ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לא - אִית לָן בֵּירָא בְּדַבְרָא
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] אמרו לה, אית לן בירא בדברא, עילי למתא. איתי פארי, שדא להו אמר להו, אפשלי לי חבלי דפארי, ואעילה. אמרו לה, ומי איכא דמפשל חבלי מפארי. אמר להו, ומי איכא דמיתי בירא מדברא למתא רש"י: דפארי סבין. עשו לי חבל מסבין. ואם אין אתם עושים שאלתי, אף אני לא אעשה שאלתכם. א. צדקה היא בחינות הגלגלים כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (שבת קנא:) : כי בגלל הדבר הזה, גלגל הוא החוזר בעולם ובשביל זה יש בה שש ברכות ואחת עשרה ברכות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, (בבבא בתרא ט:) 'הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפיסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות כנגד שבעה כוכבי לכת, וכנגד שנים עשר מזלות כי הצדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע בבחינות (משלי ל') : "דרך הנשר בשמים" (זהר יתרו פ:) נשר, דא רחמי, הינו צדקה (בבא בתרא י, זוהר נשא קמ"ח:) וזה שאמר שמואל (ברכות נ"ח:) נהירין לי שבילין דרקיע כשבילין דנהרדעי הינו כשבילין דנהורי דעה בחינות צדקה רחמי ועקר הרחמים על ידי הדעת (עיין לקמן סי' נ"ו ק"ה קי"ט:) ב. ומה שחסר מהברכות הלא היה צריך להיות שבעה ברכות ושתים עשרה ברכות ולפי הגמרא, מהנותן והמפיס אין כאן רק שבע עשרה ברכות דע שעקר שלמות הגלגלים שלמות הצדקה, אינו אלא בשבת (תענית ח:) : 'שמש בשבת צדקה לעניים' הינו הצדקה אין לה שלמות אור אלא על ידי שבת על ידי שבת מאירה כשמש, בבחינות (מלאכי ג) : "שמש צדקה" וזה שמסמיך התנא (ריש שבת) 'יציאות השבת שתים שהן ארבע', וסמיך לה 'פשט העני' כי עקר התנוצצות אור הצדקה ושלמותה אינה אלא בשבת כי עקר החשיבות הצדקה היא האמונה בבחינות (בראשית ט"ו) : "והאמין בה'" וכו' ושבת היא אמונה שמאמין בחדוש העולם וביחודו ואמונה היא מקור הברכות בבחינות (משלי כ"ח) : "איש אמונות רב ברכות" בבחינות (בראשית ב) : "ויברך אלהים את יום השביעי" ואין שלמות להברכות אלא עד שיקבלו ממקור הברכות בשביל זה כתיב בהם שש ברכות ואחד עשר להורות שאין להם שלמות וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (מכות כ"ד) 'בא דוד והעמידן על אחד עשר, בא ישעיה והעמידן על שש, בא חבקוק והעמידן על אמונה' להורות שאין שלמות להדעת שהוא התורה ואין שלמות לגלגלים אלא על ידי אמונה גם שמה שמצינו גבי גלגלים שעקר הליכתם ממערב למזרח וגלגל היומי מכריח אותם ממזרח למערב זה הדבר מצינו גבי צדקה מזרח, זה בחינת הנותן צדקה בבחינות (ישעיה מ"ג) : "ממזרח אביא זרעך" בבחינות (הושע י) : "זרעו לכם לצדקה" ומערב, זה המקבץ הצדקה, הינו העני בבחינות: "וממערב אקבצך" וזה: 'יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית' (מדרש רות פרשה ד') כי עקר התנועה ממערב למזרח הינו עקר העשיה העני עושה עם בעל הבית ג. ודע שאין קיום אמונה אלא על ידי בחינות ברית בבחינות (תהלים פ"ט) : "ובריתי נאמנת לו" וזהו שנאמר ברית בשבת כמו שכתוב (שמות ל"א) : "ברית עולם ביני ובין בני ישראל" וכו' (ירמיה ל"ג) : "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" כי "חקות שמים וארץ" הינו הגלגלים תלויים בברית ד. ודע שהיסורים שיש לאדם בדרכים היא בסבת גלגלי הרקיע כי אין לך דבר מלמטה שאין לו כוכב מלמעלה יש כוכבים שהם מגדלים מיני עשבים באיזהו מקומות שהם מאירים ויש שהם מחיבים שיהא דרך בני אדם במקומות שהם מאירים ויש שהם מחיבים שיהיה מדבר ויש שהם מחיבים שיהא ישוב במקומות שהם מאירים ולפי ההתנוצצות הכוכבים על המקום כן המקום מתנהג וזהו בחינות (איכה א') : "דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד" "מועד", זה בחינות גלגלי הרקיע שעל ידם נחשב הזמן. וזהו (משלי ד') : "דרך רשעים כאפלה" שאין כוכבים ומזלות מאירין להם, ועל ידי זה נכשלים והכל תלוי בברית, בבחינות: "אם לא בריתי" וכו' וזהו 'כל הדרכים בחזקת סכנה' (ירושלמי ברכות פ"ד, מדרש רבה קהלת) בחינות (במדבר כ"ב) : "ההסכן הסכנתי" (עיין סנהדרין ק"ה:) [שעשה מעשה אישות] הינו שהדרך תלוי בשמירת הברית ובשביל זה חיב אדם לפקד את אשתו קדם שיצא לדרך (יבמות ס"ב:) כדי שלא יהיה בבחינות (בראשית ו') : "כי השחית כל בשר את דרכו" הינו שעל ידי שמירת הברית לא יהיה לו צער בדרך ה. ויש שני בחינות ברית בחינות אברהם, ובחינות אליעזר אברהם, הוא ברית עלאה שהוא רקיע המבדיל בין מיין עלאין למיין תתאין והוא בחינות בן חורין בבחינות (קהלת י') : "אשריך ארץ שמלכך בן חורין" והוא עבד תולדין בבחינות (בראשית י"ב) : "ואת הנפש אשר עשו בחרן" כי החרות תלויה בברית בבחינות (זכריה ט) : "בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור" ואליעזר, הוא ברית תתאה (שמות כ"ג) בבחינת "כי שמי בקרבו" 'שמו כשם רבו' (סנהדרין ל"ח: מובא ברש"י שם) שהוא חנוך, מט"ט בחינות (בראשית י"ד) : "וירק את חניכיו" (עיין נדרים לב) בחינות (משלי כ"ב) : "חנוך לנער" (זוהר בראשית לז: קהלת שם) בחינות : "אי לך ארץ שמלכך נער" והוא תחת ברית עלאה בבחינות (בראשית כ"ד) : "שים נא ידך תחת ירכי" והוא רקיע המבדיל בין מיין דכין למיין מסאבין בין אסור והתר, ובין כשר ופסול, ובין טמא וטהור (עיין תיקון ל) וזהו בחינות: "חנוך לנער על פי דרכו" "על פי" דיקא, הינו תורה שבעל פה וברית עלאה, הוא שמירת הברית קדש וברית תתאה, הוא שמירת אסור והתר וכו' וצריך לאדם להיות לו אלו שני בחינות ברית הינו שיהא צדיק ולמדן כי 'לא עם הארץ חסיד' (אבות פרק ב') צדיק, נקרא על ידי שמירת הברית קדש (זוהר נח נ"ט: ועוד) ולמדן, על ידי איסור והיתר וזהו (מועד קטן י"ז) : 'אם הרב דומה למלאך ה' צבאות' וכו' צריך שיהא צדיק ולמדן מלאך, זה בחינות למדן, בחינות מט"ט כנ"ל צבאות, אות הוא בצבא דילה בחינות צדיק אות ברית (עיין ברע"מ פנחס רל"ו) ובכל מקום שמזכר צדיק גם ברית תתאה נכלל בו כי התחתון נכלל בעליון בבחינת ידך תחת ירכי ו. ומי שהוא בבחינת ברית אזי (אדרא נשא קמ"ב:) 'חסד מתגלה בפמא דאמה' בבחינת (תהלים פ"ט) : "לעולם אשמר לו חסדי ובריתי נאמנת לו" ובשביל זה נתנה מדת חסד לאברהם כי הוא היה ראש למאמינים וראש לנמולים וכשנתגלה החסד הינו האהבה וההשתוקקות בבחינות (שיר השירים ב) : "כי חולת אהבה אני" אזי הוא עושה נפשות בחינות (בראשית י"ב) : "ואת הנפש אשר עשו" הינו שעושה נקדות לאותיות התורה כי אותיות בלא נקדות כגוף בלא נפש שאין להם שום תנועה ופעלה בלא נפש וזווגן של האותיות ברל"א שערים לעשות איזה פעלה אין להם כח אלא לפי הנקדות והנקדות הן האהבה והכסופין בבחינות (שיר השירים א') : "נקדות הכסף" והכסופין הן הנפש בבחינות (תהלים פ"ד) : "נכספה וגם כלתה נפשי" ולפי הכסופין כן הנקדות אם כוסף לרע עושה הנקדות רעים ואזי נצטרפים האותיות ונזדוגים לעשות פעלות רעות ואם כוסף לשוב בתשובה נעשה נקדות טובות הינו נפשות טובות ומתנועעים האותיות ונזדוגים לעשות פעלות טובות וזהו (שיר השירים שם) : "תורי זהב נעשה לך" כדאיתא בזוהר (וישב דף קפ"ו:) : 'אתערותא דזווגא מסטרא דצפון' "ומצפון זהב יאתה" (איוב ל"ז) וזהו : "תורי זהב נעשה לך" הינו אתערותא דזווגין והצטרפותן של אותיות התורה לפעל איזהו פעלה אינו אלא על ידי נקדות הכסף אין להם שום תנועה אלא על ידי נקדות, שנעשה על ידי הכסופין וזהו : "אם הרב דומה למלאך ה' צבאות" כנ"ל אזי בודאי חסד ואהבה מתגלה והשתוקקות נתגלה, שהם הנקדות אזי "תורה יבקשו מפיהו" אזי אותיות התורה בעצמן מבקשים ממנו שידבר אותם כדי שיהיה להם נקודות ונפשות ז. ודע שלא די לאדם בהשתוקקות בלב בלבד כי צריך האדם להוציא בשפתיו כסופיו ועל זה נסדר סדר התפילות כי על ידי השתוקקות בלב נעשה נפש ונקדות בכח וכשמוציא את תשוקתו בפיו אזי נעשה הנפש בפעל כי עקר מוצא הנפש היא מפיו בבחינת (שיר השירים ה') : "נפשי יצאה בדברו" ובשביל זה "תורה יבקשו מפיהו", "מפיהו" דיקא וגם תרגומו של (בראשית ב') : "ויהי האדם לנפש חיה" תרגומו: "לרוח ממללא" כי עקר הנפש מהדבור ח. וזהו (קהלת ח') : "יש הבל אשר נעשה על הארץ" וכו' זהו בחינת גלגולי נפשות כשאדם משתוקק לאיזה דבר ומוציא השתוקקותו אחר כך בהבל פיו כנ"ל אזי נעשה הנפש והנפש הזאת הינו הרוח ממללא, הולכת באויר ומגיע לאדם אחר ומעוררת את האדם אחר לתשוקה ולפי התשוקה, לפי הנפש, לפי הרוח ממללא כן נתעורר האדם אם התשוקה בא מצדיק לרשע אזי נתעורר הרשע בהרהורי תשובה בבחינות: "יש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים" ואם להפך, להפך והכל נעשה על ידי ההבל פיו שהוא הנפש כי זה ידוע לכל שעקר הדבור הוא שכלי הדבור מכין באויר ואויר הזה פוגע באויר הסמוך לו והסמוך בסמוך עד שמגיע לחברו ושומע חברו האותיות וכשהוא מקבל דבורו הוא מקבל נפשו ונתעורר לדבר הזה ט. ומי שהוא במדרגת אברהם הינו בחינות בעל נפש אזי בודאי כל אכילותיו וסעדותיו בבחינת לחם הפנים בבחינת (בראשית י"ז) : "התהלך לפני" "התהלך", זה בחינת רגלין, בחינת פרנסתו בחינת (דברים י"א) : "ואת היקום אשר ברגליהם" [ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה, (סנהדרין ק"י) זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו] "התהלך לפני", שנעשה מהם בחינת פנים וזה בחינת (שמואל א כ"א) : "לחם חם ביום הלקחו" הינו לחם הפנים הם לחם חם דרגין דאברהם, שהוא בחינת (בראשית י"ח) : "כחם היום" ואז כל העכו"ם וכל הכוכבים ומזלות שהם תחתיהם כלם הן טורחין בשביל זה האיש בבחינת (תהלים ק"י) : "שב לימיני" בחינת אברהם "עד אשית אויביך הדום לרגליך" שהם טורחים בשביל פרנסתך בבחינת (במדבר י"ד) : "לחמנו הם סר צלם מעליהם" 'כי מראה חמה עמקה מן הצל' (בבא בתרא פ"ד) 'חמה' בחינת "כחם היום", בחינת "לחם חם" אבל כשסר צלם אזי נתעלה ונתראה מראה חמה דרגה דאברהם והם נשפלים תחתיו בבחינת: "עד אשית אויביך הדום" וכו' וזהו : "התהלך לפני והיה תמים" בבחינת (דברים י"ח) : "תמים תהיה עם ה' אלקיך" שלא תצטרך לדרש אחר כוכבים ומזלות (פסחים קי"ג:) כי תהיה למעלה מהם וזהו (שם ט"ז) : "ולא יראה את פני ה' ריקם" ברגלים, שאז נתגלין פני ה', בחינת פנים ובזה שכל אחד מביא עולת ראיה מיגיעתו שמתיגע כל השנה על ידי זה נתתקן ונתעלה כל לחמו ופרנסתו בבחינת לחם הפנים. וזהו שהשיב הקדוש ברוך הוא למשה (שמות ל"ג). "פני ילכו והניחותי לך" כי משה בקש כפרה והשיב לו: "פני ילכו" שיתקנו בחינת רגלין בבחינת פנים, אזי יתכפר להם 'כי שלחן דומה למזבח שמכפר' (חגיגה כ"ז שם) פתח ב"מזבח" וסים "זה השלחן אשר לפני ה'" " לפני" דיקא שיהיה דיקא בבחינת פנים, ואזי מכפר ולעתיד יתקים (ישעיה ל') : "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך" שאזי יתגלה בחינת פנים כי עכשו פני ה' מסתר בדרך הטבע