ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מד - מַה שֶּׁמַּכִּין כַּף אֶל כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] מה שמכין כף אל כף בשעת התפילה כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בראשית רבה פרשה א') : 'למה התחילה התורה מבראשית כי העכו"ם יאמרו לנו גזלנים אתם, שכבשתם ארץ שבעה עממין בשביל זה, כח מעשיו הגיד לעמו שהגיד שכל העולמות הכל מעשי ידיו ולמי שהקדוש ברוך הוא רוצה הוא נותן וזה, לתת להם נחלת גוים, כי בידו הכל' וכל הדברים נקראים כח מעשיו כנגד כ"ח אתון דעבדא דבראשית, כנגד כ"ח פרקין דידים וזה ידוע כי אוירא דארץ עממין היא טמאה (עיין שבת ט"ו: גיטין ח' נזיר נ"ד נ"ה:) ואוירא דארץ ישראל הוא קדוש וטהור כי הוציא הקדוש ברוך הוא מתחת יד העכו"ם ונתן לנו אבל ארץ עמים, שהיא חוץ לארץ, שם אויר טמא וכשאנו מחאן כף אל כף, בזה נתעורר כ"ח אתון דבראשית, כח מעשיו ונמצא שבידו לתת לנו נחלת גוים כי הכל של הקדוש ברוך הוא ובזה יש כח בידינו לטהר אויר ארץ העמים כי נחזר ארץ העמים תחת ממשלת הקדוש ברוך הוא ובידו לתת לכל מי שירצה, כמו שכתוב: "לתת להם נחלת גוים" ואז נטהר אויר המקום שאיש הישראלי מתפלל ושואב אויר הקדוש כמו בארץ ישראל. גם על ידי מחאת כף, נתגרש אויר הטמא כי על ידי [מחאת] כפים נשמע קול וקול הזה הוא אויר קדוש מכ"ח אתון דעבדא דבראשית, מכ"ח פרקין דידים כמו שאנו רואין בחוש, שנתגרש האויר על ידי מחאת כפים ובשביל זה צריך לקבע מקום לתפילתו (ברכות ו:) כמו שאנו רואין בחוש, שבני אדם הבאים למדינה שאינם מרגלים באוירה על ידי זה הם נחלשים ומתים אפילו מנוה הרעה לנוה היפה (עיין כתובות ק"י:) כן הדבר בתפילה אפילו כשעומד להתפלל במקום שהתפלל צדיק אף על פי כן קשה לו מאד להתפלל שם כי אינו מרגל באוירא של מקום כל שכן מנוה היפה לנוה הרעה וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שם) : 'כל הקובע מקום וכו', אלקי אברהם בעזרו' כי על ידו נבנה עולם מחדש ובנין עולם על ידי אברהם, כמו שכתוב (תהלים פ"ט) "עולם חסד יבנה" וזה דאיתא בתקונים תקון עשרין ותרין (דף ס"ו. ) ובהאי כח ישראל מתתקפין על אדום. ועוד, (שם) : צריך לסלקא להאי כח לגבי חכמה וזה בחינת: 'כל הקובע מקום לתפילתו אלקי אברהם בעזרו' כי אברהם הוא ימין, 'הרוצה להחכים ידרים' (בבא בתרא כ"ה:) ועוד, 'אלקי אברהם בעזרו' כי אברהם הוא ראשון להשגת ארץ ישראל כדאיתא בזוהר (לך לך ע"ח:) 'תקל בתקלא עד דאתגליא לה' וזה פרוש, (ברכות כ"ו:) : 'תפילות כנגד תמידין תקנום' 'תמיד', זה בחינות ארץ ישראל (עיין שוחר טוב מזמור קה דברים י"א) כמ"ש "תמיד עיני ה' אלקיך בה" הינו צריך לראות שיתפלל תפילתו באוירא דארץ ישראל הינו תקון מחשבות זרות שבתפילה שהם בחינות תפילות כנגד כנ"ל תקונם על ידי תמיד, על ידי בחינות ארץ ישראל וזה פרוש, (הושע י"ב) : "וביד הנביאים אדמה" על ידי הידים, על ידי מחאת כף, הדבורים נדברים ב"אדמת קדש (זכריה ב' רש"י שמות ו' על ואהרן אחיך יהי' נביאך). גם נתבטל הרג ואבדון