יז - וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם ✔ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יז - ויהי הם מריקים שקיהם ✔ ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור ...

> איך ללמוד ליקוטי מוהר"ן
> חשיבות הספר ליקוטי מוהר"ן

ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו

💎	ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎	ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎	סיפורי מעשיות
💎	שבחי הר"ן
💎	שיחות הר"ן
💎	חיי מוהר"ן
💎	ספר המידות

נושאים בתורת ברסלב

כל ספרי רבי נחמן מברסלב
💎 ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎 ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎 סיפורי מעשיות
💎 ספר המידות
💎 שבחי הר"ן
💎 שיחות הר"ן
💎 חיי מוהר"ן

באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.

🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יז - וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם

ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו, ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם וייראו. ויאמר להם יעקב אביהם אתי שכלתם, יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה (בראשית מ"ב) א. כי יראה ואהבה אי אפשר לקבל כי אם על ידי צדיקי הדור כי הצדיק הדור הוא המגלה היראה והאהבה כי הצדיק מבקש ומחפש תמיד לגלות הרצונות של השם יתברך כי יש בכל דבר רצון השם יתברך הן בכלל הבריאה דהינו מה שהשם יתברך רצה לברא את העולם בכלל וכן בפרטי הבריאה בכל דבר ודבר בפרט, יש רצון השם יתברך דהינו שהשם יתברך רצה שזה הדבר יהיה כך בתמונה הזאת ובכח הזה ובטבע הזאת ודבר אחר יש לו תמונה אחרת וכח אחר וטבע והנהגה אחרת והצדיק מחפש ומבקש תמיד אחר אלו הרצונות להשיג ולידע רצון השם יתברך בכל דבר כגון: מפני מה היה רצון השם יתברך שהארי יהיה לו כח וגבורה כזו ובזו התמונה ובזאת הטבע וההנהגה שיש לארי ולהפך, יתוש קטן הוא חלש כח מאד ויש לו טבע ותמונה והנהגה אחרת וכן בפרטי פרטיות כגון בהאריה בעצמו מפני מה זה האיבר של האריה צורתו כך ויש לו כח וטבע כזאת ואיבר אחר יש לו צורה אחרת וכח וטבע והנהגה אחרת וכן בשאר כל הברואים שבעולם דומם, צומח, חי, מדבר שבכלם יש שנויים רבים לאין מספר בין כל אחד לחברו וכן בכל אחד ואחד בעצמו יש בו שנויים רבים בפרטי פרטיות בין כל איבר ואיבר וכיוצא בזה בעשבים ואילנות ושאר פרטי הבריאה שבכלם יש שנויים רבים מאד בתמונותיהם ובכחותיהם והנהגותיהם והכל היה מחמת רצון הבורא יתברך שמו שרצה שזה יהיה כך וזה כך והצדיק מחפש תמיד אחר אלו הרצונות ומשיג ומוצא אותם על ידי ההתפארות שמוצא בישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות כי כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל ישראל כמו שאמרו: 'בראשית בשביל ישראל, שנקרא ראשית' (ויק"ר פל"ו) כי 'ישראל עלה במחשבה תחלה' (ב"ר פ"א) דהינו שהשם יתברך צפה ההתפארות והשעשועים שיקבל מישראל כמו שכתוב (ישעיהו מ"ט) : "ישראל אשר בך אתפאר" ובשביל זה ברא את כל העולם נמצא שכל העולם כלו נברא רק בשביל ההתפארות שיתפאר בישראל וזה היה כלל הבריאה דהינו שכלל הבריאה היה בשביל כלל ההתפארות שיקבל מישראל וכן פרטי הבריאה הוא בשביל פרטי ההתפארות של ישראל כי יש בכל אחד ואחד מישראל התפארות בפרטיות, שהשם יתברך מתפאר עמו בפרטיות ואפילו בפחות שבישראל אפילו פושעי ישראל כל זמן ששם ישראל נקרא עליו כי נקרא פושעי ישראל יש בו התפארות פרטי שהשם יתברך מתפאר עמו בפרטיות וכן בפרטי פרטיות כי יש בכל איבר ואיבר ובכל תנועה ותנועה של ישראל התפארות אחר ויש לפעמים שאיזה פחות שבישראל עושה נענוע עם הפאה שלו והשם יתברך יש לו התפארות גדול גם מזה והצדיק, על ידי שמבקש ומחפש תמיד ומוצא ההתפארות שיש בישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות בכל איבר ותנועה של כל אחד ואחד מישראל כנ"ל על ידי זה יודע ומשיג כל הרצונות של השם יתברך שהיה לו בכל הבריאה בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות כי כל הרצונות של כל הבריאה הכל היה בשביל ההתפארות של ישראל כנ"ל וכל דבר ודבר נברא ברצונו בזה הכח ובזה הטבע והנהגה כפי ההתפארות שיש בכל אחד מישראל נמצא, כשיודע ומוצא ההתפארות שיש בישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות יודע כל הרצונות שיש בכלל הבריאה ובפרטי הבריאה ובפרטי פרטיות [כי ההתפארות שהשם יתברך מתפאר בישראל הוא שרש הבריאה הינו: כלליות ההתפארות של כלליות ישראל מה שהשם יתברך מתפאר עם כלל ישראל זהו שרש כלליות כל הבריאה בכלל וכן פרטיות ההתפארות מה שהשם יתברך מתפאר עם כל אחד מישראל בפרטיות זהו שרש של אותו דבר הפרטי של הבריאה שנברא בשביל זה ההתפארות וכן בפרטי פרטיות שההתפארות שהשם יתברך מקבל בפרטי פרטיות מכל איבר ותנועה של כל אחד מישראל זהו שרש של פרטי פרטיות של הבריאה דהינו של כל איבר ואיבר בפרטי פרטיות של כל נברא ונברא והכלל, כי עקר הבריאה היה בשביל ההתפארות שיתפאר עם ישראל וזה ההתפארות הוא השרש והחיות של כל הבריאה בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות כי כל הרצונות של השם יתברך בבריאת עולמו בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות היה כפי ההתפארות שמקבל מישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות כי כלליות הבריאה נבראת בזאת התמונה ובזה הסדר וההנהגה שיש לכלליות הבריאה כפי כלליות ההתפארות שמקבל מכלל ישראל וכן כל דבר בפרט נברא בזה התמונה ובזה הטבע כפי פרטיות ההתפארות שמקבל מכל אחד מישראל בפרט וכן בפרטי פרטיות כנ"ל ועל כן הצדיק על ידי שמוצא ההתפארות שהשם יתברך מקבל מישראל תמיד בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות על ידי זה הוא יודע טעם כל הרצונות שהיה להשם יתברך בכל הבריאה, בכלל ובפרט וכו' כי כל הרצונות של הבריאה בכלל וכו' היה כפי ההתפארות שיקבל מישראל בכלל וכו' כנ"ל והבן הדברים היטב, כי הם דברים עמקים מאד ומהם תוכל להבין גדלת הבורא יתברך וגדלת ישראל וגדלת הצדיקים אמתיים איך הם מסתכלים בעולם שיודעים בכל עשב ועשב וכן בכל נברא שבעולם טעם תמונתו וכחו והנהגתו בפרטי פרטיות וכנזכר לעיל על כן הארכתי לחזר הדברים, מגדל דקותם ועמקותם] ועל ידי זה שהצדיק מגלה ההתפארות של השם יתברך שמתפאר עם עמו ישראל שעל ידי זה נתגלין כל הרצונות של הבריאה כנ"ל על ידי זה נתגלה היראה והאהבה כי על ידי התגלות ההתפארות נתגלה היראה וכמו שעל ידי התגלות ההתפארות של ישראל שהם מתפארים עמו יתברך על ידי זה נופל יראה כי ההתפארות של ישראל הוא בחינת תפילין שנקראים פאר (ברכות יא) ועל ידם נתגלה יראה כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ו) : 'מנין שהתפילין הם עז לישראל, שנאמר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"' נמצא, שעל ידי התגלות ההתפארות שמתפארין ישראל עמו יתברך על ידי זה נופל יראה כמו כן על ידי התגלות ההתפארות של השם יתברך שמתפאר בישראל שזה בחינת תפילין של השם יתברך כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שם) [מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין וכו' ואיתא שם שהתפילין של השם יתברך כתוב בהם ההתפארות שהוא יתברך מתפאר עם עמו ישראל, כדאיתא שם שתפילין דמארי עלמא כתיב בהו: ומי כעמך ישראל וכו', כי מי גוי גדול וכו'] על ידי ההתפארות הזאת מתגלה היראה של השם יתברך דהינו ליראה מלפניו יתברך ועל ידי זה נתגלה היראה אפילו על שנאני שחק כי באמת מלפני המלך בודאי הכל יראים וחרדים אך אף על פי כן ביום הלדת המלך ביום גנוסיא דמלכא שלובש המלך בגדי התפארות אז נתגלה היראה יותר ויותר כי אף על פי שגם קדם הכל היו יודעים מהמלך עם כל זה מתפעל נפש הרואה יותר ויותר, כידוע [פרוש, כי כל דבר שרואים בעינים מתפעל נפשו מזה יותר מאם היה יודע אותו בידיעה לבד בלי ראיה גמורה בעינים, כמובא בספרים כגון: כשמספרים לאדם גדלת המלך אף על פי שיודע הדברים בברור אף על פי כן אין מתפעל נפשו כל כך להתירא כל כך מהמלך כמו בעת שרואה בעיניו ממש את גדלת המלך כשהוא לבוש בבגדי התפארותו ומנהיג חילותיו וכו' שאז נופל עליו יראה יותר כי הנפש מתפעל יותר על ידי הראיה] ועל כן, על ידי שהצדיק מגלה ההתפארות שמתפאר בישראל שזה בחינת יום הלדת המלך יום גנוסיא דמלכא דהינו שנולד בחינת המלכות כי עקר בחינת המלכות הוא רק על ידי ישראל, שמקבלין מלכותו כי אין מלך בלא עם ואז, ביום הלדת המלכות יום גנוסיא דמלכא דהינו שנתגלה ההתפארות של ישראל אז מתפעל נפש הרואה ונתגלה ונופל יראתו על כלם ואפילו על שנאני שחק וזהו (תהלים ס"ח) : "על ישראל גאותו" כשנגלה גאותו ותפארתו על ישראל אזי: "ועזו בשחקים" 'עז' זה בחינת יראה כנזכר לעיל מנין שהתפילין הם עז וכו' דהינו שנתגלה יראתו אפילו על שנאני שחק כי מתפעל נפש הרואה כנ"ל ועל ידי התגלות ההתפארות שזה בחינת התגלות היראה על ידי זה נתגלה הרצון שזה בחינת אהבה כי כן דרך המלך ביום גנוסיא דמלכא שלובש בגדי התפארות שאז נופל יראה גדולה על כלם והכל חרדים וזוחלים מפניו שאחר כך מגלה המלך רצונו לכל אחד ואחד ומחלק ונותן מתנות לכל אחד ואחד לפי כבודו כפי רצון המלך ואהבתו שיש לו לכל אחד ואחד שזהו בחינת אהבה וכמו שעל ידי התגלות ההתפארות שמגלין הצדיקים שמתפאר השם יתברך עם ישראל על ידי זה הם מגלין הרצונות של השם יתברך שיש בכל דבר ודבר כנ"ל כן ביום גנוסיא דמלכא שאז הוא