ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לג
ואחר כל אלה אחר אשר עשה כל מיני עבודות הנ"ל באמת ובתמים והרבה בתעניתים ובתפילות רבות מאד ובסגופים ושבירת תאוות ומדות ועמד בנסיונות רבות ושאר כל ענינים הנ"ל והרבה בהתבודדות מאד מאד לדבר בינו לבין קונו ולפרש שיחתו בלשון אשכנז וכו' כנ"ל עד שזכה למדרגה גבהה ועליונה מאד מאד בתכלית הקדשה ובתכלית הביטול ובהתקרבות גדול להשם יתברך במדרגת גדולי בני עליה וכל זה זכה בימי ילדותו ממש כי יומם לא נח לילה לא נם ולא שקט והתמיד מאד בעבודתו מיום אל יום מתחלת ימי קטנותו וימי נעוריו ויגע וטרח מאד מיום אל יום עד שזכה בימי נעוריו ממש לכל הנ"ל לקדשה גבוהה ונוראה והשגה עצומה מאד וכו' במדרגת גדולי בני עליה ואחר אשר זכה לכל זה אף על פי כן לא היה מקרר דעתו בזה ולא הניח עצמו לעמד רק גם אחר כך, בכל יום ובכל שעה היה משתוקק ומתגעגע ונכסף להשם יתברך כאלו לא התחיל עדין כלל בשום עבודה בעולם ואפילו אחר שבא מארץ ישראל וזכה שם להשגה עליונה וגבהה מאד מאד אשר אין לשער כלל אף על פי כן מיום שבא מארץ ישראל עד היום שנסתלק בשלום למעלה למעלה היה לו תמיד געגועים וכסופין וכו' להשם יתברך כאלו לא התחיל עדין כלל ולספר בענין זה תקצר המון יריעות אפילו מה שזכינו להבין קצת בענין זה כפי מה ששמענו מפיו הקדוש וראינו בעינינו כי בכל פעם היה דרכו שהיה מתגעגע להשם יתברך והיה שפל בעיני עצמו באמת והיה לו רחמנות גדול על עצמו כאלו לא הריח עדין מעולם שום ריח של עבודת השם וכמו שלא התחיל עדין כלל ובאמת אפילו מי שעבר על כל התורה כלה, חס ושלום, כמה וכמה פעמים וכשזה האיש נתעורר בתשובה באמת שאז בודאי כשמסתכל בעצמו היכן הוא בעולם בודאי יש לו לב נשבר מאד ויש לו רחמנות גדול מאד על עצמו בהכנעה גדולה וכו' ואין צריך להאריך בזה בדבר המובן מעצמו אף על פי כן אפילו זאת הרחמנות והלב נשבר של הבעל תשובה הנ"ל לא יגיע לחלק מאלף ורבבה של גדל הרחמנות והלב נשבר בהכנעה גדולה וכו' שהיה לרבנו זכרונו לברכה בכל פעם ופעם קדם שבא לאיזה השגה והכלל, כי לעולם לא נח ולא שקט אפילו בימי גדלתו אף על פי שכבר זכה למה שזכה להשגת אלקות במדרגה גבהה עצומה ונוראה מאד אף על פי כן לא היה מסתפק עצמו בזה וטרח ויגע בכל עת ובכל שעה וקבל יסורים על עצמו יסורים קשים ומרים אשר כמעט אין דגמתם בעולם והרבה בתפילות ותחנונים ובהפצרות ובקשות רבות ובגעגועים וכסופין גדולים ונוראים מאד מאד עד שבא להשגה ומדרגה יותר עליונה ואחר כך, תכף שזכה לזאת ההשגה ואז היה קצת בשמחה ולפעמים זכינו לשמע מפיו שהודיע לנו שכעת נודע לו חדשות וכו' ואז היה שמח קצת ואחר כך, תכף שזכה לזה אחר כך התחיל עוד מחדש ושכח כל העבר כאלו לא התחיל עדין כלל וחזר והתחיל מחדש כמו שמתחיל לילך ולכנס בקדשת ישראל ולפעמים היינו שומעים מפיו הקדוש בפרוש שאמר בלשון השתוקקות וכסופין: איך זוכין להיות יהודי ? ואמר זאת באמת ובתמימות גדול כאלו לא התחיל עדין כלל וכן היה כמה פעמים והיה תמיד הולך ועולה ממדרגה למדרגה אף על פי שזכה למדרגות גבוהות ונוראות מאד למעלה למעלה וכו' אף על פי כן מעולם לא היה מקרר דעתו בזה כלל ותכף אחר כך היה לו לב נשבר והיה לו רחמנות גדול על עצמו בהכנעה גדולה וכו' כנזכר לעיל עד שזכה למדרגה יותר גבוהה וכן היה דרכו תמיד עד הסוף וכמה וכמה פעמים היה דרכו שאמר שעתה אינו יודע כלל כלל, וכלל לא ופעמים נשבע על זה שבאמת אינו יודע כלל אף על פי שביום הקודם ובשעה הקודמת גלה דברים עתיקים אף על פי כן אחר כך אמר שאינו יודע כלל ובענין זה היה חדוש גדול מאד מאד ואמר בפרוש על עצמו שהתורה שלו הוא חדוש גדול מאד אבל "האינו יודע" שלו הוא חדוש גדול ביותר הינו ענין הנ"ל כי בכל פעם היה דרכו לומר שעכשו אינו יודע כלל ועין עוד מזה במקום אחר
וְאַחַר כָּל אֵלֶּה

