ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מח - עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] על אשר מעלתם בי וכו' במי מריבת קדש מדבר צין וכו' (דברים ל"ב) צירי זה בחינת וייצר יצירה לטב יצירה לביש יצירה לשכר יצירה לענש (זהר בראשית כ"ז וברע"מ בהר קיא) ובברכות ס"א בחינת דין ורחמים וזה בחינת בינה, ששם נוצר הולד, כמו שכתוב (משלי ב') : "כי אם לבינה תקרא" ושם שני בחינות חסד ודין, כי משם דינין מתערין (זוהר ויקרא י:) והיא בחינת סכה, כמו שכתוב (תהלים קל"ט) : "תסכני בבטן אמי" והיא בחינת כח התפילה מה שמתפללין בכח, "כל עצמותי תאמרנה" וכו' (תהלים ל"ה) והוא בחינת סכה, כמו שכתוב (איוב י) : "בגידים ועצמות תסוככני" כי כח שאדם מכניס בתבות, הם כ"ח אתון דעבדא דבראשית, שבהם נברא העולם (אבות פרק ה') מקבלין כח מכ"ח אתון אלו והדבורים שאדם מדבר בכח, הם עצמן הדבורים של הקדוש ברוך הוא (ישעיה נ"א) : "ואשים דברי בפיך" כי הם עצמם דבר ה', והם "כח מעשיו" (תהלים קי"א) והמאמרות שבהם נברא העולם, הם בחינת חסד, כמו שכתוב (תהלים פ"ט) : "כי אמרתי עולם חסד יבנה" והחסד הוא בחינת סכה, בחינת חבוק וזה "ואשים דברי בפיך", אזי "ובצל ידי כסיתיך" שהיא בחינת סכה שהיא בחינת צל יד, חבוק יד ימין (זהר פינחס רי"ד:). אבל הדבורים שאינם דבורים קדושים אזי גורם שנתעורר סכת נוצרים, סכת עכו"ם כמו שכתוב (תהלים קמ"ד) : "אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר" שהוא חבוק דסטרא אחרא וזה פרוש, (שם ל"א) : "תצפנם בסכה מריב לשונות" כי כשלשונות של עכו"ם גוברים, חס ושלום אזי השכינה היא ריב עם קדשא בריך הוא (תקון כ"א דף מ"ד:) "שמעו הרים ריב" 'דאיהי ריב על בנהא בגלותא' כי בארץ ישראל איהי רבי (שם דף מ"ה:), שנתהפך אתון רי"ב ונעשה רב"י ועקר ארץ ישראל על ידי כח מעשיו, כמו שכתוב (תהלים קי"א) : "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" אבל כשכח הזה, הינו בחינת סכה נפגם אזי גוברים אמות העולם גובר ימין שקר ונעשה מרב"י רי"ב אזי איהי ריב על בנהא שגלו משלחן אביהם ומארצם יצאו ובשביל זה, סכה, הינו תפילה בכח, היא סגלה לבנים ובשביל זה, תכף אחר סוכות שמיני עצרת שהנוקבא עוצרת וקולטת הטפה שלא תפיל (כמבאר ב"פרי עץ חייםבסופו בכונות שמיני עצרת) וזה בחינת "תסכני בבטן אמי", הינו בחינת סכה נעשה בחינת עבור ובשביל זה "ותתפלל חנה על ה'" (שמואל א א זהר אחרי עט: ועי' זהר תולדות קל"ז ובפי' אוה"ח שם) שהיא בחינת סכה גם ארץ ישראל סגלה לבנים כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ראש השנה ט"ז:) : "לך לך מארצך", ושם תזכה לבנים (תהלים קכ"ז) וזה מחמת, "שכר פרי הבטן" שכר סכה, בחינת: "תסכני בבטן אמי" כי עקר ארץ ישראל, הוא על ידי כח מעשיו, כמו שכתוב "כח מעשיו וכו' לתת להם נחלת" וכו' וכח הזה הוא בחינת סכה, "כל עצמותי תאמרנה" בחינת: "בגידים ועצמות תסוככני" בחינת "ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך" וזה בחינת (מיכה ו') : "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט" זה הדין (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה מכות כ"ד), בחינת: "שמאלו תחת לראשי" (שיר השירים ב') "ואהבת חסד", זה בחינות חסדים הפנימיים "והצנע לכת", זה בחינות מקיפים, בחינת סכה כי דפנות הסכה הם שתים כהלכתן, שהם נצח והוד, ושלישית אפילו טפח (סכה ו:), שהוא בחינות יסוד וזה בחינות: "והצנע לכת" 'והצנע', זה