ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - רח - נסיעתו וישיבתו באומן
אות רח אמר: מתחלה היה העולם תהו ואחר כך ברא את העולם וצריכין לבאר ענין זה לענין מה נאמר [אמר המעתיק שמעתי מהרב רבי נפתלי זכרונו לברכה שפעם אחת אמר לפני רבנו זכרונו לברכה שהמגיד מטראוויצע הקשה עליו שתי קשיות א' על מה נתישב תחלה בבית רבי נחמן נתן ואחר כך בבית רבי יוסף שמואל. כי לכאורה היה צריך לכנס בבית רבי יוסף שמואל מיד כי הוא איש כשר וכו' שנית הקשה על מה הוא מקרב ומדבר עם הקלי עולם שהיו שם באומין. והשיב לו רבנו זכרונו לברכה בזו הלשון מה שהקשה ראשונה היא קשיא ישנה מכבר למה היה מתחלה העולם תהו ובהו ואחר כך נברא העולם בשלמות היה לו להשם יתברך לברא העולם במלואו ושלמות מיד. והשנית גם כן אינו קשיא כלל מאחר שהצדיקים וכו' אינם מתקרבים אלי אני מכרח לקרב הרשעים וקלי עולם אולי אעשה מהם אנשים כשרים באמת. ובאמת הודו בעצמם ולא בושו אלו הקלי עולם שאלמלי לא נפטר רבנו זכרונו לברכה בזמן קרוב כל כך לכניסתו לאומין היו בודאי חוזרים בתשובה שלמה באמת. עוד שמעתי אז מהרב רבי נפתלי שפעם אחת שאל הוא בעצמו את פי רבנו זכרונו לברכה במה יש לאלו הקלי עולם איזה שיכות והתקרבות אליו מאחר שבאמת הם רחוקים מקדשתו מאד מאד בלי שעור והשיב לו רבנו זכרונו לברכה במה יש לכם שיכות והתקרבות אצלי הלא אתם אצלי רק כמו נוצות שעל הבגד שכשנופח עליהם, מיד פורחין ונסתלקין מעליו. ] אות רט אמר אלו הקלי עולם הנכנסין אצלי כבר הם מלאים חרטות והם אינם יודעים כלל מהו חרטה וכו' כנדפס בהשיחות אות רי באומין דבר עמי מענין נסיעתו ואמר לי אז: יש דרך כזה מבית לחוץ, ומשם אל ההר, ומשם לסבב דרך הנהר הקטן, והגשר ומשם לבית רבי שמעון ומשם לבית רבי זליג ומשם לאומין. כי בדרך זה יצא לאומין כי בעת השרפה בליל שבת קדש ברח פתאום בשעת שנעשה רעש השרפה, שהיה יושב אז בסעדתו בליל שבת ואמר אז שאינו יודע כלל וכו' ובתוך שאמר דברים אלו נעשה רעש של השרפה [ואמר בזו הלשון שוין שוין [כבר כבר]] ותכף ברח מביתו לחוץ. ורץ סמוך לבית הכנסת ולשם הביאו לו איזה מלבוש עם עורות שלא יתקרר חס ושלום מחמת שהיה אז חלוש מאד. ואחר כך עבר הנהר הקטן ברגליו בתוך המים ועלה על ההר הגבוה למעלה וישב שם וראה משם כל השרפה עד שנשרף ביתו. והספרי תורות שהוציאו מבית הכנסת ומבית המדרש היו מנחים סמוכים אצלו. וגם כמה נפשות מישראל שברחו גם כן לשם. ואנחנו הצלנו כל מה שהיה בתוך ביתו לא נשאר שום דבר מרכושו בתוך ביתו כי את הכל הצלנו בעזרת השם יתברך. ואחר כך סמוך לאור יום שבת קדש באתי אצלו והיה יושב שם בשמחה יושב ומסתכל על העיר ועל ביתו שנשרף. ואחר כך הולכתי אותו לתוך בית בקצה העיר שנצל מהשרפה. והלך עמי סמוך להנהר הקטן על פני השדה ענה ואמר מי היה אומר וכי עלה על הדעת שאנחנו נלך בליל שבת קדש סמוך לאור יום בזה הדרך על פני השדה. ואחר כך באנו לבית רבי שמעון וישב שם כל יום שבת קדש. וביום ראשון יצא משם והלך לבית רבי זליג שנשאר גם כן בקצה השני של העיר. ושם ישב כל יום ראשון עד שבא