ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פג - עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא קֶשֶׁת, יָכוֹל לְהוֹצִיא הַחִצִּים
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] על ידי תקון הברית שהוא קשת יכול להוציא החצים שהיא התפילה שהוא חי ברכן דצלותא שהם תלת ווין, בחינת חצים ומקומם בברית, בבחינת (תהלים פ"ט) : "ובריתי נאמנת לו" (שמות י"ז). "ויהי ידיו אמונה" (תהלים קל"ב) : "אצמיח קרן לדוד", בבחינת (חבקוק ג) : "קרנים מידו לו" 'ידו' זה בחינת תפילה ותפילות הם שלשה כי כלליות משיח באבות הינו משיח שהוא הדבור, שבו מתפלל, בחינת משיח אלמים הוא מאש מים, רוח ואז נעשה בן חורין הינו שבא לקדשת שבת, שאסור במלאכה כי שבת זו 'שין בת' 'שין' תלת גונין : אש, רוח, מים (בבא בתרא טז:) : בת היה לו ובכל שמה בחינת (בראשית כ"ד) : "וה' ברך את אברהם בכל" וקדשת שבת זה בחינת תכלית הידיעה ותכלית הידיעה שלא נדע ובשביל זה שבת נקרא תכלית שמים וארץ ותכלית זה בחינת (קהלת ז) : "אמרתי אחכמה, והיא רחקה ממני" הינו זה עקר החכמה שישכיל שרחוק ממנו החכמה ותכלית הזה הוא עקר המקום הינו בחינת מקומו של עולם שזה התכלית הוא המקיף את כל העולם שנברא בחכמה כמו שכתוב (תהלים ק"ד) : "כלם בחכמה עשית" וזהו בחינת (ברכות ו:) : 'הקובע מקום לתפילתו' כי זה עקר המקום בבחינת (שמות ט"ז) : "אל יצא איש ממקמו ביום השביעי" ואז פושט גופו המצרע, שהוא ממשכא דחויא ולובש בגדי שבת הינו גוף קדוש מגן עדן כי המקום גורם, בבחינת (שם ג) : "של נעליך וכו' כי המקום" וכו' (עין תיקון י"ב) ועל שם הגוף הקדוש נקרא שבת בבחינת (שם ד) : "והנה שבה כבשרו" 'שנרפא מצרעתו', ונתלבש בגוף קדוש מגן עדן הנקרא בשר בחינת (בראשית ב) : "בשר מבשרי" ואז נתרומם מזלו, שהיא בשר מבשרו וזוכה לעשר, בבחינת (משלי י) : "ברכת ה' היא תעשיר" ונתחזק יצרו הטוב, הינו "לב בשר" (יחזקאל ל"ו) יצר טוב, "מצא אשה מצא טוב" (משלי י"ח שמות י"ט). "קול השפר הולך וחזק מאד" 'קול השופר' היוצא מגופא שפירא הנ"ל וקול זה בחינת תפילה הנ"ל "הולך וחזק מאד" 'זה ממון' (ברכות נד) שנתחזק מזלו ויצרו הטוב כנ"ל ונתבטל העצבות והליצנות הבאים ממרה שחרה כי העצבות מחמת דחקות ועניות והליצנות היא "שחוק הכסיל" (קהלת ז) בחינת: 'הטחול שוחק' (ברכות סא) הן נתבטלים על ידי המזל של עשירות ועל ידי יצר הטוב, שהוא בחינת (קהלת י) : "לב חכם לימינו" ובימין הזה הוא מקים את הנופלים לאהבות וליראות רעות הוא מקים אותם לאהבות ויראות קדושות בבחינת (תהלים ק"ו) : "כל הנשמה תהלל י"ק" כי ימינו מעביר החשך מעיניהם ואז עיניהם רואות נפלאות בבחינת (תהלים קי"ט) "גל עיני ואביטה נפלאות" ונפלאות האלו הן בבחינת פסח שהוא ימין בחינת (מיכה ז) : "כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות" (מלאכי ב) "תורת אמת היתה בפיהו" ונחשב כאלו ברא את העולם כי שם כתיב (בראשית