ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - צח - סיפורים חדשים
אות צח מעשה במלך אחד שבנה לעצמו פלטין וקרא לשני אנשים וצוה אותם שיצירו את הפלטין שלו וחלק להם את הפלטין לשני חלקים. הינו שמחצה הפלטין יהיה מטל על האחד לצירו ומחצה השני יהיה מטל על השני לצירו. וקבע להם זמן שעד אותו הזמן מחיבים הם לצירו והלכו להם אלו השני אנשים. והלך אחד מהם ויגע וטרח מאד ולמד עצמו זאת האמנות של ציור וכיור היטב היטב עד שציר את חלקו שהיה מטל עליו בציור יפה ונפלא מאד. וציר שם חיות ועופות וכיוצא בזה בציורים נפלאים ונאים מאד. והשני לא שם אל לבו גזרת המלך ולא עסק בזה כלל. וכאשר הגיע סמוך לזמן המגבל שהיו צריכין לגמר מלאכתם הנה הראשון כבר גמר מלאכתו ואמנותו בחלקו בציור נאה ונפלא מאד. וזה השני התחיל להסתכל על עצמו מה זאת עשה שכלה הזמן בהבל וריק ולא חש לגזרא דמלכא. והתחיל לחשב מחשבות מה לעשות כי בודאי באלו הימים המועטים הסמוכים לזמן המגבל אי אפשר לתקן עוד ללמד לעצמו ולעשות אמנות הציור, לציר חלקו בזה הזמן המועט כי היה סמוך מאד למועד הקבוע להם. ונתישב בדעתו והלך והטיח כל חלקו במשיחת סמנין (שקורין פאקיסט) [סוג צבע] ועשה פאקיסט שחור על כל חלקו. והפאקיסט היה כמו אספקלריא [מראה] ממש שהיו יכולין להתראות בו כמו באספקלריא ממש והלך ותלה וילון לפני חלקו להפסיק בין חלקו ובין חלק חברו. ויהי כי הגיע מועד הקבוע שקבע להם המלך הלך המלך לראות תבנית מלאכתם אשר עשו באלו הימים. וראה חלק הראשון שהוא מציר בציורים נאים ונפלאים מאד ומצירים שם בחלקו צפרים וכו' בדרכים נפלאים מאד. וחלק השני היה תלוי בוילון וחשך תחתיו ואין רואין שם מאומה. ועמד השני ופרש את הוילון והזריח השמש ובאו והאירו כל הציורים הנפלאים כלם בחלקו מחמת שהיה שם הפאקיסט שהיה מאיר כמו אספקלריא. על כן כל הצפרים המצירין בחלק הראשון ושאר כל הציורים הנפלאים כלם נראו בתוך חלקו וכל מה שראה המלך בחלק הראשון ראה גם כן בחלקו של זה. ונוסף לזה שגם כל הכלים הנפלאים וכל הקרידנצן [רהיטים] וכיוצא שהכניס המלך לתוך הפלטין כלם נראו גם כן בחלק השני. וכן כל מה שירצה המלך להכניס עוד כלים נפלאים לתוך הפלטין יהיו כלם נראים בחלקו של השני והוטב הדבר לפני המלך וכו'. [ויותר מזה איני זוכר] כל זה שמעתי מפיו הקדוש בעצמי אות צט מעשה במלך אחד שהיה קטן וכבש אותו מלך גדול ונעשה נכנע אליו. והמלך הגדול כבש עוד מלכים ומדינות לאחר זמן נתחזק המלך הקטן ונתעורר עם שאר מלכים נגד המלך הגדול שכבש אותם וחזרו וכבשו את ארצם מידו וגם אצלו כבשו מדינות. ונתישב המלך הקטן הנ"ל מאחר שרואה שהגלגל חוזר. לפעמים זה כובש. ולפעמים חוזר חברו וכובש אצלו