ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סא - עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים
חדי רבי שמעון ואמר: "ה' שמעתי שמעך יראתי", אמר: התם יאות הוי למדחל וכו' (שם באידרא נשא דף קכ"ח) א. על ידי אמונת חכמים, יכולין להוציא משפטנו לאור כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא (פתח אליהו) הינו בחינת דרך הממצע, שאינו נוטה לימין ולשמאל וזה זוכין על ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת (דברים י"ז) : "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" ועל כן, על ידי זה יוצא המשפט ברור כנ"ל, בבחינת: "משפטי אמת" (תהלים יט) הינו, כי כל הלמודים שהאדם לומד צריך שיקבל ויוציא מהם משפטי אמת, שלא יהיה בבחינת משפט מעקל דהינו, שיקבל וילמד מכל הלמודים שלומד, משפטי הנהגות שידע איך להתנהג, הן לעצמו, הן לאחרים שמתנהגים לפי דעתו כל אחד ואחד כפי בחינתו, כפי הממשלה והרבנות שיש לו, הן לרב או למעט וכל זה זוכין על ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת: "לא תסור" וכו' בבחינת משפטי אמת, שאינו נוטה לימין ושמאל כנ"ל אבל כשפוגם באמונת חכמים, אזי נדון ביגיעת בשר, הינו במותרות (ערובין כ"א) 'הלועג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת', כמו שכתוב "ולהג הרבה יגיעת בשר" והוא מדה כנגד מדה כי הוא אינו מאמין בדבריהם, ומלעיג עליהם, ודבריהם הם אך למותר אצלו על כן נדון במותרות וכל המשפטים הן מן המח, בבחינת (מלכים א ג) : "וייראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט" והמח הוא לפי המזון וכשהגוף נקי, אזי המח ברור ואזי יכול להוציא משפטי אמת, הנהגות ישרות אבל כשנדון במותרות, על ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל אזי עולים עשנים סרוחים אל המח, ומערבבים ומבלבלין דעתו ואזי אינו יכול להוציא משפטי אמת, ואזי יוצא משפט מעקל (חבקוק א) "כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעקל" הינו, על ידי שהעשנים סרוחים מסבבין ומקיפין המח ומבלבלין אותו על ידי זה יוצא משפט מעקל, בבחינת (תהלים קמ"ז) : "משפטים בל ידעום", הינו בלבול המוחין ודואג, על ידי שלמודו היה מבחינת אלו המותרות בבחינת הנאמר בדואג (שמואל א כ"א) : "ושם איש מעבדי שאול נעצר לפני ה' ושמו דואג" וכו' ופרש רש"י: 'עוצר עצמו וכו' לעסק בתורה' כי למודו היה מבחינת עצירות, בחינת מותרות על ידי זה, לא היה מוציא מלמודו משפטי אמת, רק משפט מעקל ועל כן היה דן שאין דוד ראוי לבוא בקהל (יבמות ע"ו:) וזה היה, על ידי שלמודו היה ממותרות כנ"ל. ב. ויש מנהיגים שנקראים בשם רבי שלמודם מאלו המותרות ולא די שאינם יכולים אפילו להנהיג את עצמן כנ"ל ומכל שכן שאינם יכולים להנהיג את אחרים והם נוטלים גדלה לעצמן, להנהיג העולם צריך לראות שלא להסמיך אותם שלא לתן להם תקף ועז, שלא יהיו מכנים בשם רבי כי הם עצמן אינם חיבים כל כך כי יש להם יצר הרע גדול להנהיג העולם אך צריך לשמר מאד, שלא לתן להם תקף ועז כי אלו הנותנים להם תקף ועז ונסמכים על ידם שיהיו נקראים בשם רבי הם עתידין לתן דין וחשבון ועל ידי שמסמיכין רבי שאינו הגון על ידי זה נחלש כתב ידנו, ואין לו שום תקף ונותנין כח בכתב ידם ועל ידי זה הם גוזרין שלא יהיה תקף לכתבים שלנו כי אם לכתבים שלהם וישראל יהיו מכרחים ללמד כתב שלהם ועל ידי זה גוזרין גם כן לגרש בני ישראל ממקום הישוב שנתישבו שם ישראל כבר, אל מקומות שלא היו שם ישראל מעולם כי הסמיכה שסומכין את הרב, והכתב, הם מבחינה אחת כי הסמיכה בידים כמו שכתוב (דברים ל"ד) : "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו" והוא בחינת הכתב בחינת יד כותבת כי הכתב הוא גם כן מבחינת חכמה כי אותיות הכתב, בהם נבראו כל העולמות (תהלים ל"ג) : "בדבר ה' שמים נעשו" וכו', וכתיב (שם ק"ד) "כלם בחכמה עשית" כי יש בכל אות ואות חכמה שחיבה חכמתו יתברך שהאות הזו יהיה בתמונה זו ועל ידו יהיה נברא זה העולם בזאת התמונה ולהתנהג באותו ההנהגה שיש באותו העולם וכן שאר העולמות בתמונה והנהגה אחרת, על ידי תמונת אות אחר כי כן גזרת חכמתו יתברך וכשהחכם הראוי לסמיכה, נסמך בשם רבי שהנהגתו בבחינת משפטי אמת כנ"ל אזי על ידי הסמיכה, שאזי מקבל חכמתו מבחינת יד ה' בבחינת "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה" וכו' כנ"ל אזי מביא הארה וכח בכתב ידנו, שהוא גם כן מבחינת חכמה כנ"ל בבחינת (דברי הימים א כ"ח) : "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל" שעל ידי השכל שמקבל מיד ה', שזה בחינת סמיכה על ידי זה מביא הארה וכח בכתב כנ"ל (במדבר י"א) :ותנח עליהם הרוח והמה בכתובים שעל ידי שנסמכו אז, וקבלו הרוח חכמה על ידי זה הביאו הארה בכתובים הינו בכתב ידנו כנ"ל ואזי, לא די שאין כתב ידנו נכנע למשפטם אלא אפילו שכל משפטי הנהגות שלהם, כלם על ידי כתב ידנו בבחינת (תהלים קמ"ט) : "לעשות בהם משפט כתוב אבל כשמסמיכין רבי שאינו הגון על ידי זה נחלש כתב ידנו, ונותנין תקף לכתב שלהם וכל המשפטים צריכים להיות על ידי כתבים שלהם דוקא שהוא בחינת "משפטים בל ידעום", בחינת משפט מעקל כנ"ל ועל ידי זה גוזרין לגרש את ישראל ממקום שנתישבו כבר כי במקום שישראל יושבין שם מכבר, אפילו בחוץ לארץ הוא בחינת קדשת ארץ ישראל בחינת (יחזקאל י"א) : "מקדש מעט" כי על ידי שישראל יושבין שם נתקדש האויר בבחינת אוירא דארץ ישראל כי על ידי כתב ידנו נתקדש האויר בבחינת 'אוירא דארץ ישראל מחכים' (בבא בתרא קנ"ח: זוהר פינחס רמ"ה ובתקון כ"ב) כי הכתב הוא בחינת אותיות מחכימות ועל ידי תנועות הקלמוס באויר בשעת כתיבה נחקקים בחינת האותיות מחכימות בתוך האויר ועל ידו נתקדש האויר בבחינת 'אוירא דארץ ישראל מחכים' ועל ידי שפוגמין בכתב ידנו על ידי הסמיכה שמסמיכין רבי שאינו הגון כנ"ל על ידי זה מגרשין ישראל מן הישוב ממקום שישבו שם מכבר, שהוא בחינת אוירא דארץ ישראל כנ"ל ומגרשין אותם משם אל מקום מדבר שממה שאין שם שום קדשה כי לא ישבו שם ישראל מעולם כנ"ל. ג. ועל ידי זה, נלקח ממנו חכמת תהלוכי גלגלי הרקיע לידע כל ההשתנות ועתידות הבאין על ידי גלגלי הרקיע ונמסר להם כי מתחלה זאת החכמה נמסרה רק לנו כמו שכתוב (דברים ד) : "כי היא חכמתכם ובנתכם לעיני העמים" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת ע"ה) : 'איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר: זה חשוב תקופות ומזלות' כי יש בזה שכל, שישאר הסוד אצלנו, אף על פי שמודיעין להם החכמה כי בודאי צריך להודיע להם החכמה כדי שידעו מחכמתנו, שאנו יודעין חכמה זו כמו שכתוב "כי היא חכמתכם" וכו' ואם כן, מאחר שמודיעין להם, אינו סוד כי הלא גם הם יודעין אך יש בזה שכל, שיכולין להודיע להם החכמה ואף על פי כן ישאר הסוד אצלנו וזה בחינת: "כי היא חכמתכם ובנתכם לעיני העמים" 'לעיני העמים' דיקא דהינו שהיא רק לעיני העמים בשעה שמודיעין להם ותכף אחר כך אינן יודעין כלל, רק יודעין שהסוד אצלנו כי אין אנו מודיעין להם זאת החכמה בעצם שהיא סוד העבור רק שיש בזה שכל שיכולין להראות זאת החכמה לעיניהם לבד למען ידעו שזאת החכמה היא אצלנו אבל עצם סוד החכמה נשאר אצלנו וזהו בחינת סוד העבור שאינו נמסר רק לגדולי הדור, שיש להם נשמות גדולות כי תהלוכות הגלגלים הוא על ידי שכליים, שהם המלאכים וכל גלגל וגלגל יש לו שכל מיחד, דהינו מלאך, שמתנהג על ידו ועל ידי זה הוא השתנות הלוך הגלגלים שזה הגלגל מהלך בחדש, ובזה הסדר וזה הגלגל מהלך בשנה או יותר ויש גלגל שצריך זמן רב כמה אלפים שנים עד שמסבב והכל לפי