ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב
ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה וכו' (זכריה ד', הפטרת שבת חנוכה) א. הנה יקר גנוחי ונה [שקורין קרעכץ] מאיש ישראלי כי הוא שלמות החסרונות כי על ידי בחינת הנשימה שהוא הרוח חיים נברא העולם כמו שכתוב (תהלים ל"ג) : "וברוח פיו כל צבאם" וחדוש העולם יהיה גם כן בבחינת הרוח כמו שכתוב (שם ק"ד) : "תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה" והוא גם כן חיות האדם כי חיות האדם הוא הנשימה כמו שכתוב (בראשית ב) : "ויפח באפיו נשמת חיים" וכתיב (שם ז) : "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו" וכמו שאמרו חכמים: 'אם תחסר הנשימה תחסר החיים' נמצא, כי עקר חיות כל הדברים הוא בבחינת רוח וכשיש חסרון באיזה דבר עקר החסרון הוא בבחינת החיות של אותו הדבר שהוא בחינת הרוח חיים של אותו הדבר לאשר הרוח הוא המקים הדבר והאנחה הוא אריכת הנשימה והוא בבחינת "ארך אפים" דהינו מאריך רוחה ועל כן כשמתאנח על החסרון ומאריך רוחה הוא ממשיך רוח החיים להחסרון כי עקר החסרון הוא הסתלקות הרוח חיים כנ"ל ועל כן על ידי האנחה משלים החסרון ב. אך מאין מקבלין הרוח חיים ? דע, שעקר הרוח חיים מקבלין מהצדיק והרב שבדור כי עקר רוח החיים הוא בהתורה כמו שכתוב (שם א) : "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" הוא התורה והצדיקים דבקים בתורה ועל כן עקר הרוח חיים הוא אצלם וכשהוא מקשר להצדיק והרב שבדור כשהוא מתאנח ומאריך רוחה ממשיך רוח החיים מהצדיק שבדור שהוא דבוק בהתורה אשר שם הרוח וזהו שנקרא הצדיק (במדבר כ"ז) : "איש אשר רוח בו" 'שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד' (כמו שפרש רש"י שם) כי הצדיק ממשיך ומשלים הרוח חיים של כל אחד ואחד כנ"ל וזה בחינת (ברכות ג:) : 'רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד' כי כנור של דוד היה של חמש נימין כנגד חמשה חמשי תורה ורוח צפון שהיתה מנשבת בו הוא בחינת "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" הנ"ל כי רוח צפון הוא בחינת הרוח הצפון בלבו של אדם (עיין תיקון ס"ט) שהוא בחינת הרוח חיים כי צפון חסר (בבא בתרא כה:) והחסרון הוא בלב כמו שכתוב (תהלים ל"ז) : "ויתן לך משאלת לבך" "ימלא ה' כל משאלותיך" (שם כ) ועקר הרוח חיים הוא בלב וכמו שכתוב בתקוני זוהר (תקון יג) : 'כלהו שיפין מתנהגין בתר לבא כמלכא' וכו', כמא דאת אמר (יחזקאל א) : "אל אשר יהיה שם הרוח ללכת" וכו' כי הרוח הוא בלב והחסרון הוא הסתלקות הרוח שמקומו בלב ועל כן נרגש החסרון בלב ועל כן כשנתמלא החסרון שהוא בבחינת הרוח כנ"ל נאמר: "ויתן לך משאלת לבך, ימלא ה'" וכו', הינו כנ"ל ועל כן ישראל שהם מקבלין הרוח חיים מהתורה נקראים על שם צפון כמו שכתוב (תהלים פ"ג) : "על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך" ג. אך רשעים הדוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז מאין מקבלין הם הרוח להשלים החסרון ? אך דע שיש רב דקלפה והוא בחינת עשו כמו שכתוב בעשו (בראשית ל"ג) : "יש לי רב" והוא בחינת (שם ל"ו) "אלופי עשו" וכמו שתרגם אונקלוס: "רברבי עשו" בחינת הרב דקלפה ומהם מקבלין הרשעים הרוח והוא בחינת רוח הטומאה בחינת רוח סערה כמו שכתוב (שם כ"ז) : "הן עשו אחי איש שעיר" (עיין תיקון ס"ט) ועל כן הרוח שלהם גדול ותקיף לפי שעה כמו רוח סערה שהוא גדול בשעתו ועל כן "כל צורריו יפיח בהם" (תהלים י) "יפיח" דיקא שמתגבר עליהם על ידי בחינת רוח פיו שהוא גדול בשעתו אך שאין לו קיום כלל ולסוף כלה ונאבד ומסער גופה ונשמתה (עיין תיקון יח) וכמו שכתוב (דברים ז) : "ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו" 'ומשלם' לשון שלמות החסרון שנמשך לו דהינו בחינת אריכת הרוח וזהו : 'אל פניו' כי פניו הוא בחינת הרוח כמו שכתוב (ישעיהו ג) : "הכרת פניהם ענתה בם" זה החטם (יבמות קכ) שהוא בחינת הרוח כמו שכתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים" "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו" אך הוא להאבידו כי אף שהוא גדול לפי שעה לסוף נאבד כנ"ל וזהו בחינת (ירושלמי תענית פ"ב ה"א) : ארך אפים לרשעים (ועיין עירובין כב) כי הרוח הנשימה הוא בבחינת ארך אפים והינו מאריך אפה וגבי דילה (ב"ר פ' ס"ז) כי אף שלפי שעה הרוח גדול ותקיף בחינת מאריך אפה אך לסוף גבי דילה כנ"ל ועל כן נקראים ישראל (ישעיהו נ"ד) "עניה סערה" כי הם עכשו תחת ממשלת עשו איש שעיר בחינת רוח סערה הנ"ל אך הדבוק בצדיקים מקבל הרוח חיים, שלמות החסרון מהצדיק והרב דקדשה ד. ועל כן "ואיש חכם יכפרנה" (משלי ט"ז) כי החסרון הוא מחמת עוונות כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת נה:) 'אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עון' כמו שכתוב (תהלים פ"ט) : "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם" ועל כן הצדיק הממשיך רוח החיים ומשלים החסרון מכפר העון והוא מגדל רחמנות וחנינות מהבורא יתברך שמו שצמצם עצמו להיות הרוח חיים אצל הצדיקים דהינו שהם יקבלו הרוח חיים מהתורה והם ממשיכין רוח החיים אל החסרונות ובזה מכפרין העוונות וזהו בחינת שלש עשרה מדות (שמות ל"ד). "ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים" 'ארך אפים' הוא בחינת הרוח, שהוא מאריך רוחה בחינת אנחה על החסרון והינו "ורב חסד ואמת" כמו שאמרנו שמקבלין הרוח חיים מהצדיק רב דקדשה שהוא "רב חסד" הפך עשו רב דקלפה שהוא אדמוני תקף הדין והינו "ואמת" כי הצדיק מקבל הרוח חיים מהתורה שנקראת (מלאכי ב) : "תורת אמת היתה בפיהו" והינו "נצר חסד לאלפים" 'לאלפים' זה בחינת אלופי עשו רברבי עשו שהם רב דקלפה וזהו : "נצר חסד" שחסד, בחינת הרב דקדשה נוצר וממתיק בחינת אלופי עשו רברבי עשו ועל כן "נשא עון ופשע" כי על ידי רוח החיים שלמות החסרון שממשיכין מהצדיק על ידי אנחה על ידי זה נתכפרין העוונות שזהו בחינת "ואיש חכם יכפרנה" כנ"ל ה. והנה, כשמתאנח ממשיך רוח החיים אל החסרון שמתאנח עליו ומשלים אותו אך להתגרות ברשעים אי אפשר כי כשמתגרה בהרשע והוא מתאנח וממשיך הרוח מהרב שלו דקלפה והרוח שלו גדול בשעתו ועל כן "כל צורריו יפיח בהם", כנ"ל ויוכל להזיק לו, חס ושלום ועל כן לאו כל אדם יכול להתגרות ברשעים אם לא מי שהוא צדיק גמור וצדיק גמור הוא כשהוא בבחינת (משלי י"ב) : "לא יאנה לצדיק כל און" דהינו שכבר גרש ובטל כל הרע שלו עד שבטוח שלא יארע לו שום מכשול עברה. והענין כי יש ארבעה יסודות אש, רוח, מים, עפר ולמעלה בשרשם הם ארבע אותיות הוי"ה (עיין סוף תיקון כ"ב) ולמטה הם מערבים טוב ורע והצדיק גמור שהבדיל והפריש