ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 סיפורי מעשיות - מעשה מעשה מביטחון / מעשה מבעל ביטחון
ענה ואמר עוד סיפרתי מעשה מבטחון וזו היא מלך אחד אמר בליבו מי ימצא שלא יהיו לו לדאוג יותר ממני כי יש לי כל טוב ואני מלך ומושל והלך לחקור אחרי זה. והיה הולך בלילה והיה עומד אחורי הבתים להקשיב ולשמוע את דברי העולם. והיה שומע דאגות כל אחד שזה אינו הולך לו כסדר בחנות ואחר כך הלך לבית אחר ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך למלכות וכן שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד. אחר כך הלך וראה בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע והחלונות למטה סמוכים ממש לארץ והגג נופל ונשבר. וראה ששם יושב אחד ומנגן על הכינור שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול והוא שמח מאוד וקדירה עם משקה עומדת לפניו והמשקה היה יין והמאכלים עומדים לפניו והוא שמח מאוד מלא שמחה בלא דאגה כלל. הלך ונכנס לתוך הבית ושאל בשלומו, והשיבו. וראה הקדירה עם המשקה לפניו והמיני מאכלים והוא רק מלא שמחה וכיבד את המלך לשתות ושתה עם המלך והיה המלך שותה גם כן למען האהבה. אחר כך שכב לישון וראה שהוא אך שמח בלי שום דאגה ובבוקר עמד המלך וגם הוא עמד וליוה את המלך ושאל אותו המלך, מאין אתה לוקח זאת? והשיב לו אני יכול לתקן כל תיקוני הדברים שנתקלקלו (שקורין נאפריווקיס) כי מלאכה שלמה איני יכול רק תיקוני הדברים שנתקלקלו ואני יוצא בבוקר ואני מתקן איזה דברים וכשאני מקבץ מזה איזה סך חמישה ששה זהובים אני קונה לי כל אלו הדברים של אכילה ושתייה. כששמע המלך זאת, אמר בליבו אקלקל לו זאת. ונתן כרוז שכל מי שיהיה לו דבר לתקן לא ייתן לשום אדם לתקן רק יתקן בעצמו או יקנה לו הדבר הזה חדש. בבוקר הלך לשאול אחר תיקוני הדברים ואמרו לו שגזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן שום דבר. וירע בעניו אך בטח בה'. והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים ושאל אותו: למה אתה חוטב עצים, האם זה כבודך? אמר לו, חיזרתי אחר איש שיחטוב עצים ולא מצאתי והוכרחתי לחטוב בעצמי. אמר לו תן לי ואני אחטוב עימך וחטב העצים ונתן לו הגביר זהב אחד ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים ונתן לו הגביר זהב אחד ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים עד שקיבץ שישה זהובים וקנה שוב כל הסעודה והסעודה הייתה סעודה [ובזה הלשון אמר רבינו ז"ל: "אין דיא סעודה איז גיוון א סעודה"]. והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו לראות וראה שזה יושב והמשקה והמאכלים לפניו. והוא שמח מאוד. הלך המלך ונכנס לתוך הבית וראה כנ"ל. ושכב גם כן שם כמו בלילה הראשון ובבוקר עמד האיש וליוה את המלך ושאל לו: מאין אתה לוקח זאת כי צריך להוציא עליו ממון? והשיב לו, דרכי היה לתקן כל הדברים שנתקלקלו ואחר כך גזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן וחטבתי עצים עד שקבצתי ממון לזה כנ"ל. והלך המלך מאיתו וגזר שלא יתנו לשום אדם לחטוב עצים. ויהי כאשר בא אל האדם לחטוב עצים והשיב לו שגזר המלך גזר דין שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים וירע בעניו, כי אין כסף. אך בטח בה'. והלך וראה אחד מנקה דיר ושאל