ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - יב - שיחות השיכים להתורות
אות יב אחר כך נסע לדרך ואמר התורה עתיקא הנ"ל שם בדרך בשבת נחמו כנ"ל. בהיותו בדרך נפטרה בתו הקטנה מרת פיגא זכרונה לברכה, ובבואו לביתו העלימו ממנו ולא הודיעו לו כלל, כי לא נתגדלה בביתו רק בעיר הסמוכה בלאדיזין שהיתה שם אצל מינקת, ועל כן היו יכולין להעלים ממנו. והוא זכרונו לברכה, תכף כשירד מהעגלה ונכנס לביתו מצא אנשים מאנשי שלומנו שבאו אצלו מנעמרוב אז תכף אמר לפניהם דברי תורה הרבה מהתורה עתיקא הנ"ל והכניס בתוך דברי תורתו ענין שבעת ימי אבלות כמבאר שם עין שם. וגם בדרך קדם כניסתו לעיר הבינו מדבריו שהוא יודע ברוח הקדש שנסתלקה ואחר כך כשנכנס לביתו שאל וחקר את בני ביתו והעלימו ממנו ולא נהג אבלות כלל ולא נודע לו מפי אדם עד אחר ראש השנה ואז נהג שעה אחת אבלות כדינא כי כבר היה אחר של שים יום. ואמר אז שכל זמן שאין יודעים מפי אדם אין צריכין לנהג אבלות אף על פי שיודעין על פי השגות. ואחר כך בימי אלול הייתי אצלו בעצמי [כי אז בבואו לא הייתי בעצמי רק כל הנ"ל שהיה בעת כניסתו לביתו שמעתי מחברי שהיו אצלו אז] ותכף כשנכנסתי אצלו והוא זכרונו לברכה היה יושב בכבד ראש בצער והתחיל לדבר תכף מענין חיים ומיתה ענה ואמר לי הלא בין חיים למיתה אין חלוק כי אם באמה אחת שעכשו האדם כאן ואחר כך הוא שוכן שם. והטה בידו על בית העלמין כלומר מי שהוא צדיק ואף במיתתו הוא חי מה חלוק אצלו בין חיים למיתה רק מקדם היה דר בכאן ועכשו קבע דירתו שם בקבר והוא חי שם. ואז התחיל לומר חיים נצחיים הם רק אצל השם יתברך ומי שהוא נכלל בו יתברך הוא חי גם כן חיים נצחיים וכו' כמבאר כל זה אצל התורה עתיקא הנ"ל. ובראש השנה שלאחריו תקס"ה אז אמר התורה תשעה תקונין יקירין הנ"ל. וראש השנה חל אז ביום חמישי וששי, ובשבת תשובה שאחריו היינו מספקים אם נזכה שיכנס אלינו מחדרו לישב עמנו בסעדה שלישית לגלות לנו תורה. כי לא היה דרכו לישב עמנו בסעדה שלישית כי אם בעתים ידועים כמבאר במקום אחר. והיינו עומדים ומצפים סמוך לחדרו ובתוך כך פתח פתאם הדלת מחדרו בבהלה גדולה וכל האנשים אשר עמדו שם בסמוך נפל עליהם פחד גדול ונבהלו ונשתוממו מאד. וקרא בתחלה שתבוא אצלו בתו הגדולה, ונכנסה תכף לחדרו. והתחיל לדבר עמה מענין פטירת בתו הקטנה זכרונה לברכה והתחילה שוב להכחיש ולהעלים ואמר הלא כבר אני יודע האמת והכרחה להגיד לו בפרוש ולא נכנס מחמת זה לסעדה שלישית ונהג שעה אחת אבלות במוצאי שבת אות יג אחר כך נכנס אצלנו לביתו הגדול ודבר עמנו כדרכו. ואז שאל לאחד אם בכה בראש השנה ואמר אז שעקר הבכיה כשהיא מחמת שמחה וגלה אז ענין הנפלא בשמך יגילון כל היום שהוא ראשי תבות בכיה כמבאר בסימן קע"ה. ואמר אז שהיה לו אז מה שנקרא בלשון חסידות הארה גדולה לומר תורה, אך על ידי זה נתבלבל. וספר שבתו הקטנה שנפטרה באה אליו בקובלנא רבה, כי בני ביתו היו עוסקים ברפואתה עם נכרי אחד שהיה עוסק בלחשים וסגלות. ואמר רבנו זכרונו לברכה שאף על פי שעכשו אינם שכיחים מכשפים, אבל זה העכו"ם היה מכשף גמור וזה היה פגם גדול לנשמה קדושה ויקרה כזאת. על כן באה אליו בקובלנא רבא על זה ואז הכרח לשאל עד שהודיעו לו כנ"ל ועל ידי זה תקן אותה ומחמת זה נתבלבל הדבר ולא אמר אז התורה הגדולה שהיה מוכן לומר כנ"ל. ובחמלת השם חסדו גבר עלינו וסיבב השם יתברך שאף על פי כן לא אבדנו התורה הזאת, כי זכינו אחר כך ביום שני שגלה לנו אז תורה גבוהה ארכה ורחבה ועמקה מאד והיא התורה חותם בתוך חותם שבסימן כ"ב. והתורה הזאת נאמרה פתאם כי בתחלה ישב ודבר עמנו כדרכו ומקדם צוה לאיש אחד להביא לו שמן ופתילה לתקן לו נר של שמן זית ואחר כך הדליק הנר בעצמו. כי כן היה דרכו כמה פעמים שהיה פתאם מדליק נר של שמן זית והדבר היה מובן שהיה ממתיק דינים בזה. ואז סמוך לההדלקה והנר היה דולק סמוך לשלחנו והוא דבר עמנו באימה גדולה ובתוך כך צוה להביא לפניו סליחה והביאו לפניו ופתחה ואמר קצת מאיזה סליחה של יום כפורים. והכל היה בפני כלנו שהיינו עומדים סביבו והוא ישב על כסאו סמוך לשלחנו בחדרו. בתוך כך התחיל לדבר מהגן עדן והגיהנום שהגן עדן והגיהנום הם בזה העולם וכו' ונכנס מענין לענין עד שגמר כל התורה חותם בתוך חותם הנ"ל ונשתהתה האמירה בערך ארבע שעות. ומה שעבר אז אי אפשר לספר בכתב. אשרי השעה אשרי הרגעים שזכינו לעמד לפניו. ואחר כך בשבת אחר סוכות אמר שבשביל התורה הזאת נתן אלף אדמים לשומר הפתח למעלה במקום שהיה שם וכו' כמבאר במקומו
אות יב

