ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פג - עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא קֶשֶׁת, יָכוֹל לְהוֹצִיא הַחִצִּים
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] על ידי תקון הברית שהוא קשת יכול להוציא החצים שהיא התפילה שהוא חי ברכן דצלותא שהם תלת ווין, בחינת חצים ומקומם בברית, בבחינת (תהלים פ"ט) : "ובריתי נאמנת לו" (שמות י"ז). "ויהי ידיו אמונה" (תהלים קל"ב) : "אצמיח קרן לדוד", בבחינת (חבקוק ג) : "קרנים מידו לו" 'ידו' זה בחינת תפילה ותפילות הם שלשה כי כלליות משיח באבות הינו משיח שהוא הדבור, שבו מתפלל, בחינת משיח אלמים הוא מאש מים, רוח ואז נעשה בן חורין הינו שבא לקדשת שבת, שאסור במלאכה כי שבת זו 'שין בת' 'שין' תלת גונין : אש, רוח, מים (בבא בתרא טז:) : בת היה לו ובכל שמה בחינת (בראשית כ"ד) : "וה' ברך את אברהם בכל" וקדשת שבת זה בחינת תכלית הידיעה ותכלית הידיעה שלא נדע ובשביל זה שבת נקרא תכלית שמים וארץ ותכלית זה בחינת (קהלת ז) : "אמרתי אחכמה, והיא רחקה ממני" הינו זה עקר החכמה שישכיל שרחוק ממנו החכמה ותכלית הזה הוא עקר המקום הינו בחינת מקומו של עולם שזה התכלית הוא המקיף את כל העולם שנברא בחכמה כמו שכתוב (תהלים ק"ד) : "כלם בחכמה עשית" וזהו בחינת (ברכות ו:) : 'הקובע מקום לתפילתו' כי זה עקר המקום בבחינת (שמות ט"ז) : "אל יצא איש ממקמו ביום השביעי" ואז פושט גופו המצרע, שהוא ממשכא דחויא ולובש בגדי שבת הינו גוף קדוש מגן עדן כי המקום גורם, בבחינת (שם ג) : "של נעליך וכו' כי המקום" וכו' (עין תיקון י"ב) ועל שם הגוף הקדוש נקרא שבת בבחינת (שם ד) : "והנה שבה כבשרו" 'שנרפא מצרעתו', ונתלבש בגוף קדוש מגן עדן הנקרא בשר בחינת (בראשית ב) : "בשר מבשרי" ואז נתרומם מזלו, שהיא בשר מבשרו וזוכה לעשר, בבחינת (משלי י) : "ברכת ה' היא תעשיר" ונתחזק יצרו הטוב, הינו "לב בשר" (יחזקאל ל"ו) יצר טוב, "מצא אשה מצא טוב" (משלי י"ח שמות י"ט). "קול השפר הולך וחזק מאד" 'קול השופר' היוצא מגופא שפירא הנ"ל וקול זה בחינת תפילה הנ"ל "הולך וחזק מאד" 'זה ממון' (ברכות נד) שנתחזק מזלו ויצרו הטוב כנ"ל ונתבטל העצבות והליצנות הבאים ממרה שחרה כי העצבות מחמת דחקות ועניות והליצנות היא "שחוק הכסיל" (קהלת ז) בחינת: 'הטחול שוחק' (ברכות סא) הן נתבטלים על ידי המזל של עשירות ועל ידי יצר הטוב, שהוא בחינת (קהלת י) : "לב חכם לימינו" ובימין הזה הוא מקים את הנופלים לאהבות וליראות רעות הוא מקים אותם לאהבות ויראות קדושות בבחינת (תהלים ק"ו) : "כל הנשמה תהלל י"ק" כי ימינו מעביר החשך מעיניהם ואז עיניהם רואות נפלאות בבחינת (תהלים קי"ט) "גל עיני ואביטה נפלאות" ונפלאות האלו הן בבחינת פסח שהוא ימין בחינת (מיכה ז) : "כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות" (מלאכי ב) "תורת אמת היתה בפיהו" ונחשב כאלו ברא את העולם כי שם כתיב (בראשית