ספר המידות - מפורסם חלק א' א. יש מפרסמים, שעקר הפרסום שלהם נעשה על ידי המחלקת. ב. הנסיון הוא בשביל לגדל ולפרסם את האדם. ג. על ידי המריבה גורמים שהתלמידים הקטנים נתפרסמים קדם זמנם. וזהו בחינת הפלת נפלים, שהולד יוצא לאויר עולם קדם זמנו, ועל ידי זה גורם עניות ולפעמים גורם מיתות חס ושלום.

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיז - מה שמבלבל את האדם, כשנכנס לקדשה גבוהה מה שמבלבל את האדם, כשנכנס לקדשה גבוהה כגון כשמתקרב לצדיק האמת וכיוצא אזי דיקא יקרה לו מקרה בלתי טהור, חס ושלום כבר מבאר מזה במקום אחר...כי כל מה שנכנס בקדשה יותר יש לו בכל פעם יצר הרע חדש גדול מבתחלה עין בלקוטי הראשון בסימן עב ובמקום אחר] ובאמת הבלבול הזה שטות כי ממה נפשך אם יקרה לו מחמת הרהור מי חיב בזה ואין לו להתרעם כלל, מאחר שהוא בעצמו גרם לו ואם אינו מחמת הרהור, אזי בודאי אינו סימן רע כלל כי אם היה ענין רע לא היו רבותינו, זכרונם

שיחות הר"ן - אות רלא - מדבר ממעלת ההתבודדות ספר לי אחד מאנשיו שפעם אחת שאל את רבנו זכרונו לברכה, מהו החלוק שבין לב נשבר למרה שחורה השיב לו: לב נשבר הוא כך שאפילו כשעומד בין העולם יחזיר פניו ויאמר: רבונו של עולם וכו' ובאותה שעה בעצמה ובתוך כך אמר רבנו, זכרונו לברכה בעצמו. רבונו של עולם בהתעוררות נפלא ובנשיאת ידים בהשתוקקות נמרץ כדרכו

שיחות הר"ן - אות רלג - מדבר ממעלת ההתבודדות שמעתי מאיש אחד מאנשיו שפעם אחת דבר רבנו זכרונו לברכה, עמו מענין בגדים ואמר לו שעל כל דבר צריכין להתפלל הינו אם בגדו קרוע וצריך לבגד יתפלל להשם יתברך שיתן לו...דבר גדול ודבר קטן על הכל ירגיל עצמו להתפלל תמיד להשם יתברך על כל מה שיחסר לו אף על פי שהעקר להתפלל על העקר דהינו על עבודת השם יתברך לזכות להתקרב אליו יתברך אף על פי כן גם על זה צריכין להתפלל ואמר: שמי שאינו מתנהג כך אף על פי שהשם יתברך נותן לו בגדים ופרנסה והצטרכות חיותו אבל כל חיותו הוא כמו בהמה שגם כן השם יתברך נותן לה

ספר המידות - יחוס חלק שני א. אין כח הקללה חל על מיחס. ב. אפילו אשה צדקת כשהיא אינה מיחסת, על ידי זה מולדת בנים שאינם מהגנים. ג. קשה לפני הקדוש ברוך הוא להעביר ולבטל גדולי היחוס.

שיחות הר"ן - אות שה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שיך להשיחות ששמעתי ממנו זכרונו לברכה, כמה פעמים שאמר בזה הלשון: [אין מה לעשות] וכבר נדפסו [לעיל רסט רפז] כמה שיחות נפלאות וכן מבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה, "תנא דבי רבי ישמעאל דברי תורה לא יהיה עליך חובה ואי אתה רשאי לפטר עצמך מהן" והוא עצה נפלאה למי שמבינה מעט

שיחות הר"ן - אות טז דע, שיכולין לצעק בקול דממה דקה בצעקה גדולה מאד ולא ישמע שום אדם כלל, כי אינו מוציא שום קול כלל רק הצעקה היא בקול דממה דקה וזה יוכל כל אדם דהינו שיציר במחשבתו הצעקה ויכנס קול הצעקה...קול הצעקה ממש עם הנגון כדרך שצועקין ויכנס בזה עד שיצעק ממש בבחינת קול דממה דקה ושום אדם לא ישמע כלל כי באמת אינו ציור כלל רק צעקה ממש כי יש סמפונות בראה שמשם יוצא הקול וגם יש סמפונות דקים היוצאים מן הראה אל המח ועל כן יכולים להכניס הקול דרך הסמפונות הדקים ההולכים אל המח עד שיצעק ממש במחו על ידי מה שמציר במחשבתו קול הצעקה ממש שבזה

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יא - אני ה' הוא שמי אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים א. כי יש יחודא עלאה ויחודא תתאה הינו: שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכל אחד מישראל צריך שיהיה נעשה...לבוא לתבונות התורה לעמקה כי מי שהוא במדרגה פחותה הוא עדין רחוק מתבונות התורה רק על ידי אמצעות הדבור יכול לבוא לתבונות התורה לעמקה הינו על ידי שהוא מדבר בהתורה בדבורים כמו שכתוב: "כי חיים הם למוצאיהם" 'למוציאיהם בפה' מאיר לו הדבור בכל המקומות שצריך לעשות תשובה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'פתח פיך ויאירו דבריך' ובכל...

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצח - כשאחד צועק להשם יתברך כשאחד צועק להשם יתברך אומרים לו לסע כמו שכתוב: "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו".

שיחות הר"ן - אות טו אמר: שהוא חכמה ומלאכה גדולה להיות כמו בהמה וזה בחינת: "כל אשר נתן ה' חכמה בהמה" הינו שהוא חכמה לעשות עצמו כבהמה [וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: על פסוק "אדם ובהמה תושיע ה'" אלו בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה וכמו שאמר אסף: "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך" ועין במקום אחר מזה]