ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמא - כְּשֶׁיֵּשׁ דִּינִים, חַס וְשָׁלוֹם
כשיש דינים, חס ושלום אזי המדת הדין היה מכלה את האדם, חס ושלום אבל המדת הדין אין לה כח לכלות לגמרי כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה ט) : 'חצי כלים והם אינם כלים' אבל האדם יש לו כח לכלות לגמרי את חברו, חס ושלום ועל כן כשיש דינים על אדם אחד, חס ושלום ובא אדם אחר ועומד וחולק עליו אזי מדת הדין מסתלק ממנו כי הם רוצים יותר שינקם בו האדם כי יש לו כח כנ"ל על כן מי שהוא צדיק גדול ומשגיח בתקון העולם הוא חולק לפעמים בכונה על צדיק אחד כדי לסלק מעליו מדת הדין כנ"ל כי יסמכו עליו שהוא ינקם יותר אבל אחר כך הוא עושה ברחמים ואינו עושה יסורים לאותו הצדיק וזה פרוש (במדבר כ"ה) : "פינחס בן אלעזר וכו' השיב את חמתי וכו' בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי" וכו' הינו שפינחס השיב את חמת ה' וסלק מדת הדין מישראל על ידי שהוא לבש נקמה לנקם בהם על כן נסתלקו הדינים כנ"ל וזה מחמת כי הדינים אינם יכולים לכלות וכו' על כן הם רוצים יותר כשאדם רוצה לנקם כנ"ל וזה: "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" הינו שבזה מודיע לנו התורה גדל הטובה שעשה פינחס לישראל בקנאו את קנאתו יתברך ולבש נקמה לנקם בהם שבזה עשה להם טובה גדולה והטעם הוא כי "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" הינו שבקנאתי במדת הדין שלי, איני מכלה את בני ישראל כי מדת הדין אין בה כח לכלות כנ"ל אבל האדם כשנוקם יש לו כח לכלות לגמרי, חס ושלום על כן עשה פינחס טובה נפלאה לישראל, במה שלבש קנאה לנקם בהם כי על ידי זה רפתה מישראל כח הדינים בחשבם שפינחס ינקם בהם ביותר כי פינחס הוא אדם שיש לו כח לנקם יותר לכלות לגמרי, חס ושלום, וכנ"ל ועל כן, על ידי זה השיב פינחס את חמתי וסלק מדת הדין כנ"ל אבל באמת, פינחס בודאי היה רחמן ובודאי אחר כך הקל הדינים מעליהם
כְּשֶׁיֵּשׁ דִּינִים, חַס וְשָׁלוֹם

אֲזַי הַמִּדַּת הַדִּין הָיָה מְכַלֶּה אֶת הָאָדָם, חַס וְשָׁלוֹם

אֲבָל הַמִּדַּת הַדִּין אֵין לָהּ כּחַ לְכַלּוֹת לְגַמְרֵי

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'חִצַּי כָּלִים וְהֵם אֵינָם כָּלִים'

אֲבָל הָאָדָם יֵשׁ לוֹ כּחַ לְכַלּוֹת לְגַמְרֵי אֶת חֲבֵרוֹ, חַס וְשָׁלוֹם

וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ דִּינִים עַל אָדָם אֶחָד, חַס וְשָׁלוֹם

וּבָא אָדָם אַחֵר וְעוֹמֵד וְחוֹלֵק עָלָיו

אֲזַי מִדַּת הַדִּין מִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ

כִּי הֵם רוֹצִים יוֹתֵר שֶׁיִּנְקם בּוֹ הָאָדָם כִּי יֵשׁ לוֹ כּחַ כַּנַּ"ל

עַל כֵּן מִי שֶׁהוּא צַדִּיק גָּדוֹל וּמַשְׁגִּיחַ בְּתִקּוּן הָעוֹלָם

הוּא חוֹלֵק לִפְעָמִים בְּכַוָּנָה עַל צַדִּיק אֶחָד

כְּדֵי לְסַלֵּק מֵעָלָיו מִדַּת הַדִּין כַּנַּ"ל

כִּי יִסְמְכוּ עָלָיו שֶׁהוּא יִנְקם יוֹתֵר

אֲבָל אַחַר כָּך הוּא עוֹשֶׂה בְּרַחֲמִים וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה יִסּוּרִים לְאוֹתוֹ הַצַּדִּיק

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר וְכוּ' הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי וְכוּ' בְּקַנְּאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלא כִלִּיתִי" וְכוּ'

הַיְנוּ שֶׁפִּינְחָס הֵשִׁיב אֶת חֲמַת ה' וְסִלֵּק מִדַּת הַדִּין מִיִּשְׂרָאֵל

עַל יְדֵי שֶׁהוּא לָבַשׁ נְקָמָה לִנְקם בָּהֶם עַל כֵּן נִסְתַּלְּקוּ הַדִּינִים כַּנַּ"ל

