ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מט - לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אהֶל בָּהֶם וְהוּא כְּחָתָן יצֵא מֵחֻפָּתוֹ וְכוּ'
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו' (תהלים י"ט). א. כי קדם הבריאה היה אור הקדוש ברוך הוא אין סוף ורצה הקדוש ברוך הוא שיתגלה מלכותו ואין מלך בלא עם והצרך לברא בני אדם, שיקבלו על מלכותו והתגלות מלכותו אי אפשר להשיג אלא על ידי המדות שעל ידי המדות משיגין אלקותו, ויודעין שיש אדון מושל ומנהיג וצמצם את האור אין סוף לצדדין ונשאר חלל פנוי ובתוך החלל הפנוי, ברא העולמות (כמבאר ב"עץ חיים בתחלתו בהיכל א' ענף ג'), והן הן מדותיו והלב הוא הציר של המדות הינו החכמה שבלב כמו שכתוב (שמות ל"א) : "ובלב כל חכם לב" וכו' (תהלים ק"ד) "כלם בחכמה עשית" נמצא שהלב הוא הציר, כמו שכתוב (שם ע"ג) "צור לבבי" ואית יצירה לטב ולביש כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ס"א) : "וייצר" בשני יודין וכו' והם שני יצרין, יצר טוב ויצר הרע הינו מחשבות טובות, הם יצר טוב ומחשבות רעות, הם יצר הרע כי עקר היצרים, הם המחשבות והחכמות שבלב כמו שכתוב (בראשית ו') : "כי יצר מחשבות לבו" וכו' וכשאדם חושב במחשבות רעות הוא מטמטם את החלל של הבריאה ששם התגלות המדות כי הלב הוא צור העולמים, הינו צור המדות כי לפי אור להביות הלב של איש הישראלי אי אפשר להתגלות מהמדות כי אור להביותו, הוא עד אין סוף הינו אין סוף ואין תכלית לתשוקתו וצריך לצמצם ההתלהבות כדי שישאר בלב חלל, כמו שכתוב (תהלים ק"ט) : "ולבי חלל בקרבי" ועל ידי הצמצום של ההתלהבות, יוכל לבוא להתגלות מהמדות הינו לעבד את השם יתברך בהדרגה ובמדה ומחשבות טובות שבלב, הן יצרין טבין שעל ידן נתגלין פעלות ומדות טובות, והינו יצירה לטב וכשחושב מחשבות רעות, הוא מטמטם הלב בבחינת ערלת לב ומקלקל את הבריאה, הינו החכמה שבלב (דברים י') : "ומלתם את ערלת לבבכם" ותרגומו: 'ית טפשות לבכון' 'וטפשות', הוא קלקול הבריאה, שהיא על ידי החכמה נמצא כשאדם חושב מחשבות טובות בלבו איך לעבד את השם יתברך בזה נעשה לבו, בבחינת: "צור לבבי", ובבחינת: "ולבי חלל בקרבי" שבתוך החלל יתגלו פעלותיו ועל ידי פעלותיו ומדותיו הטובים, יתגלה שהוא מקבל על מלכות שמים שלמה וזה פרוש (תהלים פ"ז) : "ושרים כחוללים" וכו' 'ושרים', זה בחינת התגלות מלכות, בחינת 'שרה על העולם כלו' (ברכות י"ג), בחינת (זכריה י"ד) : "והיה ה' למלך וכו' כחוללים כל מעיני בך" הינו לפי החלל שנעשה על ידי מחשבותיו הקדושים, כן התגלות מלכותו. ב. וזה בחינת (דברים י"א) : "ולעבדו בכל לבבכם" 'איזהו עבודה שבלב זה תפילה' (תענית ב) כי תפילה בחינת מלכות דוד, כמו שכתוב (תהלים ק"ט) : "ואני תפילה" ועקר התפילה תלוי בלב, שישים כל לבו עליה (ישעיה כ"ט) "בשפתם כבדוני ולבם רחק ממני" כי תפילה שבלב, היא בחינת התגלות מלכותו בתוך החלל הפנוי, בתוך המדות, בתוך העולמות. ג. וזה בחינת ה"א, כי דל"ת היתה, ואתחזרת ונעשית ה"א (עיין תי' כ"א דף מ"ז) כי דלת הוית, לשון דלה ועניה הינו כשמטמטם לבו בטפשות, 'ואין עני אלא בדעת' (נדרים מ"א) ואז היא בחינת דל"ת וכשמקדש מחשבתו, ולית קדשה פחות מעשרה (מגלה כ"ג:) והיא בחינת יו"ד (תקון י'), שממשיך לתוך הדל"ת ונעשית ה'. ד. וכשמקים התפילה, את בחינת מלכות, בבחינת: "ולעבדו בכל לבבכם" זה בחינת: "היא העולה" (ויקרא ו') : בחינת (שיר השירים ח') : "מי זאת עולה" 'מי עם זאת עולה' (הקדמת הזוהר י' ותקון כ"א ל ל"ח ס"ט) והם שני בתים ביתא עלאה וביתא תתאה, שיש לשניהם עליה כי לא אבוא בעיר עד דבקרבך קדוש. [פרוש כי רבותינו זכרונם לברכה, דרשו (תענית ה') על פסוק זה (הושע י"א) : "בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר" 'נשבע הקדוש ברוך הוא שלא יכנס בירושלים שלמעלה, עד שיבנה ירושלים שלמטה' ואיתא בכתבי האר"י, זכרונו לברכה, שהכונה על פי סוד הוא שבינה אמא עלאה, ביתא עלאה, היא בחינת ירושלים שלמעלה ומלכות, ביתא תתאה, היא בחינת ירושלים שלמטה שאין היחוד שלמעלה, שהוא בחינת עלית ביתא עלאה נשלם עד שנבנה ונשלם בחינת מלכות בשלמות, שהיא בחינת עלית ביתא תתאה וכו' עין שם וזהו מה שכתב רבנו, זכרונו לברכה, מי עם זאת עולה וכו' (פתח אליהו) היא בחינת ביתא עלאה, בחינת מי ומלכות, היא בחינת ביתא תתאה, בחינת זאת ועל ידי בחינות אלו הנ"ל הנאמרים בתורה הזאת על ידי זה יש לשני בתים אלו עליה שהם ביתא עלאה וביתא תתאה שהם בחינת מי עם זאת הינו על ידי שמצמצם אור התלהבות לבו, שלא יתלהב יותר מדי כדי שיוכל לעבד את השם יתברך בהדרגה ובמדה ומקדש את מחשבתו לבלי לחשב שום מחשבות רעות רק לחשב תמיד מחשבות קדושות שהם בחינת יצר טוב, בחינת חכמה שבלב שעל ידי זה מציר המדות טובות וזוכה לעשות פעלות ומעשים טובים ומדות טובות ועל ידי זה נתגלה בחינת מלכות כי נתגלה שהוא מקבל על מלכות שמים שלמה ואז יש עליה לבחינת מלכות, שהיא ביתא תתאה אזי דיקא עולה גם ביתא עלאה, שהיא בחינת בינה לבא כי באמת שניהם אחד, ואחת תלויה בחברתה. ולבאר הענין קצת, צריכין לחזר ולבאר ענין התורה הזאת וכלל התורה היא כי מבאר ב"עץ חיים" בתחלתו שכשהשם יתברך רצה לברא את העולם היה אור הקדוש ברוך הוא אין סוף ולא היה מקום לבריאת העולמות והצרך כביכול לצמצם אור האין סוף לצדדין ונעשה חלל הפנוי ובתוך החלל הפנוי הזה, ברא כל העולמות וכל העולמות נבראו על ידי חכמה, כמו שכתוב: "כלם בחכמה עשית" ועקר תכלית בריאת העולמות היה בשביל המלכות הינו כדי לגלות מלכותו שזה אי אפשר כי אם על ידי העולמות כי אין מלך בלא עם ובשביל זה היה הצמצום של החלל הפנוי כדי שיהיה מקום לבריאת העולמות כדי שיתגלה מלכותו יתברך ורבנו זכרונו לברכה, מבאר כל זה בכל אדם כי כל אחד מישראל הוא חלק אלוק ממעל ועקר האלקות בלב והאלקות שבלב איש הישראלי הוא בחינת אין סוף כי אור להביותו הוא עד אין סוף הינו אין סוף ואין תכלית לתשוקתו ולפי גדל ההתלהבות הלב של איש הישראלי שהוא עד אין סוף לא היה אפשר לו לעשות שום עבודה ולא היה יכול לגלות שום מדה טובה כי מגדל התלהבותו עד אין סוף, אינו יכול לעשות שום דבר שזהו בחינת מה שבתחלת הבריאה לא היה מקום לבריאה מחמת שהיה הכל אין סוף כנ"ל כי בריאת העולמות הן הן המדות כנ"ל ועל כן בהכרח צריך האדם לצמצם אור התלהבות לבו שהוא עד אין סוף כדי שיוכל לעבד את השם בהדרגה ובמדה כי השם יתברך רוצה בעבודתנו שנעבד אותו בעבדות ובמדות טובות שזה אי אפשר כי אם על ידי הצמצום כנ"ל וכשמצמצם את אור להביות לבו אזי נשאר חלל פנוי בלב בחינת: "ולבי חלל בקרבי" [שזהו סוד חלל הפנוי שהיה בתחלת הבריאה] ובתוך זה החלל הפנוי, נתגלין מדותיו הטובות שהם סוד בריאת העולמות, שהיה בתוך חלל הפנוי הנ"ל כי המדות הן הן העולמות כנ"ל הינו כי על ידי הצמצום שמצמצם את אור ההתלהבות שעל ידי זה נעשה בחינת חלל הפנוי, בחינת: "ולבי חלל בקרבי" על ידי זה הוא עובד את השם יתברך בהדרגה ובמדה ועושה מעשים טובים ומדות טובות שכל זה הוא בחינת התגלות המדות, שהן העולמות בתוך חלל הפנוי שבלב ועקר בריאת העולמות היה על ידי חכמה כנ"ל וזה הוא בחינת מה שעקר עבודת השם, לזכות למדות ומעשים טובים הוא על ידי ששומר החכמה שבלב שהוא המחשבה שבלב שצריכין לשמר מאד המחשבה שבלב, שהוא בחינת חכמת לב שזהו עקר היצרין כי מחשבות טובות הם יצר טוב ומחשבות רעות הם יצר הרע הינו כשחושב מחשבות טובות, שזהו בחינת חכמה