ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב


נושאים בתורת ברסלב
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.


אות תריא
התקרבות הרב יודיל הנ"ל אצל רבנו זכרונו לברכה
הָרַב יוּדִיל הַנַּ"ל הָיָה חֲתַן הָרַב לֵיבֶּלִי מִטְּרָאסְטִינֶץ.
הָרַב לֵייבּ הַנַּ"ל נִסְתַּלֵּק עַל הַיָּם בִּנְסִיעַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאָמַר אִם הָיָה בְּכָאן חֲתָנִי הָרַב יוּדִיל, אֲזַי לא הָיָה מַנִּיחַ אוֹתִי לְהִסְתַּלֵּק כָּאן.
שָׁמַעְתִּי בְּשָׁעָה שֶׁנָּסַע הָרַב לֵיבּ הַנַּ"ל עַל הַיָּם, הוֹשִׁיטָה חַיָּה אַחַת אֶת ראשָׁהּ מֵהַמַּיִם וְהָלְכָה כְּנֶגֶד הַסְּפִינָה.
וְנָפְלָה אֵימָה וַחֲרָדָה גְּדוֹלָה עַל הָאֲנָשִׁים מֵהַסְּפִינָה, שֶׁלּא תַּהֲפךְ אֶת הַסְּפִינָה
וְלָבַשׁ הָרַב לֵיבּ הַנַּ"ל אֶת הַטַּלִּית וּתְפִילִּין וְהָלַךְ לְנֶגְדָּהּ, וְנִכְנְסָה לְהַיָּם.
לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ הִנִּיחוּ אוֹתוֹ עַל דַּף עַל הַמַּיִם וְצָפָה הַדַּף אֶל הַנָּמֵל.
וְעָמַד עָלָיו עַמּוּדָא דְּנוּרָא, וְיָצְאוּ כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ.
וּבְאוֹתָהּ הָעִיר מִכַּמָּה שָׁנִים מִקּדֶם הָיָה חָכָם, וְעָשָׂה צַוָּאָה שֶׁלּא יַנִּיחוּ אֶצְלוֹ שׁוּם בַּר נָשׁ, וּכְשֶׁיָּבוֹא חָכָם מֵאֶרֶץ פּוֹלַנְיָה וְיַעֲמד עָלָיו עַמּוּדָא דְנוּרָא אֲזַי יַנִּיחוּ אוֹתוֹ אֶצְלוֹ.
וְהָרַב יוּדִיל הַנַּ"ל חֲתָנוֹ הָיָה לַמְדָן גָּדוֹל גַּם בַּעַל מְקֻבָּל וְזָקֵן בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְקָרֵב אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.
וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה אָז רַךְ בַּשָּׁנִים
וְהָיָה בְּאוֹתָהּ הָעֵת בְּמֶעדְוֶעדִיוְקֶע, וְהוּא הָיָה דָּר בָּעִיר דָּאשִׁיב, בְּעֶרֶךְ שְׁלשִׁים פַּרְסָאוֹת מִמֶּעדְוֶעדִיוְקֶע
וְאָמַר אֵיךְ יְכוֹלִין לֵישֵׁב מֶרְחָק כָּזֶה מֵרַבִּי כָּזֶה.
וְעָקַר דִּירָתוֹ מִשָּׁם סָמוּךְ לְמֶעדְוֶעדִיוְקֶע
אות תריב
מָצִינוּ בְּקוּנְטְרֵסִים יְשָׁנִים מִכְּתַב יַד הַחֲבֵרִים וְכוּ'
אֲשֶׁר שָׁם הַלָּשׁוֹן מְתֻקָּן יוֹתֵר בְּהַתּוֹרָה אֱמר אֶל הַכּהֲנִים בְּסִימָן ב' בְּאוֹת ז' בְּהַסֵּפֶר הַנִּדְפָּס.
כָּתוּב שָׁם, וְהַנְּשָׁמוֹת עִם הַתְּפִילָּה נִקְרָא כָּבוֹד עַל שֵׁם שֶׁהִיא מַלְבֶּשֶׁת אוֹתָם וְכוּ'
אות תריג
זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם.
כּהֲנִים בְּחִינַת תּוֹרָה בִּבְחִינַת נְשָׁמוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי שִׂפְתֵי כהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ".
אַהֲרון בְּחִינַת מִשְׁפָּט כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְנָשָׂא אַהֲרון אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
כִּי צָרִיךְ לָזֶה בְּחִינַת מִשְׁפָּט.