בהנהגת המזלות בבחינת (דברים ל"א) : "והסתרתי פני מהם והיו לאכל" ועכשו מראה החמה עמקה מן צלם וזה בחינת (ישעיה י"ח) : "צלצל כנפים" שהכנפים וההסתרה שהנהגתו מכנף ומסתר בהם וזהו הצל שמסתיר אור החמה ואין זה אלא מחמת שאור החמה אין מאיר בשלמות ואין זה אלא מראה החמה מראה דיקא אבל לעתיד שאז יתקים: "וזרחה לכם שמש" שהחמה בתקפה יתגלה בבחינת 'עתיד הקדוש ברוך הוא להוציא חמה מנרתיקה' (עיין נדרים ח' ע"ז ג') אזי יתקים: "ומרפא בכנפיה" (מלאכי ג') הינו שלא יכנף עוד מוריך כנ"ל וזהו מה ששאלו סבי דבי אתונא אית לן בירא בדברא, עילה לה למתא זה בחינת בר ומזון שהוא בחוץ ולאחורי הקדשה בבחינת: "והסתרתי פני מהם" וכו' עילה לה למתא לפנים, שיהיה בבחינת לחם הפנים כנ"ל איתא פארי ושדי להו ואמר לון, אפשילו לי חבלי פארי זה שבת אמונה כפרוש רש"י (דברים כ"ו) : "את ה' האמרת וה' האמירך" לשון פארי ושבח שאנו מפארין את הקדוש ברוך הוא ואנו מאמינים בו, ואומרים: "ה' אחד" ושדי להו זה בחינת ברית, בחינת שדי כנ"ל [עיין לעיל סי' י"א אות ג'] וחבלי זה בחינת אהבת חסד שמתגלים בפמא דאמה כנ"ל כמו שכתוב (הושע י"א) : "בחבלי אדם אמשכם בעבתות האהבה" הינו על ידי שבת וברית, נתגלה אהבה כנ"ל ועל ידי האהבה באים לבחינת לחם הפנים כנ"ל [עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה] זאת התורה נאמרה על פסוק. "ויסב אלהים" אין הסבה אלא סעדה, כדאיתא במדרש (שמות פרשה כ') הינו בחינת פרנסה, בחינת בר ומזון שהוא בחינת 'בירא', כמבאר לעיל וגמר באור הפסוק על פי התורה הזאת, לא זכינו לקבל ענין מעלת הכסופין דקדשה וכו' הנזכר לעיל בתוך התורה הזאת שמעתי מפיו הקדוש תחלה בבאור יותר [עם עוד כמה חדושים שלא נזכרו כאן כלל וכן בענין האמונה ושאר הבחינות שנזכרו כאן שמעתי גם כן מפיו הקדוש תחלה, פסקא פסקא בסגנון אחר קצת על כן אעתיקם הנה] זווגן והצטרפותן של האותיות הוא על ידי הנקדות כי הנקדות הם החיות והתנועה של האותיות ובלי הנקדות האותיות הם כגלם ואין בהם שום תנועה ועל כן הנקדות הם בחינת נפש כי כמו שהנפש הוא חיות האדם וכל תנועה שאדם מתנועע הכל הוא על ידי הנפש ובלתי הנפש הוא כגלם כן הנקדות, הם החיות והנפש של האותיות ובלי הנקדות הם כגלם ואין להם שום תנועה וחיות רק על ידי הנקדות הם מתנועעין ועל ידי הנקדות נזדוגין ונצטרפין האותיות ועקר התהוות הנפש הוא על ידי ההשתוקקות והכסופין של איש ישראל אחר השם יתברך כל אחד לפי מדרגתו שהוא נכסף ומשתוקק ומתגעגע להגיע אל מדרגה למעלה ממנה על ידי הכסופין אלו נעשה נפש כמו שכתוב (תהלים פ"ד) : "נכספה וגם כלתה נפשי" הינו מה שאני נכסף וכלה אחר השם יתברך מזה בעצמו נעשה נפשי וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ביצה ט"ז:) "וינפש" 'כיון ששבת וי אבדה נפש' הינו שבתחלת השבת שצריך לקבל נפש יתרה אנו זוכרין מאבדת הנפש בחל ואומרים: "וינפש", וי אבדה נפש ומתחילין להתגעגע אחריה ועל ידי זה בעצמו שאנו מתגעגעין אחר הנפש מזה בעצמו נתהוה הנפש היתרה וזה בחינת (שיר השירים א') : "נקדות הכסף" הינו שעל ידי הכסופין נעשין הנקדות שהם בחינת נפש הינו שעל ידי מה שהוא נכסף ומשתוקק לדבר אם לטוב או לרע, חס ושלום אזי לפי הכסופין נעשו נקדות ונצטירין האותיות שבתוך הדבר שהוא נכסף כי כל דבר יש לו אותיות אך שהאותיות בעצמן הם כגלם ואין להם שום ציור בלי נקדות ולפי הכסופין וההשתוקקות של האדם כך נצטירין האותיות על ידי הנקדות שהם בחינת נפש שמקבלין על ידי הכסופין הינו אם הוא נכסף לדבר טוב נעשה מהכסופין נפש קדושה ונעשים נקדות, בחינת "נקדות הכסף" ואזי נצטירו האותיות שהיו כגלם ונעשים כלי לקבל טוב וכן להפך, חס ושלום אם נכסף לרע, חס ושלום נעשים מהכסופין נפשות שהם בחינת נקדות ונצטירו האותיות ונעשים כלי לקבל רע, חס ושלום כי "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה ג') רק כל אחד לפי מה שהוא מציר ועושה כלי לקבל טוב או רע, חס ושלום על ידי הכסופין וההשתוקקות שלו על ידי זה נעשה הנפש בחינת נקדות ועל ידי הנקדות מתנועעים האותיות ונצטירו לטוב או להפך, חס ושלום אך כדי שתצא הנפש מכח אל הפעל צריך לדבר בפה הכסופין והשתוקקות שהוא נכסף ומשתוקק כמו שכתוב (שם ה') : "נפשי יצאה בדברו" שעל ידי הדבור יוצאת הנפש מכח אל הפעל כי על ידי ההשתוקקות נתהוה הנפש בכח ועל ידי הדבור שהוא מדבר בפיו ההשתוקקות נגמר הנפש ויוצאה מכח אל הפעל וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מועד קטן י"ז). 'אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו' כי אותיות התורה הם פועלים כי הם החיות של כל דבר כמו שכתוב: 'ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית' ו'אין טוב אלא תורה' (ברכות ה) כי הם מנהיגין את כל העולם אך האותיות בעצמן הם כגלם ואין להם שום תנועה וחיות ואין להם שום ציור ועל כן יש להתורה שני כחות 'זכה נעשה לו סם חיים' (יומא ע"ב: ועין תענית ז') וכו' כי כל אחד לפי מה שהוא נכסף כך הוא מציר ומפרש אותיות התורה כי בהתורה כלול אחיזת טוב ורע "וצדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם" (הושע י"ד) הינו כל אחד לפי הכסופין שלו שמהם נעשים נפשות על ידי זה עושה נקדות לאותיות התורה ונצטירו האותיות ונתפרשו לטוב או להפך, חס ושלום ולפי מה שנצטירין, כך הם פועלים בעולם ועל כן אותיות התורה מבקשים להצטיר מפי צדיק שהוא מדבר הכסופין דקדשה שלו שעל ידי זה מקבלין האותיות נקדות ונצטירין לטוב וזהו : 'אם הרב דומה למלאך ה' צבאות' כי הרב צריך גם כן שיהיה לו שני כחות שיש להתורה סם חיים וסם וכו' באפן שיהיה אפשר להמתקרב אליו לקבל כרצונו "צדיקים ילכו, ופשעים יכשלו" אם הוא משתוקק לעבודת השם יתברך יוכל לקבל מהרב דרך ישרה לעבד את ה' ואם לאו וטינא יש בלבו יוכל גם כן למצא בהרב דבר שיקצץ בנטיעות ויכפר בכל, חס ושלום. וזה בחינת (חגיגה י"ד:) : 'ארבעה שנכנסו לפרדס רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום בן עזאי הציץ ונפגע בן זומא הציץ ומת אחר קצץ בנטיעות' ואלו הארבע בחינות הם בחינות צדיק ורשע עובד אלהים ולא עבדו האמורים בפסוק (מלאכי ג') : "ושבתם וראיתם בין צדיק" וכו' ואלו הארבע בחינות הם נמצאים בכל בני אדם הרוצים לכנס לעבודת ה' ולהתקרב להצדיק והרב שבדור כי יש מי שהוא נכנס ונתקרב להצדיק והוא מקבל ממנו דרך ישרה לעבודת ה' לפי מדרגתו וערכו והוא בחינות צדיק בחינות רבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום ויש מי שהוא בחינות הציץ ומת, הציץ ונפגע הינו שנתלהב לבו מאד מגדל האור וההתלהבות שהאיר בו הצדיק ביתר שאת למעלה ממדרגתו ועל ידי זה יוכל למות וזה בחינת הציץ ומת בחינות עובד אלהים ויש מי שיוצא מדעתו מחמת שעולה למעלה ממדרגתו והוא בחינות הציץ ונפגע בחינות לא עבדו אך על כל פנים אפילו הציץ ומת הציץ ונפגע שניהם הם בחינות צדיק ועליהם גם כן נאמר: "צדיקים ילכו בם" רק שלא נכנסו ויצאו בשלום כמו רבי עקיבא ויש מי שמתקרב להצדיק ומקצץ בנטיעות וכופר בכל, חס ושלום והוא נקרא רשע וזה בחינות אחר וזה בודאי 'טינא היתה בלבו' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שם ט"ו:) : על אחר ועל כן בהכרח שימצא בהצדיק את שלו שימצא דבר שיקצץ בנטיעות על ידו ועל זה נאמר: "ופשעים יכשלו בם" כי הרב בהכרח שיהיה לו שני הכחות אלו כנ"ל וזה בחינת: "מלאך ה' צבאות" כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שם א:) על אחר מאי חזא, חזא מט"ט דקא יתב וכו', אמר שמע מנה וכו' רבי עקיבא דרש: ה' צבאות שמו, אות הוא בצבא שלו (שם איתא אדון הוא וכו' וע"ש בחא"ג ובע"י הגי' אות הוא וכו' וכ"ה בזוהר ובתקונים בכ"מ) ועל כן צריך הרב שיהיה לו שני בחינות אלו בחינות מלאך, הינו מט"ט, ובחינות ה' צבאות וזהו : דומה למלאך ה' צבאות ואזי אפשר להנכנס ונתקרב אליו לקצץ בנטיעות, על ידי בחינות מלאך כמו אחר שקצץ בנטיעות על ידי שראה מט"ט שהוא מלאך, שהוא יושב וכו' שעל ידי זה טעה ואמר שהוא רשות בפני עצמו, חס ושלום, כנ"ל או לכנס וליצא בשלום על ידי בחינות ה' צבאות, כמו רבי עקיבא כי כל צדיק צריך שיהיה למדן בתורה, וחסיד במעשים טובים כי אם אינו למדן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'ולא עם הארץ חסיד' ולמדן בלבד בודאי אינו כלום כי אפשר להיות למדן ורשע גמור ולא זכה נעשה לו סם מות על כן צריך שיהיה למדן וחסיד (עיין זוהר פנחס רי"ג: והאי צדיק חסיד איקרי ועיין מק"מ שם:) ושתי בחינות אלו, הם בחינות: 'מלאך ה' צבאות' כי מה שהוא למדן בתורה הוא בחינת מלאך שהוא מט"ט כמו שכתוב (בתקונים תקון ל' דף ע"ב) : "ויאמר אלהים יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים" דא מט"ט שהוא בחינות משנה המבדיל ומפריש בין מיין דכין ובין מיין מסאבין בין טמא לטהור, אסור ומתר וכו' וצריך להדמות לקונו להיות חסיד במעשים טובים וזה בחינות ה' צבאות אך מי שטועה וסובר שבחינות למדן לבד הוא העקר הוא בחינות: אחר שקצץ בנטיעות על ידי שסבר שמלאך מט"ט בעצמו הוא רשות, חס ושלום אך באמת מט"ט בעצמו בלי הקדוש ברוך הוא אינו כלום ואין לו שום רשות כך התורה בלא מעשים טובים אינה כלום אדרבא לא זכה וכו' ומחמת שני הבחינות אלו שצריך להיות להצדיק למדן וחסיד והם בחינת מלאך ה' צבאות על ידי זה נמצא בהצדיק שני כחות שיש להתורה סם חיים וסם מות ואפשר להמתקרב אליו למצא בו דבר שיקצץ בנטיעות או לכנס ולצאת בשלום וזהו : 'אם הרב דומה למלאך ה' צבאות' הינו שהוא למדן בתורה, ועובד את ה' ועל ידי זה הוא מציר אותיות התורה לטוב אזי 'תורה יבקשו מפיהו' שאותיות התורה מבקשין לקבל נקדות ולהצטיר מפיו הינו על ידי שפיו ידבר ההשתוקקות והכסופין דקדשה שלו שעל ידי זה נגמרין ויוצאין הנפשות ונעשין נקדות להאותיות ונצטירו ונעשין כלי לקבל טוב כי על ידי הנקדות, נזדוגו ונצטרפו האותיות כנ"ל וזה שכתוב:" תורי זהב נעשה לך עם נקדות הכסף" כי זהב הוא בחינות זווג כמו שכתוב (איוב ל"ז) : "מצפון זהב יאתה" (זהר וישב דף קפ"ו:). וזהו : "תורי זהב נעשה לך" שאותיות התורה נזדוגין ונצטרפין על ידי נקדות הכסף כי זווגן והצטרפותן של האותיות היא על ידי הנקדות שנעשים מהכסופין וההשתוקקות שעל ידם נתהוין הנפשות שהם בחינות נקדות כי על ידי הכסופין נעשה זווג כי על ידי מה שהוא נכסף אל הדבר נעשה נפש ועל ידי מה שהוא נכסף לדבר חוזר הדבר וכוסף אליו ומזה נתהוה גם כן נפש והנפשות מזדוגין ואחר כך באים לבחינות עבור ולדה וזהו ענין הכתוב בזוהר הקדוש (לך לך דף פ"ה:) 'תאבותה דנוקבא עבד נפש נוקבא ותאבותה דדכר עבד נפש דכר' כי מה שהוא נכסף הוא בחינות תאבותה דנוקבא והוא עבד נפש נוקבא ומה שהדבר חוזר ונכסף אליו הוא בחינות תאבותה דדכר ועבד נפש דכר ואחר כך באים לבחינות עבור ולדה כמו שכתוב בזוהר שם. וזה בחינות גלגולי הנפשות כי הדבור שמשם יוצאים הנפשות