שבלב אזי על ידי זה זוכה לפעלות ומדות טובות שזהו בחינת התגלות הבריאה, שהיא המדות, בתוך חלל הפנוי על ידי החכמה שבלב, שהוא בחינת מחשבות טובות שבלב כנ"ל אבל כשחושב מחשבות רעות, חס ושלום אזי הוא מקלקל החלל שבלב, שהוא סוד חלל הפנוי ואזי הוא מטמטם החלל שבלב, בבחינת ערלת לב וכנ"ל וזהו בחינת קלקול הבריאה, שהיה על ידי החכמה שבלב כנ"ל וכל עקר העבודה שצריכין לצמצום הנ"ל ולחשב מחשבות טובות, כדי לזכות למעשים טובים ומדות טובות כל זה הוא בשביל לגלות מלכותו יתברך שבשביל זה היה עקר הבריאה כנ"ל כי על ידי שזוכה לפעלות ומדות טובות על ידי כל הנ"ל על ידי זה מקבל עליו על מלכות שמים שלמה שזהו בחינת התגלות מלכותו יתברך שנתגלה על ידי בריאת העולמות שבתוך החלל הפנוי על ידי החכמה וכנ"ל והכלל שבריאת העולמות, ועבודת השם יתברך בפעלות ומדות טובות הם בחינה אחת ממש וכנ"ל ואז כשנתגלה מלכותו יתברך על ידי מעשיו ומדותיו הטובים שנתגלו בתוך החלל שבלבו כנ"ל זהו בחינת עלית שני הבתים הנ"ל מי עם זאת ביתא עלאה וביתא תתאה כנ"ל כי התגלות המלכות, זה בחינת ביתא תתאה ותחלת הצמצום שהוא החלל הפנוי שבלב, זה בחינת ביתא עלאה שעקר כונת הצמצום היה בשביל עבודת השם יתברך כדי לזכות לגלות מלכותו יתברך ועל כן אין נשלם תקון ועלית ביתא עלאה עד שעולה ביתא תתאה דהינו עד שנתגלה מלכותו יתברך שזה עקר תכלית כונת הבריאה ואז כשנתגלה מלכותו יתברך, אז דיקא יש עליה לביתא עלאה כי אז דיקא עולים שניהם יחד, ביתא עלאה וביתא תתאה בבחינת מי זאת עולה, מי עם זאת עולה וכו' כנ"ל כי לא אבוא בעיר עד דבקרבך קדוש שאין הקדוש ברוך הוא נכנס בירושלים שלמעלה, שהיא בינה לבא וכו' כנ"ל עד שיבנה ירושלים שלמטה שהוא בחינת התגלות מלכותו יתברך כנ"ל וכל זה הוא בחינת תפילה, שהיא עבודה שבלב כי תפילה שבלב, היא בחינת התגלות מלכותו, שבתוך חלל הפנוי שבלב כנ"ל והבן מאד, כי הדברים עמקים מאד מאד ורבנו ז"ל קצר כאן ודבר הכל ברמז, כמאן דמחוי במחוג, והדברים נכוחים למבין והעקר לקימם כפשוטן לשמר עצמו מאד ממחשבות רעות כי מחשבות רעות הם עקר היצר הרע בחינת יצירה לביש על כן צריכין לשמר מחשבתו מאד, ולהכריח עצמו תמיד לחשוב מחשבות טובות שהם בחינת יצר טוב ולזכות לעשות על ידי זה מעשים טובים ומדות טובות וכו' ולהתפלל בכונה ולעשות תשובה ובתחלה צריכין לצמצם התלהבות לבו שלא יבער יותר מדי כי צריכין לעבד את השם יתברך בהדרגא ובמדה דיקא ושאר כל הדרכים קדושים וטהורים, ועצות נכונות, שיכולין להוציא מתוך דברי התורה הקדושה הנוראה הזאת ועוד לאלוק מלין בכל זה ויתבאר במקום אחר קצת כי לא יספיקו המון יריעות לבאר דבור אחד מדבוריו הנוראים, ודי בזה כעת:] [ונחזר לענין ראשון]. ובשביל זה, נקרא ניסן אביב, אל"ף עם בי"ת, יו"ד עם בית ה. וזה בחינת השיר שיתער לעתיד והוא שיר פשוט כפול משלש מרבע (תי' כ"א, נ"א ע"ב) והם עשרה מיני נגונא זה בחינת הא שהיא דלת עם יוד זה בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע יוד, זה בחינת עשרה מיני נגונא וזה על ידי התגלות מלכותו, בבחינת שרה על כל העולם ושרה, זה בחינת שיר, בחינת: "ושרים כחוללים" וזה בחינת מלכות דוד, שהוא בחינת נעים זמירות ישראל (שמואל ב כ"ג) וזה פרוש (בבא מציעא נ"ט) : 'אתתך גוצא גחן ולחיש' פרש רש"י 'שמע עצתה' (משלי לא) היא בחינת עצה כשהתפילה, הינו בחינת מלכות, בשפלות ובקטנות (שיר השירים ח') "אחות לנו קטנה", בחינת (בראשית א') : "את המאור הקטן" בבחינת עצתו נופלת (סנהדרין כ"ב עין שם) צריך להקים אותה בבחינת (עמוס ט') : "אקים את סכת דוד" וסכה זו שרה, שסכתה ברוח הקדש (מגלה י"ד) ושרה זה מלכות בבחינת (משלי י"ט) "עצת ה' היא תקום" בבחינת (בראשית א') : "שני המאורות הגדולים" וזה: ולחיש לה, תקבל עצתה וזה עליות התפילה שהיא בלחש (ברכות כד:) שהיא עבודה שבלב ו. וזה בחינת תשובה, כמו שכתוב (שמואל ב כ"ג) : "הוקם על" 'עלה של תשובה' (מועד קטן ט"ז:) ותשובה היא אותיות תשוב ה' שנעשית מדלת ה' ועקר התשובה תלוי בלב, כמו שכתוב (ישעיה ו) "ולבבו יבין ושב" וזה בחינת: מי זאת עולה מי עם זאת עולה עלה של תשובה עליתה של תשובה, עם מי וזהו בחינת (יומא פ"ו) : 'גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד' וזה (שם :) : 'גדולה תשובה שמקרבת הגאלה' כי לעתיד ליום שכלו שבת יתגלה אוריתא דעתיקא סתימאה (עיין זוהר בהעלותך קנ"ב ישעיה נ"ח) : "אז תתענג על ה'" על ה' דיקא, הוא עתיקא סתימאה (זהר ויחי רי"ט עין שם) וזה עקר ענג שבת (דברים ל) : "ושבת עד ה' אלקיך" גדולה תשובה כשמעלה תשובה מבחינת את המאור הקטן מבחינת 'אחות לנו קטנה' (ישעיה ל') "והיה אור הלבנה כאור החמה" שמגעת עד כסא הכבוד הינו שעל ידי זה יגיע וישיג אוריתא דעתיקא סתימאה וזה 'כסא הכבוד', שמכסין אותה (משלי כ"ז) "וכבשים ללבושך" דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לבושך (חגיגה י"ד משלי כ"ה) "כבוד אלהים הסתר דבר" וזה 'כסא הכבוד' שמכסין מפני כבוד אלהים, ואתה תגיע ותשיג אותה וזה בחינת בראשית, בי"ת ראשית הינו שני ראשית והם ראש השנה וניסן שגם ניסן הוא ראש השנה (תקון כ"א מ"ה:) 'והיא נקראת קבלה, כד איהי בין תרין דרועין דמלכא' ו'תרין דרועין', הם תשרי וניסן (עיין תיקון כ"א הנ"ל) והם ימי תשובה, כי בם הוא ימי תשובה (ראש השנה י"א) ואין הגאלה אלא על ידי תשובה, כמו שכתוב (ישעיה נ"ט) : "ובא לציון גואל" וכו' (יומא פ"ו:) ועקר ידיעת הקבלה, הינו ידיעת סודות התורה הוא יהיה לעתיד שאז יתגלה אוריתא דעתיקא בבחינת תענוג שבת, בבחינת: "אז תתענג על ה'" וזה לשון תשרי, לשון שירה (שער הכונות דף פ"ב) כמו שכתוב (ישעיה ל') "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג" כי יתער שיר ונגונא בעלמא בבחינת פ"ה ס"ח בבחינת (תהלים ל') : "למען יזמרך כבוד ולא ידם" 'ולא ידם' דיקא, הינו פה סח (תהלים כ"ד) בחינת שרה על כל העולם, בחינת שיר שלעתיד ז. וזה בחינת ציצית, הינו בחינת תכלת, דאכלי כלא ושצי כלא כי על ידי התגלות מלכות דקדשה, יתבטל מלכות דסטרא אחרא אבל ישראל הדבוקים בה, יקבלו חיותם כמו שכתוב בזוהר (בראשית דף נ"א:) "ואתם הדבקים בה' אלקיכם" שהוא בחינת תכלת דאכלי כלא ושצי כלא אף על פי כן חיים כלכם היום כי עקר החיות בא משם בבחינת: 'דוד מלך ישראל חי וקים' (ראש השנה כ"ה) וזה בחינת כלה, בחינת תכלת, דאכלי כלא ושצי כלא אבל ישראל הדבקים בה חיים וקימים (ירמיה ל') "כי אעשה כלה בכל הגוים" וכו' (עיין זוהר בלק קצ"ט: שמואל ב י"ג) : "ותכל נפש דוד" [שם כתוב ותכל דוד ופרש"י הרי זה מקרא קצר ותכל נפש דוד וכן ת"י וכו':] 'נפש דוד' היא בחינת תכלת, דאכלי כלא ושצי כלא וזה בחינת (ברכות ג:). 