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, וְאָמַרְתָּ דַּיְקָא כִּי צָרִיךְ לְהָבִיא כָּל הַתְּפִילּוֹת לִבְחִינַת משֶׁה מָשִׁיחַ וְהוּא יָקִים אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל משֶׁה, וַיָּקֶם משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן".
"וּלְנֶפֶשׁ לא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" הַיְנוּ שְׁמִירַת הַבְּרִית הַנַּ"ל
אות תריד
זֶה מָצָאתִי בְּסֵפֶר חַיֵּי מוֹהֲרַ"ו כְּתִיבַת יָד
שֶׁכָּתַב שָׁם מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן בְּזֶה הַלָּשׁוֹן
מִי יְפָאֵר גּדֶל פְּאֵר הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ כְּשֶׁיָּצָא מִפִּיו בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה בְּצַחוּת וּבְזַכּוּת בְּתַכְלִית הַבְּהִירוּת
שֶׁאֲפִילּוּ בְּגַשְׁמִיּוּת הָיָה מֻנָּח עַל דִּבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים כָּל מִינֵי חֵן שֶׁבָּעוֹלָם
אֲשֶׁר אֲפִילּוּ אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים נִבְהֲלוּ מְאד מִדִּבּוּרָיו, וְהָיוּ נִכְסָפִים תָּמִיד לִשְׁמעַ דִּבּוּרָיו מִפִּיו.
וְכָל מִי שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ הָיָה נִמְשָׁךְ וְנִכְרָךְ אַחֲרָיו בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת גָּדוֹל.
וַאֲפִילּוּ הָרְשָׁעִים שֶׁבִּקְהִלַּת קדֶשׁ אוּמֶן כֻּלָּם הָיוּ כְּרוּכִים אַחֲרָיו וְנִתְעוֹרְרוּ קְצָת עַד שֶׁהָיוּ לָהֶם כַּמָּה וְכַמָּה הִרְהוּרֵי תְשׁוּבָה
מַה שֶּׁלּא עָלָה עַל לִבָּם מֵעוֹלָם.
כַּאֲשֶׁר סִפְּרוּ בְּפִיהֶם בְּפֵרוּשׁ
שֶׁכְּבָר הִתְיָאֲשׁוּ עַצְמָן, וְהָיוּ כְּמֻשְׁבָּעִים וְעוֹמְדִים שֶׁבְּוַדַּאי לא יִהְיֶה לָהֶם שׁוּם הִרְהוּר תְּשׁוּבָה
וְהָיוּ רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מִשּׁוּם צַד הִרְהוּר תְּשׁוּבָה כַּמְפֻרְסָם לְכָל מִי שֶׁהָיָה מַכִּיר אוֹתָם.
וְעַל יְדֵי דִבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם גַּם כֵּן הִרְהוּר תְּשׁוּבָה
אַף עַל פִּי שֶׁמֵּעוֹלָם לא דִּבֵּר עִמָּהֶם מֵעִנְיְנֵי תְּשׁוּבָה וּמֵעִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה, כְּלָל כְּלָל לא
רַק אַדְּרַבָּא תָּמִיד הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהֶם שִׂיחַת חֻלִּין וְסִפּוּרִים בְּעָלְמָא
אַף עַל פִּי כֵן נִמְשְׁכוּ אַחֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה מִדִּבּוּרִים שֶׁלּוֹ לְבַד
עַד שֶׁהָיוּ סְמוּכִים מְאד לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ.
וְאִם לא הָיְתָה נִטְרָפָה הַשָּׁעָה שֶׁהִתְגַּבֵּר הַקִּטְרוּג מְאד וְנִסְתַּלֵּק בְּאֶמְצַע, בְּוַדַּאי הָיוּ שָׁבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְכוּ' וְכוּ'.
וְכָל מַה שֶּׁאָנוּ מְסַפְּרִים מִמֶּנּוּ הַכּל נֶחְשָׁב לִגְנוּת אֶצְלוֹ בְּעֵרֶךְ עצֶם הַפְלָגַת מַעֲלָתוֹ. כִּי אִלּוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ וְכוּ' אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר אֶפֶס קָצֵהוּ מֵעצֶם מַעֲלָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ, הֵן גְּדֻלַּת חָכְמָתוֹ וְתוֹרָתוֹ הַמְפֻרְסָם, וְהֵן עצֶם קְדֻשָּׁתוֹ וְכוּ' סַמָּא דְמִלְּתָא מִשְׁתּוֹקָא.
