ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 סיפורי מעשיות - מעשה מעשה מביטחון / מעשה מבעל ביטחון
ענה ואמר עוד סיפרתי מעשה מבטחון וזו היא מלך אחד אמר בליבו מי ימצא שלא יהיו לו לדאוג יותר ממני כי יש לי כל טוב ואני מלך ומושל והלך לחקור אחרי זה. והיה הולך בלילה והיה עומד אחורי הבתים להקשיב ולשמוע את דברי העולם. והיה שומע דאגות כל אחד שזה אינו הולך לו כסדר בחנות ואחר כך הלך לבית אחר ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך למלכות וכן שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד. אחר כך הלך וראה בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע והחלונות למטה סמוכים ממש לארץ והגג נופל ונשבר. וראה ששם יושב אחד ומנגן על הכינור שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול והוא שמח מאוד וקדירה עם משקה עומדת לפניו והמשקה היה יין והמאכלים עומדים לפניו והוא שמח מאוד מלא שמחה בלא דאגה כלל. הלך ונכנס לתוך הבית ושאל בשלומו, והשיבו. וראה הקדירה עם המשקה לפניו והמיני מאכלים והוא רק מלא שמחה וכיבד את המלך לשתות ושתה עם המלך והיה המלך שותה גם כן למען האהבה. אחר כך שכב לישון וראה שהוא אך שמח בלי שום דאגה ובבוקר עמד המלך וגם הוא עמד וליוה את המלך ושאל אותו המלך, מאין אתה לוקח זאת? והשיב לו אני יכול לתקן כל תיקוני הדברים שנתקלקלו (שקורין נאפריווקיס) כי מלאכה שלמה איני יכול רק תיקוני הדברים שנתקלקלו ואני יוצא בבוקר ואני מתקן איזה דברים וכשאני מקבץ מזה איזה סך חמישה ששה זהובים אני קונה לי כל אלו הדברים של אכילה ושתייה. כששמע המלך זאת, אמר בליבו אקלקל לו זאת. ונתן כרוז שכל מי שיהיה לו דבר לתקן לא ייתן לשום אדם לתקן רק יתקן בעצמו או יקנה לו הדבר הזה חדש. בבוקר הלך לשאול אחר תיקוני הדברים ואמרו לו שגזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן שום דבר. וירע בעניו אך בטח בה'. והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים ושאל אותו: למה אתה חוטב עצים, האם זה כבודך? אמר לו, חיזרתי אחר איש שיחטוב עצים ולא מצאתי והוכרחתי לחטוב בעצמי. אמר לו תן לי ואני אחטוב עימך וחטב העצים ונתן לו הגביר זהב אחד ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים ונתן לו הגביר זהב אחד ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים עד שקיבץ שישה זהובים וקנה שוב כל הסעודה והסעודה הייתה סעודה [ובזה הלשון אמר רבינו ז"ל: "אין דיא סעודה איז גיוון א סעודה"]. והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו לראות וראה שזה יושב והמשקה והמאכלים לפניו. והוא שמח מאוד. הלך המלך ונכנס לתוך הבית וראה כנ"ל. ושכב גם כן שם כמו בלילה הראשון ובבוקר עמד האיש וליוה את המלך ושאל לו: מאין אתה לוקח זאת כי צריך להוציא עליו ממון? והשיב לו, דרכי היה לתקן כל הדברים שנתקלקלו ואחר כך גזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן וחטבתי עצים עד שקבצתי ממון לזה כנ"ל. והלך המלך מאיתו וגזר שלא יתנו לשום אדם לחטוב עצים. ויהי כאשר בא אל האדם לחטוב עצים והשיב לו שגזר המלך גזר דין שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים וירע בעניו, כי אין כסף. אך בטח בה'. והלך וראה אחד מנקה דיר ושאל