ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - יב - שיחות השיכים להתורות
אות יב אחר כך נסע לדרך ואמר התורה עתיקא הנ"ל שם בדרך בשבת נחמו כנ"ל. בהיותו בדרך נפטרה בתו הקטנה מרת פיגא זכרונה לברכה, ובבואו לביתו העלימו ממנו ולא הודיעו לו כלל, כי לא נתגדלה בביתו רק בעיר הסמוכה בלאדיזין שהיתה שם אצל מינקת, ועל כן היו יכולין להעלים ממנו. והוא זכרונו לברכה, תכף כשירד מהעגלה ונכנס לביתו מצא אנשים מאנשי שלומנו שבאו אצלו מנעמרוב אז תכף אמר לפניהם דברי תורה הרבה מהתורה עתיקא הנ"ל והכניס בתוך דברי תורתו ענין שבעת ימי אבלות כמבאר שם עין שם. וגם בדרך קדם כניסתו לעיר הבינו מדבריו שהוא יודע ברוח הקדש שנסתלקה ואחר כך כשנכנס לביתו שאל וחקר את בני ביתו והעלימו ממנו ולא נהג אבלות כלל ולא נודע לו מפי אדם עד אחר ראש השנה ואז נהג שעה אחת אבלות כדינא כי כבר היה אחר של שים יום. ואמר אז שכל זמן שאין יודעים מפי אדם אין צריכין לנהג אבלות אף על פי שיודעין על פי השגות. ואחר כך בימי אלול הייתי אצלו בעצמי [כי אז בבואו לא הייתי בעצמי רק כל הנ"ל שהיה בעת כניסתו לביתו שמעתי מחברי שהיו אצלו אז] ותכף כשנכנסתי אצלו והוא זכרונו לברכה היה יושב בכבד ראש בצער והתחיל לדבר תכף מענין חיים ומיתה ענה ואמר לי הלא בין חיים למיתה אין חלוק כי אם באמה אחת שעכשו האדם כאן ואחר כך הוא שוכן שם. והטה בידו על בית העלמין כלומר מי שהוא צדיק ואף במיתתו הוא חי מה חלוק אצלו בין חיים למיתה רק מקדם היה דר בכאן ועכשו קבע דירתו שם בקבר והוא חי שם. ואז התחיל לומר חיים נצחיים הם רק אצל השם יתברך ומי שהוא נכלל בו יתברך הוא חי גם כן חיים נצחיים וכו' כמבאר כל זה אצל התורה עתיקא הנ"ל. ובראש השנה שלאחריו תקס"ה אז אמר התורה תשעה תקונין יקירין הנ"ל. וראש השנה חל אז ביום חמישי וששי, ובשבת תשובה שאחריו היינו מספקים אם נזכה שיכנס אלינו מחדרו לישב עמנו בסעדה שלישית לגלות לנו תורה. כי לא היה דרכו לישב עמנו בסעדה שלישית כי אם בעתים ידועים כמבאר במקום אחר. והיינו עומדים ומצפים סמוך לחדרו ובתוך כך פתח פתאם הדלת מחדרו בבהלה גדולה וכל האנשים אשר עמדו שם בסמוך נפל עליהם פחד גדול ונבהלו ונשתוממו מאד. וקרא בתחלה שתבוא אצלו בתו הגדולה, ונכנסה תכף לחדרו. והתחיל לדבר עמה מענין פטירת בתו הקטנה זכרונה לברכה והתחילה שוב להכחיש ולהעלים ואמר הלא כבר אני יודע האמת והכרחה להגיד לו בפרוש ולא נכנס מחמת זה לסעדה שלישית ונהג שעה אחת אבלות במוצאי שבת אות יג אחר כך נכנס אצלנו לביתו הגדול ודבר עמנו כדרכו. ואז שאל לאחד אם בכה בראש השנה ואמר אז שעקר הבכיה כשהיא מחמת שמחה וגלה אז ענין הנפלא בשמך יגילון כל היום שהוא ראשי תבות בכיה כמבאר בסימן קע"ה. ואמר אז שהיה לו אז מה שנקרא בלשון חסידות הארה גדולה לומר תורה, אך על ידי זה נתבלבל. וספר שבתו הקטנה שנפטרה באה אליו בקובלנא רבה, כי בני ביתו היו עוסקים ברפואתה עם נכרי אחד שהיה עוסק בלחשים וסגלות. ואמר רבנו זכרונו לברכה שאף על פי שעכשו אינם שכיחים מכשפים, אבל זה העכו"ם היה מכשף גמור וזה היה פגם גדול לנשמה קדושה ויקרה כזאת. על כן באה אליו בקובלנא רבא על זה ואז הכרח לשאל עד שהודיעו לו כנ"ל ועל ידי זה תקן אותה ומחמת זה נתבלבל הדבר ולא אמר אז התורה הגדולה שהיה מוכן לומר כנ"ל. ובחמלת השם חסדו גבר עלינו וסיבב השם יתברך שאף על פי כן לא אבדנו התורה הזאת, כי זכינו אחר כך ביום שני שגלה לנו אז תורה גבוהה ארכה ורחבה ועמקה מאד והיא התורה חותם בתוך חותם שבסימן כ"ב. והתורה הזאת נאמרה פתאם כי בתחלה ישב ודבר עמנו כדרכו ומקדם צוה לאיש אחד להביא לו שמן ופתילה לתקן לו נר של שמן זית ואחר כך הדליק הנר בעצמו. כי כן היה דרכו כמה פעמים שהיה פתאם מדליק נר של שמן זית והדבר היה מובן שהיה ממתיק דינים בזה. ואז סמוך לההדלקה והנר היה דולק סמוך לשלחנו והוא דבר עמנו באימה גדולה ובתוך כך צוה להביא לפניו סליחה והביאו לפניו ופתחה ואמר קצת מאיזה סליחה של יום כפורים. והכל היה בפני כלנו שהיינו עומדים סביבו והוא ישב על כסאו סמוך לשלחנו בחדרו. בתוך כך התחיל לדבר מהגן עדן והגיהנום שהגן עדן והגיהנום הם בזה העולם וכו' ונכנס מענין לענין עד שגמר כל התורה חותם בתוך חותם הנ"ל ונשתהתה האמירה בערך ארבע שעות. ומה שעבר אז אי אפשר לספר בכתב. אשרי השעה אשרי הרגעים שזכינו לעמד לפניו. ואחר כך בשבת אחר סוכות אמר שבשביל התורה הזאת נתן אלף אדמים לשומר הפתח למעלה במקום שהיה שם וכו' כמבאר במקומו
אות יב