בחינות יסוד, 'מגלה טפח ומכסה טפח' (נדרים כ:) ו'לכת', זה בחינות נצח והוד "עם ה' אלקיך" זה בחינת ארץ ישראל כי 'כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוקי' (כתבות ק"י:) כי ארץ ישראל נעשה מכח מעשיו כנ"ל ולעתיד לבוא שיתנסו אמות העולם על ידי מצות סכה (עיין ע"ז ג') אז נתקים (צפניה ג') : "אז אהפך אל כל העמים שפה ברורה" שפה ראשי תבות של שכר פרי הבטן, הינו בחינת סכה כנ"ל. גם אז נתהפך ריב לשונות, ולא יהיה בחינת ריב כנ"ל ויהיה שפה אחת לעבדו שכם אחד (משלי י"ב) : "שפת אמת תכון לעד" הינו, אפילו עכו"ם יחזרו לעבדו שכם אחד וזה (בראשית ד') : "אם תיטיב שאת", ראשי תבות שפת אמת תכון לפתח חטאת רובץ, ראשי תבות רחל למפרע בחזרת אנפין בחינת ריב שהיא ריב בגלותא, דמתגברין אמין דעלמא, ריב לשונות אשר פיהם דבר שוא וכו' וזה פרוש במי מריבת זה בחינת מי החסדים, בחינת סכה שמצלת מריב לשונות כמו שכתוב: "תצפנם בסכה מריב לשונות" כנ"ל. קדש תרגומו רקם, לשון רקם וציר בחינת צירי כנ"ל, שממנו יצירת הולד מדבר צין לשון ציני הר הברזל (סכה ל"ב:) : לשון תמורה וחלוף פרוש כי הקדוש ברוך הוא צוה להם שידברו אל הסלע כדי שילמדו ישראל קל וחמר על שכר וענש כפרוש רש"י והם [פגמו] בהדבור, וגרמו, חס ושלום התגברות של הריב לשונות וגרמו התגברות ימין שקר, כמו שכתוב "אשר פיהם דבר שוא" וכו' וזה פרוש צין, לשון תמורה, תמורת קדש, תמורת צירי, תמורת סכה דקדשה, נעשה סכה בקלפה, חס ושלום כי מנגד תראה ושמה לא תבוא כי ארץ ישראל הוא מכח מעשיו כנ"ל
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי וְכוּ' בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִין וְכוּ'
צֵירֵי זֶה בְּחִינַת וַיִּיצֶר
יְצִירָה לְטָב יְצִירָה לְבִישׁ
יְצִירָה לְשָׂכָר יְצִירָה לְענֶשׁ וּבִבְרָכוֹת ס"א בְּחִינַת דִּין וְרַחֲמִים
וְזֶה בְּחִינַת בִּינָה, שֶׁשָּׁם נוֹצָר הַוָּלָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי אִם לַבִּינָה תִּקְרָא"
וְשָׁם שְׁנֵי בְּחִינוֹת חֶסֶד וְדִין, כִּי מִשָּׁם דִּינִין מִתְעָרִין
וְהִיא בְּחִינַת סֻכָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי"
וְהִיא בְּחִינַת כּחַ הַתְּפִילָּה מַה שֶּׁמִּתְפַּלְּלִין בְּכחַ, "כָּל עַצְמוֹתַי תּאמַרְנָה" וְכוּ'
וְהוּא בְּחִינַת סֻכָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּגִידִים וַעֲצָמוֹת תְּסוֹכְכֵנִי"
כִּי כּחַ שֶׁאָדָם מַכְנִיס בַּתֵּבוֹת, הֵם כ"ח אַתְוָן דְּעֻבְדָּא דִּבְרֵאשִׁית, שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם
מְקַבְּלִין כּחַ מֵכ"ח אַתְוָן אֵלּוּ
וְהַדִּבּוּרִים שֶׁאָדָם מְדַבֵּר בְּכחַ, הֵם עַצְמָן הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: "וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיך"
כִּי הֵם עַצְמָם דְּבַר ה', וְהֵם "כּחַ מַעֲשָׂיו"
וְהַמַּאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם, הֵם בְּחִינַת חֶסֶד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה"
וְהַחֶסֶד הוּא בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת חִבּוּק
וְזֶה "וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיך", אֲזַי "וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיך"
שֶׁהִיא בְּחִינַת סֻכָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת צֵל יָד, חִבּוּק יַד יָמִין .
