ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ט - תְּהמת יְכַסְיֻמוּ
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] תהמת יכסימו, ירדו במצולת וכו' (שמות ט"ו) א. כי עקר החיות מקבלין מהתפילה כמו שכתוב (תהלים מ"ב) : "תפילה לאל חיי" ובשביל זה צריך להתפלל בכל כוחו כי כשמתפלל בכל כחו ומכניס כחו באותיות התפילה אזי נתחדש כחו שם בבחינת (איכה ג) :חדשים לבקרים רבה אמונתך וכו' כי אמונה היא תפילה כמו שכתוב (שמות י"ז) : "ויהי ידיו אמונה" תרגומו: 'פרישן בצלו' ב. ודע, שיש שנים עשר שבטים כנגד שנים עשר מזלות (תקון יח, ובתקון כא) וכל שבט ושבט יש לו נסחא מיחדת ויש לו שער מיחד לכנס דרך שם תפילתו וכל שבט מעורר בתפילתו כח מזלו שבשנים עשר מזלות והמזל מאיר למטה ומגדל הצמח ושאר דבריו הצריכים אליו וזה פרוש (במדבר כ"ד) : "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל" 'וקם' זה בחינת עמידה, בחינת תפילה כששבט מישראל עומד להתפלל על ידי זה מעורר כוכב והכוכב הוא דורך ומכה הדברים שיגדלו כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בראשית רבה, פרשה י). 'אין לך עשב מלמטה שאין לו כוכב ומלאך מלמעלה, שמכה אותו ואומר לו: גדל ! ' וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (פסחים קיח:) 'קשין מזונותיו כקריעת ים סוף וקשה זווגו [כקריעת ים סוף] ' וכו' (סוטה ב) כי הים סוף נקרע לשנים עשר קרעים כנגד שנים עשר שבטים (פרקי דרבי אליעזר, מב, עין תקון כ"א נט) ובני ישראל בתפילתם גורמים זווגא דקדשא בריך הוא ושכינתה כמו שכתוב (תהלים ס"ח) : "סלו לרכב ערבות" 'רוכב', דא קדשא בריך הוא 'ערבות', דא שכינתה שנתערב בה כל הגונין ולפי הזווג שגורם בתפילתו כן זוכה לזווגו והתפילה הם שתים עשרה נסחאות לפיכך הזווג כקריעת ים סוף שהם שנים עשר וגם ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים בתפילתם (עיין זוהר ויקרא ז: פנחס רכ"ו) כמו שכתוב (שם ק"ה) : "ויעמידה ליעקב לחק" 'וחק לשנא דמזונא הוא' (ביצה ט"ז) 'ואין עמידה אלא תפילה' (ברכות ו:) וזה פרוש (תהלים צ"ט) : "שמרו עדתיו וחק נתן למו" 'עדות' זה תפילה, כמו שכתוב (שם קכ"ב) : "שבטי יה עדות להדות לשם ה'" גם אמרו חכמינו זכרונם לברכה (שבועות ל:) 'אין עדות אלא בעמידה' ועמידה זה תפילה שאנו מעידין על אחדותו וכפי שמפרנס לאביו שבשמים בתפילתו כן נותנין לו פרנסתו וזה: 'קשין מזונותיו כקריעת ים סוף' הינו מזונות נתחלק לשנים עשר שבילים לפי שתים עשרה תפילות שבטי יה וצריך לזה זכות גדול שיזכה אדם להעלות תפילתו דרך שער השיך לשבטו וזה שאמר אבא בנימין (ברכות ה:). 'כל ימי הייתי מצטער על שני דברים: על תפילתי שתהא סמוך למטתי' הינו כנ"ל, שיתפלל דרך שער המטה שלו כי יש שנים עשר מטות וכל אחד יש לו שער מיחד והתפלל על שלא תתרחק תפילתו ממטה שלו וזה לשון מטה, כי מטה לשון זווג כמאמר הסמוך: על מטתי שתהא נתונה וכו' ומטה הוא בחינת זווג גם מטה היא בחינת פרנסה כמו שכתוב (ויקרא כ"ו) : "בשברי לכם מטה לחם" כי שנים עשר מטות גורמין זווג ומפרנסין כנ"ל 'קשה זווגן וקשין מזונותיו' וכו' גם התפלל על שבטו שיזכו לשני שלחנות וזהו : 'ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום' ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא כה:). 'הרוצה להחכים וכו', הרוצה להעשיר' וכו' ויעקב, שהוא כלול כל השנים עשר שבטים והיה יודע כל מטה ומטה בשרשו בשביל זה כתיב בה (בראשית מ"ט) : "ויאסף יעקב רגליו אל המטה" 'רגליו' זה בחינת תפילה כמו שכתוב (תהלים פ"ה) : "צדק לפניו יהלך" (עיין ברכות יד:) הינו, שהיה מאסף כל התפילות, כל אחת לשרשה גם היה כח בידו לתן חלק מחלקי עולם ליוסף כמו שכתוב (בראשית מ"ח) : "ואני נתתי לך שכ"ם אחד על אחיך" וכו' כי על ידי תפילתו היה משפיע חיות לכל שלשה חלקי עולם שהם עולם השפל ועולם הכוכבים ועולם המלאכים. וזה שכ"ם שפל, כוכב, מלאך כי כל זה זכה על ידי תפילתו כמו שכתוב (שם) : "אשר לקחתי מיד וכו' בתפילתי ובקשתי" ג. אבל כשאדם עומד להתפלל אזי באים מחשבות זרות וקליפות ומסבבין אותו ונשאר בחשך ואין יכול להתפלל כמו שכתוב (איכה ג) : "סכת בענן לך מעבור תפילה" וכתיב (תהלים י"ב) : "סביב רשעים יתהלכון" שהרשעים, הינו הקליפות, מסבבין אותו 'כרם זלת' הינו בשעת התפילה 'שהיא עומדת ברומו של עולם' (ברכות ו:) ודע, שיש פתחים הרבה בחשך הזה לצאת משם כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (יומא לח:). 'הבא לטמא, פותחין לו יש לו פתחים הרבה' (עיין תו' שבת ק"ד) נמצא, שיש פתחים הרבה בחשך גם לצאת משם. אבל האדם הוא עור ואין יודע למצא הפתח. ודע, שעל ידי אמת זוכה למצא הפתח כי עקר אור המאיר הוא הקדוש ברוך הוא כמו שכתוב (תהלים כ"ז) : "ה' אורי וישעי" ועל ידי שקר הוא מסלק את הקדוש ברוך הוא כמו שכתוב (שמות כ) : "לא תשא את שם ה' לשוא" כי על ידי שוא מסלק את הקדוש ברוך הוא כי "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני" (תהלים ק"א) אבל על ידי אמת, הקדוש ברוך הוא שוכן עמו כמו שכתוב (תהלים קמ"ה) : "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" וכו' וכשהקדוש ברוך הוא עמו הוא מאיר לו איך ליצא מהחשך המונע אותו בתפילתו כמו שכתוב: "ה' אורי" וזה פרוש: (בראשית ו) "צהר תעשה לתבה" פרש רש"י: 'יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טוב' והחלוק שבין חלון לאבן טוב כי החלון אין לו אור בעצמו אלא דרך שם נכנס האור אבל כשאין אור, אין מאיר אבל אבן טוב אפילו כשאין אור מבחוץ הוא מאיר בעצמו כן יש בני אדם שדבורם הוא חלון ואין [את ה] כח להאיר, להם בעצמם וזה: יש אומרים, ואמירתם נעשה חלון ויש שאמירתם נעשה אבן טוב ומאיר ודע, שהכל לפי גדל האמת כי עקר האור הוא הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא הוא עצם האמת ועקר השתוקקות של השם יתברך אינו אלא אל האמת וזה: "ואל אמה תכלנה מלמעלה" לשון (שמואל ב י"ג) : "ותכל נפש דוד" אמ"ה היא ה' מוצאות, הכלולים מאש ומים הינו שתראה שיצאו הדבורים מפיך באמת ואז ישתוקק הקדוש ברוך הוא מלמעלה לשכן אצלך וכשישכן אצלך הוא יאיר לך וזה: א'מה ת'כלנה מ'למעלה, ראשי תבות אמת כי על ידי אמת הקדוש ברוך הוא חומד מלמעלה לשכן עם האדם כמו שכתוב: "קרוב ה' לכל קוראיו" וכו' ואז: "ופתח התבה בצדה תשים" הינו התבה היוצאת באמת היא תשים לך פתח בחשך שאתה נצוד בו וזה: "בצדה" הינו הקלפה הצד ציד כמו שכתוב (בראשית כ"ה) : "כי ציד בפיו" כי מתחלה לא היה יכול לדבר מחמת החשך הסובב אותו ועל ידי שיוצא מתוך החשך ומתפלל היטב על ידי זה הוא מתקן "תחתים שנים ושלישים" הינו