ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - כט - שיחות השיכים להתורות
אות כט זה שיך למאמר חמר אסור גזלה סימן ס"ט. בשעה שאמר רבנו זכרונו לברכה המאמר הנ"ל, עמד אז לפניו איש עשיר אחד שלא היו לו בנים ואחר איזה ימים הפציר העשיר הנ"ל את רבנו זכרונו לברכה להתפלל עליו שיהיו לו בנים השיב לו רבנו זכרונו לברכה הלא אמרתי לך תורה על ראש השנה ולא הבין כונתו. ואחר כך נודע לו שכונתו היא כי בברסלב היה איש אחד שירד מנכסיו והיה להאיש הנ"ל קנאה גדולה על העשיר הנ"ל שעלה למעלה ונתעשר כל כך וזה זמן לא כביר אשר היה בשתפות עמו והיו לו מעות הרבה יותר מהעשיר הנ"ל ולבסוף ירד ממדרגתו כל כך ועל כן היתה לו עליו קנאה גדולה. גם לקח אצלו מעות מזמן ולא החזיר לו. ורמז לו רבנו זכרונו לברכה שבשביל זה אין לו להעשיר הנ"ל בנים כמבאר היטב במאמר הנ"ל. אך במאמר הנ"ל מבאר שלפעמים מתגבר את עצמו בקנאה וחמדה גדולה כל כך על מעות חברו עד שעל ידי זה לוקח ממנו אף את אשתו. וכן היה שאחר כך סמוך לפטירת רבנו זכרונו לברכה צוה לאנשיו שיאמרו להעשיר הנ"ל שיגרש את אשתו ויקח אשה אחרת ויוליד בנים. וכן עשה וגרש את אשתו אחר פטירת רבנו זכרונו לברכה כמה שנים. ובתוך זה הזמן נפטרה אשתו של האיש הנ"ל שהיה לו קנאה על העשיר הנ"ל ואז לקח האיש הזה את אשת העשיר הנ"ל ונתקימו כל דברי רבנו זכרונו לברכה המרמזים במאמר הנ"ל. והעשיר הנ"ל לקח לו אשה אחרת והיו לו ממנה בנים ובענין העשיר הנ"ל יש הרבה לספר ואין כאן מקומו אות ל בעת שנסע לארץ ישראל בתחלת נסיעתו מביתו שבת בקהלה סקאליע ושם ראה את הצדיק המפרסם מורנו הרב מנחם מענדיל זכרונו לברכה מויטעפסק שנפטר בארץ ישראל כמפרסם. וגלה לו ששם "אתה" מסגל על הים כמובא בלקוטי א' בסימן רנ"ו כמו שכתוב (תהלים פ"ט) : "בשוא גליו אתה תשבחם" אות לא כשאמר התורה הנדפסת בסימן רס"ב בלקוטי א' על פסוק (שם ק"ב) : "ושקוי בבכי מסכתי" שקדם חדושי תורה צריכין לבכות. אמר אז על עצמו שבכל עת שהוא מחדש חדושי תורה הוא בוכה מקדם. גם אז בעת ההיא ראינו בעינינו ענין זה כי באותה העת אמר התורה "ויאמר בעז אל רות", ביום וא"ו ערב שבת קדש, קיץ תקס"ו. גם קדם לזה אמר התורה "דע שיש אריך אנפין דקלפה וכו'" בסימן רמ"ב וביום חמישי שלפניו בכה לפנינו ואחר כך ביום שבת שלאחריו אמר הענין הנ"ל על פסוק: ושקוי בבכי מסכתי. ויש בענין זה הרבה לספר כי כל זה היה בסמוך אחר פטירת בנו שלמה אפרים זכרונו לברכה ומעט יתבאר במקום אחר בעזרתו יתברך אות לב בענין הנדפס בספריו הקדושים בסימן נ"ז ובסימן רע"ז לענין מעלת אכילת שבת שהיא כלה קדש ועולה למקום אחר לגמרי דבר עמנו מזה הרבה והזהיר אותנו לאכל בשבת ולשמח וכו' כמו שהזהירה תורה (שמות ט"ז) : "אכלוהו היום, כי שבת