א) : "יהי מארת" ועבר חשך שכסה פני תהום ואור העינים מעלין גם כל הבקשות ותחנות אשר יתפללו אל הבית המקדש כי שם עולין כל הבקשות (מלכים א' ה') ומשם האור עינים יוצא בבחינת (מלכים א ט) : "והיה עיני ולבי שם" ואור העינין מעוררין הגאלה, התלויה בלב בבחינת (ישעיה ס"ג) "כי יום נקם בלבי", כי עיניו ולבו שם וזה בחינת (בראשית א) "ויקרא לאור יום" אור העינין מעוררין יום נקם שבלב לבטל שאור וחמץ של יצר לב האדם רע, הנשאר לו מנעוריו (בראשית ח) ושאור וחמץ שבלב האדם הוא המסית את האדם, שיהרהר אחר תלמידי חכמים שבדור ולומר זה נאה וזה לא נאה, בבחינת (הושע י) : "חלק לבם" לבם הם עי"ו בי"ת צדיקים שבדור (פסחים ב). 'אור לארבעה עשר', הינו אור שבעינים שיש בהם שני פעמים שבעה גלדי עינא, בהם בודקין את החמץ ואז יכול הלב להתלהב בלמוד התורה בשלהובין דרחימותא ומים רבים שהם אהבות ויראות חיצוניות אי אפשר להם לכבות התלהבות הזאת בבחינת (שיר השירים ח) : "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" והשכינה היא מכסה בכנפיה על דמהון של ישראל באהבה הזאת שלא ישלטו עליהם זרע מרעים שהם בחינת מי המבול וזה: 'העובר עברה ומתביש בה, מוחלין לו' וכו' (ברכות יב) כי "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י) כי על ידי הבושה נשפך דמו ואז השכינה מכסה דמו באהבה כנ"ל בבחינת כסוי דם ועל ידי כסוי הזאת נתכסה כל פשעיו ממילא (ברכות יב) [מתחלת סימן זה עד כאן הוא לשון רבנו, זכרונו לברכה] וכשהקדוש ברוך הוא רוצה לטעם ממצוות עשה של איש ישראלי, שהוא צדיק אזי היא בחינת איבר מן החי, שהוא אסור באכילה וצריך שחיטה להתירה על כן צריך שיבוא עליו בושה שהיא שפיכות דמים בחינת שחיטה, שהיא מטהרת האיבר מן החי ואזי יוכל השם יתברך לטעם מהמצוות עשה שלו בין מצות עשה אחת בין מצוות רבות. כי המצוות נקראים מטעמים כמו שכתוב (בראשית כ"ז) : "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי" 'מפקודין דעשה', כמובא (בתקוני זוהר תקון כא דף נ) וכשנשפך דמו על ידי הבושה כנ"ל אזי צריך לשמר, שלא יינקו ממנו החיצונים הידועים שרוצים לינק מזה הדם הנשפך על כן צריך כסוי שהשכינה מכסה דמהון של ישראל, שנשפך באהבה הזאת בחינת: כאשר אהבתי, כנ"ל ובענין שפיכות דמים של ישראל יש דברים עליונים ונסתרים הרבה בין שפיכות דמים על ידי בושה, בין שאר שפיכות דמים ממש כי יש כמה וכמה נשמות נפולות שאין להם עליה כי אם על ידי שפיכות דמים של ישראל של אדם גדול ולפעמים אין להם עליה כי אם על ידי שפיכות דמים ממש (יומא פו:) 'זדונות נעשין כזכיות' שעל ידי הבושה ושפיכות דמים השכינה מכסה דמהון באהבה הנ"ל וזה בחינת "על כל פשעים תכסה אהבה", כנ"ל ונתהפכין הזדונות לזכיות ונתעלו הנשמות הנפולות, שהן בחינת פשעים כי נתעלין ונתהפכין לזכיות על ידי כסוי דם באהבה הנ"ל (עין בתקון כא)
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא קֶשֶׁת