עולם השפל ועולם הגלגלים ועולם השכל [אך אי אפשר להתפלל רק כשלומד תורה כי 'לא עם הארץ חסיד' (אבות ב) וכתיב (משלי כ"ח) : "מסיר אזנו משמע תורה גם תפילתו תועבה" כתב יד החברים] ד. וצריך כל אדם לקשר את תפילתו לצדיק הדור והצדיק יודע לכון השערים ולהעלות כל תפילה ותפילה לשער השיך כי כל צדיק וצדיק הוא בחינת משה משיח כמו שאמרו (שבת ק"א:) : 'משה, שפיר קאמרת' וכתיב (בראשית מ"ט) : "עד כי יבא שילה" 'דא משה' (זהר בראשית כה:) ומשיח הוא כלול כל התפילות ובשביל זה יהיה משיח 'מורח ודאין' (סנהדרין צג:) כי התפילות הם בחינת חטם כמו שכתוב (ישעיהו מ"ח) : "ותהלתי אחטם לך" (עיין זוהר נשא ק"ל:) וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנא: זמנא חדא הוי קאזלינן במדברא, ואתלוי בהדן ההוא טיעא, דהוה שקיל עפרא ומורח לה. ואמר: הא ארחא לדוכתא פלן והא ארחא לדוכתא פלן. אמרינן לה: כמה מרחקינן ממיא ? ואמר לן: הבו לי עפרא יהבינן לה. אמר לן: תמניא פרסי. תנינן ויהבינן לה, אמר לן: דמרחקינן תלתא פרסי. אפכית לה ולא יכלית לה. רשב"ם: טיעא = סוחר ישמעאל: והפכינן = האי עפרא בהאי עפרא, לנסותו אם יהיה בקי כל כך. זמנא חדא אתלוין בהדן ההוא טיעא, סוחר ישמעאל זה בחינת צדיק הדור, שהוא כלול כל התפילות כמשיח ותפילות זה בחינת סוחר ישמעאל כמו שכתוב (בראשית ט"ז) : "כי שמע ה' אל עניך" ותרגומו: 'קביל ה' צלותיך' וזה סוחר, כי סביב, תרגומו סחור וזה בחינת אמונה כמו שכתוב (תהלים פ"ט) : "ואמונתך סביבותיך" ואתלוין בהדן ההוא טיעא שקשרנו את עצמנו עם צדיק הדור שהוא בחינת משיח, כלליות התפילה ושקיל עפרא ומורח ואמר: הא לדוכתא פלן והא לדוכתא פלן עפרא זה בחינת תפילה כמו שכתוב (ישעיהו מ"א) : "יתן כעפר חרבו" וחרב זה בחינת תפילה כמו שכתוב: "בחרבי ובקשתי" ומורח כי יש לו כח הזה להריח על ידי שהוא כלול כל התפילות וכתיב: "ותהלתי אחטם לך" ואמר: הא לדוכתא פלן שהיה יודע שערי תפילות והיה יודע כל תפילה השיך לשבטו ואמרינן לה: כמה מרחקינן ממיא ? ואמר: הבו לי עפרא ויהבינן לה. אמר לן: תמניא פרסי תנינן ויהבינן לה, אמר לן: תלתא פרסי הינו אמרינן לה כמה אנן מרחקינן ממיא מבחינת (איכה ב) : "שפכי לבך כמים נכח פני ה'" אמר לן, תמניא בחינות הינו למוד התורה, שהוא חמשה חמשי תורה ושלשה תפילות תנינן ויהבינן לה תנינן, לשון למוד ואחר הלמוד יהבינן לה להריח כמה מרחקינן מזאת הבחינה של מים ואמר לן, תלתא פרסי הינו שלשה בחינות תפילות והראה לנו סימן על זה שעדין לא הגענו למדרגה זאת שנתפלל כל כך בכונה עד שנשפך לבנו לפניו כמים אפכית כמו שכתוב (תהלים פ"ט) : "אף תשיב צור חרבו ולא הקמותו במלחמה" כי כל התפילות הם בחינת חרב אצל משיח ואם היו התפילות בבחינה הנ"ל בודאי לא היה משיב צור חרבו וזה סימן שעדין לא הגענו למדרגת "שפכי לבך כמים נכח פני ה'" ה. ותפילה הוא בחינת נסים שהוא אין דרך הטבע כי לפעמים הטבע מחיב איזו דבר והתפילה מהפכת את הטבע ועקר הנסים, הינו עקר התפילה אינו אלא בארץ ישראל כמו שכתוב (תהלים ל"ז) : "שכן ארץ ורעה אמונה" ואמונה זה תפילה כמו שכתוב (שמות י"ז) : "ויהי ידיו אמונה" כתרגומו ובשביל זה היא גבוהה מכל הארצות (זבחים נד:) על שם שעקר הנסים שם הם וכתיב (ישעיהו ס"ב) : "הרימי נס" ובשביל זה נקראת ארץ כנען כנען לשון סוחר, בחינת אמונה כמו שכתוב: "ואמונתך סביבותיך" וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (תענית י:) ארץ ישראל שותה תחלה והגשמים באים מתהומות כמו שכתוב (תהלים מ"ב) : "תהום אל תהום קורא" ותהום לשון נס, (עיין בר"ר פ"ד מעשה נסים יש בדבר ועיין רש"י שם:) כמו שכתוב (רות א) : "ותהם כל העיר" כי על נס, הינו על דבר חדוש, מתמיהין וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (תענית כה:). 'קול התור נשמע בארצנו' לענין גשמים כי עקר הגשמים נשמע בארץ ישראל כי שם התהומות, הינו הנסים, הינו אמונה, תפילה וזה לעמת זה עשה אלהים ומצרים הוא הפך ארץ ישראל, זה לעמת זה כמו שכתוב (שמות י"ד) : "ומצרים נסים לקראתו" שמצרים לעמת ארץ ישראל לעמת הנסים ובשביל זה אין מקום תפילה במצרים כמו שכתוב (שם ט) : "והיה כצאתי את העיר אפרש כפי" בשביל זה, כשפגם אברהם בארץ ישראל בשעה שהבטיח לו הקדוש ברוך הוא על ירשת ארץ אמר (בראשית ט"ו) : "במה אדע" על ידי זה ירדו אבותינו למצרים כי פגם באמונה, הינו ארץ ישראל, בחינת נסים וירד יעקב ובניו למצרים ששם הפך הנסים שזה לעמת זה וירדו דוקא יעקב ובניו כי הוא פגם בארץ ישראל, בחינת תפילה וירדו יעקב ובניו, שהם בחינת תפילה שהם בחינת שנים עשר שערי תפילה ועל ידי שעקר התפילה הם יעקב ובניו כנ"ל על ידי זה לא זכה לארץ ישראל, לבחינת תפילה, אלא יעקב ובניו כמו שכתוב (בראשית כ"א) : "כי ביצחק יקרא לך זרע" ולא כל יצחק (נדרים לא) וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (תענית ח:) 'אין הגשמים יורדין אלא בשביל אמנה' הינו בחינת ארץ ישראל, שהוא בחינת תפילה, בחינת אמונה והיא שותה תחלה ששם התהומות בחינת נסים כמו שכתוב: "ותהם כל העיר" וזהו (שם ח:) : 'בשעה שהגשמים יורדין, אפילו פרוטה שבכיס מתברכת' 'פרוטה' זה בחינת קול התור וכמ"ש (שם כ"ה:) : 'האי רודיא דמיא לתור, ופריטא שפותה' והוא עומד בין תהומא לתהומא שהוא כלול משני התהומות, שהוא כלליות הנסים וזה: 'פרוטה שבכיס', שפעמים נתכסה כח הנסים ועל ידי הגשמים נתברך הפרוטה הינו הנסים, 'דפריטא שפותה' ואלו בני אדם המכחישים כל הנסים ואומרים שהכל דרך הטבע ואם רואים איזהו נס הם מכסים את הנס עם דרך הטבע שאומרים שזה דרך הטבעים נמצא שפוגמים בתפילה כי התפילה היא נסים, שמשנה את הטבע ופוגמים באמונה שאין מאמינים בהשגחת הבורא יתברך ופוגמים בארץ ישראל, שהוא מקום הנסים כמו שכתוב: "וקול התור נשמע בארצנו" וכמו שאמרו: 'ארץ ישראל שותה תחלה' כי שם התהומות מקום הנסים כמו שכתוב: "ותהם כל העיר" ועל ידי זה צריך לפל בגלות מצרים כי זה לעמת זה עשה כנ"ל וכל הגליות מכנים בשם מצרים על שם שהם מצרים לישראל (כמו שאמרו רבותינו ז"ל בראשית רבה טז) וזה פרוש: תהמת יכסימו מי שמכסה את הנסים ומראה לכל דבר שהוא דרך הטבע ירדו במצולת כמו אבן (בראשית מ"ט) "משם רעה אבן ישראל" תרגומו: 'אב ובנן' מצולת, זה בחינת מצרים שנאמר (שמות י"ב) : "וינצלו את מצרים" כמו 'אב ובנן' הינו יעקב ובניו שהם בחינת תפילה, בחינת נסים, בחינת ארץ ישראל לפי ירידתם ולפי הפגם שפגם בתפילה ובאמונה ובארץ ישראל כן צריך לירד לעמק הגלות של מצרים כמו שירדו יעקב ובניו למצרים כשאמר אברהם במה אדע על ירשת ארץ [עד כאן לשונו ז"ל]
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

