ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פג - עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא קֶשֶׁת, יָכוֹל לְהוֹצִיא הַחִצִּים
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] על ידי תקון הברית שהוא קשת יכול להוציא החצים שהיא התפילה שהוא חי ברכן דצלותא שהם תלת ווין, בחינת חצים ומקומם בברית, בבחינת (תהלים פ"ט) : "ובריתי נאמנת לו" (שמות י"ז). "ויהי ידיו אמונה" (תהלים קל"ב) : "אצמיח קרן לדוד", בבחינת (חבקוק ג) : "קרנים מידו לו" 'ידו' זה בחינת תפילה ותפילות הם שלשה כי כלליות משיח באבות הינו משיח שהוא הדבור, שבו מתפלל, בחינת משיח אלמים הוא מאש מים, רוח ואז נעשה בן חורין הינו שבא לקדשת שבת, שאסור במלאכה כי שבת זו 'שין בת' 'שין' תלת גונין : אש, רוח, מים (בבא בתרא טז:) : בת היה לו ובכל שמה בחינת (בראשית כ"ד) : "וה' ברך את אברהם בכל" וקדשת שבת זה בחינת תכלית הידיעה ותכלית הידיעה שלא נדע ובשביל זה שבת נקרא תכלית שמים וארץ ותכלית זה בחינת (קהלת ז) : "אמרתי אחכמה, והיא רחקה ממני" הינו זה עקר החכמה שישכיל שרחוק ממנו החכמה ותכלית הזה הוא עקר המקום הינו בחינת מקומו של עולם שזה התכלית הוא המקיף את כל העולם שנברא בחכמה כמו שכתוב (תהלים ק"ד) : "כלם בחכמה עשית" וזהו בחינת (ברכות ו:) : 'הקובע מקום לתפילתו' כי זה עקר המקום בבחינת (שמות ט"ז) : "אל יצא איש ממקמו ביום השביעי" ואז פושט גופו המצרע, שהוא ממשכא דחויא ולובש בגדי שבת הינו גוף קדוש מגן עדן כי המקום גורם, בבחינת (שם ג) : "של נעליך וכו' כי המקום" וכו' (עין תיקון י"ב) ועל שם הגוף הקדוש נקרא שבת בבחינת (שם ד) : "והנה שבה כבשרו" 'שנרפא מצרעתו', ונתלבש בגוף קדוש מגן עדן הנקרא בשר בחינת (בראשית ב) : "בשר מבשרי" ואז נתרומם מזלו, שהיא בשר מבשרו וזוכה לעשר, בבחינת (משלי י) : "ברכת ה' היא תעשיר" ונתחזק יצרו הטוב, הינו "לב בשר" (יחזקאל ל"ו) יצר טוב, "מצא אשה מצא טוב" (משלי י"ח שמות י"ט). "קול השפר הולך וחזק מאד" 'קול השופר' היוצא מגופא שפירא הנ"ל וקול זה בחינת תפילה הנ"ל "הולך וחזק מאד" 'זה ממון' (ברכות נד) שנתחזק מזלו ויצרו הטוב כנ"ל ונתבטל העצבות והליצנות הבאים ממרה שחרה כי העצבות מחמת דחקות ועניות והליצנות היא "שחוק הכסיל" (קהלת ז) בחינת: 'הטחול שוחק' (ברכות סא) הן נתבטלים על ידי המזל של עשירות ועל ידי יצר הטוב, שהוא בחינת (קהלת י) : "לב חכם לימינו" ובימין הזה הוא מקים את הנופלים לאהבות וליראות רעות הוא מקים אותם לאהבות ויראות קדושות בבחינת (תהלים ק"ו) : "כל הנשמה תהלל י"ק" כי ימינו מעביר החשך מעיניהם ואז עיניהם רואות נפלאות בבחינת (תהלים קי"ט) "גל עיני ואביטה נפלאות" ונפלאות האלו הן בבחינת פסח שהוא ימין בחינת (מיכה ז) : "כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות" (מלאכי ב) "תורת אמת היתה בפיהו" ונחשב כאלו ברא את העולם כי שם כתיב (בראשית