הידיעה מאומין שיסע לשם בעת שהיה נע ונד וכל הונו ורכושו ומטלטליו הכל היה מנח מפזר בתוך הבית. ובעת שבא לו הידיעה שיסע לאומין עמדתי אז לפניו ונתבהל אז מאד ונתלהב פניו מאד. אחר כך ביום שלישי נסע לאומין. אחר כך אמר הנזכר לעיל שיש דרך כזה מבית לחוץ וכו' ומשם לאומין וכו' כנזכר. הינו כי על היד שהיה אצל המלך המבאר בהמעשה של הבעל תפילה שם היו מצירין כל הדרכים שבעולם על כן אמר שגם יש דרך כזה. כלומר שבודאי גם דרך זה היה מציר שם על אותו היד הינו מהבית לחוץ ומשם לההר ומשם להבתים הנ"ל ומשם לאומין. אשרי מי שיזכה להבין זאת לעתיד כי בענין נסיעתו יש סודות נוראות בכל פסיעה ופסיעה. כי בכל נסיעותיו הקדושות יש רזין עלאין גבוהים מאד מכל שכן בנסיעה האחרונה הזאת שנסע להסתלק שם אשר לא יכלה רעיון סודות נפלאות עצומות ונסתרות רבות שהיה בכל פסיעה ופסיעה ובכל ענין וסבה של עניני הסתלקותו אות ריא בתחלת כניסתו לאומין בא אליו איש אחד שהיה קצת מקרב לרבנו זכרונו לברכה ואמר לו שאנשי הבית המדרש דשם מתנצלים על שלא באו כלם לקבל פנים ואמר איזה תרוצים על זה. ענה ואמר הוא זכרונו לברכה חסידים חדשים איני מבקש עוד. אם יהיו אנשי שלומנו הישנים המקרבים מכבר אנשים כשרים באמת מה טוב. ואם לאו די לעולם אני לבד אות ריב אחר שבועות באומין כשנכנס בבית רבי יוסף שמואל התחיל לומר תורה ולא סים ולא הייתי אז ושמעתי שהזכיר אז שעל המפרסמים של שקר שיש להם שם ופרסום בעולם וכו'. גם הזכיר שיש צדיקים אמתיים שנתעלם שמם דהינו שאין להם שם ופרסום כראוי להם שזה בחינת (שמות ג) : "זה שמי לעלם" ולא זכיתי לשמע ענין זה כלל מפיו הקדוש אות ריג בעת שישב באומין אמר לר' נפתלי מי יודע מה זאת עשינו פה באומין שאנו מכרחים עכשו להתערב בכאן כל כך. כי הדבר נראה שאין אנו יכולים לצאת מכאן כי תפסו אותנו לכאן ואין רוצים להניח אותנו מפה אות ריד בעת שהיה לו החולאת של ההוסט [שעול] שנסתלק על ידי זה אמר פעם אחת להצדיק המפרסם המגיד מישרים מטירהאוויצע אם היו יודעים העולם איך הם צריכין אותי. היו כלם נופלים על פניהם ומבקשים ומתחננים להשם יתברך שאשוב לבריאותי כי כל העולם צריכין אותי מאד מאד עד שאי אפשר להם כלל להיות בלעדי
אות רח
אָמַר: מִתְּחִלָּה הָיָה הָעוֹלָם תּהוּ
וְאַחַר כָּךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם
וּצְרִיכִין לְבָאֵר עִנְיָן זֶה לְעִנְיַן מָה נֶאֱמַר
[אָמַר הַמַּעְתִּיק שָׁמַעְתִּי מֵהָרַב רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
שֶׁפַּעַם אַחַת אָמַר לִפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהַמַּגִּיד מִטֶּרָאוִויצֶע הִקְשָׁה עָלָיו שְׁתֵּי קֻשְׁיוֹת
א' עַל מַה נִתְיַשֵּׁב תְּחִלָּה בְּבֵית רַבִּי נַחְמָן נָתָן וְאַחַר כָּךְ בְּבֵית רַבִּי יוֹסֵף שְׁמוּאֵל.
כִּי לִכְאוֹרָה הָיָה צָרִיךְ לִכָּנֵס בְּבֵית רַבִּי יוֹסֵף שְׁמוּאֵל מִיָּד כִּי הוּא אִישׁ כָּשֵׁר וְכוּ'
שֵׁנִית הִקְשָׁה עַל מַה הוּא מְקָרֵב וּמְדַבֵּר עִם הַקַּלֵּי עוֹלָם שֶׁהָיוּ שָׁם בְּאוּמֶין.
וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן
מַה שֶּׁהִקְשָׁה רִאשׁוֹנָה הִיא קֻשְׁיָא יְשָׁנָה מִכְּבָר
לָמָה הָיָה מִתְּחִלָּה הָעוֹלָם תּהוּ וָבהוּ
וְאַחַר כָּךְ נִבְרָא הָעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת
הָיָה לוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִבְרא הָעוֹלָם בְּמִלּוּאוֹ וּשְׁלֵמוּת מִיָּד.
וְהַשֵּׁנִית גַּם כֵּן אֵינוֹ קֻשְּׁיָא כְּלָל
מֵאַחַר שֶׁהַצַּדִּיקִים וְכוּ' אֵינָם מִתְקָרְבִים אֵלַי
אֲנִי מֻכְרָח לְקָרֵב הָרְשָׁעִים וְקַלֵּי עוֹלָם אוּלַי אֶעֱשֶׂה מֵהֶם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת.
וּבֶאֱמֶת הוֹדוּ בְּעַצְמָם וְלא בוֹשׁוּ אֵלּוּ הַקַּלֵּי עוֹלָם
שֶׁאִלְמָלֵי לא נִפְטַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּזְמַן קָרוֹב כָּל כָּךְ לִכְנִיסָתוֹ לְאוּמֶין
הָיוּ בְּוַדַּאי חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת.
עוֹד שָׁמַעְתִּי אָז מֵהָרַב רַבִּי נַפְתָּלִי
שֶׁפַּעַם אַחַת שָׁאַל הוּא בְּעַצְמוֹ אֶת פִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
בַּמֶּה יֵשׁ לְאֵלּוּ הַקַּלֵּי עוֹלָם אֵיזֶה שַׁיָּכוּת וְהִתְקָרְבוּת אֵלָיו
מֵאַחַר שֶׁבֶּאֱמֶת הֵם רְחוֹקִים מִקְּדֻשָּׁתוֹ מְאד מְאד בְּלִי שִׁעוּר
וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
בַּמֶּה יֵשׁ לָכֶם שַׁיָּכוּת וְהִתְקָרְבוּת אֶצְלִי
הֲלא אַתֶּם אֶצְלִי רַק כְּמוֹ נוֹצוֹת שֶׁעַל הַבֶּגֶד
שֶׁכְּשֶׁנּוֹפֵחַ עֲלֵיהֶם, מִיָּד פּוֹרְחִין וְנִסְתַּלְּקִין מֵעָלָיו. ]
אות רט
אָמַר אֵלּוּ הַקַּלֵּי עוֹלָם הַנִּכְנָסִין אֶצְלִי
כְּבָר הֵם מְלֵאִים חֲרָטוֹת
וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל מַהוּ חֲרָטָה וְכוּ'
כַּנִּדְפַּס בְּהַשִּׂיחוֹת
אות רי
בְּאוּמֶין דִּבֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן נְסִיעָתוֹ
וְאָמַר לִי אָז: יֵשׁ דֶּרֶךְ כָּזֶה מִבַּיִת לַחוּץ, וּמִשָּׁם אֶל הָהָר, וּמִשָּׁם לְסַבֵּב דֶּרֶךְ הַנָּהָר הַקָּטָן, וְהַגֶּשֶׁר וּמִשָּׁם לְבֵית רַבִּי שִׁמְעוֹן וּמִשָּׁם לְבֵית רַבִּי זֶלִיג וּמִשָּׁם לְאוּמֶין.
כִּי בְּדֶרֶךְ זֶה יָצָא לְאוּמֶין
כִּי בְּעֵת הַשְּׂרֵפָה בְּלֵיל שַׁבַּת קדֶשׁ בָּרַח פִּתְאוֹם בִּשְׁעַת שֶׁנַּעֲשָׂה רַעַשׁ הַשְּׂרֵפָה, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב אָז בִּסְעֻדָּתוֹ בְּלֵיל שַׁבָּת
וְאָמַר אָז שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל וְכוּ'
וּבְתוֹךְ שֶׁאָמַר דְּבָרִים אֵלּוּ נַעֲשָׂה רַעַשׁ שֶׁל הַשְּׂרֵפָה
[וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן שׁוֹין שׁוֹין [כְּבָר כְּבָר]]
וְתֵכֶף בָּרַח מִבֵּיתוֹ לַחוּץ.
