ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עַתִּיקָא טְמִיר וּסְתִים
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] פרקא רביעאה דספרא דצניעותא עתיקא טמיר וסתים וכו' בהעלתך את הנרות וכו' פרש רש"י שתהא שלהבת עולה מאליה א. כתיב (תהלים קל"ט) : "אחור וקדם צרתני" כי יש שכל שאדם משיג אותו על ידי הקדמות רבות והשכל הזה מכנה בשם 'אחור' ויש שכל שבא לאדם בלא שום הקדמה אלא על ידי שפע אלקי וזה מכנה בשם 'קדם' בשם פנים והתלהבות הלב נולד מחמת תנועת השכל כי טבע התנועות שמוליד חם ולפי מהירות תנועות השכל כן מוליד חם בלב נמצא על ידי שפע אלקי שהשכל נשפע לאדם במהירות שאין צריך להשתמש בשום הקדמה על ידי זאת המהירות שלהבת הלב עולה תמיד מאליה ב. אבל להגיע לבחינת שפע אלקי הנ"ל אי אפשר לבוא לזה אלא שיקדש את פיו וחטמו ועיניו ואזניו והן הן מאירין לו שפע אלקי הנ"ל הינו, שישמר את עצמו מלהוציא שקר מפיו ויהיה לו יראת שמים, שהוא בחינת חטם בבחינת (ישעיהו י"א) : "והריחו ביראת ה'" ויהיה לו אמונת חכמים, התלוי באדנין בבחינת (משלי כ"ב) : "שמע דברי חכמים" ויעצים עיניו מראות ברע כי הן הן, המעוררין את שפע אלקי הנ"ל לבוא כי הפה והחטם והעינים והאזנים תלויים במח והן מעוררין את המח שיהיה בבחינת קדם בבחינת פנים וזה בחינת (תהלים קי"ט) : "ראש דברך אמת" זה בחינת מח הנאמר אצל פה וזה (שם קי"א) : "ראשית חכמה יראת ה'" זה בחינת מח הנאמר אצל חטם וזה בחינת (משלי ט) : "הוכח לחכם ויאהבך" זה בחינת מח הנאמר אצל אדנין בבחינת "שמע דברי חכמים" וזה בחינת (בראשית ג) : "ותפקחנה עיני שניהם" זה בחינת מח הנאמר אצל עינין והן הן שבעת הנרות כי פה ותרין נקבא חטמא ותרין עינין ותרין אדנין הם בחינת שבעת הנרות 'ומנרתא דא רישא' (עיין בהקדמת התיקונים י"ג:) הינו המח ופני המנורה הינו שפע אלקי הנ"ל ג. ושפע אלקי הזאת הוא בחינת סכה כי סכה הוא בחינת שסכה ברוח הקדש (עיין מגילה י"ד ושם י"ג אבי סוכו שנעשה לישראל כסוכה) (ובריש ויקרא רבה דרשו אבי סוכו שהי' אבי הנביאים שסכו ברוה"ק:) כי רוח הקדש הוא שפע אלקי וסכה הזאת היא בא על ידי שבעה עננים הינו בחינת שבעת הנרות כנ"ל שעל ידם האדם משיג פני המנורה הינו סכה הינו שפע אלקי ורוח הקדש נקרא על שם החכמה שהיא רוח חכמה הבא מקדש כידוע (עיין זוהר אחרי דס"א:) וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סוכה י"א: וע"ש ג"כ בדף י"ב בתוס' ד"ה בפסולת גורן:) מנין שאין מסככין אלא בדבר שאין מקבל טמאה ובדבר שגדולו מן הארץ ? שנאמר: "ואד יעלה מן הארץ" מה אד הוא דבר שאין מקבל טמאה ואין גדולו אלא מן הארץ וכו' ואד הן הן אלו העננים הנ"ל והן בחינת קדש וגדלין מן הארץ כי צריך המקבל הזה להיות חכם כי הקדוש ברוך הוא 'יהב חכמתא לחכימין' (דניאל ב) בבחינת (שמות ל"א) : "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה" (עיין ברכות נ"ה:) ד. וסכה הנ"ל הינו רוח הקדש הנ"ל שפע אלקי הנ"ל הוא בחינת מקיפין שהשכל הזה הוא גדול עד למאד עד שאין המח יכול לסבלו ואין נכנס במח אלא הוא מקיף את הראש כמו שאנו רואים כמה חכמות עמקות שאין יכלת במח האנושי להבין על בריו כמו כמה וכמה מבוכות שאנו נבוכים בהם כמו הידיעה והבחירה שאין מח של אנושי יכול להבין את הידיעה הזאת והשכל הזה הוא בחינת מקיף שאין נכנס בפנימיות המח כי אם מקיף אותו מבחוץ והשכל הפנימי מקבל חיותו מהמקיף הזה ודע, שזה עקר כח הבחירה כל זמן שהשכל אין כל כך גדול להבין הידיעה והבחירה אזי כח הבחירה על מקומו כי יש בידו כח לבחר החיים או הפוכו אבל כשיכנס המקיף הזה לפנים ואז יתגדל השכל האנושי ויתגלה לאנושי הידיעה והבחירה אז יתבטל הבחירה כי אז על ידי גדולו של השכל יצא מגדר האנושי ויעלה לגדר מלאך ואז יתבטל הבחירה וזה זה עקר כח הבחירה זה שאין יודע השכל של הידיעה והבחירה וזה שאמרו חכמינו ז"ל (ברכות י"ז), שלעתיד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם 'על ראשיהם' הצרך לומר כי לעתיד יתבטל הבחירה וזה צדיקים יושבים שהישיבה הוא מורה על העדר הבחירה כמו: "יושב בשמים" (תהלים ב) שהוא מורה על העדר ההשתנות כי התנועה מורה על השתנות מרצון אל רצון והישיבה מורה על העדר השתנות הינו ביטול הבחירה ועטרותיהם, הינו המקיפים כמו (שמואל א' כ"ג) : "שאול ואנשיו עטרים אל דוד" בראשיהם ולא על ראשיהם הינו המקיפים יכנסו בתוך המחין לפנים ואז יכנסו כל השכליות שלא היה יכול להבין אותם יכנסו לפנים בתוך המחין וידע וישיג אותם ואז יצא מגדר אנושי ויעלה לגדר מלאך ויתבטל הבחירה ה. וזה בחינת קדושין בחינת חפה כי שפע אלקי הנ"ל הוא בחינת קדש בחינת חפה מקיפין וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא ע"ה). 'כל צדיק וצדיק נכוה מחפתו של חברו' כי מקיף של זה גדול ממקיף של זה והשכל שהוא מקיף לזה הוא פנימי לזה וזה בחינת שבעת ימי המשתה שאחר החפה הינו בחינת שבעת הנרות הנ"ל שעל ידם יכנס המקיף לפנים. וזה בחינת שבעת ימי אבלות רחמנא לצלן שמתאבלין עליו על שנסתלק נשמתו כדי שיעלה נשמתו לאור הפנים הנ"ל על ידי שבעה ימים אלו ו. וזה טעם רק של החליצה שנאמר (דברים כ"ה) : "וירקה בפניו" 'בפניו' דיקא כי זה הולך בלא זרע ולא הניח ברכה אחריו שימשיכו שכל הפנים בעולם על ידי מעשיהם הטובים ואחיו אינו רוצה להקים שם אחיו המת ואינו רוצה ליבם אותה בשביל זה: "וירקה בפניו" כי אין רוצה להמשיך נשמת המת בעולם שיוכל לתקן אור הפנים ובזה הרק נראה לפעמים פני המת פני המת דיקא ובזה הרק הוא נכלם ועקר הבושה הוא בפנים וזה על שלא רצה להקים שם אחיו המת וזה בחינת (במדבר י"ב) : "ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים" שבעת ימים דיקא הינו בחינת שבעה עננים הנ"ל שעל ידם מאיר פני המנורה והוא לא רצה להקים שם אחיו המת על כן "וירקה בפניו" והינו בשת פנים וזהו שאמרו (יבמות פרק רבן גמליאל) : היבמה נקנית במאמר זהו הפך הבשת בחינת (תהלים כ"ט) : "כלו אמר כבוד" הפך של "תכלם שבעת ימים" ומרים שפגמה בכבוד משה שהוא בחינת שפע אלקי בבחינת (שמות ל"ד) "כי קרן עור פניו" ופגמה בבחינת שבעת הנרות כי הוא היה ענו שפל וסבלן ולא חרה אפו על בזיונו וזה בחינת חטם בשלמות וכתיב בה (במדבר י"ב) : "פה אל פה אדבר בו" זה בחינת פה וכתיב בה (שם) : "ותמנת ה' יביט" זה בחינת עינים וכתיב בה (שם) : "בכל ביתי נאמן הוא" זה בחינת אדנין בחינת (משלי י"א) : "נאמן רוח מכסה דבר", כמובא בזוהר (אדרא רבא קכ"ח) בשביל זה נצטרעה 'ומצרע דא סגירו דנהורא עלאה' (זהר תזריע מ"ט:) הינו אור הפנים הנ"ל וכתיב בה: "תסגר מחוץ למחנה שבעת ימים" וזה שבקש אהרון "אל נא תהי כמת, אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו" כי על ידי סגירו דנהורא עלאה היא בבחינת מת כי 'מצרע חשוב כמת' (נדרים ס"ד:) אשר בצאתו מרחם אמו זה בחינת יבום שעל ידי היבום אתתה אמה שאשתו נעשית לו אם ויאכל חצי בשרו הינו שאין לו בת זוג כי הבעל ואשתו הם תרי פלגא גופא ועכשו שאשתו היא אמו נמצא שנאכל חצי בשרו ואין לו בת זוג [פרוש, כי מי שמת בלא בנים אזי אשתו צריכה להתיבם ועל ידי היבום נתגלגל המת בהבן הנולד מאשתו שנתיבמה לאחיו כמבאר בסבא (משפטים ק':) : 'אתתה אמה' הינו שהוא צער וענש גדול להמת שאשתו נעשית לו אם כי עכשו מכרח להיות נולד מאשתו ואשתו נעשית לו אם ומחמת זה בן היבמה הזה שנולד מהיבום אי אפשר לו למצא זווגו כי אם ברחמים גדולים [כמובא (זהר לך לך צ"ב), שעליו נאמר 'פן יקדמנו אחר' ברחמים, עין שם] כי זה בן היבמה שבאמת הוא בעלה של היבמה ואשתו נעשית לו אם אין לו בת זוג מאחר שבת זוגו נעשית לו אם וזהו שפרש רבנו, זכרונם לברכה שבקש אהרון על מרים, שפגמה בשכל הפנים שזהו הפגם של המת בלא בנים כנ"ל שלא תהא נענשת, חס ושלום, בענש היבום וזהו : "אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו" שלא תהיה כמת בלא בנים אשר מכרח לצאת שנית בגלגול מרחם אמו הינו שאשתו נעשית לו אם אשר מחמת זה "ויאכל חצי בשרו" הינו חצי גופו נאכל הינו שאין לו בת זוג כנ"ל שהיא חצי בשרו, פלג גופו כנ"ל] ז. ולפעמים יש שהמחין והשפע אלקי הוא בהעלם בבחינת עבור ואז יפה צעקה לאדם בין בתפילה בין בתורה כשנתעלם המחין כי העלם הינו עבור זה בבחינת (דברים ל"ב) : "צור ילדך תשי" כמו (ישעיהו ל"ז) : "וכח אין ללדה" כמו אשה שתשה כחה מלילד ובשעה שהיא כורעת לילד ראמת עי"ו קלין כמנין תבות שבמזמור "יענך" ואז מולדת (זהר פינחס רמ"ט:) והשבעין קלין הם בחינת שבעה קולות שאמר דוד על המים שכל אחד כלול מעשר והצעקה שאדם צועק בתפילתו ובתורתו כשנסתלקין המחין בבחינת עבור אלו הצעקות הם בחינת צעקת היולדת והקדוש ברוך הוא שהוא יודע תעלומות של המחין איך נתעלמו הוא מאזין צעקתנו והצעקה הוא במקום צעקת השכינה כאלו השכינה צועקת ואז מולדת המחין וזה בחינת: 'הקול מעורר הכונה', הינו המחין (עיין ברכות כ"ד: ובהרא"ש ורבינו יונה שם, ובשו"ע סי' ק"א [ובסי' ס"א סעיף ד'] ) וזה בחינת: "תכלם שבעת ימים" 'שבעת ימים' זה בחינת שבעה קולות של דוד כנ"ל שהם שבעין קלין הנ"ל שצריך לצעק כדי להוציא אור הפנים הנ"ל מהעלם אל הגלוי והגלוי זה בחינת לדה ואז אחר הלדה 'דם נעכר ונעשה חלב' (בכורות ו:) וזה בחינת "תכלם" כי הכלמה 'אזל סומקא ואתי חורא' (בבא מציעא נ"ח:) הינו 'דם נעכר ונעשה חלב' וזהו 'צ'ור י'לדך ת'שי ראשי תבות של: צ'עקתנו י'ודע ת'עלומות כנ"ל (עיין בספר ברית מנוחה דרך ד') וזה: תשי ראשי תבות של ת'כלם ש'בעת י'מים ח. וכשאדם לומד תורה ואין מבין בה שום חדוש זה מחמת שהמחין והשכל של התורה והלמוד הזה הן בבחינת עבור וזה נקרא בשם יעקב כי יעקב זה בחינת עבור בחינת (הושע י"ב) : "בבטן עקב את אחיו" ואז צריך לצעק הקלין הנ"ל וזה בחינת (בראשית כ"ז) : "הקל קול יעקב" כשהוא בבחינת יעקב צריך לו הקלין כדי להוציא המחין בבחינת לדה ומי שתורתו בלא הבנה בה שום חדוש אין לדרש אותה לרבים כי התורה הזאת שהיא בבחינת יעקב בבחינת עבור אף על פי שהקדוש ברוך הוא מתענג [בה] בבחינת "ודגלו עלי אהבה" אל תקרי 'ודגלו' אלא 'ולגלוגו' (מדרש שיר השירים) אבל אין לדרש אותה כמו שהיא לרבים כי אין לדרש