אַחַר כָּךְ נָסַע לַדֶּרֶךְ וְאָמַר הַתּוֹרָה עַתִּיקָא הַנַּ"ל שָׁם בַּדֶּרֶךְ בְּשַׁבַּת נַחֲמוּ כַּנַּ"ל.

בִּהְיוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ נִפְטְרָה בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה מָרַת פֵיְגָא זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, וּבְבוֹאוֹ לְבֵיתוֹ הֶעְלִימוּ מִמֶּנּוּ וְלא הוֹדִיעוּ לוֹ כְּלָל, כִּי לא נִתְגַּדְּלָה בְּבֵיתוֹ רַק בָּעִיר הַסְּמוּכָה בְּלַאדִיזִין שֶׁהָיְתָה שָׁם אֵצֶל מֵינֶקֶת, וְעַל כֵּן הָיוּ יְכוֹלִין לְהַעֲלִים מִמֶּנּוּ.

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, תֵּכֶף כְּשֶׁיָּרַד מֵהָעֲגָלָה וְנִכְנַס לְבֵיתוֹ מָצָא אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁבָּאוּ אֶצְלוֹ מִנֶּעמְרוֹב

אָז תֵּכֶף אָמַר לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה הַרְבֵּה מֵהַתּוֹרָה עַתִּיקָא הַנַּ"ל

וְהִכְנִיס בְּתוֹךְ דִּבְרֵי תוֹרָתוֹ עִנְיַן שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת כַּמְבאָר שָׁם עַיֵּן שָׁם.

וְגַם בַּדֶּרֶךְ קדֶם כְּנִיסָתוֹ לָעִיר הֵבִינוּ מִדְּבָרָיו שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁנִּסְתַּלְּקָה

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ שָׁאַל וְחָקַר אֶת בְּנֵי בֵיתוֹ

וְהֶעְלִימוּ מִמֶּנּוּ וְלא נָהַג אֲבֵלוּת כְּלָל

וְלא נוֹדַע לוֹ מִפִּי אָדָם עַד אַחַר ראשׁ הַשָּׁנָה

וְאָז נָהַג שָׁעָה אַחַת אֲבֵלוּת כַּדִּינָא

כִּי כְּבָר הָיָה אַחַר שְׁל שִׁים יוֹם.