היום" אכלו בנים [כשכבר אומרים אכלו בנים] אחר כך אמר גם את זה אין יכולין לקים אות לג בעת שנסע רבנו זכרונו לברכה ללבוב אחר סוכות תקס"ח נסע דרך קראסנע ולן שם, ואחר כך בבקר נסע פתאום. ורדפנו אחריו עד שזכינו להשיגו אצל הגשר, ואחד קדמו שם ועכבו ובאתי אני וחברי רבי נפתלי ונהנה קצת ואמר מה אתם רוצים אם לברך אתכם או שאמר לכם תורה. ונתן לנו בררה לברר. עניתי ואמרתי הברכה תברכו אותנו כשתבואו לשלום מלמברג ועתה אמרו לנו תורה. ענה ואמר אמר התחלה מן הנסיעה שלי ואמר אז לנו מענין המשכן שכל אחד מן הצדיקים בונים וכו' כמו שכתוב בסימן רפ"ב בהתורה אזמרה לאלקי בעודי. כי התורה אזמרה אמר בשמיני עצרת שקדם לזה. ואזי על העגלה התחיל מענין המחבר להתורה אזמרה הנ"ל המתחיל ודע שמי שיכול לעשות אלו הנגונים וכו' עד באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קורין. ואחר כך נשקנו אותו בידו ותכף צוה להבעל עגלה לסע ונסע משם בשלום ועדין אין אנו יודעים איך מרמז בהתורה הזאת ענין הנסיעה שלו ללעמברג שנסע אז. ואז באותה השנה נדפס הספר לקוטי מוהר"ו ועוד יש בזה הרבה לספר נפלאות תמים דעים וחסדי ה' אשר הפליא אז עמי, וסיבב סיבות ברחמיו לחזר מטולטשין בין יום כפור לסוכות אשר על ידי זה זכיתי לגמר כתיבת הספר שנשרף ולמסר לו ספר לקוטי מוהר"ו הנכתב שעל ידי זה נדפס באותה השנה ולדבר עמו הרבה ולשמע תורות נפלאות ממנו, אשר הם זכות הרבים לדורות. מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי, ויתבאר במקום אחר אם ירצה ה' אות לד אחד שאל אותו בערב ראש השנה האחרון באומין סמוך להסתלקותו עצה להתמדה השיב לו שלא ידבר על שום אחד מישראל. כי כל אחד מישראל יש לו אות בהתורה וכו' וכשמדבר על אחד מושך את עצמו מהתורה מחמת שמוצא פגם חס ושלום באות מהתורה שהוא שרש נפשו של זה המדבר עליו כמבאר במקום אחר. ושאל אותו ואם רואין שהוא רשע גמור גער בו רבנו זכרונו לברכה איך אתה אומר על אחד מישראל שהוא רשע גמור הלא נמצא בו בודאי עוד מעט טוב או איזה נקדה טובה ששם אינו רשע. והזכיר אז ענין ועוד מעט ואין רשע המבאר בהתורה אזמרה לאלקי בעודי עין שם אות לה איש אחד היה אצלו בימי נעוריו של אותו האיש פה ברסלב, ואז נתקשר מאד לרבנו זכרונו לברכה בתשוקה גדולה ושמע אז מרבנו זכרונו לברכה דברי תורה נפלאים הינו התורה תהלה לדוד וכו' ועוד דבורים נפלאים. ואמר לו רבנו זכרונו לברכה אני יודע שבימים הבאים לא תסע אצלי ולא תהיה מקרב שלי [וכן היה שאחר כך לא היה עוד אצל רבנו זכרונו לברכה] אך אף על פי כן יועיל לך מה שטעמת עתה מעט מדברי. ואמר לו אז הפסוק (משלי ל"א) : "טעמה כי טוב סחרה" תכף כשטועמין התורה של הצדיק, שוב "לא יכבה בלילה נרה". הנדפס בלקוטי א' סימן רפ"ה
אות כט

