ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלה - כִּי אֶקַּח מוֹעֵד
כי אקח מועד אני מישרים אשפט סגלה להנצל מגדלות, לכבד את הימים טובים, ולקבל יום טוב בשמחה ובהרחבת הלב כפי יכלתו כי משה רבנו, עליו השלום, על ידי שזכה לארבעים ותשעה שערי בינה, זכה להיות "ענו מאד מכל האדם" (במדבר י"ב) ויום טוב מחין דאמא, שהיא בינה ועל כן כשמקבל את היום טוב, שהיא בינה, זוכה לענווה יום טוב בגימטריא סג עם הי' אותיות כמובא בכונות, שהוא הפך גס רוח (עין תקונים מן זו"ח) כי יום טוב מבטל הגדלות כי טבע הקטנות שיתבטל לגבי גדלות ועל כן כשמקרב להצדיק נתבטל הגדלות כי על ידי אור הגדול של הצדיק נתבטל לגמרי וזהו בחינת (איוב כ"ט) : "ראוני נערים ונחבאו" הינו על ידי שרואים פני הצדיק נחבאים הקטנים כי הקטנות נתבטל לפני גדלות ועקר כח קדשת יום טוב הוא תלוי בצדיקים כמו שכתוב (ויקרא כ"ג) : "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (ראש השנה כד) : 'אל תקרי אתם אלא אתם' נמצא שהימים טובים תלויים בצדיקים ועל כן כשמקבל ומכבד את הימים טובים, ומקבל אור הגדול של יום טוב, שהוא בחינת צדיק כנ"ל נתבטל הגדלות שלו כי הקטנות בטל לגבי גדלות ועל כן 'חיב אדם להקביל פני רבו ברגל' כי עקר כח יום טוב תלוי בצדיקים. ובזה מישב שפיר מה שהקשו בגמרא (סכה דף כז:) : על רבי אליעזר שאמר משבח אני את העצלנים ברגל שנאמר: "ושמחת בחגך" והאמר רבי יצחק חיב אדם להקביל פני רבו ברגל, שנאמר: "מדוע את הולכת" וכו' עין שם היטב כי אף שהוא ברחוק מאה פרסה מרבו ביום טוב, ולא אזל ואתי ביומה, על כל זה הוא מחיב להקביל פני רבו ברגל הינו שיכיר פני רבו ברגל הינו שיכבד את היום טוב ויקבל אור הגדול של יום טוב, שהוא בחינת פני רבו וכו' כי עקר קדשת היום טוב תלוי בצדיקים כנ"ל וכשמקבל את היום טוב הוא מקבל פני רבו ממש ועל ידי זה נתבטל הגדלות, כי טבע הקטנות שיתבטל לגבי גדלות כנ"ל וזה פרוש כי אקח מועד, כשאקבל את הימים טובים אני מישרים אשפט, הינו שאזכה לענווה, שהוא בחינת 'מישרים אשפט' כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (חלין פט) : מאי דכתיב: "האמנם אלם" וכו' מה יעשה וכו' יכול אף בדברי תורה תלמוד לומר "צדק תדברון" יכול אפילו אם הגיס דעתו תלמוד לומר 'מישרים תשפטו בני אדם' וזה: "כי אקח מועד אני מישרים אשפט" על ידי שאקבל את המועדים, על ידי זה אזכה לענווה, שהוא בחינת 'מישרים אשפט' כנ"ל. וזהו גם כן ענין המבאר במקום אחר על פסוק: "ארץ אכלת יושביה" (לעיל בסימן קכט) כי הקטנות בטל לגבי גדלות, ונאכל ונתהפך למהות הצדיק עוד שמענו בענין זה, אם הוא מקשר להצדיק יוכל להרגיש קדשת יום טוב כי הצדיק הוא בחינת קדשת יום טוב כנ"ל והסימן על זה אם הוא מקשר להצדיק, הוא אם יש לו שפלות כי טבע הקטנות שיתבטל לפני גדלות כנ"ל ועקר ההתקשרות הוא אהבה, שיאהב את הצדיק אהבה שלמה כמו שכתוב (בראשית מ"ד) : "ונפשו קשורה בנפשו", ותרגומו: 'חביבא לה כנפשה' וכמו שכתוב (שמואל א י"ח) : "ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד" ואהבתו את הצדיק יהיה יותר מאהבת נשים, כמו שכתוב (שמואל ב א) : "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים" אזי על ידי ההתקשרות