ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קיג - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
אות קיג אחר כך נסע ממעדוועדיווקע לארץ ישראל. בבואו מארץ ישראל נשתדך עם בתו אדיל עם כבוד הרב הגאון החסיד הקדוש המפרסם מורנו הרב אברהם דב זכרונו לברכה הרב אב בית דין דקהלת קדש חמעלניק. ואחר ביאתו מארץ ישראל ישב עוד בערך שנה ויותר קצת במעדוועדיווקע. גם תכף בבואו מארץ ישראל נסע לקהלת קדש לאדי להרב החסיד הגאון המפרסם מורנו הרב שניאור זלמן זכר צדיק וקדוש לברכה. ודבר עמו הרבה מענין אנשי ארץ ישראל כי בעת היות רבנו זכרונו לברכה בארץ ישראל, שחרו פניו שם שיהיה הוא זכרונו לברכה שם. ובענין זה יש כמה מעשיות לספר מה שעבר עליו בעת נסיעתו לשם ובהיותו שם ובחזירתו משם. גם היה אצל הרב הקדוש מנסכיז חמשה ימים קדם פטירת הרב הנ"ל. ונסע אליו בחפזון גדול כי היה להוט ונחפז בנסיעתו כדי למצאו בחיים חיותו. וכן היה שבא אליו סמוך להסתלקותו. וגדל האהבה והשמחה שהיה להרב הקדוש הנ"ל מביאת רבנו זכרונו לברכה אי אפשר לספר ולשער כלל. כי הרב הנ"ל היה מטל על ערש דוי בחלי כבד מאד, כאשר היה מפרסם בפי כל וחצי שנה רצופים היה מטל מסגר בחדר שלא היה נכנס לתוכו שום אור השמש, כי לא היה אפשר לו לסבל אפילו התנוצצות השמש. ולא זז ממקומו ולא היה יכול לאכל שום תבשיל. כי לא היה יכול לסבל הריח של תבשיל. והיו מכרחים לסנן לו הרטב כמה פעמים קדם שאכלו. ובכל ביתו לא היו רשאין להכניס שום תבשיל, כי לא היה יכול לסבל הריח וכיוצא בזה, כי היה חולה גדול ביסורים גדולים וחולאת כבד מאד. וכשבא רבנו זכרונו לברכה אצלו החיה אותו ממש. ותכף כשבא האיש של רבנו זכרונו לברכה ובשר אותו שרבנו זכרונו לברכה יבוא אצלו, נתמלא שמחה הרב הנ"ל ואמר שהוא החיה אותו ממש. ואחר כך בא רבנו זכרונו לברכה אצלו וקבלו בכבוד גדול מאד ובאהבה וחבה גדולה בלי שעור וערך ודברו ביחד הרבה מאד. וכפי הנשמע מהאיש שהיה שם עמו שדברו שם מענין מראות וחזיונות של צדיקים אמתיים מה שחוזים ומשיגים וכו' ודברו מהמלאך מט"ט וכו' וכיוצא בזה. ואחר כך צוה הרב הקדוש שיעשו סעדה עבורו בביתו דיקא אף על פי שלא היו רשאים להכניס שם תבשיל כנ"ל. אף על פי כן אהבה מקלקלת השורה ועשה שם סעדה גדולה עבורו ורבנו זכרונו לברכה ישב בראש והרב הקדוש הנ"ל הרים עצמו ונכנס לתוך הבית לבוש במלבוש עליון שקורין [מעיל רקום בחוטי זהב] ונכנס וישב אצלם אצל השלחן לכבוד רבנו זכרונו לברכה. אשר זה חצי שנה אשר לא קם ממטתו ולא נכנס להסב אצל השלחן ובשביל כבוד הרב רבנו זכרונו לברכה נכנס בתוך תקף חולאתו כי אז היו הימים קדם פטירתו. ורבנו זכרונו לברכה היה שם משובתי שבת קדש. והפציר הרב הנ"ל שיאכל אצלו בשבת קדש ולא רצה רבנו זכרונו לברכה ואחר כך הפציר בו מאד וכמדמה שאכל שם. והרב הנ"ל שלח לרבנו זכרונו לברכה על פדיון עשרה אדמים. ורבנו זכרונו