ומי יודע מה ילד יום אולי יחזר ויתהפך הדבר. והלך ועשה חומה אצל הים וגנז שם בתוך אותו המבצר כל ההון והממון שקבץ מכל מדינתו. ועשה שם חדרים חדרים ובכל חדר וחדר גנז שם מטבע מיחדת. ותלה דף (שקורין טאבליצע) [שלט] על הפתח והיה כתוב שם המטבע המנחת בתוך אותו החדר. והפתח של כלל המבצר היה נעשה שם באמנות, שקורין "מאשין" [מכונה] שלא היה אפשר לכנס לשם מחמת שמי שלא היה יודע הדרך והנתיב והנטיה לכל צד בשעת הכניסה היה המאשין חותך את ראשו. והיה תלוי שם טאבליצע [שלט] שהיה כתוב עליה בכמה לשונות הדרך והחכמה איך לכנס לשם ואיך לנטות לכל צד באפן שיוכל לכנס ולא יזיק לו המאשין הנ"ל. לאחר זמן שטף הים את האי עם המבצר הנ"ל ונשתכח הדבר. לאחר כמה מאות שנים חזר מלך אחד וכבש אותו האקלים ונתגלה האי הנ"ל. והמלך הזה היה קטן ורצה לעשות שם ישוב. והלך והושיב שם מן היהודים ומן שאר אמות. ומן הסתם נתישבו שם עניים ואביונים כדרך המקומות החדשים. והיה שם עני אחד שעשה לעצמו בית קטן אצל הים. ויהי ביום ששי הלך לחפר טיט ומצא הטאבליצע הנ"ל ולא היה יודע מה כתוב בה והלך ושאל וחקר אצל הערלים הזקנים אם יודעים אם היה שם איזה פעם ישוב ולא היה אחד מהם שהיה יודע וזוכר אם היה שם ישוב. ובא עני אחד שהיה צריך לבקש לו מקום לאכל בשבת והלך אצל העני הנ"ל וספר לו את אשר מצא הטאבליצע ואין יודע מה כתוב בה. השיב לו אקרא את מה שכתוב בה ונתן לו וקרא כל הכתוב בה. והלך העני היהודי הזה ולקח כל האוצרות וההון שהיה שם אות ק שמעתי בשמו לענין המפרסמים בעלי מופת ספר מעשה שמלך אחד היו לו שני בנים אחד היה חכם ואחד היה שוטה. ועשה את השוטה ממנה על האוצרות והחכם לא היה לו שום התמנות רק ישב אצל המלך תמיד. והיה קשה להעולם מאד שזה שאינו חכם יש לו כל התמנות והכל באין ונכנסין אצלו להכניס או להוציא מן האוצרות. וזה החכם אין לו שום התמנות כלל. והשיב להם המלך וכי זה הוא מעלה מה שהוא לוקח אוצרות מוכנים וחולקם להעולם כי זה החכם יושב אצלי וחושב מחשבות ובא על עצות חדשות שאיני יכול לבוא עליהם. ועל ידי אלו העצות אני כובש מדינות שלא הייתי יודע מהם כלל אשר מאלו המדינות נמשכים ובאין כל האוצרות שלי. אבל זה הממנה לוקח אוצרות מוכנים ומחלקם להעולם. על כן בודאי גדלה ושגבה מאד מעלת החכם על הממנה אף על פי שנראה שאין לו שום התמנות. כי ממנו נמשכים כל האוצרות הנ"ל
אות צח
מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ אֶחָד שֶׁבָּנָה לְעַצְמוֹ פָּלָטִין
וְקָרָא לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים
וְצִוָּה אוֹתָם שֶׁיְּצַיְּרוּ אֶת הַפָּלָטִין שֶׁלּוֹ
וְחִלֵּק לָהֶם אֶת הַפָּלָטִין לִשְׁנֵי חֲלָקִים.