מעולם כי הידים הם בחינות: "יהי אור ויהי אור", ימינא ושמאלא וכתיב (בראשית א) : "וירא אלהים את האור וכו', ויבדל בין האור" דא אהרון (תקונים תקון ל' ע"א:) וזה בחינות (ויקרא כ"ו) : "ונתתי שלום בארץ וחרב לא תעבר בארצכם" "אתם נצבים היום" (דברים כ"ט) : 'אין עמידה אלא תפילה' (ברכות ו:) "לפני ה' אלקיכם" זה בחינות ארץ ישראל כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (כתבות ק"י:) : 'כל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוקי' הינו על ידי מה תזכו שתהא תפילתכם באוירא דארץ ישראל ראשיכם שבטיכם וכו', ומונה עשר בחינות, הינו בחינות מחאת כף על ידי מחיאת כפים, התפילה היא באוירא דארץ ישראל כנ"ל. תפילות כנגד תמידין וכו', הינו בחינות ארץ ישראל הינו על ידי מחאת כפים, נתבטל מחשבות עכו"ם כי כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוקי וכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוקי ועל ידי מחאת כף אזי הוא דר באוירא דארץ ישראל ויש לו אלוקי ונתבטל מחשבות עכו"ם (שמות י"ז) "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש", ותרגומו: "פרישן בצלו" ונגד אמונה, הם הכפירות מחשבות עכו"ם ותקונם על ידי תמידין, על ידי ארץ ישראל, על ידי מחאת כף וזהו פרוש, (ישעיה ס"ב) : "והיית עטרת תפארת ביד ה'" פרוש: על ידי יד ה', על ידי מחאת כף שנתעורר ידיו של הקדוש ברוך הוא כנ"ל על ידי זה נתתקן הרהורי עכו"ם כי על ידי עכו"ם פוגם בתפארת, כמו שכתוב (שם מ"ד) : "כתפארת אדם לשבת בית" כשמתקן הרהוריו על ידי זה נעשה עטרת תפארת שנתעטר תפארת בעטרה שעטרה לו אמו (שיר השירים ג') פרוש אחר 'תפילות כנגד תמידין' פרוש, שעל ידי התפילה נתגלה סודות התורה הנקראים כבשונו של עולם, כבשי דרחמנא, כמו שכתוב (משלי כ"ז) : "וכבשים ללבושך" (כמו שדרשו רבותינו ז"ל על פסוק זה בחגיגה י"ג, דברים שהם כבשונו של עולם וכו') ותמידין הם כבשים, כמו שכתוב (במדבר כ"ח) : "את הכבש אחד תעשה בבקר" וכו' (עיין זוהר פנחס רכ"ו:) ועל ידי תפילות נתגלה סודות התורה, כמובא על פסוק: "כי תעבר במים אתך אני" [עיין לקמן סי' ע"ג ולעיל סי' ט"ו:] פרוש אחר, תפילות כנגד הינו המחשבות זרות שהם כנגד שהם מבלבלין תפילתו ונקראים מבול שהם מבלבלין את תפילתו ותקונו שיתן צדקה לארץ ישראל ועל ידי זה הוא נכלל בארץ ישראל אשר עליה נאמר: "ארץ לא גשמה ביום זעם" (כמו שדרשו רבותינו ז"ל זבחים קי"ג) ועל ידי זה הוא נצול ממחשבות זרות וזה 'תמידין תקנום', תקונם על ידי ארץ ישראל שנאמר בה: "ארץ אשר וכו' תמיד עיני ה' אלקיך בה". גם 'אוירא דארץ ישראל מחכים' (בבא בתרא קנ"ח:) ועל ידי זה נזדכך מחו, הינו מחשבתו (בראשית ט') "וראיתיה לזכר ברית עולם" 'וראיתיה', על ידי בחינות ארץ ישראל על ידי זה נתעורר ונתתקן ברית עולם בחינות תפילה, ח"י ברכאן דצלותא, צדיק חי עלמין [כל זה הענין מתחלת סימן מ"ד עד כאן מחבר יחד. וכן שמענו רב דברים אלו בדרוש אחד. אך בכתיבתו הקדושה, חלקם קצת וכן היה דרכו כמה פעמים, ולא ידעתי טעמו].