הרע מן הטוב לגמרי עד שלא נשאר לו שום רע מאחד מארבעה יסודות הנ"ל שהם כלל המדות כידוע וכשהוא בבחינה זו מתר להתגרות ברשעים. והענין כי כל רשע ההכרח שיהיה לו צנור שיקבל דרך שם הרוח שלו להשלים החסרון והצנור הוא דרך המדה רעה מארבעה יסודות שהמשיך והגביר הוא הדרך והצנור שמקבל דרך שם הרוח חיים שלו להשלים חסרונו וכשהצדיק רוצה להשפילו הוא מכרח לירד להמדה רעה ההיא שהגביר עליו הרשע להכניעה ולקלקל הצנור ההוא של הרשע שמקבל משם החיות שלו ועל כן מכרח שיהיה זה הצדיק צדיק גמור שאין בו שום רע למען לא יהיה כח להרוח סערה שהוא הרוח חיים של הרשע לשלט ולהזיק, חס ושלום, להצדיק בעת שיורד להמדה רעה של הרשע לקלקלה כי אין להרע שום תפיסה ואחיזה בהצדיק גמור ואין לו מקום לאחז בו [וגם מהמדה רעה בעצמה שיורד להכניעה אין לו שום תפיסה, חס ושלום רק מה שיורד לתוכה הוא להכניעה ולהשפילה בבחינת (בראשית י"ג) : "ויעל אברם ממצרים"] וזהו (תהלים קמ"ז) : מ'שפיל ר'שעים ע'די א'רץ ראשי תבות: אש, רוח, מים, עפר שהם כל הארבע יסודות שהם כלל כל המדות שצריכין לבררם בברור גמור עד שלא יהיה בו שום אחיזה משום רע שבשום מדה מהארבעה יסודות הנ"ל ואזי הוא צדיק גמור כנ"ל ואז דיקא כשמבדיל הרע מארבעה יסודות אש, רוח, מים, עפר אזי הוא משפיל רשעים עדי ארץ כנ"ל מה שאין כן צדיק שאינו גמור אף שאין לו שום עברה אף על פי כן עדין לא הבדיל הרע לגמרי והרע עדין בכח ועל כן אסור לו להתגרות ברשעים כי יש מקום להרע לאחז בו ויוכל להזיק לו, חס ושלום האריכת רוח של הרשע שהוא גדול בשעתו בבחינת רוח סערה כנ"ל וזהו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ז:). והכתיב: "אל תתחר במרעים" ? (תהלים ל"ז) 'מי שלבו נוקפו אומר כן' פרש רש"י: 'הירא מעברות שבידו' 'שבידו' דיקא זהו שאמרנו כי באמת אין לו שום עברה רק שהוא ירא עדין מעברות שבידו וכחו לעשות כי הרע עדין בכח כי לא זכה עדין לבחינת לא יאנה לצדיק כל און ואינו בטוח עדין שלא יארע לו מכשול עברה, חס ושלום ועל כן אסור לו להתגרות ברשעים כנ"ל וזהו : "תחריש כבלע רשע צדיק ממנו" (חבקוק א) ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא מציעא עא) : 'צדיק ממנו בולע' 'בולע' דיקא כי הוא בולע אותו ממש באריכת הרוח שלו שהוא גדול בשעתו אבל צדיק גמור אינו בולע כי אין לבו נוקפו מחשש מכשול עברה כנ"ל כי כבר בטל הרע לגמרי מכל המדות והתאוות של כל הארבעה יסודות ועל כן זה הצדיק גמור וכל הנלוים אליו מתרים להתגרות ברשעים כי זה הצדיק יכול לירד לתוך כל הצנורות של כל המדות רעות שלהם שהגבירו על עצמם ולשברם ולבטלם ועל ידי זה הוא משפיל רשעים עדי ארץ, כנ"ל ו. ולבוא לזה להפריש ולהבדיל ולבטל הרע מהטוב הוא על ידי תורה ותפילה ולמוד התורה יהיה ללון לעמקה של הלכה (עיין מגילה דף ג) הינו ללמד פוסקים כי יש בהתורה אחיזת הטוב והרע שנאחזין מבחינת אסור והתר, טמא וטהור, כשר ופסול, שיש בהתורה וכל זמן שאינו מברר ההלכה הוא מערב טוב ורע ועל כן אינו יכול להפריש ולבטל הרע מהטוב והוא בבחינת (משלי י"א) : "ודרש רעה תבואנו" עד אשר הוא מעין ומברר הפסק הלכה ומברר האסור והמתר וכו' דהינו על ידי למוד פוסקים אזי מפריש הטוב מהרע (עיין זוהר בהר דף קי"א) אך לזכות לזה השכל שיוכל ללון לעמקה של הלכה הוא על ידי תפילה כי משם נמשך השכל ז. והענין כמו שכתוב בתקוני זוהר (תקון י"ד, כט:) : 'גן דא אוריתא' כי התורה נקראת גן ונשמות ישראל המעינים ומבינים בהתורה הם בחינת עשבין ודשאין דאתרביאו בגן ומאין הם גדלים ? הוא ממעין, דא חכמה כמו שכתוב (שיר השירים ד) : "מעין גנים" ומהיכן מקבלין החכמה והשכל שהוא בחינת המעין ? הוא מהתפילה כמו שכתוב (יואל ד) : "ומעין מבית ה' יצא" הוא התפילה כמו שכתוב (ישעיהו נ"ו) : "כי ביתי בית תפילה" והוא בחינת מביא מכח אל הפעל כי תפילה הוא בחינת חדוש העולם כי תפילה הוא שמאמין שיש מחדש אשר בידו לעשות כרצונו לשנות הטבע והוא בחינות בריאה בכח כמו שכתוב (תהלים ק"ד) : "כלם בחכמה עשית" שהוא בחינת התפילה שמשם יוצא מעין החכמה כנ"ל והתורה היא בחינת בריאה בפעל כמו שכתוב (משלי ח) : "ואהיה אצלו אמון" אמן לשון פועל כי בהתורה נברא העולם וכשמתפלל על איזה דבר הוא בחינת חדוש העולם והוא בחינת בריאה בכח והוא בחינת התעוררות החכמה שהוא בתפילה כנזכר לעיל: "ומעין מבית ה' יצא" זה התפילה כי שם נתעורר החכמה כנ"ל ומשם נמשך המעין הוא החכמה אל התורה ושם יוצא אל הפעל כמו שכתוב (משלי ב) : "מפיו דעת ותבונה" כי בהתורה הוא התגלות החכמה ועל ידי זה נעשה מעין גנים שהמעין משקה הגן ועל ידי זה אתרביאו עשבין ודשאין כנ"ל וזהו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות לב:) : 'המעין בתפילתו בא לידי כאב לב' וכו', שנאמר (משלי י"ג) : "תוחלת ממשכה מחלה לב". מאי תקנתה ? יעסק בתורה, שנאמר: (שם) "ועץ חיים תאוה באה" זהו שאמרנו, כי בהתפילה עדין הוא בכח ואינו יוצא אל הפעל עד שבא אל התורה שהיא בחינת בריאה בפעל ואזי נעשה בקשתו על ידי שיוצא מכח אל הפעל והינו דכתיב (בראשית ב') : "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים" הוא בחינת התפילה כי עדן "עין לא ראתה" כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות לד:) שזהו בחינת תפילה שהוא למעלה מן הטבע כי על ידי תפילה משנה הטבע כנ"ל [שזהו בחינת עדן "עין לא ראתה" כי למעלה מהטבע אין לנו שום תפיסא] והינו: ונהר יצא מעדן הינו מהתפילה, כנ"ל "ומעין מבית ה' יצא" להשקות את הגן הוא התורה כנ"ל, "מעין גנים" וכאשר נמשך מעין החכמה מהתפילה אל הגן שהוא התורה אזי אתרביאו עשבין ודשאין נשמות ישראל כלומר שגדלים בהגן ומבינים ומשכילים בהתורה ואזי זוכה ללון בעמקה של הלכה לברר הדין, האסור והמתר, הטהור וכו' ובזה מפריש הטוב מהרע כנ"ל וזהו : ומשם יפרד כי על ידי זה נפרד הרע מהארבעה יסודות ולא נשאר רק הטוב ואזי: והיה לארבעה ראשים הם ארבע אותיות הוי"ה שהם שרש הטוב של הארבעה יסודות כנ"ל ח. וזהו בחינות ארבע ציצית כי ארבע ציצית, הם בחינת הרוח חיים וכמו שכתוב (יחזקאל ל"ז) : "כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח" שעל ידי זה מכניעין הרוח סערה שהוא הרוח של המתנגדים החולקים על הצדיקים אמתיים שממשיכין אריכת הרוח שלהם מהרב דקלפה שהוא בחינת עשו איש שעיר כנ"ל ועל כן ציצית הוא לשון שער כמו שכתוב (שם ח) : "ויקחני בציצית ראשי" כי על ידם נכנע עשו איש שעיר בחינת רוח סערה כנ"ל וזה בחינת טלית לבן שנתעטף הקדוש ברוך הוא וסדר שלש עשרה מדות (ראש השנה י"ז:) כי השלש עשרה מדות הן בחינות הרוח חיים דקדשה כנ"ל וזהו בחינת טלית שהוא ארבע כנפות בחינות הרוח מארבע רוחות כנ"ל והינו