ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פג - עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא קֶשֶׁת, יָכוֹל לְהוֹצִיא הַחִצִּים
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] על ידי תקון הברית שהוא קשת יכול להוציא החצים שהיא התפילה שהוא חי ברכן דצלותא שהם תלת ווין, בחינת חצים ומקומם בברית, בבחינת (תהלים פ"ט) : "ובריתי נאמנת לו" (שמות י"ז). "ויהי ידיו אמונה" (תהלים קל"ב) : "אצמיח קרן לדוד", בבחינת (חבקוק ג) : "קרנים מידו לו" 'ידו' זה בחינת תפילה ותפילות הם שלשה כי כלליות משיח באבות הינו משיח שהוא הדבור, שבו מתפלל, בחינת משיח אלמים הוא מאש מים, רוח ואז נעשה בן חורין הינו שבא לקדשת שבת, שאסור במלאכה כי שבת זו 'שין בת' 'שין' תלת גונין : אש, רוח, מים (בבא בתרא טז:) : בת היה לו ובכל שמה בחינת (בראשית כ"ד) : "וה' ברך את אברהם בכל" וקדשת שבת זה בחינת תכלית הידיעה ותכלית הידיעה שלא נדע ובשביל זה שבת נקרא תכלית שמים וארץ ותכלית זה בחינת (קהלת ז) : "אמרתי אחכמה, והיא רחקה ממני" הינו זה עקר החכמה שישכיל שרחוק ממנו החכמה ותכלית הזה הוא עקר המקום הינו בחינת מקומו של עולם שזה התכלית הוא המקיף את כל העולם שנברא בחכמה כמו שכתוב (תהלים ק"ד) : "כלם בחכמה עשית" וזהו בחינת (ברכות ו:) : 'הקובע מקום לתפילתו' כי זה עקר המקום בבחינת (שמות ט"ז) : "אל יצא איש ממקמו ביום השביעי" ואז פושט גופו המצרע, שהוא ממשכא דחויא ולובש בגדי שבת הינו גוף קדוש מגן עדן כי המקום גורם, בבחינת (שם ג) : "של נעליך וכו' כי המקום" וכו' (עין תיקון י"ב) ועל שם הגוף הקדוש נקרא שבת בבחינת (שם ד) : "והנה שבה כבשרו" 'שנרפא מצרעתו', ונתלבש בגוף קדוש מגן עדן הנקרא בשר בחינת (בראשית ב) : "בשר מבשרי" ואז נתרומם מזלו, שהיא בשר מבשרו וזוכה לעשר, בבחינת (משלי י) : "ברכת ה' היא תעשיר" ונתחזק יצרו הטוב, הינו "לב בשר" (יחזקאל ל"ו) יצר טוב, "מצא אשה מצא טוב" (משלי י"ח שמות י"ט). "קול השפר הולך וחזק מאד" 'קול השופר' היוצא מגופא שפירא הנ"ל וקול זה בחינת תפילה הנ"ל "הולך וחזק מאד" 'זה ממון' (ברכות נד) שנתחזק מזלו ויצרו הטוב כנ"ל ונתבטל העצבות והליצנות הבאים ממרה שחרה כי העצבות מחמת דחקות ועניות והליצנות היא "שחוק הכסיל" (קהלת ז) בחינת: 'הטחול שוחק' (ברכות סא) הן נתבטלים על ידי המזל של עשירות ועל ידי יצר הטוב, שהוא בחינת (קהלת י) : "לב חכם לימינו" ובימין הזה הוא מקים את הנופלים לאהבות וליראות רעות הוא מקים אותם לאהבות ויראות קדושות בבחינת (תהלים ק"ו) : "כל הנשמה תהלל י"ק" כי ימינו מעביר החשך מעיניהם ואז עיניהם רואות נפלאות בבחינת (תהלים קי"ט) "גל עיני ואביטה נפלאות" ונפלאות האלו הן בבחינת פסח שהוא ימין בחינת (מיכה ז) : "כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות" (מלאכי ב) "תורת אמת היתה בפיהו" ונחשב כאלו ברא את העולם כי שם כתיב (בראשית