ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יט - עִקָּר הַתַּכְלִית וְהַשְּׁלֵמוּת הוּא רַק לַעֲבד הַשֵּׁם בִּתְמִימוּת גָּמוּר
[זאת התורה לא שמעתי מפיו הקדוש בעצמו ועין בהשמטות מזה] עקר התכלית והשלמות הוא רק לעבד השם בתמימות גמור, בלי שום חכמות כלל כי יש מחקרים שאומרים שעקר התכלית והעולם הבא הוא רק לדעת כל דבר כמות שהוא כגון לידע הכוכב כמו שהוא, לידע מהותו, ומפני מה עומד במקום ההוא כי יש משכיל ומשכל ושכל דהינו הכח המשכיל והשכל בעצמו והדבר המשכל וזהו התכלית והעולם הבא אצלם שיהיה נעשה אחד מהמשכיל והמשכל והשכל והם מבלים ימיהם על זה בעולם הזה לחקר ולהשיג המשכלות, שזהו התכלית אצלם וזהו בעצמו העולם הבא לדעתם רק שבעולם הזה שמלבשין בגוף אין להם תענוג כל כך מן החקירות ובעולם הבא שיתפשטו מהגוף יתענגו מאד מזה ולדעתם הרעה עקר השגת התכלית הוא על ידי חקירות וחכמות חיצוניות שלהם אבל באמת, אצלנו עקר השגת התכלית הוא רק על ידי אמונה ומצוות מעשיות לעבד השם על פי התורה בתמימות ובפשיטות ועל ידי זה בעצמו זוכין למה שזוכין, 'עין לא ראתה' וכו' כמו שכתוב (תהלים קי"א) : "ראשית חכמה יראת ה'" שעקר ראשית וקדימת החכמה הוא רק יראת ה' שצריך להקדים היראה להחכמה ותדע שאין הדבר כדעתם, חס ושלום כי אם כן לא ישיגו התכלית, רק מתי מעט מעט מאד דהינו הבעלי שכל פילוסופים ומה יעשו קטני הערך שאין להם שכל כזה לחקר חקירות לדעת המשכלות שהם רב ועקר העולם איך ישיגו הם את התכלית אבל באמת עקר השגת התכלית הוא רק על ידי תמימות דיקא דהינו יראת השם ומצוות מעשיות בפשיטות גמור (סוף קהלת). "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם" הינו ששלמה המלך, עליו השלום, מלמד אותנו שעקר השגת התכלית, שהוא בחינת סוף דבר הוא רק על ידי תמימות ופשיטות ליראה את ה' ולשמר מצוותיו בפשיטות וזהו "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצותיו שמור" שזהו בחינת תמימות ופשיטות ליראה את ה' ולקים מצוותיו בעבדא וכו' בפשיטות כנ"ל וזה שסים : "כי זה כל האדם" הינו כי זה יכול כל אדם לקים ולהשיג על ידי זה את התכלית מאחר שעקר הוא "את אלהים ירא" וכו' על כן יכול כל אדם להשיג התכלית, כי זה כל אדם יכול לקים ובאמת הוא אסור גדול מאד להיות מחקר, חס ושלום וללמד ספרי החכמות, חס ושלום רק הצדיק הגדול מאד הוא יכול להכניס עצמו בזה, ללמד השבע חכמות כי מי שנכנס בתוך החכמות הללו, חס ושלום, יכול לפל שם כי יש אבן נגף בכל חכמה וחכמה, שהיא בחינת עמלק