ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עב - לִּרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ עִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
דע, שלראות את עצמו עם הצדיק האמת הוא גם כן דבר גדול מאד בודאי כשזוכין לשמע מפיו תורה, הוא מעלה יתרה אבל גם כשאין שומעין תורה הראיה לבד, שזוכין לראות את עצמו עם הצדיק, הוא גם כן טוב מאד כי על ידי שרואין את עצמו עם הצדיק על ידי זה מקבלין גדלה ועקר הגדלה היא שפלות כמו שמצינו אצל השם יתברך : 'כל מקום שאתה מוצא גדלתו של הקדוש ברוך הוא, שם אתה מוצא ענותנותו' (מגלה לא) כי עקר הגדלה היא שפלות ולעתיד, שיעמדו בתחיה ויחיו חיים נצחיים עקר מה שיהיה נחיה ויקום בתחיה הוא השפלות של כל אחד כי השפלות של כל אחד ואחד יהיה נחיה לעתיד, ויקום בתחיה בבחינת (ישעיה כ"ו) : "הקיצו ורננו שכני עפר" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה ה) : 'מי שנעשה שכן לעפר בחייו' כי עקר התקומה בתחיה יהיה רק להשפלות שהשפלות של כל אחד ואחד יהיה נחיה ויקום בתחיה לעתיד כי תענוג עולם הבא אי אפשר לנו להשיג עכשו וזה מחמת שאנו עכשו בגבול, וכל דבר שיש לו גבול אי אפשר לו להשיג תענוג עולם הבא הרוחני ועל כן גם ענג שבת, שהוא מעין עולם הבא אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קיח) : 'כל המענג את השבת, נותנין לו נחלה בלי מצרים' הינו בלי גבול כי ענג שבת שהוא מעין עולם הבא הוא בחינת בלתי גבול ועל כן עקר חיים נצחיים של לעתיד לבוא בחינת תענוג עולם הבא יהיה רק להשפלות של כל אחד כי שפלות ועניוות הוא בחינת בלתי גבול כי הוא בחינת אין ממש ואין לו שום גבול מחמת שהוא בתכלית העניוות ועקר חיים נצחיים של עולם הבא הוא רק בבחינת בלתי גבול כנ"ל ועל כן שבת שהוא מעין עולם הבא, נאמר בו: "טועמיה חיים זכו" כי מי שטועם טעם ענג שבת, זוכה לחיים, בחינת חיים נצחיים כנ"ל ודע, שכל אחד ואחד לפי התנוצצות המחין שלו, כן זוכה לקבל גדלה בבחינת (שיר השירים ו) : "מלך אסור ברהטים" 'ברהטי מחין' (סוף התקונים תקון ו, דף ה) הינו שבחינת המלכות, דהינו גדלה הוא אסור וקשור ברהטי מחין שלפי התנוצצות המחין כן מקבל גדלה והמחין והדעת הם בחינת בנין בית המקדש כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות לג) : 'כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו כי דעה נתן בין שתי אותיות ובית המקדש נתן בין שתי אותיות' וכו' ועל כן כל אחד כפי מחו ודעתו וכפי שהוא מכניס עצמו בתוך הדעת כל מה שהוא עוסק יותר להגדיל מחו ודעתו כן הוא עוסק בבנין בית המקדש כי עקר בחינת בנין בית המקדש הוא הדעת כנ"ל ויש מי שיש לו מח מהיר וחריף והוא עוסק תמיד להגדיל מחו ודעתו שזהו בחינת עוסק בבנין בית המקדש וכפי הגדלת דעתו ומחו כן זוכה לקבל גדלה (משלי כ"ב) : "חזית איש מהיר במלאכתו, לפני מלכים יתיצב" 'איש מהיר במלאכתו' זה בחינת מי שיש לו מח מהיר וחריף כנ"ל שהוא בחינת 'מהיר במלאכתו', הינו במלאכת בנין בית המקדש (עין רש שה"ש בתחלתו) כי מלאכת בנין בית המקדש הוא כפי מחו כנ"ל ועל ידי זה: 'לפני מלכים יתיצב' הינו שזוכה לגדלה, בחינת מלכות כי הגדלה היא כפי התנוצצות המח, בבחינת: 'מלך אסור ברהטים', כנ"ל ויש מח כללי ויש מחין פרטים וכל המחין הפרטים הם מקבלין ממח הכולל, שהוא חכם הדור וזהו מעלת הזוכה לראות את עצמו עם הצדיק האמת שהוא חכם הדור, בחינת חכם הכולל כנ"ל כי על ידי שזה החכם הכולל רואה אותו ומסתכל בו על ידי זה מתנוצץ מחו ועל ידי שמתנוצץ מחו על ידי זה מקבל גדלה כי עקר הגדלה הוא על ידי התנוצצות המח כנ"ל כי עינים על שם החכמה נאמר, כמו שכתוב (בראשית ג) : "ותפקחנה עיני שניהם" ופרש רש"י: 'על שם החכמה נאמר' ועל כן על ידי שזה החכם, שהוא מח הכולל, מסתכל בו על ידי זה מאיר בו חכמה ומחין, ומתנוצץ מחו ועל ידי זה מקבל גדלה כנ"ל כי כל אחד ואחד יש לו איזה מח ודעת לפי מדרגתו אבל המח והדעת של כל אחד ואחד הוא מנח בקטנות, ואינו מתנוצץ ועל ידי שמסתכל בו החכם הדור, שהוא מח הכולל על ידי זה מתנוצץ מחו של כל אחד ואחד כפי מדרגת מחו ועל ידי התנוצצות המח מקבל כל אחד גדלה כפי מדרגת מחו כי עקר הגדלה היא על ידי התנוצצות המח כנ"ל ועל כן משה רבנו, עליו השלום, שהוא היה הדעת הכולל של כל ישראל על כן על ידי ראיתו לבד, שהיה מסתכל בתוך כל אחד ואחד על ידי זה היה יכול לחלק הגדלה והשררה לכל אחד ואחד כראוי לו לפי מדרגת מחו וזה בחינת (שמות י"ח) : "ואתה תחזה מכל העם, ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות" וכו' 'ואתה תחזה' דיקא, כי על ידי הראיה לבד של משה רבנו שהיה רואה ומסתכל בכל אחד ואחד היה מתנוצץ מחו של כל אחד ועל ידי זה קבל כל אחד ואחד גדלה ושררה כפי ערכו כפי הראוי לו לפי מדרגת מחו דהינו בחינת 'שרי אלפים ושרי מאות' וכו' וזהו : 'ואתה תחזה וכו' ושמת עליהם שרי אלפים' וכו' כי על ידי שיחזה משה ויסתכל בעם על ידי זה בעצמו הוא משים אותם 'שרי אלפים' וכו' כי על ידי הסתכלותו בהם מקבל כל אחד גדלתו על ידי התנוצצות מחו שמתנוצץ על ידי ההסתכלות שמסתכל בו חכם הדור, בחינת משה כנ"ל וגם משה היה יכול לצוות, שזה יהיה שר אלף וזה שר מאה וכו' כי על ידי הסתכלותו בהם היה יודע הגדלה המגיע לכל אחד ואחד כי על ידי הסתכלותו היה יודע התנוצצות המח של כל אחד אשר כפי התנוצצות המח כן מגיע לו גדלה כנ"ל ואזי כשמקבל כל אחד גדלה כפי הראוי לו באמת לפי מדרגת מחו על ידי שיש מנהיג אמתי בחינת משה שיכול לחלק הגדלה לכל אחד כראוי לו על ידי הסתכלותו לבד אזי יודע כל אחד מהשרים והמנהיגים של ישראל לחדש חדושין דאוריתא כפי הראוי לו לפי מדרגת מחו לא פחות ולא יותר כי מאחר שכל אחד עומד על מקומו הראוי לו באמת דהינו שיש לו שררה וגדלה כפי הראוי לו באמת כנ"ל על כן כל אחד יודע לפי גדלתו והתמנותו איך וכמה הוא צריך לחדש בתורה ובפני כמה אנשים הוא צריך לומר תורה כי זה שממנה על אלף מישראל, דהינו שר האלף הוא צריך לומר תורה בפני אלף אנשים, וכן כלם כי יש בחינת רוח בכל אחד ואחד והמנהיג האמתי של כל ישראל, דהינו בחינת משה הוא בחינת רוח הכולל, בחינת (במדבר כ"ז) : "איש אשר רוח בו" ופרש רש"י: 'שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד' רוח הכולל, שיודע להלך נגד כל רוח ורוח כי כלם מקבלים ממנו, כי הוא בחינת רוח הכולל בחינת (יחזקאל ל"ז) : "כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח" ורוח הזה הוא בחינת רוח אלהים שהוא בעצמו בחינת המחין בבחינת (שמות ל"א) "ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה" דהינו בחינת המחין, שהם בחינת מלאכת בנין בית המקדש כנ"ל וכל אחד לפי בחינת הרוח אלהים שיש בו שהוא בחינת רוח הקדש, רוח נבואה כמו כן הוא זוכה לחדש בתורה כי זה הרוח אלהים, הוא שורה על פני התורה בבחינת (בראשית א) "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" הינו על פני התורה שנקראת מים כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (תענית ז' ב"ק י"ז) על כן על ידי הרוח אלהים הזה זוכין לחדש בתורה כי הרוח אלהים שורה על פני התורה כנ"ל על כן על ידי המנהיג האמתי שהוא בחינת משה בחינת דעת הכולל, בחינת רוח הכולל שעל ידו מתנוצץ מחו של כל אחד שזהו בעצמו בחינת רוח אלהים שממשיך לכל אחד כי הרוח אלהים הוא בעצמו המחין כנ"ל על כן על ידי זה נמשך לכל אחד חדושין דאוריתא כי החדושין דאוריתא הם על ידי בחינת הרוח אלהים שהוא שורה על פני התורה כנ"ל שהוא בעצמו בחינת המחין שכל זה נמשך מהמנהיג, בחינת משה, שהוא דעת הכולל, רוח הכולל כנ"ל אבל זה המנהיג צריך שיהיה פרוש גדול בקדשה גדולה ואז דוקא הוא יכול להיות מנהיג ישראל כי על ידי פרישותו וקדשתו הגדולה הוא יכול לחזות ולהסתכל בכל אחד מישראל ולחלק הגדלה לכל אחד על ידי ההסתכלות לבד בבחינת: "ואתה תחזה" כנ"ל כי הסתכלות הזאת היא תלויה בקדשה ופרישות גדול ועל כן משה רבנו שהיה קדוש ופרוש גדול מאד על פי הדבור כמו שכתוב (דברים ה) : "ואתה פה עמד עמדי" על כן היה יכול לחזות ולהסתכל בישראל, ולחלק להם הגדלה על ידי זה וזהו : "ואתה תחזה" אתה דיקא כי רק משה שהיה פרוש גדול מאד בקדשה גדולה זוכה להסתכלות הזאת כי הסתכלות הזאת, בחינת "ואתה תחזה" היא תלויה רק בקדשה ופרישות מתאוה זאת וזה בחינת (מלכים א כ"ב) : "והזנות רחצו" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין לט:) : 'למרק שתי חזיונות' הינו, שכפי מה שרוחצין עצמן מתאוה זאת, בחינת: 'והזנות רחצו' דהינו שרוחצין עצמן מתאוה זו כמו כן הוא ממרק ומצחצח שתי חזיונות בחינת: 'ואתה תחזה', בחינת: 'חזית איש מהיר במלאכתו' וכו' דהינו בחינת הסתכלות הנ"ל כי עקר הסתכלות הנ"ל היא על ידי קדשה ופרישות מתאוה זו כנ"ל כי תאוה הזאת היא בחינת פגם העינים כמו שכתוב (במדבר ט"ו) "ולא תתורו וכו' ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם" ועל כן צריך לקדש עצמו ביותר בפרישות גדול מזאת התאוה ואז יש לו עינים זכים לחזות ולהסתכל ולתן הגדלה לכל אחד כראוי לו על ידי הסתכלותו לבד כנ"ל ואז דוקא הוא יכול להיות מנהיג ישראל כנ"ל וכשאין לישראל מנהיג ומשגיח כזה באמת כל העולם מערב ומבלבל וכל הרוצה לטל את השם, נוטל כמו שמתנהג עכשו בעוונותינו הרבים כי ישראל צריכין שיהיה עליהם משגיח שישגיח ויראה בהם שיעמד כל אחד על מקומו הראוי לו באמת והמשגיח הזה יהיה פרוש וקדוש גדול בבחינת קדשת ופרישות משה ואז יכול להנהיג את ישראל לתן לכל אחד גדלה כראוי לו