אותו, מי אתה שתנקה דיר? השיב לו חיזרתי ולא מצאתי מי שינקה לי והוכרחתי לנקות בעצמי. אמר לו: תן לי ואני אנקה. עמד וניקה אותה ונתן לו שני זהובים וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל והלך לביתו [והסעודה הייתה סעודה] והיה שמח מאוד. הלך המלך שוב לראות וראה שוב ככל הנ"ל ונכנס לבית כנ"ל. הלך המלך וגזר שלא ליתן לשום אדם לנקות דיר. בבוקר הלך האיש לחזור לנקות דירים והשיבו לו שהמלך גזר על זה כנ"ל. הלך האיש והשכיר עצמו לאיש חיל אצל המיניסטר שלוקח חיל למלך כי יש חיל שלוקחים אותם בזרוע מה שמגיע לו מהמדינה ויש חיל ששוכרים אותם. והלך הוא והשכיר עצמו לאיש חיל והתנה עם המיניסטר שאינו משכיר עצמו לעולם כי אם לזמן ובכל יום ויום בבוקר ייתן לו שכרו. והמיניסטר הלביש אותו תיכף בבגדי אנשי חיל ותלה לו חרב בצידו ושלח אותו למקום שצריך. אחר כך לעת ערב כשעשה כל פעולתו השליך הבגדים מעליו וקנה לו כל הסעודה הנ"ל והלך לביתו [והסעודה הייתה סעודה] והיה שמח מאוד. הלך המלך שוב לראות וראה שהכל מוכן לפניו והוא שמח מאוד כנ"ל ונכנס לביתו ושכב כנ"ל ושאל אותו כנ"ל וסיפר לו ככל הנ"ל. הלך המלך וקרא למיניסטר וציוה עליו שלא ירים את ידו לשלם משכורת לשום אדם באותו היום. בבוקר הלך למיניסטר שישלם שכרו עבור היום ולא רצה שאל לו: הלא התניתי עמך שתשלם לי בכל יום? השיב לו, שהמלך גזר שלא לשלם לשום אדם היום. וכל מה שטען עמו לא הועיל. והשיב לו מוטב שאשלם לך מחר בעד שני ימים והיום אי אפשר לשלם לך. מה עשה? הלך ושבר חתיכה מהחרב ותיקן שם עץ במקומה ולא היה נראה וניכר מבחוץ כלל והלך ומישכן אותה החתיכה וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל [והסעודה הייתה סעודה]. הלך שוב המלך וראה שהשמחה בשלמות כמקודם ונכנס שוב לביתו ושכב שם כנ"ל, ושאל אותו כנ"ל וסיפר לו ככל הנ"ל שהוכרח לשבור הלהב של החרב מן הקתא והשכין אותה כדי לקנות לו צרכי הסעודה ואחר כך כשאקבל מעות בעד אותו היום אפדה ואתקן את החרב שלא יהיה ניכר כלל כי אני יכול לתקן כל הדברים שנתקלקלו [ולא יגיע שום היזק למלך]. הלך המלך לביתו וקרא את המיניסטר וציוה עליו באשר שיש אדם שחייב מיתה בכן תקרא אותו האיש חיל ששכרת שיהיה איש חיל ותצווה אותו דווקא שהוא יחתוך ראשו של החייב מיתה. הלך המיניסטר ועשה כן וקרא אותו ובא לפני המלך. והמלך ציווה שיתאספו כל השרים כדי לראות השחוק הזה שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב. והוא בא לפני המלך ויפול לפני רגליו ושאל לו אדוני המלך על מה נקראתי? השיב לו המלך כדי לחתוך הראש של החייב מיתה. השיב לו והתחנן לפניו באשר שמעולם לא שפך דם בכן יקרא אחר לזה. והמלך השיב לו שהוא דווקא מוכרח עתה לשפוך דמו אמר למלך האם יש פסק ברור על זה ואולי אין הדין ברור שהוא חייב מיתה ואני לא שפכתי דם מעולם מכל שכן שאשפוך דם שאינו ברור אם הוא חייב מיתה. השיב לו המלך בודאי הדין ברור שהוא חייב מיתה כי בודאי יש פסק על זה (שקורין דקריט) ועתה מוכרח דווקא שאתה תשפוך את דמו. ראה שאי אפשר לפעול אצל המלך. פנה בעצמו אל השם יתברך ואמר אל שדי אני לא שפכתי דם מעולם ובאם זה האיש אינו חייב מיתה יהיה נעשה מהברזל עץ וחטף החרב ושלפה מתערה וראו הכל שהוא עץ ונעשה שם שחוק גדול. ראה המלך שהוא איש נאה כזה ופטרו לשלום.