'רוח צפון היתה מנשבת בכנור של דוד, והיה מנגן' 'רוח צפון', זה בחינת דינים גבורות, בחינת תכלת (ישעיה כ"ד) : "מכנף הארץ זמרת שמענו" 'מכנף' דיקא, שהוא בחינת תכלת, ושם בחינת נעים זמירות ישראל וזה בחינת ה ד"לת עם יוד דלת, זה בחינת דלת כנפות בחינת מכנף הארץ יוד, זה בחינת עשרה מיני נגונא, בחינת זמרת שמענו וזה פרוש (במדבר כ"ח) "ועשירית האיפה סלת למנחה" וכו' כי עקר כח הכלה, הינו כח בחינת תכלת היא מקבלת בבחינת אמא אוזפת מאנהא לברתה (הקדמת הזוהר דף ב) (זהר ויחי ר"כ:, ויקרא י:, אחרי ס"ה) והיא שרשן, שעל ידה נמתקין וזה (בראשית ו) : "ויתעצב אל לבו" בבחינת דינין מתערין מנה "ויאמר אל לבו לא אוסיף עוד לקלל" (שם ח') בבחינת המתקת הדינים בשרשן וזה פרוש: ועשירית האיפה איפה, אי פה מלכות פה (פתח אליהו) בחינות כבוד אלהים, מלך הכבוד כד איהי סליקית מלאכיא שאלין בגינה אי פה, "איה מקום כבודו" (זהר בראשית כ"ד ובתקון י) ועשירית, זה בחינת יו"ד, בחינת קדשה כנ"ל הינו כשרוצין להמשיך קדשה לתוך מלכות כדי להעלות אותה בבחינת אי פה סלת למנחה בלולה בשמן, צריך לחבר שני בתים להיות אחד ביתא עלאה סלת למנחה זה בחינת דינים, בחינת (ברכות כ"ו:) : 'יצחק תקן תפילת מנחה' סלת, לשון (תהלים קי"ט) "סלית כל שוגים מחקיך" שביתא עלאה ממתיק ומשבר הדינים כנ"ל בבחינת (שם ק"ו) : "מי ימלל גבורות ה'" (עיין זוהר ויחי רמ"ט:) וצריך שיבלל ביתא עלאה עם ביתא תתאה הנקרא שמן בחינת מלכות דוד, כמו שכתוב (שם מ"ה) : "על כן משחך אלהים אלקיך שמן ששון" רביעת ההין, נעשה מדלתין ההין (עיין תיקון כא מז) וזה פרוש: לשמש שם אהל בהם כי הצדיק נקרא שמש כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (קדושין ע"ב:) : 'עד שלא שקעה שמשו של עלי' וכו', "וזרח השמש ובא השמש" וזריחתו של הצדיק, הינו השגתו, אינו אלא על ידי ישראל כמאמר (שמות ל"ב) : "לך רד כי שחת עמך" 'כלום נתתי לך גדלה אלא בשביל ישראל' (ברכות ל"ב) וזהו : "אהל בהם" 'אהל' לשון זריחתו, כמו (איוב כ"ט) : "בהלו נרו" וזהו : "בהם", על ידי ישראל וכשישראל, חס ושלום, נכנסין בחכמות חיצוניות של האמות אזי נופל הצדיק מהשגתו, ונתחפה ונתכסה השגתו אזי והוא כחתן יצא מחפתו הצדיק יוצא מהחפה והמכסה שהיה לו עד עכשו ישיש כגבור לרוץ ארח, כי הצדיקים הם "גברי כח עשי דברו לשמוע בקול דברו" (תהלים ק"ג) (עיין זוהר לך לך דף צ') כי צריך התגברות כדי לרוץ ארח הזה שהיו יכולים לילך בזמן הזה שהיו ישראל נזופים ועכשו רצים במהירות גדול זה הדרך והתגברות הזאת, היא בחינת ציצית, בחינת תכלת כנ"ל, בחינות מקיפים וזה מקצה השמים מוצאו ותקופתו, בחינות מקיפים ועם בחינת תכלת הזאת, מכלים ושצים העכו"ם, בבחינת: "כי אעשה כלה בכל הגוים" ואין נסתר מחמתו מחמתו זה בחינת כלה, כמו שכתוב (תהלים נ"ט) : "כלה בחמה כלה ואינמו" ועל ידי זה זוכים להשגת אוריתא דעתיקא, בבחינת ענג שבת כנ"ל וזה 'תורת ה' תמימה' שהיא תורה דעתיקא, שהיא תמימה עדין, שעדין לא השיגו ממנה כלום 'משיבת נפש' זה בחינת שבת, כי בו שבת וינפש וזה טעם למה שולחת הכלה להחתן טלית כי הצדיק מקבל גבורתו על ידי ישראל, כמו שכתוב: לשמש שם אהל בהם וזה שאומרים עלה על החתנה על שם היא העולה כנ"ל כי השמחה היא בלב כמו שכתוב (תהלים ד') : "נתתה שמחה בלבי" וזמירות שמזמרין על החתנה, זה ה"א, דל"ת עם יו"ד, שיר פשוט וכו' כנ"ל וזה שצועקין שבת שעל ידי זה זוכין לענג שבת, לאוריתא דעתיקא כנ"ל. ומה שנותנין מעות כשקוראין שבת כי באוריתא של עכשו, יש ימין ושמאל "ובשמאלה עשר" (משלי ג) אבל בעתיקא לית שמאל ולית עשר תמן (זהר נשא קכ"ט) ובשביל זה כששומעין ישראל בשורת התורה דעתיקא נותנין את המעות כי אין צריך למעות, כי בעולם הבא לית אכילה ושתיה (ברכות י"ז) וזה פרוש (תהלים סח) : מלכי צבאות ידדון (עיין שבת פח:) הינו הצדיקים שהם מלאכיו גבורי כח שהם מדדין במרוצה ובמהירות כדי לרוץ ארח וזה רקודין ונות בית תחלק שלל וישראל הם מחלקים המעות להורות שאין צריך למעות ואין שם בבחינת עתיקא שמאל בית תחלק שלל ראשי תבות שבת ענין אחר להורות ותרנות גדול בזה שמחלקין מעות להורות שהכלה היא בחינת ה"א שמדל"ת נעשית ה"א שעל ידי זה בא עשירות גדול, בבחינות: 'והריקותי לכם ברכה עד בלי די, עד שיבלו שפתותיכם' וכו' (שבת ל"ב:) שמחלקין המעות מורה שהגיעו לזאת הברכה, עד שהמעות אין חשוב אצלם וזה פרוש: "ועשירית האיפה" 'עשירית', שהוא בבחינת אי פה, הינו שבלו פיהם מלומר די, שיש להם כל כך עשירות וזה מחמת שנעשה מרביעית ההין, מדל"ת ה"א כנ"ל [מסימן ל"ב עד כאן, כל זה הוא לשון רבנו ז"ל לבד באיזהו מקומות שהוספתי שם קצת דברים, כפי מה ששמעתי והבנתי מפיו הקדוש או מפי כתבו כנרשם כל אחד במקומו] [עוד שמעתי דברים השיכים לתורה הזאת וזהו] 'הרוצה שינסך יין על גבי המזבח, ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין' (יומא ע"א) כי עקר האלקות הוא בלב, כמו שכתוב: "צור לבבי" כמו שכתוב (שמואל א ב') : "ואין צור כאלקינו", 'אין ציר כאלקינו' (ברכות י) כי הלב הוא הציר של המדות הינו החכמה שבלב וכו' כנ"ל כי קדם הבריאה היה אור הקדוש ברוך הוא אין סוף וכו', כנ"ל עין שם היטב נמצא כשהלב בבחינת: "ולבי חלל בקרבי", בבחינות צור לבבי כנ"ל הוא בחינות בריאת העולם ולהפך כשהלב אטום, בבחינת ערלת לב הוא מקלקל את הבריאה, כמבאר למעלה עין שם ועל כן הצדיק שלבו פתוח בחכמה, בבחינת: "ולבי חלל בקרבי", בחינות: "צור לבבי" על כן, על ידי זה יוכל לחדש מעשה בראשית, ולעשות נסים ונפלאות בעולם כמו שכתוב: "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית" 'ובטובו', זה הצדיק שנקרא טוב, כמו שכתוב (ישעיה ג') "אמרו צדיק כי טוב" (יומא ל"ח:) כי לב הצדיק הנ"ל, הוא בחינת בריאת העולם כנ"ל וזה פרוש מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סכה מ"ט) : "חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן" אלו השיתין שמנקבין ומחללים עד התהום הינו בחינות: "ולבי חלל בקרבי" כי 'תהום דא לבא' כמובא בזוהר (עיין רע"מ פנחס רכ"ז:) וזה 'חלאים מעשה ידי אמן' מעשי ידי אמנותו של הקדוש ברוך הוא (כך דרשו שם בסכה) הינו שבחינות חלאים, הינו שמחללין עד התהום בחינות: "ולבי חלל בקרבי" כנ"ל זה בחינת בריאת העולם כנ"ל וזה מעשה ידי אמן אמנותו של הקדוש ברוך הוא כי בחינות ולבי חלל וכו', בחינות חלאים שמחללין וכו' כנ"ל הוא ממש מעשה ידי אמנותו של הקדוש ברוך הוא כי זה הוא בחינות בריאת העולם כנ"ל ועל ידי זה יוכל לעשות נסים בעולם כנ"ל וזהו 'שמחללין עד התהום', הינו בחינות נסים (רות א'). "ותהם כל העיר" שעל דבר נסי הכל תמהין וזהו 'הרוצה לנסך יין וכו' ימלא גרונם' וכו' כי 'גרונם', הוא בחינת שיתין שמחללין עד התהום, הם קנה ולבא [ועל ידי היין נפתח חלל הלב בבחינת: ולבי חלל בקרבי, כי (סנהדרין ע') חמרא וריחני פקחין] ועל כן כל הממלא גרונם וכו', כאלו מנסך יין על גבי השיתין שמנקבין ומחללין עד התהום כנ"ל. [כאן חסר קצת דברים, כי לא נכתב בזמנו] שיך לעיל "ישיש כגבור לרוץ ארח" וכו' כי צריך התגברות גדול וכו' לרוץ ארח הזה שהיו יכולים לילך בזמן שהיו ישראל נזופים. ועכשו רצים במהירות גדול זה הדרך וכו' עד כאן לשונו בעת שאמר זאת התורה, שמעתי אז מפיו הקדוש ענין זה בבאור יותר שאמר בפרוש ענין זה, לענין בני אדם הזוכים לעשות תשובה על העבר ואמר שאף על פי שזוכים לתקן מה שעבר אף על פי כן עדין היכן הוא אותו הזמן שהיו רחוקים מהשם יתברך שהיו יכולים לעבד את השם יתברך באותו הזמן ובודאי צריכים לתקן זאת דהינו להשלים ולמלאת את העבודה שהיו יכולים לעבד את השם יתברך בכל אותו העת שהיו נזופים מלפניו יתברך ורחוקים ממנו על כן אחר שזוכין להתעורר לתשובה צריכין זריזות גדול בעבודתו יתברך, ולרוץ מאד מאד כדי שיזכה על ידי זריזות עבודתו לתקן ולהשלים גם חסרון העבודה של הימים שעברו כי עכשו צריך לרוץ במהירות גדול זה הדרך שהיה יכול לילך בזמן שהיה רחוק מהשם יתברך ואמר לאנשיו בזה הלשון : איר דארפט זיך זיער יאגין איר זאלט נאך קענין עפיס חאפין
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אהֶל בָּהֶם וְהוּא כְּחָתָן יצֵא מֵחֻפָּתוֹ וְכוּ' .
