ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - כט - שיחות השיכים להתורות
אות כט זה שיך למאמר חמר אסור גזלה סימן ס"ט. בשעה שאמר רבנו זכרונו לברכה המאמר הנ"ל, עמד אז לפניו איש עשיר אחד שלא היו לו בנים ואחר איזה ימים הפציר העשיר הנ"ל את רבנו זכרונו לברכה להתפלל עליו שיהיו לו בנים השיב לו רבנו זכרונו לברכה הלא אמרתי לך תורה על ראש השנה ולא הבין כונתו. ואחר כך נודע לו שכונתו היא כי בברסלב היה איש אחד שירד מנכסיו והיה להאיש הנ"ל קנאה גדולה על העשיר הנ"ל שעלה למעלה ונתעשר כל כך וזה זמן לא כביר אשר היה בשתפות עמו והיו לו מעות הרבה יותר מהעשיר הנ"ל ולבסוף ירד ממדרגתו כל כך ועל כן היתה לו עליו קנאה גדולה. גם לקח אצלו מעות מזמן ולא החזיר לו. ורמז לו רבנו זכרונו לברכה שבשביל זה אין לו להעשיר הנ"ל בנים כמבאר היטב במאמר הנ"ל. אך במאמר הנ"ל מבאר שלפעמים מתגבר את עצמו בקנאה וחמדה גדולה כל כך על מעות חברו עד שעל ידי זה לוקח ממנו אף את אשתו. וכן היה שאחר כך סמוך לפטירת רבנו זכרונו לברכה צוה לאנשיו שיאמרו להעשיר הנ"ל שיגרש את אשתו ויקח אשה אחרת ויוליד בנים. וכן עשה וגרש את אשתו אחר פטירת רבנו זכרונו לברכה כמה שנים. ובתוך זה הזמן נפטרה אשתו של האיש הנ"ל שהיה לו קנאה על העשיר הנ"ל ואז לקח האיש הזה את אשת העשיר הנ"ל ונתקימו כל דברי רבנו זכרונו לברכה המרמזים במאמר הנ"ל. והעשיר הנ"ל לקח לו אשה אחרת והיו לו ממנה בנים ובענין העשיר הנ"ל יש הרבה לספר ואין כאן מקומו אות ל בעת שנסע לארץ ישראל בתחלת נסיעתו מביתו שבת בקהלה סקאליע ושם ראה את הצדיק המפרסם מורנו הרב מנחם מענדיל זכרונו לברכה מויטעפסק שנפטר בארץ ישראל כמפרסם. וגלה לו ששם "אתה" מסגל על הים כמובא בלקוטי א' בסימן רנ"ו כמו שכתוב (תהלים פ"ט) : "בשוא גליו אתה תשבחם" אות לא כשאמר התורה הנדפסת בסימן רס"ב בלקוטי א' על פסוק (שם ק"ב) : "ושקוי בבכי מסכתי" שקדם חדושי תורה צריכין לבכות. אמר אז על עצמו שבכל עת שהוא מחדש חדושי תורה הוא בוכה מקדם. גם אז בעת ההיא ראינו בעינינו ענין זה כי באותה העת אמר התורה "ויאמר בעז אל רות", ביום וא"ו ערב שבת קדש, קיץ תקס"ו. גם קדם לזה אמר התורה "דע שיש אריך אנפין דקלפה וכו'" בסימן רמ"ב וביום חמישי שלפניו בכה לפנינו ואחר כך ביום שבת שלאחריו אמר הענין הנ"ל על פסוק: ושקוי בבכי מסכתי. ויש בענין זה הרבה לספר כי כל זה היה בסמוך אחר פטירת בנו שלמה אפרים זכרונו לברכה ומעט יתבאר במקום אחר בעזרתו יתברך אות לב בענין הנדפס בספריו הקדושים בסימן נ"ז ובסימן רע"ז לענין מעלת אכילת שבת שהיא כלה קדש ועולה למקום אחר לגמרי דבר עמנו מזה הרבה והזהיר אותנו לאכל בשבת ולשמח וכו' כמו שהזהירה תורה (שמות ט"ז) : "אכלוהו היום, כי שבת