על ידי ההסתכלות לבד כנ"ל ועל ידי זה נעשה תשובה כי עקר התשובה היא על ידי הבושה ועל ידי זה המנהיג בחינת משה שהוא מסתכל בכל אחד ואחד ומתנוצץ מחו וזוכה לבאורי התורה, דהינו לחדושין דאוריתא על ידי זה נמשך בושה על כל אחד ואחד ואז רואה כל אחד את בשתו וכלמתו כי עברה היא בודאי בושה גדולה כי עברה אינה ראויה כלל לישראל ובודאי אין נאה כלל לישראל שיהיה לו עברה, חס ושלום אבל גם מצוה, כשרוצין לעשות איזה מצוה ראוי שיהיה לו גם כן בושה גדולה כי איזה זכות יש לו שיזכה לעשות המצוה ואיך יעז פניו לכנס בהיכל המלך לעשות מצוה וישער בדעתו לפני מי הוא עושה המצוה וגם גדל מעלת המצוה בעצמה כי המצוה בעצמה יקרה מאד אשר אין לשער ובודאי ראוי שיפל עליו בושה גדולה כשבא לעשות איזה מצוה כשיסתכל על עצמו ויראה שהוא רחוק מאד מהשם יתברך ואין לו שום זכות שיזכה לעשות מצוה ואם היה להאדם בושה היה מתביש אפילו לקח המאכל, להושיטו לפיו כי 'מאן דאכל דלאו דילה בהית לאסתכולי באפה' (ירושלמי פרק א דערלה) ומאחר שאין לו שום זכות, שיהיה לו אכל אם כן הוא אכל דלאו דילה ובהית לאסתכולי באפה על כן בודאי יש לו להתביש אפילו להושיט המאכל לפיו אבל עקר הבושה נמשך על ידי המנהיג הנ"ל בחינת משה שממשיך באורי התורה לכל אחד על ידי זה נמשך בושה על כל אחד כמו שבשעת מתן תורה שהמשיך משה התורה לישראל נאמר שם (שמות כ) : "ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (נדרים כ). 'זה הבושה' וזהו : "לבלתי תחטאו" דהינו שיהיה להם בושה לבלי לעשות חטא ועוון, חס ושלום וגם אפילו 'לבלתי תחטאו' לבלי לעשות עברה צריך שיהיה גם כן יראתו על פניו, דהינו בושה כי אפילו כשעושין מצוה, צריך שיהיה לו גם כן בושה גדולה כנ"ל כי איך באים לחטף התפילין שהם כתרי דמלכא ולהניחם פתאם על הראש בודאי ראוי שיהיה לו בושה גדולה כשבא לעשות איזה מצוה וזאת הבושה נמשכת על ידי באורי התורה על ידי המנהיג הנ"ל כמו שהיה בשעת מתן תורה כנ"ל ועל כן בשעת מתן תורה זכו כל ישראל לבחינת קדשה ופרישות כמו שכתוב (שמות י"ט) : "היו נכונים לשלשת ימים, אל תגשו אל אשה" כי כלם נתקדשו בבחינת פרישות על ידי משה שהיה קדוש ופרוש גדול, שהמשיך להם את התורה על ידי זה כנ"ל ועל כן נמשך עליהם קדשה ופרישות גם כן וכשזוכין לבושה, אזי רואה כל אחד את רחוקו מהשם יתברך איך הוא רחוק מאד ממנו יתברך ונופל עליו בושה גדולה ועל ידי הבושה עושין תשובה כי עקר התשובה על ידי הבושה (עין ירמיה ג) ותשובה הוא בחינת חיים, בחינת (יחזקאל י"ח) : "והשיבו וחיו" בחינת חיים נצחיים של עולם הבא בחינת שבת, בחינת: 'טועמיה חיים זכו' (תקוני זוהר תקון ז ותקון ט) כי היראה והבושה, דהינו בחינת תשובה הוא בחינת שבת, בחינת חיים נצחיים של עולם הבא כנ"ל ועקר החיים הוא להשפלות של כל אחד כי השפלות של כל אחד הוא יהיה נחיה, ויקום בתחיה כנ"ל ועל כן על ידי התשובה שהוא בחינת חיים נצחיים של עולם הבא על ידי זה חוזר ונחיה וקם בתחיה השפלות של משה רבנו, שיש בכל אחד מישראל בכל איבר ואיבר כי דע, שיש בכל אחד ואחד מישראל בחינת השפלות של משה בכל איבר ואיבר וזה זכו ישראל במעמד הר סיני שאז המשיך משה השפלות שלו בכל אחד ואחד מישראל בכל איבר ואיבר אבל אותו השפלות של משה שהוא משרש בכל אחד מישראל הוא מנח ושוכב אצל כל אחד ואחד בבחינת שכיבה ומיתה כי זאת השפלות נתעלם אצל כל אחד ואינו מתעורר ומתגלה אצלו אבל על ידי התשובה שהוא בחינת חיים נצחיים של עולם הבא שעל ידי זה נחיה השפלות של כל אחד כי עקר התחיה הוא להשפלות כי השפלות יהיה נחיה ויקום בתחיה כנ"ל על ידי זה חוזר ונחיה השפלות של משה שהוא משרש בכל אחד ואחד מישראל בכל איבר שמקדם היה מנח ושוכב זאת השפלות בהעלם ואתכסיא אצלו, בבחינת מיתה ועכשו חוזר ונעור ונחיה אותו השפלות על ידי התשובה שהיא בחינת חיים נצחיים של עולם הבא כנ"ל כי עקר החיים נצחיים בחינת תחיה שיהיה לעתיד יהיה רק להשפלות כי השפלות של כל אחד יהיה נחיה ויקום בתחיה כנ"ל ואזי כשנחיה השפלות של כל אחד בחינת שפלות של משה שיש בכל איבר ואיבר כנ"ל אזי רואה ומרגיש כל אחד שפלותו מאחר שחזר ונחיה ונתגלה אצלו בחינת השפלות של משה שיש בכל איבר ואיבר כנ"ל וזה פרוש: "באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם וממדבר מתנה" (במדבר כ"א) באר זה בחינת באורי התורה שזוכין השרים של ישראל, על ידי שמסתכל בהם בחינת משה שעל ידי זה מקבל כל אחד את גדלתו כראוי לו שעל ידי זה הם זוכין לבאורי התורה, בחינת חדושין דאוריתא כנ"ל ועל ידי באורי התורה זוכין לבושה ותשובה כנ"ל וזהו :באר חפרוה שרים זה בחינת בושה כמו שכתוב (ישעיה כ"ד) : "וחפרה הלבנה ובושה החמה" כי על ידי באורי התורה הנ"ל, בחינות באר, זוכין לבושה כנ"ל וזהו : חפרוה שרים, הינו שרים הנ"ל בחינת שרי אלפים שרי מאות וכו' כנ"ל כרוה נדיבי העם נדיבי העם זה בחינת תשובה כמו שפרש רש"י על פסוק (שופטים ה) "בהתנדב עם" 'בהתנדב לבם לתשובה' וזהו במחקק במשענתם מחקק דא משה כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא טו) מחקק בגימטריא רמ"ח הינו בחינות השפלות של משה שמלבש בכל אחד מישראל ברמ"ח איבריו, בכל איבר ואיבר כנ"ל במשענתם זה בחינת תחיה כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, (פסחים סח) על פסוק: "ואיש משענתו בידו" 'עתידין צדיקים שיחיו מתים' וכו' במחקק במשענתם, הינו שיהיה נחיה השפלות של משה שיש בכל הרמ"ח איברים של כל אחד ואחד, על ידי התשובה כנ"ל וממדבר מתנה מדבר הינו שפלות שמשים עצמו כמדבר, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, (ערובין נד) על ידי זה: מתנה, הינו שבת, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת י:). 'מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה' כי עקר תענוג עולם הבא בחינת שבת, בחינת חיים נצחיים יהיה רק להשפלות של כל אחד כנ"ל וזה שכתוב: סלע ישכן ויתלנן (איוב ל"ט) סלע זה הבאר, בחינת באורי התורה, בחינת: 'באר חפרוה שרים' כנ"ל וזהו : משם חפר אכל בחינת בושה כנ"ל כי על ידי באורי התורה על ידי זה זוכה לבושה כנ"ל וזהו : "משם חפר אכל" כי הוא מתביש להושיט האכל לפיו, על ידי הבושה שבאה אליו כנ"ל למרחוק עיניו יביטו הינו שרואה ומביט איך הוא רחוק מהשם יתברך כנ"ל ועל כן יתרו דיקא אמר למשה: "ואתה תחזה" כי משה היה חתנו, וידע יתרו גדל קדשתו ופרישותו ועל כן הוא דיקא אמר למשה: "ואתה תחזה" 'ואתה' דיקא כי ידע יתרו בגדל קדשתו שהוא יכול לחזות ולהסתכל על כל אחד ולחלק להם הגדלה והשררה על ידי הסתכלות לבד כנ"ל וגם יתרו היה גר, והגרים באים מקדשת הזווג של הצדיקים כמו שכתוב (בראשית י"ב) "ואת הנפש אשר עשו בחרן" ואיתא (בזוהר שלח לך דף קסח) שאברהם ושרה בעת שהיו עקרים, הולידו מזווגם נפשות הגרים ועל כן יתרו שהיה גר, שהוא בא מקדשת הזווג של צדיקים על כן הוא יודע גדל יקר קדשת הצדיקים שלגדל קדשתם נעשה מזווגם נפשות הגרים מכל שכן קדשת פרישותם ועל כן הוא יודע, שלגדל קדשת ופרישות משה הוא יכול לחזות בעם ועל ידי ראיתו לבד יתן להם הגדלה כנ"ל ועל כן יתרו דיקא אמר למשה: 'ואתה תחזה' וכו', כנ"ל יתרו סופי תבות: "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" (דניאל י"ב) כי יתרו דיקא אמר למשה: 'ואתה תחזה', כנ"ל ועל ידי בחינת 'ואתה תחזה' על ידי זה זוכין לגדלה וזוכין לבאורי התורה ועל ידי זה באין לבושה ותשובה ועל ידי התשובה, שהיא בחינת חיים נצחיים חוזר ונחיה השפלות של כל אחד כי עקר התחיה הוא להשפלות, בבחינת "הקיצו ורננו שכני עפר", כנ"ל וכל זה נעשה על ידי יתרו דיקא כי יתרו דיקא אמר למשה 'ואתה תחזה' שעל ידי זה נעשין כל הבחינות הנ"ל ועל כן מרמז באותיות יתרו. ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, שהוא סופי תבות יתרו כי על ידי יתרו, שאמר: 'ואתה תחזה' על ידי זה נמשך בחינת חיים, בחינת תחיה, בחינת: "הקיצו ורננו שכני עפר" בחינת: "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" 'מישני אדמת עפר' דיקא, הינו בחינת שפלות כנ"ל וזה (ישעיה ד) "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" 'והנותר בירושלים' זה בחינת יתרו, על ידו דיקא: 'קדוש יאמר לו' להצדיק כי יתרו, שהוא גר, הוא יודע קדשת הצדיק כנ"ל ועל כן אמר למשה: 'ואתה תחזה', מחמת שידע קדשתו כנ"ל וזה בחינת: 'קדוש יאמר לו' כנ"ל וכלל היוצא מכל הנ"ל שמי שבא אצל צדיק אמתי ושומע מפיו תורה ראוי שימשך עליו בושה ושפלות גדול מאד וזה סימן שהיה אצל צדיק אמתי כשנמשך עליו בושה ושפלות על ידי ששמע מפיו איזה דבר תורה כי על ידי התורה שממשיך הצדיק האמתי על ידי זה נמשך בושה, כמו שהיה בשעת מתן תורה כנ"ל ועל ידי הבושה, דהינו תשובה על ידי זה נחיה השפלות של משה, שיש בכל אחד בכל איבר ואיבר ואז מחיב שירגיש כל אחד שפלותו באמת אבל מי שהוא בא אצל איזה מפרסם ושומע מפיו תורה, ובא עליו גדלותעל ידי זה וכו' [ההפך מובן ממילא] אבל אין אנו יודעים כלל מהו שפלות אמתי כי בודאי אין זה תכלית שיהיה שפל ונבזה ועצל, שקורין רע מזל [ובלע"ז: שלים מזלניק] כי השפלות הוא עקר החיים של כל איבר ואיבר והוא כל תענוג עולם הבא כנ"ל ובודאי אין זה התכלית של עולם הבא שיהיה נבזה ועצל וכו', חס ושלום על כן צריכין רק לבקש מהשם יתברך שיעזר לזכות לעניוות ושפלות אמתי שהוא עקר החיים ועקר התענוג של עולם הבא כנ"ל
דַּע, שֶׁלִּרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ עִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת

הוּא גַם כֵּן דָּבָר גָּדוֹל מְאד

בְּוַדַּאי כְּשֶׁזּוֹכִין לִשְׁמעַ מִפִּיו תּוֹרָה, הוּא מַעְלָה יְתֵרָה

אֲבָל גַּם כְּשֶׁאֵין שׁוֹמְעִין תּוֹרָה

הָרְאִיָּה לְבַד, שֶׁזּוֹכִין לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ עִם הַצַּדִּיק, הוּא גַם כֵּן טוֹב מְאד

כִּי עַל יְדֵי שֶׁרוֹאִין אֶת עַצְמוֹ עִם הַצַּדִּיק

עַל יְדֵי זֶה מְקַבְּלִין גְּדֻלָּה

וְעִקָּר הַגְּדֻלָּה הִיא שִׁפְלוּת

כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך: 'כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ'

כִּי עִקָּר הַגְּדֻלָּה הִיא שִׁפְלוּת

ולֶעָתִיד, שֶׁיַּעַמְדוּ בִּתְחִיָּה וְיִחְיוּ חַיִּים נִצְחִיִּים

עִקָּר מַה שֶּׁיִּהְיֶה נִחְיֶה וְיָקוּם בִּתְחִיָּה הוּא הַשִּׁפְלוּת שֶׁל כָּל אֶחָד

כִּי הַשִּׁפְלוּת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד יִהְיֶה נִחְיֶה לֶעָתִיד, וְיָקוּם בִּתְחִיָּה

בִּבְחִינַת: "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁכְנֵי עָפָר"

וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'מִי שֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁכֵן לֶעָפָר בְּחַיָּיו'

כִּי עִקָּר הַתְּקוּמָה בִּתְחִיָּה יִהְיֶה רַק לְהַשִּׁפְלוּת

שֶׁהַשִּׁפְלוּת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד יִהְיֶה נִחְיֶה וְיָקוּם בִּתְחִיָּה לֶעָתִיד

