ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כה - אַחֲוֵי לָן מָנָא דְּלָא שָׁוְיָא לְחַבָּלָא
[לשון רבנו זכרונו לברכה] אמרו לה, אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא. איתי בודיא. פשטוהו, ולא הוי עיל לתרעא. אמר להו, איתו מרא סתרו רש"י: אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא, הראנו כלי שאינו שוה ההפסד שהוא מפסיד. בודיא, מחצלת: לא עיל בתרעא, שהיה ארך ורחב יותר מן הפתח. איתו מרא וסתרו, בנין הפתח והכתל עד שיכנס משחרב בית המקדש, בטל השמיר ונפת צופים ואמנה (משנה סוטה מ"ח) א. כי צריך כל אדם להוציא את עצמו מהמדמה ולעלות אל השכל וכשנמשך אחר המדמה זה בחינת שרירות לב שהוא הולך אחר המדמה שבלב וכשיוצא משרירות הלב ומשבר לבו האבן זה בחינת 'שמיר' שעל ידו נכנע האבן ואינו הולך אחר תאוות המדמיות והולך אחר השכל וכל זמן שלא הוציא שכלו אל הפעל שלא השתמש בשכלו עדין אז אצלו השכל בכח אף על פי שכבר שבר המדמה אז נתקומם תכונת שכלו כי 'כשזה קם, זה נופל' (כמובא ברש"י ריש פרשת תולדות) אבל השכל עדין בכח ואחר כך כשחוקר בשכלו ומשתמש בו אזי השכל בפעל וזה בחינת 'נפת צופים' בבחינת (שיר השירים ד') : "נפת תטפנה שפתותיך" שהוציא מתיקות שכלו מכח אל הפעל [וזה: 'שפתותיך' הוא בחינת מוציא מכח אל הפעל שהוא בחינת הדבור] ואחר כך כשמשיג בשכלו כל מה שיש ביד אנושי להשיג אז שכלו שב שכל הנקנה כמו שכתבו המחקרים שיש שכל בכח, ושכל הפעל, ושכל הנקנה ועקר קיומו של אדם לאחר מיתתו אינו אלא שכל הנקנה וזה השארותיו לאחר המיתה וזה בחינת אמנה כי אמנה לשון קיום דבר כי שכל הנקנה הוא קיום של אדם לאחר מותו ושכל הנקנה נקרא מה שאדם יודע הרבה דברים בידיעה אחת כי קדם צריך לידע הרבה הקדמות קדם שידע איזהו דבר ואחר כך כשמשיג את הדבר משליך הקדמותיו ויודע את הדבר בידיעה אחת ועקר המעין החכמה מן המקדש יצא כי שם היו מקריבין הקרבנות שהם הבהמיות וכח הדמיון כמו שכתוב (תהלים נ"א) : "זבחי אלהים רוח נשברה" ששבירת הדמיון הם הקרבנות ובשביל זה אמרו חכמינו, זכרונם לברכה. 'כשחרב בית המקדש בטל השמיר' וכו' וכשיבנה בית המקדש, אז יתקים (יואל ד') : "ומעין מן המקדש יצא" ב. ודע שבכל עולם ועולם ובכל מדרגה ומדרגה, יש שם דמיונות אלו והם הם הקליפות הקודמין לפרי וסובבים את הקדשה בבחינת (תהלים י"ב) : 'סביב רשעים יתהלכון' וכשאדם נעתק ממדרגה למדרגה אז צריך לו לילך דרך אלו הדמיונות כדי להגיע אל הקדשה ותכף כשעולה להמדרגה אזי נתעוררין הקליפות שבמדרגה ומסבבין אותו וצריך להכניע אותם ולשבר אותם ולטהר אותו המקום מקליפות ג. ודע שאין שני בני אדם שוין זה לזה כי כל הנשמות הם זה למעלה מזה וזה מלבוש לזה ופנימית של תחתון נעשה לבוש וחיצוניות לחיצוניות עליון נמצא כשאחד רוצה לעלות ממדרגתו למדרגה עליונה אזי הולך ונעתק האדם העומד במדרגה העליונה והולך ונעתק למדרגה היותר עליונה כי אי אפשר שיהיו שני אנשים במדרגה אחת ואינו נעתק מהאדם העליון אלא הפנימיות שלו והחיצוניות נשאר וגם האדם שבמדרגה התחתונה אינו נעתק ועולה אלא הפנימיות והפנימיות של התחתון נעשה חיצוניות לחיצוניות עליון ואף על פי שכבר נשבר הקלפה שבמדרגה עליונה על ידי האדם העליון אף על פי כן, כשפנימיות של העליון נעתק משם ופנימיות התחתון עולה אזי הקלפה חוזר ונעור כי לא נכנעת אלא לפני האור הפנימיות של העליון אבל לפני התחתון אפילו לפני פנימיותיו יש כח בידה להתעורר כנגדו ובשביל זה צריך לו לשבר אותה ולהכניע אותה מחדש ופנימיות וחיצוניות הם שני מיני עבודות עבודה של תורה ותפילה ומצוות הם פנימיות ועבודת אכילה ושתיה ושאר צרכי הגוף הם חיצוניות ועבודת חיצוניות הינו אכילה ושתיה של האדם העומד במדרגה העליונה היא מאירה ומשבחת יותר, מעבודות פנימיות הינו תורה ותפילה של האדם העומד במדרגה התחתונה ובשביל זה פנימיות התחתון נעשה לבוש לחיצוניות העליון. וזה פרוש (ירמיה י"ז) : "כסא כבוד מרום" וכו' כסא זה בחינת פנימיות, לשון אתכסיא כבוד, זה חיצוניות ולבוש כמו שכתוב (שבת קי"ג) : 'רבי יוחנן קרא למאנה' וכו' מרום מראשון הינו כשנתרומם ונתעלה ממדרגה הראשונה ואז נעשה מפנימיות חיצוניות בשביל זה, מקום מקדשנו צריך לקדש את המקום מחדש כי הקליפות חוזרים ונעורים כנ"ל ד. ואי אפשר להכניע הקליפות הינו הדמיונות והמחשבות והתאוות והבלבולים והמניעות שבמדרגה אלא על ידי גדלות הבורא כמובא בכונות של 'הודו לה' קראו בשמו' שזה המזמור נתקן להכניע הקליפות שביצירה כי נתעוררים נגד עשיה שעולה ביצירה ועל ידי שמזכירין גדלות הבורא נכנעין, עין שם כי 'פנימיות היצירה עולה לבריאה, ופנימיות עשיה עולה ומלביש לחיצוניות יצירה' עין שם וההתגלות גדלות הבורא הוא על ידי צדקה שנותנין לעני הגון כי עקר הגדלה והפאר הוא התגלות הגונין (עיין זוהר בשלח ס"ב: תרומה קנ"ב:) וכסף וזהב הן הן הגונין כי גונין עלאין בהם וגונין עלאין המלבשים בכסף וזהב אין מאירין אלא כשבאים לאיש הישראלי כי שם מקומם ונכללים זה בזה ומתנהרין אלו הגונין בבחינת (ישעיה מ"ט) : "ישראל