להצדיק, יכול לקבל קדשת יום טוב כנ"ל כי עקר יום טוב תלוי בצדיקים כי עקר בחינת יום טוב הוא, להעלות בחינת מלכות דקדשה מבין הקליפות לבטל מלכות ארבע מלכיות דסטרא אחרא כי מלכות נקראת ד"לת, בגין דלית לה מגרמה כלום כי 'אין מלך בלא עם', ונמצא דלית לה מגרמה כלום והמלכות דקדשה, שהיא בחינות דל"ת, נפלה ונעשה ממנה ארבע מלכיות דקלפה וביום טוב צריך להעלות המלכות דקדשה מהד' מלכיות דסטרא אחרא וזהו שכתוב (שם י"א) : "ויהי לעת תשובת השנה לעת צאת המלכים" פרוש: יום טוב נקרא תשובת השנה כי כל הימים טובים הם ימי דין, כמו שכתוב (ראש השנה טז) : 'בארבעה פרקים העולם נדון בפסח וכו' וצריך לשוב בתשובה ועל ידי זה יוצא המלכות מבין הקליפות, ונתבטל ממשלתם כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יומא פו:) : 'גדולה תשובה שמקרבת את הגאלה' שנגאלין על ידי תשובה מהמלכות דקליפות וזהו "לעת תשובת השנה לעת צאת המלכים" שאז יוצא מלכות דקדשה, שהיא בחינות דל"ת, מבין הקליפות ונתבטל כח הארבע מלכיות דסטרא אחרא ועקר לבטל כח מלכות עמלק, כי היא כוללת הארבע מלכיות כמו שכתוב (במדבר כ"ד) : "ראשית גוים עמלק" ועל כן כשהרג שמואל את אגג מלך עמלק, נאמר (שמואל א ט"ו) : "וישסף שמואל את אגג" ופרש רש"י: 'חתכו לארבע' שחתך הארבע מלכיות דסטרא אחרא, לבל יהיה להם כח וממשלה מהמלכות דקדשה, שהיא בחינות דל"ת כי העלה המלכות דקדשה מהם וזה נעשה ביום טוב כנ"ל וזהו "וישסף", וי"ו יוד הוא פעלה, ושרש התבה הוא שס"ף והוא ראשי תבות שבועות סוכות פסח, שהם הימים טובים שאז יוצא המלכות דקדשה כי הימים טובים הם ימי דין, שהיא בחינת יראה, בחינת מלכות כמו שכתוב (אבות פרק ג) : 'אלמלא מוראה של מלכות' ועל כן נאמר בעמלק (דברים כ"ה) : "ויזנב בך כל הנחשלים וכו' ולא ירא אלהים" כי עקר כחו היה מחמת שלא העלו את המלכות דקדשה, מחמת שלא היה להם יראת אלהים, שהוא בחינת מלכות כנ"ל. ועל כן בכל יום טוב יש ארבע מצוות בפסח ארבע כוסות בסוכות ארבעה מינים בשבועות למוד התורה שהוא בארבעה בחינות, אז ראה ויספר"ה הכינ"ה וגם חקר"ה (איוב כ"ח ועין בראשית רבה פרשה כ"ד תשא פרשה מם) כנגד המלכות, שהיא בחינת דל"ת, שיוצאת ביום טוב מבין הקליפות כנ"ל והתלמידי חכמים הם בחינת מלכות כמו שאמרו רז"ל (גטין סב) : מאן מלכי רבנן כי הם מעלים את המלכות, על כן עקר קדשת יום טוב נעשה על ידם וכשמקבלים קדשת יום טוב, יש לו ענווה ושפלות כנ"ל וזהו (משלי כ"ב) : "עקב ענווה יראת ה'", כי יראה הוא בחינת מלכות כנ"ל. ואברהם אבינו טרח גם כן על זה, ורדף ארבעת המלכים, להעלות מהם המלכות ויצא ממנו יצחק וישמעאל יעקב ועשו, כנגד ארבעה בנים אחד חכם וכו' [מן עוד שמענו עד כאן, כל זה מבאר היטב לעיל בהתורה מישרא דסכינא בסימן ל עין שם] ועל ידי זה נפתח רחמה של המקשה לילד כמובא ב"עץ חיים (שער ל"ה פרק ג) 'כשם שיש צירים ודלתות לבית כך יש צירים ודלתות לאשה' (בכורות מה) ומהשתי דלתין נעשה צורת ם' סתומה, ששם נוצר הולד וכו' עין שם וצריך לחתך הם' לשני דלתין, כדי שיצא הולד וזהו : "וישסף" חתכו לארבע שחתך המ"ם לשני דלתין [באור ענין זה של המקשה לילד, יתבאר במקום אחר]
כִּי אֶקַּח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפּט

סְגֻלָּה לְהִנָּצֵל מִגַּדְלוּת, לְכַבֵּד אֶת הַיָּמִים טוֹבִים, וּלְקַבֵּל יוֹם טוֹב בְּשִׂמְחָה וּבְהַרְחָבַת הַלֵּב כְּפִי יְכָלְתּוֹ

כִּי משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל יְדֵי שֶׁזָּכָה לְאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי בִּינָה, זָכָה לִהְיוֹת "עָנָו מְאד מִכָּל הָאָדָם"

וְיוֹם טוֹב מחִין דְּאִמָּא, שֶׁהִיא בִּינָה

וְעַל כֵּן כְּשֶׁמְּקַבֵּל אֶת הַיּוֹם טוֹב, שֶׁהִיא בִּינָה, זוֹכֶה לַעֲנָוָוה

יוֹם טוֹב בְּגִימַטְרִיָּא סג עִם הַי' אוֹתִיּוֹת כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת, שֶׁהוּא הֶפֶךְ גַּס רוּחַ

כִּי יוֹם טוֹב מְבַטֵּל הַגַּדְלוּת

כִּי טֶבַע הַקַּטְנוּת שֶׁיִּתְבַּטֵּל לְגַבֵּי גַדְלוּת

וְעַל כֵּן כְּשֶׁמְּקרָב לְהַצַּדִּיק נִתְבַּטֵּל הַגַּדְלוּת

כִּי עַל יְדֵי אוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַצַּדִּיק נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי

וזהו בחינת: "רָאוּנִי נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ"

הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁרוֹאִים פְּנֵי הַצַּדִּיק נֶחְבָּאִים הַקְּטַנִּים

כִּי הַקַּטְנוּת נִתְבַּטֵּל לִפְנֵי גַּדְלוּת

וְעִקַּר כּחַ קְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הוּא תָּלוּי בַּצַּדִּיקִים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם בְּמוֹעֲדָם"

וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אַל תִּקְרֵי אתָם אֶלָּא אַתֶּם'

נִמְצָא שֶׁהַיָּמִים טוֹבִים תְּלוּיִים בַּצַּדִּיקִים

וְעַל כֵּן כְּשֶׁמְּקַבֵּל וּמְכַבֵּד אֶת הַיָּמִים טוֹבִים, וּמְקַבֵּל אוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל יוֹם טוֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק כַּנַּ"ל

נִתְבַּטֵּל הַגַּדְלוּת שֶׁלּוֹ

כִּי הַקַּטְנוּת בָּטֵל לְגַבֵּי גַּדְלוּת

וְעַל כֵּן 'חַיָּב אָדָם לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל'

כִּי עִקַּר כּחַ יוֹם טוֹב תָּלוּי בַּצַּדִּיקִים.