יָכוֹל לְהוֹצִיא הַחִצִּים

שֶׁהִיא הַתְּפִילָּה

שֶׁהוּא חַי בִּרְכָן דִּצְלוֹתָא שֶׁהֵם תְּלָת וָוִין, בְּחִינַת חִצִּים

וּמְקוֹמָם בַּבְּרִית, בִּבְחִינַת: "וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ" .

"וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה": "אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד", בִּבְחִינַת: "קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ"

'יָדוֹ' זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה

וּתְפִילּוֹת הֵם שְׁלשָׁה

כִּי כְּלָלִיּוּת מָשִׁיחַ בָּאָבוֹת

הַיְנוּ מָשִׁיחַ שֶׁהוּא הַדִּבּוּר, שֶׁבּוֹ מִתְפַּלֵּל, בְּחִינַת מֵשִׂיחַ אִלְּמִים

הוּא מֵאֵשׁ מַיִם, רוּחַ

וְאָז נַעֲשֶׂה בֶּן חוֹרִין

הַיְנוּ שֶׁבָּא לִקְדֻשַּׁת שַׁבָּת, שֶׁאָסוּר בִּמְלָאכָה

כִּי שַׁבָּת זוֹ 'שִׁין בַּת'

'שִׁין' תְּלָת גְּוָנִין: אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם

בַּת הָיָה לוֹ וּבַכּל שְׁמָהּ

בְּחִינַת: "וַה' בֵּרַך אֶת אַבְרָהָם בַּכּל"

וּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת זֶה בְּחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה

וְתַכְלִית הַיְדִיעָה שֶׁלּא נֵדַע

וּבִשְׁבִיל זֶה שַׁבָּת נִקְרָא תַּכְלִית שָׁמַיִם וָאָרֶץ

וְתַכְלִית זֶה בְּחִינַת: "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחֹקָה מִמֶּנִּי"

הַיְנוּ זֶה עִקָּר הַחָכְמָה שֶׁיַּשְׂכִּיל שֶׁרָחוֹק מִמֶּנּוּ הַחָכְמָה

וְתַכְלִית הַזֶּה הוּא עִקָּר הַמָּקוֹם

הַיְנוּ בְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם

שֶׁזֶּה הַתַּכְלִית הוּא הַמַּקִּיף אֶת כָּל הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בְּחָכְמָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ"

וְזֶהוּ בְּחִינַת: 'הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִילָּתוֹ'

כִּי זֶה עִקָּר הַמָּקוֹם

בִּבְחִינַת: "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי"

וְאָז פּוֹשֵׁט גּוּפוֹ הַמְצרָע, שֶׁהוּא מִמָּשְׁכָא דְּחִוְיָא

וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת

הַיְנוּ גּוּף קָדוֹשׁ מִגַּן עֵדֶן

כִּי הַמָּקוֹם גּוֹרֵם, בִּבְחִינַת: "שַׁל נְעָלֶיך וְכוּ' כִּי הַמָּקוֹם" וְכוּ'

וְעַל שֵׁם הַגּוּף הַקָּדוֹשׁ נִקְרָא שַׁבָּת

בִּבְחִינַת: "וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ"

'שֶׁנִּרְפָּא מִצָּרַעְתּוֹ', וְנִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף קָדוֹשׁ מִגַּן עֵדֶן

הַנִּקְרָא בָּשָׂר

בְּחִינַת: "בָּשָׂר מִבְּשָׂרִי"

וְאָז נִתְרוֹמֵם מַזָּלוֹ, שֶׁהִיא בָּשָׂר מִבְּשָׂרוֹ

וְזוֹכֶה לְעשֶׁר, בִּבְחִינַת: "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר"

וְנִתְחַזֵּק יִצְרוֹ הַטּוֹב, הַיְנוּ "לֵב בָּשָׂר"

יֵצֶר טוֹב, "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב" .

