בַּת
וְהַמֶּלֶךְ נָסַע לְבֵיתוֹ וְהוֹלִיד בֵּן
וְהַהִתְקַשְּׁרוּת וההסכם הַנַּ"ל נִשְׁכַּח מֵהֶם
וְשָׁלַח הַקֵּיסָר אֶת בִּתּוֹ לִלְמד
גַּם הַמֶּלֶךְ שָׁלַח אֶת בְּנוֹ לִלְמד
וְנִזְדַּמְּנוּ שְׁנֵיהֶם בן המלך ובת הקיסר אֵצֶל מְלַמֵּד מורה אֶחָד
וְהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה מְאד
וְנִתְקַשְּׁרוּ והחליטו בֵּינֵיהֶם, שֶׁיִשְּׂאוּ זֶה לָזֶה שיתחתנו
וְנָטַל הַבֶּן מֶלֶךְ טַבַּעַת וְנָתַן עַל יָדָהּ, וְהִתְחַתְּנוּ יַחַד
אַחַר כָּךְ שָׁלַח הַקֵּיסָר אַחַר בִּתּוֹ וֶהֱבִיאָהּ לְבֵיתוֹ
גַּם הַמֶּלֶךְ שָׁלַח אַחַר בְּנוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְבֵיתוֹ
וְהָיוּ מציעים שִׁידּוּכִים לְבַת הַקֵּיסָר
וְלא רָצְתָה שׁוּם שִׁידּוּךְ
מֵחֲמַת הִתְקַשְּׁרוּת הַנַּ"ל שהיה לה עם בן המלך כנ"ל
וְהַבֶּן מֶלֶךְ הָיָה מְתגַעְגֵּעַ מְאד אַחֲרֶיהָ
גַּם הַבַּת קֵיסָר הָיְתָה עֲצֵבָה תָּמִיד
וְהָיָה הַקֵּיסָר מוֹלִיך את ביתו לַחֲצֵרוֹת שֶׁלּוֹ וּפָלָטִין ארמון שֶׁלּוֹ
וְהֶרְאָה אוֹתָהּ גְּדולָּתָהּ
וְהִיא הָיְתָה עֲצֵבָה
וְהַבֶּן מֶלֶךְ הָיָה מְתגַעְגֵּעַ מְאד אַחֲרֶיהָ
עַד שנהיה חולה
וְכָל מַה שֶּׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ למָה אַתָּה חוֹלֶה, לא רָצָה לְהַגִּיד
וְאָמְרוּ למשרת של בן המלך.
אוּלַי תּוּכַל אַתָּה לַחֲקר אֶצְלוֹ ולברר מדוע הוא חולה?
וְאָמַר לָהֶם, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ
כִּי הוּא הָיָה עִמּוֹ אָז בַּמָּקוֹם שֶׁלָּמַד שָׁם
וְהִגִּיד לָהֶם הַדָּבָר
וַאֲזַי נִזְכַּר הַמֶּלֶךְ
שֶׁכְּבָר נִתְחַתֵּן הוּא עִם הַקֵּיסָר מִקּדֶם
וְהָלַךְ וְכָתַב לְקֵּיסָר, שֶׁיָּכִין את עַצְמוֹ לחֲתֻנָּה
כִּי כְּבָר נִתְקַשְּׁרוּ מִקּדֶם כַּנַּ"ל
וְלא רָצָה הַקֵּיסָר
אַךְ לא הָיָה יָכוֹל לְהָעִיז וּלְסָרֵב
וְהֵשִׁיב לוֹ הקיסר למלך
שֶׁיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ את בְּנוֹ אֵלָיו
וְיִרְאֶה הקיסר אִם יוּכַל בן המלך להנהיג מְדִינוֹת
ואם כן, אֲזַי יַשִּׂיא בִּתּוֹ אֵלָיו
וְשָׁלַח המלך את בְּנוֹ אֵלָיו
הַיְנוּ שֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁלַח את בְּנוֹ לְקֵּיסָר, כַּאֲשֶׁר צִוָּוה הַקֵּיסָר כַּנַּ"ל
וְהוֹשִׁיבוֹ הַקֵּיסָר בְּתוֹךְ חֶדֶר
וּמָסַר לוֹ הקיסר לבן המלך ניירוֹת שֶׁל עִסְקֵי הַמְּדִינָה
לִרְאוֹת אִם יוּכַל להנהיג אֶת הַמְּדִינָה
וְהַבֶּן מֶלֶךְ הָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ מְאד לִרְאוֹת אוֹתָהּ
וְלא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִרְאוֹתָהּ
פַּעַם אֶחָד הָלַךְ בן המלך ליד קיר שהיתה עליו מראה
וְרָאָה אוֹתָהּ בן המלך, וְנָפַל חַלָּשׁוּת התמוטט
וּבָאה הִיא בת הקיסר אֵלָיו וְנִעֲרַתּוּ
וְסִפְּרָה לוֹ
שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה שׁוּם שִׁידּוּךְ מֵחֲמַת הַהִתְקַשְּׁרוּת עִמּוֹ
וְאָמַר לָהּ: מַה נַּעֲשֶׂה, וְאָבִיךְ אֵינוֹ רוֹצֶה?
וְאָמְרָה: אַף עַל פִּי כֵן
אַחַר כָּךְ הִתְיַיעֲצוּ החליטו בן המלך ובת הקיסר
שֶׁיַּנִּיחוּ לִפְרשׂ עַצְמָם עַל הַיָּם שיברחו באיזו ספינה בים
וְשָׂכְרוּ לָהֶם סְפִינָה
וּפָרְשׂוּ בַּיָּם
וְהָלְכוּ עַל הַיָּם
אַחַר כָּךְ רָצוּ לְקָרֵב עַצְמָם אֶל הַסְּפָר
סְּפָר = ישוב שנמצא על שפת הים
וּבָאוּ לַמקום ישוב על שפת הים
וְהָיָה שָׁם יַעַר
וְהָלְכוּ לְשָׁם
וְלָקְחָה הַבַּת קֵיסָר הַטַּבַּעַת וְנָתְנָה לוֹ
וְהִיא שָׁכְבָה שָׁם
אַחַר כָּךְ רָאָה הַבֶּן מֶלֶךְ, שֶׁבְּסָמוּךְ תַּעֲמד
וְהִנִּיחַ הַטַּבַּעַת אֶצְלָהּ
אַחַר כָּךְ עָמְדוּ וְהָלְכוּ אֶל הַסְּפִינָה
בְּתוֹךְ כָּךְ נִזְכְּרָה, שֶׁשָּׁכְחוּ הַטַּבַּעַת שָׁם
וְשָׁלְחָה אוֹתוֹ אַחֲרֵי הַטַּבַּעַת וְהָלַךְ לְשָׁם
וְלא הָיָה יָכוֹל לִמְצוא את הַמָּקוֹם שבו היתה הטבעת
וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר
וְלא הָיָה יָכוֹל לִמְצוא את הַטַּבַּעַת
וְהָיָה הוֹלֵךְ לְבַקְּשׁה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם
עַד שהלך לאיבוד, וְלא הָיָה יָכוֹל לַחֲזר
וְהִיא בת הקיסר הָלְכָה לחפש את בן המלך
וְהלכה לאיבוד גַּם כֵּן
וְהָיָה הוּא הוֹלֵךְ וְתוֹעֶה, הוֹלֵךְ וְתוֹעֶה
אַחַר כָּךְ רָאָה בן המלך איזו דֶּרֶךְ
וְהָלַךְ בדרך ההיא למקום יִשּׁוּב
וְלא הָיָה לוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת
וְנַעֲשָׂה מְשָׁרֵת
גַּם הִיא הָיְתָה הוֹלֶכֶת וְתוֹעָה
וְיִשְּׁבָה עַצְמָהּ, שֶׁתֵּשֵׁב ליד הַיָּם
וְהָלְכָה אֶל שְׂפַת הַיָּם
וְהָיָה שָׁם אִילָנוֹת שֶׁל פֵּרוֹת, וְיָשְׁבָה שָׁם
וּבַיּוֹם הָיְתָה הוֹלֶכֶת ליד הַיָּם
אוּלַי תִּמְצָא עוֹבְרִים וְשָׁבִים
