[לשון החברים] כי תעבר במים אתך אני (ישעיה מ"ג) דהנה התורה סתים וגליא והקדוש ברוך הוא גם כן סתים וגליא דהינו מה שנגלה לנו הוא הלבוש וחיצוניות ומה שנסתר ממנו הוא הפנימיות והנה כל אדם צריך לזרז את עצמו להשיג הפנימיות מה שנסתר ממנו אך איך יוכל להגיע אל הנסתר ממנו בתפילה לשמה שיקשר המחשבה אל הדבור של התפילה, בקשר אמיץ וחזק כי 'הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים' (חלין ס:) ולמה, כי הקדוש ברוך הוא חפץ חסד הוא (מיכה ז') ורוצה תמיד להשפיע השפעות וברכות ואין השפעה יכולה לירד, רק על ידי כלי הנקרא אני שנאמר (במדבר ו) "ואני אברכם" והכלי הנ"ל נעשה על ידי כל אחד מישראל כשמתפלל באפן שמקשר המחשבה להדבור (ישעיה ס) "ועמך כלם צדיקים" וזהו אני אלף, מלשון "אלופינו מסבלים" (תהלים קמ"ד) נון נקרא דבור, כי הדבור הוא מלכות, על דרך מלכות פה (פתח אליהו) ומלכות נקרא נון, כמו שכתוב (תהלים ע"ב) : "ינון שמו" ופרש רש"י: לשון מלכות יוד נעשה, על ידי המחשבה שמקשר להדבור כנ"ל (שמות ט"ו) : "אז ישיר משה", ופרש רש"י: 'יו"ד על שם המחשבה נאמרה' ונגמר הכלי הנקרא אני והשפע יורד ונשלם חפץ השם יתברך כי חפץ חסד הוא ולפיכך השם יתברך מתאוה לתפילתן וידוע הוא, כי מי שמקבל תענוג מאחר נקרא נוקבא, רוצה לומר לגבה ונמצא כשהשם יתברך מקבל תענוג מישראל מתפילתן כביכול נעשה נוקבא לגבי ישראל וזהו שכתוב (במדבר כ"ח) : "אשה ריח ניחוח לה'" כי על ידי ריח הניחוח שמקבל השם יתברך מתפילות של ישראל נעשה בסוד אשה (ירמיה ל"א) אם כן מהפנימיות נעשה חיצוניות [ועין לעיל בהתורה אור הגנוז (סימן ט"ו), שם מבאר גם כן ענין זה] וזהו פרוש הפסוק, כי תעבר במים ותעבר, מלשון התגלות כמה שכתוב (שמות י"ב) : "ועבר ה' לנגף את מצרים", ותרגם אונקלוס: ויתגלי ה' וכו' 'ואין מים אלא תורה' (בבא קמא י"ז) והפרוש הוא, כשתרצה שיתגלה לך הנסתר מהתורה אתך אני, כלומר, תראה שתעשה הכלי שנקראת אני כנ"ל
[לְשׁוֹן הַחֲבֵרִים]
כִּי תַעֲבר בַּמַּיִם אִתְּך אָנִי
דְּהִנֵּה הַתּוֹרָה סְתִים וְגַלְיָא
וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא גַּם כֵּן סְתִים וְגַלְיָא
דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁנִּגְלֶה לָנוּ הוּא הַלְּבוּשׁ וְחִיצוֹנִיּוּת
וּמַה שֶּׁנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ הוּא הַפְּנִימִיּוּת
וְהִנֵּה כָּל אָדָם צָרִיך לְזָרֵז אֶת עַצְמוֹ לְהַשִּׂיג הַפְּנִימִיּוּת
מַה שֶּׁנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ
אַך אֵיך יוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הַנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ
בִּתְפִילָּה לִשְׁמָהּ
שֶׁיְּקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַדִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִילָּה, בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק
כִּי 'הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִילָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים'
וְלָמָּה, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא חָפֵץ חֶסֶד הוּא
וְרוֹצֶה תָּמִיד לְהַשְׁפִּיעַ הַשְׁפָּעוֹת וּבְרָכוֹת
וְאֵין הַשְׁפָּעָה יְכוֹלָה לֵירֵד, רַק עַל יְדֵי כְּלִי הַנִּקְרָא אֲנִי שֶׁנֶּאֱמַר "וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם"
וְהַכְּלִי הַנַּ"ל נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל
כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּאפֶן שֶׁמְּקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה לְהַדִּבּוּר "וְעַמֵּך כֻּלָּם צַדִּיקִים"
וזהו אני
אָלֶף, מִלָּשׁוֹן "אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים"
נּוּן נִקְרָא דִּבּוּר, כִּי הַדִּבּוּר הוּא מַלְכוּת, עַל דֶּרֶך מַלְכוּת פֶּה
וּמַלְכוּת נִקְרָא נוּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יִנּוֹן שְׁמוֹ" וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: לְשׁוֹן מַלְכוּת
יוּד נַעֲשֶׂה, עַל יְדֵי הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁמְּקַשֵּׁר לְהַדִּבּוּר כַּנַּ"ל
"אָז יָשִׁיר משֶׁה", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'יוּ"ד עַל שֵׁם הַמַּחֲשָׁבָה נֶאֶמְרָה'
וְנִגְמָר הַכְּלִי הַנִּקְרָא אֲנִי
וְהַשֶּׁפַע יוֹרֵד
וְנִשְׁלָם חֵפֶץ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא
וּלְפִיכָך הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מִתְאַוֶּה לִתְפִילָּתָן
וְיָדוּעַ הוּא, כִּי מִי שֶׁמְּקַבֵּל תַּעֲנוּג מֵאַחֵר
נִקְרָא נוּקְבָא, רוֹצֶה לוֹמַר לְגַבֵּהּ
וְנִמְצָא כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְקַבֵּל תַּעֲנוּג מִיִּשְׂרָאֵל מִתְּפִילָּתָן
כִּבְיָכוֹל נַעֲשֶׂה נוּקְבָא לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'"
כִּי עַל יְדֵי רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ שֶׁמְּקַבֵּל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מִתְּפִילּוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל
נַעֲשֶׂה בְּסוֹד אִשָּׁה
אִם כֵּן מֵהַפְּנִימִיּוּת נַעֲשֶׂה חִיצוֹנִיּוֹת
[וְעַיֵּן לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה אוֹר הַגָּנוּז, שָׁם מְבאָר גַּם כֵּן עִנְיָן זֶה]
וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק, כִּי תַעֲבר בְּמַיִם
וְתַעֲבר, מִלְּשׁוֹן הִתְגַּלּוּת
כְּמָה שֶׁכָּתוּב: "וְעָבַר ה' לִנְגּף אֶת מִצְרַיִם", וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: וְיִתְגַּלֵּי ה' וְכוּ'
'וְאֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה'
וְהַפֵּרוּשׁ הוּא, כְּשֶׁתִּרְצֶה שֶׁיִּתְגַּלֶּה לְך הַנִּסְתָּר מֵהַתּוֹרָה
אִתְּך אָנִי, כְּלוֹמַר, תִּרְאֶה שֶׁתַּעֲשֶׂה הַכְּלִי שֶׁנִּקְרֵאת אֲנִי כַּנַּ"ל