אַחַר כָּךְ נָסַע לַדֶּרֶךְ וְאָמַר הַתּוֹרָה עַתִּיקָא הַנַּ"ל שָׁם בַּדֶּרֶךְ בְּשַׁבַּת נַחֲמוּ כַּנַּ"ל.

בִּהְיוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ נִפְטְרָה בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה מָרַת פֵיְגָא זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, וּבְבוֹאוֹ לְבֵיתוֹ הֶעְלִימוּ מִמֶּנּוּ וְלא הוֹדִיעוּ לוֹ כְּלָל, כִּי לא נִתְגַּדְּלָה בְּבֵיתוֹ רַק בָּעִיר הַסְּמוּכָה בְּלַאדִיזִין שֶׁהָיְתָה שָׁם אֵצֶל מֵינֶקֶת, וְעַל כֵּן הָיוּ יְכוֹלִין לְהַעֲלִים מִמֶּנּוּ.

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, תֵּכֶף כְּשֶׁיָּרַד מֵהָעֲגָלָה וְנִכְנַס לְבֵיתוֹ מָצָא אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁבָּאוּ אֶצְלוֹ מִנֶּעמְרוֹב

אָז תֵּכֶף אָמַר לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה הַרְבֵּה מֵהַתּוֹרָה עַתִּיקָא הַנַּ"ל

וְהִכְנִיס בְּתוֹךְ דִּבְרֵי תוֹרָתוֹ עִנְיַן שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת כַּמְבאָר שָׁם עַיֵּן שָׁם.