טלית לבן הפך בחינות רוח דקלפה, בחינת עשו שהוא "אדמוני כלו כאדרת שער" (בראשית כ"ה) ופרש רש"י: 'כטלית' כטלית דיקא בחינת טלית דקלפה שהוא בחינת טלית אדום שמשם נמשך הרוח של הרשעים כנ"ל ועל ידי טלית דקדשה שהוא בחינת טלית לבן מכניעין אותו כי משם נמשך הרוח חיים דקדשה שהוא בחינת שלש עשרה מדות של רחמים כנ"ל ועל כן נתעטף הקדוש ברוך הוא בטלית לבן דיקא וסדר לפני משה שלש עשרה מדות של רחמים הינו כנ"ל כי על ידי טלית דקדשה שהוא בבחינות מקיף שהוא בחינת הרוח חיים בחינות (קהלת א) : "סובב סבב הולך הרוח" נכנע טלית דקלפה בחינת הרוח דקלפה וזהו (איוב ל"ח) : "לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה" כי על ידי הארבע כנפות שהם בחינת הרוח חיים דקדשה שהם בחינת הארבע ראשים הנ"ל על ידם וינערו רשעים בחינת מ'שפיל ר'שעים ע'די א'רץ ראשי תבות: א'ש, ר'וח, מ'ים, ע'פר, כנ"ל וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנא: אמר לי ההוא טיעא, תא ואחוי לך מתי מדבר. אזלי וחזיתינהו, ודמו כמאן דמבסמו וגנו אפרקיד, והוה זקיפא ברכה דחד מניהו, ועיל טיעא תותה ברכה, כי רכיב גמלא וזקיפא רמחה ולא נגע בה. פסקי חדא קרנא דתכלתא דחד מניהו ולא הוי מסתגי לן. אמר לי: דלמא שקלת מידי מניהו ? דגמירי, דמאן דשקיל מידי מניהו לא מסתגי לה. אזלי אהדרתה, והדר מסתגי לן פרוש רשב"ם: טיעא = סוחר ישמעאל: אזלי וחזיתינהו ודמו כמאן דמבסמו = שהיו שוכבין בפנים צהבות כשתויי יין: אפרקיד = פניהם למעלה: ועיל טיעא תותה ברכה = כלומר, ראיתי שטיעא היה הולך תחת ברכי המת, רכוב על הגמל ורמחו בידו, ולא נגע בה בברכה: שקלא חדא קרנא = כנף הטלית להראותו לחכמים, ללמד ממנו דין ציצית, אי כבית שמאי אי כבית הלל, כדלקמן: ולא הוי קא מסתגי לן = בהמות שהיינו רוכבין לא היו יכולין להלך. תא ואחוי לך מתי מדבר הינו שהראה לו הרשעים שאינם דבקים בצדיקים והם נקראין מתי מדבר כי מדבר לא היתה רוח צפונית מנשבת בו (יבמות עב) הינו בחינת רוח החיים דקדשה שהיא בחינת רוח צפונית שהיתה מנשבת בכנור של דוד כנ"ל והרשעים הללו שאינם דבקים בצדיקים ואין להם הרוח דקדשה והם בחייהם קרואים מתים והראה לו מהיכן מגיע להם שלמות החסרון וזהו שהראה לו. דהוו דמו כמבסמי פרש רבנו שמואל, כשתויי יין בחינת עשו אדמוני, שהוא הרב דקלפה אשר משם מקבלין הרשעים הרוח חיים שלהם להשלים החסרון וזהו : וגנו אפרקיד פרש רבנו שמואל, פניהם למעלה פניהם זה בחינת הרוח כנ"ל. הכרת פניהם וכו' והינו למעלה כי הרוח שלהם גדול לפי שעה עד אשר עולה הצלחתם למעלה כנ"ל בחינת כל צורריו יפיח בהם כנ"ל והוה גבה ברכה דחד מניהו זה מורה על גדל ההצלחה של הרשעים כי העדר ההצלחה נקרא "ברכים כושלות" (ישעיהו ל"ה) : וזהו 'וגבה ברכה' הינו רום ההצלחה ועיל טיעא תותה ברכה הינו הצדיק שנקרא טיעא כמו שפרש רבנו שמואל בכל מקום: 'סוחר ישמעאל' וסוחר הוא בחינת הרוח כמו שכתוב (קהלת א) : "סובב סבב הולך הרוח" והינו הצדיק שמקבל הרוח מהקדשה וזהו : 'סוחר ישמעאל' על שם (בראשית ט"ז) : "כי שמע ה' אל עניך" כי הצדיק שומע כל האנחות של הדבקים בו כי ממנו תוצאות חיים לכל אחד כי הוא איש אשר רוח בו כנ"ל כי רכיב גמלא בחינת (משלי י"א) : "גומל נפשו איש חסד" זה בחינת רב חסד כנ"ל וזקיף רמחא רומח הוא בחינת רוח מ"ם בחינת "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" הינו התורה שנתנה למ' יום ששם הרוח חיים כנ"ל כלומר, שהצדיק היה לו בחינת הרוח שמקבל מהתורה כנ"ל ועם כל זה נחית תחות ברכה תחת הצלחת הרשע בחינת "כבלע רשע צדיק ממנו" וקא פסקי קרנא דתכלתא דחד מניהו הינו שפסק ושבר המדה רעה מאחד מארבע יסודות שהגביר והמשיך הרשע על עצמו שהוא הצנור שלו כנ"ל וזהו : 'וקא פסקי קרנא דתכלתא' וכו' הינו שפסק אחת מן הציצית שלהם שזה בחינת מה שפסק ושבר המדה רעה שלהם שהוא הצנור שלהם כי כל המדות רעות נמשכין מארבעה יסודות ששרשם ארבע ציצית כנ"ל ולא מסתגי לן כלומר, שאף על פי כן לא עלתה לו להשפיל את הרשע ולצאת מתחת ברכיו אף על פי שפסק ושבר המדה רעה של הרשע שנמשכת מארבעה יסודות ששרשם ארבע ציצית כנ"ל שזהו בחינת 'וקא פסקי קרנא דתכלתא דחד מניהו' כנ"ל אף על פי כן לא היה יכול להשפילו ולצאת מתחת ברכיו בחינת 'ולא מסתגי לן' שפרושו שלא היו יכולין לצאת משם הינו כנ"ל אמר לי: דלמא שקלית מידי מניהו ? הינו, שמא יש לך אחד מארבע יסודות שלא תקנת בשלמות להפריד ממנו הרע לגמרי ועל כן לא מסתגי לן כמבאר לעיל שכל זמן שנשאר בו איזה אחיזה בעלמא מהרע של איזה מדה אינו יכול להכניע את הרשע וזהו : 'דלמא שקלית מידי מניהו' שמא לקחת קצת מהם הינו, שמא יש בך עדין איזה אחיזה מאיזה מדה רעה של הרשעים שלקחת לעצמך איזה מדה ותאוה שלהם ועל כן 'לא מסתגי לן' ועל כן אין אנו יכולין לצאת מהם כנ"ל דגמירי דמאן דשקיל מידי מניהו לא מסתגי לה הינו כנ"ל שיש לנו קבלה שכל מי שלוקח לעצמו איזה דבר תאוה ומדה רעה של הרשעים הינו שיש בו עדין איזה אחיזה מהמדות רעות שלהן אינו יכול לצאת מהם ולהכניעם כנ"ל אזלי אהדרתה הינו שהחזרתי מה שהיה אצלי איזה מעט אחיזת הרע מהמדות רעות שלהם החזרתי והפרשתי ממני והדר מסתגי לן שאז עלתה בידינו לצאת מתחת ברכיו להכניעו ולהשפילו כמבאר לעיל שצדיק גמור שמפריש מעצמו כל אחיזת הרע שלהם לגמרי הוא יכול לצאת מהם ולהכניעם ולהשפילם בבחינת "משפיל רשעים עדי ארץ" כנ"ל וזהו : ראיתי והנה מנורת זהב היא התורה הנחמדים מזהב וגלה על ראשה פרש רש"י: 'מעין' הוא המעין היוצא מבית ה' הוא התפילה ושבעה נרתיה הם הנשמות דאתרביאו בגן הנחלקים לשבע כתות (עיין רש שוח"ט מזמור י"א) שבעה ושבעה מוצקות הם מ"ט אורות שהוא אור הגנוז לעתיד (כמו שפרש רש"י שם) בחינת עדן עין לא ראתה שהוא בחינת התפילה כנ"ל ושנים זיתים עליה פרש רש"י: 'שני אילנות' הינו אילנא דחיי ואילנא דמותא הינו טוב ורע כנ"ל וזהו : אחד מימין ואחד משמאל כנ"ל "ומשם יפרד" שנפרד הרע מהטוב זה לימין וזה לשמאל ואמר אל המלאך מה אלה. ויען וכולי לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי הינו בחינת הרוח חיים הנ"ל בחינת "כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח" וכו' כנ"ל כי על ידי תורה ותפילה שעל ידי זה מבררין הטוב מן הרע כנ"ל שזה בחינת כל מראה המנורה כנ"ל על ידי זה זוכה לרוח החיים ונשלם כל החסרונות כנ"ל [וזהו : "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות מי אתה הר הגדול לפני זרבבל למישר" וכו' כי זרבבל היה אז הצדיק הדור ועמדו כנגדו כמה רשעים לבטלו מעבודתו כמבאר בפסוקים רבים ועל זה נאמר שם: "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי" וכו' שעל ידי בחינת המשכת