אַחַר אֲשֶׁר עָשָׂה כָּל מִינֵי עֲבוֹדוֹת הַנַּ"ל בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים

וְהִרְבָּה בְּתַעֲנִיתִים וּבִתְפִילּוֹת רַבּוֹת מְאד וּבְסִגּוּפִים וּשְׁבִירַת תַּאֲווֹת וּמִדּוֹת

וְעָמַד בְּנִסְיוֹנוֹת רַבּוֹת וּשְׁאָר כָּל עִנְיָנִים הַנַּ"ל

וְהִרְבָּה בְּהִתְבּוֹדְדוּת מְאד מְאד לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז וְכוּ' כַּנַּ"ל

עַד שֶׁזָּכָה לְמַדְרֵגָה גְּבהָה וְעֶלְיוֹנָה מְאד מְאד בְּתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה וּבְתַכְלִית הַבִּיטּוּל וּבְהִתְקָרְבוּת גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמַדְרֵגַת גְּדוֹלֵי בְּנֵי עֲלִיָּה

וְכָל זֶה זָכָה בִּימֵי יַלְדוּתוֹ מַמָּשׁ

כִּי יוֹמָם לא נָח לַיְלָה לא נָם וְלא שָׁקַט וְהִתְמִיד מְאד בַּעֲבוֹדָתוֹ מִיּוֹם אֶל יוֹם

מִתְּחִלַּת יְמֵי קַטְנוּתוֹ וִימֵי נְעוּרָיו וְיָגַע וְטָרַח מְאד מִיּוֹם אֶל יוֹם

עַד שֶׁזָּכָה בִּימֵי נְעוּרָיו מַמָּשׁ לְכָל הַנַּ"ל

לִקְדֻשָּׁה גְּבוֹהָה וְנוֹרָאָה וְהַשָּׂגָה עֲצוּמָה מְאד וְכוּ' בְּמַדְרֵגַת גְּדוֹלֵי בְּנֵי עֲלִיָּה

וְאַחַר אֲשֶׁר זָכָה לְכָל זֶה

אַף עַל פִּי כֵן לא הָיָה מְקָרֵר דַּעְתּוֹ בָּזֶה וְלא הִנִּיחַ עַצְמוֹ לַעֲמד

רַק גַּם אַחַר כָּךְ, בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה הָיָה מִשְׁתּוֹקֵק וּמִתְגַּעְגֵּעַ וְנִכְסָף לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּאִלּוּ לא הִתְחִיל עֲדַיִן כְּלָל בְּשׁוּם עֲבוֹדָה בָּעוֹלָם

וַאֲפִילּוּ אַחַר שֶׁבָּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְזָכָה שָׁם לְהַשָּׂגָה עֶלְיוֹנָה וּגְבהָה מְאד מְאד אֲשֶׁר אֵין לְשַׁעֵר כְּלָל

אַף עַל פִּי כֵן מִיּוֹם שֶׁבָּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם שֶׁנִּסְתַּלֵּק בְּשָׁלוֹם לְמַעְלָה לְמַעְלָה

הָיָה לוֹ תָּמִיד גַּעְגּוּעִים וְכִסּוּפִין וְכוּ' לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

כְּאִלּוּ לא הִתְחִיל עֲדַיִן כְּלָל

וּלְסַפֵּר בְּעִנְיָן זֶה תִּקְצַר הֲמוֹן יְרִיעוֹת אֲפִילּוּ מַה שֶּׁזָּכִינוּ לְהָבִין קְצָת בְּעִנְיָן זֶה כְּפִי מַה שֶּׁשָּׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ וְרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ

כִּי בְּכָל פַּעַם הָיָה דַּרְכּוֹ שֶׁהָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְהָיָה שָׁפָל בְּעֵינֵי עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת

וְהָיָה לוֹ רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עַל עַצְמוֹ כְּאִלּוּ לא הֵרִיחַ עֲדַיִן מֵעוֹלָם שׁוּם רֵיחַ שֶׁל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם

וּכְמוֹ שֶׁלּא הִתְחִיל עֲדַיִן כְּלָל

וּבֶאֱמֶת אֲפִילּוּ מִי שֶׁעָבַר עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, חַס וְשָׁלוֹם, כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים

וּכְשֶׁזֶּה הָאִישׁ נִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה בֶּאֱמֶת

שֶׁאָז בְּוַדַּאי כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ הֵיכָן הוּא בָּעוֹלָם

בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ לֵב נִשְׁבָּר מְאד וְיֵשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת גָּדוֹל מְאד עַל עַצְמוֹ בְּהַכְנָעָה גְּדוֹלָה וְכוּ'

וְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה בְּדָבָר הַמּוּבָן מֵעַצְמוֹ

אַף עַל פִּי כֵן

אֲפִילּוּ זאת הָרַחֲמָנוּת וְהַלֵּב נִשְׁבָּר שֶׁל הַבַּעַל תְּשׁוּבָה הַנַּ"ל

לא יַגִּיעַ לְחֵלֶק מֵאֶלֶף וּרְבָבָה שֶׁל גּדֶל הָרַחֲמָנוּת וְהַלֵּב נִשְׁבָּר בְּהַכְנָעָה גְּדוֹלָה וְכוּ' שֶׁהָיָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

בְּכָל פַּעַם וּפַעַם קדֶם שֶׁבָּא לְאֵיזֶה הַשָּׂגָה

וְהַכְּלָל, כִּי לְעוֹלָם לא נָח וְלא שָׁקַט

אֲפִילּוּ בִּימֵי גְּדֻלָּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה לְהַשָּׂגַת אֱלקוּת בְּמַדְרֵגָה גְּבהָה עֲצוּמָה וְנוֹרָאָה מְאד

אַף עַל פִּי כֵן לא הָיָה מִסְתַּפֵּק עַצְמוֹ בָּזֶה

וְטָרַח וְיָגַע בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה

וְקִבֵּל יִסּוּרִים עַל עַצְמוֹ יִסּוּרִים קָשִׁים וּמָרִים אֲשֶׁר כִּמְעַט אֵין דֻּגְמָתָם בָּעוֹלָם

וְהִרְבָּה בִּתְפִילּוֹת וְתַחֲנוּנִים וּבְהַפְצָרוֹת וּבַקָּשׁוֹת רַבּוֹת וּבְגַעְגּוּעִים וְכִסּוּפִין גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים מְאד מְאד

עַד שֶׁבָּא לְהַשָּׂגָה וּמַדְרֵגָה יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה

וְאַחַר כָּךְ, תֵּכֶף שֶׁזָּכָה לְזאת הַהַשָּׂגָה וְאָז הָיָה קְצָת בְּשִׂמְחָה

וְלִפְעָמִים זָכִינוּ לִשְׁמעַ מִפִּיו שֶׁהוֹדִיעַ לָנוּ שֶׁכָּעֵת נוֹדַע לוֹ חֲדָשׁוֹת וְכוּ'

וְאָז הָיָה שָׂמֵחַ קְצָת

וְאַחַר כָּךְ, תֵּכֶף שֶׁזָּכָה לָזֶה אַחַר כָּךְ הִתְחִיל עוֹד מֵחָדָשׁ

וְשָׁכַח כָּל הֶעָבָר כְּאִלּוּ לא הִתְחִיל עֲדַיִן כְּלָל

וְחָזַר וְהִתְחִיל מֵחָדָשׁ כְּמוֹ שֶׁמַּתְחִיל לֵילֵךְ וְלִכְנס בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל

וְלִפְעָמִים הָיִינוּ שׁוֹמְעִים מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ שֶׁאָמַר בִּלְשׁוֹן הִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין: אֵיךְ זוֹכִין לִהְיוֹת יְהוּדִי ?