אלא דברים המבררים כמאמר (שבת קמ"ה:) : "אמר לחכמה אחתי את" 'אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך, אמר, ואם לאו, אל תאמרהו' וזהו (תהלים קל"ה) : "כי יעקב בחר לו יה" כשהיא בבחינת יעקב בבחינת עבור בלא מחין זאת הלמוד בחר לו הקדוש ברוך הוא בבחינת "ודגלו עלי אהבה" ואין לדרש אותה לרבים אבל ישראל לסגלתו ישראל אותיות לי ראש הינו התגלות המחין המשכת אור הפנים הנ"ל שפע אלקי הנ"ל בתוך הפנימי כנ"ל וזהו בחינת ישראל בבחינת (ישעיהו מ"ט) : "ישראל אשר בך אתפאר" 'בך' דיקא, שיתמשך עטרת תפארת הינו המקיפין הנ"ל 'בך', בתוך הפנימיות 'לסגלתו' זאת התורה יכול לדרש אותה לרבים ט. כי אנחנו נקראים 'עם סגלה' (דברים ז) כמו סגלה שעושין לרפואה אף על פי שאין הטבע מחיב שיהיה זה לרפואה אף על פי כן הדבר הזה מסגל לרפואה וזה למעלה מהטבע שאין השכל האנושי מבין זה כמו כן אנחנו לקח אותנו השם יתברך לעם סגלתו אף על פי שאין השכל האנושי מבין את כל זה איך לקח עם מתוך עמים כמו בשעת קריעת ים סוף שקטרג מדת הדין: הללו עובדי עכו"ם וכו' (בראשית רבה פרשה נ"ז ובשמות רבה פרשה כ"א) אף על פי כן הקדוש ברוך הוא לקח אותנו לעם קדוש נמצא שזה הדבר כמו סגלה שהוא למעלה מהטבע למעלה משכל אנושי וזה בחינת מקיפין כנ"ל ומי שזכה לאלו המקיפין להוליד אותם ולהכניס אותם בפנים כנ"ל נמצא שזכה להבין את הסגלה בודאי הישר לגלות הסגלה לעם סגלה בכן כל אחד ואחד לפי בחינתו יש לו פנימי ומקיף וכל אחד לפי בחינתו מה שחננו השם שיכניס המקיף לפנים ולהבין ולחדש איזהו דבר הישר מחיב שיגלה ויכניס זאת ההבנה של הסגלה שהיה אצלו סגלה שיגלה לעם סגלה ולהיטיב מטובו לאחרים וזה פרוש פרקא רביעאה דספרא דצניעותא עתיקא טמיר וסתים, זעירא דאנפין אתגליא ולא אתגליא עתיקא זה בחינת המקיפין הנ"ל שהן טמורים וסתומים מכל צד בכל המשך הזמן של עולם הזה ולא יתגלה אלא לעתיד אבל בזעיר אנפין חכמות של האדם שהאדם יכול להשיג אותם גם בהם יש פנימי ומקיף וכל אחד לפי בחינתו יש לו פנימי ומקיף ואלו המבוכות הנ"ל שאי אפשר לשכל האדם להשיגם הם מבחינת עתיקא וכל החכמות שיכול מח אנושי להשיג אותם הם בחינת זעירא דאנפין ולפעמים הם בהעלם, בבחינת עבור כנ"ל וזה בחינת: לא אתגליא וכשנתגלה לו אז בבחינת אתגליא וכל זמן שהיה הדבר אצלו בבחינת לא אתגליא, בבחינת העלם הוי אצלו כמו סגלה כנ"ל שהוא למעלה משכלו ואחר כך כשנתגלה לו אזי ייטיב מטובו לאחרים כנ"ל יא. נחמו נחמו עמי וכו' (ישעיהו מ) כל הצרות והיסורים והגלות אינו אלא לפי ערך חסרון הדעת וכשנשלם הדעת אזי נשלם כל החסרונות בבחינת (נדרים מ"א) : 'אם דעת קנית מה חסרת' וכתיב (ישעיהו ה) : "לכן גלה עמי מבלי דעת" (עיין סנהדרין צ"ב:) ועקר החיים נצחיים יהיה לעתיד מחמת הדעת שירבה הדעת שידעו הכל את ה' ועל ידי הדעת יכללו באחדותו ואז יחיו חיים נצחיים כמוהו כי על ידי הידיעה נכללים בו כמאמר החכם: 'אלו ידעתיו, הייתיו' ועקר הידיעה יהיה לעתיד כמו שכתוב (שם י"א) : "כי מלאה הארץ דעה" ומחמת הדעת לא יחסר כל טוב ויהיה כלו טוב כמאמר חז"ל (פסחים נ) : 'אטו האידנא לאו אחד הוא ? ותרצו: לעתיד כלו הטוב והמטיב' ואפילו העכו"ם ידעו ביתרון הדעת אבל לא כמונו וידעו שהגדלה שהיה להם והשפלות שהיה לנו בזמן הגלות כל זאת הגדלה היה לנו אף על פי שעכשו אי אפשר להבין כל זה כי אין להכחיש החוש אף על פי כן ירבה הדעת ויבינו הכל, שגדלתם של העכו"ם היה לנו גדלה ולהם השפלות ולכאורה היא ידיעה גדולה אף על פי כן הידיעה הזאת יהיה לנו ללעג ולשחוק לפי ערך ידיעתנו וזהו (תהלים קכ"ו) : "אז ימלא שחוק פינו, אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה, הגדיל ה' לעשות עמנו" שידעו ויאמרו הגדלה שעשה עמנו, הינו עם העכו"ם הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדלה הזאת היה לישראל אף על פי כן אז ימלא שחוק פינו הינו שנשחק ונלעיג מידיעתם והשגתם כי השגתנו יהיה לאין סוף וקץ והידיעה יש בה מקיף ומקיף למקיף כמובא לעיל על פסוק "בהעלתך את הנרות" וזהו : נחמו נחמו הינו מקיף, ומקיף למקיף שהידיעה היא עקר הנחמה של כל הצרות יאמר אלקיכם אמירה בחשאי (זהר וארא כ"ה: ובאדרא רבה קל"ב:) בחינת שמן בחינות שבעת הנרות אלהים לארמא קלא בחינת "אלהים אל דמי לך" (תהלים פ"ג) בחינת צעקת היולדת כנ"ל [מסימן כ' עד כאן לשון רבנו זכרונו לברכה] [פרוש: כי מבאר לעיל שעל ידי הצעקה זוכין להוליד המחין מתעלומתן ועל ידי שמקדשין שבעת הנרות זוכין להכניס המקיפין לפנים כי צריכין שני דברים להשגת הדעת הקדוש בתחלה צריכין להוליד המחין כי לפעמים המחין והשפע אלקי בהעלם וכו' כנ"ל ולזה צריכים צעקה כדי להולידם ואחר כך כשנולדים המחין עדין יש בהם פנימי ומקיף ולזה צריכין לקדש שבעת הנרות כדי להכניס המקיפין והשפע אלקי לפנים ולעשות מהמקיף פנימי עין שם היטב ותבין וזהו שפרש הפסוק "נחמו נחמו" הינו: לזכות להשגת המקיפין הינו השגת הדעת שזהו עקר הנחמה כנ"ל זה זוכין על ידי שני בחינות הנ"ל שהם צעקה שעל ידי זה מולידין המקיפין וקדשת שבעת הנרות שעל ידי זה מכניסים המקיפין לפנים כנ"ל יאמר אלקיכם הינו בחינת אמירה בחשאי שזהו בחינת שמן שהוא בחשאי כמו שכתוב בזוהר (שמיני ל"ט) : 'יין לארמא קלא, ושמן בחשאי' ושמן הוא בחינת שבעת הנרות, שהיו משמן אלקיכם זה בחינת: 'אלהים לארמא קלא' בחינת הצעקה הנ"ל שעל ידי שני בחינות אלו זוכין להשגת המקיפין שהוא השגת הדעת הקדוש שזהו עקר הנחמה בחינת 'נחמו נחמו' הינו מקיף ומקיף למקיף כנ"ל [כל הענין הנ"ל, המבאר בקצור על פסוק 'נחמו נחמו' בלשונו הקדוש, שמעתי מפיו הקדוש מעצמו בבאור יותר קצת, ורשמתי לעצמי כמו ששמעתי, על כן לא מנעתי להעתיקו] ובתחלה התחיל לדבר מענין חיים ומיתה ענה ואמר בין חיים למיתה אין חלוק כי אם במדת אמה אחת שעכשו האדם שוכן בכאן ואחר כך הוא שוכן שם [והטה בידו על הבית עלמין] ואחר כך התחיל לומר כל ענין זה: 'חיים נצחיים' וכו' כדלקמן כלומר, שמי שזוכה לדעת אמתי הנ"ל לדעת אותו יתברך אין חלוק אצלו כלל בין חיים למיתה כי הוא דבוק ונכלל בו יתברך בחייו ובמותו רק שעכשו בחייו דירתו בכאן ואחר כך דירתו שם כנ"ל [ואז שמעתי מפיו הקדוש כל ענין הזה. וזהו] חיים נצחיים הם רק להשם יתברך כי הוא חי לנצח ומי שנכלל בשרשו דהינו בו יתברך הוא גם כן חי לנצח כי מאחר שהוא נכלל באחד והוא אחד עם השם יתברך הוא חי חיים נצחיים כמו השם יתברך וכן, אין שלמות רק להשם יתברך וחוץ ממנו כלם חסרים ומי שהוא נכלל בו יש לו שלמות ועקר הכלליות שיהיה נכלל באחד הוא על ידי הדעת אותו יתברך כמו שאמר החכם: 'אלו ידעתיו, הייתיו' כי עקר האדם הוא השכל ועל כן במקום שחושב השכל שם כל האדם וכשיודע ומשיג בידיעת השם יתברך הוא שם ממש וכל מה שיודע יותר הוא נכלל יותר בהשרש דהינו בו יתברך וכל החסרונות שיש לאדם הן פרנסה או בנים או בריאות הגוף וכל שאר החסרונות הכל הוא בחסרון הדעת ואף שיש חסרים לגמרי מהדעת ועם כל זה יש להם כל טוב באמת כל מה שיש להם אינו כלום וכן להפך השלם בדעת שיש לו חסרון באמת החסרון אינו כלום כמו שאמרו חז"ל (נדרים מ"א) : "דעת קנית מה חסרת, ואם דעת חסרת מה קנית" כי עקר החסרון והשלמות תלוי בדעת וכן כעס ואכזריות הוא מחסרון הדעת כמו שכתוב (קהלת ז) : "כעס בחיק כסילים ינוח" ועל כן החולה הוא כעסן מחמת שאז הוא בדינים כי דינים שורים עליו ודינים הם מחין דקטנות ועל כן הוא בכעס ולעתיד לבוא יתגלה הדעת והכל ידעו את ה' כמו שכתוב (ישעיהו י"א) : "כי מלאה הארץ דעה את ה'" ועל כן אז יתבטל הכעס כמו שכתוב (שם) : "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי וכו' ופרה ודב וכו', לא ירעו ולא ישחיתו וכו' כי מלאה הארץ דעה את ה'" וכו' כי עכשו אי אפשר להם לגור יחד זאב עם כבש וכו' מחמת מדת הכעס אבל לעתיד יוכלו לדור יחד מחמת שיתבטל הכעס על ידי הדעת שיתגלה אז והנה לעתיד הכל ידעו את השם אפילו עכו"ם כנ"ל "ומלאה הארץ דעה" אך הדעת שיהיה להם אז אפשר לנו לידע ולדבר ממנו אך הדעת שיהיה לנו אז זה אי אפשר כעת אפילו לדבר ממנו כי עכשו זה הדעת בבחינות מקיפים כנ"ל כי כל השלמות והטובות שיש לעכו"ם עכשו באמת אינו כלום כנ"ל: אם דעת חסרת וכו' ואדרבא, כל גדלתם וטובתם הכל הוא לטובתנו ולעתיד שיתמלא הארץ דעה ואפילו כל העכו"ם ידעו את ה' אז יבינו הם שכל הגדלה והטובה שהיה להם בזה העולם הכל הוא לטובותינו ולגדלתנו וזהו (תהלים קכ"ו) : "אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה, הגדיל ה' לעשות עמנו" הינו, כל הגדלה שהגדיל ה' לעשות עמנו בעולם הזה [הינו עם העכו"ם] "הגדיל ה' לעשות עם אלה" כי הכל היה גדלתם של אלה [הינו של ישראל] כי היה לטובתם וגדלתם וזה יבינו הם בדעת והשגה שיהיה להם אז אבל אצלנו יהיה זה הדעת דבר פשוט ושחוק כי דעתנו יגדל אז מאד וזה: "אז ימלא שחוק פינו וכו', אז יאמרו בגוים הגדיל וכו'" כי זה הדעת והשגה שיהיה להם אז לומר 'הגדיל' וכו' כנ"ל זה יהיה אצלנו שחוק ודבר פשוט כי דעתנו יהיה גדול מאד ועל כן לעתיד יחיו חיים נצחיים כי אז יתגלה הדעת ויהיו נכללים באחד ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (פסחים נ) "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", וכי האידנא וכו' ? אלא עכשו מברכין על הרעה 'ברוך דין אמת' ועל הטובה 'הטוב והמטיב' אבל לעתיד יברכו על הכל 'הטוב והמטיב' כי לעתיד שיתגלה הדעת ידעו שאין שום רע בעולם כלל רק כלו טוב וכלו אחד וגם הגלות הוא רק מחסרון הדעת. כמו שכתוב (ישעיהו ה) : "לכן גלה עמי מבלי דעת" ועל כן היתה גאלת מצרים על ידי משה שהוא היה בחינת הדעת וזה שכתוב (שמות ו) : "וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים" כי עקר הגאלה על ידי הדעת ודע, שגם לעתיד שתמלא הארץ דעה ויהיה נעשה מהשכל המקיף שכל פנימי גם אז יהיו מקיפים אחרים כי בודאי לא ידעו מהות השם יתברך רק כל אחד ישיג לפי מדרגתו ולפי עבודתו ויגיעתו וטרחו אשר יגע וטרח בזה העולם בשביל השם יתברך ואף שכלם יזדככו, ואפילו עכו"ם אף על פי כן יהיה הפרש גדול בינם לבינינו כי מה שיהיה אצלם אז השגה וידיעה גדולה יהיה אצלנו שחוק ודבר פשוט