וְזֶה מֵחֲמַת כִּי הַדִּינִים אֵינָם יְכוֹלִים לְכַלּוֹת וְכוּ'

עַל כֵּן הֵם רוֹצִים יוֹתֵר כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִנְקם כַּנַּ"ל

וְזֶה: "וְלא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי"

הַיְנוּ שֶׁבָּזֶה מוֹדִיעַ לָנוּ הַתּוֹרָה גּדֶל הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה פִּינְחָס לְיִשְׂרָאֵל

בְּקַנְּאוֹ אֶת קִנְאָתוֹ יִתְבָּרַך וְלָבַשׁ נְקָמָה לִנְקם בָּהֶם

שֶׁבָּזֶה עָשָׂה לָהֶם טוֹבָה גְּדוֹלָה

וְהַטַּעַם הוּא כִּי "וְלא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי"

הַיְנוּ שֶׁבְּקִנְאָתִי בְּמִדַּת הַדִּין שֶׁלִּי, אֵינִי מְכַלֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

כִּי מִדַּת הַדִּין אֵין בָּהּ כּחַ לְכַלּוֹת כַּנַּ"ל

אֲבָל הָאָדָם כְּשֶׁנּוֹקֵם יֵשׁ לוֹ כּחַ לְכַלּוֹת לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם

עַל כֵּן עָשָׂה פִּינְחָס טוֹבָה נִפְלָאָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּמֶּה שֶׁלָּבַשׁ קִנְאָה לִנְקם בָּהֶם

כִּי עַל יְדֵי זֶה רָפְתָה מִיִּשְׂרָאֵל כּחַ הַדִּינִים

בְּחֹשְׁבָם שֶׁפִּינְחָס יִנְקם בָּהֶם בְּיוֹתֵר

כִּי פִּינְחָס הוּא אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ לִנְקם יוֹתֵר

לְכַלּוֹת לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, וְכַנַּ"ל

וְעַל כֵּן, עַל יְדֵי זֶה הֵשִׁיב פִּינְחָס אֶת חֲמָתִי וְסִלֵּק מִדַּת הַדִּין כַּנַּ"ל