וְרָץ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת
וּלְשָׁם הֵבִיאוּ לוֹ אֵיזֶה מַלְבּוּשׁ עִם עוֹרוֹת שֶׁלּא יִתְקָרֵר חַס וְשָׁלוֹם מֵחֲמַת שֶׁהָיָה אָז חָלוּשׁ מְאד.
וְאַחַר כָּךְ עָבַר הַנָּהָר הַקָּטָן בְּרַגְלָיו בְּתוֹךְ הַמַּיִם
וְעָלָה עַל הָהָר הַגָּבוֹהַּ לְמַעְלָה וְיָשַׁב שָׁם
וְרָאָה מִשָּׁם כָּל הַשְּׂרֵפָה עַד שֶׁנִּשְׂרַף בֵּיתוֹ.
וְהַסִּפְרֵי תוֹרוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת וּמִבֵּית הַמִּדְרָשׁ הָיוּ מֻנָּחִים סְמוּכִים אֶצְלוֹ.
וְגַם כַּמָּה נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁבָּרְחוּ גַּם כֵּן לְשָׁם.
וַאֲנַחְנוּ הִצַּלְנוּ כָּל מַה שֶּׁהָיָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ
לא נִשְׁאַר שׁוּם דָּבָר מֵרְכוּשׁוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ
כִּי אֶת הַכּל הִצַּלְנוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וְאַחַר כָּךְ סָמוּךְ לְאוֹר יוֹם שַׁבַּת קדֶשׁ בָּאתִי אֶצְלוֹ
וְהָיָה יוֹשֵׁב שָׁם בְּשִׂמְחָה יוֹשֵׁב וּמִסְתַּכֵּל עַל הָעִיר וְעַל בֵּיתוֹ שֶׁנִּשְׂרַף.
וְאַחַר כָּךְ הוֹלַכְתִּי אוֹתוֹ לְתוֹךְ בַּיִת בִּקְצֵה הָעִיר שֶׁנִּצַּל מֵהַשְּׂרֵפָה.
וְהָלַךְ עִמִּי סָמוּךְ לְהַנָּהָר הַקָּטָן עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה
עָנָה וְאָמַר מִי הָיָה אוֹמֵר
וְכִי עָלָה עַל הַדַּעַת שֶׁאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּלֵיל שַׁבַּת קדֶשׁ סָמוּךְ לְאוֹר יוֹם בְּזֶה הַדֶּרֶךְ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה.
וְאַחַר כָּךְ בָּאנוּ לְבֵית רַבִּי שִׁמְעוֹן
וְיָשַׁב שָׁם כָּל יוֹם שַׁבַּת קדֶשׁ.
וּבְיוֹם רִאשׁוֹן יָצָא מִשָּׁם וְהָלַךְ לְבֵית רַבִּי זֶלִיג שֶׁנִּשְׁאַר גַּם כֵּן בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הָעִיר.
וְשָׁם יָשַׁב כָּל יוֹם רִאשׁוֹן עַד שֶׁבָּא הַיְדִיעָה מֵאוּמֶין שֶׁיִּסַּע לְשָׁם
בָּעֵת שֶׁהָיָה נָע וָנָד
וְכָל הוֹנוֹ וּרְכוּשׁוֹ וּמִטַּלְטְלָיו הַכּל הָיָה מֻנָּח מְפֻזָּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת.
וּבָעֵת שֶׁבָּא לוֹ הַיְדִיעָה שֶׁיִּסַּע לְאוּמֶין עָמַדְתִּי אָז לְפָנָיו
וְנִתְבַּהֵל אָז מְאד וְנִתְלַהֵב פָּנָיו מְאד.
אַחַר כָּךְ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי נָסַע לְאוּמֶין.
אַחַר כָּךְ אָמַר הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ כָּזֶה מִבַּיִת לַחוּץ וְכוּ' וּמִשָּׁם לְאוּמֶין וְכוּ' כַּנִּזְכַּר.
הַיְנוּ כִּי עַל הַיָּד שֶׁהָיָה אֵצֶל הַמֶּלֶךְ הַמְבאָר בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּעַל תְּפִילָּה
שָׁם הָיוּ מְצֻיָּרִין כָּל הַדְּרָכִים שֶׁבָּעוֹלָם
עַל כֵּן אָמַר שֶׁגַּם יֵשׁ דֶּרֶךְ כָּזֶה.
