ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עג - כִּי תַעֲבר בַּמַּיִם אִתְּך אָנִי
[לשון החברים] כי תעבר במים אתך אני (ישעיה מ"ג) דהנה התורה סתים וגליא והקדוש ברוך הוא גם כן סתים וגליא דהינו מה שנגלה לנו הוא הלבוש וחיצוניות ומה שנסתר ממנו הוא הפנימיות והנה כל אדם צריך לזרז את עצמו להשיג הפנימיות מה שנסתר ממנו אך איך יוכל להגיע אל הנסתר ממנו בתפילה לשמה שיקשר המחשבה אל הדבור של התפילה, בקשר אמיץ וחזק כי 'הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים' (חלין ס:) ולמה, כי הקדוש ברוך הוא חפץ חסד הוא (מיכה ז') ורוצה תמיד להשפיע השפעות וברכות ואין השפעה יכולה לירד, רק על ידי כלי הנקרא אני שנאמר (במדבר ו) "ואני אברכם" והכלי הנ"ל נעשה על ידי כל אחד מישראל כשמתפלל באפן שמקשר המחשבה להדבור (ישעיה ס) "ועמך כלם צדיקים" וזהו אני אלף, מלשון "אלופינו מסבלים" (תהלים קמ"ד) נון נקרא דבור, כי הדבור הוא מלכות, על דרך מלכות פה (פתח אליהו) ומלכות נקרא נון, כמו שכתוב (תהלים ע"ב) : "ינון שמו" ופרש רש"י: לשון מלכות יוד נעשה, על ידי המחשבה שמקשר להדבור כנ"ל (שמות ט"ו) : "אז ישיר משה", ופרש רש"י: 'יו"ד על שם המחשבה נאמרה' ונגמר הכלי הנקרא אני והשפע יורד ונשלם חפץ השם יתברך כי חפץ חסד הוא ולפיכך השם יתברך מתאוה לתפילתן וידוע הוא, כי מי שמקבל תענוג מאחר נקרא נוקבא, רוצה לומר לגבה ונמצא כשהשם יתברך מקבל תענוג מישראל מתפילתן כביכול נעשה נוקבא לגבי ישראל וזהו שכתוב (במדבר כ"ח) : "אשה ריח ניחוח לה'" כי על ידי ריח הניחוח שמקבל השם יתברך מתפילות של ישראל נעשה בסוד אשה (ירמיה ל"א) אם כן מהפנימיות נעשה חיצוניות [ועין לעיל בהתורה אור הגנוז (סימן ט"ו), שם מבאר גם כן ענין זה] וזהו פרוש הפסוק, כי תעבר במים ותעבר, מלשון התגלות כמה שכתוב (שמות י"ב) : "ועבר ה' לנגף את מצרים", ותרגם אונקלוס: ויתגלי ה' וכו' 'ואין מים אלא תורה' (בבא קמא י"ז) והפרוש הוא, כשתרצה שיתגלה לך הנסתר מהתורה אתך אני, כלומר, תראה שתעשה הכלי שנקראת אני כנ"ל
[לְשׁוֹן הַחֲבֵרִים]

כִּי תַעֲבר בַּמַּיִם אִתְּך אָנִי

דְּהִנֵּה הַתּוֹרָה סְתִים וְגַלְיָא

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא גַּם כֵּן סְתִים וְגַלְיָא

דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁנִּגְלֶה לָנוּ הוּא הַלְּבוּשׁ וְחִיצוֹנִיּוּת

וּמַה שֶּׁנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ הוּא הַפְּנִימִיּוּת

וְהִנֵּה כָּל אָדָם צָרִיך לְזָרֵז אֶת עַצְמוֹ לְהַשִּׂיג הַפְּנִימִיּוּת

מַה שֶּׁנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ

אַך אֵיך יוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הַנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ

בִּתְפִילָּה לִשְׁמָהּ

שֶׁיְּקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַדִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִילָּה, בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק

כִּי 'הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִילָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים'

