ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יב - כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵך אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ
כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו יוכל לפל בטעותים ומכשולות רבים ולבוא לידי רעות גדולות, חס ושלום ויש שקלקלו הרבה כגון הרשעים הגדולים מאד המפרסמים, שהטעו את העולם והכל היה על ידי חכמתם ושכלם ועקר היהדות הוא רק לילך בתמימות ובפשיטות, בלי שום חכמות ולהסתכל בכל דבר שעושה, שיהיה שם השם יתברך ולבלי להשגיח כלל על כבוד עצמו רק אם יש בזה כבוד השם יתברך יעשה, ואם לאו לאו ואזי בודאי לא יכשל לעולם ואפילו כשנופל, חס ושלום, לספקות ויש שנפילתו גדולה מאד מאד, רחמנא לצלן שנופל לספקות והרהורים, ומהרהר אחר השם יתברך אף על פי כן הנפילה והירידה היא תכלית העליה כי דע, כי שרש כל הבריאה הוא הכבוד כי כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא בראו אלא לכבודו כמו שכתוב: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" וכו' (יומא לח) ומאחר שהכל נברא בשביל כבודו יתברך נמצא שכבודו יתברך הוא שרש כל הבריאה ואף על פי שכלו אחד על כל זה בהבריאה יש חלקים ובכל חלק וחלק מהבריאה יש בו בחינת כבוד מיחד, שהוא שרשו כנ"ל וזה בחינת (אבות פרק ה) 'בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא בשביל שכר וענש נברא בעשרה מאמרות' ובכל מאמר ומאמר יש בו בחינת כבוד מיחד, שהוא שרשו כי הכבוד הוא שרש הכל כנ"ל וזה בחינת (תהלים כ"ט) : "ובהיכלו כלו אמר כבוד" שבכל מאמר מלבש בו כבודו יתברך שעל ידי זה נברא העולם כי 'מלא כל הארץ כבודו' (ישעיה ו) ואפילו בעברות ודברים רעים, חס ושלום ששם אין כבודו יתברך, בבחינת (ישעיה מ"ב) : "וכבודי לאחר לא אתן" שיש גבול להכבוד שלא יתפשט לשם ואף על פי שמלא כל הארץ כבודו עם כל זה יש גבול כשמגיע למקומות הנ"ל, שלא יצא לשם בבחינת: 'וכבודי לאחר לא אתן' כנ"ל ויש גבול לכל כבוד וכבוד, שמלבש בכל מאמר ומאמר מעשרה מאמרות כנ"ל שלא יתפשט למקומות החיצונים כנ"ל אבל דע, כי אף על פי כן בודאי גם הם מקבלים חיות ממנו יתברך ואפילו מקומות המטנפים או בתי עבודה זרה צריכין גם כן לקבל חיות ממנו יתברך אך דע, כי הם מקבלים מבחינת מאמר סתום, שהוא בראשית מאמר סתום (עין חא"ג שבת קד ד"ה מם סתומה, מאמר סתום) שהוא כולל כל המאמרות, וכלם מקבלים חיות ממנו והכבוד של המאמר סתום הוא סתום ונעלם בתכלית ההסתרה ומשם הם מקבלין חיות כי מבחינת הכבוד והמאמרות המתגלים אי אפשר להם לקבל חיות משם, בבחינת: 'וכבודי לאחר לא אתן' כנ"ל רק מהמאמר סתום שהוא נסתר בתכלית ההסתרה משם מקבלין חיות ודבר זה אי אפשר להבין, ואסור להרהר בזה כלל ועל כן כשאדם נופל, חס ושלום, לבחינת מקומות אלו דהינו לבחינת מקומות המטנפים ונופל לספקות והרהורים ובלבולים גדולים ואזי מתחיל להסתכל על עצמו, ורואה שרחוק מאד מכבודו יתברך ושואל ומבקש איה מקום כבודו מאחר שרואה בעצמו שרחוק מכבודו יתברך מאחר שנפל למקומות כאלו, רחמנא לצלן וזה זה עקר תקונו ועליתו בבחינת 'ירידה תכלית העליה', המובא בספרים כי איה מקום כבודו זה בחינת הכבוד עליון של המאמר העליון דהינו המאמר סתום בראשית כנ"ל שמשם נמשך חיות למקומות האלו איה מקום כבודו בזה בעצמו הוא חוזר ועולה אל הכבוד העליון שהוא בחינת איה שמגדל הסתרתו והעלמו הוא מחיה מקומות הללו ועכשו, על ידי שהוא נפל לשם ואזי מבקש איה מקום כבודו ובזה חוזר ומדבק עצמו לשם, ומחיה את נפילתו ועולה בתכלית העליה וזה בחינת קרבן עולה שמכפר על הרהור הלב (מדרש רבה, ויקרא, פרשה ז) כמו שכתוב: "והעולה על רוחכם" 'שעולה מכפר