אשר בך אתפאר" כי מקום הגונין אינו אלא אצל איש הישראלי וכשמתנהרין הגונין אזי הקדוש ברוך הוא מתגדל ומתפאר בהם בבחינת (חגי ב) : "לי הכסף ולי הזהב" ונעשה מהם "בגדי ישע" 'ישע' אסתכלותא כמו "ישעו אל ה'" (זהר יתרו צ: עין שם) מחמת הפאר הכל מסתכלין בו כי כלם מתאוין להסתכל בו אבל כל זמן שהכסף וזהב אצל העכו"ם אזי הגונין נעלמים אורם, ואינם מאירין כי אין שם מקומם כי אין מקומם אלא אצל איש הישראלי בבחינת: 'ישראל אשר בך אתפאר' כי שם פאר הגונין ובשביל זה העכו"ם תאבין לממון ישראל אף על פי שיש להעכו"ם כסף וזהב הרבה תאבים לדינר של יהודי כאלו לא ראה ממון מעולם וזה מחמת שהכסף וזהב שיש תחת ידם אין הגונין מאירין ואין החן שורה על ממון שלהם כי עקר הפאר והחן לא נתגלה אלא אצל ישראל ובשביל זה נקראים רשים כמו (אבות פרק ב) : 'הוו זהירים ברשות' כי הם רשים ועניים כי אין להם הנאה מממונם כאלו הם עניים ותאבין לממון של ישראל כי על ממונם של הישראלי שורה הפאר והחן והכל תאבין להסתכל על הפאר והחן. אבל דע, תכף ומיד כשהעכו"ם מקבל ממון מישראל תכף ומיד נתעלם החן והפאר בתוך הממון ובשביל זה העכו"ם בכל פעם תובע ממון אחר מישראל ושוכח הממון שכבר קבל כי נתעלם החן כשבא ליד העכו"ם וזהו (שם) : שאין מקרבין אלא בשעת הניתן וזה בחינת (בראשית ו) : "חן בעיני ה'" עיני ה', זה גונין עלאין שהם בחינת כסף וזהב שם עקר החן והפאר וזה שאמר אבימלך לשרה. "הנה נתתי אלף כסף לאחיך, הנה הוא לך כסות עינים" (בראשית כ) הינו: כשיצא הממון מיד עכו"ם ליד הישראלי תכף נתגלו הגונין ונעשו בבחינת 'בגדי ישע' הינו 'כסות עינים' שהכל מסתכלין בהם שהכל תאבים להסתכל בהם ועל ידי צדקה שנותן מממונו נתתקן כל ממונו ונתגלין הגונין ומאירין ונעשה כל ממונו בבחינת: 'לי הכסף ולי הזהב' בבחינת (ישעיה ס"א) : "בגדי ישע מעיל צדקה יעטני" ואפילו זה המעות שלוקחין העכו"ם מאתנו נחשב לצדקה כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא ט) : "ונוגשיך צדקה" וזהו (שיר השירים ז) : "עיניך ברכות בחשבון" 'עיניך', זה הגונין בחינת 'כסף וזהב' נתברכין על ידי צדקה 'שכל פרוטה נצטרף לחשבון גדול' (בבא בתרא שם:) ואפילו על ידי הממון שבא לתוך יד העכו"ם הנקראים בת רבים גם זה נחשב לצדקה כמו שכתוב: "ונוגשיך צדקה" וזה דוקא, על שער בת רבים כשעדין על השער קדם שבא ליד העכו"ם עדין שורה החן על הממון אבל אחר כך נעלם החן כנ"ל וזהו שאמרו סבי דבי אתונא. אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא. ואיתי בודיא ופשטוהו, ולא עיל לתרעא. ואמר לון, איתו מרא וסתרי לפתח עם הכתל פרוש בודיא, זה בדיות הלב מה שבודה מלבו הינו המדמה הנ"ל הינו בחינת שרירות לב הנ"ל כשזה הכח המדמה שבלב גובר ומתפשט על האדם שעולה ממדרגה התחתונה למדרגה עליונה והקלפה הזאת שהיא המדמה לא שויא לנגד עיניה, ההפסד וחבלה שנפסדת כבר מהאיש שהיה במדרגה עליונה ואף על פי כן היא מתגברת אחר כך כנ"ל ולא עיל לתרעא הינו שלא יכול האיש לכנס לשער קדשה שהיא השכל מחמת התגברות המדמה ועצה היעוצה על זה סתירת הפתח שהוא המדמה, שהוא הטומאה כמו: 'הבא לטמא פותחין לו' (יומא ל"ח:) והוא בחינת (בראשית ד) : "לפתח חטאת רובץ" וסתירתו על ידי הגונין הנ"ל שהוא גדלת הבורא הנ"ל והם בחינת כותל 'כו' 'תל' (זהר משפטים קט"ז) כ"ו זה בחינת שם הקדוש, שהוא בחינת גונין כמו שכתוב (תהלים כ"ז) : "ה' אורי" שהוא אורות הגונין "וישעי" שהוא בחינת בגדי ישע הנ"ל והוא תל שהכל פונין לו (זהר שם), ותאבין להסתכל בו (עיין זוהר ויגש ר:) [מסימן כ"ד עד כאן לשון רבנו ז"ל] ה. גם דע שכדי להכניע הקלפה המסבבת שבכל מדרגה כנ"ל על זה צריך שיעורר שמחה של מצוה על עצמו הינו שישמח על ידי שיזכר שזכה להתקרב להשם יתברך וזכה להתקרב לצדיקים המקרבין אותו להשם יתברך ועל ידי השמחה זו הוא משבר הקלפה ונכנס למדרגה שניה [שיך לאות א] זבחי אלהים רוח נשברה ששבירת הדמיון הם הקרבנות וכו' עין שם וזה בחינת סמיכה על הקרבנות כי הקרבנות מביאין מבהמות שהם בחינת כח המדמה כי הבהמה יש לה גם כן כח המדמה וכשאדם הולך אחר המדמה שבלב דהינו אחר תאוותיו חס ושלום שבאין מכח המדמה זהו מעשה בהמה ממש כי גם הבהמה יש לה כח המדמה ועל כן כשאדם חוטא חס ושלום וכל החטאים באין על ידי כח המדמה שמשם נמשכין כל התאוות על כן הוא צריך להביא קרבן מבהמות וצריך לסמך עליו ולהתודות כל חטאיו על הקרבן בשעת הסמיכה ועל ידי זה נמשכין כל החטאים וכל כח המדמה על הבהמה, שהיא בחינת מדמה כנ"ל (מנחות צג) ושוחטין הבהמה לקרבן ועל ידי זה נכנע ונשבר המדמה [שיך לאות ב' ג'] מבאר שם, שכשאדם נעתק ממדרגה למדרגה אז צריך לו לילך דרך אלו הדמיונות כדי להגיע אל הקדשה ותכף כשעולה להמדרגה השניה אזי נתעוררין הקליפות שבמדרגה ומסבבין אותו וצריך להכניע אותם מחדש וכו' עין שם ואף על פי שכבר נשבר הקלפה שבמדרגה העליונה וכו' אף על פי כן כשפנימיות של העליון נעתק משם ופנימיות התחתון עולה, אזי הקלפה חוזר ונעור וכו' עין שם ואמר אז בזה הלשון. ובזה טועין החסידים הרבה שפתאם נדמה