"קוֹל הַשּׁפָר הוֹלֵך וְחָזֵק מְאד" 'קוֹל הַשּׁוֹפָר' הַיּוֹצֵא מִגּוּפָא שַׁפִּירָא הַנַּ"ל

וְקוֹל זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה הַנַּ"ל

"הוֹלֵך וְחָזֵק מְאד" 'זֶה מָמוֹן'

שֶׁנִּתְחַזֵּק מַזָּלוֹ וְיִצְרוֹ הַטּוֹב כַּנַּ"ל

וְנִתְבַּטֵּל הָעַצְבוּת וְהַלֵּיצָנוּת הַבָּאִים מִמָּרָה שְׁחֹרָה

כִּי הָעַצְבוּת מֵחֲמַת דַחֲקוּת וַעֲנִיּוּת

וְהַלֵּיצָנוּת הִיא "שְׂחוֹק הַכְּסִיל"

בְּחִינַת: 'הַטְּחוֹל שׂוֹחֵק'

הֵן נִתְבַּטְּלִים עַל יְדֵי הַמַּזָּל שֶׁל עֲשִׁירוּת

וְעַל יְדֵי יֵצֶר הַטּוֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת: "לֵב חָכָם לִימִינוֹ"

וּבַיָּמִין הַזֶּה הוּא מֵקִים אֶת הַנּוֹפְלִים לְאַהֲבוֹת וּלְיִרְאוֹת רָעוֹת

הוּא מֵקִים אוֹתָם לְאַהֲבוֹת וְיִרָאוֹת קְדוֹשׁוֹת

בִּבְחִינַת: "כּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל י"ק"

כִּי יְמִינוֹ מַעֲבִיר הַחֹשֶׁך מֵעֵינֵיהֶם

וְאָז עֵינֵיהֶם רוֹאוֹת נִפְלָאוֹת

בִּבְחִינַת "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת"

וְנִפְלָאוֹת הָאֵלּוּ הֵן בִּבְחִינַת פֶּסַח שֶׁהוּא יָמִין

בְּחִינַת: "כִּימֵי צֵאתְך מִמִּצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת"

"תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ"

וְנֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם

כִּי שָׁם כְּתִיב: "יְהִי מְארת"

וְעָבַר חֹשֶׁך שֶׁכִּסָּה פְּנֵי תְהוֹם

וְאוֹר הָעֵינַיִם מַעֲלִין גַּם כָּל הַבַּקָּשׁוֹת וּתְחִנּוֹת

אֲשֶׁר יִתְפַּלְּלוּ אֶל הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ

כִּי שָׁם עוֹלִין כָּל הַבַּקָּשׁוֹת

וּמִשָּׁם הָאוֹר עֵינַיִם יוֹצֵא

בִּבְחִינַת: "וְהָיָה עֵינַי וְלִבִּי שָׁם"

וְאוֹר הָעֵינִין מְעוֹרְרִין הַגְּאֻלָּה, הַתְּלוּיָה בַּלֵּב

בִּבְחִינַת "כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי", כִּי עֵינָיו וְלִבּוֹ שָׁם

וְזֶה בְּחִינַת "וַיִּקְרָא לָאוֹר יוֹם"

אוֹר הָעֵיְנִין מְעוֹרְרִין יוֹם נָקָם שֶׁבַּלֵּב

לְבַטֵּל שְׂאוֹר וְחָמֵץ

שֶׁל יֵצֶר לֵב הָאָדָם רָע, הַנִּשְׁאָר לוֹ מִנְּעוּרָיו

וּשְׂאוֹר וְחָמֵץ שֶׁבְּלֵב הָאָדָם

הוּא הַמֵּסִית אֶת הָאָדָם, שֶׁיְּהַרְהֵר אַחַר תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבַּדּוֹר

וְלוֹמַר זֶה נָאֶה וְזֶה לא נָאֶה, בִּבְחִינַת: "חָלַק לִבָּם"

לִבָּם הֵם עַיִ"ו בֵּי"ת צַדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר .

'אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר', הַיְנוּ אוֹר שֶׁבָּעֵינַיִם

שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שְׁנֵי פְּעָמִים שִׁבְעָה גִּלְדֵי עֵינָא, בָּהֶם בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ

וְאָז יָכוֹל הַלֵּב לְהִתְלַהֵב בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּשַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא

וּמַיִם רַבִּים שֶׁהֵם אֲהָבוֹת וְיִרְאוֹת חִיצוֹנִיּוֹת

אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְכַבּוֹת הִתְלַהֲבוּת הַזּאת

בִּבְחִינַת: "מַיִם רַבִּים לא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה"