השתנות השכליים שהם משתנים לפי רחוקם מהעלה וכמו כן מתנהגים הגלגלים וכל אלו השכליים, כלם מקבלים מהמנהיג הכולל שהוא שכל הכולל, שהיא הנשמה שכלם מתנהגים על ידה (איוב ל"ב) : "ונשמת שדי תבינם" שהנשמה שופע השכל בהם ועל כן הנשמה נקראת שמים שהוא כלליות הגלגלים (תהלים נ) "יקרא אל השמים מעל", זו הנשמה (סנהדרין צ"א:) כי הנשמה הוא מנהיג הכולל, של כל הגלגלים כנ"ל ועל כן הנשמה נקראת גלגלתא על שם גלגלי הרקיע שמתנהגים על ידה ועל כן אלו הנשמות הגדולות, בקיאין בסוד העבור כי מי יודע הנהגתם כמו המנהיג ואלו הנשמות הגדולות צריכין שיהיה להם גוף בבחינות (ישעיה ד) : "פרי הארץ", בחינות אוירא דארץ ישראל כי כשהאויר מתקדש בבחינות אוירא דארץ ישראל אזי כל הפרות והתבואה הגדל שם שמהם נזון האדם, ומשם בא הטפה זרעיות הכל הוא בבחינות ארץ ישראל ומשם נרקם הגוף, בבחינות (תהלים קל"ט) : "רקמתי בתחתיות ארץ" בחינת ארץ ישראל ואזי הגוף בבחינת פרי הארץ ואזי ראוי לקבל נשמה גדולה בבחינת: "יקרא אל השמים מעל" 'זה הנשמה' "ואל הארץ" 'זה הגוף' (שם סנהדרין) כי הנשמה לפי הגוף כשהגוף זך ונקי, יכול לקבל נשמה גדולה, וכן להפך ועל כן יש מדינות ששכלם עב ומגשם וכן יש מדינות ששכלם זך וצלול והכל לפי המדינה, לפי המזון היוצא ממנה ועל כן על ידי שנתגרשין מבחינת אוירא דארץ ישראל, על ידי בחינה הנ"ל אזי אין יכולין להתרקם גופים זכים, ואין יכולין לקבל נשמה גדולה ועל ידי זה נלקח סוד העבור מאתנו וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (כתבות קי"ב) "והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא וגו' בסוד עמי לא יהיו" 'זה סוד העבור' "ובכתב בית ישראל לא יכתבו" 'זה סמיכה' "ואל אדמת בני ישראל לא יבואו" כמשמעו הינו כנ"ל, 'בכתב ישראל לא יכתבו זה סמיכה' הינו על ידי סמיכה שמסמיכין בשם רבי, את שאינם הגונים על ידי זה מחלישין כתב ישראל כנ"ל וזהו : 'ואל אדמת ישראל לא יבואו', הינו שנתגרשין מבחינת אוירא דארץ ישראל כנ"ל וזהו 'בסוד עמי לא יהיו זה סוד העבור' שעל ידי זה נלקח מאתנו סוד העבור כנ"ל וכל זה על ידי המותרות הנ"ל ד. ועל ידי זה אין לו עצה שלמה לעולם ותמיד אינו יכול לתת עצה לנפשו, והוא תמיד מספק כי כל עצותיו בבחינת עצות נבערות (ישעיה י"ט) עצת נשים כי הטנפת של המותרות עולה אל הלב בבחינת (יחזקאל י"ד) : "העלו גלוליהם על לבם" ונעשה לבו מטנף כמו בית הכסא, שהוא מקום עצת הנשים כמאמר רב עילש (גטין מ"ה) : 'נשי כל מלי מסדרין בבית הכסא', ששם כל עצתם. ה. אך מי שכבר נשקע באלו המותרות יש מים שהוא מטהר מזאת הטנפת בבחינת (יחזקאל ל"ו) : "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם" (שם ל"ז) "ולא יחצו לשתי ממלכות עוד, ולא יטמאו עוד בגלוליהם" שעל ידי שנטהרין מהגלולין והטנפת הנ"ל על ידי זה, ולא יחצו לשתי ממלכות, בחינת עצות כמו שכתוב (דניאל ד) : "מלכי ישפר עלך" הינו שזוכה לעצה שלמה כי על ידי המים הנ"ל, נעשים אצלו עצות שלמות, בבחינת (משלי כ) : "מים עמקים עצה בלב איש". ואלו המים, הם בחינת מחלקת, בחינת (במדבר כ) : "מי מריבה" ועל כן מחלקת נקרא פלגתא, בחינת (תהלים ס"ה) : "פלג אלהים מלא מים" כי מכל מחלקת נעשה ספר, בחינת שאלות ותשובות כי המחלקת היא שאלה וקשיא, שמקשין ושואלין עליו והוא שב בתשובה ועל ידי זה הוא משיב ומתרץ השאלה ונעשה מזה בחינת ספר שאלות ותשובות כי על ידי התשובה על ידי זה נתחדשים אצלו כמה ספרים כי יש כמה ספרים עכשו, וגם עתידים להיות עוד כמה ספרים וכלם צריכים להעולם ובתחלה כשלא היה לו אמונת חכמים אזי היו כל הספרים אצלו כלא כי היה מלעיג עליהם, כמו שכתוב (קהלת י"ב) : "עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה" וכו' דהינו שמלעיג על רבוי ספריהם ואזי כלם כלא אצלו וכששב בתשובה על זה, אזי נתחדש אצלו בכל פעם ספר כי חוזרים ונחשבים אצלו כל הספרים שבתחלה היו בעיניו כלא ומתבונן בהמחלקת מפני מה הם חולקים כך, באלו הדבורים, ולא באפן אחר ועל ידי זה מתבונן איך לשוב בתשובה, ולתקן האמונת חכמים כי משם נמשך המחלקת על ידי שפגם באמונת חכמים ולפי התשובה, לפי המחלקת, כן הוא חוזר ושב אל אמונת חכמים וכמו כן נתחדש אצלו ספר כי חוזר ונחשב בעיניו מה שהיה בתחלה בעיניו כלא וכן בכל פעם לפי המחלקת, כן התשובה ששב וחוזר אל האמונת חכמים וכמו כן נתחדש אצלו ספר אחר כי חוזר ונחשב בעיניו עוד איזה ספר אחר שבתחלה היה מלעיג עליו, והיה בעיניו כלא כנ"ל ועל כן, על ידי המחלקת נעשה ספר (איוב ל"א) : "וספר כתב איש ריבי" שעל ידי ריב ומחלקת נעשה ספר. ויש צדיקי הדור שאמונתם שלמה בודאי ואף על פי כן יש עליהם מחלקת (ישעיה נ"ג) : "והוא חטא רבים נשא" וכו', (שם) : "ועוונוותם הוא יסבל" הינו שיש לו מחלקת בשביל העולם ועל ידי המחלקת שיש עליו על ידי זה מתקן האמונת חכמים אצל ההמון עם ויש שיש עליהם מחלקת מחמת שאין להם אמונה בעצמן ואינם מאמינים בחדושי תורה שלהם שהם מחדשים ואינם מאמינים שיש להשם יתברך שעשועים גדולים מחדושים שלהם ועל ידי זה שאין להם אמונה בחדושים של עצמן על ידי זה הם מתרשלין בהחדושין שלהם ועל כן בא עליהם מחלקת ועל ידי זה הם שבים בתשובה וחוזרים ונחשבים אצלן חדושין שלהם, וחוזרים ומחדשים ונעשה מזה ספר ולפעמים נעשה מזה ספר למעלה שעל ידי זה שזה שואל ומקשה וזה שב בתשובה ועל ידי זה משיב ומתרץ על ידי זה נעשה ספר למעלה בבחינת (מלאכי ג) : "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר" ו. ועל ידי זה נמתקים כל הצמצומים, שהם הדינים וכל מקום שיש איזה דין וצמצום, נמתק על ידי זה על ידי תקון אמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין הספרים של התורה הקדושה כי כל המתקות של כל הצמצומים והדינים, הוא על ידי השכל כי כלם במחשבה אתברירו (עיין זוהר פקודי רנד:) שהשכל הוא שרש הדינים ושם נמתקים הדינים כי אין הדין נמתק אלא בשרשו (עץ חיים שע"ג פי"א) וכל דין וצמצום צריך שיהיה נמתק בשכל השיך לו, ששם שרשו ויש לכל צמצום וצמצום שכל שעל ידו נמתק אך יש חכמה עלאה, שכל החכמות כלולים שם, ומקבלין משם ועל כן שם נמתקים כל הדינים כי בהשכליים פרטיים, אי אפשר להמתיק כי אם בזה השכל דיקא השיך לזה הצמצום, שהוא שרשו אבל על ידי בחינת חכמה עלאה שכלול מכלם שם נמתקים כל הצמצומים, וכל הדינים כלם והתורה שהיא יוצאת מחכמה עלאה, כי 'אוריתא מחכמה עלאה נפקת' (זהר בשלח ס"ב) ואין יכולה לקבל מחכמה עלאה, כי אם כשיש לה שלמות ושלמות התורה, היא על ידי תורה שבעל פה כי תורה שבכתב אין לה שלמות, כי אם על ידי תורה שבעל פה ועל כן על ידי הספרים הנ"ל, שנתחדשים על ידי המחלקת בבחינת: "וספר כתב איש ריבי", בחינת: "עשות ספרים הרבה אין קץ" על ידי זה נשלם התורה (שמות כ"ד) : "לוחות האבן" שמקבלת הארה מבחינת אבן שתיה (עיין זוהר ויחי רל"א:) כי כל דבר שבעולם, יש לו צמצום אחר בכמות ואיכות וכל הצמצומים שבעולם כלם נרשמים באבן שתיה, שממנו השתת העולם וכלם מקבלים ממנו ושם המתקת כל הדינים כי הוא בחינת חכמה עלאה בחינת קדשי קדשים כי השכל נקרא קדש (עיין זוהר אחרי דף סא) וכלם מקבלים ונכללים בבחינת קדשי קדשים שהוא בחינת חכמה עלאה, שכלול מכלם ומשם המתקת כל הדינים, בפרטיות ובכלליות כי גם כשממתיקין הדין בפרט, באיזה שכל של איזה צמצום צריכין גם כן להמשיך כח מהשכל העליון הנ"ל כדי שיהיה כח לזה השכל הפרטי להמתיק הדין וכן בכלליות, להמתיק כל הדינים מאיזה צמצום שיהיה אי אפשר להמתיק כי אם על ידי בחינת השכל העליון בחינת קדשי קדשים, בחינת אבן שתיה (עיין זוהר ויחי רלא) וכשהתורה יש לה שלמות