להם שנפלו מעבודת ה' ובאמת אין זה נפילה כלל רק מחמת שצריכין לעלות ממדרגה למדרגה ואז מתעוררין ומתגברין מחדש הקליפות שהם התאוות והבלבולים והדמיונות והמחשבות והמניעות כנ"ל על כן צריכין להתגבר בכל פעם מחדש לחזר ולהכניע ולשבר הקליפות והמניעות וכו' שבכל מדרגה ומדרגה מחדש אבל באמת אין זה נפילה כלל כנ"ל (שיך לאות ג) : ודע שאין שני בני אדם שוין וכו' נמצא כשאחד רוצה לעלות ממדרגתו למדרגה עליונה יותר אזי הולך ונעתק האדם העומד באותה המדרגה העליונה והולך ונעתק למדרגה היותר עליונה וכו' ואמר אז בזה הלשון וזה בחינת הרמה מה שאחד מרים ומגביה את חברו כי על ידי שזה האדם שבמדרגה התחתונה עלה מדרגא לדרגא על ידי זה הגביה והרים את חברו שבמדרגה העליונה לעלות למעלה עליונה יותר וכן חברו דחברו הגבוה עוד יותר מחברו עלה עוד יותר למעלה וכן למעלה למעלה כי אי אפשר שיהיו שני בני אדם במדרגה אחת כנ"ל אחר שאמר מאמר הנ"ל ושם מכנה וקורא כל תאוות היצר הרע בשם כח המדמה אמר אז צריכין לקרא לו ולכנות לו שם אחר הינו להבעל דבר והיצר הרע צריכין לקרות אותו בשם אחר דהינו שלא לקרותו עוד בשם יצר הרע רק בשם כח המדמה ואמר זאת בדרך שחוק אבל הבנתי שהיה לו בזה כונה שלמה
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
אָמְרוּ לֵהּ, אַחֲוֵי לָן מָנָא דְּלָא שָׁוְיָא לְחַבָּלָא. אַיְתִי בּוּדְיָא. פְּשַׁטוּהוּ, וְלָא הֲוֵי עָיֵל לְתַרְעָא. אָמַר לְהוּ, אַיְתוּ מָרָא סִתְרוּ
רַשִׁ"י: אַחֲוֵי לָן מָנָא דְּלָא שָׁוְיָא לְחַבָּלָא, הַרְאֵנוּ כְּלִי שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה הַהֶפְסֵד שֶׁהוּא מַפְסִיד. בּוּדְיָא, מַחְצֶלֶת: לָא עָיֵל בְּתַרְעָא, שֶׁהָיָה אָרךְ וְרָחָב יוֹתֵר מִן הַפֶּתַח. אַיְתוּ מָרָא וְסִתְרוּ, בִּנְיַן הַפֶּתַח וְהַכּתֶל עַד שֶׁיִּכָּנֵס
מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בָּטַל הַשָּׁמִיר וְנפֶת צוּפִים וַאֲמָנָה
א. כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵהַמְדַמֶּה
וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל
וּכְשֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר הַמְדַמֶּה
זֶה בְּחִינַת שְׁרִירוּת לֵב
שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אַחַר הַמְדַמֶּה שֶׁבַּלֵּב
וּכְשֶׁיּוֹצֵא מִשְּׁרִירוּת הַלֵּב
וּמְשַׁבֵּר לִבּוֹ הָאֶבֶן
זֶה בְּחִינַת 'שָׁמִיר'
שֶׁעַל יָדוֹ נִכְנָע הָאֶבֶן
וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲווֹת הַמְדֻמִּיּוֹת
וְהוֹלֵךְ אַחַר הַשֵּׂכֶל
וְכָל זְמַן שֶׁלּא הוֹצִיא שִׂכְלוֹ אֶל הַפּעַל
שֶׁלּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ עֲדַיִן
אָז אֶצְלוֹ הַשֵּׂכֶל בְּכחַ
אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר שָׁבַר הַמְדַמֶּה
אָז נִתְקוֹמֵם תְּכוּנַת שִׂכְלוֹ
כי 'כשזה קם, זה נופל'
אֲבָל הַשֵּׂכֶל עֲדַיִן בְּכחַ
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹקֵר בְּשִׂכְלוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ
אֲזַי הַשֵּׂכֶל בְּפעַל
וְזֶה בְּחִינַת 'נפֶת צוּפִים'
בִּבְחִינַת: "נפֶת תִּטּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ"
שֶׁהוֹצִיא מְתִיקוּת שִׂכְלוֹ מִכּחַ אֶל הַפּעַל
[וְזֶה: 'שִׂפְתוֹתַיִךְ'
הוּא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכּחַ אֶל הַפּעַל
שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר]
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמַּשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ
כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיַד אֱנוֹשִׁי לְהַשִּׂיג
אָז שִׂכְלוֹ שָׁב שֵׂכֶל הַנִּקְנֶה
כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַמְּחַקְּרִים
שֶׁיֵּשׁ שֵׂכֶל בְּכחַ, וְשֵׂכֶל הַפּעַל, וְשֵׂכֶל הַנִּקְנֶה
וְעִקַּר קִיּוּמוֹ שֶׁל אָדָם לְאַחַר מִיתָתוֹ
אֵינוֹ אֶלָּא שֵׂכֶל הַנִּקְנֶה
וְזֶה הַשְׁאָרוֹתָיו לְאַחַר הַמִּיתָה
וְזֶה בְּחִינַת אֲמָנָה
כִּי אֲמָנָה לְשׁוֹן קִיּוּם דָּבָר
כִּי שֵׂכֶל הַנִּקְנֶה
הוּא קִיּוּם שֶׁל אָדָם לְאַחַר מוֹתוֹ
וְשֵׂכֶל הַנִּקְנֶה נִקְרָא
מַה שֶּׁאָדָם יוֹדֵעַ הַרְבֵּה דְּבָרִים בִּידִיעָה אַחַת
כִּי קדֶם צָרִיךְ לֵידַע הַרְבֵּה הַקְדָּמוֹת
קדֶם שֶׁיֵּדַע אֵיזֶהוּ דָּבָר
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמַּשִּׂיג אֶת הַדָּבָר
מַשְׁלִיךְ הַקְדָּמוֹתָיו
וְיוֹדֵעַ אֶת הַדָּבָר בִּידִיעָה אַחַת
וְעִקַּר הַמַּעְיַן הַחָכְמָה מִן הַמִּקְדָּשׁ יָצָא
כִּי שָׁם הָיוּ מַקְרִיבִין הַקָּרְבָּנוֹת
שֶׁהֵם הַבַּהֲמִיּוּת וְכחַ הַדִּמְיוֹן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "זִבְחֵי אֱלהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה"
שֶׁשְּׁבִירַת הַדִּמְיוֹן הֵם הַקָּרְבָּנוֹת
וּבִשְׁבִיל זֶה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.
'כְּשֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּטַל הַשָּׁמִיר' וְכוּ'
וּכְשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אָז יִתְקַיֵּם: "וּמַעְיָן מִן הַמִּקְדָּשׁ יֵצֵא"
ב. וְדַע שֶׁבְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם וּבְכָל מַדְרֵגָה וּמַדְרֵגָה, יֵשׁ שָׁם דִּמְיוֹנוֹת אֵלּוּ
וְהֵם הֵם הַקְּלִיפּוֹת הַקּוֹדְמִין לַפְּרִי
וְסוֹבְבִים אֶת הַקְּדֻשָּׁה
בִּבְחִינַת: 'סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן'
וּכְשֶׁאָדָם נֶעְתָּק מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה
אָז צָרִיךְ לוֹ לֵילֵךְ דֶּרֶךְ אֵלּוּ הַדִּמְיוֹנוֹת
כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הַקְּדֻשָּׁה
וְתֵכֶף כְּשֶׁעוֹלֶה לְהַמַּדְרֵגָה
אֲזַי נִתְעוֹרְרִין הַקְּלִיפּוֹת שֶׁבַּמַּדְרֵגָה
וּמְסַבְּבִין אוֹתוֹ
וְצָרִיךְ לְהַכְנִיעַ אוֹתָם וּלְשַׁבֵּר אוֹתָם
וּלְטַהֵר אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מִקְּלִיפּוֹת
ג. וְדַע שֶׁאֵין שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שָׁוִין זֶה לָזֶה
כִּי כָּל הַנְּשָׁמוֹת הֵם זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה
וְזֶה מַלְבּוּשׁ לָזֶה
וּפְנִימִית שֶׁל תַּחְתּוֹן
נַעֲשֶׂה לְבוּשׁ וְחִיצוֹנִיּוּת
לְחִיצוֹנִיּוּת עֶלְיוֹן
נִמְצָא כְּשֶׁאֶחָד רוֹצֶה לַעֲלוֹת מִמַּדְרֵגָתוֹ לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה
אֲזַי הוֹלֵךְ וְנֶעְתָּק הָאָדָם הָעוֹמֵד בַּמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה
וְהוֹלֵךְ וְנֶעְתָּק לַמַּדְרֵגָה הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנָה
כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בְּמַדְרֵגָה אַחַת
וְאֵינוֹ נֶעְתָּק מֵהָאָדָם הָעֶלְיוֹן
אֶלָּא הַפְּנִימִיּוּת שֶׁלּוֹ
וְהַחִיצוֹנִיּוּת נִשְׁאָר
וְגַם הָאָדָם שֶׁבַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה
אֵינוֹ נֶעְתָּק וְעוֹלֶה
אֶלָּא הַפְּנִימִיּוּת
וְהַפְּנִימִיּוּת שֶׁל הַתַּחְתּוֹן
נַעֲשֶׂה חִיצוֹנִיּוּת לְחִיצוֹנִיּוּת עֶלְיוֹן
וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּר הַקְּלִפָּה
שֶׁבַּמַּדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה
עַל יְדֵי הָאָדָם הָעֶלְיוֹן
אַף עַל פִּי כֵן, כְּשֶׁפְּנִימִיּוּת שֶׁל הָעֶלְיוֹן נֶעְתָּק מִשָּׁם
וּפְנִימִיּוּת הַתַּחְתּוֹן עוֹלֶה
אֲזַי הַקְּלִפָּה חוֹזֵר וְנֵעוֹר
כִּי לא נִכְנַעַת אֶלָּא לִפְנֵי הָאוֹר הַפְּנִימִיּוּת שֶׁל הָעֶלְיוֹן
אֲבָל לִפְנֵי הַתַּחְתּוֹן
אֲפִילּוּ לִפְנֵי פְּנִימִיּוּתָיו
יֵשׁ כּחַ בְּיָדָהּ לְהִתְעוֹרֵר כְּנֶגְדּוֹ
וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לוֹ לְשַׁבֵּר אוֹתָהּ וּלְהַכְנִיעַ אוֹתָהּ מֵחָדָשׁ
וּפְנִימִיּוּת וְחִיצוֹנִיּוּת
הֵם שְׁנֵי מִינֵי עֲבוֹדוֹת
עֲבוֹדָה שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִילָּה וּמִצְווֹת
הֵם פְּנִימִיּוּת
וַעֲבוֹדַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר צָרְכֵי הַגּוּף
הֵם חִיצוֹנִיּוּת
וַעֲבוֹדַת חִיצוֹנִיּוּת
הַיְנוּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה
שֶׁל הָאָדָם הָעוֹמֵד בַּמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה
הִיא מְאִירָה וּמְשֻׁבַּחַת
יוֹתֵר, מֵעֲבוֹדוֹת פְּנִימִיּוֹת
הַיְנוּ תּוֹרָה וּתְפִילָּה
שֶׁל הָאָדָם הָעוֹמֵד בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה
וּבִשְׁבִיל זֶה פְּנִימִיּוּת הַתַּחְתּוֹן
נַעֲשֶׂה לְבוּשׁ לַחִיצוֹנִיּוּת הָעֶלְיוֹן.
