ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קיג - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
אות קיג אחר כך נסע ממעדוועדיווקע לארץ ישראל. בבואו מארץ ישראל נשתדך עם בתו אדיל עם כבוד הרב הגאון החסיד הקדוש המפרסם מורנו הרב אברהם דב זכרונו לברכה הרב אב בית דין דקהלת קדש חמעלניק. ואחר ביאתו מארץ ישראל ישב עוד בערך שנה ויותר קצת במעדוועדיווקע. גם תכף בבואו מארץ ישראל נסע לקהלת קדש לאדי להרב החסיד הגאון המפרסם מורנו הרב שניאור זלמן זכר צדיק וקדוש לברכה. ודבר עמו הרבה מענין אנשי ארץ ישראל כי בעת היות רבנו זכרונו לברכה בארץ ישראל, שחרו פניו שם שיהיה הוא זכרונו לברכה שם. ובענין זה יש כמה מעשיות לספר מה שעבר עליו בעת נסיעתו לשם ובהיותו שם ובחזירתו משם. גם היה אצל הרב הקדוש מנסכיז חמשה ימים קדם פטירת הרב הנ"ל. ונסע אליו בחפזון גדול כי היה להוט ונחפז בנסיעתו כדי למצאו בחיים חיותו. וכן היה שבא אליו סמוך להסתלקותו. וגדל האהבה והשמחה שהיה להרב הקדוש הנ"ל מביאת רבנו זכרונו לברכה אי אפשר לספר ולשער כלל. כי הרב הנ"ל היה מטל על ערש דוי בחלי כבד מאד, כאשר היה מפרסם בפי כל וחצי שנה רצופים היה מטל מסגר בחדר שלא היה נכנס לתוכו שום אור השמש, כי לא היה אפשר לו לסבל אפילו התנוצצות השמש. ולא זז ממקומו ולא היה יכול לאכל שום תבשיל. כי לא היה יכול לסבל הריח של תבשיל. והיו מכרחים לסנן לו הרטב כמה פעמים קדם שאכלו. ובכל ביתו לא היו רשאין להכניס שום תבשיל, כי לא היה יכול לסבל הריח וכיוצא בזה, כי היה חולה גדול ביסורים גדולים וחולאת כבד מאד. וכשבא רבנו זכרונו לברכה אצלו החיה אותו ממש. ותכף כשבא האיש של רבנו זכרונו לברכה ובשר אותו שרבנו זכרונו לברכה יבוא אצלו, נתמלא שמחה הרב הנ"ל ואמר שהוא החיה אותו ממש. ואחר כך בא רבנו זכרונו לברכה אצלו וקבלו בכבוד גדול מאד ובאהבה וחבה גדולה בלי שעור וערך ודברו ביחד הרבה מאד. וכפי הנשמע מהאיש שהיה שם עמו שדברו שם מענין מראות וחזיונות של צדיקים אמתיים מה שחוזים ומשיגים וכו' ודברו מהמלאך מט"ט וכו' וכיוצא בזה. ואחר כך צוה הרב הקדוש שיעשו סעדה עבורו בביתו דיקא אף על פי שלא היו רשאים להכניס שם תבשיל כנ"ל. אף על פי כן אהבה מקלקלת השורה ועשה שם סעדה גדולה עבורו ורבנו זכרונו לברכה ישב בראש והרב הקדוש הנ"ל הרים עצמו ונכנס לתוך הבית לבוש במלבוש עליון שקורין [מעיל רקום בחוטי זהב] ונכנס וישב אצלם אצל השלחן לכבוד רבנו זכרונו לברכה. אשר זה חצי שנה אשר לא קם ממטתו ולא נכנס להסב אצל השלחן ובשביל כבוד הרב רבנו זכרונו לברכה נכנס בתוך תקף חולאתו כי אז היו הימים קדם פטירתו. ורבנו זכרונו לברכה היה שם משובתי שבת קדש. והפציר הרב הנ"ל שיאכל אצלו בשבת קדש ולא רצה רבנו זכרונו לברכה ואחר כך הפציר בו מאד וכמדמה שאכל שם. והרב הנ"ל שלח לרבנו זכרונו לברכה על פדיון עשרה אדמים. ורבנו זכרונו