וְאָמַר זאת בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת גָּדוֹל

כְּאִלּוּ לא הִתְחִיל עֲדַיִן כְּלָל וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים

וְהָיָה תָּמִיד הוֹלֵךְ וְעוֹלֶה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה

אַף עַל פִּי שֶׁזָּכָה לְמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאד לְמַעְלָה לְמַעְלָה וְכוּ'

אַף עַל פִּי כֵן מֵעוֹלָם לא הָיָה מְקָרֵר דַּעְתּוֹ בָּזֶה כְּלָל

וְתֵכֶף אַחַר כָּךְ הָיָה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר

וְהָיָה לוֹ רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עַל עַצְמוֹ בְּהַכְנָעָה גְּדוֹלָה וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

עַד שֶׁזָּכָה לְמַדְרֵגָה יוֹתֵר גְּבוֹהָה

וְכֵן הָיָה דַּרְכּוֹ תָּמִיד עַד הַסּוֹף

וְכַמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים הָיָה דַּרְכּוֹ שֶׁאָמַר

שֶׁעַתָּה אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל כְּלָל, וּכְלָל לא

וּפְעָמִים נִשְׁבַּע עַל זֶה שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל

אַף עַל פִּי שֶׁבַּיּוֹם הַקּוֹדֵם וּבַשָּׁעָה הַקּוֹדֶמֶת גִּלָּה דְּבָרִים עַתִּיקִים

אַף עַל פִּי כֵן אַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל

וּבְעִנְיָן זֶה הָיָה חִדּוּשׁ גָּדוֹל מְאד מְאד

וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ עַל עַצְמוֹ שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ הוּא חִדּוּשׁ גָּדוֹל מְאד

אֲבָל "הָאֵינוֹ יוֹדֵעַ" שֶׁלּוֹ הוּא חִדּוּשׁ גָּדוֹל בְּיוֹתֵר

הַיְנוּ עִנְיָן הַנַּ"ל

כִּי בְּכָל פַּעַם הָיָה דַּרְכּוֹ לוֹמַר שֶׁעַכְשָׁו אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל

וְעַיֵּן עוֹד מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פח - שֶׁלּא לֶאֱכל פְּרִי, שֶׁלּא נִתְבַּשְּׁלָה כָּל צָרְכָּהּ
...נתבשלה כל צרכה וכמו 'שאסור לקץ אילן בלא זמנו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כן אסור לתלש פרי קדם בשולה וכן אסור לאכלה והאוכל פרי קדם גמר בשולה, יכולה להזיק לו מאד לנשמתו כי יוכל לאבד נפשו על ידי זה כי הפרי כל זמן שהיא צריכה להתגדל, יש לה כח המושך כי היא צריכה חיות להתגדל ועל כן בודאי יש לה כח המושך שמושכת יניקתה וחיותה וכשתולשין אותה קדם זמנה, קדם שנתבשלה עדין כל צרכה עדין יש לה כח המושך כי כשמתבשלת כל צרכה, שוב פסק ממנה כח המושך כי אינה צריכה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יח - סַכָּנָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת מְפֻרְסָם וּלְהַנְהִיג הָעוֹלָם
...ולהנהיג העולם סכנה גדולה להיות מפרסם ולהנהיג העולם לא מבעיא כשאינו ראוי כלל, ולובש טלית שאינו שלו רק אפילו עובדי השם באמת גדולי הדור יש עליהם סכנות נוראות בהנהגת העולם כי איש פשוט רחוק מאד, שיעבר על רציחה אפילו אם אינו איש כשר כי אין לו תאוה לזה ואפילו כשמגיע, חס ושלום, לתאוה כזו, רחמנא לצלן אינו בא לידו, ויש לו כמה מניעות לזה ואפילו אם יעבר, לא יעבר כי אם לעתים רחוקות וקרוב שלא יעבר רק פעם אחת כל ימיו אבל בהנהגת העולם ובחדושין דאוריתא שמחדשין יכולים...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה י - הָעוֹלָם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם יִשּׁוּב הַדַּעַת
...שאין להם ישוב הדעת מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת ואינם מישבין עצמן והעקר להשתדל לישב עצמו היטב מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה הן תאוות הנכנסות לגוף הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד ואז בודאי ישוב אל ה'. אך דע, שעל ידי מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המח כרצונו ועל כן קשה לו לישב דעתו רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המח כרצונו, ויוכל לישב דעתו כי שמחה הוא עולם החרות בבחינת: "כי בשמחה תצאו" שעל...
שיחות הר"ן - אות ערה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- שיחות מורנו הרב רבי נחמן ואמר רבנו זכרונו לברכה שאפילו הישיבה בעצמה שיושבין בחדר מיחד לבדו גם זה טוב מאד ואף על פי כן אפילו אם אין זוכין שיהיה לו חדר מיחד אף על פי כן יכולין להתבודד ולדבר בינו לבין קונו ואמר רבנו זכרונו לברכה, שתחת הטלית הוא גם כן חדר מיחד כי כשמשלשלין הטלית על עיניו יכולין לדבר בינו לבין קונו מה שרוצין גם יכולין להתבודד ולפרש שיחתו כששוכב על מטתו ומכסה עצמו בהסדין כמבאר במקום אחר שכך נהג דוד המלך, עליו השלום שזהו בחינת "אשחה בכל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כְּשֶׁהָאָדָם הוּא מַאֲמִין בְּהַצַּדִּיק בְּלִי שׁוּם דַּעַת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת אפשר לו לפל מהאמונה כי מאמונה לבד אפשר לפל אבל אם יש לו גם דעת שמבין גם בהדעת אזי אי אפשר לו לפל
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ה - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה
...מוהר"ן ח"ב - תורה ה - תקעו בחדש שופר, העקר הוא האמונה תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב א. העקר הוא האמונה וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה כי יש סובלי חלאים, שיש להם מכות מפלאות והם סובלים החלאים רק בשביל נפילת האמונה בבחינת: "והפלא ה' את מכתך מכות גדלת ונאמנות וחלים רעים ונאמנים" 'ונאמנים' דיקא כי הם באים על ידי פגם אמונה כי על ידי נפילת האמונה באים מכות מפלאות שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפילה ולא זכות...
ספר המידות - אמונה
...ענווה תזכה לאמונה. ג. בראותך שנוי מעשה, אל תאמר מקרה הוא, אלא תאמין כי זה השגחת השם יתברך. ד. יש דברים שהם מביאים הזק גדול לעולם. והדבר קשה: למה נבראו ? תדע, שבודאי יש בהם צד אחד לטובה. ה. מי שיש לו הנאה מדבור של אפיקורוס אפילו שאינו מדברי אפיקורסות, על ידי זה בא להרהורי עבודה זרה. ו. על ידי אמונה האדם חביב להשם יתברך כאשה לבעלה. ז. מי שאינו מכין את לבו, אינו יכול לבוא לאמונה. ח. מי שנאבד לו איזהו דבר, בידוע שנפל מאמונתו. ט. מי שנאבד אמונתו ממנו...
חיי מוהר"ן - תקצח - עבודת השם
...השם אות תקצח פעם אחת עמדנו לפניו והגיע זמן סעדת הלילה והיה רוצה לאכל עמנו יחד ואני לא התפללתי ערבית עדין והתחלתי להשמט ממנו ומן העולם שעמדו לפניו כדי לילך ולהתפלל ערבית. והוא זכרונו לברכה ראה זאת ושאל מה זאת והשיבו לו כי לא התפלל ערבית עדין. ענה ואמר איך אנו יכולין להמתין עליו עד שיתפלל כי מי יודע מה יהיה נעשה ממנו על ידי התפילה כי תפילה צריכין להתפלל במסירת נפש. ואם כן מי יודע מה יהיה נעשה ממנו. והבן הדברים כי כך צריכין באמת להתפלל במסירת נפש כזה...
שיחות הר"ן - אות עה
...עמנו הרבה והזהיר מאד להכריח את עצמו להתפלל בכונה גדולה, דהינו לקשר המחשבה אל הדבור בקשר אמיץ וחזק שיטה אזנו היטב היטב וישמע מה שהוא מדבר בתפילה וזה עקר תפילה בכונה ולא היה מצוה להתפלל עם כונות ממש על פי כתבי האר"י זכרונו לברכה אפילו לאותן האנשים שהיו לומדים כתבי האר"י על פי פקדתו ואמר שעקר שלמות התפילה הוא ברוך אתה ה' וכו' וכו' כפשוטו וזה עקר כונת התפילה שיכון פרוש המלות וישמע היטב מה שהוא אומר והיה מתלוצץ מאד מאד מאותן האומרים שאין צריכין להכריח...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רי - עַל יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה הוּא מְקַיֵּם "וְאָהַבְתָּ"
...רבנו, זכרונו לברכה] על ידי משא ומתן באמונה הוא מקים "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: "ואהבת" 'שיהא שם שמים מתאהב על ידיך' וכו' וכשמקים "ואהבת" על ידי זה יהיה לו פרנסה בלא יגיעה וטרח כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'קשין מזונותיו כקריעת ים סוף' וקריעת ים סוף היה על ידי זכות אברהם בחינת "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: "וישב הים לפנות בקר" 'דא בקר דאברהם' נמצא כשהגיע עת הבקר בחינת אברהם אזי יצא מקשוי לקל כי עד הבקר היה קשה לפניו קריעת ים...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 15:33:40 - wesi2