נעשה על ידי חתוך האותיות באויר כי המוצאות מכים זה בזה וחותכים האותיות באויר והאוירים מכים זה בזה עד שמגיעין לאזן השומע ועל ידי חתוך האותיות באויר נעשה הדבור, שמשם יוצאין הנפשות כי האויר הוא החיות של כל דבר ובלי אויר אי אפשר לחיות והוא בחינות הנפש והנפשות יוצאים ומתגלגלים וכלל הדבר שמאד יקר הכסופין וההשתוקקות לדבר שבקדשה כי על ידם נתהוה נפש, ונגמר על ידי הדבור כנ"ל ויוצא ומתגלגל ולפעמים מתגלגל ובא הנפש דקדשה לתוך הרשע ונופלים לו הרהורי תשובה ותוכל להחזירו למוטב וכן להפך כמה רעות גורמים הכסופין לדבר רע, חס ושלום כי הנפש שנתהוה על ידי כסופין רעים מתגלגל לפעמים לתוך הצדיק ותוכל להחטיאו, חס ושלום וזה בחינת (קהלת ח') : "יש הבל אשר נעשה על הארץ" וכו' "הבל", הוא בחינת הבל פה שמשם יוצאים הנפשות ועל ידי זה "יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים" על ידי שמתגלגל לתוכן נפש מכסופין רעים ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים על ידי שמתגלגל לתוכן נפש מכסופין טובים ולפעמים הצדיק מתקן הנפש רעה שמתגלגל אליו וכן הרשע מקלקל הנפש קדושה שמתגלגל בתוכו אך בתחלה בעת שמגיע הנפש על זה אמר הכתוב: "יש צדיקים שמגיע" וכו' כי בודאי נופלים לו הרהורי עברה בעת שמגיע אליו נפש רעה מכסופין רעים אך אחר כך אפשר שתחטיאו ואפשר שהוא יתקן הנפש. וכן יש רשעים שמגיע וכו' שנופלים לו בודאי הרהורי תשובה בעת שהגיע אליו נפש קדושה מכסופין קדושים אך אחר כך אפשר שהוא יקלקל הנפש הקדושה או שתחזירו למוטב וזה סוד 'נפילת אפים' שכונתו להעלות הנפש בבחינות העלאות מיין נוקבין ולעשות יחוד כי על ידי הכסופין וההשתוקקות שזה בחינות העלאת מיין נוקבין כידוע מזה בעצמו נעשה נפש ונתעלה ונעשה יחוד וזווג כנ"ל. על ידי הכסופין נעשין הנפשות שהם בחינות נקדות ונזדוגו הנפשות וכו' וזה בחינות זווגן והצטרפותן של הנקדות שהם בחינות זווגי הנפשות ועל ידי הנקדות נזדוגו ונצטרפו האותיות זה בחינות זווגי הגופות. וזה שכתוב (במדבר כ"ג) : "לא הביט און ביעקב" על דרך שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה 'מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה' (קדושין מ' ועין ירושלמי פאה פרק א') וזהו : "לא הביט און" ראשי תבות וי אבדה נפש (ביצה ט"ז) שהוא בחינות השתוקקות וכסופין כנ"ל הינו שהשתוקקות וכסופין רעים אין הקדוש ברוך הוא מצרף וזה: "לא הביט און ביעקב". וזה שכתוב (תהלים קמ"ה) : "רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם" הינו שצריכין שני הבחינות רצון ודבור כנ"ל כי הרצון שהוא הכסופין פועל שנעשה הנפש בכח ועל ידי הדבור יוצא הנפש מכח אל הפעל ואז נעשה בקשתו על ידי שמציר האותיות לטוב וכו' וכנ"ל וזהו : "רצון יראיו יעשה" כי על ידי הרצון שהוא הכסופין נעשה הנפש בכח ואז נעשה בקשתו ורצונו בכח בחינות: "רצון יראיו יעשה" ואחר כך, "ואת שועתם" שמדברים בפיהם ההשתוקקות והרצון והכסופין שלהם על ידי זה, "ישמע ויושיעם" כי על ידי הדבור נגמר הנפש ויוצא מכח אל הפעל ואזי נצטירו האותיות ונעשים כלי לקבל טוב ונתמלא בקשתו בפעל כנ"ל כי כפי הנפש שעושה בכח או בפעל כן נעשין נקדות להאותיות וכן נצטירין האותיות וכך הם פועלים ועושים בקשתו ורצונו כנ"ל שיך לעיל למה שכתוב שם שלמדן בלבד בודאי אינו כלום וכו'. ומי שטועה וסובר, חס ושלום, שלמדן לבד הוא העקר, הוא בחינות אחר שקצץ בנטיעות. כי יכול להיות למדן ורשע גמור וכו' כמבאר לעיל וכן אפילו הצדיק לפעמים כשנופל ממדרגתו כידוע שאי אפשר לעמד תמיד בקביעות על מדרגה אחת אזי בעת שנופל ממדרגתו אם ירצה להחזיק עצמו במדרגת למדן שנשאר לו הוא לא טוב רק צריך להחזיק עצמו ביראת שמים מה שיש לו עדין מהרשימו שנשאר לו עין בתקונים, (ס"ט דף ק"ב:) אמר לה: "כי ביום אכלך ממנו" כתיב אמר לה: בההוא יומא הציץ ומת. אמר רבי שמעון: בגין דא כתיב: יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים וכו', עין שם והבן שלמות כל הדברים היא האמונה ובלתי האמונה כל הדברים חסרים כמו שאמרו (בבא בתרא ט') : לענין צדקה 'הנותן פרוטה לעני מתברך בשש, והמפיסו באחד עשר' ובין בנותן צדקה ובין במפיס העני הנ"ל, חסר א' כי ראוי להיות שבע ושתים עשרה כנגד שבעה כוכבי לכת, וכנגד שנים עשר מזלות כי צדקה הוא בחינות גלגלים כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קנ"א:). "כי בגלל הדבר הזה יברכך" גלגל הוא שחוזר בעולם וכמו שהגלגל יש לו שתי תנועות אחת תנועה הטבעית ממערב למזרח ואחת תנועה ההכרחית ממזרח למערב מה שהגלגל היומי חוזר ומתגלגל ממזרח למערב ומכריח עמו כל הגלגלים כן לענין צדקה אמרו רבותינו, זכרונם לברכה. 'יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם הבעל הבית' שזה בחינות שני תנועות ממערב למזרח וממזרח למערב דהינו מהעני לבעל הבית ומבעל הבית להעני [וכמבאר לעיל בלשונו, זכרונו לברכה] כי כל השפע והברכות באים על ידי הגלגלים כי על ידם מנהיג הקדוש ברוך הוא העולם כידוע ועל כן היה ראוי שיהיו הברכות האמורים אצל צדקה שבע ושתים עשרה כנגד הגלגלים אך בזה הורו לנו רבותינו, זכרונם לברכה שהצדקה חסרה ואין לה שלמות ועדין חסר אחת, הן בנותן והן במפיס הינו שחסר האמונה שבלעדיה הצדקה חסרה עדין ועל ידי האמונה נשלם ומאירה בחינות הצדקה וזה שכתוב: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" שעל ידי האמונה נחשבת הצדקה כי בלתי האמונה היא חסרה. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, 'שמש בשבת צדקה לעניים' כי שבת הוא בחינות אמונה כי שבת הוא מעיד על יחודו ועל חדוש העולם כמובא בספרים ועל ידי אמונה שהוא בחינות שבת, מאירה הצדקה וזה: "שמש בשבת צדקה" שמש לשון אור הינו שבשבת שהוא בחינות אמונה מאירה הצדקה כנ"ל. וכן התורה, גם כן חסרה בלי אמונה ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מכות כ"ד) 'בא דוד והעמידן על אחד עשר, בא ישעיה והעמידן על שש' נמצא שחסר גם כן אחד מן המנין מכון ממש כמו שאמרו אצל צדקה שש ואחת עשרה כי התורה חסרה בלי אמונה וזה שאמרו: 'עד שבא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה' כי על ידי האמונה נשלם התורה. וזה כונת התנא שהתחיל במשנה 'יציאות השבת שתים שהן ארבע כיצד העני' וכו' 'פשט העני את ידו לפנים' שבתחלת שבת התחיל תכף במצות צדקה לרמז שבשבת נשלם ומאירה הצדקה כנ"ל 'שמש בשבת צדקה לעניים' כי על ידי שבת שהוא בחינות אמונה נשלם ומאירה הצדקה ועל ידיהם נתמלאו הברכות שהיו חסרים כי אמונה הוא מקור הברכות כמו שכתוב (משלי כ"ח) : "איש אמונות רב ברכות" וכן שבת נאמר בו כי היא "מקור הברכה" (בהזמר "לכה דודי"). וזה שכתוב (תהלים פ"ה) : "צדק לפניו יהלך" וכו' כי יש דרכים רחבים שהם דרך הכבושה לרבים וכן יש שבילים וזה הדרך והשביל נמשך לכאן, וזה לכאן ולכל דרך ושביל יש כנגדו בגלגלים דרך ושביל וכן בין דרך לדרך גדל כאן עשבים כן יש גם כן נגד כל עשב ועשב כוכב שהוא כנגדו שהעשב גדל מכחו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מדרש רבה בראשית פרשה י'). 'אין לך כל עשב ועשב שאין לו כוכב' וכו' ולפעמים כשאדם יש לו עכוב וצער בדרך הוא מחמת שכנגד המקום הזה יש שם עכוב בהכוכב שאינו מאיר בשלמות ועל כן התקנה לזה לתן צדקה קדם שיצא לדרך כמה שכתוב: "צדק לפניו יהלך וישם לדרך" וכו' כי על ידי הצדקה יאיר הכוכב כי על ידי צדקה מאירין הגלגלים כנ"ל ועל כן על ידי הצדקה שנותן יבטל עכובו שיש לו בהדרך שנמשך מהעכוב שיש בהגלגלים והכוכבים כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (הוריות י). 'כוכב אחד יש שמתעה את הספינות' הינו כשהספינה מגיעה תחת אותו כוכב אזי הספינה תועה בדרך מחמת שזה הכוכב אינו מאיר בשלמות. שמש הוא בחינות ברית (עיין זוהר שמות ג' ע"ב פנחס דרי"ז:) ועל ידי פגם הברית אין לנו מאור השמש כי אם מראה חמה ועכו"ם נקראים צל כמו שכתוב (ישעיה י"ח) : "הוי ארץ צלצל כנפים, והם מכסים אור השמש" וזהו בחינות 'צלצל כנפים' מלשון "ולא יכנף עוד מוריך" וזהו בחינות 'מראה חמה עמקה מן הצל' כי אף שישראל עקר על כל זה העכו"ם מכסין עליהם כאלו כל העולם שלהם ומכסין העולם בדרך הטבע כי באמת הקדוש ברוך הוא מנהיג העולם והם מכסים הנהגת השם יתברך כאלו מתנהג, חס ושלום, על ידי הכוכבים ומזלות בעצמן אך לעתיד לבוא יעביר אותם ואז יקים: "סר צלם" ואזי יתגלה אור השמש בבחינות: "וזרחה לכם יראי שמי שמש" הינו שיתגלה אור השמש וזהו : "ומרפא בכנפיה" הינו בחינת: "ולא יכנף עוד מוריך" ואז יקים: "עד אשית אויביך הדם לרגליך" הינו שהם יהיו למטה לא כמו שהיו מקדם מראה חמה עמקה באברהם נאמר כחם היום, שהוא בחינת שמש על ידי שמל ונתגלה הברית התפילה נקראת בחינת רגל [עיין לקמן סי' נ"ה ולעיל סי' ט'] כל זה הענין שמענו תחלה בלי באור וקשר וכבר מבארים הדברים היטב בהתורה אית לן בירא הנ"ל גברא דאוזיף, וריחיא דתבירא, לא זכינו לשמע עליהם תורה אבל מכלל דבריו שמעתי, שרצונו לגלות תורות על כל המאמרים הנאמרים שם וגם גלה דעתו, שרצונו היה לגלות תורה גם על כל המעשה הנאמר שם בענין הסבי דבי אתונא בתחלה ובסוף איך התנהג רבי יהושע בן חנניה עמם, איך בא אליהם וכו', ואיך התנהג עמהם אחר כך ודבר עמי קצת מענין המעשה הזאת הנאמר שם בגמרא בענין זה והבנתי שיש לו חדושי תורה על כל זה אך בעוונותינו הרבים בא השמש בצהרים ולא זכינו לשמע כי אם מה שנדפס תהלה לאל חי הפעם נודה את ה' בגילה ברנה, אשר זכינו לסים סבי דבי אתונא, דברים הסתומים וחתומים באלף עזקאין אין חכמה ואין תבונה, וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצא נלעג לשון אין בינה, נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עינא, מה אדבר והוא אמר ועשה אזנים לתורה הצפונה, עתה כפינו פרושות אל ה' בבקשה ותפילה ותחנה ה' יגמר בעדינו להדפיס יתר המאמרים הנוראים, אשר גלה בהם דרכי עבודתו יתברך בדרכים נפלאים, עמודי שש מיסדים על אדני פז על כל פסוקי תנ"ך ועל כל דברי התנאים ואמוראים, גלילי זהב בתרשיש ממלאים, מפנינים יקרים ומפז מסלאים, בזכותם נזכה ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים את כל דברי תורתך אשר קבלנו מפי אדון כל הנביאים, ויקים במהרה בימינו ועלו בהר ציון מושיעים אמן כן יהי רצון
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
אָמְרוּ לֵהּ, אִית לָן בֵּירָא בְּדַבְרָא, עַיְלֵי לְמָתָא. אַיְתֵי פָּארֵי, שְׁדָא לְהוּ אָמַר לְהוֹ, אִפְשְׁלֵי לִי חַבְלֵי דְפָארֵי, וַאֲעַיְלֵהּ. אָמְרוּ לֵהּ, וּמִי אִיכָּא דְּמִפְשַׁל חַבְלֵי מִפָּארֵי. אָמַר לְהוּ, וּמִי אִיכָּא דְּמַיְתִי בֵּירָא מִדַּבְרָא לְמָתָא
רַשִׁ"י: דְּפָארֵי סֻבִּין. עֲשׂוּ לִי חֶבֶל מִסֻּבִּין. וְאִם אֵין אַתֶּם עוֹשִׂים שְׁאֵלָתִי, אַף אֲנִי לא אֶעֱשֶׂה שְׁאֵלַתְכֶם.