א) : "יהי מארת" ועבר חשך שכסה פני תהום ואור העינים מעלין גם כל הבקשות ותחנות אשר יתפללו אל הבית המקדש כי שם עולין כל הבקשות (מלכים א' ה') ומשם האור עינים יוצא בבחינת (מלכים א ט) : "והיה עיני ולבי שם" ואור העינין מעוררין הגאלה, התלויה בלב בבחינת (ישעיה ס"ג) "כי יום נקם בלבי", כי עיניו ולבו שם וזה בחינת (בראשית א) "ויקרא לאור יום" אור העינין מעוררין יום נקם שבלב לבטל שאור וחמץ של יצר לב האדם רע, הנשאר לו מנעוריו (בראשית ח) ושאור וחמץ שבלב האדם הוא המסית את האדם, שיהרהר אחר תלמידי חכמים שבדור ולומר זה נאה וזה לא נאה, בבחינת (הושע י) : "חלק לבם" לבם הם עי"ו בי"ת צדיקים שבדור (פסחים ב). 'אור לארבעה עשר', הינו אור שבעינים שיש בהם שני פעמים שבעה גלדי עינא, בהם בודקין את החמץ ואז יכול הלב להתלהב בלמוד התורה בשלהובין דרחימותא ומים רבים שהם אהבות ויראות חיצוניות אי אפשר להם לכבות התלהבות הזאת בבחינת (שיר השירים ח) : "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" והשכינה היא מכסה בכנפיה על דמהון של ישראל באהבה הזאת שלא ישלטו עליהם זרע מרעים שהם בחינת מי המבול וזה: 'העובר עברה ומתביש בה, מוחלין לו' וכו' (ברכות יב) כי "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י) כי על ידי הבושה נשפך דמו ואז השכינה מכסה דמו באהבה כנ"ל בבחינת כסוי דם ועל ידי כסוי הזאת נתכסה כל פשעיו ממילא (ברכות יב) [מתחלת סימן זה עד כאן הוא לשון רבנו, זכרונו לברכה] וכשהקדוש ברוך הוא רוצה לטעם ממצוות עשה של איש ישראלי, שהוא צדיק אזי היא בחינת איבר מן החי, שהוא אסור באכילה וצריך שחיטה להתירה על כן צריך שיבוא עליו בושה שהיא שפיכות דמים בחינת שחיטה, שהיא מטהרת האיבר מן החי ואזי יוכל השם יתברך לטעם מהמצוות עשה שלו בין מצות עשה אחת בין מצוות רבות. כי המצוות נקראים מטעמים כמו שכתוב (בראשית כ"ז) : "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי" 'מפקודין דעשה', כמובא (בתקוני זוהר תקון כא דף נ) וכשנשפך דמו על ידי הבושה כנ"ל אזי צריך לשמר, שלא יינקו ממנו החיצונים הידועים שרוצים לינק מזה הדם הנשפך על כן צריך כסוי שהשכינה מכסה דמהון של ישראל, שנשפך באהבה הזאת בחינת: כאשר אהבתי, כנ"ל ובענין שפיכות דמים של ישראל יש דברים עליונים ונסתרים הרבה בין שפיכות דמים על ידי בושה, בין שאר שפיכות דמים ממש כי יש כמה וכמה נשמות נפולות שאין להם עליה כי אם על ידי שפיכות דמים של ישראל של אדם גדול ולפעמים אין להם עליה כי אם על ידי שפיכות דמים ממש (יומא פו:) 'זדונות נעשין כזכיות' שעל ידי הבושה ושפיכות דמים השכינה מכסה דמהון באהבה הנ"ל וזה בחינת "על כל פשעים תכסה אהבה", כנ"ל ונתהפכין הזדונות לזכיות ונתעלו הנשמות הנפולות, שהן בחינת פשעים כי נתעלין ונתהפכין לזכיות על ידי כסוי דם באהבה הנ"ל (עין בתקון כא)
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא קֶשֶׁת