א) : "יהי מארת" ועבר חשך שכסה פני תהום ואור העינים מעלין גם כל הבקשות ותחנות אשר יתפללו אל הבית המקדש כי שם עולין כל הבקשות (מלכים א' ה') ומשם האור עינים יוצא בבחינת (מלכים א ט) : "והיה עיני ולבי שם" ואור העינין מעוררין הגאלה, התלויה בלב בבחינת (ישעיה ס"ג) "כי יום נקם בלבי", כי עיניו ולבו שם וזה בחינת (בראשית א) "ויקרא לאור יום" אור העינין מעוררין יום נקם שבלב לבטל שאור וחמץ של יצר לב האדם רע, הנשאר לו מנעוריו (בראשית ח) ושאור וחמץ שבלב האדם הוא המסית את האדם, שיהרהר אחר תלמידי חכמים שבדור ולומר זה נאה וזה לא נאה, בבחינת (הושע י) : "חלק לבם" לבם הם עי"ו בי"ת צדיקים שבדור (פסחים ב). 'אור לארבעה עשר', הינו אור שבעינים שיש בהם שני פעמים שבעה גלדי עינא, בהם בודקין את החמץ ואז יכול הלב להתלהב בלמוד התורה בשלהובין דרחימותא ומים רבים שהם אהבות ויראות חיצוניות אי אפשר להם לכבות התלהבות הזאת בבחינת (שיר השירים ח) : "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" והשכינה היא מכסה בכנפיה על דמהון של ישראל באהבה הזאת שלא ישלטו עליהם זרע מרעים שהם בחינת מי המבול וזה: 'העובר עברה ומתביש בה, מוחלין לו' וכו' (ברכות יב) כי "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י) כי על ידי הבושה נשפך דמו ואז השכינה מכסה דמו באהבה כנ"ל בבחינת כסוי דם ועל ידי כסוי הזאת נתכסה כל פשעיו ממילא (ברכות יב) [מתחלת סימן זה עד כאן הוא לשון רבנו, זכרונו לברכה] וכשהקדוש ברוך הוא רוצה לטעם ממצוות עשה של איש ישראלי, שהוא צדיק אזי היא בחינת איבר מן החי, שהוא אסור באכילה וצריך שחיטה להתירה על כן צריך שיבוא עליו בושה שהיא שפיכות דמים בחינת שחיטה, שהיא מטהרת האיבר מן החי ואזי יוכל השם יתברך לטעם מהמצוות עשה שלו בין מצות עשה אחת בין מצוות רבות. כי המצוות נקראים מטעמים כמו שכתוב (בראשית כ"ז) : "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי" 'מפקודין דעשה', כמובא (בתקוני זוהר תקון כא דף נ) וכשנשפך דמו על ידי הבושה כנ"ל אזי צריך לשמר, שלא יינקו ממנו החיצונים הידועים שרוצים לינק מזה הדם הנשפך על כן צריך כסוי שהשכינה מכסה דמהון של ישראל, שנשפך באהבה הזאת בחינת: כאשר אהבתי, כנ"ל ובענין שפיכות דמים של ישראל יש דברים עליונים ונסתרים הרבה בין שפיכות דמים על ידי בושה, בין שאר שפיכות דמים ממש כי יש כמה וכמה נשמות נפולות שאין להם עליה כי אם על ידי שפיכות דמים של ישראל של אדם גדול ולפעמים אין להם עליה כי אם על ידי שפיכות דמים ממש (יומא פו:) 'זדונות נעשין כזכיות' שעל ידי הבושה ושפיכות דמים השכינה מכסה דמהון באהבה הנ"ל וזה בחינת "על כל פשעים תכסה אהבה", כנ"ל ונתהפכין הזדונות לזכיות ונתעלו הנשמות הנפולות, שהן בחינת פשעים כי נתעלין ונתהפכין לזכיות על ידי כסוי דם באהבה הנ"ל (עין בתקון כא)
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא קֶשֶׁת