לברכה היה רואה שהוא מכרח לחלק כל ממונו, אבל זה אי אפשר וכו' וכו' והבין שהוא מכרח להסתלק. וחזר רבנו זכרונו לברכה לביתו קדם הסתלקותו. בקרימינטשאק שמעתי מאיש אחד שאמר ששמע מפי אביו שהוא היה משמש להרב מנסכיז הנ"ל בעת שהיה רבנו זכרונו לברכה שם וספר גם כן שהרב מנסכיז נהג בו כבוד גדול מאד מאד. ובעצם חלישותו הנ"ל לוה את רבנו זכרונו לברכה בעת שיצא מביתו לנסע לדרכו. אחר כך כשחזר הרב הנ"ל מהלויה שלוה את רבנו זכרונו לברכה, ענה ואמר בזה הלשון אלמלא לא אתינא לעלמא אלא שרבי נחמן יפסיע על מפתן שלי דיי בשובו מהרב הנ"ל היה אז גם אצל הרב החסיד המפרסם מורנו צבי אריה מאליק. וכפי הנשמע מאנשי שלומנו שכל עסקו עמהם היה בענין מראות וחזיונות כי רבנו זכרונו לברכה לא היה דעתו מסכים לענין המראות והחזיונות שלהם והיו לו וכוחים גדולים עם הרב הקדוש מנסכיז שהיה מפרסם גדול בענין זה ורבנו זכרונו לברכה נתוכח עמו הרבה בענין זה. ואיני יודע היטב ענין הוכוחים אך הכלל, שרבנו זכרונו לברכה היה אומר שלא כך צריכין לראות חזיונות כאשר הם רואים. והרב מנסכיז שלח אליו פעם אחת. תאמרו לו שקדם שבא לתוך העיר ראיתי את המלאך מט"ט וכך וכך ראיתיו. וכמדמה ששמעתי שאמר הרב הקדוש הנ"ל שראה את מט"ט בראיה ממש ורבנו זכרונו לברכה אמר שלא כך רואין אותו. וכמדמה שעוד פעם אחת טען הרב הקדוש הנ"ל עם רבנו זכרונו לברכה בעצמו, כך ראיתי וכך ראיתי ורבנו זכרונו לברכה לא רצה להסכים על זה ואמר להם רבנו לא כך רואין את מט"ט אני ראיתיו כך וכך, וזה הוא באמת ראית מט"ט. והיה בענין זה כמה דברים אך לא הייתי בכל זה אצלו ולא זכיתי לשמע מפיו הקדוש דבר בענין זה רק שמעתי סתם ממנו שהיה אצל הרב מנסכיז. וספר לי מעשיות אחרים ששמע אז מענין התקרבות הרב הנ"ל לרבו מבהק הרב הקדוש מורנו מיכל זכר צדיק וקדוש לברכה. ואחר כך בשובו כשהיה אצל הרב מאליק הנ"ל וכבר שמע הרב מאליק את כל טענותיו ווכוחיו עם הרב מנסכיז מענין מראות כי היה הדבר מפרסם ונשמע בסביבותם וכשבא רבנו זכרונו לברכה אצל הרב מאליק על שבת קדש היה גם הרב מאליק מדבר הרבה בכל סעדה מענין מראות ואמר בכל סעדה וסעדה בשבת תורה וכל התורה וכל הספורים כלם היו מענין מראות להודיע שהוא רואה באמת. ורבנו זכרונו לברכה לא הסכים על זה כלל ושתק לו לגמרי כי קדם שנכנס להרב הקדוש מאליק התפלל להשם יתברך והתישב איך להתנהג עמו וכו' על כן שתק לו רבנו זכרונו לברכה לגמרי בכל השבת. ואחר כך במוצאי שבת נכנס רבנו זכרונו לברכה לחדרו בתוך בית הרב הנ"ל ובא אליו הרב מורנו צבי אריה זכרונו לברכה בעצמו ואמר לו עדין אין אתם מאמינים לי שאני רואה אתן לכם מופת חותך שאני רואה והתחיל עוד הפעם לומר תורה ולהוכיח לו שהוא רואה ואז השיב לו רבנו זכרונו לברכה הרבה צפו לדרש במעשה מרכבה ולא ראו אותה מימיהם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגלה כ"ד:)
אות קיג