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
מַה שֶּׁמַּכִּין כַּף אֶל כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה
כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'לָמָּה הִתְחִילָה הַתּוֹרָה מִבְּרֵאשִׁית
כִּי הָעַכּוּ"ם יאמְרוּ לָנוּ גַּזְלָנִים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אֶרֶץ שִׁבְעָה עֲמָמִין
בִּשְׁבִיל זֶה, כּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ
שֶׁהִגִּיד שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת הַכּל מַעֲשֵׂי יָדָיו
וּלְמִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא רוֹצֶה הוּא נוֹתֵן
וְזֶה, לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם, כִּי בְּיָדוֹ הַכּל'
וְכָל הַדְּבָרִים נִקְרָאִים כּחַ מַעֲשָׂיו
כְּנֶגֶד כ"ח אַתְוָן דְּעֻבְדָּא דִּבְרֵאשִׁית, כְּנֶגֶד כ"ח פִּרְקִין דְּיָדַיִם
וְזֶה יָדוּעַ כִּי אֲוִירָא דְּאֶרֶץ עֲמָמִין הִיא טְמֵאָה וַאֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא קָדוֹשׁ וְטָהוֹר
כִּי הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מִתַּחַת יַד הָעַכּוּ"ם וְנָתַן לָנוּ
אֲבָל אֶרֶץ עַמִּים, שֶׁהִיא חוּץ לָאָרֶץ, שָׁם אֲוִיר טָמֵא
וּכְשֶׁאָנוּ מָחְאָן כַּף אֶל כַּף, בָּזֶה נִתְעוֹרֵר כ"ח אַתְוָן דִּבְרֵאשִׁית, כּחַ מַעֲשָׂיו
וְנִמְצָא שֶׁבְּיָדוֹ לָתֵת לָנוּ נַחֲלַת גּוֹיִם
כִּי הַכּל שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא
וּבָזֶה יֵשׁ כּחַ בְּיָדֵינוּ לְטַהֵר אֲוִיר אֶרֶץ הָעַמִּים
כִּי נֶחֱזָר אֶרֶץ הָעַמִּים תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא
וּבְיָדוֹ לָתֵת לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם"
וְאָז נִטְהָר אֲוִיר הַמָּקוֹם שֶׁאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי מִתְפַּלֵּל
וְשׁוֹאֵב אֲוִיר הַקָּדוֹשׁ כְּמוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
גַּם עַל יְדֵי מְחָאַת כַּף, נִתְגָּרֵשׁ אֲוִיר הַטָּמֵא
כִּי עַל יְדֵי [מֶחָאַת] כַּפַּיִם נִשְׁמָע קוֹל
וְקוֹל הַזֶּה הוּא אֲוִיר קָדוֹשׁ
מֵכ"ח אַתְוָן דְּעֻבְדָּא דִּבְרֵאשִׁית, מֵכ"ח פִּרְקִין דְּיָדַיִם
כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁנִּתְגָּרֵשׁ הָאֲוִיר עַל יְדֵי מֶחָאַת כַּפַּיִם
וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיך לִקְבּעַ מָקוֹם לִתְפִילָּתוֹ
כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁבְּנֵי אָדָם הַבָּאִים לִמְדִינָה שֶׁאֵינָם מֻרְגָּלִים בַּאֲוִירָהּ
עַל יְדֵי זֶה הֵם נֶחֱלָשִׁים וּמֵתִים
אֲפִילּוּ מִנָּוֶה הָרָעָה לְנָוֶה הַיָּפָה
כֵּן הַדָּבָר בִּתְפִילָּה
אֲפִילּוּ כְּשֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם שֶׁהִתְפַּלֵּל צַדִּיק
אַף עַל פִּי כֵן קָשֶׁה לוֹ מְאד לְהִתְפַּלֵּל שָׁם
כִּי אֵינוֹ מֻרְגָּל בַּאֲוִירָא שֶׁל מָקוֹם
כָּל שֶׁכֵּן מִנָּוֶה הַיָּפָה לְנָוֶה הָרָעָה
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם וְכוּ', אֱלקֵי אַבְרָהָם בְּעֶזְרוֹ'
כִּי עַל יָדוֹ נִבְנֶה עוֹלָם מֵחָדָשׁ
וּבִנְיַן עוֹלָם עַל יְדֵי אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה"
וְזֶה דְּאִיתָא בַּתִּקּוּנִים תִּקּוּן עֶשְׂרִין וּתְרֵין
וּבְהַאי כּחַ יִשְׂרָאֵל מִתְתַּקְפִין עַל אֱדוֹם.