הרוח חיים הנ"ל שממשיך הצדיק גמור וכו' כנ"ל על ידי זה יכניע ויפיל כל השונאים בחינת "מי אתה הר הגדול לפני זרבבל למישר" שכל המונעים העומדים לפניו כהר כלם יתבטלו על ידי בחינת הרוח חיים הנ"ל, כנ"ל] ט. והנה מבאר למעלה כי הרוח חיים הוא בהתורה בחינת "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" כנ"ל ועל כן במצרים שהיה קדם קבלת התורה ולא היה להם מהיכן לקבל הרוח חיים נאמר בהם (שמות ו) : "מקצר רוח" כי לא היה להם מאין לקבל הרוח חיים שהוא בחינת ארך אפים מאריך רוחה כנ"ל ועל כן נאמר בהם 'מקצר רוח' שהוא הפך ארך אפים שהוא בחינת הרוח חיים שממשיכין על ידי אנחה להשלים החסרון כנ"ל כי הרוח הוא שלמות החסרון כנ"ל בחינת "ויתן לך משאלת לבך" וזהו בחינת: "הרחב פיך ואמלאהו" שנתמלא החסרון וזהו בחינת מלאפום מלא פום והענין, כי מלאפום הוא יוד ואו והוא בחינת יו"ד מיני דפיקין כנגד יו"ד הדברות והדפק הוא על ידי הרוח, כידוע ועל כן הם עשרה מיני דפיקין כנגד עשרת הדברות כי הרוח שהוא הדפק הוא בהתורה כנ"ל והואו הוא בחינת המשכת הרוח והינו מלאפום מלא פום כי על ידי המשכת הרוח נשלם החסרון שזהו בחינת "הרחב פיך ואמלאהו" שנתמלא החסרון כנ"ל שזהו בחינת מלאפום, מלא פום כנ"ל וזהו שדקדק: (תהלים פ"א) : "אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים" וקבלו התורה אשר שם הרוח ואזי דיקא "הרחב פיך ואמלאהו" בחינת מלאפום כנ"ל בחינת שלמות החסרון כי דיקא אחר יציאת מצרים בחינת "המעלך מארץ מצרים" שאז נתבטל בחינת מקצר רוח הנ"ל כי קבלו התורה ששם הרוח חיים כנ"ל על כן אז דיקא: "הרחב פיך ואמלאהו" בחינת שלמות החסרון בחינת מלא פום בחינת "ימלא ה' כל משאלותיך" כנ"ל ועל כן נזכר יציאת מצרים בפרשת ציצית כי ציצית בחינת הרוח חיים בחינת מארבע רוחות וכו' כנ"ל גם דבר אז מענין שתים עשרה שעות היום ושתים עשרה שעות הלילה שיש בהם שנים עשר צרופי הוי"ה בכל שעה יש צרוף אחר וכל שעה נחלקת לתתר"ף חלקים וכל חלק וחלק מתתר"ף חלקים יש בו גם כן צרוף השם וכל זה הוא בחינת רוח החיים שבהדפק (עיין ר"ח שער היראה פ' יוד) [ולא זכיתי לשמע באור ענין זה היטב, גם שכחתי קצת מזה, והמשכילים יבינו] "רכב אלהים רבתים אלפי שנאן" (תהלים ס"ח) 'אלפי' בחינת אלופי עשו ועל ידי 'רכב אלהים רבתים' בחינת קבלת התורה שמשם מקבלין הרוח חיים הרבנים דקדשה על ידי זה 'אלפי שנאן' כמו שדרשו חכמינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה ג:) : 'אל תקרי שנאן אלא שאינן' הינו שעל ידי קבלת התורה, ששם הרוח דהרב דקדשה על ידי זה נתבטלין ונכנעין אלופי עשו רברבי עשו שהם בחינת הרב דקלפה בבחינת 'אלפי שאינן' שאלופי עשו, רברבי עשו נתבטלין ואינן "מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק ואמר רזי לי רזי לי אוי לי, בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו" (ישעיהו כ"ד) "מכנף הארץ" זה בחינת כנפי הציצית ששם הרוח חיים שהוא בחינת כנור של דוד שהיה מנגן על ידי הרוח צפונית וכו' כנ"ל (עיין זוהר שלח קע"ה:) כי הנגינה והזמירות נמשכין מהרוח חיים שבכנפי ראה כידוע וזהו : "זמרת שמענו" בחינת הנגון של כנור של דוד שהוא בחינת הרוח חיים שהוא בחינת כנפי הציצית בחינת מכנף הארץ כנ"ל ועל ידי זה מכניעין הרשעים בבחינת "לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה" וזהו : "צבי לצדיק" פרש רש"י: 'עתיד להיות מצב ותקומה לצדיקים' הינו כנ"ל כי על ידי הרוח חיים הנ"ל מתגברין הצדיקים על הרשעים כנ"ל וזהו : "ואמר רזי לי" וכו' אוי לי, פרש רש"י 'שנגלו לי שני רזים: רז פרעניות ורז ישועה, והרי תרחק הישועה עד' וכו' הינו כנ"ל כי הרוח של הרשע גדול בשעתו בבחינת רוח סערה שמשם כל הצרות ואריכת הגלות של ישראל וזהו : "בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו" כי יניקת הבוגדים והרשעים הוא מבחינת פגם הבגדים דהינו פגם הציצית שהם בכנפי הבגד דהינו מפגם הארבעה יסודות שאחיזתן ושרשם העליון הוא בחינת ארבע ציצית כנ"ל אבל סוף כל סוף: "פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ" וכו' כי כל הרשעים יכרעו ויפלו כי לסוף כלה ונאבד וכו' כנ"ל כי הצדיקים גמורים מכניעין אותם ומשפילים רשעים עדי ארץ על ידי הרוח חיים שלהם שהוא בחינת ציצית בחינת "מכנף הארץ זמרת שמענו" כנ"ל כנור של חמש נימין, בחינת התורה וכן כתוב בזוהר (צו לב:) 'ותופשי התורה אלין דתפשין בכנורא' חמש אני אית לראה (חלין מ"ז) כי רוח החיים הוא בהראה ומשם המשכת הרוח של האנחה, כידוע בחוש ועל כן אית לה חמש אני לראה כנגד חמשה חמשי תורה (עיין תיקון כ"ה:) ה' נימין דכנור דדוד, ששם הרוח חיים כנ"ל (עין בתקונים, תקון י: כנפי מצוה, אנון ה' קשרין לקבל שמע וכו', דאנון לקבל ה' נימין דכנור דדוד וכו', ע"ש)
רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל ראשָׁהּ וְכוּ'
א. הִנֵּה יָקָר גְּנּוּחֵי וְנהַ [שֶׁקּוֹרִין קְרֶעכְץ] מֵאִישׁ יִשְׂרְאֵלִי
כִּי הוּא שְׁלֵמוּת הַחֶסְרוֹנוֹת
כִּי עַל יְדֵי בְּחִינַת הַנְּשִׁימָה
שֶׁהוּא הָרוּחַ חַיִּים
נִבְרָא הָעוֹלָם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם"
וְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם יִהְיֶה גַּם כֵּן בִּבְחִינַת הָרוּחַ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה"
וְהוּא גַּם כֵּן חִיּוּת הָאָדָם
כִּי חִיּוּת הָאָדָם הוּא הַנְּשִׁימָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים"
וּכְתִיב: "כּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו"
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: 'אִם תֶּחְסַר הַנְּשִׁימָה תֶּחְסַר הַחַיִּים'
נִמְצָא, כִּי עִקַּר חִיּוּת כָּל הַדְּבָרִים
הוּא בִּבְחִינַת רוּחַ
וּכְשֶׁיֵּשׁ חִסָּרוֹן בְּאֵיזֶה דָּבָר
עִקַּר הַחִסָּרוֹן הוּא בִּבְחִינַת הַחִיּוּת שֶׁל אוֹתוֹ הַדָּבָר
שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים שֶׁל אוֹתוֹ הַדָּבָר
לַאֲשֶׁר הָרוּחַ הוּא הַמְקַיֵּם הַדָּבָר
וְהָאֲנָחָה הוּא אֲרִיכַת הַנְּשִׁימָה
וְהוּא בִּבְחִינַת "אֶרֶךְ אַפַּיִם"
דְּהַיְנוּ מַאֲרִיךְ רוּחֵהּ
וְעַל כֵּן כְּשֶׁמִּתְאַנֵּחַ עַל הַחִסָּרוֹן וּמַאֲרִיךְ רוּחֵהּ
הוּא מַמְשִׁיךְ רוּחַ הַחַיִּים לְהַחִסָּרוֹן
כִּי עִקַּר הַחִסָּרוֹן הוּא הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ חַיִּים כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הָאֲנָחָה מַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן
ב. אַךְ מֵאַיִן מְקַבְּלִין הָרוּחַ חַיִּים ?