וְהָיְתָה מִתְפַּרְנֶסֶת מֵהַפֵּרוֹת
וּבַלַּיְלָה, הָיְתָה עוֹלָה עַל אִילָן
כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נִשְׁמֶרֶת מִן הַחַיּוֹת
וַיְהִי הַיּוֹם
וְהָיָה סוֹחֵר גָּדוֹל מֻפְלָג מְאד
וְהָיָה לוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן בְּכָל הָעוֹלָם
וְהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד
וְהַסּוֹחֵר הָיָה זָקֵן
פַּעַם אֶחָד אָמַר הַבֵּן לְאָבִיו
בַּאֲשֶׁר שֶׁאַתָּה זָקֵן וַאֲנִי נַעַר
וְהַנֶּאֱמָנִים שֶׁלְּךָ האנשים שעליהם אתה סומך
אֵינָם מַשְׁגִּיחִים כְּלָל עָלַי
וְאַתָּה תִּסְתַּלֵּק תלך לעולמך
וְאֶהְיֶה נִשְׁאָר רֵיק, וְלא אֵדַע מַה לַּעֲשׂוֹת
לכֵן תֵּן לִי סְפִינָה עִם סְחוֹרָה
וְאֵלֵךְ עַל הַיָּם
כְּדֵי לִהְיוֹת בָּקִי בְּמַשָּׂא וּמַתָּן
וְנָתַן לוֹ אָבִיו סְפִינָה עִם סְחוֹרָה
וְהָלַךְ לַמְּדִינוֹת, וּמָכַר הַסְּחוֹרָה, וְקָנָה סְחוֹרָה אַחֶרֶת
וְהִצְלִיחַ
בִּהְיוֹתוֹ עַל הַיָּם
רָאוּ בן הסוחר ואנשיו את אוֹתָן הָאִילָנוֹת הַנַּ"ל
שֶׁהָיְתָה הַבַּת קֵיסָר שָׁם
וְסָבְרוּ שֶׁהוּא מקום יִשּׁוּב
וְרָצָה בן הסוחר לֵילֵךְ לְשָׁם
וּכְשֶּׁהִתְקָרְבוּ רָאוּ שֶׁהֵם אִילָנוֹת ולא מקום ישוב
וְרָצוּ לַחֲזר
בְּתוֹךְ כָּךְ הֵצִיץ הַסּוֹחֵר הַיְנוּ בֶּן הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל
לְתוֹךְ הַיָּם לכיוון של החוף
וְרָאָה שָׁם אִילָן, וְעָלָיו כְּמַרְאֵה אָדָם
וְסָבַר שֶׁמָּא הוּא מטעה את עַצְמוֹ
וְהִגִּיד בן הסוחר לִשְׁאָר הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ שָׁם
וְהִבִּיטוּ וְרָאוּ גַּם כֵּן כְּמַרְאֵה אָדָם עַל הָאִילָן
וְהִתְיַישְּׁבוּ בדעתם לְהִתְקָרֵב לְשָׁם
וְשָׁלְחוּ אִישׁ עִם סְפִינָה קְטַנָּה לְשָׁם
וְהֵם הָיוּ מַבִּיטִים בְּתוֹךְ הַיָּם
כְּדֵי לְכַוֵּון אֶת הַשָּׁלִיחַ
שֶׁלּא יִטְעֶה מִן הַדֶּרֶךְ
כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ מְכֻוָּן אֶל הָאִילָן הַנַּ"ל
וְהָלַךְ לְשָׁם, וְרָאָה, שֶׁיּוֹשֵׁב שָׁם אָדָם
וְהִגִּיד לָהֶם
וְהָלַךְ בְּעַצְמוֹ בֶּן הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל
וְרָאָה, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת שָׁם בַּת הקֵיסָר הַנַּ"ל
שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת שָׁם כַּנַּ"ל
וְאָמַר לָהּ בן הסוחר לבת הקיסר שֶׁתֵּרֵד
וְאָמְרָה לוֹ, שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לִכְנס אֶל הַסְּפִינָה
כִּי אִם שֶׁיַּבְטִיחָהּ, שֶׁלּא יִגַּע בָּהּ
כִּי אִם כְּשֶׁיָּבוֹא לְבֵיתוֹ וְיִשָּׂא אוֹתָהּ כַּדָּת
וְהִבְטִיחַ לָהּ
וְנִכְנְסָה אֶצְלוֹ לַסְּפִינָה
וְרָאָה, שֶׁהִיא מְזַמֶּרֶת עַל כְּלֵי זֶמֶר וִיכוֹלָה לְדַבֵּר בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת
וְשָׂמַח עַל שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ
אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁהִתְחִילוּ לְהִתְקָרֵב לְבֵיתוֹ
אָמְרָה לוֹ בת הקיסר לבן הסוחר
שֶׁהַיּשֶׁר הוא שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵיתוֹ
וְיוֹדִיעַ לְאָבִיו וּקְרוֹבָיו וְכָל מְיודָּעָיו, שֶׁכולם יֵצְאוּ לִקְרָאתָהּ
בַּאֲשֶׁר שֶׁמּוֹלִיךְ אִשָּׁה חֲשׁוּבָה כָּזוֹ
וְאַחַר כָּךְ הוא ידע מִי הִיא
כִּי קודם לכן, התנתה הִיא עִמּוֹ
שֶׁלּא יִשְׁאַל אוֹתָהּ מִי הִיא
עַד אַחַר הַחֲתונָּה, שאָז יֵדַע מִי הִיא
וְהִסְכִּים עִמָּהּ
אָמְרָה לוֹ: גַּם הַיּשֶׁר הוא
מאחר שֶׁאַתָּה מוֹלִיךְ אִשָּׁה כָּזוֹ כמוני
שֶׁתְּשַׁכֵּר אֶת כָּל הַמלחים שמּוֹלִיכִים את הַסְּפִינָה
לְמַעַן יֵדְעוּ, שֶׁהַסּוֹחֵר שֶׁלָּהֶם יֵשׁ לוֹ נִשּׂוּאִים עִם אִשָּׁה כָּזוֹ
וְהִסְכִּים עִמָּהּ
וְלָקַח יַיִן טוֹב מְאד, שֶׁהָיָה לוֹ בַּסְּפִינָה, וְנָתַן לָהֶם, והשתכרו מְאד
וְהוּא הָלַךְ לְבֵיתוֹ לְהוֹדִיעַ לְאָבִיו וּקְרוֹבָיו כַּנַּ"ל
וְהַמלחים השתכרו וְיָצְאוּ מִן הַסְּפִינָה
וְנָפְלוּ וְשָׁכְבוּ בְּשִׁכְרוּתָם
וּבְעוֹד שֶׁהָיוּ מְכִינִים עַצְמָם שָׁם לֵילֵךְ לִקְרָאתָהּ עִם כָּל הַמִּשְׁפָּחָה
הָלְכָה הִיא וְהִתִּירָה הַסְּפִינָה מִן הַחוף
וּפֵרְשָׂה את המפרשים, וְהָלְכָה לָהּ עִם הַסְּפִינָה
וְהֵם הַיְנוּ כָּל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל הַסּוֹחֵר בָּאוּ אֶל הַסְּפִינָה
וְלא מָצְאוּ דָּבָר
וְחָרָה לַסּוֹחֵר, אֲבִי הַבֵּן הַנַּ"ל, מְאד
וְהוּא הַיְנוּ הַבֵּן שֶׁל הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל
שֶׁהָיָה בָּא עִם הַסְּפִינָה הַנַּ"ל
צָעַק וְאָמַר
תַּאֲמִין לִי, שֶׁהֵבֵאתִי סְפִינָה עִם סְחוֹרָה וְכוּ'
וְהֵם אֵינָם רוֹאִים דָּבָר
וְאָמַר לוֹ בן הסוחר לאביו: תִּשְׁאַל את הַמלחים!