וְאָמַר אָז שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין יוֹדְעִים מִפִּי אָדָם אֵין צְרִיכִין לִנְהג אֲבֵלוּת אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדְעִין עַל פִּי הַשָּׂגוֹת.

וְאַחַר כָּךְ בִּימֵי אֱלוּל הָיִיתִי אֶצְלוֹ בְּעַצְמִי [כִּי אָז בְּבוֹאוֹ לא הָיִיתִי בְּעַצְמִי

רַק כָּל הַנַּ"ל שֶׁהָיָה בְּעֵת כְּנִיסָתוֹ לְבֵיתוֹ שָׁמַעְתִּי מֵחֲבֵרַי שֶׁהָיוּ אֶצְלוֹ אָז]

וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֶצְלוֹ וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה יוֹשֵׁב בְּכבֶד ראשׁ בְּצַעַר

וְהִתְחִיל לְדַבֵּר תֵּכֶף מֵעִנְיַן חַיִּים וּמִיתָה

עָנָה וְאָמַר לִי הֲלא בֵּין חַיִּים לְמִיתָה אֵין חִלּוּק כִּי אִם בְּאַמָּה אַחַת

שֶׁעַכְשָׁו הָאָדָם כָּאן וְאַחַר כָּךְ הוּא שׁוֹכֵן שָׁם.

וְהִטָּה בְּיָדוֹ עַל בֵּית הָעָלְמִין

כְּלוֹמַר מִי שֶׁהוּא צַדִּיק וְאַף בְּמִיתָתוֹ הוּא חַי

מַה חִלּוּק אֶצְלוֹ בֵּין חַיִּים לְמִיתָה

רַק מִקּדֶם הָיָה דָּר בְּכָאן וְעַכְשָׁו קָבַע דִּירָתוֹ שָׁם בַּקֶּבֶר

וְהוּא חַי שָׁם.

וְאָז הִתְחִיל לוֹמַר חַיִּים נִצְחִיִּים הֵם רַק אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וּמִי שֶׁהוּא נִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא חַי גַּם כֵּן חַיִּים נִצְחִיִּים וְכוּ'

כַּמְבאָר כָּל זֶה אֵצֶל הַתּוֹרָה עַתִּיקָא הַנַּ"ל.

וּבְראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלְּאַחֲרָיו תקס"ה אָז אָמַר הַתּוֹרָה תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין הַנַּ"ל. וְראשׁ הַשָּׁנָה חָל אָז בְּיוֹם חֲמִישִׁי וְשִׁשִּׁי, וּבְשַׁבַּת תְּשׁוּבָה שֶׁאַחֲרָיו הָיִינוּ מְסֻפָּקִים אִם נִזְכֶּה שֶׁיִּכְנס אֵלֵינוּ מֵחַדְרוֹ לֵישֵׁב עִמָּנוּ בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית לְגַלּוֹת לָנוּ תּוֹרָה.

כִּי לא הָיָה דַּרְכּוֹ לֵישֵׁב עִמָּנוּ בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית כִּי אִם בְּעִתִּים יְדוּעִים כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְהָיִינוּ עוֹמְדִים וּמְצַפִּים סָמוּךְ לְחַדְרוֹ

וּבְתוֹךְ כָּךְ פָּתַח פִּתְאם הַדֶּלֶת מֵחַדְרוֹ בְּבֶהָלָה גְּדוֹלָה

וְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָמְדוּ שָׁם בְּסָמוּךְ נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד גָּדוֹל וְנִבְהֲלוּ וְנִשְׁתּוֹמְמוּ מְאד.

וְקָרָא בִּתְחִלָּה שֶׁתָּבוֹא אֶצְלוֹ בִּתּוֹ הַגְּדוֹלָה, וְנִכְנְסָה תֵּכֶף לְחַדְרוֹ.

וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּהּ מֵעִנְיַן פְּטִירַת בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה

וְהִתְחִילָה שׁוּב לְהַכְחִישׁ וּלְהַעְלִים

וְאָמַר הֲלא כְּבָר אֲנִי יוֹדֵעַ הָאֱמֶת

וְהֻכְרְחָה לְהַגִּיד לוֹ בְּפֵרוּשׁ

וְלא נִכְנַס מֵחֲמַת זֶה לִסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית

וְנָהַג שָׁעָה אַחַת אֲבֵלוּת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת

אות יג

אַחַר כָּךְ נִכְנַס אֶצְלֵנוּ לְבֵיתוֹ הַגָּדוֹל וְדִבֵּר עִמָּנוּ כְּדַרְכּוֹ.