וּבָזֶה מְיֻשָּׁב שַׁפִּיר מַה שֶּׁהִקְשׁוּ בַּגְּמָרָא: עַל רַבִּי אֶלִיעֶזֶר שֶׁאָמַר מְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הָעַצְלָנִים בָּרֶגֶל שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ"

וְהָאָמַר רַבִּי יִצְחָק חַיָּב אָדָם לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַדּוּעַ אַתְּ הוֹלֶכֶת" וכוּ' עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב

כִּי אַף שֶׁהוּא בְּרִחוּק מֵאָה פַּרְסָה מֵרַבּוֹ בְּיוֹם טוֹב, וְלָא אָזֵל וְאָתֵי בְּיוֹמֵהּ, עַל כָּל זֶה הוּא מְחֻיָּב לְהַקְּבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל

הַיְנוּ שֶׁיַּכִּיר פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל

הַיְנוּ שֶׁיְּכַבֵּד אֶת הַיּוֹם טוֹב

וִיקַבֵּל אוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל יוֹם טוֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּנֵי רַבּוֹ וכוּ'

כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת הַיּוֹם טוֹב תָּלוּי בַּצַּדִּיקִים כַּנַּ"ל

וּכְשֶׁמְּקַבֵּל אֶת הַיּוֹם טוֹב הוּא מְקַבֵּל פְּנֵי רַבּוֹ מַמָּשׁ

וְעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל הַגַּדְלוּת, כִּי טֶבַע הַקַּטְנוּת שֶׁיִּתְבַּטֵּל לְגַבֵּי גַּדְלוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה פֵּרוּשׁ כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, כְּשֶׁאֲקַבֵּל אֶת הַיָּמִים טוֹבִים

אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפּט, הַיְנוּ שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲנָוָוה, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'מֵישָׁרִים אֶשְׁפּט'

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מַאי דִּכְתִיב: "הַאֻמְנָם אֵלֶם" וְכוּ' מַה יַּעֲשֶׂה וְכוּ'

יָכוֹל אַף בְּדִבְרֵי תוֹרָה תַּלְמוּד לוֹמַר "צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן"

יָכוֹל אֲפִילּוּ אִם הֵגִיס דַּעְתּוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר 'מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם'

וְזֶה: "כִּי אֶקַּח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפּט"

עַל יְדֵי שֶׁאֲקַבֵּל אֶת הַמּוֹעֲדִים, עַל יְדֵי זֶה אֶזְכֶּה לַעֲנָוָוה, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'מֵישָׁרִים אֶשְׁפּט' כַּנַּ"ל.

וְזֶהוּ גַּם כֵּן עִנְיָן הַמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר עַל פָּסוּק: "אֶרֶץ אכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ"

כִּי הַקַּטְנוּת בָּטֵל לְגַבֵּי גַּדְלוּת, וְנֶאֱכָל וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הַצַּדִּיק

עוֹד שָׁמַעְנוּ בְּעִנְיָן זֶה, אִם הוּא מְקֻשָּׁר לְהַצַּדִּיק יוּכַל לְהַרְגִּישׁ קְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב

כִּי הַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב כַּנַּ"ל

וְהַסִּימָן עַל זֶה אִם הוּא מְקֻשָּׁר לְהַצַּדִּיק, הוּא אִם יֵשׁ לוֹ שִׁפְלוּת

כִּי טֶבַע הַקַּטְנוּת שֶׁיִּתְבַּטֵּל לִפְנֵי גַּדְלוּת כַּנַּ"ל

וְעִקַּר הַהִתְקַשְּׁרוּת הוּא אַהֲבָה, שֶׁיּאהַב אֶת הַצַּדִּיק אַהֲבָה שְׁלֵמָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ", וְתַרְגּוּמוֹ: 'חֲבִיבָא לֵהּ כְּנַפְשֵׁהּ'

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד"

וְאַהֲבָתוֹ אֶת הַצַּדִּיק יִהְיֶה יוֹתֵר מֵאַהֲבַת נָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים"