היום" אכלו בנים [כשכבר אומרים אכלו בנים] אחר כך אמר גם את זה אין יכולין לקים אות לג בעת שנסע רבנו זכרונו לברכה ללבוב אחר סוכות תקס"ח נסע דרך קראסנע ולן שם, ואחר כך בבקר נסע פתאום. ורדפנו אחריו עד שזכינו להשיגו אצל הגשר, ואחד קדמו שם ועכבו ובאתי אני וחברי רבי נפתלי ונהנה קצת ואמר מה אתם רוצים אם לברך אתכם או שאמר לכם תורה. ונתן לנו בררה לברר. עניתי ואמרתי הברכה תברכו אותנו כשתבואו לשלום מלמברג ועתה אמרו לנו תורה. ענה ואמר אמר התחלה מן הנסיעה שלי ואמר אז לנו מענין המשכן שכל אחד מן הצדיקים בונים וכו' כמו שכתוב בסימן רפ"ב בהתורה אזמרה לאלקי בעודי. כי התורה אזמרה אמר בשמיני עצרת שקדם לזה. ואזי על העגלה התחיל מענין המחבר להתורה אזמרה הנ"ל המתחיל ודע שמי שיכול לעשות אלו הנגונים וכו' עד באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קורין. ואחר כך נשקנו אותו בידו ותכף צוה להבעל עגלה לסע ונסע משם בשלום ועדין אין אנו יודעים איך מרמז בהתורה הזאת ענין הנסיעה שלו ללעמברג שנסע אז. ואז באותה השנה נדפס הספר לקוטי מוהר"ו ועוד יש בזה הרבה לספר נפלאות תמים דעים וחסדי ה' אשר הפליא אז עמי, וסיבב סיבות ברחמיו לחזר מטולטשין בין יום כפור לסוכות אשר על ידי זה זכיתי לגמר כתיבת הספר שנשרף ולמסר לו ספר לקוטי מוהר"ו הנכתב שעל ידי זה נדפס באותה השנה ולדבר עמו הרבה ולשמע תורות נפלאות ממנו, אשר הם זכות הרבים לדורות. מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי, ויתבאר במקום אחר אם ירצה ה' אות לד אחד שאל אותו בערב ראש השנה האחרון באומין סמוך להסתלקותו עצה להתמדה השיב לו שלא ידבר על שום אחד מישראל. כי כל אחד מישראל יש לו אות בהתורה וכו' וכשמדבר על אחד מושך את עצמו מהתורה מחמת שמוצא פגם חס ושלום באות מהתורה שהוא שרש נפשו של זה המדבר עליו כמבאר במקום אחר. ושאל אותו ואם רואין שהוא רשע גמור גער בו רבנו זכרונו לברכה איך אתה אומר על אחד מישראל שהוא רשע גמור הלא נמצא בו בודאי עוד מעט טוב או איזה נקדה טובה ששם אינו רשע. והזכיר אז ענין ועוד מעט ואין רשע המבאר בהתורה אזמרה לאלקי בעודי עין שם אות לה איש אחד היה אצלו בימי נעוריו של אותו האיש פה ברסלב, ואז נתקשר מאד לרבנו זכרונו לברכה בתשוקה גדולה ושמע אז מרבנו זכרונו לברכה דברי תורה נפלאים הינו התורה תהלה לדוד וכו' ועוד דבורים נפלאים. ואמר לו רבנו זכרונו לברכה אני יודע שבימים הבאים לא תסע אצלי ולא תהיה מקרב שלי [וכן היה שאחר כך לא היה עוד אצל רבנו זכרונו לברכה] אך אף על פי כן יועיל לך מה שטעמת עתה מעט מדברי. ואמר לו אז הפסוק (משלי ל"א) : "טעמה כי טוב סחרה" תכף כשטועמין התורה של הצדיק, שוב "לא יכבה בלילה נרה". הנדפס בלקוטי א' סימן רפ"ה
אות כט