לברכה היה רואה שהוא מכרח לחלק כל ממונו, אבל זה אי אפשר וכו' וכו' והבין שהוא מכרח להסתלק. וחזר רבנו זכרונו לברכה לביתו קדם הסתלקותו. בקרימינטשאק שמעתי מאיש אחד שאמר ששמע מפי אביו שהוא היה משמש להרב מנסכיז הנ"ל בעת שהיה רבנו זכרונו לברכה שם וספר גם כן שהרב מנסכיז נהג בו כבוד גדול מאד מאד. ובעצם חלישותו הנ"ל לוה את רבנו זכרונו לברכה בעת שיצא מביתו לנסע לדרכו. אחר כך כשחזר הרב הנ"ל מהלויה שלוה את רבנו זכרונו לברכה, ענה ואמר בזה הלשון אלמלא לא אתינא לעלמא אלא שרבי נחמן יפסיע על מפתן שלי דיי בשובו מהרב הנ"ל היה אז גם אצל הרב החסיד המפרסם מורנו צבי אריה מאליק. וכפי הנשמע מאנשי שלומנו שכל עסקו עמהם היה בענין מראות וחזיונות כי רבנו זכרונו לברכה לא היה דעתו מסכים לענין המראות והחזיונות שלהם והיו לו וכוחים גדולים עם הרב הקדוש מנסכיז שהיה מפרסם גדול בענין זה ורבנו זכרונו לברכה נתוכח עמו הרבה בענין זה. ואיני יודע היטב ענין הוכוחים אך הכלל, שרבנו זכרונו לברכה היה אומר שלא כך צריכין לראות חזיונות כאשר הם רואים. והרב מנסכיז שלח אליו פעם אחת. תאמרו לו שקדם שבא לתוך העיר ראיתי את המלאך מט"ט וכך וכך ראיתיו. וכמדמה ששמעתי שאמר הרב הקדוש הנ"ל שראה את מט"ט בראיה ממש ורבנו זכרונו לברכה אמר שלא כך רואין אותו. וכמדמה שעוד פעם אחת טען הרב הקדוש הנ"ל עם רבנו זכרונו לברכה בעצמו, כך ראיתי וכך ראיתי ורבנו זכרונו לברכה לא רצה להסכים על זה ואמר להם רבנו לא כך רואין את מט"ט אני ראיתיו כך וכך, וזה הוא באמת ראית מט"ט. והיה בענין זה כמה דברים אך לא הייתי בכל זה אצלו ולא זכיתי לשמע מפיו הקדוש דבר בענין זה רק שמעתי סתם ממנו שהיה אצל הרב מנסכיז. וספר לי מעשיות אחרים ששמע אז מענין התקרבות הרב הנ"ל לרבו מבהק הרב הקדוש מורנו מיכל זכר צדיק וקדוש לברכה. ואחר כך בשובו כשהיה אצל הרב מאליק הנ"ל וכבר שמע הרב מאליק את כל טענותיו ווכוחיו עם הרב מנסכיז מענין מראות כי היה הדבר מפרסם ונשמע בסביבותם וכשבא רבנו זכרונו לברכה אצל הרב מאליק על שבת קדש היה גם הרב מאליק מדבר הרבה בכל סעדה מענין מראות ואמר בכל סעדה וסעדה בשבת תורה וכל התורה וכל הספורים כלם היו מענין מראות להודיע שהוא רואה באמת. ורבנו זכרונו לברכה לא הסכים על זה כלל ושתק לו לגמרי כי קדם שנכנס להרב הקדוש מאליק התפלל להשם יתברך והתישב איך להתנהג עמו וכו' על כן שתק לו רבנו זכרונו לברכה לגמרי בכל השבת. ואחר כך במוצאי שבת נכנס רבנו זכרונו לברכה לחדרו בתוך בית הרב הנ"ל ובא אליו הרב מורנו צבי אריה זכרונו לברכה בעצמו ואמר לו עדין אין אתם מאמינים לי שאני רואה אתן לכם מופת חותך שאני רואה והתחיל עוד הפעם לומר תורה ולהוכיח לו שהוא רואה ואז השיב לו רבנו זכרונו לברכה הרבה צפו לדרש במעשה מרכבה ולא ראו אותה מימיהם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגלה כ"ד:)
אות קיג