א) : "יהי מארת" ועבר חשך שכסה פני תהום ואור העינים מעלין גם כל הבקשות ותחנות אשר יתפללו אל הבית המקדש כי שם עולין כל הבקשות (מלכים א' ה') ומשם האור עינים יוצא בבחינת (מלכים א ט) : "והיה עיני ולבי שם" ואור העינין מעוררין הגאלה, התלויה בלב בבחינת (ישעיה ס"ג) "כי יום נקם בלבי", כי עיניו ולבו שם וזה בחינת (בראשית א) "ויקרא לאור יום" אור העינין מעוררין יום נקם שבלב לבטל שאור וחמץ של יצר לב האדם רע, הנשאר לו מנעוריו (בראשית ח) ושאור וחמץ שבלב האדם הוא המסית את האדם, שיהרהר אחר תלמידי חכמים שבדור ולומר זה נאה וזה לא נאה, בבחינת (הושע י) : "חלק לבם" לבם הם עי"ו בי"ת צדיקים שבדור (פסחים ב). 'אור לארבעה עשר', הינו אור שבעינים שיש בהם שני פעמים שבעה גלדי עינא, בהם בודקין את החמץ ואז יכול הלב להתלהב בלמוד התורה בשלהובין דרחימותא ומים רבים שהם אהבות ויראות חיצוניות אי אפשר להם לכבות התלהבות הזאת בבחינת (שיר השירים ח) : "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" והשכינה היא מכסה בכנפיה על דמהון של ישראל באהבה הזאת שלא ישלטו עליהם זרע מרעים שהם בחינת מי המבול וזה: 'העובר עברה ומתביש בה, מוחלין לו' וכו' (ברכות יב) כי "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י) כי על ידי הבושה נשפך דמו ואז השכינה מכסה דמו באהבה כנ"ל בבחינת כסוי דם ועל ידי כסוי הזאת נתכסה כל פשעיו ממילא (ברכות יב) [מתחלת סימן זה עד כאן הוא לשון רבנו, זכרונו לברכה] וכשהקדוש ברוך הוא רוצה לטעם ממצוות עשה של איש ישראלי, שהוא צדיק אזי היא בחינת איבר מן החי, שהוא אסור באכילה וצריך שחיטה להתירה על כן צריך שיבוא עליו בושה שהיא שפיכות דמים בחינת שחיטה, שהיא מטהרת האיבר מן החי ואזי יוכל השם יתברך לטעם מהמצוות עשה שלו בין מצות עשה אחת בין מצוות רבות. כי המצוות נקראים מטעמים כמו שכתוב (בראשית כ"ז) : "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי" 'מפקודין דעשה', כמובא (בתקוני זוהר תקון כא דף נ) וכשנשפך דמו על ידי הבושה כנ"ל אזי צריך לשמר, שלא יינקו ממנו החיצונים הידועים שרוצים לינק מזה הדם הנשפך על כן צריך כסוי שהשכינה מכסה דמהון של ישראל, שנשפך באהבה הזאת בחינת: כאשר אהבתי, כנ"ל ובענין שפיכות דמים של ישראל יש דברים עליונים ונסתרים הרבה בין שפיכות דמים על ידי בושה, בין שאר שפיכות דמים ממש כי יש כמה וכמה נשמות נפולות שאין להם עליה כי אם על ידי שפיכות דמים של ישראל של אדם גדול ולפעמים אין להם עליה כי אם על ידי שפיכות דמים ממש (יומא פו:) 'זדונות נעשין כזכיות' שעל ידי הבושה ושפיכות דמים השכינה מכסה דמהון באהבה הנ"ל וזה בחינת "על כל פשעים תכסה אהבה", כנ"ל ונתהפכין הזדונות לזכיות ונתעלו הנשמות הנפולות, שהן בחינת פשעים כי נתעלין ונתהפכין לזכיות על ידי כסוי דם באהבה הנ"ל (עין בתקון כא)
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא קֶשֶׁת