כְּלוֹמַר שֶׁבְּוַדַּאי גַּם דֶּרֶךְ זֶה הָיָה מְצֻיָּר שָׁם עַל אוֹתוֹ הַיָּד הַיְנוּ מֵהַבַּיִת לַחוּץ וּמִשָּׁם לְהָהָר וּמִשָּׁם לְהַבָּתִּים הַנַּ"ל וּמִשָּׁם לְאוּמֶין.
אַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּזְכֶּה לְהָבִין זאת לֶעָתִיד
כִּי בְּעִנְיַן נְסִיעָתוֹ יֵשׁ סוֹדוֹת נוֹרָאוֹת בְּכָל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה.
כִּי בְּכָל נְסִיעוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת יֵשׁ רָזִין עִלָּאִין גְּבוֹהִים מְאד
מִכָּל שֶׁכֵּן בַּנְּסִיעָה הָאַחֲרוֹנָה הַזּאת שֶׁנָּסַע לְהִסְתַּלֵּק שָׁם
אֲשֶׁר לא יִכְלֶה רַעְיוֹן סוֹדוֹת נִפְלָאוֹת עֲצוּמוֹת וְנִסְתָּרוֹת רַבּוֹת שֶׁהָיָה בְּכָל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה וּבְכָל עִנְיָן וְסִבָּה שֶׁל עִנְיְנֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ
אות ריא
בִּתְחִלַּת כְּנִיסָתוֹ לְאוּמֶין
בָּא אֵלָיו אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה קְצָת מְקרָב לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְאָמַר לוֹ שֶׁאַנְשֵׁי הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ דְּשָׁם מִתְנַצְּלִים עַל שֶׁלּא בָּאוּ כֻּלָּם לְקַבֵּל פָּנִים וְאָמַר אֵיזֶה תֵּרוּצִים עַל זֶה.
עָנָה וְאָמַר הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה חֲסִידִים חֲדָשִׁים אֵינִי מְבַקֵּשׁ עוֹד.
אִם יִהְיוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַיְשָׁנִים הַמְקרָבִים מִכְּבָר אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת מַה טּוֹב.
וְאִם לָאו דַּי לָעוֹלָם אֲנִי לְבָד
אות ריב
אַחַר שָׁבוּעוֹת בְּאוּמֶין כְּשֶׁנִּכְנַס בְּבֵית רַבִּי יוֹסֵף שְׁמוּאֵל הִתְחִיל לוֹמַר תּוֹרָה וְלא סִיֵּם
וְלא הָיִיתִי אָז
וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהִזְכִּיר אָז שֶׁעַל הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׁם וּפִרְסוּם בָּעוֹלָם וְכוּ'.
גַּם הִזְכִּיר שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁנִּתְעַלֵּם שְׁמָם
דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם וּפִרְסוּם כָּרָאוּי לָהֶם
שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "זֶה שְׁמִי לְעלָם"
וְלא זָכִיתִי לִשְׁמעַ עִנְיָן זֶה כְּלָל מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ
אות ריג
בָּעֵת שֶׁיָּשַׁב בְּאוּמֶין אָמַר לְר' נַפְתָּלִי
מִי יוֹדֵעַ מַה זּאת עָשִׂינוּ פּה בְּאוּמֶין שֶׁאָנוּ מֻכְרָחִים עַכְשָׁו לְהִתְעָרֵב בְּכָאן כָּל כָּךְ.
כִּי הַדָּבָר נִרְאֶה שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לָצֵאת מִכָּאן
כִּי תָּפְסוּ אוֹתָנוּ לְכָאן וְאֵין רוֹצִים לְהַנִּיחַ אוֹתָנוּ מִפּה
אות ריד
בָּעֵת שֶׁהָיָה לוֹ הַחוֹלַאַת שֶׁל הַהוּסְט [שִׁעוּל] שֶׁנִּסְתַּלֵּק עַל יְדֵי זֶה
אָמַר פַּעַם אַחַת לְהַצַּדִּיק הַמְפֻרְסָם הַמַּגִּיד מֵישָׁרִים מִטִּירָהאוִויצֶע
אִם הָיוּ יוֹדְעִים הָעוֹלָם אֵיךְ הֵם צְרִיכִין אוֹתִי.