אַחַר כָּךְ נָסַע מִמֶּעדְוֶועדִיוְוקֶע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

בְּבוֹאוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִשְׁתַּדֵּךְ עִם בִּתּוֹ אָדִיל עִם כְּבוֹד הָרַב הַגָּאוֹן הֶחָסִיד הַקָּדוֹשׁ הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ הָרַב אַבְרָהָם דּב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָרַב אַב בֵּית דִּין דִּקְהִלַּת קדֶשׁ חֲמֶעלְנִיק.

וְאַחַר בִּיאָתוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָשַׁב עוֹד בְּעֵרֶךְ שָׁנָה וְיוֹתֵר קְצָת בְּמֶעדְוֶועדִיוְוקֶע.

גַּם תֵּכֶף בְּבוֹאוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נָסַע לִקְהִלַּת קדֶשׁ לָאדִי לְהָרַב הֶחָסִיד הַגָּאוֹן הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ הָרַב שְׁנֵיאוּר זַלְמָן זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה.

וְדִבֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה מֵעִנְיַן אַנְשֵׁי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי בְּעֵת הֱיוֹת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שִׁחֲרוּ פָּנָיו שָׁם שֶׁיִּהְיֶה הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שָׁם.

וּבְעִנְיָן זֶה יֵשׁ כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת לְסַפֵּר מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו בְּעֵת נְסִיעָתוֹ לְשָׁם וּבִהְיוֹתוֹ שָׁם וּבַחֲזִירָתוֹ מִשָּׁם.

גַּם הָיָה אֵצֶל הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִנֶּסְכִיז חֲמִשָּׁה יָמִים קדֶם פְּטִירַת הָרַב הַנַּ"ל.

וְנָסַע אֵלָיו בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל כִּי הָיָה לָהוּט וְנֶחְפָּז בִּנְסִיעָתוֹ כְּדֵי לְמָצְאוֹ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ. וְכֵן הָיָה שֶׁבָּא אֵלָיו סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ.

וְגדֶל הָאַהֲבָה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁהָיָה לְהָרַב הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל מִבִּיאַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר וּלְשַׁעֵר כְּלָל.

כִּי הָרַב הַנַּ"ל הָיָה מֻטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוַי בְּחֹלִי כָּבֵד מְאד, כַּאֲשֶׁר הָיָה מְפֻרְסָם בְּפִי כּל

וַחֲצִי שָׁנָה רְצוּפִים הָיָה מֻטָּל מֻסְגָּר בְּחֶדֶר שֶׁלּא הָיָה נִכְנָס לְתוֹכוֹ שׁוּם אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי לא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִסְבּל אֲפִילּוּ הִתְנוֹצְצוּת הַשֶּׁמֶשׁ.

וְלא זָז מִמְּקוֹמוֹ וְלא הָיָה יָכוֹל לֶאֱכל שׁוּם תַּבְשִׁיל.

כִּי לא הָיָה יָכוֹל לִסְבּל הָרֵיחַ שֶׁל תַּבְשִׁיל.

וְהָיוּ מֻכְרָחִים לְסַנֵּן לוֹ הָרטֶב כַּמָּה פְּעָמִים קדֶם שֶׁאֲכָלוֹ.

וּבְכָל בֵּיתוֹ לא הָיוּ רַשָּׁאִין לְהַכְנִיס שׁוּם תַּבְשִׁיל, כִּי לא הָיָה יָכוֹל לִסְבּל הָרֵיחַ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, כִּי הָיָה חוֹלֶה גָּדוֹל בְּיִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְחוֹלַאַת כָּבֵד מְאד.

וּכְשֶׁבָּא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶצְלוֹ הֶחֱיָה אוֹתוֹ מַמָּשׁ.

וְתֵכֶף כְּשֶׁבָּא הָאִישׁ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וּבִשֵּׂר אוֹתוֹ שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יָבוֹא אֶצְלוֹ, נִתְמַלֵּא שִׂמְחָה הָרַב הַנַּ"ל

וְאָמַר שֶׁהוּא הֶחֱיָה אוֹתוֹ מַמָּשׁ.

וְאַחַר כָּךְ בָּא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶצְלוֹ וְקִבְּלוֹ בְּכָבוֹד גָּדוֹל מְאד

וּבְאַהֲבָה וְחִבָּה גְּדוֹלָה בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ

וְדִבְּרוּ בְּיַחַד הַרְבֵּה מְאד.

וּכְפִי הַנִּשְׁמָע מֵהָאִישׁ שֶׁהָיָה שָׁם עִמּוֹ

שֶׁדִּבְּרוּ שָׁם מֵעִנְיַן מַרְאוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת שֶׁל צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים מַה שֶּׁחוֹזִים וּמַשִּׂיגִים וְכוּ' וְדִבְּרוּ מֵהַמַּלְאָךְ מט"ט וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.