וְלָמָּה, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא חָפֵץ חֶסֶד הוּא

וְרוֹצֶה תָּמִיד לְהַשְׁפִּיעַ הַשְׁפָּעוֹת וּבְרָכוֹת

וְאֵין הַשְׁפָּעָה יְכוֹלָה לֵירֵד, רַק עַל יְדֵי כְּלִי הַנִּקְרָא אֲנִי שֶׁנֶּאֱמַר "וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם"

וְהַכְּלִי הַנַּ"ל נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל

כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּאפֶן שֶׁמְּקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה לְהַדִּבּוּר "וְעַמֵּך כֻּלָּם צַדִּיקִים"

וזהו אני

אָלֶף, מִלָּשׁוֹן "אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים"

נּוּן נִקְרָא דִּבּוּר, כִּי הַדִּבּוּר הוּא מַלְכוּת, עַל דֶּרֶך מַלְכוּת פֶּה

וּמַלְכוּת נִקְרָא נוּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יִנּוֹן שְׁמוֹ" וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: לְשׁוֹן מַלְכוּת

יוּד נַעֲשֶׂה, עַל יְדֵי הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁמְּקַשֵּׁר לְהַדִּבּוּר כַּנַּ"ל

"אָז יָשִׁיר משֶׁה", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'יוּ"ד עַל שֵׁם הַמַּחֲשָׁבָה נֶאֶמְרָה'

וְנִגְמָר הַכְּלִי הַנִּקְרָא אֲנִי

וְהַשֶּׁפַע יוֹרֵד

וְנִשְׁלָם חֵפֶץ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא

וּלְפִיכָך הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מִתְאַוֶּה לִתְפִילָּתָן

וְיָדוּעַ הוּא, כִּי מִי שֶׁמְּקַבֵּל תַּעֲנוּג מֵאַחֵר

נִקְרָא נוּקְבָא, רוֹצֶה לוֹמַר לְגַבֵּהּ

וְנִמְצָא כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְקַבֵּל תַּעֲנוּג מִיִּשְׂרָאֵל מִתְּפִילָּתָן

כִּבְיָכוֹל נַעֲשֶׂה נוּקְבָא לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל

וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'"

כִּי עַל יְדֵי רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ שֶׁמְּקַבֵּל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מִתְּפִילּוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל

נַעֲשֶׂה בְּסוֹד אִשָּׁה

אִם כֵּן מֵהַפְּנִימִיּוּת נַעֲשֶׂה חִיצוֹנִיּוֹת

[וְעַיֵּן לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה אוֹר הַגָּנוּז, שָׁם מְבאָר גַּם כֵּן עִנְיָן זֶה]

וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק, כִּי תַעֲבר בְּמַיִם

וְתַעֲבר, מִלְּשׁוֹן הִתְגַּלּוּת

כְּמָה שֶׁכָּתוּב: "וְעָבַר ה' לִנְגּף אֶת מִצְרַיִם", וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: וְיִתְגַּלֵּי ה' וְכוּ'

'וְאֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה'