וְגַם בַּדֶּרֶךְ קדֶם כְּנִיסָתוֹ לָעִיר הֵבִינוּ מִדְּבָרָיו שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁנִּסְתַּלְּקָה

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ שָׁאַל וְחָקַר אֶת בְּנֵי בֵיתוֹ

וְהֶעְלִימוּ מִמֶּנּוּ וְלא נָהַג אֲבֵלוּת כְּלָל

וְלא נוֹדַע לוֹ מִפִּי אָדָם עַד אַחַר ראשׁ הַשָּׁנָה

וְאָז נָהַג שָׁעָה אַחַת אֲבֵלוּת כַּדִּינָא

כִּי כְּבָר הָיָה אַחַר שְׁל שִׁים יוֹם.

וְאָמַר אָז שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין יוֹדְעִים מִפִּי אָדָם אֵין צְרִיכִין לִנְהג אֲבֵלוּת אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדְעִין עַל פִּי הַשָּׂגוֹת.

וְאַחַר כָּךְ בִּימֵי אֱלוּל הָיִיתִי אֶצְלוֹ בְּעַצְמִי [כִּי אָז בְּבוֹאוֹ לא הָיִיתִי בְּעַצְמִי

רַק כָּל הַנַּ"ל שֶׁהָיָה בְּעֵת כְּנִיסָתוֹ לְבֵיתוֹ שָׁמַעְתִּי מֵחֲבֵרַי שֶׁהָיוּ אֶצְלוֹ אָז]

וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֶצְלוֹ וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה יוֹשֵׁב בְּכבֶד ראשׁ בְּצַעַר

וְהִתְחִיל לְדַבֵּר תֵּכֶף מֵעִנְיַן חַיִּים וּמִיתָה

עָנָה וְאָמַר לִי הֲלא בֵּין חַיִּים לְמִיתָה אֵין חִלּוּק כִּי אִם בְּאַמָּה אַחַת

שֶׁעַכְשָׁו הָאָדָם כָּאן וְאַחַר כָּךְ הוּא שׁוֹכֵן שָׁם.

וְהִטָּה בְּיָדוֹ עַל בֵּית הָעָלְמִין

כְּלוֹמַר מִי שֶׁהוּא צַדִּיק וְאַף בְּמִיתָתוֹ הוּא חַי

מַה חִלּוּק אֶצְלוֹ בֵּין חַיִּים לְמִיתָה

רַק מִקּדֶם הָיָה דָּר בְּכָאן וְעַכְשָׁו קָבַע דִּירָתוֹ שָׁם בַּקֶּבֶר

וְהוּא חַי שָׁם.

וְאָז הִתְחִיל לוֹמַר חַיִּים נִצְחִיִּים הֵם רַק אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וּמִי שֶׁהוּא נִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא חַי גַּם כֵּן חַיִּים נִצְחִיִּים וְכוּ'

כַּמְבאָר כָּל זֶה אֵצֶל הַתּוֹרָה עַתִּיקָא הַנַּ"ל.

וּבְראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלְּאַחֲרָיו תקס"ה אָז אָמַר הַתּוֹרָה תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין הַנַּ"ל. וְראשׁ הַשָּׁנָה חָל אָז בְּיוֹם חֲמִישִׁי וְשִׁשִּׁי, וּבְשַׁבַּת תְּשׁוּבָה שֶׁאַחֲרָיו הָיִינוּ מְסֻפָּקִים אִם נִזְכֶּה שֶׁיִּכְנס אֵלֵינוּ מֵחַדְרוֹ לֵישֵׁב עִמָּנוּ בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית לְגַלּוֹת לָנוּ תּוֹרָה.

