ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עה - יְבָרְכֵנוּ אֱלקִים וְיִירְאוּ אתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ
[לשון החברים] יברכנו אלהים וייראו אתו כל אפסי ארץ דהנה, יש מדת נצחון ומחלקת ומלחמה ומהיכן בא מדה זו ? מדמים שעדין לא עבד בהם השם יתברך כמו שכתוב: "ויז נצחם" ופרש רש"י: 'דמים' 'ולא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' וכו' (עוקצין פרק ג) ובמחלקת יש בחינת העושה שלום והוא בחינת העלאת מיין נוקבין למשל, כשנופל לאדם איזה קשיא, הוא בחינות מחלקת והתרוץ, הוא בחינת העושה שלום והוא העלאת מיין נוקבין ולפעמים, שלום עושה שלום במקום אחר והוא העלאת מיין נוקבין למקום אחר ותורה ותפילה, הוא גם כן בחינת העלאת מיין נוקבין, שהוא שלום כמו שכתוב "בורא ניב שפתים שלום" "ועושה שלום ובורא את הכל" כי בשעת בריאה נפלו עולמות למטה והעולמות הם אותיות ונתפזרו לכמה ניצוצות ועל ידי העלאת מיין נוקבין של תורה ותפילה נעשה צרוף מהניצוצות, ונעשה עולם וזה "ונתתי שלום בארץ" כי מהארציות נתעלה הניצוצות, ונעשה שלום וזהו "ולאמר לציון עמי אתה", אל תקרי עמי אלא עמי בשתפי וכו' כי הוא גם כן כמו בורא במלולו שמים וארץ כנ"ל ובחינה זאת נעשה בכל יום, עד ביאת משיח, עד "וביום ההוא יעמדו רגליו על הר הזיתים" שהוא בחינת רגלין ותורה ותפילה, הם גם כן בחינת עמידה 'תורה' כמו שכתוב: "ואתה פה עמד עמדי, ויתיצבו בתחתית ההר" 'ותפילה' "ויעמד פינחס ויפלל" והוא בחינת רגלין ועל ידי בחינת רגלין דתורה ותפילה נתקרבו, בחינת: "ועמדו רגליו על הר הזיתים" כמו שכתוב "צדק לפניו יהלך" וצדק הוא תורה ותפילה כמו שכתוב: "צדק תדברון" וזה פרוש: 'שותא דינוקא בשוקא דאבוה ודאמא' (סכה נ"ו) כי על ידי הדבורים של תורה ותפילה, נעשה בחינות שוקין ורגלין "ובדבר ה' שמים נעשו" לכן יש ניצוצות שנפלו בכל דבר במאכל ובמשתה ובמלבוש והתענוג שיש מן הדבר מאכל ומשתה, הוא הניצוצות והניצוצות הם אותיות וקדם שמוציא אל הדבור, הם בחינת דם והוא בחינת נפש, כמו שכתוב: "כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא" וכשיצאה לדבור, הוא בחינת: "נפשי יצאה בדברו" וקדם היא בחינת: "צולע על ירכו" ובהיציאה אל הדבור, הוא בחינת: "ויבן את הצלע" ומפני שניצוצות הנ"ל קדם הדבור אין להם צרוף והם בבחינת שברים ומחלקת כי כל ניצוץ מתגבר על חברו ובהוציאו אל הדבור, הוא בצרוף, והוא בחינת שלום נמצא, שצריך בהניצוצות הנ"ל, לדבר בדברי תורה ותפילה, ולא בדברים אחרים וזהו פרוש הגמרא (סכה נ"ג תענית כ"ה) : 'לוי הטיח דברים כלפי מעלה ואטלע' שהוא בחינת צולע על ירכו כי מכח שהוציא הניצוצות בדברים אחרים נשאר בבחינת: צולע על ירכו וצריך לדבר בתורה או בתפילה עד שיהיה הגוף בטל ואפס וזה פרוש הפסוק "והיו לבשר אחד" שיהא הגוף אחד עם הדבור, עד שיהא כאפס ובמה הוא בא לדבר זה ? ביראה כי אמרו חז"ל (בבא בתרא י) : 'גוף קשה פחד שוברו' ופחד, הוא פחד יצחק, הוא יראה וזה פרוש הפסוק: "יברכנו אלהים וייראו אותו" כלומר כי הברכה כשיהיה בבחינת יראה "כל אפסי ארץ" כלומר כל ארציות נעשים אפס, כמה שכתוב: "והיו לבשר אחד" ובתורה ותפילה יש שני גונים מחשבה וצעקה והוא בחינת משה ודוד כי הצעקה בחינת: "חכמות בחוץ תרנה" ובמחשבה בחינת "חמוקי ירכיך" במשה כתיב ויצעק משה, וכתיב: "וילך וידבר" וכו' כלומר שהיה מקהיל קהלות ברבים וזה בחינת: "חכמות בחוץ תרנה" ובדוד כתיב "במקהלות ברכו אלהים" והוא גם כן : "חכמות בחוץ תרנה" [גם זאת התורה, הלשון אינו מתקן ומסדר כלל, גם חסר הרבה וכל אשר מצאה ידי להבין מדברים אלו בעזר ה' יתברך, הכרחתי לחזר ולכתבם במהדורא תנינא] יברכנו אלהים וייראו אתו כל אפסי ארץ (תהלים ס"ז) כי יש מדת נצחון ומחלקת ומלחמה ומדה זאת באה מדמים שעדין לא עבד בהם את השם יתברך כי עקר מדת הנצחון הוא מהדמים כמו שכתוב (ישעיה ס"ג) : "ויז נצחם", ופרש רש"י: 'דמים' וצריך כל אחד לבטל מדת הנצחון והמחלקת, ולרדף אחר השלום כי 'לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום' (עוקצין פ"ג) וזה זוכין על ידי שידבר הרבה בתורה ותפילה על ידי זה יזכה לשלום כי כשיש מחלקת, צריכין לעשות שלום וזה העושה שלום, הוא בבחינת העלאת מיין נוקבין