אַחַר כָּךְ נָסַע מִמֶּעדְוֶועדִיוְוקֶע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

בְּבוֹאוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִשְׁתַּדֵּךְ עִם בִּתּוֹ אָדִיל עִם כְּבוֹד הָרַב הַגָּאוֹן הֶחָסִיד הַקָּדוֹשׁ הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ הָרַב אַבְרָהָם דּב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָרַב אַב בֵּית דִּין דִּקְהִלַּת קדֶשׁ חֲמֶעלְנִיק.

וְאַחַר בִּיאָתוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָשַׁב עוֹד בְּעֵרֶךְ שָׁנָה וְיוֹתֵר קְצָת בְּמֶעדְוֶועדִיוְוקֶע.

גַּם תֵּכֶף בְּבוֹאוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נָסַע לִקְהִלַּת קדֶשׁ לָאדִי לְהָרַב הֶחָסִיד הַגָּאוֹן הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ הָרַב שְׁנֵיאוּר זַלְמָן זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה.

וְדִבֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה מֵעִנְיַן אַנְשֵׁי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי בְּעֵת הֱיוֹת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שִׁחֲרוּ פָּנָיו שָׁם שֶׁיִּהְיֶה הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שָׁם.

וּבְעִנְיָן זֶה יֵשׁ כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת לְסַפֵּר מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו בְּעֵת נְסִיעָתוֹ לְשָׁם וּבִהְיוֹתוֹ שָׁם וּבַחֲזִירָתוֹ מִשָּׁם.

גַּם הָיָה אֵצֶל הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִנֶּסְכִיז חֲמִשָּׁה יָמִים קדֶם פְּטִירַת הָרַב הַנַּ"ל.

וְנָסַע אֵלָיו בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל כִּי הָיָה לָהוּט וְנֶחְפָּז בִּנְסִיעָתוֹ כְּדֵי לְמָצְאוֹ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ. וְכֵן הָיָה שֶׁבָּא אֵלָיו סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ.

וְגדֶל הָאַהֲבָה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁהָיָה לְהָרַב הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל מִבִּיאַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר וּלְשַׁעֵר כְּלָל.

כִּי הָרַב הַנַּ"ל הָיָה מֻטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוַי בְּחֹלִי כָּבֵד מְאד, כַּאֲשֶׁר הָיָה מְפֻרְסָם בְּפִי כּל

וַחֲצִי שָׁנָה רְצוּפִים הָיָה מֻטָּל מֻסְגָּר בְּחֶדֶר שֶׁלּא הָיָה נִכְנָס לְתוֹכוֹ שׁוּם אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי לא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִסְבּל אֲפִילּוּ הִתְנוֹצְצוּת הַשֶּׁמֶשׁ.

וְלא זָז מִמְּקוֹמוֹ וְלא הָיָה יָכוֹל לֶאֱכל שׁוּם תַּבְשִׁיל.

כִּי לא הָיָה יָכוֹל לִסְבּל הָרֵיחַ שֶׁל תַּבְשִׁיל.

וְהָיוּ מֻכְרָחִים לְסַנֵּן לוֹ הָרטֶב כַּמָּה פְּעָמִים קדֶם שֶׁאֲכָלוֹ.

וּבְכָל בֵּיתוֹ לא הָיוּ רַשָּׁאִין לְהַכְנִיס שׁוּם תַּבְשִׁיל, כִּי לא הָיָה יָכוֹל לִסְבּל הָרֵיחַ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, כִּי הָיָה חוֹלֶה גָּדוֹל בְּיִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְחוֹלַאַת כָּבֵד מְאד.

וּכְשֶׁבָּא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶצְלוֹ הֶחֱיָה אוֹתוֹ מַמָּשׁ.

וְתֵכֶף כְּשֶׁבָּא הָאִישׁ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וּבִשֵּׂר אוֹתוֹ שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יָבוֹא אֶצְלוֹ, נִתְמַלֵּא שִׂמְחָה הָרַב הַנַּ"ל

וְאָמַר שֶׁהוּא הֶחֱיָה אוֹתוֹ מַמָּשׁ.

וְאַחַר כָּךְ בָּא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶצְלוֹ וְקִבְּלוֹ בְּכָבוֹד גָּדוֹל מְאד

וּבְאַהֲבָה וְחִבָּה גְּדוֹלָה בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ

וְדִבְּרוּ בְּיַחַד הַרְבֵּה מְאד.

