[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי וְכוּ'

זֶה בְּחִינַת מַחֲלקֶת, כְּתַרְגּוּמוֹ "וָרבּוּ בַּעֲלֵי חִצִּים", 'בַּעֲלֵי פְּלֻגְתָּא'

וּמִי שֶׁאוֹחֵז תַּאֲוָותוֹ מִמַּחֲלקֶת, בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ לא מֵת

כְּמוֹ שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד: "אָגוּרָה בְאָהָלְך עוֹלָמִים"

וְכִי אֶפְשָׁר לָדוּר בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת, אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ אוֹמְרִים דְּבַר הֲלָכָה מִשְׁמוֹ

(מימרא זו איתא נמי בבבלי יבמות צו אלא דשם בירושלמי הגירסא וכי עלתה על דעתו של דוד שיהא חי וקיים לעולמים אלא וכו' מבואר מזה ביותר דע"י שאומרים וכו' הוא חי וקים לעולם ואינו מת)

וְאָז 'כְּאִלּוּ לא מֵת'

אֲבָל עַל יְדֵי מַחֲלקֶת, מָצִינוּ שֶׁלּא אָמְרוּ הֲלָכָה מִשְּׁמָם

כְּמוֹ אֲחֵרִים וְיֵשׁ אוֹמְרִים