אֲזַי עַל יְדֵי הַהִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק, יָכוֹל לְקַבֵּל קְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב כַּנַּ"ל

כִּי עִקַּר יוֹם טוֹב תָּלוּי בַּצַּדִּיקִים

כִּי עִקַּר בְּחִינַת יוֹם טוֹב הוּא, לְהַעֲלוֹת בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מִבֵּין הַקְּלִיפּוֹת

לְבַטֵּל מַלְכוּת אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת דְּסִטְרָא אָחֳרָא

כִּי מַלְכוּת נִקְרֵאת דָּ"לֶת, בְּגִין דְּלֵית לָהּ מִגַּרְמַהּ כְּלוּם

כִּי 'אֵין מֶלֶךְ בְּלא עָם', וְנִמְצָא דְּלֵית לַהּ מִגַּרְמַהּ כְּלוּם

וְהַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהִיא בְּחִינוֹת דָּלֶ"ת, נָפְלָה

וְנַעֲשָׂה מִמֶּנָּה אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת דִּקְלִפָּה

וּבְיוֹם טוֹב צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מֵהַד' מַלְכֻיּוֹת דְּסִטְּרָא אָחֳרָא

וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: "וַיְּהִי לְעֵת תְּשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָכִים"

פֵּרוּשׁ: יוֹם טוֹב נִקְרָא תְּשׁוּבַת הַשָּׁנָה

כִּי כָּל הַיָּמִים טוֹבִים הֵם יְמֵי דִּין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'בְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן בְּפֶסַח וְכוּ'

וְצָרִיךְ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה

וְעַל יְדֵי זֶה יוֹצֵא הַמַּלְכוּת מִבֵּין הַקְּלִיפּוֹת, וְנִתְבַּטֵּל מֶמְשַׁלְתָּם

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הַגְּאֻלָּה'

שֶׁנִּגְאָלִין עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה מֵהַמַּלְכוּת דִּקְלִיפּוֹת

וְזֶהוּ "לְעֵת תְּשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָכִים"

שֶׁאָז יוֹצֵא מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהִיא בְּחִינוֹת דָּלֶ"ת, מִבֵּין הַקְּלִיפּוֹת

וְנִתְבַּטֵּל כּחַ הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת דְּסִטְרָא אָחֳרָא

וְעִקָּר לְבַטֵּל כּחַ מַלְכוּת עֲמָלֵק, כִּי הִיא כּוֹלֶלֶת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק"

וְעַל כֵּן כְּשֶׁהָרַג שְׁמוּאֵל אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, נֶאֱמַר: "וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג" וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'חֲתָכוֹ לְאַרְבַּע'

שֶׁחָתַךְ הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת דְּסִטְרָא אָחֳרָא, לְבַל יִהְיֶה לָהֶם כּחַ וּמֶמְשָׁלָה מֵהַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהִיא בְּחִינוֹת דָּלֶ"ת

כִּי הֶעֱלָה הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מֵהֶם

וְזֶה נַעֲשֶׂה בְּיוֹם טוֹב כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ "וַיְשַׁסֵּף", וי"ו יוּד הוּא פְּעֻלָּה, וְשׁרֶשׁ הַתֵּבָה הוּא שס"ף

וְהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת שָׁבוּעוֹת סוכּוֹת פֶּסַח, שֶׁהֵם הַיָּמִים טוֹבִים

שֶׁאָז יוֹצֵא הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

כִּי הַיָּמִים טוֹבִים הֵם יְמֵי דִּין, שֶׁהִיא בְּחִינַת יִרְאָה, בְּחִינַת מַלְכוּת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת'

וְעַל כֵּן נֶאֱמַר בַּעֲמָלֵק: "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים וְכוּ' וְלא יָרֵא אֱלהִים"

כִּי עִקַּר כּחוֹ הָיָה מֵחֲמַת שֶׁלּא הֶעֱלוּ אֶת הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, מֵחֲמַת שֶׁלּא הָיָה לָהֶם יִרְאַת אֱלהִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת כַּנַּ"ל.