ההרהור' (תהלים ל"ח). "לבי סחרחר" כי יש קלפה שהיא מעקמת ומסבבת הלב בעקומים וסיבובים ובלבולים הרבה והיא בחינת קלפת נגה ועל כן נקרא סחרחר תרגום של סביב: 'סחור סחור', בחינת (יחזקאל א) "ונגה לו סביב" (עין בלקוטי א' סימן יט) ועל כן כתיב בלשון תרגום וכשאדם נופל לשם, שזה בחינת מקומות המטנפים ואזי מבקש וצועק איה מקום כבודו וזה בעצמו תקונו כי חוזר ושב אל הכבוד העליון, שהוא בחינת איה כנ"ל (בראשית כ"ב) "ואיה השה לעולה" איה היא בחינות שה לעולה לתקן ולכפר הרהור הלב שבא ממקומות המטנפים כנ"ל איה נתתקן ועולה משם כנ"ל וזה בחינות מה שמובא בסוף תקונים (תקון תנינא דף א) 'בראשי"ת בר"א תי"ש דהינו השה לעולה, שנעשה על ידי בחינת איה שהוא בחינות בראשית מאמר סתום כנ"ל וזה בחינות תשובה כי זה עקר התשובה כשאדם מבקש ומחפש אחר כבודו יתברך ורואה בעצמו שרחוק מכבודו יתברך ומתגעגע ושואל ומצטער אי"ה מקום כבודו וזהו בעצמו תשובתו ותקונו כנ"ל והבן היטב ויש בזה עוד הרבה דברים כי כשאדם הולך בדרך או כשהולך בדרכים ברוחניות אזי התורה הולכת לפניו, בבחינות (משלי ו) "בהתהלכך תנחה אתך" כי יש בזה כמה בחינות כי כל אחד לפי תורתו ולפני כל תורה יש בחינות ספקות הנ"ל כגון בחדושי תורה קדם שמחדשין יש כמה ספקות ובלבולים קדם שמברר ומלבן הדבר כראוי ואלו הספקות הם בחינת עץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת נגה וכשמגיע אל התורה בעצמה זה בחינת עץ החיים וכו' שיך לעיל וזהו בחינות: 'אם יאמר לך אדם, היכן אלקיך תאמר לו: בכרך גדול של רומי' (ירושלמי תענית פרק א) שגם שם שמלאים גלולים ועבודה זרה, גם שם מסתר הוא יתברך כנ"ל והכלל כשנופל לשם, חס ושלום אזי כשמתחיל לבקש איה מקום כבודו בזה הוא מחיה את עצמו מחיות הקדשה כי חיות הקליפות הוא רק מההסתרה מה שנסתר השם יתברך שם בתכלית ההסתרה עד שאין יודעין ממנו יתברך כלל אבל תכף כשמבקשין איה מקום כבודו נמצא שיודעין על כל פנים שיש אלו"ק יתברך רק שהוא נסתר ונעלם ועל כן מבקשין 'איה מקום כבודו' ובזה בעצמו מחיה עצמו במקום נפילתו כי איה הוא בחינות מאמר סתום, שהם מקבלין חיות משם רק שחיות הקליפות הוא מההסתרה אבל הוא מחיה את עצמו בבחינות חיות הקדשה במקום נפילתו על ידי הבקשה והחפוש שמחפש איה מקום כבודו כנ"ל ואחר כך זוכה לעלות משם לגמרי אל הקדשה בעצמה דהינו במקום התגלות כבודו יתברך כי עקר הקדשה שיתגלה כבודו יתברך [זאת התורה, וגם מאמר המתחיל: אלו המתפארין עצמן וכו' וכל מה שנאמר בדרך וכו' כגון הקשו וכו' הכל אחד כי כל אלו המאמרים קשורים זה בזה והם מרמזים ונסתרים בדברי רבותינו, זכרונם לברכה (שבת דף עז) בתוך האגדה הפליאה מאד, מה ששאל רבי זירא את רב יהודה כד הוי בדיחא דעתה, ואי בעי מנה כל חללי דעלמא וכו' ושאל אותו כמה שאלות, והם פליאות נשגבות מאד, כגון : מאי טעמא תורא אריכא גנובתה וכו', מאי טעמא תרנגולא מדלא עינא וכו' וכל השאלות הנאמרות שם כלם הם פליאות גדולות מאד ושם מרמז ונסתר כל הנ"ל ומה שמובא לעיל בענין שמחה ובדיחא דעתה שיך גם כן לזה, ומרמז גם כן באגדה הנ"ל שנאמר שם בעת שהיה בדיחא דעתה גם מה שמובא במאמר הזה על פסוק: "ואיה השה לעלה", מרמז באגדה הנ"ל, שנאמר שם : 'אי בעי מנה כל חללי דעלמא' זה סוד בחינת חלל הפנוי שהוא כביכול פנוי מאלקותו יתברך ובאמת בודאי אי אפשר שלא יהיה שם גם כן השם יתברך כי אם כן מהיכן יקבל חיות אך זהו בחינת הנ"ל, שמקבל חיות מבחינת מאמר סתום, בחינת בראשית וכו' גם מה שמובא לקמן בענין יראה 'ירא שבת', שיך גם כן לכאן כי כל יראה יש לה מאמר וכו', ויש מאמר שכולל כלם וכו' כנ"ל גם מה שמובא לקמן בענין השגחה שיך גם כן לזה על אגדה הנ"ל. מאי טעמא תרנגולא מדלי עינא ולא זכינו לשמע באור כל זה]
כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵך אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ
יוּכַל לִפּל בְּטָעוּתִים וּמִכְשׁוֹלוֹת רַבִּים
וְלָבוֹא לִידֵי רָעוֹת גְּדוֹלוֹת, חַס וְשָׁלוֹם
וְיֵשׁ שֶׁקִּלְקְלוּ הַרְבֵּה
כְּגוֹן הָרְשָׁעִים הַגְּדוֹלִים מְאד הַמְפֻרְסָמִים, שֶׁהִטְעוּ אֶת הָעוֹלָם
וְהַכּל הָיָה עַל יְדֵי חָכְמָתָם וְשִׂכְלָם
וְעִקָּר הַיַּהֲדוּת הוּא רַק לֵילֵך בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת
וּלְהִסְתַּכֵּל בְּכָל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה, שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְלִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ
רַק אִם יֵשׁ בָּזֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך יַעֲשֶׂה, וְאִם לָאו לָאו
וַאֲזַי בְּוַדַּאי לא יִכָּשֵׁל לְעוֹלָם
וַאֲפִילּוּ כְּשֶׁנּוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לִסְפֵקוֹת
וְיֵשׁ שֶׁנְּפִילָתוֹ גְּדוֹלָה מְאד מְאד, רַחֲמָנָא לִצְלָן
שֶׁנּוֹפֵל לִסְפֵקוֹת וְהִרְהוּרִים, וּמְהַרְהֵר אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
אַף עַל פִּי כֵן הַנְּפִילָה וְהַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה
כִּי דַּע, כִּי שׁרֶשׁ כָּל הַבְּרִיאָה הוּא הַכָּבוֹד
כִּי כָל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לא בְּרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כּל הַנִּקְרָא בִּשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו" וְכוּ'
וּמֵאַחַר שֶׁהַכּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך
נִמְצָא שֶׁכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך הוּא שׁרֶשׁ כָּל הַבְּרִיאָה
וְאַף עַל פִּי שֶׁכֻּלּוֹ אֶחָד
עַל כָּל זֶה בְּהַבְּרִיאָה יֵשׁ חֲלָקִים
וּבְכָל חֵלֶק וְחֵלֶק מֵהַבְּרִיאָה יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת כָּבוֹד מְיֻחָד, שֶׁהוּא שָׁרְשׁוֹ כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת 'בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם
וַהֲלא בְּמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת
אֶלָּא בִּשְׁבִיל שָׂכָר וָענֶשׁ נִבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת'
וּבְכָל מַאֲמָר וּמַאֲמָר יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת כָּבוֹד מְיֻחָד, שֶׁהוּא שָׁרְשׁוֹ
כִּי הַכָּבוֹד הוּא שׁרֶשׁ הַכּל כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: "וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אמֵר כָּבוֹד"
שֶׁבְּכָל מַאֲמָר מְלֻבָּשׁ בּוֹ כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך
שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִבְרָא הָעוֹלָם
כִּי 'מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'
וַאֲפִילּוּ בַּעֲבֵרוֹת וּדְבָרִים רָעִים, חַס וְשָׁלוֹם
שֶׁשָּׁם אֵין כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך, בִּבְחִינַת: "וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לא אֶתֵּן"
שֶׁיֵּשׁ גְּבוּל לְהַכָּבוֹד שֶׁלּא יִתְפַּשֵּׁט לְשָׁם
וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ
עִם כָּל זֶה יֵשׁ גְּבוּל כְּשֶׁמַּגִּיעַ לַמְּקוֹמוֹת הַנַּ"ל, שֶׁלּא יֵצֵא לְשָׁם
בִּבְחִינַת: 'וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לא אֶתֵּן' כַּנַּ"ל