זֶה שַׁיָּךְ לְמַאֲמַר חֹמֶר אִסּוּר גְּזֵלָה סִימָן ס"ט.

בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עָמַד אָז לְפָנָיו אִישׁ עָשִׁיר אֶחָד שֶׁלּא הָיוּ לוֹ בָּנִים

וְאַחַר אֵיזֶה יָמִים הִפְצִיר הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים

הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הֲלא אָמַרְתִּי לְךָ תּוֹרָה עַל ראשׁ הַשָּׁנָה וְלא הֵבִין כַּוָּנָתוֹ.

וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ שֶׁכַּוָּנָתוֹ הִיא כִּי בִּבְּרַסְלֶב הָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו

וְהָיָה לְהָאִישׁ הַנַּ"ל קִנְאָה גְּדוֹלָה עַל הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל שֶׁעָלָה לְמַעְלָה וְנִתְעַשֵּׁר כָּל כָּךְ

וְזֶה זְמַן לא כַּבִּיר אֲשֶׁר הָיָה בְּשֻׁתָּפוּת עִמּוֹ וְהָיוּ לוֹ מָעוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהֶעָשִׁיר הַנַּ"ל

וּלְבַסּוֹף יָרַד מִמַּדְרֵגָתוֹ כָּל כָּךְ

וְעַל כֵּן הָיְתָה לוֹ עָלָיו קִנְאָה גְּדוֹלָה.

גַּם לָקַח אֶצְלוֹ מָעוֹת מְזֻמָּן וְלא הֶחֱזִיר לוֹ.

וְרָמַז לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה אֵין לוֹ לְהֶעָשִׁיר הַנַּ"ל בָּנִים כַּמְבאָר הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל.

אַךְ בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל מְבאָר שֶׁלִּפְעָמִים מִתְגַּבֵּר אֶת עַצְמוֹ בְּקִנְאָה וְחֶמְדָּה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַל מְעוֹת חֲבֵרוֹ

עַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ אַף אֶת אִשְׁתּוֹ.

וְכֵן הָיָה

שֶׁאַחַר כָּךְ סָמוּךְ לִפְטִירַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה צִוָּה לַאֲנָשָׁיו שֶׁיּאמְרוּ לְהֶעָשִׁיר הַנַּ"ל שֶׁיְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְיִקַּח אִשָּׁה אַחֶרֶת וְיוֹלִיד בָּנִים.

וְכֵן עָשָׂה וְגֵרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה שָׁנִים.

וּבְתוֹךְ זֶה הַזְּמַן נִפְטְרָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁהָיָה לוֹ קִנְאָה עַל הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל

וְאָז לָקַח הָאִישׁ הַזֶּה אֶת אֵשֶׁת הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל

וְנִתְקַיְּמוּ כָּל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַמְרֻמָּזִים בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל.

וְהֶעָשִׁיר הַנַּ"ל לָקַח לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת וְהָיוּ לוֹ מִמֶּנָּה בָּנִים

וּבְעִנְיַן הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל יֵשׁ הַרְבֵּה לְסַפֵּר

וְאֵין כָּאן מְקוֹמוֹ

אות ל

בָּעֵת שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּתְחִלַּת נְסִיעָתוֹ מִבֵּיתוֹ שָׁבַת בַּקְּהִלָּה סְקָאלְיֶע וְשָׁם רָאָה אֶת הַצַּדִּיק הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ הָרַב מְנַחֵם מֶענְדִיל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִוִּיטֶעפְּסְק שֶׁנִּפְטַר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּמְפֻרְסָם.

וְגִלָּה לוֹ שֶׁשֵּׁם "אַתָּה" מְסֻגָּל עַל הַיָּם כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי א' בְּסִימָן רנ"ו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם"

אות לא

כְּשֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַנִּדְפֶּסֶת בְּסִימָן רס"ב בְּלִקּוּטֵי א' עַל פָּסוּק: "וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי" שֶׁקּדֶם חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה צְרִיכִין לִבְכּוֹת.

אָמַר אָז עַל עַצְמוֹ שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁהוּא מְחַדֵּשׁ חִדּוּשֵׁי תוֹרָה הוּא בּוֹכֶה מִקּדֶם.