דַּע, שֶׁעִקַּר הָרוּחַ חַיִּים מְקַבְּלִין מֵהַצַּדִּיק וְהָרַב שֶׁבַּדּוֹר
כִּי עִקַּר רוּחַ הַחַיִּים הוּא בְּהַתּוֹרָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְרוּחַ אֱלהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם"
הוּא הַתּוֹרָה
וְהַצַּדִּיקִים דְּבֵקִים בַּתּוֹרָה
וְעַל כֵּן עִקַּר הָרוּחַ חַיִּים הוּא אֶצְלָם
וּכְשֶׁהוּא מְקֻשָּׁר לְהַצַּדִּיק וְהָרַב שֶׁבַּדּוֹר
כְּשֶׁהוּא מִתְאַנֵּחַ וּמַאֲרִיךְ רוּחֵהּ
מַמְשִׁיךְ רוּחַ הַחַיִּים מֵהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר
שֶׁהוּא דָּבוּק בְּהַתּוֹרָה
אֲשֶׁר שָׁם הָרוּחַ
וְזֶהוּ שֶׁנִּקְרָא הַצַּדִּיק: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ"
'שֶׁיּוֹדֵעַ לַהֲלךְ נֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד'
כִּי הַצַּדִּיק מַמְשִׁיךְ וּמַשְׁלִים הָרוּחַ חַיִּים
שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת: 'רוּחַ צְפוֹנִית הַמְנַשֶּׁבֶת בַּכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד'
כִּי כִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד הָיָה שֶׁל חָמֵשׁ נִימִין
כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תוֹרָה
וְרוּחַ צָפוֹן שֶׁהָיְתָה מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ
הוּא בְּחִינַת "וְרוּחַ אֱלהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" הַנַּ"ל
כִּי רוּחַ צָפוֹן
הוּא בְּחִינַת הָרוּחַ הַצָּפוּן בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם
שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים
כִּי צָפוֹן חָסֵר
וְהַחִסָּרוֹן הוּא בַּלֵּב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלת לִבֶּךָ"
"יְמַלֵּא ה' כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ"
וְעִקַּר הָרוּחַ חַיִּים הוּא בַּלֵּב
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתִקּוּנֵי זוהַר: 'כֻּלְּהוֹ שַׁיְפִין מִתְנַהֲגִין בָּתַר לִבָּא כְּמַלְכָּא'
וכוּ', כְּמָא דְּאַתְּ אָמַר: "אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁם הָרוּחַ לָלֶכֶת" וכוּ'
כִּי הָרוּחַ הוּא בַּלֵּב
וְהַחִסָּרוֹן
הוּא הִסְתַּלְּקוּת הָרוּחַ שֶׁמְּקוֹמוֹ בַּלֵּב
וְעַל כֵּן נִרְגָּשׁ הַחִסָּרוֹן בַּלֵּב
וְעַל כֵּן כְּשֶׁנִּתְמַלֵּא הַחִסָּרוֹן שֶׁהוּא בִּבְחִינַת הָרוּחַ כַּנַּ"ל
נֶאֱמַר: "וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלת לִבֶּךָ, יְמַלֵּא ה'" וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן יִשְׂרָאֵל
שֶׁהֵם מְקַבְּלִין הָרוּחַ חַיִּים מֵהַתּוֹרָה
נִקְרָאִים עַל שֵׁם צָפוֹן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ"
ג. אַךְ רְשָׁעִים הַדּוֹבְרִים עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז
מֵאַיִן מְקַבְּלִין הֵם הָרוּחַ לְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן ?
אַךְ דַּע שֶׁיֵּשׁ רַב דִּקְלִפָּה
וְהוּא בְּחִינַת עֵשָׂו
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵשָׂו: "יֶשׁ לִי רָב"
וְהוּא בְּחִינַת "אַלּוּפֵי עֵשָׂו"
וּכְמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: "רַבְרְבֵי עֵשָׂו"
בְּחִינַת הָרַב דִּקְלִפָּה
וּמֵהֶם מְקַבְּלִין הָרְשָׁעִים הָרוּחַ
וְהוּא בְּחִינַת רוּחַ הַטומְאָה
בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִיר"
וְעַל כֵּן הָרוּחַ שֶׁלָּהֶם גָּדוֹל וְתַקִּיף לְפִי שָׁעָה
כְּמוֹ רוּחַ סְעָרָה שֶׁהוּא גָּדוֹל בִּשְׁעָתוֹ
ועל כן "כל צורריו יפיח בהם"
"יָפִיחַ" דַּיְקָא
שֶׁמִּתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם עַל יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ פִּיו
שֶׁהוּא גָּדוֹל בִּשְׁעָתוֹ
אַךְ שֶׁאֵין לוֹ קִיּוּם כְּלָל וְלַסּוֹף כָּלֶה וְנֶאֱבָד
וּמְסָעֵר גּוּפֵהּ וְנִשְׁמָתֵהּ
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּמְשַׁלֵּם לְשׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ"
'וּמְשַׁלֵּם' לְשׁוֹן שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן שֶׁנִּמְשָׁךְ לוֹ
דְּהַיְנוּ בְּחִינַת אֲרִיכַת הָרוּחַ
וְזֶהוּ: 'אֶל פָּנָיו'
כִּי פָּנָיו הוּא בְּחִינַת הָרוּחַ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם"
זֶה הַחֹטֶם
שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרוּחַ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים"
"כּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו"
אַךְ הוּא לְהַאֲבִידוֹ
כִּי אַף שֶׁהוּא גָּדוֹל לְפִי שָׁעָה
לַסּוֹף נֶאֱבָד כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ בְּחִינַת: אֶרֶךְ אַפַּיִם לָרְשָׁעִים
כִּי הָרוּחַ הַנְּשִׁימָה הוּא בִּבְחִינַת אֶרֶךְ אַפַּיִם
וְהַיְנוּ מַאֲרִיךְ אַפֵּהּ וְגָבֵי דִּילֵהּ
כִּי אַף שֶׁלְּפִי שָׁעָה הָרוּחַ גָּדוֹל וְתַקִּיף
בְּחִינַת מַאֲרִיךְ אַפֵּהּ
אַךְ לַסּוֹף גָּבֵי דִּילֵהּ כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן נִקְרָאִים יִשְׂרָאֵל "עֲנִיָּה סֹעֲרָה"
כִּי הֵם עַכְשָׁו תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת עֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר
בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה הַנַּ"ל
אַךְ הַדָּבוּק בְּצַדִּיקִים
מְקַבֵּל הָרוּחַ חַיִּים, שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן
מֵהַצַּדִּיק וְהָרַב דִּקְדֻשָּׁה
ד. וְעַל כֵּן "וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה"
כִּי הַחִסָּרוֹן הוּא מֵחֲמַת עֲווֹנוֹת
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'אֵין מִיתָה בְּלא חֵטְא וְאֵין יִסּוּרִים בְּלא עָוֹן'
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּפָקַדְתִּי בְּשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם"
וְעַל כֵּן הַצַּדִּיק
הַמַּמְשִׁיךְ רוּחַ הַחַיִּים וּמַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן
מְכַפֵּר הֶעָוֹן
וְהוּא מִגּדֶל רַחֲמָנוּת וַחֲנִינוּת מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ
שֶׁצִּמְצֵם עַצְמוֹ לִהְיוֹת הָרוּחַ חַיִּים אֵצֶל הַצַּדִּיקִים
דְּהַיְנוּ שֶׁהֵם יְקַבְּלוּ הָרוּחַ חַיִּים מֵהַתּוֹרָה
וְהֵם מַמְשִׁיכִין רוּחַ הַחַיִּים אֶל הַחֶסְרוֹנוֹת
וּבָזֶה מְכַפְּרִין הָעֲווֹנוֹת
וְזֶהוּ בְּחִינַת שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת .
"ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם"
'אֶרֶךְ אַפַּיִם'
הוּא בְּחִינַת הָרוּחַ, שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ רוּחֵהּ
בְּחִינַת אֲנָחָה עַל הַחִסָּרוֹן
וְהַיְנוּ "וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת"
כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ
שֶׁמְּקַבְּלִין הָרוּחַ חַיִּים מֵהַצַּדִּיק רַב דִּקְדֻשָּׁה
שֶׁהוּא "רַב חֶסֶד"
הֶפֶךְ עֵשָׂו רַב דִּקְלִפָּה
שֶׁהוּא אַדְמוֹנִי
תּקֶף הַדִּין
וְהַיְנוּ "וֶאֱמֶת"
כִּי הַצַּדִּיק מְקַבֵּל הָרוּחַ חַיִּים מֵהַתּוֹרָה
שֶׁנִּקְרֵאת: "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ"
וְהַיְנוּ "נצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים"
'לָאֲלָפִים'
זֶה בְּחִינַת אַלּוּפֵי עֵשָׂו
רַבְרְבֵי עֵשָׂו שֶׁהֵם רַב דִּקְלִפָּה
וְזֶהוּ: "נצֵר חֶסֶד"
שֶׁחֶסֶד, בְּחִינַת הָרַב דִּקְדֻשָּׁה
נוֹצֵר וּמַמְתִּיק בְּחִינַת אַלּוּפֵי עֵשָׂו
רַבְרְבֵי עֵשָׂו
וְעַל כֵּן "נשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע"
כִּי עַל יְדֵי רוּחַ הַחַיִּים
שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן
שֶׁמַּמְשִׁיכִין מֵהַצַּדִּיק עַל יְדֵי אֲנָחָה
עַל יְדֵי זֶה נִתְכַּפְּרִין הָעֲווֹנוֹת
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת "וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה" כַּנַּ"ל
ה. וְהִנֵּה, כְּשֶׁמִּתְאַנֵּחַ
מַמְשִׁיךְ רוּחַ הַחַיִּים אֶל הַחִסָּרוֹן
שֶׁמִּתְאַנֵּחַ עָלָיו
וּמַשְׁלִים אוֹתוֹ
אַךְ לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים אִי אֶפְשָׁר
כִּי כְּשֶׁמִּתְגָּרֶה בְּהָרָשָׁע
וְהוּא מִתְאַנֵּחַ וּמַמְשִׁיךְ הָרוּחַ מֵהָרַב שֶׁלּוֹ דִּקְלִפָּה
וְהָרוּחַ שֶׁלּוֹ גָּדוֹל בִּשְׁעָתוֹ
וְעַל כֵּן "כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם", כַּנַּ"ל
וְיוּכַל לְהַזִּיק לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם
וְעַל כֵּן לָאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים
אִם לא מִי שֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר
וצדיק גמור הוא
כשהוא בבחינת: "לא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן"
דְּהַיְנוּ שֶׁכְּבָר גֵּרֵשׁ וּבִטֵּל כָּל הָרָע שֶׁלּוֹ
עַד שֶׁבָּטוּחַ שֶׁלּא יֶאֱרַע לוֹ שׁוּם מִכְשׁוֹל עֲבֵרָה.
וְהָעִנְיָן
כִּי יֵשׁ אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת
אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר
וּלְמַעְלָה בְּשָׁרְשָׁם הֵם אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הֲוַיָ"ה
וּלְמַטָּה הֵם מְערָבִים טוֹב וָרָע
וְהַצַּדִּיק גָּמוּר שֶׁהִבְדִּיל וְהִפְרִישׁ הָרָע מִן הַטּוֹב לְגַמְרֵי
עַד שֶׁלּא נִשְׁאַר לוֹ שׁוּם רַע מֵאֶחָד מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הַנַּ"ל
שֶׁהֵם כְּלַל הַמִּדּוֹת כַּיָּדוּעַ
וּכְשֶׁהוּא בִּבְחִינָה זוֹ מֻתָּר לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים.
וְהָעִנְיָן
כִּי כָּל רָשָׁע
הַהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ צִנּוֹר
שֶׁיְּקַבֵּל דֶּרֶךְ שָׁם הָרוּחַ שֶׁלּוֹ
לְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן
וְהַצִּנּוֹר הוּא דֶּרֶךְ הַמִּדָּה רָעָה מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת
שֶׁהִמְשִׁיךְ וְהִגְבִּיר
הוּא הַדֶּרֶךְ וְהַצִּנּוֹר
שֶׁמְּקַבֵּל דֶּרֶךְ שָׁם הָרוּחַ חַיִּים שֶׁלּוֹ
לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ
וּכְשֶׁהַצַּדִּיק רוֹצֶה לְהַשְׁפִּילוֹ
הוּא מֻכְרָח לֵירֵד לְהַמִּדָּה רָעָה הַהִיא שֶׁהִגְבִּיר עָלָיו הָרָשָׁע
לְהַכְנִיעָהּ
וּלְקַלְקֵל הַצִּנּוֹר הַהוּא שֶׁל הָרָשָׁע
שֶׁמְּקַבֵּל מִשָּׁם הַחִיּוּת שֶׁלּוֹ
וְעַל כֵּן מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה זֶה הַצַּדִּיק צַדִּיק גָּמוּר
שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם רָע
לְמַעַן לא יִהְיֶה כּחַ לְהָרוּחַ סְעָרָה
שֶׁהוּא הָרוּחַ חַיִּים שֶׁל הָרָשָׁע
לִשְׁלט וּלְהַזִּיק, חַס וְשָׁלוֹם, לְהַצַּדִּיק
בְּעֵת שֶׁיּוֹרֵד לְהַמִּדָּה רָעָה שֶׁל הָרָשָׁע
לְקַלְקְלָהּ
כִּי אֵין לְהָרָע שׁוּם תְּפִיסָה וַאֲחִיזָה בְּהַצַּדִּיק גָּמוּר
וְאֵין לוֹ מָקוֹם לֶאֱחֹז בּוֹ
[וְגַם מֵהַמִּדָּה רָעָה בְּעַצְמָהּ שֶׁיּוֹרֵד לְהַכְנִיעָהּ
אֵין לוֹ שׁוּם תְּפִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם
רַק מַה שֶּׁיּוֹרֵד לְתוֹכָהּ הוּא לְהַכְנִיעָהּ וּלְהַשְׁפִּילָהּ
בִּבְחִינַת: "וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם"]
וְזֶהוּ: מַ'שְׁפִּיל רְ'שָׁעִים עֲ'דֵי אָ'רֶץ
רָאשֵׁי תֵבוֹת: אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר
שֶׁהֵם כָּל הָאַרְבַּע יְסוֹדוֹת
שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַמִּדּוֹת
שֶׁצְּרִיכִין לְבָרְרָם בְּבֵרוּר גָּמוּר
עַד שֶׁלּא יִהְיֶה בּוֹ שׁוּם אֲחִיזָה
מִשּׁוּם רַע
שֶׁבְּשׁוּם מִדָּה
מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הַנַּ"ל
וַאֲזַי הוּא צַדִּיק גָּמוּר כַּנַּ"ל
וְאָז דַּיְקָא
כְּשֶׁמַּבְדִּיל הָרָע מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר
אֲזַי הוּא מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ כַּנַּ"ל
מַה שֶּׁאֵין כֵּן צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָמוּר
אַף שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם עֲבֵרָה
אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן לא הִבְדִּיל הָרָע לְגַמְרֵי
וְהָרָע עֲדַיִן בְּכחַ
וְעַל כֵּן אָסוּר לוֹ לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים
כִּי יֵשׁ מָקוֹם לְהָרָע לֶאֱחֹז בּוֹ
וְיוּכַל לְהַזִּיק לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם
הָאֲרִיכַת רוּחַ שֶׁל הָרָשָׁע
שֶׁהוּא גָּדוֹל בִּשְׁעָתוֹ בִּבְחִינַת רוּחַ סְעָרָה כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
וְהָכְּתִיב: "אַל תִּתְחַר בִּמְרֵעִים" ?