יָכוֹל לְהוֹצִיא הַחִצִּים

שֶׁהִיא הַתְּפִילָּה

שֶׁהוּא חַי בִּרְכָן דִּצְלוֹתָא שֶׁהֵם תְּלָת וָוִין, בְּחִינַת חִצִּים

וּמְקוֹמָם בַּבְּרִית, בִּבְחִינַת: "וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ" .

"וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה": "אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד", בִּבְחִינַת: "קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ"

'יָדוֹ' זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה

וּתְפִילּוֹת הֵם שְׁלשָׁה

כִּי כְּלָלִיּוּת מָשִׁיחַ בָּאָבוֹת

הַיְנוּ מָשִׁיחַ שֶׁהוּא הַדִּבּוּר, שֶׁבּוֹ מִתְפַּלֵּל, בְּחִינַת מֵשִׂיחַ אִלְּמִים

הוּא מֵאֵשׁ מַיִם, רוּחַ

וְאָז נַעֲשֶׂה בֶּן חוֹרִין

הַיְנוּ שֶׁבָּא לִקְדֻשַּׁת שַׁבָּת, שֶׁאָסוּר בִּמְלָאכָה

כִּי שַׁבָּת זוֹ 'שִׁין בַּת'

'שִׁין' תְּלָת גְּוָנִין: אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם

בַּת הָיָה לוֹ וּבַכּל שְׁמָהּ

בְּחִינַת: "וַה' בֵּרַך אֶת אַבְרָהָם בַּכּל"

וּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת זֶה בְּחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה

וְתַכְלִית הַיְדִיעָה שֶׁלּא נֵדַע

וּבִשְׁבִיל זֶה שַׁבָּת נִקְרָא תַּכְלִית שָׁמַיִם וָאָרֶץ

וְתַכְלִית זֶה בְּחִינַת: "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחֹקָה מִמֶּנִּי"

הַיְנוּ זֶה עִקָּר הַחָכְמָה שֶׁיַּשְׂכִּיל שֶׁרָחוֹק מִמֶּנּוּ הַחָכְמָה

וְתַכְלִית הַזֶּה הוּא עִקָּר הַמָּקוֹם

הַיְנוּ בְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם

שֶׁזֶּה הַתַּכְלִית הוּא הַמַּקִּיף אֶת כָּל הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בְּחָכְמָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ"

וְזֶהוּ בְּחִינַת: 'הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִילָּתוֹ'

כִּי זֶה עִקָּר הַמָּקוֹם

בִּבְחִינַת: "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי"

וְאָז פּוֹשֵׁט גּוּפוֹ הַמְצרָע, שֶׁהוּא מִמָּשְׁכָא דְּחִוְיָא

וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת

הַיְנוּ גּוּף קָדוֹשׁ מִגַּן עֵדֶן

כִּי הַמָּקוֹם גּוֹרֵם, בִּבְחִינַת: "שַׁל נְעָלֶיך וְכוּ' כִּי הַמָּקוֹם" וְכוּ'

וְעַל שֵׁם הַגּוּף הַקָּדוֹשׁ נִקְרָא שַׁבָּת

בִּבְחִינַת: "וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ"

'שֶׁנִּרְפָּא מִצָּרַעְתּוֹ', וְנִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף קָדוֹשׁ מִגַּן עֵדֶן

הַנִּקְרָא בָּשָׂר

בְּחִינַת: "בָּשָׂר מִבְּשָׂרִי"

וְאָז נִתְרוֹמֵם מַזָּלוֹ, שֶׁהִיא בָּשָׂר מִבְּשָׂרוֹ

וְזוֹכֶה לְעשֶׁר, בִּבְחִינַת: "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר"

וְנִתְחַזֵּק יִצְרוֹ הַטּוֹב, הַיְנוּ "לֵב בָּשָׂר"

יֵצֶר טוֹב, "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב" .