ולא יהיה נחשב בעינינו להשגה כלל וכמו שמבואר למעלה: "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו וכו' אז יאמרו בגוים הגדיל" כי מה שיהיה אצלם השגה להבין ולידע גדלת ישראל ושכל טובתם וגדלתם בזה העולם היה הכל בשביל ישראל ובאמת הוא השגה גדולה כי כעת בעולם הזה אין מבין זאת אף על פי כן אצלנו לא יהיה זה נחשב להשגה כלל רק לשחוק ודבר פשוט כי השגתנו ודעתנו אז יגדל מאד וגם בין ישראל בעצמן בודאי יהיה הפרש גדול בין כל צדיק וצדיק מכל שכן בין צדיק לרשע כי מה שיהיה מקיף לזה יהיה פנימי לזה כנ"ל: 'כל צדיק נכוה מחפתו של חברו' כנ"ל, עין שם וכמובא פרוש הפסוק: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" כי בהשכל המשתף יהיו כלם שוים שהכל ידעו את ה', אפילו עכו"ם אך בעמקות החכמה יהיה כל אחד לפי מדרגתו כמים המכסים לים שלמעלה המים שוים בכל מקום אך בעמקות הם מבדלים מאד כי בזה המקום המים נמוכים וסמוכים לארץ ובמקום אחר עמקים יותר ויותר ובמקום אחר הם עמקים עד התהום כן יהיה בהשגת השם יתברך לעתיד וזהו : 'כל צדיק נכוה מחפתו' וכו' כי כשמגיע להשגה שלא ידע מזה מקדם והוא אצלו דבר חדש אזי נתלהב ונבער מאור ההשגה הזאת שהיא נפלאת אצלו אבל מי שכבר עבר בזאת ההשגה והוא משיג עתה דברים נוראים וגדולים מזו ההשגה אין לו שום התלהבות מזאת ההשגה וזה: 'כל צדיק נכוה ונבער ונתלהב מחפתו של חברו' מהשגה שאצל חברו היא דבר פשוט שאינה מבערת ומחממת אותו כלל עד שצריך להתכסות ולחפות עצמו כי אין השגה זו מחממת ומבערת אותו כלל והצדיק השני שלמטה ממנו נכוה ונבער ממנה [והענין מבאר יותר על פי מה שמבואר למעלה שעל ידי תנועת השכל וכו' שהוא בחינת שפע אלקי הינו השגת המקיפין השגת הדעת הקדוש על ידי זה נולד חם בלב וכו' נמצא שעקר החמימות וההתלהבות דקדשה הוא על ידי השגת המקיפין השגת הדעת כנ"ל ובזה מבאר היטב ענין זה: "כל צדיק נכוה וכו' מחפתו" וכו' דהינו, שאצל זה הצדיק יהיה נחשב להשגה גדולה עד שיהיה נכוה ממנה כי השגת הדעת מוליד חם כנ"ל ועל כן יהיה נכוה ממנה ואצל הצדיק הגבוה ממנו אין זה נחשב אצלו להשגה כלל ואינו נכוה ונתחמם כלל מהשגה זאת רק הוא צריך לחפות ולכסות עצמו בהשגה אחרת גבוה יותר כדי לחמם את עצמו נמצא מה שמבואר לעיל על מאמר זה. "כל צדיק נכוה מחפתו של חברו" שפרושו, שיהיה נכוה מהמקיף של חברו כי מקיף של זה גדול ממקיף של זה והשכל שהוא מקיף לזה הוא פנימי לזה וכו' כי חפה הוא בחינת אורות מקיפין כנ"ל כל זה הוא ענין אחד, עם מה שכתבנו כאן כי החפה שהוא המקיף הוא בחינת חפוי וכסוי ממש שמחמם את האדם כי עקר החמימות והתלהבות הוא מבחינת השגת המקיפין כנ"ל והבן היטב] ויכול להיות שיהיו כמה צדיקים כשיבואו לעולם הבא על השגות שהשיג הצדיק הגדול מהם, בעולם הזה יהיה אצלם דברים נוראים ויכוו מהם ואצל הצדיק הגדול היו השגות של עולם הזה וכן אצל עכו"ם יהיה זה אצלם השגה גדולה כשיבואו על סתם יהדות פשוט של איש הישראלי שיש לו בזה העולם הינו שידעו מעבודות ישראל ומקדשת המצוות שלהם שעשו בעולם הזה יהיה אצלם השגה מה שידעו וירגישו קצת קדשה כמו איש כשר פשוט שמרגיש בזה העולם בעבודה פשוטה בלי שום השגה וכשיבואו עכו"ם על זה יהיה אצלם השגה גדולה אבל אנחנו עם קדש אין ערך להשגתנו מכל שכן להשגה של הצדיק ושלמות הדעת הוא כשנעשה ממקיפים פנימיים ואז נצול מכל צרות למשל, כשאחד מצפה ואורב לחברו להרגו אזי צריך לשנות המלבושים כדי שלא יכירו אותו כמו שכתוב (איוב י"ד) : "משנה פניו ותשלחהו" כי על ידי שמשנין הפנים על ידי לבושין אחרים נפטר ממנו וכן בעקר האדם הינו בהשכל יש בחינות לבושין הינו השכל המקיף וצריך לעשות מהמקיף פנימי ולעשות לו מקיפין אחרים הינו בחינת מלבושים אחרים ועל ידי זה נצול מכל אורב ומסטין כי 'מלבוש' בגימטריא 'חשמ"ל' ומהחשמ"ל בורחים כל המשחיתים וזה (משלי ל"א) : "עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון" על ידי הלבוש, שהוא בחינת החשמ"ל שהוא לבוש עז והדר, לבוש חזק ונאה על ידי זה "ותשחק ליום אחרון" שאינו ירא ממנו כלל כנ"ל ועיקר הזמן לזה הוא חודש אלול. וזהו ל'בושה ו'תשחק ל'יום א'חרון, ראשי תבות 'אלול' וזה בחינת שבעת ימי אבלות רחמנא לצלן וכו' כדי שיעלה נשמתו לאור הפנים הנ"ל וכו' עין לעיל ועל כן חיב האבל רחמנא לצלן קריעה כי קר"ע בגימטריא ש"ע נהורין של אור הפנים שהם הגימטריא של ב' פעמים אל במלואו כי אל הוא אור הפנים הקשו כי יש מקיפים אצל השכל הינו שאינו נכנס להשכל פנימי האנושי ויש מקיפים להתורה שמקיף להתורה ואינו נכנס לתוך התורה ובהמקיפים יש שהם מקיפים ועומדים לפני העינים רק שהם מקיפין ואינם נכנסים להשכל ויש שהם בהעלם שלא באו עדין אפילו למקיפים והוא בחינת עבור ומה לעשות שיכנסו המקיפים של התורה לתוך התורה בפנים והמקיפים של השכל יכנסו לתוך השכל הפנימי דהינו שמתחלה יבואו ויתגלו המקיפים של התורה מההעלם למקיפים ואחר כך יכנסו המקיפים של התורה לפנים וכן המקיפים של השכל מה שאי אפשר להשיג מצד חסרונו האנושי יהיה נעשה מהמקיף פנימי דהינו שיבוא מההעלם למקיפים והמקיפים יהיו נעשים פנימי [הקשיא זאת הקשו במקום שהקשו, והוא ז"ל אמר על זה תרוץ. כך שמעתי מפיו הקדוש בפרוש. ואחר כך זכינו לשמע כל התורה הנ"ל. ועתה מבאר להמעין התרוץ על השאלה והקשיא הנ"ל כי עקר השאלה הוא איך להוליד המחין מתעלומותן ואחר כך כשמולידין אותן איך זוכין להכניס המקיפין לפנים וכבר מבאר באר היטב במה יזכה לזה הינו: על ידי צעקה בתורה ותפילה זוכין להוליד המחין מתעלומותן ועל ידי קדשת שבעת הנרות דהינו לקדש את עיניו שלא להסתכל במה שאסור להסתכל וכו' וכן לקדש פיו וחטמו ואזניו כנ"ל על ידי זה זוכין להכניס המקיפין לפנים ובאור הענין וראיותיו והיכן מרמז סודות נוראות הללו וכו' הכל מבאר לעיל באר היטב אשרי שישים לבו לעין בהם באמת ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים]
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
פִּרְקָא רְבִיעָאָה דְּסִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא
עַתִּיקָא טְמִיר וּסְתִים וְכוּ'
בְּהַעֲלתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת וְכוּ'
פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ
א. כְּתִיב: "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי"
כִּי יֵשׁ שֵׂכֶל
שֶׁאָדָם מַשִּׂיג אוֹתוֹ עַל יְדֵי הַקְדָּמוֹת רַבּוֹת
וְהַשֵּׂכֶל הַזֶּה מְכֻנֶּה בְּשֵׁם 'אָחוֹר'
וְיֵשׁ שֵׂכֶל שֶׁבָּא לְאָדָם בְּלא שׁוּם הַקְדָּמָה
אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁפַע אֱלקִי
וְזֶה מְכֻנֶּה בְּשֵׁם 'קֶדֶם'
בְּשֵׁם פָּנִים
וְהִתְלַהֲבוּת הַלֵּב
נוֹלָד מֵחֲמַת תְּנוּעַת הַשֵּׂכֶל
כִּי טֶבַע הַתְּנוּעוֹת שֶׁמּוֹלִיד חֹם
וּלְפִי מְהִירוּת תְּנוּעוֹת הַשֵּׂכֶל
כֵּן מוֹלִיד חֹם בַּלֵּב
נִמְצָא עַל יְדֵי שֶׁפַע אֱלקִי
שֶׁהַשֵּׂכֶל נִשְׁפָּע לָאָדָם בִּמְהִירוּת
שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשׁוּם הַקְדָּמָה
עַל יְדֵי זאת הַמְּהִירוּת
שַׁלְהֶבֶת הַלֵּב עוֹלָה תָּמִיד מֵאֵלֶיהָ
ב. אֲבָל לְהַגִּיעַ לִבְחִינַת שֶׁפַע אֱלקִי הַנַּ"ל
אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לָזֶה
אֶלָּא שֶׁיְּקַדֵּשׁ אֶת פִּיו וְחָטְמוֹ וְעֵינָיו וְאָזְנָיו
וְהֵן הֵן מְאִירִין לוֹ שֶׁפַע אֱלקִי הַנַּ"ל
הַיְנוּ, שֶׁיִּשְׁמר אֶת עַצְמוֹ מִלְּהוֹצִיא שֶׁקֶר מִפִּיו
וְיִהְיֶה לוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֹטֶם
בִּבְחִינַת: "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'"
וְיִהְיֶה לוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים, הַתָּלוּי בְּאֻדְנִין
בִּבְחִינַת: "שְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים"
וְיַעֲצִים עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרַע
כִּי הֵן הֵן, הַמְעוֹרְרִין אֶת שֶׁפַע אֱלקִי הַנַּ"ל לָבוֹא
כִּי הַפֶּה וְהַחֹטֶם וְהָעֵינַיִם וְהָאָזְנַיִם תְּלוּיִים בַּמּחַ
וְהֵן מְעוֹרְרִין אֶת הַמּחַ
שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת קֶדֶם
בִּבְחִינַת פָּנִים
וְזֶה בְּחִינַת: "ראשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת"
זֶה בְּחִינַת מחַ הַנֶּאֱמַר אֵצֶל פֶּה
וְזֶה: "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'"
זֶה בְּחִינַת מחַ הַנֶּאֱמַר אֵצֶל חֹטֶם
וְזֶה בְּחִינַת: "הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ"
זֶה בְּחִינַת מחַ הַנֶּאֱמָר אֵצֶל אֻדְנִין
בִּבְחִינַת "שְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים"
וְזֶה בְּחִינַת: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם"
זֶה בְּחִינַת מחַ הַנֶּאֱמַר אֵצֶל עַיְנִין
וְהֵן הֵן שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת
כִּי פֶּה
וּתְרֵין נֻקְבָּא חֹטְמָא
וּתְרֵין עַיְנִין
וּתְרֵין אֻדְנִין
הֵם בְּחִינַת שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת
'וּמְנַרְתָּא דָּא רֵישָׁא'
הַיְנוּ הַמּחַ
וּפְנֵי הַמְּנוֹרָה
הַיְנוּ שֶׁפַע אֱלקִי הַנַּ"ל
ג. וְשֶׁפַע אֱלקִי הַזּאת
הוּא בְּחִינַת סֻכָּה
כִּי סֻכָּה הוּא בְּחִינַת שֶׁסָּכָה בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ
כִּי רוּחַ הַקּדֶשׁ הוּא שֶׁפַע אֱלקִי
וְסֻכָּה הַזּאת הִיא בָּא עַל יְדֵי שִׁבְעָה עֲנָנִים
הַיְנוּ בְּחִינַת שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת כַּנַּ"ל
שֶׁעַל יָדָם הָאָדָם מַשִּׂיג פְּנֵי הַמְּנוֹרָה
הַיְנוּ סֻכָּה
הַיְנוּ שֶׁפַע אֱלקִי
וְרוּחַ הַקּדֶשׁ נִקְרָא עַל שֵׁם הַחָכְמָה
שֶׁהִיא רוּחַ חָכְמָה הַבָּא מִקּדֶשׁ כַּיָּדוּעַ
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
מִנַּיִן שֶׁאֵין מְסַכְּכִין אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁאֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה וּבְדָבָר שֶׁגִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ ?
שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ"
מָה אֵד הוּא דָבָר שֶׁאֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה וְאֵין גִּדּוּלוֹ אֶלָּא מִן הָאָרֶץ וְכוּ'
וְאֵד הֵן הֵן אֵלּוּ הָעֲנָנִים הַנַּ"ל
וְהֵן בְּחִינַת קדֶשׁ
וּגְדֵלִין מִן הָאָרֶץ
כִּי צָרִיךְ הַמְקַבֵּל הַזֶּה לִהְיוֹת חָכָם
כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין'
בִּבְחִינַת: "וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה"
ד. וְסֻכָּה הַנַּ"ל
הַיְנוּ רוּחַ הַקּדֶשׁ הַנַּ"ל
שֶׁפַע אֱלקִי הַנַּ"ל
הוּא בְּחִינַת מַקִּיפִין
שֶׁהַשֵּׂכֶל הַזֶּה הוּא גָּדוֹל עַד לִמְאד
עַד שֶׁאֵין הַמּחַ יָכוֹל לְסָבְלוֹ וְאֵין נִכְנָס בַּמּחַ
אֶלָּא הוּא מַקִּיף אֶת הָראשׁ
כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים כַּמָּה חָכְמוֹת עֲמֻקּוֹת
שֶׁאֵין יְכלֶת בַּמּחַ הָאֱנוֹשִׁי לְהָבִין עַל בֻּרְיוֹ
כְּמוֹ כַּמָּה וְכַמָּה מְבוּכוֹת שֶׁאָנוּ נְבוֹכִים בָּהֶם
כְּמוֹ הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה
שֶׁאֵין מחַ שֶׁל אֱנוֹשִׁי
יָכוֹל לְהָבִין אֶת הַיְדִיעָה הַזּאת
וְהַשֵּׂכֶל הַזֶּה הוּא בְּחִינַת מַקִּיף
שֶׁאֵין נִכְנָס בִּפְנִימִיּוּת הַמּחַ
כִּי אִם מַקִּיף אוֹתוֹ מִבַּחוּץ
וְהַשֵּׂכֶל הַפְּנִימִי
מְקַבֵּל חִיּוּתוֹ מֵהַמַּקִּיף הַזֶּה
וְדַע, שֶׁזֶּה עִקַּר כּחַ הַבְּחִירָה
כָּל זְמַן שֶׁהַשֵּׂכֶל אֵין כָּל כָּךְ גָּדוֹל
לְהָבִין הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה
אֲזַי כּחַ הַבְּחִירָה עַל מְקוֹמוֹ
כִּי יֵשׁ בְּיָדוֹ כּחַ לִבְחֹר הַחַיִּים אוֹ הִפּוּכוֹ
אֲבָל כְּשֶׁיִּכְנס הַמַּקִּיף הַזֶּה לִפְנִים
וְאָז יִתְגַּדֵּל הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי
וְיִתְגַּלֶּה לָאֱנוֹשִׁי הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה
אָז יִתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה
כִּי אָז עַל יְדֵי גִדּוּלוֹ שֶׁל הַשֵּׂכֶל
יֵצֵא מִגֶּדֶר הָאֱנוֹשִׁי וְיַעֲלֶה לְגֶדֶר מַלְאָךְ
וְאָז יִתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה
וְזֶה זֶה עִקַּר כּחַ הַבְּחִירָה
זֶה שֶׁאֵין יוֹדֵעַ הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל, שֶׁלֶּעָתִיד צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם
'עַל רָאשֵׁיהֶם' הֻצְרַךְ לוֹמַר
כִּי לֶעָתִיד יִתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה
וזה צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים
שֶׁהַיְשִׁיבָה הוּא מוֹרֶה עַל הֶעְדֵּר הַבְּחִירָה
כְּמוֹ: "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם"
שֶׁהוּא מוֹרֶה עַל הֶעְדֵּר הַהִשְׁתַּנּוּת
כִּי הַתְּנוּעָה
מוֹרֶה עַל הִשְׁתַּנּוּת מֵרָצוֹן אֶל רָצוֹן
וְהַיְשִׁיבָה מוֹרֶה עַל הֶעְדֵּר הִשְׁתַּנּוּת
הַיְנוּ בִּיטּוּל הַבְּחִירָה
וְעַטְרוֹתֵיהֶם, הַיְנוּ הַמַּקִּיפִים
כְּמוֹ: "שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עטְרִים אֶל דָּוִד"
בְּרָאשֵׁיהֶם
וְלא עַל רָאשֵׁיהֶם
הַיְנוּ הַמַּקִּיפִים יִכָּנְסוּ בְּתוֹךְ הַמּחִין לִפְנִים
וְאָז יִכָּנְסוּ כָּל הַשִּׂכְלִיּוֹת
שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לְהָבִין אוֹתָם
יִכָּנְסוּ לִפְנִים בְּתוֹךְ הַמּחִין
וְיֵדַע וְיַשִּׂיג אוֹתָם
וְאָז יֵצֵא מִגֶּדֶר אֱנוֹשִׁי
וְיַעֲלֶה לְגֶדֶר מַלְאָךְ
וְיִתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה
ה. וְזֶה בְּחִינַת קִדּוּשִׁין
בְּחִינַת חֻפָּה
כִּי שֶׁפַע אֱלקִי הַנַּ"ל
הוּא בְּחִינַת קדֶשׁ
בְּחִינַת חֻפָּה
מַקִּיפִין
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק נִכְוֶה מֵחֻפָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ'
כִּי מַקִּיף שֶׁל זֶה
גָּדוֹל מִמַּקִּיף שֶׁל זֶה
וְהַשֵּׂכֶל שֶׁהוּא מַקִּיף לָזֶה
הוּא פְּנִימִי לָזֶה
וְזֶה בְּחִינַת שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה שֶׁאַחַר הַחֻפָּה
הַיְנוּ בְּחִינַת שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת הַנַּ"ל
שֶׁעַל יָדָם יִכָּנֵס הַמַּקִּיף לִפְנִים.
וְזֶה בְּחִינַת שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת
רַחֲמָנָא לִצְּלָן
שֶׁמִּתְאַבְּלִין עָלָיו עַל שֶׁנִּסְתַּלֵּק נִשְׁמָתוֹ
כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה נִשְׁמָתוֹ לְאוֹר הַפָּנִים הַנַּ"ל
עַל יְדֵי שִׁבְעָה יָמִים אֵלּוּ
ו. וְזֶה טַעַם רק שֶׁל הַחֲלִיצָה
שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָרְקָה בְּפָנָיו" 'בְּפָנָיו' דַּיְקָא
כִּי זֶה הוֹלֵךְ בְּלא זֶרַע
וְלא הִנִּיחַ בְּרָכָה אַחֲרָיו
שֶׁיַּמְשִׁיכוּ שֵׂכֶל הַפָּנִים בָּעוֹלָם
עַל יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים
וְאָחִיו אֵינוֹ רוֹצֶה לְהָקִים שֵׁם אָחִיו הַמֵּת
וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְיַבֵּם אוֹתָהּ
בִּשְׁבִיל זֶה: "וְיָרְקָה בְּפָנָיו"
כִּי אֵין רוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ נִשְׁמַת הַמֵּת בָּעוֹלָם
שֶׁיּוּכַל לְתַקֵּן אוֹר הַפָּנִים
וּבְזֶה הָרק נִרְאֶה לִפְעָמִים פְּנֵי הַמֵּת
פְּנֵי הַמֵּת דַּיְקָא
וּבְזֶה הָרק הוּא נִכְלָם
וְעִקַּר הַבּוּשָׁה הוּא בַּפָּנִים
וְזֶה עַל שֶׁלּא רָצָה לְהָקִים שֵׁם אָחִיו הַמֵּת
וְזֶה בְּחִינַת: "וְאָבִיהָ יָרק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים"
שִׁבְעַת יָמִים דַּיְקָא
הַיְנוּ בְּחִינַת שִׁבְעָה עֲנָנִים הַנַּ"ל
שֶׁעַל יָדָם מֵאִיר פְּנֵי הַמְּנוֹרָה
וְהוּא לא רָצָה לְהָקִים שֵׁם אָחִיו הַמֵּת
עַל כֵּן "וְיָרְקָה בְּפָנָיו"
וְהַיְנוּ בּשֶׁת פָּנִים
וזהו שאמרו: הַיְבָמָה נִקְנֵית בְּמַאֲמָר
זֶהוּ הֶפֶךְ הַבּשֶׁת
בְּחִינַת: "כֻּלּוֹ אמֵר כָּבוֹד"
הֵפֶךְ שֶׁל "תִּכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים"
וּמִרְיָם
שֶׁפָּגְמָה בִּכְבוֹד משֶׁה
שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁפַע אֱלקִי
בִּבְחִינַת "כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו"
וּפָגְמָה בִּבְחִינַת שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת
כִּי הוּא הָיָה עָנָו
שָׁפֵל וְסַבְלָן
וְלא חָרָה אַפּוֹ עַל בִּזְיוֹנוֹ
וְזֶה בְּחִינַת חֹטֶם בִּשְׁלֵמוּת
וּכְתִיב בֵּהּ: "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ"
זֶה בְּחִינַת פֶּה
וּכְתִיב בֵּהּ: "וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט"
זֶה בְּחִינַת עֵינַיִם
וּכְתִיב בֵּהּ: "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא"
זֶה בְּחִינַת אֻדְנִין
בְּחִינַת: "נֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר", כַּמּוּבָא בַּזוהַר
בִּשְׁבִיל זֶה נִצְטָרְעָה
'וּמְצרָע דָּא סְגִירוּ דִּנְהוֹרָא עִלָּאָה'
הַיְנוּ אוֹר הַפָּנִים הַנַּ"ל
וּכְתִיב בֵּהּ: "תִּסָּגֵר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים"
וְזֶה שֶׁבִּקֵּשׁ אַהֲרון
"אַל נָא תְהִי כַּמֵּת, אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ"
כִּי עַל יְדֵי סְגִירוּ דִּנְהוֹרָא עִלָּאָה
הִיא בִּבְחִינַת מֵת
כִּי 'מְצרָע חָשׁוּב כַּמֵּת'
אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ
זֶה בְּחִינַת יִבּוּם
שֶׁעַל יְדֵי הַיִּבּוּם אִתְּתֵהּ אִמֵּהּ
שֶׁאִשְׁתּוֹ נַעֲשֵׂית לוֹ אֵם
וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ
הַיְנוּ שֶׁאֵין לוֹ בַּת זוּג
כִּי הַבַּעַל וְאִשְׁתּוֹ
הֵם תְּרֵי פַּלְגָּא גּוּפָא
וְעַכְשָׁו שֶׁאִשְׁתּוֹ הִיא אִמּוֹ
נִמְצָא שֶׁנֶּאֱכָל חֲצִי בְשָׂרוֹ וְאֵין לוֹ בַּת זוּג
[פֵּרוּשׁ, כִּי מִי שֶׁמֵּת בְּלא בָּנִים
אֲזַי אִשְׁתּוֹ צְרִיכָה לְהִתְיַבֵּם
וְעַל יְדֵי הַיִּבּוּם
נִתְגַּלְגֵּל הַמֵּת
בְּהַבֵּן הַנּוֹלָד
מֵאִשְׁתּוֹ שֶׁנִּתְיַבְּמָה לְאָחִיו
כַּמְבאָר בְּסָבָא: 'אִתְּתֵהּ אִמֵּהּ'
הַיְנוּ שֶׁהוּא צַעַר וְענֶשׁ גָּדוֹל לְהַמֵּת
שֶׁאִשְׁתּוֹ נַעֲשֵׂית לוֹ אֵם
כִּי עַכְשָׁו מֻכְרָח לִהְיוֹת נוֹלָד מֵאִשְׁתּוֹ
וְאִשְׁתּוֹ נַעֲשֵׂית לוֹ אֵם
וּמֵחֲמַת זֶה
בֶּן הַיְבָמָה הַזֶּה שֶׁנּוֹלָד מֵהַיִּבּוּם
אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִמְצא זִוּוּגוֹ כִּי אִם בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים
[כַּמּוּבָא, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר 'פֶּן יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר' בְּרַחֲמִים, עַיֵּן שָׁם]
כִּי זֶה בֶּן הַיְבָמָה
שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא בַּעְלָהּ שֶׁל הַיְבָמָה
וְאִשְׁתּוֹ נַעֲשֵׂית לוֹ אֵם
אֵין לוֹ בַּת זוּג
מֵאַחַר שֶׁבַּת זוּגוֹ נַעֲשֵׂית לוֹ אֵם
וְזֶהוּ שֶׁפֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
שֶׁבִּקֵּשׁ אַהֲרון עַל מִרְיָם, שֶׁפָּגְמָה בְּשֵׂכֶל הַפָּנִים
שֶׁזֶּהוּ הַפְּגָם שֶׁל הַמֵּת בְּלא בָּנִים כַּנַּ"ל
שֶׁלּא תְהֵא נֶעֱנֶשֶׁת, חַס וְשָׁלוֹם, בְּענֶשׁ הַיִּבּוּם
וְזֶהוּ: "אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ"
שֶׁלּא תִּהְיֶה כַּמֵּת בְּלא בָנִים
אֲשֶׁר מֻכְרָח לָצֵאת שֵׁנִית בְּגִלְגּוּל מֵרֶחֶם אִמּוֹ