שעל ידי האבן הנגף הזה יכולין לפל, חס ושלום כי עמלק היה פילוסוף ומחקר וכפר בעקר כמו שכתוב (דברים כ"ה) "ולא ירא אלהים" דהינו שהוא רק נוהג על פי חכמות, ואין לו יראה כלל אבל הצדיק כשנכנס באלו השבע חכמות הוא מחזיק עצמו ונשאר קים על עמדו על ידי אמונה בבחינת (חבקוק ב) : "וצדיק באמונתו יחיה" "שבע יפול צדיק וקם" (משלי כ"ד) הינו שהצדיק הגדול הולך דרך אלו השבע חכמות ואף על פי ששם יכולין להחליק ולפל על ידי האבן נגף בחינת עמלק כנ"ל אבל הצדיק שבע יפל, וקם על ידי אמונה כנ"ל שבע יפול צדיק וקם סופי תבות עמלק שהוא האבן נגף של השבע חכמות, שעל ידו נופלין, חס ושלום אך הצדיק שבע יפול, וקם על ידי אמונה כנ"ל וזה שכתוב במשה רבנו (שמות י"ז) : "ויהי ידיו אמונה", במלחמת עמלק כי על ידי אמונה החליש את עמלק דהינו החכמות והחקירות כנ"ל וזה "ויהי ידיו אמונה" 'ידיו' הינו בחינת מצוות מעשיות שהם בחינת אמונה כמו שכתוב (תהלים קי"ט) : "כל מצותיך אמונה" שעל ידי אמונה ומצוות מעשיות, שהם הפך בחינת עמלק החלישו כנ"ל ואמונה זה תפילה, כמו שתרגם 'פרישן בצלו' כי התפילה משנה הטבע ונתבטלין החכמות והחקירות, שהם הולכים על פי הטבע וזהו עקר התכלית אצלנו שתהיה התפילה נכללת באחדותו יתברך בבחינת (דברים י) : "הוא תהלתך והוא אלקיך" שהתפילה והשם יתברך אחד, כביכול וזהו עקר התכלית באמת והמחקרים והכופרים מפרשים כל התורה כלה על פי חכמות ואפיקורסות שלהם שכל התורה, ואפילו מצוות מעשיות הכתובים בתורה מפרשים הכל על פי צורה ושכל לא מבעיא מעשיות הכתובים בתורה אומרים שהם מרמזים רק על הנמשל והצורה לבד דהינו שכליות שלהם אלא אפילו מצוות מעשיות המפרשים בתורה מפרשים הכל שהם מרמזים רק על שכליות וחכמות שלהם וכופרים בפשוטו לגמרי וזהו בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (תנחומא והובא ברש"י תצא) 'שהיה עמלק חותך מילות וזורק כלפי מעלה' כי מילה היא מצוה ראשונה שנצטוה בה אברהם אבינו, שהיה ראש למאמינים ועמלק, שהוא בחינת הפילוסופים והכופרים הוא כופר בכל המצוות ומפרש הכל על שכליות לבד כנ"ל וזהו : 'חותך מילות וזורק כלפי מעלה' שכופר במצות מילה, וזורקה כלפי מעלה אל השכל כי הם מפרשים הכל רק על שכליות לבד וכופרים בעשיות המצוות כנ"ל אשרי מי שאינו יודע מהם כלל ועל כן עקר הכנעתו על ידי אמונה, בחינת: "ויהי ידיו אמונה" וכו' כנ"ל [זאת התורה לא שמעתי מפיו הקדוש בעצמו ועין בהשמטות מזה]
[זאת הַתּוֹרָה לא שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ

וְעַיֵּן בַּהַשְׁמָטוֹת מִזֶּה]

עִקָּר הַתַּכְלִית וְהַשְּׁלֵמוּת

הוּא רַק לַעֲבד הַשֵּׁם בִּתְמִימוּת גָּמוּר, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל

כִּי יֵשׁ מְחַקְּרִים שֶׁאוֹמְרִים

שֶׁעִקָּר הַתַּכְלִית וְהָעוֹלָם הַבָּא הוּא רַק לָדַעַת כָּל דָּבָר כְּמוֹת שֶׁהוּא

כְּגוֹן לֵידַע הַכּוֹכָב כְּמוֹ שֶׁהוּא, לֵידַע מַהוּתוֹ, וּמִפְּנֵי מָה עוֹמֵד בַּמָּקוֹם הַהוּא

כִּי יֵשׁ מַשְׂכִּיל וּמֻשְׂכָּל וְשֵׁכֶל

דְּהַיְנוּ הַכּחַ הַמַּשְׂכִּיל

וְהַשֵּׂכֶל בְּעַצְמוֹ

וְהַדָּבָר הַמֻּשְׂכָּל

וְזֶהוּ הַתַּכְלִית וְהָעוֹלָם הַבָּא אֶצְלָם

שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה אֶחָד מֵהַמַּשְׂכִּיל וְהַמֻשְׂכָּל וְהַשֵּׂכֶל

וְהֵם מְבַלִּים יְמֵיהֶם עַל זֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה

לַחֲקר וּלְהַשִּׂיג הַמֻּשְׂכָּלוֹת, שֶׁזֶּהוּ הַתַּכְלִית אֶצְלָם

וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ הָעוֹלָם הַבָּא לְדַעְתָּם

רַק שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁמְּלֻבָּשִׁין בְּגוּף

אֵין לָהֶם תַּעֲנוּג כָּל כָּך מִן הַחֲקִירוֹת

וּבָעוֹלָם הַבָּא שֶׁיִּתְפַּשְּׁטוּ מֵהַגּוּף

יִתְעַנְּגוּ מְאד מִזֶּה

וּלְדַעְתָּם הָרָעָה

עִקָּר הַשָּׂגַת הַתַּכְלִית הוּא עַל יְדֵי חֲקִירוֹת וְחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁלָּהֶם

אֲבָל בֶּאֱמֶת, אֶצְלֵנוּ

עִקָּר הַשָּׂגַת הַתַּכְלִית הוּא רַק עַל יְדֵי אֱמוּנָה וּמִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת

לַעֲבד הַשֵּׁם עַל פִּי הַתּוֹרָה בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת

וְעַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ זוֹכִין לְמַה שֶּׁזּוֹכִין, 'עַיִן לא רָאָתָה' וְכוּ'

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'"

שֶׁעִקָּר רֵאשִׁית וּקְדִימַת הַחָכְמָה הוּא רַק יִרְאַת ה'

שֶׁצָּרִיך לְהַקְדִּים הַיִּרְאָה לְהַחָכְמָה

וְתֵדַע שֶׁאֵין הַדָּבָר כְּדַעְתָּם, חַס וְשָׁלוֹם

כִּי אִם כֵּן לא יַשִּׂיגוּ הַתַּכְלִית, רַק מְתֵי מְעַט מְעַט מְאד

דְּהַיְנוּ הַבַּעֲלֵי שֵׂכֶל פִילוֹסוֹפִים

וּמַה יַּעֲשׂוּ קְטַנֵּי הָעֵרֶך

שֶׁאֵין לָהֶם שֵׂכֶל כָּזֶה לַחֲקר חֲקִירוֹת

לָדַעַת הַמֻּשְׂכָּלוֹת

שֶׁהֵם רב וְעִקָּר הָעוֹלָם

אֵיך יַשִּׂיגוּ הֵם אֶת הַתַּכְלִית

אֲבָל בֶּאֱמֶת עִקָּר הַשָּׂגַת הַתַּכְלִית הוּא רַק עַל יְדֵי תְּמִימוּת דַּיְקָא

דְּהַיְנוּ יִרְאַת הַשֵּׁם וּמִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר .

"סוֹף דָּבָר הַכּל נִשְׁמָע, אֶת הָאלהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם"

הַיְנוּ שֶׁשְּׁלמה הַמֶּלֶך, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מְלַמֵּד אוֹתָנוּ

שֶׁעִקָּר הַשָּׂגַת הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת סוֹף דָּבָר

הוּא רַק עַל יְדֵי תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת

לְיִרְאָה אֶת ה' וְלִשְׁמר מִצְווֹתָיו בִּפְשִׁיטוּת

וְזֶהוּ "סוֹף דָּבָר הַכּל נִשְׁמָע, אֶת הָאלהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר"