הַיְנוּ שֶׁמֶּחֱצָה הַפָּלָטִין יִהְיֶה מֻטָּל עַל הָאֶחָד לְצַיְּרוֹ
וּמֶחֱצָה הַשֵּׁנִי יִהְיֶה מֻטָּל עַל הַשֵּׁנִי לְצַיְּרוֹ.
וְקָבַע לָהֶם זְמַן שֶׁעַד אוֹתוֹ הַזְּמַן מְחֻיָּבִים הֵם לְצַיְּרוֹ
וְהָלְכוּ לָהֶם אֵלּוּ הַשְּׁנֵי אֲנָשִׁים.
וְהָלַךְ אֶחָד מֵהֶם וְיָגַע וְטָרַח מְאד וְלִמֵּד עַצְמוֹ זאת הָאָמָּנוּת שֶׁל צִיּוּר וְכִיּוּר הֵיטֵב הֵיטֵב
עַד שֶׁצִּיֵּר אֶת חֶלְקוֹ שֶׁהָיָה מֻטָּל עָלָיו בְּצִיּוּר יָפֶה וְנִפְלָא מְאד.
וְצִּיֵּר שָׁם חַיּוֹת וְעוֹפוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בְּצִיּוּרִים נִפְלָאִים וְנָאִים מְאד.
וְהַשֵּׁנִי לא שָׂם אֶל לִבּוֹ גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ וְלא עָסַק בָּזֶה כְּלָל.
וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ סָמוּךְ לַזְּמַן הַמֻּגְבָּל שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לִגְמר מְלַאכְתָּם
הִנֵּה הָרִאשׁוֹן כְּבָר גָּמַר מְלַאכְתּוֹ וְאָמָּנוּתוֹ בְּחֶלְקוֹ בְּצִיּוּר נָאֶה וְנִפְלָא מְאד.
וְזֶה הַשֵּׁנִי הִתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ מַה זּאת עָשָׂה שֶׁכִּלָּה הַזְּמַן בְּהֶבֶל וָרִיק וְלא חָשׁ לִגְזֵרָא דְמַלְכָּא.
וְהִתְחִיל לַחֲשׁב מַחֲשָׁבוֹת מַה לַּעֲשׂוֹת
כִּי בְּוַדַּאי בְּאֵלּוּ הַיָּמִים הַמּוּעָטִים הַסְּמוּכִים לַזְּמַן הַמֻּגְבָּל
אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן עוֹד לִלְמד לְעַצְמוֹ וְלַעֲשׂוֹת אָמָּנוּת הַצִּיּוּר, לְצַיֵּר חֶלְקוֹ בְּזֶה הַזְּמַן הַמּוּעָט
כִּי הָיָה סָמוּךְ מְאד לַמּוֹעֵד הַקָּבוּעַ לָהֶם.
וְנִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ וְהָלַךְ וְהֵטִיחַ כָּל חֶלְקוֹ בִּמְשִׁיחַת סַמָּנִין [סוּג צֶבַע] וְעָשָׂה פָּאקִיסְט שָׁחוֹר עַל כָּל חֶלְקוֹ. וְהַפָּאקִיסְט הָיָה כְּמוֹ אַסְפַּקְלַרְיָא [מראה] מַמָּשׁ
שֶׁהָיוּ יְכוֹלִין לְהִתְרָאוֹת בּוֹ כְּמוֹ בְּאַסְפַּקְלַרְיָא מַמָּשׁ
וְהָלַךְ וְתָלָה וִילוֹן לִפְנֵי חֶלְקוֹ
לְהַפְסִיק בֵּין חֶלְקוֹ וּבֵין חֵלֶק חֲבֵרוֹ.
וַיְהִי כִּי הִגִּיעַ מוֹעֵד הַקָּבוּעַ שֶׁקָּבַע לָהֶם הַמֶּלֶךְ
הָלַךְ הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹת תַּבְנִית מְלַאכְתָּם אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּאֵלּוּ הַיָּמִים.