וּכְפִי הַנִּשְׁמָע מֵהָאִישׁ שֶׁהָיָה שָׁם עִמּוֹ

שֶׁדִּבְּרוּ שָׁם מֵעִנְיַן מַרְאוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת שֶׁל צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים מַה שֶּׁחוֹזִים וּמַשִּׂיגִים וְכוּ' וְדִבְּרוּ מֵהַמַּלְאָךְ מט"ט וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.

וְאַחַר כָּךְ צִוָּה הָרַב הַקָּדוֹשׁ שֶׁיַּעֲשׂוּ סְעֻדָּה עֲבוּרוֹ בְּבֵיתוֹ דַּיְקָא

אַף עַל פִּי שֶׁלּא הָיוּ רַשָּׁאִים לְהַכְנִיס שָׁם תַּבְשִׁיל כַּנַּ"ל.

אַף עַל פִּי כֵן אַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת הַשּׁוּרָה וְעָשָׂה שָׁם סְעֻדָּה גְּדוֹלָה עֲבוּרוֹ

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יָשַׁב בָּראשׁ וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל הֵרִים עַצְמוֹ וְנִכְנַס לְתוֹךְ הַבַּיִת לָבוּשׁ בְּמַלְבּוּשׁ עֶלְיוֹן שֶׁקּוֹרִין [מְעִיל רָקוּם בְּחוּטֵי זָהָב]

וְנִכְנַס וְיָשַׁב אֶצְלָם אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן לִכְבוֹד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

אֲשֶׁר זֶה חֲצִי שָׁנָה אֲשֶׁר לא קָם מִמִּטָּתוֹ וְלא נִכְנַס לְהָסֵב אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן

וּבִשְׁבִיל כְּבוֹד הָרַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִכְנַס בְּתוֹךְ תּקֶף חוֹלַאְתּוֹ כִּי אָז הָיוּ הַיָּמִים קדֶם פְּטִירָתוֹ.

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה שָׁם מִשּׁוֹבְתֵי שַׁבַּת קדֶשׁ.

וְהִפְצִיר הָרַב הַנַּ"ל שֶׁיּאכַל אֶצְלוֹ בְּשַׁבַּת קדֶשׁ

וְלא רָצָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאַחַר כָּךְ הִפְצִיר בּוֹ מְאד וְכִמְדֻמֶּה שֶׁאָכַל שָׁם.

וְהָרַב הַנַּ"ל שָׁלַח לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל פִּדְיוֹן עֲשָׂרָה אֲדֻמִּים.

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה רוֹאֶה שֶׁהוּא מֻכְרָח לְחַלֵּק כָּל מָמוֹנוֹ, אֲבָל זֶה אִי אֶפְשָׁר וְכוּ' וְכוּ'

וְהֵבִין שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהִסְתַּלֵּק.

וְחָזַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְבֵיתוֹ קדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ.

בִּקְרִימִינְטְשַׁאק שָׁמַעְתִּי מֵאִישׁ אֶחָד שֶׁאָמַר שֶׁשָּׁמַע מִפִּי אָבִיו שֶׁהוּא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ לְהָרַב מִנֶּסְכִיז הַנַּ"ל בְּעֵת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שָׁם

וְסִפֵּר גַּם כֵּן שֶׁהָרַב מִנֶּסְכִיז נָהַג בּוֹ כָּבוֹד גָּדוֹל מְאד מְאד.

וּבְעצֶם חֲלִישׁוּתוֹ הַנַּ"ל לִוָּה אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעֵת שֶׁיָּצָא מִבֵּיתוֹ לִנְסֹעַ לְדַרְכּוֹ.

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁחָזַר הָרַב הַנַּ"ל מֵהַלְּוָיָה שֶׁלִּוָּה אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עָנָה וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן

אִלְמָלֵא לָא אֲתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא שֶׁרַבִּי נַחְמָן יַפְסִיעַ עַל מִפְתָּן שֶׁלִּי דַּיִּי

בְּשׁוּבוֹ מֵהָרַב הַנַּ"ל הָיָה אָז גַּם אֵצֶל הָרַב הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ צְבִי אַרְיֵה מֵאֲלִיק.