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת

לְיִרְאָה אֶת ה' וּלְקַיֵּם מִצְווֹתָיו בְּעֻבְדָּא וְכוּ' בִּפְשִׁיטוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁסִּיֵּם: "כִּי זֶה כָּל הָאָדָם"

הַיְנוּ כִּי זֶה יָכוֹל כָּל אָדָם לְקַיֵּם וּלְהַשִּׂיג עַל יְדֵי זֶה אֶת הַתַּכְלִית

מֵאַחַר שֶׁעִקָּר הוּא "אֶת אֱלהִים יְרָא" וְכוּ'

עַל כֵּן יָכוֹל כָּל אָדָם לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית, כִּי זֶה כָּל אָדָם יָכוֹל לְקַיֵּם

וּבֶאֱמֶת הוּא אִסּוּר גָּדוֹל מְאד לִהְיוֹת מְחַקֵּר, חַס וְשָׁלוֹם

וְלִלְמד סִפְרֵי הַחָכְמוֹת, חַס וְשָׁלוֹם

רַק הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מְאד

הוּא יָכוֹל לְהַכְנִיס עַצְמוֹ בָּזֶה, לִלְּמד הַשֶּׁבַע חָכְמוֹת

כִּי מִי שֶׁנִּכְנַס בְּתוֹך הַחָכְמוֹת הַלָּלוּ, חַס וְשָׁלוֹם, יָכוֹל לִפּל שָׁם

כִּי יֵשׁ אֶבֶן נֶגֶף בְּכָל חָכְמָה וְחָכְמָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲמָלֵק

שֶׁעַל יְדֵי הָאֶבֶן הַנֶּגֶף הַזֶּה יְכוֹלִין לִפּל, חַס וְשָׁלוֹם

כִּי עֲמָלֵק הָיָה פִילוֹסוֹף וּמְחַקֵּר וְכָפַר בָּעִקָּר

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְלא יָרֵא אֱלהִים"

דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא רַק נוֹהֵג עַל פִּי חָכְמוֹת, וְאֵין לוֹ יִרְאָה כְּלָל

אֲבָל הַצַּדִּיק כְּשֶׁנִּכְנָס בְּאֵלּוּ הַשֶּׁבַע חָכְמוֹת

הוּא מַחֲזִיק עַצְמוֹ וְנִשְׁאָר קַיָּם עַל עָמְדוֹ עַל יְדֵי אֱמוּנָה

בִּבְחִינַת: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה"

"שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם"

הַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הוֹלֵך דֶּרֶך אֵלּוּ הַשֶּׁבַע חָכְמוֹת

וְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁם יְכוֹלִין לְהַחֲלִיק וְלִפּל עַל יְדֵי הָאֶבֶן נֶגֶף

בְּחִינַת עֲמָלֵק כַּנַּ"ל

אֲבָל הַצַּדִּיק שֶׁבַע יִפּל, וָקָם עַל יְדֵי אֱמוּנָה כַּנַּ"ל

שבע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם

סוֹפֵי תֵבוֹת עֲמָלֵק

שֶׁהוּא הָאֶבֶן נֶגֶף שֶׁל הַשֶּׁבַע חָכְמוֹת, שֶׁעַל יָדוֹ נוֹפְלִין, חַס וְשָׁלוֹם

אַך הַצַּדִּיק שֶׁבַע יִפּוֹל, וָקָם עַל יְדֵי אֱמוּנָה כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁכָּתוּב בְּמשֶׁה רַבֵּנוּ: "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה", בְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק

כִּי עַל יְדֵי אֱמוּנָה הֶחֱלִישׁ אֶת עֲמָלֵק

דְּהַיְנוּ הַחָכְמוֹת וְהַחֲקִירוֹת כַּנַּ"ל

וְזֶה "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה"

'יָדָיו' הַיְנוּ בְּחִינַת מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת אֱמוּנָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל מִצְוֹתֶיך אֱמוּנָה"

שֶׁעַל יְדֵי אֱמוּנָה וּמִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת, שֶׁהֵם הֶפֶך בְּחִינַת עֲמָלֵק