"קוֹל הַשּׁפָר הוֹלֵך וְחָזֵק מְאד" 'קוֹל הַשּׁוֹפָר' הַיּוֹצֵא מִגּוּפָא שַׁפִּירָא הַנַּ"ל

וְקוֹל זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה הַנַּ"ל

"הוֹלֵך וְחָזֵק מְאד" 'זֶה מָמוֹן'

שֶׁנִּתְחַזֵּק מַזָּלוֹ וְיִצְרוֹ הַטּוֹב כַּנַּ"ל

וְנִתְבַּטֵּל הָעַצְבוּת וְהַלֵּיצָנוּת הַבָּאִים מִמָּרָה שְׁחֹרָה

כִּי הָעַצְבוּת מֵחֲמַת דַחֲקוּת וַעֲנִיּוּת

וְהַלֵּיצָנוּת הִיא "שְׂחוֹק הַכְּסִיל"

בְּחִינַת: 'הַטְּחוֹל שׂוֹחֵק'

הֵן נִתְבַּטְּלִים עַל יְדֵי הַמַּזָּל שֶׁל עֲשִׁירוּת

וְעַל יְדֵי יֵצֶר הַטּוֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת: "לֵב חָכָם לִימִינוֹ"

וּבַיָּמִין הַזֶּה הוּא מֵקִים אֶת הַנּוֹפְלִים לְאַהֲבוֹת וּלְיִרְאוֹת רָעוֹת

הוּא מֵקִים אוֹתָם לְאַהֲבוֹת וְיִרָאוֹת קְדוֹשׁוֹת

בִּבְחִינַת: "כּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל י"ק"

כִּי יְמִינוֹ מַעֲבִיר הַחֹשֶׁך מֵעֵינֵיהֶם

וְאָז עֵינֵיהֶם רוֹאוֹת נִפְלָאוֹת

בִּבְחִינַת "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת"

וְנִפְלָאוֹת הָאֵלּוּ הֵן בִּבְחִינַת פֶּסַח שֶׁהוּא יָמִין

בְּחִינַת: "כִּימֵי צֵאתְך מִמִּצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת"

"תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ"

וְנֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם

כִּי שָׁם כְּתִיב: "יְהִי מְארת"

וְעָבַר חֹשֶׁך שֶׁכִּסָּה פְּנֵי תְהוֹם

וְאוֹר הָעֵינַיִם מַעֲלִין גַּם כָּל הַבַּקָּשׁוֹת וּתְחִנּוֹת

אֲשֶׁר יִתְפַּלְּלוּ אֶל הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ

כִּי שָׁם עוֹלִין כָּל הַבַּקָּשׁוֹת

וּמִשָּׁם הָאוֹר עֵינַיִם יוֹצֵא

בִּבְחִינַת: "וְהָיָה עֵינַי וְלִבִּי שָׁם"

וְאוֹר הָעֵינִין מְעוֹרְרִין הַגְּאֻלָּה, הַתְּלוּיָה בַּלֵּב

בִּבְחִינַת "כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי", כִּי עֵינָיו וְלִבּוֹ שָׁם

וְזֶה בְּחִינַת "וַיִּקְרָא לָאוֹר יוֹם"

אוֹר הָעֵיְנִין מְעוֹרְרִין יוֹם נָקָם שֶׁבַּלֵּב

לְבַטֵּל שְׂאוֹר וְחָמֵץ

שֶׁל יֵצֶר לֵב הָאָדָם רָע, הַנִּשְׁאָר לוֹ מִנְּעוּרָיו

וּשְׂאוֹר וְחָמֵץ שֶׁבְּלֵב הָאָדָם

הוּא הַמֵּסִית אֶת הָאָדָם, שֶׁיְּהַרְהֵר אַחַר תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבַּדּוֹר

וְלוֹמַר זֶה נָאֶה וְזֶה לא נָאֶה, בִּבְחִינַת: "חָלַק לִבָּם"

לִבָּם הֵם עַיִ"ו בֵּי"ת צַדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר .

'אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר', הַיְנוּ אוֹר שֶׁבָּעֵינַיִם

שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שְׁנֵי פְּעָמִים שִׁבְעָה גִּלְדֵי עֵינָא, בָּהֶם בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ

וְאָז יָכוֹל הַלֵּב לְהִתְלַהֵב בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּשַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא

וּמַיִם רַבִּים שֶׁהֵם אֲהָבוֹת וְיִרְאוֹת חִיצוֹנִיּוֹת

אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְכַבּוֹת הִתְלַהֲבוּת הַזּאת

בִּבְחִינַת: "מַיִם רַבִּים לא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה"

וְהַשְּׁכִינָה הִיא מְכַסָּה בִּכְנָפֶיהָ עַל דָּמְהוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּאַהֲבָה הַזּאת