וְעוֹד,: צָרִיך לְסָלְקָא לְהַאי כּחַ לְגַבֵּי חָכְמָה
וְזֶה בְּחִינַת: 'כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִילָּתוֹ אֱלקֵי אַבְרָהָם בְּעֶזְרוֹ'
כִּי אַבְרָהָם הוּא יָמִין, 'הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים'
וְעוֹד, 'אֱלקֵי אַבְרָהָם בְּעֶזְרוֹ'
כִּי אַבְרָהָם הוּא רִאשׁוֹן לְהַשָּׂגַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
כִּדְאִיתָא בַּזוהַר 'תָּקֵל בְּתִקְלָא עַד דְּאִתְגַּלְיָא לֵהּ'
וְזֶה פֵּרוּשׁ,: 'תְּפִילּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְּנוּם'
'תָּמִיד', זֶה בְּחִינוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כמ"ש "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיך בָּהּ"
הַיְנוּ צָרִיך לִרְאוֹת שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִילָּתוֹ בַּאֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
הַיְנוּ תִּקּוּן מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּתְּפִילָּה
שֶׁהֵם בְּחִינוֹת תְּפִילּוֹת כְּנֶגֶד כַּנַּ"ל
תִּקּוּנָם עַל יְדֵי תָּמִיד, עַל יְדֵי בְּחִינוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וְזֶה פֵּרוּשׁ,: "וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה"
עַל יְדֵי הַיָּדַיִם, עַל יְדֵי מֶחָאַת כַּף, הַדִּבּוּרִים נִדְבָּרִים בְּ"אַדְמַת קדֶשׁ .
גַּם נִתְבַּטֵּל הֶרֶג וַאֲבָדוֹן מֵעוֹלָם
כִּי הַיָּדַיִם הֵם בְּחִינוֹת: "יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר", יְמִינָא וּשְׂמָאלָא
וּכְתִיב: "וַיַּרְא אֱלהִים אֶת הָאוֹר וְכוּ', וַיַּבְדֵּל בֵּין הָאוֹר" דָּא אַהֲרון
וְזֶה בְּחִינוֹת: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְחֶרֶב לא תַעֲבר בְּאַרְצְכֶם"
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם": 'אֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִילָּה'
"לִפְנֵי ה' אֱלקֵיכֶם" זֶה בְּחִינוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹקַי'
הַיְנוּ עַל יְדֵי מָה תִּזְכּוּ שֶׁתְּהֵא תְּפִילַּתְכֶם בַּאֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם וְכוּ', וּמוֹנֶה עֶשֶׂר בְּחִינוֹת, הַיְנוּ בְּחִינוֹת מֶחָאַת כַּף
עַל יְדֵי מְחִיאַת כַּפַּיִם, הַתְּפִילָּה הִיא בַּאֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל.
תְּפִילּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין וְכוּ', הַיְנוּ בְּחִינוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
הַיְנוּ עַל יְדֵי מֶחָאַת כַּפַּיִם, נִתְבַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת עַכּוּ"ם
כִּי כָּל הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹקַי
וְכָל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹקַי
וְעַל יְדֵי מֶחָאַת כַּף אֲזַי הוּא דָּר בַּאֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וְיֵשׁ לוֹ אֱלוֹקַי
וְנִתְבַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת עַכּוּ"ם
"וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בּא הַשָּׁמֶשׁ", וְתַרְגּוּמוֹ: "פְּרִישָׂן בִּצְלוֹ"
וְנֶגֶד אֱמוּנָה, הֵם הַכְּפִירוֹת מַחְשְׁבוֹת עַכּוּ"ם
וְתִקּוּנָם עַל יְדֵי תְּמִידִין, עַל יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי מֶחָאַת כַּף
וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ,: "וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד ה'"
פֵּרוּשׁ: עַל יְדֵי יַד ה', עַל יְדֵי מֶחָאַת כַּף שֶׁנִּתְעוֹרֵר יָדָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הִרְהוּרֵי עַכּוּ"ם
כִּי עַל יְדֵי עַכּוּ"ם פּוֹגֵם בְּתִפְאֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת"
כְּשֶׁמְּתַקֵּן הִרְהוּרָיו
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת
שֶׁנִּתְעַטֵּר תִּפְאֶרֶת בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ
פֵּרוּשׁ אַחֵר 'תְּפִילּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין'
פֵּרוּשׁ, שֶׁעַל יְדֵי הַתְּפִילָּה נִתְגַּלֶּה סוֹדוֹת הַתּוֹרָה
הַנִּקְרָאִים כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כַּבְשֵׁי דְּרַחֲמָנָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּכְבָשִׂים לִלְבוּשֶׁך"
וּתְמִידִין הֵם כְּבָשִׂים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבּקֶר" וְכוּ'
וְעַל יְדֵי תְּפִילּוֹת נִתְגַּלֶּה סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא עַל פָּסוּק: "כִּי תַעֲבר בַּמַּיִם אִתְּך אָנִי"
[עיין לקמן סי' ע"ג ולעיל סי' ט"ו:]
פֵּרוּשׁ אַחֵר, תְּפִילּוֹת כְּנֶגֶד
הַיְנוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁהֵם כְּנֶגֶד
שֶׁהֵם מְבַלְבְּלִין תְּפִילָּתוֹ וְנִקְרָאִים מַבּוּל
שֶׁהֵם מְבַלְבְּלִין אֶת תְּפִילָּתוֹ
וְתִקּוּנוֹ שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וְעַל יְדֵי זֶה הוּא נִכְלָל בָּאָרֶץ יִשְׂרָאֵל
אֲשֶׁר עָלֶיהָ נֶאֱמַר: "אֶרֶץ לא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם"
וְעַל יְדֵי זֶה הוּא נִצּוֹל מִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת
וְזֶה 'תְּמִידִין תִּקְּנוּם', תִּקּוּנָם עַל יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: "אֶרֶץ אֲשֶׁר וְכוּ' תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיך בָּהּ".
גַּם 'אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים'
וְעַל יְדֵי זֶה נִזְדַּכֵּך מחוֹ, הַיְנוּ מַחֲשַׁבְתּוֹ
"וּרְאִיתִיהָ לִזְכּר בְּרִית עוֹלָם"
'וּרְאִיתִיהָ', עַל יְדֵי בְּחִינוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
עַל יְדֵי זֶה נִתְעוֹרֵר וְנִתְתַּקֵּן בְּרִית עוֹלָם
בְּחִינוֹת תְּפִילָּה, ח"י בִּרְכָאָן דִּצְלוֹתָא, צַדִּיק חַי עָלְמִין
[כָּל זֶה הָעִנְיָן מִתְּחִלַּת סִימָן מ"ד עַד כָּאן מְחֻבָּר יַחַד. וְכֵן שָׁמַעְנוּ רב דְּבָרִים אֵלּוּ בִּדְרוּשׁ אֶחָד. אַך בִּכְתִיבָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, חִלְּקָם קְצָת וְכֵן הָיָה דַּרְכּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים, וְלא יָדַעְתִּי טַעְמוֹ].
