ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לח - לִפְעָמִים הַגָּדוֹל הוֹלֵך וְנוֹסֵעַ לְהַקָּטָן, וְלִפְעָמִים לְהֵפֶך
לפעמים הגדול הולך ונוסע להקטן, ולפעמים להפך דהינו שלפעמים הצדיק נוסע על המדינה ומאיר להתלמידים ולפעמים התלמידים באים אצלו ודע, שזאת הבחינה היא גדולה דהינו כשהגדול נוסע להקטן, זאת הבחינה היא גדולה ביותר כי זה פשוט שהקטן צריך לבוא להגדול כי הוא צריך לקבל ממנו אך לפעמים אורו של הגדול הוא גדול מאד מאד עד שאי אפשר להקטן לקבל מן הגדול במקומו מחמת רבוי האור הגדול מאד על כן מכרח הגדול להוריד ולהכניע עצמו אצל הקטן ולילך אחריו כדי שעל ידי זה יתמעט ויתגשם האור קצת כדי שיוכל הקטן לקבלו נמצא כשהגדול צריך לילך להקטן, זהו מגדל עצם מעלתו מאד כנ"ל ומשה רבנו, עליו השלום, היה גדול במעלה כל כך עד שאפילו לפני גדולים היה צריך להקטין עצמו ולהראות הכנעה נגדם (במדבר י"ב). "והאיש משה ענו מאד מכל האדם" וכו' הינו אף על פי שגם הם היו גדולים מאד, כגון יהושע ואהרון עם כל זה היה משה רבנו, עליו השלום, במעלה גדולה ועצומה מאד עד שהכרח להקטין עצמו ולהכניע עצמו נגדם, כדי שיוכלו לקבל אורו כנ"ל (מגלה לא). 'בכל מקום שאתה מוצא גדלתו, שם אתה מוצא ענותנותו' שבכל מקום שיש גדלות ביותר שם צריך ענווה וקטנות, כדי שיוכלו לקבל האור כנ"ל והנה כשהקטן בא לפני הגדול כדי לקבל ממנו ואזי הגדול מאיר בו ועקר הדבר לעשות ממחין דקטנות מחין דגדלות דהינו להאיר בהקטן, להגדיל דעתו שיתגדל מקטנותו ויהיה נעשה גדול דהינו שיבוא למחין דגדלות, שזהו בחינת המתקה ולפעמים מאיר בו על ידי הארת פנים ונחמות שמאיר לו פניו בפנים שוחקות, אנפין נהירין ולפעמים אינו יכול לקבל על ידי זה והוא בבחינת: 'אעא דלא דליק, מבטשין לה' שצריך להאיר בו על ידי יסורים שצריך ליסרו ולבזותו, כדי לבטל אותו שיוכל לקבל ודע, כי אף על פי שהגדול צריך להוריד עצמו ולבטל עצמו קצת מגדלותו כדי שיוכל הקטן לקבל אף על פי כן אין נחשב זה הגרעון וההפסד של הגדול שצריך לבטל אורו לפי שעה כנגד התקון שנעשה בהקטן, שהוא מתקנו ומגדילו כי ביטול וקטנות הגדול הוא רק לפי שעה ואחר כך חוזר למעלתו, והוא מתקן ומגדיל את הקטן לגמרי כנ"ל. ויש חלוקים בענין קטנות והכנעת הגדול אצל הקטן כדי לקבל אורו כנ"ל כי הכל לפי הענין. לפעמים הוא בתנועה בעלמא ולפעמים צריך לילך ולנסע אליו והכל לפי הענין כמו נר שכבה כשיש בו קצת אור, עדין יכולין להדליקו רק על ידי מה שמקרבין אותו קצת לנר הדולק דהינו שאוחזין אותו למטה אצל נר הדולק כידוע בחוש וזה מחמת שיש בו עדין קצת אור אבל כשאין בו שום אור אין יכולין להדליקו מרחוק כי אם כשמקרבין אותו ממש להאור או להפך וכו'
לִפְעָמִים הַגָּדוֹל הוֹלֵך וְנוֹסֵעַ לְהַקָּטָן, וְלִפְעָמִים לְהֵפֶך
דְּהַיְנוּ שֶׁלִּפְעָמִים הַצַּדִּיק נוֹסֵעַ עַל הַמְּדִינָה וּמֵאִיר לְהַתַּלְמִידִים
וְלִפְעָמִים הַתַּלְמִידִים בָּאִים אֶצְלוֹ
וְדַע, שֶׁזּאת הַבְּחִינָה הִיא גְּדוֹלָה
דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהַגָּדוֹל נוֹסֵעַ לְהַקָּטָן, זאת הַבְּחִינָה הִיא גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר
כִּי זֶה פָּשׁוּט שֶׁהַקָּטָן צָרִיך לָבוֹא לְהַגָּדוֹל
כִּי הוּא צָרִיך לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ
אַך לִפְעָמִים אוֹרוֹ שֶׁל הַגָּדוֹל הוּא גָּדוֹל מְאד מְאד
עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַקָּטָן לְקַבֵּל מִן הַגָּדוֹל בִּמְקוֹמוֹ
מֵחֲמַת רִבּוּי הָאוֹר הַגָּדוֹל מְאד
עַל כֵּן מֻכְרָח הַגָּדוֹל לְהוֹרִיד וּלְהַכְנִיעַ עַצְמוֹ אֵצֶל הַקָּטָן וְלֵילֵך אַחֲרָיו
כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִתְמַעֵט וְיִתְגַּשֵּׁם הָאוֹר קְצָת
כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַקָּטָן לְקַבְּלוֹ
נִמְצָא כְּשֶׁהַגָּדוֹל צָרִיך לֵילֵך לְהַקָּטָן, זֶהוּ מִגּדֶל עצֶם מַעֲלָתוֹ מְאד כַּנַּ"ל
וּמשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה גָּדוֹל בְּמַעֲלָה כָּל כָּך
עַד שֶׁאֲפִילּוּ לִפְנֵי גְּדוֹלִים הָיָה צָרִיך לְהַקְטִין עַצְמוֹ וּלְהַרְאוֹת הַכְנָעָה נֶגְדָּם .
"וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאד מִכָּל הָאָדָם" וְכוּ'
הַיְנוּ אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הֵם הָיוּ גְּדוֹלִים מְאד, כְּגוֹן יְהוֹשֻׁעַ וְאַהֲרון
עִם כָּל זֶה הָיָה משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּמַעֲלָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה מְאד
עַד שֶׁהֻכְרַח לְהַקְטִין עַצְמוֹ וּלְהַכְנִיעַ עַצְמוֹ נֶגְדָּם, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל אוֹרוֹ כַּנַּ"ל .
'בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ'
שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ גַּדְלוּת בְּיוֹתֵר
שָׁם צָרִיך עֲנָוָוה וְקַטְנוּת, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל הָאוֹר כַּנַּ"ל
וְהִנֵּה כְּשֶׁהַקָּטָן בָּא לִפְנֵי הַגָּדוֹל כְּדֵי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ
וַאֲזַי הַגָּדוֹל מֵאִיר בּוֹ
וְעִקָּר הַדָּבָר לַעֲשׂוֹת מִמּחִין דְּקַטְנוּת מחִין דְּגַדְלוּת
דְּהַיְנוּ לְהָאִיר בְּהַקָּטָן, לְהַגְדִּיל דַּעְתּוֹ
שֶׁיִּתְגַּדֵּל מִקַּטְנוּתוֹ וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה גָּדוֹל
דְּהַיְנוּ שֶׁיָּבוֹא לְמחִין דְּגַדְלוּת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַמְתָּקָה
וְלִפְעָמִים מֵאִיר בּוֹ עַל יְדֵי הֶאָרַת פָּנִים וְנֶחָמוֹת
שֶׁמֵּאִיר לוֹ פָּנָיו בְּפָנִים שׂוֹחֲקוֹת, אַנְפִּין נְהִירִין
וְלִפְעָמִים אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל עַל יְדֵי זֶה
וְהוּא בִּבְחִינַת: 'אָעָא דְּלָא דָּלִיק, מְבַטְשִׁין לֵהּ'
שֶׁצָּרִיך לְהָאִיר בּוֹ עַל יְדֵי יִסּוּרִים
שֶׁצָּרִיך לְיַסְּרוֹ וּלְבַזּוֹתוֹ, כְּדֵי לְבַטֵּל אוֹתוֹ שֶׁיּוּכַל לְקַבֵּל
וְדַע, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהַגָּדוֹל צָרִיך לְהוֹרִיד עַצְמוֹ וּלְבַטֵּל עַצְמוֹ קְצָת מִגַּדְלוּתוֹ
כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַקָּטָן לְקַבֵּל
אַף עַל פִּי כֵן אֵין נֶחֱשָׁב זֶה הַגֵּרָעוֹן וְהַהֶפְסֵד
שֶׁל הַגָּדוֹל שֶׁצָּרִיך לְבַטֵּל אוֹרוֹ לְפִי שָׁעָה
כְּנֶגֶד הַתִּקּוּן שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּהַקָּטָן, שֶׁהוּא מְתַקְּנוֹ וּמַגְדִּילוֹ
כִּי בִּיטּוּל וְקַטְנוּת הַגָּדוֹל הוּא רַק לְפִי שָׁעָה
וְאַחַר כָּך חוֹזֵר לְמַעֲלָתוֹ, וְהוּא מְתַקֵּן וּמַגְדִּיל אֶת הַקָּטָן לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל.