וְיֵשׁ גְּבוּל לְכָל כָּבוֹד וְכָבוֹד, שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּכָל מַאֲמָר וּמַאֲמָר מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת כַּנַּ"ל
שֶׁלּא יִתְפַּשֵּׁט לַמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים כַּנַּ"ל
אֲבָל דַּע, כִּי אַף עַל פִּי כֵן בְּוַדַּאי גַּם הֵם מְקַבְּלִים חִיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַך
וַאֲפִילּוּ מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים אוֹ בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה
צְרִיכִין גַּם כֵּן לְקַבֵּל חִיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַך
אַך דַּע, כִּי הֵם מְקַבְּלִים מִבְּחִינַת מַאֲמָר סָתוּם, שֶׁהוּא בְּרֵאשִׁית מַאֲמָר סָתוּם
שֶׁהוּא כּוֹלֵל כָּל הַמַּאֲמָרוֹת, וְכֻלָּם מְקַבְּלִים חִיּוּת מִמֶּנּוּ
וְהַכָּבוֹד שֶׁל הַמַּאֲמָר סָתוּם הוּא סָתוּם וְנֶעְלָם בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה
וּמִשָּׁם הֵם מְקַבְּלִין חִיּוּת
כִּי מִבְּחִינַת הַכָּבוֹד וְהַמַּאֲמָרוֹת הַמִּתְגַּלִּים
אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְקַבֵּל חִיּוּת מִשָּׁם, בִּבְחִינַת: 'וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לא אֶתֵּן' כַּנַּ"ל
רַק מֵהַמַּאֲמָר סָתוּם שֶׁהוּא נִסְתָּר בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה
מִשָּׁם מְקַבְּלִין חִיּוּת
וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין, וְאָסוּר לְהַרְהֵר בָּזֶה כְּלָל
וְעַל כֵּן כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לִבְחִינַת מְקוֹמוֹת אֵלּוּ
דְּהַיְנוּ לִבְחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים
וְנוֹפֵל לִסְפֵקוֹת וְהִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים גְּדוֹלִים
וַאֲזַי מַתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ, וְרוֹאֶה שֶׁרָחוֹק מְאד מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך
וְשׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ
מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁרָחוֹק מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך
מֵאַחַר שֶׁנָּפַל לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ, רַחֲמָנָא לִצְלָן
וְזֶה זֶה עִקָּר תִּקּוּנוֹ וַעֲלִיָּתוֹ
בִּבְחִינַת 'יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה', הַמּוּבָא בִּסְפָרִים
כִּי אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ
זֶה בְּחִינַת הַכָּבוֹד עֶלְיוֹן שֶׁל הַמַּאֲמָר הָעֶלְיוֹן
דְּהַיְנוּ הַמַּאֲמָר סָתוּם בְּרֵאשִׁית כַּנַּ"ל
שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁך חִיּוּת לַמְּקוֹמוֹת הָאֵלּוּ
אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ
בָּזֶה בְּעַצְמוֹ הוּא חוֹזֵר וְעוֹלֶה אֶל הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן
שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיֵּה
שֶׁמִּגּדֶל הַסְתָּרָתוֹ וְהֶעְלֵמוֹ הוּא מְחַיֶּה מְקוֹמוֹת הַלָּלוּ
וְעַכְשָׁו, עַל יְדֵי שֶׁהוּא נָפַל לְשָׁם
וַאֲזַי מְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ
וּבָזֶה חוֹזֵר וּמְדַבֵּק עַצְמוֹ לְשָׁם, וּמְחַיֶּה אֶת נְפִילָתוֹ
וְעוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה
וְזֶה בְּחִינַת קָרְבָּן עוֹלָה
שֶׁמְּכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָעוֹלֶה עַל רוּחֲכֶם"
'שֶׁעוֹלָה מְכַפֵּר הַהִרְהוּר' .
