ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תג - גודל יקרת ראש השנה שלו
אות תג אמר, הראש השנה שלי עולה על הכל. והיה פלא אצלי מאחר שהמקרבים שלי מאמינים לי ולמה לא יזהרו כל האנשים המקרבים אלי שיהיו כלם על ראש השנה איש לא יעדר. כי כל ענין שלי הוא רק ראש השנה. והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר אל משמעתו ומקרב אליו יהיה על ראש השנה אצלו לא יחסר איש. ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמח מאד מאד. "אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות ה' היא מעזכם" וזה נאמר על ראש השנה אות תד אחד אמר לפניו שהיה ניחא לו יותר להיות אצלו על שבת תשובה ולא על ראש השנה כי אין לו מקום לעמד שם בבית המדרש וגם אין לו אכסניא טובה לאכל וללון ומחמת זה דעתו מבלבלת מאד ואינו יכול להתפלל בכונה על כן היה טוב לפניו יותר להיות אצלו בזמן אחר ולא בראש השנה. השיב לו רבנו זכרונו לברכה בזו הלשון אם לאכל אם שלא לאכל אם לישן אם שלא לישן אם להתפלל אם שלא להתפלל (רצונו לומר שלא להתפלל בכונה כראוי) אך ורק שתהיו אצלי על ראש השנה יהיה איך שיהיה. [ובאמת כל דברים אלו הנ"ל הם רק דמיונות ופתויים של הבעל דבר כי תודה לאל נראה בחוש שעל פי הרב מתפללין יותר בכונה בכלל הקבוץ הקדוש על ראש השנה ממה שהיה מתפלל בביתו] אות תה ענה ואמר הראש השנה שלי הוא חדוש גדול והשם יתברך יודע שאין הדבר הזה בירשה מאבותי רק השם יתברך נתן לי זאת במתנה שאני יודע מהו ראש השנה. לא מבעיא אתם כלכם בודאי תלויין בראש השנה שלי אלא אפילו כל העולם כלו תלוי בראש השנה שלי אות תו בערב ראש השנה האחרון באומין עמדנו לפניו בעת שנתנו לו הצעטליך [קויטלאך] שלנו ומעות על פדיון. אז שאל על איש אחד מנעמריב שלא בא על ראש השנה. והתחיל רבי נפתלי לתרצו ולא קבל הדברים והקפיד עליו מאד. ואחר כך דבר עוד מאחד שלא בא על ראש השנה מחמת רבוי מניעות ומחמת זה נסע לרבנו זכרונו לברכה קדם ראש השנה וספר לו המניעות. וצוה לו רבנו זכרונו לברכה בעצמו לשוב לביתו ולא יהיה אצלו על ראש השנה. וזה האיש היה מגדולי החשובים והיה צר לו מאד מה שלא יזכה להיות נמנה עמנו בראש השנה. והתחיל להתעקש לפניו זכרונו לברכה שלא ישוב לביתו רק ישאר אצלו על ראש השנה. ולא נתרצה הוא זכרונו לברכה בדבריו וגרשו לביתו. ואז אמר לו רבנו זכרונו לברכה. איני יכול לציר לעצמי הצער הזה מה שאתה לא תהיה אצלי על ראש השנה. ואמר לו האיש הנ"ל אם כן אשאר בכאן ולא הסכים ושב לביתו. אחר כך בערב ראש השנה דבר עמנו מזה ואמר שעליו יש רחמנות גדול. כי רצה באמת להיות כאן על ראש השנה, אך נמנע מחמת הנ"ל. אחר כך ענה הוא זכרונו לברכה ואמר בקול חזק מעמק הלב ומה אמר לכם אין דבר גדול מזה הינו מלהיות אצלו על ראש השנה. ואמר בזו הלשון בקול [מה אמר לכם אין דבר