התגלות ההתפארות אזי הוא התגלות רצונו יתברך כי אחר כך הוא מגלה רצונו לכל אחד ואחד ונותן להם מתנות ומרומם קרנם לכל אחד ואחד כפי רצונו כנ"ל וזה בחינת התגלות האהבה כי מתחלה, בעת התגלות ההתפארות נפל פחדו ויראתו על כלם ואחר כך, כשרואים רצון המלך וקרבתו לכל אחד ואחד על ידי זה מתקרבים אליו ואוהבים אותו [פרוש: כמו שעל ידי ההתפארות שהשם יתברך מתפאר עם ישראל על ידי זה היו כל הרצונות של הבריאה כנ"ל כמו כן על ידי היראה שנעשה מהתגלות ההתפארות הזאת כנ"ל על ידי זה נתגלה אחר כך הרצון שמתרצה המלך אחר כך לכל אחד ואחד ומקרבם ברצונו וכו' כנ"ל שזהו בחינת אהבה כנ"ל נמצא שיראה ואהבה נמשכין על ידי הצדיק שמגלה ההתפארות שעל ידי זה מוצא כל הרצונות שהיה להשם יתברך בכל הבריאה וכו' כנ"ל שעל ידי זה נעשה יראה ואהבה כנ"ל] וזה בחינת (תהלים פ"ט) : "כי תפארת עזמו אתה, וברצונך תרום קרננו" "תפארת עזמו" זה בחינת היראה שנתגלה על ידי התגלות ההתפארות כנ"ל כי עז הוא בחינת יראה כנ"ל ואזי "ברצונך תרום קרננו" כי מגלה רצונו ומרומם קרנם של כל אחד ואחד כנ"ל שעל ידי זה התגלות האהבה כנ"ל נמצא שהצדיק מגלה היראה והאהבה ב. וכשנחשך אצל אחד היראה והאהבה בבחינת (ישעיהו נ) : "אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם" "שמים" זה בחינת אש ומים הינו יראה ואהבה נתלבשים בקדרות ונחשכים ונתכסים בשק דהינו שנחשך אצלו היראה והאהבה זה מחמת שנחשך אצלו אור הצדיק שממנו מקבלין יראה ואהבה כנ"ל כי לפעמים יש שנחשך אצל אחד אור הצדיק ואינו זוכה להבין ולראות אורו הגדול ואף שהוא אצל הצדיק אינו יכול לטעם ולהבין ולראות אורו הגדול של הצדיק שעל ידו יוכל לבוא לתכלית הטוב וכמו שמצינו גבי עפרון שמקום מערת המכפלה שהוא שער גן עדן שדרך שם עולין כל הנשמות ואורו גדול מאד אף על פי כן אצלו היה מקום חשך ואפלה ועל כן מכרו בשמחה רבה לאברהם, כמובא (זהר חיי שרה קכ"ח) וכמו כן כשנחשך אור הצדיק שהוא מאיר בכל העולמות, מכל שכן בעולם הזה ואף על פי כן אצלו אינו מאיר כלל אדרבא הוא חשך אצלו וזה מחמת עכירת המעשים וכסילות השכל שעל ידי מעשים רעים נתחשך שכלו בכסילות דהינו דעות נפסדות וחכמות נכריות כמו שכתוב (ירמיה ד) : "חכמים המה להרע, ולהיטיב לא ידעו" כי על ידי מעשיהם הרעים אינם יכולים להשתמש כלל בשכלם להיטיב כי אם להרע ועל ידי כסילות השכל על ידי זה אינו יכול לראות ולהבין אור הצדיק ג. והתקון לזה להכניע ולבטל כסילות השכל הוא על ידי בחינת מזבח כי עקר יניקת הכסילות דהינו הקליפות הוא רק מבחינת מזבח (עין זוהר תרומה קל"ט) הינו בחינת אכילה כי 'שלחנו של אדם מכפר כמזבח' (ברכות נ"ה) ומשם עקר יניקתם ועל כן אפילו אחר אכילת איש הכשר בהכרח שיהיה לו בלבול הדעת קצת אחר האכילה וזה מחמת שיניקת הכסילות הוא משם. אך צריך שלא לתן חיות להקליפות כי אם כדי חיונו בצמצום ולא יותר ואז כשהמזבח כתקונו הינו שהאכילה בכשרות כראוי אזי נכנעים הקליפות הינו הכסילות כי אינו נותן להם כח וחיות כי אם כדי חיונו בצמצום שזה מכרח לתן להם, כידוע אבל אינו נותן להם שום כח וחיות יותר מכדי חיותם ועל כן על ידי אכילה בכשרות נכנע הכסילות ונתרומם השכל כמו שמצינו בגמרא (בבא קמא עב, ) בבעיא דבעא רבא מרב נחמן וכו', לצפרא אמר לה וכו', והאי דלא אמרי לך באורתא דלא אכלי בשרא דתורא וכו' נמצא שעל ידי שלא אכל לא היתה דעתו צלולה כי על ידי האכילה נכנע הכסילות ונתגדל השכל אבל כשאוכל כזולל וסובא שזה בחינת פגם המזבח אזי יונקים הקליפות דהינו הכסילות יותר מהראוי ואזי מתגבר הכסילות על השכל אבל על ידי אכילה כראוי נכנעין כנ"ל וזה בחינת (זבחים נ"ג:) : 'מזבח בחלקו של טורף' זה בחינת (תהלים קי"א) : "טרף נתן ליראיו" בחינת אכילה בכשרות שעל ידי זה מכניעין וטורפין אותן הינו את הקליפות והכסילות אבל על ידי פגם המזבח הינו פגם האכילה על ידי זה נותן כח להכסילות ונעשה מטורף טרוף הדעת שמתגבר על ידי זה כנ"ל ד. ולהשלים פגם המזבח הוא על ידי גרים כי כל העבודה זרה אין להם כח כי אם מפגם המזבח וזהו (מלאכי א) : "בכל מקום מקטר ומגש לשמי" כי אף שהם עובדי עבודה זרה כל כחם הוא בא מפגם חלקי המזבח ועל כן אמר השם יתברך. מקטר ומגש לשמי כי כחם הוא מהניצוץ הקדוש של המזבח דקדשה שנפל לשם ועל ידי הגרים על ידי שכל אחד משליך אמונתו והולך אחר אמונת ישראל על ידי זה מכניע העבודה זרה שנעשה מפגם חלקי המזבח ואזי חוזרין ניצוצי חלקי המזבח למקומם ונשלם המזבח וזה בחינות (במדבר כ"ג) : "לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה" ותרגומו: 'ונכסי עממיא יירת' 'יאכל טרף' זה בחינות שלמות המזבח בחינת 'מזבח בחלקו של טורף' כנ"ל וזה נעשה על ידי 'ונכסי עממיא יירת' הינו על ידי גרים כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא מ"ב נ"ג: קמ"ט ובכמה מקומות) לענין ירשת הגר כל הקודם בנכסי הגר זכה ה. אך איך אפשר לעשות גרים והלא הם רחוקים מאד מקדשת ישראל ומאין בא זאת שיבוא להם על הדעת שיתגירו ? אך דע, שזה נעשה על ידי בחינות (משלי י"ט) "הון יסיף רעים רבים" הינו על ידי צדקה שנותן לתלמיד חכם שהוא כלול מכמה נפשות ישראל כי באמת איך אפשר לעכו"ם לבוא לאמונת ישראל והלא הם רחוקים מאד מישראל ? ואיך אפשר לדבר להם שישמעו ויבואו להאמונה הקדושה ? אך כמו כשאחד רחוק מאד מחברו ואי אפשר לדבר אליו שישמע צריך לכתב לו כתב כן צריך לשלח בחינת כתב להם עד שיוכלו לשמע אף שהם רחוקים כי עקר חוש השמיעה הוא מחמת שאותיות הדבור נחקקים באויר והאוירים מכים זה בזה עד שבא לאזן השומע ועל כן כשהאויר נח וזך וצלול אזי כשמדבר אחד שיכול לדבר אזי נשמע הדבור למרחוק כמו שרואין בחוש אבל כשיש רוח סערה אזי אי אפשר לחברו לשמע כי הרוח מבלבל ומפריד חלקי האוירים ונתפזרים עד שאי אפשר לחברו לשמע אפילו הקול מכל שכן הדבור בעצמו ועל ידי צדקה הוא לוקח נפשות כי לוקח לעצמו רעים ואוהבים כמו שאמר מונבז (בבא בתרא יא). 'אבותי גנזו ממון, ואני גנזתי נפשות' נמצא, שכל מה שנותן צדקה ליותר אנשים על ידי זה הוא קונה לו רעים יותר ועל ידי זאת האהבה שקונה על ידי הצדקה על ידי זה נזדכך האויר וכל מה שנותנים ליותר אנשים צדקה וקונה אהבה עם יותר אנשים על ידי זה נתרבה יותר האויר הנח והזך כי אהבה הוא אתדבקות רוחא ברוחא דהינו רוח האוהב ברוח הנאהב שזה בחינת אויר הנח שרוחם נחים זה מזה כי אין רוח רעה שהוא שנאה שיפריד ביניהם כי השנאה היא בחינת רוח רעה כמו שכתוב (שופטים ט) : "וישם ה' רוח רעה בין אבימלך ובין אנשי שכם", ופרש רש"י: 'שנאה' נמצא ששנאה הוא בחינת רוח רעה בלבול האויר שעל ידי זה אין יכולין לשמע הדבור ולהפך, אהבה ורעות הוא בחינת אויר הנח והזך שעל ידי זה נשמע הדבור למרחוק וזה נעשה על ידי צדקה בחינת "הון יסיף רעים רבים" שעל ידי צדקה הוא לוקח לו רעים ואוהבים שעל ידי זה נעשה בחינת האויר הנח והזך כנ"ל וכל מה שמרבה לתן צדקה ליותר אנשים נתרבה ביותר בחינת האויר הנח והזך כי כשנותן צדקה לאיש אחד נמצא שקונה לו אוהב אחד ואזי נתדבק רוחו ברוחו ונעשה שטח קטן של אויר הנח והזך וכשנותן צדקה לשני אנשים נעשה שטח יותר גדול של אויר הנח והזך וכן כל מה שמרבה לתן ליותר אנשים וקונה לו רעים ואוהבים יותר בבחינת "הון יסיף רעים רבים" נתגדל ונתרבה יותר ויותר השטח של האויר הנח והזך ועל כן, העיקר ליתן צדקה לצדיקים אמתיים ולעניים הגונים שכלולים מכמה נפשות ישראל כי בזה הוא מגדיל מאד השטח של האויר הנח והזך כנ"ל כי בצדקה שנותן להם לבד הוא קונה לו רעים רבים מאד כי הם כלולים מהרבה נפשות שעל ידי זה מתרבה ביותר בחינת האויר הנח והזך כנ"ל ואזי כשהאויר נח וזך אזי כשמדבר זה שיכול לדבר, דבור הישראלי הינו דבור הקדוש אזי זה הדבור נכתב ונחקק בהאויר בבחינת (תהלים מ"ה) : "לשוני עט סופר מהיר" ואזי הולך הדבור ונשמע למרחוק בבחינת (אסתר ט) : "ושמעו הולך בכל המדינות" כי מחמת שהאויר נח וזך יכולים לשמע למרחוק ואזי זה הדבור נכתב בספריהם של העכו"ם מדינה ומדינה ככתבה ואזי מוצאים העכו"ם בספריהם הפך אמונתם כמו שמצינו כמה גרים שנתגירו מחמת זה מחמת שמצאו בספריהם הפך אמונתם ומאין בא זאת שימצאו עתה מה שהוא מתנגד לאמונתם ? אך זה בא על ידי הדבור של הצדיק שנחקק ונכתב בהאויר בבחינת "לשוני עט סופר מהיר" והאויר היה זך ונח על ידי בחינת "הון יסיף רעים רבים" עד שהלך הדבור בבחינת "ושמעו הולך בכל המדינות" ונחקק ונכתב שם בספריהם ועל ידי בחינה זאת מצאו בספריהם הפך אמונתם ועל ידי זה נתגירו כמו שמספרין מכמה גרים שנתגירו על ידי זה על ידי שמצאו בספריהם הפך אמונתם וכל זה נמשך מבחינה הנ"ל כנ"ל וזה בחינת (אסתר ו) : "וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי" 'מרדכי' הוא בחינות הכפירה בעבודה זרה כמו שכתוב: "איש יהודי" כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה י"ג). כל הכופר בעכו"ם נקרא יהודי הינו שהדבורים שהגיד מרדכי שהם דבורים של כפירת עכו"ם הם נכתבים בהאויר עד שנמצא כתוב בספריהם כנ"ל וזהו : "וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי" שהדבורים אשר הגיד מרדכי שהם דבורי אמונה של הצדיק האמת נמצא כתוב בספריהם כי הדבור של הצדיק הלך למרחוק עד שנכתב ונחקק שם בספריהם שעל ידי זה נמצא בספריהם הפך אמונתם כי נמצא בספריהם הדבורים קדושים אשר הגיד מרדכי, שהוא בחינת הצדיק כנ"ל וזהו : "וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי" כנ"ל ואזי כשבאים אלו העכו"ם ומוצאים שם הפך אמונתם מזה נעשים גרים בבחינת (אסתר ח) : "ורבים מעמי הארץ מתיהדים" ו. אך