על ידי הספרים כנ"ל אזי מקבלת מחכמה עלאה, בבחינת לוחות האבן, בחינת אבן שתיה ואזי משפעת בכל החכמות, ונמתקים כל הדינים (תהלים כ) : "ישלח עזרך מקדש" שעקר העזר והישועה, שהוא בחינת המתקת הדינים, הוא מקדש הינו על ידי השכל שנקרא קדש כידוע וזה אותיות שתיה ראשי תבות הן תוי שדי יענני (לשון המקרא איוב ל"א: "הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי") 'הן תוי שדי', הינו בחינת הרשימות של כל הצמצומים נמתקין על ידי שבאים בתוך שתיה, בחינת אבן שתיה הנ"ל וזה 'יענני', בחינת ההמתקה, בבחינת: "ישלח עזרך מקדש" כנ"ל וזה "הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי" שעל ידי וספר כתב כנ"ל הינו רבוי הספרים שנעשין על ידי המחלקת כנ"ל שאז יש להתורה שלמות, ומקבלת משכל הכולל, מחכמה עלאה, שהיא בחינת אבן שתיה כנ"ל על ידי זה 'הן תוי שדי יענני', בחינת ההמתקה על ידי בחינת לוחות האבן, שמקבלין מאבן שתיה כנ"ל ז. וזהו בחינת מה שנוסעין על ראש השנה לצדיקים כי ראש השנה הוא יומא דדינא של כל השנה וכל אחד ואחד בא עם קדשתו וצמצומיו אל הצדיק הדור שהוא בחינת קדשי קדשים, בחינת אבן שתיה (שמואל א ב) : "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל" (עי' יומא לח: סנהדרין כו:) שהם הצדיקים שעליהם נשתת העולם ועל ידי זה נמתקים כל הדינים, על ידי בחינת אבן שתיה כנ"ל וזה בחינת אבני יעקב, שנכללו כלם בתוך אבן שתיה (בראשית רבה ויצא פרשה ס"ח, עין זוהר נח ע"ב, ויחי רל"א) כי הנפשות הם בחינת אבנים, כמו שכתוב (איכה ד) : "תשתפכנה אבני קדש" ונכללים בתוך הצדיק הדור, שהוא בחינת אבן שתיה ועל ידי זה נמתקים כל הצמצומים כנ"ל ח. ועל ידי זה שנכללים יחד כל הנפשות כנ"ל על ידי זה נעשה שמחה, בבחינת (משלי י"ג) : "אור צדיקים ישמח" כי הנפש הוא בחינת נר, בבחינת (משלי כ) : "נר ה' נשמת אדם" וכשנכללין יחד נעשה מהם אור ועל ידי זה נעשה שמחה, בחינת: "אור צדיקים ישמח" וזה חדי רבי שמעון ואמר: "ה' שמעתי שמעך יראתי", תמן יאות הוי למדחל כי חבקוק אמר נבואה זו על רבי עקיבא וחבריו שמתו על ידי שלא היה בהם אהבה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יבמות ס"ב:) כי הם היו בחינת גבורות וצמצומים, ולא נכללו יחד ולא נמתקו ורבי שמעון וחבריו שהיו התקון שלהם על כן אמר אנן בחביבותא תליא הינו בחינת האהבה וכללות שנכללין יחד ועל ידי זה ההמתקה והתקון כנ"ל חדי רבי שמעון, הינו בחינת השמחה שנעשה על ידי הכללות והאהבה, בחינת: "אור צדיקים ישמח" פתח ואמר: "הולך רכיל מגלה סוד" הינו רוח חכמה ולא הוה מהימנא הינו אמונת חכמים כנ"ל כי על ידי שאין בו אמונת חכמים, אין בו רוח חכמה כי נדון במותרות כנ"ל מגלה סוד, זה בחינת ביטול כתב ידנו שאין מקבלין אור השכל מידי הסמיכה כנ"ל בבחינת (איוב ל"ו) : "על כפים כסה אור" כי האותיות צריכות לקבל אור השכל, מידי הסמיכה כנ"ל ועל ידי פגם אמונת חכמים, שהוא בחינת 'הולך רכיל' על ידי זה 'מגלה סוד', שנתגלה ונסתלק אור השכל כנ"ל ועל ידי זה בסוד עמי לא יהיו כנ"ל ונאמן רוח מכסה דבר, דאית בה רוחא דקיומא על ידי בחינת אמונת חכמים על ידי זה, מכסה דבר, בחינת 'על כפים כסה אור' כנ"ל
חֲדִי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: "ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲך יָרֵאתִי", אָמַר: הָתָם יָאוּת הֲוֵי לְמִדְחַל וְכוּ'
א. עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִשְׁפָּטֵנוּ לָאוֹר
כִּי מִשְׁפָּט הוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא
הַיְנוּ בְּחִינַת דֶּרֶך הַמְמֻצָּע, שֶׁאֵינוֹ נוֹטֶה לְיָמִין וְלִשְׂמאל
וְזֶה זוֹכִין עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת: "לא תָּסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְך יָמִין וּשְׂמאל"
וְעַל כֵּן, עַל יְדֵי זֶה יוֹצֵא הַמִּשְׁפָּט בָּרוּר כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת: "מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת"
הַיְנוּ, כִּי כָל הַלִּמּוּדִים שֶׁהָאָדָם לוֹמֵד
צָרִיך שֶׁיְּקַבֵּל וְיוֹצִיא מֵהֶם מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת, שֶׁלּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת מִשְׁפָּט מְעֻקָּל
דְּהַיְנוּ, שֶׁיְּקַבֵּל וְיִלְמַד מִכָּל הַלִּמּוּדִים שֶׁלּוֹמֵד, מִשְׁפְּטֵי הַנְהָגוֹת
שֶׁיֵּדַע אֵיך לְהִתְנַהֵג, הֵן לְעַצְמוֹ, הֵן לַאֲחֵרִים שֶׁמִּתְנַהֲגִים לְפִי דַּעְתּוֹ
כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי בְּחִינָתוֹ, כְּפִי הַמֶּמְשָׁלָה וְהָרַבָּנוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, הֵן לְרַב אוֹ לִמְעַט
וְכָל זֶה זוֹכִין עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת: "לא תָסוּר" וְכוּ'
בִּבְחִינַת מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת, שֶׁאֵינוֹ נוֹטֶה לְיָמִין וּשְׂמאל כַּנַּ"ל
אֲבָל כְּשֶׁפּוֹגֵם בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, אֲזַי נִדּוֹן בִּיגִיעַת בָּשָׂר, הַיְנוּ בְּמוֹתָרוֹת
'הַלּוֹעֵג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים נִדּוֹן בְּצוֹאָה רוֹתַחַת', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִיעַת בָּשָׂר"
וְהוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה
כִּי הוּא אֵינוֹ מַאֲמִין בְּדִבְרֵיהֶם, וּמַלְעִיג עֲלֵיהֶם, וְדִבְרֵיהֶם הֵם אַך לְמוֹתָר אֶצְלוֹ
עַל כֵּן נִדּוֹן בְּמוֹתָרוֹת
וְכָל הַמִּשְׁפָּטִים הֵן מִן הַמּחַ, בִּבְחִינַת: "וַיִּירְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶך כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט"
וְהַמּחַ הוּא לְפִי הַמָּזוֹן
וּכְשֶׁהַגּוּף נָקִי, אֲזַי הַמּחַ בָּרוּר וַאֲזַי יָכוֹל לְהוֹצִיא מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת, הַנְהָגוֹת יְשָׁרוֹת
אֲבָל כְּשֶׁנִּדּוֹן בְּמוֹתָרוֹת, עַל יְדֵי פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ"ל
אֲזַי עוֹלִים עֲשָׁנִים סְרוּחִים אֶל הַמּחַ, וּמְעַרְבְּבִים וּמְבַלְבְּלִין דַּעְתּוֹ
וַאֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת, וַאֲזַי יוֹצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל
"כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל"
הַיְנוּ, עַל יְדֵי שֶׁהָעֲשָׁנִים סְרוּחִים מְסַבְּבִין וּמַקִּיפִין הַמּחַ וּמְבַלְבְּלִין אוֹתוֹ
עַל יְדֵי זֶה יוֹצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל, בִּבְחִינַת: "מִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם", הַיְנוּ בִּלְבּוּל הַמּוֹחִין
וְדוֹאֵג, עַל יְדֵי שֶׁלִּמּוּדוֹ הָיָה מִבְּחִינַת אֵלּוּ הַמּוֹתָרוֹת
בִּבְחִינַת הַנֶּאֱמָר בְּדוֹאֵג: "וְשָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל נֶעֱצָר לִפְנֵי ה' וּשְׁמוֹ דּוֹאֵג" וְכוּ'
וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'עוֹצֵר עַצְמוֹ וְכוּ' לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה'
כִּי לִמּוּדוֹ הָיָה מִבְּחִינַת עֲצִירוּת, בְּחִינַת מוֹתָרוֹת
עַל יְדֵי זֶה, לא הָיָה מוֹצִיא מִלִּמּוּדוֹ מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת, רַק מִשְׁפָּט מְעֻקָּל
וְעַל כֵּן הָיָה דָּן שֶׁאֵין דָּוִד רָאוּי לָבוֹא בְּקָהָל
וְזֶה הָיָה, עַל יְדֵי שֶׁלִּמּוּדוֹ הָיָה מִמּוֹתָרוֹת כַּנַּ"ל.