גדול מזה ואם צדיקים אחרים אינם אומרים כך אז עוד קשיא] כלומר הלא בלא זה כבר מקשין עליו קשיות הרבה ויהיה קשה עוד קשיא זאת גם כן מה שהקפיד כל כך להיות אצלו על ראש השנה דיקא. ומכלל דבריו הקדושים שדבר אז עמנו למדנו כמה דברים. למדנו עוד הפעם עצם גדל החיוב להיות אצלו על ראש השנה. כי אף על פי שידענו זאת מכבר אף על פי כן מרבוי דבריו הקדושים אז בזה ומתנועותיו הנוראות אז הבינו עצם החיוב יותר ויותר, שאי אפשר לבאר זאת בכתב. וגם אז למדנו שרצונו חזק להיות אצלו באומין על ראש השנה תמיד לאחר הסתלקותו ושאין דבר גדול מזה. וגם למדנו כמה צריכין לחזק לשבר המניעות מדבר שבקדשה בפרט המניעות מלהיות על ראש השנה שצריכים לשברם ביותר ולהיות דיקא על ראש השנה עד שאפילו אם הוא זכרונו לברכה בעצמו מצוה ומסכים לבלי להיות אצלו על ראש השנה חלילה להסתכל על זה וצריכין לזהר מאד לבלי לשאל אותו שום שאלה על זה כי הוא ישיב בודאי לבלי להיות ואף על פי כן בנקדת האמת לאמתו צריכין להיות דיקא [וכן הוא נוהג לדורות]. וענין זה נוגע למה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מכות י:) : 'בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו' כמו שפרש רש"י. והוא מדברי רבותינו זכרונם לברכה על פסוק (במדבר כ"ב) : "לך עם האנשים". וכן בשלוח מרגלים שהכרח משה רבנו עליו השלום בעצמו לשלחם אף על פי שבאמת רצונו לא היה כלל בזה. וענין זה ראינו מרבנו זכרונו לברכה כמה פעמים בפרט בענין ראש השנה שהיו אנשים שהיו להם מניעות מלהיות אצלו על ראש השנה ושאלו אותו בעצמו והשיב להם שלא יהיו על ראש השנה. והתחילו להתעקש, הלא שמענו מכם גדל האזהרה להיות אצלכם על ראש השנה ועשה עצמו כמקפיד עליהם וגער בהם שלא ידברו יותר וכן עשו ולא באו על ראש השנה. ואף על פי כן אנחנו זכינו להיות רגילים לעמד לפניו. שמענו והבנו ברמז ובפרוש שפנימיות רצונו אינו נוחה בזה כלל רק הוא מכרח לומר להם כך מחמת ששואלים אותו על זה. ויש בזה הרבה לספר ומעט מזה יתבאר במקום אחר. וכן הוא נוהג לדורות שכששואלין להרב והמנהיג על דבר שיש בו כעין מסירת נפש צריך להשיב לאו אף על פי שבאמת לאמתו רצונו שימסר נפשו וישבר כל המניעות. על כן מי שרוצה להתקרב ולשבר המניעות באמת לאמתו צריך לזהר מאד לבלי לשאל אותו בזה כלל. ועוד תבין ענין זה במקומות אחרים שמדברים מענינים כאלה והבן מאד נשמט מלעיל לענין ראש השנה שצריכין להיות אצלו על ראש השנה דיקא אמר שיכולין אז אנשים לקבל תקונים מה שבכל השנה לא היה באפשר שיהיה להם תקון בשום אפן אף על פי כן בראש השנה יכולין אפילו הם לקבל תקון. אף על פי שבכל השנה אפילו הוא בעצמו זכרונו לברכה לא היה יכול לתקנם אבל בראש השנה גם הם יכולים לקבל תקונים. כי אמר שהוא עושה בראש השנה ענינים ותקונים מה שבכל השנה גם הוא אינו יכול לעשות
אות תג

