ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה י - וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכו' (שמות כ"א) א. כשיש, חס ושלום, דינים על ישראל על ידי רקודים והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינין ב. כי עקר גדלתו של הקדוש ברוך הוא הוא שגם העכו"ם ידעו שיש אלהים שליט ומושל, כמובא בזוהר (יתרו סט:) 'כד אתא יתרו ואמר: "כי עתה ידעתי כי גדול ה'" וכו', כדין אתיקר ואתעלא שמא עלאה' ג. ולעכו"ם אי אפשר להם לידע גדלתו של הקדוש ברוך הוא כי אם על ידי בחינת יעקב כמו שכתוב (ישעיהו ב) : "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'" כי הוא גלה אלקותו של הקדוש ברוך הוא יותר משאר האבות כי אברהם קראו הר ויצחק קראו שדה (פסחים פח) ושדה הוא יותר משג ונצרך להעולם מהר ויעקב קראו בית שהוא מקום ישוב לבני אדם יותר משדה הינו שיעקב קרא את מקום הבית המקדש שהוא מקום התפילה בית שהוא מקום ישוב לבני אדם כי העלה את התפילה מהר ושדה לבחינת בית שיש בו תפיסה לבני אדם יותר מהר ושדה כי בבחינת בית יש גם לעכו"ם השגה כמו שכתוב (ישעיהו נ"ו) : "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" וכשהוא בבחינת בית כדין אתיקר שמא עלאה כנ"ל וזה פרוש: (תהלים מ"ח) : "גדול ה' ומהלל מאד" כלומר אימתי גדול ה' ? כשהוא מהלל מאד מסטרא דמותא, שהוא בחינת עכו"ם [כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בראשית רבה ט) על פסוק (בראשית א) : "והנה טוב מאד" "מאד" 'זה מלאך המות'] כשהוא מהלל מהם אזי הוא גדול כי הוא עקר גדלתו ואימתי הוא מהלל מהם ? "בעיר אלקינו הר קדשו" דהינו כשבחינת הר נעשה עיר אלקינו שהוא ישוב בני אדם בחינת בית, שהוא משג יותר מהר ושדה דהינו כשמעלין את בחינת התפילה מבחינת הר לבחינת עיר ובית שאז יש גם לעכו"ם השגה כנ"ל אז דיקא גדול ה' כי זה עקר גדלתו יתברך כשגם הרחוקים יודעים ממנו יתברך כנ"ל ד. וענין זה להעלות התפילה מבחינת הר ושדה לבחינת בית בחינת עיר אלקינו כדי שיתגלה מלכותו גם לעכו"ם שיהיה להם גם כן השגה באלקותו יתברך שמו אי אפשר להעשות כי אם על ידי צדיקי הדור כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא קטז:) 'מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים' כי עקר התפילה אינם יודעים כי אם צדיקי הדור כי יש בעלי גאוה שאינם רוצים שילכו לצדיקים ואומרים שהן בעצמם יכולים להתפלל ומונעים גם אחרים כשיש להם צער או חולה לילך לצדיקים עליהם נאמר (בראשית כ) : "השב אשת האיש" וכו' כי זה הבעל גאוה מכנה בלשון אבימלך אבי לשון רצון כי הוא רוצה למלך והינו אבימלך כי באמת צדיק מושל בתפילתו כמו שכתוב (שמואל ב כג) : "צדיק מושל" וכו' והוא מתגאה בעצמו שיכול להתפלל ויש לו הממשלה ועל כן מכנה בשם אבימלך כי הוא רוצה למלך ואומר: אנא אמלך וזה פרוש: "השב אשת האיש" אשת ראשי תבות "אדני שפתי תפתח" (תהלים נא) זה בחינת תפילה דהינו השב אשת, בחינת התפילה, להצדיק כי נביא הוא כי 'הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים' (חלין ס:) ומשגר תפילה סדורה בפיו כדי שיהנה מתפילתו וזה: כי נביא הוא, לשון ניב שפתים כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות לד:). "בורא ניב שפתים" אם שגורה תפילתו בפיו וכו' השב, ראשי תבות: הר שדה, בית זה רמז שתפילת הצדיק היא בשלמות שמעלה אותה מבחינת הר ושדה לבחינת בית כנ"ל אבל אלו הבעלי גאוה מעכבים תאוותו של השם יתברך ואינם מבקשים מצדיקים שיתפללו עליהם כי חושבים שהתענו וסגפו את עצמם, ובזה הם צדיקים אבל האמת אינו כן כי כל התעניתים שהתענו אין זה אלא כמו שק שיש בו חורים הרבה וכשמריקים את השק אף על פי כן נשארו בו החורים והגוף נקרא שק כמאמר התנא: שיננא, שרי שקך (שבת קנב) ואם התבוננו בעצמן היו רואים אחר כל התעניתים עדין נשארו אצלם כל תאוותם קשורים בשקם, הינו בגופם ולא תאוותם בלבד נשאר קשור בגופם כי אם גם תאוות אביהם שיש אצלם משעת ההולדה מחמת שלא נתקדש אביו בשעת זווג גם זה קשור בגופם עדין ובודאי אלו היו רואים את כל זה חרדה גדולה היה נופל עליהם כי היו רואים איך הם עומדים במדרגה פחותה ושפלה וזה פרוש (בראשית מב) : "ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו" אחר כל התעניתים שהוא הרקת השק, בחינת הגוף עדין והנה איש צרור כספו שקשור וצרור כספו ותאוותו בשקו וגופו ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם הינו, לא די צרורות כספיהם, שהוא תאוות עצמן כי אם גם המה ואביהם הינו התאוות של אביהם גם המה לא נפלו מהם וייראו כי חרדה נפלה עליהם ואזי לא היו רוצים להשתרר ולמלך וזה פרוש: ויאמר להם יעקב אביהם אתי שכלתם, יוסף איננו וכו' זה רמז על תוכחת השכל כי השכל מוכיח את הבעלי גאוה הרוצים להתגדל יעקב הוא בחינת השכל כמו שתרגם אונקלוס (בראשית כז) : "ויעקבני" 'וחכמני' אביהם, כי אב בחכמה (מגילה י"ג) והינו שהשכל מוכיחם ואומר להם. אתי שכלתם, כי 'כל המתגאה חכמתו מסתלקת ממנו' (פסחים סו:) יוסף איננו זה בחינת תקון המעות הינו עדין לא תקנתם המעות שהוא לחרפה ולקלון ויש לכם להתביש מחמתו כי תקון המעות הוא בחינת יוסף על שם (בראשית ל) : "אסף אלהים את חרפתי" ושמעון איננו הינו על ידי שאין לך בחינת יוסף אין לך בחינות שמעון ושמעון הוא בחינת (שם כ"ט) "כי שמע ה' כי שנואה אנכי" כי אתה אינך שנוא כי מחמת שלא תקנת את עצמך בודאי אינך יכול להוכיח אחרים כי יאמרו לך קשט עצמך תחלה וכו' (ב"מ קז:) ועל כן אינך שנוא כי המוכיח הוא שנוא כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (כתבות קה:) 'האי צורבא מרבנן דמרחמי לה בני מתא, לאו משום דמעלי טפי, אלא משום דלא מוכח להו במלי דשמיא' נמצא שהמוכיח הוא שנוא ואת בנימין תקחו זה מורה על גדלות כי פרש רש"י (בראשית לה) : בנימין, על שם ארץ ישראל, בן ימין וארץ ישראל הוא גבוה מכל הארצות (זבחים נד:) והינו, לא די שאין לכם כל הבחינות הללו עם כל זה ואת בנימין תקחו שאתם לוקחים לעצמכם גדלות והינו דסים השכל המוכיח אותם עלי היו כלנה כי הכל נופל עלי כי כל המתגאה חכמתו מסתלקת ממנו ה. והעצה היעוצה לבטל (י"ג לבעל, ועיין באהל"ק במהד"ב) הגאוה שהיא העבודה זרה כמו שכתוב (משלי ט"ז) : "תועבת ה' כל גבה לב" (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה סוטה ד:) העקר הוא על ידי התקרבות לצדיקים כמובא בתקונים (תקון כא מ"ח:) 'בתרועה דאיהו רוחא, אתעביר אל אחר' וצדיק הוא בחינת רוחא כמו שכתוב (במדבר כ"ז) : "איש אשר רוח בו" ועל ידו נכנע רוח גבוה, אל אחר ונעשה מאחר, אחד כי הוא קוצא דאות ד' (תקון כא נ"ה:) שממנו ארבע רוחות כמו שכתוב (יחזקאל ל"ז) : "כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח" וזה לשון תרועה לשון (תהלים ב) : "תרעם בשבט ברזל" (תקון י"ח ותקון כ"א) כי הוא משבר רוח גבוה אל אחר, כפירות ו. וזה בחינת רקודין והמחאת כף כי רקודין והמחאת כף נמשכין מבחינת הרוח שבלב, כנראה בחוש כי על ידי שמחת הלב הוא מרקד ומכה כף אל כף וכמובא בתקונים (תקון כא נ"א:) : 'והאי רוחא נשב בשית פרקין דדרועא ובשית פרקין דשוקין' והיא בחינת המחאת