הַיְנוּ שֶׁאִשְׁתּוֹ נַעֲשֵׂית לוֹ אֵם
אֲשֶׁר מֵחֲמַת זֶה "וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ"
הַיְנוּ חֲצִי גּוּפוֹ נֶאֱכָל
הַיְנוּ שֶׁאֵין לוֹ בַּת זוּג כַּנַּ"ל
שֶׁהִיא חֲצִי בְשָׂרוֹ, פְּלַג גּוּפוֹ כַּנַּ"ל]
ז. וְלִפְעָמִים יֵשׁ
שֶׁהַמּחִין וְהַשֶּׁפַע אֱלקִי הוּא בְּהֶעְלֵם
בִּבְחִינַת עִבּוּר
וְאָז יָפָה צְעָקָה לְאָדָם
בֵּין בִּתְפִילָּה בֵּין בְּתוֹרָה
כְּשֶׁנִּתְעַלֵּם הַמּחִין
כִּי הֶעְלֵם הַיְנוּ עִבּוּר
זֶה בִּבְחִינַת: "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי"
כְּמוֹ: "וְכחַ אַיִן לְלֵדָה"
כְּמוֹ אִשָּׁה שֶׁתַּשָּׁה כּחָהּ מֵלֵּילֵד
וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא כּוֹרַעַת לֵילֵד רָאמַת עַיִ"ו קָלִין
כְּמִנְיַן תֵּבוֹת שֶׁבְּמִזְמוֹר "יַעַנְךָ"
וְאָז מוֹלֶדֶת
וְהַשִּׁבְעִין קָלִין
הֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה קוֹלוֹת שֶׁאָמַר דָּוִד עַל הַמַּיִם
שֶׁכָּל אֶחָד כָּלוּל מֵעֶשֶׂר
וְהַצְּעָקָה שֶׁאָדָם צוֹעֵק בִּתְפִילָּתוֹ וּבְתוֹרָתוֹ
כְּשֶׁנִּסְתַּלְּקִין הַמּחִין בִּבְחִינַת עִבּוּר
אֵלּוּ הַצְּעָקוֹת הֵם בְּחִינַת צַעֲקַת הַיּוֹלֶדֶת
וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
שֶׁהוּא יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁל הַמּחִין אֵיךְ נִתְעַלְּמוּ
הוּא מַאֲזִין צַעֲקָתֵנוּ
וְהַצְּעָקָה הוּא בִּמְקוֹם צַעֲקַת הַשְּׁכִינָה
כְּאִלּוּ הַשְּׁכִינָה צוֹעֶקֶת
וְאָז מוֹלֶדֶת הַמּחִין
וְזֶה בְּחִינַת: 'הַקּוֹל מְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה', הַיְנוּ הַמּחִין
וְזֶה בְּחִינַת: "תִּכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים"
'שִׁבְעַת יָמִים' זֶה בְּחִינַת שִׁבְעָה קוֹלוֹת שֶׁל דָּוִד כַּנַּ"ל
שֶׁהֵם שִׁבְעִין קָלִין הַנַּ"ל שֶׁצָּרִיךְ לִצְעק
כְּדֵי לְהוֹצִיא אוֹר הַפָּנִים הַנַּ"ל
מֵהֶעְלֵם אֶל הַגִּלּוּי
וְהַגִּלּוּי זֶה בְּחִינַת לֵדָה
וְאָז אַחַר הַלֵּדָה
'דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב'
וְזֶה בְּחִינַת "תִּכָּלֵם"
כִּי הַכְּלִמָּה 'אָזֵל סוּמְקָא וְאָתֵי חִוְרָא'
הַיְנוּ 'דָם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב'
וזהו 'צ'וּר יְ'לָדְךָ תֶּ'שִׁי
רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל: צַ'עֲקָתֵנוּ י'וֹדֵעַ תַּ'עֲלוּמוֹת כַּנַּ"ל
וְזֶה: תֶּשִׁי רָאשֵׁי תֵבוֹת שֶׁל תִּ'כָּלֵם שִׁ'בְעַת יָ'מִים
ח. וּכְשֶׁאָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה
וְאֵין מֵבִין בָּהּ שׁוּם חִדּוּשׁ
זֶה מֵחֲמַת שֶׁהַמּחִין וְהַשֵּׂכֶל
שֶׁל הַתּוֹרָה וְהַלִּמּוּד הַזֶּה
הֵן בִּבְחִינַת עִבּוּר
וְזֶה נִקְרָא בְּשֵׁם יַעֲקב
כִּי יַעֲקב זֶה בְּחִינַת עִבּוּר
בְּחִינַת: "בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו"
וְאָז צָרִיךְ לִצְעק הַקָּלִין הַנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "הַקּל קוֹל יַעֲקב"
כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת יַעֲקב
צָרִיךְ לוֹ הַקָּלִין
כְּדֵי לְהוֹצִיא הַמּחִין בִּבְחִינַת לֵדָה
וּמִי שֶׁתּוֹרָתוֹ בְּלא הֲבָנָה בָּהּ שׁוּם חִדּוּשׁ
אֵין לִדְרשׁ אוֹתָהּ לְרַבִּים
כִּי הַתּוֹרָה הַזּאת
שֶׁהִיא בִּבְחִינַת יַעֲקב
בִּבְחִינַת עִבּוּר
אַף עַל פִּי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעַנֵּג [בָּהּ]
בִּבְחִינַת "וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" אַל תִּקְרֵי 'וְדִגְלוֹ' אֶלָּא 'וְלִגְלוּגוֹ'
אֲבָל אֵין לִדְרשׁ אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁהִיא לְרַבִּים
כִּי אֵין לִדְרשׁ אֶלָּא דְּבָרִים הַמְברָרִים
כְּמַאֲמַר: "אֱמר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ"
'אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר כַּאֲחוֹתְךָ שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְךָ, אֱמר, וְאִם לָאו, אַל תּאמְרֵהוּ'
וְזֶהוּ: "כִּי יַעֲקב בָּחַר לוֹ יָהּ"
כְּשֶׁהִיא בִּבְחִינַת יַעֲקב
בִּבְחִינַת עִבּוּר בְּלא מחִין
זאת הַלִּמּוּד בָּחַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
בִּבְחִינַת "וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה"
וְאֵין לִדְרשׁ אוֹתָהּ לְרַבִּים
אֲבָל יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ
יִשְׂרָאֵל אוֹתִיּוֹת לִי ראשׁ
הַיְנוּ הִתְגַּלּוּת הַמּחִין
הַמְשָׁכַת אוֹר הַפָּנִים הַנַּ"ל
שֶׁפַע אֱלקִי הַנַּ"ל
בְּתוֹךְ הַפְּנִימִי כַּנַּ"ל
וזהו בחינת יִשְׂרָאֵל
בִּבְחִינַת: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר"
'בְּךָ' דַּיְקָא, שֶׁיִּתְמַשֵּׁךְ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת הַיְנוּ הַמַּקִּיפִין הַנַּ"ל
'בְּךָ', בְּתוֹךְ הַפְּנִימִיּוּת
'לִסְגֻלָּתוֹ' זאת הַתּוֹרָה יָכוֹל לִדְרשׁ אוֹתָהּ לְרַבִּים
ט. כִּי אֲנַחְנוּ נִקְרָאִים 'עַם סְגֻלָּה'
כְּמוֹ סְגֻלָּה שֶׁעוֹשִׂין לִרְפוּאָה
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַטֶּבַע מְחַיֵּב שֶׁיִּהְיֶה זֶה לִרְפוּאָה
אַף עַל פִּי כֵן הַדָּבָר הַזֶּה מְסֻגָּל לִרְפוּאָה
וְזֶה לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע
שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי מֵבִין זֶה
כְּמוֹ כֵן אֲנַחְנוּ לָקַח אוֹתָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְעַם סְגֻלָּתוֹ
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי מֵבִין אֶת כָּל זֶה
אֵיךְ לָקַח עַם מִתּוֹךְ עַמִּים
כְּמוֹ בִּשְׁעַת קְרִיעַת יַם סוּף
שֶׁקִּטְרֵג מִדַּת הַדִּין: הַלָּלוּ עוֹבְדֵי עַכּוּ"ם וְכוּ'
אַף עַל פִּי כֵן
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָקַח אוֹתָנוּ לְעַם קָדוֹשׁ
נִמְצָא שֶׁזֶּה הַדָּבָר כְּמוֹ סְגֻלָּה
שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע
לְמַעְלָה מִשֵּׂכֶל אֱנוֹשִׁי
וְזֶה בְּחִינַת מַקִּיפִין כַּנַּ"ל
וּמִי שֶׁזָּכָה לְאֵלּוּ הַמַּקִּיפִין
לְהוֹלִיד אוֹתָם
וּלְהַכְנִיס אוֹתָם בִּפְנִים כַּנַּ"ל
נִמְצָא שֶׁזָּכָה לְהָבִין אֶת הַסְּגֻלָּה
בְּוַדַּאי הַיּשֶׁר לְגַלּוֹת הַסְּגֻלָּה לְעַם סְגֻלָּה
בְּכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ
יֵשׁ לוֹ פְּנִימִי וּמַקִּיף
וְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ
מַה שֶּׁחֲנָנוֹ הַשֵּׁם שֶׁיַּכְנִיס הַמַּקִּיף לִפְנִים
וּלְהָבִין וּלְחַדֵּשׁ אֵיזֶהוּ דָבָר
הַיּשֶׁר מְחַיֵּב שֶׁיְּגַלֶּה וְיַכְנִיס זאת הַהֲבָנָה שֶׁל הַסְּגֻלָּה
שֶׁהָיָה אֶצְלוֹ סְגֻלָּה
שֶׁיְּגַלֶּה לְעַם סְגֻלָּה
וּלְהֵיטִיב מִטּוּבוֹ לַאֲחֵרִים
וְזֶה פֵּרוּשׁ פִּרְקָא רְבִיעָאָה דְּסִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא
עַתִּיקָא טְמִיר וּסְתִים, זְעִירָא דְּאַנְפִּין אִתְגַּלְיָא וְלָא אִתְגַּלְיָא
עַתִּיקָא זֶה בְּחִינַת הַמַּקִּיפִין הַנַּ"ל
שֶׁהֵן טְמוּרִים וּסְתוּמִים מִכָּל צַד
בְּכָל הֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה
וְלא יִתְגַּלֶּה אֶלָּא לֶעָתִיד
אֲבָל בִּזְעֵיר אַנְפִּין
חָכְמוֹת שֶׁל הָאָדָם שֶׁהָאָדָם יָכוֹל לְהַשִּׂיג אוֹתָם
גַּם בָּהֶם יֵשׁ פְּנִימִי וּמַקִּיף
וְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ יֵשׁ לוֹ פְּנִימִי וּמַקִּיף
וְאֵלּוּ הַמְּבוּכוֹת הַנַּ"ל
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשֵׂכֶל הָאָדָם לְהַשִּׂיגָם
הֵם מִבְּחִינַת עַתִּיקָא
וְכָל הַחָכְמוֹת שֶׁיָּכוֹל מחַ אֱנוֹשִׁי לְהַשִּׂיג אוֹתָם
הֵם בְּחִינַת זְעִירָא דְּאַנְפִּין
וְלִפְעָמִים הֵם בְּהֶעְלֵם, בִּבְחִינַת עִבּוּר כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: לָא אִתְגַּלְיָא
וּכְשֶׁנִּתְגַּלֶּה לוֹ אָז בִּבְחִינַת אִתְגַּלְיָא
וְכָל זְמַן שֶׁהָיָה הַדָּבָר אֶצְלוֹ בִּבְחִינַת לָא אִתְגַּלְיָא, בִּבְחִינַת הֶעְלֵם
הַוֵי אֶצְלוֹ כְּמוֹ סְגֻלָּה כַּנַּ"ל
שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִשִּׂכְלוֹ
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה לוֹ
אֲזַי יֵיטִיב מִטּוּבוֹ לַאֲחֵרִים כַּנַּ"ל
יא. נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי וְכוּ'
כָּל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים וְהַגָּלוּת
אֵינוֹ אֶלָּא לְפִי עֵרֶךְ חֶסְרוֹן הַדַּעַת
וּכְשֶׁנִּשְׁלָם הַדַּעַת
אֲזַי נִשְׁלָם כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת
בִּבְחִינַת: 'אִם דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ'
וּכְתִיב: "לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת"
וְעִקַּר הַחַיִּים נִצְחִיִּים
יִהְיֶה לֶעָתִיד מֵחֲמַת הַדַּעַת
שֶׁיִּרְבֶּה הַדַּעַת
שֶׁיֵּדְעוּ הַכּל אֶת ה'
וְעַל יְדֵי הַדַּעַת יֻכְלְלוּ בְּאַחְדוּתוֹ
וְאָז יִחְיוּ חַיִּים נִצְחִיִּים כָּמוֹהוּ
כִּי עַל יְדֵי הַיְדִיעָה נִכְלָלִים בּוֹ
כְּמַאֲמַר הֶחָכָם: 'אִלּוּ יְדַעְתִּיו, הֱיִיתִיו'
וְעִקַּר הַיְדִיעָה יִהְיֶה לֶעָתִיד
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה"
וּמֵחֲמַת הַדַּעַת לא יֶחְסַר כָּל טוֹב
וְיִהְיֶה כֻּלּוֹ טוֹב
כְּמַאֲמַר חֲזַ"ל: 'אָטּוּ הָאִידְנָא לָאו אֶחָד הוּא ?