ענה ואמר
עוד סיפרתי מעשה מבטחון וזו היא
מלך אחד אמר בליבו
מי ימצא שלא יהיו לו לדאוג יותר ממני
כי יש לי כל טוב ואני מלך ומושל
והלך לחקור אחרי זה.
והיה הולך בלילה
והיה עומד אחורי הבתים
להקשיב ולשמוע את דברי העולם.
והיה שומע דאגות כל אחד
שזה אינו הולך לו כסדר בחנות
ואחר כך הלך לבית אחר
ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך למלכות
וכן שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד.
אחר כך הלך וראה
בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע
והחלונות למטה סמוכים ממש לארץ
והגג נופל ונשבר.
וראה ששם יושב אחד ומנגן על הכינור
שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול
והוא שמח מאוד
וקדירה עם משקה עומדת לפניו
והמשקה היה יין
והמאכלים עומדים לפניו
והוא שמח מאוד
מלא שמחה בלא דאגה כלל.
הלך ונכנס לתוך הבית ושאל בשלומו, והשיבו.
וראה הקדירה עם המשקה לפניו והמיני מאכלים
והוא רק מלא שמחה
וכיבד את המלך לשתות ושתה עם המלך
והיה המלך שותה גם כן למען האהבה.
אחר כך שכב לישון
וראה שהוא אך שמח בלי שום דאגה
ובבוקר עמד המלך
וגם הוא עמד וליוה את המלך
ושאל אותו המלך, מאין אתה לוקח זאת?
והשיב לו
אני יכול לתקן כל תיקוני הדברים שנתקלקלו
כי מלאכה שלמה איני יכול
רק תיקוני הדברים שנתקלקלו
ואני יוצא בבוקר
ואני מתקן איזה דברים
וכשאני מקבץ מזה איזה סך חמישה ששה זהובים
אני קונה לי כל אלו הדברים של אכילה ושתייה.
כששמע המלך זאת, אמר בליבו
אקלקל לו זאת.
ונתן כרוז
שכל מי שיהיה לו דבר לתקן
לא ייתן לשום אדם לתקן
רק יתקן בעצמו או יקנה לו הדבר הזה חדש.
בבוקר הלך לשאול אחר תיקוני הדברים
ואמרו לו שגזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן שום דבר.
וירע בעניו
אך בטח בה'.
והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים
ושאל אותו: למה אתה חוטב עצים, האם זה כבודך?
אמר לו, חיזרתי אחר איש שיחטוב עצים ולא מצאתי
והוכרחתי לחטוב בעצמי.
אמר לו תן לי ואני אחטוב עימך
וחטב העצים ונתן לו הגביר זהב אחד
ראה שזה טוב
והלך לחטוב עוד עצים
ונתן לו הגביר זהב אחד
ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים
עד שקיבץ שישה זהובים וקנה שוב כל הסעודה
והסעודה הייתה סעודה
[ובזה הלשון אמר רבינו ז"ל: "אין דיא סעודה איז גיוון א סעודה"].
והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו לראות
וראה שזה יושב והמשקה והמאכלים לפניו.
והוא שמח מאוד.
הלך המלך ונכנס לתוך הבית וראה כנ"ל.
ושכב גם כן שם כמו בלילה הראשון
ובבוקר עמד האיש וליוה את המלך
ושאל לו: מאין אתה לוקח זאת
כי צריך להוציא עליו ממון?
והשיב לו, דרכי היה לתקן כל הדברים שנתקלקלו
ואחר כך גזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן
וחטבתי עצים עד שקבצתי ממון לזה כנ"ל.
והלך המלך מאיתו
וגזר שלא יתנו לשום אדם לחטוב עצים.
ויהי כאשר בא אל האדם לחטוב עצים
והשיב לו שגזר המלך גזר דין שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים
וירע בעניו, כי אין כסף.
אך בטח בה'.
והלך וראה אחד מנקה דיר
ושאל אותו, מי אתה שתנקה דיר?
השיב לו חיזרתי ולא מצאתי מי שינקה לי
והוכרחתי לנקות בעצמי.