יָכוֹל לְהוֹצִיא הַחִצִּים

שֶׁהִיא הַתְּפִילָּה

שֶׁהוּא חַי בִּרְכָן דִּצְלוֹתָא שֶׁהֵם תְּלָת וָוִין, בְּחִינַת חִצִּים

וּמְקוֹמָם בַּבְּרִית, בִּבְחִינַת: "וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ" .

"וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה": "אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד", בִּבְחִינַת: "קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ"

'יָדוֹ' זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה

וּתְפִילּוֹת הֵם שְׁלשָׁה

כִּי כְּלָלִיּוּת מָשִׁיחַ בָּאָבוֹת

הַיְנוּ מָשִׁיחַ שֶׁהוּא הַדִּבּוּר, שֶׁבּוֹ מִתְפַּלֵּל, בְּחִינַת מֵשִׂיחַ אִלְּמִים

הוּא מֵאֵשׁ מַיִם, רוּחַ

וְאָז נַעֲשֶׂה בֶּן חוֹרִין

הַיְנוּ שֶׁבָּא לִקְדֻשַּׁת שַׁבָּת, שֶׁאָסוּר בִּמְלָאכָה

כִּי שַׁבָּת זוֹ 'שִׁין בַּת'

'שִׁין' תְּלָת גְּוָנִין: אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם

בַּת הָיָה לוֹ וּבַכּל שְׁמָהּ

בְּחִינַת: "וַה' בֵּרַך אֶת אַבְרָהָם בַּכּל"

וּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת זֶה בְּחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה

וְתַכְלִית הַיְדִיעָה שֶׁלּא נֵדַע

וּבִשְׁבִיל זֶה שַׁבָּת נִקְרָא תַּכְלִית שָׁמַיִם וָאָרֶץ

וְתַכְלִית זֶה בְּחִינַת: "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחֹקָה מִמֶּנִּי"

הַיְנוּ זֶה עִקָּר הַחָכְמָה שֶׁיַּשְׂכִּיל שֶׁרָחוֹק מִמֶּנּוּ הַחָכְמָה

וְתַכְלִית הַזֶּה הוּא עִקָּר הַמָּקוֹם

הַיְנוּ בְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם

שֶׁזֶּה הַתַּכְלִית הוּא הַמַּקִּיף אֶת כָּל הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בְּחָכְמָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ"

וְזֶהוּ בְּחִינַת: 'הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִילָּתוֹ'

כִּי זֶה עִקָּר הַמָּקוֹם

בִּבְחִינַת: "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי"

וְאָז פּוֹשֵׁט גּוּפוֹ הַמְצרָע, שֶׁהוּא מִמָּשְׁכָא דְּחִוְיָא

וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת

הַיְנוּ גּוּף קָדוֹשׁ מִגַּן עֵדֶן

כִּי הַמָּקוֹם גּוֹרֵם, בִּבְחִינַת: "שַׁל נְעָלֶיך וְכוּ' כִּי הַמָּקוֹם" וְכוּ'

וְעַל שֵׁם הַגּוּף הַקָּדוֹשׁ נִקְרָא שַׁבָּת

בִּבְחִינַת: "וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ"

'שֶׁנִּרְפָּא מִצָּרַעְתּוֹ', וְנִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף קָדוֹשׁ מִגַּן עֵדֶן

הַנִּקְרָא בָּשָׂר

בְּחִינַת: "בָּשָׂר מִבְּשָׂרִי"

וְאָז נִתְרוֹמֵם מַזָּלוֹ, שֶׁהִיא בָּשָׂר מִבְּשָׂרוֹ

וְזוֹכֶה לְעשֶׁר, בִּבְחִינַת: "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר"

וְנִתְחַזֵּק יִצְרוֹ הַטּוֹב, הַיְנוּ "לֵב בָּשָׂר"

יֵצֶר טוֹב, "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב" .

