ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ט - תְּהמת יְכַסְיֻמוּ... בתפילתו כח מזלו שבשנים עשר מזלות והמזל מאיר למטה ומגדל הצמח ושאר דבריו הצריכים אליו וזה פרוש: "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל" 'וקם' זה בחינת עמידה, בחינת תפילה כששבט מישראל עומד להתפלל על ידי זה מעורר כוכב והכוכב ... עשרה נסחאות לפיכך הזווג כקריעת ים סוף שהם שנים עשר וגם ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים בתפילתם כמו שכתוב: "ויעמידה ליעקב לחק" 'וחק לשנא דמזונא הוא' 'ואין עמידה אלא תפילה' וזה פרוש: "שמרו עדתיו וחק נתן למו" 'עדות' זה תפילה, ... וזהו: 'ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום' ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה . 'הרוצה להחכים וכו', הרוצה להעשיר' וכו' ויעקב, שהוא כלול כל השנים עשר שבטים והיה יודע כל מטה ומטה בשרשו בשביל זה כתיב בה: "ויאסף יעקב רגליו אל המטה" 'רגליו' זה בחינת תפילה כמו שכתוב: "צדק לפניו יהלך" הינו, שהיה מאסף כל התפילות, כל אחת ... ארץ אמר: "במה אדע" על ידי זה ירדו אבותינו למצרים כי פגם באמונה, הינו ארץ ישראל, בחינת נסים וירד יעקב ובניו למצרים ששם הפך הנסים שזה לעמת זה וירדו דוקא יעקב ובניו כי הוא פגם בארץ ישראל, בחינת תפילה וירדו יעקב ובניו, שהם בחינת תפילה שהם בחינת שנים עשר שערי תפילה ועל ידי שעקר התפילה הם יעקב ובניו כנ"ל על ידי זה לא זכה לארץ ישראל, לבחינת תפילה, אלא יעקב ובניו כמו שכתוב: "כי ביצחק יקרא לך זרע" ולא כל יצחק וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'אין הגשמים יורדין ... "משם רעה אבן ישראל" תרגומו: 'אב ובנן' מצולת, זה בחינת מצרים שנאמר: "וינצלו את מצרים" כמו 'אב ובנן' הינו יעקב ובניו שהם בחינת תפילה, בחינת נסים, בחינת ארץ ישראל לפי ירידתם ולפי הפגם שפגם בתפילה ובאמונה ובארץ ישראל כן צריך לירד לעמק הגלות של מצרים כמו שירדו יעקב ובניו למצרים כשאמר אברהם במה אדע על ירשת ארץ [עד כאן לשונו ז"ל]