יָכוֹל לְהוֹצִיא הַחִצִּים

שֶׁהִיא הַתְּפִילָּה

שֶׁהוּא חַי בִּרְכָן דִּצְלוֹתָא שֶׁהֵם תְּלָת וָוִין, בְּחִינַת חִצִּים

וּמְקוֹמָם בַּבְּרִית, בִּבְחִינַת: "וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ" .

"וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה": "אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד", בִּבְחִינַת: "קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ"

'יָדוֹ' זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה

וּתְפִילּוֹת הֵם שְׁלשָׁה

כִּי כְּלָלִיּוּת מָשִׁיחַ בָּאָבוֹת

הַיְנוּ מָשִׁיחַ שֶׁהוּא הַדִּבּוּר, שֶׁבּוֹ מִתְפַּלֵּל, בְּחִינַת מֵשִׂיחַ אִלְּמִים

הוּא מֵאֵשׁ מַיִם, רוּחַ

וְאָז נַעֲשֶׂה בֶּן חוֹרִין

הַיְנוּ שֶׁבָּא לִקְדֻשַּׁת שַׁבָּת, שֶׁאָסוּר בִּמְלָאכָה

כִּי שַׁבָּת זוֹ 'שִׁין בַּת'

'שִׁין' תְּלָת גְּוָנִין: אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם

בַּת הָיָה לוֹ וּבַכּל שְׁמָהּ

בְּחִינַת: "וַה' בֵּרַך אֶת אַבְרָהָם בַּכּל"

וּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת זֶה בְּחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה

וְתַכְלִית הַיְדִיעָה שֶׁלּא נֵדַע

וּבִשְׁבִיל זֶה שַׁבָּת נִקְרָא תַּכְלִית שָׁמַיִם וָאָרֶץ

וְתַכְלִית זֶה בְּחִינַת: "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחֹקָה מִמֶּנִּי"

הַיְנוּ זֶה עִקָּר הַחָכְמָה שֶׁיַּשְׂכִּיל שֶׁרָחוֹק מִמֶּנּוּ הַחָכְמָה

וְתַכְלִית הַזֶּה הוּא עִקָּר הַמָּקוֹם

הַיְנוּ בְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם

שֶׁזֶּה הַתַּכְלִית הוּא הַמַּקִּיף אֶת כָּל הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בְּחָכְמָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ"

וְזֶהוּ בְּחִינַת: 'הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִילָּתוֹ'

כִּי זֶה עִקָּר הַמָּקוֹם

בִּבְחִינַת: "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי"

וְאָז פּוֹשֵׁט גּוּפוֹ הַמְצרָע, שֶׁהוּא מִמָּשְׁכָא דְּחִוְיָא

וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת

הַיְנוּ גּוּף קָדוֹשׁ מִגַּן עֵדֶן

כִּי הַמָּקוֹם גּוֹרֵם, בִּבְחִינַת: "שַׁל נְעָלֶיך וְכוּ' כִּי הַמָּקוֹם" וְכוּ'

וְעַל שֵׁם הַגּוּף הַקָּדוֹשׁ נִקְרָא שַׁבָּת

בִּבְחִינַת: "וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ"

'שֶׁנִּרְפָּא מִצָּרַעְתּוֹ', וְנִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף קָדוֹשׁ מִגַּן עֵדֶן

הַנִּקְרָא בָּשָׂר

בְּחִינַת: "בָּשָׂר מִבְּשָׂרִי"

וְאָז נִתְרוֹמֵם מַזָּלוֹ, שֶׁהִיא בָּשָׂר מִבְּשָׂרוֹ

וְזוֹכֶה לְעשֶׁר, בִּבְחִינַת: "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר"

וְנִתְחַזֵּק יִצְרוֹ הַטּוֹב, הַיְנוּ "לֵב בָּשָׂר"

יֵצֶר טוֹב, "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב" .

"קוֹל הַשּׁפָר הוֹלֵך וְחָזֵק מְאד" 'קוֹל הַשּׁוֹפָר' הַיּוֹצֵא מִגּוּפָא שַׁפִּירָא הַנַּ"ל

וְקוֹל זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה הַנַּ"ל

"הוֹלֵך וְחָזֵק מְאד" 'זֶה מָמוֹן'

שֶׁנִּתְחַזֵּק מַזָּלוֹ וְיִצְרוֹ הַטּוֹב כַּנַּ"ל

וְנִתְבַּטֵּל הָעַצְבוּת וְהַלֵּיצָנוּת הַבָּאִים מִמָּרָה שְׁחֹרָה

כִּי הָעַצְבוּת מֵחֲמַת דַחֲקוּת וַעֲנִיּוּת

וְהַלֵּיצָנוּת הִיא "שְׂחוֹק הַכְּסִיל"