וְהַשְּׁכִינָה הִיא מְכַסָּה בִּכְנָפֶיהָ עַל דָּמְהוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּאַהֲבָה הַזּאת

שֶׁלּא יִשְׁלְטוּ עֲלֵיהֶם זֶרַע מְרֵעִים

שֶׁהֵם בְּחִינַת מֵי הַמַּבּוּל

וְזֶה: 'הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ, מוֹחֲלִין לוֹ' וְכוּ'

כִּי "עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה"

כִּי עַל יְדֵי הַבּוּשָׁה נִשְׁפָּך דָּמוֹ

וְאָז הַשְּׁכִינָה מְכַסָּה דָּמוֹ בְּאַהֲבָה כַּנַּ"ל

בִּבְחִינַת כִּסּוּי דָּם

וְעַל יְדֵי כִּסּוּי הַזּאת נִתְכַּסֶּה כָּל פְּשָׁעָיו מִמֵּילָא

[מִתְּחִלַּת סִימָן זֶה עַד כָּאן הוּא לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא רוֹצֶה לִטְעם מִמִּצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁל אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי, שֶׁהוּא צַדִּיק

אֲזַי הִיא בְּחִינַת אֵיבָר מִן הַחַי, שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה

וְצָרִיך שְׁחִיטָה לְהַתִּירָהּ

עַל כֵּן צָרִיך שֶׁיָּבוֹא עָלָיו בּוּשָׁה שֶׁהִיא שְׁפִיכוּת דָּמִים

בְּחִינַת שְׁחִיטָה, שֶׁהִיא מְטַהֶרֶת הָאֵיבָר מִן הַחַי

וַאֲזַי יוּכַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לִטְעם מֵהַמִּצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁלּוֹ

בֵּין מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת בֵּין מִצְווֹת רַבּוֹת.

כִּי הַמִּצְווֹת נִקְרָאִים מַטְעַמִּים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי" 'מִפִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה', כַּמּוּבָא

וּכְשֶׁנִּשְׁפָּך דָּמוֹ עַל יְדֵי הַבּוּשָׁה כַּנַּ"ל

אֲזַי צָרִיך לִשְׁמר, שֶׁלּא יִינְקוּ מִמֶּנּוּ הַחִיצוֹנִים הַיְדוּעִים

שֶׁרוֹצִים לִינק מִזֶּה הַדָּם הַנִּשְׁפָּך

עַל כֵּן צָרִיך כִּסּוּי

שֶׁהַשְּׁכִינָה מְכַסָּה דַּמְהוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁפָּך בָּאַהֲבָה הַזּאת

בְּחִינַת: כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי, כַּנַּ"ל

וּבְעִנְיַן שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וְנִסְתָּרִים הַרְבֵּה

בֵּין שְׁפִיכוּת דָּמִים עַל יְדֵי בּוּשָׁה, בֵּין שְׁאָר שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ

כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה נְשָׁמוֹת נְפוּלוֹת

שֶׁאֵין לָהֶם עֲלִיָּה כִּי אִם עַל יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל

שֶׁל אָדָם גָּדוֹל

וְלִפְעָמִים אֵין לָהֶם עֲלִיָּה כִּי אִם עַל יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ

'זְדוֹנוֹת נַעֲשִׂין כִּזְכֻיּוֹת'

שֶׁעַל יְדֵי הַבּוּשָׁה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַשְּׁכִינָה מְכַסָּה דָּמְהוֹן בְּאַהֲבָה הַנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת "עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה", כַּנַּ"ל

וְנִתְהַפְּכִין הַזְּדוֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת

וְנִתְעַלּוּ הַנְּשָׁמוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁהֵן בְּחִינַת פְּשָׁעִים