וְהָלַךְ לִשְׁאול אוֹתָם, וְהֵם שׁוֹכְבִים שִׁכּוֹרִים
אַחַר כָּךְ התעוררו וְשָׁאַל אותם
אך הם, אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל מֶה עָבַר עֲלֵיהֶם
הם רַק יוֹדְעִים, שֶׁהֵבִיאוּ סְפִינָה עִם כָּל הַנַּ"ל
וְאֵינָם יוֹדְעִים הֵיכָן היא הספינה
וְחָרָה הַסּוֹחֵר מְאד עַל בְּנוֹ
וְגִירְשׁוֹ אותו מִבֵּיתוֹ, וְשלא יָבוֹא לְנֶגֶד פָּנָיו
וְהָלַךְ מִמֶּנּוּ נָע וָנָד
וְהִיא הַיְינוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל הָיְתָה הוֹלֶכֶת עַל הַיָּם
וַיְהִי הַיּוֹם, וְהָיָה מֶלֶךְ אֶחָד
וְהָיָה בּוֹנֶה לוֹ ארמון עַל הַיָּם
כִּי שָׁם הוּטַב בְּעֵינָיו לִבְנוֹת ארמון מֵחֲמַת אֲוִיר הַיָּם
וְהַסְּפִינוֹת הוֹלְכוֹת שָׁם
וְהִיא הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל
הָיְתָה הוֹלֶכֶת עַל הַיָּם
והגיעה סָמוּךְ לַארמון שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל
וְהַמֶּלֶךְ הִבִּיט וְרָאָה סְפִינָה בְּלִי מַנְהִיגִים, וְאֵין שָׁם אֲנָשִׁים
וְסָבַר שֶׁהוּא מטעה את עַצְמוֹ
וְצִוָּוה לַאֲנָשָׁיו, שֶׁיִּסְתַּכְּלוּ
וְרָאוּ גַּם כֵּן, כֵּן
וְהִיא הִתְקָרְבָה אֶל הַארמון
אַחַר כָּךְ חשבה לעַצְמָהּ
לָמָּה לָהּ הַארמון?
וְהִתְחִילָה לַחֲזר
וְשָׁלַח הַמֶּלֶךְ וְהֶחֱזִירָהּ
וְהֱבִיאָהּ לְבֵיתוֹ
וְהַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל לא הָיָה לוֹ אִשָּׁה
כִּי לא הָיָה יָכוֹל לִבְרר לוֹ
כִּי מִי שֶׁהָיָה רוֹצֶה לא רָצְתָה הִיא, וְכֵן לְהֵפֶךְ
וּכְשֶׁבָּאתָה לְשָׁם הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל
אָמְרָה לוֹ
שֶׁיִּשָּׁבַע לָהּ, שֶׁלּא יִגַּע בָּה עַד שישאה אותה לאישה כַּדָּת
וְנִשְׁבַּע לָהּ
וְאָמְרָה לוֹ
שֶׁרָאוּי שֶׁלּא יִפְתַּח אֶת הַסְּפִינָה שֶׁלָּהּ וְלא יִגַּע בָּהּ
רַק שֶׁתַּעֲמד כָּךְ עַל הַיָּם עַד הַנִּשּׂוּאִים
וְאָז יִרְאוּ הַכּל אֶת רִבּוּי הַסְּחוֹרָה שֶׁהֵבִיאָה
לְבַל יאמְרוּ, שֶׁלָּקַח אִשָּׁה מִן הַשּׁוּק
וְהִבְטִיחַ לָהּ כֵּן
וְהַמֶּלֶךְ כָּתַב לְכָל הַמְּדִינוֹת
שֶׁיִּתְקַבְּצוּ וְיָבוֹאוּ עַל הַחֲתונָּה שֶׁלּוֹ
וּבָנָה ארמון בִּשְׁבִילָהּ
וְהִיא צִוְּתָה
שֶׁיָּבִיאוּ לָהּ אַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָּׂרִים שֶׁיִּהְיוּ עִמָּהּ
וְצִוָּוה הַמֶּלֶךְ
וְשָׁלְחוּ לָהּ אַחַד עָשָׂר בְּנוֹת של שָׂרִים גְּדוֹלִים מְאד
וּבָנוּ לְכָל אַחַת מבנות השרים ארמון מְיֻחָד
וְהִיא היה לָהּ גַּם כֵּן ארמון מְיֻחָד
וְהָיוּ בנות השרים מִתְקַבְּצוֹת אֵלֶיהָ
וְהָיוּ מְזַמְּרוֹת בִּכְלֵי שִׁיר וּמְשַׂחֲקִים שָׁם עִמָּהּ
פַּעַם אַחַת אָמְרָה לָהֶם, שֶׁתֵּלֵךְ איתן עַל הַיָּם
וְהָלְכוּ עִמָּהּ, וְהָיוּ מְשַׂחֲקִים שָׁם
וְאָמְרָה לָהֶם, שֶׁתְּכַבֵּד אוֹתָם בְּיַיִן טוֹב שֶׁיֵּשׁ לָהּ
וְנָתְנָה לָהֶם מֵהַיַּיִן שֶׁבַּסְּפִינָה
והשתכרו 11 בנות השרים וְנָפְלוּ וְשָׁכְבוּ
וְהָלְכָה בת הקיסר ושחררה את הַסְּפִינָה
וּפֵרְשָׂה את המפרשים וּבָרְחָה עִם הַסְּפִינָה
וְהֵם הַיְנוּ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו
הֵצִיצוּ וְרָאוּ שֶׁהַסְּפִינָה אֵינֶנָּהּ
וְנִבְהֲלוּ מְאד
וְאָמַר הַמֶּלֶךְ.
תִיזָּהֲרוּ שֶׁלּא לְהַגִּיד לָהּ פִּתְאום
כִּי צַעֲרָהּ יִהְיֶה גָּדוֹל מְאד עַל סְפִינָה יְקָרָה כָּזוֹ
כִּי הַמֶּלֶךְ לא הָיָה יוֹדֵעַ
שֶׁהִיא בְּעַצְמָהּ בָּרְחָה עִם הַסְּפִינָה
וְהָיָה סָבוּר שֶׁהִיא עֲדַיִן בְּחַדְרָהּ
גַּם חשש המלך, כי אוּלַי תִּסְבּר בת הקיסר
שהוא הַמֶּלֶךְ נָתַן לְאיזה אֶחָד אֶת הַסְּפִינָה
ולכן יִשְׁלְחוּ אֶת אַחַת מֵבְּנוֹת הַשָׂרִים הַנַּ"ל
לְהַגִּיד לָהּ בְּחָכְמָה ובדרך רמז
וְהָלְכוּ לְחֶדֶר אֶחָד וְלא מָצְאוּ אָדָם
וְכֵן לְחֶדֶר שֵׁנִי
וְכֵן לְכָל הָאַחַד עָשָׂר חֲדָרִים וְלא מָצְאוּ אָדָם
וְהִסְכִּימוּ לִשְׁלחַ בַּלַּיְלָה איזו שָׂרה זְקֵנָה לְהַגִּיד לָהּ
וְהָלְכוּ לְחַדְרָהּ של בת הקיסר וְלא מָצְאוּ אָדָם
וְנִבְהֲלוּ מְאד
וַאֲבִיהֶן שֶׁל בְּנוֹת הַשָׂרִים הַנַּ"ל
שֶׁהָיוּ רְגִילִים שֶׁיַּגִּיעוּ לָהֶם אִגְּרוֹת זֶה מִזֶּה
וְעַתָּה רָאוּ שֶׁהֵם שׁוֹלְחִים אִגְּרוֹת
וְאֵין לָהֶם שׁוּם אִגֶּרֶת בחזרה מִבְּנוֹתֵיהֶם
עָמְדוּ הַשָּׂרִים וְנָסְעוּ בְּעַצְמָן לְשָׁם לבית המלך הנ"ל
וְלא מָצְאוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם
וְחָרָה לָהֶם מְאד
וחשבו לִשְׁלחַ אֶת הַמֶּלֶךְ
לְמָקוֹם שֶׁשּׁוֹלְחִים לשם את אלו שחַייָּבִים מִיתָה
כִּי הֵם הָיוּ הַשָּׂרֵי מְלוּכָה
אַךְ חשבו אותם השרים
מֶה חָטָא הַמֶּלֶךְ שיהיה חייב שִׁלּוּחַ?