וְהַפֵּרוּשׁ הוּא, כְּשֶׁתִּרְצֶה שֶׁיִּתְגַּלֶּה לְך הַנִּסְתָּר מֵהַתּוֹרָה

אִתְּך אָנִי, כְּלוֹמַר, תִּרְאֶה שֶׁתַּעֲשֶׂה הַכְּלִי שֶׁנִּקְרֵאת אֲנִי כַּנַּ"ל
חיי מוהר"ן - תי - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...אות תי ופעם אחת בראש השנה דבר רבנו זכרונו לברכה גם כן מזה מגדל האסור ללמד אלו הספרים המפרשים את התורה על פי דרכי המחקרים [כגון ספרי האבן עזרא, ובפרט הפרוש הרע שעליו הנקרא מרגלית רעה, וספרי הרלב"ג שמפרסם לכל מה שכתוב בו כנגד התורה הקדושה, שחיב אדם לקרע כששומע חס ושלום דבור אחד מדברים אלה. וכיוצא בזה שאר ספרים ההולכים בדרך הזה] אשר כל ההקדמות שלהם לקחו מאריסטו היון ימח שמו ונמח זכרו ושאר האפיקורסים המפרסמים שהיו קצתם קדם חכמי התלמוד וקצתם בימיהם אשר כל כונת בעלי המשנה והגמרא הקדושים שאסרו ללמד ספר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קג - כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם שׁוֹמֵעַ עוֹד אֵיזֶה אָדָם, הוּא לא טוֹב
...תורה קג - כל זמן שהאדם שומע עוד איזה אדם, הוא לא טוב בשעת התפילה כל זמן שהאדם שומע עוד אז איזה אדם דהינו ששומע ומרגיש, שעומד עוד אדם אחד בשעת תפילתו הוא לא טוב כי צריך כל אדם בשעת תפילתו שיציר בדעתו, שאין שם אלא אני והשם יתברך לבד ובמאמר אבא שאול וכו' פעם אחת רצתי אחר צבי וכו' [בסימן נה] שם מבאר ביטול גדול יותר בשעת התפילה שמחיב האדם לבטל עצמו כל כך בשעת התפילה עד שלא ירגיש אפילו את עצמו כלל בשעת תפילתו רק את השם יתברך לבדו כי אז, בשעת התפילה, האדם עומד בהיכל המלך וכו' עין שם מה שכתוב שם . "מי הוא...
הפכים בברסלב.
...יש המון הפכים, שעל האדם פשוט להאמין בהם. רציתי לשאול, איך בדיוק אפשר להאמין ב 2 הפכים, כיצד זה מסתדר בשכל האנושי? תשובה: בדבריו של רבי נחמן לא באמת קיימים הפכים, אלא קיימים דברים מאוד עמוקים שרק מחמת השכל הקטן של האדם הם רק נראים כהפכים. העניין הוא כדלקמן: באפשרותו של האדם להאמין גם בשני הפכים, כל זמן שהוא לא מבין את מה שהוא מאמין. מי שבאמת מבין את מה שהוא מאמין בו, והאמונה שלו הופכת לשכל, אצל אדם כזה זה בלתי אפשרי להמשיך לקבל את 2 ההפכים בבת אחת. ואז אחרי שהאדם מגיע למצב שבו הוא חייב להכריע בין...
שיחות הר"ן - אות קפח - גדולות נוראות השגתו
...שפליאה בעיני אם מביאין פדיון לאחד ומספרין לו צערו, כגון: מחולה וכיוצא, כשאינו מרגיש הצער והיסורים כמו החולה בעצמו וכו' והיוצא מדבריו הוא שהוא מרגיש הצער והיסורים כשבאין לפניו שיתפלל על החולה וכיוצא כמו החולה בעצמו ממש וכן נשמע מפיו כמה פעמים ואמר: בתחלה הייתי מבקש מאתו יתברך שאהיה מרגיש צער ויסורים של ישראל כי לפעמים היה אחד בא וספר לי צערו ולא הייתי מרגיש הצער והייתי מתפלל שארגיש צערו של ישראל עכשו כשאחד מספר לי צערו אני מרגיש בעצמי הצער יותר ממנו וממש נוטפין ממני הדמים מגדל הצער שאני מרגיש יות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מ - אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
...תורה מ - אלה מסעי בני ישראל [לשון רבנו, זכרונו לברכה] איתא בעשרה מאמרות: "אלה מסעי בני ישראל בשביל שחטאו באלה אלקיך ישראל בשביל זה יסעו בני ישראל" נמצא כל הנסיעות של אדם, הוא בשביל קלקול האמונה הינו בחינת עבודת אלילים כי אם היה מאמין באמונה שלמה שיכול הקדוש ברוך הוא להזמין לו כל צרכו לא היה נוסע שום נסיעה נמצא כי הנסיעה היא קלקול אמונה, הינו בחינת עבודת אלילים וזה שכתוב בעבודת אלילים: "צא תאמר לו" 'צא', זה בחינת נסיעה וטלטול. גם על ידי טלטול מתקן את הטלטול שגרם כביכול למעלה "והמסכה צרה כהתכנס" גם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מב - וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם
...רנתם [לשון רבנו, זכרונו לברכה] וירא בצר להם בשמעו את רנתם וכו' הנה על ידי נגינה, נמתקין הדינין כמו שכתוב בזוהר הקדוש הקשת היא השכינה ותלת גונין דקשת, הם האבות, והם לבושין דשכינתא וכשהיא מתלבשת בלבושין דנהירין אזי "וראיתיה לזכר ברית עולם", אזי 'וחמת המלך שככה' משל למלך שכעס על בנו וכשהמלך רואה המלכה בלבושין דנהירין אזי מרחם על בנו ואותיות התפילה היא השכינה, כמו שכתוב: "אדני שפתי תפתח" שהדבור הוא שם אדני ונקרא קשת כמו שפרש רש"י: "בחרבי ובקשתי" 'לשון תפילה' וקול הנגינה הם תלת גונין דקשת שיש בקול...
שיחות הר"ן - אות ריב - לענין המחלוקת שעליו
שיחות הר"ן - אות ריב - לענין המחלוקת שעליו פעם אחת אמר הלכה כרב נחמן בדיני הינו לענין המתנגדים שחלקו עליו בודאי הלכה כמותו כי הלכה כרב נחמן בדיני כי דיני הוא לשון מחלקת ששני בני אדם מחלקין לפני הבית דין על איזה דבר [זה שמעתי בשמו] ועין בגטין פרק השולח שאמרו שם שלש פעמים הלכה כרב נחמן והלכא כרב נחמן והלכא כנחמני
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - ע"י צדקה מקררין חמימות תאוות ממון
...מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - ע"י צדקה מקררין חמימות תאוות ממון [הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] [זאת התורה נדפסה בסגנון אחר קצת בסי' י"ג וגם שם הוא לשון רבינו ז"ל כפי מה ששמעתי מפיו הק' בלה"ק שהי' יושב על ספרו הנכתב ואמר לי מלה במלה בלה"ק אפס איזה דברים מעוטים אמר לי בלשון אשכנז ואני כתבתים בלה"ק וזאת התורה שמצאתי עתה היא כתיבת ידו בעצמו ויש ביניהם קצת שינויים וכנ"ל ע"כ העתקתיהו וזהו] איתא בזוהר רוחא נחית לשכך חימום הלב זה בחי' צדקה שהוא רוח נדיבה ע"י מקררין חמימות תאוות ממון וזה בחי' יבצור רוח...
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 1
...1 אחד הנושאים הכי מרכזיים בדברי רבי נחמן מברסלב הוא העניין של שבירת התאוות. כאן נדון במה היא שבירת התאוות באמת ובשלמות? ואיך לשבור את התאוות? אז נתחיל בלהביא ציטוטים שונים מדברי רבי נחמן מברסלב בעניין הזה. * breslev.eip.co.il/?key=2212 - שיחות הר"ו - אות נו יש בני אדם שנדמה עליהם שהם רחוקים מאיזה תאוות גדולות כגון מתאוות ממון וכיוצא בזה דע שאף על פי כן יכול להיות שהוא גרוע יותר מחברו שהוא משקע באותה התאוה דהינו שיש לו איזה תאוה אחרת שהוא משקע בה כל כך עד שאפילו תאוות ממון וכיוצא בזה שהיא תאוה גדולה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכט - דַּע שֶׁיֵּשׁ עֵצִים שֶׁכְּשֶׁעוֹשִין מֵהֶם מִטָּה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכט - דע שיש עצים שכשעושין מהם מטה דע שיש עצים שכשעושין מהם מטה, הם מסגלים להולדת בנים ולגדלם וכן להפך יש שאינם מסגלים וכו' וזה מרמז בפסוק: "שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו" . 'אפילו עצי עריסותינו גלה לנו' כי על ידי עצי המטה על ידי זה סגלת ההולדה כנ"ל
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 16_09_2025 השעה 19:49:55 - wesi2