תְּהמת יְכַסְיֻמוּ, יָרְדוּ בִמְצוֹלת וְכוּ'

א. כִּי עִקַּר הַחִיּוּת מְקַבְּלִין מֵהַתְּפִילָּה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תְּפִילָּה לְאֵל חַיָּי"

ובשביל זה צריך להתפלל בכל כוחו

כי כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּכָל כּחוֹ

וּמַכְנִיס כּחוֹ בְּאוֹתִיּוֹת הַתְּפִילָּה

אֲזַי נִתְחַדֵּשׁ כּחוֹ שָׁם

בִּבְחִינַת:חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ וְכוּ'

כי אמונה היא תפילה

כמו שכתוב: "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה"

תַּרְגּוּמוֹ: 'פְּרִישָׂן בִּצְלוֹ'

ב. וְדַע, שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים

כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת

וְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט יֵשׁ לוֹ נֻסְחָא מְיֻחֶדֶת

וְיֵשׁ לוֹ שַׁעַר מְיֻחָד

לִכָּנֵס דֶּרֶךְ שָׁם תְּפִילָּתוֹ

וְכָל שֵׁבֶט מְעוֹרֵר בִּתְפִילָּתוֹ

כּחַ מַזָּלוֹ שֶׁבִּשְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת

וְהַמַּזָּל מֵאִיר לְמַטָּה

וּמְגַדֵּל הַצֶּמַח

וּשְׁאָר דְּבָרָיו הַצְּרִיכִים אֵלָיו

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל"

'וְקָם' זֶה בְּחִינַת עֲמִידָה, בְּחִינַת תְּפִילָּה

כְּשֶׁשֵּׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל

עַל יְדֵי זֶה מְעוֹרֵר כּוֹכָב

וְהַכּוֹכָב הוּא דּוֹרֵךְ וּמַכֶּה הַדְּבָרִים שֶׁיִּגְדְּלוּ

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'אֵין לְךָ עֵשֶׂב מִלְּמַטָּה שֶׁאֵין לוֹ כּוֹכָב וּמַלְאָךְ מִלְמַעְלָה, שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: גְּדַל ! '