אֲבָל בֶּאֱמֶת, פִּינְחָס בְּוַדַּאי הָיָה רַחֲמָן

וּבְוַדַּאי אַחַר כָּך הֵקֵל הַדִּינִים מֵעֲלֵיהֶם
ספר המידות - שוחט
ספר המידות - שוחט חלק שני א. על ידי שוחטים הגונים בני אדם מרחמים זה על זה, והוא הדין להפך. ב. השוחט שהוא מקים כבוד אב, הקדוש ברוך הוא משמרו, שלא להאכיל טרפות, והוא הדין להפך. ג. על ידי השוחטים, הרשעים המאכילין טרפות, הגזלות נתרבה בעולם. ד. הזכי הראות יכולים לראות על החלפים של השוחטים את הכלי בית המקדש. ה. מי שנתאלם בפתע פתאום, יעבירו על פיו חלף כשר.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קט - יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ
...ח"א - תורה קט - יש הבל אשר נעשה על הארץ יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה וכו' פרוש, 'הבל', הינו הבל פה היוצא מהגרון מגנוחי דקגנח, כל אחד לפי ערכו "צדיקים ילכו ופושעים יכשלו" יש רשע כל ימיו, ומתאנח ונה על העבר ויש, חס ושלום, צדיק מעקרו ותוהא על הראשונות, ונה ומתאנח גם כן והנה יש שני חבלים, חבל דקדשה, וכנגדו דטמאה והבחירה חפשית מי שמקדש עצמו מקשר עצמו בחבל דקדשה ולהפך, חס ושלום, מי שמטמא עצמו מקשר עצמו בחבל דטמאה והנה, הנה והאנחה הוא בחינת מיתה בגוף ונפש בגוף, כמו שאמרו רבותינו...
שיחות הר"ן - אות רמא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רמא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו שהקפיד מאד על המלמדים שלומדים בעיר אחרת חוץ לביתם וקרא אותם בלשון גנאי גדול ואמר שהמלמד שלומד חוץ לביתו דומה אצלו כמו שפחה כנענית
חיי מוהר"ן - עא - שיחות השיך לספורי מעשיות
...לספורי מעשיות אות עא שיך ללקוטי מוהר"ו שאצל המעשיות [שיחות הר"ו פ"ט] למאמר המתחיל דע שיש חבילות וכו' וחסר שם משורה ט' עד שורה ה' שבדף י"ד הסמוך וכן צריך להיות מעביר ראשון ראשון הינו עוון ראשון שבכל חבילה [ובזה מדיק מאד לשון ראשון ראשון. כי על פי פשוטו תמוה איך שיך שתי פעמים ראשון כי אין ראשון אלא אחד אך על פי הנ"ל מדיק היטב כי הינו עוון ראשון ראשון שבכל חבילה וחבילה כנ"ל] ואזי כשהקדוש ברוך הוא מעביר עוון ראשון ראשון שבכל חבילה וחבילה, שכל שארי העוונות שבכל חבילה וחבילה היו תלויים ונגררים אחר העוון...
ספר המידות - ליצנות
...- ליצנות חלק א' א. על ידי ליצנות יהיה לו נושים הרבה והם ימשלו בו. גם נכשל בניאוף, גם אשתו מושלת בו. ב. על ידי ליצנות הולך ונופל. גם בא למדת שקר, ונע ונד ממקום למקום. ג. על ידי חנפה בא ליצנות. ד. על ידי ליצנות באים יסורים. ה. על ידי ליצנות אין לו חכמה. ו. הליצנות היא מתעבת את האדם על הקדוש ברוך הוא ועל הבריות. ז. על ידי ליצנות בא שרפה. ח. הלועג על דברי חכמים, נדון בצואה רותחת. ט. כל ליצנותא אסירא חוץ מליצנותא דעבודה זרה. י. קשה ליצנות, שתחלתו יסורים וסופו כליה. יא. המתלוצץ מזונותיו מתמעטין ונופל...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיג - מִי שֶׁרַק מִתְנוֹצֵץ לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיג - מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך כשעושה, חס ושלום, אפילו דבר אחד שלא כראוי בשלמות [כלומר, אף על פי שאין בזה הדבר שום נדנוד עברה, חס ושלום ולא שום תאוה גמורה בגשמיות רק שאינו עושה הדבר בתכלית שלמות הקדשה כראוי באמת] ראוי לו שתכלה נפשו לגמרי מעצם החרטה והבושה
שיחות הר"ן - אות יב
...אלו הרוצים להיות אנשים כשרים ולכנס בעבודת ה' ואזי יש להם בלבולים גדולים ומניעות גדולות ואינם יכולים לתת עצה לנפשם איך לעשות מחמת גדל הבלבולים והמניעות שיש להם וכל מה שרוצים לעשות בעבודת ה' קשה להם לעשות כראוי דע שזה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים לעשות איזה עבודה או לקדש עצמו באיזה קדשה אף על פי שאינם יכולים לגמר כראוי זה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים אחר זה הוא בחינת קרבנות בבחינת: "כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" ואיתא בתקונים שזה בחינת תפילה שהיא בחינת קרבנות הינו כשרוצים להתפלל ואין מניחין אותו...
שיחות הר"ן - אות ע
...הר"ן - אות ע ענה ואמר היתכן שאנו מניחין את השם יתברך שיעשה ויחשב לגזר גזרות בעולם ? [כי אז באותו הזמן נשמע שיוצאין גזרות על ישראל חס ושלום] כי אנו צריכין לקרות את השם יתברך מעסקיו שהוא עוסק בהם באיזה גזרה וכיוצא חס ושלום לקרות אותו משם שישליך זאת ויפנה אלינו למה שאנו רוצים לדבר עמו לבקש ממנו שיקרב אותנו לעבודתו יתברך כי כשאחד מישראל רוצה לדבר עם השם יתברך לפרש שיחתו לפניו יתברך אזי השם יתברך משליך כל עניניו וכל הגזרות שרוצה לגזר חס ושלום וכל העסקים שלו שהוא יתברך עוסק בהם כביכול והוא משליך הכל ופונה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - כי איש הישראלי אם צריך לעצה
...תורה תורות מכת"י - כי איש הישראלי אם צריך לעצה [הוספות לתורות מכתב יד רבינו ז"ל] [שמעתי מהרב וכו' יום ב' עקב תקס"ו לפ"ק] כי איש הישראלי אם צריך לעצה אזי ישאל עצה מבנים קטנים או מבני הצדיקים וכו' הן בגשמי והן ברוחני כי שם גמר העצה ועל פיהם יהי' כל דבר שבעולם ועל ידם נמתקו הדינים דהנה ידוע כי מקור העצה הוא בהחכמה המתפשט ומתהווה ע"י הדעת ונגמר ע"י הכליות כ"ש שהכליות יועצות כי הכליות הם כלי ההולדה להוציא מכח אל הפועל וע"כ ישאל להצדיק בעצמו או לתלמידי הצדיקים זולת לתלמידים של צדיקי אמת כי האדם אינו שואל...
לפני העלייה חייב שתהיה ירידה
...העלייה חייב שתהיה ירידה אמר רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חותם בתוך חותם כי לפני העלייה חייב שתהיה ירידה אך כשרוצים לצאת ממדרגת 'נעשה ונשמע' זה למדרגת 'נעשה ונשמע' גבוה ממנה צריך להיות ירידה קדם העליה כי הירידה היא תכלית העליה וכיו"ב מביא רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=225 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מח - כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי מראין לו התרחקות וכיו"ב גם כאן breslev.eip.co.il/?key=345 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עד - רומה על השמים אלהים...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.5000 שניות - עכשיו 17_10_2026 השעה 22:02:47 - wesi2