אותו, מי אתה שתנקה דיר? השיב לו חיזרתי ולא מצאתי מי שינקה לי והוכרחתי לנקות בעצמי. אמר לו: תן לי ואני אנקה. עמד וניקה אותה ונתן לו שני זהובים וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל והלך לביתו [והסעודה הייתה סעודה] והיה שמח מאוד. הלך המלך שוב לראות וראה שוב ככל הנ"ל ונכנס לבית כנ"ל. הלך המלך וגזר שלא ליתן לשום אדם לנקות דיר. בבוקר הלך האיש לחזור לנקות דירים והשיבו לו שהמלך גזר על זה כנ"ל. הלך האיש והשכיר עצמו לאיש חיל אצל המיניסטר שלוקח חיל למלך כי יש חיל שלוקחים אותם בזרוע מה שמגיע לו מהמדינה ויש חיל ששוכרים אותם. והלך הוא והשכיר עצמו לאיש חיל והתנה עם המיניסטר שאינו משכיר עצמו לעולם כי אם לזמן ובכל יום ויום בבוקר ייתן לו שכרו. והמיניסטר הלביש אותו תיכף בבגדי אנשי חיל ותלה לו חרב בצידו ושלח אותו למקום שצריך. אחר כך לעת ערב כשעשה כל פעולתו השליך הבגדים מעליו וקנה לו כל הסעודה הנ"ל והלך לביתו [והסעודה הייתה סעודה] והיה שמח מאוד. הלך המלך שוב לראות וראה שהכל מוכן לפניו והוא שמח מאוד כנ"ל ונכנס לביתו ושכב כנ"ל ושאל אותו כנ"ל וסיפר לו ככל הנ"ל. הלך המלך וקרא למיניסטר וציוה עליו שלא ירים את ידו לשלם משכורת לשום אדם באותו היום. בבוקר הלך למיניסטר שישלם שכרו עבור היום ולא רצה שאל לו: הלא התניתי עמך שתשלם לי בכל יום? השיב לו, שהמלך גזר שלא לשלם לשום אדם היום. וכל מה שטען עמו לא הועיל. והשיב לו מוטב שאשלם לך מחר בעד שני ימים והיום אי אפשר לשלם לך. מה עשה? הלך ושבר חתיכה מהחרב ותיקן שם עץ במקומה ולא היה נראה וניכר מבחוץ כלל והלך ומישכן אותה החתיכה וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל [והסעודה הייתה סעודה]. הלך שוב המלך וראה שהשמחה בשלמות כמקודם ונכנס שוב לביתו ושכב שם כנ"ל, ושאל אותו כנ"ל וסיפר לו ככל הנ"ל שהוכרח לשבור הלהב של החרב מן הקתא והשכין אותה כדי לקנות לו צרכי הסעודה ואחר כך כשאקבל מעות בעד אותו היום אפדה ואתקן את החרב שלא יהיה ניכר כלל כי אני יכול לתקן כל הדברים שנתקלקלו [ולא יגיע שום היזק למלך]. הלך המלך לביתו וקרא את המיניסטר וציוה עליו באשר שיש אדם שחייב מיתה בכן תקרא אותו האיש חיל ששכרת שיהיה איש חיל ותצווה אותו דווקא שהוא יחתוך ראשו של החייב מיתה. הלך המיניסטר ועשה כן וקרא אותו ובא לפני המלך. והמלך ציווה שיתאספו כל השרים כדי לראות השחוק הזה שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב. והוא בא לפני המלך ויפול לפני רגליו ושאל לו אדוני המלך על מה נקראתי? השיב לו המלך כדי לחתוך הראש של החייב מיתה. השיב לו והתחנן לפניו באשר שמעולם לא שפך דם בכן יקרא אחר לזה. והמלך השיב לו שהוא דווקא מוכרח עתה לשפוך דמו אמר למלך האם יש פסק ברור על זה ואולי אין הדין ברור שהוא חייב מיתה ואני לא שפכתי דם מעולם מכל שכן שאשפוך דם שאינו ברור אם הוא חייב מיתה. השיב לו המלך בודאי הדין ברור שהוא חייב מיתה כי בודאי יש פסק על זה (שקורין דקריט) ועתה מוכרח דווקא שאתה תשפוך את דמו. ראה שאי אפשר לפעול אצל המלך. פנה בעצמו אל השם יתברך ואמר אל שדי אני לא שפכתי דם מעולם ובאם זה האיש אינו חייב מיתה יהיה נעשה מהברזל עץ וחטף החרב ושלפה מתערה וראו הכל שהוא עץ ונעשה שם שחוק גדול. ראה המלך שהוא איש נאה כזה ופטרו לשלום.