גַּם אָז בָּעֵת הַהִיא רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ עִנְיָן זֶה

כִּי בְּאוֹתָהּ הָעֵת אָמַר הַתּוֹרָה "וַיּאמֶר בּעַז אֶל רוּת", בְּיוֹם וָא"ו עֶרֶב שַׁבַּת קדֶשׁ, קַיִץ תקס"ו.

גַּם קדֶם לָזֶה אָמַר הַתּוֹרָה "דַּע שֶׁיֵּשׁ אָרִיךְ אַנְפִּין דִּקְלִפָּה וְכוּ'" בְּסִימָן רמ"ב

וּבְיוֹם חֲמִישִׁי שֶׁלְּפָנָיו בָּכָה לְפָנֵינוּ

וְאַחַר כָּךְ בְּיוֹם שַׁבָּת שֶׁלְּאַחֲרָיו אָמַר הָעִנְיָן הַנַּ"ל עַל פָּסוּק: וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי.

וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה הַרְבֵּה לְסַפֵּר

כִּי כָּל זֶה הָיָה בְּסָמוּךְ אַחַר פְּטִירַת בְּנוֹ שְׁלמה אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וּמְעַט יִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ

אות לב

בָּעִנְיָן הַנִּדְפָּס בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּסִימָן נ"ז וּבְסִימָן רע"ז לְעִנְיַן מַעֲלַת אֲכִילַת שַׁבָּת שֶׁהִיא כֻּלָּהּ קדֶשׁ וְעוֹלֶה לְמָקוֹם אַחֵר לְגַמְרֵי

דִּבֵּר עִמָּנוּ מִזֶּה הַרְבֵּה וְהִזְהִיר אוֹתָנוּ לֶאֱכל בְּשַׁבָּת וְלִשְׂמחַ וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁהִזְהִירָה תּוֹרָה: "אִכְלוּהוּ הַיּוֹם, כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם"

אִכְלוּ בָּנִים [כְּשֶׁכְּבָר אוֹמְרִים אִכְלוּ בָּנִים]

אַחַר כָּךְ אָמַר גַּם אֶת זֶה אֵין יְכוֹלִין לְקַיֵּם

אות לג

בָּעֵת שֶׁנָּסַע רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְלֶבוּב אַחַר סוכּוֹת תקס"ח נָסַע דֶּרֶךְ קְרָאסְנֶע וְלָן שָׁם, וְאַחַר כָּךְ בַּבּקֶר נָסַע פִּתְאוֹם.

וְרָדַפְנוּ אַחֲרָיו עַד שֶׁזָּכִינוּ לְהַשִּׂיגוֹ אֵצֶל הַגֶּשֶׁר, וְאֶחָד קִדְּמוֹ שָׁם וְעִכְּבוֹ

וּבָאתִי אֲנִי וַחֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי וְנֶהֱנָה קְצָת

וְאָמַר מָה אַתֶּם רוֹצִים אִם לְבָרֵךְ אֶתְכֶם אוֹ שֶׁאמַר לָכֶם תּוֹרָה.

וְנָתַן לָנוּ בְּרֵרָה לִבְרר.

עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי הַבְּרָכָה תְּבָרְכוּ אוֹתָנוּ כְּשֶׁתָּבוֹאוּ לְשָׁלוֹם מִלֶּמְבֶּרְגְּ

וְעַתָּה אִמְרוּ לָנוּ תּוֹרָה.

עָנָה וְאָמַר אמַר הַתְחָלָה מִן הַנְּסִיעָה שֶׁלִּי

וְאָמַר אָז לָנוּ מֵעִנְיַן הַמִּשְׁכָּן שֶׁכָּל אֶחָד מִן הַצַּדִּיקִים בּוֹנִים וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִימָן רפ"ב בְּהַתּוֹרָה אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי.

כִּי הַתּוֹרָה אֲזַמְּרָה אָמַר בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת שֶׁקּדֶם לָזֶה.