אֲבָל הַדִּבּוּרִים שֶׁאֵינָם דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים
אֲזַי גּוֹרֵם שֶׁנִּתְעוֹרֵר סֻכַּת נוֹצְרִים, סֻכַּת עַכּוּ"ם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר"
שֶׁהוּא חִבּוּק דְּסִטְרָא אָחֳרָא
וזה פֵּרוּשׁ,: "תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת"
כִּי כְּשֶׁלְּשׁוֹנוֹת שֶׁל עַכּוּ"ם גּוֹבְרִים, חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי הַשְּׁכִינָה הִיא רִיב עִם קֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא "שִׁמְעוּ הָרִים רִיב" 'דְּאִיהִי רִיב עַל בְּנָהָא בְּגָלוּתָא'
כִּי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִיהִי רַבִּי, שֶׁנִּתְהַפֵּך אַתְוָן רִי"ב וְנַעֲשֶׂה רַבִּ"י
וְעִקַּר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי כּחַ מַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם"
אֲבָל כְּשֶׁכּחַ הַזֶּה, הַיְנוּ בְּחִינַת סֻכָּה נִפְגָּם
אֲזַי גּוֹבְרִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם גּוֹבֵר יְמִין שֶׁקֶר וְנַעֲשֶׂה מֵרַבִּ"י רִי"ב
אֲזַי אִיהִי רִיב עַל בְּנָהָא
שֶׁגָּלוּ מִשֻּׁלְחַן אֲבִיהֶם וּמֵאַרְצָם יָצָאוּ
וּבִשְׁבִיל זֶה, סֻכָּה, הַיְנוּ תְּפִילָּה בְּכחַ, הִיא סְגֻלָּה לְבָנִים
וּבִשְׁבִיל זֶה, תֵּכֶף אַחַר סוכּוֹת שְׁמִינִי עֲצֶרֶת
שֶׁהַנּוּקְבָא עוֹצֶרֶת וְקוֹלֶטֶת הַטִּפָּה שֶׁלּא תַּפִּיל
וְזֶה בְּחִינַת "תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי", הַיְנוּ בְּחִינַת סֻכָּה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת עִבּוּר וּבִשְׁבִיל זֶה "וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה עַל ה'" שֶׁהִיא בְּחִינַת סֻכָּה
גַּם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל סְגֻלָּה לְבָנִים
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "לֶך לְך מֵאַרְצֶך", וְשָׁם תִּזְכֶּה לְבָנִים
וְזֶה מֵחֲמַת, "שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן"
שְׂכַר סֻכָּה, בְּחִינַת: "תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי"
כִּי עִקַּר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הוּא עַל יְדֵי כּחַ מַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "כּחַ מַעֲשָׂיו וְכוּ' לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת" וְכוּ'
וְכחַ הַזֶּה הוּא בְּחִינַת סֻכָּה, "כָּל עַצְמוֹתַי תּאמַרְנָה"
בְּחִינַת: "בְּגִידִים וַעֲצָמוֹת תְּסוֹכְכֵנִי"
בְּחִינַת "וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיך וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיך"
וְזֶה בְּחִינַת: "הִגִּיד לְך אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּך כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט"
זֶה הַדִּין, בְּחִינַת: "שְׂמאלוֹ תַּחַת לְראשִׁי"
"וְאַהֲבַת חֶסֶד", זֶה בְּחִינוֹת חֲסָדִים הַפְּנִימִיִּים
"וְהַצְנֵעַ לֶכֶת", זֶה בְּחִינוֹת מַקִּיפִים, בְּחִינַת סֻכָּה
כִּי דָּפְנוֹת הַסֻּכָּה הֵם שְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן, שֶׁהֵם נֶצַח וָהוֹד, וּשְׁלִישִׁית אֲפִילּוּ טֶפַח, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת יְסוֹד