וְעַל כֵּן בְּכָל יוֹם טוֹב יֵשׁ אַרְבַּע מִצְווֹת

בְּפֶסַח אַרְבַּע כּוֹסוֹת

בְּסוכּוֹת אַרְבָּעָה מִינִים

בְּשָׁבוּעוֹת לִמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּאַרְבָּעָה בְּחִינוֹת, אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָ"הּ הֱכִינָ"הּ וְגַם חֲקָרָ"הּ

כְּנֶגֶד הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת דָּלֶ"ת, שֶׁיּוֹצֵאת בְּיוֹם טוֹב מִבֵּין הַקְּלִיפּוֹת כַּנַּ"ל

וְהַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הֵם בְּחִינַת מַלְכוּת

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל: מָאן מַלְכֵי רַבָּנָן

כִּי הֵם מַעֲלִים אֶת הַמַּלְכוּת, עַל כֵּן עִקַּר קְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב נַעֲשֶׂה עַל יָדָם

וּכְשֶׁמְּקַבְּלִים קְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב, יֵשׁ לוֹ עֲנָוָוה וְשִׁפְלוּת כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: "עֵקֶב עֲנָוָוה יִרְאַת ה'", כִּי יִרְאָה הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת כַּנַּ"ל.

וְאַבְרָהָם אָבִינוּ טָרַח גַּם כֵּן עַל זֶה, וְרָדַף אַרְבַּעַת הַמְּלָכִים, לְהַעֲלוֹת מֵהֶם הַמַּלְכוּת

וְיָצָא מִמֶּנּוּ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל יַעֲקב וְעֵשָׂו, כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים אֶחָד חָכָם וְכוּ'

[מִן עוֹד שָׁמַעְנוּ עַד כָּאן, כָּל זֶה מְבאָר הֵיטֵב לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה מֵישָׁרָא דְּסַכִּינָא בְּסִימָן ל עַיֵּן שָׁם]

וְעַל יְדֵי זֶה נִפְתָּח רַחְמָהּ שֶׁל הַמְקַשָּׁה לֵילֵד כַּמּוּבָא בְּ"עֵץ חַיִּים 'כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ צִירִים וּדְלָתוֹת לַבַּיִת כָּךְ יֵשׁ צִירִים וּדְלָתוֹת לָאִשָּׁה'

וּמֵהַשְּׁתֵּי דַּלְתִין נַעֲשֶׂה צוּרַת ם' סְתוּמָה, שֶׁשָּׁם נוֹצָר הַוָּלָד וְכוּ' עַיֵּן שָׁם

וְצָרִיךְ לַחֲתֹךְ הַם' לִשְׁנֵי דַּלְתִין, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הַוָּלָד