וְיֵשׁ חִלּוּקִים בְּעִנְיַן קַטְנּוּת וְהַכְנָעַת הַגָּדוֹל אֵצֶל הַקָּטָן
כְּדֵי לְקַבֵּל אוֹרוֹ כַּנַּ"ל
כִּי הַכּל לְפִי הָעִנְיָן.
לִפְעָמִים הוּא בִּתְנוּעָה בְּעָלְמָא
וְלִפְעָמִים צָרִיך לֵילֵך וְלִנְסֹעַ אֵלָיו
וְהַכּל לְפִי הָעִנְיָן
כְּמוֹ נֵר שֶׁכָּבָה
כְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְצָת אוֹר, עֲדַיִן יְכוֹלִין לְהַדְלִיקוֹ
רַק עַל יְדֵי מַה שֶּׁמְּקָרְבִין אוֹתוֹ קְצָת לַנֵּר הַדּוֹלֵק
דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹחֲזִין אוֹתוֹ לְמַטָּה אֵצֶל נֵר הַדּוֹלֵק
כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ
וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן קְצָת אוֹר
אֲבָל כְּשֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם אוֹר
אֵין יְכוֹלִין לְהַדְלִיקוֹ מֵרָחוֹק
כִּי אִם כְּשֶׁמְּקָרְבִין אוֹתוֹ מַמָּשׁ לְהָאוֹר
אוֹ לְהֵפֶך וְכוּ'
שיחות הר"ן - אות רעט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הר"ן - אות רעט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת אמר לי בזו הלשון [וכשכבר רע מאד אזי מתבטלים לגמרי] ושאלתי אותו: איך מבטלין עצמו ? והשיב [סוגרין הפה והעינים והרי זה ביטול] מזה מובן עצה שכשהבעל דבר מתגבר מאד מאד על האדם ומבלבל דעתו מאד בכמה מיני הרהורים רעים ובלבולים הרבה שקשה לו מאד לנצחם אזי יבטל האדם עצמו לגמרי כי כל האדם יכול לבטל עצמו לגמרי לפעמים דהינו לסתם פיו ועיניו ולסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת ומחשבה כלל רק יבטל עצמו להשם יתברך ל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ע - וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה
...ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל ויהי ביום השמיני כי כל הדברים הם על הארץ כמו שאנו רואין בחוש, שהכל גדל מן הארץ וכל הדברים והבריות הולכים ומנחים על הארץ ואי אפשר שיפסקו ויתרחקו מהארץ אם לא על ידי כח המכריח הינו על ידי שיש מי שמכריח הדבר ונוטלו ממקומו מהארץ, ומרחיקו ממנה וכפי כח המכריח, כן נתרחק הדבר מהארץ ואחר כך כשנפסק כח המכריח, חוזר הדבר להארץ כגון: אם זורק אדם דבר למעלה אזי על ידי כחו, מכריח הדבר ומפסיקו מהארץ וכפי כחו, כן מכריח...
חיי מוהר"ן - צח - סיפורים חדשים
...אחד שבנה לעצמו פלטין וקרא לשני אנשים וצוה אותם שיצירו את הפלטין שלו וחלק להם את הפלטין לשני חלקים. הינו שמחצה הפלטין יהיה מטל על האחד לצירו ומחצה השני יהיה מטל על השני לצירו. וקבע להם זמן שעד אותו הזמן מחיבים הם לצירו והלכו להם אלו השני אנשים. והלך אחד מהם ויגע וטרח מאד ולמד עצמו זאת האמנות של ציור וכיור היטב היטב עד שציר את חלקו שהיה מטל עליו בציור יפה ונפלא מאד. וציר שם חיות ועופות וכיוצא בזה בציורים נפלאים ונאים מאד. והשני לא שם אל לבו גזרת המלך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עד - רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶך
...עד - רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך [לשון החברים] רומה על השמים אלוהים על כל הארץ כבודך הנה כל אדם צריך לרפאות נפשו דהינו להעלותה למקום שרשה ובמה ? דהנה יש שני מיני דינים א, דינא דמסאבא, בחינת 'נחש הטיל זהמא בחוה' ויש דינא קדישא כמו שכתוב "אשר יאהב ה' יוכיח" והתחלת התקרבות הוא התרחקות כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה כל המצדיק את עצמו מלמטה, מצדיקים עליו את הדין מלמעלה והוא בחינת מחין דקטנות, והוא בחינת: "אברהם הוליד את יצחק" כי אברהם הוא חסד...