כי כשנופל לאדם איזה קשיא, הוא בחינת מחלקת כי חלוק לבו, ואינו מבין הדבר כי נראה לו כאלו הדברים סותרין זה את זה, וחולקין זה על זה והתרוץ הוא בחינת העושה שלום כי על ידי התרוץ הוא עושה שלום בין הדברים הנראים כחולקים וסותרים זה את זה וזהו בחינת העלאת מיין נוקבין [כי עקר בחינת העלאת מיין נוקבין הוא בחינת השתוקקות ואהבה שמעורר אחד לגבי חברו כגון כשאחד משתוקק להשם יתברך, או לנסע לצדיק אמתי זהו בחינת העלאת מיין נוקבין שעל ידי זה מתחברין ומתקשרין להשם יתברך ולצדיקיו נמצא שזה העושה שלום, שמכניס אהבה בלב כל אחד לגבי חברו ומקרבם יחד, ועושה שלום ביניהם זהו בחינת העלאת מיין נוקבין] ולפעמים זה השלום עושה שלום במקום אחר והוא בחינת העלאת מיין נוקבין למקום אחר וכל הדבורים שמדברים בתורה ותפילה, הם בבחינת העלאת מיין נוקבין כידוע (ישעיה נ"ז) : "בורא ניב שפתים שלום" וזה עקר תקון הבריאה, כמו שכתוב: "עושה שלום ובורא את הכל" כי בשעת בריאה נפלו עולמות למטה [על ידי שבירת כלים כידוע] והעולמות הן בחינת אותיות ונתפזרו לכמה ניצוצות ועל ידי העלאת מיין נוקבין של תורה ותפילה נעשה צרוף מהניצוצות והאותיות, ונעשה עולם וזהו בחינת שלום כי קדם שמכניס אלו הניצוצות והאותיות תוך דבורי תורה ותפילה אין להם שום צרוף וחבור והם בבחינת שברים ומחלקת כי כל ניצוץ מתגבר על חברו וכשמכניסם אל הדבור דקדשה הוא מצרפם ומחברם, שזהו בחינת שלום כי על ידי הדבור דקדשה של תורה ותפילה נעשה העלאת מיין נוקבין, שעל ידי זה נעשה שלום כנ"ל שעל ידי זה נתתקנין ונתחדשין כל העולמות הנפולין ונחשב כאלו בראן מחדש וזהו מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (הקדמת הזוהר דף ה') "ולאמר לציון עמי אתה", 'אל תקרי עמי אלא עמי בשתפי, מה אנא בורא שמים וארץ במלולי, אף אתה כן' וכו' כי בודאי הוא בורא שמים וארץ בדבורי תורה ותפילה כי חוזר ומחדש ומתקן העולמות הנפולין כנ"ל וזה בחינת (ויקרא כ"ו) : "ונתתי שלום בארץ" כי מהארציות נתעלין הניצוצות, ונעשה שלום שזהו עקר תקון הבריאה כנ"ל על כן צריכין לדבר רק דבורים קדושים, ולא דברים אחרים כדי להעלות הניצוצות הנ"ל, לתקן כל העולמות כי עקר הבריאה היתה על ידי הדבור, כמו שכתוב (תהלים ל"ג) : "בדבר ה' שמים נעשו" ועל ידי השבירה נפלו ניצוצות בכל הדברים במאכל ובמשתה ובמלבוש, ובכל התענוגים שבעולם כי התענוג שיש בהדבר שאוכל ושותה וכיוצא בזה הוא מהניצוצות שנפלו לשם והנצוצות הם אותיות כנ"ל וקדם שמוציאם אל הדבור, הם בבחינת דם, שהוא בחינת נפש כמו שכתוב (ויקרא י"ז) : "כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא" וכשמוציאם על ידי הדבור, זהו בחינת (שיר השירים ה) : "נפשי יצאה בדברו" ואז מעלה הניצוצות ומחברם יחד ועושה שלום ביניהם וזהו שאמרנו למעלה שעל ידי הדמים שלא עבד בהם את השם יתברך מזה בא נצחון ומחלקת כי עקר הנצחון והמחלקת, הוא מבחינת הניצוצות הנפולין הנ"ל קדם שמחברם ומתקנם, שאז הם בבחינת מחלוקת כנ"ל ואזי הם בבחינת דמים כנ"ל ועל כן צריך לעבד את השם יתברך בכל הטפי דם שנמצאים בו דהינו שידבר הרבה בתורה ותפילה, עד שיהיה נעשה מכל הדמים דבורים של תורה ותפילה כי הדבור הוא מהנפש, שהוא בחינת דמים כנ"ל ואזי מבטל כל הנצחון והמחלקת הנמשך מהניצוצות הנפולין הנ"ל שהם הם בחינת הדמים שעדין לא עבד בהם את השם יתברך כנ"ל ובחינה זאת של ברור הניצוצות, נעשה בכל יום עד ביאת המשיח עד שיתקים (זכריה י"ד) : "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים" (כמובא בכתבי האריז"ל) כי עקר תקון הניצוצות, הוא בבחינת רגלין (כמבאר במקום אחר) כי תורה ותפילה הם בחינת עמידה, שהוא בחינת רגלין 'תורה', כמו שכתוב (דברים ה) : "ואתה פה עמד עמדי" (שמות י"ט) "ויתיצבו בתחתית ההר" (תהלים ק"ו) "ויעמד פינחס ויפלל" (שם פ"ה). "צדק לפניו יהלך", 'צדק', הוא בחינת הדבור של תורה ותפילה כמו שכתוב (שם נ"ח) : "צדק תדברון" על ידי זה נתתקנין הרגלין, בבחינת: "צדק לפניו יהלך" ועל ידי זה זוכין לבחינת: "ועמדו רגליו ביום ההוא" וכו' [וזה בחינת שותא דינוקא וכו' עין לעיל, זה איני מבין כלל] כי קדם התקון, דהינו קדם שמוציא הניצוצות אל הדבור דקדשה אזי הם בבחינת: "צולע על ירכו" (בראשית ל"ב) שהוא