וְאָז שָׁאַל לְאֶחָד אִם בָּכָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה

וְאָמַר אָז שֶׁעִקַּר הַבְּכִיָּה כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת שִׂמְחָה

וְגִלָּה אָז עִנְיָן הַנִּפְלָא בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵבוֹת בְּכִיָּה כַּמְבאָר בְּסִימָן קע"ה.

וְאָמַר אָז שֶׁהָיָה לוֹ אָז מַה שֶּׁנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן חֲסִידוּת הֶאָרָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה, אַךְ עַל יְדֵי זֶה נִתְבַּלְבֵּל.

וְסִפֵּר שֶׁבִּתּוֹ הַקְּטַנָּה שֶׁנִּפְטְרָה בָּאָה אֵלָיו בְּקוּבְלָנָא רַבָּה, כִּי בְּנֵי בֵיתוֹ הָיוּ עוֹסְקִים בִּרְפוּאָתָהּ עִם נָכְרִי אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹסֵק בִּלְחָשִׁים וּסְגֻלּוֹת.

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו אֵינָם שְׁכִיחִים מְכַשְּׁפִים, אֲבָל זֶה הָעַכּוּ"ם הָיָה מְכַשֵּׁף גָּמוּר

וְזֶה הָיָה פְּגָם גָּדוֹל לִנְשָׁמָה קְדוֹשָׁה וִיקָרָה כָּזאת.

עַל כֵּן בָּאָה אֵלָיו בְּקוּבְלָנָא רַבָּא עַל זֶה

וְאָז הֻכְרַח לִשְׁאל

עַד שֶׁהוֹדִיעוּ לוֹ כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה תִּקֵּן אוֹתָהּ

וּמֵחֲמַת זֶה נִתְבַּלְבֵּל הַדָּבָר וְלא אָמַר אָז הַתּוֹרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיָה מוּכָן לוֹמַר כַּנַּ"ל.

וּבְחֶמְלַת הַשֵּׁם חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ וְסִיבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאַף עַל פִּי כֵן לא אָבַדְנוּ הַתּוֹרָה הַזּאת, כִּי זָכִינוּ אַחַר כָּךְ בְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁגִּלָּה לָנוּ אָז תּוֹרָה גְּבוֹהָה אֲרֻכָּה וּרְחָבָה וַעֲמֻקָּה מְאד וְהִיא הַתּוֹרָה חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם שֶׁבְּסִימָן כ"ב.

וְהַתּוֹרָה הַזּאת נֶאֶמְרָה פִּתְאם

כִּי בִּתְחִלָּה יָשַׁב וְדִבֵּר עִמָּנוּ כְּדַרְכּוֹ

וּמִקּדֶם צִוָּה לְאִישׁ אֶחָד לְהָבִיא לוֹ שֶׁמֶן וּפְתִילָה לְתַקֵּן לוֹ נֵר שֶׁל שֶׁמֶן זַיִת

וְאַחַר כָּךְ הִדְלִיק הַנֵּר בְּעַצְמוֹ.

כִּי כֵן הָיָה דַּרְכּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהָיָה פִּתְאם מַדְלִיק נֵר שֶׁל שֶׁמֶן זַיִת

וְהַדָּבָר הָיָה מוּבָן שֶׁהָיָה מַמְתִּיק דִּינִים בָּזֶה.

וְאָז סָמוּךְ לְהַהַדְלָקָה וְהַנֵּר הָיָה דּוֹלֵק סָמוּךְ לְשֻׁלְחָנוֹ

וְהוּא דִּבֵּר עִמָּנוּ בְּאֵימָה גְּדוֹלָה

וּבְתוֹךְ כָּךְ צִוָּה לְהָבִיא לְפָנָיו סְלִיחָה וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו

וּפְתָחָהּ וְאָמַר קְצָת מֵאֵיזֶה סְלִיחָה שֶׁל יוֹם כִּפּוּרִים.

וְהַכּל הָיָה בִּפְנֵי כֻּלָּנוּ שֶׁהָיִינוּ עוֹמְדִים סְבִיבוֹ

וְהוּא יָשַׁב עַל כִּסְאוֹ סָמוּךְ לְשֻׁלְחָנוֹ בְּחַדְרוֹ.

