ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 חיי מוהר"ן - קיג - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
אות קיג אחר כך נסע ממעדוועדיווקע לארץ ישראל. בבואו מארץ ישראל נשתדך עם בתו אדיל עם כבוד הרב הגאון החסיד הקדוש המפרסם מורנו הרב אברהם דב זכרונו לברכה הרב אב בית דין דקהלת קדש חמעלניק. ואחר ביאתו מארץ ישראל ישב עוד בערך שנה ויותר קצת במעדוועדיווקע. גם תכף בבואו מארץ ישראל נסע לקהלת קדש לאדי להרב החסיד הגאון המפרסם מורנו הרב שניאור זלמן זכר צדיק וקדוש לברכה. ודבר עמו הרבה מענין אנשי ארץ ישראל כי בעת היות רבנו זכרונו לברכה בארץ ישראל, שחרו פניו שם שיהיה הוא זכרונו לברכה שם. ובענין זה יש כמה מעשיות לספר מה שעבר עליו בעת נסיעתו לשם ובהיותו שם ובחזירתו משם. גם היה אצל הרב הקדוש מנסכיז חמשה ימים קדם פטירת הרב הנ"ל. ונסע אליו בחפזון גדול כי היה להוט ונחפז בנסיעתו כדי למצאו בחיים חיותו. וכן היה שבא אליו סמוך להסתלקותו. וגדל האהבה והשמחה שהיה להרב הקדוש הנ"ל מביאת רבנו זכרונו לברכה אי אפשר לספר ולשער כלל. כי הרב הנ"ל היה מטל על ערש דוי בחלי כבד מאד, כאשר היה מפרסם בפי כל וחצי שנה רצופים היה מטל מסגר בחדר שלא היה נכנס לתוכו שום אור השמש, כי לא היה אפשר לו לסבל אפילו התנוצצות השמש. ולא זז ממקומו ולא היה יכול לאכל שום תבשיל. כי לא היה יכול לסבל הריח של תבשיל. והיו מכרחים לסנן לו הרטב כמה פעמים קדם שאכלו. ובכל ביתו לא היו רשאין להכניס שום תבשיל, כי לא היה יכול לסבל הריח וכיוצא בזה, כי היה חולה גדול ביסורים גדולים וחולאת כבד מאד. וכשבא רבנו זכרונו לברכה אצלו החיה אותו ממש. ותכף כשבא האיש של רבנו זכרונו לברכה ובשר אותו שרבנו זכרונו לברכה יבוא אצלו, נתמלא שמחה הרב הנ"ל ואמר שהוא החיה אותו ממש. ואחר כך בא רבנו זכרונו לברכה אצלו וקבלו בכבוד גדול מאד ובאהבה וחבה גדולה בלי שעור וערך ודברו ביחד הרבה מאד. וכפי הנשמע מהאיש שהיה שם עמו שדברו שם מענין מראות וחזיונות של צדיקים אמתיים מה שחוזים ומשיגים וכו' ודברו מהמלאך מט"ט וכו' וכיוצא בזה. ואחר כך צוה הרב הקדוש שיעשו סעדה עבורו בביתו דיקא אף על פי שלא היו רשאים להכניס שם תבשיל כנ"ל. אף על פי כן אהבה מקלקלת השורה ועשה שם סעדה גדולה עבורו ורבנו זכרונו לברכה ישב בראש והרב הקדוש הנ"ל הרים עצמו ונכנס לתוך הבית לבוש במלבוש עליון שקורין [מעיל רקום בחוטי זהב] ונכנס וישב אצלם אצל השלחן לכבוד רבנו זכרונו לברכה. אשר זה חצי שנה אשר לא קם ממטתו ולא נכנס להסב אצל השלחן ובשביל כבוד הרב רבנו זכרונו לברכה נכנס בתוך תקף חולאתו כי אז היו הימים קדם פטירתו. ורבנו זכרונו לברכה היה שם משובתי שבת קדש. והפציר הרב הנ"ל שיאכל אצלו בשבת קדש ולא רצה רבנו זכרונו לברכה ואחר כך הפציר בו מאד וכמדמה שאכל שם. והרב הנ"ל שלח לרבנו זכרונו לברכה על פדיון עשרה אדמים. ורבנו זכרונו לברכה היה רואה שהוא מכרח לחלק כל ממונו, אבל זה אי אפשר וכו' וכו' והבין שהוא מכרח להסתלק. וחזר רבנו זכרונו לברכה לביתו קדם הסתלקותו. בקרימינטשאק שמעתי מאיש אחד שאמר ששמע מפי אביו שהוא היה משמש להרב