וְזֶה בְּחִינוֹת: "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת"
'וְהַצְנֵעַ', זֶה בְּחִינוֹת יְסוֹד, 'מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח'
וְ'לֶכֶת', זֶה בְּחִינוֹת נֶצַח וָהוֹד
"עִם ה' אֱלקֶיך" זֶה בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
כִּי 'כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹקַי'
כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה מִכּחַ מַעֲשָׂיו כַּנַּ"ל
וְלֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁיִּתְנַסּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם עַל יְדֵי מִצְוַת סֻכָּה
אָז נִתְקַיֵּם: "אָז אֶהְפּך אֶל כָּל הָעַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה"
שָׂפָה רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן, הַיְנוּ בְּחִינַת סֻכָּה כַּנַּ"ל.
גַּם אָז נִתְהַפֵּך רִיב לְשׁוֹנוֹת, וְלא יִהְיֶה בְּחִינַת רִיב כַּנַּ"ל
וְיִהְיֶה שָׂפָה אֶחָת לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד
"שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד"
הַיְנוּ, אֲפִילּוּ עַכּוּ"ם יַחַזְרוּ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד
וְזֶה: "אִם תֵיטִיב שְׂאֵת", רָאשֵׁי תֵּבוֹת שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן
לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת רָחֵל לְמַפְרֵעַ
בַּחֲזָרַת אַנְפִּין בְּחִינַת רִיב שֶׁהִיא רִיב בְּגָלוּתָא, דְּמִתְגַּבְּרִין אֻמִּין דְּעָלְמָא, רִיב לְשׁוֹנוֹת אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וְכוּ'
וְזֶה פֵּרוּשׁ בְּמֵי מְרִיבַת
זֶה בְּחִינַת מֵי הַחֲסָדִים, בְּחִינַת סֻכָּה שֶׁמַּצֶּלֶת מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת" כַּנַּ"ל.
קָדֵשׁ תַּרְגּוּמוֹ רֶקֶם, לְשׁוֹן רִקֵּם וְצִיֵּר בְּחִינַת צֵירֵי כַּנַּ"ל, שֶׁמִּמֶּנּוּ יְצִירַת הַוָּלָד
מִדְבַּר צִין לְשׁוֹן צִינֵי הַר הַבַּרְזֶל: לְשׁוֹן תְּמוּרָה וְחִלּוּף
פֵּרוּשׁ כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא צִוָּה לָהֶם שֶׁיְּדַבְּרוּ אֶל הַסֶּלַע
כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ יִשְׂרָאֵל קַל וָחֹמֶר עַל שָׂכָר וָענֶשׁ כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י
וְהֵם [פָּגְמוּ] בְּהַדִּבּוּר, וְגָרְמוּ, חַס וְשָׁלוֹם הִתְגַּבְּרוּת שֶׁל הָרִיב לְשׁוֹנוֹת
וְגָרְמוּ הִתְגַּבְּרוּת יְמִין שֶׁקֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא" וְכוּ'
וְזֶה פֵּרוּשׁ צִין, לְשׁוֹן תְּמוּרָה, תְּמוּרַת קדֶשׁ, תְּמוּרַת צֵירֵי, תְּמוּרַת סֻכָּה דִּקְדֻשָּׁה, נַעֲשֶׂה סֻכָּה בִּקְלִפָּה, חַס וְשָׁלוֹם
כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה וְשָׁמָּה לא תָבוֹא
כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא מִכּחַ מַעֲשָׂיו כַּנַּ"ל
חיי מוהר"ן - רסא - גדולת נוראות השגתו