כף ובחינת רקודין וזהו בחינת: "לבו נשא את רגליו" (בראשית רבה, ויצא, פרשה ע) הינו על ידי הרוח שבלב באים הרקודין הינו על ידי הצדיק שהוא בחינת רוח כנ"ל נתבטל הגאוה כנ"ל כמו שכתוב (תהלים ל"ו) : "אל תבואני רגל גאוה" ונתבטל העבודת אלילים כמו שכתוב: "ורחצו רגליכם" (בראשית י"ח) 'זה עבודת אלילים' (ב"מ פ"ו: ומובא ברש"י שם). וכשנתעלה הרגלין על ידי הרקודין בחינת נשא לבו את רגליו ונתבטל הגאוה, הינו העבודה זרה על ידי זה נמתקין הדינים כי 'כל זמן שיש עבודה זרה בעולם, חרון אף בעולם' (ספרי, ראה) וכשנתעבר העבודה זרה נתעבר החרון אף ונמשכין חסדים ואז הרגלין הם בבחינת רגלי חסידיו (שמואל א ב) הינו בבחינת חסדים הינו בחינת "חסדי דוד הנאמנים" (ישעיהו נ"ה) 'הנאמנים' דיקא, כי נתבטלו המינות והכפירות וגם זה בחינת המחאת כף כי על ידי הרוח נתגלה הארת הידים כמו שכתוב (שיר השירים ה) : "קול דודי דופק" 'דופק' זה בחינת רוח, כמובא בתקונים (תקון כה ס"ח) וסמיך לה: "דודי שלח ידו מן החור" זה בחינת התגלות הארת הידים הינו בחינת המחאת כף ואז נתבטל העבודה זרה, הינו הכפירות וזה בחינת (שמות י"ז) : "ויהי ידיו אמונה" נמצא, שעל ידי הצדיק הינו בחינת רוח שבלב נתגלה הארת הידים והרגלים הינו בחינת רקודין והמחאת כף ונתבטל הגאוה והכפירות ונתרבה האמונה ואז נתקים (תהלים כ"ו) : "רגלי עמדה במישור" שהוא בחינת אמונה (שם ע"ג) כי המינות היא בחינת נטיו רגלי כמ"ש "כמעט נטיו רגלי" שנאמר שם על שהשיאו לבו למינות, כמבאר שם ו"רגלי עמדה במישור" מורה על אמונה ואז נתקים "ויהי ידיו אמונה" ז. והתורה היא גם כן בחינת ידין ורגלין כי יש בהתורה נגלה ונסתר נגלה הוא בחינת ידים כמו שכתוב: "דודי שלח ידו מן החור" 'מן החור' הינו חרות על הלוחות (שמות ל"ב), שהוא בנגלה ונסתר הם בחינות רגלין כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (סכה מט:) : "חמוקי ירכיך" 'מה ירך בסתר' וכו' וכלליות התורה נקראת לב שמתחלת ב"בית" ומסימת ב"למד" ששם משכן הרוח דנשיב בשית פרקין דדרועין ושית פרקין דרגלין הינו בנגלה ובנסתר ח. וזה בחינת מרדכי ואסתר, והמן בחינות פורים בחינת גורל שהפיל המן בחינת עמר שעורים כי המן בחינת העבודת אלילים כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה, שעשה עצמו עבודת אלילים (מגילה י:) ובשביל זה הפיל פור הוא הגורל בחדש שמת בו משה (שם י"ג:) כי משה הוא מבטל העבודה זרה ובשביל זה נקבר מול בית פעור כדי לבטל העבודה זרה שבפעור כמו שדרשו רבותינו ז"ל (סוטה יד) (ועי"ש בתוס') כי משה גימטריא חרון אף (כמובא במגלה עמוקות אופן קלז) כי הוא מבטל חרון אף של העבודה זרה כי הוא קבל התורה שהוא בחינת ידין ורגלין כנ"ל שעל ידיהם נתבטל העבודת אלילים כנ"ל ועל כן הפיל פור בירח שמת בו משה כי חשב כי כבר מת משה המבטל כח העבודת אלילים ואין עוד מי שיוכל לבטל כח העבודת אלילים אבל מרדכי ואסתר היה להם כח לבטל העבודת אלילים של המן ובשביל זה בימיהם קבלו ישראל התורה מחדש כמאמר חכמינו ז"ל (שבת פח:) "קימו וקבלו" 'קימו מה שקבלו כבר' וזה 'קימו וקבלו' קימו, זה בחינת רגלין וקבלו, זה בחינת ידין והוא בחינת התורה בעצמה כנ"ל וזה בחינת מרדכי ואסתר מרדכי מר דרור (חלין קלט:) דרור, לשון חרות זה בחינת ידים כמו שכתוב: "דודי שלח ידו מן החור" כנ"ל ואסתר הוא בחינת שוקין מה ירך בסתר כנ"ל וזה לשון פורים הינו ביטול העבודת אלילים כמו שכתוב (ישעיהו ס"ג) : "פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי" ועל ידי הארת מרדכי ואסתר הינו בחינת הידין ורגלין נתבטלו הכפירות ונתרבה אמונה בעולם על ידיהם כמו שכתוב (אסתר ב) : "ויהי אמן את הדסה" ובה כתיב (שם) : "כאשר היתה באמנה אתו" כי שניהם הם בחינת אמונה (עיין תיקון כא דף נז נח ועיין מ"ר שה"ש בפסוק זאת קומתך) וזה נעשה על ידי הרוח כנ"ל וזה בחינת (מגלה ז:) 'אסתר ברוח הקדש נאמרה' הינו בחינת "לבו נשא את רגליו" כי עקר העכו"ם תלוי בה שהיא בחינת רגלין כמו שכתוב (משלי ה) : "רגליה יורדות מות" ועל כן עקר תקון העבודת אלילים על ידה ועל כן דיקא 'אסתר ברוח הקדש נאמרה' אף שבאמת תקון העבודת אלילים הוא גם כן על ידי מרדכי כנ"ל רק מחמת שעקר העבודת אלילים תלויה בה ועל כן על ידה עקר התקון ועל כן נקראת המגלה על שם אסתר והינו דדיקא 'אסתר ברוח הקדש נאמרה' כי הרוח הוא בלב ועל ידו נתגלה הארת הידים והרגלים רק העקר תלויה ברגלים, בחינת אסתר וזה בחינות עמר שעורים עמר זה בחינת מרדכי עין מר מר דרור דרור לשון חרות הינו בחינת חרות על הלחת (עיין תיקון נה פ"ח:) [כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין נד:) אל תקרי חרות אלא חרות] שהוא בחינת התורה בנגלה שהוא בחינת "עין בעין" (במדבר י"ד) שעורים זה בחינת אסתר ברוח הקדש כמו שכתוב (דברים ל"ב) :"כשעירים עלי דשא" שהוא לשון רוח ובשביל זה כשבא המן למרדכי מצאו עוסק בעמר שעורים אמר להם: עמר שעורים דידכו אתי ונצח אותו ואת בניו, כמבאר במדרש (אסתר רבה פרשה י, מגילה טז, ) כי על ידי עמר שעורים שהוא בחינת ידין ורגלין שהם בחינת המחאת כף ורקודין נתבטל העבודת אלילים שהוא בחינת המן בחינת גאות כנ"ל ובשביל זה צוה המן לעשות עץ גבה חמשים אמה כי רצה לבטל כח של חמשים יום של ספירת העמר שהוא הכח של מרדכי ואסתר ט. וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנה: אמר לי ההוא טיעא: תא ואחוי לך בלועי דקרח. אזלי וחזאי תרי בזעי דהוי נפיק מניהו קטרא. שקל גבבא דעמרא ומשיה במיא. ואנחה ברישה דרמחה ועילה התם, וכי אפיק, הוי אחרך אחרוכי. אמר לי: אצית ! מה שמעית ? ושמעת דהוי אמרין: משה אמת ותורתו אמת והן בדאין. אמר לי: כל שלשים יומא מהדרא להו גיהנום להכא כבשר בקלחת, ואמרי הכי: משה ותורתו אמת והן בדאין. רשב"ם: בזעי = בקעים דכתיב: ותבקע האדמה וגו'. קטרא = עשן. שקל גבבא דעמרא = לקח גזת צמר ושראה במים. ואחרך אחרוכי = הני גבבי. ואף על פי ששרו אותה במים. אצית = הסכת ושמע. ושמעת דקאמרי = שהרי ירדו חיים שאולה. כל תלתין יומין = כל ראש חדש. בקלחת = שמהפכין אותו כדי שתתבשל. בלועי דקרח כדאיתא במדרש (במדבר רבה פרשה יח, ירושלמי סנהדרין פרק חלק) : 'קרח מין היה' הינו בחינת העבודת אלילים, מינות וחזאי תרי בזעי דנפיק מניהו קטרא הינו בחינת החרון אף שגורמים במינות כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה. 'כל זמן שעבודת אלילים בעולם, חרון אף בעולם' ו'תרי בזעי' זה בחינות תרי נקבי האף, שיוצא מהם העשן כמו שכתוב (תהלים י"ח) : "עלה עשן באפו" ושקיל גבבא דעמרא זה בחינת עמר כנ"ל ומשיה במיא זה בחינת שעורים בחינת אסתר ברוח הקדש שהוא בחינת רגלין כנ"ל כי הרגלין הם אפיקי מים כי הם בחינת ערבי נחל כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (סכה נג:) 'רגלוהי דבר נש אנון ערבין לה' 'ערבין' זה בחינת ערבי נחל, אפיקי מים הינו בחינת מרדכי ואסתר בחינת ידים ורגלים בחינת המחאת כף ורקודין כנ"ל ואנחה ברישה דרמחא רמח, דא רוח מ"ם שהוא מארבע רוחות באי הרוח כי המ"ם היא ארבע רוחות שהיא בחינת רוח הצדיק דנשב בידין ורגלין כנ"ל וראש הרמח הוא הצדיק כי ממנו תוצאות הרוח כמו שכתוב: "איש אשר רוח בו" כנ"ל ואפקינהו, ואחרך אחרוכי אחרך, לשון חיים ואריכות ימים כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (ערובין נד:). 