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו כִּקְרִיעַת יַם סוּף וְקָשֶׁה זִוּוּגוֹ [כִּקְרִיעַת יַם סוּף] ' וְכוּ'

כִּי הַיַּם סוּף נִקְרַע לִשְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים

כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּתְפִילָּתָם

גּוֹרְמִים זִוּוּגָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "סֹלּוּ לָרכֵב עֲרָבוֹת"

'רוֹכֵב', דָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא

'עֲרָבוֹת', דָּא שְׁכִינְתֵּהּ

שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהּ כָּל הַגְּוָנִין

וּלְפִי הַזִּוּוּג שֶׁגּוֹרֵם בִּתְפִילָּתוֹ

כֵּן זוֹכֶה לְזִוּוּגוֹ

וְהַתְּפִילָּה הֵם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה נֻסְחָאוֹת

לְפִיכָךְ הַזִּוּוּג כִּקְרִיעַת יַם סוּף שֶׁהֵם שְׁנֵים עָשָׂר

וְגַם יִשְׂרָאֵל מְפַרְנְסִים לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם בִּתְפִילָּתָם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקב לְחֹק"

'וְחֹק לִשָּׁנָא דִמְזוֹנָא הוּא'

'וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִילָּה'

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "שָׁמְרוּ עֵדתָיו וְחֹק נָתַן לָמוֹ"

'עֵדוּת' זֶה תְּפִילָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְהדוֹת לְשֵׁם ה'"

גם אמרו חכמינו זכרונם לברכה 'אֵין עֵדוּת אֶלָּא בַּעֲמִידָה'

וַעֲמִידָה זֶה תְּפִילָּה

שֶׁאָנוּ מְעִידִין עַל אַחְדוּתוֹ

וּכְפִי שֶׁמְּפַרְנֵס לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם בִּתְפִילָּתוֹ

כֵּן נוֹתְנִין לוֹ פַּרְנָסָתוֹ

וְזֶה: 'קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו כִּקְרִיעַת יַם סוּף'

הַיְנוּ מְזוֹנוֹת נִתְחַלֵּק לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבִילִים

לְפִי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה תְּפִילּוֹת שִׁבְטֵי יָהּ

וְצָרִיךְ לָזֶה זְכוּת גָּדוֹל

שֶׁיִּזְכֶּה אָדָם לְהַעֲלוֹת תְּפִילָּתוֹ

דֶּרֶךְ שַׁעַר הַשַּׁיָּךְ לְשִׁבְטוֹ

וזה שאמר אבא בנימין .

'כָּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל שְׁנֵי דְבָרִים: עַל תְּפִילָּתִי שֶׁתְּהֵא סָמוּךְ לְמִטָּתִי'

הַיְנוּ כַּנַּ"ל, שֶׁיִּתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ שַׁעַר הַמַּטֶּה שֶׁלּוֹ

כִּי יֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת

וְכָל אֶחָד יֵשׁ לוֹ שַׁעַר מְיֻחָד

וְהִתְפַּלֵּל עַל שֶׁלּא תִּתְרַחֵק תְּפִילָּתוֹ מִמַּטֶּה שֶׁלּוֹ

וְזֶה לְשׁוֹן מַטֶּה, כִּי מַטֶּה לְשׁוֹן זִוּוּג

כַּמַּאֲמָר הַסָּמוּךְ: עַל מִטָּתִי שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה וְכוּ'

וּמִטָּה הוּא בְּחִינַת זִוּוּג

גַּם מַטֶּה הִיא בְּחִינַת פַּרְנָסָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם"

כִּי שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת

גּוֹרְמִין זִוּוּג וּמְפַרְנְסִין כַּנַּ"ל

'קָשֶׁה זִוּוּגָן וְקָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו' וְכוּ'

גַּם הִתְפַּלֵּל עַל שִׁבְטוֹ

שֶׁיִּזְכּוּ לִשְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת

וְזֶהוּ: 'וְעַל מִטָּתִי שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם'

וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים וְכוּ', הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר' וְכוּ'

וְיַעֲקב, שֶׁהוּא כָּלוּל כָּל הַשְּׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים

וְהָיָה יוֹדֵעַ כָּל מַטֶּה וּמַטֶּה בְּשָׁרְשׁוֹ

בִּשְׁבִיל זֶה כְּתִיב בֵּהּ: "וַיֶּאֱסֹף יַעֲקב רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה"

'רַגְלָיו' זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ"

הַיְנוּ, שֶׁהָיָה מְאַסֵּף כָּל הַתְּפִילּוֹת, כָּל אַחַת לְשָׁרְשָׁהּ

גַּם הָיָה כּחַ בְּיָדוֹ לִתֵּן חֵלֶק מֵחֶלְקֵי עוֹלָם לְיוֹסֵף

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶ"ם אַחַד עַל אַחֶיךָ" וְכוּ'

כִּי עַל יְדֵי תְּפִילָּתוֹ

הָיָה מַשְׁפִּיעַ חִיּוּת לְכָל שְׁלשָׁה חֶלְקֵי עוֹלָם

שֶׁהֵם עוֹלָם הַשָּׁפָל וְעוֹלָם הַכּוֹכָבִים וְעוֹלָם הַמַּלְאָכִים.

וזה שְׁכֶ"ם

שָׁפָל, כּוֹכָב, מַלְאָךְ

כִּי כָּל זֶה זָכָה עַל יְדֵי תְּפִילָּתוֹ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד וְכוּ' בִּתְפִילָּתִי וּבַקָּשָׁתִי"

ג. אֲבָל כְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל

אֲזַי בָּאִים מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּקְלִיפּוֹת וּמְסַבְּבִין אוֹתוֹ

וְנִשְׁאָר בַּחשֶׁךְ וְאֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "סַכּתָ בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִילָּה"

וּכְתִיב: "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן"

שֶׁהָרְשָׁעִים, הַיְנוּ הַקְּלִיפּוֹת, מְסַבְּבִין אוֹתוֹ

'כְּרֻם זֻלֻּת' הַיְנוּ בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה

'שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם'

וְדַע, שֶׁיֵּשׁ פְּתָחִים הַרְבֵּה בַּחשֶׁךְ הַזֶּה לָצֵאת מִשָּׁם

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'הַבָּא לִטָּמֵּא, פּוֹתְחִין לוֹ יֵשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה'

נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ פְּתָחִים הַרְבֵּה בַּחשֶׁךְ גַּם לָצֵאת מִשָּׁם.