בְּתוֹךְ כָּךְ הִתְחִיל לְדַבֵּר מֵהַגַּן עֵדֶן וְהַגֵּיהִנּוֹם

שֶׁהַגַּן עֵדֶן וְהַגֵּיהִנּוֹם הֵם בְּזֶה הָעוֹלָם וְכוּ'

וְנִכְנַס מֵעִנְיָן לְעִנְיָן עַד שֶׁגָּמַר כָּל הַתּוֹרָה חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם הַנַּ"ל וְנִשְׁתַּהֲתָה הָאֲמִירָה בְּעֶרֶךְ אַרְבַּע שָׁעוֹת.

וּמַה שֶּׁעָבַר אָז אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר בִּכְתָב.

אַשְׁרֵי הַשָּׁעָה אַשְׁרֵי הָרְגָעִים שֶׁזָּכִינוּ לַעֲמד לְפָנָיו.

וְאַחַר כָּךְ בְּשַׁבָּת אַחַר סוכּוֹת

אָמַר שֶׁבִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה הַזּאת נָתַן אֶלֶף אֲדֻמִּים לְשׁוֹמֵר הַפֶּתַח לְמַעְלָה בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם וְכוּ' כַּמְבאָר בִּמְקוֹמוֹ
סיפורי מעשיות - מעשה ב - מעשה ממלך וקיסר / מעשה במלך וקיסר
...אחד, שלא היה לו בנים גם מלך אחד לא היה לו בנים ונסע הקיסר על הארץ לשוטט לבקש אולי ימצא איזה עצה ותרופה להוליד בנים גם המלך נסע כמו כן ונזדמנו שניהם לפנדק אחד, ולא היו יודעים זה מזה והכיר הקיסר בהמלך, שיש לו נמוס [של מלכות] ושאל אותו והודה לו שהוא מלך גם המלך הכיר בקיסר גם כן, והודה לו גם כן והודיעו זה לזה שנוסעים בשביל בנים ונתקשרו שניהם באם שיבואו לביתם ויולידו נשותיהם זכר ונקבה באפן שיהיו יכולים להתחתן אזי יתחתנו בין שניהם ונסע הקיסר לביתו והוליד בת והמלך נסע לביתו והוליד בן וההתקשרות הנ"ל נשכח...
חיי מוהר"ן - תריא - עבודת השם
...- עבודת השם אות תריא התקרבות הרב יודיל הנ"ל אצל רבנו זכרונו לברכה הרב יודיל הנ"ל היה חתן הרב ליבלי מטראסטינץ. הרב לייב הנ"ל נסתלק על הים בנסיעת ארץ ישראל, ואמר אם היה בכאן חתני הרב יודיל, אזי לא היה מניח אותי להסתלק כאן. שמעתי בשעה שנסע הרב ליב הנ"ל על הים, הושיטה חיה אחת את ראשה מהמים והלכה כנגד הספינה. ונפלה אימה וחרדה גדולה על האנשים מהספינה, שלא תהפך את הספינה ולבש הרב ליב הנ"ל את הטלית ותפילין והלך לנגדה, ונכנסה להים. לאחר הסתלקותו הניחו אותו על דף על המים וצפה הדף אל הנמל. ועמד עליו עמודא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קך - הָעִנְיָן מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק, וְלא דַּי בְּסִפְרֵי מוּסָר
...ח"א - תורה קך - הענין מה שצריכין לנסע להצדיק, ולא די בספרי מוסר הענין מה שצריכין לנסע להצדיק, ולא די בספרי מוסר מפרש בתורה: "ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע" כי אף שאמר לו לכתב בספר, אף על פי כן לא הסתפק בזה וצוה לו, ושים באזני יהושע, שידבר עמו פה אל פה כי העקר מה ששומעין מפה הצדיק וכמו שאמרו במדרש על פסוק: "שמע ישראל היום אתה עובר את הירדן" וכו' וזה לשונו, מה ראה לומר להם כאן שמע ישראל רבנין אמרי למה הדבר דומה, למלך שקדש מטרונה בשני מרגליות אבדה אחת מהן אמר לה המלך אבדת אחת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לג - מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים
...חיים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מי האיש החפץ חיים, אהב ימים לראות טוב א. הכלל הוא, שצריך לבקש שלום שיהיה שלום בין ישראל ושיהיה שלום לכל אדם במדותיו ובמארעותיו שלא יהא לו חלוק בין בטיבו בין בעקו תמיד ימצא בו השם יתברך היינו: "בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר". ועל ידי מה ימצא השם יתברך בין בטיבו בין בעקו על ידי התורה הנקראת שלום כמה דאת אמר "וכל נתיבותיה שלום" ועל ידי צדיקים שנקראו גם כן ברית שלום ומחמת זה יכול לאהב את השלום בכל מקום הן בטיבו וכו' ויכול להיות שלום בין ישראל ולאהב זה את זה ב. וצריך לדעת...