שיחות הר"ן - אות קסו - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קסו - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' שמעתי בשמו שאמר העולם סוברים שמחמת שאני נכד הבעל שם טוב זכרונו לברכה מחמת זה זכיתי למדרגתי לא כן הוא רק עם דבר אחד הצלחתי ועל ידי זה זכיתי לעלות למה שזכיתי ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: מיט איין זאך איז מיר גיראטין...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסז - הַשַּׁבָּתִים שֶׁשּׁוֹבְתִים אֵצֶל הַתַּלְמִיד חָכָם הָאֱמֶת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסז - השבתים ששובתים אצל התלמיד חכם האמת דע והאמן, כי השבתים ששובתים אצל התלמיד חכם האמת, הם כמו תענית...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כא - כְּשֶׁמְּחַדְּשִׁין חִדּוּשֵׁי תוֹרָה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כא - כשמחדשין חדושי תורה כשמחדשין חדושי תורה ואזי יש אלו הידועים, המסתכלים ומצפים על זה וצריך להעמיד אנשי חיל, להעמידם לפניהם ולאחריהם כדי שלא יתקרב זר וזה נעשה על ידי למוד הפוסקים שצריך ללמד פוסקים קדם החדוש שמחדש ואחר כך ועל ידי זה נעשין בחינת אנשי חיל מלפניהם ומלאחריהם והתורה יורדת והולכת ביניהם לבטח כי האנשי חיל עומדים עם הכלי זין ואינם יכולים אלו הנ"ל להתקרב...
חיי מוהר"ן - קצז - נסיעתו וישיבתו באומן
...הללו הוא חפץ מאד לסלק ולהשליך מאתו העולם הינו שהוא רוצה לבחר מקום לישב לבדו בעצמו ולא יהיה עליו על העולם. ואמר כי הוא חושב שאם לא היה מתחיל בתחלה בענין הנהגת המפרסם אפשר היה מגיע למה שהיה מגיע. ואמרתי לו הלא משה רבנו עליו השלום היה עוסק גם כן בזה בהנהגת העולם לקרב בני אדם לה' השיב הלא גם משה רבנו עליו השלום שגה בזה כי גם משה נענש על שקרב את הערב רב. ואמר כי העקר העבודה שיש בכל דבר מה שמניחין לאדם על הבחירה שלו הינו שנשאר הדבר על דעתו. ואין בזה מצוה...
חיי מוהר"ן - רד - נסיעתו וישיבתו באומן
...וישיבתו באומן אות רד ליל שבת פרשת חקת ובלק י"ב תמוז תק"ע ספר על השלחן מעניניו ותמה על עצמו על שעושה תמיד דברים משנים ונפלאים מדעת בני אדם על אשר הוא תמיד נע ונד ממקום למקום ומה היה חסר לו במעדוועדיווקע היה ראוי לו לישב שם תמיד כי שם היה יושב בשלוה והשקט. והוא לא רצה לישב בשלוה, ונסע משם וקבע דירתו בזלאטיפאליע והיה לו שם מחלקת גדול ויסורים גדולים מאד ונסע משם וקבע דירתו בברסלב. אחר כך בזה הקיץ נסע מברסלב וקבע דירתו באומין. ועל כל פנים מאחר שבא לאומין...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מב - וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם
...להם בשמעו את רנתם וכו' הנה על ידי נגינה, נמתקין הדינין כמו שכתוב בזוהר הקדוש הקשת היא השכינה ותלת גונין דקשת, הם האבות, והם לבושין דשכינתא וכשהיא מתלבשת בלבושין דנהירין אזי "וראיתיה לזכר ברית עולם", אזי 'וחמת המלך שככה' משל למלך שכעס על בנו וכשהמלך רואה המלכה בלבושין דנהירין אזי מרחם על בנו ואותיות התפילה היא השכינה, כמו שכתוב: "אדני שפתי תפתח" שהדבור הוא שם אדני ונקרא קשת כמו שפרש רש"י: "בחרבי ובקשתי" 'לשון תפילה' וקול הנגינה הם תלת גונין דקשת שיש...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0625 שניות - עכשיו 27_10_2020 השעה 07:31:32 - wesi2