כִּי לא הָיָה דַּרְכּוֹ לֵישֵׁב עִמָּנוּ בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית כִּי אִם בְּעִתִּים יְדוּעִים כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְהָיִינוּ עוֹמְדִים וּמְצַפִּים סָמוּךְ לְחַדְרוֹ

וּבְתוֹךְ כָּךְ פָּתַח פִּתְאם הַדֶּלֶת מֵחַדְרוֹ בְּבֶהָלָה גְּדוֹלָה

וְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָמְדוּ שָׁם בְּסָמוּךְ נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד גָּדוֹל וְנִבְהֲלוּ וְנִשְׁתּוֹמְמוּ מְאד.

וְקָרָא בִּתְחִלָּה שֶׁתָּבוֹא אֶצְלוֹ בִּתּוֹ הַגְּדוֹלָה, וְנִכְנְסָה תֵּכֶף לְחַדְרוֹ.

וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּהּ מֵעִנְיַן פְּטִירַת בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה

וְהִתְחִילָה שׁוּב לְהַכְחִישׁ וּלְהַעְלִים

וְאָמַר הֲלא כְּבָר אֲנִי יוֹדֵעַ הָאֱמֶת

וְהֻכְרְחָה לְהַגִּיד לוֹ בְּפֵרוּשׁ

וְלא נִכְנַס מֵחֲמַת זֶה לִסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית

וְנָהַג שָׁעָה אַחַת אֲבֵלוּת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת

אות יג

אַחַר כָּךְ נִכְנַס אֶצְלֵנוּ לְבֵיתוֹ הַגָּדוֹל וְדִבֵּר עִמָּנוּ כְּדַרְכּוֹ.

וְאָז שָׁאַל לְאֶחָד אִם בָּכָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה

וְאָמַר אָז שֶׁעִקַּר הַבְּכִיָּה כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת שִׂמְחָה

וְגִלָּה אָז עִנְיָן הַנִּפְלָא בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵבוֹת בְּכִיָּה כַּמְבאָר בְּסִימָן קע"ה.

וְאָמַר אָז שֶׁהָיָה לוֹ אָז מַה שֶּׁנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן חֲסִידוּת הֶאָרָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה, אַךְ עַל יְדֵי זֶה נִתְבַּלְבֵּל.

וְסִפֵּר שֶׁבִּתּוֹ הַקְּטַנָּה שֶׁנִּפְטְרָה בָּאָה אֵלָיו בְּקוּבְלָנָא רַבָּה, כִּי בְּנֵי בֵיתוֹ הָיוּ עוֹסְקִים בִּרְפוּאָתָהּ עִם נָכְרִי אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹסֵק בִּלְחָשִׁים וּסְגֻלּוֹת.

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו אֵינָם שְׁכִיחִים מְכַשְּׁפִים, אֲבָל זֶה הָעַכּוּ"ם הָיָה מְכַשֵּׁף גָּמוּר

וְזֶה הָיָה פְּגָם גָּדוֹל לִנְשָׁמָה קְדוֹשָׁה וִיקָרָה כָּזאת.

עַל כֵּן בָּאָה אֵלָיו בְּקוּבְלָנָא רַבָּא עַל זֶה

וְאָז הֻכְרַח לִשְׁאל

עַד שֶׁהוֹדִיעוּ לוֹ כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה תִּקֵּן אוֹתָהּ

וּמֵחֲמַת זֶה נִתְבַּלְבֵּל הַדָּבָר וְלא אָמַר אָז הַתּוֹרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיָה מוּכָן לוֹמַר כַּנַּ"ל.

וּבְחֶמְלַת הַשֵּׁם חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ וְסִיבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאַף עַל פִּי כֵן לא אָבַדְנוּ הַתּוֹרָה הַזּאת, כִּי זָכִינוּ אַחַר כָּךְ בְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁגִּלָּה לָנוּ אָז תּוֹרָה גְּבוֹהָה אֲרֻכָּה וּרְחָבָה וַעֲמֻקָּה מְאד וְהִיא הַתּוֹרָה חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם שֶׁבְּסִימָן כ"ב.