אָמַר, הָראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלִּי עוֹלֶה עַל הַכּל.

וְהָיָה פֶּלֶא אֶצְלִי מֵאַחַר שֶׁהַמְּקרָבִים שֶׁלִּי מַאֲמִינִים לִי

וְלָמָּה לא יִזָּהֲרוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְקרָבִים אֵלַי

שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

אִישׁ לא יֵעָדֵר.

כִּי כָּל עִנְיָן שֶׁלִּי הוּא רַק ראשׁ הַשָּׁנָה.

וְהִזְהִיר לַעֲשׂוֹת כְּרוּז

שֶׁכָּל מִי שֶׁסָּר אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ וּמְקרָב אֵלָיו

יִהְיֶה עַל ראשׁ הַשָּׁנָה אֶצְלוֹ

לא יֶחְסַר אִישׁ.

וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

רָאוּי לוֹ לִשְׂמחַ מְאד מְאד.

"אִכְלוּ מַעֲדַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם"

וְזֶה נֶאֱמַר עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

אות תד

אֶחָד אָמַר לְפָנָיו

שֶׁהָיָה נִיחָא לוֹ יוֹתֵר לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל שַׁבַּת תְּשׁוּבָה

וְלא עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

כִּי אֵין לוֹ מָקוֹם לַעֲמד שָׁם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ

וְגַם אֵין לוֹ אַכְסַנְיָא טוֹבָה לֶאֱכל וְלָלוּן

וּמֵחֲמַת זֶה דַּעְתּוֹ מְבֻלְבֶּלֶת מְאד וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה

עַל כֵּן הָיָה טוֹב לְפָנָיו יוֹתֵר לִהְיוֹת אֶצְלוֹ בִּזְמַן אַחֵר וְלא בְּראשׁ הַשָּׁנָה.

הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן

אִם לֶאֱכל אִם שֶׁלּא לֶאֱכל

אִם לִישׁן אִם שֶׁלּא לִישׁן

אִם לְהִתְפַּלֵּל אִם שֶׁלּא לְהִתְפַּלֵּל

(רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁלּא לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי)

אַךְ וְרַק שֶׁתִּהְיוּ אֶצְלִי עַל ראשׁ הַשָּׁנָה יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה.

[וּבֶאֱמֶת כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ הַנַּ"ל הֵם רַק דִּמְיוֹנוֹת וּפִתּוּיִים שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר

כִּי תּוֹדָה לָאֵל נִרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁעַל פִּי הָרב מִתְפַּלְּלִין יוֹתֵר בְּכַוָּנָה

בִּכְלַל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

מִמַּה שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ]

אות תה

עָנָה וְאָמַר הָראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלִּי הוּא חִדּוּשׁ גָּדוֹל

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ שֶׁאֵין הַדָּבָר הַזֶּה בִּירֻשָּׁה מֵאֲבוֹתַי

רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לִי זאת בְּמַתָּנָה

שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ מַהוּ ראשׁ הַשָּׁנָה.

לא מִבָּעֲיָא אַתֶּם כֻּלְּכֶם בְּוַדַּאי תְּלוּיִין בָּראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלִּי

אֶלָּא אֲפִילּוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ תָּלוּי בָּראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלִּי

אות תו

בְּעֶרֶב ראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן בְּאוּמֶין עָמַדְנוּ לְפָנָיו בְּעֵת שֶׁנָּתַנּוּ לוֹ הַצֶעטְלִיךְ [קְוִיטְלַאךְ] שֶׁלָּנוּ וּמָעוֹת עַל פִּדְיוֹן.

אָז שָׁאַל עַל אִישׁ אֶחָד מִנֶּעמְרִיב שֶׁלּא בָּא עַל ראשׁ הַשָּׁנָה.

וְהִתְחִיל רַבִּי נַפְתָּלִי לְתָרְצוֹ

וְלא קִבֵּל הַדְּבָרִים

וְהִקְפִּיד עָלָיו מְאד.

וְאַחַר כָּךְ דִּבֵּר עוֹד מֵאֶחָד שֶׁלּא בָּא עַל ראשׁ הַשָּׁנָה מֵחֲמַת רִבּוּי מְנִיעוֹת

וּמֵחֲמַת זֶה נָסַע לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה קדֶם ראשׁ הַשָּׁנָה וְסִפֵּר לוֹ הַמְּנִיעוֹת.

וְצִוָּה לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ וְלא יִהְיֶה אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה.