א. כִּי קדֶם הַבְּרִיאָה הָיָה אוֹר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אֵין סוֹף
וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ
וְאֵין מֶלֶך בְּלא עַם
וְהֻצְרַך לִבְרא בְּנֵי אָדָם, שֶׁיְּקַבְּלוּ על מַלְכוּתוֹ
וְהִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֶלָּא עַל יְדֵי הַמִּדּוֹת
שֶׁעַל יְדֵי הַמִּדּוֹת מַשִּׂיגִין אֱלקוּתוֹ, וְיוֹדְעִין שֶׁיֵּשׁ אָדוֹן מוֹשֵׁל וּמַנְהִיג
וְצִמְצֵם אֶת הָאוֹר אֵין סוֹף לַצְּדָדִין
וְנִשְׁאַר חָלָל פָּנוּי וּבְתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי, בָּרָא הָעוֹלָמוֹת
וְהֵן הֵן מִדּוֹתָיו
וְהַלֵּב הוּא הַצַּיָּר שֶׁל הַמִּדּוֹת
הַיְנוּ הַחָכְמָה שֶׁבַּלֵּב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב" וְכוּ' "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ"
נִמְצָא שֶׁהַלֵּב הוּא הַצַּיָּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "צוּר לְבָבִי"
וְאִית יְצִירָה לְטָב וּלְבִישׁ
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "וַיִּיצֶר" בִּשְׁנֵי יוּדִין וְכוּ'
וְהֵם שְׁנֵי יְצָרִין, יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר הָרָע
הַיְנוּ מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, הֵם יֵצֶר טוֹב
וּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, הֵם יֵצֶר הָרָע
כִּי עִקַּר הַיְצָרִים, הֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַחָכְמוֹת שֶׁבַּלֵּב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי יֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ" וְכוּ'
וּכְשֶׁאָדָם חוֹשֵׁב בְּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת
הוּא מְטַמְטֵם אֶת הֶחָלָל שֶׁל הַבְּרִיאָה
שֶׁשָּׁם הִתְגַּלּוּת הַמִּדּוֹת
כִּי הַלֵּב הוּא צוּר הָעוֹלָמִים, הַיְנוּ צוּר הַמִּדּוֹת
כִּי לְפִי אוֹר לַהֲבִיּוּת הַלֵּב שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי
אִי אֶפְשָׁר לְהִתְגַּלּוּת מֵהַמִּדּוֹת
כִּי אוֹר לַהֲבִיּוּתוֹ, הוּא עַד אֵין סוֹף
הַיְנוּ אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית לִתְשׁוּקָתוֹ
וְצָרִיך לְצַמְצֵם הַהִתְלַהֲבוּת
כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר בַּלֵּב חָלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי"
וְעַל יְדֵי הַצִּמְצוּם שֶׁל הַהִתְלַהֲבוּת, יוּכַל לָבוֹא לְהִתְגַּלּוּת מֵהַמִּדּוֹת
הַיְנוּ לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה
וּמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת שֶׁבַּלֵּב, הֵן יְצָרִין טָבִין
שֶׁעַל יָדָן נִתְגַּלִּין פְּעֻלּוֹת וּמִדּוֹת טוֹבוֹת, וְהַיְנוּ יְצִירָה לְטָב
וּכְשֶׁחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, הוּא מְטַמְטֵם הַלֵּב
בִּבְחִינַת עָרְלַת לֵב
וּמְקַלְקֵל אֶת הַבְּרִיאָה, הַיְנוּ הַחָכְמָה שֶׁבַּלֵּב
"וּמַלְתֶּם אֶת עָרְלַת לְבַבְכֶם" וְתַרְגּוּמוֹ: 'יָת טִפְּשׁוּת לִבְּכוֹן'
'וְטִפְּשׁוּת', הוּא קִלְקוּל הַבְּרִיאָה, שֶׁהִיא עַל יְדֵי הַחָכְמָה
נִמְצָא כְּשֶׁאָדָם חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת בְּלִבּוֹ אֵיך לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
בָּזֶה נַעֲשֶׂה לִבּוֹ, בִּבְחִינַת: "צוּר לְבָבִי", וּבִבְחִינַת: "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי"
שֶׁבְּתוֹך הֶחָלָל יִתְגַּלּוּ פְּעֻלּוֹתָיו
וְעַל יְדֵי פְּעֻלּוֹתָיו וּמִדּוֹתָיו הַטּוֹבִים, יִתְגַּלֶּה שֶׁהוּא מְקַבֵּל על מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה
וְזֶה פֵּרוּשׁ: "וְשָׁרִים כְּחוֹלְלִים" וְכוּ'
'וְשָׁרִים', זֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת מַלְכוּת, בְּחִינַת 'שָׂרָה עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ', בְּחִינַת: "וְהָיָה ה' לְמֶלֶך וְכוּ' כְּחוֹלְלִים כָּל מַעְיָנַי בָּך"
הַיְנוּ לְפִי הֶחָלָל שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי מַחְשְׁבוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים, כֵּן הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ.
ב. וְזֶה בְּחִינַת: "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם"
'אֵיזֶהוּ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב זֶה תְּפִילָּה'
כִּי תְּפִילָּה בְּחִינַת מַלְכוּת דָּוִד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַאֲנִי תְּפִילָּה"
וְעִקַּר הַתְּפִילָּה תָּלוּי בַּלֵּב, שֶׁיָּשִׂים כָּל לִבּוֹ עָלֶיהָ
"בִּשְׂפָתָם כִּבְּדוּנִי וְלִבָּם רִחַק מִמֶּנִּי"
כִּי תְּפִילָּה שֶׁבַּלֵּב, הִיא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ
בְּתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי, בְּתוֹך הַמִּדּוֹת, בְּתוֹך הָעוֹלָמוֹת.
ג. וְזֶה בְּחִינַת הֵ"א, כִּי דָּלֶ"ת הָיְתָה, וְאִתְחַזְרַת וְנַעֲשֵׂית הֵ"א
כִּי דָּלֶת הֲוַיְת, לְשׁוֹן דַּלָּה וַעֲנִיָּה
הַיְנוּ כְּשֶׁמְּטַמְטֵם לִבּוֹ בְּטִפְּשׁוּת, 'וְאֵין עָנִי אֶלָּא בְּדַעַת'
וְאָז הִיא בְּחִינַת דָלֶ"ת
וּכְשֶׁמְּקַדֵּשׁ מַחֲשַׁבְתּוֹ, וְלֵית קְדֻשָּׁה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה
וְהִיא בְּחִינַת יוּ"ד, שֶׁמַּמְשִׁיך לְתוֹך הַדָּלֶ"ת
וְנַעֲשֵׂית ה'.
ד. וּכְשֶׁמֵּקִים הַתְּפִילָּה, אֶת בְּחִינַת מַלְכוּת, בִּבְחִינַת: "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם"
זֶה בְּחִינַת: "הִיא הָעוֹלָה": בְּחִינַת: "מִי זאת עוֹלָה"
'מִי עִם זאת עוֹלָה'
וְהֵם שְׁנֵי בָּתִּים בֵּיתָא עִלָּאָה וּבֵיתָא תַּתָּאָה, שֶׁיֵּשׁ לִשְׁנֵיהֶם עֲלִיָּה
כִּי לא אָבוֹא בְּעִיר עַד דִּבְקִרְבְּך קָדוֹשׁ.
[פֵּרוּשׁ כִּי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דָּרְשׁוּ עַל פָּסוּק זֶה: "בְּקִרְבְּך קָדוֹשׁ וְלא אָבוֹא בְּעִיר"
'נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא שֶׁלּא יִכְנס בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַעְלָה, עַד שֶׁיִּבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַטָּה'
וְאִיתָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁהַכַּוָּנָה עַל פִּי סוֹד הוּא
שֶׁבִּינָה אִמָּא עִלָּאָה, בֵּיתָא עִלָּאָה, הִיא בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַעְלָה
וּמַלְכוּת, בֵּיתָא תַּתָּאָה, הִיא בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַטָּה
שֶׁאֵין הַיִּחוּד שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲלִיַּת בֵּיתָא עִלָּאָה נִשְׁלָם
עַד שֶׁנִּבְנֶה וְנִשְׁלָם בְּחִינַת מַלְכוּת בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲלִיַּת בֵּיתָא תַּתָּאָה וְכוּ' עַיֵּן שָׁם
וְזֶהוּ מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מִי עִם זאת עוֹלָה וְכוּ'
הִיא בְּחִינַת בֵּיתָא עִלָּאָה, בְּחִינַת מִי
וּמַלְכוּת, הִיא בְּחִינַת בֵּיתָא תַּתָּאָה, בְּחִינַת זאת
וְעַל יְדֵי בְּחִינוֹת אֵלּוּ הַנַּ"ל הַנֶּאֱמָרִים בַּתּוֹרָה הַזּאת
עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לִשְׁנֵי בָּתִּים אֵלּוּ עֲלִיָּה שֶׁהֵם בֵּיתָא עִלָּאָה וּבֵיתָא תַּתָּאָה
שֶׁהֵם בְּחִינַת מִי עִם זאת
הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמְּצַמְצֵם אוֹר הִתְלַהֲבוּת לִבּוֹ, שֶׁלּא יִתְלַהֵב יוֹתֵר מִדַּי
כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה
וּמְקַדֵּשׁ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ לִבְלִי לַחֲשׁב שׁוּם מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת
רַק לַחֲשׁב תָּמִיד מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת
שֶׁהֵם בְּחִינַת יֵצֶר טוֹב, בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁבַּלֵּב
שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְצַיֵּר הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת
וְזוֹכֶה לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וּמִדּוֹת טוֹבוֹת
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה בְּחִינַת מַלְכוּת
כִּי נִתְגַּלֶּה שֶׁהוּא מְקַבֵּל על מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה
וְאָז יֵשׁ עֲלִיָּה לִבְחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהִיא בֵּיתָא תַּתָּאָה
אֲזַי דַּיְקָא עוֹלֶה גַּם בֵּיתָא עִלָּאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת בִּינָה לִבָּא
כִּי בֶּאֱמֶת שְׁנֵיהֶם אֶחָד, וְאַחַת תְּלוּיָה בַּחֲבֶרְתָּה.