א. צְדָקָה הִיא בְּחִינוֹת הַגַּלְגַּלִּים
כְּמַּאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, גַּלְגַּל הוּא הַחוֹזֵר בָּעוֹלָם
וּבִשְׁבִיל זֶה יֵשׁ בָּהּ שֵׁשׁ בְּרָכוֹת וְאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, וְהַמְפַיְּסוֹ בִּדְבָרִים מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת
כְּנֶגֶד שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי לֶכֶת, וּכְנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת
כִּי הַצְּדָקָה מַנְהֶגֶת כָּל גַּלְגַּלֵּי הָרָקִיעַ
בִּבְחִינוֹת: "דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם"
נשר, דא רחמי, הַיְנוּ צְדָקָה
וְזֶה שֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל נְהִירִין לִי שְׁבִילִין דִּרְקִיעַ כִּשְׁבִילִין דִּנְהַרְדָּעֵי
הַיְנוּ כִּשְׁבִילִין דִּנְהוֹרֵי דֵּעָה
בְּחִינוֹת צְדָקָה רַחֲמֵי
וְעִקַּר הָרַחֲמִים עַל יְדֵי הַדַּעַת
ב. וּמַה שֶּׁחָסֵר מֵהַבְּרָכוֹת
הֲלא הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת שִׁבְעָה בְּרָכוֹת
וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת
וּלְפִי הַגְּמָרָא, מֵהַנּוֹתֵן וְהַמְפַיֵּס
אֵין כָּאן רַק שְׁבַע עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת
דַּע שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַגַּלְגַּלִּים
שְׁלֵמוּת הַצְּדָקָה, אֵינוֹ אֶלָּא בְּשַׁבָּת
'שֶׁמֶשׁ בְּשַׁבָּת צְדָקָה לָעֲנִיִּים'
הַיְנוּ הַצְּדָקָה אֵין לָהּ שְׁלֵמוּת אוֹר
אֶלָּא עַל יְדֵי שַׁבָּת
עַל יְדֵי שַׁבָּת מְאִירָה כַּשֶּׁמֶשׁ, בִּבְחִינוֹת: "שֶׁמֶשׁ צְדָקָה"
וְזֶה שֶׁמַּסְמִיךְ הַתַּנָּא 'יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע', וּסְמִיךְ לֵהּ 'פָּשַׁט הֶעָנִי'
כִּי עִקַּר הִתְנוֹצְצוּת אוֹר הַצְּדָקָה וּשְׁלֵמוּתָהּ
אֵינָהּ אֶלָּא בְּשַׁבָּת
כִּי עִקַּר הַחֲשִׁיבוּת הַצְּדָקָה הִיא הָאֱמוּנָה
בִּבְחִינוֹת: "וְהֶאֱמִין בַּה'" וְכוּ'
וְשַׁבָּת הִיא אֱמוּנָה
שֶׁמַּאֲמִין בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם וּבְיִחוּדוֹ
וֶאֱמוּנָה הִיא מְקוֹר הַבְּרָכוֹת
בִּבְחִינוֹת: "אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת"
בִּבְחִינוֹת: "וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי"
וְאֵין שְׁלֵמוּת לְהַבְּרָכוֹת
אֶלָּא עַד שֶׁיְּקַבְּלוֹ מִמְּקוֹר הַבְּרָכוֹת
בִּשְׁבִיל זֶה כְּתִיב בָּהֶם שֵׁשׁ בְּרָכוֹת וְאַחַד עָשָׂר
לְהוֹרוֹת שֶׁאֵין לָהֶם שְׁלֵמוּת
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'בָּא דָּוִד וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַד עָשָׂר, בָּא יְשַׁעְיָה וְהֶעֱמִידָן עַל שֵׁשׁ, בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אֱמוּנָה'
לְהוֹרוֹת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת לְהַדַּעַת שֶׁהוּא הַתּוֹרָה
וְאֵין שְׁלֵמוּת לַגַּלְגַּלִּים
אֶלָּא עַל יְדֵי אֱמוּנָה
גַּם שֶׁמַּה שֶּׁמָּצִינוּ גַּבֵּי גַּלְגַּלִּים שֶׁעִקַּר הֲלִיכָתָם מִמַּעֲרָב לְמִזְרָח
וְגַלְגַּל הַיּוֹמִי מַכְרִיחַ אוֹתָם מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב
זֶה הַדָּבָר מָצִינוּ גַּבֵּי צְדָקָה
מזרח, זה בחינת הנותן צדקה
בבחינות: "מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ"
בִּבְחִינוֹת: "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה"
וּמַעֲרָב, זֶה הַמְקַבֵּץ הַצְּדָקָה, הַיְנוּ הֶעָנִי
בִּבְחִינוֹת: "וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ"
וְזֶה: 'יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁבַּעַל הַבַּיִת עוֹשֶׂה עִם הֶעָנִי, הֶעָנִי עוֹשֶׂה עִם בַּעַל הַבַּיִת'
כִּי עִקַּר הַתְּנוּעָה מִמַּעֲרָב לְמִזְרָח
הַיְנוּ עִקַּר הָעֲשִׂיָּה
הֶעָנִי עוֹשֶׂה עִם בַּעַל הַבַּיִת
ג. וְדַע שֶׁאֵין קִיּוּם אֱמוּנָה
אֶלָּא עַל יְדֵי בְּחִינוֹת בְּרִית
בִּבְחִינוֹת: "וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ"
וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּרִית בְּשַׁבָּת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּרִית עוֹלָם בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וְכוּ'
"אִם לא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לא שָׂמְתִּי"
כִּי "חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ"
הַיְנוּ הַגַּלְגַּלִּים
תְּלוּיִים בַּבְּרִית
ד. וְדַע שֶׁהַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בַּדְּרָכִים
הִיא בְּסִבַּת גַּלְגַּלֵּי הָרָקִיעַ
כִּי אֵין לְךָ דָּבָר מִלְּמַטָּה
שֶׁאֵין לוֹ כּוֹכָב מִלְּמַעְלָה
יֵשׁ כּוֹכָבִים שֶׁהֵם מְגַדְּלִים מִינֵי עֲשָׂבִים בְּאֵיזֶהוּ מְקוֹמוֹת שֶׁהֵם מְאִירִים
וְיֵשׁ שֶׁהֵם מְחַיְּבִים שֶׁיְּהֵא דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁהֵם מְאִירִים
וְיֵשׁ שֶׁהֵם מְחַיְּבִים שֶׁיִּהְיֶה מִדְבָּר
וְיֵשׁ שֶׁהֵם מְחַיְּבִים שֶׁיְּהֵא יִשּׁוּב בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁהֵם מְאִירִים
וּלְפִי הַהִתְנוֹצְצוּת הַכּוֹכָבִים עַל הַמָּקוֹם
כֵּן הַמָּקוֹם מִתְנַהֵג
וְזֶהוּ בְּחִינוֹת: "דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוּת מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד"
"מוֹעֵד", זֶה בְּחִינוֹת גַּלְגַּלֵּי הָרָקִיעַ
שֶׁעַל יָדָם נֶחֱשָׁב הַזְּמַן.
וְזֶהוּ: "דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כַּאֲפֵלָה"
שֶׁאֵין כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מְאִירִין לָהֶם, וְעַל יְדֵי זֶה נִכְשָׁלִים
וְהַכּל תָּלוּי בַּבְּרִית, בִּבְחִינוֹת: "אִם לא בְרִיתִי" וְכוּ'
וְזֶהוּ 'כָּל הַדְּרָכִים בְּחֶזְקַת סַכָּנָה'
בְּחִינוֹת: "הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי"
[שעשה מעשה אישות]
הַיְנוּ שֶׁהַדֶּרֶךְ תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית
וּבִשְׁבִיל זֶה חַיָּב אָדָם לִפְקד אֶת אִשְׁתּוֹ קדֶם שֶׁיֵּצֵא לַדֶּרֶךְ
כְּדֵי שֶׁלּא יִהְיֶה בִּבְחִינוֹת: "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ"
הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית
לא יִהְיֶה לוֹ צַעַר בַּדֶּרֶךְ
ה. וְיֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת בְּרִית
בְּחִינוֹת אַבְרָהָם, וּבְחִינוֹת אֱלִיעֶזֶר
אַבְרָהָם, הוּא בְּרִית עִלָּאָה
שֶׁהוּא רָקִיעַ הַמַּבְדִּיל בֵּין מַיִּין עִלָּאִין לְמַיִּין תַּתָּאִין
והוא בחינות בן חורין
בבחינות: "אַשְׁרַיִךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִין"
וְהוּא עָבֵד תּוֹלָדִין
בִּבְחִינוֹת: "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן"
כִּי הַחֵרוּת תְּלוּיָה בַּבְּרִית
בִּבְחִינוֹת: "בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר"
וֶאֱלִיעֶזֶר, הוּא בְּרִית תַּתָּאָה
בבחינת "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" 'שְׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ'
שֶׁהוּא חַנוֹךְ, מַטַ"ט
בחינות: "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו"
בחינות: "חֲנוֹךְ לַנַּעַר"
בחינות: "אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר"
וְהוּא תַּחַת בְּרִית עִלָּאָה
בִּבְחִינוֹת: "שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי"
וְהוּא רָקִיעַ הַמַּבְדִּיל בֵּין מַיִּין דָּכַיִן לְמַיִּין מְסָאֳבִין
בֵּין אִסּוּר וְהֶתֵּר, וּבֵין כָּשֵׁר וּפָסוּל, וּבֵין טָמֵא וְטָהוֹר
וְזֶהוּ בְּחִינוֹת: "חֲנוֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ"
"עַל פִּי" דַּיְקָא, הַיְנוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
וּבְרִית עִלָּאָה, הוּא שְׁמִירַת הַבְּרִית קדֶשׁ
וּבְרִית תַּתָּאָה, הוּא שְׁמִירַת אִסּוּר וְהֶתֵּר וְכוּ'
וְצָרִיךְ לָאָדָם לִהְיוֹת לוֹ אֵלּוּ שְׁנֵי בְּחִינוֹת בְּרִית
הַיְנוּ שֶׁיְּהֵא צַדִּיק וְלַמְדָן
כִּי 'לא עַם הָאָרֶץ חָסִיד'
צַדִּיק, נִקְרָא עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית קדֶשׁ
ולמדן, על ידי איסור והיתר
וְזֶהוּ: 'אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת' וְכוּ'
צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא צַדִּיק וְלַמְדָן
מַלְאָךְ, זֶה בְּחִינוֹת לַמְדָן, בְּחִינוֹת מַטַ"ט כַּנַּ"ל
צְבָאוֹת, אוֹת הוּא בַּצָּבָא דִּילֵהּ
בְּחִינוֹת צַדִּיק אוֹת בְּרִית
וּבְכָל מָקוֹם שֶׁמֻּזְכָּר צַדִּיק
גַּם בְּרִית תַּתָּאָה נִכְלָל בּוֹ
כִּי הַתַּחְתּוֹן נִכְלָל בָּעֶלְיוֹן
בִּבְחִינַת יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי
ו. וּמִי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בְּרִית
אֲזַי 'חֶסֶד מִתְגַּלֶּה בְּפֻמָּא דְּאַמָּה'
בִּבְחִינַת: "לְעוֹלָם אֶשְׁמָר לוֹ חַסְדִּי וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ"
וּבִשְׁבִיל זֶה נִתְּנָה מִדַּת חֶסֶד לְאַבְרָהָם
כִּי הוּא הָיָה ראשׁ לַמַּאֲמִינִים וְראשׁ לַנִּמּוֹלִים
וּכְשֶׁנִּתְגַּלֶּה הַחֶסֶד
הַיְנוּ הָאַהֲבָה וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת
בִּבְחִינוֹת: "כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי"
אֲזַי הוּא עוֹשֶׂה נְפָשׁוֹת
בְּחִינוֹת: "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ"
הַיְנוּ שֶׁעוֹשֶׂה נְקֻדּוֹת לְאוֹתִיוֹת הַתּוֹרָה
כִּי אוֹתִיּוֹת בְּלא נְקֻדּוֹת
כְּגוּף בְּלא נֶפֶשׁ
שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם תְּנוּעָה וּפְעֻלָּה בְּלא נֶפֶשׁ
וְזִוּוּגָן שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת ברל"א שְׁעָרִים
לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה פְּעֻלָּה
אֵין לָהֶם כּחַ אֶלָּא לְפִי הַנְּקֻדּוֹת
וְהַנְּקֻדּוֹת הֵן הָאַהֲבָה וְהַכִּסּוּפִין
בִּבְחִינוֹת: "נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף"
וְהַכִּסּוּפִין הֵן הַנֶּפֶשׁ
בִּבְחִינוֹת: "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי"
וּלְפִי הַכִּסּוּפִין כֵּן הַנְּקֻדּוֹת
אִם כּוֹסֵף לְרַע עוֹשֶׂה הַנְּקֻדּוֹת רָעִים
וַאֲזַי נִצְטָרְפִים הָאוֹתִיּוֹת
וְנִזְדַּוְּגִים לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת רָעוֹת
וְאִם כּוֹסֵף לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה
נַעֲשֶׂה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת
הַיְנוּ נְפָשׁוֹת טוֹבוֹת
וּמִתְנוֹעֲעִים הָאוֹתִיּוֹת
וְנִזְדַּוְּגִים לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת
וְזֶהוּ: "תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ"
כִּדְאִיתָא בַּזוהַר: 'אִתְעָרוּתָא דְּזִוּוּגָא מִסִּטְרָא דְּצָפוֹן'
"וּמִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה"
וְזֶהוּ: "תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ"
הַיְנוּ אִתְעָרוּתָא דְּזִוּוּגִין
וְהִצְטָרְפוּתָן שֶׁל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה
לִפְעל אֵיזֶהוּ פְּעֻלָּה
אֵינוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי נְקֻדּוֹת הַכֶּסֶף
אֵין לָהֶם שׁוּם תְּנוּעָה
אֶלָּא עַל יְדֵי נְקֻדּוֹת, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַכִּסּוּפִין
וְזֶהוּ: "אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת" כַּנַּ"ל
אֲזַי בְּוַדַּאי חֶסֶד וְאַהֲבָה מִתְגַּלֶּה
וְהִשְׁתּוֹקְקוּת נִתְגַּלֶּה, שֶׁהֵם הַנְּקֻדּוֹת
אֲזַי "תּוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ"
אֲזַי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה בְּעַצְמָן מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיְּדַבֵּר אוֹתָם
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם נְקוּדוֹת וּנְפָשׁוֹת
ז. וְדַע שֶׁלּא דַּי לָאָדָם בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת בַּלֵּב בִּלְבַד
כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו כִּסּוּפָיו
וְעַל זֶה נִסְדַּר סֵדֶר הַתְּפִילּוֹת
כִּי עַל יְדֵי הִשְׁתּוֹקְקוּת בַּלֵּב
נַעֲשֶׂה נֶפֶשׁ וּנְקֻדּוֹת בְּכחַ
וּכְשֶׁמּוֹצִיא אֶת תְּשׁוּקָתוֹ בְּפִיו
אֲזַי נַעֲשֶׂה הַנֶּפֶשׁ בְּפעַל
כִּי עִקַּר מוֹצָא הַנֶּפֶשׁ הִיא מִפִּיו
בִּבְחִינַת: "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ"
וּבִשְׁבִיל זֶה "תּוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ", "מִפִּיהוּ" דַּיְקָא
וְגַם תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה"
תַּרְגּוּמוֹ: "לְרוּחַ מְמַלְּלָא"
כִּי עִקַּר הַנֶּפֶשׁ מֵהַדִּבּוּר
ח. וְזֶהוּ: "יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ" וְכוּ'
זֶהוּ בְּחִינַת גִּלְגּוּלֵי נְפָשׁוֹת
כְּשֶׁאָדָם מִשְׁתּוֹקֵק לְאֵיזֶה דָּבָר
וּמוֹצִיא הִשְׁתּוֹקְקוּתוֹ אַחַר כָּךְ בְּהֶבֶל פִּיו כַּנַּ"ל
אֲזַי נַעֲשֶׂה הַנֶּפֶשׁ
וְהַנֶּפֶשׁ הַזּאת הַיְנוּ הָרוּחַ מְמַלְּלָא, הוֹלֶכֶת בָּאֲוִיר
וּמַגִּיעַ לְאָדָם אַחֵר
וּמְעוֹרֶרֶת אֶת הָאָדָם אַחֵר לִתְשׁוּקָה
וּלְפִי הַתְּשׁוּקָה, לְפִי הַנֶּפֶשׁ, לְפִי הָרוּחַ מְמַלְּלָא
כֵּן נִתְעוֹרֵר הָאָדָם
אִם הַתְּשׁוּקָה בָּא מִצַּדִּיק לְרָשָׁע
אֲזַי נִתְעוֹרֵר הָרָשָׁע בְּהִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה
בִּבְחִינוֹת: "יֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים"
וְאִם לְהֵפֶךְ, לְהֵפֶךְ
וְהַכּל נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַהֶבֶל פִּיו שֶׁהוּא הַנֶּפֶשׁ
כִּי זֶה יָדוּעַ לַכּל
שֶׁעִקַּר הַדִּבּוּר הוּא
שֶׁכְּלֵי הַדִּבּוּר מַכִּין בָּאֲוִיר
וַאֲוִיר הַזֶּה פּוֹגֵעַ בָּאֲוִיר הַסָּמוּךְ לוֹ
וְהַסָּמוּךְ בַּסָּמוּךְ
עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַחֲבֵרוֹ
וְשׁוֹמֵעַ חֲבֵרוֹ הָאוֹתִיּוֹת
וּכְשֶׁהוּא מְקַבֵּל דִּבּוּרוֹ
הוּא מְקַבֵּל נַפְשׁוֹ וְנִתְעוֹרֵר לַדָּבָר הַזֶּה
ט. וּמִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגַת אַבְרָהָם
הַיְנוּ בְּחִינוֹת בַּעַל נֶפֶשׁ
אֲזַי בְּוַדַּאי כָּל אֲכִילוֹתָיו וּסְעֻדּוֹתָיו בִּבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים
בִּבְחִינַת: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי"
"הִתְהַלֵּךְ", זֶה בְּחִינַת רַגְלִין, בְּחִינַת פַּרְנָסָתוֹ
בחינת: "וְאֶת הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם"
[וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו]
"הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי", שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהֶם בְּחִינַת פָּנִים
וזה בחינת: "לֶחֶם חַם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ"
הַיְנוּ לֶחֶם הַפָּנִים
הֵם לֶחֶם חַם
דַּרְגִּין דְּאַבְרָהָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת: "כְּחֹם הַיּוֹם"
וְאָז כָּל הָעַכּוּ"ם וְכָל הַכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁהֵם תַּחְתֵּיהֶם
כֻּלָּם הֵן טוֹרְחִין בִּשְׁבִיל זֶה הָאִישׁ
בבחינת: "שֵׁב לִימִינִי"
בְּחִינַת אַבְרָהָם
"עַד אָשִׁית אוֹיְבֶיךָ הֲדוֹם לְרַגְלֶיךָ"
שֶׁהֵם טוֹרְחִים בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתְךָ
בִּבְחִינַת: "לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם"
'כִּי מַרְאֵה חַמָּה עֲמֻקָּה מִן הַצֵּל'
'חַמָּה' בְּחִינַת "כְּחֹם הַיּוֹם", בְּחִינַת "לֶחֶם חַם"
אֲבָל כְּשֶׁסָּר צִלָּם
אֲזַי נִתְעַלֶּה וְנִתְרָאֶה מַרְאֵה חַמָּה
דַּרְגֵּהּ דְּאַבְרָהָם
וְהֵם נִשְׁפָּלִים תַּחְתָּיו
בִּבְחִינַת: "עַד אָשִׁית אוֹיְבֶיךָ הֲדוֹם" וְכוּ'
וְזֶהוּ: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים"
בִּבְחִינַת: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלקֶיךָ"
שֶׁלּא תִּצְטָרֵךְ לִדְרשׁ אַחַר כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת
כִּי תִּהְיֶה לְמַעְלָה מֵהֶם
וְזֶהוּ: "וְלא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם"
בָּרְגָלִים, שֶׁאָז נִתְגַּלִּין פְּנֵי ה', בְּחִינַת פָּנִים
וּבָזֶה שֶׁכָּל אֶחָד מֵבִיא עוֹלַת רְאִיָּה
מִיגִיעָתוֹ שֶׁמִּתְיַגֵּעַ כָּל הַשָּׁנָה
עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן וְנִתְעַלֶּה כָּל לַחְמוֹ וּפַרְנָסָתוֹ
בִּבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים.