ב. וְיֵשׁ מַנְהִיגִים שֶׁנִּקְרָאִים בְּשֵׁם רַבִּי
שֶׁלִּמּוּדָם מֵאֵלּוּ הַמּוֹתָרוֹת
וְלא דַּי שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים אֲפִילּוּ לְהַנְהִיג אֶת עַצְמָן כַּנַּ"ל
וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהַנְהִיג אֶת אֲחֵרִים
וְהֵם נוֹטְלִים גְּדֻלָּה לְעַצְמָן, לְהַנְהִיג הָעוֹלָם
צָרִיך לִרְאוֹת שֶׁלּא לְהַסְמִיך אוֹתָם
שֶׁלּא לִתֵּן לָהֶם תֹקֶף וָעז, שֶׁלּא יִהְיוּ מְכֻנִּים בְּשֵׁם רַבִּי
כִּי הֵם עַצְמָן אֵינָם חַיָּבִים כָּל כָּך
כִּי יֵשׁ לָהֶם יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל לְהַנְהִיג הָעוֹלָם
אַך צָרִיך לִשְׁמר מְאד, שֶׁלּא לִתֵּן לָהֶם תּקֶף וָעז
כִּי אֵלּוּ הַנּוֹתְנִים לָהֶם תּקֶף וָעז וְנִסְמָכִים עַל יָדָם שֶׁיִּהְיוּ נִקְרָאִים בְּשֵׁם רַבִּי
הֵם עֲתִידִין לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן
וְעַל יְדֵי שֶׁמַּסְמִיכִין רַבִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן
עַל יְדֵי זֶה נֶחֱלָשׁ כְּתַב יָדֵנוּ, וְאֵין לוֹ שׁוּם תּקֶף
וְנוֹתְנִין כּחַ בִּכְתַב יָדָם
וְעַל יְדֵי זֶה הֵם גּוֹזְרִין שֶׁלּא יִהְיֶה תּקֶף לַכְּתָבִים שֶׁלָּנוּ
כִּי אִם לַכְּתָבִים שֶׁלָּהֶם
וְיִשְׂרָאֵל יִהְיוּ מֻכְרָחִים לִלְמד כְּתָב שֶׁלָּהֶם
וְעַל יְדֵי זֶה גּוֹזְרִין גַּם כֵּן לְגָרֵשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמְּקוֹם הַיִּשּׁוּב
שֶׁנִּתְיַשְּׁבוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל כְּבָר, אֶל מְקוֹמוֹת שֶׁלּא הָיוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל מֵעוֹלָם
כִּי הַסְּמִיכָה שֶׁסּוֹמְכִין אֶת הָרַב, וְהַכְּתָב, הֵם מִבְּחִינָה אַחַת
כִּי הַסְּמִיכָה בְּיָדַיִם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַך משֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו"
וְהוּא בְּחִינַת הַכְּתָב
בְּחִינַת יָד כּוֹתֶבֶת
כִּי הַכְּתָב הוּא גַּם כֵּן מִבְּחִינַת חָכְמָה
כִּי אוֹתִיּוֹת הַכְּתָב, בָּהֶם נִבְרְאוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת
"בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ" וְכוּ', וּכְתִיב "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ"
כִּי יֵשׁ בְּכָל אוֹת וָאוֹת חָכְמָה
שֶׁחִיְּבָה חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַך שֶׁהָאוֹת הַזּוֹ יִהְיֶה בִּתְמוּנָה זוֹ
וְעַל יָדוֹ יִהְיֶה נִבְרָא זֶה הָעוֹלָם בְּזאת הַתְּמוּנָה
וּלְהִתְנַהֵג בְּאוֹתוֹ הַהַנְהָגָה שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם
וְכֵן שְׁאָר הָעוֹלָמוֹת בִּתְמוּנָה וְהַנְהָגָה אַחֶרֶת, עַל יְדֵי תְּמוּנַת אוֹת אַחֵר
כִּי כֵן גְּזֵרַת חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַך
וּכְשֶׁהֶחָכָם הָרָאוּי לִסְמִיכָה, נִסְמָך בְּשֵׁם רַבִּי
שֶׁהַנְהָגָתוֹ בִּבְחִינַת מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת כַּנַּ"ל
אֲזַי עַל יְדֵי הַסְּמִיכָה, שֶׁאֲזַי מְקַבֵּל חָכְמָתוֹ מִבְּחִינַת יַד ה'
בִּבְחִינַת "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה" וְכוּ' כַּנַּ"ל
אֲזַי מֵבִיא הֶאָרָה וְכחַ בִּכְתַב יָדֵנוּ, שֶׁהוּא גַּם כֵּן מִבְּחִינַת חָכְמָה כַּנַּ"ל
בִּבְחִינַת: "הַכּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל"
שֶׁעַל יְדֵי הַשֵּׂכֶל שֶׁמְּקַבֵּל מִיַּד ה', שֶׁזֶּה בְּחִינַת סְמִיכָה
עַל יְדֵי זֶה מֵבִיא הֶאָרָה וְכחַ בַּכְּתָב כַּנַּ"ל
וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתוּבִים
שֶׁעַל יְדֵי שֶׁנִּסְמְכוּ אָז, וְקִבְּלוּ הָרוּחַ חָכְמָה
עַל יְדֵי זֶה הֵבִיאוּ הֶאָרָה בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ בִּכְתַב יָדֵנוּ כַּנַּ"ל
וְאַזַי, לא דַּי שֶׁאֵין כְּתַב יָדֵנוּ נִכְנָע לְמִשְׁפָּטָם
אֶלָּא אֲפִילּוּ שֶׁכָּל מִשְׁפְּטֵי הַנְהָגוֹת שֶׁלָּהֶם, כֻּלָּם עַל יְדֵי כְּתַב יָדֵנוּ
בִּבְחִינַת: "לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב
אֲבָל כְּשֶׁמַּסְמִיכִין רַבִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן
עַל יְדֵי זֶה נֶחֱלָשׁ כְּתַב יָדֵנוּ, וְנוֹתְנִין תּקֶף לַכְּתָב שֶׁלָּהֶם
וְכָל הַמִּשְׁפָּטִים צְרִיכִים לִהְיוֹת עַל יְדֵי כְּתָבִים שֶׁלָּהֶם דַּוְקָא
שֶׁהוּא בְּחִינַת "מִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם", בְּחִינַת מִשְׁפָּט מְעֻקָּל כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה גּוֹזְרִין לְגָרֵשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְיַשְּׁבוּ כְּבָר
כִּי בְּמָקוֹם שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין שָׁם מִכְּבָר, אֲפִילּוּ בְּחוּץ לָאָרֶץ
הוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת: "מִקְדָּשׁ מְעַט"
כִּי עַל יְדֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין שָׁם נִתְקַדֵּשׁ הָאֲוִיר בִּבְחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
כִּי עַל יְדֵי כְּתַב יָדֵנוּ נִתְקַדֵּשׁ הָאֲוִיר בִּבְחִינַת 'אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים'
כִּי הַכְּתָב הוּא בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת מַחְכִּימוֹת
וְעַל יְדֵי תְּנוּעוֹת הַקֻּלְמוֹס בָּאֲוִיר בִּשְׁעַת כְּתִיבָה
נֶחֱקָקִים בְּחִינַת הָאוֹתִיּוֹת מַחְכִּימוֹת בְּתוֹך הָאֲוִיר
וְעַל יָדוֹ נִתְקַדֵּשׁ הָאֲוִיר בִּבְחִינַת 'אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים'
וְעַל יְדֵי שֶׁפּוֹגְמִין בִּכְתַב יָדֵנוּ עַל יְדֵי הַסְּמִיכָה שֶׁמַּסְמִיכִין רַבִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה מְגָרְשִׁין יִשְׂרָאֵל מִן הַיִּשּׁוּב
מִמָּקוֹם שֶׁיָּשְׁבוּ שָׁם מִכְּבָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל
וּמְגָרְשִׁין אוֹתָם מִשָּׁם
אֶל מְקוֹם מִדְבַּר שְׁמָמָה שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם קְדֻשָּׁה
כִּי לא יָשְׁבוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל מֵעוֹלָם כַּנַּ"ל.