בחינת פגם הרגלין ואחר כך כשמוציאם אל הדבור, ובונה מהם דבור דקדשה זהו בחינת (שם ב) : "ויבן את הצלע" שמתקן בחינת צולע על ירכו (מגלה כ"ב:) : 'לוי הטיח דברים כלפי מעלה ואטלע', זה בחינת 'צולע על ירכו' כי מחמת שפגם בהדבור, על כן אטלע כי נשאר בבחינת 'צולע על ירכו' שהוא בחינת פגם הדבור כנ"ל וצריכין לדבר בתורה ותפילה, עד שיהיה הגוף בטל ואפס וזהו בחינת (בראשית ב) : "והיו לבשר אחד", שיהא הגוף אחד עם הדבור (תהלים י"ט) "ולילה ללילה יחוה" כמבאר במקום אחר (לעיל בסי' יט אות ג' ובלקו"ת סי' פב) שהיא בחינת הצלע הנ"ל, בחינת: 'ויבן את הצלע' שעל זה נאמר: 'והיו לבשר אחד' דהינו, שיתבטל הגוף לגמרי כאין וכאפס על ידי דבורי תורה ותפילה ולבוא לזה, לבטל הגוף לגמרי הוא על ידי יראה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא דף י) : 'גוף קשה פחד שוברו' ופחד הוא בחינת (בראשית ל"א) : "פחד יצחק" דהינו יראה וזה פרוש הפסוק יברכנו אלהים, זה בחינת שלום כי 'לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום' וייראו אתו, הינו יראה, שעל ידי זה נתבטל הגוף לגמרי, על ידי דבורי תורה ותפילה כנ"ל כל אפסי ארץ, הינו שכל הארציות נעשים אפס ואין, כי נתבטלים לגמרי כנ"ל אזי זוכין לברכה, שהוא בחינת שלום, בחינת 'יברכנו אלהים' וכנ"ל ובתורה ותפילה יש שני גונים מחשבה וצעקה וכו' [גם זה לא הבנתי כלל]
[לְשׁוֹן הַחֲבֵרִים]
יְבָרְכֵנוּ אֱלהִים וְיִירְאוּ אתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ
דְּהִנֵּה, יֵשׁ מִדַּת נִצָּחוֹן וּמַחֲלקֶת וּמִלְחָמָה
וּמֵהֵיכָן בָּא מִדָּה זוֹ ?
מִדָּמִים שֶׁעֲדַיִן לא עָבַד בָּהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיֵז נִצְחָם" וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'דָּמִים'
'וְלא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם' וְכוּ'
וּבְמַחֲלקֶת יֵשׁ בְּחִינַת הָעוֹשֶׂה שָׁלוֹם
וְהוּא בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין
לְמָשָׁל, כְּשֶׁנּוֹפֵל לְאָדָם אֵיזֶה קֻשְׁיָא, הוּא בְּחִינוֹת מַחֲלקֶת
וְהַתֵּרוּץ, הוּא בְּחִינַת הָעוֹשֶׂה שָׁלוֹם
וְהוּא הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין
וְלִפְעָמִים, שָׁלוֹם עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בְּמָקוֹם אַחֵר
וְהוּא הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין לְמָקוֹם אַחֵר
וְתוֹרָה וּתְפִילָּה, הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִּין, שֶׁהוּא שָׁלוֹם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם" "וְעוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכּל"
כִּי בִּשְׁעַת בְּרִיאָה נָפְלוּ עוֹלָמוֹת לְמַטָּה
וְהָעוֹלָמוֹת הֵם אוֹתִיּוֹת
וְנִתְפַּזְרוּ לְכַמָּה נִיצוֹצוֹת
וְעַל יְדֵי הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִילָּה
נַעֲשֶׂה צֵרוּף מֵהַנִּיצוֹצוֹת, וְנַעֲשֶׂה עוֹלָם
וְזֶה "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ"
כִּי מֵהָאַרְצִיּוּת נִתְעַלֶּה הַנִּיצוֹצוֹת, וְנַעֲשֶׂה שָׁלוֹם
וְזֶהוּ "וְלֵאמר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה", אַל תִּקְרֵי עַמִּי אֶלָּא עִמִּי בְּשֻׁתָּפִי וְכוּ'
כִּי הוּא גַּם כֵּן כְּמוֹ בּוֹרֵא בְּמִלּוּלוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ כַּנַּ"ל
וּבְחִינָה זאת נַעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם, עַד בִּיאַת מָשִׁיחַ, עַד "וּבַיּוֹם הַהוּא יַעַמְדוּ רַגְלָיו עַל הַר הַזֵּיתִים"
שֶׁהוּא בְּחִינַת רַגְלִין
וְתוֹרָה וּתְפִילָּה, הֵם גַּם כֵּן בְּחִינַת עֲמִידָה
'תּוֹרָה' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאַתָּה פּה עֲמד עִמָּדִי, וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר"
'וּתְפִילָּה' "וַיַּעֲמד פִּינְחָס וַיְּפַלֵּל"
וְהוּא בְּחִינַת רַגְלִין
וְעַל יְדֵי בְּחִינַת רַגְלִין דְּתוֹרָה וּתְפִילָּה
נִתְקָרְבוּ, בְּחִינַת: "וְעָמְדוּ רַגְלָיו עַל הַר הַזֵּיתִים"
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּך"