זֶה שַׁיָּךְ לְמַאֲמַר חֹמֶר אִסּוּר גְּזֵלָה סִימָן ס"ט.

בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל, עָמַד אָז לְפָנָיו אִישׁ עָשִׁיר אֶחָד שֶׁלּא הָיוּ לוֹ בָּנִים

וְאַחַר אֵיזֶה יָמִים הִפְצִיר הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים

הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הֲלא אָמַרְתִּי לְךָ תּוֹרָה עַל ראשׁ הַשָּׁנָה וְלא הֵבִין כַּוָּנָתוֹ.

וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ שֶׁכַּוָּנָתוֹ הִיא כִּי בִּבְּרַסְלֶב הָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו

וְהָיָה לְהָאִישׁ הַנַּ"ל קִנְאָה גְּדוֹלָה עַל הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל שֶׁעָלָה לְמַעְלָה וְנִתְעַשֵּׁר כָּל כָּךְ

וְזֶה זְמַן לא כַּבִּיר אֲשֶׁר הָיָה בְּשֻׁתָּפוּת עִמּוֹ וְהָיוּ לוֹ מָעוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהֶעָשִׁיר הַנַּ"ל

וּלְבַסּוֹף יָרַד מִמַּדְרֵגָתוֹ כָּל כָּךְ

וְעַל כֵּן הָיְתָה לוֹ עָלָיו קִנְאָה גְּדוֹלָה.

גַּם לָקַח אֶצְלוֹ מָעוֹת מְזֻמָּן וְלא הֶחֱזִיר לוֹ.

וְרָמַז לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה אֵין לוֹ לְהֶעָשִׁיר הַנַּ"ל בָּנִים כַּמְבאָר הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל.

אַךְ בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל מְבאָר שֶׁלִּפְעָמִים מִתְגַּבֵּר אֶת עַצְמוֹ בְּקִנְאָה וְחֶמְדָּה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַל מְעוֹת חֲבֵרוֹ

עַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ אַף אֶת אִשְׁתּוֹ.

וְכֵן הָיָה

שֶׁאַחַר כָּךְ סָמוּךְ לִפְטִירַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה צִוָּה לַאֲנָשָׁיו שֶׁיּאמְרוּ לְהֶעָשִׁיר הַנַּ"ל שֶׁיְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְיִקַּח אִשָּׁה אַחֶרֶת וְיוֹלִיד בָּנִים.

וְכֵן עָשָׂה וְגֵרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה שָׁנִים.

וּבְתוֹךְ זֶה הַזְּמַן נִפְטְרָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁהָיָה לוֹ קִנְאָה עַל הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל

וְאָז לָקַח הָאִישׁ הַזֶּה אֶת אֵשֶׁת הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל

וְנִתְקַיְּמוּ כָּל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַמְרֻמָּזִים בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל.

וְהֶעָשִׁיר הַנַּ"ל לָקַח לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת וְהָיוּ לוֹ מִמֶּנָּה בָּנִים

וּבְעִנְיַן הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל יֵשׁ הַרְבֵּה לְסַפֵּר

וְאֵין כָּאן מְקוֹמוֹ

אות ל

בָּעֵת שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּתְחִלַּת נְסִיעָתוֹ מִבֵּיתוֹ שָׁבַת בַּקְּהִלָּה סְקָאלְיֶע וְשָׁם רָאָה אֶת הַצַּדִּיק הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ הָרַב מְנַחֵם מֶענְדִיל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִוִּיטֶעפְּסְק שֶׁנִּפְטַר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּמְפֻרְסָם.

וְגִלָּה לוֹ שֶׁשֵּׁם "אַתָּה" מְסֻגָּל עַל הַיָּם כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי א' בְּסִימָן רנ"ו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם"

אות לא

כְּשֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַנִּדְפֶּסֶת בְּסִימָן רס"ב בְּלִקּוּטֵי א' עַל פָּסוּק: "וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי" שֶׁקּדֶם חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה צְרִיכִין לִבְכּוֹת.

אָמַר אָז עַל עַצְמוֹ שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁהוּא מְחַדֵּשׁ חִדּוּשֵׁי תוֹרָה הוּא בּוֹכֶה מִקּדֶם.