וְזֶהוּ שֶׁהֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה .
"פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִיחוֹתִי לָךְ"
כִּי משֶׁה בִּקֵּשׁ כַּפָּרָה
וְהֵשִׁיב לוֹ: "פָּנַי יֵלֵכוּ"
שֶׁיְּתַקְּנוּ בְּחִינַת רַגְלִין
בִּבְחִינַת פָּנִים, אֲזַי יִתְכַּפֵּר לָהֶם
'כִּי שֻׁלְחָן דּוֹמֶה לְמִזְבֵּחַ שֶׁמְּכַפֵּר'
פָּתַח בְּ"מִזְבֵּחַ" וְסִיֵּם "זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'"
" לִפְנֵי" דַּיְקָא
שֶׁיִּהְיֶה דַּיְקָא בִּבְחִינַת פָּנִים, וַאֲזַי מְכַפֵּר
וְלֶעָתִיד יִתְקַיֵּם: "וְלא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ ראוֹת אֶת מוֹרֶיךָ"
שֶׁאֲזַי יִתְגַּלֶּה בְּחִינַת פָּנִים
כִּי עַכְשָׁו פְּנֵי ה' מֻסְתָּר בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע
בְּהַנְהָגַת הַמַּזָּלוֹת
בִּבְחִינַת: "וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיוּ לֶאֱכל"
וְעַכְשָׁו מַרְאֵה הַחַמָּה עֲמֻקָּה מִן צִלָּם
וְזֶה בְּחִינַת: "צִלְצַל כְּנָפָיִם"
שֶׁהַכְּנָפַיִם וְהַהַסְתָּרָה שֶׁהַנְהָגָתוֹ מֻכְנָף וּמֻסְתָּר בָּהֶם
וְזֶהוּ הַצֵּל שֶׁמַּסְתִּיר אוֹר הַחַמָּה
וְאֵין זֶה אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁאוֹר הַחַמָּה
אֵין מֵאִיר בִּשְׁלֵמוּת
וְאֵין זֶה אֶלָּא מַרְאֵה הַחַמָּה
מַרְאֶה דַּיְקָא
אֲבָל לֶעָתִיד שֶׁאָז יִתְקַיֵּם: "וְזָרְחָה לָכֶם שָׁמֶשׁ"
שֶׁהַחַמָּה בְּתָקְפָּהּ יִתְגַּלֶּה
בִּבְחִינַת 'עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ'
אֲזַי יִתְקַיֵּם: "וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ"
הַיְנוּ שֶׁלּא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ מַה שֶּׁשָּׁאֲלוּ סָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא
אִית לָן בֵּירָא בְּדַבְרָא, עַיְלֵהּ לֵהּ לְמָתָא
זֶה בְּחִינַת בַּר וּמָזוֹן
שֶׁהוּא בַּחוּץ וְלַאֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה
בִּבְחִינַת: "וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם" וְכוּ'
עַיְלֵהּ לֵהּ לְמָתָא
לַפָּנִים, שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים כַּנַּ"ל
אַיְתָא פָּארֵי וְשָׁדֵי לְהוּ
וְאָמַר לוֹן, אַפְשִׁילוּ לִי חַבְלֵי
פָּארֵי זֶה שַׁבָּת אֱמוּנָה
כפרוש רש"י: "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ וַה' הֶאֱמִירְךָ"
לְשׁוֹן פְּאֵרִי וָשֶׁבַח
שֶׁאָנוּ מְפָאֲרִין אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
וְאָנוּ מַאֲמִינִים בּוֹ, וְאוֹמְרִים: "ה' אֶחָד"
וְשָׁדֵי לְהוּ זֶה בְּחִינַת בְּרִית, בְּחִינַת שַׁדַּי כַּנַּ"ל
[עיין לעיל סי' י"א אות ג']
וְחַבְלֵי זֶה בְּחִינַת אַהֲבַת חֶסֶד
שֶׁמִּתְגַּלִּים בְּפֻמָּא דְּאַמָּה כַּנַּ"ל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבתוֹת הָאַהֲבָה"
הַיְנוּ עַל יְדֵי שַׁבָּת וּבְרִית, נִתְגַּלֶּה אַהֲבָה כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי הָאַהֲבָה
בָּאִים לִבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים כַּנַּ"ל
[עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
זאת הַתּוֹרָה נֶאֶמְרָה עַל פָּסוּק.
"וַיַּסֵּב אֱלהִים" אֵין הֲסִבָּה אֶלָּא סְעֻדָּה, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ
הַיְנוּ בְּחִינַת פַּרְנָסָה, בְּחִינַת בַּר וּמָזוֹן
שֶׁהוּא בְּחִינַת 'בֵּירָא', כַּמְבאָר לְעֵיל
וּגְמַר בֵּאוּר הַפָּסוּק עַל פִּי הַתּוֹרָה הַזּאת, לא זָכִינוּ לְקַבֵּל
עִנְיַן מַעֲלַת הַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה וְכוּ' הַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה הַזּאת
שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ תְּחִלָּה בְּבֵאוּר יוֹתֵר
[עִם עוֹד כַּמָּה חִדּוּשִׁים שֶׁלּא נִזְכְּרוּ כָּאן כְּלָל
וְכֵן בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה וּשְׁאָר הַבְּחִינוֹת שֶׁנִּזְכְּרוּ כָּאן
שָׁמַעְתִּי גַּם כֵּן מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ תְּחִלָּה, פִּסְקָא פִּסְקָא
בְּסִגְנוֹן אַחֵר קְצָת
עַל כֵּן אַעְתִּיקֵם הֵנָּה]
זִוּוּגָן וְהִצְטָרְפוּתָן שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת
הוּא עַל יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת
כִּי הַנְּקֻדּוֹת הֵם הַחִיּוּת וְהַתְּנוּעָה שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת
וּבְלִי הַנְּקֻדּוֹת הָאוֹתִיּוֹת הֵם כְּגלֶם
וְאֵין בָּהֶם שׁוּם תְּנוּעָה
וְעַל כֵּן הַנְּקֻדּוֹת הֵם בְּחִינַת נֶפֶשׁ
כִּי כְּמוֹ שֶׁהַנֶּפֶשׁ הוּא חִיּוּת הָאָדָם
וְכָל תְּנוּעָה שֶׁאָדָם מִתְנוֹעֵעַ
הַכּל הוּא עַל יְדֵי הַנֶּפֶשׁ
וּבִלְתִּי הַנֶּפֶשׁ הוּא כְּגלֶם
כֵּן הַנְּקֻדּוֹת, הֵם הַחִיּוּת וְהַנֶּפֶשׁ שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת
וּבְלִי הַנְּקֻדּוֹת הֵם כְּגלֶם
וְאֵין לָהֶם שׁוּם תְּנוּעָה וְחִיּוּת
רַק עַל יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת הֵם מִתְנוֹעֲעִין
וְעַל יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת נִזְדַּוְּגִין וְנִצְטָרְפִין הָאוֹתִיּוֹת
וְעִקַּר הִתְהַוּוּת הַנֶּפֶשׁ
הוּא עַל יְדֵי הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַכִּסּוּפִין שֶׁל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ שֶׁהוּא נִכְסָף וּמִשְׁתּוֹקֵק וּמִתְגַּעְגֵּעַ
לְהַגִּיעַ אֶל מַדְרֵגָה לְמַעְלָה מִמֶּנָּה
עַל יְדֵי הַכִּסּוּפִין אֵלּוּ נַעֲשֶׂה נֶפֶשׁ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי"
הַיְנוּ מַה שֶּׁאֲנִי נִכְסָף וְכָלֶה אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
מִזֶּה בְּעַצְמוֹ נַעֲשֶׂה נַפְשִׁי
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
"וַיִּנָּפַשׁ" 'כֵּיוָן שֶׁשָּׁבַת וַי אָבְדָה נֶפֶשׁ'
הַיְנוּ שֶׁבִּתְחִלַּת הַשַּׁבָּת שֶׁצָּרִיךְ לְקַבֵּל נֶפֶשׁ יְתֵרָה
אָנוּ זוֹכְרִין מֵאֲבֵדַת הַנֶּפֶשׁ בְּחֹל
וְאוֹמְרִים: "וַיִּנָּפַשׁ", וַי אָבְדָה נֶפֶשׁ
וּמַתְחִילִין לְהִתְגַּעְגֵּעַ אַחֲרֶיהָ
וְעַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁאָנוּ מִתְגַּעְגְּעִין אַחַר הַנֶּפֶשׁ
מִזֶּה בְּעַצְמוֹ נִתְהַוֶּה הַנֶּפֶשׁ הַיְתֵרָה
וְזֶה בְּחִינַת: "נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף"
הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַכִּסּוּפִין נַעֲשִׂין הַנְּקֻדּוֹת
שֶׁהֵם בְּחִינַת נֶפֶשׁ
הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי מַה שֶּׁהוּא נִכְסָף וּמִשְׁתּוֹקֵק לְדָבָר
אִם לְטוֹב אוֹ לְרָע, חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי לְפִי הַכִּסּוּפִין נַעֲשׂוּ נְקֻדּוֹת
וְנִצְטַיְּרִין הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבְּתוֹךְ הַדָּבָר שֶׁהוּא נִכְסָף
כִּי כָּל דָּבָר יֵשׁ לוֹ אוֹתִיּוֹת
אַךְ שֶׁהָאוֹתִיּוֹת בְּעַצְמָן הֵם כְּגלֶם
וְאֵין לָהֶם שׁוּם צִיּוּר בְּלִי נְקֻדּוֹת
וּלְפִי הַכִּסּוּפִין וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁל הָאָדָם
כָּךְ נִצְטַיְּרִין הָאוֹתִיּוֹת
עַל יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת נֶפֶשׁ
שֶׁמְּקַבְּלִין עַל יְדֵי הַכִּסּוּפִין
הַיְנוּ אִם הוּא נִכְסָף לְדָבָר טוֹב
נַעֲשֶׂה מֵהַכִּסּוּפִין נֶפֶשׁ קְדוֹשָׁה
וְנַעֲשִׂים נְקֻדּוֹת, בְּחִינַת "נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף"
וַאֲזַי נִצְטַיְּרוּ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהָיוּ כְּגלֶם
וְנַעֲשִׂים כְּלִי לְקַבֵּל טוֹב
וְכֵן לְהֶפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם
אִם נִכְסָף לְרַע, חַס וְשָׁלוֹם
נַעֲשִׂים מֵהַכִּסּוּפִין נְפָשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת נְקֻדּוֹת
וְנִצְטַיְּרוּ הָאוֹתִיּוֹת וְנַעֲשִׂים כְּלִי לְקַבֵּל רַע, חַס וְשָׁלוֹם
כי "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב"
רַק כָּל אֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא מְצַיֵּר
וְעוֹשֶׂה כְּלִי לְקַבֵּל טוֹב אוֹ רַע, חַס וְשָׁלוֹם
עַל יְדֵי הַכִּסּוּפִין וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁלּוֹ
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הַנֶּפֶשׁ בְּחִינַת נְקֻדּוֹת
וְעַל יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת מִתְנוֹעֲעִים הָאוֹתִיּוֹת
וְנִצְטַיְּרוּ לְטוֹב אוֹ לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם
אַךְ כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא הַנֶּפֶשׁ מִכּחַ אֶל הַפּעַל
צָרִיךְ לְדַבֵּר בַּפֶּה הַכִּסּוּפִין וְהִשְׁתּוֹקְקוּת
שֶׁהוּא נִכְסָף וּמִשְׁתּוֹקֵק
כמו שכתוב: "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ"
שֶׁעַל יְדֵי הַדִּבּוּר
יוֹצֵאת הַנֶּפֶשׁ מִכּחַ אֶל הַפּעַל
כִּי עַל יְדֵי הַהִשְׁתּוֹקְקוּת נִתְהַוָּה הַנֶּפֶשׁ בְּכחַ
וְעַל יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁהוּא מְדַבֵּר בְּפִיו הַהִשְׁתּוֹקְקוּת
נִגְמָר הַנֶּפֶשׁ וְיוֹצְאָה מִכּחַ אֶל הַפּעַל
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת תּוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ'
כִּי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הֵם פּוֹעֲלִים
כִּי הֵם הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית'
וְ'אֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה'
כִּי הֵם מַנְהִיגִין אֶת כָּל הָעוֹלָם
אַךְ הָאוֹתִיּוֹת בְּעַצְמָן הֵם כְּגלֶם
וְאֵין לָהֶם שׁוּם תְּנוּעָה וְחִיּוּת
וְאֵין לָהֶם שׁוּם צִיּוּר
וְעַל כֵּן יֵשׁ לְהַתּוֹרָה שְׁנֵי כּחוֹת
'זָכָה נַעֲשֶׂה לוֹ סַם חַיִּים' וְכוּ'
כִּי כָּל אֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא נִכְסָף
כָּךְ הוּא מְצַיֵּר וּמְפָרֵשׁ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה
כִּי בְּהַתּוֹרָה כָּלוּל אֲחִיזַת טוֹב וָרַע
"וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם"
הַיְנוּ כָּל אֶחָד לְפִי הַכִּסּוּפִין שֶׁלּוֹ שֶׁמֵּהֶם נַעֲשִׂים נְפָשׁוֹת
עַל יְדֵי זֶה עוֹשֶׂה נְקֻדּוֹת לְאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה
וְנִצְטַיְּרוּ הָאוֹתִיּוֹת
וְנִתְפָּרְשׁוּ לְטוֹב אוֹ לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם
וּלְפִי מַה שֶּׁנִּצְטַיְּרִין, כָּךְ הֵם פּוֹעֲלִים בָּעוֹלָם
וְעַל כֵּן אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה מְבַקְּשִׁים לְהִצְטַיֵּר מִפִּי צַדִּיק
שֶׁהוּא מְדַבֵּר הַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה שֶׁלּוֹ
שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְקַבְּלִין הָאוֹתִיּוֹת נְקֻדּוֹת וְנִצְטַיְּרִין לְטוֹב
וְזֶהוּ: 'אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת'
כִּי הָרַב צָרִיךְ גַּם כֵּן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁנֵי כּחוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהַתּוֹרָה סַם חַיִּים וְסַם וכוּ'
בְּאפֶן שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לְהַמִּתְקָרֵב אֵלָיו לְקַבֵּל כִּרְצוֹנוֹ
"צַדִּיקִים יֵלְכוּ, וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ"
אִם הוּא מִשְׁתּוֹקֵק לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
יוּכַל לְקַבֵּל מֵהָרַב דֶּרֶךְ יְשָׁרָה לַעֲבד אֶת ה'
וְאִם לָאו וְטִינָא יֵשׁ בְּלִבּוֹ
יוּכַל גַּם כֵּן לִמְצא בְּהָרַב דָּבָר שֶׁיְקַצֵּץ בִּנְטִיעוֹת וְיִכְפּר בַּכּל, חַס וְשָׁלוֹם.