"לִבִּי סְחַרְחַר"
כִּי יֵשׁ קְלִפָּה
שֶׁהִיא מְעַקֶּמֶת וּמְסַבֶּבֶת הַלֵּב בְּעִקּוּמִים וְסִיבּוּבִים וּבִלְבּוּלִים הַרְבֵּה
וְהִיא בְּחִינַת קְלִפַּת נגַהּ
וְעַל כֵּן נִקְרָא סְחַרְחַר תַּרְגּוּם שֶׁל סָבִיב: 'סְחוֹר סְחוֹר', בְּחִינַת "וְנגַהּ לוֹ סָבִיב"
וְעַל כֵּן כְּתִיב בִּלְשׁוֹן תַּרְגּוּם
וּכְשֶׁאָדָם נוֹפֵל לְשָׁם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים
וַאֲזַי מְבַקֵּשׁ וְצוֹעֵק אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ
וְזֶה בְּעַצְמוֹ תִּקּוּנוֹ
כִּי חוֹזֵר וְשָׁב אֶל הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיֵּה כַּנַּ"ל
"וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעוֹלָה" אַיֵּה הִיא בְּחִינוֹת שֶׂה לְעוֹלָה
לְתַקֵּן וּלְכַפֵּר הִרְהוּר הַלֵּב שֶׁבָּא מִמְּקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים כַּנַּ"ל
אַיֵּה נִתְתַּקֵּן וְעוֹלֶה מִשָּׁם כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינוֹת מַה שֶּׁמּוּבָא בְּסוֹף תִּקּוּנִים
'בְּרֵאשִׁי"ת בָּרָ"א תַּיִ"שׁ
דְּהַיְנוּ הַשֶּׂה לְעוֹלָה, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינַת אַיֵּה
שֶׁהוּא בְּחִינוֹת בְּרֵאשִׁית מַאֲמָר סָתוּם כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינוֹת תְּשׁוּבָה
כִּי זֶה עִקָּר הַתְּשׁוּבָה
כְּשֶׁאָדָם מְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך
וְרוֹאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁרָחוֹק מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך
וּמִתְגַּעְגֵּעַ וְשׁוֹאֵל וּמִצְטַעֵר אַיֵּ"ה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ
וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ תְּשׁוּבָתוֹ וְתִקּוּנוֹ כַּנַּ"ל
וְהָבֵן הֵיטֵב
וְיֵשׁ בָּזֶה עוֹד הַרְבֵּה דְּבָרִים
כִּי כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵך בַּדֶּרֶך אוֹ כְּשֶׁהוֹלֵך בַּדְּרָכִים בְּרוּחָנִיּוּת
אֲזַי הַתּוֹרָה הוֹלֶכֶת לְפָנָיו, בִּבְחִינוֹת "בְּהִתְהַלֶּכְך תַּנְחֶה אתָך"
כִּי יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת
כִּי כָל אֶחָד לְפִי תּוֹרָתוֹ
וְלִפְנֵי כָּל תּוֹרָה יֵשׁ בְּחִינוֹת סְפֵקוֹת הַנַּ"ל
כְּגוֹן בְּחִדּוּשֵׁי תוֹרָה
קדֶם שֶׁמְּחַדְּשִׁין יֵשׁ כַּמָּה סְפֵקוֹת וּבִלְבּוּלִים
קדֶם שֶׁמְּבָרֵר וּמְלַבֵּן הַדָּבָר כָּרָאוּי
וְאֵלּוּ הַסְּפֵקוֹת
הֵם בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁהוּא בְּחִינַת נגַהּ
וּכְשֶׁמַּגִּיעַ אֶל הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ
זֶה בְּחִינַת עֵץ הַחַיִּים וְכוּ'
שַׁיָּך לְעֵיל
וְזֶהוּ בְּחִינוֹת: 'אִם יאמַר לְך אָדָם, הֵיכָן אֱלקֶיך תּאמַר לוֹ: בִּכְרָך גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי'
שֶׁגַּם שָׁם שֶׁמְּלֵאִים גִּלּוּלִים וַעֲבוֹדָה זָרָה, גַּם שָׁם מֻסְתָּר הוּא יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל
וְהַכְּלָל כְּשֶׁנּוֹפֵל לְשָׁם, חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי כְּשֶׁמַּתְחִיל לְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ
בָּזֶה הוּא מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ מֵחִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה
כִּי חִיּוּת הַקְּלִיפּוֹת הוּא רַק מֵהַהַסְתָּרָה
מַה שֶּׁנִּסְתָּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שָׁם בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה
עַד שֶׁאֵין יוֹדְעִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַך
כְּלָל אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁין אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ
נִמְצָא שֶׁיּוֹדְעִין עַל כָּל פָּנִים שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹ"קַ יִתְבָּרַך
רַק שֶׁהוּא נִסְתָּר וְנֶעְלָם
וְעַל כֵּן מְבַקְּשִׁין 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ'
וּבָזֶה בְּעַצְמוֹ מְחַיֶּה עַצְמוֹ בִּמְקוֹם נְפִילָתוֹ
כִּי אַיֵּה הוּא בְּחִינוֹת מַאֲמָר סָתוּם, שֶׁהֵם מְקַבְּלִין חִיּוּת מִשָּׁם
רַק שֶׁחִיּוּת הַקְּלִיפּוֹת הוּא מֵהַהַסְתָּרָה
אֲבָל הוּא מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בִּבְחִינוֹת חִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה בִּמְקוֹם נְפִילָתוֹ
עַל יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ שֶׁמְּחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ כַּנַּ"ל
וְאַחַר כָּך זוֹכֶה לַעֲלוֹת מִשָּׁם לְגַמְרֵי אֶל הַקְּדֻשָּׁה בְּעַצְמָהּ
דְּהַיְנוּ בִּמְקוֹם הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך
כִּי עִקָּר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיִּתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַך
[זאת הַתּוֹרָה, וְגַם מַאֲמָר הַמַּתְחִיל: אֵלּוּ הַמִּתְפָּאֲרִין עַצְמָן וְכוּ'
וְכָל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּדֶּרֶך וְכוּ' כְּגוֹן הִקְשׁוּ וְכוּ' הַכּל אֶחָד
כִּי כָל אֵלּוּ הַמַּאֲמָרִים קְשׁוּרִים זֶה בָּזֶה וְהֵם מְרֻמָּזִים וְנִסְתָּרִים בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
בְּתוֹך הָאַגָּדָה הַפְּלִיאָה מְאד, מַה שֶּׁשָּׁאַל רַבִּי זֵירָא אֶת רַב יְהוּדָה כַּד הֲוֵי בְּדִיחָא דַּעְתֵּהּ, וְאִי בָּעֵי מִנֵּה כָּל חֲלָלֵי דְּעָלְמָא וְכוּ'
וְשָׁאַל אוֹתוֹ כַּמָּה שְׁאֵלוֹת, וְהֵם פְּלִיאוֹת נִשְׂגָּבוֹת מְאד, כְּגוֹן: מַאי טַעֲמָא תּוֹרָא אֲרִיכָא גְּנוּבְתֵהּ וְכוּ', מַאי טַעֲמָא תַּרְנְגוֹלָא מִדְלָא עֵינָא וְכוּ'
וְכָל הַשְּׁאֵלוֹת הַנֶּאֱמָרוֹת שָׁם כֻּלָּם הֵם פְּלִיאוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד
וְשָׁם מְרֻמָּז וְנִסְתָּר כָּל הַנַּ"ל
וּמַה שֶּׁמּוּבָא לְעֵיל בְּעִנְיַן שִׂמְחָה וּבְדִיחָא דַּעְתֵּהּ
שַׁיָּך גַם כֵּן לָזֶה, וּמְרֻמָּז גַם כֵּן בָּאַגָּדָה הַנַּ"ל שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם בְּעֵת שֶׁהָיָה בְּדִיחָא דַּעְתֵּהּ
גַּם מַה שֶּׁמּוּבָא בַּמַּאֲמָר הַזֶּה עַל פָּסוּק: "וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעלָה", מְרֻמָּז בָּאַגָּדָה הַנַּ"ל, שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם: 'אִי בָּעֵי מִנֵּהּ כָּל חֲלָלֵי דְּעָלְמָא' זֶה סוֹד בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי שֶׁהוּא כִּבְיָכוֹל פָּנוּי מֵאֱלקוּתוֹ יִתְבָּרַך
וּבֶאֱמֶת בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר שֶׁלּא יִהְיֶה שָׁם גַם כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כִּי אִם כֵּן מֵהֵיכָן יְקַבֵּל חִיּוּת
אַך זֶהוּ בְּחִינַת הַנַּ"ל, שֶׁמְּקַבֵּל חִיּוּת מִבְּחִינַת מַאֲמָר סָתוּם, בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית וְכוּ'
גַּם מַה שֶּׁמּוּבָא לְקַמָּן בְּעִנְיַן יִרְאָה 'יָרֵא שַׁבָּת', שַׁיָּך גַם כֵּן לְכָאן
כִּי כָל יִרְאָה יֵשׁ לָהּ מַאֲמָר וְכוּ', וְיֵשׁ מַאֲמָר שֶׁכּוֹלֵל כֻּלָּם וְכוּ' כַּנַּ"ל
גַּם מַה שֶּׁמּוּבָא לְקַמָּן בְּעִנְיַן הַשְׁגָּחָה
שַׁיָּך גַּם כֵּן לָזֶה עַל אַגָּדָה הַנַּ"ל.