'מִי שֶׁלִּבּוֹ נוֹקְפוֹ אוֹמֵר כֵּן'
פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'הַיָּרֵא מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ'
'שֶׁבְּיָדוֹ' דַּיְקָא
זֶהוּ שֶׁאָמַרְנוּ
כִּי בֶּאֱמֶת אֵין לוֹ שׁוּם עֲבֵרָה
רַק שֶׁהוּא יָרֵא עֲדַיִן מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ וְכחוֹ לַעֲשׂוֹת
כִּי הָרָע עֲדַיִן בְּכחַ
כִּי לא זָכָה עֲדַיִן לִבְחִינַת לא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן
וְאֵינוֹ בָּטוּחַ עֲדַיִן שֶׁלּא יֶאֱרַע לוֹ מִכְשׁוֹל עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם
וְעַל כֵּן אָסוּר לוֹ לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "תַּחֲרִישׁ כְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ"
וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'צַדִּיק מִמֶּנּוּ בּוֹלֵעַ'
'בּוֹלֵעַ' דַּיְקָא
כִּי הוּא בּוֹלֵעַ אוֹתוֹ מַמָּשׁ
בַּאֲרִיכַת הָרוּחַ שֶׁלּוֹ
שֶׁהוּא גָּדוֹל בִּשְׁעָתוֹ
אֲבָל צַדִּיק גָּמוּר אֵינוֹ בּוֹלֵעַ
כִּי אֵין לִבּוֹ נוֹקְפוֹ מֵחֲשַׁשׁ מִכְשׁוֹל עֲבֵרָה כַּנַּ"ל
כִּי כְּבָר בִּטֵּל הָרָע לְגַמְרֵי
מִכָּל הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת שֶׁל כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת
וְעַל כֵּן זֶה הַצַּדִּיק גָּמוּר וְכָל הַנִּלְוִים אֵלָיו
מֻתָּרִים לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים
כִּי זֶה הַצַּדִּיק
יָכוֹל לֵירֵד לְתוֹךְ כָּל הַצִּנּוֹרוֹת
שֶׁל כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁלָּהֶם שֶׁהִגְבִּירוּ עַל עַצְמָם
וּלְשַׁבְּרָם וּלְבַטְּלָם
וְעַל יְדֵי זֶה הוּא מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ, כַּנַּ"ל
ו. וְלָבוֹא לְזֶה
לְהַפְרִישׁ וּלְהַבְדִּיל וּלְבַטֵּל הָרָע מֵהַטּוֹב
הוּא עַל יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִילָּה
וְלִמּוּד הַתּוֹרָה יִהְיֶה לָלוּן לְעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה
הַיְנוּ לִלְמד פּוֹסְקִים
כִּי יֵשׁ בְּהַתּוֹרָה אֲחִיזַת הַטּוֹב וְהָרָע
שֶׁנֶּאֱחָזִין מִבְּחִינַת אִסּוּר וְהֶתֵּר, טָמֵא וְטָהוֹר, כָּשֵׁר וּפָסוּל, שֶׁיֵּשׁ בְּהַתּוֹרָה
וְכָל זְמַן שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵר הַהֲלָכָה
הוּא מְערָב טוֹב וָרַע
וְעַל כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְרִישׁ וּלְבַטֵּל הָרָע מֵהַטּוֹב
וְהוּא בִּבְחִינַת: "וְדרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ"
עַד אֲשֶׁר הוּא מְעַיֵּן וּמְבָרֵר הַפְּסַק הֲלָכָה
וּמְבָרֵר הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר וְכוּ'
דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי לִמּוּד פּוֹסְקִים
אֲזַי מַפְרִישׁ הַטּוֹב מֵהָרָע
אַךְ לִזְכּוֹת לְזֶה הַשֵּׂכֶל
שֶׁיּוּכַל לָלוּן לְעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה
הוּא עַל יְדֵי תְּפִילָּה
כִּי מִשָּׁם נִמְשָׁךְ הַשֵּׂכֶל
ז. וְהָעִנְיָן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתִקּוּנֵי זוהַר: 'גַּן דָּא אוֹרַיְתָא'
כִּי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת גַּן
וְנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל הַמְעַיְּנִים וּמְבִינִים בְּהַתּוֹרָה
הֵם בְּחִינַת עֲשָׂבִין וּדְשָׁאִין דְּאִתְרְבִיאוּ בַּגָּן
וּמֵאַיִן הֵם גְּדֵלִים ?
הוּא מִמַּעְיָן, דָּא חָכְמָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מַעְיַן גַּנִּים"
וּמֵהֵיכָן מְקַבְּלִין הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּעְיָן ?