וְזֶה הָאִישׁ הָיָה מִגְּדוֹלֵי הַחֲשׁוּבִים

וְהָיָה צַר לוֹ מְאד מַה שֶּׁלּא יִזְכֶּה לִהְיוֹת נִמְנֶה עִמָּנוּ בְּראשׁ הַשָּׁנָה.

וְהִתְחִיל לְהִתְעַקֵּשׁ לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁלּא יָשׁוּב לְבֵיתוֹ רַק יִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה.

וְלא נִתְרַצָּה הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּדְבָרָיו וְגֵרְשׁוֹ לְבֵיתוֹ.

וְאָז אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

אֵינִי יָכוֹל לְצַיֵּר לְעַצְמִי הַצַּעַר הַזֶּה מַה שֶּׁאַתָּה לא תִּהְיֶה אֶצְלִי עַל ראשׁ הַשָּׁנָה.

וְאָמַר לוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל אִם כֵּן אֶשָּׁאֵר בְּכָאן

וְלא הִסְכִּים

וְשָׁב לְבֵיתוֹ.

אַחַר כָּךְ בְּעֶרֶב ראשׁ הַשָּׁנָה דִּבֵּר עִמָּנוּ מִזֶּה

וְאָמַר שֶׁעָלָיו יֵשׁ רַחֲמָנוּת גָּדוֹל.

כִּי רָצָה בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת כָּאן עַל ראשׁ הַשָּׁנָה, אַךְ נִמְנַע מֵחֲמַת הַנַּ"ל.

אַחַר כָּךְ עָנָה הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר בְּקוֹל חָזָק מֵעמֶק הַלֵּב

וּמָה אמַר לָכֶם אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה

הַיְנוּ מִלִּהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה.

וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן בְּקוֹל [מָה אמַר לָכֶם אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה

וְאִם צַדִּיקִים אַחֵרִים אֵינָם אוֹמְרִים כָּךְ

אָז עוֹד קֻשְׁיָא]

כְּלוֹמַר הֲלא בְּלא זֶה כְּבָר מַקְשִׁין עָלָיו קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה

וְיִהְיֶה קָשֶׁה עוֹד קֻשְׁיָא זאת גַּם כֵּן

מַה שֶּׁהִקְפִּיד כָּל כָּךְ לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה דַּיְקָא.

וּמִכְּלַל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁדִּבֵּר אָז עִמָּנוּ לָמַדְנוּ כַּמָּה דְּבָרִים.

לָמַדְנוּ עוֹד הַפַּעַם עצֶם גּדֶל הַחִיּוּב לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה.

כִּי אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַעְנוּ זאת מִכְּבָר

אַף עַל פִּי כֵן מֵרִבּוּי דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים אָז בָּזֶה

וּמִתְּנוּעוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת

אָז הֵבִינוּ עצֶם הַחִיּוּב יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר זאת בִּכְתָב.

וְגַם אָז לָמַדְנוּ שֶׁרְצוֹנוֹ חָזָק לִהְיוֹת אֶצְלוֹ בְּאוּמֶין עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

תָּמִיד לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ

וְשֶׁאֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה.

וְגַם לָמַדְנוּ כַּמָּה צְרִיכִין לְחַזֵּק לְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת מִדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה

בִּפְרָט הַמְּנִיעוֹת מִלִּהְיוֹת עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

שֶׁצְּרִיכִים לְשָׁבְרָם בְּיוֹתֵר וְלִהְיוֹת דַּיְקָא עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

עַד שֶׁאֲפִילּוּ אִם הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ

מְצַוֶה וּמַסְכִּים לִבְלִי לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

חָלִילָה לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה

וּצְרִיכִין לִזָּהֵר מְאד לִבְלִי לִשְׁאל אוֹתוֹ שׁוּם שְׁאֵלָה עַל זֶה

כִּי הוּא יָשִׁיב בְּוַדַּאי לִבְלִי לִהְיוֹת

וְאַף עַל פִּי כֵן בִּנְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ צְרִיכִין לִהְיוֹת דַּיְקָא

[וְכֵן הוּא נוֹהֵג לְדוֹרוֹת].