אמר לו: תן לי ואני אנקה.
עמד וניקה אותה
ונתן לו שני זהובים
וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל
והלך לביתו
[והסעודה הייתה סעודה]
והיה שמח מאוד.
הלך המלך שוב לראות וראה שוב ככל הנ"ל
ונכנס לבית כנ"ל.
הלך המלך וגזר שלא ליתן לשום אדם לנקות דיר.
בבוקר הלך האיש לחזור לנקות דירים
והשיבו לו שהמלך גזר על זה כנ"ל.
הלך האיש והשכיר עצמו לאיש חיל
אצל המיניסטר שלוקח חיל למלך
כי יש חיל שלוקחים אותם בזרוע מה שמגיע לו מהמדינה
ויש חיל ששוכרים אותם.
והלך הוא והשכיר עצמו לאיש חיל
והתנה עם המיניסטר שאינו משכיר עצמו לעולם
כי אם לזמן
ובכל יום ויום בבוקר ייתן לו שכרו.
והמיניסטר הלביש אותו תיכף בבגדי אנשי חיל
ותלה לו חרב בצידו
ושלח אותו למקום שצריך.
אחר כך לעת ערב כשעשה כל פעולתו
השליך הבגדים מעליו וקנה לו כל הסעודה הנ"ל
והלך לביתו
[והסעודה הייתה סעודה]
והיה שמח מאוד.
הלך המלך שוב לראות
וראה שהכל מוכן לפניו והוא שמח מאוד כנ"ל
ונכנס לביתו ושכב כנ"ל
ושאל אותו כנ"ל
וסיפר לו ככל הנ"ל.
הלך המלך וקרא למיניסטר
וציוה עליו שלא ירים את ידו לשלם משכורת לשום אדם באותו היום.
בבוקר הלך למיניסטר שישלם שכרו עבור היום
ולא רצה
שאל לו: הלא התניתי עמך שתשלם לי בכל יום?
השיב לו, שהמלך גזר שלא לשלם לשום אדם היום.
וכל מה שטען עמו לא הועיל.
והשיב לו מוטב שאשלם לך מחר בעד שני ימים
והיום אי אפשר לשלם לך.
מה עשה?
הלך ושבר חתיכה מהחרב ותיקן שם עץ במקומה
ולא היה נראה וניכר מבחוץ כלל
והלך ומישכן אותה החתיכה
וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל
[והסעודה הייתה סעודה].
הלך שוב המלך וראה
שהשמחה בשלמות כמקודם
ונכנס שוב לביתו ושכב שם כנ"ל, ושאל אותו כנ"ל
וסיפר לו ככל הנ"ל
שהוכרח לשבור הלהב של החרב מן הקתא
והשכין אותה כדי לקנות לו צרכי הסעודה
ואחר כך כשאקבל מעות בעד אותו היום
אפדה ואתקן את החרב שלא יהיה ניכר כלל
כי אני יכול לתקן כל הדברים שנתקלקלו
[ולא יגיע שום היזק למלך].
הלך המלך לביתו
וקרא את המיניסטר
וציוה עליו באשר שיש אדם שחייב מיתה
בכן תקרא אותו האיש חיל ששכרת שיהיה איש חיל
ותצווה אותו דווקא
שהוא יחתוך ראשו של החייב מיתה.
הלך המיניסטר ועשה כן
וקרא אותו ובא לפני המלך.
והמלך ציווה שיתאספו כל השרים
כדי לראות השחוק הזה
שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב.
והוא בא לפני המלך
ויפול לפני רגליו ושאל לו
אדוני המלך על מה נקראתי?
השיב לו המלך
כדי לחתוך הראש של החייב מיתה.
השיב לו והתחנן לפניו
באשר שמעולם לא שפך דם
בכן יקרא אחר לזה.
והמלך השיב לו
שהוא דווקא מוכרח עתה לשפוך דמו
אמר למלך
האם יש פסק ברור על זה
ואולי אין הדין ברור שהוא חייב מיתה
ואני לא שפכתי דם מעולם
מכל שכן שאשפוך דם שאינו ברור אם הוא חייב מיתה.