אֲבָל הָאָדָם הוּא עִוֵּר וְאֵין יוֹדֵעַ לִמְצא הַפֶּתַח.

וְדַע, שֶׁעַל יְדֵי אֱמֶת זוֹכֶה לִמְצא הַפֶּתַח

כִּי עִקַּר אוֹר הַמֵּאִיר

הוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי"

וְעַל יְדֵי שֶׁקֶר הוּא מְסַלֵּק אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' לַשָּׁוְא"

כִּי עַל יְדֵי שָׁוְא מְסַלֵּק אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

כִּי "דּבֵר שְׁקָרִים לא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי"

אֲבָל עַל יְדֵי אֱמֶת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹכֵן עִמּוֹ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "קָרוֹב ה' לְכָל קוֹרְאָיו לְכל אשר יקראוהו באמת" וְכוּ'

וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ

הוּא מֵאִיר לוֹ אֵיךְ לֵיצֵא מֵהַחשֶׁךְ הַמּוֹנֵעַ אוֹתוֹ בִּתְפִילָּתוֹ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "ה' אוֹרִי"

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה"

פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'יֵשׁ אוֹמְרִים חַלּוֹן, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֶבֶן טוֹב'

וְהַחִלּוּק שֶׁבֵּין חַלּוֹן לְאֶבֶן טוֹב

כִּי הַחַלּוֹן אֵין לוֹ אוֹר בְּעַצְמוֹ

אֶלָּא דֶּרֶךְ שָׁם נִכְנָס הָאוֹר

אֲבָל כְּשֶׁאֵין אוֹר, אֵין מֵאִיר

אֲבָל אֶבֶן טוֹב

אֲפִילּוּ כְּשֶׁאֵין אוֹר מִבַּחוּץ

הוּא מֵאִיר בְּעַצְמוֹ

כֵּן יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁדִּבּוּרָם הוּא חַלּוֹן

וְאֵין [את ה] כּחַ לְהָאִיר, לָהֶם בְּעַצְמָם

וְזֶה: יֵשׁ אוֹמְרִים, וַאֲמִירָתָם נַעֲשֶׂה חַלּוֹן

וְיֵשׁ שֶׁאֲמִירָתָם נַעֲשֶׂה אֶבֶן טוֹב וּמֵאִיר

וְדַע, שֶׁהַכּל לְפִי גּדֶל הָאֱמֶת

כִּי עִקַּר הָאוֹר הוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא עֶצֶם הָאֱמֶת

וְעִקַּר הִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ אֶלָּא אֶל הָאֱמֶת

וְזֶה: "וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה"

לְשׁוֹן: "וַתְּכַל נֶפֶשׁ דָּוִד"

אַמָּ"ה הִיא ה' מוֹצָאוֹת, הַכְּלוּלִים מֵאֵשׁ וּמַיִם

הַיְנוּ שֶׁתִּרְאֶה שֶׁיֵּצְאוּ הַדִּבּוּרִים מִפִּיךָ בֶּאֱמֶת

וְאָז יִשְׁתּוֹקֵק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלְמַעְלָה לִשְׁכּן אֶצְלְךָ

וּכְשֶׁיִּשְׁכּן אֶצְלְךָ

הוּא יָאִיר לְךָ

וְזֶה: אַ'מָּה תְּ'כַלֶּנָּה מִ'לְמַעְלָה, רָאשֵׁי תֵבוֹת אֱמֶת

כִּי עַל יְדֵי אֱמֶת

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹמֵד מִלְּמַעְלָה לִשְׁכּן עִם הָאָדָם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "קָרוֹב ה' לְכָל קוֹרְאָיו" וְכוּ'

וְאָז: "וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים"

הַיְנוּ הַתֵּבָה הַיּוֹצֵאת בֶּאֱמֶת

הִיא תָּשִׂים לְךָ פֶּתַח

בַּחשֶׁךְ שֶׁאַתָּה נִצּוֹד בּוֹ

וְזֶה: "בְּצִדָּהּ" הַיְנוּ הַקְּלִפָּה הַצָּד צַיִד

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי צַיִד בְּפִיו"

כִּי מִתְּחִלָּה לא הָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר מֵחֲמַת הַחשֶׁךְ הַסּוֹבֵב אוֹתוֹ

וְעַל יְדֵי שֶׁיּוֹצֵא מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ וּמִתְפַּלֵּל הֵיטֵב

עַל יְדֵי זֶה הוּא מְתַקֵּן "תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִישִׁים"

הַיְנוּ עוֹלָם הַשָּׁפָל וְעוֹלַם הַגַּלְגַּלִים וְעוֹלַם הַשֵּׂכֶל

[אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל

רַק כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה

כִּי 'לא עַם הָאָרֶץ חָסִיד'

וּכְתִיב: "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִילָּתוֹ תוֹעֵבָה"

כְּתַב יַד הַחֲבֵרִים]

ד. וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְקַשֵּׁר אֶת תְּפִילָּתוֹ לְצַדִּיק הַדּוֹר

וְהַצַּדִּיק יוֹדֵעַ לְכַוֵּן הַשְּׁעָרִים

וּלְהַעֲלוֹת כָּל תְּפִילָּה וּתְפִילָּה לַשַּׁעַר הַשַּׁיָּךְ

כִּי כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק הוּא בְּחִינַת משֶׁה מָשִׁיחַ

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'משֶׁה, שַׁפִּיר קָאָמַרְתְּ'

וּכְתִיב: "עַד כִּי יָבא שִׁילה" 'דָּא משֶׁה'

וּמָשִׁיחַ הוּא כָּלוּל כָּל הַתְּפִילּוֹת

וּבִשְׁבִיל זֶה יִהְיֶה מָשִׁיחַ 'מוֹרַח וְדָאִין'

כִּי הַתְּפִילּוֹת הֵם בְּחִינַת חֹטֶם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ"

וְזֶה פֵּרוּשׁ: אֲמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָא: זִמְנָא חֲדָא הֲוֵי קָאָזְלִינַן בְּמַדְבְּרָא, וְאִתְלַוֵּי בַּהֲדָן הַהוּא טַיְעָא, דַּהֲוָה שָׁקִיל עַפְרָא וּמוֹרַח לֵהּ. וְאָמַר: הָא ארְחָא לְדוּכְתָּא פְּלָן וְהָא ארְחָא לְדוּכְתָּא פְּלָן. אָמְרִינַן לֵהּ: כַּמָּה מְרַחֲקִינַן מִמַּיָּא ? וְאָמַר לָן: הָבוּ לִי עַפְרָא יָהֲבִינַן לֵהּ. אָמַר לָן: תְּמַנְיָא פַּרְסֵי. תָּנֵינַן וְיָהֲבִינַן לֵהּ, אָמַר לָן: דִּמְרַחֲקִינַן תְּלָתָא פַּרְסֵי. אֲפֵכִית לֵהּ וְלָא יָכֵלִית לֵהּ.