וַאֲזַי עַל הָעֲגָלָה הִתְחִיל מֵעִנְיָן הַמְחֻבָּר לְהַתּוֹרָה אֲזַמְּרָה הַנַּ"ל הַמַּתְחִיל וְדַע שֶׁמִּי שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת אֵלּוּ הַנִּגּוּנִים וְכוּ' עַד בֶּאֱמֶת אָמְרוּ הַחַזָּן רוֹאֶה הֵיכָן הַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין.

וְאַחַר כָּךְ נָשַׁקְנוּ אוֹתוֹ בְּיָדוֹ

וְתֵכֶף צִוָּה לְהַבַּעַל עֲגָלָה לִסַּע וְנָסַע מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם

וַעֲדַיִן אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵיךְ מְרֻמָּז בְּהַתּוֹרָה הַזּאת עִנְיַן הַנְּסִיעָה שֶׁלּוֹ לְלֶעמְבֶּרְג שֶׁנָּסַע אָז.

וְאָז בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה נִדְפַּס הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו

וְעוֹד יֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְסַפֵּר נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים וְחַסְדֵי ה' אֲשֶׁר הִפְלִיא אָז עִמִּי, וְסִיבֵּב סִיבּוֹת בְּרַחֲמָיו לַחֲזר מִטּוּלְטְשִׁין בֵּין יוֹם כִּפּוּר לְסוכּוֹת

אֲשֶׁר עַל יְדֵי זֶה זָכִיתִי לִגְמר כְּתִיבַת הַסֵּפֶר שֶׁנִּשְׂרַף וְלִמְסֹר לוֹ סֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו הַנִּכְתַּב שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִדְפַּס בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה

וּלְדַבֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה וְלִשְׁמעַ תּוֹרוֹת נִפְלָאוֹת מִמֶּנּוּ, אֲשֶׁר הֵם זְכוּת הָרַבִּים לְדוֹרוֹת.

מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי, וְיִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר אִם יִרְצֶה ה'

אות לד

אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ בְּעֶרֶב ראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן בְּאוּמֶין סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ עֵצָה לְהַתְמָדָה

הֵשִׁיב לוֹ שֶׁלּא יְדַבֵּר עַל שׁוּם אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל.

כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ אוֹת בְּהַתּוֹרָה וְכוּ' וּכְשֶׁמְּדַבֵּר עַל אֶחָד מוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמוֹ מֵהַתּוֹרָה מֵחֲמַת שֶׁמּוֹצֵא פְּגָם חַס וְשָׁלוֹם בְּאוֹת מֵהַתּוֹרָה שֶׁהוּא שׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ שֶׁל זֶה הַמְדַבֵּר עָלָיו כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְשָׁאַל אוֹתוֹ וְאִם רוֹאִין שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר

גָּעַר בּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵיךְ אַתָּה אוֹמֵר עַל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר

הֲלא נִמְצָא בּוֹ בְּוַדַּאי עוֹד מְעַט טוֹב אוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע.

וְהִזְכִּיר אָז עִנְיַן וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע הַמְבאָר בְּהַתּוֹרָה אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי עַיֵּן שָׁם

אות לה

אִישׁ אֶחָד הָיָה אֶצְלוֹ בִּימֵי נְעוּרָיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ פּה בְּרֶסְלַב, וְאָז נִתְקַשֵּׁר מְאד לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּתְשׁוּקָה גְּדוֹלָה

וְשָׁמַע אָז מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה דִּבְרֵי תוֹרָה נִפְלָאִים הַיְנוּ הַתּוֹרָה תְּהִלָּה לְדָוִד וְכוּ' וְעוֹד דִּבּוּרִים נִפְלָאִים.

וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁבַּיָּמִים הַבָּאִים לא תִּסַּע אֶצְלִי וְלא תִהְיֶה מְקרָב שֶׁלִּי

[וְכֵן הָיָה שֶׁאַחַר כָּךְ לא הָיָה עוֹד אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן יוֹעִיל לְךָ מַה שֶּׁטָּעַמְתָּ עַתָּה מְעַט מִדְּבָרָי.