וּלְבָאֵר הָעִנְיָן קְצָת, צְרִיכִין לַחֲזר וּלְבָאֵר עִנְיַן הַתּוֹרָה הַזּאת וּכְלַל הַתּוֹרָה הִיא
כִּי מְבאָר בְּ"עֵץ חַיִּים" בִּתְחִלָּתוֹ
שֶׁכְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך רָצָה לִבְרא אֶת הָעוֹלָם הָיָה אוֹר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אֵין סוֹף
וְלא הָיָה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָמוֹת
וְהֻצְרַך כִּבְיָכוֹל לְצַמְצֵם אוֹר הָאֵין סוֹף לִצְדָדִין
וְנַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי
וּבְתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי הַזֶּה, בָּרָא כָּל הָעוֹלָמוֹת
וְכָל הָעוֹלָמוֹת נִבְרְאוּ עַל יְדֵי חָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ"
וְעִקַּר תַּכְלִית בְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת הָיָה בִּשְׁבִיל הַמַּלְכוּת
הַיְנוּ כְּדֵי לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ
שֶׁזֶּה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי הָעוֹלָמוֹת
כִּי אֵין מֶלֶך בְּלא עָם
וּבִשְׁבִיל זֶה הָיָה הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָמוֹת
כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַך
וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מְבָאֵר כָּל זֶה בְּכָל אָדָם
כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא חֵלֶק אֱלוֹקַּ מִמַּעַל
וְעִקַּר הָאֱלקוּת בַּלֵּב
וְהָאֱלקוּת שֶׁבְּלֵב אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא בְּחִינַת אֵין סוֹף
כִּי אוֹר לַהֲבִיּוּתוֹ הוּא עַד אֵין סוֹף
הַיְנוּ אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית לִתְשׁוּקָתוֹ
וּלְפִי גּדֶל הַהִתְלַהֲבוּת הַלֵּב שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁהוּא עַד אֵין סוֹף
לא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת שׁוּם עֲבוֹדָה
וְלא הָיָה יָכוֹל לְגַלּוֹת שׁוּם מִדָּה טוֹבָה
כִּי מִגּדֶל הִתְלַהֲבוּתוֹ עַד אֵין סוֹף, אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁבִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה לא הָיָה מָקוֹם לַבְּרִיאָה
מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הַכּל אֵין סוֹף כַּנַּ"ל
כִּי בְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת הֵן הֵן הַמִּדּוֹת כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ צָרִיך הָאָדָם לְצַמְצֵם אוֹר הִתְלַהֲבוּת לִבּוֹ שֶׁהוּא עַד אֵין סוֹף
כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה
כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך רוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ
שֶׁנַּעֲבד אוֹתוֹ בְּעֻבְדּוֹת וּבְמִדּוֹת טוֹבוֹת
שֶׁזֶּה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי הַצִּמְצוּם כַּנַּ"ל
וּכְשֶׁמְּצַמְּצֵם אֶת אוֹר לַהֲבִיּוּת לִבּוֹ
אֲזַי נִשְׁאָר חָלָל פָּנוּי בַּלֵּב בְּחִינַת: "וְלִבִּי חָלָל בְּקִרְבִּי" [שֶׁזֶּהוּ סוֹד חָלָל הַפָּנוּי שֶׁהָיָה בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה]
וּבְתוֹך זֶה הֶחָלָל הַפָּנוּי, נִתְגַּלִּין מִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת
שֶׁהֵם סוֹד בְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת, שֶׁהָיָה בְּתוֹך חָלָל הַפָּנוּי הַנַּ"ל
כִּי הַמִּדּוֹת הֵן הֵן הָעוֹלָמוֹת כַּנַּ"ל
הַיְנוּ כִּי עַל יְדֵי הַצִּמְצוּם שֶׁמְּצַמְצֵם אֶת אוֹר הַהִתְלַהֲבוּת
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, בְּחִינַת: "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי"
עַל יְדֵי זֶה הוּא עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה
וְעוֹשֶׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים וּמִדּוֹת טוֹבוֹת
שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַמִּדּוֹת, שֶׁהֵן הָעוֹלָמוֹת
בְּתוֹך חָלָל הַפָּנוּי שֶׁבַּלֵּב
וְעִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת הָיָה עַל יְדֵי חָכְמָה כַּנַּ"ל
וְזֶה הוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁעִקַּר עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, לִזְכּוֹת לְמִדּוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים
הוּא עַל יְדֵי שֶׁשּׁוֹמֵר הַחָכְמָה שֶׁבַּלֵּב
שֶׁהוּא הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁבַּלֵּב
שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁמר מְאד הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁבַּלֵּב, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמַת לֵב
שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַיְצָרִין
כִּי מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת הֵם יֵצֶר טוֹב
וּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הֵם יֵצֶר הָרָע
הַיְנוּ כְּשֶׁחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁבַּלֵּב
אֲזַי עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִפְעֻלּוֹת וּמִדּוֹת טוֹבוֹת
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַבְּרִיאָה, שֶׁהִיא הַמִּדּוֹת, בְּתוֹך חָלָל הַפָּנוּי
עַל יְדֵי הַחָכְמָה שֶׁבַּלֵּב, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת שֶׁבַּלֵּב כַּנַּ"ל
אֲבָל כְּשֶׁחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי הוּא מְקַלְקֵל הֶחָלָל שֶׁבַּלֵּב, שׁהוּא סוֹד חָלָל הַפָּנוּי
וַאֲזַי הוּא מְטַמְטֵם הֶחָלָל שֶׁבַּלֵּב, בִּבְחִינַת עָרְלַת לֵב וְכַנַּ"ל
וְזֶהוּ בְּחִינַת קִלְקוּל הַבְּרִיאָה, שֶׁהָיָה עַל יְדֵי הַחָכְמָה שֶׁבַּלֵּב כַּנַּ"ל
וְכָל עִקַּר הָעֲבוֹדָה שֶׁצְּרִיכִין לַצִּמְצוּם הַנַּ"ל
וְלַחֲשׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּמִדּוֹת טוֹבוֹת
כָּל זֶה הוּא בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַך
שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיָה עִקַּר הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי שֶׁזּוֹכֶה לִפְעֻלּוֹת וּמִדּוֹת טוֹבוֹת עַל יְדֵי כָּל הַנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו על מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַך
שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל יְדֵי בְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת שֶׁבְּתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי
עַל יְדֵי הַחָכְמָה וְכַנַּ"ל
וְהַכְּלָל שֶׁבְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת, וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בִּפְעֻלּוֹת וּמִדּוֹת טוֹבוֹת
הֵם בְּחִינָה אַחַת מַמָּשׁ וְכַנַּ"ל
וְאָז כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַך עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו וּמִדּוֹתָיו הַטּוֹבִים שֶׁנִּתְגַּלּוּ בְּתוֹך הֶחָלָל שֶׁבְּלִבּוֹ כַּנַּ"ל
זֶהוּ בְּחִינַת עֲלִיַּת שְׁנֵי הַבָּתִּים הַנַּ"ל
מִי עִם זאת
בֵּיתָא עִלָּאָה וּבֵיתָא תַּתָּאָה כַּנַּ"ל
כִּי הִתְגַּלּוּת הַמַּלְכוּת, זֶה בְּחִינַת בֵּיתָא תַּתָּאָה
וּתְחִלַּת הַצִּמְצוּם שֶׁהוּא הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁבַּלֵּב, זֶה בְּחִינַת בֵּיתָא עִלָּאָה
שֶׁעִקַּר כַּוָּנַת הַצִּמְצוּם הָיָה בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כְּדֵי לִזְכּוֹת לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַך
וְעַל כֵּן אֵין נִשְׁלָם תִּקּוּן וַעֲלִיַּת בֵּיתָא עִלָּאָה
עַד שֶׁעוֹלֶה בֵּיתָא תַּתָּאָה
דְּהַיְנוּ עַד שֶׁנִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַך
שֶׁזֶּה עִקַּר תַּכְלִית כַּוָּנַת הַבְּרִיאָה
וְאָז כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַך, אָז דַּיְקָא יֵשׁ עֲלִיָּה לְבֵיתָא עִלָּאָה
כִּי אָז דַּיְקָא עוֹלִים שְׁנֵיהֶם יַחַד, בֵּיתָא עִלָּאָה וּבֵיתָא תַּתָּאָה
בִּבְחִינַת מִי זאת עוֹלָה, מִי עִם זאת עוֹלָה וְכוּ' כַּנַּ"ל
כִּי לא אָבוֹא בְּעִיר עַד דִּבְקִרְבְּך קָדוֹשׁ
שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא נִכְנָס בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁהִיא בִּינָה לִבָּא וְכוּ' כַּנַּ"ל
עַד שֶׁיִּבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַטָּה
שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל
וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת תְּפִילָּה, שֶׁהִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב
כִּי תְּפִילָּה שֶׁבַּלֵּב, הִיא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ, שֶׁבְּתוֹך חָלָל הַפָּנוּי שֶׁבַּלֵּב כַּנַּ"ל
וְהָבֵן מְאד, כִּי הַדְּבָרִים עֲמֻקִּים מְאד מְאד
וְרַבֵּנוּ זַ"ל קִצֵּר כָּאן וְדִבֵּר הַכּל בְּרֶמֶז, כְּמָאן דְּמַחְוֵי בְּמָחוֹג, וְהַדְּבָרִים נְכוֹחִים לַמֵּבִין
וְהָעִקָּר לְקַיְּמָם כִּפְשׁוּטָן
לִשְׁמר עַצְמוֹ מְאד מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת
כִּי מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הֵם עִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע
בְּחִינַת יְצִירָה לְבִישׁ
עַל כֵּן צְרִיכִין לִשְׁמר מַחֲשַׁבְתּוֹ מְאד, וּלְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ תָּמִיד לַחֲשׁוֹב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת
שֶׁהֵם בְּחִינַת יֵצֶר טוֹב
וְלִזְכּוֹת לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי זֶה מַעֲשִׂים טוֹבִים וּמִדּוֹת טוֹבוֹת וְכוּ'
וּלְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה
וּבַתְּחִלָּה צְרִיכִין לְצַמְצֵם הִתְלַהֲבוּת לִבּוֹ שֶׁלּא יִבְעַר יוֹתֵר מִדַּי
כִּי צְרִיכִין לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּהַדְרָגָא וּבְמִדָּה דַּיְקָא
וּשְׁאָר כָּל הַדְּרָכִים קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, וְעֵצוֹת נְכוֹנוֹת, שֶׁיְּכוֹלִין לְהוֹצִיא מִתּוֹך דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הַנּוֹרָאָה הַזּאת
וְעוֹד לֶאֱלוֹקַּ מִלִּין בְּכָל זֶה וְיִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר קְצָת
כִּי לא יַסְפִּיקוּ הֲמוֹן יְרִיעוֹת לְבָאֵר דִּבּוּר אֶחָד מִדִּבּוּרָיו הַנּוֹרָאִים, וְדַי בָּזֶה כָּעֵת:]
[וְנַחֲזר לְעִנְיָן רִאשׁוֹן].