בְּחִינַת: 'הַטְּחוֹל שׂוֹחֵק'

הֵן נִתְבַּטְּלִים עַל יְדֵי הַמַּזָּל שֶׁל עֲשִׁירוּת

וְעַל יְדֵי יֵצֶר הַטּוֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת: "לֵב חָכָם לִימִינוֹ"

וּבַיָּמִין הַזֶּה הוּא מֵקִים אֶת הַנּוֹפְלִים לְאַהֲבוֹת וּלְיִרְאוֹת רָעוֹת

הוּא מֵקִים אוֹתָם לְאַהֲבוֹת וְיִרָאוֹת קְדוֹשׁוֹת

בִּבְחִינַת: "כּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל י"ק"

כִּי יְמִינוֹ מַעֲבִיר הַחֹשֶׁך מֵעֵינֵיהֶם

וְאָז עֵינֵיהֶם רוֹאוֹת נִפְלָאוֹת

בִּבְחִינַת "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת"

וְנִפְלָאוֹת הָאֵלּוּ הֵן בִּבְחִינַת פֶּסַח שֶׁהוּא יָמִין

בְּחִינַת: "כִּימֵי צֵאתְך מִמִּצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת"

"תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ"

וְנֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם

כִּי שָׁם כְּתִיב: "יְהִי מְארת"

וְעָבַר חֹשֶׁך שֶׁכִּסָּה פְּנֵי תְהוֹם

וְאוֹר הָעֵינַיִם מַעֲלִין גַּם כָּל הַבַּקָּשׁוֹת וּתְחִנּוֹת

אֲשֶׁר יִתְפַּלְּלוּ אֶל הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ

כִּי שָׁם עוֹלִין כָּל הַבַּקָּשׁוֹת

וּמִשָּׁם הָאוֹר עֵינַיִם יוֹצֵא

בִּבְחִינַת: "וְהָיָה עֵינַי וְלִבִּי שָׁם"

וְאוֹר הָעֵינִין מְעוֹרְרִין הַגְּאֻלָּה, הַתְּלוּיָה בַּלֵּב

בִּבְחִינַת "כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי", כִּי עֵינָיו וְלִבּוֹ שָׁם

וְזֶה בְּחִינַת "וַיִּקְרָא לָאוֹר יוֹם"

אוֹר הָעֵיְנִין מְעוֹרְרִין יוֹם נָקָם שֶׁבַּלֵּב

לְבַטֵּל שְׂאוֹר וְחָמֵץ

שֶׁל יֵצֶר לֵב הָאָדָם רָע, הַנִּשְׁאָר לוֹ מִנְּעוּרָיו

וּשְׂאוֹר וְחָמֵץ שֶׁבְּלֵב הָאָדָם

הוּא הַמֵּסִית אֶת הָאָדָם, שֶׁיְּהַרְהֵר אַחַר תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבַּדּוֹר

וְלוֹמַר זֶה נָאֶה וְזֶה לא נָאֶה, בִּבְחִינַת: "חָלַק לִבָּם"

לִבָּם הֵם עַיִ"ו בֵּי"ת צַדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר .

'אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר', הַיְנוּ אוֹר שֶׁבָּעֵינַיִם

שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שְׁנֵי פְּעָמִים שִׁבְעָה גִּלְדֵי עֵינָא, בָּהֶם בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ

וְאָז יָכוֹל הַלֵּב לְהִתְלַהֵב בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּשַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא

וּמַיִם רַבִּים שֶׁהֵם אֲהָבוֹת וְיִרְאוֹת חִיצוֹנִיּוֹת

אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְכַבּוֹת הִתְלַהֲבוּת הַזּאת

בִּבְחִינַת: "מַיִם רַבִּים לא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה"

וְהַשְּׁכִינָה הִיא מְכַסָּה בִּכְנָפֶיהָ עַל דָּמְהוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּאַהֲבָה הַזּאת