וְרָאָה חֵלֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא מְצֻיָּר בְּצִיּוּרִים נָאִים וְנִפְלָאִים מְאד
וּמְצֻיָּרִים שָׁם בְּחֶלְקוֹ צִפֳּרִים וְכוּ' בִּדְרָכִים נִפְלָאִים מְאד.
וְחֵלֶק הַשֵּׁנִי הָיָה תָּלוּי בְּוִילוֹן וְחֹשֶׁךָ תַּחְתָּיו וְאֵין רוֹאִין שָׁם מְאוּמָה.
וְעָמַד הַשֵּׁנִי וּפֵרַשׂ אֶת הַוִּילוֹן וְהִזְרִיחַ הַשֶּׁמֶשׁ
וּבָאוּ וְהֵאִירוּ כָּל הַצִּיּוּרִים הַנִּפְלָאִים כֻּלָּם בְּחֶלְקוֹ
מֵחֲמַת שֶׁהָיָה שָׁם הַפָּאקִיסְט שֶׁהָיָה מֵאִיר כְּמוֹ אַסְפַּקְלַרְיָא.
עַל כֵּן כָּל הַצִּפֳּרִים הַמְצֻיָּרִין בְּחֵלֶק הָרִאשׁוֹן וּשְׁאָר כָּל הַצִּיּוּרִים הַנִּפְלָאִים כֻּלָּם נִרְאוּ בְּתוֹךְ חֶלְקוֹ
וְכָל מַה שֶּׁרָאָה הַמֶּלֶךְ בְּחֵלֶק הָרִאשׁוֹן רָאָה גַּם כֵּן בְּחֶלְקוֹ שֶׁל זֶה.
וְנוֹסַף לָזֶה שֶׁגַּם כָּל הַכֵּלִים הַנִּפְלָאִים וְכָל הַקְּרִידֶנְצְן [רְהִיטִים] וְכַיּוֹצֵא שֶׁהִכְנִיס הַמֶּלֶךְ לְתוֹךְ הַפָּלָטִין
כֻּלָּם נִרְאוּ גַּם כֵּן בְּחֵלֶק הַשֵּׁנִי.
וְכֵן כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה הַמֶּלֶךְ לְהַכְנִיס עוֹד כֵּלִים נִפְלָאִים לְתוֹךְ הַפָּלָטִין יִהְיוּ כֻּלָּם נִרְאִים בְּחֶלְקוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי
וְהוּטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְכוּ'.
[וְיוֹתֵר מִזֶּה אֵינִי זוֹכֵר]
כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמִי
אות צט
מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ אֶחָד שֶׁהָיָה קָטָן
וְכָבַשׁ אוֹתוֹ מֶלֶךְ גָּדוֹל
וְנַעֲשָׂה נִכְנָע אֵלָיו.
וְהַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל כָּבַשׁ עוֹד מְלָכִים וּמְדִינוֹת
לְאַחַר זְמַן נִתְחַזֵּק הַמֶּלֶךְ הַקָּטָן וְנִתְעוֹרֵר עִם שְׁאָר מְלָכִים נֶגֶד הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל שֶׁכָּבַשׁ אוֹתָם
וְחָזְרוּ וְכָבְשׁוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדוֹ
וְגַם אֶצְלוֹ כָּבְשׁוּ מְדִינוֹת.
וְנִתְיַשֵּׁב הַמֶּלֶךְ הַקָּטָן הַנַּ"ל
מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה שֶׁהַגַּלְגַּל חוֹזֵר.
לִפְעָמִים זֶה כּוֹבֵשׁ. וְלִפְעָמִים חוֹזֵר חֲבֵרוֹ וְכוֹבֵשׁ אֶצְלוֹ
וּמִי יוֹדֵעַ מַה יֵּלֵד יוֹם
אוּלַי יַחֲזר וְיִתְהַפֵּךְ הַדָּבָר.