'לא יחרך רמיה צידו' 'לא יחיה ולא יאריך' והינו: 'ואיחרך איחרוכי' לשון חיים ואריכת ימים כי על ידי ביטול הגאוה, הינו העבודת אלילים על ידי זה החכמה על תקונה כנ"ל ועל ידי חכמה יחיה ויאריך ימים כמו שכתוב (קהלת ז) : "החכמה תחיה" וכו' אמר לי: אצית להו. ושמעת דאמרין: משה אמת ותורתו אמת שהן מודין על האמת. כי כשמתקרב את עצמו לצדיקים כדי לקבל מהם הרוח כנ"ל ועל ידי זה נשבר הגאוה והעבודת אלילים ואז מכירין אפילו אלו שהם מסטרא דמותא את גדלת הבורא יתברך שמו כנ"ל ואמר לי: כל שלשים יומין מהדרא להו גיהנום להכא. ואמרי הכי: משה ותורתו אמת. פרש רבנו שמואל: בכל ראש חדש התשובה הוא ראש חדש כי בראש חדש אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו עלי כפרה כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (לשון זה הוא ב חולין ס שבועות ט) וזה בחינת תשובה והתשובה הזאת נשתלשלה בכל הנבראים בראש חדש ובשביל זה גם קרח ועדתו מכרחים לאיזה חרטה בראש חדש אבל התשובה אינה מועיל להם כי עקר התשובה היא רק בעולם הזה כי מי שטרח בערב שבת וכו' (עבודה זרה ג, ) ונמצא בודאי לא נפטרין בזה ההודאה שהן מתחרטין ומודין מדין גיהנום ועל כן מהדרא להו גיהנום להכא כי אין נפטרין בזה ואף על פי כן אין גיהנום בראש חדש כמו בשאר ימים (זהר תרומה קנ:) והגיהנום של ראש חדש אינו אלא החרטה שמתחרטים ומודים ומתבישין זה בעצמו גיהנום שלהם וזהו דדיק: מהדרא להו גיהנום להכא דהינו מה שמהדרא להו להכא, שחוזרים ומודים הוא הגיהנום שלהם י. וזה פרוש: 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' כי איתא במכילתא: 'אשר תשים לפניהם השוו אשה לאיש לכל דינים שבתורה' פרוש, לכל דינים שבתורה שצריך להמתיקם צריך להשוות, הינו ליחד, קדשא בריך הוא ושכינתה שהוא בחינת אשה ואיש בחינת מרדכי ואסתר וזה פרוש: ואלה 'כל מקום שנאמר ואלה, מוסיף על הראשונים' (בראשית רבה, נח פרשה ל) בחינת תוספת ורבוי בחינת גאוה, עבודה זרה כמו שכתוב (דברים ז) : "לא מרבכם חשק ה'" שפרושו גאוה (ע"ש בפירש"י ובחולין פ"ט) וזה בחינת: 'מוסיף על הראשונים' שהוא בחינת המן עמלק כמו שכתוב (במדבר כ"ד) : "ראשית גוים עמלק" ותקונו: המשפטים, בחינת רוח כמו שכתוב (ישעיהו כח) : "ולרוח משפט וכו' משיבי מלחמה" כי על ידי הרוח נתתקן הגאוה והעבודת אלילים כנ"ל אשר תשים לפניהם הינו 'השוו אשה לאיש לכל דינים שבתורה' הינו בחינת המתקת הדינים כי 'כל זמן שיש עבודת אלילים בעולם, חרון אף ודינים בעולם' ועל ידי הרוח הנ"ל נתיחד קדשא בריך הוא ושכינתה ונמתקין הדינים ונסתלק חרון אף מן העולם והנה, כלל הדברים אלו שעל ידי הצדיק, שהוא בחינת הרוח אתעבר אל אחר, כפירות ועל ידי הרוח באים רקודין והמחאת כף כי על ידי הצדיק שהוא בחינת הרוח נתעלו הרגלין, ונתגלה הארת הידים, ונתרבה האמונה כמבאר למעלה ועל כן כתיב ביוסף, שהוא בחינת הצדיק (בראשית מ"א) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו" כי בלעדי בחינת יוסף, שהוא בחינת הצדיק אי אפשר להעלות ולהרים הידים והרגלים כנ"ל והנה, מכלל הדברים אתה שומע שנגלה הוא בחינת ידים ונסתר הוא בחינת רגלין בחינת מרדכי ואסתר ואף שנסתר הוא למעלה מנגלה עם כל זה התגלות הנגלה הוא במקום גבוה, דהינו הידים והנסתר ברגלין, שהיא למטה מידים והענין עמק אך הוא ענין שכתוב בזוהר, תנאים בשוקין ואמוראים בידין ואף שהתנאים למעלה מאמוראים מכל מקום הם במקום שהוא למטה ממקום האמוראים וכן נביאים וכתובים וכבר מבאר על זה תרוץ (עיין בפירוש שנדפס בסוף התיקונים בדף י' שם מבואר ענין זה) [עוד ראה זה מצאתי מכתב יד רבנו, זכרונו לברכה, בעצמו מענין התורה הנ"ל, וזהו :] ואלה המשפטים אשר תשים וכו' גאות מודעת זאת בכל הארץ שהיא מדה מגנה וצריך לברח ממנה אבל יש בני אדם שרודפים אחר כבוד ורוצים למלך ולהנהיג את העולם ואומרים שיש לאל ידם לעשות פדיונות ולהתפלל תפילות ועליהם נאמר: "השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה" כי זה ידוע שהקדוש ברוך הוא [מתאוה לתפילתן של צדיקים וצריך לילך אצלם שיתפללו עליו] עליהם אבל בעלי גאוה אין הולכים אל צדיקים לבקשם שיתפללו עליהם וגם אין מניחים שאר בני אדם שילכו אצל צדיקים שיתפללו עליהם כי אמרו אלו בעלי גאוה שגם הם צדיקים ויכולים להתפלל ואין צדיק בארץ יותר מהם ובזה הם נקראים בשם אבימלך אבי לשון רצון כמו "ולא אבה ה' אלקיך" וכו'
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם וְכוּ'
א. כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, דִּינִים עַל יִשְׂרָאֵל
עַל יְדֵי רִקּוּדִים וְהַמְחָאַת כַּף אֶל כַּף
נַעֲשֶׂה הַמְתָּקַת הַדִּינִין
ב. כִּי עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא
שֶׁגַּם הָעַכּוּ"ם יֵדְעוּ שֶׁיֵּשׁ אֱלהִים שַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל, כַּמּוּבָא בַּזוהַר
'כַּד אֲתָא יִתְרוֹ וַאֲמַר: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה'" וְכוּ', כְּדֵין אִתְיַקַּר וְאִתְעַלָּא שְׁמָא עִלָּאָה'
ג. וּלְעַכּוּ"ם אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לֵידַע גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בֵּית יַעֲקב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'"
כִּי הוּא גִּלָּה אֱלקוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִשְּׁאָר הָאָבוֹת
כִּי אַבְרָהָם קְרָאוֹ הַר
וְיִצְחָק קְרָאוֹ שָׂדֶה
וְשָׂדֶה הוּא יוֹתֵר מֻשָּׂג וְנִצְרָךְ לְהָעוֹלָם מֵהַר
וְיַעֲקב קְרָאוֹ בַּיִת
שֶׁהוּא מְקוֹם יִשּׁוּב לִבְנֵי אָדָם יוֹתֵר מִשָּׂדֶה
הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקב קָרָא אֶת מְקוֹם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ
שֶׁהוּא מְקוֹם הַתְּפִילָּה
בַּיִת
שֶׁהוּא מְקוֹם יִשּׁוּב לִבְנֵי אָדָם
כִּי הֶעֱלָה אֶת הַתְּפִילָּה מֵהַר וְשָׂדֶה
לִבְחִינַת בַּיִת
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִיסָה לִבְנֵי אָדָם יוֹתֵר מֵהַר וְשָׂדֶה
כִּי בִּבְחִינַת בַּיִת יֵשׁ גַּם לְעַכּוּ"ם הַשָּׂגָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִילָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים"
וּכְשֶׁהוּא בִּבְחִינַת בַּיִת
כְּדֵין אִתְיַקַּר שְׁמָא עִלָּאָה כַּנַּ"ל
וְזֶה פֵּרוּשׁ: "גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאד"
כְּלוֹמַר אֵימָתַי גָּדוֹל ה' ?
כְּשֶׁהוּא מְהֻלָּל מְאד
מִסִּטְרָא דְּמוֹתָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַכּוּ"ם
[כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
עַל פָּסוּק: "וְהִנֵּה טוֹב מְאד"
"מְאד" 'זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת']
כְּשֶׁהוּא מְהֻלָּל מֵהֶם
אֲזַי הוּא גָּדוֹל
כִּי הוּא עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ
וְאֵימָתַי הוּא מְהֻלָּל מֵהֶם ?