שֶׁלּא יִשְׁלְטוּ עֲלֵיהֶם זֶרַע מְרֵעִים

שֶׁהֵם בְּחִינַת מֵי הַמַּבּוּל

וְזֶה: 'הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ, מוֹחֲלִין לוֹ' וְכוּ'

כִּי "עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה"

כִּי עַל יְדֵי הַבּוּשָׁה נִשְׁפָּך דָּמוֹ

וְאָז הַשְּׁכִינָה מְכַסָּה דָּמוֹ בְּאַהֲבָה כַּנַּ"ל

בִּבְחִינַת כִּסּוּי דָּם

וְעַל יְדֵי כִּסּוּי הַזּאת נִתְכַּסֶּה כָּל פְּשָׁעָיו מִמֵּילָא

[מִתְּחִלַּת סִימָן זֶה עַד כָּאן הוּא לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא רוֹצֶה לִטְעם מִמִּצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁל אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי, שֶׁהוּא צַדִּיק

אֲזַי הִיא בְּחִינַת אֵיבָר מִן הַחַי, שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה

וְצָרִיך שְׁחִיטָה לְהַתִּירָהּ

עַל כֵּן צָרִיך שֶׁיָּבוֹא עָלָיו בּוּשָׁה שֶׁהִיא שְׁפִיכוּת דָּמִים

בְּחִינַת שְׁחִיטָה, שֶׁהִיא מְטַהֶרֶת הָאֵיבָר מִן הַחַי

וַאֲזַי יוּכַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לִטְעם מֵהַמִּצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁלּוֹ

בֵּין מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת בֵּין מִצְווֹת רַבּוֹת.

כִּי הַמִּצְווֹת נִקְרָאִים מַטְעַמִּים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי" 'מִפִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה', כַּמּוּבָא

וּכְשֶׁנִּשְׁפָּך דָּמוֹ עַל יְדֵי הַבּוּשָׁה כַּנַּ"ל

אֲזַי צָרִיך לִשְׁמר, שֶׁלּא יִינְקוּ מִמֶּנּוּ הַחִיצוֹנִים הַיְדוּעִים

שֶׁרוֹצִים לִינק מִזֶּה הַדָּם הַנִּשְׁפָּך

עַל כֵּן צָרִיך כִּסּוּי

שֶׁהַשְּׁכִינָה מְכַסָּה דַּמְהוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁפָּך בָּאַהֲבָה הַזּאת

בְּחִינַת: כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי, כַּנַּ"ל

וּבְעִנְיַן שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וְנִסְתָּרִים הַרְבֵּה

בֵּין שְׁפִיכוּת דָּמִים עַל יְדֵי בּוּשָׁה, בֵּין שְׁאָר שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ

כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה נְשָׁמוֹת נְפוּלוֹת

שֶׁאֵין לָהֶם עֲלִיָּה כִּי אִם עַל יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל

שֶׁל אָדָם גָּדוֹל

וְלִפְעָמִים אֵין לָהֶם עֲלִיָּה כִּי אִם עַל יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ

'זְדוֹנוֹת נַעֲשִׂין כִּזְכֻיּוֹת'

שֶׁעַל יְדֵי הַבּוּשָׁה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַשְּׁכִינָה מְכַסָּה דָּמְהוֹן בְּאַהֲבָה הַנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת "עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה", כַּנַּ"ל

וְנִתְהַפְּכִין הַזְּדוֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת

וְנִתְעַלּוּ הַנְּשָׁמוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁהֵן בְּחִינַת פְּשָׁעִים