הרי הוא נֶאֱנַס בַּדָּבָר ולא עשה זאת מרצונו!
וְהִסְכִּימוּ לְהַעֲבִירוֹ מִמַּלְכוּתוֹ וּלְגָרְשׁוֹ
וְהֶעֱבִירוּ אוֹתוֹ ממלכותו וְגֵרְשׁוּהוּ
וְהָלַךְ לוֹ
וְהִיא הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל
שֶׁבָּרְחָה עִם הָאַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָׂרִים
הָלְכָה עִם הַסְּפִינָה
אַחַר כָּךְ התעוררו הַשָּׂרוֹת הַנַּ"ל
וְהִתְחִילוּ שׁוּב לְשַׂחֵק כְּמִקּדֶם
כִּי לא יָדְעוּ שֶׁהַסְּפִינָה כְּבָר התרחקה מִן הַסְּפָר
וְאָמְרוּ לָהּ: נַחֲזר!
וְהֵשִׁיבָה לָהֶם: נִשְׁהֶה עוֹד כָּאן קְצָת
אַחַר כָּךְ עָמַד רוּחַ סְעָרָה
וְאָמְרוּ: נַחֲזר לְבֵיתֵנוּ!
וְהוֹדִיעָה לָהֶם
שֶׁהַסְּפִינָה כְּבָר פֵּרְשָׂה מִן הַסְּפָר התרחקה מאוד מהחוף
וְשָׁאֲלוּ אוֹתָהּ: למה עָשְׂתָה כֵּן?
וְאָמְרָה: שֶׁהָיְתָה יְרֵאָה פֶּן תִּשָּׁבֵר הספינה מֵחֲמַת הָרוּחַ סְעָרָה
עַל כֵּן היתה מוכרחת לְהַתִּיר את הספינה וְלִפְרשׂ את המפרשים
וְהָיוּ הַבַּת קֵיסָר עִם הָאַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָׂרִים הַנַּ"ל
הוֹלְכִים עַל הַיָּם
וְהָיוּ מזמרות שָׁם בִּכְלֵי זֶמֶר
עד שנתקלו באיזה ארמון על איזה חוף
וְאָמְרוּ לָה הַשָּׂרוֹת הַנַּ"ל: נִתְקָרֵב לְשָׁם!
וְלא רָצְתָה
וְאָמְרָה: כִּי הִתְחָרְטָה עַל שֶׁהִתְקָרְבָה אֵצֶל ארמון הַנַּ"ל
הַיְנוּ עַל שֶׁהִתְקָרְבָה לַארמון שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל
שֶׁרָצָה לשאת אוֹתָהּ לאישה כַּנַּ"ל
אַחַר כָּךְ רָאוּ כְּמו אִי בתוך הַיָּם, וְהתְקָרְבוּ לְשָׁם
וְהָיוּ שָׁם שְׁנֵים עָשָׂר גַּזְלָנִים שודדי ים
וְרָצוּ השודדים לְהָרוג אותן
וְשָׁאֲלָה הִיא: מִי המנהיג הַגָּדוֹל שֶׁלָכֶם?
וְהֶרְאוּ לָהּ.
אָמְרָה לוֹ: מַה מַּעֲשֵׂיכֶם?
אָמַר לָהּ, שֶׁהֵם גַּזְלָנִים
אָמְרָה לוֹ: אַף אֲנַחְנוּ גַּזְלָנִים
רַק שֶׁאַתֶּם גַּזְלָנִים בַּאמצעות הגְּבוּרָה שֶׁלָּכֶם
וַאֲנַחְנוּ גַּזְלָנִים עַל יְדֵי חָכְמָה
כִּי אָנוּ מְלֻמָּדִים בִּלְשׁוֹנוֹת וּבִכְלֵי זֶמֶר
בְּכֵן מַה בֶּצַע כִּי תַּהַרְגוּ אוֹתָנוּ?!
הֲלא טוֹב שֶׁתִּשְּׂאוּ אוֹתָנוּ לְנָשִׁים
וְיִהְיֶה לָכֶם גַם את הָעֲשִׁירוּת שֶׁלָּנוּ
וְהֶרְאֲתָה הִיא לָהֶם מַה שֶּׁבַּסְּפִינָה
וְהִתְרַצּוּ לִדְבָרֶיהָ
וְהֶרְאוּ הַגַּזְלָנִים לָהֶן גַּם כֵּן את כָּל הָעֲשִׁירוּת שֶׁלָּהֶם
וְהוֹלִיכוּ אוֹתָם בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁלָּהֶם
וְהִסְכִּימוּ ביניהם
שֶׁלּא יִהְיוּ נוֹשְׂאִים הגזלנים את הנשים הנ"ל בְּבַת אַחַת
כִּי אִם בָּזֶה אַחַר זֶה
הַיְנוּ שֶׁכָּל הַגַּזְלָנִים הַנַּ"ל
לא יִהְיוּ נוֹשְׂאִים אֶת הַשָּׂרוֹת הַנַּ"ל כולם בְּבַת אַחַת
רַק הַנִּשּׂוּאִים שֶׁלָּהֶם יִהְיֶה בָּזֶה אַחַר זֶה
גַּם הסכימו שֶׁיִּבְרְרוּ לְכָל אֶחָד שְׂרָה אַחַת לְפִי הָרָאוּי לוֹ
הַגָּדוֹל לְפִי גָּדְלוֹ וְכוּ'
אַחַר כָּךְ אָמְרָה לָהֶם
שֶׁתְּכַבֵּד אוֹתָם בְּיַיִן טוֹב, נִפְלָא מְאד, שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּסְּפִינָה
שֶׁאֵינָהּ משתמשת בו
רַק שהוּא טָמוּן אֶצְלָהּ
עַד היוֹם שֶׁיְּזַמֵּן לָהּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ את בן הזוג שֶׁלָּהּ
וְנָתְנָה לָהֶם הַיַּיִן בִּשְׁנֵים עָשָׂר גְּבִיעִים
וְאָמְרָה
שֶׁכָּל אֶחָד יִשְׁתֶּה לְכבוד כל אֶחָד מֵהַשְּׁנֵים עָשָׂר
וְשָׁתוּ השודדים וְהִשְׁתַּכְּרוּ וְנָפְלוּ
וְאָמְרָה לְחַבְרוֹתֶיהָ הַנַּ"ל.