וְתֵרְצוּ: לֶעָתִיד כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'
וַאֲפִילּוּ הָעַכּוּ"ם יֵדְעוּ בְּיִתְרוֹן הַדַּעַת
אֲבָל לא כָּמוֹנוּ
וְיֵדְעוּ שֶׁהַגְּדֻלָּה שֶׁהָיָה לָהֶם
וְהַשִּׁפְלוּת שֶׁהָיָה לָנוּ בִּזְמַן הַגָּלוּת
כָּל זאת הַגְּדֻלָּה הָיָה לָנוּ
אַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כָּל זֶה
כִּי אֵין לְהַכְחִישׁ הַחוּשׁ
אַף עַל פִּי כֵן יִרְבֶּה הַדַּעַת
וְיָבִינוּ הַכּל, שֶׁגְּדֻלָּתָם שֶׁל הָעַכּוּ"ם
הָיָה לָנוּ גְּדֻלָּה וְלָהֶם הַשִּׁפְלוּת
וְלִכְאוֹרָה הִיא יְדִיעָה גְדוֹלָה
אַף עַל פִּי כֵן
הַיְדִיעָה הַזּאת יִהְיֶה לָנוּ לְלַעַג וְלִשְׂחוֹק
לְפִי עֵרֶךְ יְדִיעָתֵנוּ
וְזֶהוּ: "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ, אָז יאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה, הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ"
שֶׁיֵּדְעוּ וְיאמְרוּ
הַגְּדֻלָּה שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ, הַיְנוּ עִם הָעַכּוּ"ם
הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה
הַגְּדֻלָּה הַזּאת הָיָה לְיִשְׂרָאֵל
אַף עַל פִּי כֵן
אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ
הַיְנוּ שֶׁנִּשְׂחַק וְנַלְעִיג מִידִיעָתָם וְהַשָּׂגָתָם
כִּי הַשָּׂגָתֵנוּ יִהְיֶה לְאֵין סוֹף וָקֵץ
וְהַיְדִיעָה יֵשׁ בָּהּ מַקִּיף וּמַקִּיף לְמַקִּיף
כַּמּוּבָא לְעֵיל עַל פָּסוּק "בְּהַעֲלתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת"
וְזֶהוּ: נַחֲמוּ נַחֲמוּ הַיְנוּ מַקִּיף, וּמַקִּיף לְמַקִּיף
שֶׁהַיְדִיעָה
הִיא עִקַּר הַנֶּחָמָה שֶׁל כָּל הַצָּרוֹת
יאמַר אֱלקֵיכֶם
אֲמִירָה בַּחֲשַׁאי
בְּחִינַת שֶׁמֶן
בְּחִינוֹת שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת
אֱלהִים לַאֲרָמָא קָלָא
בְּחִינַת "אֱלהִים אַל דֳּמִי לָךְ"
בְּחִינַת צַעֲקַת הַיּוֹלֶדֶת כַּנַּ"ל
[מִסִּימָן כ' עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
[פֵּרוּשׁ: כִּי מְבאָר לְעֵיל
שֶׁעַל יְדֵי הַצְּעָקָה זוֹכִין לְהוֹלִיד הַמּחִין מִתַּעֲלוּמָתָן
וְעַל יְדֵי שֶׁמְּקַדְּשִׁין שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת
זוֹכִין לְהַכְנִיס הַמַּקִּיפִין לִפְנִים
כִּי צְרִיכִין שְׁנֵי דְּבָרִים לְהַשָּׂגַת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ
בִּתְחִלָּה צְרִיכִין לְהוֹלִיד הַמּחִין
כִּי לִפְעָמִים הַמּחִין וְהַשֶּׁפַע אֱלקִי בְּהֶעְלֵם וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְלָזֶה צְרִיכִים צְעָקָה כְּדֵי לְהוֹלִידָם
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנּוֹלָדִים הַמּחִין
עֲדַיִן יֵשׁ בָּהֶם פְּנִימִי וּמַקִּיף
וְלָזֶה צְרִיכִין לְקַדֵּשׁ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת
כְּדֵי לְהַכְנִיס הַמַּקִּיפִין וְהַשֶּׁפַע אֱלקִי לִפְנִים
וְלַעֲשׂוֹת מֵהַמַּקִּיף פְּנִימִי
עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְתָבִין
וְזֶהוּ שֶׁפֵּרֵשׁ הַפָּסוּק "נַחֲמוּ נַחֲמוּ"
הַיְנוּ: לִזְכּוֹת לְהַשָּׂגַת הַמַּקִּיפִין
הַיְנוּ הַשָּׂגַת הַדַּעַת
שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַנֶּחָמָה כַּנַּ"ל
זֶה זוֹכִין עַל יְדֵי שְׁנֵי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל
שֶׁהֵם צְעָקָה
שֶׁעַל יְדֵי זֶה מוֹלִידִין הַמַּקִּיפִין
וּקְדֻשַּׁת שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת
שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְנִיסִים הַמַּקִּיפִין לִפְנִים כַּנַּ"ל
יאמַר אֱלקֵיכֶם
הַיְנוּ בְּחִינַת אֲמִירָה בַּחֲשַׁאי
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁמֶן שֶׁהוּא בַּחֲשַׁאי
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר: 'יַיִן לַאֲרָמָא קָלָא, וְשֶׁמֶן בַּחֲשַׁאי'
וְשֶׁמֶן הוּא בְּחִינַת שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת, שֶׁהָיוּ מִשֶּׁמֶן
אֱלקֵיכֶם זֶה בְּחִינַת: 'אֱלהִים לַאֲרָמָא קָלָא'
בְּחִינַת הַצְּעָקָה הַנַּ"ל
שֶׁעַל יְדֵי שְׁנֵי בְּחִינוֹת אֵלּוּ
זוֹכִין לְהַשָּׂגַת הַמַּקִּיפִין
שֶׁהוּא הַשָּׂגַת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ
שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַנֶּחָמָה
בְּחִינַת 'נַחֲמוּ נַחֲמוּ'
הַיְנוּ מַקִּיף וּמַקִּיף לְמַקִּיף כַּנַּ"ל
[כָּל הָעִנְיָן הַנַּ"ל, הַמְבאָר בְּקִצּוּר עַל פָּסוּק 'נַחֲמוּ נַחֲמוּ' בִּלְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ, שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ מֵעַצְמוֹ בְּבֵאוּר יוֹתֵר קְצָת, וְרָשַׁמְתִּי לְעַצְמִי כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי, עַל כֵּן לא מָנַעְתִּי לְהַעְתִּיקוֹ]
וּבִתְחִלָּה הִתְחִיל לְדַבֵּר מֵעִנְיַן חַיִּים וּמִיתָה
עָנָה וְאָמַר
בֵּין חַיִּים לְמִיתָה אֵין חִלּוּק
כִּי אִם בְּמִדַּת אַמָּה אַחַת
שֶׁעַכְשָׁו הָאָדָם שׁוֹכֵן בְּכָאן
וְאַחַר כָּךְ הוּא שׁוֹכֵן שָׁם
[וְהִטָּה בְּיָדוֹ עַל הַבֵּית עָלְמִין]
וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל לוֹמַר כָּל עִנְיָן זֶה: 'חַיִּים נִצְחִיִּים' וְכוּ' כְּדִלְקַמָּן
כְּלוֹמַר, שֶׁמִּי שֶׁזּוֹכֶה לְדַעַת אֲמִתִּי הַנַּ"ל לָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ
אֵין חִלּוּק אֶצְלוֹ כְּלָל בֵּין חַיִּים לְמִיתָה
כִּי הוּא דָּבוּק וְנִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ
רַק שֶׁעַכְשָׁו בְּחַיָּיו דִּירָתוֹ בְּכָאן
וְאַחַר כָּךְ דִּירָתוֹ שָׁם כַּנַּ"ל
[וְאָז שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כָּל עִנְיָן הַזֶּה. וְזֶהוּ]
חַיִּים נִצְחִיִּים הֵם רַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כִּי הוּא חַי לָנֶצַח
וּמִי שֶׁנִּכְלָל בְּשָׁרְשׁוֹ
דְּהַיְנוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ
הוּא גַּם כֵּן חַי לָנֶצַח
כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא נִכְלָל בְּאֶחָד
וְהוּא אֶחָד עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
הוּא חַי חַיִּים נִצְחִיִּים כְּמוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְכֵן, אֵין שְׁלֵמוּת רַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְחוּץ מִמֶּנּוּ כֻּלָּם חֲסֵרִים
וּמִי שֶׁהוּא נִכְלָל בּוֹ
יֵשׁ לוֹ שְׁלֵמוּת
וְעִקַּר הַכְּלָלִיּוּת שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּאֶחָד
הוּא עַל יְדֵי הַדַּעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ
כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם: 'אִלּוּ יְדַעְתִּיו, הֱיִיתִיו'
כִּי עִקַּר הָאָדָם הוּא הַשֵּׂכֶל
וְעַל כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁחוֹשֵׁב הַשֵּׂכֶל
שָׁם כָּל הָאָדָם
וּכְשֶׁיּוֹדֵעַ וּמַשִּׂיג בִּידִיעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
הוּא שָׁם מַמָּשׁ
וְכָל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ יוֹתֵר
הוּא נִכְלָל יוֹתֵר בְּהַשּׁרֶשׁ
דְּהַיְנוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ
וְכָל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם
הֵן פַּרְנָסָה אוֹ בָּנִים אוֹ בְּרִיאוּת הַגּוּף וְכָל שְׁאָר הַחֶסְרוֹנוֹת
הַכּל הוּא בְּחֶסְרוֹן הַדָּעַת
וְאַף שֶׁיֵּשׁ חֲסֵרִים לְגַמְרֵי מֵהַדַּעַת
וְעִם כָּל זֶה יֵשׁ לָהֶם כָּל טוּב
בֶּאֱמֶת כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לָהֶם אֵינוֹ כְּלוּם
וְכֵן לְהֵפֶךְ
הַשָּׁלֵם בְּדַעַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ חִסָּרוֹן
בֶּאֱמֶת הַחִסָּרוֹן אֵינוֹ כְּלוּם
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ, וְאִם דַּעַת חָסַרְתָּ מַה קָּנִיתָ"
כִּי עִקַּר הַחִסָּרוֹן וְהַשְּׁלֵמוּת תָּלוּי בַּדָּעַת
וְכֵן כַּעַס וְאַכְזָרִיּוּת
הוּא מֵחֶסְרוֹן הַדַּעַת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ"
וְעַל כֵּן הַחוֹלֶה הוּא כַּעֲסָן
מֵחֲמַת שֶׁאָז הוּא בְּדִינִים
כִּי דִּינִים שׁוֹרִים עָלָיו
וְדִינִים הֵם מחִין דְּקַטְנוּת
וְעַל כֵּן הוּא בְּכַעַס
וְלֶעָתִיד לָבוֹא יִתְגַּלֶּה הַדַּעַת
וְהַכּל יֵדְעוּ אֶת ה'
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'"
וְעַל כֵּן אָז יִתְבַּטֵּל הַכַּעַס
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי וְכוּ' וּפָרָה וָדב וְכוּ', לא יָרֵעוּ וְלא יַשְׁחִיתוּ וְכוּ' כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'" וְכוּ'
כִּי עַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לָגוּר יַחַד זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְכוּ'
מֵחֲמַת מִדַּת הַכַּעַס
אֲבָל לֶעָתִיד יוּכְלוּ לָדוּר יַחַד
מֵחֲמַת שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַכַּעַס
עַל יְדֵי הַדַּעַת שֶׁיִּתְגַּלֶּה אָז
וְהִנֵּה לֶעָתִיד הַכּל יֵדְעוּ אֶת הַשֵּׁם
אֲפִילּוּ עַכּוּ"ם כַּנַּ"ל
"וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה"
אַךְ הַדַּעַת שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אָז
אֶפְשָׁר לָנוּ לֵידַע וּלְדַבֵּר מִמֶּנּוּ
אַךְ הַדַּעַת שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ אָז
זֶה אִי אֶפְשָׁר כָּעֵת אֲפִילּוּ לְדַבֵּר מִמֶּנּוּ
כִּי עַכְשָׁו זֶה הַדַּעַת בִּבְחִינוֹת מַקִּיפִים כַּנַּ"ל
כִּי כָּל הַשְּׁלֵמוּת וְהַטּוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ לָעַכּוּ"ם עַכְשָׁו בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כְּלוּם
כַּנַּ"ל: אִם דַּעַת חָסַרְתָּ וְכוּ'
וְאַדְּרַבָּא, כָּל גְּדֻלָּתָם וְטוֹבָתָם
הַכּל הוּא לְטוֹבָתֵנוּ
וְלֶעָתִיד שֶׁיִּתְמַלֵּא הָאָרֶץ דֵּעָה
וַאֲפִילּוּ כָּל הָעַכּוּ"ם יֵדְעוּ אֶת ה'
אָז יָבִינוּ הֵם
שֶׁכָּל הַגְּדֻלָּה וְהַטּוֹבָה שֶׁהָיָה לָהֶם בְּזֶה הָעוֹלָם
הַכּל הוּא לְטוֹבוֹתֵינוּ וְלִגְדֻלָּתֵנוּ
וזהו: "אָז יאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה, הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ"
הַיְנוּ, כָּל הַגְּדֻלָּה שֶׁהִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה [הַיְנוּ עִם הָעַכּוּ"ם]
"הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה"
כִּי הַכּל הָיָה גְּדֻלָּתָם שֶׁל אֵלֶּה [הַיְנוּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל]
כִּי הָיָה לְטוֹבָתָם וּגְדֻלָּתָם
וְזֶה יָבִינוּ הֵם בְּדַעַת וְהַשָּׂגָה שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אָז
אֲבָל אֶצְלֵנוּ יִהְיֶה זֶה הַדַּעַת דָּבָר פָּשׁוּט וּשְׂחוֹק
כִּי דַּעְתֵּנוּ יִגְדַּל אָז מְאד
וְזֶה: "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וְכוּ', אָז יאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל וְכוּ'"
כִּי זֶה הַדַּעַת וְהַשָּׂגָה שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אָז לוֹמַר 'הִגְדִּיל' וכוּ' כַּנַּ"ל
זֶה יִהְיֶה אֶצְלֵנוּ שְׂחוֹק וְדָבָר פָּשׁוּט
כִּי דַּעְתֵּנוּ יִהְיֶה גָדוֹל מְאד
וְעַל כֵּן לֶעָתִיד יִחְיוּ חַיִּים נִצְחִיִּים
כִּי אָז יִתְגַּלֶּה הַדַּעַת
וְיִהְיוּ נִכְלָלִים בְּאֶחָד
וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד", וְכִי הָאִידְנָא וְכוּ' ?