כִּי נִתְעַלִּין וְנִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת עַל יְדֵי כִּסּוּי דָּם בָּאַהֲבָה הַנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעח - דַּע שֶׁעַל חֲלִיף [סכין שחיטה] טוֹב
...מוהר"ן ח"א - תורה רעח - דע שעל חליף [סכין שחיטה] טוב דע שעל חליף [סכין שחיטה] טוב יכולין לראות כל הכלים של הבית המקדש איזה פנים יש להם וזה שכתוב כשאמר יצחק לעשו שיבדק הסכין וישחט יפה "שא נא כליך" רמז על כלים של בית המקדש שהם נראים על הסכין היפה כנ"ל וכן איתא במדרש שכליך רמז על כלים של בית המקדש כמו שאמרו שם: 'כליך זה בבל' שנאמר: "ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו" נמצא שכליך מרמז על כלים של בית המקדש "בקנאו את קנאתי" בחינת הצדיק שאינו מקנא שום צדיק לא בעולם הזה ולא בעולם הבא רק אותו לבדו יתברך.
חיי מוהר"ן - קצח - נסיעתו וישיבתו באומן
...וישיבתו באומן אות קצח אמר משל לענין אנשים הידועים הנכנסים אצלו שהם חכמים בעיניהם וספרו לפניו כמה מעשיות של שטות הנמצאים בספריהם אמר בקרוב יכלה אצלם הכל כי קל ומהרה לא יהיה להם מה לספר. ואמר משל נאה מה שמספרים מאחד שפגע בו גזלן ורצה לגזלו ושאל אותו הגזלן יש לך מעות השיב יש לי בודאי אתן לך כל הממון בשביל נפשי וגזל אותו הגזלן אחר כך אמר זה הנגזל אל הגזלן איך אבוא לביתי בלי ממון כי הייתי נע ונד מביתי כל כך זמן ועתה איך אבוא ריקם לביתי בכן אני מבקש ממך שתהיה מורה בקנה שרפה שלך את הכובע שלי כדי שיהיה...
שיחות הר"ן - אות קפה - גדולות נוראות השגתו
...השגתו ואמר רבנו זכרונו לברכה, שהוא יודע כל שרשי נשמות ישראל ומתחלה אמר שיודע אותם מתורה שבכתב ועדין אינו יודע אותם מתורה שבעל פה אחר איזה זמן אמר שכבר זכה לידע את שרשי הנשמות ישראל גם מתורה שבעל פה והיה יודע לתת תקונים לכל אחד ואחד כפי שרש נשמתו וכל הדברים שצוה לא היה עניני סודות לכון כונות ויחודים רק כל ההנהגות שצוה למקרביו היו עניני עבדות לאחד צוה בתחלה להתענות איזה הפסקות והזהיר על מקרביו שלא יתענו מעצמן כלל רק בימים שצוה עליהם ולפעמים צוה לאחד להתענות משבת לשבת וצוה לכמה אנשים שיהיו נעורים לילה...
ספר המידות - בנים
...בנים חלק א' א. כל הבוכה ומתאבל על אדם כשר, זוכה לגדל את בניו. ב. צריך לשמר את התינוק, שלא ילך בגלוי הראש. ג. אין צריך לאדם לדאג על פרנסת בניו, כי כשהם גדלים גדלה פרנסתם עמהם. ד. מי שמבטל את חברו מפריה ורביה, הולך לשאול בלא ולד. ה. כל הכופה אשתו לדבר מצוה, הוי לה בנים שאינם מהגנים. ו. אשה שדמיה מרבים צער גדול בנים שלה יותר בעצבון. ז. בת כהן לישראל, בת תלמיד חכם לעם הארץ זרע אין לה. ח. התענית של חמישי בשבת מסגל לגדול בנים. ט. צניעות שבאשה מזכה לה לבנים הגונים. י. על ידי שמחת יום טוב ועל ידי הנחת תפילין...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכא - הָיָה מְחַזֵּק אֶת אֲנָשָׁיו
...היה מחזק את אנשיו שקבלו לפניו בקבלנא גדולה, על שהם רחוקים מתפילה מאד וקשה עליהם מאד להתפלל והיה מחזק אותם ומנחם אותם בכמה לשונות שלא יפלו בדעתיהן בשביל זה ואמר הלא אצל הגר שנתגיר כמה זכיה הוא אצלו כשזוכה לידע אמירת התבות לבד עד ברוך שאמר ! על כן ראוי לאדם לנחם את עצמו ולשמח את עצמו על אשר על כל פנים הוא זוכה לומר התבות של התפילה ושמעתי שהיה מדבר עם איש פשוט אחד מענין תפילה שקשה מאד להתפלל ונתן לו עצה ואמר לו שיחשב בלבו, שאינו צריך להתפלל כי אם עד ברוך שאמר כי אולי הוא צריך בגלגול זה לתקן רק חלק...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נז - כְּשֶׁצַּדִּיק גָּדוֹל אֲמִתִּי מְגַלֶּה תּוֹרָה