שֶׁלּא יִשְׁלְטוּ עֲלֵיהֶם זֶרַע מְרֵעִים

שֶׁהֵם בְּחִינַת מֵי הַמַּבּוּל

וְזֶה: 'הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ, מוֹחֲלִין לוֹ' וְכוּ'

כִּי "עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה"

כִּי עַל יְדֵי הַבּוּשָׁה נִשְׁפָּך דָּמוֹ

וְאָז הַשְּׁכִינָה מְכַסָּה דָּמוֹ בְּאַהֲבָה כַּנַּ"ל

בִּבְחִינַת כִּסּוּי דָּם

וְעַל יְדֵי כִּסּוּי הַזּאת נִתְכַּסֶּה כָּל פְּשָׁעָיו מִמֵּילָא

[מִתְּחִלַּת סִימָן זֶה עַד כָּאן הוּא לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא רוֹצֶה לִטְעם מִמִּצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁל אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי, שֶׁהוּא צַדִּיק

אֲזַי הִיא בְּחִינַת אֵיבָר מִן הַחַי, שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה

וְצָרִיך שְׁחִיטָה לְהַתִּירָהּ

עַל כֵּן צָרִיך שֶׁיָּבוֹא עָלָיו בּוּשָׁה שֶׁהִיא שְׁפִיכוּת דָּמִים

בְּחִינַת שְׁחִיטָה, שֶׁהִיא מְטַהֶרֶת הָאֵיבָר מִן הַחַי

וַאֲזַי יוּכַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לִטְעם מֵהַמִּצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁלּוֹ

בֵּין מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת בֵּין מִצְווֹת רַבּוֹת.

כִּי הַמִּצְווֹת נִקְרָאִים מַטְעַמִּים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי" 'מִפִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה', כַּמּוּבָא

וּכְשֶׁנִּשְׁפָּך דָּמוֹ עַל יְדֵי הַבּוּשָׁה כַּנַּ"ל

אֲזַי צָרִיך לִשְׁמר, שֶׁלּא יִינְקוּ מִמֶּנּוּ הַחִיצוֹנִים הַיְדוּעִים

שֶׁרוֹצִים לִינק מִזֶּה הַדָּם הַנִּשְׁפָּך

עַל כֵּן צָרִיך כִּסּוּי

שֶׁהַשְּׁכִינָה מְכַסָּה דַּמְהוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁפָּך בָּאַהֲבָה הַזּאת

בְּחִינַת: כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי, כַּנַּ"ל

וּבְעִנְיַן שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וְנִסְתָּרִים הַרְבֵּה

בֵּין שְׁפִיכוּת דָּמִים עַל יְדֵי בּוּשָׁה, בֵּין שְׁאָר שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ

כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה נְשָׁמוֹת נְפוּלוֹת

שֶׁאֵין לָהֶם עֲלִיָּה כִּי אִם עַל יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל

שֶׁל אָדָם גָּדוֹל

וְלִפְעָמִים אֵין לָהֶם עֲלִיָּה כִּי אִם עַל יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ

'זְדוֹנוֹת נַעֲשִׂין כִּזְכֻיּוֹת'

שֶׁעַל יְדֵי הַבּוּשָׁה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַשְּׁכִינָה מְכַסָּה דָּמְהוֹן בְּאַהֲבָה הַנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת "עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה", כַּנַּ"ל

וְנִתְהַפְּכִין הַזְּדוֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת

וְנִתְעַלּוּ הַנְּשָׁמוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁהֵן בְּחִינַת פְּשָׁעִים