"בְּעִיר אֱלקֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ"
דְּהַיְנוּ כְּשֶׁבְּחִינַת הַר נַעֲשֶׂה עִיר אֱלקֵינוּ
שֶׁהוּא יִשּׁוּב בְּנֵי אָדָם
בְּחִינַת בַּיִת, שֶׁהוּא מֻשָּׂג יוֹתֵר מֵהַר וְשָׂדֶה
דְּהַיְנוּ כְּשֶׁמַּעֲלִין אֶת בְּחִינַת הַתְּפִילָּה
מִבְּחִינַת הַר לִבְחִינַת עִיר וּבַיִת
שֶׁאָז יֵשׁ גַּם לָעַכּוּ"ם הַשָּׂגָה כַּנַּ"ל
אָז דַּיְקָא גָּדוֹל ה'
כִּי זֶה עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ
כְּשֶׁגַּם הָרְחוֹקִים יוֹדְעִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל
ד. וְעִנְיָן זֶה לְהַעֲלוֹת הַתְּפִילָּה
מִבְּחִינַת הַר וְשָׂדֶה לִבְחִינַת בַּיִת
בְּחִינַת עִיר אֱלקֵינוּ
כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ גַּם לָעַכּוּ"ם
שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם גַּם כֵּן הַשָּׂגָה בֶּאֱלקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ
אִי אֶפְשָׁר לְהֵעָשׂוֹת כִּי אִם עַל יְדֵי צַדִּיקֵי הַדּוֹר
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם וִיבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים'
כִּי עִקַּר הַתְּפִילָּה אֵינָם יוֹדְעִים כִּי אִם צַדִּיקֵי הַדּוֹר
כִּי יֵשׁ בַּעֲלֵי גַּאֲוָה
שֶׁאֵינָם רוֹצִים שֶׁיֵּלְכוּ לְצַדִּיקִים
וְאוֹמְרִים שֶׁהֵן בְּעַצְמָם יְכוֹלִים לְהִתְפַּלֵּל
וּמוֹנְעִים גַּם אֲחֵרִים כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם צַעַר אוֹ חוֹלֶה לֵילֵךְ לְצַדִּיקִים
עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ" וְכוּ'
כִּי זֶה הַבַּעַל גַּאֲוָה
מְכֻנֶּה בִּלְשׁוֹן אֲבִימֶלֶךְ
אֲבִי לְשׁוֹן רָצוֹן
כִּי הוּא רוֹצֶה לִמְלךְ
וְהַיְנוּ אֲבִימֶלֶךְ
כִּי בֶּאֱמֶת צַדִּיק מוֹשֵׁל בִּתְפִילָּתוֹ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צַדִּיק מוֹשֵׁל" וְכוּ'
וְהוּא מִתְגָּאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפַּלֵּל וְיֵשׁ לוֹ הַמֶּמְשָׁלָה
וְעַל כֵּן מְכֻנֶּה בְּשֵׁם אֲבִימֶלֶךְ
כִּי הוּא רוֹצֶה לִמְלךְ וְאוֹמֵר: אֲנָא אֶמְלךְ
וְזֶה פֵּרוּשׁ: "הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ"
אֵשֶׁת רָאשֵׁי תֵּבוֹת "אֲדנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח"
זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה
דְּהַיְנוּ הָשֵׁב אֵשֶׁת, בְּחִינַת הַתְּפִילָּה, לְהַצַּדִּיק
כִּי נָבִיא הוּא
כִּי 'הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִילָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים'
וּמְשַׁגֵּר תְּפִילָּה סְדוּרָה בְּפִיו
כְּדֵי שֶׁיֵּהָנֶה מִתְּפִילָּתוֹ
וְזֶה: כִּי נָבִיא הוּא, לְשׁוֹן נִיב שְׂפָתָיִם
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
"בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם" אִם שְׁגוּרָה תְּפִילָּתוֹ בְּפִיו וְכוּ'
הָשֵׁב, רָאשֵׁי תֵבוֹת: הַר שָׂדֶה, בַּיִת
זֶה רֶמֶז שֶׁתְּפִילַּת הַצַּדִּיק הִיא בִּשְׁלֵמוּת
שֶׁמַּעֲלֶה אוֹתָהּ מִבְּחִינַת הַר וְשָׂדֶה לִבְחִינַת בַּיִת כַּנַּ"ל
אֲבָל אֵלּוּ הַבַּעֲלֵי גַּאֲוָה
מְעַכְּבִים תַאֲוַותוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְאֵינָם מְבַקְשִׁים מִצַּדִּיקִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עֲלֵיהֶם
כִּי חוֹשְׁבִים שֶׁהִתְעַנּוּ וְסִגְּפוּ אֶת עַצְמָם, וּבָזֶה הֵם צַדִּיקִים
אֲבָל הָאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן
כִּי כָּל הַתַּעֲנִיתִים שֶׁהִתְעַנּוּ
אֵין זֶה אֶלָּא כְּמוֹ שַׂק שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוֹרִים הַרְבֵּה
וּכְשֶׁמְּרִיקִים אֶת הַשַּׂק
אַף עַל פִּי כֵן נִשְׁאֲרוּ בּוֹ הַחוֹרִים
וְהַגּוּף נִקְרָא שַׂק
כְּמַאֲמַר הַתַּנָּא: שִׁינְנָא, שְׁרֵי שַׂקָּךְ
וְאִם הִתְבּוֹנְנוּ בְּעַצְמָן
הָיוּ רוֹאִים
אַחַר כָּל הַתַּעֲנֵיתִים
עֲדַיִן נִשְׁאֲרוּ אֶצְלָם כָּל תַאֲוַותָם קְשׁוּרִים בְּשַׂקָּם, הַיְנוּ בְּגוּפָם
וְלא תַאֲוַותָם בִּלְבַד נִשְׁאַר קָשׁוּר בְּגוּפָם
כִּי אִם גַּם תַאֲוַות אֲבִיהֶם שֶׁיֵּשׁ אֶצְלָם מִשְּׁעַת הַהוֹלָדָה
מֵחֲמַת שֶׁלּא נִתְקַדֵּשׁ אָבִיו בִּשְׁעַת זִוּוּג
גַּם זֶה קָשׁוּר בְּגוּפָם עֲדַיִן
וּבְוַדַּאי אִלּוּ הָיוּ רוֹאִים אֶת כָּל זֶה
חֲרָדָה גְּדוֹלָה הָיָה נוֹפֵל עֲלֵיהֶם
כִּי הָיוּ רוֹאִים אֵיךְ הֵם עוֹמְדִים בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה וּשְׁפָלָה
וְזֶה פֵּרוּשׁ: "וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקוֹ"
אַחַר כָּל הַתַּעֲנִיתִים
שֶׁהוּא הֲרָקַת הַשַּׂק, בְּחִינַת הַגּוּף
עֲדַיִן וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ
שֶׁקָּשׁוּר וְצָרוּר כַּסְפּוֹ וְתַאֲוַותוֹ בְּשַׂקּוֹ וְגוּפוֹ
וַיִּרְאוּ אֶת צְררוֹת כַּסְפֵּיהֶם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם
הַיְנוּ, לא דַּי צְרוֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם, שֶׁהוּא תַּאֲווֹת עַצְמָן
כִּי אִם גַּם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם
הַיְנוּ הַתַּאֲווֹת שֶׁל אֲבִיהֶם
גַּם הֵמָּה לא נָפְלוּ מֵהֶם
וַיִּירָאוּ כִּי חֲרָדָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם
וַאֲזַי לא הָיוּ רוֹצִים לְהִשְׂתָּרֵר וְלִמְלךְ
וְזֶה פֵּרוּשׁ: וַיּאמֶר לָהֶם יַעֲקב אֲבִיהֶם אתִי שִׁכַּלְתֶּם, יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְכוּ'
זֶה רֶמֶז עַל תּוֹכַחַת הַשֵּׂכֶל
כִּי הַשֵּׂכֶל מוֹכִיחַ אֶת הַבַּעֲלֵי גַּאֲוָה הָרוֹצִים לְהִתְגַּדֵּל
יַעֲקב הוּא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל
כְּמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: "וַיַּעְקְבֵנִי" 'וְחַכְּמַנִי'
אֲבִיהֶם, כִּי אָב בְּחָכְמָה
וְהַיְנוּ שֶׁהַשֵּׂכֶל מוֹכִיחָם וְאוֹמֵר לָהֶם.