מנסכיז הנ"ל בעת שהיה רבנו זכרונו לברכה שם וספר גם כן שהרב מנסכיז נהג בו כבוד גדול מאד מאד. ובעצם חלישותו הנ"ל לוה את רבנו זכרונו לברכה בעת שיצא מביתו לנסע לדרכו. אחר כך כשחזר הרב הנ"ל מהלויה שלוה את רבנו זכרונו לברכה, ענה ואמר בזה הלשון אלמלא לא אתינא לעלמא אלא שרבי נחמן יפסיע על מפתן שלי דיי בשובו מהרב הנ"ל היה אז גם אצל הרב החסיד המפרסם מורנו צבי אריה מאליק. וכפי הנשמע מאנשי שלומנו שכל עסקו עמהם היה בענין מראות וחזיונות כי רבנו זכרונו לברכה לא היה דעתו מסכים לענין המראות והחזיונות שלהם והיו לו וכוחים גדולים עם הרב הקדוש מנסכיז שהיה מפרסם גדול בענין זה ורבנו זכרונו לברכה נתוכח עמו הרבה בענין זה. ואיני יודע היטב ענין הוכוחים אך הכלל, שרבנו זכרונו לברכה היה אומר שלא כך צריכין לראות חזיונות כאשר הם רואים. והרב מנסכיז שלח אליו פעם אחת. תאמרו לו שקדם שבא לתוך העיר ראיתי את המלאך מט"ט וכך וכך ראיתיו. וכמדמה ששמעתי שאמר הרב הקדוש הנ"ל שראה את מט"ט בראיה ממש ורבנו זכרונו לברכה אמר שלא כך רואין אותו. וכמדמה שעוד פעם אחת טען הרב הקדוש הנ"ל עם רבנו זכרונו לברכה בעצמו, כך ראיתי וכך ראיתי ורבנו זכרונו לברכה לא רצה להסכים על זה ואמר להם רבנו לא כך רואין את מט"ט אני ראיתיו כך וכך, וזה הוא באמת ראית מט"ט. והיה בענין זה כמה דברים אך לא הייתי בכל זה אצלו ולא זכיתי לשמע מפיו הקדוש דבר בענין זה רק שמעתי סתם ממנו שהיה אצל הרב מנסכיז. וספר לי מעשיות אחרים ששמע אז מענין התקרבות הרב הנ"ל לרבו מבהק הרב הקדוש מורנו מיכל זכר צדיק וקדוש לברכה. ואחר כך בשובו כשהיה אצל הרב מאליק הנ"ל וכבר שמע הרב מאליק את כל טענותיו ווכוחיו עם הרב מנסכיז מענין מראות כי היה הדבר מפרסם ונשמע בסביבותם וכשבא רבנו זכרונו לברכה אצל הרב מאליק על שבת קדש היה גם הרב מאליק מדבר הרבה בכל סעדה מענין מראות ואמר בכל סעדה וסעדה בשבת תורה וכל התורה וכל הספורים כלם היו מענין מראות להודיע שהוא רואה באמת. ורבנו זכרונו לברכה לא הסכים על זה כלל ושתק לו לגמרי כי קדם שנכנס להרב הקדוש מאליק התפלל להשם יתברך והתישב איך להתנהג עמו וכו' על כן שתק לו רבנו זכרונו לברכה לגמרי בכל השבת. ואחר כך במוצאי שבת נכנס רבנו זכרונו לברכה לחדרו בתוך בית הרב הנ"ל ובא אליו הרב מורנו צבי אריה זכרונו לברכה בעצמו ואמר לו עדין אין אתם מאמינים לי שאני רואה אתן לכם מופת חותך שאני רואה והתחיל עוד הפעם לומר תורה ולהוכיח לו שהוא רואה ואז השיב לו רבנו זכרונו לברכה הרבה צפו לדרש במעשה מרכבה ולא ראו אותה מימיהם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגלה כ"ד:)
אות קיג
אַחַר כָּךְ נָסַע מִמֶּעדְוֶועדִיוְוקֶע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
בְּבוֹאוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִשְׁתַּדֵּךְ עִם בִּתּוֹ אָדִיל עִם כְּבוֹד הָרַב הַגָּאוֹן הֶחָסִיד הַקָּדוֹשׁ הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ הָרַב אַבְרָהָם דּב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָרַב אַב בֵּית דִּין דִּקְהִלַּת קדֶשׁ חֲמֶעלְנִיק.