מַאי טַעֲמָא תַּרְנְגוֹלָא מִדְלֵי עֵינָא
וְלא זָכִינוּ לִשְׁמעַ בֵּאוּר כָּל זֶה]
שיחות הר"ן - אות צה
...אחד שעושה הפעלה שלו בחצי שנים שיש לו וצריך לקרא לו שם אחר דהינו שם חדש כי השם שנותנין לאדם הוא לאחר מותו לבושין שלו כי השם הוא בחינת לבושין, כמו שכתוב: "אני ה' הוא שמי וכבודי" וכו' 'כבודי' זה בחינת לבושין כי 'רבי יוחנן קרא למאנה מכבדותא' כי הקדוש ברוך הוא נקרא הוי"ה כי בשם הוי"ה נתהוה כל העולמות אבל למעלה מכל העולמות אין לו שם כי למעלה מכל העולמות אי אפשר להשיג אותו וזהו: "כי הגדלת על כל שמך אמרתך" 'אמרתך' זו הפעלה כי 'במאמר נברא העולם' דהינו הפעלה...
שיחות הר"ן - אות רח - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות רח - גדולות נוראות השגתו אמר: יש כמה דברים שאני אומר לאיזה אדם ועדין אין עושים פעלתם רק שמתגלגלים הדברים מאדם זה לאדם אחר ומחברו לחברו וכו' עד שיתגלגלו הדברים ויבואו לאיזה אדם ויכנסו הדברים ללבו בעמק גדול ושם יעשו פעלתם בשלמות ויעוררו אותו וכו'...
חיי מוהר"ן - קנא - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
...לזאסלאב, לדובנא ולבראד אות קנא בשנת תקס"ו היא שנת ארבע לישיבתו פה ברסלב שהיא שנה הרביעית להתקרבותי אליו כי בכניסתו לפה נתקרבתי אליו מיד בסמוך כנזכר לעיל אז בקיץ בשנת תקס"ו בחדש סיון נפטר בנו הילד שלמה אפרים זכרונו לברכה. וכבר מבאר במקום אחר מענין הילד היקר הקדוש הזה מה שאמר רבנו זכרונו לברכה שכבר היה מוכן וכו'. ואז אחר פטירת הילד הנ"ל כשבאנו אליו אז התחיל לדבר עמנו מענין תקון הנשמות מענין הבעל שדה שיש שדה שגדלים בו נשמות וצריכין בעל השדה לתקנם וזה...
סיפורי מעשיות - מעשה ט - מעשה מחכם ותם / מעשה החכם והתם
...בעשירות והיה להם בתים גדולים והיו להם שני בנים, לכל אחד בן אחד ולמדו שניהם בחדר [כיתה] אחד ואלו השני בנים היו אחד מהם בר הבנה, והאחד היה תם [לא שהיה טפש, אלא שהיה לו שכל פשוט ונמוך] ואלו השני בנים היו אוהבים זה את זה מאד אף על פי שהאחד היה חכם והאחד היה תם ומחו היה נמוך אף על פי כן אהבו זה את זה מאד לימים התחילו השני בעלי בתים הנ"ל לירד וירדו מטה מטה, עד שאבדו הכל ונעשו אביונים ולא נשאר להם כי אם הבתים שלהם והבנים התחילו להתגדל אמרו האבות הנ"ל להבנים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עז - וְהָיָה ה' לְמֶלֶך עַל כָּל הָאָרֶץ
...כל הארץ [לשון החברים] והיה ה' למלך על כל הארץ דהנה הכלל הוא, שכל מה שאנו עושים, הן התפילה, והן למוד הוא כדי שיתגלה מלכותו יתברך כי ההבל פה הוא בחינת ה והקול הוא בהמשכה, הוא בחינת ו וכשלומד או מתפלל בדחילו ורחימו, נתגלה בחינת י"ה וכשלומד הלכה באפן זה, בורא עולם אחד וכשלומד כל המסכתא, נעשה מטרוניתא וההלכות הן עלמין דילה כי 'אין מלך בלא עם' וזה: "והיה ה' למלך על כל הארץ", שנתגלה מלכותו. [מבאר למעין שחסר כאן רבו ככלו כי עקר המכון חסר מן הספר ולא זכיתי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלו - אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ
...עד שתגיע למקומו אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו זהו מה שאמרו רז"ל 'הוי דן את כל אדם לכף זכות' כי כשיש מחלקת על אדם צריך לחקר למצא זכות בחברו, במה שחולק עליו כדי לדונו לכף זכות כי המחלקת לא ימנע משני פנים או מחמת שחבירו גדול ממנו במעלה ועל כן חולק עליו על שלא הגיע למדרגתו ואזי צריך להשתדל שיגיע הוא גם כן למדרגת חברו בכדי שיהיו שניהם שוים ואזי לא יהיה מחלקת או לפעמים להפך שהוא גדול מחברו והמחלקת מחמת שחברו מתקנא בו, על שלא הגיע למדרגתו ועל כן צריך...