אתִי שִׁכַּלְתֶּם, כִּי 'כָּל הַמִּתְגָּאֶה חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ'
יוֹסֵף אֵינֶנּוּ זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמְעֻוָּת
הַיְנוּ עֲדַיִן לא תִּקַּנְתֶּם הַמְעֻוָּת שֶׁהוּא לְחֶרְפָּה וּלְקָלוֹן
וְיֵשׁ לָכֶם לְהִתְבַּיֵּשׁ מֵחֲמָתוֹ
כִּי תִּקּוּן הַמְעֻוָּת הוּא בְּחִינַת יוֹסֵף
עַל שֵׁם: "אָסַף אֱלהִים אֶת חֶרְפָּתִי"
וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ הַיְנוּ
עַל יְדֵי שֶׁאֵין לְךָ בְּחִינַת יוֹסֵף
אֵין לְךָ בְּחִינוֹת שִׁמְעוֹן
וְשִׁמְעוֹן הוּא בְּחִינַת
"כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנכִי"
כִּי אַתָּה אֵינְךָ שָׂנוּא
כִּי מֵחֲמַת שֶׁלּא תִּקַּנְתָּ אֶת עַצְמְךָ
בְּוַדַּאי אֵינְךָ יָכוֹל לְהוֹכִיחַ אֲחֵרִים
כִּי יאמְרוּ לְךָ קְשׁט עַצְמְךָ תְּחִלָּה וכוּ'
וְעַל כֵּן אֵינְךָ שָׂנוּא
כִּי הַמּוֹכִיחַ הוּא שָׂנוּא
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'הַאי צוּרְבָא מֵרַבָּנָן דִּמְרַחֲמֵי לֵהּ בְּנֵי מָתָא, לָאו מִשּׁוּם דְּמַעֲלֵי טְפֵי, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּלָא מוֹכַח לְהוּ בְּמִלֵּי דִּשְׁמַיָּא'
נִמְצָא שֶׁהַמּוֹכִיחַ הוּא שָׂנוּא
וְאֶת בִּנְיָמִין תִּקָּחוּ
זֶה מוֹרֶה עַל גַּדְלוּת
כִּי פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: בִּנְיָמִין, עַל שֵׁם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בֶּן יָמִין
וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא גָּבוֹהַּ מִכָּל הָאֲרָצוֹת
וְהַיְנוּ, לא דַּי שֶׁאֵין לָכֶם כָּל הַבְּחִינוֹת הַלָּלוּ
עִם כָּל זֶה וְאֶת בִּנְיָמִין תִּקָּחוּ
שֶׁאַתֶּם לוֹקְחִים לְעַצְמְכֶם גַּדְלוּת
וְהַיְנוּ דְּסִיֵּם הַשֵּׂכֶל הַמּוֹכִיחַ אוֹתָם
עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה
כִּי הַכּל נוֹפֵל עָלַי
כִּי כָּל הַמִּתְגָּאֶה חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ
ה. וְהָעֵצָה הַיְּעוּצָה לְבַטֵּל הַגַּאֲוָה
שֶׁהִיא הָעֲבוֹדָה זָרָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב"
הָעִקָּר הוּא עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים
כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים 'בִּתְרוּעָה דְּאִיהוּ רוּחָא, אִתְעֲבִיר אֵל אַחֵר'
וְצַדִּיק הוּא בְּחִינַת רוּחָא
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ"
וְעַל יָדוֹ נִכְנָע רוּחַ גָּבוֹהַּ, אֵל אַחֵר
וְנַעֲשֶׂה מֵאַחֵר, אֶחָד
כִּי הוּא קוֹצָא דְּאוֹת ד'
שֶׁמִּמֶּנּוּ אַרְבַּע רוּחוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כּה אָמַר ה' מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בּאִי הָרוּחַ"
וְזֶה לְשׁוֹן תְּרוּעָה
לְשׁוֹן: "תְּרעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל"
כִּי הוּא מְשַׁבֵּר רוּחַ גָּבוֹהַּ
אֵל אַחֵר, כְּפִירוֹת
ו. וְזֶה בְּחִינַת רִקּוּדִין וְהַמְחָאַת כַּף
כִּי רִקּוּדִין וְהַמְחָאַת כַּף
נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הָרוּחַ שֶׁבַּלֵּב, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ
כִּי עַל יְדֵי שִׂמְחַת הַלֵּב
הוּא מְרַקֵּד וּמַכֶּה כַּף אֶל כַּף
וְכַמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים: 'וְהַאי רוּחָא נָשִׁב בְּשִׁית פִּרְקִין דִּדְרוֹעָא וּבְשִׁית פִּרְקִין דְּשׁוֹקִין'
וְהִיא בְּחִינַת הַמְחָאַת כַּף וּבְחִינַת רִקּוּדִין
וְזֶהוּ בְּחִינַת: "לִבּוֹ נָשָׂא אֶת רַגְלָיו"
הַיְנוּ עַל יְדֵי הָרוּחַ שֶׁבַּלֵּב
בָּאִים הָרִקּוּדִין
הַיְנוּ עַל יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ כַּנַּ"ל
נִתְבַּטֵּל הַגַּאֲוָה כַּנַּ"ל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה"
וְנִתְבַּטֵּל הָעֲבוֹדַת אֱלִילִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם"
'זֶה עֲבוֹדַת אֱלִילִים' .
וּכְשֶׁנִּתְעַלֶּה הָרַגְלִין עַל יְדֵי הָרִקּוּדִין
בְּחִינַת נָשָׂא לִבּוֹ אֶת רַגְלָיו
וְנִתְבַּטֵּל הַגַּאֲוָה, הַיְנוּ הָעֲבוֹדָה זָרָה
עַל יְדֵי זֶה נִמְתָּקִין הַדִּינִים
כִּי 'כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בָּעוֹלָם, חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם'
וּכְשֶׁנִּתְעַבֵּר הָעֲבוֹדָה זָרָה
נִתְעַבֵּר הַחֲרוֹן אַף וְנִמְשָׁכִין חֲסָדִים
וְאָז הָרַגְלִין הֵם בִּבְחִינַת רַגְלֵי חֲסִידָיו
הַיְנוּ בִּבְחִינַת חֲסָדִים
הַיְנוּ בְּחִינַת "חַסְדֵּי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים"
'הַנֶּאֱמָנִים' דַּיְקָא, כִּי נִתְבַּטְּלוּ הַמִּינוּת וְהַכְּפִירוֹת
וְגַם זֶה בְּחִינַת הַמְחָאַת כַּף
כִּי עַל יְדֵי הָרוּחַ נִתְגַּלֶּה הֶאָרַת הַיָּדַיִם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "קוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק"
'דּוֹפֵק' זֶה בְּחִינַת רוּחַ, כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים
וְסָמִיךְ לֵהּ: "דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחוֹר"
זֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הֶאָרַת הַיָּדַיִם
הַיְנוּ בְּחִינַת הַמְחָאַת כַּף
וְאָז נִתְבַּטֵּל הָעֲבוֹדָה זָרָה, הַיְנוּ הַכְּפִירוֹת
וְזֶה בְּחִינַת: "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה"
נִמְצָא, שֶׁעַל יְדֵי הַצַּדִּיק
הַיְנוּ בְּחִינַת רוּחַ שֶׁבַּלֵּב
נִתְגַּלֶּה הֶאָרַת הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם
הַיְנוּ בְּחִינַת רִקּוּדִין וְהַמְחָאַת כַּף
וְנִתְבַּטֵּל הַגַּאֲוָה וְהַכְּפִירוֹת
וְנִתְרַבֶּה הָאֱמוּנָה
וְאָז נִתְקַיֵּם: "רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר"
שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה
כי המינות היא בחינת נטיו רגלי
כמ"ש "כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי"
שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם עַל שֶׁהִשִּׁיאוֹ לִבּוֹ לְמִינוּת, כַּמְבאָר שָׁם
וְ"רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר"
מוֹרֶה עַל אֱמוּנָה
וְאָז נִתְקַיֵּם "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה"
ז. וְהַתּוֹרָה הִיא גַּם כֵּן בְּחִינַת יָדַיִן וְרַגְלַיִן
כִּי יֵשׁ בְּהַתּוֹרָה נִגְלֶה וְנִסְתָּר
נִגְלֶה הוּא בְּחִינַת יָדַיִם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחוֹר"
'מִן הַחוֹר'
הַיְנוּ חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת, שֶׁהוּא בְּנִגְלֶה
וְנִסְתָּר הֵם בְּחִינוֹת רַגְלַיִן
כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ" 'מַה יָרֵךְ בַּסֵּתֶר' וְכוּ'
וּכְלָלִיּוּת הַתּוֹרָה נִקְרֵאת לֵב
שֶׁמַּתְחֶלֶת בְּ"בֵּית" וּמְסַיֶּמֶת בֶּ"לָמֶד"
שֶׁשָּׁם מִשְׁכַּן הָרוּחַ
דְּנָשִׁיב בְּשִׁית פִּרְקִין דִּדְרוֹעִין וְשִׁית פִּרְקִין דְּרַגְלַיִן
הַיְנוּ בְּנִגְלֶה וּבְנִסְתָּר
ח. וְזֶה בְּחִינַת מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר, וְהָמָן
בְּחִינוֹת פּוּרִים
בְּחִינַת גּוֹרָל שֶׁהִפִּיל הָמָן
בְּחִינַת עמֶר שְׂעוֹרִים
כִּי הָמָן בְּחִינַת הָעֲבוֹדַת אֱלִילִים
כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ עֲבוֹדַת אֱלִילִים
וּבִשְׁבִיל זֶה הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל
בַּחֹדֶשׁ שֶׁמֵּת בּוֹ משֶׁה
כִּי משֶׁה הוּא מְבַטֵּל הָעֲבוֹדָה זָרָה
וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְבַּר מוּל בֵּית פְּעוֹר
כְּדֵי לְבַטֵּל הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבַּפְּעוֹר
כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל
כי משֶׁה גִּימַטְרִיָּא חֲרוֹן אַף
כִּי הוּא מְבַטֵּל חֲרוֹן אַף שֶׁל הָעֲבוֹדָה זָרָה
כִּי הוּא קִבֵּל הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת יָדַיִן וְרַגְלַיִן כַּנַּ"ל
שֶׁעַל יְדֵיהֶם נִתְבַּטֵּל הָעֲבוֹדַת אֱלִילִים כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן הִפִּיל פּוּר בַּיֶּרַח שֶׁמֵּת בּוֹ משֶׁה
כִּי חָשַׁב כִּי כְּבָר מֵת משֶׁה הַמְבַטֵּל כּחַ הָעֲבוֹדַת אֱלִילִים