וְהַתּוֹרָה הַזּאת נֶאֶמְרָה פִּתְאם

כִּי בִּתְחִלָּה יָשַׁב וְדִבֵּר עִמָּנוּ כְּדַרְכּוֹ

וּמִקּדֶם צִוָּה לְאִישׁ אֶחָד לְהָבִיא לוֹ שֶׁמֶן וּפְתִילָה לְתַקֵּן לוֹ נֵר שֶׁל שֶׁמֶן זַיִת

וְאַחַר כָּךְ הִדְלִיק הַנֵּר בְּעַצְמוֹ.

כִּי כֵן הָיָה דַּרְכּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהָיָה פִּתְאם מַדְלִיק נֵר שֶׁל שֶׁמֶן זַיִת

וְהַדָּבָר הָיָה מוּבָן שֶׁהָיָה מַמְתִּיק דִּינִים בָּזֶה.

וְאָז סָמוּךְ לְהַהַדְלָקָה וְהַנֵּר הָיָה דּוֹלֵק סָמוּךְ לְשֻׁלְחָנוֹ

וְהוּא דִּבֵּר עִמָּנוּ בְּאֵימָה גְּדוֹלָה

וּבְתוֹךְ כָּךְ צִוָּה לְהָבִיא לְפָנָיו סְלִיחָה וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו

וּפְתָחָהּ וְאָמַר קְצָת מֵאֵיזֶה סְלִיחָה שֶׁל יוֹם כִּפּוּרִים.

וְהַכּל הָיָה בִּפְנֵי כֻּלָּנוּ שֶׁהָיִינוּ עוֹמְדִים סְבִיבוֹ

וְהוּא יָשַׁב עַל כִּסְאוֹ סָמוּךְ לְשֻׁלְחָנוֹ בְּחַדְרוֹ.

בְּתוֹךְ כָּךְ הִתְחִיל לְדַבֵּר מֵהַגַּן עֵדֶן וְהַגֵּיהִנּוֹם

שֶׁהַגַּן עֵדֶן וְהַגֵּיהִנּוֹם הֵם בְּזֶה הָעוֹלָם וְכוּ'

וְנִכְנַס מֵעִנְיָן לְעִנְיָן עַד שֶׁגָּמַר כָּל הַתּוֹרָה חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם הַנַּ"ל וְנִשְׁתַּהֲתָה הָאֲמִירָה בְּעֶרֶךְ אַרְבַּע שָׁעוֹת.

וּמַה שֶּׁעָבַר אָז אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר בִּכְתָב.

אַשְׁרֵי הַשָּׁעָה אַשְׁרֵי הָרְגָעִים שֶׁזָּכִינוּ לַעֲמד לְפָנָיו.