הָיוּ כֻּלָּם נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וּמְבַקְשִׁים וּמִתְחַנְּנִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאָשׁוּב לִבְרִיאוּתִי
כִּי כָּל הָעוֹלָם צְרִיכִין אוֹתִי מְאד מְאד
עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם כְּלָל לִהְיוֹת בִּלְעָדָי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיד - הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר וְכוּ'
...שמים בעבים המכין לארץ מטר וכו' המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר וכו' כי טוב מאד מעלת הצדיקים הגנוזים שהן יכולין לקבל שפע ורב טובה להמשיך להעולם ואינם שואלים עליהם, ואינם מקטרגים עליהם מחמת שהם גנוזים ואינם מפרסמים אך אפילו מי שהוא מפרסם כשיש עליו מחלקת הוא תעלת לזה כי המחלקת מכסה עליו ועל ידי זה יכול להמשיך שפע להעולם ולא ימחו ויקטרגו עליו המכסה שמים בעבים שמים הוא בחינת הצדיק על שם אש ומים, הינו אהבה ויראה ועל שם זה נקרא הצדיק שמים וזה המכסה שמים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלט - צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּך וְיָשֵׂם לְדֶרֶך פְּעָמָיו
...יהלך וישם לדרך פעמיו כי יקרא דשבתא הוא כי בחל שיש שליטת החיצונים כשהאדם עושה מצוה, אזי יונקת הקלפה מהרגלין של המצוה כי כל מצוה היא קומה שלמה ואזי אין להמצוה ההיא בחינת רגלין לעלות בהם ולילך לפני הקדוש ברוך הוא . ["רגליה יורדות מות"] וכשבא שבת, ונתבטל שליטת החיצונים אזי עולים הרגלין מהמצוה שהיו בתוך החיצונים בחל שינקו מהם ואזי עולה המצוה והולכת לפני הקדוש ברוך הוא וזהו: "אם תשיב משבת רגלך" שעל ידי שבת תשיב ותחזר הרגלין להוציאם מבין החיצונים ואזי עולה...
שיחות הר"ן - אות א
...אני ידעתי" אני ידעתי דיקא כי גדלת הבורא יתברך אי אפשר לומר לחברו ואפילו לעצמו אי אפשר לספר מיום ליום לפי מה שמזריח לו ומתנוצץ לו באותו היום, אינו יכול לספר לעצמו ליום שני הזריחה וההתנוצצות של גדלתו יתברך שהיה לו אתמול ועל כן אמר: "כי אני ידעתי", אני ידעתי דיקא כי אי אפשר לספר כלל ואמר: שמה שכתוב אחריו: "כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ" וכו' הוא ענין אחר לגמרי ורחוק לגמרי משבח "כי אני ידעתי" כי כונתו באלו הדברים "כי אני ידעתי" אי אפשר לספר כלל והוא...
שיחות הר"ן - אות כח
...הר"ן - אות כח ראוי לאדם שיעבר וילך בזה העולם בכל הספרים הקדושים וללמד כלם כדי שיהיה בכל מקום כמו שנמצא השרים הגדולים שהולכים ועוברים במדינות ומוציאים הוצאות רבות על זה כדי שיוכל אחר כן להתפאר ולומר שהיה במדינות כמו שדרך השרים להתפאר ולומר: הייתי בורשא וכיוצא בזה כמו כן ראוי שיהיה האדם בעולם הזה בכל מקומות הקדושים של התורה כדי שיוכל להתפאר בעולם הבא שהיה בכל מקום דהינו בכל הספרים הקדושים כנ"ל ולעתיד בעולם הבא מזכירין אותו כל מה שלמד בעולם הזה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נב - הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי
...בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה, הרי זה מתחיב בנפשו כי יש אפיקורסים, שאומרים שהעולם הוא מחיב המציאות ולפי דעתם הרעה המשבשת נדמה להם שיש על זה ראיות ומופתים, חס ושלום, ממנהג העולם אבל באמת הבל יפצה פיהם, כי באמת העולם ומלואו הוא אפשרי המציאות כי רק השם יתברך לבד הוא מחיב המציאות אבל כל העולמות עם כל אשר בהם הם אפשרי המציאות כי הוא יתברך בראם יש מאין וביכלתו וכחו ואפשרותו יתברך היה לבראם או שלא לבראם על כן בודאי כל העולם ומלואו הוא אפשרי המציאות אך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צה - לְעִנְיַן הִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ
...ח"ב - תורה צה - לענין התבודדות ושיחה בינו לבין קונו לענין התבודדות ושיחה בינו לבין קונו ואמירת תהלים ותחינות ובקשות טוב מאד כשזוכין לאמרם בלב שלם באמת עד שיזכה לבכות לפני השם יתברך כבן הבוכה לפני אביו אבל אמר: שכשהאדם אומר תחנות ובקשות וחושב בלבו ומצפה שיבכה זאת המחשבה אינה טובה, והיא מבלבלת גם כן את דעתו כי מחמת זה אינו יכול לומר הבקשות בלב שלם בשלמות כי צריכין בשעת אמירת תחנות ובקשות להרחיק מעצמו כל מיני מחשבות חוץ שבעולם רק לכון דעתו אל הדבורים...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פט - הַדַּעַת מְשַׁדֵּך כָּל הַשִּׁדּוּכִים
...- תורה פט - הדעת משדך כל השדוכים הדעת משדך כל השדוכים כי כל השדוכים הם שני הפכים והדעת הוא המתוך בין שני הפכים [עין לקוטי הראשון סי' ד] על כן כל השדוכים שבעולם כלם נעשים על ידי הבר דעת שיש בעולם ועל כן לפעמים קשה למצא זווגו כי לפעמים שני המשדכים רחוקים מאד והם שני הפכים ביותר זה מזה על כן קשה למצא זווגו והתקון לזה שצריך שיבוא להבר דעת לשמע תורה מפיו ועל ידי זה יכול למצא השדוך שלו כי כל זמן שהדעת בכח אזי לפעמים אי אפשר לחבר המשדכים כשהם בהפך גדול...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קט - יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ
...נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה וכו' פרוש, 'הבל', הינו הבל פה היוצא מהגרון מגנוחי דקגנח, כל אחד לפי ערכו "צדיקים ילכו ופושעים יכשלו" יש רשע כל ימיו, ומתאנח ונה על העבר ויש, חס ושלום, צדיק מעקרו ותוהא על הראשונות, ונה ומתאנח גם כן והנה יש שני חבלים, חבל דקדשה, וכנגדו דטמאה והבחירה חפשית מי שמקדש עצמו מקשר עצמו בחבל דקדשה ולהפך, חס ושלום, מי שמטמא עצמו מקשר עצמו בחבל דטמאה והנה, הנה והאנחה הוא בחינת מיתה בגוף ונפש בגוף, כמו שאמרו רבותינו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ס - דַּע שֶׁיֵּשׁ שְׁבִילֵי הַתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל
...שיש שבילי התורה, שיש בהם התבוננות גדול האדרא רבא קדישא פתח רבי שמעון ואמר, עת לעשות לה'. אמאי עת לעשות לה', משום דהפרו תורתך. מאי הפרו תורתך, תורה דלעלא דאיהי מתבטלא, אי לא יתעבד בתקוני דא. ולעתיק יומין אתמר כתיב: "אשריך ישראל מי כמוך", וכתיב "מי כמוך באלים ה'". קרא לרבי אלעזר ברה אותבה קמה, ולרבי אבא מסטרא אחרא, ואמר: אנן כללא דכלא. עד כאן אתתקנו קימין אשתיקו, שמעו קלא, וארכבתן דא לדא נקשן א. דע שיש שבילי התורה, שיש בהם התבוננות גדול מאד שאי אפשר...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יט
...- אות יט ואחר שבת ביום ראשון בא הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל אל רבנו, זכרונו לברכה, לאכסניא שלו ודברו ביחוד שניהם ואחר יום או יומים נפל רבנו, זכרונו לברכה, על ערש דוי רחמנא לצלן ושלח על פדיון להצדיק הנ"ל ובכל יום ויום היה הולך הרב מורנו הרב אברהם הנ"ל לבקרו אחר כך היה שם המעשה המפרסם של המסור שהיה שם והמסור היה אחד מאנשי חוץ לארץ שבאו לשם ונעשה מסור אצל הפעשא ועשה רעות גדולות לאנשי טבריה ותפס את גדולי העיר בשביה ותפס אותם בבור תשעה שבועות ואחר כך נסעו...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0938 שניות - עכשיו 29_03_2024 השעה 08:09:03 - wesi2