גַּם אָז בָּעֵת הַהִיא רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ עִנְיָן זֶה

כִּי בְּאוֹתָהּ הָעֵת אָמַר הַתּוֹרָה "וַיּאמֶר בּעַז אֶל רוּת", בְּיוֹם וָא"ו עֶרֶב שַׁבַּת קדֶשׁ, קַיִץ תקס"ו.

גַּם קדֶם לָזֶה אָמַר הַתּוֹרָה "דַּע שֶׁיֵּשׁ אָרִיךְ אַנְפִּין דִּקְלִפָּה וְכוּ'" בְּסִימָן רמ"ב

וּבְיוֹם חֲמִישִׁי שֶׁלְּפָנָיו בָּכָה לְפָנֵינוּ

וְאַחַר כָּךְ בְּיוֹם שַׁבָּת שֶׁלְּאַחֲרָיו אָמַר הָעִנְיָן הַנַּ"ל עַל פָּסוּק: וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי.

וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה הַרְבֵּה לְסַפֵּר

כִּי כָּל זֶה הָיָה בְּסָמוּךְ אַחַר פְּטִירַת בְּנוֹ שְׁלמה אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וּמְעַט יִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ

אות לב

בָּעִנְיָן הַנִּדְפָּס בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּסִימָן נ"ז וּבְסִימָן רע"ז לְעִנְיַן מַעֲלַת אֲכִילַת שַׁבָּת שֶׁהִיא כֻּלָּהּ קדֶשׁ וְעוֹלֶה לְמָקוֹם אַחֵר לְגַמְרֵי

דִּבֵּר עִמָּנוּ מִזֶּה הַרְבֵּה וְהִזְהִיר אוֹתָנוּ לֶאֱכל בְּשַׁבָּת וְלִשְׂמחַ וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁהִזְהִירָה תּוֹרָה: "אִכְלוּהוּ הַיּוֹם, כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם"

אִכְלוּ בָּנִים [כְּשֶׁכְּבָר אוֹמְרִים אִכְלוּ בָּנִים]

אַחַר כָּךְ אָמַר גַּם אֶת זֶה אֵין יְכוֹלִין לְקַיֵּם

אות לג

בָּעֵת שֶׁנָּסַע רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְלֶבוּב אַחַר סוכּוֹת תקס"ח נָסַע דֶּרֶךְ קְרָאסְנֶע וְלָן שָׁם, וְאַחַר כָּךְ בַּבּקֶר נָסַע פִּתְאוֹם.

וְרָדַפְנוּ אַחֲרָיו עַד שֶׁזָּכִינוּ לְהַשִּׂיגוֹ אֵצֶל הַגֶּשֶׁר, וְאֶחָד קִדְּמוֹ שָׁם וְעִכְּבוֹ

וּבָאתִי אֲנִי וַחֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי וְנֶהֱנָה קְצָת

וְאָמַר מָה אַתֶּם רוֹצִים אִם לְבָרֵךְ אֶתְכֶם אוֹ שֶׁאמַר לָכֶם תּוֹרָה.

וְנָתַן לָנוּ בְּרֵרָה לִבְרר.

עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי הַבְּרָכָה תְּבָרְכוּ אוֹתָנוּ כְּשֶׁתָּבוֹאוּ לְשָׁלוֹם מִלֶּמְבֶּרְגְּ

וְעַתָּה אִמְרוּ לָנוּ תּוֹרָה.

עָנָה וְאָמַר אמַר הַתְחָלָה מִן הַנְּסִיעָה שֶׁלִּי

וְאָמַר אָז לָנוּ מֵעִנְיַן הַמִּשְׁכָּן שֶׁכָּל אֶחָד מִן הַצַּדִּיקִים בּוֹנִים וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִימָן רפ"ב בְּהַתּוֹרָה אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי.

כִּי הַתּוֹרָה אֲזַמְּרָה אָמַר בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת שֶׁקּדֶם לָזֶה.

וַאֲזַי עַל הָעֲגָלָה הִתְחִיל מֵעִנְיָן הַמְחֻבָּר לְהַתּוֹרָה אֲזַמְּרָה הַנַּ"ל הַמַּתְחִיל וְדַע שֶׁמִּי שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת אֵלּוּ הַנִּגּוּנִים וְכוּ' עַד בֶּאֱמֶת אָמְרוּ הַחַזָּן רוֹאֶה הֵיכָן הַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין.