וּבִשְׁבִיל זֶה, נִקְרָא נִיסָן אָבִיב, אָלֶ"ף עִם בֵּי"ת, יוּ"ד עִם בֵּית
ה. וְזֶה בְּחִינַת הַשִּׁיר שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד
וְהוּא שִׁיר פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע
וְהֵם עֲשָׂרָה מִינֵי נִגּוּנָא
זֶה בְּחִינַת הֵא שֶׁהִיא דָּלֶת עִם יוּד
זֶה בְּחִינַת שִׁיר פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע
יוּד, זֶה בְּחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי נִגּוּנָא
וְזֶה עַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ, בִּבְחִינַת שָׂרָה עַל כָּל הָעוֹלָם
וְשָׂרָה, זֶה בְּחִינַת שִׁיר, בְּחִינַת: "וְשָׁרִים כְּחוֹלְלִים"
וְזֶה בְּחִינַת מַלְכוּת דָּוִד, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל
וְזֶה פֵּרוּשׁ: 'אִתְּתָך גּוּצָא גְּחֹן וּלְחִישׁ'
פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י 'שְׁמַע עֲצָתָהּ' הִיא בְּחִינַת עֵצָה
כְּשֶׁהַתְּפִילָּה, הַיְנוּ בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּשִׁפְלוּת וּבְקַטְנוּת
"אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה", בְּחִינַת: "אֶת הַמָּאוֹר הַקָּטן" בִּבְחִינַת עֲצָתוֹ נוֹפָלֶת
צָרִיך לְהָקִים אוֹתָהּ בִּבְחִינַת: "אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד"
וְסֻכָּה זוֹ שָׂרָה, שֶׁסָּכְתָה בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ
וְשָׂרָה זֶה מַלְכוּת בִּבְחִינַת "עֲצַת ה' הִיא תָקוּם"
בִּבְחִינַת: "שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים"
וְזֶה: וּלְחִישׁ לָהּ, תְּקַבֵּל עֲצָתָהּ
וְזֶה עֲלִיּוֹת הַתְּפִילָּה שֶׁהִיא בְּלַחַשׁ שֶׁהִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב
ו. וְזֶה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הוּקַם עָל" 'עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה'
וּתְשׁוּבָה הִיא אוֹתִיּוֹת תָּשׁוּב ה'
שֶׁנַּעֲשֵׂית מִדָּלֶת ה'
וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה תָּלוּי בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וּלְבָבוֹ יָבִין וְשָׁב"
וְזֶה בְּחִינַת: מִי זאת עוֹלָה
מִי עִם זאת עוֹלָה
עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה
עֲלִיָּתָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה, עִם מִי
וְזֶהוּ בְּחִינַת: 'גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד'
וְזֶה: 'גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמְּקָרֶבֶת הַגְּאֻלָּה'
כִּי לֶעָתִיד לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת יִתְגַּלֶּה אוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה
"אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'" עַל ה' דַּיְקָא, הוּא עַתִּיקָא סְתִימָאָה
וְזֶה עִקַּר ענֶג שַׁבָּת: "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלקֶיך"
גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה
כְּשֶׁמַּעֲלֶה תְּשׁוּבָה מִבְּחִינַת אֶת הַמָּאוֹר הַקָּטן
מִבְּחִינַת 'אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה'
"וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה"
שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד
הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי זֶה יַגִּיעַ וְיַשִּׂיג אוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה
וְזֶה 'כִּסֵּא הַכָּבוֹד', שֶׁמְּכַסִּין אוֹתָהּ "וּכְבָשִׂים לִלְבוּשֶׁך"
דְּבָרִים שֶׁהֵם כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יִהְיוּ תַּחַת לְבוּשֶׁך
"כְּבוֹד אֱלהִים הַסְתֵּר דָּבָר"
וְזֶה 'כִּסֵּא הַכָּבוֹד'
שֶׁמְּכַסִּין מִפְּנֵי כְּבוֹד אֱלהִים, וְאַתָּה תַּגִּיעַ וְתַשִּׂיג אוֹתָה
וְזֶה בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית, בֵּי"ת רֵאשִׁית
הַיְנוּ שְׁנֵי רֵאשִׁית
וְהֵם ראשׁ הַשָּׁנָה וְנִיסָן
שֶׁגַּם נִיסָן הוּא ראשׁ הַשָּׁנָה
'וְהִיא נִקְרֵאת קַבָּלָה, כַּד אִיהִי בֵּין תְּרֵין דְּרוֹעִין דְּמַלְכָּא'
וּ'תְרֵין דְּרוֹעִין', הֵם תִּשְׁרֵי וְנִיסָן
וְהֵם יְמֵי תְּשׁוּבָה, כִּי בָּם הוּא יְמֵי תְּשׁוּבָה
וְאֵין הַגְּאֻלָּה אֶלָּא עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" וְכוּ'
וְעִקַּר יְדִיעַת הַקַּבָּלָה, הַיְנוּ יְדִיעַת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה
הוּא יִהְיֶה לֶעָתִיד שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה אוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא
בִּבְחִינַת תַּעֲנוּג שַׁבָּת, בִּבְחִינַת: "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'"
וְזֶה לְשׁוֹן תִּשְׁרֵי, לְשׁוֹן שִׁירָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֵּשׁ חָג"
כִּי יִתְעַר שִׁיר וְנִגּוּנָא בְּעָלְמָא בִּבְחִינַת פֶּ"ה סָ"ח
בִּבְחִינַת: "לְמַעַן יְזַמֶּרְך כָבוֹד וְלא יִדּם"
'וְלא יִדּם' דַּיְקָא, הַיְנוּ פֶּה סָח
בְּחִינַת שָׂרָה עַל כָּל הָעוֹלָם, בְּחִינַת שִׁיר שֶׁלֶּעָתִיד
ז. וְזֶה בְּחִינַת צִיצִית, הַיְנוּ בְּחִינַת תְּכֵלֶת, דְּאָכְלִי כּלָּא וְשָׁצֵי כּלָּא
כִּי עַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, יִתְבַּטֵּל מַלְכוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא
אֲבָל יִשְׂרָאֵל הַדְּבוּקִים בָּהּ, יְקַבְּלוּ חִיּוּתָם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלקֵיכֶם"
שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּכֵלֶת
דְּאָכְלֵי כּלָּא וְשָׁצֵי כּלָּא
אַף עַל פִּי כֵן חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם
כִּי עִקַּר הַחִיּוּת בָּא מִשָּׁם בִּבְחִינַת: 'דָּוִד מֶלֶך יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם'
וְזֶה בְּחִינַת כַּלָּה, בְּחִינַת תְּכֵלֶת, דְּאָכְלֵי כּלָּא וְשָׁצֵי כּלָּא
אֲבָל יִשְׂרָאֵל הַדְּבֵקִים בָּהּ חַיִּים וְקַיָּמִים
"כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם" וְכוּ': "וַתְּכַל נֶפֶשׁ דָּוִד"
[שם כתוב ותכל דוד ופרש"י הרי זה מקרא קצר ותכל נפש דוד וכן ת"י וכו':]
'נֶפֶשׁ דָּוִד' הִיא בְּחִינַת תְּכֵלֶת, דְּאָכְלֵי כּלָּא וְשָׁצֵי כּלָּא
וְזֶה בְּחִינַת . 'רוּחַ צָפוֹן הָיְתָה מְנַשֶּׁבֶת בְּכִנּוֹר שֶׁל דָוִד, וְהָיָה מְנַגֵּן'
'רוּחַ צָפוֹן', זֶה בְּחִינַת דִּינִים גְּבוּרוֹת, בְּחִינַת תְּכֵלֶת
"מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרת שָׁמַעְנוּ"
'מִכְּנַף' דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּכֵלֶת, וְשָׁם בְּחִינַת נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל
וְזֶה בְּחִינַת ה דָּ"לֶת עִם יוּד
דָּלֶת, זֶה בְּחִינַת דָּלֶת כְּנָפוֹת בְּחִינַת מִכְּנַף הָאָרֶץ
יוּד, זֶה בְּחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי נִגּוּנָא, בְּחִינַת זְמִרת שָׁמַעְנוּ
וְזֶה פֵּרוּשׁ "וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה" וְכוּ'
כִּי עִקַּר כּחַ הַכַּלָּה, הַיְנוּ כּחַ בְּחִינַת תְּכֵלֶת
הִיא מְקַבֶּלֶת בִּבְחִינַת אִמָּא אוֹזְפַת מָאנְהָא לִבְרַתָּהּ
וְהִיא שָׁרְשָׁן, שֶׁעַל יָדָהּ נִמְתָּקִין
וְזֶה: "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" בִּבְחִינַת דִּינִין מִתְעָרִין מִנַּהּ
"וַיּאמֶר אֶל לִבּוֹ לא אוֹסִיף עוֹד לְקַלֵּל"
בִּבְחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּינִים בְּשָׁרְשָׁן
וְזֶה פֵּרוּשׁ: וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה
אֵיפָה, אִי פֶה מַלְכוּת פֶּה
בְּחִינוֹת כְּבוֹד אֱלהִים, מֶלֶך הַכָּבוֹד
כַּד אִיהִי סְלֵיקִית מַלְאָכַיָּא שְׁאֵלִין בְּגִינַהּ אֵי פֶה, "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ"
וַעֲשִׂירִית, זֶה בְּחִינַת יוּ"ד, בְּחִינַת קְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל
הַיְנוּ כְּשֶׁרוֹצִין לְהַמְשִׁיך קְדֻשָּׁה לְתוֹך מַלְכוּת
כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אוֹתָהּ בִּבְחִינַת אֵי פֶה
סֹלֶת לְמִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, צָרִיך לְחַבֵּר שְׁנֵי בָּתִּים לִהְיוֹת אֶחָד
בֵּיתָא עִלָּאָה
סֹלֶת לְמִנְחָה זֶה בְּחִינַת דִּינִים, בְּחִינַת: 'יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִילַּת מִנְחָה'
סֹלֶת, לְשׁוֹן "סָלִיתָ כָּל שׁוֹגִים מֵחֻקֶּיך"
שֶׁבֵּיתָא עִלָּאָה מַמְתִּיק וּמְשַׁבֵּר הַדִּינִים כַּנַּ"ל
בִּבְחִינַת: "מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה'"
וְצָרִיך שֶׁיֻּבְלַל בֵּיתָא עִלָּאָה עִם בֵּיתָא תַּתָּאָה
הַנִּקְרָא שֶׁמֶן בְּחִינַת מַלְכוּת דָּוִד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עַל כֵּן מְשָׁחֲך אֱלהִים אֱלקֶיך שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן"