ענה ואמר
עוד סיפרתי מעשה מבטחון וזו היא
מלך אחד אמר בליבו
מי ימצא שלא יהיו לו לדאוג יותר ממני
כי יש לי כל טוב ואני מלך ומושל
והלך לחקור אחרי זה.
והיה הולך בלילה
והיה עומד אחורי הבתים
להקשיב ולשמוע את דברי העולם.
והיה שומע דאגות כל אחד
שזה אינו הולך לו כסדר בחנות
ואחר כך הלך לבית אחר
ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך למלכות
וכן שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד.
אחר כך הלך וראה
בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע
והחלונות למטה סמוכים ממש לארץ
והגג נופל ונשבר.
וראה ששם יושב אחד ומנגן על הכינור
שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול
והוא שמח מאוד
וקדירה עם משקה עומדת לפניו
והמשקה היה יין
והמאכלים עומדים לפניו
והוא שמח מאוד
מלא שמחה בלא דאגה כלל.
הלך ונכנס לתוך הבית ושאל בשלומו, והשיבו.
וראה הקדירה עם המשקה לפניו והמיני מאכלים
והוא רק מלא שמחה
וכיבד את המלך לשתות ושתה עם המלך
והיה המלך שותה גם כן למען האהבה.
אחר כך שכב לישון
וראה שהוא אך שמח בלי שום דאגה
ובבוקר עמד המלך
וגם הוא עמד וליוה את המלך
ושאל אותו המלך, מאין אתה לוקח זאת?
והשיב לו
אני יכול לתקן כל תיקוני הדברים שנתקלקלו
כי מלאכה שלמה איני יכול
רק תיקוני הדברים שנתקלקלו
ואני יוצא בבוקר
ואני מתקן איזה דברים
וכשאני מקבץ מזה איזה סך חמישה ששה זהובים
אני קונה לי כל אלו הדברים של אכילה ושתייה.
כששמע המלך זאת, אמר בליבו
אקלקל לו זאת.
ונתן כרוז
שכל מי שיהיה לו דבר לתקן
לא ייתן לשום אדם לתקן
רק יתקן בעצמו או יקנה לו הדבר הזה חדש.
בבוקר הלך לשאול אחר תיקוני הדברים
ואמרו לו שגזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן שום דבר.
וירע בעניו
אך בטח בה'.
והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים
ושאל אותו: למה אתה חוטב עצים, האם זה כבודך?
אמר לו, חיזרתי אחר איש שיחטוב עצים ולא מצאתי
והוכרחתי לחטוב בעצמי.
אמר לו תן לי ואני אחטוב עימך
וחטב העצים ונתן לו הגביר זהב אחד
ראה שזה טוב
והלך לחטוב עוד עצים
ונתן לו הגביר זהב אחד
ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים
עד שקיבץ שישה זהובים וקנה שוב כל הסעודה
והסעודה הייתה סעודה
[ובזה הלשון אמר רבינו ז"ל: "אין דיא סעודה איז גיוון א סעודה"].
והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו לראות
וראה שזה יושב והמשקה והמאכלים לפניו.
והוא שמח מאוד.
הלך המלך ונכנס לתוך הבית וראה כנ"ל.
ושכב גם כן שם כמו בלילה הראשון
ובבוקר עמד האיש וליוה את המלך
ושאל לו: מאין אתה לוקח זאת
כי צריך להוציא עליו ממון?
והשיב לו, דרכי היה לתקן כל הדברים שנתקלקלו
ואחר כך גזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן
וחטבתי עצים עד שקבצתי ממון לזה כנ"ל.
והלך המלך מאיתו
וגזר שלא יתנו לשום אדם לחטוב עצים.