...אפרים זכרונו לברכה אז ישב עמנו הרבה ודבר עמנו הרבה מענין גדלתו ואמתת הפלגת מעלתו ושמענו אז כמה דברים. ואמר אז שקשה להכניס בלב ענין גדלתו ואי אפשר לדבר מזה כי גם אחרים אומרים כך לשונות כאלו. וכל מה שהפה יכול לדבר אומר השני גם כן כך אבל רק כל חד כפום מה דמשער בלבה יכול להבין קצת היכן נקדות האמת לאמתו והבן אות רסב כמה פעמים חזר בעצמו דברי העולם שאומרים עליו שאין כאן ממצע, רק או שהוא חס ושלום כמו שהמתנגדים בודים עליו וכו' הדוברים על צדיק עתק רחמנא לצלן...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מז - סַכָּנָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה
...תורה סכנה גדולה לומר תורה וצריך לזה יגיעה גדולה ואמנות יתרה שיוכל לשקל בפלס דבריו באפן שלא ישמע כל אחד ואחד מהשומעין כי אם מה שצריך לו, לא יותר ואף על פי שהכל שומעין כל התורה שאומר עם כל זה לא ישמע כל אחד רק מה שצריך לבד וכמובא על פסוק "וישמע יתרו": 'והלא כל העולם שמעו, אלא יתרו שמע' וכו' כי רק שמיעת יתרו נחשב לשמיעה, שנכנס באזניו ושמיעת כל העולם אינו נחשב שמיעה כלל ומי שאינו יכול לומר תורה בבחינה זו, אסור לו לומר תורה כי כל אחד ואחד כשבא אל הצדיק...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריז - זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה
...תבות תמז חסר ואו כי אז בתמוז צריכים להמשיך הזכרון לתקן השכחה כי אז נתהוה השכחה כי על ידי הלוחות שנשתברו בחדש תמוז נתהוה השכחה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אלמלא לא נשתברו הלוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל' ועל כן חסר ואו מתמז כנ"ל כי מאחר שנשתברו הלוחות נסתלק הואו כי הלוחות הם בחינת ואו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה גם זמן מתן תורתינו ראשי תבות תמז כי בתמוז נתנו הלוחות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה וגם כאן...
ספר המידות - חקירה
ספר המידות - חקירה חלק א' א. על ידי החקירות בעולם התהו, הינו מה למעלה מה למטה וכו', על ידי זה גורם קללה, והשומר את עצמו מחקירות האלו גורם ברכה. ב. על ידי החקירה במה למעלה ומה למטה וכו', על ידי זה מזונותיו ביגיעה רבה. ג. המעמיק בעיונו במעשי מרכבה, נסתלק קדם זמנו....
סיפורי מעשיות - מעשה עבדת בחינם ואתה אוכל בחינם
...הזה שכל בני העולם עובדים ומשתדלים בשביל פרנסתם ונדמה להם שרק מחמת השתדלותם הם חיים וקיימים. ובאמת מקבלים פרנסתם רק מידו הרחבה יתברך. שפעם דרו בבנין אחד שני עשירים אחד קמצן גדול ואחד בעל מכניס אורחים ובעל צדקה גדול. פעם בא עני אחד אל הקמצן ובקש ממנו נדבה עבור כדי שיוכל לשבור את רעבונו. אמר לו העשיר: הנה יש לי עצים שצריך לחתכם לחתיכות קטנות ובכן עבוד אצלי ואתן לך אחר כך לאכול עבור עבודתך. בלית ברירה עבד אצלו העני עבודה מפרכת זו. כשסיים עבודתו אמר לו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריג - כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא רוֹצֶה לְהַסְתִּיר וּלְכַסּוֹת אֶת הָאָדָם
...כשהקדוש ברוך הוא רוצה להסתיר ולכסות את האדם דע שיש שם שכשהקדוש ברוך הוא רוצה להסתיר ולכסות את האדם מן הבעל דבר להציל אותו ממות שנגזר עליו אזי הוא מסתיר ומכסה אותו בזה השם ואזי הבעל דבר משוטט ומחפש סביבות זה האדם לבקש לו מקום שיוכל להכנס תחת המסתר והמכסה להזיק לזה האדם אך תכף כשמביט עליו נסתלק ואין לו כח מחמת זה השם אבל דע שכשחס ושלום, מוצא מקום לכנס תחת המסתר והמכסה לשלט על האדם אזי אדרבא מקבל עוד הבעל דבר יותר כח מזה השם וזה בחינת מה שכתוב בזוהר...