מאין בא שאלו דיקא ימצאו בספריהם הפך אמונתם ויחזרו ויכירו אמונת ישראל והאחרים אינם מוצאים כלל ונשארים באמונתם אך דע, שזה מחמת בחינת הטוב הכבוש תחת ידם הינו בחינת חלקי נשמות ישראל הכבוש אצלם כי כל הטוב הוא רק בחינת נשמות ישראל הינו כשמתגברים העכו"ם ואינם מניחים לישראל לעשות מצוות כמו שהיה נמצא שגזרו שלא ימולו את בניהם ושיחללו את השבת (עין ראש השנה י"ט) נמצא, שהטוב שהיו ישראל צריכין לעשות הוא כבוש תחת ידם וכן כשמונעין את ישראל מעבודת השם יתברך על ידי גרמא שגורמין על ידי המסים וארנוניות שמטילין עליהם וכן על ידי שמונעין טובות מישראל שעל ידי כל זה נכבש הטוב תחת ידם דהינו חלקי נשמות ישראל ובתחלה זה הטוב הכבוש אצלם זוכר שבא ממקום קדוש ועליון מאד אך אחר כך הם מתגברין על זה הטוב וכובשים אותו תחת ידם עד שנתפס ונקשר אצלם עד שהטוב בעצמו שוכח מעלתו ועל ידי הדבור הישראלי שיוצא ונכתב בספריהם כנ"ל אזי זה הטוב הכבוש שם מוצא אותו בספריהם דהינו שמוצא שם הפך אמונתם ואזי נזכר זה הטוב את מעלתו איך שבא ממקום עליון מאד דהינו שהוא חלקי נשמות ישראל שכל העולמות נבראו בשבילם ו"המה היוצרים ישבי נטעים עם המלך במלאכתו" (דברי הימים א', ד) 'כי הקדוש ברוך הוא נמלך עם נשמות ישראל לברא את העולם' (בראשית פ"ח, מדרש רות פ"ב) ואזי מתחיל זה הטוב להצטער ולהתגעגע על אשר נפל ממקום גבוה כזה ועתה היא כבושה בידם ויבוא, חס ושלום, לכליון והפסד ורוצה להמשיך ולחזר למקומו ומחמת שכבר נקשר ונתפס מאד הטוב אצלם בקשרי קשרים על כן כשמתחיל הטוב לחזר אזי מושך ותולש עמו עוד מהרע שלהם וזה הוא בחינת הגרים שבאים להתגיר שהם בחינת הרע שנתלש מהם עם הטוב על ידי שחזר הטוב למקומו כי אי אפשר להטוב לחזר בעצמו מחמת גדל ההתקשרות שנתקשר ונתהדק שם מאד ובהכרח שיתלש עמו מהרע וזה הוא בחינת הגרים וזה בחינת (ישעיהו מ"ד) : "זה יכתב ידו לה'" פרש רש"י: 'אלו בעלי תשובה' הינו בחינת הטוב ששב וחוזר למקומו וזה נעשה על ידי בחינת כתב כנ"ל בחינת "וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי" כנ"ל "ובשם ישראל יכונה" (שם) אלו הגרים כי על ידי ששב וחוזר הטוב על ידי זה נעשה גרים כנ"ל וזהו : "בכתב ישראל לא יכתבו, ואל אדמת ישראל לא יבאו" (יחזקאל י"ג) הינו כשאין בחינת כתב ישראל שעל ידו נעשין גרים כנ"ל על ידי זה: "ואל אדמת ישראל לא יבאו" הינו שאין זוכים לשלמות המזבח שנקרא 'מזבח אדמה' (שמות כ', ועין בראשית רבה פרשה י"ד) ששלמותו על ידי גרים כנ"ל וזהו : "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל" (דברי הימים א' כ"ח) כי שלמות השכל הוא על ידי כתב כנ"ל כי על ידי כתב הנ"ל בחינת "וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי" כנ"ל על ידי זה נעשין גרים ועל ידי גרים נשלם המזבח ועל ידי שלמות המזבח נשלם השכל כנ"ל נמצא שעל ידי בחינת הכתב הנ"ל נשלם השכל וזהו : "לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמך" זה בחינת תשובה שחוזר הטוב למקומו כנ"ל כי שדי הוא בחינת תשובה ששב בתשובה על פגם עבודה זרה כי שדי הוא בחינת שיש די באלקותי לכל בריה (כמובא בפירש"י לך לך י"ז:) ואין צריך לשום עבודה אחרת "להפנות אליך כל רשעי ארץ" זה בחינת הגרים "יכירו וידעו כל יושבי תבל" זה בחינת שלמות הדעת שנעשה על ידי זה כנ"ל וזה: "והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך" (איוב כ"ב) שעל ידי בחינת כסף תועפות הינו בחינת "הון יסיף רעים רבים" שעל ידי זה נעשה אויר מעופף שנזדכך האויר כנ"ל על ידי זה נעשה בחינות שדי הינו תשובה וגרים כי שדי הוא בחינת תשובה כנ"ל ז. ודע שלפעמים כשהרע רואה שהטוב משתוקק וממשיך עצמו ורוצה לחזר למקומו אזי הם מתגברים על הטוב ביותר ומביאים אותו לתוך העלמה יתרה דהינו שמביאים אותו לתוך פנימיות מחשבתם דהינו שמתחילים לחשב מחשבות על זה הטוב ועל ידי זה מכניסים את הטוב בתוך העלם והסתר יותר בפנימיות מחשבתם ואזי יוצא הטוב על ידי הולדה שמולידים כי הטוב הוא גנוז ונעלם בפנימיות מחשבתם ומחם כנ"ל ומשם ההולדה ועל כן יוצא הטוב בזרע הילודים ואזי אין כח בהרע של הילודים להתגבר על הטוב שבתוכם ואזי יוצא הטוב על ידי הילודים ונעשו גרים וזה בחינת (תהלים פ"ז) : "ה' יספר בכתוב עמים, זה ילד שם סלה" "בכתוב" זה בחינות הטוב שיוצא על ידי בחינת הכתב כנ"ל וזהו : "זה ילד שם סלה" שנתלבש הטוב, בהילודים ויוצא על ידם כנ"ל וזה שפרש רש"י: "זה ילד שם" שהם ישראל שנטמעו בעכו"ם הינו בחינת הטוב הכבוש אצלם שהוא בחינת חלקי נשמות ישראל כנ"ל וזה בחינת: "לא ישכב עד יאכל טרף" זה בחינת שלמות המזבח כנ"ל "ודם חללים ישתה" ותרגומו: 'ונכסי עממיא יירת' הינו בחינת גרים הנ"ל וזה: 'ונכסי עממיא' הינו בחינת הטוב שנתכסה אצל העכו"ם שהביאו אותו בהעלם והסתר בפנימיות מחשבתם כנ"ל שיוצא על ידי זרע הילודים ונעשין גרים ועל ידי זה נשלם המזבח כנ"ל ח. וזה פרוש: רב ספרא משתעי: זמנא חדא הוה קאזלינא בספינתא, וחזינן ההוא כורא דאפיק רישא ממיא, ואית לה קרני, וחקיק עליהו: אנא בריה קלה שבים והוינא שין פרסה, ואזלינא לפמא דלויתן. אמר רב אשי: ההוא עזא דימא הוי, דבחישא, ואית לה קרני (בבא בתרא ע"ד) רשב"ם: בריה קלה מבריות קטנות שבים: לפמה דלויתן שיאכלני היום: עזא דימא שכל מה שיש ביבשה יש בים, חוץ מן החלדה, בשחיטת חלין: דבחישא חופרת בים בקרניה לבקש אחר מזונותיה חזינא האי כורא דאפיק רישא ממיא וכו' זה בחינת הטוב שהם חלקי נשמות ישראל עם הגרים הנ"ל כי דגים, אסיפתן היא מטהרתן (עין חלין כ"ז:) זה בחינת חלקי הנשמות בחינת (איוב ל"ד) : "רוחו ונשמתו אליו יאסף" ובחינת גרים בבחינת (תהלים מ"ז) : "נדיבי עמים נאספו" ועל שם זה החכמים נקראים "בעלי אספות" (קהלת י"ב), שהם מאספים הטוב עם הגרים אפיק רישה ממיא הינו שמוציא את השכל משטיפת המים הזידונים שהוא הכסילות השוטף על השכל, כנ"ל והוי לה קרני, וחקיק עליהו: אנא בריה קלה שבים, והוינא שין פרסי, ואזלינא לפמא דלויתן זה בחינת צדקה שהוא בחינת "הון יסיף רעים" הנ"ל שהוא עקר הקרן הקימת לעולם הבא כמאמר מונבז (בבא בתרא י"א) : 'אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה' וחקיק עליהו הינו על ידי הצדקה נעשה חקיקה בחינת הכתב הנ"ל כנ"ל בבחינת "ושמעו הולך בכל המדינות" להטוב הכבוש בין העכו"ם ומעוררו בתשובה לשוב לשרשו כי הטוב זוכר את עצמו אנא בריה קלה שבים הינו, שאני למעלה מכל העולמות ים הינו המ"ם הוא ארבע עולמות יוד הוא בחינת החכמה שמתפשט בכל העולמות כמו שכתוב (תהלים ק"ד) : "כלם בחכמה עשית" וזהו בריה קלה שבים הינו שכמו שהדבר הקל הוא צף למעלה כן הנשמה שהוא הטוב הוא למעלה מכל העולמות והוינא שין פרסה דהינו שהנשמה נזכרת שהיתה בבחינת 'ישראל עלה במחשבה תחלה' והקדוש ברוך הוא נמלך בה בבריאת העולם בבחינת "המה היוצרים ישבי נטעים עם המלך במלאכתו" שנמלך בנשמותיהן של ישראל בשעת בריאת העולם דהינו שהיא נזכרת שהיתה במעלה גדולה כזו כנ"ל ועתה היא הולכת לכליון והפסד, חס ושלום שין זה בחינת המחשבה שנחלקת לשלש ראשים. מחשבות שכליות, מחשבות מדותיות, מחשבה מעשיות פרסה בחינת רגל הינו עצה כמו (שמות י"א) : "וכל העם אשר ברגליך" הנמשכים אחר עצתך הינו שהנשמה נזכרת שהיתה תחלה במחשבה ובה נמלך ונתיעץ בבריאת עולמו והשתא אזלינא לפמא דלויתן הינו לכליון והפסד, חס ושלום ועל ידי זה מרחמת על עצמה ונתעוררת לשוב לשרשה כנ"ל ונעשין בעלי תשובה וגרים כנ"ל אמר רב אשי: האי עזא דימא דבחישא ואית לה קרני עזא זה בחינת עז, הינו יראה בחינת "כי תפארת עזמו אתה" הנ"ל דבחישא הינו בחינת הצדיק שמחפש תמיד אחר ההתפארות שבכל אחד מישראל כנ"ל ואית לה קרנא הינו בחינת "וברצונך תרום קרננו" הינו האהבה שנתגלה על ידי הצדיק כנ"ל כי על ידי כל בחינות הנ"ל נתגלה אור הצדיק שעל ידי זה זוכין ליראה ואהבה כנ"ל ט. וזה: "ויהי הם מריקים שקיהם" הינו בחינת "לבשו שמים קדרות ושק וכו'" 'שמים' הינו יראה ואהבה כנ"ל וכשהם מריקים את השק והחשך מן היראה והאהבה והנה איש צרור כספו בשקו זה בחינת הצדיק בחינת (משלי ז) : "צרור הכסף לקח בידו" שהם הצדיקים, כמו שפרש רש"י שם בשקו, הינו שאור הצדיק נתחשך ונתלבש ונתכסה בקדרות ושק הינו שמרגישים שהשק והחשך שהיה על היראה והאהבה זה מחמת שק וחשך שנחשך להם אור הצדיק כנ"ל ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם הינו שראו והכירו שצרורות כספיהם תלוי בהחמר והצורה שנקרא המה ואביהם זה החמר, שהם כלי המעשה ואביהם הוא השכל שנקרא אב בחינת אב בחכמה (מגילה י"ג:) הינו כנ"ל שהתגלות אור הצדיק שיזכו להכירו ולהבין ולטעם ולראות אורו הגדול הוא תלוי בשלמות המעשים ובזכות השכל ויאמר להם יעקב אביהם הינו תוכחות השכל שמוכיח את החמרים שהם כלי המעשה שהוא תולה הסרחון, בכלי המעשה וזה: אתי שכלתם שעל ידי המעשים העכורים גורמים כליון והפסד להשכל יוסף איננו זה בחינת "הון יסיף רעים רבים" הנ"ל ושמעון איננו זה בחינת "ושמעו הולך בכל המדינות" הנעשה על ידי בחינת "הון יסיף" כנ"ל ואת בנימן תקחו זה בחינת מזבח בחלקו של טורף שהוא בנימין שעקר שלמות השכל תלוי בזה כנ"ל דהינו שהשכל מוכיח ואומר שעקר החסרון שנתעכר המח הוא תלוי רק בכלי המעשה דהינו צדקה שהיא תלוי במעשה בחינת (ישעיהו ל"ב) : "והיה מעשה הצדקה" שעל ידה נשלם השכל כנ"ל כי כשנותנין צדקה על ידי זה נעשין גרים כנ"ל ועל ידי זה נשלם המזבח שהוא בחינת שלחנו של אדם דהינו שזוכין לאכל בקדשה ואזי נשלם השכל ואזי זוכין לראות אור הצדיק ועל ידי זה מקבלין ממנו יראה ואהבה כנ"ל

וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ, וַיִּרְאוּ אֶת צְררוֹת כַּסְפֵּיהֶם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם וַיִּירָאוּ. וַיּאמֶר לָהֶם יַעֲקב אֲבִיהֶם אתִי שִׁכַּלְתֶּם, יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה
א. כִּי יִרְאָה וְאַהֲבָה
אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל
כִּי אִם עַל יְדֵי צַדִּיקֵי הַדּוֹר
כִּי הַצַּדִּיק הַדּוֹר
הוּא הַמְגַלֶּה הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה
כִּי הַצַּדִּיק מְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ תָּמִיד
לְגַלּוֹת הָרְצוֹנוֹת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כִּי יֵשׁ בְּכָל דָּבָר רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
הֵן בִּכְלַל הַבְּרִיאָה
דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָצָה לִבְרא אֶת הָעוֹלָם בִּכְלָל
וְכֵן בִּפְרָטֵי הַבְּרִיאָה
בְּכָל דָּבָר וְדָבָר בִּפְרָט, יֵשׁ רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
דְּהַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָצָה שֶׁזֶּה הַדָּבָר יִהְיֶה כָּךְ
בַּתְּמוּנָה הַזּאת וּבַכּחַ הַזֶּה וּבַטֶּבַע הַזּאת
וְדָבָר אַחֵר יֵשׁ לוֹ תְּמוּנָה אַחֶרֶת וְכחַ אַחֵר וְטֶבַע וְהַנְהָגָה אַחֶרֶת
וְהַצַּדִּיק מְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ תָּמִיד אַחַר אֵלּוּ הָרְצוֹנוֹת
לְהַשִּׂיג וְלֵידַע רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל דָּבָר
כְּגוֹן: מִפְּנֵי מָה הָיָה רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
שֶׁהָאֲרִי יִהְיֶה לוֹ כּחַ וּגְבוּרָה כָּזוֹ
וּבְזוֹ הַתְּמוּנָה
וּבְזאת הַטֶּבַע וְהַהַנְהָגָה שֶׁיֵּשׁ לָאֲרִי
וּלְהֵפֶךְ, יִתּוּשׁ קָטָן הוּא חַלַּשׁ כּחַ מְאד
וְיֵשׁ לוֹ טֶבַע וּתְמוּנָה וְהַנְהָגָה אַחֶרֶת
וְכֵן בִּפְרָטֵי פְרָטִיּוּת
כְּגוֹן בְּהָאַרְיֵה בְּעַצְמוֹ
מִפְּנֵי מָה זֶה הָאֵיבָר שֶׁל הָאַרְיֵה צוּרָתוֹ כָּךְ
וְיֵשׁ לוֹ כּחַ וְטֶבַע כָּזאת
וְאֵיבָר אַחֵר יֵשׁ לוֹ צוּרָה אַחֶרֶת
וְכחַ וָטֶבַע וְהַנְהָגָה אַחֶרֶת
וְכֵן בִּשְׁאָר כָּל הַבְּרוּאִים שֶׁבָּעוֹלָם
דּוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, מְדַבֵּר
שֶׁבְּכֻלָּם יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר בֵּין כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ
וְכֵן בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּעַצְמוֹ
יֶשׁ בּוֹ שִׁנּוּיִים רַבִּים בִּפְרָטֵי פְרָטִיּוּת בֵּין כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר
וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בַּעֲשָׂבִים וְאִילָנוֹת וּשְׁאָר פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה
שֶׁבְּכֻלָּם יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים מְאד
בִּתְמוּנוֹתֵיהֶם וּבְכחוֹתֵיהֶם וְהַנְהָגוֹתֵיהֶם
וְהַכּל הָיָה מֵחֲמַת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ
שֶׁרָצָה שֶׁזֶּה יִהְיֶה כָּךְ וְזֶה כָּךְ
וְהַצַּדִּיק מְחַפֵּשׂ תָּמִיד אַחַר אֵלּוּ הָרְצוֹנוֹת
וּמַשִּׂיג וּמוֹצֵא אוֹתָם
עַל יְדֵי הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁמּוֹצֵא בְּיִשְׂרָאֵל
בִּכְלָל וּבִפְרָט וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת
כִּי כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'בְּרֵאשִׁית בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרָא רֵאשִׁית'
כִּי 'יִשְׂרָאֵל עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה תְּחִלָּה'
דְּהַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צָפָה הַהִתְפָּאֲרוּת וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים שֶׁיְּקַבֵּל מִיִּשְׂרָאֵל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר"
וּבִשְׁבִיל זֶה בָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָם נִמְצָא
שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִבְרָא
רַק בִּשְׁבִיל הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁיִּתְפָּאֵר בְּיִשְׂרָאֵל
וְזֶה הָיָה כְּלַל הַבְּרִיאָה
דְּהַיְנוּ שֶׁכְּלַל הַבְּרִיאָה הָיָה
בִּשְׁבִיל כְּלַל הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁיְּקַבֵּל מִיִּשְׂרָאֵל
וְכֵן פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה הוּא בִּשְׁבִיל פְּרָטֵי הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל
כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל
הִתְפָּאֲרוּת בִּפְרָטִיּוּת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר עִמּוֹ בִּפְרָטִיּוּת
וַאֲפִילּוּ בַּפָּחוּת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל
אֲפִילּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל
כָּל זְמַן שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו
כִּי נִקְרָא פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל
יֵשׁ בּוֹ הִתְפָּאֲרוּת פְּרָטִי
שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר עִמּוֹ בִּפְרָטִיּוּת
וְכֵן בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת
כִּי יֵשׁ בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר וּבְכָל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל הִתְפָּאֲרוּת אַחֵר
וְיֵשׁ לִפְעָמִים שֶׁאֵיזֶה פָּחוּת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה נַעֲנוּעַ עִם הַפֵּאָה שֶׁלּוֹ
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יֵשׁ לוֹ הִתְפָּאֲרוּת גָּדוֹל גַּם מִזֶּה
וְהַצַּדִּיק, עַל יְדֵי שֶׁמְּבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ תָּמִיד
וּמוֹצֵא הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל בִּכְלָל וּבִפְרָט וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת
בְּכָל אֵיבָר וּתְנוּעָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה יוֹדֵעַ וּמַשִּׂיג כָּל הָרְצוֹנוֹת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
שֶׁהָיָה לוֹ בְּכָל הַבְּרִיאָה
בִּכְלָל וּבִפְרָט וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת
כִּי כָל הָרְצוֹנוֹת שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה
הַכּל הָיָה בִּשְׁבִיל הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל
וְכָל דָּבָר וְדָבָר נִבְרָא בִּרְצוֹנוֹ
בְּזֶה הַכּחַ וּבְזֶה הַטֶּבַע וְהַנְהָגָה
כְּפִי הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל
נִמְצָא, כְּשֶׁיּוֹדֵעַ וּמוֹצֵא הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל
בִּכְלָל וּבִפְרָט וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת
יוֹדֵעַ כָּל הָרְצוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל הַבְּרִיאָה וּבִפְרָטֵי הַבְּרִיאָה וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת
[כִּי הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר בְּיִשְׂרָאֵל
הוּא שׁרֶשׁ הַבְּרִיאָה
הַיְנוּ: כְּלָלִיּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל כְּלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל
מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר עִם כְּלַל יִשְׂרָאֵל
זֶהוּ שׁרֶשׁ כְּלָלִיּוּת כָּל הַבְּרִיאָה בִּכְלָל
וְכֵן פְּרָטִיּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת
מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר עִם כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּפְרָטִיּוּת
זֶהוּ שׁרֶשׁ שֶׁל אוֹתוֹ דָּבָר הַפְּרָטִי שֶׁל הַבְּרִיאָה
שֶׁנִּבְרָא בִּשְׁבִיל זֶה הַהִתְפָּאֲרוּת
וְכֵן בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת
שֶׁהַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַבֵּל בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת
מִכָּל אֵיבָר וּתְנוּעָה שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל
זֶהוּ שׁרֶשׁ שֶׁל פְּרָטֵי פְּרָטִיּוּת שֶׁל הַבְּרִיאָה
דְּהַיְנוּ שֶׁל כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר בִּפְרָטֵי פְרָטִיּוּת שֶׁל כָּל נִבְרָא וְנִבְרָא
וְהַכְּלָל, כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה הָיָה
בִּשְׁבִיל הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁיִּתְפָּאֵר עִם יִשְׂרָאֵל
וְזֶה הַהִתְפָּאֲרוּת הוּא הַשּׁרֶשׁ וְהַחִיּוּת שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה
בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת
כִּי כָּל הָרְצוֹנוֹת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְרִיאַת עוֹלָמוֹ
בִּכְלָל וּבִפְרָט וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת
הָיָה כְּפִי הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁמְּקַבֵּל מִיִּשְׂרָאֵל
בִּכְלָל וּבִפְרָט וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת
כִּי כְּלָלִיּוּת הַבְּרִיאָה נִבְרֵאת בְּזאת הַתְּמוּנָה
וּבְזֶה הַסֵּדֶר וְהַהַנְהָגָה שֶׁיֵּשׁ לִכְלָלִיּוּת הַבְּרִיאָה
כְּפִי כְּלָלִיּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁמְּקַבֵּל מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל
וְכֵן כָּל דָּבָר בִּפְרָט נִבְרָא בְּזֶה הַתְּמוּנָה וּבְזֶה הַטֶּבַע
כְּפִי פְּרָטִיּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁמְּקַבֵּל מִכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל
בִּפְרָט וְכֵן בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן הַצַּדִּיק
עַל יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַבֵּל מִיִּשְׂרָאֵל תָּמִיד
בִּכְלָל וּבִפְרָט וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת
עַל יְדֵי זֶה הוּא יוֹדֵעַ טַעַם כָּל הָרְצוֹנוֹת שֶׁהָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
בְּכָל הַבְּרִיאָה, בִּכְלָל וּבִפְרָט וְכוּ'
כִּי כָּל הָרְצוֹנוֹת שֶׁל הַבְּרִיאָה בִּכְלָל וְכוּ'
הָיָה כְּפִי הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁיְּקַבֵּל מִיִּשְׂרָאֵל בִּכְלָל וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְהָבֵן הַדְּבָרִים הֵיטֵב, כִּי הֵם דְּבָרִים עֲמֻקִּים מְאד
וּמֵהֶם תּוּכַל לְהָבִין
גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וּגְדֻלַּת יִשְׂרָאֵל וּגְדֻלַּת הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים
אֵיךְ הֵם מִסְתַּכְּלִים בָּעוֹלָם
שֶׁיּוֹדְעִים בְּכָל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב וְכֵן בְּכָל נִבְרָא שֶׁבָּעוֹלָם
טַעַם תְּמוּנָתוֹ וְכחוֹ וְהַנְהָגָתוֹ בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת
וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל
עַל כֵּן הֶאֱרַכְתִּי לַחֲזר הַדְּבָרִים, מִגּדֶל דַּקּוּתָם וְעַמְקוּתָם]
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁהַצַּדִּיק מְגַלֶּה הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
שֶׁמִּתְפָּאֵר עִם עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלִּין כָּל הָרְצוֹנוֹת שֶׁל הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה
כִּי עַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת נִתְגַּלֶּה הַיִּרְאָה
וּכְמוֹ שֶׁעַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל
שֶׁהֵם מִתְפָּאֲרִים עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ
עַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל יִרְאָה
כִּי הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת תְּפִילִּין
שֶׁנִּקְרָאִים פְּאֵר
וְעַל יָדָם נִתְגַּלֶּה יִרְאָה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'מִנַּיִן שֶׁהַתְּפִילִּין הֵם עז לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ"'
נִמְצָא, שֶׁעַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁמִּתְפָּאֲרִין יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ
עַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל יִרְאָה
כְּמוֹ כֵן עַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
שֶׁמִּתְפָּאֵר בְּיִשְׂרָאֵל
שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִילִּין שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
[מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנִּיחַ תְּפִילִּין וְכוּ'
וְאִיתָא שָׁם
שֶׁהַתְּפִילִּין שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּתוּב בָּהֶם הַהִתְפָּאֲרוּת
שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר עִם עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, כִּדְאִיתָא שָׁם
שֶׁתְּפִילִּין דְּמָארֵי עָלְמָא כְּתִיב בְּהוּ: וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְכוּ', כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל וְכוּ']
עַל יְדֵי הַהִתְפָּאֲרוּת הַזּאת
מִתְגַּלָּה הַיִּרְאָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
דְּהַיְנוּ לְיִרְאָה מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה הַיִּרְאָה
אֲפִילּוּ עַל שִׁנְאֲנֵי שַׁחַק
כִּי בֶּאֱמֶת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ
בְּוַדַּאי הַכּל יְרֵאִים וַחֲרֵדִים
אַךְ אַף עַל פִּי כֵן בְּיוֹם הֻלֶּדֶת הַמֶּלֶךְ