לְכוּ וְשַׁחֲטוּ כָּל אֲחַת אֶת בַּעֲלָהּ
וְהָלְכוּ [בנות השרים] וְשָׁחֲטוּ את כּל השודדים
וּמָצְאוּ שָׁם עֲשִׁירוּת מֻפְלָג מְאד, שֶׁלּא הָיָה אֵצֶל שׁוּם מֶלֶךְ
וְהִסְכִּימוּ שֶׁלּא לִקַּח נְחוֹשֶׁת וְלא כֶּסֶף
כִּי אִם זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת
וְהִשְׁלִיכוּ מִן הַסְּפִינָה שֶׁלָּהֶם דְּבָרִים שֶׁאֵינָם חֲשׁוּבִים כָּל כָּךְ
וְטָעֲנוּ את כָּל הַסְּפִינָה עִם דְּבָרִים יְקָרִים
זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁמָּצְאוּ שָׁם
וְהִסְכִּימוּ שֶׁלּא ללכת עוֹד לבושות כְּמוֹ נָשִׁים
וְתָפְרוּ לָהֶם בִּגְדֵים של גברים, וְהָלְכוּ עִם הַסְּפִינָה
וַיְהִי הַיּוֹם
וְהָיָה מֶלֶךְ אֶחָד זָקֵן וְהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד
וְהִשִּׂיא אוֹתוֹ, וּמָסַר מַלְכוּתוֹ לִבְנוֹ
אָמַר הַבֶּן מֶלֶךְ
שֶׁיֵּלֵךְ וִיטַיֵּל עִם אִשְׁתּוֹ בַּיָּם
כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה רְגִילָה בַּאֲוִויר הַיָּם
פֶּן, חַס וְשָׁלוֹם, יהיו מוכְרָחִים בְּאֵיזוֹ פַּעַם לִבְרוחַ בַּיָּם
וְהָלַךְ עִם אִשְׁתּוֹ עִם הַשָּׂרֵי מְלוּכָה והפליגו בַּסְּפִינָה
וְהָיוּ שָׁם שְׂמֵחִים וּמְשַׂחֲקִים מְאד
אַחַר כָּךְ אָמְרוּ שֶׁיִּפְשְׁטוּ כּולָּם בִּגְדֵיהֶם
הַיְנוּ הַבֶּן מֶלֶךְ עִם הַשָּׂרֵי מְלוּכָה שֶׁהָיוּ שָׁם בַּסְּפִינָה
הִתְייַעֲצוּ מֵחֲמַת שִׂמְחָה
שֶׁיִּהְיוּ כוֻלָּם פּוֹשְׁטִים אֶת בִּגְדֵיהֶם
וְכֵן עָשׂוּ
וְלא נִשְׁאַר עֲלֵיהֶם כִּי אִם הַכותּונֶת
וְהָיוּ מִתְחַזְּקִים לַעֲלוֹת עַל הַתּורֶן של הספינה
וְהָיָה הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל מִתְחַזֵּק לַעֲלוֹת לְשָׁם
וְהִיא הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל
הגיעה עִם הַסְּפִינָה שֶׁלָּהּ הַנַּ"ל
וְרָאֲתָה את אותה הַסְּפִינָה הַנַּ"ל
הַיְנוּ הַסְּפִינָה שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ עִם שָׂרֵי מְלוּכָה הַנַּ"ל
ובהתחלה הָיְתָה יְרֵאָה לְהִתְקָרֵב
אַחַר כָּךְ התקרבו קְצָת
וְרָאוּ שֶׁהֵם מְשַׂחֲקִים מְאד
וְהֵבִינוּ שֶׁאֵינָם גַּזְלָנִים
וְהִתְחִילוּ לְהִתְקָרֵב
אָמְרָה הַבַּת קֵיסָר לְחַבְרוֹתֶיהָ.
אֲנִי יְכוֹלָה לְהַפִּיל אֶת אוֹתוֹ הַקֵּרֵחַ לְתוֹךְ הַיָּם
הַיְנוּ אֶת הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל
שֶׁהָיָה עוֹלֶה בְּראשׁ הַתּורֶן, כַּנַּ"ל
כִּי הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל הָיָה קֵרֵחַ
דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה מֻקְרָח ראשׁוֹ מִשְּׂעָרוֹת
אָמְרוּ לָהּ: וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לעשות כזה דבר
הֲלא אָנוּ רְחוֹקִים מֵהֶם מְאד?
אָמְרָה לָהֶם שֶׁיֵּשׁ זְכוּכִית שֶׁשּׂוֹרֵף
וְעַל יְדֵי זֶה תַּפִּיל אוֹתוֹ
וְאָמְרָה לא לְהַפִּיל אוֹתוֹ
אלא עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַל ראשׁ הַתּורֶן מַמָּשׁ
כִּי כְּשֶׁהוּא בְּאֶמְצָעִית הַתּורֶן
אֲזַי כְּשֶׁיִּפּול, יִפּול אֶל תּוֹךְ הַסְּפִינָה
אֲבָל כְּשֶׁיַּעֲלֶה בָּראשׁ התורן
אֲזַי כְּשֶׁיִּפּול, יִפּול לְתוֹךְ הַיָּם
הִמְתִּינָה עַד שֶׁעָלָה אֶל ראשׁ הַתּורֶן מַמָּשׁ
וְלָקְחָה את הַזְּכוּכִית שֶׁשּׂוֹרֵפת [מראה / זכוכית מגדלת]
אל מול הַשמש
וְכִוְּנָה את השמש אל מול מחוֹ
עַד שֶׁנִּכְוָוה מחוֹ וְנָפַל לְתוֹךְ הַיָּם
וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ אַנְשֵׁי הַסְּפִינָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל
שֶׁנָּפַל בן המלך
נַעֲשָׂה שָׁם רַעַשׁ גָּדוֹל
כִּי אֵיךְ יוּכְלוּ לַחֲזר לְבֵיתָם
כִּי הַמֶּלֶךְ יָמוּת מֵחֲמַת צַעַר
וְאָמְרוּ לְהִתְקָרֵב אֶל הַסְּפִינָה שֶׁרוֹאִים
הַיְנוּ לִסְפִינָה זוֹ הַנַּ"ל שֶׁל הַבַּת קֵיסָר
אוּלַי יֵשׁ שָׁם אֵיזֶה דוקְטוֹר רופא שֶׁיּוּכַל לִתֵּן לָהֶם עֵצָה
וְהִתְקָרְבוּ אֶל הַסְּפִינָה הַנַּ"ל
הַיְנוּ הַסְּפִינָה שֶׁל הַבַּת קֵיסָר עִם הַשָּׂרוֹת הַנַּ"ל
וְאָמְרוּ לָהֶם אַנְשֵׁי הַסְּפִינָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ
לְהַשָּׂרוֹת עִם הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל
שֶׁלּא יפחדו כְּלָל, כִּי לא יַעֲשׂוּ לָהֶם כְּלָל שום דבר
שָׁאֲלוּ אוֹתָם: אוּלַי יֵשׁ בֵּינֵיכֶם דּוֹקְטוֹר שֶׁיִּתֵּן לָנוּ עֵצָה?