וְזֶה בְּחִינַת: 'אַרְבָּעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס
רַבִּי עֲקִיבָא נִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם
בֶּן עַזַּאי הֵצִיץ וְנִפְגַּע
בֶּן זוֹמָא הֵצִיץ וָמֵת
אַחֵר קִצֵּץ בִּנְטִיעוֹת'
וְאֵלּוּ הָאַרְבַּע בְּחִינוֹת
הֵם בְּחִינוֹת צַדִּיק וְרָשָׁע עוֹבֵד אֱלהִים וְלא עֲבָדוֹ
הָאֲמוּרִים בַּפָּסוּק: "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק" וְכוּ'
וְאֵלּוּ הָאַרְבַּע בְּחִינוֹת הֵם נִמְצָאִים בְּכָל בְּנֵי אָדָם
הָרוֹצִים לִכָּנֵס לַעֲבוֹדַת ה'
וּלְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק וְהָרַב שֶׁבַּדּוֹר
כִּי יֵשׁ מִי שֶׁהוּא נִכְנָס וְנִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק
וְהוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה לַעֲבוֹדַת ה' לְפִי מַדְרֵגָתוֹ וְעֶרְכּוֹ
וְהוּא בְּחִינוֹת צַדִּיק
בְּחִינוֹת רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁנִּכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם
וְיֵשׁ מִי שֶׁהוּא בְּחִינוֹת הֵצִיץ וָמֵת, הֵצִיץ וְנִפְגַּע
הַיְנוּ שֶׁנִּתְלַהֵב לִבּוֹ מְאד
מִגּדֶל הָאוֹר וְהַהִתְלַהֲבוּת שֶׁהֵאִיר בּוֹ הַצַּדִּיק
בְּיֶתֶר שְׂאֵת לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ
וְעַל יְדֵי זֶה יוּכַל לָמוּת
וְזֶה בְּחִינַת הֵצִיץ וָמֵת
בְּחִינוֹת עוֹבֵד אֱלהִים
וְיֵשׁ מִי שֶׁיּוֹצֵא מִדַּעְתּוֹ
מֵחֲמַת שֶׁעוֹלֶה לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ
וְהוּא בְּחִינוֹת הֵצִיץ וְנִפְגַּע
בְּחִינוֹת לא עֲבָדוֹ
אַךְ עַל כָּל פָּנִים
אֲפִילּוּ הֵצִיץ וָמֵת הֵצִיץ וְנִפְגַּע
שְׁנֵיהֶם הֵם בְּחִינוֹת צַדִּיק
וַעֲלֵיהֶם גַּם כֵּן נֶאֱמַר: "צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם"
רַק שֶׁלּא נִכְנְסוּ וְיָצְאוּ בְּשָׁלוֹם כְּמוֹ רַבִּי עֲקִיבָא
וְיֵשׁ מִי שֶׁמִּתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק
וּמְקַצֵּץ בִּנְטִיעוֹת וְכוֹפֵר בַּכּל, חַס וְשָׁלוֹם
וְהוּא נִקְרָא רָשָׁע
וְזֶה בְּחִינוֹת אַחֵר
וְזֶה בְּוַדַּאי 'טִינָא הָיְתָה בְּלִבּוֹ'
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: עַל אַחֵר
וְעַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּמְצָא בְּהַצַּדִּיק אֶת שֶׁלּוֹ
שֶׁיִּמְצָא דָּבָר שֶׁיְּקַצֵּץ בִּנְטִיעוֹת עַל יָדוֹ
וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם"
כִּי הָרַב בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁנֵי הַכּחוֹת אֵלּוּ כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת"
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל אַחֵר
מַאי חֲזָא, חֲזָא מַטַ"ט דְּקָא יְתֵב וְכוּ', אָמַר שְׁמַע מִנַּהּ וְכוּ'
רַבִּי עֲקִיבָא דָּרַשׁ: ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ, אוֹת הוּא בַּצָּבָא שֶׁלּוֹ
וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָרַב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁנֵי בְּחִינוֹת אֵלּוּ
בְּחִינוֹת מַלְאָךְ, הַיְנוּ מַטַ"ט, וּבְחִינוֹת ה' צְבָאוֹת
וְזֶהוּ: דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת
וַאֲזַי אֶפְשָׁר לְהַנִּכְנָס וְנִתְקָרֵב אֵלָיו
לְקַצֵּץ בִּנְטִיעוֹת, עַל יְדֵי בְּחִינוֹת מַלְאָךְ
כְּמוֹ אַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בִּנְטִיעוֹת
עַל יְדֵי שֶׁרָאָה מַטַ"ט שֶׁהוּא מַלְאָךְ, שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְכוּ'
שֶׁעַל יְדֵי זֶה טָעָה וְאָמַר שֶׁהוּא רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל
אוֹ לִכָּנֵס וְלֵיצֵא בְּשָׁלוֹם
עַל יְדֵי בְּחִינוֹת ה' צְבָאוֹת, כְּמוֹ רַבִּי עֲקִיבָא
כִּי כָּל צַדִּיק צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לַמְדָן בַּתּוֹרָה, וְחָסִיד בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים
כִּי אִם אֵינוֹ לַמְדָן
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'וְלא עַם הָאָרֶץ חָסִיד'
וְלַמְדָן בִּלְבַד בְּוַדַּאי אֵינוֹ כְּלוּם
כִּי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת לַמְדָן וְרָשָׁע גָּמוּר
וְלא זָכָה נַעֲשֶׂה לוֹ סַם מָוֶת
עַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לַמְדָן וְחָסִיד
וּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת אֵלּוּ, הֵם בְּחִינוֹת: 'מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת'
כִּי מַה שֶּׁהוּא לַמְדָן בַּתּוֹרָה
הוּא בְּחִינַת מַלְאָךְ שֶׁהוּא מט"ט
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיּאמֶר אֱלהִים יְהִי רָקִיעַ וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לְמָיִם"
דָּא מט"ט
שֶׁהוּא בְּחִינוֹת מִשְׁנָה
הַמַּבְדִּיל וּמַפְרִישׁ בֵּין מַיִּין דָּכַיִן וּבֵין מַיִּין מְסָאֳבִין
בֵּין טָמֵא לְטָהוֹר, אָסוּר וּמֻתָּר וְכוּ'
וְצָרִיךְ לְהִדַּמּוֹת לְקוֹנוֹ
לִהְיוֹת חָסִיד בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים
וְזֶה בְּחִינוֹת ה' צְבָאוֹת
אַךְ מִי שֶׁטּוֹעֶה וְסוֹבֵר שֶׁבְּחִינוֹת לַמְדָן לְבַד הוּא הָעִקָּר
הוּא בְּחִינוֹת: אַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בִּנְטִיעוֹת
עַל יְדֵי שֶׁסָּבַר שֶׁמַּלְאָךְ מט"ט בְּעַצְמוֹ הוּא רְשׁוּת, חַס וְשָׁלוֹם
אַךְ בֶּאֱמֶת מט"ט בְּעַצְמוֹ בְּלִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כְּלוּם
וְאֵין לוֹ שׁוּם רָשׁוּת
כָּךְ הַתּוֹרָה
בְּלא מַעֲשִׂים טוֹבִים אֵינָהּ כְּלוּם
אַדְּרַבָּא לא זָכָה וכוּ'
וּמֵחֲמַת שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת אֵלּוּ שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת לְהַצַּדִּיק
לַמְדָן וְחָסִיד
וְהֵם בְּחִינַת מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת
עַל יְדֵי זֶה נִמְצָא בְּהַצַּדִּיק שְׁנֵי כּחוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהַתּוֹרָה
סַם חַיִּים וְסַם מָוֶת
וְאֶפְשָׁר לְהַמִּתְקָרֵב אֵלָיו
לִמְצא בּוֹ דָּבָר שֶׁיְּקַצֵּץ בִּנְטִיעוֹת
אוֹ לִכָּנֵס וְלָצֵאת בְּשָׁלוֹם
וְזֶהוּ: 'אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת'
הַיְנוּ שֶׁהוּא לַמְדָן בַּתּוֹרָה, וְעוֹבֵד אֶת ה'
וְעַל יְדֵי זֶה הוּא מְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב
אֲזַי 'תּוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ'
שֶׁאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה מְבַקְּשִׁין לְקַבֵּל נְקֻדּוֹת וּלְהִצְטַיֵּר מִפִּיו
הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁפִּיו יְדַבֵּר הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה שֶׁלּוֹ
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִגְמָרִין וְיוֹצְאִין הַנְּפָשׁוֹת
וְנַעֲשִׂין נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת
וְנִצְטַיְּרוּ וְנַעֲשִׂין כְּלִי לְקַבֵּל טוֹב
כִּי עַל יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת, נִזְדַּוְּגוּ וְנִצְטָרְפוּ הָאוֹתִיּוֹת כַּנַּ"ל
וְזֶה שֶׁכָּתוּב:" תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף"
כִּי זָהָב הוּא בְּחִינוֹת זִוּוּג
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה" .
וְזֶהוּ: "תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ"
שֶׁאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה נִזְדַּוְּגִין וְנִצְטָרְפִין עַל יְדֵי נְקֻדּוֹת הַכֶּסֶף
כִּי זִוּוּגָן וְהִצְטָרְפוּתָן שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת הִיא עַל יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת
שֶׁנַּעֲשִׂים מֵהַכִּסּוּפִין וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת
שֶׁעַל יָדָם נִתְהַוִּין הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינוֹת נְקֻדּוֹת
כִּי עַל יְדֵי הַכִּסּוּפִין נַעֲשֶׂה זִוּוּג
כִּי עַל יְדֵי מַה שֶּׁהוּא נִכְסָף אֶל הַדָּבָר
נַעֲשֶׂה נֶפֶשׁ
וְעַל יְדֵי מַה שֶּׁהוּא נִכְסָף לַדָּבָר
חוֹזֵר הַדָּבָר וְכוֹסֵף אֵלָיו
וּמִזֶּה נִתְהַוֶּה גַּם כֵּן נֶפֶשׁ
וְהַנְּפָשׁוֹת מִזְדַּוְּגִין
וְאַחַר כָּךְ בָּאִים לִבְחִינוֹת עִבּוּר וְלֵדָה
וְזֶהוּ עִנְיַן הַכָּתוּב בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ
'תֵּאֲבוּתֵהּ דְּנוּקְבָא עָבֵד נְפַשׁ נוּקְבָא
וְתֵאֲבוּתֵהּ דִּדְכַר עָבֵד נְפַשׁ דְּכַר'
כִּי מַה שֶּׁהוּא נִכְסָף
הוּא בְּחִינוֹת תֵּאֲבוּתֵהּ דְּנוּקְבָא
וְהוּא עָבֵד נְפַשׁ נוּקְבָא
וּמַה שֶּׁהַדָּבָר חוֹזֵר וְנִכְסָף אֵלָיו
הוּא בְּחִינוֹת תֵּאֲבוּתֵהּ דִּדְכַר
וְעָבֵד נְפַשׁ דְּכַר
וְאַחַר כָּךְ בָּאִים לִבְחִינוֹת עִבּוּר וְלֵדָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר שָׁם.