בְּיוֹם גְּנוּסְיָא דְּמַלְכָּא
שֶׁלּוֹבֵשׁ הַמֶּלֶךְ בִּגְדֵי הִתְפָּאֲרוּת
אָז נִתְגַּלֶּה הַיִּרְאָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר
כִּי אַף עַל פִּי שֶׁגַּם קדֶם הַכּל הָיוּ יוֹדְעִים מֵהַמֶּלֶךְ
עִם כָּל זֶה מִתְפַּעֵל נֶפֶשׁ הָרוֹאֶה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כַּיָּדוּעַ
[פֵּרוּשׁ, כִּי כָּל דָּבָר שֶׁרוֹאִים בָּעֵינַיִם
מִתְפַּעֵל נַפְשׁוֹ מִזֶּה
יוֹתֵר מֵאִם הָיָה יוֹדֵעַ אוֹתוֹ בִּידִיעָה לְבַד
בְּלִי רְאִיָּה גְּמוּרָה בָּעֵינַיִם, כַּמּוּבָא בִּסְפָרִים
כְּגוֹן: כְּשֶׁמְּסַפְּרִים לְאָדָם גְּדֻלַּת הַמֶּלֶךְ
אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ הַדְּבָרִים בְּבֵרוּר
אַף עַל פִּי כֵן אֵין מִתְפַּעֵל נַפְשׁוֹ כָּל כָּךְ לְהִתְיָרֵא כָּל כָּךְ מֵהַמֶּלֶךְ
כְּמוֹ בְּעֵת שֶׁרוֹאֶה בְּעֵינָיו מַמָּשׁ אֶת גְּדֻלַּת הַמֶּלֶךְ
כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי הִתְפָּאֲרוּתוֹ וּמַנְהִיג חֵילוֹתָיו וְכוּ'
שֶׁאָז נוֹפֵל עָלָיו יִרְאָה יוֹתֵר
כִּי הַנֶּפֶשׁ מִתְפַּעֵל יוֹתֵר עַל יְדֵי הָרְאִיָּה]
וְעַל כֵּן, עַל יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק מְגַלֶּה הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁמִּתְפָּאֵר בְּיִשְׂרָאֵל
שֶׁזֶּה בְּחִינַת יוֹם הֻלֶּדֶת הַמֶּלֶךְ
יוֹם גְּנוּסְיָא דְּמַלְכָּא
דְּהַיְנוּ שֶׁנּוֹלַד בְּחִינַת הַמַּלְכוּת
כִּי עִקַּר בְּחִינַת הַמַּלְכוּת
הוּא רַק עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁמְּקַבְּלִין מַלְכוּתוֹ
כִּי אֵין מֶלֶךְ בְּלא עָם
וְאָז, בְּיוֹם הֻלֶּדֶת הַמַּלְכוּת
יוֹם גְּנוּסְיָא דְּמַלְכָּא
דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְגַּלֶּה הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל
אָז מִתְפַּעֵל נֶפֶשׁ הָרוֹאֶה
וְנִתְגַּלֶּה וְנוֹפֵל יִרְאָתוֹ עַל כֻּלָּם
וַאֲפִילּוּ עַל שִׁנְאֲנֵי שַׁחַק
וזהו: "עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ"
כְּשֶׁנִּגְלֶה גַּאֲוָתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל
אֲזַי: "וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים"
'עז' זֶה בְּחִינַת יִרְאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל
מִנַּיִן שֶׁהַתְּפִילִּין הֵם עז וְכוּ'
דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְגַּלֶּה יִרְאָתוֹ אֲפִילּוּ עַל שִׁנְאֲנֵי שַׁחַק
כִּי מִתְפַּעֵל נֶפֶשׁ הָרוֹאֶה כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת
שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַיִּרְאָה
עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה הָרָצוֹן
שֶׁזֶּה בְּחִינַת אַהֲבָה
כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ בְּיוֹם גְּנוּסְיָא דְּמַלְכָּא
שֶׁלּוֹבֵשׁ בִּגְדֵי הִתְפָּאֲרוּת
שֶׁאָז נוֹפֵל יִרְאָה גְּדוֹלָה עַל כֻּלָּם
וְהַכּל חֲרֵדִים וְזוֹחֲלִים מִפָּנָיו
שֶׁאַחַר כָּךְ מְגַלֶּה הַמֶּלֶךְ רְצוֹנוֹ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד
וּמְחַלֵּק וְנוֹתֵן מַתָּנוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי כְּבוֹדוֹ
כְּפִי רְצוֹן הַמֶּלֶךְ וְאַהֲבָתוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַהֲבָה
וּכְמוֹ שֶׁעַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁמְּגַלִּין הַצַּדִּיקִים
שֶׁמִּתְפָּאֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם יִשְׂרָאֵל
עַל יְדֵי זֶה הֵם מְגַלִּין הָרְצוֹנוֹת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר וְדָבָר כַּנַּ"ל
כֵּן בְּיוֹם גְּנוּסְיָא דְּמַלְכָּא
שֶׁאָז הוּא הִתְגַּלּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת
אֲזַי הוּא הִתְגַּלּוּת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ
כִּי אַחַר כָּךְ הוּא מְגַלֶּה רְצוֹנוֹ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד
וְנוֹתֵן לָהֶם מַתָּנוֹת וּמְרוֹמֵם קַרְנָם
לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי רְצוֹנוֹ כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הָאַהֲבָה
כִּי מִתְּחִלָּה, בְּעֵת הִתְגַּלּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת
נָפַל פַּחְדּוֹ וְיִרְאָתוֹ עַל כֻּלָּם
וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁרוֹאִים רְצוֹן הַמֶּלֶךְ
וְקִרְבָתוֹ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד
עַל יְדֵי זֶה מִתְקָרְבִים אֵלָיו וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ
[פֵּרוּשׁ: כְּמוֹ שֶׁעַל יְדֵי הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר עִם יִשְׂרָאֵל
עַל יְדֵי זֶה הָיוּ כָּל הָרְצוֹנוֹת שֶׁל הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל
כְּמוֹ כֵן עַל יְדֵי הַיִּרְאָה שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהִתְגַּלּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת הַזּאת כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה אַחַר כָּךְ הָרָצוֹן
שֶׁמִּתְרַצֶּה הַמֶּלֶךְ אַחַר כָּךְ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וּמְקָרְבָם בִּרְצוֹנוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַהֲבָה כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁיִּרְאָה וְאַהֲבָה נִמְשָׁכִין עַל יְדֵי הַצַּדִּיק
שֶׁמְּגַלֶּה הַהִתְפָּאֲרוּת
שֶׁעַל יְדֵי זֶה מוֹצֵא כָּל הָרְצוֹנוֹת
שֶׁהָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל הַבְּרִיאָה וְכוּ' כַּנַּ"ל
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה יִרְאָה וְאַהֲבָה כַּנַּ"ל]
וְזֶה בְּחִינַת: "כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה, וּבִרְצוֹנְךָ תָּרוּם קַרְנֵנוּ"
"תִּפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ" זֶה בְּחִינַת הַיִּרְאָה
שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת כַּנַּ"ל
כִּי עז הוּא בְּחִינַת יִרְאָה כַּנַּ"ל
וַאֲזַי "בִּרְצוֹנְךָ תָּרוּם קַרְנֵנוּ"
כִּי מְגַלֶּה רְצוֹנוֹ
וּמְרוֹמֵם קַרְנָם שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כַּנַּ"ל
שֶׁעַל יְדֵי זֶה הִתְגַּלּוּת הָאַהֲבָה כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁהַצַּדִּיק מְגַלֶּה הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה
ב. וּכְשֶׁנֶּחֱשָׁךְ אֵצֶל אֶחָד הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה
בִּבְחִינַת: "אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם"
"שָׁמַיִם" זֶה בְּחִינַת אֵשׁ וּמַיִם
הַיְנוּ יִרְאָה וְאַהֲבָה
נִתְלַבְּשִׁים בְּקַדְרוּת וְנֶחֱשָׁכִים וְנִתְכַּסִּים בְּשַׂק
דְּהַיְנוּ שֶׁנֶּחֱשָׁךְ אֶצְלוֹ הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה
זֶה מֵחֲמַת שֶׁנֶּחֱשָׁךְ אֶצְלוֹ אוֹר הַצַּדִּיק
שֶׁמִּמֶּנּוּ מְקַבְּלִין יִרְאָה וְאַהֲבָה כַּנַּ"ל
כִּי לִפְעָמִים יֵשׁ שֶׁנֶּחֱשָׁךְ אֵצֶל אֶחָד אוֹר הַצַּדִּיק
וְאֵינוֹ זוֹכֶה לְהָבִין וְלִרְאוֹת אוֹרוֹ הַגָּדוֹל
וְאַף שֶׁהוּא אֵצֶל הַצַּדִּיק
אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעם וּלְהָבִין וְלִרְאוֹת אוֹרוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל הַצַּדִּיק
שֶׁעַל יָדוֹ יוּכַל לָבוֹא לְתַכְלִית הַטּוֹב
וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ גַּבֵּי עֶפְרוֹן
שֶׁמְּקוֹם מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה
שֶׁהוּא שַׁעַר גַּן עֵדֶן
שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם עוֹלִין כָּל הַנְּשָׁמוֹת
וְאוֹרוֹ גָדוֹל מְאד
אַף עַל פִּי כֵן אֶצְלוֹ הָיָה מְקוֹם חשֶׁךְ וַאֲפֵלָה
וְעַל כֵּן מְכָרוֹ בְּשִׂמְחָה רַבָּה לְאַבְרָהָם, כַּמּוּבָא
וּכְמוֹ כֵן כְּשֶׁנֶּחֱשָׁךְ אוֹר הַצַּדִּיק
שֶׁהוּא מֵאִיר בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, מִכָּל שֶׁכֵּן בָּעוֹלָם הַזֶּה
וְאַף עַל פִּי כֵן אֶצְלוֹ אֵינוֹ מֵאִיר כְּלָל
אַדְּרַבָּא הוּא חשֶׁךְ אֶצְלוֹ
וְזֶה מֵחֲמַת עֲכִירַת הַמַּעֲשִׂים
וּכְסִילוּת הַשֵּׂכֶל
שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשִׂים רָעִים
נִתְחַשֵּׁךְ שִׂכְלוֹ בִּכְסִילוּת
דְּהַיְנוּ דֵּעוֹת נִפְסָדוֹת וְחָכְמוֹת נָכְרִיּוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, וּלְהֵיטִיב לא יָדָעוּ"
כִּי עַל יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים
אֵינָם יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ כְּלָל בְּשִׂכְלָם לְהֵיטִיב
כִּי אִם לְהָרַע
וְעַל יְדֵי כְּסִילוּת הַשֵּׂכֶל
עַל יְדֵי זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת וּלְהָבִין אוֹר הַצַּדִּיק
ג. וְהַתִּקּוּן לָזֶה
לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל כְּסִילוּת הַשֵּׂכֶל
הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת מִזְבֵּחַ
כִּי עִקַּר יְנִיקַת הַכְּסִילוּת
דְּהַיְנוּ הַקְּלִיפּוֹת
הוּא רַק מִבְּחִינַת מִזְבֵּחַ
הַיְנוּ בְּחִינַת אֲכִילָה
כִּי 'שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר כְּמִזְבֵּחַ'
וּמִשָּׁם עִקַּר יְנִיקָתָם
וְעַל כֵּן אֲפִילּוּ אַחַר אֲכִילַת אִישׁ הַכָּשֵׁר
בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בִּלְבּוּל הַדַּעַת קְצָת אַחַר הָאֲכִילָה
וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁיְּנִיקַת הַכְּסִילוּת הוּא מִשָּׁם.
אַךְ צָרִיךְ שֶׁלּא לִתֵּן חִיּוּת לְהַקְּלִיפּוֹת
כִּי אִם כְּדֵי חִיּוּנוֹ בְּצִמְצוּם וְלא יוֹתֵר
וְאָז כְּשֶׁהַמִּזְבֵּחַ כְּתִקּוּנוֹ
הַיְנוּ שֶׁהָאֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת כָּרָאוּי
אֲזַי נִכְנָעִים הַקְּלִיפּוֹת
הַיְנוּ הַכְּסִילוּת
כִּי אֵינוֹ נוֹתֵן לָהֶם כּחַ וְחִיּוּת
כִּי אִם כְּדֵי חִיּוּנוֹ בְּצִמְצוּם
שֶׁזֶּה מֻכְרָח לִתֵּן לָהֶם, כַּיָּדוּעַ
אֲבָל אֵינוֹ נוֹתֵן לָהֶם שׁוּם כּחַ וְחִיּוּת
יוֹתֵר מִכְּדֵי חִיּוּתָם
וְעַל כֵּן עַל יְדֵי אֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת
נִכְנָע הַכְּסִילוּת
וְנִתְרוֹמֵם הַשֵּׂכֶל
כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא בְּבַעְיָא דִּבְעָא רָבָא מֵרַב נַחְמָן וְכוּ', לְצַפְרָא אָמַר לֵהּ וְכוּ', וְהַאי דְּלָא אֲמָרִי לָךְ בְּאוּרְתָּא דְּלָא אֲכָלִי בִּשְׂרָא דְתוֹרָא וְכוּ'
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי שֶׁלּא אָכַל
לא הָיְתָה דַעְתּוֹ צְלוּלָה
כִּי עַל יְדֵי הָאֲכִילָה נִכְנָע הַכְּסִילוּת
וְנִתְגַּדֵּל הַשֵּׂכֶל
אֲבָל כְּשֶׁאוֹכֵל כְּזוֹלֵל וְסוֹבֵא
שֶׁזֶּה בְּחִינַת פְּגַם הַמִּזְבֵּחַ
אֲזַי יוֹנְקִים הַקְּלִיפּוֹת
דְּהַיְנוּ הַכְּסִילוּת
יוֹתֵר מֵהָרָאוּי
וַאֲזַי מִתְגַּבֵּר הַכְּסִילוּת עַל הַשֵּׂכֶל
אֲבָל עַל יְדֵי אֲכִילָה כָּרָאוּי
נִכְנָעִין כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: 'מִזְבֵּחַ בְּחֶלְקוֹ שֶׁל טוֹרֵף'
זֶה בְּחִינַת: "טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו"
בְּחִינַת אֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת
שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין וְטוֹרְפִין אוֹתָן
הַיְנוּ אֶת הַקְּלִיפּוֹת וְהַכְּסִילוּת
אֲבָל עַל יְדֵי פְּגַם הַמִּזְבֵּחַ
הַיְנוּ פְּגַם הָאֲכִילָה
עַל יְדֵי זֶה נוֹתֵן כּחַ לְהַכְּסִילוּת
וְנַעֲשֶׂה מִטּוֹרֵף
טֵרוּף הַדַּעַת
שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַל יְדֵי זֶה כַּנַּ"ל
ד. וּלְהַשְׁלִים פְּגַם הַמִּזְבֵּחַ
הוּא עַל יְדֵי גֵּרִים
כִּי כָּל הָעֲבוֹדָה זָרָה
אֵין לָהֶם כּחַ כִּי אִם מִפְּגַם הַמִּזְבֵּחַ
וזהו: "בְּכָל מָקוֹם מֻקְטָר וּמֻגָּשׁ לִשְׁמִי"
כִּי אַף שֶׁהֵם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה
כָּל כּחָם הוּא בָּא מִפְּגַם חֶלְקֵי הַמִּזְבֵּחַ
וְעַל כֵּן אָמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
מֻקְטָר וּמֻגָּשׁ לִשְׁמִי
כִּי כּחָם הוּא
מֵהַנִּיצוֹץ הַקָּדוֹשׁ
שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ דִּקְדֻשָּׁה
שֶׁנָּפַל לְשָׁם
וְעַל יְדֵי הַגֵּרִים
עַל יְדֵי שֶׁכָּל אֶחָד מַשְׁלִיךְ אֱמוּנָתוֹ
וְהוֹלֵךְ אַחַר אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל
עַל יְדֵי זֶה מַכְנִיעַ הָעֲבוֹדָה זָרָה
שֶׁנַּעֲשָׂה מִפְּגַם חֶלְקֵי הַמִּזְבֵּחַ
וַאֲזַי חוֹזְרִין נִיצוֹצֵי חֶלְקֵי הַמִּזְבֵּחַ לִמְקוֹמָם
וְנִשְׁלָם הַמִּזְבֵּחַ
וְזֶה בְּחִינוֹת: "לא יִשְׁכַּב עַד יאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה"
וְתַרְגּוּמוֹ: 'וְנִכְסֵי עַמְמַיָּא יֵירָת'
'יאכַל טֶרֶף' זֶה בְּחִינוֹת שְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ
בְּחִינַת 'מִזְבֵּחַ בְּחֶלְקוֹ שֶׁל טוֹרֵף' כַּנַּ"ל
וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי 'וְנִכְסֵי עַמְמַיָּא יֵירָת'
הַיְנוּ עַל יְדֵי גֵּרִים
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעִנְיַן יְרֻשַּׁת הַגֵּר
כָּל הַקּוֹדֵם בְּנִכְסֵי הַגֵּר זָכָה
ה. אַךְ אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת גֵּרִים
וַהֲלא הֵם רְחוֹקִים מְאד מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל
וּמֵאַיִן בָּא זאת שֶׁיָּבוֹא לָהֶם עַל הַדַּעַת שֶׁיִּתְגַּיְּרוּ ?
אַךְ דַע, שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינוֹת "הוֹן יסִיף רֵעִים רַבִּים"