ויהי כאשר בא אל האדם לחטוב עצים
והשיב לו שגזר המלך גזר דין שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים
וירע בעניו, כי אין כסף.
אך בטח בה'.
והלך וראה אחד מנקה דיר
ושאל אותו, מי אתה שתנקה דיר?
השיב לו חיזרתי ולא מצאתי מי שינקה לי
והוכרחתי לנקות בעצמי.
אמר לו: תן לי ואני אנקה.
עמד וניקה אותה
ונתן לו שני זהובים
וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל
והלך לביתו
[והסעודה הייתה סעודה]
והיה שמח מאוד.
הלך המלך שוב לראות וראה שוב ככל הנ"ל
ונכנס לבית כנ"ל.
הלך המלך וגזר שלא ליתן לשום אדם לנקות דיר.
בבוקר הלך האיש לחזור לנקות דירים
והשיבו לו שהמלך גזר על זה כנ"ל.
הלך האיש והשכיר עצמו לאיש חיל
אצל המיניסטר שלוקח חיל למלך
כי יש חיל שלוקחים אותם בזרוע מה שמגיע לו מהמדינה
ויש חיל ששוכרים אותם.
והלך הוא והשכיר עצמו לאיש חיל
והתנה עם המיניסטר שאינו משכיר עצמו לעולם
כי אם לזמן
ובכל יום ויום בבוקר ייתן לו שכרו.
והמיניסטר הלביש אותו תיכף בבגדי אנשי חיל
ותלה לו חרב בצידו
ושלח אותו למקום שצריך.
אחר כך לעת ערב כשעשה כל פעולתו
השליך הבגדים מעליו וקנה לו כל הסעודה הנ"ל
והלך לביתו
[והסעודה הייתה סעודה]
והיה שמח מאוד.
הלך המלך שוב לראות
וראה שהכל מוכן לפניו והוא שמח מאוד כנ"ל
ונכנס לביתו ושכב כנ"ל
ושאל אותו כנ"ל
וסיפר לו ככל הנ"ל.
הלך המלך וקרא למיניסטר
וציוה עליו שלא ירים את ידו לשלם משכורת לשום אדם באותו היום.
בבוקר הלך למיניסטר שישלם שכרו עבור היום
ולא רצה
שאל לו: הלא התניתי עמך שתשלם לי בכל יום?
השיב לו, שהמלך גזר שלא לשלם לשום אדם היום.
וכל מה שטען עמו לא הועיל.
והשיב לו מוטב שאשלם לך מחר בעד שני ימים
והיום אי אפשר לשלם לך.
מה עשה?
הלך ושבר חתיכה מהחרב ותיקן שם עץ במקומה
ולא היה נראה וניכר מבחוץ כלל
והלך ומישכן אותה החתיכה
וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל
[והסעודה הייתה סעודה].
הלך שוב המלך וראה
שהשמחה בשלמות כמקודם
ונכנס שוב לביתו ושכב שם כנ"ל, ושאל אותו כנ"ל
וסיפר לו ככל הנ"ל
שהוכרח לשבור הלהב של החרב מן הקתא
והשכין אותה כדי לקנות לו צרכי הסעודה
ואחר כך כשאקבל מעות בעד אותו היום
אפדה ואתקן את החרב שלא יהיה ניכר כלל
כי אני יכול לתקן כל הדברים שנתקלקלו
[ולא יגיע שום היזק למלך].
הלך המלך לביתו
וקרא את המיניסטר
וציוה עליו באשר שיש אדם שחייב מיתה
בכן תקרא אותו האיש חיל ששכרת שיהיה איש חיל
ותצווה אותו דווקא
שהוא יחתוך ראשו של החייב מיתה.
הלך המיניסטר ועשה כן
וקרא אותו ובא לפני המלך.
והמלך ציווה שיתאספו כל השרים
כדי לראות השחוק הזה
שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב.
והוא בא לפני המלך
ויפול לפני רגליו ושאל לו
אדוני המלך על מה נקראתי?
השיב לו המלך
כדי לחתוך הראש של החייב מיתה.