עַד כִּי יָבוֹא שִׁיל ה אָז יֵדְעוּ וְיִרְאוּ עצֶם גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי אָז יְסַפֵּרוּ מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה בְּעֵת שֶׁיָּבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁיֵּצֵא מֵחֲלָצָיו
כַּאֲשֶׁר סִפֵּר בָּרַבִּים שֶׁפָּעַל אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהַגּוֹאֵל צֶדֶק יִהְיֶה מִיּוֹצְאֵי חֲלָצָיו.
יְהִי רָצוֹן שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן
אות תרטו
בָּזֶה הַסֵּפֶר נִכְתְּבוּ כָּל הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁשָּׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ
גַּם כַּמָּה שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים שֶׁשָּׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ
כִּי שִׂיחָתוֹ הִיא כֻּלָּהּ תּוֹרָה
גַּם כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ וְעָבְרוּ בֵּינוֹ וּבֵין מְקרָבָיו.
וּמִכֻּלָּם יָבִין הַמַּשְׂכִּיל עצֶם גְּדֻלָּתוֹ וְתֹקֶף קְדֻשָּׁתוֹ הַמֻּפְלָג מְאד מְאד, מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשׁב, וְהַמַּשְׂכִּיל כָּעֵת יִדּם וְיִשְׁתּק.
וְכָל חָד כְּפוּם מָה דִּמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ יָבִין מְעַט מְעַט פָּחוֹת מִטִּפָּה מִן הַיָּם הַגָּדוֹל.
וַאֲפִילּוּ מַה שֶּׁשָּׁמַעְנוּ וְרָאִינוּ לא הִצַּגְנוּ כָּאן רַק מְעַט קְצָת בְּרֶמֶז.
וּמִפְּנֵי עצֶם הַמַּחֲלקֶת שֶׁרַבּוּ עָלָיו מְאד אָנוּ מֻכְרָחִים לָשׂוּם לְפִינוּ מַחֲסוֹם לִבְלִי לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ.
וְגדֶל עצֶם קְדֻשָּׁתוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ הוּא מְרוֹמָם וְנִשְׂגָּב מְאד מִידִיעָתֵנוּ.
אַךְ גַּם זֶה הַמְעַט דִּמְעַט שֶׁזָּכִינוּ לֵידַע וּלְהָבִין קְצָת, אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר כֻּלּוֹ מִפְּנֵי הַמַּחֲלקֶת הַגְּדוֹלָה אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה טוֹבָה לְהָעוֹלָם.
רַק רָשַׁמְתִּי זאת בִּשְׁבִיל דּוֹרוֹת הַבָּאִים וּבִשְׁבִיל הַיָּמִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, לְמַעַן לא תִּשָּׁכַח מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ, לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹרוֹת הַבָּאִים גּדֶל חִבָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר זָכוּ בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים לְאוֹר צַח וָזַךְ כָּזֶה אוֹר הַגָּנוּז וְהַצָּפוּן, אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה אוֹתוֹ, אַשְׁרֵי אזֶן שֶׁשָּׁמְעָה מִפִּיו דִּבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים, וְהַמַּעֲמִיק עִיּוּנוֹ בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים יָבִין מְעַט מֵעצֶם קְדֻשָּׁתוֹ
תַּם וְנִשְׁלַם שֶׁבַח לָאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם



תכנים נוספים שיכולים לעניין אותך ועוד...
איך זוכים לגן עדן?