וְזֶה בְּחִינוֹת גִּלְגּוּלֵי הַנְּפָשׁוֹת
כִּי הַדִּבּוּר שֶׁמִּשָּׁם יוֹצְאִים הַנְּפָשׁוֹת
נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי חִתּוּךְ הָאוֹתִיּוֹת בָּאֲוִיר
כִּי הַמּוֹצָאוֹת מַכִּים זֶה בָּזֶה
וְחוֹתְכִים הָאוֹתִיּוֹת בָּאֲוִיר
וְהָאֲוִירִים מַכִּים זֶה בָּזֶה
עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְאזֶן הַשּׁוֹמֵעַ
וְעַל יְדֵי חִתּוּךְ הָאוֹתִיּוֹת בָּאֲוִיר
נַעֲשֶׂה הַדִּבּוּר, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצְאִין הַנְּפָשׁוֹת
כִּי הָאֲוִיר הוּא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר
וּבְלִי אֲוִיר אִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת
וְהוּא בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ
וְהַנְּפָשׁוֹת יוֹצְאִים וּמִתְגַּלְגְּלִים
וּכְלַל הַדָּבָר
שֶׁמְּאד יָקָר הַכִּסּוּפִין וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה
כִּי עַל יָדָם נִתְהַוֶּה נֶפֶשׁ, וְנִגְמָר עַל יְדֵי הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל
וְיוֹצֵא וּמִתְגַּלְגֵּל
וְלִפְעָמִים מִתְגַּלְגֵּל וּבָא הַנֶּפֶשׁ דִּקְדֻשָּׁה לְתוֹךְ הָרָשָׁע
וְנוֹפְלִים לוֹ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה
וְתוּכַל לְהַחֲזִירוֹ לְמוּטָב
וְכֵן לְהֵפֶךְ
כַּמָּה רָעוֹת גּוֹרְמִים הַכִּסּוּפִין לְדָבָר רַע, חַס וְשָׁלוֹם
כִּי הַנֶּפֶשׁ שֶׁנִּתְהַוָּה עַל יְדֵי כִּסּוּפִין רָעִים
מִתְגַּלְגֵּל לִפְעָמִים לְתוֹךְ הַצַּדִּיק
וְתוּכַל לְהַחֲטִיאוֹ, חַס וְשָׁלוֹם
וְזֶה בְּחִינַת: "יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ" וְכוּ'
"הֶבֶל", הוּא בְּחִינַת הֶבֶל פֶּה
שֶׁמִּשָּׁם יוֹצְאִים הַנְּפָשׁוֹת
וְעַל יְדֵי זֶה "יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים"
עַל יְדֵי שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל לְתוֹכָן נֶפֶשׁ מִכִּסּוּפִין רָעִים
וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים
עַל יְדֵי שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל לְתוֹכָן נֶפֶשׁ מִכִּסּוּפִין טוֹבִים
וְלִפְעָמִים הַצַּדִּיק מְתַקֵּן הַנֶּפֶשׁ רָעָה שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל אֵלָיו
וְכֵן הָרָשָׁע מְקַלְקֵל הַנֶּפֶשׁ קְדוֹשָׁה שֶׁמִּתְגַּלגֵּל בְּתוֹכוֹ
אַךְ בַּתְּחִלָּה בְּעֵת שֶׁמַּגִּיעַ הַנֶּפֶשׁ
עַל זֶה אָמַר הַכָּתוּב: "יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁמַּגִּיעַ" וְכוּ'
כִּי בְּוַדַּאי נוֹפְלִים לוֹ הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה
בְּעֵת שֶׁמַּגִּיעַ אֵלָיו נֶפֶשׁ רָעָה מִכִּסּוּפִין רָעִים
אַךְ אַחַר כָּךְ אֶפְשָׁר שֶׁתַּחֲטִיאוֹ
וְאֶפְשָׁר שֶׁהוּא יְתַקֵּן הַנֶּפֶשׁ.
וְכֵן יֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ וְכוּ'
שֶׁנּוֹפְלִים לוֹ בְּוַדַּאי הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה
בְּעֵת שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו נֶפֶשׁ קְדוֹשָׁה מִכִּסּוּפִין קְדוֹשִׁים
אַךְ אַחַר כָּךְ אֶפְשָׁר שֶׁהוּא יְקַלְקֵל הַנֶּפֶשׁ הַקְּדוֹשָׁה
אוֹ שֶׁתַּחֲזִירוֹ לְמוּטָב
וְזֶה סוֹד 'נְפִילַת אַפַּיִם'
שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ בִּבְחִינוֹת הַעֲלָאוֹת מַיִּין נוּקְבִּין וְלַעֲשׂוֹת יִחוּד
כִּי עַל יְדֵי הַכִּסּוּפִין וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת
שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִּין כַּיָּדוּעַ
מִזֶּה בְּעַצְמוֹ נַעֲשֶׂה נֶפֶשׁ וְנִתְעַלֶּה וְנַעֲשֶׂה יִחוּד וְזִוּוּג כַּנַּ"ל.
עַל יְדֵי הַכִּסּוּפִין נַעֲשִׂין הַנְּפָשׁוֹת
שֶׁהֵם בְּחִינוֹת נְקֻדּוֹת
וְנִזְדַּוְּגוּ הַנְּפָשׁוֹת וְכוּ'
וְזֶה בְּחִינוֹת זִוּוּגָן וְהִצְטָרְפוּתָן שֶׁל הַנְּקֻדּוֹת
שֶׁהֵם בְּחִינוֹת זִוּוּגֵי הַנְּפָשׁוֹת
וְעַל יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת נִזְדַּוְּגוּ וְנִצְטָרְפוּ הָאוֹתִיּוֹת
זֶה בְּחִינוֹת זִוּוּגֵי הַגּוּפוֹת.
וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "לא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקב"
עַל דֶּרֶךְ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'מַחֲשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה'
וְזֶהוּ: "לא הִבִּיט אָוֶן"
רָאשֵׁי תֵּבוֹת וַי אָבְדָה נֶפֶשׁ
שֶׁהוּא בְּחִינוֹת הִשְׁתּוֹקְקוּת וּכִסּוּפִין כַּנַּ"ל
הַיְנוּ שֶׁהִשְׁתּוֹקְקוּת וּכִסּוּפִין רָעִים
אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרֵף
וְזֶה: "לא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקב".
וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם"
הַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת רָצוֹן וְדִבּוּר כַּנַּ"ל
כִּי הָרָצוֹן שֶׁהוּא הַכִּסּוּפִין
פּוֹעֵל שֶׁנַּעֲשֶׂה הַנֶּפֶשׁ בְּכחַ
וְעַל יְדֵי הַדִּבּוּר יוֹצֵא הַנֶּפֶשׁ מִכּחַ אֶל הַפּעַל
וְאָז נַעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתוֹ
עַל יְדֵי שֶׁמְּצַיֵּר הָאוֹתִיּוֹת לְטוֹב וְכוּ' וְכַנַּ"ל
וְזֶהוּ: "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה"
כִּי עַל יְדֵי הָרָצוֹן שֶׁהוּא הַכִּסּוּפִין
נַעֲשֶׂה הַנֶּפֶשׁ בְּכחַ
וְאָז נַעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּכחַ
בְּחִינוֹת: "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה"
וְאַחַר כָּךְ, "וְאֶת שַׁוְעָתָם"
שֶׁמְּדַבְּרִים בְּפִיהֶם הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין שֶׁלָּהֶם
עַל יְדֵי זֶה, "יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם"
כִּי עַל יְדֵי הַדִּבּוּר נִגְמָר הַנֶּפֶשׁ וְיוֹצֵא מִכּחַ אֶל הַפּעַל
וַאֲזַי נִצְטַיְּרוּ הָאוֹתִיּוֹת
וְנַעֲשִׂים כְּלִי לְקַבֵּל טוֹב
וְנִתְמַלֵּא בַּקָּשָׁתוֹ בְּפעַל כַּנַּ"ל
כִּי כְּפִי הַנֶּפֶשׁ שֶׁעוֹשָׂה בְּכחַ אוֹ בְּפעַל
כֵּן נַעֲשִׂין נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת
וְכֵן נִצְטַיְּרִין הָאוֹתִיּוֹת
וְכָךְ הֵם פּוֹעֲלִים
וְעוֹשִׂים בַּקָּשָׁתוֹ וּרְצוֹנוֹ כַּנַּ"ל
שַׁיָּךְ לְעֵיל
לְמַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם שֶׁלַּמְדָן בִּלְבַד בְּוַדַּאי אֵינוֹ כְּלוּם וְכוּ'. וּמִי שֶׁטּוֹעֶה וְסוֹבֵר, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁלַּמְדָן לְבַד הוּא הָעִקָּר, הוּא בְּחִינוֹת אַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בִּנְטִיעוֹת. כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת לַמְדָן וְרָשָׁע גָּמוּר וְכוּ' כַּמְבאָר לְעֵיל
וְכֵן אֲפִילּוּ הַצַּדִּיק לִפְעָמִים כְּשֶׁנּוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ
כַּיָּדוּעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמד תָּמִיד בִּקְבִיעוּת עַל מַדְרֵגָה אַחַת
אֲזַי בְּעֵת שֶׁנּוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ
אִם יִרְצֶה לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּמַדְרֵגַת לַמְדָן שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ
הוּא לא טוֹב
רַק צָרִיךְ לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם
מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ עֲדַיִן מֵהָרְשִׁימוּ שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ
עַיֵּן בַּתִּקּוּנִים, אֲמַר לֵהּ: "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ" כְּתִיב אָמַר לֵהּ: בְּהַהוּא יוֹמָא הֵצִיץ וָמֵת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: בְּגִין דָּא כְּתִיב: יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים וְכוּ', עַיֵּן שָׁם וְהָבֵן
שְׁלֵמוּת כָּל הַדְּבָרִים הִיא הָאֱמוּנָה
וּבִלְתִּי הָאֱמוּנָה כָּל הַדְּבָרִים חֲסֵרִים
כמו שאמרו: לְעִנְיַן צְדָקָה
'הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ, וְהַמְפַיְּסוֹ בְּאַחַד עָשָׂר'
וּבֵין בְּנוֹתֵן צְדָקָה וּבֵין בִּמְפַיֵּס הֶעָנִי הַנַּ"ל, חָסֵר א'
כִּי רָאוּי לִהְיוֹת שֶׁבַע וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה
כְּנֶגֶד שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי לֶכֶת, וּכְנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת
כִּי צְדָקָה הוּא בְּחִינוֹת גַּלְגַּלִּים
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
"כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ"
גַּלְגַּל הוּא שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם
וּכְמוֹ שֶׁהַגַּלְגַּל יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי תְּנוּעוֹת
אַחַת תְּנוּעָה הַטִּבְעִית מִמַּעֲרָב לְמִזְרָח
וְאַחַת תְּנוּעָה הַהֶכְרֵחִית מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב
מַה שֶּׁהַגַּלְגַּל הַיּוֹמִי חוֹזֵר וּמִתְגַּלְגֵּל מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב
וּמַכְרִיחַ עִמּוֹ כָּל הַגַּלְגַּלִּים
כֵּן לְעִנְיַן צְדָקָה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.
'יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁבַּעַל הַבַּיִת עוֹשֶׂה עִם הֶעָנִי הֶעָנִי עוֹשֶׂה עִם הַבַּעַל הַבַּיִת'
שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת שְׁנֵי תְּנוּעוֹת
מִמַּעֲרָב לְמִזְרָח וּמִמִּזְרָח לְמַעֲרָב
דְּהַיְנוּ מֵהֶעָנִי לְבַעַל הַבַּיִת וּמִבַּעַל הַבַּיִת לְהֶעָנִי
[וְכַמְבאָר לְעֵיל בִּלְשׁוֹנוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
כִּי כָּל הַשֶּׁפַע וְהַבְּרָכוֹת בָּאִים עַל יְדֵי הַגַּלְגַּלִּים
כִּי עַל יָדָם מַנְהִיג הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם כַּיָּדוּעַ
וְעַל כֵּן הָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ הַבְּרָכוֹת הָאֲמוּרִים אֵצֶל צְדָקָה
שֶׁבַע וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה
כְּנֶגֶד הַגַּלְגַּלִּים
אַךְ בָּזֶה הוֹרוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
שֶׁהַצְּדָקָה חֲסֵרָה וְאֵין לָהּ שְׁלֵמוּת
וַעֲדַיִן חָסֵר אַחַת, הֵן בַּנּוֹתֵן וְהֵן בַּמְפַיֵּס
הַיְנוּ שֶׁחָסֵר הָאֱמוּנָה שֶׁבִּלְעָדֶיהָ הַצְּדָקָה חֲסֵרָה עֲדַיִן
וְעַל יְדֵי הָאֱמוּנָה נִשְׁלָם וּמְאִירָה בְּחִינוֹת הַצְּדָקָה
וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "וְהֶאֱמִין בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לוֹ צְדָקָה"
שֶׁעַל יְדֵי הָאֱמוּנָה נֶחֱשֶׁבֶת הַצְּדָקָה
כִּי בִּלְתִּי הָאֱמוּנָה הִיא חֲסֵרָה.
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, 'שֶׁמֶשׁ בְּשַׁבָּת צְדָקָה לַעֲנִיִּים'
כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינוֹת אֱמוּנָה
כִּי שַׁבָּת הוּא מֵעִיד עַל יִחוּדוֹ וְעַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים
וְעַל יְדֵי אֱמוּנָה
שֶׁהוּא בְּחִינוֹת שַׁבָּת, מְאִירָה הַצְּדָקָה
וְזֶה: "שֶׁמֶשׁ בְּשַׁבָּת צְדָקָה"
שֶׁמֶשׁ לְשׁוֹן אוֹר
הַיְנוּ שֶׁבְּשַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינוֹת אֱמוּנָה
מְאִירָה הַצְּדָקָה כַּנַּ"ל.
וְכֵן הַתּוֹרָה, גַּם כֵּן חֲסֵרָה בְּלִי אֱמוּנָה
וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'בָּא דָּוִד וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַד עָשָׂר, בָּא יְשַׁעְיָה וְהֶעֱמִידָן עַל שֵׁשׁ'
נִמְצָא שֶׁחָסֵר גַּם כֵּן אֶחָד מִן הַמִּנְיָן
מְכֻוָּן מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ אֵצֶל צְדָקָה שֵׁשׁ וְאַחַת עֶשְׂרֵה
כִּי הַתּוֹרָה חֲסֵרָה בְּלִי אֱמוּנָה
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ: 'עַד שֶׁבָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה'
כִּי עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה נִשְׁלָם הַתּוֹרָה.
וְזֶה כַּוָּנַת הַתַּנָּא שֶׁהִתְחִיל בַּמִּשְׁנָה
'יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע כֵּיצַד הֶעָנִי' וְכוּ'
'פָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִים'
שֶׁבִּתְחִלַּת שַׁבָּת הִתְחִיל תֵּכֶף בְּמִצְוַת צְדָקָה
לְרַמֵּז שֶׁבְּשַׁבָּת נִשְׁלָם וּמְאִירָה הַצְּדָקָה כַּנַּ"ל
'שֶׁמֶשׁ בְּשַׁבָּת צְדָקָה לַעֲנִיִּים'
כִּי עַל יְדֵי שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינוֹת אֱמוּנָה
נִשְׁלָם וּמְאִירָה הַצְּדָקָה
וְעַל יְדֵיהֶם נִתְמַלְּאוּ הַבְּרָכוֹת שֶׁהָיוּ חֲסֵרִים
כִּי אֱמוּנָה הוּא מְקוֹר הַבְּרָכוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת"
וכן שבת נאמר בו כי היא "מקור הברכה" .
וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ" וְכוּ'
כִּי יֵשׁ דְּרָכִים רְחָבִים
שֶׁהֵם דֶּרֶךְ הַכְּבוּשָׁה לָרַבִּים
וְכֵן יֵשׁ שְׁבִילִים
וְזֶה הַדֶּרֶךְ וְהַשְּׁבִיל נִמְשָׁךְ לְכָאן, וְזֶה לְכָאן
וּלְכָל דֶּרֶךְ וּשְׁבִיל יֵשׁ כְּנֶגְדּוֹ בַּגַּלְגַּלִּים דֶּרֶךְ וּשְׁבִיל
וְכֵן בֵּין דֶּרֶךְ לְדֶרֶךְ גָּדֵל כָּאן עֲשָׂבִים
כֵּן יֵשׁ גַּם כֵּן נֶגֶד כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב כּוֹכָב שֶׁהוּא כְּנֶגְדּוֹ
שֶׁהָעֵשֶׂב גָּדֵל מִכּחוֹ
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב שֶׁאֵין לוֹ כּוֹכָב' וְכוּ'
וְלִפְעָמִים כְּשֶׁאָדָם יֵשׁ לוֹ עִכּוּב וְצַעַר בַּדֶּרֶךְ
הוּא מֵחֲמַת שֶׁכְּנֶגֶד הַמָּקוֹם הַזֶּה יֵשׁ שָׁם עִכּוּב בְּהַכּוֹכָב
שֶׁאֵינוֹ מֵאִיר בִּשְׁלֵמוּת
וְעַל כֵּן הַתַּקָּנָה לָזֶה לִתֵּן צְדָקָה קדֶם שֶׁיֵּצֵא לַדֶּרֶךְ
כְּמָה שֶׁכָּתוּב: "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ" וְכוּ'
כִּי עַל יְדֵי הַצְּדָקָה יָאִיר הַכּוֹכָב
כִּי עַל יְדֵי צְדָקָה מְאִירִין הַגַּלְגַּלִּים כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתֵן
יְבַטֵּל עִכּוּבוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּהַדֶּרֶךְ
שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵהָעִכּוּב שֶׁיֵּשׁ בְּהַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים כַּנַּ"ל.