וְזֶה פֵּרוּשׁ: "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם" וְכוּ'
כִּסֵּא זֶה בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת, לְשׁוֹן אִתְכַּסְיָא
כָּבוֹד, זֶה חִיצוֹנִיּוּת וּלְבוּשׁ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'רַבִּי יוֹחָנָן קָרָא לְמָאנֵהּ' וְכוּ'
מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן
הַיְנוּ כְּשֶׁנִּתְרוֹמֵם וְנִתְעַלֶּה מִמַּדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה
וְאָז נַעֲשֶׂה מִפְּנִימִיּוּת חִיצוֹנִיּוּת
בִּשְׁבִיל זֶה, מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ
צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ אֶת הַמָּקוֹם מֵחָדָשׁ
כִּי הַקְּלִיפּוֹת חוֹזְרִים וּנְעוֹרִים כַּנַּ"ל
ד. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ הַקְּלִיפּוֹת
הַיְנוּ הַדִּמְיוֹנוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת שֶׁבַּמַּדְרֵגָה
אֶלָּא עַל יְדֵי גְּדֻלּוֹת הַבּוֹרֵא
כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת שֶׁל 'הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ'
שֶׁזֶּה הַמִּזְמוֹר נִתְקַן לְהַכְנִיעַ הַקְּלִיפּוֹת שֶׁבַּיְצִירָה
כִּי נִתְעוֹרְרִים נֶגֶד עֲשִׂיָּה שֶׁעוֹלָה בַּיְצִירָה
וְעַל יְדֵי שֶׁמַּזְכִּירִין גְּדֻלּוֹת הַבּוֹרֵא נִכְנָעִין, עַיֵּן שָׁם
כִּי 'פְּנִימִיּוּת הַיְצִירָה עוֹלֶה לַבְּרִיאָה, וּפְנִימִיּוּת עֲשִׂיָּה עוֹלֶה וּמַלְבִּישׁ לְחִיצוֹנִיּוּת יְצִירָה' עַיֵּן שָׁם
וְהַהִתְגַּלּוּת גְּדֻלּוֹת הַבּוֹרֵא
הוּא עַל יְדֵי צְדָקָה שֶׁנּוֹתְנִין לְעָנִי הָגוּן
כִּי עִקַּר הַגְּדֻלָּה וְהַפְּאֵר הוּא הִתְגַּלּוּת הַגְּוָנִין
וְכֶסֶף וְזָהָב הֵן הֵן הַגְּוָנִין
כִּי גְּוָנִין עִלָּאִין בָּהֶם
וּגְוָנִין עִלָּאִין הַמְלֻבָּשִׁים בְּכֶסֶף וְזָהָב
אֵין מְאִירִין אֶלָּא כְּשֶׁבָּאִים לָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי
כִּי שָׁם מְקוֹמָם
וְנִכְלָלִים זֶה בָּזֶה
וּמִתְנַהֲרִין אֵלּוּ הַגְּוָנִין
בִּבְחִינַת: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר"
כִּי מְקוֹם הַגְּוָנִין
אֵינוֹ אֶלָּא אֵצֶל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי
וּכְשֶׁמִּתְנַהֲרִין הַגְּוָנִין
אֲזַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְגַּדֵּל וּמִתְפָּאֵר בָּהֶם
בִּבְחִינַת: "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב"
וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם "בִּגְדֵי יֶשַׁע"
'יֶשַׁע' אִסְתַּכְּלוּתָא
כְּמוֹ "יִשְׁעוֹ אֶל ה'"
מֵחֲמַת הַפְּאֵר הַכּל מִסְתַּכְּלִין בּוֹ
כִּי כֻּלָּם מִתְאַוִּין לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ
אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהַכֶּסֶף וְזָהָב אֵצֶל הָעַכּוּ"ם
אֲזַי הַגְּוָנִין נֶעֱלָמִים אוֹרָם, וְאֵינָם מְאִירִין
כִּי אֵין שָׁם מְקוֹמָם
כִּי אֵין מְקוֹמָם אֶלָּא אֵצֶל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי
בִּבְחִינַת: 'יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר'
כִּי שָׁם פְּאֵר הַגְּוָנִין
וּבִשְׁבִיל זֶה הָעַכּוּ"ם תְּאֵבִין לְמָמוֹן יִשְׂרָאֵל
אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְהָעַכּוּ"ם כֶּסֶף וְזָהָב הַרְבֵּה
תְּאֵבִים לְדִינָר שֶׁל יְהוּדִי
כְּאִלּוּ לא רָאָה מָמוֹן מֵעוֹלָם
וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁהַכֶּסֶף וְזָהָב שֶׁיֵּשׁ תַּחַת יָדָם
אֵין הַגְּוָנִין מְאִירִין
וְאֵין הַחֵן שׁוֹרֶה עַל מָמוֹן שֶׁלָּהֶם
כִּי עִקַּר הַפְּאֵר וְהַחֵן לא נִתְגַּלֶּה אֶלָּא אֵצֶל יִשְׂרָאֵל
וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָאִים רָשִׁים
כְּמוֹ: 'הֱווּ זְהִירִים בָּרָשׁוּת'
כִּי הֵם רָשִׁים וַעֲנִיִּים
כִּי אֵין לָהֶם הֲנָאָה מִמָּמוֹנָם
כְּאִלּוּ הֵם עֲנִיִּים
וּתְאֵבִין לְמָמוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל
כִּי עַל מָמוֹנָם שֶׁל הַיִּשְׂרְאֵלִי שׁוֹרֶה הַפְּאֵר וְהַחֵן
וְהַכּל תְּאֵבִין לְהִסְתַּכֵּל עַל הַפְּאֵר וְהַחֵן.
אֲבָל דַּע, תֵּכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁהָעַכּוּ"ם מְקַבֵּל מָמוֹן מִיִּשְׂרָאֵל
תֵּכֶף וּמִיָּד נִתְעַלֵּם הַחֵן וְהַפְּאֵר בְּתוֹךְ הַמָּמוֹן
וּבִשְׁבִיל זֶה הָעַכּוּ"ם בְּכָל פַּעַם תּוֹבֵעַ מָמוֹן אַחֵר מִיִּשְׂרָאֵל
וְשׁוֹכֵחַ הַמָּמוֹן שֶׁכְּבָר קִבֵּל
כִּי נִתְעַלֵּם הַחֵן כְּשֶׁבָּא לְיַד הָעַכּוּ"ם
וְזֶהוּ: שֶׁאֵין מְקָרְבִין אֶלָּא בִּשְׁעַת הֲנָיָתָן
וְזֶה בְּחִינַת: "חֵן בְּעֵינֵי ה'"
עֵינֵי ה', זֶה גְּוָנִין עִלָּאִין
שֶׁהֵם בְּחִינַת כֶּסֶף וְזָהָב
שָׁם עִקַּר הַחֵן וְהַפְּאֵר
וְזֶה שֶׁאָמַר אֲבִימֶלֶךְ לְשָׂרָה.
"הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ, הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם"
הַיְנוּ: כְּשֶׁיָּצָא הַמָּמוֹן מִיַּד עַכּוּ"ם לְיַד הַיִּשְׂרְאֵלִי
תֵּכֶף נִתְגַּלּוּ הַגְּוָנִין
וְנַעֲשׂוּ בִּבְחִינַת 'בִּגְדֵי יֶשַׁע'
הַיְנוּ 'כְּסוּת עֵינַיִם'
שֶׁהַכּל מִסְתַּכְּלִין בָּהֶם
שֶׁהַכּל תְּאֵבִים לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם
וְעַל יְדֵי צְדָקָה שֶׁנּוֹתֵן מִמָּמוֹנוֹ
נִתְתַּקֵּן כָּל מָמוֹנוֹ
וְנִתְגַּלִּין הַגְּוָנִין וּמְאִירִין
וְנַעֲשֶׂה כָּל מָמוֹנוֹ
בִּבְחִינַת: 'לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב'
בִּבְחִינַת: "בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי"
וַאֲפִילּוּ זֶה הַמָּעוֹת שֶׁלּוֹקְחִין הָעַכּוּ"ם מֵאִתָּנוּ
נֶחֱשָׁב לִצְדָקָה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "וְנוֹגְשַׂיִךְ צְדָקָה"
וזהו: "עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן"
'עֵינַיִךְ', זֶה הַגְּוָנִין
בְּחִינַת 'כֶּסֶף וְזָהָב'
נִתְבָּרְכִין עַל יְדֵי צְדָקָה
'שֶׁכָּל פְּרוּטָה נִצְטָרֵף לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל'
וַאֲפִילּוּ עַל יְדֵי הַמָּמוֹן
שֶׁבָּא לְתוֹךְ יַד הָעַכּוּ"ם
הַנִּקְרָאִים בַּת רַבִּים
גַּם זֶה נֶחֱשָׁב לִצְדָקָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנוֹגְשַׂיִךְ צְדָקָה"
וְזֶה דַּוְקָא, עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים
כְּשֶׁעֲדַיִן עַל הַשַּׁעַר
קדֶם שֶׁבָּא לְיַד הָעַכּוּ"ם
עֲדַיִן שׁוֹרֶה הַחֵן עַל הַמָּמוֹן
אֲבָל אַחַר כָּךְ נֶעֱלָם הַחֵן כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ סָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא.
אַחֲוֵי לָן מָנָא דְּלָא שָׁוְיָא לְחַבָּלָא. וְאַיְתֵי בּוּדְיָא וּפְשַׁטוּהוּ, וְלָא עָיֵל לְתַרְעָא. וְאָמַר לוֹן, אַיְתוּ מָרָא וְסַתְרִי לַפֶּתַח עִם הַכּתֶל
פֵּרוּשׁ
בּוּדְיָא, זֶה בְּדָיוֹת הַלֵּב
מַה שֶּׁבּוֹדֶה מִלִּבּוֹ
הַיְנוּ הַמְדַמֶּה הַנַּ"ל
הַיְנוּ בְּחִינַת שְׁרִירוּת לֵב הַנַּ"ל
כְּשֶׁזֶּה הַכּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁבַּלֵּב
גּוֹבֵר וּמִתְפַּשֵּׁט עַל הָאָדָם
שֶׁעוֹלֶה מִמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה
וְהַקְּלִפָּה הַזּאת שֶׁהִיא הַמְדַמֶּה
לָא שָׁוְיָא לְנֶגֶד עֵינֶיהָ, הַהֶפְסֵד וְחַבָּלָה
שֶׁנִּפְסֶדֶת כְּבָר מֵהָאִישׁ שֶׁהָיָה בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה
וְאַף עַל פִּי כֵן הִיא מִתְגַּבֶּרֶת אַחַר כָּךְ כַּנַּ"ל
וְלָא עָיֵל לְתַרְעָא
הַיְנוּ שֶׁלּא יָכוֹל הָאִישׁ לִכָּנֵס לְשַׁעַר קְדֻשָּׁה
שֶׁהִיא הַשֵּׂכֶל
מֵחֲמַת הִתְגַּבְּרוּת הַמְדַמֶּה
וְעֵצָה הַיְעוּצָה עַל זֶה
סְתִירַת הַפֶּתַח
שֶׁהוּא הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא הַטומְאָה
כְּמוֹ: 'הַבָּא לִטָּמֵא פּוֹתְחִין לוֹ'
וְהוּא בְּחִינַת: "לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ"
וּסְתִירָתוֹ עַל יְדֵי הַגְּוָנִין הַנַּ"ל
שֶׁהוּא גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא הַנַּ"ל
וְהֵם בְּחִינַת כּוֹתֶל 'כו' 'תל'
כ"ו זֶה בְּחִינַת שֵׁם הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּוָנִין
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "ה' אוֹרִי" שֶׁהוּא אוֹרוֹת הַגְּוָנִין
"וְיִשְׁעִי" שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּגְדֵי יֶשַׁע הַנַּ"ל
והוא תֵּל שֶׁהַכּל פּוֹנִין לוֹ, וּתְאֵבִין לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ
[מִסִּימָן כ"ד עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ ז"ל]
ה. גַּם דַּע
שֶׁכְּדֵי לְהַכְנִיעַ הַקְּלִפָּה הַמְסַבֶּבֶת שֶׁבְּכָל מַדְרֵגָה כַּנַּ"ל
עַל זֶה צָרִיךְ שֶׁיְּעוֹרֵר שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה עַל עַצְמוֹ
הַיְנוּ שֶׁיִּשְׂמַח
עַל יְדֵי שֶׁיִּזְכּר שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְזָכָה לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיקִים הַמְקָרְבִין אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה זוֹ
הוּא מְשַׁבֵּר הַקְּלִפָּה וְנִכְנָס לְמַדְרֵגָה שְׁנִיָּה
[שַׁיָּךְ לְאוֹת א]
זִבְחֵי אֱלהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה
שֶׁשְּׁבִירַת הַדִּמְיוֹן הֵם הַקָּרְבָּנוֹת וְכוּ' עַיֵּן שָׁם
וְזֶה בְּחִינַת סְמִיכָה עַל הַקָּרְבָּנוֹת
כִּי הַקָּרְבָּנוֹת מְבִיאִין מִבְּהֵמוֹת
שֶׁהֵם בְּחִינַת כּחַ הַמְדַמֶּה
כִּי הַבְּהֵמָה יֵשׁ לָהּ גַּם כֵּן כּחַ הַמְדַמֶּה
וּכְשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ אַחַר הַמְדַמֶּה שֶׁבַּלֵּב
דְּהַיְנוּ אַחַר תַּאֲווֹתָיו חַס וְשָׁלוֹם
שֶׁבָּאִין מִכּחַ הַמְדַמֶּה
זֶהוּ מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה מַמָּשׁ
כִּי גַּם הַבְּהֵמָה יֵשׁ לָהּ כּחַ הַמְדַמֶּה
וְעַל כֵּן כְּשֶׁאָדָם חוֹטֵא חַס וְשָׁלוֹם
וְכָל הַחֲטָאִים בָּאִין עַל יְדֵי כּחַ הַמְדַמֶּה
שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַתַּאֲווֹת
עַל כֵּן הוּא צָרִיךְ לְהָבִיא קָרְבָּן מִבְּהֵמוֹת
וְצָרִיךְ לִסְמךְ עָלָיו
וּלְהִתְוַדּוֹת כָּל חֲטָאָיו עַל הַקָּרְבָּן בִּשְׁעַת הַסְּמִיכָה
וְעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִין כָּל הַחֲטָאִים וְכָל כּחַ הַמְדַמֶּה
עַל הַבְּהֵמָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מְדַמֶּה כַּנַּ"ל
וְשׁוֹחֲטִין הַבְּהֵמָה לְקָרְבָּן
וְעַל יְדֵי זֶה נִכְנָע וְנִשְׁבָּר הַמְדַמֶּה
[שַׁיָּךְ לְאוֹת ב' ג']
מְבאָר שָׁם, שֶׁכְּשֶׁאָדָם נֶעְתָּק מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה
אָז צָרִיךְ לוֹ לֵילֵךְ דֶּרֶךְ אֵלּוּ הַדִּמְיוֹנוֹת כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הַקְּדֻשָּׁה
וְתֵכֶף כְּשֶׁעוֹלֶה לְהַמַּדְרֵגָה הַשְּׁנִיָּה
אֲזַי נִתְעוֹרְרִין הַקְּלִיפּוֹת שֶׁבַּמַּדְרֵגָה וּמְסַבְּבִין אוֹתוֹ
וְצָרִיךְ לְהַכְנִיעַ אוֹתָם מֵחָדָשׁ וְכוּ' עַיֵּן שָׁם
וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּר הַקְּלִפָּה שֶׁבַּמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה וְכוּ'
אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁפְּנִימִיּוּת שֶׁל הָעֶלְיוֹן נֶעְתָּק מִשָּׁם
וּפְנִימִיּוּת הַתַּחְתּוֹן עוֹלֶה, אֲזַי הַקְּלִפָּה חוֹזֵר וְנֵעוֹר וְכוּ' עַיֵּן שָׁם
וְאָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן.