וְזֶהוּ: "וַיְשַׁסֵּף" חֲתָכוֹ לְאַרְבַּע

שֶׁחָתַךְ הַמֵּ"ם לִשְׁנֵי דַּלְתִין [בֵּאוּר עִנְיָן זֶה שֶׁל הַמְקַשָּׁה לֵילֵד, יִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר]
מה היה החטא של משה רבנו?
...משה רבנו? כיצד רבי נחמן מברסלב מבאר כאן breslev.eip.co.il/?key=68 את החטא של משה שמנע ממנו להכנס לארץ? ומדוע בעצם החטא של משה מנע ממנו בהכרח להכנס לארץ? ז"א מדוע החטא הזה עצמו של משה, הוא בחינת פגם ארץ ישראל? תשובה: ראשית נצטט את לשון רבי נחמן מברסלב עצמו: וכשמתפלל קדם הדרוש צריך להתפלל בתחנונים ויבקש מאת הקדוש ברוך הוא מתנת חנם ולא יתלה בזכות עצמו אף על פי שעכשו נתעורר מטה עזו של עבודתו אין זה המטה כדי להתגאות אלא כדי להכניע הרע שבעדה כי ברבים יש בהם טובים ורעים וצריך להכניע הרע שברעים כנ"ל אבל...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צט - עִקָּר הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּשְׁלֵמוּת הוּא
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צט - עקר ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו בשלמות הוא אמר: שעקר ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו בשלמות הוא כשיפרש שיחתו כל כך לפני השם יתברך עד שיהיה סמוך מאד שתצא נשמתו, חס ושלום עד שכמעט יגוע, חס ושלום עד שלא תהיה נשמתו קשורה בגופו כי אם כחוט השערה מעצם צערו וגעגועו וכסופיו להשם יתברך באמת שאמרו: 'אין תפילתו של אדם נשמעת, אלא אם כן משים נפשו בכפו' וכו', הינו כנ"ל ואמר: הלוא כשהשם יתברך עוזר בהתבודדות אזי ההתבודדות הוא כאשר ידבר איש אל רעהו
לזרוק את השכל. מדוע וכיצד?
...את השכל. מדוע וכיצד? breslev.eip.co.il/?key=565 - חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו אמר כל מי שיצית אותי ויקים כל מה שאני מצוה בודאי יהיה צדיק גדול יהיה מה שיהיה. והעקר להשליך שכל עצמו לגמרי רק כאשר יאמר הוא יקים הכל כמאמרו. ואמר אז ענין עם נבל ולא חכם, כמבאר בספר לקוטי א' בסימן קכ"ג מן הסתם מי שיכול ללמד ביותר מסגל ביותר breslev.eip.co.il/?key=395 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכג - לקשר עצמו להצדיק שבדור העקר והיסוד שהכל תלוי בו לקשר עצמו להצדיק שבדור ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסה - טַעַם עַל שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הִתְקַשְּׁרוּת הַשִּׁדּוּך
...תורה רסה - טעם על שבירת כלי חרס בשעת התקשרות השדוך טעם על שבירת כלי חרס בשעת התקשרות השדוך כי [כל] אלו נשמות של הזווג הם למעלה אחד אך למטה ההתקשרות וההתאחדות שלהם הוא בהעלם כי אין יודעין מהתאחדות שלהם עד השדוך ואזי נתגלה ההתקשרות שלהם שהיה עד עתה בהעלם אך זה ההתגלות של ההתקשרות שנתגלה בעת התנאים הוא בבחינת: "והחיות רצוא ושוב" כי בשעת השדוך נתגלה ההתקשרות ותכף ומיד נתעלם כי אחר כך נתפרדין ונתרחקין כי עדין היא אסורה עליו עד החפה נמצא שבשעת השדוך נתגלה אור האחדות שלהם שהיה עד עתה בהעלם ותכף ומיד נתעלם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צט - וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא לֵאמר
...מוהר"ן ח"א - תורה צט - ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר [לשון החברים] ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר דהנה האדם צריך להתפלל בדבקות גדול להשם יתברך אך אם לפעמים יש עת, שאינו יכול להתפלל בדבקות אל יאמר איני מתפלל כלל מאחר שאינו יכול לכון כראוי ולהתפלל בדבקות, והתפילה אינה מקבלת וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל וכו' אמרו לו וכו' אמר להם אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקבל ואם לאו יודע וכו' וזהו על דרך שאמרנו אם בדבקות שאזי התפילה שגורה ומרצה בפיו, מקבלת ואם לאו, חס ושלום, להפך...