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'כּוֹכָב אֶחָד יֵשׁ שֶׁמַּתְעֶה אֶת הַסְּפִינוֹת'
הַיְנוּ כְּשֶׁהַסְּפִינָה מַגִּיעָה תַּחַת אוֹתוֹ כּוֹכָב
אֲזַי הַסְּפִינָה תּוֹעָה בַּדֶּרֶךְ
מֵחֲמַת שֶׁזֶּה הַכּוֹכָב אֵינוֹ מֵאִיר בִּשְׁלֵמוּת.
שֶׁמֶשׁ הוּא בְּחִינוֹת בְּרִית
וְעַל יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית
אֵין לָנוּ מְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ
כִּי אִם מַרְאֵה חַמָּה
ועכו"ם נקראים צל
כמו שכתוב: "הוֹי אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפַיִם, וְהֵם מְכַסִּים אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ"
וְזֶהוּ בְּחִינוֹת 'צִלְצַל כְּנָפָיִם'
מִלְּשׁוֹן "וְלא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ"
וְזֶהוּ בְּחִינוֹת 'מַרְאֵה חַמָּה עֲמֻקָּה מִן הַצֵּל'
כִּי אַף שֶׁיִּשְׂרָאֵל עִקָּר
עַל כָּל זֶה הָעַכּוּ"ם מְכַסִּין עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ כָּל הָעוֹלָם שֶׁלָּהֶם
וּמְכַסִּין הָעוֹלָם בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע
כִּי בֶּאֱמֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנְהִיג הָעוֹלָם
וְהֵם מְכַסִּים הַנְהָגַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
כְּאִלּוּ מִתְנַהֵג, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי הַכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בְּעַצְמָן
אַךְ לֶעָתִיד לָבוֹא יַעֲבִיר אוֹתָם
וְאָז יְקֻיַּם: "סָר צִלָּם"
וַאֲזַי יִתְגַּלֶּה אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ
בִּבְחִינוֹת: "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ"
הַיְנוּ שֶׁיִּתְגַּלֶּה אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ
וְזֶהוּ: "וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ"
הַיְנוּ בְּחִינַת: "וְלא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ"
וְאָז יְקֻיַּם: "עַד אָשִׁית אוֹיְבֶיךָ הֲדם לְרַגְלֶיךָ"
הַיְנוּ שֶׁהֵם יִהְיוּ לְמַטָּה
לא כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מִקּדֶם
מַרְאֵה חַמָּה עֲמֻקָּה
בְּאַבְרָהָם נֶאֱמַר כְּחֹם הַיּוֹם, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ
עַל יְדֵי שֶׁמָּל וְנִתְגַּלָּה הַבְּרִית
הַתְּפִילָּה נִקְרֵאת בְּחִינַת רֶגֶל
[עיין לקמן סי' נ"ה ולעיל סי' ט']
כָּל זֶה הָעִנְיָן שָׁמַעְנוּ תְּחִלָּה בְּלִי בֵּאוּר וְקֶשֶׁר
וּכְבָר מְבאָרִים הַדְּבָרִים הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה אִית לָן בֵּירָא הַנַּ"ל
גַּבְרָא דְּאוֹזִיף, וְרֵיחַיָּא דִּתְבִירָא, לא זָכִינוּ לִשְׁמעַ עֲלֵיהֶם תּוֹרָה
אֲבָל מִכְּלַל דְּבָרָיו שָׁמַעְתִּי, שֶׁרְצוֹנוֹ לְגַלּוֹת תּוֹרוֹת עַל כָּל הַמַּאֲמָרִים הַנֶּאֱמָרִים שָׁם
וְגַם גִּלָּה דַּעְתּוֹ, שֶׁרְצוֹנוֹ הָיָה לְגַלּוֹת תּוֹרָה גַּם עַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַנֶּאֱמַר שָׁם בְּעִנְיַן הַסָּבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף
אֵיךְ הִתְנַהֵג רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה עִמָּם, אֵיךְ בָּא אֲלֵיהֶם וְכוּ', וְאֵיךְ הִתְנַהֵג עִמָּהֶם אַחַר כָּךְ
וְדִבֵּר עִמִּי קְצָת מֵעִנְיָן הַמַּעֲשֶׂה הַזּאת הַנֶּאֱמַר שָׁם בַּגְּמָרָא בְּעִנְיָן זֶה
וְהֵבַנְתִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה עַל כָּל זֶה
אַךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים בָּא הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם וְלא זָכִינוּ לִשְׁמעַ כִּי אִם מַה שֶּׁנִּדְפַּס תְּהִלָּה לְאֵל חַי
הַפַּעַם נוֹדֶה אֶת ה' בְּגִילָה בְּרִנָּה, אֲשֶׁר זָכִינוּ לְסַיֵּם סָבֵּי דְּבֵי אַתּוּנָא, דְּבָרִים הַסְּתוּמִים וַחֲתוּמִים בְּאֶלֶף עִזְקָאִין אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה, וְגַם אִם יאמַר הֶחָכָם לָדַעַת לא יוּכַל לִמְצא נִלְעָג לָשׁוֹן אֵין בִּינָה, נָתִיב לא יְדָעוֹ עַיִט וְלא שְׁזָפַתּוּ עֵינָא, מָה אֲדַבֵּר וְהוּא אָמַר וְעָשָׂה אָזְנַיִם לַתּוֹרָה הַצְּפוּנָה, עַתָּה כַּפֵּינוּ פְּרוּשׁוֹת אֶל ה' בְּבַקָּשָׁה וּתְפִילָּה וּתְחִנָּה ה' יִגְמר בַּעֲדֵינוּ לְהַדְפִּיס יֶתֶר הַמַּאֲמָרִים הַנּוֹרָאִים, אֲשֶׁר גִּלָּה בָּהֶם דַּרְכֵי עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּדְרָכִים נִפְלָאִים, עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָּז עַל כָּל פְּסוּקֵי תַּנַּ"ךְ וְעַל כָּל דִּבְרֵי הַתַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים, גְּלִילֵי זָהָב בְּתַרְשִׁישׁ מְמֻלָּאִים, מִפְּנִינִים יְקָרִים וּמִפָּז מְסֻלָּאִים, בִּזְכוּתָם נִזְכֶּה לִלְמד וּלְלַמֵּד לִשְׁמר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תּוֹרָתְךָ אֲשֶׁר קִבַּלְנוּ מִפִּי אֲדוֹן כָּל הַנְּבִיאִים, וִיקֻיַּם בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ וְעָלוּ בְּהַר צִיּוֹן מוֹשִׁיעִים אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנג - מִּעוּט שֵׁנָה, הוּא מְמַעֵט תַּאֲוַת נִאוּף
...הוא ממעט תאוות ניאוף כי יש אש באדם מתחלת התולדה שמהאש הזה בוערין באדם כל התבערות של כל התאוות וגם כל האכילה ושתיה שנותנין להגוף האש הזה הוא מכלה ושורף הכל ועל ידי מעוט שנה, האש הזה נחלש ואין לו כח לבער אך שמזיק להמח מעוט שנה וכן רבוי שנה כשהאדם מכריח עצמו לישן הרבה גם זה מחליש וממעט האש הנ"ל וגם זה מזיק להמח רק כשאדם ישן במדה כראוי אזי תאוות המשגל בתקפה וכחה כי לא נחלש האש הנ"ל [כל זה שמענו מתוך שיחותיו הקדושים. ותכן כונתו בזה לא באר היטב. אך כפי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צב - תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה
...ושלום לומר עשרה קפיטל תהלים כמבאר בספר הראשון [בסימן רה], עין שם הענין כי עשרה קפיטל תהלים הם כנגד עשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים, שהם: ברכה, אשרי משכיל וכו' כי עשרה מיני נגינה הנ"ל יש להם כח לבטל כח הקלפה והפגם הנ"ל כי הם הפך הקלפה והפגם הנ"ל כמבאר מזה שם בספר הראשון ודע, כי זה הענין של העשרה מיני נגינה הנ"ל, שהם כנגד פגם הנ"ל הוא מרמז בפסוקים אלו. ברכה "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות" וכו' אשרי "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" משכיל "ומה' אשה משכלת"...
חיי מוהר"ן - קסב - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
...- קסב - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד אות קסב אמר שתכף שבא עליו ההוסט תכף שעשה ההוסט הראשון ידע מיד שיסתלק ותכף התחיל לדבר מענין הסתלקותו אף על פי שהשם יתברך בחסדו הגדול הפליא עמנו נסיו הגדולים מאד שחי אחר כך שלש שנים ויותר קצת. אף על פי כן תכף בקיץ תקס"ז שאז בא עליו ההוסט בהיותו בדרך בעת חזירתו מנסיעתו הגדולה שנסע לנאווריטש וזאסלאב וכו' כנ"ל ותכף בבואו לביתו מנסיעתו הנ"ל התחיל לדבר מענין הסתלקותו ואמר אז שיש עליו פחדים גדולים ואמר שהיה...
סיפורי מעשיות - מעשה ז - מעשה מזבוב ועכביש
...שהיו עליו כמה מלחמות כבדות וכבש אותם, ולקח שבויים הרבה [בתוך דבריו שהתחיל לספר זאת המעשה ענה ואמר בזו הלשון תאמרו שאספר לכם הכל ותוכלו להבין] והיה המלך עושה סעדה גדולה, בכל שנה באותו היום שכבש המלחמה והיו שם על הסעדה גדולה כל השרי מלוכה וכל השרים כדרך המלכים והיו עושין שם עניני צחוק, [שקורין קומדיות, הצגות] והיו משחקים וצוחקים מכל האמות, מהישמעאל ומכל האמות והיו עושים ומעקמים בדרך שחוק כדרך הנמוס וההנהגה של כל אמה ומן הסתם מישראל גם כן היו עושין...
מהי מלחמת גוג ומגוג? ומה יקרה כשיבוא המשיח?
...יקרה כשיבוא המשיח? שאלה: שמעתי בשם רבי נחמן מברסלב כי מלחמת גוג ומגוג היא מלחמת אמונה. האומנם כן הוא? אשמח לדעת מהו פישרה של מלחמת גוג ומגוג המפורסמת? אשמח גם לקבל מידע על מה יקרה כשיבוא המשיח? מהי תחיית המתים? ועל כל העניינים האלו. תודה תשובה: אכן כן הבנת נכון. מלחמת גוג ומגוג היא מלחמה של השקר באמונה הקדושה. מלחמת גוג ומגוג תתרחש לפני שיבוא המשיח ולפני הגאולה השלמה. והעניין הוא כדלקמן: המשיח שיבוא יעשה רק דבר אחד, הוא יגרום לאנשים להיות יותר חכמים...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לב - יֵשׁ צַדִּיקִים גְּנוּזִים
...גנוזים יש צדיקים גנוזים, והם יודעים פנים בתורה אך הם צריכים להעלים תורתם וכמו שמספרין מעשה מהבעל שם טוב עם הדרשן וגם אצלו יש לפעמים, שיודע תורה שיש לה פנים, דהינו פנים בתורה והוא צריך להעלימה, ואינו אומרה ולפעמים אינו כותבה כלל ולפעמים כותבה ואחר כך שורפה ובאמת אם היתה נכתבת, היה מזה ספר והיה בא בתוך העולם וגם יש בהם שמות בחינת שמי שנכתב בקדשה אך העולם מקלקלין זאת, וצריכין להעלימה ולשורפה אבל הוא טובה להעולם, מה שנעלם ונשרף תורות וספרים הללו כי גם...
שיחות הר"ן - אות קסא - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...- יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' פעם אחד היה מסכן מאד מאד בליל שבת אחר התענית משבת לשבת כי לא היה מכין לעצמו שום דבר אחר התענית משבת לשבת כדרך העולם שמכינין לעצמן חלב ומשקאות חמין וכיוצא והוא לא הכין לעצמו כלל, וגם שום איש לא ידע מזה ואכל המאכלים שאוכלים שאר בני אדם והיה פעם אחת מסכן מאד כנ"ל והיה רעש גדול ואף על פי כן אחר התענית משבת לשבת ביום ששי היה הולך למרחץ ושם היה המקוה קר מאד מאד והלך לטבל ועמד בתוך המקוה זמן רב מאד מאד בערך שתי שעות רצופים אשר...
שיחות הר"ן - אות לח
..."שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ" כי עכשו נתפשט האפיקורסות שהתרה הרצועה לדבר סרה על כל הצדיקים ועל כל יראי ה' והוא כמו מי שפושט לשונו נגד כל העולם שאינו משגיח על כל העולם ובאמת זה האפיקורסות הוא נגד השם יתברך בעצמו אך שהם בושים לדבר בפיהם על השם יתברך על כן הם מהפכין אפיקורסות שלהם לדבר על העולם וזהו "שתו בשמים פיהם" שבאמת מה שמדברים בפיהם הוא באמת למעלה בשמים כי עקר דבריהם נגד השם יתברך כביכול כנזכר לעיל אך "לשונם תהלך בארץ" שמחמת שבושים לדבר בפיהם...
חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו
...אחר. כלומר שלפעמים צריך דיקא שיהיה לו שלום עם שונאי ה' ועל ידי זה דיקא ירדפהו ממקום אחר והבן אות תכז שמעתי בשמו שאמר שחלם לו דברי צחות והם אלו 'זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן'. הינו שמקשה: זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא הינו מאחר שזונות מפרכסות זו את זו מפני מה תלמידי חכמים לא יכבדו זה את זה. והתרוץ הוא כל שכן הינו בשביל כל שכן בשביל הממון הנקרא כל שכן כי כל שכן עשר וכבוד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: "ארך ימים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלא - צָרִיך לְהִתְיָרֵא וְלִפְחֹד מִן הַכָּבוֹד
...- תורה קלא - צריך להתירא ולפחד מן הכבוד צריך להתירא ולפחד מן הכבוד כי כבוד הוא סכנה גדולה, סכנות נפשות כי הוא דן את כל הדינים, כמו שכתוב: "מלך הכבוד" כי כבוד הוא בחינת מלכות הדן את הכל ואזי הכל חוקרים ושואלין "מי הוא זה מלך הכבוד" אם הוא ראוי לזה "ונקדש בכבודי" 'אל תקרי בכבודי אלא במכבדי' כי על ידי הכבוד יוכל לגרם לו מיתה, חס ושלום ואזי הוא נשקל במאזנים אם, חס ושלום, יפגם בהכבוד כחוט השערה שלא יקבלו כמו שצריך אזי, חס ושלום, כף חובה מכרעת וזה: נקרא...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 1.4238 שניות - עכשיו 25_04_2024 השעה 07:38:34 - wesi2