וְסִפְּרוּ לָהֶם כָּל הַמַּעֲשֶׂה, וְשֶׁבֶּן הַמֶּלֶךְ נָפַל לְתוֹךְ הַיָּם
וְאָמְרָה הַבַּת קֵיסָר לאנשי הספינה של המלך
שֶׁיּוֹצִיאוּ את בן המלך מִן הַיָּם
וְהָלְכוּ וּמָצְאוּ אוֹתוֹ וְהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ
וְלָקְחָה הַדּפֶק בְּיָדָהּ, וְאָמְרָה שֶׁנִּשְׂרַף מחוֹ
וְקָרְעוּ הַמּחַ וּמָצְאוּ שֶׁכִּדְבָרֶיהָ כֵּן הוּא
וְנִבְהֲלוּ מְאד
וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנָּה שֶׁתֵּלֵךְ עִימָּהֶם לְבֵיתָם
וְתִהְיֶה דּוֹקְטוֹר אֵצֶל הַמֶּלֶךְ
וְתִהְיֶה חֲשׁוּבָה וּגְדוֹלָה מְאד
וְלא רָצְתָה
וְאָמְרָה כִּי אֵינֶנָּהּ דּוֹקְטוֹר
רַק שֶׁיּוֹדַעַת סְתָם דְּבָרִים הַלָּלוּ
וְלא רָצוּ אַנְשֵׁי הַסְּפִינָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ לַחֲזר לְבֵיתָם
וְהָלְכוּ שְׁתֵּי הַסְּפִינוֹת בְּיַחַד
וְהוּטַב בְּעֵינֵי הַשָּׂרֵי מְלוּכָה מְאד
שֶׁהַמַּלְכָּה שֶׁלָּהֶם תִּשָּׂא אֶת הַדּוֹקְטוֹר
מֵחֲמַת גּדֶל חָכְמָתוֹ שֶׁרָאוּ בּוֹ
כִּי הַשָּׂרֵי מְלוּכָה שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל, שֶׁנָּפַל וָמֵת
סָבְרוּ שֶׁהַבַּת קֵיסָר עִם הַשָּׂרוֹת הַנַּ"ל הֵם גברים
כִּי הָיוּ לבושות בְּמַלְבּוּשֵׁי גברים כַּנַּ"ל
עַל כֵּן רָצוּ שֶׁהַמַּלְכָּה שֶׁלָּהֶם
שֶׁהִיא אֵשֶׁת בֶּן הַמֶּלֶךְ שֶׁמֵּת
תִּשָּׂא אֶת הַדּוֹקְטוֹר
שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת הַבַּת קֵיסָר
רק שהם הָיוּ סְבוּרִים שֶׁהִיא דּוֹקְטוֹר
מֵחֲמַת שֶׁיָּדְעָה בְּחָכְמָתָהּ
שֶׁנִּשְׂרַף הַמּחַ שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ שֶׁנָּפַל כַּנַּ"ל
וְשֶׁיִּהְיֶה הוּא מֶלֶךְ שֶׁלָּהֶם
וְאֶת הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּהֶם הַיְנוּ הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן הַנַּ"ל יַהַרְגוּ
כָּל זֶה הָיוּ רוֹצִים מְאד הַשָּׂרֵי מְלוּכָה הַנַּ"ל
אַךְ שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לְדַבֵּר דָּבָר כָּזֶה אֶל הַמַּלְכָּה
שֶׁהִיא תִּשָּׂא דּוֹקְטוֹר
גַּם לְהַמַּלְכָּה הוּטַב גַּם כֵּן מְאד שֶׁתִּשָּׂא אֶת הַדּוֹקְטוֹר
אַךְ שֶׁהָיְתָה מפחדת מִן הַמְּדִינָה
פֶּן לא יִתְרַצּוּ שֶׁיִּהְיֶה הוּא מֶלֶךְ
וְהִסְכִּימוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁתָּאוֹת
כְּדֵי שֶׁעַל הַמִּשְׁתֶּה בִּשְׁעַת חֶדְוָוה יוּכְלוּ לְדַבֵּר מִזֶּה
וְהָיוּ עוֹשִׂים מִשְׁתֶּה אֵצֶל כָּל אֶחָד בְּיוֹמוֹ
כְּשֶׁהִגִּיעַ יוֹם מִשְׁתֶּה שֶׁל הַדּוֹקְטוֹר הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר
נתנה לָהֶם בת הקיסר מִהיַּיִן שֶׁלּה הַנַּ"ל
וְהִשְׁתַּכְּרוּ
בִּשְׁעַת חֶדְוָוה אָמְרוּ הַשָּׂרִים.
מַה יָּפֶה הָיָה שֶׁהַמַּלְכָּה תִּשָּׂא אֶת הַדּוֹקְטוֹר
וְאָמַר הַדּוֹקְטוֹר יָפֶה מְאד הָיָה
רַק אִם הָיוּ מְדַבְּרִים זאת בִּלְתִּי פֶּה שָׁתוּי
הַיְנוּ שֶׁלּא בִּשְׁעַת שִׁכְרוּת
נַעֲנֵית הַמַּלְכָּה גַּם כֵּן וְאָמְרָה
מַה יָּפֶה הָיָה שֶׁהִיא תִּשָּׂא אֶת הַדּוֹקְטוֹר
רַק שֶׁצריך גם שהַמְּדִינָה תַּסְכִּים עַל זֶה
הֵשִׁיב שֵׁנִית הַדּוֹקְטוֹר הַיְנוּ בַּת הַקֵּיסָר
יָפֶה מְאד הָיָה
רַק אִם הָיוּ מְדַבְּרִים זאת בִּלְתִּי פֶּה שָׁתוּי
אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהֵקִיצוּ מִשִּׁכְרוּתָם
נִזְכְּרוּ הַשָּׂרִים מַה שֶּׁאָמְרוּ
וְהִתְבַּיְּישׁוּ בְּעַצְמָם מֵהַמַּלְכָּה, שֶׁאָמְרוּ דָּבָר כָּזֶה
אַךְ הֲלּא הִיא גַּם כֵּן בְּעַצְמָהּ אָמְרָה זאת
וְהִיא גַּם כֵּן נִתְבַּיְּישָׁה מִפְּנֵיהֶם
אַךְ הֲלא גַּם הֵם אָמְרוּ זאת
וְהִתְחִילוּ לְדַבֵּר מִזֶּה
וְנִסְכַּם בֵּינֵיהֶם כֵּן
וְהתְחַתְּנָה הִיא עִם הַדּוֹקְטוֹר
וְכַּנַּ"ל הַיְנוּ עִם בַּת הַקֵּיסָר, שֶׁסָּבְרוּ שֶׁהִיא דּוֹקְטוֹר כַּנַּ"ל
וְהָלְכוּ לִמְדִינָתָם
וּכְשֶׁרָאוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה שֶׁהֵם בָּאִים, שָׂמְחוּ מְאד
כִּי זֶה זְמַן רַב שֶׁהָלַךְ הַבֶּן מֶלֶךְ
וְלא יָדְעוּ הֵיכָן הוּא
וְהַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן כְּבָר מֵת בְּטֶרֶם בִּיאָתָם
אַחַר כָּךְ רָאוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה
שֶׁהַבֶּן מֶלֶךְ, שֶׁהוּא מֶלֶךְ שֶׁלָּהֶם, אֵינֶנּוּ
וְשָׁאֲלוּ: הֵיכָן הוּא מַלְכֵּנוּ?