וְאַחַר בִּיאָתוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָשַׁב עוֹד בְּעֵרֶךְ שָׁנָה וְיוֹתֵר קְצָת בְּמֶעדְוֶועדִיוְוקֶע.
גַּם תֵּכֶף בְּבוֹאוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נָסַע לִקְהִלַּת קדֶשׁ לָאדִי לְהָרַב הֶחָסִיד הַגָּאוֹן הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ הָרַב שְׁנֵיאוּר זַלְמָן זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה.
וְדִבֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה מֵעִנְיַן אַנְשֵׁי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
כִּי בְּעֵת הֱיוֹת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שִׁחֲרוּ פָּנָיו שָׁם שֶׁיִּהְיֶה הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שָׁם.
וּבְעִנְיָן זֶה יֵשׁ כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת לְסַפֵּר מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו בְּעֵת נְסִיעָתוֹ לְשָׁם וּבִהְיוֹתוֹ שָׁם וּבַחֲזִירָתוֹ מִשָּׁם.
גַּם הָיָה אֵצֶל הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִנֶּסְכִיז חֲמִשָּׁה יָמִים קדֶם פְּטִירַת הָרַב הַנַּ"ל.
וְנָסַע אֵלָיו בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל כִּי הָיָה לָהוּט וְנֶחְפָּז בִּנְסִיעָתוֹ כְּדֵי לְמָצְאוֹ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ. וְכֵן הָיָה שֶׁבָּא אֵלָיו סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ.
וְגדֶל הָאַהֲבָה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁהָיָה לְהָרַב הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל מִבִּיאַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר וּלְשַׁעֵר כְּלָל.
כִּי הָרַב הַנַּ"ל הָיָה מֻטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוַי בְּחֹלִי כָּבֵד מְאד, כַּאֲשֶׁר הָיָה מְפֻרְסָם בְּפִי כּל
וַחֲצִי שָׁנָה רְצוּפִים הָיָה מֻטָּל מֻסְגָּר בְּחֶדֶר שֶׁלּא הָיָה נִכְנָס לְתוֹכוֹ שׁוּם אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי לא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִסְבּל אֲפִילּוּ הִתְנוֹצְצוּת הַשֶּׁמֶשׁ.
וְלא זָז מִמְּקוֹמוֹ וְלא הָיָה יָכוֹל לֶאֱכל שׁוּם תַּבְשִׁיל.
כִּי לא הָיָה יָכוֹל לִסְבּל הָרֵיחַ שֶׁל תַּבְשִׁיל.
וְהָיוּ מֻכְרָחִים לְסַנֵּן לוֹ הָרטֶב כַּמָּה פְּעָמִים קדֶם שֶׁאֲכָלוֹ.
וּבְכָל בֵּיתוֹ לא הָיוּ רַשָּׁאִין לְהַכְנִיס שׁוּם תַּבְשִׁיל, כִּי לא הָיָה יָכוֹל לִסְבּל הָרֵיחַ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, כִּי הָיָה חוֹלֶה גָּדוֹל בְּיִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְחוֹלַאַת כָּבֵד מְאד.
וּכְשֶׁבָּא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶצְלוֹ הֶחֱיָה אוֹתוֹ מַמָּשׁ.
וְתֵכֶף כְּשֶׁבָּא הָאִישׁ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וּבִשֵּׂר אוֹתוֹ שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יָבוֹא אֶצְלוֹ, נִתְמַלֵּא שִׂמְחָה הָרַב הַנַּ"ל
וְאָמַר שֶׁהוּא הֶחֱיָה אוֹתוֹ מַמָּשׁ.
וְאַחַר כָּךְ בָּא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶצְלוֹ וְקִבְּלוֹ בְּכָבוֹד גָּדוֹל מְאד
וּבְאַהֲבָה וְחִבָּה גְּדוֹלָה בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ
וְדִבְּרוּ בְּיַחַד הַרְבֵּה מְאד.