וּכְפִי הַנִּשְׁמָע מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁכָּל עִסְקוֹ עִמָּהֶם הָיָה בְּעִנְיַן מַרְאוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת

כִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הָיָה דַּעְתּוֹ מַסְכִּים לְעִנְיַן הַמַּרְאוֹת וְהַחֶזְיוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם

וְהָיוּ לוֹ וִכּוּחִים גְּדוֹלִים עִם הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִנֶּסְכִיז שֶׁהָיָה מְפֻרְסָם גָּדוֹל בְּעִנְיָן זֶה

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִתְוַכַּח עִמּוֹ הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה.

וְאֵינִי יוֹדֵעַ הֵיטֵב עִנְיַן הַוִּכּוּחִים

אַךְ הַכְּלָל, שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה אוֹמֵר

שֶׁלּא כָּךְ צְרִיכִין לִרְאוֹת חֶזְיוֹנוֹת כַּאֲשֶׁר הֵם רוֹאִים.

וְהָרַב מִנֶּסְכִיז שָׁלַח אֵלָיו פַּעַם אַחַת.

תּאמְרוּ לוֹ שֶׁקּדֶם שֶׁבָּא לְתוֹךְ הָעִיר רָאִיתִי אֶת הַמַּלְאָךְ מט"ט וְכָךְ וְכָךְ רְאִיתִיו.

וְכִמְדֻמֶּה שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל שֶׁרָאָה אֶת מט"ט בִּרְאִיָּה מַמָּשׁ

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר שֶׁלּא כָּךְ רוֹאִין אוֹתוֹ.

וְכִמְדֻמֶּה שֶׁעוֹד פַּעַם אַחַת טָעַן הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ, כָּךְ רָאִיתִי וְכָךְ רָאִיתִי

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא רָצָה לְהַסְכִּים עַל זֶה

וְאָמַר לָהֶם רַבֵּנוּ לא כָּךְ רוֹאִין אֶת מט"ט

אֲנִי רְאִיתִיו כָּךְ וְכָךְ, וְזֶה הוּא בֶּאֱמֶת רְאִיַּת מט"ט.

וְהָיָה בְּעִנְיָן זֶה כַּמָּה דְּבָרִים

אַךְ לא הָיִיתִי בְּכָל זֶה אֶצְלוֹ וְלא זָכִיתִי לִשְׁמעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ דָּבָר בְּעִנְיָן זֶה

רַק שָׁמַעְתִּי סְתָם מִמֶּנּוּ שֶׁהָיָה אֵצֶל הָרַב מִנֶּסְכִיז.

וְסִפֵּר לִי מַעֲשִׂיּוֹת אֲחֵרִים שֶׁשָּׁמַע אָז מֵעִנְיַן הִתְקָרְבוּת הָרַב הַנַּ"ל לְרַבּוֹ מֻבְהָק הָרַב הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ מִיכְל זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה.

וְאַחַר כָּךְ בְּשׁוּבוֹ כְּשֶׁהָיָה אֵצֶל הָרַב מֵאֲלִיק הַנַּ"ל וּכְבָר שָׁמַע הָרַב מֵאֲלִיק אֶת כָּל טַעֲנוֹתָיו וּוִכּוּחָיו עִם הָרַב מִנֶּסְכִיז מֵעִנְיַן מַרְאוֹת

כִּי הָיָה הַדָּבָר מְפֻרְסָם וְנִשְׁמַע בִּסְבִיבוֹתָם

וּכְשֶׁבָּא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵצֶל הָרַב מֵאֲלִיק עַל שַׁבַּת קדֶשׁ הָיָה גַּם הָרַב מֵאֲלִיק מְדַבֵּר הַרְבֵּה בְּכָל סְעֻדָּה מֵעִנְיַן מַרְאוֹת

וְאָמַר בְּכָל סְעֻדָּה וּסְעֻדָּה בְּשַׁבָּת תּוֹרָה

וְכָל הַתּוֹרָה וְכָל הַסִּפּוּרִים כֻּלָּם הָיוּ מֵעִנְיַן מַרְאוֹת

לְהוֹדִיעַ שֶׁהוּא רוֹאֶה בֶּאֱמֶת.

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הִסְכִּים עַל זֶה כְּלָל וְשָׁתַק לוֹ לְגַמְרֵי

כִּי קדֶם שֶׁנִּכְנַס לְהָרַב הַקָּדוֹשׁ מֵאֲלִיק הִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהִתְיַשֵּׁב אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִמּוֹ וְכוּ' עַל כֵּן שָׁתַק לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְגַמְרֵי בְּכָל הַשַּׁבָּת.