ג. וְעַל יְדֵי זֶה, נִלְקָח מִמֶּנּוּ חָכְמַת תַּהֲלוּכֵי גַּלְגַּלֵּי הָרָקִיעַ
לֵידַע כָּל הַהִשְׁתַּנּוּת וַעֲתִידוֹת הַבָּאִין עַל יְדֵי גַּלְגַּלֵּי הָרָקִיעַ
וְנִמְסָר לָהֶם
כִּי מִתְּחִלָּה זאת הַחָכְמָה נִמְסְרָה רַק לָנוּ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִנַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים"
וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אֵיזוֹ חָכְמָה וּבִינָה שֶׁהִיא לְעֵינֵי הָעַמִּים
הֶוֵי אוֹמֵר: זֶה חִשּׁוּב תְּקוּפוֹת וּמַזָּלוֹת'
כִּי יֵשׁ בָּזֶה שֵׂכֶל, שֶׁיִּשָּׁאֵר הַסּוֹד אֶצְלֵנוּ, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹדִיעִין לָהֶם הַחָכְמָה
כִּי בְּוַדַּאי צָרִיך לְהוֹדִיעַ לָהֶם הַחָכְמָה
כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ מֵחָכְמָתֵנוּ, שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין חָכְמָה זוֹ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם" וְכוּ'
וְאִם כֵּן, מֵאַחַר שֶׁמּוֹדִיעִין לָהֶם, אֵינוֹ סוֹד
כִּי הֲלא גַּם הֵם יוֹדְעִין
אַך יֵשׁ בָּזֶה שֵׂכֶל, שֶׁיְּכוֹלִין לְהוֹדִיעַ לָהֶם הַחָכְמָה
וְאַף עַל פִּי כֵן יִשָּׁאֵר הַסוֹד אֶצְלֵנוּ
וְזֶה בְּחִינַת: "כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִנַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים"
'לְעֵינֵי הָעַמִּים' דַּיְקָא
דְּהַיְנוּ שֶׁהִיא רַק לְעֵינֵי הָעַמִּים בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹדִיעִין לָהֶם
וְתֵכֶף אַחַר כָּך אֵינָן יוֹדְעִין כְּלָל, רַק יוֹדְעִין שֶׁהַסּוֹד אֶצְלֵנוּ
כִּי אֵין אָנוּ מוֹדִיעִין לָהֶם זאת הַחָכְמָה בְּעֶצֶם
שֶׁהִיא סוֹד הָעִבּוּר
רַק שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה שֵׂכֶל
שֶׁיְּכוֹלִין לְהַרְאוֹת זאת הַחָכְמָה לְעֵינֵיהֶם לְבַד
לְמַעַן יֵדְעוּ שֶׁזּאת הַחָכְמָה הִיא אֶצְלֵנוּ
אֲבָל עֶצֶם סוֹד הַחָכְמָה נִשְׁאָר אֶצְלֵנוּ
וְזֶהוּ בְּחִינַת סוֹד הָעִבּוּר
שֶׁאֵינוֹ נִמְסָר רַק לִגְדוֹלֵי הַדּוֹר, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם נְשָׁמוֹת גְּדוֹלוֹת
כִּי תַּהֲלוּכוֹת הַגַּלְגַּלִּים הוּא עַל יְדֵי שִׂכְלִיִּים, שֶׁהֵם הַמַּלְאָכִים
וְכָל גַּלְגַּל וְגַלְגַּל יֵשׁ לוֹ שֵׂכֶל מְיֻחָד, דְּהַיְנוּ מַלְאָך, שֶׁמִּתְנַהֵג עַל יָדוֹ
וְעַל יְדֵי זֶה הוּא הִשְׁתַּנּוּת הִלּוּך הַגַּלְגַּלִּים
שֶׁזֶּה הַגַּלְגַּל מְהַלֵּך בְּחֹדֶשׁ, וּבְזֶה הַסֵּדֶר
וְזֶה הַגַּלְגַּל מְהַלֵּך בְּשָׁנָה אוֹ יוֹתֵר
וְיֵשׁ גַּלְגַּל שֶׁצָּרִיך זְמַן רַב כַּמָּה אֲלָפִים שָׁנִים עַד שֶׁמְּסַבֵּב
וְהַכּל לְפִי הִשְׁתַּנּוּת הַשִּׂכְלִיִּים
שֶׁהֵם מִשְׁתַּנִּים לְפִי רִחוּקָם מֵהָעִלָּה
וּכְמוֹ כֵן מִתְנַהֲגִים הַגַּלְגַּלִּים
וְכָל אֵלּוּ הַשִּׂכְלִיִּים, כֻּלָּם מְקַבְּלִים מֵהַמַּנְהִיג הַכּוֹלֵל
שֶׁהוּא שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, שֶׁהִיא הַנְּשָׁמָה
שֶׁכֻּלָּם מִתְנַהֲגִים עַל יָדָהּ
"וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם"
שֶׁהַנְּשָׁמָה שׁוֹפֵעַ הַשֵּׂכֶל בָּהֶם
וְעַל כֵּן הַנְּשָׁמָה נִקְרֵאת שָׁמַיִם
שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַגַּלְגַּלִּים
"יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל", זוֹ הַנְּשָׁמָה
כִּי הַנְּשָׁמָה הוּא מַנְהִיג הַכּוֹלֵל, שֶׁל כָּל הַגַּלְגַּלִּים כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן הַנְּשָׁמָה נִקְרֵאת גַּלְגַּלְתָּא
עַל שֵׁם גַּלְגַּלֵּי הָרָקִיעַ שֶׁמִּתְנַהֲגִים עַל יָדָהּ
וְעַל כֵּן אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת הַגְּדוֹלוֹת, בְּקִיאִין בְּסוֹד הָעִבּוּר
כִּי מִי יוֹדֵעַ הַנְהָגָתָם כְּמוֹ הַמַּנְהִיג
וְאֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת הַגְּדוֹלוֹת צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם גּוּף
בִּבְחִינוֹת: "פְּרִי הָאָרֶץ", בְּחִינוֹת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
כִּי כְּשֶׁהָאֲוִיר מִתְקַדֵּשׁ בִּבְחִינוֹת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
אֲזַי כָּל הַפֵּרוֹת וְהַתְּבוּאָה הַגָּדֵל שָׁם
שֶׁמֵּהֶם נִזּוֹן הָאָדָם, וּמִשָּׁם בָּא הַטִּפָּה זַרְעִיּוּת
הַכּל הוּא בִּבְחִינוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וּמִשָּׁם נִרְקָם הַגּוּף, בִּבְחִינוֹת: "רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ"
בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וַאֲזַי הַגּוּף בִּבְחִינַת פְּרִי הָאָרֶץ
וַאֲזַי רָאוּי לְקַבֵּל נְשָׁמָה גְּדוֹלָה
בִּבְחִינַת: "יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעַל" 'זֶה הַנְּשָׁמָה'
"וְאֶל הָאָרֶץ" 'זֶה הַגּוּף'
כִּי הַנְּשָׁמָה לְפִי הַגּוּף
כְּשֶׁהַגּוּף זַך וְנָקִי, יָכוֹל לְקַבֵּל נְשָׁמָה גְּדוֹלָה, וְכֵן לְהֵפֶך
וְעַל כֵּן יֵשׁ מְדִינוֹת שֶׁשִּׂכְלָם עָב וּמְגֻשָּׁם
וְכֵן יֵשׁ מְדִינוֹת שֶׁשִּׂכְלָם זַך וְצָלוּל
וְהַכּל לְפִי הַמְּדִינָה, לְפִי הַמָּזוֹן הַיּוֹצֵא מִמֶּנָּה
וְעַל כֵּן עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּרְשִׁין מִבְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ"ל
אֲזַי אֵין יְכוֹלִין לְהִתְרַקֵּם גּוּפִים זַכִּים, וְאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל נְשָׁמָה גְּדוֹלָה
וְעַל יְדֵי זֶה נִלְקַח סוֹד הָעִבּוּר מֵאִתָּנוּ
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "וְהָיְתָה יָדִי אֶל הַנְּבִיאִים הַחוֹזִים שָׁוְא וְגוֹ' בְּסוֹד עַמִּי לא יִהְיוּ" 'זֶה סוֹד הָעִבּוּר'
"וּבִכְתַב בֵּית יִשְׂרָאֵל לא יִכָּתֵבוּ" 'זֶה סְמִיכָה'
"וְאֶל אַדְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לא יָבוֹאוּ" כְּמַשְׁמָעוֹ
הַיְנוּ כַּנַּ"ל, 'בִּכְתַב יִשְׂרָאֵל לא יִכָּתֵבוּ זֶה סְמִיכָה'
הַיְנוּ עַל יְדֵי סְמִיכָה שֶׁמַּסְמִיכִין בְּשֵׁם רַבִּי, אֶת שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים
עַל יְדֵי זֶה מַחֲלִישִׁין כְּתַב יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: 'וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לא יָבוֹאוּ', הַיְנוּ שֶׁנִּתְגָּרְשִׁין מִבְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ 'בְּסוֹד עַמִּי לא יִהְיוּ זֶה סוֹד הָעִבּוּר'
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִלְקַח מֵאִתָּנוּ סוֹד הָעִבּוּר כַּנַּ"ל
וְכָל זֶה עַל יְדֵי הַמּוֹתָרוֹת הַנַּ"ל
ד. וְעַל יְדֵי זֶה אֵין לוֹ עֵצָה שְׁלֵמָה לְעוֹלָם
וְתָמִיד אֵינוֹ יָכוֹל לָתֵת עֵצָה לְנַפְשׁוֹ, והוּא תָּמִיד מְסֻפָּק
כִּי כָּל עֲצוֹתָיו בִּבְחִינַת עֵצוֹת נִבְעָרוֹת עֲצַת נָשִׁים
כִּי הַטִּנּפֶת שֶׁל הַמּוֹתָרוֹת עוֹלָה אֶל הַלֵּב בִּבְחִינַת: "הֶעֱלוּ גִּלּוּלֵיהֶם עַל לִבָּם"
וְנַעֲשָׂה לִבּוֹ מְטֻנָּף כְּמוֹ בֵּית הַכִּסֵּא, שֶׁהוּא מְקוֹם עֲצַת הַנָּשִׁים
כְּמַאֲמַר רַב עִילָשׁ: 'נָשֵׁי כָּל מִלֵּי מְסַדְּרִין בְּבֵית הַכִּסֵּא', שֶׁשָּׁם כָּל עֲצָתָם.