"קוֹל הַשּׁפָר הוֹלֵך וְחָזֵק מְאד" 'קוֹל הַשּׁוֹפָר' הַיּוֹצֵא מִגּוּפָא שַׁפִּירָא הַנַּ"ל

וְקוֹל זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה הַנַּ"ל

"הוֹלֵך וְחָזֵק מְאד" 'זֶה מָמוֹן'

שֶׁנִּתְחַזֵּק מַזָּלוֹ וְיִצְרוֹ הַטּוֹב כַּנַּ"ל

וְנִתְבַּטֵּל הָעַצְבוּת וְהַלֵּיצָנוּת הַבָּאִים מִמָּרָה שְׁחֹרָה

כִּי הָעַצְבוּת מֵחֲמַת דַחֲקוּת וַעֲנִיּוּת

וְהַלֵּיצָנוּת הִיא "שְׂחוֹק הַכְּסִיל"

בְּחִינַת: 'הַטְּחוֹל שׂוֹחֵק'

הֵן נִתְבַּטְּלִים עַל יְדֵי הַמַּזָּל שֶׁל עֲשִׁירוּת

וְעַל יְדֵי יֵצֶר הַטּוֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת: "לֵב חָכָם לִימִינוֹ"

וּבַיָּמִין הַזֶּה הוּא מֵקִים אֶת הַנּוֹפְלִים לְאַהֲבוֹת וּלְיִרְאוֹת רָעוֹת

הוּא מֵקִים אוֹתָם לְאַהֲבוֹת וְיִרָאוֹת קְדוֹשׁוֹת

בִּבְחִינַת: "כּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל י"ק"

כִּי יְמִינוֹ מַעֲבִיר הַחֹשֶׁך מֵעֵינֵיהֶם

וְאָז עֵינֵיהֶם רוֹאוֹת נִפְלָאוֹת

בִּבְחִינַת "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת"

וְנִפְלָאוֹת הָאֵלּוּ הֵן בִּבְחִינַת פֶּסַח שֶׁהוּא יָמִין

בְּחִינַת: "כִּימֵי צֵאתְך מִמִּצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת"

"תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ"

וְנֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם

כִּי שָׁם כְּתִיב: "יְהִי מְארת"

וְעָבַר חֹשֶׁך שֶׁכִּסָּה פְּנֵי תְהוֹם

וְאוֹר הָעֵינַיִם מַעֲלִין גַּם כָּל הַבַּקָּשׁוֹת וּתְחִנּוֹת

אֲשֶׁר יִתְפַּלְּלוּ אֶל הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ

כִּי שָׁם עוֹלִין כָּל הַבַּקָּשׁוֹת

וּמִשָּׁם הָאוֹר עֵינַיִם יוֹצֵא

בִּבְחִינַת: "וְהָיָה עֵינַי וְלִבִּי שָׁם"

וְאוֹר הָעֵינִין מְעוֹרְרִין הַגְּאֻלָּה, הַתְּלוּיָה בַּלֵּב

בִּבְחִינַת "כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי", כִּי עֵינָיו וְלִבּוֹ שָׁם

וְזֶה בְּחִינַת "וַיִּקְרָא לָאוֹר יוֹם"

אוֹר הָעֵיְנִין מְעוֹרְרִין יוֹם נָקָם שֶׁבַּלֵּב

לְבַטֵּל שְׂאוֹר וְחָמֵץ

שֶׁל יֵצֶר לֵב הָאָדָם רָע, הַנִּשְׁאָר לוֹ מִנְּעוּרָיו

וּשְׂאוֹר וְחָמֵץ שֶׁבְּלֵב הָאָדָם

הוּא הַמֵּסִית אֶת הָאָדָם, שֶׁיְּהַרְהֵר אַחַר תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבַּדּוֹר

וְלוֹמַר זֶה נָאֶה וְזֶה לא נָאֶה, בִּבְחִינַת: "חָלַק לִבָּם"

לִבָּם הֵם עַיִ"ו בֵּי"ת צַדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר .

'אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר', הַיְנוּ אוֹר שֶׁבָּעֵינַיִם

שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שְׁנֵי פְּעָמִים שִׁבְעָה גִּלְדֵי עֵינָא, בָּהֶם בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ

וְאָז יָכוֹל הַלֵּב לְהִתְלַהֵב בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּשַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא

וּמַיִם רַבִּים שֶׁהֵם אֲהָבוֹת וְיִרְאוֹת חִיצוֹנִיּוֹת

אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְכַבּוֹת הִתְלַהֲבוּת הַזּאת

בִּבְחִינַת: "מַיִם רַבִּים לא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה"

וְהַשְּׁכִינָה הִיא מְכַסָּה בִּכְנָפֶיהָ עַל דָּמְהוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּאַהֲבָה הַזּאת

שֶׁלּא יִשְׁלְטוּ עֲלֵיהֶם זֶרַע מְרֵעִים

שֶׁהֵם בְּחִינַת מֵי הַמַּבּוּל

וְזֶה: 'הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ, מוֹחֲלִין לוֹ' וְכוּ'

כִּי "עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה"

כִּי עַל יְדֵי הַבּוּשָׁה נִשְׁפָּך דָּמוֹ

וְאָז הַשְּׁכִינָה מְכַסָּה דָּמוֹ בְּאַהֲבָה כַּנַּ"ל

בִּבְחִינַת כִּסּוּי דָּם

וְעַל יְדֵי כִּסּוּי הַזּאת נִתְכַּסֶּה כָּל פְּשָׁעָיו מִמֵּילָא

[מִתְּחִלַּת סִימָן זֶה עַד כָּאן הוּא לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא רוֹצֶה לִטְעם מִמִּצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁל אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי, שֶׁהוּא צַדִּיק

אֲזַי הִיא בְּחִינַת אֵיבָר מִן הַחַי, שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה

וְצָרִיך שְׁחִיטָה לְהַתִּירָהּ

עַל כֵּן צָרִיך שֶׁיָּבוֹא עָלָיו בּוּשָׁה שֶׁהִיא שְׁפִיכוּת דָּמִים

בְּחִינַת שְׁחִיטָה, שֶׁהִיא מְטַהֶרֶת הָאֵיבָר מִן הַחַי

וַאֲזַי יוּכַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לִטְעם מֵהַמִּצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁלּוֹ

בֵּין מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת בֵּין מִצְווֹת רַבּוֹת.

כִּי הַמִּצְווֹת נִקְרָאִים מַטְעַמִּים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי" 'מִפִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה', כַּמּוּבָא

וּכְשֶׁנִּשְׁפָּך דָּמוֹ עַל יְדֵי הַבּוּשָׁה כַּנַּ"ל

אֲזַי צָרִיך לִשְׁמר, שֶׁלּא יִינְקוּ מִמֶּנּוּ הַחִיצוֹנִים הַיְדוּעִים

שֶׁרוֹצִים לִינק מִזֶּה הַדָּם הַנִּשְׁפָּך

עַל כֵּן צָרִיך כִּסּוּי

שֶׁהַשְּׁכִינָה מְכַסָּה דַּמְהוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁפָּך בָּאַהֲבָה הַזּאת

בְּחִינַת: כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי, כַּנַּ"ל

וּבְעִנְיַן שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וְנִסְתָּרִים הַרְבֵּה

בֵּין שְׁפִיכוּת דָּמִים עַל יְדֵי בּוּשָׁה, בֵּין שְׁאָר שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ

כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה נְשָׁמוֹת נְפוּלוֹת

שֶׁאֵין לָהֶם עֲלִיָּה כִּי אִם עַל יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל

שֶׁל אָדָם גָּדוֹל

וְלִפְעָמִים אֵין לָהֶם עֲלִיָּה כִּי אִם עַל יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ

'זְדוֹנוֹת נַעֲשִׂין כִּזְכֻיּוֹת'

שֶׁעַל יְדֵי הַבּוּשָׁה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַשְּׁכִינָה מְכַסָּה דָּמְהוֹן בְּאַהֲבָה הַנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת "עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה", כַּנַּ"ל

וְנִתְהַפְּכִין הַזְּדוֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת

וְנִתְעַלּוּ הַנְּשָׁמוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁהֵן בְּחִינַת פְּשָׁעִים

כִּי נִתְעַלִּין וְנִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת עַל יְדֵי כִּסּוּי דָּם בָּאַהֲבָה הַנַּ"ל
שיחות הר"ן - אות יז
...הוכיח את אחד על התמדת הלמוד ואמר לו. מדוע לא תלמד ? מה תפסיד בזה, הלא תקבל עולם הבא על הלמוד ?! ואין צריך לומר כשהתורה מראה אהבה לאחד אז אין רוצה כלל עולם הבא רק שרוצה את התורה בעצמה והלא גם השם יתברך לומד כמו שמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה, סדר היום שיש להקדוש ברוך הוא שלש שעות עוסק בתורה וכו' ובדורות הללו בעוונותינו הרבים נפל למוד התורה מאד ודע שהגדולים שהיו בדורות שלפנינו דהינו הרבנים הגדולים שהיו אז לא היו יודעים שום כונות ואף על פי כן היו יכולים לעשות מופתים רק על ידי למוד התורה הקדושה כי...
שיחות הר"ן - אות רצד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי מפיו הקדוש שבימי אלול שנוהגין ישראל לומר תקונים ותפילות ובקשות אחר התפילה וכו' ומאחרין יותר בבית הכנסת ובבית המדרש אמר שמהנגון של התקונים ומה שהלב כואב וחלש מחמת שמתאחרין בבית המדרש מכל זה נעשין דברים גבוהים וגדולים למעלה
שיחות הר"ן - אות קיז
...סמוך לעיר מעדווידווקע שם היה דר חמיו זכרונו לברכה ושם היה עקר גדולו ושם הולך נהר גדול ועליו גדלים קנה וסוף הרבה למאד מאד היה דרכו בקדש של אדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק וקדוש לברכה שהיה לוקח לפעמים ספינה קטנה ושט עמה בעצמו לתוך הנהר הנ"ל אף על פי שלא היה יכול היטב להנהיג ספינה זאת אף על פי כן היה שט עמה עד אחורי הקנה וסוף עד המקום שלא היו רואין אותו עוד ושם עשה מה שעשה בעבודת השם יתברך בתפילה והתבודדות אשרי לו כי באמת זכה למה שזכה כנראה בחוש בספריו הקדושים מענין הספינה הנ"ל שהלך עם הספינה לתוך הנהר...
חיי מוהר"ן - תל - שלא להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה
...- תל - שלא להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה אות תל אין דרכו ליעץ את האדם ולגזר עליו בדוקא שיעשה דוקא כמו שהוא מצוה רק הוא מיעצו בדרך עצה טובה אם יעשה יעשה ואם לאו לאו. אף על פי שרצונו שיעשה כך אף על פי כן אין דרכו לדחק על שום דבר שיהיה דוקא כך אלא אם יהיה יהיה ואם לאו לאו. ויש לי כמה טעמים על זה. גם אני יודע, שכל טובות עולם הזה אין טובתו שלמה וכל טובה מטובות עולם הזה מכרח שיתגלגל ממנה איזה דבר שאינו טוב. כי אי אפשר שיהיו טובות עולם הזה שלמות לגמרי על כן אינו רוצה לגזר ולדחק את האדם שיעשה דוקא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריח - לִּפְעָמִים כְּשֶׁנִּגְזָר עַל הָאָדָם