וְצֶדֶק הוּא תּוֹרָה וּתְפִילָּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן"
וְזֶה פֵּרוּשׁ: 'שׁוּתָא דִּינוּקָא בְּשׁוֹקָא דְּאַבּוּהּ וּדְאִמָּא'
כִּי עַל יְדֵי הַדִּבּוּרִים שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִילָּה, נַעֲשֶׂה בְּחִינוֹת שׁוֹקִין וְרַגְלַיִן
"וּבִדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ"
לָכֵן יֵשׁ נִיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ בְּכָל דָּבָר בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּבְמַלְבּוּשׁ
וְהַתַּעֲנוּג שֶׁיֵּשׁ מִן הַדְּבַר מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, הוּא הַנִּיצוֹצוֹת
וְהַנִּיצוֹצוֹת הֵם אוֹתִיּוֹת
וְקדֶם שֶׁמּוֹצִיא אֶל הַדִּבּוּר, הֵם בְּחִינַת דָּם
וְהוּא בְּחִינַת נֶפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְּנַפְשׁוֹ הוּא"
וּכְשֶׁיָּצְאָה לְדִבּוּר, הוּא בְּחִינַת: "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ"
וְקדֶם הִיא בְּחִינַת: "צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ"
וּבְהַיְצִיאָה אֶל הַדִּבּוּר, הוּא בְּחִינַת: "וַיִּבֶן אֶת הַצֵּלָע"
וּמִפְּנֵי שֶׁנִּיצוֹצוֹת הַנַּ"ל קדֶם הַדִּבּוּר אֵין לָהֶם צֵרוּף
וְהֵם בִּבְחִינַת שְׁבָרִים וּמַחֲלקֶת
כִּי כָּל נִיצוֹץ מִתְגַּבֵּר עַל חֲבֵרוֹ
וּבְהוֹצִיאוֹ אֶל הַדִּבּוּר, הוּא בְּצֵרוּף, וְהוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם
נִמְצָא, שֶׁצָּרִיך בְּהַנִּיצוֹצוֹת הַנַּ"ל, לְדַבֵּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וּתְפִילָּה, וְלא בִּדְבָרִים אַחֵרִים
וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ הַגְּמָרָא: 'לֵוִי הִטִּיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאִטְלַע'
שֶׁהוּא בְּחִינַת צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ
כִּי מִכּחַ שֶׁהוֹצִיא הַנִּיצוֹצוֹת בִּדְבָרִים אֲחֵרִים נִשְׁאַר בִּבְחִינַת: צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ
וְצָרִיך לְדַבֵּר בְּתוֹרָה אוֹ בִּתְפִילָּה עַד שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף בָּטֵל וְאֶפֶס
וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק "וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" שֶׁיְּהֵא הַגּוּף אֶחָד עִם הַדִּבּוּר, עַד שֶׁיְּהֵא כְּאֶפֶס
וּבַמֶּה הוּא בָּא לְדָבָר זֶה ? בְּיִרְאָה
כִּי אָמְרוּ חֲזַ"ל: 'גּוּף קָשֶׁה פַּחַד שׁוֹבְרוֹ'
וּפַחַד, הוּא פַּחַד יִצְחָק, הוּא יִרְאָה
וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק: "יְבָרְכֵנוּ אֱלהִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ"
כְּלוֹמַר כִּי הַבְּרָכָה כְּשֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת יִרְאָה
"כָּל אַפְסֵי אָרֶץ" כְּלוֹמַר כָּל אַרְצִיּוּת נַעֲשִׂים אֶפֶס, כְּמָה שֶׁכָּתוּב: "וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד"
וּבְתוֹרָה וּתְפִילָּה יֵשׁ שְׁנֵי גְּוָנִים
מַחֲשָׁבָה וּצְעָקָה
וְהוּא בְּחִינַת משֶׁה וְדָוִד
כִּי הַצְּעָקָה בְּחִינַת: "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרנָּה"
וּבְמַחֲשָׁבָה בְּחִינַת "חַמּוּקֵי יְרֵכַיִך"
בְּמשֶׁה כְּתִיב וַיִּצְעַק משֶׁה, וּכְתִיב: "וַיֵּלֶך וַיְדַבֵּר" וְכוּ'
כְּלוֹמַר שֶׁהָיָה מַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים
וְזֶה בְּחִינַת: "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרנָּה"
וּבְדָוִד כְּתִיב "בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלהִים"
וְהוּא גַּם כֵּן: "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרנָּה"
[גַּם זאת הַתּוֹרָה, הַלָּשׁוֹן אֵינוֹ מְתֻקָּן וּמְסֻדָּר כְּלָל, גַּם חָסֵר הַרְבֵּה וְכָל אֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי לְהָבִין מִדְּבָרִים אֵלּוּ בְּעֵזֶר ה' יִתְבָּרַך, הֻכְרַחְתִּי לַחֲזר וּלְכָתְבָם בְּמַהֲדוּרָא תִּנְיָנָא]
יְבָרְכֵנוּ אֱלהִים וְיִירְאוּ אתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ
כִּי יֵשׁ מִדַּת נִצָּחוֹן וּמַחֲלקֶת וּמִלְחָמָה