וְאַחַר כָּךְ צִוָּה הָרַב הַקָּדוֹשׁ שֶׁיַּעֲשׂוּ סְעֻדָּה עֲבוּרוֹ בְּבֵיתוֹ דַּיְקָא

אַף עַל פִּי שֶׁלּא הָיוּ רַשָּׁאִים לְהַכְנִיס שָׁם תַּבְשִׁיל כַּנַּ"ל.

אַף עַל פִּי כֵן אַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת הַשּׁוּרָה וְעָשָׂה שָׁם סְעֻדָּה גְּדוֹלָה עֲבוּרוֹ

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יָשַׁב בָּראשׁ וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל הֵרִים עַצְמוֹ וְנִכְנַס לְתוֹךְ הַבַּיִת לָבוּשׁ בְּמַלְבּוּשׁ עֶלְיוֹן שֶׁקּוֹרִין [מְעִיל רָקוּם בְּחוּטֵי זָהָב]

וְנִכְנַס וְיָשַׁב אֶצְלָם אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן לִכְבוֹד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

אֲשֶׁר זֶה חֲצִי שָׁנָה אֲשֶׁר לא קָם מִמִּטָּתוֹ וְלא נִכְנַס לְהָסֵב אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן

וּבִשְׁבִיל כְּבוֹד הָרַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִכְנַס בְּתוֹךְ תּקֶף חוֹלַאְתּוֹ כִּי אָז הָיוּ הַיָּמִים קדֶם פְּטִירָתוֹ.

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה שָׁם מִשּׁוֹבְתֵי שַׁבַּת קדֶשׁ.

וְהִפְצִיר הָרַב הַנַּ"ל שֶׁיּאכַל אֶצְלוֹ בְּשַׁבַּת קדֶשׁ

וְלא רָצָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאַחַר כָּךְ הִפְצִיר בּוֹ מְאד וְכִמְדֻמֶּה שֶׁאָכַל שָׁם.

וְהָרַב הַנַּ"ל שָׁלַח לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל פִּדְיוֹן עֲשָׂרָה אֲדֻמִּים.

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה רוֹאֶה שֶׁהוּא מֻכְרָח לְחַלֵּק כָּל מָמוֹנוֹ, אֲבָל זֶה אִי אֶפְשָׁר וְכוּ' וְכוּ'

וְהֵבִין שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהִסְתַּלֵּק.

וְחָזַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְבֵיתוֹ קדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ.

בִּקְרִימִינְטְשַׁאק שָׁמַעְתִּי מֵאִישׁ אֶחָד שֶׁאָמַר שֶׁשָּׁמַע מִפִּי אָבִיו שֶׁהוּא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ לְהָרַב מִנֶּסְכִיז הַנַּ"ל בְּעֵת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שָׁם

וְסִפֵּר גַּם כֵּן שֶׁהָרַב מִנֶּסְכִיז נָהַג בּוֹ כָּבוֹד גָּדוֹל מְאד מְאד.

וּבְעצֶם חֲלִישׁוּתוֹ הַנַּ"ל לִוָּה אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעֵת שֶׁיָּצָא מִבֵּיתוֹ לִנְסֹעַ לְדַרְכּוֹ.

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁחָזַר הָרַב הַנַּ"ל מֵהַלְּוָיָה שֶׁלִּוָּה אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עָנָה וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן

אִלְמָלֵא לָא אֲתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא שֶׁרַבִּי נַחְמָן יַפְסִיעַ עַל מִפְתָּן שֶׁלִּי דַּיִּי

בְּשׁוּבוֹ מֵהָרַב הַנַּ"ל הָיָה אָז גַּם אֵצֶל הָרַב הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ צְבִי אַרְיֵה מֵאֲלִיק.

וּכְפִי הַנִּשְׁמָע מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁכָּל עִסְקוֹ עִמָּהֶם הָיָה בְּעִנְיַן מַרְאוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת

כִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הָיָה דַּעְתּוֹ מַסְכִּים לְעִנְיַן הַמַּרְאוֹת וְהַחֶזְיוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם

וְהָיוּ לוֹ וִכּוּחִים גְּדוֹלִים עִם הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִנֶּסְכִיז שֶׁהָיָה מְפֻרְסָם גָּדוֹל בְּעִנְיָן זֶה

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִתְוַכַּח עִמּוֹ הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה.