וְהָלַךְ וְעָשָׂה חוֹמָה אֵצֶל הַיָּם
וְגָנַז שָׁם בְּתוֹךְ אוֹתוֹ הַמִּבְצָר כָּל הַהוֹן וְהַמָּמוֹן שֶׁקִּבֵּץ מִכָּל מְדִינָתוֹ.
וְעָשָׂה שָׁם חֲדָרִים חֲדָרִים
וּבְכָל חֶדֶר וָחֶדֶר גָּנַז שָׁם מַטְבֵּעַ מְיֻחֶדֶת.
וְתָלָה דַף [שֶׁלֶט] עַל הַפֶּתַח
וְהָיָה כָּתוּב שֵׁם הַמַּטְבֵּעַ הַמֻּנַּחַת בְּתוֹךְ אוֹתוֹ הַחֶדֶר.
וְהַפֶּתַח שֶׁל כְּלָל הַמִּבְצָר הָיָה נַעֲשֶׂה שָׁם בְּאָמָּנוּת, שֶׁקּוֹרִין "מַאשִׁין" [מכונה]
שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לִכְנס לְשָׁם
מֵחֲמַת שֶׁמִּי שֶׁלּא הָיָה יוֹדֵעַ הַדֶּרֶךְ וְהַנָּתִיב וְהַנְּטִיָּה לְכָל צַד בִּשְׁעַת הַכְּנִיסָה
הָיָה הַמַּאשִׁין חוֹתֵךְ אֶת ראשׁוֹ.
וְהָיָה תָּלוּי שָׁם טַאבְּלִיצֶע [שֶׁלֶט] שֶׁהָיָה כָּתוּב עָלֶיהָ בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת הַדֶּרֶךְ וְהַחָכְמָה אֵיךְ לִכְנס לְשָׁם
וְאֵיךְ לִנְטוֹת לְכָל צַד בְּאפֶן שֶׁיּוּכַל לִכְנס וְלא יַזִּיק לוֹ הַמַּאשִׁין הַנַּ"ל.
לְאַחַר זְמַן שָׁטַף הַיָּם אֶת הָאִי עִם הַמִּבְצָר הַנַּ"ל וְנִשְׁתַּכַּח הַדָּבָר.
לְאַחַר כַּמָּה מְאוֹת שָׁנִים חָזַר מֶלֶךְ אֶחָד וְכָבַשׁ אוֹתוֹ הָאַקְלִים וְנִתְגַּלָּה הָאִי הַנַּ"ל.
וְהַמֶּלֶךְ הַזֶּה הָיָה קָטָן וְרָצָה לַעֲשׂוֹת שָׁם יִשּׁוּב.
וְהָלַךְ וְהוֹשִׁיב שָׁם מִן הַיְּהוּדִים וּמִן שְׁאָר אֻמּוֹת.
וּמִן הַסְּתָם נִתְיַשְּׁבוּ שָׁם עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים כְּדֶרֶךְ הַמְּקוֹמוֹת הַחֲדָשִׁים.
וְהָיָה שָׁם עָנִי אֶחָד שֶׁעָשָׂה לְעַצְמוֹ בַּיִת קָטָן אֵצֶל הַיָּם.
וַיְהִי בְּיוֹם שִׁשִּׁי הָלַךְ לַחְפּר טִיט וּמָצָא הַטַּאבְּלִיצֶע הַנַּ"ל
וְלא הָיָה יוֹדֵעַ מַה כָּתוּב בָּהּ
וְהָלַךְ וְשָׁאַל וְחָקַר אֵצֶל הָעֲרֵלִים הַזְּקֵנִים אִם יוֹדְעִים אִם הָיָה שָׁם אֵיזֶה פַּעַם יִשּׁוּב
וְלא הָיָה אֶחָד מֵהֶם שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ וְזוֹכֵר אִם הָיָה שָׁם יִשּׁוּב.