רַשְׁבַּ"ם: טַיְעָא = סוֹחֵר יִשְׁמָעֵאל: וְהָפְכִינַן = הַאי עַפְרָא בְּהַאי עַפְרָא, לְנַסּוֹתוֹ אִם יִהְיֶה בָּקִי כָּל כָּךְ.

זִמְנָא חֲדָא אִתְלַוִּין בַּהֲדָן הַהוּא טַיְעָא, סוֹחֵר יִשְׁמָעֵאל

זֶה בְּחִינַת צַדִּיק הַדּוֹר, שֶׁהוּא כָּלוּל כָּל הַתְּפִילּוֹת כְּמָשִׁיחַ

וּתְפִילּוֹת זֶה בְּחִינַת סוֹחֵר יִשְׁמָעֵאל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ"

וְתַרְגּוּמוֹ: 'קַבֵּיל ה' צְלוֹתֵיךְ'

וְזֶה סוֹחֵר, כִּי סָבִיב, תַּרְגּוּמוֹ סְחוֹר

וְזֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ"

וְאִתְלַוִּין בַּהֲדָן הַהוּא טַיְעָא

שֶׁקָּשַׁרְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ עִם צַדִּיק הַדּוֹר

שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ, כְּלָלִיּוּת הַתְּפִילָּה

וְשָׁקִיל עַפְרָא וּמוֹרַח

וְאָמַר: הָא לְדוּכְתָּא פְּלָן וְהָא לְדוּכְתָּא פְּלָן

עפרא זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יִתֵּן כְּעָפָר חַרְבּוֹ"

וְחֶרֶב זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי"

וּמוֹרַח

כִּי יֵשׁ לוֹ כּחַ הַזֶּה לְהָרִיחַ

עַל יְדֵי שֶׁהוּא כָּלוּל כָּל הַתְּפִילּוֹת

וּכְתִיב: "וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ"

וְאָמַר: הָא לְדוּכְתָּא פְּלָן

שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שַׁעֲרֵי תְּפִילּוֹת

וְהָיָה יוֹדֵעַ כָּל תְּפִילָּה הַשַּׁיָּךְ לְשִׁבְטוֹ

וְאָמְרִינַן לֵהּ: כַּמָּה מְרַחֲקִינַן מִמַּיָּא ? וְאָמַר: הָבוּ לִי עַפְרָא וְיָהֲבִינַן לֵהּ. אָמַר לָן: תְּמַנְיָא פַּרְסֵי תָּנֵינַן וְיָהֲבִינַן לֵהּ, אָמַר לָן: תְּלָתָא פַּרְסֵי הַיְנוּ

אָמְרִינַן לֵהּ

כַּמָּה אֲנַן מְרַחֲקִינַן מִמַּיָּא

מִבְּחִינַת: "שִׁפְכִי לִבֵּךְ כַּמַּיִם נכַח פְּנֵי ה'"

אָמַר לָן, תְּמַנְיָא בְּחִינוֹת

הַיְנוּ לִמּוּד הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה

וְשְׁלשָׁה תְּפִילּוֹת

תָּנֵינַן וְיָהֲבִינַן לֵהּ

תָּנֵינַן, לְשׁוֹן לִמּוּד

וְאַחַר הַלִּמּוּד

יָהֲבִינַן לֵהּ לְהָרִיחַ

כַּמָּה מְרַחֲקִינַן מִזּאת הַבְּחִינָה שֶׁל מַיִם

וְאָמַר לָן, תְּלָתָא פַּרְסֵי

הַיְנוּ שְׁלשָׁה בְּחִינוֹת תְּפִילּוֹת

וְהֶרְאָה לָנוּ סִימָן עַל זֶה

שֶׁעֲדַיִן לא הִגַּעְנוּ לְמַדְרֵגָה זאת שֶׁנִּתְפַּלֵּל כָּל כָּךְ בְּכַוָּנָה

עַד שֶׁנִּשְׁפּךְ לִבֵּנוּ לְפָנָיו כַּמַּיִם

אֲפֵכִית

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַף תָּשִׁיב צוּר חַרְבּוֹ וְלא הֲקֵמוֹתוֹ בַּמִּלְחָמָה"

כִּי כָּל הַתְּפִילּוֹת הֵם בְּחִינַת חֶרֶב אֵצֶל מָשִׁיחַ

וְאִם הָיוּ הַתְּפִילּוֹת בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל

בְּוַדַּאי לא הָיָה מֵשִׁיב צוּר חַרְבּוֹ

וְזֶה סִימָן שֶׁעֲדַיִן לא הִגַּעְנוּ לְמַדְרֵגַת "שִׁפְכִי לִבֵּךְ כַּמַּיִם נכַח פְּנֵי ה'"

ה. וּתְפִילָּה הוּא בְּחִינַת נִסִּים

שֶׁהוּא אֵין דֶּרֶךְ הַטֶּבַע

כִּי לִפְעָמִים הַטֶּבַע מְחַיֵּב אֵיזוֹ דָּבָר

וְהַתְּפִילָּה מְהַפֶּכֶת אֶת הַטֶּבַע

וְעִקַּר הַנִּסִּים, הַיְנוּ עִקַּר הַתְּפִילָּה

אֵינוֹ אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה"

וֶאֱמוּנָה זֶה תְּפִילָּה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה" כְּתַרְגּוּמוֹ

ובשביל זה היא גבוהה מכל הארצות

עַל שֵׁם שֶׁעִקַּר הַנִּסִּים שָׁם הֵם

וּכְתִיב: "הָרִימִי נֵס"

וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרֵאת אֶרֶץ כְּנַעַן

כְּנַעַן לְשׁוֹן סוֹחֵר, בְּחִינַת אֱמוּנָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ"

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה תְּחִלָּה

וְהַגְּשָׁמִים בָּאִים מִתְּהוֹמוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא"

וּתְהוֹם לְשׁוֹן נֵס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַתֵּהם כָּל הָעִיר"

כִּי עַל נֵס, הַיְנוּ עַל דְּבַר חִדּוּשׁ, מַתְמִיהִין

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'קוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ' לְעִנְיַן גְּשָׁמִים

כִּי עִקַּר הַגְּשָׁמִים נִשְׁמָע בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי שָׁם הַתְּהוֹמוֹת, הַיְנוּ הַנִּסִּים, הַיְנוּ אֱמוּנָה, תְּפִילָּה

וְזֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלהִים

וּמִצְרַיִם הוּא הֶפֶךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, זֶה לְעֻמַּת זֶה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ"