וּכְפִי הַנִּשְׁמָע מֵהָאִישׁ שֶׁהָיָה שָׁם עִמּוֹ
שֶׁדִּבְּרוּ שָׁם מֵעִנְיַן מַרְאוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת שֶׁל צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים מַה שֶּׁחוֹזִים וּמַשִּׂיגִים וְכוּ' וְדִבְּרוּ מֵהַמַּלְאָךְ מט"ט וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.
וְאַחַר כָּךְ צִוָּה הָרַב הַקָּדוֹשׁ שֶׁיַּעֲשׂוּ סְעֻדָּה עֲבוּרוֹ בְּבֵיתוֹ דַּיְקָא
אַף עַל פִּי שֶׁלּא הָיוּ רַשָּׁאִים לְהַכְנִיס שָׁם תַּבְשִׁיל כַּנַּ"ל.
אַף עַל פִּי כֵן אַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת הַשּׁוּרָה וְעָשָׂה שָׁם סְעֻדָּה גְּדוֹלָה עֲבוּרוֹ
וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יָשַׁב בָּראשׁ וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל הֵרִים עַצְמוֹ וְנִכְנַס לְתוֹךְ הַבַּיִת לָבוּשׁ בְּמַלְבּוּשׁ עֶלְיוֹן שֶׁקּוֹרִין [מְעִיל רָקוּם בְּחוּטֵי זָהָב]
וְנִכְנַס וְיָשַׁב אֶצְלָם אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן לִכְבוֹד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
אֲשֶׁר זֶה חֲצִי שָׁנָה אֲשֶׁר לא קָם מִמִּטָּתוֹ וְלא נִכְנַס לְהָסֵב אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן
וּבִשְׁבִיל כְּבוֹד הָרַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִכְנַס בְּתוֹךְ תּקֶף חוֹלַאְתּוֹ כִּי אָז הָיוּ הַיָּמִים קדֶם פְּטִירָתוֹ.
וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה שָׁם מִשּׁוֹבְתֵי שַׁבַּת קדֶשׁ.
וְהִפְצִיר הָרַב הַנַּ"ל שֶׁיּאכַל אֶצְלוֹ בְּשַׁבַּת קדֶשׁ
וְלא רָצָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְאַחַר כָּךְ הִפְצִיר בּוֹ מְאד וְכִמְדֻמֶּה שֶׁאָכַל שָׁם.
וְהָרַב הַנַּ"ל שָׁלַח לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל פִּדְיוֹן עֲשָׂרָה אֲדֻמִּים.
וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה רוֹאֶה שֶׁהוּא מֻכְרָח לְחַלֵּק כָּל מָמוֹנוֹ, אֲבָל זֶה אִי אֶפְשָׁר וְכוּ' וְכוּ'
וְהֵבִין שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהִסְתַּלֵּק.
וְחָזַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְבֵיתוֹ קדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ.
בִּקְרִימִינְטְשַׁאק שָׁמַעְתִּי מֵאִישׁ אֶחָד שֶׁאָמַר שֶׁשָּׁמַע מִפִּי אָבִיו שֶׁהוּא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ לְהָרַב מִנֶּסְכִיז הַנַּ"ל בְּעֵת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שָׁם
וְסִפֵּר גַּם כֵּן שֶׁהָרַב מִנֶּסְכִיז נָהַג בּוֹ כָּבוֹד גָּדוֹל מְאד מְאד.
וּבְעצֶם חֲלִישׁוּתוֹ הַנַּ"ל לִוָּה אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעֵת שֶׁיָּצָא מִבֵּיתוֹ לִנְסֹעַ לְדַרְכּוֹ.
אַחַר כָּךְ כְּשֶׁחָזַר הָרַב הַנַּ"ל מֵהַלְּוָיָה שֶׁלִּוָּה אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עָנָה וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן
אִלְמָלֵא לָא אֲתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא שֶׁרַבִּי נַחְמָן יַפְסִיעַ עַל מִפְתָּן שֶׁלִּי דַּיִּי
בְּשׁוּבוֹ מֵהָרַב הַנַּ"ל הָיָה אָז גַּם אֵצֶל הָרַב הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ צְבִי אַרְיֵה מֵאֲלִיק.