הֶחֱלִישׁוֹ כַּנַּ"ל

וֶאֱמוּנָה זֶה תְּפִילָּה, כְּמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם 'פְּרִישָׂן בְּצִלּוֹ'

כִּי הַתְּפִילָּה מְשַׁנָּה הַטֶּבַע

וְנִתְבַּטְּלִין הַחָכְמוֹת וְהַחֲקִירוֹת, שֶׁהֵם הוֹלְכִים עַל פִּי הַטֶּבַע

וְזֶהוּ עִקָּר הַתַּכְלִית אֶצְלֵנוּ

שֶׁתִּהְיֶה הַתְּפִילָּה נִכְלֶלֶת בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַך

בִּבְחִינַת: "הוּא תְהִלָּתְך וְהוּא אֱלקֶיך"

שֶׁהַתְּפִילָּה וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֶחָד, כִּבְיָכוֹל

וְזֶהוּ עִקָּר הַתַּכְלִית בֶּאֱמֶת

וְהַמְחַקְּרִים וְהַכּוֹפְרִים

מְפָרְשִׁים כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ עַל פִּי חָכְמוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת שֶׁלָּהֶם

שֶׁכָּל הַתּוֹרָה, וַאֲפִילּוּ מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה

מְפָרְשִׁים הַכּל עַל פִּי צוּרָה וָשֵׂכֶל

לָא מִבָּעֲיָא מַעֲשִׂיּוֹת הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה

אוֹמְרִים שֶׁהֵם מְרַמְּזִים רַק עַל הַנִּמְשָׁל וְהַצּוּרָה לְבַד

דְּהַיְנוּ שִׂכְלִיּוּת שֶׁלָּהֶם

אֶלָּא אֲפִילּוּ מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת הַמְפרָשִׁים בַּתּוֹרָה

מְפָרְשִׁים הַכּל שֶׁהֵם מְרַמְּזִים רַק עַל שִׂכְלִיּוּת וְחָכְמוֹת שֶׁלָּהֶם

וְכוֹפְרִים בִּפְשׁוּטוֹ לְגַמְרֵי

וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'שֶׁהָיָה עֲמָלֵק חוֹתֵך מִילוֹת וְזוֹרֵק כְּלַפֵּי מַעְלָה'

כִּי מִילָה הִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה

שֶׁנִּצְטַוָּה בָּהּ אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁהָיָה ראשׁ לַמַּאֲמִינִים

וַעֲמָלֵק, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַפִילוֹסוֹפִים וְהַכּוֹפְרִים

הוּא כּוֹפֵר בְּכָל הַמִּצְווֹת וּמְפָרֵשׁ הַכּל עַל שִׂכְלִיּוּת לְבַד כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: 'חוֹתֵך מִילוֹת וְזוֹרֵק כְּלַפֵּי מַעְלָה'

שֶׁכּוֹפֵר בְּמִצְוַת מִילָה, וְזוֹרְקָהּ כְּלַפֵּי מַעְלָה אֶל הַשֵּׂכֶל

כִּי הֵם מְפָרְשִׁים הַכּל רַק עַל שִׂכְלִיּוּת לְבַד

וְכוֹפְרִים בַּעֲשִׂיּוֹת הַמִּצְווֹת כַּנַּ"ל

אַשְׁרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵהֶם כְּלָל

וְעַל כֵּן עִקָּר הַכְנָעָתוֹ עַל יְדֵי אֱמוּנָה, בְּחִינַת: "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה" וְכוּ' כַּנַּ"ל