וְאֵינִי יוֹדֵעַ הֵיטֵב עִנְיַן הַוִּכּוּחִים

אַךְ הַכְּלָל, שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה אוֹמֵר

שֶׁלּא כָּךְ צְרִיכִין לִרְאוֹת חֶזְיוֹנוֹת כַּאֲשֶׁר הֵם רוֹאִים.

וְהָרַב מִנֶּסְכִיז שָׁלַח אֵלָיו פַּעַם אַחַת.

תּאמְרוּ לוֹ שֶׁקּדֶם שֶׁבָּא לְתוֹךְ הָעִיר רָאִיתִי אֶת הַמַּלְאָךְ מט"ט וְכָךְ וְכָךְ רְאִיתִיו.

וְכִמְדֻמֶּה שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל שֶׁרָאָה אֶת מט"ט בִּרְאִיָּה מַמָּשׁ

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר שֶׁלּא כָּךְ רוֹאִין אוֹתוֹ.

וְכִמְדֻמֶּה שֶׁעוֹד פַּעַם אַחַת טָעַן הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ, כָּךְ רָאִיתִי וְכָךְ רָאִיתִי

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא רָצָה לְהַסְכִּים עַל זֶה

וְאָמַר לָהֶם רַבֵּנוּ לא כָּךְ רוֹאִין אֶת מט"ט

אֲנִי רְאִיתִיו כָּךְ וְכָךְ, וְזֶה הוּא בֶּאֱמֶת רְאִיַּת מט"ט.

וְהָיָה בְּעִנְיָן זֶה כַּמָּה דְּבָרִים

אַךְ לא הָיִיתִי בְּכָל זֶה אֶצְלוֹ וְלא זָכִיתִי לִשְׁמעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ דָּבָר בְּעִנְיָן זֶה

רַק שָׁמַעְתִּי סְתָם מִמֶּנּוּ שֶׁהָיָה אֵצֶל הָרַב מִנֶּסְכִיז.

וְסִפֵּר לִי מַעֲשִׂיּוֹת אֲחֵרִים שֶׁשָּׁמַע אָז מֵעִנְיַן הִתְקָרְבוּת הָרַב הַנַּ"ל לְרַבּוֹ מֻבְהָק הָרַב הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ מִיכְל זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה.

וְאַחַר כָּךְ בְּשׁוּבוֹ כְּשֶׁהָיָה אֵצֶל הָרַב מֵאֲלִיק הַנַּ"ל וּכְבָר שָׁמַע הָרַב מֵאֲלִיק אֶת כָּל טַעֲנוֹתָיו וּוִכּוּחָיו עִם הָרַב מִנֶּסְכִיז מֵעִנְיַן מַרְאוֹת

כִּי הָיָה הַדָּבָר מְפֻרְסָם וְנִשְׁמַע בִּסְבִיבוֹתָם

וּכְשֶׁבָּא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵצֶל הָרַב מֵאֲלִיק עַל שַׁבַּת קדֶשׁ הָיָה גַּם הָרַב מֵאֲלִיק מְדַבֵּר הַרְבֵּה בְּכָל סְעֻדָּה מֵעִנְיַן מַרְאוֹת

וְאָמַר בְּכָל סְעֻדָּה וּסְעֻדָּה בְּשַׁבָּת תּוֹרָה

וְכָל הַתּוֹרָה וְכָל הַסִּפּוּרִים כֻּלָּם הָיוּ מֵעִנְיַן מַרְאוֹת

לְהוֹדִיעַ שֶׁהוּא רוֹאֶה בֶּאֱמֶת.

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הִסְכִּים עַל זֶה כְּלָל וְשָׁתַק לוֹ לְגַמְרֵי

כִּי קדֶם שֶׁנִּכְנַס לְהָרַב הַקָּדוֹשׁ מֵאֲלִיק הִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהִתְיַשֵּׁב אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִמּוֹ וְכוּ' עַל כֵּן שָׁתַק לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְגַמְרֵי בְּכָל הַשַּׁבָּת.