וְאַחַר כָּךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִכְנַס רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְחַדְרוֹ בְּתוֹךְ בֵּית הָרַב הַנַּ"ל

וּבָא אֵלָיו הָרַב מוֹרֵנוּ צְבִי אַרְיֵה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ וְאָמַר לוֹ עֲדַיִן אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים לִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה

אֶתֵּן לָכֶם מוֹפֵת חוֹתֵךְ שֶׁאֲנִי רוֹאֶה

וְהִתְחִיל עוֹד הַפַּעַם לוֹמַר תּוֹרָה וּלְהוֹכִיחַ לוֹ שֶׁהוּא רוֹאֶה

וְאָז הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַרְבֵּה צִפּוּ לִדְרשׁ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה וְלא רָאוּ אוֹתָהּ מִימֵיהֶם

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
שיחות הר"ן - אות רמט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...גדול ולמדן אבל דרכו היה שהיה בכעס תמיד על פועליו ומשרתיו וכיוצא, והכה אותם וכיוצא בזה ענה רבנו, זכרונו לברכה ואמר מפני מה כתיב "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'" ? מדוע רע ולא רשע ? [ועין בזוהר הקדוש שמדקדק גם כן דקדוק זה] אך מי שעובר עברה זו של ער חס ושלום הוא רע תמיד דהינו שהוא איש רע ובכעס תמיד ולא אמר רבנו, זכרונו לברכה יותר ותכף כששמע האיש הנ"ל דבורים אלו נזדעזע לאחוריו ונפל עליו רתת וזיע ופחד ואימה גדולה ונוראה מאד בלי שעור וערך וכפף קומתו ולא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלח - כְּשֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים מְחֻלָּקִים בֵּינֵיהֶם עַל אֵיזֶה עִנְיָן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלח - כששני אנשים מחלקים ביניהם על איזה ענין כששני אנשים מחלקים ביניהם על איזה ענין וכשיבוא השלישי אף שאינו יודע כלל מענינם אזי יסכים עם אחד יותר מעם חברו זה מחמת שהאחד סמוך לשרשו יותר מחברו כי בודאי אי אפשר שיהיו שוים לו כאחד כי אין שני אנשים שוין ואם כן בודאי אחד סמוך יותר ומזה בא שהוא מסכים עם זה והבן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכד - אֲפִלּוּ הָרְחוֹקִים מִן הַצַּדִּיק
...מוהר"ן ח"א - תורה רכד - אפלו הרחוקים מן הצדיק אפילו הרחוקים מן הצדיק הם מקבלין חיות והארה מן הצדיק על ידי שמכסה עליהם כמו האילן, שיש לו ענפים וקלפה ועלין וכלם שואבין חיות מן האילן ויש עשבים שרחוקים מן האילן ונדמה שאין מקבלין חיות מהאילן ובאמת גם הם מקבלין חיות ממנו כי האילן מגן עליהם ומצילן מן השמש כן יש אצל הצדיק בחינת עלין וענפים וכו' כמו שמבאר במקום אחר [בסימן ס"ו אות א]. ואפילו הרחוקים מקבלין חיות ממנו על ידי שמכסה עליהם כמו האילן כנ"ל.
חיי מוהר"ן - קמ - נסיעתו לארץ ישראל
...לארץ ישראל אות קמ ושמעתי בשם רבנו זכרונו לברכה שאמר כי קדם שבאים לגדלות צריכין לפל בתחלה לקטנות וארץ ישראל היא גדלות דגדלות על כן צריכין לפל בתחלה לקטנות דקטנות ועל כן לא היה יכול הבעל שם טוב זכרונו לברכה לבוא לארץ ישראל כי לא היה יכול לירד לתוך קטנות כזה. והוא זכרונו לברכה זכה לבוא לארץ ישראל על ידי גדל הקטנות שירד לשם בחכמתו העצומה לקטנות מפלג קטנות דקטנות עד שזכה לבוא לארץ ישראל שהוא גדלות דגדלות. ועצם ההשגה שזכה בארץ ישראל אלו כל הימים דיו וכו'...
ראש השנה / התבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל?