איך זוכים לגן עדן? כאן breslev.eip.co.il/?key=553 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפו - יש גן עדן, והם שני בחינות: גן ועדן מובא שכדי לזכות לגן עדן צריך לזה את בחינת משפט, דהיינו לימוד פוסקים וכולי. לעומת זאת, כאן breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חותם בתוך חותם רבי נחמן מברסלב מסביר באורך, כי כדי לזכות לקשר את חוכמה עילאה ותתאה, שזה גן עדן, לשם כך צריך בחינת נעשה ונשמע וכולי. כיצד הדברים מתאימים? תשובה: הכל זה עניין אחד. גן עדן הוא כאשר האדם מקשר את חוכמה עילאה וחוכמה תתאה. פירוש: גן עדן = כאשר האדם מבין את השכל של הבורא בכל... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סג - יַעֲקב אָבִינוּ, כְּשֶׁשָּׁלַח אֶת בָּנָיו
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סג - יעקב אבינו, כששלח את בניו דע, כי יעקב אבינו, כששלח את בניו עשרת השבטים ליוסף שלח עמהם נגון של ארץ ישראל וזה סוד "קחו מזמרת הארץ בכליכם" וכו' בחינת זמר ונגון ששלח על ידם ליוסף וכמו שפרש רש"י: "מזמרת" 'לשון זמר' וכו' כי דע, כי כל רועה ורועה יש לו נגון מיחד לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם כי כל בהמה ובהמה יש לה עשב מיחד, שהיא צריכה לאכלו גם אינו רועה תמיד במקום אחד ולפי העשבים והמקום שרועה שם, כן יש לו נגון בחינת פרק שירה ומשירת העשבים נעשה נגון של הרועה וזה סוד מה שכתוב: "ותלד עדה את יבל, הוא היה אבי ישב אהל ומקנה... לחץ להמשך...
חיי מוהר"ן - שמ - מעלת תורתו וספריו הקדושים
חיי מוהר"ן - שמ - מעלת תורתו וספריו הקדושים אות שמ אמר העולם לא טעמו אותי כלום עדין. אלו היו שומעין רק תורה אחת שאני אומר עם הנגון והרקוד שלה, היו כלם בטלים בביטול גמור. הינו כל העולם כלו אפילו חיות ועשבים וכל מה שיש בעולם הכל היו מתבטלין בכלות הנפש מגדל עצם התענוג המפלא והמפלג מאד מאד. ואפשר להבינו כי מי שהוא יודע נגון ורקוד הנה מי שמנגן מטבע הנגון שנמשך נפש השומע אחר הנגון ומתבטל בכלות הנפש אחר תנועות הנגון כפי כל תנועה ותנועה של הנגון כפי מה שיש כח לאותה התנועה לשבר ולעורר הנפש להמשיכה אחריה. מכל שכן מי שיכול לרקד שיהיה הרקוד מכון ממש כפי תנ... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קט - יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קט - יש הבל אשר נעשה על הארץ יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה וכו' פרוש, 'הבל', הינו הבל פה היוצא מהגרון מגנוחי דקגנח, כל אחד לפי ערכו "צדיקים ילכו ופושעים יכשלו" יש רשע כל ימיו, ומתאנח ונה על העבר ויש, חס ושלום, צדיק מעקרו ותוהא על הראשונות, ונה ומתאנח גם כן והנה יש שני חבלים, חבל דקדשה, וכנגדו דטמאה והבחירה חפשית מי שמקדש עצמו מקשר עצמו בחבל דקדשה ולהפך, חס ושלום, מי שמטמא עצמו מקשר עצמו בחבל דטמאה והנה, הנה והאנחה הוא בחינת מיתה בגוף ונפש בגוף, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אנחה שוברת גופו ... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רז - כָּל הַדִּבּוּרִים הֵם בְּחִינַת גְּבוּרוֹת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רז - כל הדבורים הם בחינת גבורות כל הדבורים הם בחינת גבורות כמו שכתוב "וגבורתך ידברו" וכמו שכתוב בכתבים שהה' גבורות שבדעת בוקעין ויוצאין בהפה ונעשה מהם ה' מוצאות הפה נמצא שכל הדבורים הם בחינת גבורות וצריך להמתיקם וההמתקה הוא על ידי למוד התורה ודבורים טובים שמדברים על ידי זה ממתיקים הדבורים שהם בחינת הגבורות ודע שלפעמים יוצאין גבורות קשות רחמנא לצלן והם באים בזה העולם לגדולי הדור מחמת שיש להם דעת גדול על כן כשיוצאין, חס ושלום, גבורות קשות, באים בדעת הגדולים ושם בוקעין ויוצאין מהפה, ונעשה מהם דבורים כנ"ל ואזי הדבורים הם בח... לחץ להמשך...
בגדים - חשוב או לא חשוב?