כִּי תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהַשִּׂיג עַכְשָׁו

וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁאָנוּ עַכְשָׁו בִּגְבוּל, וְכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ גְּבוּל

אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשִּׂיג תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא הָרוּחָנִי

וְעַל כֵּן גַּם ענֶג שַׁבָּת, שֶׁהוּא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כָּל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת, נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים'

הַיְנוּ בְּלִי גְּבוּל

כִּי ענֶג שַׁבָּת שֶׁהוּא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא

הוּא בְּחִינַת בִּלְתִּי גְּבוּל

וְעַל כֵּן עִקָּר חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל לֶעָתִיד לָבוֹא בְּחִינַת תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא

יִהְיֶה רַק לְהַשִּׁפְלוּת שֶׁל כָּל אֶחָד

כִּי שִׁפְלוּת וַעֲנִיווּת הוּא בְּחִינַת בִּלְתִּי גְּבוּל

כִּי הוּא בְּחִינַת אַיִן מַמָּשׁ וְאֵין לוֹ שׁוּם גְּבוּל

מֵחֲמַת שֶׁהוּא בְּתַכְלִית הָעֲנִיווּת

וְעִקָּר חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא הוּא רַק בִּבְחִינַת בִּלְתִּי גְּבוּל כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן שַׁבָּת שֶׁהוּא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, נֶאֱמַר בּוֹ: "טוֹעֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ"

כִּי מִי שֶׁטּוֹעֵם טַעַם ענֶג שַׁבָּת, זוֹכֶה לְחַיִּים, בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים כַּנַּ"ל

וְדַע, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי הִתְנוֹצְצוּת הַמּחִין שֶׁלּוֹ, כֵּן זוֹכֶה לְקַבֵּל גְּדֻלָּה

בִּבְחִינַת: "מֶלֶך אָסוּר בָּרְהָטִים" 'בִּרְהִטֵי מחִין'

הַיְנוּ שֶׁבְּחִינַת הַמַּלְכוּת, דְּהַיְנוּ גְּדֻלָּה

הוּא אָסוּר וְקָשׁוּר בִּרְהִטֵי מחִין

שֶׁלְּפִי הִתְנוֹצְצוּת הַמּחִין כֵּן מְקַבֵּל גְּדֻלָּה

וְהַמּחִין וְהַדַּעַת הֵם בְּחִינַת בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה כְּאִלּוּ נִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו

כִּי דֵּעָה נִתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ נִתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת' וְכוּ'

וְעַל כֵּן כָּל אֶחָד כְּפִי מחוֹ וְדַעְתּוֹ וּכְּפִי שֶׁהוּא מַכְנִיס עַצְמוֹ בְּתוֹך הַדַּעַת

כָּל מַה שֶּׁהוּא עוֹסֵק יוֹתֵר לְהַגְדִּיל מחוֹ וְדַעְתּוֹ

כֵּן הוּא עוֹסֵק בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ

כִּי עִקָּר בְּחִינַת בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא הַדַּעַת כַּנַּ"ל

וְיֵשׁ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מחַ מָהִיר וְחָרִיף

וְהוּא עוֹסֵק תָּמִיד לְהַגְדִּיל מחוֹ וְדַעְתּוֹ

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עוֹסֵק בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ

וּכְפִי הַגְדָּלַת דַּעְתּוֹ וּמחוֹ כֵּן זוֹכֶה לְקַבֵּל גְּדֻלָּה

"חָזִית אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ, לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב"

'אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ' זֶה בְּחִינַת מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מחַ מָהִיר וְחָרִיף כַּנַּ"ל

שֶׁהוּא בְּחִינַת 'מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ', הַיְנוּ בִּמְלֶאכֶת בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ

כִּי מְלֶאכֶת בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא כְּפִי מחוֹ כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה: 'לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב' הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לִגְדֻלָּה, בְּחִינַת מַלְכוּת

כִּי הַגְּדֻלָּה הִיא כְּפִי הִתְנוֹצְצוּת הַמּחַ, בִּבְחִינַת: 'מֶלֶך אָסוּר בָּרְהָטִים', כַּנַּ"ל

וְיֵשׁ מחַ כְּלָלִי וְיֵשׁ מחִין פְּרָטִים

וְכָל הַמּחִין הַפְּרָטִים הֵם מְקַבְּלִין מִמּחַ הַכּוֹלֵל, שֶׁהוּא חֲכַם הַדּוֹר

וְזֶהוּ מַעֲלַת הַזּוֹכֶה לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ עִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת

שֶׁהוּא חֲכַם הַדּוֹר, בְּחִינַת חָכָם הַכּוֹלֵל כַּנַּ"ל

כִּי עַל יְדֵי שֶׁזֶּה הֶחָכָם הַכּוֹלֵל רוֹאֶה אוֹתוֹ וּמִסְתַּכֵּל בּוֹ

עַל יְדֵי זֶה מִתְנוֹצֵץ מחוֹ

וְעַל יְדֵי שֶׁמִּתְנוֹצֵץ מחוֹ עַל יְדֵי זֶה מְקַבֵּל גְּדֻלָּה

כִּי עִקָּר הַגְּדֻלָּה הוּא עַל יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת הַמּחַ כַּנַּ"ל

כִּי עֵינַיִם עַל שֵׁם הַחָכְמָה נֶאֱמַר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם"

וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'עַל שֵׁם הַחָכְמָה נֶאֱמַר'

וְעַל כֵּן עַל יְדֵי שֶׁזֶּה הֶחָכָם, שֶׁהוּא מחַ הַכּוֹלֵל, מִסְתַּכֵּל בּוֹ

עַל יְדֵי זֶה מֵאִיר בּוֹ חָכְמָה וּמחִין, וּמִתְנוֹצֵץ מחוֹ

וְעַל יְדֵי זֶה מְקַבֵּל גְּדֻלָּה כַּנַּ"ל

כִּי כָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה מחַ וָדַעַת לְפִי מַדְרֵגָתוֹ

אֲבָל הַמּחַ וְהַדַּעַת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא מֻנַּח בְּקַטְנוּת, וְאֵינוֹ מִתְנוֹצֵץ

וְעַל יְדֵי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בּוֹ הֶחָכָם הַדּוֹר, שֶׁהוּא מחַ הַכּוֹלֵל

עַל יְדֵי זֶה מִתְנוֹצֵץ מחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַדְרֵגַת מחוֹ

וְעַל יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת הַמּחַ מְקַבֵּל כָּל אֶחָד גְּדֻלָּה כְּפִי מַדְרֵגַת מחוֹ

כִּי עִקָּר הַגְּדֻלָּה הִיא עַל יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת הַמּחַ כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא הָיָה הַדַּעַת הַכּוֹלֵל שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל

עַל כֵּן עַל יְדֵי רְאִיָּתוֹ לְבַד, שֶׁהָיָה מִסְתַּכֵּל בְּתוֹך כָּל אֶחָד וְאֶחָד

עַל יְדֵי זֶה הָיָה יָכוֹל לְחַלֵּק הַגְּדֻלָּה וְהַשְּׂרָרָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כָּרָאוּי לוֹ לְפִי מַדְרֵגַת מחוֹ

וְזֶה בְּחִינַת: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם, וְשַׂמְתָּ עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת" וְכוּ'

'וְאַתָּה תֶחֱזֶה' דַּיְקָא, כִּי עַל יְדֵי הָרְאִיָּה לְבַד שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ

שֶׁהָיָה רוֹאֶה וּמִסְתַּכֵּל בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד

הָיָה מִתְנוֹצֵץ מחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד

וְעַל יְדֵי זֶה קִבֵּל כָּל אֶחָד וְאֶחָד גְּדֻלָּה וּשְׂרָרָה כְּפִי עֶרְכּוֹ

כְּפִי הָרָאוּי לוֹ לְפִי מַדְרֵגַת מחוֹ

דְּהַיְנוּ בְּחִינַת 'שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת' וְכוּ'

וְזֶהוּ: 'וְאַתָּה תֶחֱזֶה וְכוּ' וְשַׂמְתָּ עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים' וְכוּ'

כִּי עַל יְדֵי שֶׁיֶּחֱזֶה משֶׁה וְיִסְתַּכֵּל בָּעָם

עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא מֵשִׂים אוֹתָם 'שָׂרֵי אֲלָפִים' וְכוּ'

כִּי עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּתוֹ בָּהֶם מְקַבֵּל כָּל אֶחָד גְּדֻלָּתוֹ

עַל יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת מחוֹ שֶׁמִּתְנוֹצֵץ

עַל יְדֵי הַהִסְתַּכְּלוּת שֶׁמִּסְתַּכֵּל בּוֹ חֲכַם הַדּוֹר, בְּחִינַת משֶׁה כַּנַּ"ל

וְגַם משֶׁה הָיָה יָכוֹל לְצַוּוֹת, שֶׁזֶּה יִהְיֶה שַׂר אֶלֶף וְזֶה שַׂר מֵאָה וְכוּ'

כִּי עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּתוֹ בָּהֶם הָיָה יוֹדֵעַ הַגְּדֻלָּה הַמַּגִּיעַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד

כִּי עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּתוֹ הָיָה יוֹדֵעַ הִתְנוֹצְצוּת הַמּחַ שֶׁל כָּל אֶחָד

אֲשֶׁר כְּפִי הִתְנוֹצְצוּת הַמּחַ כֵּן מַגִּיעַ לוֹ גְּדֻלָּה כַּנַּ"ל

וַאֲזַי כְּשֶׁמְּקַבֵּל כָּל אֶחָד גְּדֻלָּה כְּפִי הָרָאוּי לוֹ בֶּאֱמֶת לְפִי מַדְרֵגַת מחוֹ

עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ מַנְהִיג אֲמִתִּי בְּחִינַת משֶׁה

שֶׁיָּכוֹל לְחַלֵּק הַגְּדֻלָּה לְכָל אֶחָד כָּרָאוּי לוֹ עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּתוֹ לְבַד

אֲזַי יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד מֵהַשָּׂרִים וְהַמַּנְהִיגִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל

לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא כְּפִי הָרָאוּי לוֹ לְפִי מַדְרֵגַת מחוֹ

לא פָּחוֹת וְלא יוֹתֵר

כִּי מֵאַחַר שֶׁכָּל אֶחָד עוֹמֵד עַל מְקוֹמוֹ הָרָאוּי לוֹ בֶּאֱמֶת

דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׂרָרָה וּגְדֻלָּה כְּפִי הָרָאוּי לוֹ בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל

עַל כֵּן כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ לְפִי גְּדֻלָּתוֹ וְהִתְמַנּוּתוֹ אֵיך וְכַמָּה הוּא צָרִיך לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה

וּבִּפְנֵי כַּמָּה אֲנָשִׁים הוּא צָרִיך לוֹמַר תּוֹרָה

כִּי זֶה שֶׁמְּמֻנֶּה עַל אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ שַׂר הָאֶלֶף

הוּא צָרִיך לוֹמַר תּוֹרָה בִּפְנֵי אֶלֶף אֲנָשִׁים, וְכֵן כֻּלָּם

כִּי יֵשׁ בְּחִינַת רוּחַ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד

וְהַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת משֶׁה

הוּא בְּחִינַת רוּחַ הַכּוֹלֵל, בְּחִינַת: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ"

וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'שֶׁיּוֹדֵעַ לַהֲלך נֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד'

רוּחַ הַכּוֹלֵל, שֶׁיּוֹדֵעַ לַהֲלך נֶגֶד כָּל רוּחַ וָרוּחַ

כִּי כֻלָּם מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא בְּחִינַת רוּחַ הַכּוֹלֵל

בְּחִינַת: "כּה אָמַר ה' מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בּאִי הָרוּחַ"

וְרוּחַ הַזֶּה הוּא בְּחִינַת רוּחַ אֱלהִים

שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הַמּחִין

בִּבְחִינַת "וָאֲמַלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ אֱלהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה"

דְּהַיְנוּ בְּחִינַת הַמּחִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת מְלֶאכֶת בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כַּנַּ"ל

וְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינַת הָרוּחַ אֱלהִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ

שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ, רוּחַ נְבוּאָה

כְּמוֹ כֵן הוּא זוֹכֶה לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה

כִּי זֶה הָרוּחַ אֱלהִים, הוּא שׁוֹרֶה עַל פְּנֵי הַתּוֹרָה

בִּבְחִינַת "וְרוּחַ אֱלהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם"

הַיְנוּ עַל פְּנֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת מַיִם

כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

עַל כֵּן עַל יְדֵי הָרוּחַ אֱלהִים הַזֶּה זוֹכִין לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה

כִּי הָרוּחַ אֱלהִים שׁוֹרֶה עַל פְּנֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל

עַל כֵּן עַל יְדֵי הַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה

בְּחִינַת דַּעַת הַכּוֹלֵל, בְּחִינַת רוּחַ הַכּוֹלֵל

שֶׁעַל יָדוֹ מִתְנוֹצֵץ מחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד

שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת רוּחַ אֱלהִים שֶׁמַּמְשִׁיך לְכָל אֶחָד

כִּי הָרוּחַ אֱלהִים הוּא בְּעַצְמוֹ הַמּחִין כַּנַּ"ל

עַל כֵּן עַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁך לְכָל אֶחָד חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא

כִּי הַחִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא הֵם עַל יְדֵי בְּחִינַת הָרוּחַ אֱלהִים

שֶׁהוּא שׁוֹרֶה עַל פְּנֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל

שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הַמּחִין

שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁך מֵהַמַּנְהִיג, בְּחִינַת משֶׁה, שֶׁהוּא דַּעַת הַכּוֹלֵל, רוּחַ הַכּוֹלֵל כַּנַּ"ל

אֲבָל זֶה הַמַּנְהִיג צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה פָּרוּשׁ גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה

וְאָז דַּוְקָא הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת מַנְהִיג יִשְׂרָאֵל

כִּי עַל יְדֵי פְּרִישׁוּתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ הַגְּדוֹלָה

הוּא יָכוֹל לַחֲזוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל

וְלַחֲלק הַגְּדֻלָּה לְכָל אֶחָד עַל יְדֵי הַהִסְתַּכְּלוּת לְבַד

בִּבְחִינַת: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה" כַּנַּ"ל

כִּי הִסְתַּכְּלוּת הַזּאת הִיא תְּלוּיָה בִּקְדֻשָּׁה וּפְרִישׁוּת גָּדוֹל

וְעַל כֵּן משֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהָיָה קָדוֹשׁ וּפָרוּשׁ גָּדוֹל מְאד עַל פִּי הַדִּבּוּר

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאַתָּה פּה עֲמד עִמָּדִי"

עַל כֵּן הָיָה יָכוֹל לַחֲזוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל בְּיִשְׂרָאֵל, וּלְחַלֵּק לָהֶם הַגְּדֻלָּה עַל יְדֵי זֶה

וְזֶהוּ: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה" אַתָּה דַּיְקָא

כִּי רַק משֶׁה שֶׁהָיָה פָּרוּשׁ גָּדוֹל מְאד בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה

זוֹכֶה לַהִסְתַּכְּלוּת הַזּאת

כִּי הִסְתַּכְּלוּת הַזּאת, בְּחִינַת "וְאַתָּה תֶחֱזֶה"

הִיא תְּלוּיָה רַק בִּקְדֻשָּׁה וּפְרִישׁוּת מִתַּאֲוָה זאת

וְזֶה בְּחִינַת: "וְהַזּנוֹת רָחָצוּ"

וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'לְמָרֵק שְׁתֵּי חֶזְיוֹנוֹת'

הַיְנוּ, שֶׁכְּפִי מַה שֶּׁרוֹחֲצִין עַצְמָן מִתַּאֲוָה זאת, בְּחִינַת: 'וְהַזּנוֹת רָחָצוּ'

דְּהַיְנוּ שֶׁרוֹחֲצִין עַצְמָן מִתַּאֲוָה זוֹ

כְּמוֹ כֵן הוּא מְמָרֵק וּמְצַחְצֵחַ שְׁתֵּי חֶזְיוֹנוֹת

בְּחִינַת: 'וְאַתָּה תֶחֱזֶה', בְּחִינַת: 'חָזִית אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ' וְכוּ'

דְּהַיְנוּ בְּחִינַת הִסְתַּכְּלוּת הַנַּ"ל

כִּי עִקָּר הִסְתַּכְּלוּת הַנַּ"ל הִיא עַל יְדֵי קְדֻשָּׁה וּפְרִישׁוּת מִתַּאֲוָה זוֹ כַּנַּ"ל

כִּי תַּאֲוָה הַזּאת הִיא בְּחִינַת פְּגַם הָעֵינַיִם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְלא תָתוּרוּ וְכוּ' וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זנִים אַחֲרֵיהֶם"

וְעַל כֵּן צָרִיך לְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר בִּפְרִישׁוּת גָּדוֹל מִזּאת הַתַּאֲוָה

וְאָז יֵשׁ לוֹ עֵינַיִם זַכִּים לַחֲזוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל וְלִתֵּן הַגְּדֻלָּה לְכָל אֶחָד כָּרָאוּי לוֹ

עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּתוֹ לְבַד כַּנַּ"ל

וְאָז דַּוְקָא הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת מַנְהִיג יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל

וּכְשֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל מַנְהִיג וּמַשְׁגִּיחַ כָּזֶה

בֶּאֱמֶת כָּל הָעוֹלָם מְערָב וּמְבֻלְבָּל

וְכָל הָרוֹצֶה לִטּל אֶת הַשֵּׁם, נוֹטֵל

כְּמוֹ שֶׁמִּתְנַהֵג עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים

כִּי יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה עֲלֵיהֶם מַשְׁגִּיחַ

שֶׁיַּשְׁגִּיחַ וְיִרְאֶה בָּהֶם שֶׁיַּעֲמד כָּל אֶחָד עַל מְקוֹמוֹ הָרָאוּי לוֹ בֶּאֱמֶת