וּכְפִי הַנִּשְׁמָע מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁכָּל עִסְקוֹ עִמָּהֶם הָיָה בְּעִנְיַן מַרְאוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת
כִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הָיָה דַּעְתּוֹ מַסְכִּים לְעִנְיַן הַמַּרְאוֹת וְהַחֶזְיוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם
וְהָיוּ לוֹ וִכּוּחִים גְּדוֹלִים עִם הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִנֶּסְכִיז שֶׁהָיָה מְפֻרְסָם גָּדוֹל בְּעִנְיָן זֶה
וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִתְוַכַּח עִמּוֹ הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה.
וְאֵינִי יוֹדֵעַ הֵיטֵב עִנְיַן הַוִּכּוּחִים
אַךְ הַכְּלָל, שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה אוֹמֵר
שֶׁלּא כָּךְ צְרִיכִין לִרְאוֹת חֶזְיוֹנוֹת כַּאֲשֶׁר הֵם רוֹאִים.
וְהָרַב מִנֶּסְכִיז שָׁלַח אֵלָיו פַּעַם אַחַת.
תּאמְרוּ לוֹ שֶׁקּדֶם שֶׁבָּא לְתוֹךְ הָעִיר רָאִיתִי אֶת הַמַּלְאָךְ מט"ט וְכָךְ וְכָךְ רְאִיתִיו.
וְכִמְדֻמֶּה שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל שֶׁרָאָה אֶת מט"ט בִּרְאִיָּה מַמָּשׁ
וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר שֶׁלּא כָּךְ רוֹאִין אוֹתוֹ.
וְכִמְדֻמֶּה שֶׁעוֹד פַּעַם אַחַת טָעַן הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ, כָּךְ רָאִיתִי וְכָךְ רָאִיתִי
וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא רָצָה לְהַסְכִּים עַל זֶה
וְאָמַר לָהֶם רַבֵּנוּ לא כָּךְ רוֹאִין אֶת מט"ט
אֲנִי רְאִיתִיו כָּךְ וְכָךְ, וְזֶה הוּא בֶּאֱמֶת רְאִיַּת מט"ט.
וְהָיָה בְּעִנְיָן זֶה כַּמָּה דְּבָרִים
אַךְ לא הָיִיתִי בְּכָל זֶה אֶצְלוֹ וְלא זָכִיתִי לִשְׁמעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ דָּבָר בְּעִנְיָן זֶה
רַק שָׁמַעְתִּי סְתָם מִמֶּנּוּ שֶׁהָיָה אֵצֶל הָרַב מִנֶּסְכִיז.
וְסִפֵּר לִי מַעֲשִׂיּוֹת אֲחֵרִים שֶׁשָּׁמַע אָז מֵעִנְיַן הִתְקָרְבוּת הָרַב הַנַּ"ל לְרַבּוֹ מֻבְהָק הָרַב הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ מִיכְל זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה.
וְאַחַר כָּךְ בְּשׁוּבוֹ כְּשֶׁהָיָה אֵצֶל הָרַב מֵאֲלִיק הַנַּ"ל וּכְבָר שָׁמַע הָרַב מֵאֲלִיק אֶת כָּל טַעֲנוֹתָיו וּוִכּוּחָיו עִם הָרַב מִנֶּסְכִיז מֵעִנְיַן מַרְאוֹת
כִּי הָיָה הַדָּבָר מְפֻרְסָם וְנִשְׁמַע בִּסְבִיבוֹתָם
וּכְשֶׁבָּא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵצֶל הָרַב מֵאֲלִיק עַל שַׁבַּת קדֶשׁ הָיָה גַּם הָרַב מֵאֲלִיק מְדַבֵּר הַרְבֵּה בְּכָל סְעֻדָּה מֵעִנְיַן מַרְאוֹת
וְאָמַר בְּכָל סְעֻדָּה וּסְעֻדָּה בְּשַׁבָּת תּוֹרָה
וְכָל הַתּוֹרָה וְכָל הַסִּפּוּרִים כֻּלָּם הָיוּ מֵעִנְיַן מַרְאוֹת
לְהוֹדִיעַ שֶׁהוּא רוֹאֶה בֶּאֱמֶת.
וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הִסְכִּים עַל זֶה כְּלָל וְשָׁתַק לוֹ לְגַמְרֵי
כִּי קדֶם שֶׁנִּכְנַס לְהָרַב הַקָּדוֹשׁ מֵאֲלִיק הִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהִתְיַשֵּׁב אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִמּוֹ וְכוּ' עַל כֵּן שָׁתַק לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְגַמְרֵי בְּכָל הַשַּׁבָּת.