וְאַחַר כָּךְ בְּשַׁבָּת אַחַר סוכּוֹת

אָמַר שֶׁבִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה הַזּאת נָתַן אֶלֶף אֲדֻמִּים לְשׁוֹמֵר הַפֶּתַח לְמַעְלָה בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם וְכוּ' כַּמְבאָר בִּמְקוֹמוֹ
שיחות הר"ן - אות קמ
...לי ענין הנדפס ב"לקוטי תנינא" סימן פ"ו על פסוק: "מקצר רוח ומעבודה קשה" שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבודות קשות וכו' עין שם עמדתי לפניו כמשתומם ומחשבותי היו תמהים בענין זה כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת ענה ואמר בלשון גערה קצת כאומר. ואם יש לך אמונה, אין לך אמונה בעצמך והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה כי מי בז ליום קטנות, מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא קטנות שהיה בהם בעצמן שלא האמינו בהם בעצמן ורש"י זכרונו לברכה, פרש שם כפשוטו קטנות אמונה אבל מדקדוק לשון הגמרא שאמרו שם קטנות שהיה בהם נראה...
שיחות הר"ן - אות עה
...רבנו זכרונו לברכה עמנו הרבה והזהיר מאד להכריח את עצמו להתפלל בכונה גדולה, דהינו לקשר המחשבה אל הדבור בקשר אמיץ וחזק שיטה אזנו היטב היטב וישמע מה שהוא מדבר בתפילה וזה עקר תפילה בכונה ולא היה מצוה להתפלל עם כונות ממש על פי כתבי האר"י זכרונו לברכה אפילו לאותן האנשים שהיו לומדים כתבי האר"י על פי פקדתו ואמר שעקר שלמות התפילה הוא ברוך אתה ה' וכו' וכו' כפשוטו וזה עקר כונת התפילה שיכון פרוש המלות וישמע היטב מה שהוא אומר והיה מתלוצץ מאד מאד מאותן האומרים שאין צריכין להכריח עצמו לתפילה והיה מזהיר מאד להתפלל...
שיחות הר"ן - אות כט
...מאד מאד ביותר מכל הלמודים וראוי ללמד כל הארבעה "שלחן ערוך" כלם מראשם עד סופם כסדר אם יכול ללמד כל הארבעה שלחן ערוך עם כל הפרושים הגדולים מה טוב ואם לאו על כל פנים ילמד כל הארבעה "שלחן ערוך" הקטנים והוא תקון גדול מאד מאד כי על ידי חטאים נתערב טוב ורע ועל ידי למוד פוסק שמברר הכשר והפסול המתר והאסור הטהור והטמא על ידי זה נתברר ונפרש הטוב מן הרע וכמבאר במאמר ראיתי מנורת זהב ובשאר מאמרים מעלת למוד הפוסקים ואמר: שכל איש ישראלי מחיב ללמד בכל יום ויום פוסקים ולא יעבר ואף אם הוא אנוס ואין לו פנאי, ילמד על...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלו - אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ
...מוהר"ן ח"א - תורה קלו - אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו זהו מה שאמרו רז"ל 'הוי דן את כל אדם לכף זכות' כי כשיש מחלקת על אדם צריך לחקר למצא זכות בחברו, במה שחולק עליו כדי לדונו לכף זכות כי המחלקת לא ימנע משני פנים או מחמת שחבירו גדול ממנו במעלה ועל כן חולק עליו על שלא הגיע למדרגתו ואזי צריך להשתדל שיגיע הוא גם כן למדרגת חברו בכדי שיהיו שניהם שוים ואזי לא יהיה מחלקת או לפעמים להפך שהוא גדול מחברו והמחלקת מחמת שחברו מתקנא בו, על שלא הגיע למדרגתו ועל כן צריך לדונו לכף...
חיי מוהר"ן - תג - גודל יקרת ראש השנה שלו
...השנה שלו אות תג אמר, הראש השנה שלי עולה על הכל. והיה פלא אצלי מאחר שהמקרבים שלי מאמינים לי ולמה לא יזהרו כל האנשים המקרבים אלי שיהיו כלם על ראש השנה איש לא יעדר. כי כל ענין שלי הוא רק ראש השנה. והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר אל משמעתו ומקרב אליו יהיה על ראש השנה אצלו לא יחסר איש. ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמח מאד מאד. "אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות ה' היא מעזכם" וזה נאמר על ראש השנה אות תד אחד אמר לפניו שהיה ניחא לו יותר להיות אצלו על שבת תשובה ולא על ראש השנה כי אין לו מקום לעמד שם בבית...