וּבָא עָנִי אֶחָד שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ לוֹ מָקוֹם לֶאֱכל בְּשַׁבָּת
וְהָלַךְ אֵצֶל הֶעָנִי הַנַּ"ל וְסִפֵּר לוֹ אֶת אֲשֶׁר מָצָא הַטַּאבְּלִיצֶע
וְאֵין יוֹדֵעַ מַה כָּתוּב בָּהּ.
הֵשִׁיב לוֹ אֶקְרָא אֶת מַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ
וְנָתַן לוֹ וְקָרָא כָּל הַכָּתוּב בָּהּ.
וְהָלַךְ הֶעָנִי הַיְּהוּדִי הַזֶּה וְלָקַח כָּל הָאוֹצָרוֹת וְהַהוֹן שֶׁהָיָה שָׁם
אות ק
שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ לְעִנְיַן הַמְפֻרְסָמִים בַּעֲלֵי מוֹפֵת
סִפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁמֶּלֶךְ אֶחָד הָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים
אֶחָד הָיָה חָכָם וְאֶחָד הָיָה שׁוֹטֶה.
וְעָשָׂה אֶת הַשּׁוֹטֶה מְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת
וְהֶחָכָם לא הָיָה לוֹ שׁוּם הִתְמַנּוּת רַק יָשַׁב אֵצֶל הַמֶּלֶךְ תָּמִיד.
וְהָיָה קָשֶׁה לְהָעוֹלָם מְאד
שֶׁזֶּה שֶׁאֵינוֹ חָכָם יֵשׁ לוֹ כָּל הִתְמַנּוּת
וְהַכּל בָּאִין וְנִכְנָסִין אֶצְלוֹ לְהַכְנִיס אוֹ לְהוֹצִיא מִן הָאוֹצָרוֹת.
וְזֶה הֶחָכָם אֵין לוֹ שׁוּם הִתְמַנּוּת כְּלָל.
וְהֵשִׁיב לָהֶם הַמֶּלֶךְ
וְכִי זֶה הוּא מַעְלָה מַה שֶּׁהוּא לוֹקֵחַ אוֹצָרוֹת מוּכָנִים וְחוֹלְקָם לְהָעוֹלָם
כִּי זֶה הֶחָכָם יוֹשֵׁב אֶצְלִי וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת וּבָא עַל עֵצוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁאֵינִי יָכוֹל לָבוֹא עֲלֵיהֶם.
וְעַל יְדֵי אֵלּוּ הָעֵצוֹת אֲנִי כּוֹבֵשׁ מְדִינוֹת שֶׁלּא הָיִיתִי יוֹדֵעַ מֵהֶם כְּלָל
אֲשֶׁר מֵאֵלּוּ הַמְּדִינוֹת נִמְשָׁכִים וּבָאִין כָּל הָאוֹצָרוֹת שֶׁלִּי.
אֲבָל זֶה הַמְמֻנֶּה לוֹקֵחַ אוֹצָרוֹת מוּכָנִים וּמְחַלְּקָם לְהָעוֹלָם.
עַל כֵּן בְּוַדַּאי גָּדְלָה וְשָׂגְבָה מְאד מַעֲלַת הֶחָכָם עַל הַמְמֻנֶּה
אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֶה שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם הִתְמַנּוּת.