שיחות הר"ן - אות עב
...שאין להשגיח כלל על פניות ומחשבות זרות ובלבולים שבתפילה רק לעשות את שלו לילך בתפילתו כסדר ולא ישגיח על שום בלבול ומחשבה זרה כלל רק הוא יעשה את שלו ולא יחזיר פניו להביט על אלו המחשבות כלל גם אמר שזה טובה גדולה מה שבאים עליו מחשבות זרות ופניות כי בלא זה אם היה האדם מתפלל התפילה כראוי לא היה אפשר לסבל כלל את גדל עצם הקטרוגים שיש על התפילה שהיא כראוי אבל על ידי שהתפילה מלבשת במחשבות זרות על ידי זה אין החיצונים מסתכלין עליה כל כך ואין הקטרוג גדול כל כך...
שיחות הר"ן - אות כד
...מאביו והבן יש לו געגועים גדולים מאד לאביו וכן האב יש לו געגועים גדולים לבנו לימים נתישב בדעתו האב לילך ולסע לבנו וכן הבן נתישב גם כן לילך ולסע לאביו והלכו ונסעו זה לזה וכל מה שנתקרבו יותר נתגדל ביותר הגעגועים שלהם והיו הולכים ונוסעים זה לזה דהינו האב להבן והבן להאב עד שנתקרבו ולא היה ביניהם כי אם שתי פרסאות לבד והבין האב בגדל הגעגועים שלו שאם יניח עצמו להיות נמשך אחר הגעגועים לא יהיה לו כח לסבל עוד הגעגועים של אלו השתי פרסאות וכן הבן הבין גם כן שאין...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צג - כָּל הָעוֹשֶׂה מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה
...מקים מצות עשה של "ואהבת" שהיא שרש לכל מצוות עשה כמו שכתוב בתקונים: על פסוק. "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי", 'מפקודין דעשה' וכיצד מקימין מצות "ואהבת" ? דאיתא בגמרא: על פסוק "ואהבת" שתראה שיתאהב שם שמים על ידך כיצד ? אדם קרא ושנה ושמש תלמידי חכמים ועסקו בנחת עם הבריות, ומשאו ומתנו באמונה מה הבריות אומרים, אשרי מי שלמדו תורה וכו' נמצא שם שמים מתאהב על ידו ומקים מצות של ואהבת, שהוא שרש כל המצוות גם במשא ומתן באמונה, בא למדרגה שלמעלה מהזמן כדאיתא בגמרא ב...
שיחות הר"ן - אות רמט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...עמד לפניו בכפר ושמו וכו' והיה מקבל גדול ולמדן אבל דרכו היה שהיה בכעס תמיד על פועליו ומשרתיו וכיוצא, והכה אותם וכיוצא בזה ענה רבנו, זכרונו לברכה ואמר מפני מה כתיב "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'" ? מדוע רע ולא רשע ? [ועין בזוהר הקדוש שמדקדק גם כן דקדוק זה] אך מי שעובר עברה זו של ער חס ושלום הוא רע תמיד דהינו שהוא איש רע ובכעס תמיד ולא אמר רבנו, זכרונו לברכה יותר ותכף כששמע האיש הנ"ל דבורים אלו נזדעזע לאחוריו ונפל עליו רתת וזיע ופחד ואימה גדולה ונוראה...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 30_07_2021 השעה 09:35:23 - wesi2