וּבָזֶה טוֹעִין הַחֲסִידִים הַרְבֵּה
שֶׁפִּתְאם נִדְמֶה לָהֶם שֶׁנָּפְלוּ מֵעֲבוֹדַת ה'
וּבֶאֱמֶת אֵין זֶה נְפִילָה כְּלָל
רַק מֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִין לַעֲלוֹת מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה
וְאָז מִתְעוֹרְרִין וּמִתְגַּבְּרִין מֵחָדָשׁ הַקְּלִיפּוֹת
שֶׁהֵם הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַדִּמְיוֹנוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַמְּנִיעוֹת כַּנַּ"ל
עַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ
לַחֲזר וּלְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר הַקְּלִיפּוֹת וְהַמְּנִיעוֹת וְכוּ'
שֶׁבְּכָל מַדְרֵגָה וּמַדְרֵגָה מֵחָדָשׁ
אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין זֶה נְפִילָה כְּלָל כַּנַּ"ל
וְדַע שֶׁאֵין שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שָׁוִין וְכוּ'
נִמְצָא כְּשֶׁאֶחָד רוֹצֶה לַעֲלוֹת מִמַּדְרֵגָתוֹ לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה יוֹתֵר
אֲזַי הוֹלֵךְ וְנֶעְתָּק הָאָדָם הָעוֹמֵד בְּאוֹתָהּ הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה
וְהוֹלֵךְ וְנֶעְתָּק לַמַּדְרֵגָה הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנָה וְכוּ'
וְאָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן
וְזֶה בְּחִינַת הֲרָמָה
מַה שֶּׁאֶחָד מֵרִים וּמַגְבִּיהַּ אֶת חֲבֵרוֹ
כִּי עַל יְדֵי שֶׁזֶּה הָאָדָם שֶׁבַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה עָלָה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא
עַל יְדֵי זֶה הִגְבִּיהַּ וְהֵרִים אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁבַּמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה
לַעֲלוֹת לְמַעֲלָה עֶלְיוֹנָה יוֹתֵר
וְכֵן חֲבֵרוֹ דַּחֲבֵרוֹ הַגָּבוֹהַּ עוֹד יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ עָלָה עוֹד יוֹתֵר לְמַעְלָה
וְכֵן לְמַעְלָה לְמַעְלָה
כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם בְּמַדְרֵגָה אַחַת כַּנַּ"ל
אַחַר שֶׁאָמַר מַאֲמָר הַנַּ"ל
וְשָׁם מְכַנֶּה וְקוֹרֵא כָּל תַּאֲווֹת הַיֵּצֶר הָרָע
בְּשֵׁם כּחַ הַמְדַמֶּה
אָמַר אָז
צְרִיכִין לִקְרא לוֹ וּלְכַנּוֹת לוֹ שֵׁם אַחֵר
הַיְנוּ לְהַבַּעַל דָּבָר וְהַיֵּצֶר הָרָע
צְרִיכִין לִקְרוֹת אוֹתוֹ בְּשֵׁם אַחֵר
דְּהַיְנוּ שֶׁלּא לִקְרוֹתוֹ עוֹד בְּשֵׁם יֵצֶר הָרָע
רַק בְּשֵׁם כּחַ הַמְדַמֶּה
וְאָמַר זאת בְּדֶרֶךְ שְׂחוֹק
אֲבָל הֵבַנְתִּי שֶׁהָיָה לוֹ בָּזֶה כַּוָּנָה שְׁלֵמָה
לימוד ליקוטי מוהר"ן! איך ללמוד ולהבין את הספר ליקוטי מוהר"ן? - חלק 2
...ליקוטי מוהר"ן? - חלק 2 * לימוד ליקוטי מוהר"ן! איך ללמוד ולהבין את הספר ליקוטי מוהר"ן ? - חלק 1. לימוד ליקוטי מוהר"ן דומה לחלוטין ללימוד של מקצוע חדש ושפה חדשה. בשלב הראשון יש מילים שצריך להבין, יש מושגים שצריך להכיר, יש רעיונות שצריך להכיר וכולי, יש שדברים שצריך להתבונן בהם, יש דברים שצריך ליישם אותם בפועל ולחוות אותם וכולי. וכל הדברים האלו מצטרפים כפאזל אין סופי אחד לשני. ככל שתלמד + תקיים יותר = כך תבין יותר. כאשר לומדים ליקוטי מוהר"ן צריך להסתכל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ו - קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ
...אל משה, קרא את יהושע וכו' א. כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום כי מי שרודף אחר הכבוד אינו זוכה לכבוד אלהים אלא לכבוד של מלכים, שנאמר בו: "כבד מלכים חקר דבר" והכל חוקרים אחריו ושואלים. מי הוא זה ואיזהו, שחולקים לו כבוד הזה וחולקים עליו שאומרים שאינו ראוי לכבוד הזה אבל מי שבורח מן הכבוד שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום אזי הוא זוכה לכבוד אלוהים ואז אין בני אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי אם לאו ועליו נאמר: "כבד אלוהים הסתר דבר" כי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קטז - אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּזֶה הָעוֹלָם מַמָּשׁ
...מוהר"ן ח"ב - תורה קטז - ארץ ישראל היא בזה העולם ממש ספר, שכשהיה בארץ ישראל, ספרו לו שם החשובים שהיו שם שבאו ממדינות אלו וקבעו דירתם שם בארץ ישראל, כמפרסם וספרו לו, שקדם שהיו בארץ ישראל לא היו יכולים לציר לעצמן שארץ ישראל היא עומדת בזה העולם והיו סוברים שארץ ישראל הוא עולם אחר לגמרי לפי גדל קדשת ארץ ישראל המבאר בספרים ומפרש בתורתנו הקדושה מעלת קדשת ארץ ישראל כמה וכמה פעמים והתורה בעצמה מפרשת כל גבולי ארץ ישראל לגדל מעלתה וקדשתה העצום והנורא מאד מאד...