ה. אַך מִי שֶׁכְּבָר נִשְׁקָע בְּאֵלּוּ הַמּוֹתָרוֹת
יֵשׁ מַיִם שֶׁהוּא מְטַהֵר מִזּאת הַטִּנּפֶת
בִּבְחִינַת: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם"
"וְלא יֵחָצוּ לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד, וְלא יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם"
שֶׁעַל יְדֵי שֶׁנִּטְהָרִין מֵהַגִּלּוּלִין וְהַטִּנּפֶת הַנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה, וְלא יֵחָצוּ לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת, בְּחִינַת עֵצוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָך"
הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְעֵצָה שְׁלֵמָה
כִּי עַל יְדֵי הַמַּיִם הַנַּ"ל, נַעֲשִׂים אֶצְלוֹ עֵצוֹת שְׁלֵמוֹת, בִּבְחִינַת: "מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְּלֵב אִישׁ".
וְאֵלּוּ הַמַּיִם, הֵם בְּחִינַת מַחֲלקֶת, בְּחִינַת: "מֵי מְרִיבָה"
וְעַל כֵּן מַחֲלקֶת נִקְרָא פְּלֻגְתָּא, בְּחִינַת: "פֶּלֶג אֱלהִים מָלֵא מָיִם"
כִּי מִכָּל מַחֲלקֶת נַעֲשֶׂה סֵפֶר, בְּחִינַת שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת
כִּי הַמַּחֲלקֶת הִיא שְׁאֵלָה וְקֻשְׁיָא, שֶׁמַּקְשִׁין וְשׁוֹאֲלִין עָלָיו וְהוּא שָׁב בִּתְשׁוּבָה
וְעַל יְדֵי זֶה הוּא מֵשִׁיב וּמְתָרֵץ הַשְּׁאֵלָה
וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה בְּחִינַת סֵפֶר שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת
כִּי עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה עַל יְדֵי זֶה נִתְחַדְּשִׁים אֶצְלוֹ כַּמָּה סְפָרִים
כִּי יֵשׁ כַּמָּה סְפָרִים עַכְשָׁו, וְגַם עֲתִידִים לִהְיוֹת עוֹד כַּמָּה סְפָרִים
וְכֻלָּם צְרִיכִים לְהָעוֹלָם
וּבַתְּחִלָּה כְּשֶׁלּא הָיָה לוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים אֲזַי הָיוּ כָּל הַסְּפָרִים אֶצְלוֹ כְּלא
כִּי הָיָה מַלְעִיג עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה" וְכוּ'
דְּהַיְנוּ שֶׁמַּלְעִיג עַל רִבּוּי סִפְרֵיהֶם
וַאֲזַי כֻּלָּם כְּלא אֶצְלוֹ
וּכְשֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה עַל זֶה, אֲזַי נִתְחַדֵּשׁ אֶצְלוֹ בְּכָל פַּעַם סֵפֶר
כִּי חוֹזְרִים וְנֶחֱשָׁבִים אֶצְלוֹ כָּל הַסְּפָרִים שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ בְּעֵינָיו כְּלא
וּמִתְבּוֹנֵן בְּהַמַּחֲלקֶת
מִפְּנֵי מָה הֵם חוֹלְקִים כָּך, בְּאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים, וְלא בְּאפֶן אַחֵר
וְעַל יְדֵי זֶה מִתְבּוֹנֵן אֵיך לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וּלְתַקֵּן הָאֱמוּנַת חֲכָמִים
כִּי מִשָּׁם נִמְשַׁך הַמַּחֲלקֶת עַל יְדֵי שֶׁפָּגַם בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים
וּלְפִי הַתְּשׁוּבָה, לְפִי הַמַּחֲלקֶת, כֵּן הוּא חוֹזֵר וְשָׁב אֶל אֱמוּנַת חֲכָמִים
וּכְמוֹ כֵן נִתְחַדֵּשׁ אֶצְלוֹ סֵפֶר
כִּי חוֹזֵר וְנֶחֱשָׁב בְּעֵינָיו מַה שֶּׁהָיָה בַּתְּחִלָּה בְּעֵינָיו כְּלא
וְכֵן בְּכָל פַּעַם לְפִי הַמַּחֲלקֶת, כֵּן הַתְּשׁוּבָה
שֶׁשָּׁב וְחוֹזֵר אֶל הָאֱמוּנַת חֲכָמִים
וּכְמוֹ כֵן נִתְחַדֵּשׁ אֶצְלוֹ סֵפֶר אַחֵר
כִּי חוֹזֵר וְנֶחֱשָׁב בְּעֵינָיו עוֹד אֵיזֶה סֵפֶר אַחֵר שֶׁבִּתְחִלָּה הָיָה מַלְעִיג עָלָיו, וְהָיָה בְּעֵינָיו כְּלא כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן, עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת נַעֲשֶׂה סֵפֶר: "וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי"
שֶׁעַל יְדֵי רִיב וּמַחֲלקֶת נַעֲשֶׂה סֵפֶר.
וְיֵשׁ צַדִּיקֵי הַדּוֹר שֶׁאֱמוּנָתָם שְׁלֵמָה בְּוַדַּאי
וְאַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ עֲלֵיהֶם מַחֲלקֶת
"וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא" וְכוּ',: "וַעֲווֹנווֹתָם הוּא יִסְבּל"
הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַחֲלקֶת בִּשְׁבִיל הָעוֹלָם
וְעַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת שֶׁיֵּשׁ עָלָיו
עַל יְדֵי זֶה מְתַקֵּן הָאֱמוּנַת חֲכָמִים אֵצֶל הַהֲמוֹן עָם
וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם מַחֲלקֶת
מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה בְּעַצְמָן
וְאֵינָם מַאֲמִינִים בְּחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁלָּהֶם שֶׁהֵם מְחַדְּשִׁים
וְאֵינָם מַאֲמִינִים שֶׁיֵּשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים מֵחִדּוּשִׁים שֶׁלָּהֶם
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה בַּחִדּוּשִׁים שֶׁל עַצְמָן
עַל יְדֵי זֶה הֵם מִתְרַשְּׁלִין בְּהַחִדּוּשִׁין שֶׁלָּהֶם
וְעַל כֵּן בָּא עֲלֵיהֶם מַחֲלקֶת
וְעַל יְדֵי זֶה הֵם שָׁבִים בִּתְשׁוּבָה
וְחוֹזְרִים וְנֶחֱשָׁבִים אֶצְלָן חִדּוּשִׁין שֶׁלָּהֶם, וְחוֹזְרִים וּמְחַדְּשִׁים
וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה סֵפֶר
וְלִפְעָמִים נַעֲשֶׂה מִזֶּה סֵפֶר לְמַעְלָה
שֶׁעַל יְדֵי זֶה שֶׁזֶּה שׁוֹאֵל וּמַקְשֶׁה וְזֶה שָׁב בִּתְשׁוּבָה
וְעַל יְדֵי זֶה מֵשִׁיב וּמְתָרֵץ
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה סֵפֶר לְמַעְלָה
בִּבְחִינַת: "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמַע וַיִכָּתֵב סֵפֶר"
ו. וְעַל יְדֵי זֶה נִמְתָּקִים כָּל הַצִּמְצוּמִים, שֶׁהֵם הַדִּינִים
וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה דִּין וְצִמְצוּם, נִמְתָּק עַל יְדֵי זֶה
עַל יְדֵי תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְרַבִּין הַסְּפָרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה
כִּי כָּל הַמְתָּקוֹת שֶׁל כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים, הוּא עַל יְדֵי הַשֵּׂכֶל
כִּי כֻּלָּם בְּמַחֲשָׁבָה אִתְבְּרִירוּ
שֶׁהַשֵּׂכֶל הוּא שׁרֶשׁ הַדִּינִים
וְשָׁם נִמְתָּקִים הַדִּינִים
כִּי אֵין הַדִּין נִמְתָּק אֶלָּא בְּשָׁרְשׁוֹ
וְכָל דִּין וְצִמְצוּם צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה נִמְתָּק בַּשֵּׂכֶל הַשַּׁיָּך לוֹ, שֶׁשָּׁם שָׁרְשׁוֹ
וְיֵשׁ לְכָל צִמְצוּם וְצִמְצוּם שֵׂכֶל שֶׁעַל יָדוֹ נִמְתָּק
אַך יֵשׁ חָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁכָּל הַחָכְמוֹת כְּלוּלִים שָׁם, וּמְקַבְּלִין מִשָּׁם
וְעַל כֵּן שָׁם נִמְתָּקִים כָּל הַדִּינִים
כִּי בְּהַשִּׂכְלִיִּים פְּרָטִיִּים, אִי אֶפְשָׁר לְהַמְתִּיק
כִּי אִם בְּזֶה הַשֵּׂכֶל דַּיְקָא הַשַּׁיָּך לְזֶה הַצִּמְצוּם, שֶׁהוּא שָׁרְשׁוֹ
אֲבָל עַל יְדֵי בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה שֶׁכָּלוּל מִכֻּלָּם
שָׁם נִמְתָּקִים כָּל הַצִּמְצוּמִים, וְכָל הַדִּינִים כֻּלָּם
וְהַתּוֹרָה שֶׁהִיא יוֹצֵאת מֵחָכְמָה עִלָּאָה, כִּי 'אוֹרַיְתָא מֵחָכְמָה עִלָּאָה נָפְקַת'
וְאֵין יְכוֹלָה לְקַבֵּל מֵחָכְמָה עִלָּאָה, כִּי אִם כְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁלֵמוּת
וּשְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה, הִיא עַל יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
כִּי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב אֵין לָהּ שְׁלֵמוּת, כִּי אִם עַל יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַסְּפָרִים הַנַּ"ל, שֶׁנִּתְחַדְּשִׁים עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת
בִּבְחִינַת: "וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי", בְּחִינַת: "עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ"
עַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָם הַתּוֹרָה
"לוּחוֹת הָאֶבֶן"
שֶׁמְּקַבֶּלֶת הֶאָרָה מִבְּחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה
כִּי כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, יֵשׁ לוֹ צִמְצוּם אַחֵר בְּכַמּוּת וְאֵיכוּת
וְכָל הַצִּמְצוּמִים שֶׁבָּעוֹלָם
כֻּלָּם נִרְשָׁמִים בְּאֶבֶן שְׁתִיָּה, שֶׁמִּמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם
וְכֻלָּם מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ
וְשָׁם הַמְתָּקַת כָּל הַדִּינִים
כִּי הוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה בְּחִינַת קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים
כִּי הַשֵּׂכֶל נִקְרָא קדֶשׁ
וְכֻלָּם מְקַבְּלִים וְנִכְלָלִים בִּבְחִינַת קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים
שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁכָּלוּל מִכֻּלָּם
וּמִשָּׁם הַמְתָּקַת כָּל הַדִּינִים, בִּפְרָטִיּוּת וּבִכְלָלִיּוּת
כִּי גַּם כְּשֶׁמַּמְתִּיקִין הַדִּין בִּפְרָט, בְּאֵיזֶה שֵׂכֶל שֶׁל אֵיזֶה צִמְצוּם
צְרִיכִין גַּם כֵּן לְהַמְשִׁיך כּחַ מֵהַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כּחַ לְזֶה הַשֵּׂכֶל הַפְּרָטִי לְהַמְתִּיק הַדִּין
וְכֵן בִּכְלָלִיּוּת, לְהַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים מֵאֵיזֶה צִמְצוּם שֶׁיִּהְיֶה
אִי אֶפְשָׁר לְהַמְתִּיק כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן
בְּחִינַת קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים, בְּחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה
וּכְשֶׁהַתּוֹרָה יֵשׁ לָהּ שְׁלֵמוּת עַל יְדֵי הַסְּפָרִים כַּנַּ"ל
אֲזַי מְקַבֶּלֶת מֵחָכְמָה עִלָּאָה, בִּבְחִינַת לוּחוֹת הָאֶבֶן, בְּחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה
וַאֲזַי מַשְׁפַּעַת בְּכָל הַחָכְמוֹת, וְנִמְתָּקִים כָּל הַדִּינִים
"יִשְׁלַח עֶזְרְך מִקּדֶשׁ"
שֶׁעִקַּר הָעֵזֶר וְהַיְשׁוּעָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּינִים, הוּא מִקּדֶשׁ
הַיְנוּ עַל יְדֵי הַשֵּׂכֶל שֶׁנִּקְרָא קדֶשׁ כַּיָּדוּעַ
וְזֶה אוֹתִיּוֹת שְׁתִיָּה רָאשֵׁי תֵּבוֹת הֶן תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי
(לְשׁוֹן הַמִּקְרָא אִיּוֹב ל"א: "הֵן תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי")
'הֶן תָּוִי שַׁדַּי', הַיְנוּ בְּחִינַת הָרְשִׁימוֹת שֶׁל כָּל הַצִּמְצוּמִים
נִמְתָּקִין עַל יְדֵי שֶׁבָּאִים בְּתוֹך שְׁתִיָּה, בְּחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה הַנַּ"ל
וְזֶה 'יַעֲנֵנִי', בְּחִינַת הַהַמְתָּקָה, בִּבְחִינַת: "יִשְׁלַח עֶזְרְך מִקּדֶשׁ" כַּנַּ"ל
וְזֶה "הֶן תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי"
שֶׁעַל יְדֵי וְסֵפֶר כָּתַב כַּנַּ"ל
הַיְנוּ רִבּוּי הַסְּפָרִים שֶׁנַּעֲשִׂין עַל יְדֵי הַמַּחֲלקֶת כַּנַּ"ל
שֶׁאָז יֵשׁ לְהַתּוֹרָה שְׁלֵמוּת, וּמְקַבֶּלֶת מִשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל, מֵחָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה 'הֶן תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי', בְּחִינַת הַהַמְתָּקָה
עַל יְדֵי בְּחִינַת לוּחוֹת הָאֶבֶן, שֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶבֶן שְׁתִיָּה כַּנַּ"ל
ז. וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁנּוֹסְעִין עַל ראשׁ הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים
כִּי ראשׁ הַשָּׁנָה הוּא יוֹמָא דְּדִינָא שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה
וְכָל אֶחָד וְאֶחָד בָּא עִם קְדֻשָּׁתוֹ וְצִמְצוּמָיו אֶל הַצַּדִּיק הַדּוֹר
שֶׁהוּא בְּחִינַת קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים, בְּחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה
"כִּי לַה' מְצוּקֵי אָרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל"
שֶׁהֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁעֲלֵיהֶם נִשְׁתָּת הָעוֹלָם
וְעַל יְדֵי זֶה נִמְתָּקִים כָּל הַדִּינִים, עַל יְדֵי בְּחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת אַבְנֵי יַעֲקב, שֶׁנִּכְלְלוּ כֻּלָּם בְּתוֹך אֶבֶן שְׁתִיָּה
כִּי הַנְּפָשׁוֹת הֵם בְּחִינַת אֲבָנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קדֶשׁ"
וְנִכְלָלִים בְּתוֹך הַצַּדִּיק הַדּוֹר, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה
וְעַל יְדֵי זֶה נִמְתָּקִים כָּל הַצִּמְצוּמִים כַּנַּ"ל
ח. וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁנִּכְלָלִים יַחַד כָּל הַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה שִׂמְחָה, בִּבְחִינַת: "אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח"
כִּי הַנֶּפֶשׁ הוּא בְּחִינַת נֵר, בִּבְחִינַת: "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם"
וּכְשֶׁנִּכְלָלִין יַחַד נַעֲשֶׂה מֵהֶם אוֹר
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה שִׂמְחָה, בְּחִינַת: "אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח"
וְזֶה חֲדִי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: "ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲך יָרֵאתִי", תַּמָּן יָאוּת הֲוֵי לְמִדְחַל
כִּי חֲבַקּוּק אָמַר נְבוּאָה זוֹ עַל רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו שֶׁמֵּתוּ
עַל יְדֵי שֶׁלּא הָיָה בָּהֶם אַהֲבָה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
כִּי הֵם הָיוּ בְּחִינַת גְּבוּרוֹת וְצִמְצוּמִים, וְלא נִכְלְלוּ יַחַד וְלא נִמְתְּקוּ
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲבֵרָיו שֶׁהָיוּ הַתִּקּוּן שֶׁלָּהֶם
עַל כֵּן אָמַר אֲנַן בַּחֲבִיבוּתָא תַּלְיָא
הַיְנוּ בְּחִינַת הָאַהֲבָה וּכְלָלוּת שֶׁנִּכְלָלִין יַחַד
וְעַל יְדֵי זֶה הַהַמְתָּקָה וְהַתִּקּוּן כַּנַּ"ל
חֲדִי רַבִּי שִׁמְעוֹן, הַיְנוּ בְּחִינַת הַשִּׂמְחָה שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַכְּלָלוּת וְהָאַהֲבָה, בְּחִינַת: "אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח"
פָּתַח וְאָמַר: "הוֹלֵך רָכִיל מְגַלֶּה סוֹד" הַיְנוּ רוּחַ חָכְמָה
וְלָא הֲוָה מְהֵימָנָא הַיְנוּ אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי שֶׁאֵין בּוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים, אֵין בּוֹ רוּחַ חָכְמָה
כִּי נִדּוֹן בְּמוֹתָרוֹת כַּנַּ"ל
מְגַלֶּה סוֹד, זֶה בְּחִינַת בִּיטּוּל כְּתַב יָדֵנוּ שֶׁאֵין מְקַבְּלִין אוֹר הַשֵּׂכֶל מִידֵי הַסְּמִיכָה כַּנַּ"ל
בִּבְחִינַת: "עַל כַּפַּיִם כִּסָּה אוֹר"
כִּי הָאוֹתִיּוֹת צְרִיכוֹת לְקַבֵּל אוֹר הַשֵּׂכֶל, מִידֵי הַסְּמִיכָה כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'הוֹלֵך רָכִיל'
עַל יְדֵי זֶה 'מְגַלֶּה סוֹד', שֶׁנִּתְגַּלֶּה וְנִסְתַּלֵּק אוֹר הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה בְּסוֹד עַמִּי לא יִהְיוּ כַּנַּ"ל
וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָּבָר, דְּאִית בֵּהּ רוּחָא דְּקִיּוּמָא עַל יְדֵי בְּחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים
עַל יְדֵי זֶה, מְכַסֶּה דָּבָר, בְּחִינַת 'עַל כַּפַּיִם כִּסָּה אוֹר' כַּנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמז - "תֵּיקוּ" - הוּא בְּחִינַת מְחֻסַּר תִּקּוּן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמז - "תיקו" - הוא בחינת מחסר תקון איתא בזוהר הקדוש: ש"תיקו" הנאמר בש"ס הוא בחינת מחסר תקון דהינו שנחסר הנון של תיקון ונעשה תיקו ודע שזאת הנון פשוטה כשנחסרת מהתיקון ונעשה בחינת תיקו כנ"ל אזי היא נשפלת ונכפפת ונעשה מזה בחינת קינות שהוא אותיות תיקון, רק שהנון נכפפת כנ"ל ה' יגאלנו ויתהפכו הקינות לתיקון, ויתתקן התיקו הנ"ל...