כִּי מִמֶּנּוּ נִמְשָׁכִים כָּל הָאוֹצָרוֹת הַנַּ"ל
חיי מוהר"ן - רלח - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...- רלח - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' אות רלח אמר המעתיק. שמעתי, שפעם אחת דחקה אותו אמו הצדקת זכרונה לברכה באשר שהעולם משבחין אותו ואומרים עליו גדולות כאלה על כן יאמר נא לה גם כן ויספר לה מה מדרגתו בעבודת השם. השיב לה מה אמר לך אני סר מרע באמת. עוד שמעתי מהרב רבי נפתלי זכרונו לברכה שפעם אחת שאלה אותו אמו למה אינו דוחק את עצמו לאכל קצת כי במה יחיה. והשיב לה, אני חי עכשו רק עם החכמה תחיה את בעליה. ואמר לה עוד, יש אצלי אנשים כאלו שיודעים דברים כאלו שיכולים...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לב
...שלח אליו הרב החסיד המפרסם הגביר מורנו הרב משה זכרונו לברכה, בן הרב הקדוש המפרסם מורנו הרב מנחם מנדיל זכר צדיק לברכה וויטפסקר שרוצה להתחתן עמו והשיב רבנו זכרונו לברכה: האיך יכולים למאן בשדוך ? מן הסתם מהשם יצא הדבר שתהיה בתי בארץ הקדושה ולא דבר יותר ומיד הלך השדכן והשיב להרב רבי משה הנ"ל שרבנו זכרונו לברכה מרצה ותכף עשה סעדה גדולה והיו על הסעדה כל גדולי ארץ ישראל הן ממדינת ליטא והן ממדינת פולין, כלם כאחד גדולים וקטנים והיה להם שמחה גדולה ובתוך הסעדה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיט - הַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה בְּשַׁבָּת
...הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר: יכולה היא שתרחם כי כשאדם צריך לרחמים השם יתברך שולח לו רחמנות, שהוא ירחם על אחר ועל ידי זה מרחמין עליו 'כל המרחם על הבריות מרחמין עליו' וכמו שכתוב:ונתן לך רחמים ורחמיך בדעת, מי שיש לו דעה יש לו רחמנות כי כעס שהיא הפך הרחמנות, הוא מחמת כסילות כמו שכתוב: "כעס בחיק כסילים ינוח" ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו' כי אם אין בו דעה אין בו רחמנות כי כעס בחיק כסילים ינוח על כן אסור לרחם עליו...
סיפורי מעשיות - מעשה מהתבואה - מעשה התבואה המשוגעת
...- מעשה מהתבואה - מעשה התבואה המשוגעת שפעם אחת אמר המלך לאוהבו, השני למלך באשר אני חוזה בכוכבים רואה אני שכל התבואה שיגדל בשנה זו מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע אם כן יטכס עצה. וענה לו: שעל כן יכינו בעדם תבואה שלא יצטרכו לאכול מתבואה הנ"ל. וענה לו המלך: אם כן כשאנחנו לבד לא נהיה משוגעים. וכל העולם יהיה משוגע אז יהיה להפך [ולהכין בשביל כולם אי אפשר] שאנחנו יהיו המשוגעים. על כן בוודאי נצטרך גם כן לאכול מהתבואה. אבל רק זה שנסמן סימן על מצחנו שנדע כל כל...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יח - סַכָּנָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת מְפֻרְסָם וּלְהַנְהִיג הָעוֹלָם
...העולם לא מבעיא כשאינו ראוי כלל, ולובש טלית שאינו שלו רק אפילו עובדי השם באמת גדולי הדור יש עליהם סכנות נוראות בהנהגת העולם כי איש פשוט רחוק מאד, שיעבר על רציחה אפילו אם אינו איש כשר כי אין לו תאוה לזה ואפילו כשמגיע, חס ושלום, לתאוה כזו, רחמנא לצלן אינו בא לידו, ויש לו כמה מניעות לזה ואפילו אם יעבר, לא יעבר כי אם לעתים רחוקות וקרוב שלא יעבר רק פעם אחת כל ימיו אבל בהנהגת העולם ובחדושין דאוריתא שמחדשין יכולים לעבר ממש גנב ונאף ורצח בכל פעם, בכל רגע...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עַתִּיקָא טְמִיר וּסְתִים