וְעִנְיָן זֶה נוֹגֵעַ לְמַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'בַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ' כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י.

וְהוּא מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: "לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים".

וְכֵן בְּשִׁלּוּחַ מְרַגְּלִים שֶׁהֻכְרַח משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעַצְמוֹ לְשַׁלְּחָם

אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת רְצוֹנוֹ לא הָיָה כְּלָל בָּזֶה.

וְעִנְיָן זֶה רָאִינוּ מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה פְּעָמִים

בִּפְרָט בְּעִנְיַן ראשׁ הַשָּׁנָה

שֶׁהָיוּ אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ לָהֶם מְנִיעוֹת מִלִּהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ

וְהֵשִׁיב לָהֶם שֶׁלּא יִהְיוּ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה.

וְהִתְחִילוּ לְהִתְעַקֵּשׁ, הֲלא שָׁמַעְנוּ מִכֶּם גּדֶל הָאַזְהָרָה לִהְיוֹת אֶצְלְכֶם עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

וְעָשָׂה עַצְמוֹ כְּמַקְפִּיד עֲלֵיהֶם וְגָעַר בָּהֶם שֶׁלּא יְדַבְּרוּ יוֹתֵר

וְכֵן עָשׂוּ וְלא בָּאוּ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה.

וְאַף עַל פִּי כֵן אֲנַחְנוּ זָכִינוּ לִהְיוֹת רְגִילִים לַעֲמד לְפָנָיו.

שָׁמַעְנוּ וְהֵבַנּוּ בְּרֶמֶז וּבְפֵרוּשׁ שֶׁפְּנִימִיּוּת רְצוֹנוֹ אֵינוֹ נוֹחָה בָּזֶה כְּלָל

רַק הוּא מֻכְרָח לוֹמַר לָהֶם כָּךְ מֵחֲמַת שֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ עַל זֶה.

וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְסַפֵּר

וּמְעַט מִזֶּה יִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְכֵן הוּא נוֹהֵג לְדוֹרוֹת

שֶׁכְּשֶׁשּׁוֹאֲלִין לְהָרַב וְהַמַּנְהִיג עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּעֵין מְסִירַת נֶפֶשׁ

צָרִיךְ לְהָשִׁיב לָאו

אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ רְצוֹנוֹ שֶׁיִּמְסֹר נַפְשׁוֹ וִישַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת.

עַל כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב וּלְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ

צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאד לִבְלִי לִשְׁאל אוֹתוֹ בָּזֶה כְּלָל.

וְעוֹד תָּבִין עִנְיָן זֶה בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים שֶׁמְּדַבְּרִים מֵעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה

וְהָבֵן מְאד

נִשְׁמַט מִלְּעֵיל

לְעִנְיַן ראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה דַּיְקָא

אָמַר שֶׁיְּכוֹלִין אָז אֲנָשִׁים לְקַבֵּל תִּקּוּנִים מַה שֶּׁבְּכָל הַשָּׁנָה לא הָיָה בְּאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם תִּקּוּן בְּשׁוּם אפֶן

אַף עַל פִּי כֵן בְּראשׁ הַשָּׁנָה יְכוֹלִין אֲפִילּוּ הֵם לְקַבֵּל תִּקּוּן.

אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל הַשָּׁנָה אֲפִילּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הָיָה יָכוֹל לְתַקְּנָם

אֲבָל בְּראשׁ הַשָּׁנָה גַּם הֵם יְכוֹלִים לְקַבֵּל תִּקּוּנִים.