כִּי נִתְעַלִּין וְנִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת עַל יְדֵי כִּסּוּי דָּם בָּאַהֲבָה הַנַּ"ל
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כג
...הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כג ובבקר שהוא ערב פסח נסע הקפיטן עם כמה ישמעאלים על הספינה קטנה לתוך העיר ובאו לפניו ובקשו ממנו לחם לאכל ודברו עמו ברמיזה והשיב להם ברמיזה והודיעם שיש כאן יהודים ויכולים אתם לקנות לכם לחם והשם יתברך ברחמיו אשר בידו לב מלכים ושרים הסיר לבו ובלבל דעתו עד שיצא מפיו בלי ישוב הדעת ואמר שיקח אחד מהם כדי לקנות לחם עבורם ונסע מיד עמו האיש של רבנו זכרונו לברכה ובא אל העיר והלך אחריו אחד מהישמעאלים שלו לשמרו שלא יברח ודרך הליכתו לעיר היה גם כן סכנה גדולה כי אז היה שעת...
שיחות הר"ן - אות רלא - מדבר ממעלת ההתבודדות
שיחות הר"ן - אות רלא - מדבר ממעלת ההתבודדות ספר לי אחד מאנשיו שפעם אחת שאל את רבנו זכרונו לברכה, מהו החלוק שבין לב נשבר למרה שחורה השיב לו: לב נשבר הוא כך שאפילו כשעומד בין העולם יחזיר פניו ויאמר: רבונו של עולם וכו' ובאותה שעה בעצמה ובתוך כך אמר רבנו, זכרונו לברכה בעצמו. רבונו של עולם בהתעוררות נפלא ובנשיאת ידים בהשתוקקות נמרץ כדרכו
שיחות הר"ן - אות פ
שיחות הר"ן - אות פ בני אדם יש להם כח למנע ולהסית את האדם לרחקו מעבודת הבורא ומצדיקי אמת יותר מן היצר הרע כי היצר הרע אין לו יכלת רק כפי כחו כפי בחינת היצר הרע מאיזה העולם שהוא אבל האדם הוא כלליות, שכלול מכל העולמות ועל כן מניעות של בני אדם הם יותר ממניעות היצר הרע
שיחות הר"ן - אות קמא
...תנינא", תקון למקרה לילה רחמנא לצלן לומר עשרה קפיטל תהלים כמבאר בסימן ר"ה וכו' ודע שאלו הם העשרה קפיטל מזמורי תהלים וכו' דע אחי, כי בתחלה אמר הוא זכרונו לברכה, התורה המתחלת תקון למקרה לילה כנדפס בספר הראשון בסימן ר"ה ובתחלה בעת שהתחיל לגלותה לא הייתי לפניו אז אך השם יתברך זכני ובאתי אצלו סמוך מאד לאותה העת שהתחיל לגלותה וספר לי אחד בשמו התורה הנ"ל כפי מה ששמעה מפיו הקדוש ובתוך כך, באותה השעה ששמעתי מפי אחר בשמו התורה הנ"ל בתוך כך סבב השם יתברך שדברתי עמו מזה וחזר ואמרה לפני בקצור כנדפס כבר בסימן...
שיחות הר"ן - אות נו
...אות נו יש בני אדם שנדמה עליהם שהם רחוקים מאיזה תאוות גדולות כגון מתאוות ממון וכיוצא בזה דע שאף על פי כן יכול להיות שהוא גרוע יותר מחברו שהוא משקע באותה התאוה דהינו שיש לו איזה תאוה אחרת שהוא משקע בה כל כך עד שאפילו תאוות ממון וכיוצא בזה שהיא תאוה גדולה מאד נתבטלה אצלו כנגד אותה התאוה נמצא שהוא גרוע יותר כי הוא משקע כל כך באיזה תאוה עד שאפילו תאוה גדולה של ממון וכיוצא נתבטל אצלו מחמת התאוה ואפילו אם היתה התאוה שהוא משקע בה קטנה מתאוה האחרת שהוא רחוק ממנה עם כל זה אין נפקא מנה כלל מאחר שהוא משקע בה...
חיי מוהר"ן - רעד - גדולת נוראות השגתו