וְהַמַּשְׁגִּיחַ הַזֶּה יִהְיֶה פָּרוּשׁ וְקָדוֹשׁ גָּדוֹל

בִּבְחִינַת קְדֻשַּׁת וּפְרִישׁוּת משֶׁה

וְאָז יָכוֹל לְהַנְהִיג אֶת יִשְׂרָאֵל לִתֵּן לְכָל אֶחָד גְּדֻלָּה כָּרָאוּי לוֹ

עַל יְדֵי הַהִסְתַּכְּלוּת לְבַד כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה

כִּי עִקָּר הַתְּשׁוּבָה הִיא עַל יְדֵי הַבּוּשָׁה

וְעַל יְדֵי זֶה הַמַּנְהִיג בְּחִינַת משֶׁה

שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד וּמִתְנוֹצֵץ מחוֹ

וְזוֹכֶה לְבֵאוּרֵי הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ לְחִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא

עַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁך בּוּשָׁה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד

וְאָז רוֹאֶה כָּל אֶחָד אֶת בָּשְׁתּוֹ וּכְלִמָּתוֹ

כִּי עֲבֵרָה הִיא בְּוַדַּאי בּוּשָׁה גְּדוֹלָה

כִּי עֲבֵרָה אֵינָהּ רְאוּיָה כְּלָל לְיִשְׂרָאֵל

וּבְוַדַּאי אֵין נָאֶה כְּלָל לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם

אֲבָל גַּם מִצְוָה, כְּשֶׁרוֹצִין לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מִצְוָה

רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ גַם כֵּן בּוּשָׁה גְּדוֹלָה

כִּי אֵיזֶה זְכוּת יֵשׁ לוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה

וְאֵיך יָעֵז פָּנָיו לִכְנס בְּהֵיכַל הַמֶּלֶך לַעֲשׂוֹת מִצְוָה

וִישַׁעֵר בְּדַעְתּוֹ לִפְנֵי מִי הוּא עוֹשֶׂה הַמִּצְוָה

וְגַם גּדֶל מַעֲלַת הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ

כִּי הַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ יְקָרָה מְאד אֲשֶׁר אֵין לְשַׁעֵר

וּבְוַדַּאי רָאוּי שֶׁיִּפּל עָלָיו בּוּשָׁה גְּדוֹלָה כְּשֶׁבָּא לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מִצְוָה

כְּשֶׁיִּסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ וְיִרְאֶה שֶׁהוּא רָחוֹק מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְאֵין לוֹ שׁוּם זְכוּת שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת מִצְוָה

וְאִם הָיָה לְהָאָדָם בּוּשָׁה

הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ אֲפִילּוּ לִקַּח הַמַּאֲכָל, לְהוֹשִׁיטוֹ לְפִיו

כִּי 'מָאן דְּאָכֵל דְּלָאו דִּילֵהּ בָּהִית לְאִסְתַּכּוּלֵי בְּאַפֵּהּ'

וּמֵאַחַר שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם זְכוּת, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אכֶל

אִם כֵּן הוּא אָכֵל דְּלָאו דִּילֵהּ וּבָהִית לְאִסְתַּכּוּלֵי בְּאַפֵּהּ

עַל כֵּן בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ לְהִתְבַּיֵּשׁ אֲפִילּוּ לְהוֹשִׁיט הַמַּאֲכָל לְפִיו

אֲבָל עִקָּר הַבּוּשָׁה נִמְשָׁך עַל יְדֵי הַמַּנְהִיג הַנַּ"ל

בְּחִינַת משֶׁה שֶׁמַּמְשִׁיך בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה לְכָל אֶחָד

עַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁך בּוּשָׁה עַל כָּל אֶחָד כְּמוֹ שֶׁבִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה

שֶׁהִמְשִׁיך משֶׁה הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל

נֶאֱמַר שָׁם: "וּלְבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ"

וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה . 'זֶה הַבּוּשָׁה'

וְזֶהוּ: "לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ"

דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בּוּשָׁה לִבְלִי לַעֲשׂוֹת חֵטְא וְעָווֹן, חַס וְשָׁלוֹם

וְגַם אֲפִילּוּ 'לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ' לִבְלִי לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה

צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה גַם כֵּן יִרְאָתוֹ עַל פָּנָיו, דְּהַיְנוּ בּוּשָׁה

כִּי אֲפִילּוּ כְּשֶׁעוֹשִׂין מִצְוָה, צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה לוֹ גַם כֵּן בּוּשָׁה גְּדוֹלָה כַּנַּ"ל

כִּי אֵיך בָּאִים לַחֲטף הַתְּפִילִּין

שֶׁהֵם כִּתְרֵי דְּמַלְכָּא וְלַהֲנִיחָם פִּתְאם עַל הָראשׁ

בְּוַדַּאי רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בּוּשָׁה גְּדוֹלָה כְּשֶׁבָּא לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מִצְוָה

וְזאת הַבּוּשָׁה נִמְשֶׁכֶת עַל יְדֵי בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה עַל יְדֵי הַמַּנְהִיג הַנַּ"ל

כְּמוֹ שֶׁהָיָה בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה זָכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִבְחִינַת קְדֻשָּׁה וּפְרִישׁוּת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים, אַל תִּגְשׁוּ אֶל אִשָּׁה"

כִּי כֻלָּם נִתְקַדְּשׁוּ בִּבְחִינַת פְּרִישׁוּת עַל יְדֵי משֶׁה

שֶׁהָיָה קָדוֹשׁ וּפָרוּשׁ גָּדוֹל, שֶׁהִמְשִׁיך לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה עַל יְדֵי זֶה כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן נִמְשָׁך עֲלֵיהֶם קְדֻשָּׁה וּפְרִישׁוּת גַם כֵּן

וּכְשֶׁזּוֹכִין לְבוּשָׁה, אֲזַי רוֹאֶה כָּל אֶחָד אֶת רִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אֵיך הוּא רָחוֹק מְאד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַך

וְנוֹפֵל עָלָיו בּוּשָׁה גְּדוֹלָה

וְעַל יְדֵי הַבּוּשָׁה עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה

כִּי עִקָּר הַתְּשׁוּבָה עַל יְדֵי הַבּוּשָׁה

וּתְשׁוּבָה הוּא בְּחִינַת חַיִּים, בְּחִינַת: "וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ"

בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא

בְּחִינַת שַׁבָּת, בְּחִינַת: 'טוֹעֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ'

כִּי הַיִּרְאָה וְהַבּוּשָׁה, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה

הוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל

וְעִקָּר הַחַיִּים הוּא לְהַשִּׁפְלוּת שֶׁל כָּל אֶחָד

כִּי הַשִּׁפְלוּת שֶׁל כָּל אֶחָד הוּא יִהְיֶה נִחְיֶה, וְיָקוּם בִּתְחִיָּה כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא

עַל יְדֵי זֶה חוֹזֵר וְנִחְיֶה וְקָם בִּתְחִיָּה

הַשִּׁפְלוּת שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר

כִּי דַּע, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל

בְּחִינַת הַשִּׁפְלוּת שֶׁל משֶׁה בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר

וְזֶה זָכוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמַד הַר סִינַי

שֶׁאָז הִמְשִׁיך משֶׁה הַשִּׁפְלוּת שֶׁלּוֹ

בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר

אֲבָל אוֹתוֹ הַשִּׁפְלוּת שֶׁל משֶׁה

שֶׁהוּא מֻשְׁרָשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל

הוּא מֻנָּח וְשׁוֹכֵב אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּבְחִינַת שְׁכִיבָה וּמִיתָה

כִּי זאת הַשִּׁפְלוּת נִתְעַלֵּם אֵצֶל כָּל אֶחָד

וְאֵינוֹ מִתְעוֹרֵר וּמִתְגַּלֶּה אֶצְלוֹ

אֲבָל עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִחְיֶה הַשִּׁפְלוּת שֶׁל כָּל אֶחָד

כִּי עִקָּר הַתְּחִיָּה הוּא לְהַשִּׁפְלוּת

כִּי הַשִּׁפְלוּת יִהְיֶה נִחְיֶה וְיָקוּם בִּתְחִיָּה כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה חוֹזֵר וְנִחְיֶה הַשִּׁפְלוּת שֶׁל משֶׁה

שֶׁהוּא מֻשְׁרָשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל

בְּכָל אֵיבָר שֶׁמִּקּדֶם הָיָה מֻנָּח וְשׁוֹכֵב זאת הַשִּׁפְלוּת

בְּהֶעְלֵם וְאִתְכַּסְיָא אֶצְלוֹ, בִּבְחִינַת מִיתָה

וְעַכְשָׁו חוֹזֵר וְנֵעוֹר וְנִחְיֶה אוֹתוֹ הַשִּׁפְלוּת עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה

שֶׁהִיא בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל

כִּי עִקָּר הַחַיִּים נִצְחִיִּים בְּחִינַת תְּחִיָּה שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד

יִהְיֶה רַק לְהַשִּׁפְלוּת

כִּי הַשִּׁפְלוּת שֶׁל כָּל אֶחָד יִהְיֶה נִחְיֶה וְיָקוּם בִּתְחִיָּה כַּנַּ"ל

וַאֲזַי כְּשֶׁנִּחְיֶה הַשִּׁפְלוּת שֶׁל כָּל אֶחָד

בְּחִינַת שִׁפְלוּת שֶׁל משֶׁה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר כַּנַּ"ל

אֲזַי רוֹאֶה וּמַרְגִּישׁ כָּל אֶחָד שִׁפְלוּתוֹ

מֵאַחַר שֶׁחָזַר וְנִחְיֶה וְנִתְגַּלֶּה אֶצְלוֹ בְּחִינַת הַשִּׁפְלוּת שֶׁל משֶׁה

שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר כַּנַּ"ל

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה"

בְּאֵר זֶה בְּחִינַת בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה

שֶׁזּוֹכִין הַשָּׂרִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בָּהֶם בְּחִינַת משֶׁה

שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְקַבֵּל כָּל אֶחָד אֶת גְּדֻלָּתוֹ כָּרָאוּי לוֹ

שֶׁעַל יְדֵי זֶה הֵם זוֹכִין לְבֵאוּרֵי הַתּוֹרָה, בְּחִינַת חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה זוֹכִין לְבוּשָׁה וּתְשׁוּבָה כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ:בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים זֶה בְּחִינַת בּוּשָׁה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה"

כִּי עַל יְדֵי בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה הַנַּ"ל, בְּחִינוֹת בְּאֵר, זוֹכִין לְבוּשָׁה כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: חֲפָרוּהָ שָׂרִים, הַיְנוּ שָׂרִים הַנַּ"ל בְּחִינַת שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל

כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם נְדִיבֵי הָעָם זֶה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה

כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק "בְּהִתְנַדֵּב עָם" 'בְּהִתְנַדֵּב לִבָּם לִתְשׁוּבָה'

וְזֶהוּ בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנתָם מְחֹקֵק דָּא משֶׁה

כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מְחֹקֵק בְּגִימַטְרִיָּא רַמַ"ח

הַיְנוּ בְּחִינוֹת הַשִּׁפְלוּת שֶׁל משֶׁה

שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּרַמַ"ח אֵיבָרָיו, בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר כַּנַּ"ל

בְּמִשְׁעֲנתָם זֶה בְּחִינַת תְּחִיָּה

כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל פָּסוּק: "וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ"

'עֲתִידִין צַדִּיקִים שֶׁיְּחַיּוּ מֵתִים' וְכוּ'

בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנתָם, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נִחְיֶה הַשִּׁפְלוּת שֶׁל משֶׁה

שֶׁיֵּשׁ בְּכָל הָרַמַ"ח אֵיבָרִים שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל

וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה מִדְבָּר הַיְנוּ שִׁפְלוּת

שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כַּמִּדְבָּר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

עַל יְדֵי זֶה: מַתָּנָה, הַיְנוּ שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ'

כִּי עִקָּר תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא בְּחִינַת שַׁבָּת, בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים

יִהְיֶה רַק לְהַשִּׁפְלוּת שֶׁל כָּל אֶחָד כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁכָּתוּב: סֶלַע יִשְׁכּן וְיִתְלנָן

סֶלַע זֶה הַבְּאֵר, בְּחִינַת בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה, בְּחִינַת: 'בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים' כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: מִשָּׁם חָפַר אכֶל בְּחִינַת בּוּשָׁה כַּנַּ"ל

כִּי עַל יְדֵי בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְבוּשָׁה כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: "מִשָּׁם חָפַר אכֶל"

כִּי הוּא מִתְבַּיֵּשׁ לְהוֹשִׁיט הָאכֶל לְפִיו, עַל יְדֵי הַבּוּשָׁה שֶׁבָּאָה אֵלָיו כַּנַּ"ל

לְמֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּיטוּ הַיְנוּ שֶׁרוֹאֶה וּמַבִּיט אֵיך הוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן יִתְרוֹ דַּיְקָא אָמַר לְמשֶׁה: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה"

כִּי משֶׁה הָיָה חֲתָנוֹ, וְיָדַע יִתְרוֹ גּדֶל קְדֻשָּׁתוֹ וּפְרִישׁוּתוֹ

וְעַל כֵּן הוּא דַּיְקָא אָמַר לְמשֶׁה: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה" 'וְאַתָּה' דַּיְקָא

כִּי יָדַע יִתְרוֹ בְּגדֶל קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁהוּא יָכוֹל לַחֲזוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל אֶחָד

וּלְחַלֵּק לָהֶם הַגְּדֻלָּה וְהַשְּׂרָרָה עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת לְבַד כַּנַּ"ל

וְגַם יִתְרוֹ הָיָה גֵּר, וְהַגֵּרִים בָּאִים מִקְּדֻשַּׁת הַזִּוּוּג שֶׁל הַצַּדִּיקִים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן"

וְאִיתָא שֶׁאַבְרָהָם וְשָׂרָה בְּעֵת שֶׁהָיוּ עֲקָרִים, הוֹלִידוּ מִזִּוּוּגָם נַפְשׁוֹת הַגֵּרִים

וְעַל כֵּן יִתְרוֹ שֶׁהָיָה גֵּר, שֶׁהוּא בָּא מִקְּדֻשַּׁת הַזִּוּוּג שֶׁל צַדִּיקִים

עַל כֵּן הוּא יוֹדֵעַ גּדֶל יְקָר קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיקִים

שֶׁלְּגדֶל קְדֻשָּׁתָם נַעֲשֶׂה מִזִּוּוּגָם נַפְשׁוֹת הַגֵּרִים

מִכָּל שֶׁכֵּן קְדֻשַּׁת פְּרִישׁוּתָם

וְעַל כֵּן הוּא יוֹדֵעַ, שֶׁלְּגדֶל קְדֻשַּׁת וּפְרִישׁוּת משֶׁה הוּא יָכוֹל לַחֲזוֹת בָּעָם

וְעַל יְדֵי רְאִיָּתוֹ לְבַד יִתֵּן לָהֶם הַגְּדֻלָּה כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן יִתְרוֹ דַּיְקָא אָמַר לְמשֶׁה: 'וְאַתָּה תֶחֱזֶה' וְכוּ', כַּנַּ"ל

יִתְרוֹ סוֹפֵי תֵבוֹת: "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ"

כִּי יִתְרוֹ דַּיְקָא אָמַר לְמשֶׁה: 'וְאַתָּה תֶחֱזֶה', כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי בְּחִינַת 'וְאַתָּה תֶחֱזֶה' עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִגְדֻלָּה וְזוֹכִין לְבֵאוּרֵי הַתּוֹרָה

וְעַל יְדֵי זֶה בָּאִין לְבוּשָׁה וּתְשׁוּבָה

וְעַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים

חוֹזֵר וְנִחְיֶה הַשִּׁפְלוּת שֶׁל כָּל אֶחָד

כִּי עִקָּר הַתְּחִיָּה הוּא לְהַשִּׁפְלוּת, בִּבְחִינַת "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁכְנֵי עָפָר", כַּנַּ"ל

וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי יִתְרוֹ דַּיְקָא

כִּי יִתְרוֹ דַּיְקָא אָמַר לְמשֶׁה 'וְאַתָּה תֶחֱזֶה'

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל

וְעַל כֵּן מְרֻמָּז בְּאוֹתִיּוֹת יִתְרוֹ.

וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ, שֶׁהוּא סוֹפֵי תֵבוֹת יִתְרוֹ

כִּי עַל יְדֵי יִתְרוֹ, שֶׁאָמַר: 'וְאַתָּה תֶחֱזֶה'

עַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁך בְּחִינַת חַיִּים, בְּחִינַת תְּחִיָּה, בְּחִינַת: "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁכְנֵי עָפָר"

בְּחִינַת: "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ"

'מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר' דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּחִינַת שִׁפְלוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ"

'וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם' זֶה בְּחִינַת יִתְרוֹ, עַל יָדוֹ דַּיְקָא: 'קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ' לְהַצַּדִּיק

כִּי יִתְרוֹ, שֶׁהוּא גֵּר, הוּא יוֹדֵעַ קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן אָמַר לְמשֶׁה: 'וְאַתָּה תֶחֱזֶה', מֵחֲמַת שֶׁיָּדַע קְדֻשָּׁתוֹ כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת: 'קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ' כַּנַּ"ל

וּכְלַל הַיּוֹצֵא מִכָּל הַנַּ"ל

שֶׁמִּי שֶׁבָּא אֵצֶל צַדִּיק אֲמִתִּי וְשׁוֹמֵעַ מִפִּיו תּוֹרָה

רָאוּי שֶׁיֻּמְשַׁך עָלָיו בּוּשָׁה וְשִׁפְלוּת גָּדוֹל מְאד

וְזֶה סִימָן שֶׁהָיָה אֵצֶל צַדִּיק אֲמִתִּי

כְּשֶׁנִּמְשָׁך עָלָיו בּוּשָׁה וְשִׁפְלוּת עַל יְדֵי שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו אֵיזֶה דְבַר תּוֹרָה

כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיך הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי

עַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁך בּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי הַבּוּשָׁה, דְּהַיְנוּ תְּשׁוּבָה

עַל יְדֵי זֶה נִחְיֶה הַשִּׁפְלוּת שֶׁל משֶׁה, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר

וְאָז מְחֻיָּב שֶׁיַּרְגִּישׁ כָּל אֶחָד שִׁפְלוּתוֹ בֶּאֱמֶת

אֲבָל מִי שֶׁהוּא בָּא אֵצֶל אֵיזֶה מְפֻרְסָם

וְשׁוֹמֵעַ מִפִּיו תּוֹרָה, וּבָא עָלָיו גַּדְלוּתעַל יְדֵי זֶה וְכוּ' [הַהֵפֶך מוּבָן מִמֵּילָא]

אֲבָל אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל מַהוּ שִׁפְלוּת אֲמִתִּי

כִּי בְּוַדַּאי אֵין זֶה תַּכְלִית שֶׁיִּהְיֶה שָׁפָל וְנִבְזֶה וְעָצֵל, שֶׁקּוֹרִין רעַ מַזָּל [וּבְלַעַ"ז: שְׁלֵים מַזְלְנִיק]

כִּי הַשִּׁפְלוּת הוּא עִקָּר הַחַיִּים שֶׁל כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר

וְהוּא כָּל תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל

וּבְוַדַּאי אֵין זֶה הַתַּכְלִית שֶׁל עוֹלָם הַבָּא שֶׁיִּהְיֶה נִבְזֶה וְעָצֵל וְכוּ', חַס וְשָׁלוֹם

עַל כֵּן צְרִיכִין רַק לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

שֶׁיַּעֲזר לִזְכּוֹת לַעֲנִיווּת וְשִׁפְלוּת אֲמִתִּי

שֶׁהוּא עִקָּר הַחַיִּים וְעִקָּר הַתַּעֲנוּג שֶׁל עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל
חיי מוהר"ן - א - שיחות השיכים להתורות
...להתורות אות א התורה בחצוצרות [סימן ה] אמר בראש השנה פה ברסלב שנת תקס"ג. וראש השנה חל אז ביום שני ושלישי. והוא היה ראש השנה הראשון לישיבתו פה ולהתקרבותי אליו. ואז נשמע בעולם הגזרות שרצו לגזר בעולם אשר יצאו בימינו בעוונותינו הרבים הינו לקח את בני ישראל לחיל רחמנא לצלן מעתה כי אלו הגזרות התחילו לצמח בימי מלכות פולין קדם שכבש הקיר"ה [הקיסר ירום הודו] מרוסיא את מדינתנו, ואחר כך בתחלת כבישתו את מדינתנו נשקט הדבר קצת, ואחר כך חזר ונתעורר שנשמע בעולם שרוצין לגזר כמה גזרות שקורין פונקטין. ואז אמר רבנו זכרונו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסו - מִּיתוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת בְּלא זְמַנָּן
...בלא זמנן דע שמיתות בהמות וחיות בלא זמנן הוא על ידי שאינן נזהרין במצות סכה כראוי כי סכה בחינות 'אמא דמסככא על בנין', בחינות: "אם לבינה תקרא" וזהו בחינות ההבדל שבין גדר אדם לגדר בהמה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו" שעשה לה דדים במקום בינה אבל הבהמה יונקת מדדי בהמה למטה וזהו ההפרש שבין גדר אדם לבהמה שהאדם יונק מדדי אדם שהוא במקום בינה בחינות "אם לבינה תקרא" בחינות סכה אבל הבהמה יונקת מדדי בהמה שהם למטה ועל כן כשפוגם במצות סכה אזי נופל מבחינות דדי אדם שהם במקום...
ראש השנה / התבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל?
...הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל? אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=202 "ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל" והשאלה היא מדוע? מדוע התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל? מה השורש של העניין הזה? מה פישרו? כמו כן, במספר מקומות אמר רבי נחמן מברסלב על עוד דבר שאין דבר אחר שגדול יותר ממנו, והוא על ראש השנה שלו. כמובא כאן: breslev.eip.co.il/?key=568 - חיי מוהר"ן - תג - גודל יקרת ראש השנה שלו breslev.eip.co.il/?key=558 - חיי מוהר"ן - קד - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו breslev.eip.co...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לד
...לד וכבר נשמע מפיו הקדוש שאמר כי יש צדיקים שעבדו וטרחו עד שזכו לאיזה מדרגה ומעלה כל אחד כפי מעלתו כמו למשל אצל מלך ששריו זוכין על ידי עבודתם כל אחד לאיזה מעלה לאיזה התמנות גבה כפי עבודתו אבל על עצמו אמר שאם היה יודע שהוא עכשו באותה המעלה ומדרגה של אשתקד אינו רוצה את עצמו כלל [ואמר בלשון גנאי על עצמו על ענין הנ"ל אם היה נשאר במדרגה של אשתקד] רק בכל פעם הוא עולה ממדרגה למדרגה ויש הרבה מאד בענין זה לספר אך אי אפשר לספר כל זה בכתב כלל כי אם מי שזכה לראות בעיניו ולשמע באזניו היה יכול לשער בלבה מעט מקצת...
רצון להתקרב לבורא הוא חיסרון.
...להתקרב לבורא הוא חיסרון. לעיון בדברי רבי נחמן מברסלב : breslev.eip.co.il/?key=42 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יג - להמשיך השגחה שלמה 'מורי' זה בחינת "מרת נפש" בחינת: "ונפשה מרה לה" זה בחינות פגם הנפש פגם הרצון כשרוצה דבר תאוה זה הרצון הוא פגם ומרה לנפש וכאן: breslev.eip.co.il/?key=214 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך כי יש מי שעובד כל ימיו ורודף אחר תאוות עולם הזה כדי למלאות בטנו וכרסו בתאוות עולם הזה ויש מי שעובד ומשתדל, כדי לזכות לעולם הבא וגם זהו...
שיחות הר"ן - אות קצט - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קצט - גדולות נוראות השגתו אמר: אין מי שיוכל להבין בהספר [הינו בספר לקוטי מוהר"ו] כי אם מי שיכול לומר כל תורה ותורה פנים ואחור
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קטז - הַנּוֹתֵן צְדָקָה נִצּוֹל מֵעֲבֵרוֹת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קטז - הנותן צדקה נצול מעברות הנותן צדקה נצול מעברות כי 'כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים' 'וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו' וכיון שמרחמין עליו, בהכרח נותנין לו דעת ואזי נצול מלבוא לידי עברה כי 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות' אבל כשיש לו דעה נצול מעברות
שיחות הר"ן - אות קע - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קע - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' פעם אחת שאלתי אותו מדוע כמה יראים התיגעו בעבודת ה' הרבה מאד ואף על פי כן לא הגיעו למדרגת הצדיקים הגדולים השיב בפשיטות מסתמא לא התיגעו כל כך ואמר בזה הלשון מן הסתם האבן זייא ניט גיהאריוועט כי הכלל, שעקר הוא היגיעה והכל לפי רב המעשה
ספר המידות - נהנה מאחרים
...מקבל ממון מהרשע, אף על פי שזה הממון הוא ספק גזל, אף על פי כן מתר לקבל ממנו, כדי שלא יקבל הרשע לעצמו איזהו תלמיד חכם רשע, ויאמר עליו שהוא צדיק, ויתן לו הממון, ויחלק על הצדיק האמת. ב. משרבו מקבלי מתנות, נתמעטו הימים ונתקצרו השנים. ג. אדם שקבלת הנאה ממנו פעם אחד, אל תבזהו. ד. מי שמכביד עלו על בני ישראל, לסוף שנצרך לאחרים. ה. מי שעושה טובות לבני אדם, מתר לו להנות מהם וצריכים לשרתו. ו. על ידי הנאה שאתה מקבל מחברך, על ידי זה אתה סובל צער על עוונותיו. ז. מי שאינו מקבל ממון מאחרים, יגדל כל זרעו. ח. המלך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלג - כְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִים עַל הָאָדָם מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְהִרְהוּרִים
...ח"א - תורה רלג - כשמתגברים על האדם מחשבות רעות והרהורים כשמתגברים על האדם מחשבות רעות והרהורים והוא מתחזק ומתגבר עליהם ומנצח אותם יש להקדוש ברוך הוא תענוג גדול מזה והוא יקר מאד בעיני השם יתברך כמשל שיש אצל המלכים לפעמים ביומא דפגרא הם מניחין כמה חיות שינצחו זה עם זה והם עומדים ומסתכלים ויש להם תענוג גדול מן הנצחון כמו כן המחשבות הם באים מבחינת החיות ומחשבות קדושות הם בחינת חיות טהורות ומחשבות רעות הם בחינת חיות טמאות ומניחים בכונה מלמעלה שינצחו זה עם זה ויש להקדוש ברוך הוא תענוג גדול כשהאדם מתגבר...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 15_09_2025 השעה 14:33:49 - wesi2