הַיְנוּ עַל יְדֵי צְדָקָה שֶׁנּוֹתֵן לְתַלְמִיד חָכָם
שֶׁהוּא כָּלוּל מִכַּמָּה נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל
כִּי בֶּאֱמֶת אֵיךְ אֶפְשָׁר לְעַכּוּ"ם לָבוֹא לֶאֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל
וַהֲלא הֵם רְחוֹקִים מְאד מִיִּשְׂרָאֵל ?
וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְדַבֵּר לָהֶם שֶׁיִּשְׁמְעוּ וְיָבוֹאוּ לְהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה ?
אַךְ כְּמוֹ כְּשֶׁאֶחָד רָחוֹק מְאד מֵחֲבֵרוֹ
וְאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר אֵלָיו שֶׁיִּשְׁמַע
צָרִיךְ לִכְתּב לוֹ כְּתָב
כֵּן צָרִיךְ לִשְׁלחַ בְּחִינַת כְּתָב לָהֶם
עַד שֶׁיּוּכְלוּ לִשְׁמעַ אַף שֶׁהֵם רְחוֹקִים
כִּי עִקַּר חוּשׁ הַשְּׁמִיעָה
הוּא מֵחֲמַת שֶׁאוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר נֶחְקָקִים בָּאֲוִיר
וְהָאֲוִירִים מַכִּים זֶה בָּזֶה
עַד שֶׁבָּא לְאזֶן הַשּׁוֹמֵעַ
וְעַל כֵּן כְּשֶׁהָאֲוִיר נָח וְזַךְ וְצָלוּל
אֲזַי כְּשֶׁמְּדַבֵּר אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לְדַבֵּר
אֲזַי נִשְׁמָע הַדִּבּוּר לְמֵרָחוֹק
כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ
אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ רוּחַ סְעָרָה
אֲזַי אִי אֶפְשָׁר לַחֲבֵרוֹ לִשְׁמעַ
כִּי הָרוּחַ מְבַלְבֵּל וּמַפְרִיד חֶלְקֵי הָאֲוִירִים וְנִתְפַּזְּרִים
עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַחֲבֵרוֹ לִשְׁמעַ אֲפִילּוּ הַקּוֹל
מִכָּל שֶׁכֵּן הַדִּבּוּר בְּעַצְמוֹ
וְעַל יְדֵי צְדָקָה הוּא לוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת
כִּי לוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ רֵעִים וְאוֹהֲבִים
כמו שאמר מונבז .
'אֲבוֹתַי גָּנְזוּ מָמוֹן, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי נְפָשׁוֹת'
נִמְצָא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁנּוֹתֵן צְדָקָה לְיוֹתֵר אֲנָשִׁים
עַל יְדֵי זֶה הוּא קוֹנֶה לוֹ רֵעִים יוֹתֵר
וְעַל יְדֵי זאת הָאַהֲבָה
שֶׁקּוֹנֶה עַל יְדֵי הַצְּדָקָה
עַל יְדֵי זֶה נִזְדַּכֵּךְ הָאֲוִיר
וְכָל מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לְיוֹתֵר אֲנָשִׁים צְדָקָה
וְקוֹנֶה אַהֲבָה עִם יוֹתֵר אֲנָשִׁים
עַל יְדֵי זֶה נִתְרַבֶּה יוֹתֵר הָאֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ
כִּי אַהֲבָה
הוּא אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא
דְּהַיְנוּ רוּחַ הָאוֹהֵב בְּרוּחַ הַנֶּאֱהָב
שֶׁזֶּה בְּחִינַת אֲוִיר הַנָּח
שֶׁרוּחָם נָחִים זֶה מִזֶּה
כִּי אֵין רוּחַ רָעָה
שֶׁהוּא שִׂנְאָה
שֶׁיַּפְרִיד בֵּינֵיהֶם
כִּי הַשִּׂנְאָה
הִיא בְּחִינַת רוּחַ רָעָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיָּשֶׂם ה' רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין אַנְשֵׁי שְׁכֶם", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'שִׂנְאָה'
נִמְצָא שֶׁשִּׂנְאָה
הוּא בְּחִינַת רוּחַ רָעָה
בִּלְבּוּל הָאֲוִיר
שֶׁעַל יְדֵי זֶה אֵין יְכוֹלִין לִשְׁמעַ הַדִּבּוּר
וּלְהֵפֶךְ, אַהֲבָה וְרֵעוּת
הוּא בְּחִינַת אֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִשְׁמָע הַדִּבּוּר לְמֵרָחוֹק
וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי צְדָקָה
בְּחִינַת "הוֹן יסִיף רֵעִים רַבִּים"
שֶׁעַל יְדֵי צְדָקָה
הוּא לוֹקֵחַ לוֹ רֵעִים וְאוֹהֲבִים
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת הָאֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ כַּנַּ"ל
וְכָל מַה שֶּׁמַּרְבֶּה לִתֵּן צְדָקָה לְיוֹתֵר אֲנָשִׁים
נִתְרַבֶּה בְּיוֹתֵר בְּחִינַת הָאֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ
כִּי כְּשֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה לְאִישׁ אֶחָד
נִמְצָא שֶׁקּוֹנֶה לוֹ אוֹהֵב אֶחָד
וַאֲזַי נִתְדַּבֵּק רוּחוֹ בְּרוּחוֹ
וְנַעֲשֶׂה שֶׁטַח קָטָן שֶׁל אֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ
וּכְשֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים
נַעֲשֶׂה שֶׁטַח יוֹתֵר גָּדוֹל שֶׁל אֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ
וְכֵן כָּל מַה שֶּׁמַּרְבֶּה לִתֵּן לְיוֹתֵר אֲנָשִׁים
וְקוֹנֶה לוֹ רֵעִים וְאוֹהֲבִים יוֹתֵר
בִּבְחִינַת "הוֹן יסִיף רֵעִים רַבִּים"
נִתְגַּדֵּל וְנִתְרַבֶּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר
הַשֶּׁטַח שֶׁל הָאֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ
ועל כן, העיקר ליתן צדקה
לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וְלַעֲנִיִּים הֲגוּנִים
שֶׁכְּלוּלִים מִכַּמָּה נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל
כִּי בָּזֶה הוּא מַגְדִּיל מְאד
הַשֶּׁטַח שֶׁל הָאֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ כַּנַּ"ל
כִּי בִּצְדָקָה שֶׁנּוֹתֵן לָהֶם לְבַד
הוּא קוֹנֶה לוֹ רֵעִים רַבִּים מְאד
כִּי הֵם כְּלוּלִים מֵהַרְבֵּה נְפָשׁוֹת
שֶׁעַל יְדֵי זֶה מִתְרַבֶּה בְּיוֹתֵר
בְּחִינַת הָאֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ כַּנַּ"ל
וַאֲזַי כְּשֶׁהָאֲוִיר נָח וָזַךְ
אֲזַי כְּשֶׁמְּדַבֵּר זֶה שֶׁיָּכוֹל לְדַבֵּר, דִּבּוּר הַיִּשְׂרְאֵלִי
הַיְנוּ דִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ
אֲזַי זֶה הַדִּבּוּר נִכְתָּב וְנֶחְקָק בְּהָאֲוִיר
בִּבְחִינַת: "לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר"
וַאֲזַי הוֹלֵךְ הַדִּבּוּר וְנִשְׁמָע לְמֵרָחוֹק
בִּבְחִינַת: "וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת"
כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָאֲוִיר נָח וְזַךְ
יְכוֹלִים לִשְׁמעַ לְמֵרָחוֹק
וַאֲזַי זֶה הַדִּבּוּר נִכְתָּב בְּסִפְרֵיהֶם שֶׁל הָעַכּוּ"ם
מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ
וַאֲזַי מוֹצְאִים הָעַכּוּ"ם בְּסִפְרֵיהֶם הֵפֶךְ אֱמוּנָתָם
כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כַּמָּה גֵרִים שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ מֵחֲמַת זֶה
מֵחֲמַת שֶׁמָּצְאוּ בְּסִפְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם
וּמֵאַיִן בָּא זאת
שֶׁיִּמְצְאוּ עַתָּה מַה שֶּׁהוּא מִתְנַגֵּד לֶאֱמוּנָתָם ?
אַךְ זֶה בָּא עַל יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁל הַצַּדִּיק
שֶׁנֶּחְקָק וְנִכְתָּב בְּהָאֲוִיר
בִּבְחִינַת "לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר"
וְהָאֲוִיר הָיָה זַךְ וָנָח
עַל יְדֵי בְּחִינַת "הוֹן יסִיף רֵעִים רַבִּים"
עַד שֶׁהָלַךְ הַדִּבּוּר
בִּבְחִינַת "וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת"
וְנֶחְקַק וְנִכְתַּב שָׁם בְּסִפְרֵיהֶם
וְעַל יְדֵי בְּחִינָה זאת
מָצְאוּ בְּסִפְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּיְּרוּ
כְּמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִין מִכַּמָּה גֵּרִים שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ עַל יְדֵי זֶה
עַל יְדֵי שֶׁמָּצְאוּ בְּסִפְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם
וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינָה הַנַּ"ל כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי"
'מָרְדֳּכַי' הוּא בְּחִינוֹת הַכְּפִירָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִישׁ יְהוּדִי"
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
כָּל הַכּוֹפֵר בְּעַכּוּ"ם נִקְרָא יְהוּדִי
הַיְנוּ שֶׁהַדִּבּוּרִים שֶׁהִגִּיד מָרְדֳּכַי
שֶׁהֵם דִּבּוּרִים שֶׁל כְּפִירַת עַכּוּ"ם
הֵם נִכְתָּבִים בְּהָאֲוִיר
עַד שֶׁנִּמְצָא כָּתוּב בְּסִפְרֵיהֶם כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי"
שֶׁהַדִּבּוּרִים אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי
שֶׁהֵם דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
נִמְצָא כָּתוּב בְּסִפְרֵיהֶם
כִּי הַדִּבּוּר שֶׁל הַצַּדִּיק הָלַךְ לְמֵרָחוֹק
עַד שֶׁנִּכְתַּב וְנֶחְקַק שָׁם בְּסִפְרֵיהֶם
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִמְצָא בְּסִפְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם
כִּי נִמְצָא בְּסִפְרֵיהֶם הַדִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים
אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי" כַּנַּ"ל
וַאֲזַי כְּשֶׁבָּאִים אֵלּוּ הָעַכּוּ"ם
וּמוֹצְאִים שָׁם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם
מִזֶּה נַעֲשִׂים גֵּרִים
בִּבְחִינַת: "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים"
ו. אַךְ מֵאַיִן בָּא
שֶׁאֵלּוּ דַּיְקָא יִמְצְאוּ בְּסִפְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם
וְיַחְזְרוּ וְיַכִּירוּ אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל
וְהָאֲחֵרִים אֵינָם מוֹצְאִים כְּלָל
וְנִשְׁאָרִים בֶּאֱמוּנָתָם
אַךְ דַּע, שֶׁזֶּה מֵחֲמַת בְּחִינַת הַטּוֹב הַכָּבוּשׁ תַּחַת יָדָם
הַיְנוּ בְּחִינַת חֶלְקֵי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל
הַכָּבוּשׁ אֶצְלָם
כִּי כָּל הַטּוֹב
הוּא רַק בְּחִינַת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל
הַיְנוּ כְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִים הָעַכּוּ"ם
וְאֵינָם מַנִּיחִים לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת מִצְווֹת
כְּמוֹ שֶׁהָיָה נִמְצָא שֶׁגָּזְרוּ
שֶׁלּא יָמוּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְשֶׁיְּחַלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת
נִמְצָא, שֶׁהַטּוֹב שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת
הוּא כָּבוּשׁ תַּחַת יָדָם
וְכֵן כְּשֶׁמּוֹנְעִין אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
עַל יְדֵי גְּרָמָא שֶׁגּוֹרְמִין
עַל יְדֵי הַמִּסִּים וְאַרְנוֹנִיּוֹת שֶׁמַּטִּילִין עֲלֵיהֶם
וְכֵן עַל יְדֵי שֶׁמּוֹנְעִין טוֹבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל
שֶׁעַל יְדֵי כָּל זֶה נִכְבָּשׁ הַטּוֹב תַּחַת יָדָם
דְּהַיְנוּ חֶלְקֵי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל
וּבִתְּחִלָּה זֶה הַטּוֹב הַכָּבוּשׁ אֶצְלָם
זוֹכֵר שֶׁבָּא מִמָּקוֹם קָדוֹשׁ וְעֶלְיוֹן מְאד
אַךְ אַחַר כָּךְ הֵם מִתְגַּבְּרִין עַל זֶה הַטּוֹב
וְכוֹבְשִׁים אוֹתוֹ תַּחַת יָדָם
עַד שֶׁנִּתְפָּס וְנִקְשָׁר אֶצְלָם
עַד שֶׁהַטּוֹב בְּעַצְמוֹ שׁוֹכֵחַ מַעֲלָתוֹ
וְעַל יְדֵי הַדִּבּוּר הַיִּשְׂרְאֵלִי
שֶׁיּוֹצֵא וְנִכְתָּב בְּסִפְרֵיהֶם כַּנַּ"ל
אֲזַי זֶה הַטּוֹב הַכָּבוּשׁ שָׁם
מוֹצֵא אוֹתוֹ בְּסִפְרֵיהֶם
דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹצֵא שָׁם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם
וַאֲזַי נִזְכָּר זֶה הַטּוֹב אֶת מַעֲלָתוֹ
אֵיךְ שֶׁבָּא מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן מְאד
דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא חֶלְקֵי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל
שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת נִבְרְאוּ בִּשְׁבִילָם
וְ"הֵמָּה הַיּוֹצְרִים ישְׁבֵי נְטָעִים עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ"
'כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְלַךְ עִם נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל לִבְרא אֶת הָעוֹלָם'
וַאֲזַי מַתְחִיל זֶה הַטּוֹב
לְהִצְטַעֵר וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ עַל אֲשֶׁר נָפַל מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ כָּזֶה
וְעַתָּה הִיא כְּבוּשָׁה בְּיָדָם
וְיָבוֹא, חַס וְשָׁלוֹם, לְכִלָּיוֹן וְהֶפְסֵד
וְרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ וְלַחֲזר לִמְקוֹמוֹ
וּמֵחֲמַת שֶׁכְּבָר נִקְשָׁר וְנִתְפָּס מְאד הַטּוֹב אֶצְלָם בְּקִשְׁרֵי קְשָׁרִים
עַל כֵּן כְּשֶׁמַּתְחִיל הַטּוֹב לַחֲזר
אֲזַי מוֹשֵׁךְ וְתוֹלֵשׁ עִמּוֹ עוֹד מֵהָרַע שֶׁלָּהֶם
וְזֶה הוּא בְּחִינַת הַגֵּרִים שֶׁבָּאִים לְהִתְגַּיֵּר
שֶׁהֵם בְּחִינַת הָרָע
שֶׁנִּתְלָשׁ מֵהֶם
עִם הַטּוֹב
עַל יְדֵי שֶׁחָזַר הַטּוֹב לִמְקוֹמוֹ
כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַטּוֹב לַחֲזר בְּעַצְמוֹ
מֵחֲמַת גּדֶל הַהִתְקַשְּׁרוּת שֶׁנִּתְקַשֵּׁר וְנִתְהַדֵּק שָׁם מְאד
וּבְהֶכְרֵחַ שֶׁיִּתְלשׁ עִמּוֹ מֵהָרָע
וְזֶה הוּא בְּחִינַת הַגֵּרִים
וְזֶה בְּחִינַת: "זֶה יִכְתּב יָדוֹ לַה'"
פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'אֵלּוּ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה'
הַיְנוּ בְּחִינַת הַטּוֹב
שֶׁשָּׁב וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ
וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינַת כְּתָב כַּנַּ"ל
בְּחִינַת "וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי" כַּנַּ"ל
"ובשם ישראל יכונה" אֵלּוּ הַגֵּרִים
כִּי עַל יְדֵי שֶׁשָּׁב וְחוֹזֵר הַטּוֹב
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה גֵּרִים כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "בִּכְתָב יִשְׂרָאֵל לא יִכָּתֵבוּ, וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לא יָבאוּ"
הַיְנוּ כְּשֶׁאֵין בְּחִינַת כְּתַב יִשְׂרָאֵל
שֶׁעַל יָדוֹ נַעֲשִׂין גֵּרִים כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה: "וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לא יָבאוּ"