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מד - מַה שֶּׁמַּכִּין כַּף אֶל כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה
...אל כף בשעת התפילה כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'למה התחילה התורה מבראשית כי העכו"ם יאמרו לנו גזלנים אתם, שכבשתם ארץ שבעה עממין בשביל זה, כח מעשיו הגיד לעמו שהגיד שכל העולמות הכל מעשי ידיו ולמי שהקדוש ברוך הוא רוצה הוא נותן וזה, לתת להם נחלת גוים, כי בידו הכל' וכל הדברים נקראים כח מעשיו כנגד כ"ח אתון דעבדא דבראשית, כנגד כ"ח פרקין דידים וזה ידוע כי אוירא דארץ עממין היא טמאה ואוירא דארץ ישראל הוא קדוש וטהור כי הוציא הקדוש ברוך הוא מתחת יד העכו"ם ונ...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיט - מֵעִנְיַן יִסּוּרֵי עוֹלָם הַזֶּה
...עולם הזה דבר עמנו כמה פעמים מענין יסורי עולם הזה שכל בני העולם כלם מלאים יסורים אין גם אחד שיהיה לו עולם הזה ואפילו העשירים הגדולים ואפילו השרים אין להם שום עולם הזה כלל כי כל ימיהם כעס ומכאובות וכלם מלאים טרדות ודאגות ועצבות ויגון ואנחה תמיד וכל אחד יש לו יסורים מיחדים ואין גם אחד מכל הגבירים והשרים, שיהיה לו הכל כסדר כרצונו תמיד וכלם כאחד מלאים יסורים ודאגות תמיד וזה ברור וידוע לכל מי שבקי קצת בהם ובדרכיהם וכמה פעמים דברנו מזה, והיינו רואים בעינינו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כה - אַחֲוֵי לָן מָנָא דְּלָא שָׁוְיָא לְחַבָּלָא
...לן מנא דלא שויא לחבלא [לשון רבנו זכרונו לברכה] אמרו לה, אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא. איתי בודיא. פשטוהו, ולא הוי עיל לתרעא. אמר להו, איתו מרא סתרו רש"י: אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא, הראנו כלי שאינו שוה ההפסד שהוא מפסיד. בודיא, מחצלת: לא עיל בתרעא, שהיה ארך ורחב יותר מן הפתח. איתו מרא וסתרו, בנין הפתח והכתל עד שיכנס משחרב בית המקדש, בטל השמיר ונפת צופים ואמנה א. כי צריך כל אדם להוציא את עצמו מהמדמה ולעלות אל השכל וכשנמשך אחר המדמה זה בחינת שרירות לב...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סא - הַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן
...וזה הענין הוא באמת דבר נפלא ונעלם מאד ואי אפשר להבין זאת בשכל אנושי אך דע, שעקר הזמן הוא רק מחמת שאין מבינים דהינו מחמת ששכלנו קטן כי כל מה שהשכל גדול ביותר, הזמן נקטן ונתבטל ביותר כי בחלום, שאז השכל נסתלק, ואין לו [אלא] רק [את] כח המדמה אזי ברבע שעה יכולים לעבר כל השבעים שנה כאשר נדמה בחלום, שעובר והולך כמה וכמה זמנים בשעה מעטת מאד ואחר כך כשנתעוררים מהשנה אזי רואים, שכל אלו הזמנים והשבעים שנה שעברו בחלום הוא זמן מעט מאד באמת וזה מחמת שאחר כך בהקיץ...
שיחות הר"ן - אות קלא - שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים וְעִנְיָנִים שֶׁהָיָה בְּכָל תּוֹרָה וּמַעֲשֶׂה
...וענינים שהיה בכל תורה ומעשה כשכתבתי לפניו התורה ואלה המשפטים [סימן י' חלק ראשון מלקוטי מוהר"ו] המתחלת: כשיש דינים חס ושלום, על ישראל, על ידי רקודין והמחאת כף נעשה המתקת הדינים וכו' אמר לי: כך אמרתי שעכשו נשמע גזרות חס ושלום, על ישראל והנה הולכים וממשמשים לבוא ימי הפורים האלה [כי התורה הזאת נאמרה סמוך לפורים] ויהיו ישראל מרקדים וימחאו כף ועל ידי זה ימתיקו הדינים וחזר וכפל דבריו ואמר בפה מלא: כך אמרתי וכונתו היתה להעיר לבבנו שנדע ונבין שכל דברי תורתו...