...- תורה כא - עתיקא טמיר וסתים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] פרקא רביעאה דספרא דצניעותא עתיקא טמיר וסתים וכו' בהעלתך את הנרות וכו' פרש רש"י שתהא שלהבת עולה מאליה א. כתיב: "אחור וקדם צרתני" כי יש שכל שאדם משיג אותו על ידי הקדמות רבות והשכל הזה מכנה בשם 'אחור' ויש שכל שבא לאדם בלא שום הקדמה אלא על ידי שפע אלקי וזה מכנה בשם 'קדם' בשם פנים והתלהבות הלב נולד מחמת תנועת השכל כי טבע התנועות שמוליד חם ולפי מהירות תנועות השכל כן מוליד חם בלב נמצא על ידי שפע אלקי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצז - לְשׁוֹן הָרָע שֶׁל הָעוֹלָם מַזִּיק וּפוֹגֵם אֶת הָעֲנִיווּת
...קצז - לשון הרע של העולם מזיק ופוגם את העניוות דע שלשון הרע של העולם מזיק ופוגם את העניוות שעל ידי לשון הרע שהעולם מדברים על ידי הפגם הזה, אי אפשר להצדיקים להיות ענוים כי פגם לשון הרע מפריד בין ענווה לחכמה ועל ידי זה, נפגם הענווה, ואי אפשר להיות ענו ואפילו אם יהיה ענו הוא בלא חכמה וזה ידוע שענווה בלא חכמה אינה כלום כי בודאי אין זה מעלת הענווה להראות עצמו בכפיפת ראש בדרך שטות כאלו הוא ענו כי זה ענווה פסולה ועקר הענווה כשהיא בחכמה ועל ידי פגם לשון הרע...
סיפורי מעשיות - מעשה מאיש אדון אחד שנסע עם בעל עגלה
...עם בעל עגלה לבערלין ושאר עירות הגדולות והלך האדון לעשות צרכיו ונשאר בעל העגלה ששמו היה איוואן עם העגלה באמצע השוק ונגש אליו איש אחד ושאלו מדוע עומד הוא באמצע הרחוב ושאלו האיש חיל מי אתה בגרמנית, ווער דא והוא חשב ששואלו את שמו ואמר לו איוואן והכה אותו האיש חיל כי לא הבין את שפת העגלון וצעק לו שוב ווער דא והוא ענה לו שוב איוואן והכה אותו שוב וצעק ווער דא עד שלקחו עם העגלה לאיזה רחוב מן הצד כשבא האדון אחר עשית צרכיו חפשו עד שמצאו ואמר לו איוואן היכן...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכב - לְעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה
...ח"ב - תורה קכב - לענין המחשבות זרות שבתפלה לענין המחשבות זרות שבתפילה וכבר ידוע, שכל מחשבה ומחשבה היא קומה שלמה, כמובא ואמר שכשהאדם עומד ומתפלל כסדר ואינו משגיח על המחשבות זרות ועל ידי זה הוא מנצח אותם ומעבירם ממנו [וכמבאר במקום אחר, שאין צריכין להסתכל עליהם כלל רק לילך כסדר בתפילתו ולבלי להביט לאחריו כלל ועל ידי זה ממילא יסתלקו] אזי בדרך הלוכו בתפילתו הוא מפיל אותם לזה חותך יד, ולזה חותך רגל, וכיוצא בזה בשאר האיברים פרוש, כמו למשל בענין מלחמה, כשצריך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נא - כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִין לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר
...אמר רבי עקיבא כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, שנאמר: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני" [עיין התו' הזאת בנ"א מכת"י רבינו ז"ל ממש] כי השקר מזיק לעינים בגשמיות וברוחניות, בבחינת "ומשקרות עינים" כי כשהעינים כהות הם משקרין, שאינם מראין הדבר כמות שהוא כגון על דבר גדול מראה שהוא קטן, ועל אחד שהוא שנים, הפך מן האמת כי העינים נעשו כהות מן הדמעות כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה: "ושבו העבים אחר הגשם", 'זה הראות שהולך אחר הבכי' ודמעות הן ממותרי המרה שחורה...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3105 שניות - עכשיו 20_04_2024 השעה 05:05:38 - wesi2