בחירה וידיעה לפני ואחרי - האומנם?
...ואי אפשר להבין זאת בשכל אנושי ומי שיבין זאת תתבטל אצלו הבחירה. אך שמעתי תירוץ די פשוט על השאלה הזאת, והוא כי לפני שהאדם עושה את מעשיו עליו לדעת שיש לו בחירה. אך שניה אחרי שהוא עשה את מעשיו עליו לדעת שהכל בהשגחה פרטית ושאין לו בחירה כי זה כבר קרה. כך שלא ברור לי מדוע רבי נחמן אמר שאין לשאלה הזאת תשובה בשכל אנושי. אשמח לדעת את האמת. האם באמת יש שאלה? מהי השאלה? והאם אפשר לדעת תשובה? תודה תשובה: הנושא הוא די פשוט. אין תשובה בשכל אנושי לשאלה של הידיעה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמד - מִי שֶׁהוּא מְערָב בֵּין הָעַכּוּ"ם
...- מי שהוא מערב בין העכו"ם מי שהוא מערב בין העכו"ם דהינו שיש לו עסקים ומשא ומתן עמהם צריך לשמר עצמו מאד מאד שלא יזיק לו כי בקל יוכל להתפס ברשתם, חס ושלום לחלק עצמו ממדרגת יהדותו שיש לו כי לא די להאדם שהוא בעולם הזה השפל אשר מלאכים אין להם כח לעמד בזה העולם כמו שמצינו שפעם אחת באו מלאכים בזה העולם ונלכדו מאד אבל באמת ישראל יש להם כח יותר ממלאכים והם יכולין לעמד בזה העולם ולהתגבר על העולם הזה ולהדבק בהבורא יתברך שמו אבל להיות גם כן מערב עם העכו"ם זה...
ספר המידות - לשון הרע
...הוא אומר לשר של גיהנום: אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה. ותקנתו יעסק בתורה וישפיל דעתו גם על ידי זה לא יבוא לידי לשון הרע. ב. על ידי לשון הרע מגדיל עוונותיו כנגד שלש עברות. ג. מלתא דמתאמרה באפי מרא או באפי תלתא, לית בה משום לשנא בישא. ד. האי לשנא בישא, אף על גב דלקבולי לא מבעי, למיחש מיבעי. ה. מי שדובר רע על ישראל, לסוף שיחלה על פיו. ו. כשאין אהבה בין ישראל נעשים הולכי רכיל, ועל ידי הולכי רכיל נעשים לצים. ז. בני אדם שאוהבים זה את זה, מתר לומר זה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמט - עִקַּר הַגְּבוּרָה בְּהַלֵּב
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמט - עקר הגבורה בהלב עקר הגבורה בהלב כי מי שלבו חזק ואינו מתירא משום אדם ומשום דבר יכול לעשות גבורות נוראות ולכבש המלחמות על ידי חזק ותקף לבו שאינו מתירא ורץ לתוך תקף המלחמה וזה בחינת: 'איזהו גבור הכובש את יצרו' וזה בחינת גבורות שמשון שנאמר בו "ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל" שבאותן המקומות צלחה עליו רוח ה' ולבש גבורה דהינו שבא לו חזק ותקף גבורה בלב ועל ידי זה עשה גבורות נוראות...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0625 שניות - עכשיו 16_04_2024 השעה 18:58:55 - wesi2