וְאֵין עוֹד מִי שֶׁיּוּכַל לְבַטֵּל כּחַ הָעֲבוֹדַת אֱלִילִים
אֲבָל מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר הָיָה לָהֶם כּחַ לְבַטֵּל הָעֲבוֹדַת אֱלִילִים שֶׁל הָמָן
וּבִשְׁבִיל זֶה בִּימֵיהֶם קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ
כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זַ"ל "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ"
'קִיְּמוּ מַה שֶּׁקִּבְּלוּ כְּבָר'
וזה 'קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ'
קִיְּמוּ, זֶה בְּחִינַת רַגְלַיִן
וְקִבְּלוּ, זֶה בְּחִינַת יָדַיִן
וְהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר
מרדכי מר דרור
דְּרוֹר, לְשׁוֹן חֵרוּת
זֶה בְּחִינַת יָדַיִם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחוֹר" כַּנַּ"ל
וְאֶסְתֵּר הוּא בְּחִינַת שׁוֹקַיִן
מַה יָּרֵךְ בַּסֵּתֶר כַּנַּ"ל
וְזֶה לְשׁוֹן פּוּרִים
הַיְנוּ בִּיטּוּל הָעֲבוֹדַת אֱלִילִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי"
וְעַל יְדֵי הֶאָרַת מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר
הַיְנוּ בְּחִינַת הַיָּדַיִן וְרַגְלַיִן
נִתְבַּטְּלוּ הַכְּפִירוֹת וְנִתְרַבָּה אֱמוּנָה בָּעוֹלָם עַל יְדֵיהֶם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיְהִי אמֵן אֶת הֲדַסָּה"
וּבָהּ כְּתִיב: "כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ"
כִּי שְׁנֵיהֶם הֵם בְּחִינַת אֱמוּנָה
וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הָרוּחַ כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת 'אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ נֶאֶמְרָה'
הַיְנוּ בְּחִינַת "לִבּוֹ נָשָׂא אֶת רַגְלָיו"
כִּי עִקַּר הָעַכּוּ"ם תָּלוּי בָּהּ
שֶׁהִיא בְּחִינַת רַגְלַיִן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת"
וְעַל כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הָעֲבוֹדַת אֱלִילִים עַל יָדָהּ
וְעַל כֵּן דַּיְקָא 'אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ נֶאֶמְרָה'
אַף שֶׁבֶּאֱמֶת תִּקּוּן הָעֲבוֹדַת אֱלִילִים הוּא גַּם כֵּן עַל יְדֵי מָרְדֳּכַי כַּנַּ"ל
רַק מֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הָעֲבוֹדַת אֱלִילִים תְּלוּיָה בָּהּ
וְעַל כֵּן עַל יָדָהּ עִקַּר הַתִּקּוּן
וְעַל כֵּן נִקְרֵאת הַמְּגִלָּה עַל שֵׁם אֶסְתֵּר
וְהַיְנוּ דְּדַיְקָא 'אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ נֶאֶמְרָה'
כִּי הָרוּחַ הוּא בַּלֵּב
וְעַל יָדוֹ נִתְגַּלֶּה הֶאָרַת הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם
רַק הָעִקָּר תְּלוּיָה בָּרַגְלַיִם, בְּחִינַת אֶסְתֵּר
וְזֶה בְּחִינוֹת עמֶר שְׂעוֹרִים
עמֶר זֶה בְּחִינַת מָרְדֳּכַי
עַיִן מר
מָר דְּרוֹר
דְּרוֹר לְשׁוֹן חֵרוּת
הַיְנוּ בְּחִינַת חָרוּת עַל הַלֻּחֹת
[כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת]
שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה בְּנִגְלֶה
שֶׁהוּא בְּחִינַת "עַיִן בְּעַיִן"
שְׂעוֹרִים זֶה בְּחִינַת אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:"כִּשְׂעִירִים עֲלֵי דֶשֶׁא"
שֶׁהוּא לְשׁוֹן רוּחַ
וּבִשְׁבִיל זֶה כְּשֶׁבָּא הָמָן לְמָרְדֳּכַי
מְצָאוֹ עוֹסֵק בְּעמֶר שְׂעוֹרִים
אָמַר לָהֶם: עמֶר שְׂעוֹרִים דִּידְכוּ אָתֵי וְנִצַּח אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו, כַּמְבאָר בַּמִּדְרָשׁ
כִּי עַל יְדֵי עמֶר שְׂעוֹרִים
שֶׁהוּא בְּחִינַת יָדַיִן וְרַגְלַיִן
שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין
נִתְבַּטֵּל הָעֲבוֹדַת אֱלִילִים
שֶׁהוּא בְּחִינַת הָמָן בְּחִינַת גֵּאוּת כַּנַּ"ל
וּבִשְׁבִיל זֶה צִוָּה הָמָן לַעֲשׂוֹת עֵץ גָּבהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה
כִּי רָצָה לְבַטֵּל כּחַ שֶׁל חֲמִשִּׁים יוֹם שֶׁל סְפִירַת הָעמֶר
שֶׁהוּא הַכּחַ שֶׁל מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר
ט. וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: אָמַר לִי הַהוּא טַיְעָא: תָּא וְאַחְוֵי לָךְ בְּלוּעֵי דְּקרַח. אַזְלִי וַחֲזַאִי תְּרֵי בִּזְעֵי דְּהַוֵי נָפִיק מִנַיְהוּ קִטְרָא. שְׁקַל גְּבָבָא דְּעַמְרָא וּמַשְׁיֵהּ בְּמַיָּא. וְאַנְחֵהּ בְּרֵישֵׁהּ דְּרֻמְחֵהּ וְעַיְלֵהּ הָתָם, וְכִי אַפִּיק, הַוֵי אִחְרַךְ אִחְרוּכֵי. אָמַר לִי: אַצִּית ! מָה שְׁמָעִית ? וְשִׁמְעֵת דַּהַוֵי אָמְרִין: משֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת וְהֵן בַּדָּאִין. אָמַר לִי: כָּל שְׁלשִׁים יוֹמָא מְהַדְּרָא לְהוֹ גֵּיהִנּוֹם לְהָכָא כְּבָשָׂר בְּקַלַּחַת, וְאָמְרִי הָכִי: משֶׁה וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת וְהֵן בַּדָּאִין.
רַשְׁבַּ"ם: בִּזְעֵי = בְּקָעִים דִּכְתִיב: וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה וְגוֹ'. קִטְרָא = עָשָׁן. שְׁקַל גְּבָבָא דְּעַמְרָא = לָקַח גִּזַּת צֶמֶר וּשְׁרָאָהּ בְּמַיִם. וְאִחְרַךְ אִחְרוּכֵי = הַנֵי גְּבָבֵי. וְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁרוּ אוֹתָהּ בְּמַיִם. אַצִּית = הַסְכֵּת וּשְׁמַע. וְשִׁמְעֵת דְּקָאָמְרֵי = שֶׁהֲרֵי יָרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָה. כָּל תְּלָתִין יוֹמִין = כָּל ראשׁ חֹדֶשׁ. בְּקַלַּחַת = שֶׁמְּהַפְּכִין אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁתִּתְבַּשֵּׁל.
בְּלוּעֵי דְּקרַח כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ: 'קרַח מִין הָיָה'
הַיְנוּ בְּחִינַת הָעֲבוֹדַת אֱלִילִים, מִינוּת
וְחַזָאִי תְּרֵי בִּזְעֵי דְּנָפִיק מִנַּיְהוּ קִטְרָא
הַיְנוּ בְּחִינַת הַחֲרוֹן אַף שֶׁגּוֹרְמִים בְּמִינוּת
כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.
'כָּל זְמַן שֶׁעֲבוֹדַת אֱלִילִים בָּעוֹלָם, חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם'
וּ'תְרֵי בִּזְעֵי'
זֶה בְּחִינוֹת תְּרֵי נִקְבֵי הָאַף, שֶׁיּוֹצֵא מֵהֶם הֶעָשָׁן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ"
וְשָׁקִיל גְּבָבָא דְּעַמְרָא
זֶה בְּחִינַת עמֶר כַּנַּ"ל
וּמַשְׁיֵהּ בְּמַיָּא זֶה בְּחִינַת שְׂעוֹרִים
בְּחִינַת אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ
שֶׁהוּא בְּחִינַת רַגְלַיִן כַּנַּ"ל
כִּי הָרַגְלַיִן הֵם אֲפִיקֵי מַיִם
כִּי הֵם בְּחִינַת עַרְבֵי נַחַל
כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'רַגְלוֹהִי דְּבַר נָשׁ אִנּוּן עָרְבִין לֵהּ'
'עָרְבִין' זֶה בְּחִינַת עַרְבֵי נַחַל, אֲפִיקֵי מַיִם
הַיְנוּ בְּחִינַת מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר
בְּחִינַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם
בְּחִינַת הַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין כַּנַּ"ל
וְאַנְחֵהּ בְּרֵישֵׁהּ דְּרֻמְחֵא
רמַח, דָּא רוּחַ מֵ"ם
שֶׁהוּא מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בּאִי הָרוּחַ
כִּי הַמֵּ"ם הִיא אַרְבַּע רוּחוֹת
שֶׁהִיא בְּחִינַת רוּחַ הַצַּדִּיק
דְּנָשֵׁב בְּיָדַיִן וְרַגְלַיִן כַּנַּ"ל
וְראשׁ הָרמַח הוּא הַצַּדִּיק
כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת הָרוּחַ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" כַּנַּ"ל
וְאַפְקִינְהוּ, וְאִחְרַךְ אִחְרוּכֵי
אִחְרַךְ, לְשׁוֹן חַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים
כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'לא יַחֲרךְ רְמִיָּה צֵידוֹ' 'לא יִחְיֶה וְלא יַאֲרִיךְ'
וְהַיְנוּ: 'וְאִיחְרַךְ אִיחְרוּכֵי'
לְשׁוֹן חַיִּים וַאֲרִיכַת יָמִים
כִּי עַל יְדֵי בִּיטּוּל הַגַּאֲוָה, הַיְנוּ הָעֲבוֹדַת אֱלִילִים
עַל יְדֵי זֶה הַחָכְמָה עַל תִּקּוּנָהּ כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי חָכְמָה יִחְיֶה וְיַאֲרִיךְ יָמִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה" וְכוּ'
אָמַר לִי: אַצִּית לְהוּ. וְשִׁמְעֵת דְּאָמְרִין: משֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת שֶׁהֵן מוֹדִין עַל הָאֱמֶת.
כִּי כְּשֶׁמִּתְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְצַדִּיקִים כְּדֵי לְקַבֵּל מֵהֶם הָרוּחַ כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה נִשְׁבָּר הַגַּאֲוָה וְהָעֲבוֹדַת אֱלִילִים
וְאָז מַכִּירִין אֲפִילּוּ אֵלּוּ שֶׁהֵם מִסִּטְרָא דְּמוֹתָא
אֶת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ כַּנַּ"ל
וְאָמַר לִי: כָּל שְׁלשִׁים יוֹמִין מְהַדְּרָא לְהוֹ גֵּיהִנּוֹם לְהָכָא. וְאָמְרִי הָכִי: משֶׁה וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת.
פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ שְׁמוּאֵל: בְּכָל ראשׁ חֹדֶשׁ
הַתְּשׁוּבָה הוּא ראשׁ חֹדֶשׁ
כִּי בְּראשׁ חֹדֶשׁ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה
כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
וְזֶה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה
וְהַתְּשׁוּבָה הַזּאת נִשְׁתַּלְשְׁלָה בְּכָל הַנִּבְרָאִים בְּראשׁ חֹדֶשׁ
וּבִשְׁבִיל זֶה גַּם קרַח וַעֲדָתוֹ מֻכְרָחִים לְאֵיזֶה חֲרָטָה בְּראשׁ חֹדֶשׁ
אֲבָל הַתְּשׁוּבָה אֵינָהּ מוֹעִיל לָהֶם
כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא רַק בָּעוֹלָם הַזֶּה
כִּי מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְכוּ'
וְנִמְצָא בְּוַדַּאי לא נִפְטָרִין בְּזֶה הַהוֹדָאָה שֶׁהֵן מִתְחָרְטִין וּמוֹדִין
מִדִּין גֵּיהִנּוֹם
וְעַל כֵּן מְהַדְרָא לְהוֹ גֵּיהִנּוֹם לְהָכָא
כִּי אֵין נִפְטָרִין בָּזֶה
וְאַף עַל פִּי כֵן
אֵין גֵּיהִנּוֹם בְּראשׁ חֹדֶשׁ כְּמוֹ בִּשְׁאָר יָמִים
וְהַגֵּיהִנּוֹם שֶׁל ראשׁ חֹדֶשׁ
אֵינוֹ אֶלָּא הַחֲרָטָה
שֶׁמִּתְחָרְטִים וּמוֹדִים וּמִתְבַּיְּשִׁין
זֶה בְּעַצְמוֹ גֵּיהִנּוֹם שֶׁלָּהֶם
וְזֶהוּ דְּדִיֵּק: מְהַדְּרָא לְהוֹ גֵּיהִנּוֹם לְהָכָא
דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁמְּהַדְּרָא לְהוֹ לְהָכָא, שֶׁחוֹזְרִים וּמוֹדִים
הוּא הַגֵּיהִנּוֹם שֶׁלָּהֶם
י. וְזֶה פֵּרוּשׁ: 'וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם'
כִּי אִיתָא בִּמְכִילְתָּא: 'אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם הֻשְׁווּ אִשָּׁה לְאִישׁ לְכָל דִּינִים שֶׁבַּתּוֹרָה'
פֵּרוּשׁ, לְכָל דִּינִים שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְתִּיקָם
צָרִיךְ לְהַשְׁווֹת, הַיְנוּ לְיַחֵד, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ
שֶׁהוּא בְּחִינַת אִשָּׁה וְאִישׁ
בְּחִינַת מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר
וְזֶה פֵּרוּשׁ: וְאֵלֶּה
'כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵלֶּה, מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים'
בְּחִינַת תּוֹסֶפֶת וְרִבּוּי
בְּחִינַת גַּאֲוָה, עֲבוֹדָה זָרָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לא מֵרֻבְּכֶם חָשַׁק ה'"
שֶׁפֵּרוּשׁוֹ גַּאֲוָה
וְזֶה בְּחִינַת: 'מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים'
שֶׁהוּא בְּחִינַת הָמָן עֲמָלֵק
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק"
וְתִקּוּנוֹ: הַמִּשְׁפָּטִים, בְּחִינַת רוּחַ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּלְרוּחַ מִשְׁפָּט וְכוּ' מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה"
כִּי עַל יְדֵי הָרוּחַ נִתְתַּקֵּן הַגַּאֲוָה וְהָעֲבוֹדַת אֱלִילִים כַּנַּ"ל
אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם
הַיְנוּ 'הֻשְׁווּ אִשָּׁה לְאִישׁ לְכָל דִּינִים שֶׁבַּתּוֹרָה'
הַיְנוּ בְּחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּינִים
כִּי 'כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדַת אֱלִילִים בָּעוֹלָם, חֲרוֹן אַף וְדִינִים בָּעוֹלָם'
וְעַל יְדֵי הָרוּחַ הַנַּ"ל נִתְיַחֵד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ
וְנִמְתָּקִין הַדִּינִים
וְנִסְתַּלֵּק חֲרוֹן אַף מִן הָעוֹלָם
וְהִנֵּה, כְּלַל הַדְּבָרִים אֵלּוּ
שֶׁעַל יְדֵי הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרוּחַ
אִתְעֲבֵר אֵל אַחֵר, כְּפִירוֹת
וְעַל יְדֵי הָרוּחַ בָּאִים רִקּוּדִין וְהַמְחָאַת כַּף
כִּי עַל יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרוּחַ
נִתְעַלּוּ הָרַגְלַיִן, וְנִתְגַּלָּה הֶאָרַת הַיָּדַיִם, וְנִתְרַבָּה הָאֱמוּנָה
כַּמְבאָר לְמָעְלָה
וְעַל כֵּן כְּתִיב בְּיוֹסֵף, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק
"וּבִלְעָדֶיךָ לא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ"
כִּי בִּלְעֲדֵי בְּחִינַת יוֹסֵף, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק
אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת וּלְהָרִים הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם כַּנַּ"ל
וְהִנֵּה, מִכְּלַל הַדְּבָרִים אַתָּה שׁוֹמֵעַ
שֶׁנִּגְלֶה הוּא בְּחִינַת יָדַיִם
וְנִסְתָּר הוּא בְּחִינַת רַגְלַיִן
בְּחִינַת מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר
וְאַף שֶׁנִּסְתָּר הוּא לְמַעְלָה מִנִּגְלֶה
עִם כָּל זֶה הִתְגַּלּוּת הַנִּגְלֶה
הוּא בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ, דְּהַיְנוּ הַיָּדַיִם
וְהַנִּסְתָּר בָּרַגְלַיִן, שֶׁהִיא לְמַטָּה מִיָּדַיִם
וְהָעִנְיָן עָמק
אַךְ הוּא עִנְיָן שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר, תַּנָּאִים בַּשּׁוֹקַיִן וְאָמוֹרָאִים בַּיָּדַיִן
וְאַף שֶׁהַתַּנָּאִים לְמַעְלָה מֵאָמוֹרָאִים
מִכָּל מָקוֹם הֵם בְּמָקוֹם שֶׁהוּא לְמַטָּה מִמְּקוֹם הָאָמוֹרָאִים
וְכֵן נְבִיאִים וּכְתוּבִים
וּכְבָר מְבאָר עַל זֶה תֵּרוּץ
[עוֹד רְאֵה זֶה מָצָאתִי מִכְּתַב יַד רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּעַצְמוֹ מֵעִנְיַן הַתּוֹרָה הַנַּ"ל, וְזֶהוּ:]
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים וְכוּ'
גאות
מוּדַעַת זאת בְּכָל הָאָרֶץ שֶׁהִיא מִדָּה מְגֻנָּה וְצָרִיךְ לִבְרחַ מִמֶּנָּה
אֲבָל יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁרוֹדְפִים אַחַר כָּבוֹד
וְרוֹצִים לִמְלךְ וּלְהַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם
וְאוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לְאֵל יָדָם לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹנוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל תְּפִילּוֹת
וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה"
כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא [מִתְאַוֶּה לִתְפִילָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים
וְצָרִיךְ לֵילֵךְ אֶצְלָם שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עָלָיו] עֲלֵיהֶם
אֲבָל בַּעֲלֵי גַּאֲוָה
אֵין הוֹלְכִים אֶל צַדִּיקִים לְבַקְשָׁם שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עֲלֵיהֶם
וְגַם אֵין מַנִּיחִים שְׁאָר בְּנֵי אָדָם
שֶׁיֵּלְכוּ אֵצֶל צַדִּיקִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עֲלֵיהֶם
כִּי אָמְרוּ אֵלּוּ בַּעֲלֵי גַּאֲוָה
שֶׁגַּם הֵם צַדִּיקִים וִיכוֹלִים לְהִתְפַּלֵּל
וְאֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ יוֹתֵר מֵהֶם
וּבָזֶה הֵם נִקְרָאִים בְּשֵׁם אֲבִימֶלֶךְ
אֲבִי לְשׁוֹן רָצוֹן
כְּמוֹ "וְלא אָבָה ה' אֱלקֶיךָ" וְכוּ'
שיחות הר"ן - אות י
...- אות י הרשעים הם מלאים חרטות והם אינם יודעים כלל מהו חרטה כי זהו בעצמו שהם מתגברים בענין רשעתם, זהו בעצמו חרטה כי מחמת שבא בדעתם חרטות, על כן הם מתגברים ביותר ברשעתם כמו שני אנשים שנלחמים זה כנגד זה שכשאחד רואה שחברו מתגבר נגדו, אזי הוא מתגבר ביותר כנגדו כמו כן ממש כשהרע רואה שמתחיל איזה טוב להתעורר אצלם אזי הוא מתגבר ביותר והבן וזהו כלל גדול בעבודת ה', אפילו לשאר בני אדם, לכל אחד לפי ערכו שכל מה שרוצה יותר לכנס בעבודת ה' מתגבר עליו הבעל דבר ביותר...