...מן הכל? אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=202 "ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל" והשאלה היא מדוע? מדוע התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל? מה השורש של העניין הזה? מה פישרו? כמו כן, במספר מקומות אמר רבי נחמן מברסלב על עוד דבר שאין דבר אחר שגדול יותר ממנו, והוא על ראש השנה שלו. כמובא כאן: breslev.eip.co.il/?key=568 - חיי מוהר"ן - תג - גודל יקרת ראש השנה שלו breslev.eip.co.il/?key=558 - חיי מוהר"ן - קד - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו...
שיחות הר"ן - אות עג
שיחות הר"ן - אות עג יש צדיקים שמגלין ואומרים תכף מה שהם רואים ואלו הצדיקים נשמתם היא מבחינת אותיות מנצפ"ך וזהו: "מנצפ"ך צופים אמרום" אלו שהם מבחינת מנצפ"ך, שהוא בחינת צמצום כידוע מה שרואים וצופים, הם אומרים ואינם יכולים להחזיק אצלם אבל יש צדיקים ששרשם מבחינה גבוה יותר שהוא בחינת הרחבה הם יכולים להחזיק אצלם כל מה שרואין
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יח
...הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יח ובחל המועד סוכות הלכו כל העולם וגם רבנו הלך עמהם, למערה של אליהו הנביא ושם עשו כל העולם שמחה גדולה ורקודין ומחולות והוא לא היה שמח כלל רק ישב שם בהכנעה גדולה ובלב נשבר ושאל הרב רבי זאב הנ"ל את האיש שהיה עמו. מה זה ועל מה זה, שהוא בעצבות מן ראש השנה עד עתה ? ה' יודע אם טוב הדבר וגם בשמחת תורה עשו הקפות ברקודין ושמחה כנהוג בפרט שהיו שם אנשים חסידים והוא זכרונו לברכה, היה גם כן בבית הכנסת ולא רצה לעשות שום הקפה...
להתקרב לצדיק / לקרוא מהספר ועוד - חלק 1
...ח"א - תורה יט - תפלה לחבקוק כי קשה להעולם על מה צריך לנסע להצדיק לשמע מפיו הלא אפשר לעין בספרים דברי מוסר? אך באמת הוא תועלת גדול כי יש חלוק גדול בין השומע מפי הצדיק האמת בעצמו ובין השומע מפי אחר האומר בשמו מכל שכן כששומע מפי ששמע מפי השומע כי יורד בכל פעם מדרגא לדרגא רחוק מפי הצדיק וכן בין השומע מפי הצדיק למעין בספר הוא חלוק גדול ביותר ******** פירוש 1: היינו כי קשה לעולם, מפני מה צריך כל אחד ואחד להגיע לדרגה של משה רבנו עצמו שקיבל את התורה ישירות...
שיחות הר"ן - אות צב
...אותה הנשמה מתחלת להתעלות כגון אם הנשמה של חכם אזי החכמה מתחלת לעלות ועולה למעלה למעלה מיום הולדו עד יום הסתלקותו וכן אם היא נשמה של מלכות אזי תכסיסי מלחמה ועסקי המלכות מתעלין ולפי מהות החכמה איזה חכמה שהוא אותה החכמה מתעלית בעת שבא הנשמה להעולם וכן לפי מהות המלכות אם הוא מלכות הרשעה או מלכות טובה הכלל, אותה הפעלה של אותה הנשמה מתחלת להתעלות מיום ביאת אותה הנשמה לעולם ויש בימי חייו של האדם ימי עליה וימי עמידה וימי ירידה כגון אם ימי חייו שבעים שנה...
שיחות הר"ן - אות רד - גדולות נוראות השגתו
...אמר: שמי שבקי היטב בתורתו ובשיחותיו הקדושות דהינו בספריו הקדושים ראוי לו למצא כל שיחות העולם בתוך תורתו הקדושה ואין שום שיחה וענין בעולם שלא יוכל השלם למצא בתוך תורתו [פרוש כי בודאי באמת בכל הדבורים ושיחות של העולם בודאי יש בהם תורה בהעלם אבל אין מי שיזכה לגלות זאת לידע הנסתרות שנעלם בשיחות בני אדם כי אם אנשים גדולים במעלה מאד מאד אבל על ידי התגלות תורתו הקדושה והנוראה של רבנו זכרונו לברכה מי שבקי בספריו היטב היטב, ויש לו שכל קצת יוכל למצא בכל שיחות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 15_08_2025 השעה 14:20:54 - wesi2