השיב לו המלך בודאי הדין ברור שהוא חייב מיתה
כי בודאי יש פסק על זה
ועתה מוכרח דווקא שאתה תשפוך את דמו.
ראה שאי אפשר לפעול אצל המלך.
פנה בעצמו אל השם יתברך ואמר
אל שדי
אני לא שפכתי דם מעולם
ובאם זה האיש אינו חייב מיתה
יהיה נעשה מהברזל עץ
וחטף החרב ושלפה מתערה
וראו הכל שהוא עץ ונעשה שם שחוק גדול.
ראה המלך שהוא איש נאה כזה ופטרו לשלום.
שיחות הר"ן - אות קמ
...פ"ו על פסוק: "מקצר רוח ומעבודה קשה" שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבודות קשות וכו' עין שם עמדתי לפניו כמשתומם ומחשבותי היו תמהים בענין זה כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת ענה ואמר בלשון גערה קצת כאומר. ואם יש לך אמונה, אין לך אמונה בעצמך והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה כי מי בז ליום קטנות, מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא קטנות שהיה בהם בעצמן שלא האמינו בהם בעצמן ורש"י זכרונו לברכה, פרש שם כפשוטו קטנות אמונה אבל מדקדוק לשון הגמרא שאמרו שם קטנות...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ד - וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים
...יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו . א. "ואת הערבים צויתי לכלכלך" זה בחינת צדקה כי בתחלה כשמתחילין להתנדב לצדקה אזי צריכין לשבר את האכזריות שלו להפכו לרחמנות וזהו עקר עבודת הצדקה כי מי שהוא רחמן בטבעו ונותן צדקה מחמת רחמנות שבטבעו אין זה עבודה כי יש גם כמה חיות שהם רחמנים בטבעם רק עקר העבודה לשבר האכזריות להפכו לרחמנות וזה בחינת: "ואת הערבים צויתי לכלכלך" כי העורב הוא בטבעו אכזרי, ונתהפך לרחמנות לכלכל את אליהו כמו כן צריכין בצדקה כנ"ל וכל הנדיבי לב,...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלא - וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְך מִשְׁתַּחֲוִים
...תורה רלא - וצבא השמים לך משתחוים בשעה שאומרים: "וצבא השמים לך משתחוים" ראוי להתפלל על כל דבר כי כל הרפואות על ידי כחות הגלגלים שהם צבא השמים וכל אחד נותן כח באיזה סם ועשב השיך לו ומהם מקבלים הסמים ועשבים כח לרפאות וכשצריכים רפואה מתחברים כמה כחות מהגלגלים שזה נותן כח בעשב זה וזה בעשב אחר וכיוצא ומתחברים כלם ועושין מהם הרכבה לרפואה על כן טוב לבקש מהשם יתברך בעת שאומרים: "וצבא השמים" וכו' שאז באים כלם להשתחוות ולתן שבח והודיה אליו יתברך שיצוה השם יתברך...
הר של אש - מעשה מבעל תפילה
...breslev.eip.co.il/?key=59 - סיפורי מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה והודיע המלך להגבור המלך זה השי"ת. והגיבור היינו מידת הדין והיראות הנפולות שיש לאדם שהוא צריך להתגבר עליהן. היות שבדרך, שהוא עולה אל החרב הנ"ל הדרך שעולה אל החרב, היינו הדרך להשיג את השכל הנקנה שבו נמתקת היראה של מידת הגבורה והדין. דהיינו השגת האין סוף. כי רק שם כל הדינים נמתקים בשורשם... יש דרך מן הצד היינו צורת מחשבה לא מקובלת, כי הוא שכל מאוד גדול שהוא השכל הנקנה והוא בחינת הדרך מן...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ז
...- סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ז ואמר: "על כל פסיעה ופסיעה של נסיעת ארץ ישראל יהיה לי מסירת נפש" ואמר: "אני רוצה לנסע מיד איך שיהיה אפילו בלי מעות אך מי שירצה לרחם עלי יתן לי מעות על הוצאות" ותכף נסעו אנשי שלומנו בעירות הסמוכים וקבצו מיד איזה סך למען יהיה לו על כל פנים על הוצאות לנסע מביתו כי הנסיעה היתה בנחיצות גדולה וראו שאי אפשר לעכבו בשום אפן איזה זמן כלל ונסע מיד בזריזות מביתו בח"י איר והמתיק סוד יחדו עם איש אחד מאנשיו שיסע עמו בצותא חדא...