[זאת הַתּוֹרָה לא שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ

וְעַיֵּן בַּהַשְׁמָטוֹת מִזֶּה]
ספר המידות - דעת
...חלק א' א. פעמים הקדוש ברוך הוא מביא על האדם דברים, כדי שיבין מהדברים רחמנותו ואלקותו יתברך. ב. מי שמחו מבלבל, יהיה רגיל בתפילת חבקוק הנביא. ג. גם למוד ש"ך [שפתי כהן] סגלה לזה גם אכילת חטים. ד. מזונותיו של אדם מולידין טבע באדם לפי טבעם. ה. טעם דגן מביא דעת לאדם. ו. חמרא וריחני פקחין. ז. על ידי המחלקת אין הדעת מישבת. ח. אדם מצטער מדבר, הנראה לעינים יותר מהצער, שמצער מהידיעה. ט. העוסק בתורה ובגמילות חסדים, זוכה להבנה. י. על ידי פת שחרית נתחכם. יא. הקדוש ברוך הוא משרה נבואתו על נביא של שליחות בהפסק...
ספר המידות - כישוף
ספר המידות - כישוף חלק א' א. בנים הנולדים על ידי הלחשים של שמות הטומאה או על ידי כשוף, הם יהיו נואפים. ב. וכל העוסק בשמות הטומאה, הוא נזוק בכל דבר. ג. אין הכשוף מזיק אלא לבעלי גאוה.
חיי מוהר"ן - תי - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...- תי - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה אות תי ופעם אחת בראש השנה דבר רבנו זכרונו לברכה גם כן מזה מגדל האסור ללמד אלו הספרים המפרשים את התורה על פי דרכי המחקרים [כגון ספרי האבן עזרא, ובפרט הפרוש הרע שעליו הנקרא מרגלית רעה, וספרי הרלב"ג שמפרסם לכל מה שכתוב בו כנגד התורה הקדושה, שחיב אדם לקרע כששומע חס ושלום דבור אחד מדברים אלה. וכיוצא בזה שאר ספרים ההולכים בדרך הזה] אשר כל ההקדמות שלהם לקחו מאריסטו היון ימח שמו ונמח זכרו ושאר האפיקורסים המפרסמים שהיו קצתם קדם חכמי התלמוד וקצתם בימיהם אשר כל כונת בעלי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קג - כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם שׁוֹמֵעַ עוֹד אֵיזֶה אָדָם, הוּא לא טוֹב
...שהאדם שומע עוד איזה אדם, הוא לא טוב בשעת התפילה כל זמן שהאדם שומע עוד אז איזה אדם דהינו ששומע ומרגיש, שעומד עוד אדם אחד בשעת תפילתו הוא לא טוב כי צריך כל אדם בשעת תפילתו שיציר בדעתו, שאין שם אלא אני והשם יתברך לבד ובמאמר אבא שאול וכו' פעם אחת רצתי אחר צבי וכו' [בסימן נה] שם מבאר ביטול גדול יותר בשעת התפילה שמחיב האדם לבטל עצמו כל כך בשעת התפילה עד שלא ירגיש אפילו את עצמו כלל בשעת תפילתו רק את השם יתברך לבדו כי אז, בשעת התפילה, האדם עומד בהיכל המלך וכו' עין שם מה שכתוב שם . "מי הוא, הלא ישותו נתבטל...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יב - כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵך אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ
...אחר שכלו וחכמתו כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו יוכל לפל בטעותים ומכשולות רבים ולבוא לידי רעות גדולות, חס ושלום ויש שקלקלו הרבה כגון הרשעים הגדולים מאד המפרסמים, שהטעו את העולם והכל היה על ידי חכמתם ושכלם ועקר היהדות הוא רק לילך בתמימות ובפשיטות, בלי שום חכמות ולהסתכל בכל דבר שעושה, שיהיה שם השם יתברך ולבלי להשגיח כלל על כבוד עצמו רק אם יש בזה כבוד השם יתברך יעשה, ואם לאו לאו ואזי בודאי לא יכשל לעולם ואפילו כשנופל, חס ושלום, לספקות ויש שנפילתו גדולה מאד מאד, רחמנא לצלן שנופל לספקות והרהורים, ומהרהר אחר...
לדחוק את העיניים באצבע. מה הפשט?