וְאַחַר כָּךְ נָשַׁקְנוּ אוֹתוֹ בְּיָדוֹ

וְתֵכֶף צִוָּה לְהַבַּעַל עֲגָלָה לִסַּע וְנָסַע מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם

וַעֲדַיִן אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵיךְ מְרֻמָּז בְּהַתּוֹרָה הַזּאת עִנְיַן הַנְּסִיעָה שֶׁלּוֹ לְלֶעמְבֶּרְג שֶׁנָּסַע אָז.

וְאָז בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה נִדְפַּס הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו

וְעוֹד יֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְסַפֵּר נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים וְחַסְדֵי ה' אֲשֶׁר הִפְלִיא אָז עִמִּי, וְסִיבֵּב סִיבּוֹת בְּרַחֲמָיו לַחֲזר מִטּוּלְטְשִׁין בֵּין יוֹם כִּפּוּר לְסוכּוֹת

אֲשֶׁר עַל יְדֵי זֶה זָכִיתִי לִגְמר כְּתִיבַת הַסֵּפֶר שֶׁנִּשְׂרַף וְלִמְסֹר לוֹ סֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו הַנִּכְתַּב שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִדְפַּס בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה

וּלְדַבֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה וְלִשְׁמעַ תּוֹרוֹת נִפְלָאוֹת מִמֶּנּוּ, אֲשֶׁר הֵם זְכוּת הָרַבִּים לְדוֹרוֹת.

מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי, וְיִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר אִם יִרְצֶה ה'

אות לד

אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ בְּעֶרֶב ראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן בְּאוּמֶין סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ עֵצָה לְהַתְמָדָה

הֵשִׁיב לוֹ שֶׁלּא יְדַבֵּר עַל שׁוּם אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל.

כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ אוֹת בְּהַתּוֹרָה וְכוּ' וּכְשֶׁמְּדַבֵּר עַל אֶחָד מוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמוֹ מֵהַתּוֹרָה מֵחֲמַת שֶׁמּוֹצֵא פְּגָם חַס וְשָׁלוֹם בְּאוֹת מֵהַתּוֹרָה שֶׁהוּא שׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ שֶׁל זֶה הַמְדַבֵּר עָלָיו כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְשָׁאַל אוֹתוֹ וְאִם רוֹאִין שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר

גָּעַר בּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵיךְ אַתָּה אוֹמֵר עַל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר

הֲלא נִמְצָא בּוֹ בְּוַדַּאי עוֹד מְעַט טוֹב אוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע.

וְהִזְכִּיר אָז עִנְיַן וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע הַמְבאָר בְּהַתּוֹרָה אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי עַיֵּן שָׁם

אות לה

אִישׁ אֶחָד הָיָה אֶצְלוֹ בִּימֵי נְעוּרָיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ פּה בְּרֶסְלַב, וְאָז נִתְקַשֵּׁר מְאד לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּתְשׁוּקָה גְּדוֹלָה

וְשָׁמַע אָז מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה דִּבְרֵי תוֹרָה נִפְלָאִים הַיְנוּ הַתּוֹרָה תְּהִלָּה לְדָוִד וְכוּ' וְעוֹד דִּבּוּרִים נִפְלָאִים.

וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁבַּיָּמִים הַבָּאִים לא תִּסַּע אֶצְלִי וְלא תִהְיֶה מְקרָב שֶׁלִּי

[וְכֵן הָיָה שֶׁאַחַר כָּךְ לא הָיָה עוֹד אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן יוֹעִיל לְךָ מַה שֶּׁטָּעַמְתָּ עַתָּה מְעַט מִדְּבָרָי.

וְאָמַר לוֹ אָז הַפָּסוּק: "טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ"

תֵּכֶף כְּשֶׁטּוֹעֲמִין הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק, שׁוּב "לא יִכְבֶּה בַּלַּיְלָה נֵרָהּ".