לימוד ליקוטי מוהר"ן! איך ללמוד ולהבין את הספר ליקוטי מוהר"ן? - חלק 1
...נכתב בשבח ובמעלת הלימוד של הספר ליקוטי מוהר"ן (ראה כאן). יחד עם זאת לכל אחד ישנם קשיים שונים ללמוד את הספר ליקוטי מוהר"ו, כל אחד ומניעותיו הוא. מי שיתבונן בעניין יראה, כי אחת מהמניעות הגדולות ביותר ללמוד את הספר ליקוטי מוהר"ו, מגיעה דווקא מהצד של ה"יצר הטוב". וכמו שאמר רבנו מתחלה היצר הרע מתלבש עצמו במצוות ומטעה את האדם כאלו מסיתו לעשות מצוה . דהיינו שהיצר הרע מפיל את האדם על ידי זה שהוא מציע לו לעשות דברים "חיוביים" שונים שגורמים לו לבסוף לעשות...
שיחות הר"ן - אות שד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...תביאני לידי נסיון ולא לידי בזיון ואמר בזו הלשון: אדער אה נסיון אדער אה בזיון [או נסיון, או בזיון] הינו כי אם לא יעמד בנסיון יהיה לו בזיון וכבר מבאר קצת שספר הרבה מענין מאוס תאוה זאת ואמר שאינה תאוה כלל וכו' אחר כך אמר שנמצאים הרבה שמעצם גשמיותם ורגילותם בענין זה אין מועיל להם כלל מה שממאסין להם ענין זה אדרבא באיזה לשון שידברו עמהם מזה יתגברו עליהם ההרהורים יותר על כן טוב לרב בני אדם לבלי להתחיל לחשב בזה כלל וכמבאר מזה בספר הא"ב אל תכנס עם פתוייך...
ספר המידות - פוסק
ספר המידות - פוסק חלק שני א. על ידי למוד פוסקים עד שידע להורות הוראות, על ידי זה גורם פקידה לכמה עקרות. ב. על ידי "שלחן ערוך" באים ליראה. ג. למוד הפוסקים מבטלין הרהורי עבודה זרה. ד. כשאיזהו רשע נתגדל, אזי קשה לחדש איזהו סברא בפוסקים. גם דברי הדינים אינם נשמעים באזני הבעלי דינים....
תפילה לתועלת עצמו היא עצת היצר הרע.
...היא עצת היצר הרע. מובא כאן: breslev.eip.co.il/?key=44 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז ואתא תנינא ובלעה תנינא זה בחינת נחש שמסית את האדם שיתפלל לתועלת עצמו כמו: הב לנא חיי ומזונא, או שאר תועלת ואתי פושקנצא ובלעה פרש רבנו שמואל, עורב ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'מי שמשחיר פניו כעורב ומי שנעשה אכזרי על בניו כעורב' הינו שמתפלל בלי שום כונת תועלת עצמו ואינו חושב לכלום את עצמו ונתבטל כל עצמותו וגשמיותו ונתבטל כאלו אינו בעולם...
מחלוקות שבין החכמים ותאוות ממון
...החכמים ותאוות ממון כאן breslev.eip.co.il/?key=570 - חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו רבי נחמן מברסלב מביא, שאם לתלמידי החכמים לא הייתה תאוות ממון, לא היו ביניהם מחלוקות. מדוע דווקא תאוות ממון? מה הקשר שבין שורש הממון לבין המחלוקות? רמז: ממון הוא בחינת הקדמות / חוכמות חיצוניות - איפה מובא בליקוטי מוהר"ן? כאן breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה מוסבר שהכרחי שיהיו מחלוקות בין חכמים, בשביל בריאת העולם...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3125 שניות - עכשיו 28_03_2024 השעה 23:33:24 - wesi2