כִּי נִתְעַלִּין וְנִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת עַל יְדֵי כִּסּוּי דָּם בָּאַהֲבָה הַנַּ"ל
שיחות הר"ן - אות קצז - גדולות נוראות השגתו
...אות קצז - גדולות נוראות השגתו בענין הצדיק הנ"ל שנפטר אמר שאפילו איש פשוט מחיב להרגיש החסרון כי בודאי כל אחד מרגיש מה שנחסר דבר מן העולם אך כל אחד מרגיש החסרון באיזה מרה שחורה כי זה מרגיש בהפרנסה שאין הפרנסה כסדר וזה מרגיש בעצמיו שאין העצמות מישבים בו עתה כסדר וכיוצא בזה [וחשב לדגמא כמה דברים כאלו מה שכל אחד מרגיש החסרון באיזה ענין משנה] אבל מי שיש לו עינים פקוחות הוא רואה ממש שנכבה נר מן העולם ונעשה חשך והלא מצינו כמה שנויים שנעשו בעולם בעת הסתלקות הצדיקים כמו שמצינו בגמרא מועד קטן שכיב וכו' שפעו...
חיי מוהר"ן - כט - שיחות השיכים להתורות
...כט זה שיך למאמר חמר אסור גזלה סימן ס"ט. בשעה שאמר רבנו זכרונו לברכה המאמר הנ"ל, עמד אז לפניו איש עשיר אחד שלא היו לו בנים ואחר איזה ימים הפציר העשיר הנ"ל את רבנו זכרונו לברכה להתפלל עליו שיהיו לו בנים השיב לו רבנו זכרונו לברכה הלא אמרתי לך תורה על ראש השנה ולא הבין כונתו. ואחר כך נודע לו שכונתו היא כי בברסלב היה איש אחד שירד מנכסיו והיה להאיש הנ"ל קנאה גדולה על העשיר הנ"ל שעלה למעלה ונתעשר כל כך וזה זמן לא כביר אשר היה בשתפות עמו והיו לו מעות הרבה יותר מהעשיר הנ"ל ולבסוף ירד ממדרגתו כל כך ועל כן...
שיחות הר"ן - אות רמ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הר"ן - אות רמ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי מר"א מטעפליק שאמר לו לענין מה שרצון רבנו זכרונו לברכה, לא היה שיהיה מלמד כנ"ל והוא הוכיח לו שטוב יותר להיות מלמד וספר לו בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה, שמספרים בשמו שטוב להיות מלמד ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה. איני יודע אם הבעל שם טוב זכרונו לברכה, אמר כך ואפילו אם אמר כך, כל צדיק הדור יש לו כח לעשות גדרים ולהנהיג את העולם כפי אותן הדורות ואני אומר עתה שטוב לעבודת הבורא יתברך שלא להיות מלמד וספר לי הנ"ל בשנוי לשון מזה, אך זהו היוצא מדבריו ופעם אחת דבר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ע - מִי שֶׁגָּדוֹל יוֹתֵר, צָרִיך לְבַקֵּשׁ מְבֻקָּשׁוֹ בְּרִחוּק מָקוֹם יוֹתֵר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ע - מי שגדול יותר, צריך לבקש מבקשו ברחוק מקום יותר כל מי שגדול יותר, צריך לבקש מבקשו ברחוק מקום יותר כמו שאנו רואין שהצומח חיותו ומבקשו סמוך לו מיד כי הוא צומח מן הארץ בסמוך לו ממש ובהמה מבקשה סמוך לה גם כן על הארץ אך הוא ברחוק יותר קצת מן הצומח כי הבהמה גדולה במעלה מן הצומח אבל בן אדם צריך לבקש מבקשו ברחוק יותר ויותר מן הבהמה ועל כן משה רבנו, עליו השלום, שהיה גדול במעלה מאד היה צריך לבקש מבקשו ברחוק מקום ביותר ועל כן הצרך לבקש לו אשה ממדין כי מבקשו היה רחוק מחמת גדלתו
סיפורי מעשיות - מעשה יא - מעשה מבן מלך ובן השפחה שנתחלפו