...מגלה תורה דע, כשצדיק גדול אמתי מגלה תורה חדושים נפלאים ונוראים הוא טובה להקטנים במעלה שעל ידי זה נתגדל הקטן במעלה שהכל רצים ובאים אליו וגם בהסטרא אחרא נתגדל אחד על ידי זה כמו שמצינו בבלעם כשנתן השם יתברך את התורה לישראל באו כל האמות לבלעם נמצא שעל ידי נתינת התורה לישראל נתגדל בלעם ובאו אליו כל העולם והוא עמד עצמו על איזה פסוק ואמר להם תורה כי אז כשבאו אליו, שאלו אותו מה ששאלו "ה' למבול ישב" והוא עמד על פסוק, והשיב להם: "ה' עז" וכו' וכן בישראל בעצמן שהם בקדשה ואינם באים, חס ושלום, לבלעם וכיוצא בו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נב - מַה שֶּׁקָּשֶׁה קֻשְׁיוֹת עַל הַצַּדִּיקִים
...מוהר"ן ח"ב - תורה נב - מה שקשה קשיות על הצדיקים מה שקשה קשיות על הצדיקים, זהו מכרח להיות כי הצדיקים מתדמים ליוצרם, כמובא וכמו שקשה קשיות על השם יתברך כמו כן בהכרח שיהיה קשה קשיות על הצדיק כי הוא מתדמה אליו יתברך ובענין הקשיות שקשה על השם יתברך מרגלא בפמה לומר אדרבא, כך ראוי להיות דיקא, שיהיו קשיות על השם יתברך וכך נאה ויפה לו יתברך לפי גדלתו ורוממותו כי מעצם גדלתו ורוממותו, שהוא מרומם מאד מדעתנו על כן בודאי אי אפשר שנבין ונשיג בשכלנו הנהגתו יתברך ועל כן בהכרח שיהיו עליו יתברך קשיות כי כך נאה ויפה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ח - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר
...ח - תקעו בחדש שופר תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב א. אף על פי שתוכחה הוא דבר גדול ומטל על כל אחד מישראל להוכיח את חברו כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה, כמו שכתוב: "הוכח תוכיח את עמיתך" אף על פי כן לאו כל אדם ראוי להוכיח כמו שאמר רבי עקיבא 'תמה אני, אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח' ואם רבי עקיבא אמר זאת בדורו, כל שכן בדור הזה של עכשו כי כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו אף גם הוא מבאיש ריח של הנשמות השומעים תוכחתו כי על ידי תוכחתו הוא מעורר הריח רע...
שיחות הר"ן - אות ה
...- אות ה היה מגנה מאד את ספרי המחקרים והפילוסופים ואמר שאין שם כלל שכל גמור כמו שיש באיזה מאמר מהרש"א או מהר"ם שיף וכיוצא מספרינו הקדושים שיש בהם עמקות ושכל נפלא ונעים מאד אבל באלו הספרים לא נמצא זה השכל כלל כי הם מדברים רק בדרך הקשים מנה ובה עד שבאים לאיזה מופת אבל השכל שיש בתורתנו הקדושה להבדיל אין שם כלל כלל ואמר: אשרי מי שאינו יודע כלל מספריהם רק הולך בתמימות ויש לו יראת הענש כי עקר העבודה בתחלה היא רק מחמת יראת הענש ובלי יראת הענש אי אפשר להתחיל כלל בעבודת ה' ואפילו צדיקים צריכים גם כן יראה...
לחשוב על התכלית
...אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=538 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסח - כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים וכאן breslev.eip.co.il/?key=189 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה י - העולם רחוקים מהשם יתברך, מחמת שאין להם ישוב הדעת מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת ואינם מישבין עצמן והעקר להשתדל לישב עצמו היטב מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה הן תאוות הנכנסות לגוף הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד ואז...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1387 שניות - עכשיו 12_03_2026 השעה 06:38:37 - wesi2