ספר המידות - עזות
...ג. על ידי עזות לא יקבל מוסר. ד. על ידי עזות נעשה אביר לב, גם בידוע שעדין לא תקן פשעי אביו. ה. מי שיש לו עזות, תקונו שיניח תפלין, שהיו על ראש צדיק. ו. כשרשע מעז בפני ישר, אין זה אלא כדי שהישר יפשפש במעשיו. ז. מי שיש לו עזות, בידוע שאינו מסתפק במה שיש לו. ח. התורה היא תקון לעזות. ט. על ידי עזות גשמים נעצרים, ובידוע שנכשל בעברה, וסופו שיכשל בעברה, ומתר לקרותו רשע, ומתר לשנאתו, והוא אחד מתתקע"ד דורות. י. חצפה אפלו כלפי שמיא מהני, והוא מלכותא בלא תגא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עג - מִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה, יִהְיֶה רָגִיל בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים
...לזכות לתשובה, יהיה רגיל באמירת תהלים כי אמירת תהלים מסגל לתשובה כי יש נון שערי תשובה ומ"ט שערים יכול כל אדם לכנס בהם ולהשיגם אך שער החמשים הוא בחינת התשובה של השם יתברך בעצמו, כביכול כי גם אצלו יתברך מצינו בחינת תשובה, כמו שכתוב: "שובו אלי ואשובה אליכם" ואלו המ"ט שערי תשובה הם בחינת מ"ט אותיות שיש בשמות שנים עשר שבטי יה כי כל שער ושער יש לו אות ממ"ט אותיות השבטים והנה הכל חפצים ליראה את שמך ואף על פי כן לאו כל אדם זוכה לעשות תשובה כי יש אחד שאין...
שיחות הר"ן - אות רכד - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...מחקירות ולהתחזק באמונה בענין מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה שאסור להסתכל מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור אמר רבנו זכרונו לברכה, שכל אדם ואדם יש לו בחינת מה למעלה מה למטה וכו' לפי מדרגתו שאסור לו להסתכל בהם כי אצל קצת, מסתים שכלו אצל הגלגלים ורקיעים ואסור לו להסתכל להלן יותר וגם כל הפילוסופים והמחקרים, כל שכלם וחקירתם הוא רק עד הגלגלים ולמעלה מזה אין יודעים כלום וגם במה שתחת הגלגלים טעו הרבה בכמה דברים עד שנפל ביניהם מחלוקות גדולות בכל דבר וכבר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קס - הַדּפֶק דּוֹפֵק וְנוֹקֵשׁ בָּאָדָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קס - הדפק דופק ונוקש באדם הדפק דופק ונוקש באדם. לפעמים הוא נוקש באדם ומזכיר אותו לעבודת השם יתברך בבחינת: "קול דודי דופק" ולפעמים הוא מזכיר את האדם לעברה, חס ושלום כי הדפק בא מן הנשימה והנשימה בא מן האויר על ידי הדבור וכפי הדבור כן נעשה הדפק אם לטוב או להפך...
שבחי הר"ן - אות יג
...השם בלי שום חכמות והכל בהצנע גדול ותכף כשיצא לחוץ היה עושה בכונה כל מיני מעשה נערות כל מיני שחוק וקפיצות ושאר ענינים כאלו עד שלא היה יכול לבוא על דעת שום אדם שהוא רוצה בעבודת השם ובתחלה בימי ילדותו היה נוהג שהיה לוקח איזה גדולים והחליפם על טפלים ונכנס לבית הכנסת בהצנע דרך חלון וכיוצא ולקח עמו הספר "שערי ציון" ואמר הלשם יחוד של עשית מצוה ולקח טפל אחד והשליכה לתוך המתן בסתר ואחר כך חזר ועשה עצמו כאלו הוא מסיח דעתו מזה ואחר כך חזר ואמר לשם יחוד הנ"ל...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0781 שניות - עכשיו 16_08_2022 השעה 03:38:29 - wesi2