רְבִיעִת הַהִין, נַעֲשֶׂה מִדַּלְתִין הֵהִין
וְזֶה פֵּרוּשׁ: לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אהֶל בָּהֶם
כִּי הַצַּדִּיק נִקְרָא שֶׁמֶשׁ
כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'עַד שֶׁלּא שָׁקְעָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עֵלִי' וְכוּ', "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ"
וּזְרִיחָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, הַיְנוּ הַשָּׂגָתוֹ, אֵינוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל
כַּמַּאֲמָר: "לֶך רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּך"
'כְּלוּם נָתַתִּי לְך גְּדֻלָּה אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל'
וְזֶהוּ: "אהֶל בָּהֶם" 'אהֶל' לְשׁוֹן זְרִיחָתוֹ, כְּמוֹ: "בְּהִלּוֹ נֵרוֹ"
וְזֶהוּ: "בָּהֶם", עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל
וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם, נִכְנָסִין בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁל הָאֻמּוֹת
אֲזַי נוֹפֵל הַצַּדִּיק מֵהַשָּׂגָתוֹ, וְנִתְחַפֶּה וְנִתְכַּסֶּה הַשָּׂגָתוֹ
אֲזַי וְהוּא כְּחָתָן יצֵא מֵחֻפָּתוֹ
הַצַּדִּיק יוֹצֵא מֵהַחֻפָּה וְהַמִּכְסֶה שֶׁהָיָה לוֹ עַד עַכְשָׁו
יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ ארַח, כִּי הַצַּדִּיקִים הֵם "גִּבּרֵי כחַ עשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ"
כִּי צָרִיך הִתְגַּבְּרוּת
כְּדֵי לָרוּץ ארַח הַזֶּה שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לֵילֵך בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְזוּפִים
וְעַכְשָׁו רָצִים בִּמְהִירוּת גָּדוֹל זֶה הַדֶּרֶך
וְהִתְגַּבְּרוּת הַזּאת, הִיא בְּחִינַת צִיצִית, בְּחִינַת תְּכֵלֶת כַּנַּ"ל, בְּחִינוֹת מַקִיפִים
וְזֶה מִקְּצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ, בְּחִינוֹת מַקִּיפִים
וְעִם בְּחִינַת תְּכֵלֶת הַזּאת, מְכַלִּים וְשָׁצִים הָעַכּוּ"ם, בִּבְחִינַת: "כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם"
וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ מֵחַמָּתוֹ
זֶה בְּחִינַת כַּלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמוֹ"
וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְהַשָּׂגַת אוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא, בִּבְחִינַת ענֶג שַׁבָּת כַּנַּ"ל
וְזֶה 'תּוֹרַת ה' תְּמִימָה'
שֶׁהִיא תּוֹרָה דְּעַתִּיקָא, שֶׁהִיא תְּמִימָה עֲדַיִן, שֶׁעֲדַיִן לא הִשִּׂיגוּ מִמֶּנָּה כְּלוּם
'מְשִׁיבַת נָפֶשׁ' זֶה בְּחִינַת שַׁבָּת, כִּי בוֹ שָׁבַת וַיִּנָפַשׁ
וְזֶה טַעַם לָמָּה שׁוֹלַחַת הַכַּלָּה לְהֶחָתָן טַלִּית
כִּי הַצַּדִּיק מְקַבֵּל גְּבוּרָתוֹ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אהֶל בָּהֶם
וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים עֵלַה עַל הַחֲתֻנָּה
עַל שֵׁם הִיא הָעוֹלָה כַּנַּ"ל
כִּי הַשִּׂמְחָה הִיא בַּלֵּב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי"
וּזְמִירוֹת שֶׁמְּזַמְּרִין עַל הַחֲתֻנָּה, זֶה הֵ"א, דָּלֶ"ת עִם יוּ"ד, שִׁיר פָּשׁוּט וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְזֶה שֶׁצּוֹעֲקִין שַׁבָּת
שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְענֶג שַׁבָּת, לְאוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא כַּנַּ"ל.
וּמַה שֶּׁנּוֹתְנִין מָעוֹת כְּשֶׁקּוֹרְאִין שַׁבָּת
כִּי בְּאוֹרַיְתָא שֶׁל עַכְשָׁו, יֵשׁ יָמִין וּשְׂמאל "וּבִשְׂמאלָהּ עשֶׁר"
אֲבָל בְּעַתִּיקָא לֵית שְׂמאל וְלֵית עשֶׁר תַּמָּן
וּבִשְׁבִיל זֶה כְּשֶׁשּׁוֹמְעִין יִשְׂרָאֵל בְּשׂוֹרַת הַתּוֹרָה דְּעַתִּיקָא
נוֹתְנִין אֶת הַמָּעוֹת
כִּי אֵין צָרִיך לְמָעוֹת, כִּי בָּעוֹלָם הַבָּא לֵית אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה
וְזֶה פֵּרוּשׁ: מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדּדוּן
הַיְנוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם מַלְאָכָיו גִּבּוֹרֵי כחַ
שֶׁהֵם מְדַדִּין בִּמְרוּצָה וּבִמְהִירוּת כְּדֵי לָרוּץ ארַח
וְזֶה רִקּוּדִין
וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל
וְיִשְׂרָאֵל הֵם מְחַלְּקִים הַמָּעוֹת
לְהוֹרוֹת שֶׁאֵין צָרִיך לְמָעוֹת
וְאֵין שָׁם בִּבְחִינַת עַתִּיקָא שְׂמאל
בַּיִת תְּחַלֵק שָׁלָל רָאשֵׁי תֵּבוֹת שַׁבָּת
עִנְיָן אַחֵר לְהוֹרוֹת וַתְּרָנוּת גָּדוֹל בָּזֶה שֶׁמְּחַלְּקִין מָעוֹת
לְהוֹרוֹת שֶׁהַכַּלָּה הִיא בְּחִינַת הֵ"א
שֶׁמִּדָּלֶ"ת נַעֲשֵׂית הֵ"א
שֶׁעַל יְדֵי זֶה בָּא עֲשִׁירוּת גָּדוֹל, בִּבְחִינוֹת: 'וַהֲרִיקוֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דַּי, עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם' וְכוּ'
שֶׁמְּחַלְּקִין הַמָּעוֹת
מוֹרֶה שֶׁהִגִּיעוּ לְזאת הַבְּרָכָה, עַד שֶׁהַמָּעוֹת אֵין חָשׁוּב אֶצְלָם
וְזֶה פֵּרוּשׁ: "וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה"
'עֲשִׂירִית', שֶׁהוּא בִּבְחִינַת אֵי פֶה, הַיְנוּ שֶׁבָּלוּ פִּיהֶם מִלּוֹמַר דַּי, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כָּל כָּך עֲשִׁירוּת
וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁנַּעֲשָׂה מֵרְבִיעִית הַהִין, מִדָּלֶ"ת הֵ"א כַּנַּ"ל
[מִסִּימָן ל"ב עַד כָּאן, כָּל זֶה הוּא לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זַ"ל
לְבַד בְּאֵיזֶהוּ מְקוֹמוֹת שֶׁהוֹסַפְתִּי שָׁם קְצָת דְּבָרִים, כְּפִי מַה שֶׁשָּׁמַעְתִּי וְהֵבַנְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ אוֹ מִפִּי כְּתָבוֹ כַּנִּרְשָׁם כָּל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ]
[עוֹד שָׁמַעְתִּי דְּבָרִים הַשַּׁיָּכִים לַתּוֹרָה הַזּאת וְזֶהוּ]
'הָרוֹצֶה שֶׁיְּנַסֵּך יַיִן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, יְמַלֵּא גְּרוֹנָם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יַיִן'
כִּי עִקַּר הָאֱלקוּת הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צוּר לְבָבִי"
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאֵין צוּר כֵּאלקֵינוּ", 'אֵין צַיָּר כֵּאלקֵינוּ'
כִּי הַלֵּב הוּא הַצַּיָּר שֶׁל הַמִּדּוֹת הַיְנוּ הַחָכְמָה שֶׁבַּלֵּב וְכוּ' כַּנַּ"ל
כִּי קדֶם הַבְּרִיאָה הָיָה אוֹר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אֵין סוֹף וְכוּ', כַּנַּ"ל עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב
נִמְצָא כְּשֶׁהַלֵּב בִּבְחִינַת: "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי", בִּבְחִינוֹת צוּר לְבָבִי כַּנַּ"ל
הוּא בְּחִינוֹת בְּרִיאַת הָעוֹלָם
וּלְהֵפֶך כְּשֶׁהַלֵּב אָטוּם, בִּבְחִינַת עָרְלַת לֵב הוּא מְקַלְקֵל אֶת הַבְּרִיאָה, כַּמְבאָר לְמַעְלָה עַיֵּן שָׁם
וְעַל כֵּן הַצַּדִּיק שֶׁלִּבּוֹ פָּתוּחַ בְּחָכְמָה, בִּבְחִינַת: "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי", בְּחִינוֹת: "צוּר לְבָבִי"
עַל כֵּן, עַל יְדֵי זֶה יוּכַל לְחַדֵּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וְלַעֲשׂוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת בָּעוֹלָם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית"
'וּבְטוּבוֹ', זֶה הַצַּדִּיק שֶׁנִּקְרָא טוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב"
כִּי לֵב הַצַּדִּיק הַנַּ"ל, הוּא בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל
וְזֶה פֵּרוּשׁ מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "חַמּוּקֵי יְרֵכַיִך כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן"
אֵלּוּ הַשִּׁיתִין שֶׁמְּנֻקָּבִין וּמְחֻלָּלִים עַד הַתְּהוֹם
הַיְנוּ בְּחִינוֹת: "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי"
כִּי 'תְּהוֹם דָּא לִבָּא' כַּמּוּבָא בַּזוהַר
וְזֶה 'חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן'
מַעֲשֵׂי יְדֵי אָמָּנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא
הַיְנוּ שֶׁבְּחִינוֹת חֲלָאִים, הַיְנוּ שֶׁמְּחֻלָּלִין עַד הַתְּהוֹם
בְּחִינוֹת: "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי" כַּנַּ"ל
זֶה בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל
וְזֶה מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן
אָמָּנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא
כִּי בְּחִינוֹת וְלִבִּי חָלַל וְכוּ', בְּחִינוֹת חֲלָאִים שֶׁמְּחֻלָּלִין וְכוּ' כַּנַּ"ל
הוּא מַמָּשׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא
כִּי זֶה הוּא בְּחִינוֹת בְּרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה יוּכַל לַעֲשׂוֹת נִסִּים בָּעוֹלָם כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ 'שֶׁמְּחֻלָּלִין עַד הַתְּהוֹם', הַיְנוּ בְּחִינוֹת נִסִּים .