אֶלָּא עַכְשָׁו מְבָרְכִין עַל הָרָעָה 'בָּרוּךְ דַּיַּן אֱמֶת' וְעַל הַטּוֹבָה 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'
אֲבָל לֶעָתִיד יְבָרְכוּ עַל הַכּל 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'
כִּי לֶעָתִיד שֶׁיִּתְגַּלֶּה הַדַּעַת
יֵדְעוּ שֶׁאֵין שׁוּם רַע בָּעוֹלָם כְּלָל
רַק כֻּלּוֹ טוֹב וְכֻלּוֹ אֶחָד
וגם הגלות הוא רק מחסרון הדעת.
כמו שכתוב: "לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת"
וְעַל כֵּן הָיְתָה גְּאֻלַּת מִצְרַיִם עַל יְדֵי משֶׁה
שֶׁהוּא הָיָה בְּחִינַת הַדַּעַת
וזה שכתוב: "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם"
כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה עַל יְדֵי הַדַּעַת
וְדַע, שֶׁגַּם לֶעָתִיד
שֶׁתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה
וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהַשֵּׂכֶל הַמַּקִּיף שֵׂכֶל פְּנִימִי
גַּם אָז יִהְיוּ מַקִּיפִים אֲחֵרִים
כִּי בְּוַדַּאי לא יֵדְעוּ מַהוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
רַק כָּל אֶחָד יַשִּׂיג לְפִי מַדְרֵגָתוֹ וּלְפִי עֲבוֹדָתוֹ וִיגִיעָתוֹ וְטָרְחוֹ
אֲשֶׁר יָגַע וְטָרַח בְּזֶה הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְאַף שֶׁכֻּלָּם יִזְדַּכְּכוּ, וַאֲפִילּוּ עַכּוּ"ם
אַף עַל פִּי כֵן יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל בֵּינָם לְבֵינֵינוּ
כִּי מַה שֶּׁיִּהְיֶה אֶצְלָם אָז הַשָּׂגָה וִידִיעָה גְּדוֹלָה
יִהְיֶה אֶצְלֵנוּ שְׂחוֹק וְדָבָר פָּשׁוּט
וְלא יִהְיֶה נֶחֱשָׁב בְּעֵינֵינוּ לְהַשָּׂגָה כְּלָל
וּכְמוֹ שֶׁמְּבוֹאָר לְמַעְלָה: "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ וְכוּ' אָז יאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל"
כִּי מַה שֶּׁיִּהְיֶה אֶצְלָם הַשָּׂגָה
לְהָבִין וְלֵידַע גְּדֻלַּת יִשְׂרָאֵל
וְשֶׁכָּל טוֹבָתָם וּגְדֻלָּתָם בְּזֶה הָעוֹלָם
הָיָה הַכּל בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל
וּבֶאֱמֶת הוּא הַשָּׂגָה גְּדוֹלָה
כִּי כָּעֵת בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין מֵבִין זאת
אַף עַל פִּי כֵן אֶצְלֵנוּ לא יִהְיֶה זֶה נֶחְשָׁב לְהַשָּׂגָה כְּלָל
רַק לִשְׂחוֹק וְדָבָר פָּשׁוּט
כִּי הַשָּׂגָתֵנוּ וְדַעְתֵּנוּ אָז יִגְדַּל מְאד
וְגַם בֵּין יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן
בְּוַדַּאי יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל בֵּין כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק
מִכָּל שֶׁכֵּן בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע
כִּי מַה שֶּׁיִּהְיֶה מַקִּיף לָזֶה יִהְיֶה פְּנִימִי לָזֶה
כַּנַּ"ל: 'כָּל צַדִּיק נִכְוֶה מֵחֻפָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ' כַּנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם
וְכַמּוּבָא פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים"
כִּי בְּהַשֵּׂכֶל הַמְשֻׁתָּף יִהְיוּ כֻּלָּם שָׁוִים
שֶׁהַכּל יֵדְעוּ אֶת ה', אֲפִילּוּ עַכּוּ"ם
אַךְ בְּעַמְקוּת הַחָכְמָה
יִהְיֶה כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ
כַּמַּיִם הַמְכַסִּים לַיָּם
שֶׁלְּמַעְלָה הַמַּיִם שָׁוִים בְּכָל מָקוֹם
אַךְ בְּעַמְקוּת הֵם מֻבְדָּלִים מְאד
כִּי בְּזֶה הַמָּקוֹם הַמַּיִם נְמוּכִים וּסְמוּכִים לָאָרֶץ
וּבְמָקוֹם אַחֵר עֲמֻקִּים יוֹתֵר וְיוֹתֵר
וּבְמָקוֹם אַחֵר הֵם עֲמֻקִּים עַד הַתְּהוֹם
כֵּן יִהְיֶה בְּהַשָּׂגַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֶעָתִיד
וְזֶהוּ: 'כָּל צַדִּיק נִכְוֶה מֵחֻפָּתוֹ' וכוּ'
כִּי כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְהַשָּׂגָה שֶׁלּא יָדַע מִזֶּה מִקּדֶם
וְהוּא אֶצְלוֹ דָּבָר חָדָשׁ
אֲזַי נִתְלַהֵב וְנִבְעָר מֵאוֹר הַהַשָּׂגָה הַזּאת
שֶׁהִיא נִפְלֵאת אֶצְלוֹ
אֲבָל מִי שֶׁכְּבָר עָבַר בְּזאת הַהַשָּׂגָה
וְהוּא מַשִּׂיג עַתָּה דְּבָרִים נוֹרָאִים וּגְדוֹלִים מִזּוֹ הַהַשָּׂגָה
אֵין לוֹ שׁוּם הִתְלַהֲבוּת מִזּאת הַהַשָּׂגָה
וְזֶה: 'כָּל צַדִּיק נִכְוֶה וְנִבְעָר וְנִתְלַהֵב מֵחֻפָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ'
מֵהַשָּׂגָה שֶׁאֵצֶל חֲבֵרוֹ הִיא דָּבָר פָּשׁוּט
שֶׁאֵינָהּ מַבְעֶרֶת וּמְחַמֶּמֶת אוֹתוֹ כְּלָל
עַד שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְכַּסּוֹת וּלְחַפּוֹת עַצְמוֹ
כִּי אֵין הַשָּׂגָה זוֹ מְחַמֶּמֶת וּמַבְעֶרֶת אוֹתוֹ כְּלָל
וְהַצַּדִּיק הַשֵּׁנִי שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ נִכְוֶה וְנִבְעָר מִמֶּנָּה
[וְהָעִנְיָן מְבאָר יוֹתֵר עַל פִּי מַה שֶּׁמְּבוֹאָר לְמַעְלָה
שֶׁעַל יְדֵי תְּנוּעַת הַשֵּׂכֶל וְכוּ'
שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁפַע אֱלקִי
הַיְנוּ הַשָּׂגַת הַמַּקִּיפִין
הַשָּׂגַת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ
עַל יְדֵי זֶה נוֹלָד חֹם בַּלֵּב וְכוּ'
נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַחֲמִימוּת וְהַהִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה
הוּא עַל יְדֵי הַשָּׂגַת הַמַּקִּיפִין
הַשָּׂגַת הַדַּעַת כַּנַּ"ל
וּבָזֶה מְבאָר הֵיטֵב עִנְיָן זֶה: "כָּל צַדִּיק נִכְוֶה וְכוּ' מֵחֻפָּתוֹ" וְכוּ'
דְּהַיְנוּ, שֶׁאֵצֶל זֶה הַצַּדִּיק
יִהְיֶה נֶחֱשָׁב לְהַשָּׂגָה גְּדוֹלָה
עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְוֶה מִמֶּנָּה
כִּי הַשָּׂגַת הַדַּעַת מוֹלִיד חֹם כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן יִהְיֶה נִכְוֶה מִמֶּנָּה
וְאֵצֶל הַצַּדִּיק הַגָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ
אֵין זֶה נֶחֱשָׁב אֶצְלוֹ לְהַשָּׂגָה כְּלָל
וְאֵינוֹ נִכְוֶה וְנִתְחַמֵּם כְּלָל מֵהַשָּׂגָה זאת
רַק הוּא צָרִיךְ לְחַפּוֹת וּלְכַסּוֹת עַצְמוֹ בְּהַשָּׂגָה אַחֶרֶת גָּבוֹהַּ יוֹתֵר
כְּדֵי לְחַמֵּם אֶת עַצְמוֹ
נִמְצָא מַה שֶּׁמְּבוֹאָר לְעֵיל עַל מַאֲמָר זֶה.
"כָּל צַדִּיק נִכְוֶה מֵחֻפָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ"
שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, שֶׁיִּהְיֶה נִכְוֶה מֵהַמַּקִּיף שֶׁל חֲבֵרוֹ
כִּי מַקִּיף שֶׁל זֶה גָּדוֹל מִמַּקִּיף שֶׁל זֶה
וְהַשֵּׂכֶל שֶׁהוּא מַקִּיף לָזֶה הוּא פְּנִימִי לָזֶה וְכוּ'
כִּי חֻפָּה הוּא בְּחִינַת אוֹרוֹת מַקִּיפִין כַּנַּ"ל
כָּל זֶה הוּא עִנְיָן אֶחָד, עִם מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ כָּאן
כִּי הַחֻפָּה שֶׁהוּא הַמַּקִּיף
הוּא בְּחִינַת חִפּוּי וְכִסּוּי מַמָּשׁ
שֶׁמְּחַמֵּם אֶת הָאָדָם
כִּי עִקַּר הַחֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת
הוּא מִבְּחִינַת הַשָּׂגַת הַמַּקִּיפִין כַּנַּ"ל
וְהָבֵן הֵיטֵב]
וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיוּ כַּמָּה צַדִּיקִים
כְּשֶׁיָּבוֹאוּ לָעוֹלָם הַבָּא
עַל הַשָּׂגוֹת שֶׁהִשִּׂיג הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מֵהֶם, בָּעוֹלָם הַזֶּה
יִהְיֶה אֶצְלָם דְּבָרִים נוֹרָאִים וְיִכָּווּ מֵהֶם
וְאֵצֶל הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל
הָיוּ הַשָּׂגוֹת שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה
וְכֵן אֵצֶל עַכּוּ"ם
יִהְיֶה זֶה אֶצְלָם הַשָּׂגָה גְּדוֹלָה
כְּשֶׁיָּבוֹאוּ עַל סְתַם יַהֲדוּת פָּשׁוּט
שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם
הַיְנוּ שֶׁיֵּדְעוּ מֵעֲבוֹדוֹת יִשְׂרָאֵל וּמִקְּדֻשַּׁת הַמִּצְווֹת שֶׁלָּהֶם
שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה
יִהְיֶה אֶצְלָם הַשָּׂגָה
מַה שֶּׁיֵּדְעוּ וְיַרְגִּישׁוּ קְצָת קְדֻשָּׁה
כְּמוֹ אִישׁ כָּשֵׁר פָּשׁוּט
שֶׁמַּרְגִּישׁ בְּזֶה הָעוֹלָם בַּעֲבוֹדָה פְּשׁוּטָה
בְּלִי שׁוּם הַשָּׂגָה
וּכְשֶׁיָּבוֹאוּ עַכּוּ"ם עַל זֶה
יִהְיֶה אֶצְלָם הַשָּׂגָה גְּדוֹלָה
אֲבָל אֲנַחְנוּ עַם קדֶשׁ
אֵין עֵרֶךְ לְהַשָּׂגָתֵנוּ
מִכָּל שֶׁכֵּן לְהַשָּׂגָה שֶׁל הַצַּדִּיק
וּשְׁלֵמוּת הַדַּעַת הוּא
כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה מִמַּקִּיפִים פְּנִימִיִּים
וְאָז נִצּוֹל מִכָּל צָרוֹת
לְמָשָׁל, כְּשֶׁאֶחָד מְצַפֶּה וְאוֹרֵב לַחֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ
אֲזַי צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת הַמַּלְבּוּשִׁים
כְּדֵי שֶׁלּא יַכִּירוּ אוֹתוֹ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ"
כִּי עַל יְדֵי שֶׁמְּשַׁנִּין הַפָּנִים
עַל יְדֵי לְבוּשִׁין אֲחֵרִים
נִפְטָר מִמֶּנּוּ
וְכֵן בְּעִקַּר הָאָדָם
הַיְנוּ בְּהַשֵּׂכֶל
יֵשׁ בְּחִינוֹת לְבוּשִׁין
הַיְנוּ הַשֵּׂכֶל הַמַּקִּיף
וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מֵהַמַּקִּיף פְּנִימִי
וְלַעֲשׂוֹת לוֹ מַקִּיפִין אֲחֵרִים
הַיְנוּ בְּחִינַת מַלְבּוּשִׁים אֲחֵרִים
וְעַל יְדֵי זֶה נִצּוֹל מִכָּל אוֹרֵב וּמַסְטִין
כִּי 'מַלְבּוּשׁ' בְּגִימַטְרִיָּא 'חַשְׁמַ"ל'
וּמֵהַחַשְׁמַ"ל בּוֹרְחִים כָּל הַמַּשְׁחִיתִים
וְזֶה: "עז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן"
עַל יְדֵי הַלְּבוּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחַשְׁמַ"ל
שֶׁהוּא לְבוּשׁ עז וְהָדָר, לְבוּשׁ חָזָק וְנָאֶה
עַל יְדֵי זֶה "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן"
שֶׁאֵינוֹ יָרֵא מִמֶּנּוּ כְּלָל כַּנַּ"ל
ועיקר הזמן לזה הוא חודש אלול.