וְסִפְּרוּ לָהֶם את כָּל הַמַּעֲשֶׂה
אֵיךְ שֶׁבן המלך כְּבָר מֵת
וְשֶׁכְּבָר קִבְּלוּ לָהֶם את המֶלֶךְ הזֶה, שֶׁבָּא עִימָּהֶם
וְשָׂמְחוּ מְאד עַל שֶׁבָּא לָהֶם מֶלֶךְ חָדָשׁ
וְהַמֶּלֶךְ הַיְנוּ בַּת הַקֵּיסָר הַנַּ"ל
שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית עַתָּה מֶלֶךְ כַּנַּ"ל
צִווָה לְהַכְרִיז בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה
שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּמְצָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא
גֵּר אוֹ אוֹרֵחַ וּבוֹרֵח וּמְגרָשׁ
שֶׁכֻּלָּם יָבוֹאוּ עַל הַחֲתונָּה שֶׁלּוֹ
אִישׁ מֵהֶם לא יִהְיֶה נֶעְדָּר
וִיקַבְּלוּ מַתָּנוֹת גְּדוֹלוֹת
וְצִווָה הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל, הַיְנוּ בַּת הַקֵּיסָר
שֶׁיַּעֲשׂוּ סְבִיב סְבִיב כָּל הָעִיר מַעְיָנוֹת
כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁאֶחָד יִרְצֶה לִשְׁתּוֹת
לא יִצְטָרֵךְ לֵילֵךְ וְלִשְׁתּוֹת
רַק כָּל אֶחָד יִמְצָא מַעְיָן אֶצְלוֹ
וְצִווָה הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל, הַיְנוּ בַּת הַקֵּיסָר
לְצַיֵּר צוּרָתוֹ ותמונתו ליד כָּל מַעְיָן וּמַעְיָן
וְשֶׁיַּעַמְדוּ שׁוֹמְרִים וְיִשְׁמְרוּ ליד כל מעיין
ואִם יָּבוֹא אֶחָד וְיִסְתַּכֵּל בְּיוֹתֵר עַל הַצּוּרָה והתמונה שלו
וְיַעֲשֶׂה רעַ פָּנִים
הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה פָּנָיו
כְּמוֹ מִי שֶׁמַּבִּיט הֵיטֵב עַל אֵיזֶה דָּבָר וּמִשְׁתּוֹמֵם וּמִצְטַעֵר
אֲזַי יִתְפְּסוּ ויעצרו אוֹתוֹ במעצר
וְכֵן עָשׂוּ
וּבָאוּ אֵלּוּ הַשְּׁלוֹשָׁה הַנַּ"ל
דְּהַיְנוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן
שֶׁהוּא הֶחָתָן הָאמיתי שֶׁל בַּת הַקֵּיסָר הַזּאת
שֶׁהִיא הַמֶּלֶךְ עַכְשָׁיו כַּנַּ"ל
וּבֶן הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל
שֶׁגֵּירְשׁוֹ אָבִיו מֵחֲמַת הַבַּת הַקֵּיסָר הַזּאת
שֶׁבָּרְחָה עִם הַסְּפִינָה עִם כָּל הַסְּחוֹרָה כַּנַּ"ל
וְהַמֶּלֶךְ שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ גַּם כֵּן עַל יָדָהּ
כִּי בָּרְחָה מִמֶּנּוּ עִם הָאַחַד עָשָׂר שָׂרוֹת כַּנַּ"ל
וְכָל אֶחָד מֵאֵלּוּ הַשְׁלוֹשָׁה הִכִּיר שֶׁזֶּה צוּרָתָהּ
וְהִסְתַּכְּלוּ וְנִזְכְּרוּ וְהִצְטַעֲרוּ
הַיְנוּ שֶׁבָּאוּ אֵצֶל הַמַּעְיָינוֹת הַנַּ"ל
וְרָאוּ את צוּרָתָהּ ותמונתה
שֶׁהָיְתָה מְצֻיֶּרֶת שָׁם
וְהִכִּירוּ אוֹתָהּ
וְהָיוּ מִסְתַּכְּלִים בְּיוֹתֵר וְכוּ'
וְתָפְסוּ אוֹתָם בַּתְּפִיסָה ובמעצר
בִּשְׁעַת החֲתונָּה צִווָה הַמֶּלֶךְ הַיְנוּ הַבַּת הַקֵּיסָר
שֶׁיָּבוֹאוּ הַשְּׁבוּיִים לְפָנָיו
וְהֵבִיאוּ הַשְּׁלוֹשָׁה הַנַּ"ל
וְהִכִּירָה אוֹתָם
וְהֵם לא הִכִּירוּהָ
מֵחֲמַת שהיתה לבושה כְּמוֹ גבר
עָנְתָה הַבַּת קֵיסָר וְאָמְרָה.
אַתָּה מֶלֶךְ
הַיְנוּ הַמֶּלֶךְ שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ הַנַּ"ל
שֶׁהוּא אֶחָד מִשְּׁלוֹשֶׁת הַשְּׁבוּיִים הַנַּ"ל
אוֹתְךָ הֶעֱבִירוּ בגלל הָאַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָׂרִים שֶׁנֶּאֱבְדוּ
הֲרֵי לְךָ הַבְּנוֹת שָׂרִים
שׁוּב לִמְדִינָתְךָ וּלְמַלְכוּתְךָ
כִּי הָאַחַד עָשָׂר בְּנוֹת שָׂרִים הָיוּ עִמָּהּ כָּאן כַּנַּ"ל
אַתָּה סוֹחֵר
הַיְנוּ בהתחלה דִּבְּרָה לַמֶּלֶךְ שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ הַנַּ"ל
עַכְשָׁיו חָזְּרָה פָּנֶיהָ וְדִבְּרָה עִם הַסּוֹחֵר
הַיְנוּ עִם בֶּן הַסּוֹחֵר הַנַּ"ל
אוֹתְךָ גֵּרֵשׁ אָבִיךָ
בגלל הַסְּפִינָה עִם הסְחוֹרָה שֶׁנֶּאֱבְדָה מִמְּךָ כַּנַּ"ל
הֲרֵי לְךָ הַסְּפִינָה שֶׁלְּךָ עִם כָּל הַסְּחוֹרָה
וְעַל זה שֶׁנִּשְׁתַּהָה הַמָּעוֹת כָּל כַּךְ
יֵשׁ לְךָ עַתָּה עֲשִׁירוּת בַּסְּפִינָה בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם מִמַּה שֶּׁהָיָה
כִּי הַסְּפִינָה בְּעַצְמָהּ עִם כָּל הַסְּחוֹרָה שֶׁל בֶּן הַסּוֹחֵר
שֶׁהִיא בָּרְחָה עִמָּהּ כַּנַּ"ל
עֲדַיִן הָיָה אֶצְלָהּ בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל
וְנוֹסָף לָזֶה הָיָה בַּסְּפִינָה כָּל הָעֲשִׁירוּת שֶׁלָּקְחָה אֵצֶל הַגַּזְלָנִים הַנַּ"ל
שֶׁהָיָה עֲשִׁירוּת מֻפְלָג מְאד, כִּפְלֵי כִּפְלַיִם כַּנַּ"ל
וְאַתָּה בֶּן מֶלֶךְ הַיְנוּ הֶחָתָן שֶׁלָּהּ בֶּאֱמֶת
נֵלְכָה וְנִסְּעָה
וְשָׁבוּ לְבֵיתָם
בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן



תכנים נוספים שיכולים לעניין אותך ועוד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קג - כָּל הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד כְּאִלּוּ גּוֹזְלוֹ מִנַּחֲלַת אָבוֹת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קג - כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גוזלו מנחלת אבות [לשון החברים] איתא בגמרא: 'כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גוזלו מנחלת אבות שנאמר: "תורה צוה לנו משה מורשה" וכו' וכיון שראה משה שבני ראובן ובני גד מניאין [לב] בני ישראל מנחלת אבותם בשביל זה קרא להם "תרבות אנשים חטאים" ותרגם אונקלוס: 'תלמידי גבריא חיביא' הדבר הזה קבלתם מרבניכם שרבכם גזל מכם הלכות והלכות הם נחלת אבות כנ"ל ועתה גם אתם הולכים בדרכי אבותיכם ורצונכם לגזל מישראל נחלת אבותם ובפרק קמא דבבא בתרא: "ומצדיקי הרבים ככוכבים" 'אלו מלמדי תינוקות' ועכשו שראה שהם מחיבים רבים... לחץ להמשך...