הַנִּדְפָּס בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן רפ"ה
שיחות הר"ן - אות קלא - שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים וְעִנְיָנִים שֶׁהָיָה בְּכָל תּוֹרָה וּמַעֲשֶׂה
...שהיה בכל תורה ומעשה כשכתבתי לפניו התורה ואלה המשפטים [סימן י' חלק ראשון מלקוטי מוהר"ו] המתחלת: כשיש דינים חס ושלום, על ישראל, על ידי רקודין והמחאת כף נעשה המתקת הדינים וכו' אמר לי: כך אמרתי שעכשו נשמע גזרות חס ושלום, על ישראל והנה הולכים וממשמשים לבוא ימי הפורים האלה [כי התורה הזאת נאמרה סמוך לפורים] ויהיו ישראל מרקדים וימחאו כף ועל ידי זה ימתיקו הדינים וחזר וכפל דבריו ואמר בפה מלא: כך אמרתי וכונתו היתה להעיר לבבנו שנדע ונבין שכל דברי תורתו הקדושה אף על פי שיש בה עמקות גדול ונורא מאד מאד ורזין ע...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כ
...ישראל - אות כ וכששמע זאת, שלח שליח מיחד לעכו לשכר הספינה מרגאז שהיא בשלום עם כל האמות הינו כי יש מדינת רגאז ויש להם שלום עם כל המלכים וכשאותה הספינה מוציאה דגל שלה אזי אין לוקחין לתוך הפלען כי דרך הספינות של מלחמה שחוטפין על הים ספינה עם האנשים שבה לתוך הפלען דהינו בשביה אבל כשהספינה הנ"ל ממדינת רגאז מוציאה דגל שלה אזי אין לוקחין מהם לתוך הפלען וכן היה ששכרו לו ספינה כזו וכששמע הרב הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל שרבנו זכרונו לברכה, רוצה לנהג נסיעות לביתו שלח שליח מיחד אליו עם אגרתו וגם אגרת הכוללו והוא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצד - מִי שֶׁרוֹצֶה כָּבוֹד הוּא שׁוֹטֶה
...תורה קצד - מי שרוצה כבוד הוא שוטה מי שרוצה כבוד הוא שוטה כי למשל שר גדול שלח פקיד לעיר אחד מהעירות שלו למקום רחוק והפקיד הנ"ל לקח לעצמו שם כל הכבוד כי הערלים לא ידעו שהוא עבד השר וסברו שהוא בעצמו השר וכשהיו צריכים אליו היו נופלים לפני רגליו, ונותנים לו כל הכבוד והיו קוראים אותו עם כל הכנויים של כבוד השיכים להשר פעם אחד בא השר בעצמו לשם ובא הפקיד לפניו ושאל לו על עסקי המדינה ומדוע אלו הערלים אינם עובדים עבודתם וקרא לשוטר אחד, ושאל אותו השר על עסק העיר והערל השוטר לא הכיר את השר רק את הפקיד ותכף נפל...
שבחי הר"ן - אות יט
...מאד בימי קטנותו ובימי ילדותו לרוץ בכל פעם על קבר הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה לבקש מאתו שיעזרו להתקרב להשם יתברך והיה רגיל לילך לשם בלילה ובזמן החרף בעת שהיה הקרירות גדול מאד היה הולך לשם בלילה ומשם חזר והלך אל המקוה והיה שם מקוה חוץ למרחץ ומקוה אחד בתוך המרחץ ובחר לו לילך בהמקוה שחוץ למרחץ, בעת הקרירות גדול וכבר היה קר לו מאד מחמת שבא מהקבר הנ"ל כי היה דרך רחוק בין ביתו להבית עלמין וכן מהבית עלמין למקוה מלבד השהיות שנשתהה הרבה על הקבר אף על פי כן אחר כל זה היה הולך דוקא לטבל בהמקוה שהיתה עומדת...
חיי מוהר"ן - תקצד - עבודת השם