וזהו לְ'בוּשָׁהּ וַ'תִּשְׂחַק לְ'יוֹם אַ'חֲרוֹן, רָאשֵׁי תֵּבוֹת 'אֱלוּל'
וְזֶה בְּחִינַת שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת רַחֲמָנָא לִצְלָן וְכוּ'
כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה נִשְׁמָתוֹ לְאוֹר הַפָּנִים הַנַּ"ל וכוּ' עַיֵּן לְעֵיל
וְעַל כֵּן חַיָּב הָאָבֵל רַחֲמָנָא לִצְלָן קְרִיעָה
כִּי קְרַ"ע בְּגִימַטְרִיָּא ש"ע נְהוֹרִין שֶׁל אוֹר הַפָּנִים
שֶׁהֵם הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל ב' פְּעָמִים אֵל בְּמִלּוּאוֹ
כִּי אֵל הוּא אוֹר הַפָּנִים
הִקְשׁוּ
כִּי יֵשׁ מַקִּיפִים אֵצֶל הַשֵּׂכֶל
הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ נִכְנָס לְהַשֵּׂכֶל פְּנִימִי הָאֱנוֹשִׁי
וְיֵשׁ מַקִּיפִים לְהַתּוֹרָה
שֶׁמַּקִּיף לְהַתּוֹרָה
וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ הַתּוֹרָה
וּבְהַמַּקִּיפִים
יֵשׁ שֶׁהֵם מַקִּיפִים
וְעוֹמְדִים לִפְנֵי הָעֵינַיִם
רַק שֶׁהֵם מַקִּיפִין
וְאֵינָם נִכְנָסִים לְהַשֵּׂכֶל
וְיֵשׁ שֶׁהֵם בְּהֶעְלֵם
שֶׁלּא בָּאוּ עֲדַיִן אֲפִילוּ לְמַקִּיפִים
וְהוּא בְּחִינַת עִבּוּר
וּמַה לַּעֲשׂוֹת
שֶׁיִּכָּנְסוּ הַמַּקִּיפִים שֶׁל הַתּוֹרָה
לְתוֹךְ הַתּוֹרָה בִּפְנִים
וְהַמַּקִּיפִים שֶׁל הַשֵּׂכֶל
יִכָּנְסוּ לְתוֹךְ הַשֵּׂכֶל הַפְּנִימִי
דְּהַיְנוּ
שֶׁמִּתְּחִלָּה יָבוֹאוּ וְיִתְגַּלּוּ הַמַּקִּיפִים שֶׁל הַתּוֹרָה
מֵהַהֶעְלֵם לְמַקִּיפִים
וְאַחַר כָּךְ יִכָּנְסוּ הַמַּקִּיפִים שֶׁל הַתּוֹרָה לִפְנִים
וְכֵן הַמַּקִּיפִים שֶׁל הַשֵּׂכֶל
מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג מִצַּד חֶסְרוֹנוֹ הָאֱנוֹשִׁי
יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהַמַּקִּיף פְּנִימִי
דְּהַיְנוּ שֶׁיָּבוֹא מֵהַהֶעְלֵם לְמַקִּיפִים
וְהַמַּקִּיפִים יִהְיוּ נַעֲשִׂים פְּנִימִי
[הַקֻּשְׁיָא זאת הִקְשׁוּ בְּמָקוֹם שֶׁהִקְשׁוּ, וְהוּא זַ"ל אָמַר עַל זֶה תֵּרוּץ.
כָּךְ שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ.
וְאַחַר כָּךְ זָכִינוּ לִשְׁמעַ כָּל הַתּוֹרָה הַנַּ"ל.
וְעַתָּה מְבאָר לְהַמְעַיֵּן הַתֵּרוּץ עַל הַשְּׁאֵלָה וְהַקֻּשְׁיָא הַנַּ"ל
כִּי עִקַּר הַשְּׁאֵלָה הוּא אֵיךְ לְהוֹלִיד הַמּחִין מִתַּעֲלוּמוֹתָן
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמּוֹלִידִין אוֹתָן
אֵיךְ זוֹכִין לְהַכְנִיס הַמַּקִּיפִין לִפְנִים
וּכְבָר מְבאָר בַּאֵר הֵיטֵב בַּמֶּה יִזְכֶּה לָזֶה
הַיְנוּ: עַל יְדֵי צְעָקָה בְּתוֹרָה וּתְפִילָּה
זוֹכִין לְהוֹלִיד הַמּחִין מִתַּעֲלוּמוֹתָן
וְעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת
דְּהַיְנוּ לְקַדֵּשׁ אֶת עֵינָיו
שֶׁלּא לְהִסְתַּכֵּל בַּמֶּה שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל וְכוּ'
וְכֵן לְקַדֵּשׁ פִּיו וְחָטְמוֹ וְאָזְנָיו כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַכְנִיס הַמַּקִּיפִין לִפְנִים
וּבֵאוּר הָעִנְיָן וּרְאָיוֹתָיו
וְהֵיכָן מְרֻמָּז סוֹדוֹת נוֹרָאוֹת הַלָּלוּ וְכוּ'
הַכּל מְבאָר לְעֵיל בַּאֵר הֵיטֵב
אַשְׁרֵי שֶׁיָּשִׂים לִבּוֹ לְעַיֵּן בָּהֶם בֶּאֱמֶת לִלְמד וּלְלַמֵּד לִשְׁמר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם]
ספר המידות - עצבות
...על ידי זה באים לו דאגות. ב. לרב בא הצער לאדם על ידי דבורו. ג. כשיש לך צער, תדבר מזה הצער. ד. על ידי דאגה בלב נופל על האדם אימת מות. ה. על ידי הכנעה נתבטל רעה ויגון. ו. מי שיש לו עצבות, יסתכל על הצדיקים, ויבא לו שמחה בלבו. ז. כשאתה נכנס בבית נכרי, על ידי זה בא עצבות. ח. על ידי עצבות אדם נחלש. ט. על ידי לב רע הפנים נשתנה. י. כשיש לך צער ביום שמחה, וכל שמחתך נשבת, תדע שתמה זכות אבותיך. יא. מי שיש לו עצבות, יתן מתנה לצדיק תדיר. יב. על ידי עצבות בא שרפה...
חיי מוהר"ן - תקפא - עבודת השם
...לברכה באהבה וחבה גדולה ואיך שהוא משתוקק מאד שתהיה על שלחנו בכדי שיוכל להשתעשע עמה בכל יום, ולקבל מדבוריה חכמה ויראה. הלא את דומה שם כהדס במדבר שאין מי שיקבל ממנו ריחו הטוב וכו' אות תקפב שמעתי מאיש אחד מאנשי שלומנו שעמד אז עם עוד כמה אנשים מאנשי שלומנו בשעה שקבלה את המכתב הנ"ל וקראה אותו ובכתה לפניהם בדמעות שליש ואמרה מסתמא אני עכשו במדרגה פחותה ושפלה מאד כשאבי משבח אותי בעיני כל כך. כי שמעתי מאבי שאמר להרב רבי נתן שלפעמים הוא משבח את אחד בעיניו...
שיחות הר"ן - אות צט
...שמים נעשה אור ישר ואור חוזר ולפעמים מקדים האור חוזר קדם האור ישר כשהמקבל יש לו מח קטן ואין יכול לקבל דברי חברו כי אז קדם שמקבל חברו ממנו שזהו בחינת אור ישר קדם לזה מקבל הוא מחברו ואז האור חוזר קדם לאור ישר כי כשמדברין עם חברו ביראת שמים אף שאין חברו מקבל ממנו אף על פי כן הוא מקבל התעוררות מחברו כי על ידי ההכאה שיצאו הדבורים מפיו לחברו על ידי זה חוזר האור אליו [וזהו בחינת אור חוזר ממש המובא בכתבים עין שם] כמו מי שמכה בכתל שחוזר הדבר אליו כמו כן כשמדבר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סא - הַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן
...הוא למעלה מהזמן, כמובא וזה הענין הוא באמת דבר נפלא ונעלם מאד ואי אפשר להבין זאת בשכל אנושי אך דע, שעקר הזמן הוא רק מחמת שאין מבינים דהינו מחמת ששכלנו קטן כי כל מה שהשכל גדול ביותר, הזמן נקטן ונתבטל ביותר כי בחלום, שאז השכל נסתלק, ואין לו [אלא] רק [את] כח המדמה אזי ברבע שעה יכולים לעבר כל השבעים שנה כאשר נדמה בחלום, שעובר והולך כמה וכמה זמנים בשעה מעטת מאד ואחר כך כשנתעוררים מהשנה אזי רואים, שכל אלו הזמנים והשבעים שנה שעברו בחלום הוא זמן מעט מאד באמת...
שיחות הר"ן - אות קעז - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קעז - גדולות נוראות השגתו חזק את אחד להיות בשמחה ואמר שראוי לו לשמח בהשם יתברך ואף על פי שאין אתם יודעים מגדלת השם יתברך ראוי לכם לסמך עלי כי אני יודע מגדלתו יתברך והזכיר אז הפסוק: "כי אני ידעתי כי גדול ה'" וכו' גם ראוי לכם לשמח בי מה שזכיתם שיהיה לכם רבי כזה גם חזק את אחד שישמח את עצמו אפילו בעסקי חל ואמר לו: בודאי כן הוא שבתחלה צריכין לשמח עצמו במלי דעלמא בכל מה שיכולין ואחר כך באין לשמחה אמתית...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קטז - אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּזֶה הָעוֹלָם מַמָּשׁ
...ספרו לו שם החשובים שהיו שם שבאו ממדינות אלו וקבעו דירתם שם בארץ ישראל, כמפרסם וספרו לו, שקדם שהיו בארץ ישראל לא היו יכולים לציר לעצמן שארץ ישראל היא עומדת בזה העולם והיו סוברים שארץ ישראל הוא עולם אחר לגמרי לפי גדל קדשת ארץ ישראל המבאר בספרים ומפרש בתורתנו הקדושה מעלת קדשת ארץ ישראל כמה וכמה פעמים והתורה בעצמה מפרשת כל גבולי ארץ ישראל לגדל מעלתה וקדשתה העצום והנורא מאד מאד על כן לא היו יכולין לציר לעצמן בעיניהם שארץ ישראל יהיה בזה העולם עד אשר באו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צו - זמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק
...עליו שניו ה' ישחק לו כי ראה כי יבא יומו וכו' הענין הוא כך דקשה מאין יבוא מחשבה זרה לצדיק שרוצה להתפלל בדבקות גדול הלא אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'הבא לטהר מסיעין אותו' אלא הענין הוא כך כי מעת השבירה נפלו הניצוצות מכל העולמות ועל ידי תפילות הצדיקים, עולין מעט מעט, מדרגה אחר מדרגה וכשצדיק עומד להתפלל, ומדבק את עצמו למדה שהוא בה עתה נופל לו מחשבה זרה מעין אותה מדה וכשבא למדרגה יותר גדולה, נופל לו המחשבה זרה מעין המדה הזאת שהוא בה עתה והצדיק צריך לידע...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פז - תֵּכֶף כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵך בְּדֶרֶך הַיָּשָׁר
...- תורה פז - תכף כשאדם רוצה לילך בדרך הישר [לשון החברים] "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" הענין הוא כי אנו רואין בחוש תכף כשאדם רוצה לילך בדרך הישר מתעוררין עליו דינים והסברא הוא להפך אך כי יש שני מיני יראה, יראת הענש ויראת הרוממות יראת הענש נקרא צדק, ויראת הרוממות נקרא אמונה כי מחמת שהוא מאמין באמונה שלמה שהשם יתברך הוא רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין הוא ירא ממנו וידוע הוא, כי אי אפשר לבוא לאמונה רק על ידי יראת הענש כי מחמת שהוא ירא מהענש מאמין שהשם יתברך...
מעשה משבעה קבצנים - בן המלך
...פעם אחת היה מלך = זה השי"ת והיה לו בן יחיד = זה אדם הראשון לפני שחטא. ורצה המלך למסר המלוכה לבנו בחייו = כי לפני שאדם הראשון חטא, מאחר שהוא כולו היה כלול בא"ס, ממילא הוא מלך כמו השי"ת ממש. שזו בחינת אדם קדמון שהוא מעל האצילות ולפני הבריאה. ולכן מסר את המלוכה בחייו דייקא, כי אצל השי"ת שני מלכים יכולים למלוך בבת אחת. ועשה משתה גדול ובודאי בכל פעם שהמלך עושה משתה גדול הוא שמחה גדולה מאד בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו בחייו בודאי היה שמחה גדולה מאד והיו...
שיחות הר"ן - אות רעז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רעז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: שמעולם לא שתה אפילו מים קדם התפילה והקפיד מאד על אלו השותין קפה וכיוצא בזה קדם התפילה...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0469 שניות - עכשיו 12_12_2023 השעה 01:05:22 - wesi2