שיחות הר"ן - אות שב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת עמדתי לפניו והוא זכרונו לברכה, היה מנח על מטתו ונזרקו דבורים אלו, מתוך פיו הקדוש ואמר בזו הלשון. דער עקר איז "מבטן שאול שועתי" [העקר הוא: מבטן שאול שועתי]
שיחות הר"ן - אות רצג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו מאיש אחד שדבר עמו והזהירו להתפלל בכונה ואמר לו שכמו שהקול מעורר הכונה, כן להפך, הכונה מעורר הקול שכשמתפלל בכונה ונזהר להכניס כל לבו ומחשבתו בתוך דבורי התפילה אזי ממילא יתעורר קולו להתפלל בקול כראוי וכן נראה בחוש כמה פעמים
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פד - עִקָּר הִתְחַבְּרוּת וּדְבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה
...ח"ב - תורה פד - עקר התחברות ודבקות להשם יתברך הוא על ידי התפלה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דע, שעקר התחברות ודבקות להשם יתברך הוא על ידי התפילה כי התפילה הוא שער, שדרך שם נכנסין להשם יתברך ומשם אשתמודעין לה כי תפילה היא מלכות, כמו שכתוב "ואני תפילה" ותפילה לשון התחברות כמו שכתוב "נפתולי אלהים נפתלתי", תרגומו 'לשון התחברות' ובשביל זה על פי רב כשאדם מתפלל נופלים לו מחשבות של גדלות כי התפילה, הינו בחינת מלכות, בחינת אני היא בגלות בתוך מלכות הרשעה, כמו שכתוב: "ואני בתוך הגולה" וכשהיא רוצה לצאת אזי מתאחזת...
מדוע בסוף השקר נמצאת האמת?
...מברסלב breslev.eip.co.il/?key=542 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעד - יש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם דע שיש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם כדי לעקר עצמן מהשם יתברך ומתורתו לגמרי ... על כן הם מתאוים ויגעים כדי שיגיעו לכפירה גמורה בדעתם, חס ושלום באפן שלא יהיה להם עוד צד ספק לנטות אל האמת אבל צריכים לזה יגיעה גדולה מאד מאד כמה וכמה שנים רחמנא לצלן, רחמנא לשזבן כי היהדות שבהם אינה מנחת אותם ומבלבלת אותם תמיד ודע שיש מהם כשמגיעין ובאין למה שהתאוו דהינו לכפירה גמורה חס ושלום, בלי שום ספק אל האמת אזי תכף...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פז - תֵּכֶף כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵך בְּדֶרֶך הַיָּשָׁר
...רוצה לילך בדרך הישר [לשון החברים] "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" הענין הוא כי אנו רואין בחוש תכף כשאדם רוצה לילך בדרך הישר מתעוררין עליו דינים והסברא הוא להפך אך כי יש שני מיני יראה, יראת הענש ויראת הרוממות יראת הענש נקרא צדק, ויראת הרוממות נקרא אמונה כי מחמת שהוא מאמין באמונה שלמה שהשם יתברך הוא רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין הוא ירא ממנו וידוע הוא, כי אי אפשר לבוא לאמונה רק על ידי יראת הענש כי מחמת שהוא ירא מהענש מאמין שהשם יתברך הוא תקיף, ובעל היכלת ובעל הכחות כלם ומזה בא לאמונה יותר גדולה נמצא, תכף...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צט - עִקָּר הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּשְׁלֵמוּת הוּא
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צט - עקר ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו בשלמות הוא אמר: שעקר ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו בשלמות הוא כשיפרש שיחתו כל כך לפני השם יתברך עד שיהיה סמוך מאד שתצא נשמתו, חס ושלום עד שכמעט יגוע, חס ושלום עד שלא תהיה נשמתו קשורה בגופו כי אם כחוט השערה מעצם צערו וגעגועו וכסופיו להשם יתברך באמת שאמרו: 'אין תפילתו של אדם נשמעת, אלא אם כן משים נפשו בכפו' וכו', הינו כנ"ל ואמר: הלוא כשהשם יתברך עוזר בהתבודדות אזי ההתבודדות הוא כאשר ידבר איש אל רעהו
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 15_09_2025 השעה 22:24:45 - wesi2