תורה או תפילה? מה גדול יותר?
...לדעת מה דעתו של רבי נחמן לגבי העניין הזה של תורה ותפילה. מי מהם גדול יותר ומדוע? תשובה: עניין זה הוא די מורכב, אך ננסה להשיב בפשיטות. ראשית יש להקדים ולומר, כי מצד האמת באמת, אין שום הבדל בין תורה לתפילה. כי בשורש של התורה והתפילה הכל אחד ממש, ואין שום הבדל בין תורה לתפילה. יחד עם זאת, מאחר שהאדם אינו נמצא בשורש של התורה ושל התפילה, אלא הוא לומד תורה ומתפלל בצורה מאוד נמוכה ומגושמת, מכאן מתחילים לנבוע החילוקים שבין תורה לתפילה. אצל צדיק אמיתי באמת...
ספר המידות - נהנה מאחרים
...המידות - נהנה מאחרים חלק א' א. מה שהצדיק מקבל ממון מהרשע, אף על פי שזה הממון הוא ספק גזל, אף על פי כן מתר לקבל ממנו, כדי שלא יקבל הרשע לעצמו איזהו תלמיד חכם רשע, ויאמר עליו שהוא צדיק, ויתן לו הממון, ויחלק על הצדיק האמת. ב. משרבו מקבלי מתנות, נתמעטו הימים ונתקצרו השנים. ג. אדם שקבלת הנאה ממנו פעם אחד, אל תבזהו. ד. מי שמכביד עלו על בני ישראל, לסוף שנצרך לאחרים. ה. מי שעושה טובות לבני אדם, מתר לו להנות מהם וצריכים לשרתו. ו. על ידי הנאה שאתה מקבל מחברך...
שיחות הר"ן - אות רמב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...כח הראות הולך לחברו ומזיקו כשעינו רעה כי הראיה היא כח ממש שהולך כח הראות ופוגע בהדבר הנראה וכשעינו רעה מזיק בראיתו ממש כנ"ל ועל כן נדה כשתסתכל במראה ימצא שם רשם דם כמובא ודע שסגלה לעין הרע סנפיר של דג לעשן בו וסימן סנפיר בגימטריא רע עין וביותר מסגל סנפיר של מן דגים שקורין אותו שלעיין לשון נופל על לשון, של עין עוד שמעתי בשמו זכרונו לברכה, נסח אחר לתלות הסנפיר הנ"ל על האדם או תינוק שמרגל שיהיה לו לפעמים עין הרע, יתלו עליו סנפיר הנ"ל וינצל כנ"ל וספר...
כיצד תהיה חלוקת השכר לעתיד לבוא?
...co.il/?key=323 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נא - כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור מובאת השאלה הבאה: ועל כן שכר עולם הבא, "עין לא ראתה אלקים זולתך" כי מאחר שיהיה כלו אחד, לא יהיה עין שיראה, רק "אלוהים זולתך" ואמר אז, שגם בזה יש קשיא מה שאי אפשר להבין כי אם כן איך יהיה חלוק השכר לכל אחד ואחד לפי מדרגתו ולפי עבודתו ויגיעתו בזה העולם בשביל השם יתברך כי בודאי גם בהסוף האחרון, לא יהיו כלם שוים ומאחר שיהיה כלו אחד, איך שיך חלוק בין אחד לחברו לפי מדרגתו אך יש בזה...
חובות / כסף
...מברסלב breslev.eip.co.il/?key=124 - ספר המידות - ממון מי שעושה מעשיו במהירות בלי ישוב הדעת, נעשה בעל חוב וכאן breslev.eip.co.il/?key=161 - ספר המידות - תשובה מי שרוצה לשוב, יזהר מלהיות בעל חוב. כמו כן מביא רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=2278 - שיחות הר"ו - אות קכב שמעתי בשמו שאמר שאם לא היה ממתין בבטחון לישועת ה' כבר היה איש נוסע ומטלטל כמו כל הנוסעים ומטלטלים עצמם בשביל הפרנסה כנהוג עכשו והכונה כי אמר זאת לענין הנהגת הבית בפרנסה ומלבושים...
מהי מלחמת גוג ומגוג? ומה יקרה כשיבוא המשיח?
...ומה יקרה כשיבוא המשיח? שאלה: שמעתי בשם רבי נחמן מברסלב כי מלחמת גוג ומגוג היא מלחמת אמונה. האומנם כן הוא? אשמח לדעת מהו פישרה של מלחמת גוג ומגוג המפורסמת? אשמח גם לקבל מידע על מה יקרה כשיבוא המשיח? מהי תחיית המתים? ועל כל העניינים האלו. תודה תשובה: אכן כן הבנת נכון. מלחמת גוג ומגוג היא מלחמה של השקר באמונה הקדושה. מלחמת גוג ומגוג תתרחש לפני שיבוא המשיח ולפני הגאולה השלמה. והעניין הוא כדלקמן: המשיח שיבוא יעשה רק דבר אחד, הוא יגרום לאנשים להיות יותר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יח - קַרְטָלִיתָא
...רבנו, זכרונו לברכה] רבי יונתן משתעי: זמנא חדא הוה קאזלינא בספינתא, וחזינן ההוא קרטליתא, דהוו מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות, והדרי לה מיני דכורי דמקרי בירשא. נחית בר אמוראי לאתויי, ורגש, ובעי דנשמטה לאטמה, וזרק זיקא דחלא ונחת. נפק ברת קלא ואמר: מאי אית לכו בהדי קרטליתא, דדביתהו דרבי חנינא בן דוסא, דעתידה לשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי רשב"ם: קרטליתא ארגז: דמקרי בירשא כך שמו: בר אמוראי אדם שיודע לשוט במים: בעי דנשמטה לאטמא שבקש לחתך ירכו: זרק לה...
שיחות הר"ן - אות קפד - גדולות נוראות השגתו
...בשמו שאמר שתכף כשאחד בא אליו והוא נותן לו שלום ופושט ידו לידו [כמנהג העולם בשעת נתינת שלום] אז תכף הוא יודע כל מה שעבר אותו האיש ואמר רמז על זה "יד ליד לא ינקה רע" שתכף כשפושט "יד ליד" דהינו נתינת שלום שוב "לא ינקה רע" כי תכף נתגלה לו הכל גם כבר שמעתי קצת מזה ועשה זאת כלאחר יד והיה נחשב אצלו לדבר פשוט וקל מה שיודע את כל אחד ואחד כפי מה שהוא מתחלה ועד סוף כל מה שעשה ועבר וכו' ואמר שבלתי ידיעה בדרך השגה יכולים גם כן להבין ולידע על פי חכמה כי יכולים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נו - וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים
...ח"א - תורה נו - וביום הבכורים וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם, מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו . א. כי יש בכל אחד מישראל בחינת מלכות וכל אחד לפי בחינתו, כן יש לו בחינות מלכות יש שהוא שורר בביתו ויש שהוא מושל ביותר וכן יש שהוא מושל על כל העולם כל אחד לפי בחינת המלכות שיש לו בבחינות: "שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות" ובחינות המלכות הזאת שיש בכל אחד היא באתגליא ובאתכסיא באתגליא, הינו הממשלה שיש לכל אחד לפי בחינתו שהוא...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1089 שניות - עכשיו 07_12_2021 השעה 02:16:06 - wesi2