...ריח - לפעמים כשנגזר על האדם דע שלפעמים כשנגזר על האדם, חס ושלום, איזה גזרה 'ואף על גב דאיהו לא חזי מזלה חזי' ומחמת זה רוצה להסתיר את עצמו ומזה בא שלפעמים פתאם האדם נוסע לאיזה מקום רחוק זהו כדי להסתיר את עצמו ואף על פי שהוא אינו יודע מזה, עם כל זה הנפש יודעת מזה על כן בא לו רצון לנסע לשם ולפעמים כשבא לשם הוא נתפרסם שם ביותר, ואז יוכל להזיק לו מאד, חס ושלום ומזה היה הסתלקות צדיק גדול מאד שפתאם רצה לנסע לארץ ישראל והוא היה בעצמו יודע מזה שהיה צריך להסתיר את עצמו ונסע על המדינה והיה פרסום גדול, ונסתלק...
שיחות הר"ן - אות רכו - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
שיחות הר"ן - אות רכו - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה פעם אחת שחק ואמר אם היו מניחין לכנס מת אחד בין המחקרים כשיושבין וחוקרין בחכמתם היו מתבטלים כל החכמות שלהם
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מו - מְסִירַת נֶפֶשׁ יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה
...- מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה כגון שנותן ממונו לצדקה והממון הוא הנפש "כי אליו הוא נושא את נפשו" דהינו שמוסר נפשו ביגיעות וסכנות קדם שמרויח הממון ואחר כך נוטל הממון ונותנו בשביל השם יתברך נמצא מוסר נפשו וכן בתפילה איתא במדרש הנעלם, שהיא בחינת, "כי עליך הרגנו כל היום" וכו' הינו מסירת נפש כי צריך יגיעה גדולה ומלחמה גדולה עם המחשבות והבלבולים ותחבולות לנוס ולברח מהם ועל זה נאמר: 'כי עליך הרגנו' וכו', כמובא במדרש הנעלם נמצא שהוא...
ספר המידות - מפורסם
ספר המידות - מפורסם חלק א' א. יש מפרסמים, שעקר הפרסום שלהם נעשה על ידי המחלקת. ב. הנסיון הוא בשביל לגדל ולפרסם את האדם. ג. על ידי המריבה גורמים שהתלמידים הקטנים נתפרסמים קדם זמנם. וזהו בחינת הפלת נפלים, שהולד יוצא לאויר עולם קדם זמנו, ועל ידי זה גורם עניות ולפעמים גורם מיתות חס ושלום.
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה א - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ
...בכסא ליום חגנו תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו א. כי איש הישראלי נברא, שיהיה לו ממשלה על המלאכים וזה התכלית והסוף של ישראל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . 'עתידין צדיקים, שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי השרת' שנאמר: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" שהמלאכים יצטרכו לשאל מישראל, כשירצו לידע מה פעל אל וצריך כל אחד לראות, שיבוא לזה התכלית, שיהיה לו ממשלה על מלאכים אך צריך לשמר עצמו מאד ולראות, שיהיה לו כח לעמד בממשלה זו שלא יקנאו בו מלאכי השרת ויפילו אותו, חס ושלום כי המלאכים מתקנאים מאד באדם כזה, שיש לו...
להיות כמו רבי נחמן מברסלב - מודל לחיקוי
...- מודל לחיקוי אמר רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=545 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעח - דע שעל חליף [סכין שחיטה] טוב "בקנאו את קנאתי" בחינת הצדיק שאינו מקנא שום צדיק לא בעולם הזה ולא בעולם הבא רק אותו לבדו יתברך. וכאן מובא breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חותם בתוך חותם ואם הוא במדרגה שאין צריך להתביש משום אדם יש להתביש מהקדוש ברוך הוא כי הקדוש ברוך הוא מקים כל התורה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. הקדוש ברוך הוא קובר מתים וכו' הקדוש ברוך הוא מבקר חולים וכו'...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0938 שניות - עכשיו 01_10_2026 השעה 03:52:47 - wesi2