שֶׁמִּצְרַיִם לְעֻמַּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

לְעֻמַּת הַנִּסִּים

וּבִשְׁבִיל זֶה אֵין מְקוֹם תְּפִילָּה בְּמִצְרַיִם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָיָה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרשׂ כַּפַּי"

בִּשְׁבִיל זֶה, כְּשֶׁפָּגַם אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

בְּשָׁעָה שֶׁהִבְטִיחַ לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יְרֻשַּׁת אָרֶץ

אָמַר: "בַּמָּה אֵדַע"

עַל יְדֵי זֶה יָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם

כִּי פָּגַם בֶּאֱמוּנָה, הַיְנוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת נִסִּים

וְיָרַד יַעֲקב וּבָנָיו לְמִצְרַיִם

שֶׁשָּׁם הֶפֶךְ הַנִּסִּים

שֶׁזֶּה לְעֻמַּת זֶה

וְיָרְדוּ דַּוְקָא יַעֲקב וּבָנָיו

כִּי הוּא פָּגַם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת תְּפִילָּה

וְיָרְדוּ יַעֲקב וּבָנָיו, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִילָּה

שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנֵים עָשָׂר שַׁעֲרֵי תְּפִילָּה

וְעַל יְדֵי שֶׁעִקַּר הַתְּפִילָּה הֵם יַעֲקב וּבָנָיו כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה

לא זָכָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לִבְחִינַת תְּפִילָּה, אֶלָּא יַעֲקב וּבָנָיו

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע"

וְלא כָּל יִצְחָק

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין אֶלָּא בִּשְׁבִיל אֲמָנָה'

הַיְנוּ בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִילָּה, בְּחִינַת אֱמוּנָה

וְהִיא שׁוֹתָה תְּחִלָּה

שֶׁשָּׁם הַתְּהוֹמוֹת בְּחִינַת נִסִּים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַתֵּהם כָּל הָעִיר"

וזהו: 'בְּשָׁעָה שֶׁהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין, אֲפִילּוּ פְּרוּטָה שֶׁבַּכִּיס מִתְבָּרֶכֶת'

'פְּרוּטָה' זֶה בְּחִינַת קוֹל הַתּוֹר

וכמ"ש: 'הַאי רוּדְיָא דָּמְיָא לְתוֹר, וּפְרִיטָא שִׂפְוָתֵהּ'

וְהוּא עוֹמֵד בֵּין תְּהוֹמָא לִתְהוֹמָא

שֶׁהוּא כָּלוּל מִשְּׁנֵי הַתְּהוֹמוֹת, שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַנִּסִּים

וְזֶה: 'פְּרוּטָה שֶׁבַּכִּיס', שֶׁפְּעָמִים נִתְכַּסֶּה כּחַ הַנִּסִּים

וְעַל יְדֵי הַגְּשָׁמִים נִתְבָּרֵךְ הַפְּרוּטָה

הַיְנוּ הַנִּסִּים, 'דִּפְרִיטָא שִׂפְוָתֵהּ'

וְאֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַמַּכְחִישִׁים כָּל הַנִּסִּים וְאוֹמְרִים שֶׁהַכּל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע

וְאִם רוֹאִים אֵיזֶהוּ נֵס

הֵם מְכַסִּים אֶת הַנֵּס עִם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע

שֶׁאוֹמְרִים שֶׁזֶּה דֶּרֶךְ הַטְּבָעִים

נִמְצָא שֶׁפּוֹגְמִים בַּתְּפִילָּה

כִּי הַתְּפִילָּה הִיא נִסִּים, שֶׁמְּשַׁנָּה אֶת הַטֶּבַע

וּפוֹגְמִים בָּאֱמוּנָה

שֶׁאֵין מַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ

וּפוֹגְמִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא מְקוֹם הַנִּסִּים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ"

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה תְּחִלָּה'

כִּי שָׁם הַתְּהוֹמוֹת מְקוֹם הַנִּסִּים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַתֵּהם כָּל הָעִיר"

וְעַל יְדֵי זֶה צָרִיךְ לִפּל בְּגָלוּת מִצְרַיִם

כִּי זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה כַּנַּ"ל

וְכָל הַגָּלֻיּוֹת מְכֻנִּים בְּשֵׁם מִצְרַיִם

עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל

וְזֶה פֵּרוּשׁ: תְּהמת יְכַסְיֻמוּ

מִי שֶׁמְּכַסֶּה אֶת הַנִּסִּים

וּמַרְאֶה לְכָל דָּבָר שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַטֶּבַע

יָרְדוּ בִמְצוֹלת כְּמוֹ אָבֶן

"מִשָּׁם רעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל" תַּרְגּוּמוֹ: 'אָב וּבְנָן'

מְצוֹלת, זֶה בְּחִינַת מִצְרַיִם

שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם"

כְּמוֹ 'אָב וּבְנָן' הַיְנוּ יַעֲקב וּבָנָיו

שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִילָּה, בְּחִינַת נִסִּים, בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

לְפִי יְרִידָתָם וּלְפִי הַפְּגָם שֶׁפָּגַם בִּתְפִילָּה וּבֶאֱמוּנָה וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כֵּן צָרִיךְ לֵירֵד לְעמֶק הַגָּלוּת שֶׁל מִצְרַיִם