וְאַחַר כָּךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִכְנַס רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְחַדְרוֹ בְּתוֹךְ בֵּית הָרַב הַנַּ"ל

וּבָא אֵלָיו הָרַב מוֹרֵנוּ צְבִי אַרְיֵה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ וְאָמַר לוֹ עֲדַיִן אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים לִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה

אֶתֵּן לָכֶם מוֹפֵת חוֹתֵךְ שֶׁאֲנִי רוֹאֶה

וְהִתְחִיל עוֹד הַפַּעַם לוֹמַר תּוֹרָה וּלְהוֹכִיחַ לוֹ שֶׁהוּא רוֹאֶה

וְאָז הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַרְבֵּה צִפּוּ לִדְרשׁ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה וְלא רָאוּ אוֹתָהּ מִימֵיהֶם

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנח - רָאוּ לִפְעָמִים אֵשׁ בּוֹעֵר מֵרָחוֹק
...בוער מרחוק כמה בני אדם ספרו שראו לפעמים אש בוער מרחוק וקרבו לשם ולא היה כלום וכן נתראה גם כן לפעמים בדרך וגם על הים לפעמים נתראה כך וכבר נודע שזה בא מן האדים העולים מן הארץ ויש אדים שיש להם כח של גפרית ועולים איזה אדים ונתקבצים זה עם זה ומכה עליהם רוח קר מלמעלה ונופלים למטה ומתחילין לבער לפי שעה כמו כן יש כמה בני אדם שלפעמים נבער לבו להשם יתברך ומתחיל בעבודת השם יתברך ולאחר שעה נתבטל וחוזר לקדמותו ולפעמים נמשך חצי יום או איזה ימים או איזה שבועות אך לא לנצח ולא לזמן מרבה וזה בא מרשעים הינו ממה שה...
ספר המידות - חדושין דאוריתא
...- חדושין דאוריתא חלק שני א. לפי החדוש שאדם מחדש בתורה, כן נמשך לו הארה מקדשת ארץ ישראל. ב. על ידי אסמכתות נשפע פרנסה גדולה לעולם. וזה כי יש כמה דברים, שלא מצינו לו מקרא מן התורה, וטרחו חכמינו, זכרונם לברכה, למצא להם אסמכתא בעלמא. ג. על ידי חדושין דאוריתא נתגלה השגחת השם יתברך יותר לבני אדם. ד. כשאחד מבני ישראל נתפס בתפיסה, על ידי זה לפי בחינתו נסתמו מעינות החכמה מחכמי הדור, ולהפך כשיוצא מהתפיסה. ה. על ידי חדושין דאוריתא נתוסף גרים. ו. כשאדם רוצה להשיג איזהו השגה בתורה, אזי נתעורר עליו קטרוג גדול...
שיחות הר"ן - אות פז
...הימים נוראים ראוי שיהיה לנו אתרוג נאה כי אמרי אנשי: 'כל נער יש לו אשה נאה' והאתרוג הוא בחינת אשה כמו שכתוב בזוהר שהאתרוג הוא בחינת: "כלך יפה רעיתי ומום אין בך" ובימים נוראים ישראל הם בבחינת נער כי אזי הם בבחינת: "והנה נער בוכה" מיד: "ותחמל עליו" כמו שכתוב בתקונים ועל כן ראוי שיהיה לישראל אתרוג נאה כנ"ל ומי שבוכה ביותר ונכנס ביותר בבחינת "נער בוכה" ראוי שיהיה לו אתרוג נאה ביותר כנ"ל כי זה שאומרים העולם שכל נער יש לו אשה נאה זה יש להבין כי עקר השכל הוא מהמח והמח שואב ממח שבעצמות שהוא נשקה על ידי לחות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכב - וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לא יְשַׁקֵּר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכב - וגם נצח ישראל לא ישקר וגם נצח ישראל לא ישקר כי זה ידוע, שמדת הנצחון אינה סובלת האמת כי אף אם יראה לעינים דבר אמת ידחה אותו מחמת הנצחון וזה מברר מאד אך לא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא כי הקדוש ברוך הוא אף בהנצחון הוא אמת ואינו משקר חס ושלום
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עד - רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶך
...תורה עד - רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך [לשון החברים] רומה על השמים אלוהים על כל הארץ כבודך הנה כל אדם צריך לרפאות נפשו דהינו להעלותה למקום שרשה ובמה ? דהנה יש שני מיני דינים א, דינא דמסאבא, בחינת 'נחש הטיל זהמא בחוה' ויש דינא קדישא כמו שכתוב "אשר יאהב ה' יוכיח" והתחלת התקרבות הוא התרחקות כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה כל המצדיק את עצמו מלמטה, מצדיקים עליו את הדין מלמעלה והוא בחינת מחין דקטנות, והוא בחינת: "אברהם הוליד את יצחק" כי אברהם הוא חסד, ויצחק הוא גבורה "פחד יצחק": "בגבורות ישע ימינו"...
שיחות הר"ן - אות קפח - גדולות נוראות השגתו
...אמר: שפליאה בעיני אם מביאין פדיון לאחד ומספרין לו צערו, כגון: מחולה וכיוצא, כשאינו מרגיש הצער והיסורים כמו החולה בעצמו וכו' והיוצא מדבריו הוא שהוא מרגיש הצער והיסורים כשבאין לפניו שיתפלל על החולה וכיוצא כמו החולה בעצמו ממש וכן נשמע מפיו כמה פעמים ואמר: בתחלה הייתי מבקש מאתו יתברך שאהיה מרגיש צער ויסורים של ישראל כי לפעמים היה אחד בא וספר לי צערו ולא הייתי מרגיש הצער והייתי מתפלל שארגיש צערו של ישראל עכשו כשאחד מספר לי צערו אני מרגיש בעצמי הצער יותר ממנו וממש נוטפין ממני הדמים מגדל הצער שאני מרגיש...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נד - וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים
...- ויהי מקץ שנתים ימים ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר והנה מן היאר עלת שבע פרות וכו' ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה א. כי צריכין לשמר מאד את הזכרון, שלא יפל לשכחה, בחינת מיתת הלב ועקר הזכרון הוא לזכר תמיד בעלמא דאתי שלא יהיה בדעתו, חס ושלום, שאין עולם אלא אחד ועל ידי מה שמדבק מחשבתו בעלמא דאתי על ידי זה נעשה יחוד ה' אלקי הנ"ל. [כי ה' אלהים הוא בחינת שם מלא, שהוא בחינת עלמא דאתי כמובא וכן מבאר בסבא על פסוק זה ה' אלקי דא שרותא דמהמנותא, סליקו דמחשבה דעלמא...
שיחות הר"ן - אות לד
שיחות הר"ן - אות לד אמונה חשוב כצדקה כמו שכתוב: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" ועל ידי זה זוכה לבנים אמונה בגימטריה בנים
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פא - כְּשֶׁאָדָם מְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה
...עצמו בשמחה של מצוה כשאדם משמח עצמו בשמחה של מצוה והשמחה גדולה כל כך עד שנוגעת עד רגליו הינו שמרקד מחמת שמחה זה הבחינה נקרא: "ונביא לבב חכמה" הרגלים הם נצח והוד בחינת נביאים נתעלים לבחינת לב על ידי השמחה שבלב כי השמחה מעלה אותם וזהו הרקוד שמעלה רגליו בכל פעם וכשלומד תורה או שעושה מצוה בכל כך שמחה שהשמחה נוגעת עד רגליו, ומעלה את רגליו למעלה בזה נתעלים כל תומכי דאוריתא, שהם נקראים סמכי קשוט . "צדק יקראהו לרגלו", כי התורה והמצוה נקראים צדק כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: 'צדק תדברון' וכו' וכמו שכתוב:כי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריג - כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא רוֹצֶה לְהַסְתִּיר וּלְכַסּוֹת אֶת הָאָדָם
...הוא רוצה להסתיר ולכסות את האדם דע שיש שם שכשהקדוש ברוך הוא רוצה להסתיר ולכסות את האדם מן הבעל דבר להציל אותו ממות שנגזר עליו אזי הוא מסתיר ומכסה אותו בזה השם ואזי הבעל דבר משוטט ומחפש סביבות זה האדם לבקש לו מקום שיוכל להכנס תחת המסתר והמכסה להזיק לזה האדם אך תכף כשמביט עליו נסתלק ואין לו כח מחמת זה השם אבל דע שכשחס ושלום, מוצא מקום לכנס תחת המסתר והמכסה לשלט על האדם אזי אדרבא מקבל עוד הבעל דבר יותר כח מזה השם וזה בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש 'שראה פינחס המ"ם של מות משוטטת אז' הינו כי המ"ם, היא בחינת...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1875 שניות - עכשיו 20_04_2026 השעה 12:52:53 - wesi2