...מה הפשט? breslev.eip.co.il/?key=336 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סה - ויאמר בעז אל רות כשרוצים להסתכל על התכלית שהוא כלו טוב, כלו אחד צריך לסתם את עיניו, ולכון ההסתכלות אל התכלית כי אור התכלית הזה היא רחוקה מהאדם ואי אפשר לראותו כי אם בסתימו דעינין שצריך לסתם את העינים לגמרי, ולסגרם בחזקה מאד אף גם לדחקם בהאצבע, כדי לסתמם לגמרי ואז יוכל להסתכל על התכלית הזה הינו שצריך לסתם את עיניו מחזו דהאי עלמא לגמרי להעלים עיניו ולסגרם מאד לבלי להסתכל כלל על תאוות עולם הזה והבליו ואז יוכל לראות ולהשיג אור התכלית...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פה - פּוֹסְעִים בּוֹ פְּסִיעָה קְטַנָּה
...בו פסיעה קטנה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] פוסעים בו פסיעה קטנה כי מתחלה המלכות היא אצל זעיר אנפין בבחינת 'אושיט פסיעה לבר', כמובא בזוהר הקדוש סועדים בו פרוש כשאנו רוצים לתקנה ולגדלה בבחינת סעד ועזר כנגדו, שיהא פנים בפנים ולברך שלש פעמים פרוש שצריך להאיר את נצח הוד יסוד דזעיר אנפין כי משם עקר בנינה צדקתם תצהיר פרוש על ידי מה מתברכין נצח הוד יסוד דזעיר אנפין על ידי המחין שהוא מקבל כמובא והמחין הם ארבע, חכמה בינה חסד וגבורה והם מלבשים בנצח הוד יסוד דבינה כאור שבעת הימים שהם סוד שין של שלשה ראשין ושין...
אלה מסעי בני ישראל - פירוש סותר אחד את השני
...בני ישראל - פירוש סותר אחד את השני כאן כתב רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=312 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מ - אלה מסעי בני ישראל [לשון רבנו, זכרונו לברכה] איתא בעשרה מאמרות: "אלה מסעי בני ישראל בשביל שחטאו באלה אלקיך ישראל בשביל זה יסעו בני ישראל" נמצא כל הנסיעות של אדם, הוא בשביל קלקול האמונה הינו בחינת עבודת אלילים כי אם היה מאמין באמונה שלמה שיכול הקדוש ברוך הוא להזמין לו כל צרכו לא היה נוסע שום נסיעה נמצא כי הנסיעה היא קלקול אמונה, הינו בחינת עבודת אלילים וזה שכתוב בעבודת אלילים: "צא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלו - אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ
...ח"א - תורה קלו - אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו זהו מה שאמרו רז"ל 'הוי דן את כל אדם לכף זכות' כי כשיש מחלקת על אדם צריך לחקר למצא זכות בחברו, במה שחולק עליו כדי לדונו לכף זכות כי המחלקת לא ימנע משני פנים או מחמת שחבירו גדול ממנו במעלה ועל כן חולק עליו על שלא הגיע למדרגתו ואזי צריך להשתדל שיגיע הוא גם כן למדרגת חברו בכדי שיהיו שניהם שוים ואזי לא יהיה מחלקת או לפעמים להפך שהוא גדול מחברו והמחלקת מחמת שחברו מתקנא בו, על שלא הגיע למדרגתו ועל כן צריך לדונו לכף זכות ובזה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלב - יֵשׁ צַדִּיק שֶׁהוּא מְפֻרְסָם גָּדוֹל בִּמְדִינָה אַחַת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלב - יש צדיק שהוא מפרסם גדול במדינה אחת יש צדיק שהוא מפרסם גדול במדינה אחת ובמדינה הסמוכה אינו חשוב כלל ושוב במדינה אחרת הוא מפרסם מעין דנפק מאתר חד ואזלי מתחות לארעא עד שנובע ויוצא ברחוק במקום אחר ואף במקום שהולך תחות ארעא הוא משקה שרשי אילנא.
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 17_09_2025 השעה 06:27:05 - wesi2