וּמִדָּה זאת בָּאָה מִדָּמִים שֶׁעֲדַיִן לא עָבַד בָּהֶם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כִּי עִקַּר מִדַּת הַנִּצָּחוֹן הוּא מֵהַדָּמִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיֵז נִצְחָם", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'דָּמִים'
וְצָרִיך כָּל אֶחָד לְבַטֵּל מִדַּת הַנִּצָּחוֹן וְהַמַּחֲלקֶת, וְלִרְדּף אַחַר הַשָּׁלוֹם
כִּי 'לא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה אֶלָּא הַשָּׁלוֹם'
וְזֶה זוֹכִין עַל יְדֵי שֶׁיְּדַבֵּר הַרְבֵּה בְּתוֹרָה וּתְפִילָּה עַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְשָׁלוֹם
כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלקֶת, צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם
וְזֶה הָעוֹשֶׂה שָׁלוֹם, הוּא בִּבְחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין
כִּי כְּשֶׁנּוֹפֵל לָאָדָם אֵיזֶה קֻשְׁיָא, הוּא בְּחִינַת מַחֲלקֶת
כִּי חָלוּק לִבּוֹ, וְאֵינוֹ מֵבִין הַדָּבָר
כִּי נִרְאֶה לוֹ כְּאִלּוּ הַדְּבָרִים סוֹתְרִין זֶה אֶת זֶה, וְחוֹלְקִין זֶה עַל זֶה
וְהַתֵּרוּץ הוּא בְּחִינַת הָעוֹשֶׂה שָׁלוֹם
כִּי עַל יְדֵי הַתֵּרוּץ הוּא עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים כְּחוֹלְקִים וְסוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה
וְזֶהוּ בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין
[כִּי עִקַּר בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין
הוּא בְּחִינַת הִשְׁתּוֹקְקוּת וְאַהֲבָה שֶׁמְּעוֹרֵר אֶחָד לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ
כְּגוֹן כְּשֶׁאֶחָד מִשְׁתּוֹקֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, אוֹ לִנְסֹעַ לְצַדִּיק אֲמִתִּי
זֶהוּ בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין
שֶׁעַל יְדֵי זֶה מִתְחַבְּרִין וּמִתְקַשְּׁרִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך וּלְצַדִּיקָיו
נִמְצָא שֶׁזֶּה הָעוֹשֶׂה שָׁלוֹם, שֶׁמַּכְנִיס אַהֲבָה בְּלֵב כָּל אֶחָד לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ
וּמְקָרְבָם יַחַד, וְעוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם
זֶהוּ בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין]
וְלִפְעָמִים זֶה הַשָּׁלוֹם עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בְּמָקוֹם אַחֵר
וְהוּא בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין לְמָקוֹם אַחֵר
וְכָל הַדִּבּוּרִים שֶׁמְּדַבְּרִים בְּתוֹרָה וּתְפִילָּה, הֵם בִּבְחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין כַּיָּדוּעַ
"בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם"
וְזֶה עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִיאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכּל"
כִּי בִּשְׁעַת בְּרִיאָה נָפְלוּ עוֹלָמוֹת לְמַטָּה [עַל יְדֵי שְׁבִירַת כֵּלִים כַּיָּדוּעַ]
וְהָעוֹלָמוֹת הֵן בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת
וְנִתְפַּזְּרוּ לְכַמָּה נִיצוֹצוֹת
וְעַל יְדֵי הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִילָּה
נַעֲשֶׂה צֵרוּף מֵהַנִּיצוֹצוֹת וְהָאוֹתִיּוֹת, וְנַעֲשֶׂה עוֹלָם
וְזֶהוּ בְּחִינַת שָׁלוֹם
כִּי קדֶם שֶׁמַּכְנִיס אֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת וְהָאוֹתִיּוֹת תּוֹך דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִילָּה
אֵין לָהֶם שׁוּם צֵרוּף וְחִבּוּר
וְהֵם בִּבְחִינַת שְׁבָרִים וּמַחֲלקֶת
כִּי כָּל נִיצוֹץ מִתְגַּבֵּר עַל חֲבֵרוֹ
וּכְשֶׁמַּכְנִיסָם אֶל הַדִּבּוּר דִּקְדֻשָּׁה
הוּא מְצָרְפָם וּמְחַבְּרָם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שָׁלוֹם
כִּי עַל יְדֵי הַדִּבּוּר דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִילָּה
נַעֲשֶׂה הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם כַּנַּ"ל
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקְּנִין וְנִתְחַדְּשִׁין כָּל הָעוֹלָמוֹת הַנְּפוּלִין
וְנֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ בְּרָאָן מֵחָדָשׁ
וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
"וְלֵאמר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה", 'אַל תִּקְרֵי עַמִּי אֶלָּא עִמִּי בְּשֻׁתָּפִי, מָה אֲנָא בּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ בְּמִלּוּלִי, אַף אַתָּה כֵּן' וְכוּ'
כִּי בְּוַדַּאי הוּא בּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ בְּדִבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִילָּה
כִּי חוֹזֵר וּמְחַדֵּשׁ וּמְתַקֵּן הָעוֹלָמוֹת הַנְּפוּלִין כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ"
כִּי מֵהָאַרְצִיּוּת נִתְעַלִּין הַנִּיצוֹצוֹת, וְנַעֲשֶׂה שָׁלוֹם
שֶׁזֶּהוּ עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל
עַל כֵּן צְרִיכִין לְדַבֵּר רַק דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים, וְלא דְּבָרִים אֲחֵרִים כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַנִּיצוֹצוֹת הַנַּ"ל, לְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָמוֹת
כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה עַל יְדֵי הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ"
וְעַל יְדֵי הַשְּׁבִירָה נָפְלוּ נִיצוֹצוֹת בְּכָל הַדְּבָרִים
בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּבְמַלְבּוּשׁ, וּבְכָל הַתַּעֲנוּגִים שֶׁבָּעוֹלָם
כִּי הַתַּעֲנוּג שֶׁיֵּשׁ בְּהַדָּבָר שֶׁאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה
הוּא מֵהַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם
וְהַנִצּוֹצוֹת הֵם אוֹתִיּוֹת כַּנַּ"ל
וְקדֶם שֶׁמּוֹצִיאָם אֶל הַדִּבּוּר, הֵם בִּבְחִינַת דָּם, שֶׁהוּא בְּחִינַת נֶפֶשׁ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְּנַפְשׁוֹ הוּא"
וּכְשֶׁמּוֹצִיאָם עַל יְדֵי הַדִּבּוּר, זֶהוּ בְּחִינַת: "נַפְשִׁי יָצְאָה בְּדַבְּרוֹ"
וְאָז מַעְלָה הַנִּיצוֹצוֹת וּמְחַבְּרָם יַחַד וְעוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם
וְזֶהוּ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה
שֶׁעַל יְדֵי הַדָּמִים שֶׁלּא עָבַד בָּהֶם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
מִזֶּה בָּא נִצָּחוֹן וּמַחֲלקֶת
כִּי עִקַּר הַנִּצָּחוֹן וְהַמַּחֲלקֶת, הוּא מִבְּחִינַת הַנִּיצוֹצוֹת הַנְּפוּלִין הַנַּ"ל
קדֶם שֶׁמְּחַבְּרָם וּמְתַקְּנָם, שֶׁאָז הֵם בִּבְחִינַת מַחֲלוֹקֶת כַּנַּ"ל
וַאֲזַי הֵם בִּבְחִינַת דָּמִים כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן צָרִיך לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּכָל הַטִּפֵּי דָּם שֶׁנִּמְצָאִים בּוֹ
דְּהַיְנוּ שֶׁיְּדַבֵּר הַרְבֵּה בְּתוֹרָה וּתְפִילָּה, עַד שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מִכָּל הַדָּמִים דִּבּוּרִים שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִילָּה
כִּי הַדִּבּוּר הוּא מֵהַנֶּפֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת דָּמִים כַּנַּ"ל
וַאֲזַי מְבַטֵּל כָּל הַנִּצָּחוֹן וְהַמַּחֲלקֶת הַנִּמְשָׁך מֵהַנִּיצוֹצוֹת הַנְּפוּלִין הַנַּ"ל
שֶׁהֵם הֵם בְּחִינַת הַדָּמִים שֶׁעֲדַיִן לא עָבַד בָּהֶם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל
וּבְחִינָה זאת שֶׁל בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת, נַעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ
עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם: "וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים"
כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַנִּיצוֹצוֹת, הוּא בִּבְחִינַת רַגְלִין
כִּי תּוֹרָה וּתְפִילָּה הֵם בְּחִינַת עֲמִידָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רַגְלִין
'תּוֹרָה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאַתָּה פּה עֲמד עִמָּדִי"
"וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר"
"וַיַעֲמד פִּינְחָס וַיְּפַלֵּל" .
"צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּך", 'צֶדֶק', הוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִילָּה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן"
עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקְּנִין הָרַגְלִין, בִּבְחִינַת: "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּך"
וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִבְחִינַת: "וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא" וְכוּ'
[וְזֶה בְּחִינַת שׁוּתָא דִּינוּקָא וְכוּ' עַיֵּן לְעֵיל, זֶה אֵינִי מֵבִין כְּלָל]
כִּי קדֶם הַתִּקּוּן, דְּהַיְנוּ קדֶם שֶׁמּוֹצִיא הַנִּיצוֹצוֹת אֶל הַדִּבּוּר דִּקְדֻשָּׁה
אֲזַי הֵם בִּבְחִינַת: "צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ"
שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם הָרַגְלִין
וְאַחַר כָּך כְּשֶׁמּוֹצִיאָם אֶל הַדִּבּוּר, וּבוֹנֶה מֵהֶם דִּבּוּר דִּקְדֻשָּׁה
זֶהוּ בְּחִינַת: "וַיִּבֶן אֶת הַצֵּלָע"
שֶׁמְּתַקֵּן בְּחִינַת צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ
'לֵוִי הִטִּיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאִטְלַע', זֶה בְּחִינַת 'צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ'
כִּי מֵחֲמַת שֶׁפָּגַם בְּהַדִּבּוּר, עַל כֵּן אִטְלַע
כִּי נִשְׁאַר בִּבְחִינַת 'צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ' שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל
וּצְרִיכִין לְדַבֵּר בְּתוֹרָה וּתְפִילָּה, עַד שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף בָּטֵל וָאָפֶס
וְזֶהוּ בְּחִינַת: "וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד", שֶׁיְּהֵא הַגּוּף אֶחָד עִם הַדִּבּוּר
"וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה" כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁהִיא בְּחִינַת הַצֵּלָע הַנַּ"ל, בְּחִינַת: 'וַיִּבֶן אֶת הַצֵּלָע' שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר: 'וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד'
דְּהַיְנוּ, שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַגּוּף לְגַמְרֵי כְּאַיִן וּכְאֶפֶס עַל יְדֵי דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִילָּה
וְלָבוֹא לָזֶה, לְבַטֵּל הַגּוּף לְגַמְרֵי הוּא עַל יְדֵי יִרְאָה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל: 'גּוּף קָשֶׁה פַּחַד שׁוֹבְרוֹ'
וּפַחַד הוּא בְּחִינַת: "פַּחַד יִצְחָק" דְּהַיְנוּ יִרְאָה
וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק יְבָרְכֵנוּ אֱלהִים, זֶה בְּחִינַת שָׁלוֹם
כִּי 'לא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה אֶלָּא הַשָּׁלוֹם'
וְיִירְאוּ אתוֹ, הַיְנוּ יִרְאָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל הַגּוּף לְגַמְרֵי, עַל יְדֵי דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִילָּה כַּנַּ"ל
כָּל אַפְסֵי אָרֶץ, הַיְנוּ שֶׁכָּל הָאַרְצִיּוּת נַעֲשִׂים אֶפֶס וָאַיִן, כִּי נִתְבַּטְּלִים לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל
אֲזַי זוֹכִין לִבְרָכָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם, בְּחִינַת 'יְבָרְכֵנוּ אֱלהִים' וְכַנַּ"ל
וּבְתוֹרָה וּתְפִילָּה יֵשׁ שְׁנֵי גְּוָנִים מַחֲשָׁבָה וּצְעָקָה וְכוּ'
[גַּם זֶה לא הֵבַנְתִּי כְּלָל]
שיחות הר"ן - אות ג
...- אות ג הפליג מאד בגדלת הבורא יתברך שמו ואי אפשר לבאר זאת בכתב ואמר: כי לגדלת הבורא יתברך אין שעור כי נעשים דברים נוראים בעולם, נפלאים ונוראים מאד ואין יודעים כלל הינו שעדין אין יודעים שום ידיעה כלל כלל לא וגם מה שמובא כי תכלית הידיעה אשר לא נדע הינו גם כן אצל כל ידיעה וידיעה הינו שאפילו כשמגיעין להתכלית של הידיעה דהינו לא נדע אף על פי כן עדין אין זה התכלית כי זה התכלית הוא רק באותה הידיעה אבל בהידיעה הגבוה ממנה עדין לא התחיל בה כלל וכן למעלה מעלה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכח - כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מִסְתַּכֵּל בַּנְּשָׁמָה
...ח"א - תורה רכח - כשהקדוש ברוך הוא מסתכל בנשמה דע שכשהקדוש ברוך הוא מסתכל בנשמה שתוכל להחזיר בני אדם בתשובה ולעשות גרים אזי הוא יתברך בעצמו כביכול מבקש ורואה שיהיה מחלקת עליו כי 'אין מקבלין גרים לימות המשיח ולא בימי שלמה' 'משום שלחן מלכים' כי אז אינן מתגירין מאהבה רק מחמת שרואין גדלת ישראל ועקר הגרים הוא כשמתגירין בעת שישראל סחופים בעני ודחק כמו שכתוב: "מי גר אתך בעניותך" וכו' ועל כן בהכרח שיהיה מחלקת על מי שמחזיר בני אדם למוטב ומגיר גרים כדי שלא...
ספר המידות - גאוה
...משכב זכר גם בא לידי כעס, גם לפעמים אין אשה מתעברת מחמת שהיא מקשטת והיא בעלת גאוה. ג. על ידי גאוה בא רעב לעולם. ד. על ידי גאוה בא לשכרות והוא הדין להפך. ה. על ידי גאוה בא לפחד. ו. סגלה לבטל גאוה, לתן צדקה. ז. מי שנוהג רבנות בעל כרחם בגאוה, הקדוש ברוך הוא מעורר עליו שונאים. ח. מי שלבו רם עליו, ידע שהשעה מצלחת עליו. ט. מי שמושיע לעניים, יש בו כח בהסתכלות על בעלי גאוה להשפיל אותם. י. מי שהולך בשוק ונופל, בידוע שהוא גדלן. יא. סגלה לבטל גאוה, שישתתף בצ...