ספר המידות - קרי
...גם על ידי שנפל מאמונתו. ב. מי שמוציא קרי, לסוף הולך ערום. ג. על ידי עצבות רואה קרי. ד. מי שנזהר לאכל משאלת חכם, הוא נצול מטמאת קרי. ה. אין לו לאדם לאכל על שלחן הצדיק, קדם שטבל לקריו. ו. תשמח בטוב שבא על הצדיקים, וזה תקון לקרי. ז. על ידי הליצנות בא לטמאת קרי. ח. קרי בא מקלות ראש. ט. קרי בא על ידי אכילת שום וביצים. י. גם על ידי דברים בטלים ונבול פה. חלק שני א. השכרות גורם גלות גם גורם הוצאת זרע לבטלה. ב. הבזיונות באים על ידי קרי. ג. הדבור שאדם מדבר בחצי דבור, שאינו מוציא אותיות הדבור יפה יפה, זה
חיי מוהר"ן - רמט - גדולת נוראות השגתו
...בקרימינטשאק עוד יאמרו בימים הבאים [איי, היה כזה ר' נחמן] כי יתגעגעו מאד אחרי. גם אמר שבימים הבאים יהיה חדוש גדול על שחלקו עליו ויאמרו בדרך תמיה על זה היו חולקים בתמיהה. גם אמר שכשיחלוקו על אחד יאמרו הלא גם עליו היו חולקים כלומר על כן אין ראיה מן מחלקת אות רנ אמר אותי צריכים כל העולם לא מבעיא אתם כי אתם יודעים בעצמכם איך אתם צריכים אותי אלא אפילו כל הצדיקים צריכים אותי כי גם הם צריכים להחזיר אותם למוטב. וגם אפילו אמות העולם צריכין אותי. אך דיו לעבד להיות כרבו אות רנא כשנסע לנאווריטש בהיותו יושב ע
ספר המידות - ספר
...איזהו ספר ואינו מחברו, זה כמו שכול בנים. ב. אלו המחברי הספרים צריך להם לשקל במשקל את דברי הספר, אם יש בהם כדי ספר, כי עקר הספר אינו אלא אלו הדברים, הנאמרים בהתקשרות הנשמות בבחינת: "זה ספר תולדות אדם", ואם יש בו מעט בהתקשרות הנזכר לעיל, אין בו כדי ספר. ג. מביני מדע יכולים להבין, כשרואים בספר חדושין דאוריתא, אם בעל המחבר חדש אלו החדושין בעצמו, או שכבר היה לעולמים שחדש אלו החדושין. ומחמת שלא היה בהם כדי ספר, נתגלה לבעל המחבר אלו החדושין, כדי לחברם בספרו, אבל באמת לא טרח על אלו החדושין, כי בא לו בנקל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצד - מִי שֶׁרוֹצֶה כָּבוֹד הוּא שׁוֹטֶה
...ח"א - תורה קצד - מי שרוצה כבוד הוא שוטה מי שרוצה כבוד הוא שוטה כי למשל שר גדול שלח פקיד לעיר אחד מהעירות שלו למקום רחוק והפקיד הנ"ל לקח לעצמו שם כל הכבוד כי הערלים לא ידעו שהוא עבד השר וסברו שהוא בעצמו השר וכשהיו צריכים אליו היו נופלים לפני רגליו, ונותנים לו כל הכבוד והיו קוראים אותו עם כל הכנויים של כבוד השיכים להשר פעם אחד בא השר בעצמו לשם ובא הפקיד לפניו ושאל לו על עסקי המדינה ומדוע אלו הערלים אינם עובדים עבודתם וקרא לשוטר אחד, ושאל אותו השר על עסק העיר והערל השוטר לא הכיר את השר רק את הפקיד...
שיחות הר"ן - אות קיד
...הר"ן - אות קיד עכשו בנקל יותר לעמד בנסיון כי הראשונים שעמדו בנסיון כבר שברו כל כך קלפה הזאת של תאוה זו עד שעכשו בקל יכולים לעמד בנסיון ואפילו איש פשוט לגמרי יכול עכשו לעמד בנסיון ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "תקפו של יוסף ענותנותו של בעז ותקפו של בעז ענותנותו של פלטי בן ליש" כי תקף הנסיון של יוסף הצדיק היה דבר קל ופשוט אצל בעז שהיה אחריו וכן תקף הנסיון של בעז היה קל ופשוט אצל פלטי כי כל מי שהיה אחרון יותר הנסיון קל אצלו יותר כנ"ל ועל כן עכשו בנקל לעמד בנסיון אפילו איש פשוט לגמרי כנזכר לעיל
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2188 שניות - עכשיו 21_10_2026 השעה 03:58:24 - wesi2