הר של אש - מעשה מבעל תפילה
הר של אש - מעשה מבעל תפילה סיפר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=59 - סיפורי מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה והודיע המלך להגבור המלך זה השי"ת. והגיבור היינו מידת הדין והיראות הנפולות שיש לאדם שהוא צריך להתגבר עליהן. היות שבדרך, שהוא עולה אל החרב הנ"ל הדרך שעולה אל החרב, היינו הדרך להשיג את השכל הנקנה שבו נמתקת היראה של מידת הגבורה והדין. דהיינו השגת האין סוף. כי רק שם כל הדינים נמתקים בשורשם... יש דרך מן הצד היינו צורת מחשבה לא מקובלת, כי הוא שכל מאוד גדול שהוא השכל הנקנה והוא בחינת הדרך מן הצד שיש במעשה של אבידת המלך עיין שם ובאים באותו הד... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כה - אַחֲוֵי לָן מָנָא דְּלָא שָׁוְיָא לְחַבָּלָא
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כה - אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא [לשון רבנו זכרונו לברכה] אמרו לה, אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא. איתי בודיא. פשטוהו, ולא הוי עיל לתרעא. אמר להו, איתו מרא סתרו רש"י: אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא, הראנו כלי שאינו שוה ההפסד שהוא מפסיד. בודיא, מחצלת: לא עיל בתרעא, שהיה ארך ורחב יותר מן הפתח. איתו מרא וסתרו, בנין הפתח והכתל עד שיכנס משחרב בית המקדש, בטל השמיר ונפת צופים ואמנה א. כי צריך כל אדם להוציא את עצמו מהמדמה ולעלות אל השכל וכשנמשך אחר המדמה זה בחינת שרירות לב שהוא הולך אחר המדמה שבלב וכשיוצא משרירות הלב ומשבר לבו האבן זה ב... לחץ להמשך...
חיי מוהר"ן - קצה - נסיעתו וישיבתו באומן
חיי מוהר"ן - קצה - נסיעתו וישיבתו באומן אות קצה פה אומין יום ששי ערב שבת קדש פרשת בחקתי זה שני שבועות שבא לכאן ועדין היה עומד בבית רנ"נ היה מספר ומשיח עמי מענין יראת השם ואם אני בוכה לפרקים וכו'. ענה ואמר: הנה אנחנו עתה אצל הקצה והסוף של ישראל במקום שגבול ישראל כלה כי לכל דבר יש קץ וסוף [פרוש, ואם כן גם לנו ישראל עם קדוש יש איזה סוף גם כן הינו שיש מקום ששם מסים קדשת ישראל, שמשם ולהלאה אין מתפשט קדשת ישראל ובזה המקום היו רחוקים מאד מהשם יתברך ועל כן אמר, שאנו עתה במקום ששם מסים קדשת ישראל] ועל כן צריכין שמירה גדולה שלא נכשל חס ושלום. אחר כך אמר ... לחץ להמשך...
חיי מוהר"ן - תקצג - עבודת השם
חיי מוהר"ן - תקצג - עבודת השם אות תקצג הלך אנה ואנה בבית המיחד שהיה לו פה בברסלב וספר עמי מענין דרכי עבודת ה'. שיש לפעמים על פי רב יסורים גדולים לעבודתו ואחר כך מניחין לו לפעמים מעט, ויש לו איזה ניחא כידוע למי שנכנס קצת בעבודת ה'. ענה ואמר אין רשאים לותר להשם יתברך ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון, [... ] כלומר שבתחלה היו לו יסורים ובלבולים ואחר כך כשיש לו ניחא קצת יאמר, שכבר מלא השם יתברך שאלתו ואין צריכים להפצירו עוד כי באמת עדין לא נתן השם יתברך הישועה בשלמות ועדין צריכין להסתכל לישועה ולהתחטא לפניו הרבה כבן המתחטא לפני אביו ולהרבות בגעגועים והפצר... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות קפ - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קפ - גדולות נוראות השגתו פעם אחת אמר לי רבנו זכרונו לברכה שהיום נראה לו מלאך חדש ויודע שמו ויש תחתיו ממנים ויש להם שופרות בידם והם תוקעין תקיעה, ואחר כך תרועה, ואחר כך חוזרים ותוקעים תקיעה והם כלם חופרים ומבקשים אחר אבדות כי יש דברים אבודים הרבה וזה בחינת "תאוות רשעים תאבד" תר"ת "יחפרו ויאבדו" ולפעמים הצדיק בעצמו שמחפש אחר אבדות הוא בעצמו אבד לפעמים וזה בחינת "יש צדיק אובד בצדקו" ואז הצדיק עושה תשובה על אותו החטא שעל ידו באין אבדות ובודאי אין להצדיק אותו החטא ממש רק איזה פגם דק מן הדק מאותו החטא ואזי כשעושה תשובה שלמה על אותו ה... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסח - כְּשֶׁאֵין הָאָדָם מִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית, לָמָּה לוֹ חַיִּים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסח - כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים והנה הנפש מתגעגעת תמיד לעשות רצון יוצרה וכשרואה שאין האדם עושה רצונו יתברך, חס ושלום אזי היא מתגעגע מאד לחזר לשרשה ומתחלת להמשיך עצמה להסתלק מגוף האדם ומזה נחלה האדם על ידי שנחלש כח הנפש על ידי שממשכת עצמה ממנו מחמת שאין ממלא רצונה כי היא רוצה רק שיעשה רצון המקום ברוך הוא ומה שהאדם חוזר לבריאותו על ידי רפואות הוא מחמת שהנפש רואה שזה האדם יכול לכף עצמו לעשות הפך תאוותו ורגילותו כי הוא מרגל באכילת לחם ושאר מאכלים ועכשו כופה תאוותו ומקבל ... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות כא
שיחות הר"ן - אות כא בראש השנה צריכין להיות חכם שיחשב רק מחשבות טובות שייטיב השם יתברך עמנו וכו' וצריכין להיות שמח בראש השנה גם צריכין לבכות בראש השנה בראש השנה ביום הראשון צריכין למעט בדבור מאד מאד ואמר שאדם גדול צריך לדקדק בזה ביותר ועל כן הוא אינו אומר ביום הראשון אפילו הפיט רק מה שיסד רבי אלעזר הקליר אבל שאר הפיט אינו אמר מחמת שאדם גדול צריך לדקדק אז ביותר לבלי לדבר שום דבור שאינו מכרח... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צג - לְעִנְיַן הַמַחֲלקֶת שֶׁהָיוּ חוֹלְקִים עָלָיו
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צג - לענין המחלקת שהיו חולקים עליו שמעתי בשמו, שאמר לענין המחלקת שהיו חולקים עליו כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "כרם זלת לבני אדם" 'אלו דברים העומדים ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלין בהם, ומאי ניהו, תפילה' על כן מחמת שכל עסקו תפילה כי בענין תפילה היה מרבה לדבר עם אנשיו והזהירם מאד להרבות בתפילה והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו כמבאר בספריו הקדושים ויותר מזה הרבה לדבר עמנו וחזק אותנו בהתחזקות בלי שעור להרבות בתפילה והתבודדות על כן בני אדם מזלזלין בו ומבזין אותו וחולקין עליו כי כל עסקו הוא תפילה שהם דברים העומדים ברומו של ע... לחץ להמשך...
חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו
חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו אות תכו אמר בקש שלום במקומך, ורדפהו ממקום אחר. כלומר שלפעמים צריך דיקא שיהיה לו שלום עם שונאי ה' ועל ידי זה דיקא ירדפהו ממקום אחר והבן אות תכז שמעתי בשמו שאמר שחלם לו דברי צחות והם אלו 'זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן'. הינו שמקשה: זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא הינו מאחר שזונות מפרכסות זו את זו מפני מה תלמידי חכמים לא יכבדו זה את זה. והתרוץ הוא כל שכן הינו בשביל כל שכן בשביל הממון הנקרא כל שכן כי כל שכן עשר וכבוד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: "ארך ימים בימינה", וכל שכן עשר וכב... לחץ להמשך...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה במאמרים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן



קבל תכנים נוספים שיעניינו אותך...




האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב

© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים, ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.

דף זה הופיע ב 0.0156 שניות
עכשיו 19_10_2019 השעה 15:12:47
wesi2