שיחות הר"ן - אות קכו
...מפרסם שאמרו שבשנה זו יבוא ודעתו לא היתה נוטה לזה ואמר אז שקדם שיבוא משיח לא אחד יהיה שיצעק על אמונה כי כמה צדיקים שיהיו אז יהיו צועקים בקול גדול על אמונה כמוני היום עד שיהיה נחר גרונם, ולא יועיל ומה שכתוב: "כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה שיאמרו לפני הצדיקים קדוש הוא כפשוטו כי בודאי הצדיקים שישארו אז ויתחזקו וישארו באמונתם הקדושה יהיו ראויים לומר לפניהם אפילו יותר מזה מאחר שישארו קימים באמונה ולא יניחו עצמם...
שיחות הר"ן - אות נט
שיחות הר"ן - אות נט מסגל יותר לבנים להיות רחוק מהם לבלי להיות דבוק בהם לשעשע בהם בכל פעם רק לבלי להסתכל עליהם כלל...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קז - מֵעִנְיַן מִאוּס וְהַרְחָקַת הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קז - מענין מאוס והרחקת התאוה הכללית פעם אחד דבר מענין מאוס והרחקת התאוה הכללית, שהיא תאוות ניאוף ענה ואמר הנה אכילה, על כל פנים נתוסף להאדם כח וחיות על ידי זה אבל זאת התאוה הלא אדרבא, היא מפסדת ומזקת החיות מאד ומתשת כחו של אדם מאד בודאי אין צריכין אותה כלל כי אם בשביל קיום המין לבד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצג - הַמַּחֲשָׁבָה יֵשׁ לָהּ תּקֶף גָּדוֹל
...ח"א - תורה קצג - המחשבה יש לה תקף גדול דע שהמחשבה יש לה תקף גדול ואם יחזק ויגבר מחשבתו על איזה דבר שבעולם יוכל לפעל שיהיה כך ואפילו אם יחזק מחשבתו מאד שיהיה לו ממון, בודאי יהיה לו וכן בכל דבר רק שהמחשבה תהיה בביטול כל ההרגשות והמחשבה תקיפה כל כך עד שאפשר למסר נפשו במחשבתו ממש דהינו שירגיש צער המיתה ממש על ידי שיקבל על עצמו בדעתו שהוא מרצה למסר נפשו על קדוש השם באיזה מיתה שתהיה ואפשר לחזק ולגבר המחשבה כל כך עד שבשעה שמקבל במחשבתו שהוא מרצה למסר נפשו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עח - בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַפְּשִׁיטוּת שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
...מוהר"ן ח"ב - תורה עח - בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת הינו כי לפעמים הצדיק האמת הוא איש פשוט ממש [שקורין פראסטיק] שמתנהג עצמו בדרכי הפשיטות ואינו מגלה שום תורה ועוסק בשיחת חלין וכיוצא והוא אז בחינת איש פשוט ממש דע, כי עקר החיים היא התורה, כמו שכתוב: "כי הוא חייך וארך ימיך" 'וכל הפורש מן התורה כפורש מן החיים' ועל כן לכאורה, הדבר תמוה ונפלא איך אפשר לפרש עצמו מן התורה אפילו שעה קלה ובאמת זהו מן הנמנע ובלתי אפשר...
ספר המידות - נהנה מאחרים
...חלק א' א. מה שהצדיק מקבל ממון מהרשע, אף על פי שזה הממון הוא ספק גזל, אף על פי כן מתר לקבל ממנו, כדי שלא יקבל הרשע לעצמו איזהו תלמיד חכם רשע, ויאמר עליו שהוא צדיק, ויתן לו הממון, ויחלק על הצדיק האמת. ב. משרבו מקבלי מתנות, נתמעטו הימים ונתקצרו השנים. ג. אדם שקבלת הנאה ממנו פעם אחד, אל תבזהו. ד. מי שמכביד עלו על בני ישראל, לסוף שנצרך לאחרים. ה. מי שעושה טובות לבני אדם, מתר לו להנות מהם וצריכים לשרתו. ו. על ידי הנאה שאתה מקבל מחברך, על ידי זה אתה סובל...
חיי מוהר"ן - קסז - נסיעתו ללמברג
...בחפזון גדול ורדפתי ורצתי אחריו עד קראסנע אז ענה ואמר לי [אנו נתראה ונתראה ונתראה] וכפל הדבר כמה פעמים ואמר אם אתה רוצה להיות איש כשר מה אתה דואג כל העולם יגעים וטורחים בשבילך זה נוסע לברעסלא, וזה לכאן וזה לכאן הכל בשבילך. ואחר כך ביום בבקר נסע פתאום מקראסנע ורדפתי אחריו עד שזכינו להשיגו אצל הגשר וכו' ונהנה קצת ואמר אז על ענין הנסיעה שלו מענין המשכן שכל אחד מהצדיקים בונים וכו' כמו שמובא בלקוטי א' בסימן רפ"ב בהתורה אזמרה לאל קי בעודי אות קסח כשהיה...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0625 שניות - עכשיו 08_04_2020 השעה 13:52:40 - wesi2