כִּי אָמַר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּראשׁ הַשָּׁנָה עִנְיָנִים וְתִקּוּנִים

מַה שֶּׁבְּכָל הַשָּׁנָה גַּם הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת
חיי מוהר"ן - קיז - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...קיז - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו אות קיז בשנת תקס"ה עשה נשואין לבתו מרים זכרונה לברכה בקהלת קדש וואלטשיסק. ובשבת שלפני החתנה שקורין פארשפיל שהיה בפרשת נח בראש חדש חשון היה מרקד כל היום כלו. ורקודין כאלו לא נראה ממנו בשום פעם כמותם כי אז היה מרקד כמעט כל היום. ומה שהיה אז באותו השבת אי אפשר לבאר ולספר. והתפלל עמנו חגור בפאטשיילע [כעין מטפחת] לבד ואחר כך בסעדה שלישית ישב אז עמנו ואמר לזכר השלש סעדות זה. וספר אז שבאותו ראש השנה נתנו לו [הוצאות] אלף אדמים אחר כל ההצטרכות והיה במקום שהיה והוא...
שיחות הר"ן - אות קצ - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קצ - גדולות נוראות השגתו אמר: שכמה פעמים ציר לעצמו עניני מיתה כאלו הוא מת ממש עד שהרגיש טעם מיתה ממש גם אני שמעתי שאמר שבימי נעוריו היה מציר לעצמו מיתתו ואיך יבכו עליו וכו' וציר לעצמו היטב כל עניני מיתה ואמר שהוא מלאכה לציר לעצמו זאת היטב
שיחות הר"ן - אות קמ
...הנדפס ב"לקוטי תנינא" סימן פ"ו על פסוק: "מקצר רוח ומעבודה קשה" שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבודות קשות וכו' עין שם עמדתי לפניו כמשתומם ומחשבותי היו תמהים בענין זה כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת ענה ואמר בלשון גערה קצת כאומר. ואם יש לך אמונה, אין לך אמונה בעצמך והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה כי מי בז ליום קטנות, מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא קטנות שהיה בהם בעצמן שלא האמינו בהם בעצמן ורש"י זכרונו לברכה, פרש שם כפשוטו קטנות אמונה אבל מדקדוק לשון הגמרא שאמרו שם קטנות שהיה בהם נראה מבאר דברי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנד - דַּע כִּי יֵשׁ יִרְאוֹת נְפוּלוֹת
...תורה קנד - דע כי יש יראות נפולות דע כי יש יראות נפולות וכל היסורים והדינים שיש לאדם כלם הם מהיראות הנפולות שנפלו לתוך זה הדבר שהוא מתפחד ויש לו יסורים ממנו חמש אימות אימת חלש על הגבור שאף שהוא נגד הטבע, שהגבור יפחד מהחלש אך שהוא מחמת היראה העליונה שנפלה ונתלבשה באלו הדברים ועל כן הם במספר חמש כנגד חמש גבורות שהם חמש אותיות מנצפ"ך כפולים וצריך להעלות היראות הנפולות, לשרשם למקומם ומקום היראה היא בלב כמו שפרש רש"י: דבר המסור ללבו של אדם נאמר בו "ויראת" והיראה צריכה להיות עם דעת כי בלא דעת נאמר: "הלא...
חיי מוהר"ן - תטז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...- תטז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה אות תטז פעם אחת דברנו עמו וגלה לנו שיש מופת על חדוש העולם כי אם לא כן חס ושלום היכן היה מקום להחזיק את כל באי עולם. כי זה רואין בחוש שבכל פעם נתרבין בני אדם. כי מאדם אחד יוצאין דורי דורות אלפים ורבבות נפשות. וכן מכל אחד ואחד ואם כן [רצונו לומר אם העולם קדמון ובלי גבול וזמן חס ושלום, כדעת הכופרים ימח שמם] כבר היה ראוי שיתמלא כל העולם ולא היה מקום העולם שהוא במדה וגבול יכול להחזיק מאחר שמתרבין בכל פעם מאד. שוב פעם אחת גלה מופת שני מן המתים. כי כשאחד מת וקוברין...