...נוראות השגתו אות רעד אמר מה שיהיה נעשה עמי איני יודע אבל זה פעלתי אצל השם יתברך שהגואל צדק יהיה מיוצאי חלצי. ואמר זאת ברבים והזהיר מאד לכבד ולהחזיק בחשיבות גדול את בניו כי הם אילנות יקרים מאד ויהיו גדלים מהם פרות טובים ונפלאים מאד. גם אמר שיוצאי חלציו לקח מעולם האצילות אות רעה העולם סוברים שכשיבוא משיח לא ימותו לא כן הוא אפילו משיח בעצמו גם הוא ימות. ואמר זאת ברבים אות רעו שמעתי בשמו שאמר שהוא מרגיש צרות ישראל רחמנא לצלן קדם מכל הצדיקים כי הוא יודע הגזרה והצרה חס ושלום כשהוא עדין בשרש ואחר כך מגיע...
חיי מוהר"ן - רכט - נסיעתו וישיבתו באומן
...אות רכט פעם אחת שאלתי אותו מה יהיה מהדבורים שנדברו וכו' הינו מה שבתחלה שמענו מפיו הקדוש כמה דבורים שהיה נראה שיאריך ימים ויגמר כחפצו וכו'. ענה ואמר, השמעתם מה שהוא שואל גם אצלי בעצמי קשה ענין זה ואף על פי כן אמר: אני לא גמרתי ?! [בלשון תמה] כבר גמרתי ואגמר ! כמובא. גם כשנסע לאומין ואני נסעתי עמו דבר עמי מענין שהשם יתברך גומר תמיד כמובא לעיל [באות ד]. ולבאר כל אלו הענינים צריכין לספר הרבה אשר לא יספיקו כמה יריעות. והכלל בתחלה עלה במחשבה כשנתקרבנו אליו שיגמר התקון מיד וכמה דבורים שנדברו מעין זה אך...
שיחות הר"ן - אות קמח
שיחות הר"ן - אות קמח וכשספר המעשה של הבעל תפילה הנדפסת בספורי המעשיות מעשה יב שאל אותנו אחר כך: מי ספר המעשה שהיה כתוב בהקראויניקוס [כרוניקות] שלהם מענין הכתות שנעשו בעת שהיה רוח סערה בעולם וכו' ? השבנו לו שזה ספר אחד מהגבורים של הגבור להבעל תפילה כמבאר שם ונענע בראשו שכן הוא והבנו מדבריו שיש בזה מכון גדול מאד מה שדיקא אחד מהגבורים ספר זאת ומזה תלמד שבכל דבור ודבור של המעשיות יש מכון גדול מאד מאד מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב
ספר המידות - בית
...בית שאין דרין בו יזהר מלהכנס בתוכו, כי הוא מקום שדים. ב. מאן דביש לה במתא דא ילך למתא אחריתא. ג. כשהבית מזמן לברכה, אזי כשהצדיק בא לבית הזה גם הברכה באה. ד. יש מקום מזמן לטובה והוא הדין להפך. ה. לענין טובות ורעות הבאות לאדם קרוב לדרך הטבע, הכל לפי הזמן ולפי המקום. ו. דפרע קנאה מחריב ביתו. ז. מקום שאדם יוצא ממנו אינו מתאוה לאותו מקום להנות ממנו. ח. אם עם הארץ חסיד, אל תדור בשכונתו. ט. כל בית שנשמעין בו דברי תורה, שוב אינו נחרב. י. עיר שיש בה מעלות ומורדות מזקינין בחצי ימיהם. יא. אם נשפך בבית יין...
חיי מוהר"ן - פד - סיפורים חדשים
...פד מה שספר קדם ראש השנה תקס"ט סוף קיץ תקס"ח ובאותו העת הביא לו השוחט מטעפליק כסא נפלאה. וסמוך לזה ספר זאת שראה במראה או בחלום שהביאו לו כסא, והיה אש סביבה. והלכו כל העולם אנשים ונשים וטף לראותה. וכשחזרו משם אזי תכף נתקשרו זה עם זה ונעשה שדוכים ביניהם. וגם כל מנהיגי הדור כלם הלכו לראותה. ושאלתי כמה היא רחוקה, ומפני מה תכף נעשו שדוכים. והלכתי והקפתי סביבם לילך שם. ושמעתי שהולך ובא ראש השנה. והייתי מספק אם לחזר אם להתעכב שם והייתי נבוך בדעתי ואמרתי בלבי איך אשאר בכאן על ראש השנה ואמרתי בדעתי לפי הגוף...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1094 שניות - עכשיו 27_04_2026 השעה 21:29:39 - wesi2