וְאַחַר כָּךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִכְנַס רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְחַדְרוֹ בְּתוֹךְ בֵּית הָרַב הַנַּ"ל
וּבָא אֵלָיו הָרַב מוֹרֵנוּ צְבִי אַרְיֵה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ וְאָמַר לוֹ עֲדַיִן אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים לִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה
אֶתֵּן לָכֶם מוֹפֵת חוֹתֵךְ שֶׁאֲנִי רוֹאֶה
וְהִתְחִיל עוֹד הַפַּעַם לוֹמַר תּוֹרָה וּלְהוֹכִיחַ לוֹ שֶׁהוּא רוֹאֶה
וְאָז הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַרְבֵּה צִפּוּ לִדְרשׁ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה וְלא רָאוּ אוֹתָהּ מִימֵיהֶם
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
שיחות הר"ן - אות קכו
...שנת תק"ע לפ"ק דברו ממשיח כי היה מפרסם שאמרו שבשנה זו יבוא ודעתו לא היתה נוטה לזה ואמר אז שקדם שיבוא משיח לא אחד יהיה שיצעק על אמונה כי כמה צדיקים שיהיו אז יהיו צועקים בקול גדול על אמונה כמוני היום עד שיהיה נחר גרונם, ולא יועיל ומה שכתוב: "כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה שיאמרו לפני הצדיקים קדוש הוא כפשוטו כי בודאי הצדיקים שישארו אז ויתחזקו וישארו באמונתם הקדושה יהיו ראויים לומר לפניהם אפילו יותר מזה מאחר שישארו...
החלל הפנוי - האם באמת אין שם שכל?
...- האם באמת אין שם שכל? breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה שאלה: מצד אחד מסביר רבי נחמן מברסלב בכל התורה הנ"ל כי בחלל הפנוי אין שום שכל לתרץ את הקושיות שבאות משם. מצד שני הוא כותב שם: אבל יש עוד מין אפיקורסית והם החכמות שאינם חכמות אלא מחמת שהם עמקים ואינם משיגים אותם ומחמת זה נראים כחכמות כמו למשל כשאחד אומר סברא שקר בגמפ"ת [גמרא, פרוש רש"י, תוספות] ומחמת שאין למדן לישב הקשיא שבא על ידי סברא זו על...
קושיות על רבי נחמן מברסלב - כיצד לברר?
...קושיות על רבי נחמן מברסלב - כיצד לברר? כאשר מישהו אומר משהו בשם רבי נחמן, תמיד צריך לברר את הטקסט המקורי. היכן הוא נאמר אם בכלל? מה בדיוק נאמר? באיזה לשון מדוייקת זה נאמר? וכולי. כי גם אם רבי נחמן אמר את מה שאמר בפירוש, לא בטוח שהבינו אותו, ובד"כ לא באמת מבינים את פנימיות כוונתו. כל שכן, כאשר ממציאים משהו בשם רבי נחמן, שלא באמת יש בהכרח קשר כלשהו בין רבי נחמן לבין הדברים האלו. וכמ"ש breslev.eip.co.il/?key=2323 - שיחות הר"ו - אות קפב - גדולות נוראות...
שיחות הר"ן - אות ער - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות ער - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: "בהודו" שאומרים בערב שבת במנחה יכולין לשבר לבו מאד ולפרש כל שיחתו שם כי שם מדבר מענין צרות הנפש מאד, ומענין צעקה על כל דבר והוא מובן לכל כשאומרים "וכלהון מתעטרין בנשמתין חדתין" ראוי להתעורר מאד בשמחה גדולה והתלהבות גדול...
שיחות הר"ן - אות ק
...- אות ק [שמעתי בשם רבנו זכרונו לברכה מכבר] "ותתפשהו בבגדו" שהבעל דבר והסטרא אחרא תופסת את האדם בבגדו דהינו שמטריד אותו בטרדת בגדיו ומלבושיו כי טרדת הצטרכות מלבושים ובגדים של אדם הם מבלבלין מאד את האדם ומונעים אותו על ידי זה מעבודת השם יתברך וזהו "ותתפשהו בבגדו" אך מי שהוא בעל נפש ולבו חזק בה', אינו משגיח גם על זה אף על פי שאין לו בגד ללבש אף על פי כן אינו מטריד עצמו בזה ואינו רוצה להניח עצמו לבלבל בזה וזהו "וינח בגדו אצלה וינס" וכו' שמניח בגדו ומלבושו...