שיחות הר"ן - אות קיז
...אוסיאטין סמוך לעיר מעדווידווקע שם היה דר חמיו זכרונו לברכה ושם היה עקר גדולו ושם הולך נהר גדול ועליו גדלים קנה וסוף הרבה למאד מאד היה דרכו בקדש של אדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק וקדוש לברכה שהיה לוקח לפעמים ספינה קטנה ושט עמה בעצמו לתוך הנהר הנ"ל אף על פי שלא היה יכול היטב להנהיג ספינה זאת אף על פי כן היה שט עמה עד אחורי הקנה וסוף עד המקום שלא היו רואין אותו עוד ושם עשה מה שעשה בעבודת השם יתברך בתפילה והתבודדות אשרי לו כי באמת זכה למה שזכה כנראה בחוש בספריו הקדושים מענין הספינה הנ"ל שהלך עם הספינה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פב - הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים
...- תורה פב - הנעלבים ואינם עולבים [לשון החברים] איתא בגמרא: הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר "ואהביו כצאת השמש בגבורתו" הנה נודע כי יש שלש קליפות רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת וקלפת נגה, היא בין השלש קליפות ובין הקדשה ולפעמים נכללת בקדשה, ולפעמים נכללת בקלפה והיא בבחינת נשמת העשוקים [ודי למבין] וזהו בחינת סדרי בראשית שלש שני ערלה, כנגד השלש קליפות הנ"ל ורבעי הוא כנגד נגה והוא בחינות חשמ"ל כי לפעמים נכללת במ"ל אורות וזהו סוד מילה כי יש שלש עורות, הם שלש קליפות ועור דק...
שבחי הר"ן - אות ג
שבחי הר"ן - אות ג אחר כך נתגדל יותר וכשנעשה בר מצוה קרא אותו דודו הרב הקדוש מורנו הרב אפרים זכר צדיק לברכה אב בית דין דקהלת קדש סידילקוב ואמר לו הפסוק: "אני היום ילדתיך" [כי זה נאמר על היום שהאדם נעשה בר מצוה כמובא בספרים] ואמר לו קצת מעט דברי מוסר והיה יקר בעיניו מאד מאד: "כמוצא שלל רב" אחר כך נכנס לחפה ותכף ביציאתו מן החפה היה מתלהב מאד ומתגעגע מאד לעבודת השם יתברך ונכנס בעבודת השם מיום אל יום
שיחות הר"ן - אות סד
...כלל כי ההתנשאות הוא דבר בפני עצמו לפעמים עושים דבר שעל ידי זה זוכין לגדלה והתנשאות וכיון שעלה לא ירד ומצינו במלכי ישראל שבשביל דבר אחד זכו למלוכה עד דור רביעי כמו שכתוב: "בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל" ודבר זה באמת קשה להבין על כל פנים זה הדור רביעי מכרח שיפסק אצלו הגדלה והמלוכה ואפילו אם יעשה דבר זה שעשה זקנו ויותר ויותר מזה לא יועיל מחמת שנגזר כבר שאצלו יפסק המלוכה והוא צריך לסבל ענש אבותיו נמצא שהוא פליאה נשגבה מאד כי אבותיו זכו על ידי דבר זה לבד למלוכה עד דור רביעי והדור הרביעי בעצמו שכבר מ...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כו
...הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כו ובנסיעתם מגלץ לביתם נסעו דרך קהלת קדש יאס והיה שם עפוש גדול והיה להם יסורים גדולים בכל עיר ועיר ובכל כפר וכפר וגם היה קשה לעבר הגרעניץ [הגבול] מחמת זה כי אז לא הועיל אפילו עמידת קאראן טאן [מחנה הסגר שלתוכו מכנסים הבאים מחוץ לארץ למניעת מחלות] מחמת זה ממקומות כאלה והשם יתברך היה בעזרם ונצולו מהכל מדבר וחרב ורעב וצמאון ושבי דכלהו הוו בהו ובחסד השם נמלטו מכלם ובאו לביתם בשלום 'שלום בגופו שלום בממונו שלום בתורתו' כי זכה להשגה נפלאה בארץ ישראל גבהה ועצומה מאד עד אין סוף...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 18_09_2025 השעה 08:15:33 - wesi2