שיחות הר"ן - אות קכה
...- אות קכה בחג הסוכות תק"ע, אז אמר מענין האתרוג שלפי בחינת הימים נוראים ראוי שיהיה לנו אתרוג נאה כמובא לעיל ובאותה השנה לא היו מצויים אתרוגים והיה העולם סבורים שלא יהיה להם אתרוגים כלל ולא היה שום אתרוג במדינה עד ערב סוכות שעשה השם יתברך נסים וסיבב סיבות בדרך נס שבאו אתרוגים לקצת עירות והיו נותנים אז ממון הרבה בעד אתרוג בקצת קהלות נתנו חמשים אדמים ויותר בעד אתרוג אחד וגם לקהלת בראסלב בא אתרוג מהדר מאד ליד רבנו, זכר צדיק לברכה והיה שמחה גדולה מאד לרבנו...
שיחות הר"ן - אות קצו - גדולות נוראות השגתו
...השגתו [שיחתו הקדושה של רבנו זכרונו לברכה, אור ליום שני פרשת נח תק"ע] התורה שלי גדולה מאד והיא כלה רוח הקדש ויכולין לידע ממנה עתידות שמי שיטה עצמו ויאזין ויקשיב התורה שלי יכול לידע עתידות שיהיה ואין צריך לומר אחר כך כשנעשין הדברים בעולם שאז יכולין בודאי למצא הכל בתוך התורה שלי ולראות ולהבין שהכל מבאר בתוך התורה שנאמרה כבר כל זה שמעתי אחר שבת בראשית שנת תק"ע, בעת שהראיתי לו התורה בראשית לעיני כל ישראל בכתב הנדפסת ב"לקוטי תנינא" סימן ס"ז ובאותו השבוע...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיח - לְעִנְיַן חִדּוּשֵׁי תוֹרָה
...שאומרים תורה בלי מחשבה ועיון מקדם אמר שאין זה מעלה כל כך כי בודאי יכולים לומר תורה בלי מחשבה ועיון כי יכולין לקשר המחשבה והדבור להשם יתברך ולומר תורה בלי מחשבה ועיון מקדם אבל טוב יותר כשחושבין תורה שהשם יתברך כשרוצה לגלות תורה, הוא חוזרה ארבע פעמים קדם שאומרה ולמדו מפסוק: "אז ראה ויספרה, הכינה וגם חקרה" שנכתב בכאן ארבע בחינות: "ראה ויספרה" וכו' שהשם יתברך, כביכול, רואה וסופר ומכין וחוקר דברי התורה ארבע פעמים קדם שאומרה ואחר כך מגלה אותה להעולם מכל...
הר של אש - מעשה מבעל תפילה
...מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה והודיע המלך להגבור המלך זה השי"ת. והגיבור היינו מידת הדין והיראות הנפולות שיש לאדם שהוא צריך להתגבר עליהן. היות שבדרך, שהוא עולה אל החרב הנ"ל הדרך שעולה אל החרב, היינו הדרך להשיג את השכל הנקנה שבו נמתקת היראה של מידת הגבורה והדין. דהיינו השגת האין סוף. כי רק שם כל הדינים נמתקים בשורשם... יש דרך מן הצד היינו צורת מחשבה לא מקובלת, כי הוא שכל מאוד גדול שהוא השכל הנקנה והוא בחינת הדרך מן הצד שיש במעשה של אבידת המלך עיין...
חיי מוהר"ן - קכט - נסיעתו לארץ ישראל
...ישראל נסע לקאמיניץ כמבאר כבר בספר הנדפס. ובנסיעתו לקאמיניץ אמר לרבי שמעון יש לפני נסיעה ואיני יודע להיכן ושחק רבי שמעון איך נוסעים אם אין יודעים להיכן נוסעים והשיב לו באמת איני יודע. והלך רבי שמעון והכין עגלה וסוסים וכל צרכי הנסיעה ונסע עמו. ובנסיעתו עמו בקש מרבנו זכרונו לברכה. שיסע דרך כפר וואלחיוויץ. וקבל שם עוד איש אחד ונסע איש אחד משם גם כן עמהם, עד שבאו למעזבוז. ועדין לא ידעו להיכן נוסעים. ובבואו למעזבוז לבית אביו ואמו הצדיקים זכרונו לברכה שמחו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - רב לכם סוב את ההר פנו לכם צפונה
...מכתב יד רבנו ז"ל] רב לכם סוב את ההר פנו לכם צפונה הנה הגדלות מפיל את האדם ומשפילו הן בגשמיות והן ברוחניות כי איש ישראל אם הוא דבוק בהשי"ת ובאמונתו הקדושה אזי אינו יכול לשלוט עליו שום דין ולא יהי' לו שום נפילה כי מי יוכל ליגע בו באשר הוא קרוב אל המלך ובאיזה מקום אשר הוא חונה שם הר אלהים וממשלת הקב"ה עליו אבל אם הוא נופל מאמונה היינו שנפל בגדלות ואזי הוא מובדל מהקב"ה ואז אין אני והוא יכולין לדור במקום אחד ואז כל הדינין שורין עליו ומאין בא לו הגדלות...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ג
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ג והנסיעה לקאמיניץ היתה פליאה גדולה מאד וכל העולם אמרו פרושים על זה קצת דורשין לשבח וקצת וכו' אבל כלם טעו אפילו אותן שאמרו לשבח לא כונו כונתו כלל ואפילו אותן שידעו קצת מחמת שהוא בעצמו גלה להם איזה רמז אף על פי כן לא ידעו כונתו בשלמות וכבר אמר דבר נאה על זה על מה שהעולם טועין עצמן בו תמיד בכל מה שהוא עושה וכו'...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 28_03_2024 השעה 15:01:36 - wesi2