השיב לו והתחנן לפניו
באשר שמעולם לא שפך דם
בכן יקרא אחר לזה.
והמלך השיב לו
שהוא דווקא מוכרח עתה לשפוך דמו
אמר למלך
האם יש פסק ברור על זה
ואולי אין הדין ברור שהוא חייב מיתה
ואני לא שפכתי דם מעולם
מכל שכן שאשפוך דם שאינו ברור אם הוא חייב מיתה.
השיב לו המלך בודאי הדין ברור שהוא חייב מיתה
כי בודאי יש פסק על זה
ועתה מוכרח דווקא שאתה תשפוך את דמו.
ראה שאי אפשר לפעול אצל המלך.
פנה בעצמו אל השם יתברך ואמר
אל שדי
אני לא שפכתי דם מעולם
ובאם זה האיש אינו חייב מיתה
יהיה נעשה מהברזל עץ
וחטף החרב ושלפה מתערה
וראו הכל שהוא עץ ונעשה שם שחוק גדול.
ראה המלך שהוא איש נאה כזה ופטרו לשלום.
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיב - אִם אַתָּה מַאֲמִין, שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיב - אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן לענין התחזקות לבל יפל האדם בדעתו מחמת רבוי הפגמים והקלקולים שקלקל על ידי מעשיו ענה ואמר אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן....
מהו עניין נוקם ונוטר?
...אות צג דע שיש אור שהוא מאיר באלף עולמות וזה האור אין אדם פשוט יכול לקבל מחמת גדלו וצריך לזה חכם גדול שיוכל לחלק אלפים למאות דהינו שיוכל לחלק האור הגדול לחלקים קטנים כדי שיוכלו הקטנים במעלה לקבלו מעט מעט ... אך תלמיד חכם שהוא נוקם ונוטר הוא יכול לחלק אלפים למאות דהינו לחלק האור גדול לחלקים כדי שיוכלו לקבלו כנזכר לעיל וענין זה שתלמיד חכם שנוקם ונוטר יכול לחלק אלפים למאות ... אבל תלמיד חכם צריך דיקא להיות נוקם ונוטר כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה:...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעז - וַיּאמֶר י"י סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיך
...י"י סלחתי כדבריך ראשי תבות כוסי כדברך דבר ראשי תבות דשנת בשמן ראשי כי יש צדיקים אמתים שיש להם כח, כששותין יין לפעמים למחל עוונות על ידי זה כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה . שיין יש לו שני בחינות זכה נעשה ראש וכשנעשה ראש שהוא בחינות מחין על ידי זה הוא יכול לכפר עוונות כמו שכתוב: "ואיש חכם יכפרנה" וזהו: "ויאמר ה' סלחתי כדברך" כי דבר הוא ראשי תבות "דשנת בשמן ראשי" כנ"ל שהיא בחינת שלמות המחין [שהם בחינת: "שמן משחת קדש" בחינת "כשמן הטוב על הראש" כידוע] וזה:...
ספר המידות - דרך
...א' א. מי שרוצה לעבר על הים, יוליך עמו איזה צפור ואיזה דג הים, וזה סגלה לעבר את הים בשלום. ב. ומי שמשמח את עצמו בשמחת חתן וכלה, כשיוצאין מן החפה, אינו נזוק בדרך. ג. בשעה שבעלי עגלה מטריחין את עצמן בעגלה ובסוסים תתפלל תפילת הדרך. ד. סגלה למי שהולך על הים, ישא עמו סיד וינצל. ה. מי שמכין פרנסה לצדיקים, מבטח שישמר אותו השם הן בדרך הן בים. ו. מי שרוכב על סוס, יוליך עמו "הושענות". ז. כשתרצה לילך בדרך, תקשר את עצמך קדם במדת הבטחון, ועל ידי זה לא יגף רגלך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צב - עַל יְדֵי מַה שֶּׁאָדָם נָע וָנָד בְּתוֹך בֵּיתוֹ
...מוהר"ן ח"א - תורה צב - על ידי מה שאדם נע ונד בתוך ביתו [לשון החברים] על ידי מה שאדם נע ונד בתוך ביתו יכול להחיות מתים כמו שכתוב באלישע כשהחיה את בן השונמית כתיב בה: "וילך אחת הנה ואחת הנה" ומובא בתקונים: 'אלמלא כנפי ראה דנשבי על לבא הוי לבא אוקיד כל גופא' והראה והלב הם בחינות יעקב ויוסף "תתן אמת ליעקב" כמו שכתוב: "תורת אמת" ובהתורה יש חמשה ספרים, כנגד חמשה כנפי ראה ויוסף הוא בחינות לב, כי יוסף נקרא "צפנת פענח", וכתיב: "בלבי צפנתי" וכו' וכשבוער האש...