"וַתֵּהם כָּל הָעִיר" שֶׁעַל דָּבָר נִסִּי הַכּל תְּמֵהִין
וְזֶהוּ 'הָרוֹצֶה לְנַסֵּך יַיִן וְכוּ' יְמַלֵּא גְּרוֹנָם' וְכוּ'
כִּי 'גְּרוֹנָם', הוּא בְּחִינַת שִׁיתִין שֶׁמְּחֻלָּלִין עַד הַתְּהוֹם, הֵם קָנֶה וְלִבָּא
[וְעַל יְדֵי הַיַּיִן נִפְתָּח חֲלַל הַלֵּב בִּבְחִינַת: וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי, כִּי חַמְרָא וְרֵיחָנִי פָּקְחִין]
וְעַל כֵּן כָּל הַמְמַלֵּא גְּרוֹנָם וְכוּ', כְּאִלּוּ מְנַסֵּך יַיִן עַל גַּבֵּי הַשִּׁיתִין שֶׁמְּנֻקָּבִין וּמְחֻלָּלִין עַד הַתְּהוֹם כַּנַּ"ל.
[כַּאן חָסֵר קְצָת דְּבָרִים, כִּי לא נִכְתַּב בִּזְמַנּוֹ]
שַׁיָּך לְעֵיל "יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ ארַח" וְכוּ' כִּי צָרִיך הִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל וְכוּ' לָרוּץ ארַח הַזֶּה שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לֵילֵך בִּזְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְזוּפִים. וְעַכְשָׁו רָצִים בִּמְהִירוּת גָּדוֹל זֶה הַדֶּרֶך וְכוּ' עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ
בְּעֵת שֶׁאָמַר זאת הַתּוֹרָה, שָׁמַעְתִּי אָז מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ עִנְיָן זֶה בְּבֵאוּר יוֹתֵר
שֶׁאָמַר בְּפֵרוּשׁ עִנְיָן זֶה, לְעִנְיַן בְּנֵי אָדָם הַזּוֹכִים לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל הֶעָבָר וְאָמַר
שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזּוֹכִים לְתַקֵּן מַה שֶּׁעָבַר
אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן הֵיכָן הוּא אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן
וּבְוַדַּאי צְרִיכִים לְתַקֵּן זאת
דְּהַיְנוּ לְהַשְׁלִים וּלְמַלּאת אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְכָל אוֹתוֹ הָעֵת שֶׁהָיוּ נְזוּפִים מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַך וּרְחוֹקִים מִמֶּנּוּ
עַל כֵּן אַחַר שֶׁזּוֹכִין לְהִתְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה
צְרִיכִין זְרִיזוּת גָּדוֹל בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך, וְלָרוּץ מְאד מְאד
כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה עַל יְדֵי זְרִיזוּת עֲבוֹדָתוֹ לְתַקֵּן וּלְהַשְׁלִים גַּם חֶסְרוֹן הָעֲבוֹדָה שֶׁל הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ
כִּי עַכְשָׁו צָרִיך לָרוּץ בִּמְהִירוּת גָּדוֹל זֶה הַדֶּרֶך שֶׁהָיָה יָכוֹל לֵילֵך בִּזְמַן שֶׁהָיָה רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְאָמַר לַאֲנָשָׁיו בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: אִיר דַארְפְט זִיך זֵיעֶר יָאגִין אִיר זָאלְט נָאך קֶענִין עֶפִּיס חַאפִּין
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קג - כָּל הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד כְּאִלּוּ גּוֹזְלוֹ מִנַּחֲלַת אָבוֹת
...החברים] איתא בגמרא: 'כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גוזלו מנחלת אבות שנאמר: "תורה צוה לנו משה מורשה" וכו' וכיון שראה משה שבני ראובן ובני גד מניאין [לב] בני ישראל מנחלת אבותם בשביל זה קרא להם "תרבות אנשים חטאים" ותרגם אונקלוס: 'תלמידי גבריא חיביא' הדבר הזה קבלתם מרבניכם שרבכם גזל מכם הלכות והלכות הם נחלת אבות כנ"ל ועתה גם אתם הולכים בדרכי אבותיכם ורצונכם לגזל מישראל נחלת אבותם ובפרק קמא דבבא בתרא: "ומצדיקי הרבים ככוכבים" 'אלו מלמדי תינוקות' ועכשו שראה...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כא
...הספינה אנשי חיל שקורין ברנד ואך [כמו משמר הגבול] ורבנו זכרונו לברכה, עם האיש שלו הנ"ל רצו עוד לבוא להתנפל לפני רגלי הקפיטן ולהתחנן לו שיניח אותם לשוב אל הספר אך בתוך כך עקרו [עוגני הספינה] וברחו לצד שהרוח נשאם מחמת פחד כי המלחמה נתעוררה מיד ונשמע קולם מאד ושמעו שם על הספינה קול גדול מאד של [התותחים והפצצות] ושאר קולות כאלו מעניני מלחמה כי קולם נשמע למרחוק מאד וגדל הסכנה והאימה והפחד שהיה להם אז אין לשער ונפלו למשכב שניהם יחד ולא היה להם אפילו מים...
ספר המידות - ענוה
...ומתפלל עליהם, על ידי זה בא לענוה. ב. על ידי אמת יזכה לענוה. ג. על ידי אמונה בא הכנעה. ד. על ידי קביעות מקום לתפלה בא לידי ענוה וחסידות. ה. על ידי ענוה תפלתו נשמעת, וכאלו הקריב כל הקרבנות. ו. על ידי ענוה מוסיפין לו גדלה על גדלתו. ז. על ידי ענוה מאריך ימים. ח. על ידי ענוה אין מדקדקין אחר מעשיו. ט. יום שאתה מקטין את עצמך, יום הזה מוסיף כח וגבורה והתרוממות בקדשה של מעלה. י. כשאתה רואה שענוה נתרבה בעולם, תצפה לרגלי דמשיחא. יא. על ידי ענוה נתבטל פחד האויבים...
שיחות הר"ן - אות סג
...טוב ורע והטוב הוא מעט והרע הוא שוה ממש בכל התנועות אל הטוב כדי שלא יהיה נכר בין הטוב ובין הרע ואותו הדבר הולך וחשוב עד הסוף כגון במדינה זו חשוב בעל שם ובאמת היו כמה בעלי שמות אמתיים וצדיקים ועתה נתרבו הרבה בעלי שמות של שקר והכלל, שכל מי שרוצה וחפץ לכנס בזה לעסק באותו הדבר החשוב באותה המדינה כגון בעל שם במדינה זו הוא מצליח באותו הדבר אף שהוא שקר כי באמת אינו יודע כלום רק שהדבר התלוי בהתעוררות שלו איך שהוא מתעורר וחפץ באותו הדבר וגם תלוי בהמקום שמתחיל...
מה הקשר שבין השכינה לבין החלל הפנוי?
...נחמן מברסלב מדבר רבות על החלל הפנוי. השאלה שלי היא, כיצד קשורה השכינה לכל העניין הזה של החלל הפנוי? האם היא היתה קיימת לפני בריאת העולם? האם היא נבראה אחרי בריאת העולם? כיצד השכינה מתחברת לכל העניין הזה? תודה תשובה: השכינה כידוע היא המלכות, דהיינו לצורך העניין שלנו, השכינה היא העולם / הבריאה, שהיא המלכות של המלך דהיינו הבורא. וממילא התגלות המלכות של השי"ת בבריאה היא השכינה שהיא בגלות. וזה משום שהבורא לא גלוי כרגע בבריאה. כמו כן השכינה היא גם הנשמה...
שיחות הר"ן - אות קפג - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קפג - גדולות נוראות השגתו פעם אחת בא מן החוץ וחש במעיו ואמר שהרגיש בזה שיבוא לו מעות והרמז "וצאצאי מעיך כמעותיו" וכן היה שבא מעות על הבי דאר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ס - דַּע שֶׁיֵּשׁ שְׁבִילֵי הַתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל
...רבי שמעון ואמר, עת לעשות לה'. אמאי עת לעשות לה', משום דהפרו תורתך. מאי הפרו תורתך, תורה דלעלא דאיהי מתבטלא, אי לא יתעבד בתקוני דא. ולעתיק יומין אתמר כתיב: "אשריך ישראל מי כמוך", וכתיב "מי כמוך באלים ה'". קרא לרבי אלעזר ברה אותבה קמה, ולרבי אבא מסטרא אחרא, ואמר: אנן כללא דכלא. עד כאן אתתקנו קימין אשתיקו, שמעו קלא, וארכבתן דא לדא נקשן א. דע שיש שבילי התורה, שיש בהם התבוננות גדול מאד שאי אפשר לבוא להתבוננות הזאת, כי אם על ידי עשירות וצריך שיהיה לו על...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נ - הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנו
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נ - המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו למקום שהוא רוצה. ואי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד כלל. ואפילו אם לפעמים מחשבתו פורחת ומשוטטת בדברים אחרים וזרים היא ביד האדם להטותה בעל כרחה אל הדרך הישר לחשב מה שראוי. והוא ממש כמו סוס שפונה מן הדרך וסר לדרך אחר שתופסין אותו ברסנו ומחזירין אותו בעל כרחו אל הדרך הישר. כמו כן יכולים לתפס את המחשבה בעל כרחו להשיבה אל הדרך הראוי...
הר של אש - מעשה מבעל תפילה
...אש - מעשה מבעל תפילה סיפר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=59 - סיפורי מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה והודיע המלך להגבור המלך זה השי"ת. והגיבור היינו מידת הדין והיראות הנפולות שיש לאדם שהוא צריך להתגבר עליהן. היות שבדרך, שהוא עולה אל החרב הנ"ל הדרך שעולה אל החרב, היינו הדרך להשיג את השכל הנקנה שבו נמתקת היראה של מידת הגבורה והדין. דהיינו השגת האין סוף. כי רק שם כל הדינים נמתקים בשורשם... יש דרך מן הצד היינו צורת מחשבה לא מקובלת, כי הוא שכל מאוד...
שיחות הר"ן - אות רי - גדולות נוראות השגתו
...השגתו אמר. כל מה שהוא צריך לעשות ברבים קשה לו מאד מאד וצריך שיהיה לו מסירת נפש ממש על זה וספר שקדם הקדוש כשרוצה להתחיל תבה הראשונה של הקדוש נדמה לו שתצא נפשו ממש וכן קדם אמירת התורה כשרוצה להתחיל לומר תורה אזי נדמה לו שבתבה הראשונה שיאמר תצא נפשו ממש ולא היה מתפלל לפני העמוד בשום פעם ולא עשה שום דבר כיוצא בזה כגון קריאת המגלה וקריאת התורה ואפילו לקרות לפני התוקע ושאר דברים כאלה רק קדוש וזמירות על שלחנו בשבת קדש ואמירת התורה וגם זה היה כבד עליו מאד...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0781 שניות - עכשיו 05_08_2020 השעה 19:42:38 - wesi2