הכת של השמחה במעשה מהבעל תפילה
...key=59 - סיפורי מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה כת אחרת אמרו, שעקר התכלית הוא שמחה כי כשנולד בן שמחים כשיש חתנה שמחים כשכובשים איזה מדינה שמחים נמצא שתכלית הכל הוא שמחה על כן בקשו איש שיהיה שמח תמיד נמצא שהוא אצל התכלית, והוא יהיה מלך עליהם והלכו ומצאו שהיה הולך ערל אחד בכתנת בזוי כדרכו ונשא בקבוק יין שרף והלכו אחריו כמה ערלים וזה הערל היה שמח מאד [כי היה שכור מאד] וראו שזה הערל הוא שמח מאד ואין לו שום דאגה על כן הוטב בעיניהם הערל הזה כי השיג את התכלית...
שיחות הר"ן - אות כה
...המחשבות מנחים במח חבילות חבילות הרבה מאד אלו על אלו וכשאדם צריך לאיזה דבר ונזכר בו אזי מושך ומוציא אותו הדבר שהיה מנח במחשבה ונזכר בו והדבר פלא, היכן היה מנח אותו הענין עד עכשו ? ויש קשרים וסימנים בהמחשבות המנחים בהמח חבילות חבילות הרבה וכשנזכר באיזה דבר מחמת שנזדמן ענין המעורר אותה המחשבה על ידי הקשר והסימן שבה אזי מוציא אותה המחשבה מתוך חבילי חבילות המחשבות המנחים ומסדרים במח ואזי כשמושך ומוציא אותה המחשבה אזי מתהפכים ומתגלגלים כל המחשבות מסדרם...
חיי מוהר"ן - קא - סיפורים חדשים
...אות קא יום חמישי וילך בין כסה לעשור תק"ע לפ"ק פה ברסלב. ספר לנו שחלם לו ואינו יודע הפרוש. שאיש אחד שהיה מאנשינו נפטר לעולמו והוא מת באמת אך הוא לא ידע עד אותו היום ונדמה לו בחלומו שכל העולם עומדים סביבו ונוטלין רשות ממנו לנסע לדרכם כנהוג אחר ראש השנה. ואותו האיש הנפטר היה גם כן עומד שם ושאל אותו מדוע לא היית על ראש השנה השיב לו הלא כבר נפטרתי לעולמי. אמרתי לו בשביל כך ואם האדם נפטר אינו רשאי לבוא על ראש השנה, ושתק. ומחמת שכמה בני אדם דברו עמי מאמונה...
מה השכל הכי גדול שאפשר לדבר ממנו?
...מסויים, שהוא השכל הכי גדול שבן אדם יכול להשיג אותו בשכל אנושי ולדבר אותו בשכל של בני אדם. מהו? או במילים אחרות, מהו השכל האחרון שהאדם מגיע אליו, לפני שהוא זוכה לשכל הנקנה? מה מבינים שם? רמז: זה קשור לחוכמות של זעיר אנפין מול עתיקא סתימאה... תשובה: כאן מביא רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=69 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עתיקא טמיר וסתים כי השכל הכי גדול שאפשר לדבר ממנו במילים, הוא שהכל טוב ושאין שום רע בעולם כלל, רק הכל טוב והכל אחד תמיד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכו - שֶׁשִּׁבְּחוּ הַחֶבְרַיָּא אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי
...קכו - ששבחו החבריא את רבי שמעון בן יוחאי בזוהר בכמה מקומות ששבחו החבריא את רבי שמעון בן יוחאי איתא וי לדרא כד תסתלק פוק עין ותשכח . "שבת וינפש", 'כיון ששבת וי אבדה נפש' הינו שמחמת גדל התענוג של הנפש יתרה שבא בשבת על כן מתחילים תכף להתגעגע ולהצטער על אבדת הנפש במוצאי שבת כן החבריא, מחמת גדל התענוגים והשעשועים שקבלו מרבם רבי שמעון בן יוחאי על כן תכף ומיד התחילו להתגעגע ועלה על לבם צער ההסתלקות שיהיה להם בכל מקום ששבחו החבריא את רבי שמעון בן יוחאי על...
👈 1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0469 שניות - עכשיו 05_04_2020 השעה 18:54:31 - wesi2