הַיְנוּ שֶׁאֵין זוֹכִים לִשְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ
שֶׁנִּקְרָא 'מִזְבַּח אֲדָמָה'
שֶׁשְּׁלֵמוּתוֹ עַל יְדֵי גֵּרִים כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "הַכּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל"
כִּי שְׁלֵמוּת הַשֵּׂכֶל
הוּא עַל יְדֵי כְּתָב כַּנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי כְּתָב הַנַּ"ל
בְּחִינַת "וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי" כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים
וְעַל יְדֵי גֵּרִים נִשְׁלָם הַמִּזְבֵּחַ
וְעַל יְדֵי שְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ
נִשְׁלָם הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת הַכְּתָב הַנַּ"ל
נִשְׁלָם הַשֵּׂכֶל
וְזֶהוּ: "לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ"
זֶה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה
שֶׁחוֹזֵר הַטּוֹב לִמְקוֹמוֹ כַּנַּ"ל
כִּי שַׁדַּי הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה
שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה עַל פְּגַם עֲבוֹדָה זָרָה
כִּי שַׁדַּי
הוּא בְּחִינַת שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלקוּתִי לְכָל בְּרִיָּה
וְאֵין צָרִיךְ לְשׁוּם עֲבוֹדָה אַחֶרֶת
"לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ"
זֶה בְּחִינַת הַגֵּרִים
"יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל"
זֶה בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַדַּעַת
שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי זֶה כַּנַּ"ל
וְזֶה: "וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ"
שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת כֶּסֶף תּוֹעָפוֹת
הַיְנוּ בְּחִינַת "הוֹן יסִיף רֵעִים רַבִּים"
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה אֲוִיר מְעוֹפֵף
שֶׁנִּזְדַּכֵּךְ הָאֲוִיר כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינוֹת שַׁדַּי
הַיְנוּ תְּשׁוּבָה וְגֵרִים
כִּי שַׁדַּי הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל
ז. וְדַע שֶׁלִּפְעָמִים
כְּשֶׁהָרָע רוֹאֶה שֶׁהַטּוֹב מִשְׁתּוֹקֵק וּמַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ
וְרוֹצֶה לַחֲזר לִמְקוֹמוֹ
אֲזַי הֵם מִתְגַּבְּרִים עַל הַטּוֹב בְּיוֹתֵר
וּמְבִיאִים אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַעֲלָמָה יְתֵרָה
דְּהַיְנוּ שֶׁמְּבִיאִים אוֹתוֹ לְתוֹךְ פְּנִימִיּוּת מַחֲשַׁבְתָּם
דְּהַיְנוּ שֶׁמַּתְחִילִים לַחֲשׁב מַחֲשָׁבוֹת עַל זֶה הַטּוֹב
וְעַל יְדֵי זֶה מַכְנִיסִים אֶת הַטּוֹב בְּתוֹךְ הֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר יוֹתֵר
בִּפְנִימִיּוּת מַחֲשַׁבְתָּם
וַאֲזַי יוֹצֵא הַטּוֹב
עַל יְדֵי הוֹלָדָה שֶׁמּוֹלִידִים
כִּי הַטּוֹב הוּא גָנוּז
וְנֶעְלָם בִּפְנִימִיּוּת מַחֲשַׁבְתָּם וּמחָם כַּנַּ"ל
וּמִשָּׁם הַהוֹלָדָה
וְעַל כֵּן יוֹצֵא הַטּוֹב בְּזֶרַע הַיִּלּוּדִים
וַאֲזַי אֵין כּחַ בְּהָרָע שֶׁל הַיִּלּוּדִים
לְהִתְגַּבֵּר עַל הַטּוֹב שֶׁבְּתוֹכָם
וַאֲזַי יוֹצֵא הַטּוֹב
עַל יְדֵי הַיִּלּוּדִים
וְנַעֲשׂוּ גֵּרִים
וְזֶה בְּחִינַת: "ה' יִסְפּר בִּכְתוֹב עַמִּים, זֶה יֻלַּד שָׁם סֶלָה"
"בִּכְתוֹב" זֶה בְּחִינוֹת הַטּוֹב
שֶׁיּוֹצֵא עַל יְדֵי בְּחִינַת הַכְּתָב כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "זֶה יֻלַּד שָׁם סֶלָה"
שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ הַטּוֹב, בְּהַיִּלּוֹדִים
וְיוֹצֵא עַל יָדָם כַּנַּ"ל
וְזֶה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "זֶה יֻלַּד שָׁם"
שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּטְמְעוּ בָּעַכּוּ"ם
הַיְנוּ בְּחִינַת הַטּוֹב הַכָּבוּשׁ אֶצְלָם
שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶלְקֵי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "לא יִשְׁכַּב עַד יאכַל טֶרֶף"
זֶה בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ כַּנַּ"ל
"וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה"
וְתַרְגּוּמוֹ: 'וְנִכְסֵי עַמְמַיָּא יֵירָת'
הַיְנוּ בְּחִינַת גֵּרִים הַנַּ"ל
וְזֶה: 'וְנִכְסֵי עַמְמַיָּא'
הַיְנוּ בְּחִינַת הַטּוֹב שֶׁנִּתְכַּסָּה אֵצֶל הָעַכּוּ"ם
שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתוֹ בְּהֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר
בִּפְנִימִיּוּת מַחֲשַׁבְתָּם כַּנַּ"ל
שֶׁיּוֹצֵא עַל יְדֵי זֶרַע הַיִּלּוּדִים וְנַעֲשִׂין גֵּרִים
וְעַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָם הַמִּזְבֵּחַ כַּנַּ"ל
ח. וְזֶה פֵּרוּשׁ: רַב סַפְרָא מִשְׁתָּעֵי: זִמְנָא חֲדָא הֲוָה קָאַזְלִינָא בִּסְפִינְתָּא, וַחֲזִינַן הַהוּא כַּוְרָא דְּאַפִּיק רֵישָׁא מִמַּיָּא, וְאִית לֵהּ קַרְנֵי, וְחָקִיק עֲלֵיהוּ: אֲנָא בְּרִיָּה קַלָּה שֶׁבַּיָּם וַהֲוִינָא שִׁין פַּרְסָה, וְאַזְלִינָא לְפֻמָּא דְּלִוְיָתָן. אָמַר רַב אָשֵׁי: הַהוּא עִזָּא דְּיַמָּא הֲוֵי, דִּבְחִישָׁא, וְאִית לֵהּ קַרְנֵי
רַשְׁבַּ"ם: בְּרִיָּה קַלָּה מִבְּרִיּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁבַּיָּם: לְפֻמֵּהּ דְּלִוְיָתָן שֶׁיּאכְלֵנִי הַיּוֹם: עִזָּא דְּיַמָּא שֶׁכָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּיַּבָּשָׁה יֵשׁ בַּיָּם, חוּץ מִן הַחֻלְדָּה, בִּשְׁחִיטַת חֻלִּין: דִּבְחִישָׁא חוֹפֶרֶת בַּיָּם בְּקַרְנֶיהָ לְבַקֵּשׁ אַחַר מְזוֹנוֹתֶיהָ
חֲזִינָא הַאי כַּוְרָא דְּאַפִּיק רֵישָׁא מִמַּיָּא וְכוּ'
זֶה בְּחִינַת הַטּוֹב
שֶׁהֵם חֶלְקֵי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל
עִם הַגֵּרִים הַנַּ"ל
כִּי דָּגִים, אֲסִיפָתָן הִיא מְטַהַרְתָּן
זֶה בְּחִינַת חֶלְקֵי הַנְּשָׁמוֹת
בְּחִינַת: "רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף"
וּבְחִינַת גֵּרִים
בִּבְחִינַת: "נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ"
וְעַל שֵׁם זֶה הַחֲכָמִים נִקְרָאִים "בַּעֲלֵי אֲסֻפוֹת"
שֶׁהֵם מְאַסְּפִים הַטּוֹב עִם הַגֵּרִים
אַפִּיק רֵישֵׁהּ מִמַּיָּא
הַיְנוּ שֶׁמּוֹצִיא אֶת הַשֵּׂכֶל
מִשְּׁטִיפַת הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים
שֶׁהוּא הַכְּסִילוּת הַשּׁוֹטֵף עַל הַשֵּׂכֶל, כַּנַּ"ל
וַהֲוֵי לֵהּ קַרְנֵי, וְחָקִיק עַלֵיהוּ: אֲנָא בְּרִיָּה קַלָּה שֶׁבַּיָּם, וַהֲוִינָא שִׁין פַּרְסֵי, וְאַזְלִינָא לְפֻמָּא דְּלִוְיָתָן
זֶה בְּחִינַת צְדָקָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת "הוֹן יסִיף רֵעִים" הַנַּ"ל
שֶׁהוּא עִקַּר הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא
כְּמַאֲמַר מוּנְבַּז: 'אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לְמַטָּה וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לְמַעְלָה'
וְחָקִיק עֲלֵיהוּ
הַיְנוּ עַל יְדֵי הַצְּדָקָה נַעֲשֶׂה חֲקִיקָה
בְּחִינַת הַכְּתָב הַנַּ"ל כַּנַּ"ל
בִּבְחִינַת "וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת"
לְהַטּוֹב הַכָּבוּשׁ בֵּין הָעַכּוּ"ם
וּמְעוֹרְרוֹ בִּתְשׁוּבָה לָשׁוּב לְשָׁרְשׁוֹ
כִּי הַטּוֹב זוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ
אֲנָא בְּרִיָּה קַלָּה שֶׁבַּיָּם
הַיְנוּ, שֶׁאֲנִי לְמַעְלָה מִכָּל הָעוֹלָמוֹת
יָם הַיְנוּ
הַמֵּ"ם הוּא אַרְבַּע עוֹלָמוֹת
יוּד הוּא בְּחִינַת הַחָכְמָה שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל הָעוֹלָמוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ"
וְזֶהוּ בְּרִיָּה קַלָּה שֶׁבַּיָּם
הַיְנוּ שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַדָּבָר הַקַּל הוּא צָף לְמַעְלָה
כֵּן הַנְּשָׁמָה
שֶׁהוּא הַטּוֹב
הוּא לְמַעְלָה מִכָּל הָעוֹלָמוֹת
וַהֲוִינָא שִׁין פַּרְסָה
דְּהַיְנוּ שֶׁהַנְּשָׁמָה נִזְכֶּרֶת
שֶׁהָיְתָה בִּבְחִינַת 'יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה'
וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְלַךְ בָּהּ בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם
בִּבְחִינַת "הֵמָּה הַיּוֹצְרִים ישְׁבֵי נְטָעִים עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ"
שֶׁנִּמְלַךְ בְּנִשְׁמוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם
דְּהַיְנוּ שֶׁהִיא נִזְכֶּרֶת שֶׁהָיְתָה בְּמַעֲלָה גְּדוֹלָה כָּזוֹ כַּנַּ"ל
וְעַתָּה הִיא הוֹלֶכֶת לְכִלָּיוֹן וְהֶפְסֵד, חַס וְשָׁלוֹם
שִׁין זֶה בְּחִינַת הַמַּחֲשָׁבָה
שֶׁנֶּחֱלֶקֶת לְשָׁלשׁ רָאשִׁים.
מַחֲשָׁבוֹת שִׂכְלִיּוֹת, מַחֲשָׁבוֹת מִדּוֹתִיּוֹת, מַחֲשָׁבָה מַעֲשִׂיּוֹת
פַּרְסָה בְּחִינַת רֶגֶל
הַיְנוּ עֵצָה
כְּמוֹ: "וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ" הַנִּמְשָׁכִים אַחַר עֲצָתֶךָ
הַיְנוּ שֶׁהַנְּשָׁמָה נִזְכֶּרֶת שֶׁהָיְתָה תְּחִלָּה בְּמַחֲשָׁבָה
וּבָהּ נִמְלַךְ וְנִתְיָעֵץ בִּבְרִיאַת עוֹלָמוֹ
וְהַשְׁתָּא אַזְלִינָא לְפֻמָּא דְּלִוְיָתָן
הַיְנוּ לְכִלָּיוֹן וְהֶפְסֵד, חַס וְשָׁלוֹם
וְעַל יְדֵי זֶה מְרַחֶמֶת עַל עַצְמָהּ
וְנִתְעוֹרֶרֶת לָשׁוּב לְשָׁרְשָׁהּ כַּנַּ"ל
וְנַעֲשִׂין בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה וְגֵרִים כַּנַּ"ל
אָמַר רַב אָשֵׁי: הַאי עִזָּא דְּיַמָּא דִּבְחִישָׁא וְאִית לָהּ קַרְנֵי
עִזָּא זֶה בְּחִינַת עז, הַיְנוּ יִרְאָה
בְּחִינַת "כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה" הַנַּ"ל
דִּבְחִישָׁא
הַיְנוּ בְּחִינַת הַצַּדִּיק
שֶׁמְּחַפֵּשׂ תָּמִיד אַחַר הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁבְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל
וְאִית לָהּ קַרְנָא
הַיְנוּ בְּחִינַת "וּבִרְצוֹנְךָ תָּרוּם קַרְנֵנוּ"
הַיְנוּ הָאַהֲבָה שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל יְדֵי הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי כָּל בְּחִינוֹת הַנַּ"ל
נִתְגַּלֶּה אוֹר הַצַּדִּיק
שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְיִרְאָה וְאַהֲבָה כַּנַּ"ל
ט. וְזֶה: "וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם"
הַיְנוּ בְּחִינַת "לָבְשׁוּ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק וְכוּ'"
'שָׁמַיִם' הַיְנוּ יִרְאָה וְאַהֲבָה כַּנַּ"ל
וּכְשֶׁהֵם מְרִיקִים אֶת הַשַּׂק וְהַחשֶׁךְ
מִן הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה
וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ
זֶה בְּחִינַת הַצַּדִּיק
בְּחִינַת: "צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ"
שֶׁהֵם הַצַּדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם
בְּשַׂקּוֹ, הַיְנוּ שֶׁאוֹר הַצַּדִּיק
נִתְחַשֵּׁךְ וְנִתְלַבֵּשׁ וְנִתְכַּסָּה בְּקַדְרוּת וְשַׂק
הַיְנוּ שֶׁמַּרְגִּישִׁים שֶׁהַשַּׂק וְהַחשֶׁךְ
שֶׁהָיָה עַל הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה
זֶה מֵחֲמַת שַׂק וְחשֶׁךְ
שֶׁנֶּחֱשַׁךְ לָהֶם אוֹר הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל
וַיִּרְאוּ אֶת צְררוֹת כַּסְפֵּיהֶם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם
הַיְנוּ שֶׁרָאוּ וְהִכִּירוּ
שֶׁצְּרוֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם
תָּלוּי בְּהַחֹמֶר וְהַצּוּרָה
שֶׁנִּקְרָא הֵמָּה וַאֲבִיהֶם
זֶה הַחֹמֶר, שֶׁהֵם כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה
וַאֲבִיהֶם הוּא הַשֵּׂכֶל שֶׁנִּקְרָא אָב
בְּחִינַת אָב בְּחָכְמָה
הַיְנוּ כַּנַּ"ל
שֶׁהִתְגַּלּוּת אוֹר הַצַּדִּיק
שֶׁיִּזְכּוּ לְהַכִּירוֹ וּלְהָבִין וְלִטְעם וְלִרְאוֹת אוֹרוֹ הַגָּדוֹל
הוּא תָּלוּי
בִּשְׁלֵמוּת הַמַּעֲשִׂים
וּבְזַכּוּת הַשֵּׂכֶל
וַיּאמֶר לָהֶם יַעֲקב אֲבִיהֶם
הַיְנוּ תּוֹכְחוֹת הַשֵּׂכֶל
שֶׁמּוֹכִיחַ אֶת הֶחֳמָרִים
שֶׁהֵם כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה
שֶׁהוּא תּוֹלֶה הַסִּרְחוֹן, בִּכְלֵי הַמַּעֲשֶׂה
וְזֶה: אתִי שִׁכַּלְתֶּם
שֶׁעַל יְדֵי הַמַּעֲשִׂים הָעֲכוּרִים
גּוֹרְמִים כִּלָּיוֹן וְהֶפְסֵד לְהַשֵּׂכֶל
יוֹסֵף אֵינֶנּוּ
זֶה בְּחִינַת "הוֹן יסִיף רֵעִים רַבִּים" הַנַּ"ל
וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ
זֶה בְּחִינַת "וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת"
הַנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינַת "הוֹן יסִיף" כַּנַּ"ל
וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ
זֶה בְּחִינַת מִזְבֵּחַ בְּחֶלְקוֹ שֶׁל טוֹרֵף
שֶׁהוּא בִּנְיָמִין
שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַשֵּׂכֶל תָּלוּי בָּזֶה כַּנַּ"ל
דְּהַיְנוּ שֶׁהַשֵּׂכֶל מוֹכִיחַ וְאוֹמֵר
שֶׁעִקַּר הַחִסָּרוֹן שֶׁנִּתְעַכֵּר הַמּחַ
הוּא תָּלוּי רַק בִּכְלֵי הַמַּעֲשֶׂה
דְּהַיְנוּ צְדָקָה
שֶׁהִיא תָּלוּי בְּמַעֲשֶׂה
בְּחִינַת: "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה"
שֶׁעַל יָדָהּ נִשְׁלָם הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל
כִּי כְּשֶׁנּוֹתְנִין צְדָקָה
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָם הַמִּזְבֵּחַ
שֶׁהוּא בְּחִינַת שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם
דְּהַיְנוּ שֶׁזּוֹכִין לֶאֱכל בִּקְדֻשָּׁה
וַאֲזַי נִשְׁלָם הַשֵּׂכֶל
וַאֲזַי זוֹכִין לִרְאוֹת אוֹר הַצַּדִּיק
וְעַל יְדֵי זֶה מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ יִרְאָה וְאַהֲבָה כַּנַּ"ל