...תקצד לזכרון מה שאמר לי לבדי כבר בעת שבאתי אליו מנמרוב אני וחברי רבי נפתלי קדם שבועות ואז נדמה לי שהוא מקפיד קצת על שאני שוקד על דלתותיו יותר מדאי כי נסעתי אז כמה פעמים רצופים אליו ותכף כשנכנסתי אליו ומצאתיו בבית הגדול שלו שהיה סמוך לבית המדרש ונתן לי שלום ואמר לי שלום עליכם, [סע בריא] וחיך קצת. אחר כך נשאר יושב במקום שישב שם סמוך להדלת שהיתה לחוץ נגד הבית המדרש הישן, ואז דבר עמי ונחם אותי מאד ואמר לי איך אתה יודע מה השם יתברך רוצה לעשות ממך היום אתה כך ולאחר כך תהיה וכו'. ענה ואמר יהיה נעשה עמך...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יז
...- אות יז אך תכף כאשר נשמע לאנשי ארץ ישראל היושבים בצפת ובטבריה שרבנו, זכרונו לברכה, הוא בחיפה שלחו הגדולים והצדיקים אשר שם, לבקש את רבנו, זכרונו לברכה, שיסע אליהם ובאו אנשי טבריה על יום כפור אליו והביאו לו אגרות מגדולי הצדיקים, שכלם מבקשים אותו לבוא לטבריה על חג הסוכות והוא לא השגיח על כל זה ואמר להאיש שהיה עמו לקנות לו אתרוגים והלך אל החכם החונה שם, ונתן לו עשרים פארעס [שם מטבע] והלך אל שדה ישמעאל והביא לו שלשה אתרוגים מבחרים ויפים מאד בתוך כך שהיה יושב שם בחיפה בא ישמעאל אחד רך בשנים וישב אצלו...
חיי מוהר"ן - פד - סיפורים חדשים
...שספר קדם ראש השנה תקס"ט סוף קיץ תקס"ח ובאותו העת הביא לו השוחט מטעפליק כסא נפלאה. וסמוך לזה ספר זאת שראה במראה או בחלום שהביאו לו כסא, והיה אש סביבה. והלכו כל העולם אנשים ונשים וטף לראותה. וכשחזרו משם אזי תכף נתקשרו זה עם זה ונעשה שדוכים ביניהם. וגם כל מנהיגי הדור כלם הלכו לראותה. ושאלתי כמה היא רחוקה, ומפני מה תכף נעשו שדוכים. והלכתי והקפתי סביבם לילך שם. ושמעתי שהולך ובא ראש השנה. והייתי מספק אם לחזר אם להתעכב שם והייתי נבוך בדעתי ואמרתי בלבי איך אשאר בכאן על ראש השנה ואמרתי בדעתי לפי הגוף חלוש...
שיחות הר"ן - אות נד
שיחות הר"ן - אות נד השם יתברך אינו עושה שני פעמים דבר אחד כי אפילו גלגולים אין זאת הנשמה נתגלגלת פעם שניה כמות שהיא רק זאת הנפש עם זה הרוח וכיוצא בזה כידוע נמצא שעכשו כשזה הנפש מתקבץ עם רוח אחר וכיוצא בזה שוב אין זה מה שהיה קדם כי אין השם יתברך עושה שני פעמים דבר אחד
מדוע בסוף השקר נמצאת האמת?
...נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=542 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעד - יש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם דע שיש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם כדי לעקר עצמן מהשם יתברך ומתורתו לגמרי ... על כן הם מתאוים ויגעים כדי שיגיעו לכפירה גמורה בדעתם, חס ושלום באפן שלא יהיה להם עוד צד ספק לנטות אל האמת אבל צריכים לזה יגיעה גדולה מאד מאד כמה וכמה שנים רחמנא לצלן, רחמנא לשזבן כי היהדות שבהם אינה מנחת אותם ומבלבלת אותם תמיד ודע שיש מהם כשמגיעין ובאין למה שהתאוו דהינו לכפירה גמורה חס ושלום, בלי שום ספק אל האמת אזי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נה - רֶוַח הָעוֹלָם הַזֶּה אֵין לְשַׁעֵר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נה - רוח העולם הזה אין לשער רוח העולם הזה אין לשער דהינו מה שהאדם יכול להרויח בזה העולם ואין צריך על זה הוצאות משלו, שקורין אויש לאג רק, ממה שהכין לפניו הבורא יתברך יכול להרחיב ידו ולהרויח הרבה מאד
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 26_03_2026 השעה 07:36:44 - wesi2