כְּמוֹ שֶׁיָּרְדוּ יַעֲקב וּבָנָיו לְמִצְרַיִם

כְּשֶׁאָמַר אַבְרָהָם בַּמָּה אֵדַע עַל יְרֻשַּׁת אָרֶץ

[עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ זַ"ל]
שיחות הר"ן - אות ב
...אני מוסר כל התנועות שלי ושל בני והתלויים בי על השם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך וזה טוב מאד גם אזי אין צריך לדאג ולחשב כלל אם מתנהג כראוי אם לאו מאחר שסומך עליו יתברך ואם הוא יתברך רוצה בענין אחר הוא מרצה להתנהג בענין אחר כרצונו יתברך וכן כשמגיע שבת או יום טוב אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פט - הַדַּעַת מְשַׁדֵּך כָּל הַשִּׁדּוּכִים
...ח"ב - תורה פט - הדעת משדך כל השדוכים הדעת משדך כל השדוכים כי כל השדוכים הם שני הפכים והדעת הוא המתוך בין שני הפכים [עין לקוטי הראשון סי' ד] על כן כל השדוכים שבעולם כלם נעשים על ידי הבר דעת שיש בעולם ועל כן לפעמים קשה למצא זווגו כי לפעמים שני המשדכים רחוקים מאד והם שני הפכים ביותר זה מזה על כן קשה למצא זווגו והתקון לזה שצריך שיבוא להבר דעת לשמע תורה מפיו ועל ידי זה יכול למצא השדוך שלו כי כל זמן שהדעת בכח אזי לפעמים אי אפשר לחבר המשדכים כשהם בהפך גדול...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עד - אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה
...שהיא הכנה לפסח כי פרשת פרה קורין, כדי שיהיו נזהרין לטהר מטמאת מת כדי שיהיו טהורין לעשות הפסח פור, כי פורים על שם הפר, ואחר כך נעשה פר"ה כי גם פורים הוא בודאי הלוך ודרך לפסח "שפתותיו שושנים נטפות מור עבר" שפתותיו זה בחינת פסח פה סח שושנה היא אסתר, [שושנה גימטריא אסתר] נטפות מור עבר זה בחינת מרדכי מר דרור, לשון חרות, בחינת חרות של פסח ועל כן צרוף של פורים מרמז בפסח, בפסוק: "שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב, כי בו יצאת ממצרים ולא יראו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכד - שִׁיר מִזְמוֹר לַמְנַצֵּחַ, 'זַמְּרוּ לְמִי שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכד - שיר מזמור למנצח, 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' שיר מזמור למנצח, 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' כי כשמדבר לפני הקדוש ברוך הוא ומפרש שיחתו בטענות ובקשות רוצה לנצח את הקדוש ברוך הוא כביכול והשם יתברך יש לו תענוג מזה על כן שולח לו דבורים שיוכל לנצח אותו כביכול כדי לקבל התענוג כי בלא זה בודאי לא היה אפשר לבשר ודם לנצח את הקדוש ברוך הוא אך השם יתברך עצמו שולח ומזמין לו דבורים וטענות לנצח אותו כנ"ל
חקירות ופילוסופיה. מדוע להתרחק מהן?
...לשאול מדוע רבי נחמן התנגד כ"כ לספרי הפילוסופיה והחקירות. וכי זה רע לחקור כדי לדעת את האמת? כמו כן, אם לא נחקור אז כיצד נדע במה להאמין? הרי גם אדם שמאמין במשהו, זה הכל תמיד תוצאה של חקירה. ז"א אף אחד לא נולד עם אמונה. ורק החקירות של האדם מביאות אותו לאמונה. אפילו ההתקרבות לרבי נחמן היא תלויה בחקירות. דהיינו האדם חוקר ומגלה כי רבי נחמן הוא האמת וכל השאר הם שקר ולכן הוא מתקרב לרבי נחמן. כך שבכל מקרה חקירות הן אלו שמקדמות את האדם להתקרב גם להשי"ת. הרי...
שבחי הר"ן - אות יב
...על פי כן היה נדמה לו תמיד שאין מסתכלין עליו כלל ואין שומעין לו כלל רק אדרבא, נדמה לו שמרחיקין אותו מעבודתו יתברך בכל מיני הרחקות וכאלו אין רוצין בו כלל וכלל כי היה רואה שחולפין ועוברין כמה וכמה ימים ושנים ועדין הוא רחוק מהשם יתברך ולא זכה עדין לשום התקרבות על כן נדמה בעיניו שאין שומעין דבריו כלל ואין מסתכלין עליו כלל רק אדרבא, מרחיקין אותו בכל מיני התרחקות מעבודתו יתברך אך אף על פי כן היה מחזק עצמו מאד ולא הניח את מקומו וכמה פעמים היה שהיה נופל בדעתו...
ספר המידות - סגולה
...של עופות הבר הם סגלה לחלאי הראה, ומסגל לחזק את הרוח חיים. ב. השמים יש בהם שנוי מראות לפי מראות עשבים הנגדלים על ידיהם, והם מסגלים להסתכל בהן. ג. מי גשמים מסגלין למי שאין לו גבורת אנשים. ד. אמירת תהלים סגלה להוריד גשמים תהלם ל'מטר ה'שמים ת'שתה מ'ים. ה. סגלה להחזיר לאשה וסתה על ידי הכנסת אורחים. ו. מי ששערותיו מרבים שלא על פי הטבע, זה עלול לנזקים הרבה ולפגעים רעים מהסטרא אחרא, סגלתו שיקרא הפרשה שקורין ביום כפורים. ז. מי שנתאלם בפתע פתאום, יעבירו על...
סיפורי מעשיות - מעשה מעני אחד שהיה מתפרנס מטיט
...חופר טיט ומוכרם פעם אחת כשחפר מצא אבן טוב שהיה שויו הון רב מאד ולא ידע כמה שויו והלך לסוחר שיאמוד אותה בשויה וענה לו הסוחר שאין בזה המדינה אדם שיוכל לשלם שוויו כי הוא שוה הון רב וצריך ליסע עבור מכירתה ללונדון לעיר המלוכה אולם הוא היה עני ולא היה לו כסף ליסע והלך ומכר את רכושו הדל והלך מבית לבית לאסוף נדבות עד שהספיק לו ליסע עד הים ורצה לעלות על הספינה אולם לא היו לו מספיק מעות והלך להקאפיטאן והראה לו המרגלית כשראה הקאפיטאן את האבן הבין שאדם עשיר...
רבי נחמן מברסלב - חידוש
...ותורת האדם. רבי נחמן מברסלב מבאר שהתורה שהאדם קורא לה תורת ה, היא רק על שם המושאל. דהיינו זה רק באופן יחסי. וככל שהאדם עולה יותר מדרגה לדרגה. כך הוא מתקרב יותר אל תורת ה ממש. בכל מקרה, הדבר נכון כמובן גם לגבי דברי רבי נחמן מברסלב עצמם, שגם בהם יש אין סוף בחינות ופירושים. לגבי התיקון הכללי. גם לתיקון הכללי, יש דרגות שונות. ברמה של עולם העשייה הגשמי, התקון הכללי, הוא הפרקי תהלים שרבי נחמן מברסלב נתן לקרוא. יחד עם זאת, רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהרן...
שיחות הר"ן - אות קלח
...קלח שמעתי מפיו הקדוש בעת שדבר עמנו מגדל הענין של ספורי מעשיות מצדיקים שנדפס בספריו הקדושים [בסימן רל"ד חלק א'] ואמר אז שהוא בעצמו זכרונו לברכה עקר התעוררותו לעבודת השם יתברך באמת היה על ידי ספורי מעשיות מצדיקים וספר שבבית אביו ואמו הצדיקים זכרונם לברכה היו שכיחים שם כל הצדיקים כי כל הצדיקים היו מצויים בקהלת מעז'בוז' מחמת שהוא מקום הבעל שם טוב זכרונו לברכה ורבם ככלם התאכסנו בבית אביו זכרונו לברכה ושמע הרבה מעשיות מצדיקים ועל ידי זה היה עקר התעוררותו...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3281 שניות - עכשיו 21_06_2025 השעה 11:09:14 - wesi2