בגדים - חשוב או לא חשוב? בסיפור על הבעל תפילה מובא breslev.eip.co.il/?key=59 "ועל בגדים לא היה מקפיד כלל" מצד שני כאן: breslev.eip.co.il/?key=171 רבי נחמן מברסלב מדבר הרבה על פגם הבגדים, ושהבגדים נוקמים באדם. אז בגדים זה חשוב או לא? מהו סוד העניין? וכמובן, בגדים זה הרי עניין חיצוני לגמרי, אז מדוע בכלל שהם יהיו חשובים? טיפ ורמז: כאן breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%91%D7%92%D7%93%D7%99%D7%9D&cid=150 אפשר לראות את כל המקומות בליקוטי מוהרן שרבי נחמן מברסלב מדבר על בגדים רמז נוסף לתשובה עצמה: התשובה נמצאת כאן: breslev.eip.co.il/?key=69 במשל ונמשל של רבי... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלח - כְּשֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים מְחֻלָּקִים בֵּינֵיהֶם עַל אֵיזֶה עִנְיָן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלח - כששני אנשים מחלקים ביניהם על איזה ענין כששני אנשים מחלקים ביניהם על איזה ענין וכשיבוא השלישי אף שאינו יודע כלל מענינם אזי יסכים עם אחד יותר מעם חברו זה מחמת שהאחד סמוך לשרשו יותר מחברו כי בודאי אי אפשר שיהיו שוים לו כאחד כי אין שני אנשים שוין ואם כן בודאי אחד סמוך יותר ומזה בא שהוא מסכים עם זה והבן... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות קמט
שיחות הר"ן - אות קמט המעשה של השבעה בעטלירס הנדפסת בספורי המעשיות ספר כמה ימים ובכל פעם ספר ענין השיך לזה שספרו ממנו שעל ידי זה התחיל לספר המעשה בתחלה בליל שבת קדש התחיל על ידי הטאביקי [טבק להרחה] שלקח מאיש מאנשיו ונזכר בהאגרת ששלחתי אני לחברי שהגיע לידו זכרונו לברכה וכתבתי לו שיהיה בשמחה אז דבר מזה וענה ואמר אני אספר לכם איך פעם אחת היו שמחים והתחיל לספר המעשה וספר כל התחלת המעשה עד סוף המעשה של יום ראשון של הבעטליר שהיה עור וכל זה היה בליל שבת קדש ואני הייתי אז בביתי בנעמרוב ואחר כך ביום שלישי בא חברי לביתו וספר לי מעשה זאת ועמדתי מרעיד ומשתו... לחץ להמשך...
מה יש לחסידי ברסלב נגד השכל?
מה יש לחסידי ברסלב נגד השכל? שאלה: יוצא לי לשמוע יותר מפעם אחת בכמה צורות שונות שחסידי ברסלב הם נגד שימוש בשכל, ולזרוק את השכל, ולהיות רק בפשיטות, ולא להתעסק בחוכמות וכיו"ב. השאלה שלי היא מה יש לחסידי ברסלב נגד השכל. האם הם כולם נבערים מדעת ומשום כך הם מפחדים להשתמש בשכלם? אינסטנקטיבית כאשר מישהו מבקש ממני להאמין לו ולא להשתמש בשכל שלי, אני ישר קולט שהוא נוכל רמאי ושקרן במקרה הרע, או טיפש במקרה הטוב. לא ברור לי מדוע חסידי ברסלב בורחים משימוש בשכל. האם האמונה שלהם כ"כ חלשה שהם מפחדים לגלות שהיא שקרית? האם יש כאן שקר שאנשים מפחדים שמי שישתמש בשכל... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צא - וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בּא הַשָּׁמֶשׁ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צא - ויהי ידיו אמונה עד בא השמש [לשון החברים] ויהי ידיו אמונה עד בא השמש כי יש כמה מיני אמונה, יש אמונה שהוא רק בלב והעקר שצריך להיות לאדם אמונה כל כך עד שיתפשט בכל האיברים כמו שמובא בכתבי האר"י שצריך להגביה ידיו בשעת נטילה נגד הראש, כדי לקבל הקדשה נמצא שצריך לזה אמונה בהידים להאמין שמחמת שמגביה ידיו כנגד הראש, מקבל הקדשה כי בלא אמונה אינו כלום, כמו שכתוב: "כל מצותיך אמונה" וכשיש לו אמונה כזו, בא מן האמונה אל השכל וכל מה שמחזיק את עצמו באמונה, בא אל שכל יותר כי הדבר שהיה צריך מתחלה להאמין עכשו כשבא אל אמונה יותר גדולה, ... לחץ להמשך...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה במאמרים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן



קבל תכנים נוספים שיעניינו אותך...




האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב

© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים, ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.

דף זה הופיע ב 0.0625 שניות
עכשיו 22_10_2019 השעה 08:43:08
wesi2