וְאָמַר לוֹ אָז הַפָּסוּק: "טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ"

תֵּכֶף כְּשֶׁטּוֹעֲמִין הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק, שׁוּב "לא יִכְבֶּה בַּלַּיְלָה נֵרָהּ".

הַנִּדְפָּס בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן רפ"ה
חיי מוהר"ן - רח - נסיעתו וישיבתו באומן
...נסיעתו וישיבתו באומן אות רח אמר: מתחלה היה העולם תהו ואחר כך ברא את העולם וצריכין לבאר ענין זה לענין מה נאמר [אמר המעתיק שמעתי מהרב רבי נפתלי זכרונו לברכה שפעם אחת אמר לפני רבנו זכרונו לברכה שהמגיד מטראוויצע הקשה עליו שתי קשיות א' על מה נתישב תחלה בבית רבי נחמן נתן ואחר כך בבית רבי יוסף שמואל. כי לכאורה היה צריך לכנס בבית רבי יוסף שמואל מיד כי הוא איש כשר וכו' שנית הקשה על מה הוא מקרב ומדבר עם הקלי עולם שהיו שם באומין. והשיב לו רבנו זכרונו לברכה בזו הלשון מה שהקשה ראשונה היא קשיא ישנה מכבר למה היה...
שיחות הר"ן - אות צז
שיחות הר"ן - אות צז על ידי בשורות טובות יכולין לומר תהלים
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה י - הָעוֹלָם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם יִשּׁוּב הַדַּעַת
...יתברך, מחמת שאין להם ישוב הדעת מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת ואינם מישבין עצמן והעקר להשתדל לישב עצמו היטב מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה הן תאוות הנכנסות לגוף הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד ואז בודאי ישוב אל ה'. אך דע, שעל ידי מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המח כרצונו ועל כן קשה לו לישב דעתו רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המח כרצונו, ויוכל לישב דעתו כי שמחה הוא עולם החרות בבחינת: "כי בשמחה תצאו" שעל ידי שמחה נעשין בן חורין ויוצאין מן הגל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכ - יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים יְקָרִים בָּעוֹלָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכ - יש כמה דברים יקרים בעולם דע כי יש כמה דברים יקרים בעולם החכם הוא יקר מאד וכן גבור וכן עשיר ומושל דהינו מי שיש לו איזה התנשאות. ודע שאצל כל אחד מהם יכולים לפעל ולהושע מצערו שאם יש לו איזה צער, חס ושלום וילך אצל אחד מהם ויספרו לפניו עד שיעורר רחמים אצלו עליו מזה יוכל להושע
חיי מוהר"ן - רמט - גדולת נוראות השגתו
...מוהר"ן - רמט - גדולת נוראות השגתו אות רמט אמר בקרימינטשאק עוד יאמרו בימים הבאים [איי, היה כזה ר' נחמן] כי יתגעגעו מאד אחרי. גם אמר שבימים הבאים יהיה חדוש גדול על שחלקו עליו ויאמרו בדרך תמיה על זה היו חולקים בתמיהה. גם אמר שכשיחלוקו על אחד יאמרו הלא גם עליו היו חולקים כלומר על כן אין ראיה מן מחלקת אות רנ אמר אותי צריכים כל העולם לא מבעיא אתם כי אתם יודעים בעצמכם איך אתם צריכים אותי אלא אפילו כל הצדיקים צריכים אותי כי גם הם צריכים להחזיר אותם למוטב. וגם אפילו אמות העולם צריכין אותי. אך דיו לעבד להיות...
אהבה שבדעת שאינה תלויה בדבר