...מעשיות - מעשה יא - מבן מלך ובן השפחה שנתחלפו מעשה במלך אחד שהיתה שפחה אחת בביתו, שהיתה משמשת את המלכה [ומסתמא מבשלת אינה רשאה לכנס אל המלך אך היתה איזה שפחה משרתת קטנה במעלה] והגיע זמן לדתה של המלכה וגם השפחה הנ"ל הגיע זמן לדתה באותו העת והלכה המילדת והחליפה הולדות למען תראה מה יצמח מזה ואיך יפל דבר והחליפה הולדות והניחה בן המלך אצל השפחה ובן השפחה אצל המלכה ואחר כך התחילו אלו הבנים להתגדל ובן המלך [הינו זה שנתגדל אצל המלך, כי היו סוברים, שהוא בן המלך] היו מגדלים אותו ממעלה למעלה, עד שהיה הולך וגדול...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לא - עַל יְדֵי הַנְּגִינָה אָדָם נִכָּר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לא - על ידי הנגינה אדם נכר על ידי הנגינה אדם נכר, אם קבל עליו על תורה וסימן "בכתף ישאו" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אין ישאו אלא לשון שירה' שנאמר: "שאו זמרה ותנו תף" ומקרא זה נאמר במשא בני קהת שהיו נושאין בכתף את הארון הינו בחינת על תורה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נה - אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי
...מוהר"ן ח"א - תורה נה - אבא שאול אומר קובר מתים הייתי [לשון רבנו, זכרונו לברכה] איתא בגמרא אבא שאול אומר קובר מתים הייתי פעם אחת רצתי אחר צבי ונכנסתי בקולית של מת וכו' א. דע, כי לראות במפלתם של רשעים אי אפשר, אלא על ידי בחינת ארץ ישראל "שב לימיני עד אשית אויביך הדם לרגליך" ימין, זה בחינת ארץ ישראל בחינת בנימין, בן ימין, שנולד בארץ ישראל . ב. ולהמשיך בחינת קדשת ארץ ישראל עכשו בגלות, שהיא תחת יד הסטרא אחרא, ואין יכלת בקדשתה להתגלות אף על פי כן יכולין לגלות ולהמשיך קדשתה אפילו בגלות המר הזה "ואף גם...
שיחות הר"ן - אות רס - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...אות רס - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת דבר עמי והפליג במעלת ההשתוקקות והכסופין והגעגועים לדברים שבקדשה אף על פי שאינו זוכה לעשותם אף על פי כן ההשתוקקות והגעגועים בעצמן טובים מאד וכו' וכמבאר בדברינו כמה פעמים ואז הביא ראיה לזה מהדין המבאר בשלחן ערוך ארח חיים סימן ס"ב שמי שהוא במקום שאינו נקי ואינו יכול לקרות קריאת שמע יהרהר בלבו ופרשו שם שהפרוש הוא שיהרהר בלבו שהוא צריך לקרות קריאת שמע ואינו יכול ויצטער על זה והוא מקבל שכר על זה עין שם נמצא שההשתוקקות והגעגועים שמצטערים לעשות המצוה אף על פי שאינם...
שיחות הר"ן - אות ו
...הר"ן - אות ו היצר הרע דומה כמו מי שהולך ורץ בין בני אדם, וידו סגורה ואין אדם יודע מה בתוכה והוא מרמה בני אדם ושואל לכל אחד מה אני אוחז ? ולכל אחד נדמה כאלו הוא אוחז מה שהוא מתאוה ועל כן הכל רצים אחריו כי כל אחד סובר שיש בידו מה שהוא חפץ ואחר כך הוא פותח את ידו ואין בה כלום כמו כן ממש היצר הרע שהוא מרמה את כל העולם והכל רצים אחריו ומרמה לכל אחד ואחד עד שנדמה לכל אחד ואחד כאלו יש בידו מה שהוא חפץ כל אחד כפי שטותו ותאוותו ואחר כך בסוף הוא פותח את ידו ואין בה כלום כי אין מי שימלא תאוותו אצלו גם נדמו...
שיחות הר"ן - אות פז
...ראוי שיהיה לנו אתרוג נאה כי אמרי אנשי: 'כל נער יש לו אשה נאה' והאתרוג הוא בחינת אשה כמו שכתוב בזוהר שהאתרוג הוא בחינת: "כלך יפה רעיתי ומום אין בך" ובימים נוראים ישראל הם בבחינת נער כי אזי הם בבחינת: "והנה נער בוכה" מיד: "ותחמל עליו" כמו שכתוב בתקונים ועל כן ראוי שיהיה לישראל אתרוג נאה כנ"ל ומי שבוכה ביותר ונכנס ביותר בבחינת "נער בוכה" ראוי שיהיה לו אתרוג נאה ביותר כנ"ל כי זה שאומרים העולם שכל נער יש לו אשה נאה זה יש להבין כי עקר השכל הוא מהמח והמח שואב ממח שבעצמות שהוא נשקה על ידי לחות ושמנונית...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 12_12_2025 השעה 04:39:30 - wesi2