שיחות הר"ן - אות ט
שיחות הר"ן - אות ט בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה שסכין אין נותנין במתנה הינו שאחד לא יתן לחברו סכין במתנה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יג - כָל מַה שֶּׁחוֹלְקִין עָלָיו יוֹתֵר, מְקָרְבִין אוֹתוֹ יוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יג - כל מה שחולקין עליו יותר, מקרבין אותו יותר להשם יתברך כשחולקין על האדם נמצא שרודפין אותו והוא בורח בכל פעם להשם יתברך וכל מה שחולקין עליו יותר, מקרבין אותו יותר להשם יתברך כי השם יתברך בכל מקום בבחינת: "אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך" נמצא שבכל מקום בורח להשם יתברך וזה בחינת: "ופרעה הקריב" 'שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים' שעל ידי רדיפתו אותם נתקרבו יותר להשם יתברך כנ"ל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריא - מַה שֶּׁהָעוֹלָם נוֹסְעִין עַל ראשׁ הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים
...מה שהעולם נוסעין על ראש השנה לצדיקים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מה שהעולם נוסעין על ראש השנה לצדיקים כי עקר המתקת הדינין אינו אלא על ידי קדשת וטהרת המחשבות כי שם שרשם כמובא בזוהר: כלא במחשבה אתבררו ואי אפשר לבוא למחין זכים אלא על ידי התקשרות לצדיקים כמובא בזוהר: "ויקח משה את עצמות יוסף" 'משה הוא בחינת מחין, ויוסף הוא בחינת צדיק' הינו שאין שלמות למחין אלא על ידי התקשרות לצדיקים וראש השנה הוא מקור הדינים של כל השנה וצריך לטהר את מחשבתו כדי להמתיקם ובשביל...
שיחות הר"ן - אות פח
...- אות פח הפיכת השלחן בשבת הגדול מרמז כי עדין לא יצא הדבור מהגלות עד פסח שאז יצא הדבור מהגלות בחינת "פה סח" כידוע שזה עקר בחינת יציאת מצרים שיצא הדבור מהגלות והשלחן הוא בחינת הדבור בחינת: "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'" 'וידבר אלי' דיקא כי עקר הפרנסה והאכילה שהוא בחינת שלחן הוא משם מבחינת דבור בחינת: "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" וכשאין הדבור בגלות אז השלחן שהוא בחינת דבור בבחינת פנים בבחינת: "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'" דיקא בחינת פנים ועל...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ג - כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל
...רבי אליעזר הגדול, אמר לרבי עקיבא: חמה עזה בעולם כי לא היה אז מי שיוכל להמתיק הדין כי היה צריך לפדיון להמתיק הדין ולא נמצא כי באמת אחר ההמתקה והפדיון אז דיקא טוב לרפאות החולה על ידי רפואות כי אזי דיקא אחר הפדיון וההמתקה יש רשות לרופא לרפאות כי הנה באמת איך יכול הרופא לחגר מתניו לרפאות החולה על ידי רפואות וסמים הלא אינו יודע הסם, הצריך לרפואות אותו החולה כי יש סמים הרבה שהם מסגלים לרפואות החולאת אך בודאי החולה אינו יכול להתרפא כי אם על ידי סם פלוני...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 20_04_2024 השעה 07:43:11 - wesi2