שיחות הר"ן - אות קמה
...מהתורות תפילות כנדפס [ב"לקוטי תנינא" סימן כ"ה] אמר לי שטוב לכתב לעצמו התפילות ואז ראיתי והבנתי בתנועותיו הקדושים שהוא דבר נפלא ונורא מאד מאד לעשות מהתורות תפילות וכמו שאמר שנעשין מזה שעשועים גדולים למעלה וכו' גם פעם אחת היה מדבר עם אחד והיה מתגעגע מאד שיעשו מהתורות תפילות ואמר: אני חפץ מאד שיעשו מהתורות תפילות אך איני יודע למי מוסרים זאת ופעם אחד הראה לי בספר אחד שהיה אצלו שנתחבר בסמוך הנקרא "יד הקטנה" ובסוף מבאר שם כמה ענינים בלשון תפילה שמדבר להשם...
שיחות הר"ן - אות קכה
...ראוי שיהיה לנו אתרוג נאה כמובא לעיל ובאותה השנה לא היו מצויים אתרוגים והיה העולם סבורים שלא יהיה להם אתרוגים כלל ולא היה שום אתרוג במדינה עד ערב סוכות שעשה השם יתברך נסים וסיבב סיבות בדרך נס שבאו אתרוגים לקצת עירות והיו נותנים אז ממון הרבה בעד אתרוג בקצת קהלות נתנו חמשים אדמים ויותר בעד אתרוג אחד וגם לקהלת בראסלב בא אתרוג מהדר מאד ליד רבנו, זכר צדיק לברכה והיה שמחה גדולה מאד לרבנו זכרונו לברכה ואמר להביא לו כלי זמר מגדל השמחה ושלשה ימים רצופים היה...
חיי מוהר"ן - תצט - עבודת השם
...אות תצט פעם אחת ספר מענין הבטחון ואמר שיש צדיקים שאין מניחים אצלם ממון מיום לחברו כמו שמספרין מכמה צדיקים גדולים שהיו לפנינו כגון הבעל שם טוב זכרונו לברכה והצדיק הקדוש מורנו הרב אלימלך זכרונו לברכה, וכיוצא בהם שבכל יום ויום היו מפזרים כל הממון שהיה בידם ולא הניחו אצלם שום ממון מיום לחברו. ואמר שצריכין להיות לזה ברייה גדול להיות חזק בהבטחון ולעמד על עמדו כי אם שוגים בזה תנועה קלה בעלמא לא טוב. אבל יש מעלה גבוה יתרה ביותר דהינו שהצדיק האמתי יחזיק אצלו...
ספר המידות - ארץ ישראל
...ארץ ישראל משיגין השגחת השם יתברך על העולם. ב. לפי החדוש שאדם מחדש בתורה, כן נמשך לו הארה מקדשת ארץ ישראל. ג. על ידי השתוקקות שאדם משתוקק לביאת ארץ ישראל, על ידי זה נשפע פרנסה גדולה. ד. מי שהוא מפרנס את הרבים, על ידי זה ממשיך הברכה מארץ ישראל לחוץ לארץ. ה. מי שמשתוקק לארץ ישראל, על ידי זה מעורר השתוקקות אצל אביו ואמו, הינו נשמותיהם, ובאים לארץ ישראל, והקדוש ברוך הוא בא עמם ומצפים ומשתוקקים אליו. ו. על ידי הממון שנותן לעניי ארץ ישראל, על ידי זה ממונו...
שיחות הר"ן - אות קצה - גדולות נוראות השגתו
...מה שאני עושה עמכם הוא דבר קטן לפני זה אתם צריכים לעשות [כונתו: הינו מה שהוא עוסק עמנו להכניסנו ולקרבנו לעבודתו יתברך אפילו זאת הוא דבר קטן לפניו וזה הדבר אנחנו צריכים לעשות לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך אבל הוא בעצמו יש לו עבודה גבוהה מזה] והייתי עומד ומשתומם כמתמיה כי כפי הנראה לדעתנו אין עבודה גבוהה מזו לקרב בני אדם להשם יתברך ענה ואמר יש נשמות ערטלאין שאין יכולין לכנס בגוף כלל וגדל הרחמנות שעליהם גדול ועצום מאד מאד יותר מעל החיים כי הם כבר נכנ...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לג - מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים
...ימים לראות טוב א. הכלל הוא, שצריך לבקש שלום שיהיה שלום בין ישראל ושיהיה שלום לכל אדם במדותיו ובמארעותיו שלא יהא לו חלוק בין בטיבו בין בעקו תמיד ימצא בו השם יתברך היינו: "בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר". ועל ידי מה ימצא השם יתברך בין בטיבו בין בעקו על ידי התורה הנקראת שלום כמה דאת אמר "וכל נתיבותיה שלום" ועל ידי צדיקים שנקראו גם כן ברית שלום ומחמת זה יכול לאהב את השלום בכל מקום הן בטיבו וכו' ויכול להיות שלום בין ישראל ולאהב זה את זה ב. וצריך לדעת ש"...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לד - וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה
...- תורה לד - ויחד יתרו על כל הטובה "ויחד יתרו על כל הטובה" כי אצל סתם בני אדם אין השמחה של כל הטובות ביחד כי יש חלוקים רבים בענין השמחה למשל כשבאין על חתנה יש מי ששמח מן האכילה שאוכל, דגים ובשר וכיוצא ויש אחד, ששמח מן הכלי זמר ויש ששמח מדברים אחרים כיוצא בהם ויש ששמח מן החתנה עצמה כגון המחתנים, שאינן משגיחים על אכילה ושתיה רק שמחים מן החתנה עצמה וכיוצא שאר חלוקים אבל אין אדם שיהיה שמח מכל השמחות ביחד ואפילו מי ששמח מכל הדברים הנ"ל אף על פי כן אין...
שיחות הר"ן - אות ערב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...רבי נחמן איש אחד מהקלי עולם נכנס אצלו בעיר אחת והתפאר לפניו על אשר הוא מלמד בלשונות הגויים כי היה עתה בבתי ערכאות שלהם ולא ידעו הסופרים שלהם תבה אחת לקרותה היטב והוא פרשה להם והיה לזה האיש הנ"ל גדלות גדול מאד על שהוא מלמד כל כך בלשונותיהם ואחר כך יצא האיש הנ"ל והיה רבנו זכרונו לברכה, מתלוצץ ממנו על שיש לו גדלות כל כך משטותים כאלה וישב שם איש אחד מאנשיו שהיה למדן מפלג וירא ה' וענה ואמר לרבנו זכרונו לברכה: אפשר טוב יותר מה שיש לו גדלות מדברי שטות ממי...
חיי מוהר"ן - פד - סיפורים חדשים
...סוף קיץ תקס"ח ובאותו העת הביא לו השוחט מטעפליק כסא נפלאה. וסמוך לזה ספר זאת שראה במראה או בחלום שהביאו לו כסא, והיה אש סביבה. והלכו כל העולם אנשים ונשים וטף לראותה. וכשחזרו משם אזי תכף נתקשרו זה עם זה ונעשה שדוכים ביניהם. וגם כל מנהיגי הדור כלם הלכו לראותה. ושאלתי כמה היא רחוקה, ומפני מה תכף נעשו שדוכים. והלכתי והקפתי סביבם לילך שם. ושמעתי שהולך ובא ראש השנה. והייתי מספק אם לחזר אם להתעכב שם והייתי נבוך בדעתי ואמרתי בלבי איך אשאר בכאן על ראש השנה...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 2.3750 שניות - עכשיו 29_03_2024 השעה 15:29:19 - wesi2