חיי מוהר"ן - שנה - מעלת תורתו וספריו הקדושים
...וספריו הקדושים אות שנה ספר לי אחד שהיה משבח מאד את תורתו לפניו והפליג מאד בגדלת נפלאות תורתו. ואמר שצריכין להשתדל מאד לקנות ספריו. כי אפילו כשעומדין בתבה ומגדל הם טובה גדולה כי ספריו הם שמירה גדולה בבית לשמר גם העשירות וממון האדם מכל ההזקות. והזכיר אז עשיר אחד שהיה יודעו ומכירו ואמר שגם אליו היא טובה גדולה שיהיה הספר שלי בביתו כי יהיה לו שמירה גדולה לכל דבר ושתתקים עשירותו. והזהיר את האיש שדבר עמו מזה, שיזרז את העשיר הנ"ל שיראה לקנות ספריו. ועין במקום אחר מזה כמה היה משתוקק שיתפשטו ספריו בקרב כל...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה א - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ
...בכסא ליום חגנו תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו א. כי איש הישראלי נברא, שיהיה לו ממשלה על המלאכים וזה התכלית והסוף של ישראל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . 'עתידין צדיקים, שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי השרת' שנאמר: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" שהמלאכים יצטרכו לשאל מישראל, כשירצו לידע מה פעל אל וצריך כל אחד לראות, שיבוא לזה התכלית, שיהיה לו ממשלה על מלאכים אך צריך לשמר עצמו מאד ולראות, שיהיה לו כח לעמד בממשלה זו שלא יקנאו בו מלאכי השרת ויפילו אותו, חס ושלום כי המלאכים מתקנאים מאד באדם כזה, שיש לו...
שיחות הר"ן - אות נ
...הר"ן - אות נ מענין דוקטורים ורפואות הרבה לדבר עמנו מאד והיה מגנה מאד מאד ענין רפואות ודוקטורים ומזהיר מאד מאד לכל מי שרוצה לחוס על חייו ועל חיי זרעו ובני ביתו, שיתרחק עצמו מאד בתכלית הרחוק מלעסק חס ושלום, ברפואות ודוקטורים ואפילו מי שיש לו חולה בתוך ביתו ואפילו אם החולאת חזק חס ושלום, רחמנא לצלן אף על פי כן ישליך על ה' יהבו וישען באלקיו לבד ואל יעסק ברפואות ודוקטורים כלל אפילו במקום שיש דוקטורים מפלגים אף על פי כן אל יסמך עליהם ואל ימסר חייו בידם כי הם קרובים למיתה יותר מחיים רחמנא לצלן כי אפילו...
תפילה לתועלת עצמו היא עצת היצר הרע.
...breslev.eip.co.il/?key=44 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז ואתא תנינא ובלעה תנינא זה בחינת נחש שמסית את האדם שיתפלל לתועלת עצמו כמו: הב לנא חיי ומזונא, או שאר תועלת ואתי פושקנצא ובלעה פרש רבנו שמואל, עורב ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'מי שמשחיר פניו כעורב ומי שנעשה אכזרי על בניו כעורב' הינו שמתפלל בלי שום כונת תועלת עצמו ואינו חושב לכלום את עצמו ונתבטל כל עצמותו וגשמיותו ונתבטל כאלו אינו בעולם כמו שכתוב: "כי עליך הרגנו כל היום" וזה בחינת: "שחורות כעורב" ועל ידי זה: סלק ו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיד - עצֶם פְּגַם הַהִרְהוּר חַס וְשָׁלוֹם
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיד - עצם פגם ההרהור חס ושלום פעם אחד דברתי עמו ז"ל והבנתי, שהיה חפץ מאד לגלות לי איזה דבר מהשגותיו שהשיג, כדרכו תמיד אך היה קשה עליו והלכתי עמו יחד בשתיקה, כי לא דבר עמי מאומה אך בתוך זה יצאו מפיו הקדוש דבורים אלו סע האט א פנים אז מע מוז זיך פון א הרהור זייער היטן והבנתי אז בלשונו הקדוש ומתנועותיו הקדושים בעת שדבר זאת שאז נתגלה לו בהשגותיו הנוראות עצם פגם ההרהור חס ושלום שפוגם מאד מאד, רחמנא לצלן ואי אפשר לציר זאת בכתב
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0938 שניות - עכשיו 05_01_2026 השעה 16:01:57 - wesi2