סיפורי מעשיות - מעשה ז - מעשה מזבוב ועכביש

...אספר לכם כל הנסיעה שלי שהיה לי מעשה במלך אחד שהיו עליו כמה מלחמות כבדות וכבש אותם, ולקח שבויים הרבה [בתוך דבריו שהתחיל לספר זאת המעשה ענה ואמר בזו הלשון תאמרו שאספר לכם הכל ותוכלו להבין] והיה המלך עושה סעדה גדולה, בכל שנה באותו היום שכבש המלחמה והיו שם על הסעדה גדולה כל השרי מלוכה וכל השרים כדרך המלכים והיו עושין שם עניני צחוק, [שקורין קומדיות, הצגות] והיו משחקים וצוחקים מכל האמות, מהישמעאל ומכל האמות והיו עושים ומעקמים בדרך שחוק כדרך הנמוס וההנהגה...

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכב - צָרִיך לִהְיוֹת תָּמִיד בְּשִׂמְחָה וְלַעֲבד ה' בְּשִׂמְחָה

...ה' בשמחה צריך להיות תמיד בשמחה ולעבד ה' בשמחה ואפילו אם לפעמים נופל ממדרגתו צריך לחזק עצמו בימים הקודמים שהיה מזריח לו איזה הארה קצת כמו שאנו רואים שכמה סומים מחזיקים עצמן באיש אחד שאינו סומא ומאמינים בו והולכים אחריו וגם הסומא מאמין למקלו שהולך אחר מקלו, אף שאינו רואה כלל מכל שכן שראוי לילך אחר עצמו דהינו מאחר שבימים הקודמים הזריח לו קצת והיה מתחזק ומתעורר לבו להשם יתברך אף שעכשו נפל מזה ונסתמו עיניו ולבו עם כל זה ראוי שיאחז בימים הקודמים וילך אחריהם...

תורה שבכתב / שבעל פה / סודות התורה ועוד - חלק 1

...ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ג - אקרוקתא עיקר התורה הנ"ל הוא: והתקון הוא שיוכל לשמע נגינה מכל אדם הוא על ידי שילמד בלילה תורה שבעל פה והדבר כמובן צריך עיון, מה הקשר בין הדברים? עניין נוסף: כאן breslev.eip.co.il/?key=44 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז רבי נחמן מברסלב מבאר את אותו הדיבור של רבה בר בר חנה בצורה אחרת ושונה. כיצד הדברים עולים בקנה אחד זה עם זה? ז"א מדובר 2 הפירושים הם בעצם פירוש אחד? כיצד הם נכנסים וכלולים זה בזה...

חיי מוהר"ן - שלו - מעלת המתקרבים אליו

...שלומנו ואמר שזה יום שלישי שעמד על דבר אחד הינו על איזה השגה ולא הייתי יכול להשיגה עד שהשתמשתי באיזה עבדא מאחד מאנשי שלומנו ועל ידי זה עמדתי על הדבר והשגתי ההשגה. וכי יש חדוש שוב על הבעל שם טוב זכרונו לברכה שהשיג השגות כאלו מאחר שהיו לו תלמידים גדולים וצדיקים כאלה שעשו עבדות גדולות כאלה. פעם אחת אמר רבנו זכרונו לברכה קדם שבועות תקס"ז כשנודע לו מפטירת איש אחד שהיה קצת ממקרביו ענה ואמר מי יודע מה נעשה עמו שם אבל אם היה זוכה להתקרב כמו המקרבים אמתיים...

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפו - יֵשׁ גַּן עֵדֶן, וְהֵם שְׁנֵי בְּחִינוֹת: גַּן וְעֵדֶן

...רפו - יש גן עדן, והם שני בחינות: גן ועדן [שמעתי משמו מכבר מה שאמר על פרשת שפטים ושטרים ונשכח הרב וזהו היוצא משם, מה שאנו זוכרים עדין] כי יש גן עדן, והם שני בחינות: גן ועדן והם בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה כי עקר תענוג גן עדן הוא השגת חכמת אלקות הינו חכמה עלאה וחכמה תתאה, שהם בחינת גן עדן כנ"ל אך לזכות לזה אי אפשר כי אם על ידי השערים כי יש שערים, הינו בחינת שערי גן עדן שעל ידי זה זוכין לכנס לגן עדן דהינו להשגת חכמה עלאה וחכמה תתאה אך אלו השערים גנוזים...

שיחות הר"ן - אות שד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן

...מזה ואמר שעל זה מבקשים בכל יום ואל תביאני לידי נסיון ולא לידי בזיון ואמר בזו הלשון: אדער אה נסיון אדער אה בזיון [או נסיון, או בזיון] הינו כי אם לא יעמד בנסיון יהיה לו בזיון וכבר מבאר קצת שספר הרבה מענין מאוס תאוה זאת ואמר שאינה תאוה כלל וכו' אחר כך אמר שנמצאים הרבה שמעצם גשמיותם ורגילותם בענין זה אין מועיל להם כלל מה שממאסין להם ענין זה אדרבא באיזה לשון שידברו עמהם מזה יתגברו עליהם ההרהורים יותר על כן טוב לרב בני אדם לבלי להתחיל לחשב בזה כלל וכמבאר...

ספר המידות - בית

...- בית חלק א' א. בית שאין דרין בו יזהר מלהכנס בתוכו, כי הוא מקום שדים. ב. מאן דביש לה במתא דא ילך למתא אחריתא. ג. כשהבית מזמן לברכה, אזי כשהצדיק בא לבית הזה גם הברכה באה. ד. יש מקום מזמן לטובה והוא הדין להפך. ה. לענין טובות ורעות הבאות לאדם קרוב לדרך הטבע, הכל לפי הזמן ולפי המקום. ו. דפרע קנאה מחריב ביתו. ז. מקום שאדם יוצא ממנו אינו מתאוה לאותו מקום להנות ממנו. ח. אם עם הארץ חסיד, אל תדור בשכונתו. ט. כל בית שנשמעין בו דברי תורה, שוב אינו נחרב. י....

תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 2

...התאוות. איך למה וכמה ? חלק 1. כדי לחדד את העניין, אבן לדוגמא התאווה לא קשורה בה לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד. ועל האדם להגיע לבחינה הנ"ל שהתאווה לא תהיה קשורה בו לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד. לא בהווה, היינו שלא יהיה לו שום רצון משום צד שהוא לתאווה. לא בעתיד, היינו שהאדם יתרחק כ"כ מהתאווה, עד כדי כך שאפילו תאורטית הוא לא יוכל לפול לתאווה הזאת בשום זמן שבעולם. ולא בעבר, היינו שעל האדם לעשות תשובה שלמה מאהבה שבה העוונות נהפכים לזכויות ממש, ושבה האדם מתנקה...

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמב - יֵּשׁ בְּחִינַת 'אֲרִיך אַנְפִּין בַּקְּלִפָּה'

...דע שיש בחינת 'אריך אנפין בקלפה' . ומי שפוגע באשה מבחינה זו קשה לו להנצל מהרהור ואף אם יעצים עיניו, אף על פי כן בכל צד שיפנה תזדמן לו כי היא בחינת 'אריך אנפין של הקלפה', שהם פנים ארכים ועל כן בכל צד שיפנה תזדמן לו ודע שצדקה הוא סגלה גדולה ומועלת מאד להנצל מהרהורי ניאוף אך אף על פי כן אסור לסמך על זה ולהיות מערב עם הנשים ולהרבות שיחה עמהם חס ושלום רק שאינו מזיק לו כל כך וזהו: 'ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה' הינו שאף שאתה עושה צדקה ועניים...

מיהו הצדיק האמת של הדור הזה?

...זה שצריך להתקרב לצדיק האמת וכולי. והשאלה היא, מיהו ואיזה הוא הצדיק האמת של הדור הזה? ובנוסף, האם רבי נחמן עצמו היה פטור מלהתקרב לצדיק האמת, בהנחה שהוא הצדיק האמת? תודה תשובה: הצדיק האמת הוא אחד. והוא אותו צדיק אמת בכל הדורות. ואליו התקרב גם רבי נחמן מברסלב עצמו. הצדיק הזה הוא השי"ת עצמו, שהוא ורק הוא נקרא צדיקו של עולם, ורק הוא הצדיק האמת של כל דור ודור. כמובא כאן: breslev.eip.co.il/?key=171 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כט - האי גברא דאזל בעי אתתא...

1 2 3 4 ...25

באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא: מידע נוסף - כאן

RSS מנהל אתר / בלוג - לחץ כאן למידע נוסף

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!

© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.

דף זה הופיע ב 0.0625 שניות - עכשיו 20_04_2024 השעה 15:30:03 - wesi2