...שאינה תלויה בדבר רבי נחמן מברסלב מבאר כי קיימת אהבה שבדעת, שהיא האהבה של השי"ת לעם ישראל כפי שהיא היתה לפני בריאת העולם. ובפשיטות הרעיון הוא כי כאשר האדם נכלל בבחינת לפני הבריאה, על ידי זה הוא זוכה לאהבה הזאת שהיא אינה תלויה בדבר. והאהבה הזאת שבדעת היא בחינת מחוייב המציאות, והיא נצחית והיא מעל הזמן, והיא לא משתנה, ואין בה שום רע, והיא לא תלויה בשום סיבה משום שהיא קודמת לבריאת הסיבות וכולי. ומצו"ב מאמר מהעניין הנ"ל www.eip.co.il/?key=339 - אהבה עצמית אמיתית. איך להגיע אליה? והרעיון שלו הוא, כי על...
סיפורי מעשיות - מעשה ב - מעשה ממלך וקיסר [ערוך] / מעשה במלך וקיסר
...עם מעט תיקוני נוסח של מעשה ממלך וקיסר ]. מעשה בקיסר אחד, שלא היו לו בנים גם מלך אחד לא היו לו בנים ונסע הקיסר בארץ לשוטט ולבקש אולי ימצא איזה עצה ותרופה להוליד בנים גם המלך נסע גם כך ונזדמנו שניהם לפונדק אחד ולא היו יודעים אחד על השני והכיר הקיסר על המלך, שיש לו התנהגות של מלכות ושאל אותו הקיסר את המלך והודה לו שהוא מלך גם המלך הכיר על הקיסר גם כן שיש לו התנהגות של מלכות והודה לו גם כן שגם הוא קיסר והודיעו זה לזה שנוסעים בשביל למצוא איזה עצה ותרופה להוליד בנים ונתקשרו והחליטו שניהם שאם כאשר יבוא...
חיי מוהר"ן - רסח - גדולת נוראות השגתו
...- רסח - גדולת נוראות השגתו אות רסח אמר אני יכול לקבל ממון הרבה בלי שעור ולא יהיה אצלי שום שנוי. כי דרך האדם כשיגיע לידו ממון, בפרט ממון הרבה נשתנה פניו ונעשין אצלו שנויים. אבל אצלי אפילו אם אקבל סך עצום בפעם אחד אין אצלי שום שנוי כלל. ושמעתי בשמו שאמר שקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שיש לו יתברך כי יש אצל השם יתברך כמה חדושים וקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שלו אות רסט יום ד' דאלול תקס"ט ברסלב. אמר אני ענו מכל המפרסמים כי כל אחד יש לו עבודתו ואני ענו הינו כי אינם...
שיחות הר"ן - אות עא
...הר"ן - אות עא בענין מה שכתוב בזוהר הקדוש שעל פגם הברית בפרט מאן דאושיד זרעא בריקניא, חס ושלום וכו' אין מועיל תשובה אמר רבנו, זכרונו לברכה שאין הדבר כן רק על הכל מועיל תשובה ואמר שבזה המאמר זוהר אין שום אדם מבין הפשט רק הוא לבד והכלל שבאמת מועיל תשובה בודאי על חטא זה אפילו אם הרבה לפשע, חס ושלום בזה וכבר מבאר בספרים הנדפסים כבר שעקר התשובה הוא לבל יעשה עוד מכאן ולהבא והוא מכרח לעבר באלו המקומות והענינים שהיה בתחלה ולהתנסות שם וכשמרחם על עצמו עכשו ואינו עושה עוד מה שעשה מקדם ומשבר תאוותו זהו עקר ה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קח - זִבְחֵי אֱלקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה
...נשברה [לשון החברים] זבחי אלהים רוח נשברה הנה ידוע כי עולה באה על הרהור הלב, כמו שכתוב "העולה על רוחכם" הינו שעולה באה על הרהורי הלב, ששם משכן הרוח 'ואין השם יתברך מצרף מחשבה למעשה, בר מהרהורי עכו"ם' והרהור עכו"ם שיך אצל כל אדם הינו מה שמתחיל להתפלל בדבקות, או מתבודד את עצמו ובאמצע התפילה או ההתבודדות נופל ממדרגתו זהו בחינות הרהורי עכו"ם כי כל הנפילות באין מחמת קלקול האמונה וכשנתקלקל האמונה נמצא מחזיר פניו מהשם יתברך כמו שכתוב "נזורו אחור" והשם יתברך גם כן מסתיר פניו ממנו נמצא הוא אחור באחור וצריך...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2188 שניות - עכשיו 24_12_2025 השעה 19:22:43 - wesi2