הוּא מֵהַתְּפִילָּה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא"
הוּא הַתְּפִילָּה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִילָּה"
וְהוּא בְּחִינַת מֵבִיא מִכּחַ אֶל הַפּעַל
כִּי תְּפִילָּה הוּא בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם
כִּי תְּפִילָּה הוּא שֶׁמַּאֲמִין שֶׁיֵּשׁ מְחַדֵּשׁ
אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע
וְהוּא בְּחִינוֹת בְּרִיאָה בְּכחַ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ"
שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתְּפִילָּה
שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא מַעְיַן הַחָכְמָה כַּנַּ"ל
וְהַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת בְּרִיאָה בְּפעַל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן" אֻמָּן
לְשׁוֹן פּוֹעֵל
כִּי בְּהַתּוֹרָה נִבְרָא הָעוֹלָם
וּכְשֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל אֵיזֶה דָבָר
הוּא בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם
וְהוּא בְּחִינַת בְּרִיאָה בְּכחַ
וְהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַחָכְמָה
שֶׁהוּא בַּתְּפִילָּה
כַּנִּזְכָּר לְעֵיל: "וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא"
זֶה הַתְּפִילָּה
כִּי שָׁם נִתְעוֹרֵר הַחָכְמָה כַּנַּ"ל
וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ הַמַּעְיָן הוּא הַחָכְמָה
אֶל הַתּוֹרָה
וְשָׁם יוֹצֵא אֶל הַפּעַל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה"
כִּי בְּהַתּוֹרָה הוּא הִתְגַּלּוּת הַחָכְמָה
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה מַעְיַן גַּנִּים
שֶׁהַמַּעְיָן מַשְׁקֶה הַגָּן
וְעַל יְדֵי זֶה אִתְרְבִיאוּ עֲשָׂבִין וּדְשָׁאִין כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'הַמְעַיֵּן בִּתְפִילָּתוֹ בָּא לִידֵי כְּאֵב לֵב' וְכוּ', שֶׁנֶּאֱמַר: "תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב". מַאי תַּקַּנְתֵּהּ ? יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה"
זֶהוּ שֶׁאָמַרְנוּ, כִּי בְּהַתְּפִילָּה עֲדַיִן הוּא בְּכחַ
וְאֵינוֹ יוֹצֵא אֶל הַפּעַל
עַד שֶׁבָּא אֶל הַתּוֹרָה
שֶׁהִיא בְּחִינַת בְּרִיאָה בְּפעַל
וַאֲזַי נַעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתוֹ
עַל יְדֵי שֶׁיּוֹצֵא מִכּחַ אֶל הַפּעַל
וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: "וְנָהָר יצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן, וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים"
הוּא בְּחִינַת הַתְּפִילָּה
כִּי עֵדֶן "עַיִן לא רָאֲתָה"
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּפִילָּה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע
כִּי עַל יְדֵי תְּפִילָּה מְשַׁנֶּה הַטֶּבַע כַּנַּ"ל
[שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֵדֶן "עַיִן לא רָאֲתָה"
כִּי לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע אֵין לָנוּ שׁוּם תְּפִיסָא]
וְהַיְנוּ: וְנָהָר יצֵא מֵעֵדֶן
הַיְנוּ מֵהַתְּפִילָּה, כַּנַּ"ל
"וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא"
לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן
הוּא הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, "מַעְיַן גַּנִּים"
וְכַאֲשֶׁר נִמְשָׁךְ מַעְיַן הַחָכְמָה מֵהַתְּפִילָּה
אֶל הַגָּן שֶׁהוּא הַתּוֹרָה
אֲזַי אִתְרְבִיאוּ עֲשָׂבִין וּדְשָׁאִין נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל
כְּלוֹמַר שֶׁגְּדֵלִים בְּהַגָּן וּמְבִינִים וּמַשְׂכִּילִים בְּהַתּוֹרָה
וַאֲזַי זוֹכֶה לָלוּן בְּעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה לְבָרֵר הַדִּין, הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, הַטָּהוֹר וְכוּ'
וּבָזֶה מַפְרִישׁ הַטּוֹב מֵהָרָע כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: וּמִשָּׁם יִפָּרֵד
כִּי עַל יְדֵי זֶה נִפְרָד הָרָע מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת
וְלא נִשְׁאָר רַק הַטּוֹב
וַאֲזַי: וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים
הֵם אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הֲוַיָ"ה
שֶׁהֵם שׁרֶשׁ הַטּוֹב שֶׁל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת כַּנַּ"ל
ח. וְזֶהוּ בְּחִינוֹת אַרְבַּע צִיצִית
כִּי אַרְבַּע צִיצִית, הֵם בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כּה אָמַר ה' מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בּאִי הָרוּחַ"
שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין הָרוּחַ סְעָרָה
שֶׁהוּא הָרוּחַ שֶׁל הַמִּתְנַגְּדִים הַחוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים
שֶׁמַּמְשִׁיכִין אֲרִיכַת הָרוּחַ שֶׁלָּהֶם מֵהָרַב דִּקְלִפָּה
שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן צִיצִית הוּא לְשׁוֹן שֵׂעָר
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִית ראשִׁי"
כִּי עַל יָדָם נִכְנָע עֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר
בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה כַּנַּ"ל
וְזֶה בְּחִינַת טַלִּית לָבָן שֶׁנִּתְעַטֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְסִדֵּר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת
כִּי הַשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת
הֵן בְּחִינוֹת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ בְּחִינַת טַלִּית
שֶׁהוּא אַרְבַּע כְּנָפוֹת
בְּחִינוֹת הָרוּחַ מֵאַרְבַּע רוּחוֹת כַּנַּ"ל
וְהַיְנוּ טַלִּית לָבָן
הֶפֶךְ בְּחִינוֹת רוּחַ דִּקְלִפָּה, בְּחִינַת עֵשָׂו
שֶׁהוּא "אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר"
וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'כְּטַלִּית'
כְּטַלִּית דַּיְקָא
בְּחִינַת טַלִּית דִּקְלִפָּה
שֶׁהוּא בְּחִינַת טַלִּית אָדוֹם
שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הָרוּחַ שֶׁל הָרְשָׁעִים כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי טַלִּית דִּקְדֻשָּׁה
שֶׁהוּא בְּחִינַת טַלִּית לָבָן
מַכְנִיעִין אוֹתוֹ
כִּי מִשָּׁם נִמְשָׁךְ הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה
שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן נִתְעַטֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּטַלִּית לָבָן דַּיְקָא
וְסִדֵּר לִפְנֵי משֶׁה שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים
הַיְנוּ כַּנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי טַלִּית דִּקְדֻשָּׁה
שֶׁהוּא בִּבְחִינוֹת מַקִּיף
שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים
בְּחִינוֹת: "סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ"
נִכְנָע טַלִּית דִּקְלִפָּה
בְּחִינַת הָרוּחַ דִּקְלִפָּה
וְזֶהוּ: "לֶאֱחוֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה"
כִּי עַל יְדֵי הָאַרְבַּע כְּנָפוֹת
שֶׁהֵם בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה
שֶׁהֵם בְּחִינַת הָאַרְבַּע רָאשִׁים הַנַּ"ל
עַל יָדָם וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים
בְּחִינַת מַ'שְׁפִּיל רְ'שָׁעִים עֲ'דֵי אָ'רֶץ
רָאשֵׁי תֵבוֹת: אֵ'שׁ, ר'וּחַ, מַ'יִם, עָ'פָר, כַּנַּ"ל
וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָא: אֲמַר לִי הַהוּא טַיְעָא, תָּא וְאַחְוֵי לָךְ מֵתֵי מִדְבָּר. אַזְלִי וַחֲזֵיתִינְהוּ, וְדָמוּ כְּמָאן דִּמְבַסְּמוּ וְגָנוּ אַפַּרְקִיד, וַהֲוָה זְקִיפָא בִּרְכֵּהּ דְּחַד מִנַּיְהוּ, וְעַיֵל טַיְעָא תּוּתֵהּ בִּרְכֵּהּ, כִּי רָכִיב גַּמְלָא וּזְקִיפָא רֻמְחֵהּ וְלָא נְגַע בֵּהּ. פַּסְקֵי חֲדָא קַרְנָא דִּתְכֶלְתָּא דְּחַד מִנַּיְהוּ וְלָא הֲוֵי מִסְתַּגֵי לָן. אָמַר לִי: דִּלְמָא שָׁקַלְתְּ מִידֵי מִנַּיְהוּ ? דִּגְמִירֵי, דְּמָאן דְּשָׁקִיל מִידֵי מִנַּיְהוּ לָא מִסְתַּגֵי לֵהּ. אַזְלִי אַהֲדַרְתֵּהּ, וְהַדַר מִסְתַּגֵי לָן
פֵּרוּשׁ רַשְׁבַּ"ם: טַיְעָא = סוֹחֵר יִשְׁמָעֵאל: אַזְלִי וַחֲזֵיתִינְהוּ וְדָמוּ כְּמָאן דִּמְבַסְּמוּ = שֶׁהָיוּ שׁוֹכְבִין בְּפָנִים צְהֻבּוֹת כִּשְׁתוּיֵי יָיִן: אַפַּרְקִיד = פְּנֵיהֶם לְמַעְלָה: וְעַיֵל טַיְעָא תּוּתֵהּ בִּרְכֵּהּ = כְּלוֹמַר, רָאִיתִי שֶׁטַּיְעָא הָיָה הוֹלֵךְ תַּחַת בִּרְכֵּי הַמֵּת, רָכוּב עַל הַגָּמָל וְרָמְחוֹ בְּיָדוֹ, וְלא נָגַע בֵּהּ בַּבִּרְכֵּה: שַׁקְלָא חֲדָא קַרְנָא = כְּנַף הַטַּלִּית לְהַרְאוֹתוֹ לַחֲכָמִים, לִלְמד מִמֶּנּוּ דִּין צִיצִית, אִי כְּבֵית שַׁמַּאי אִי כְּבֵית הִלֵּל, כְּדִלְקַמָּן: וְלָא הָוֵי קָא מִסְתַּגֵי לָן = בְּהֵמוֹת שֶׁהָיִינוּ רוֹכְבִין לא הָיוּ יְכוֹלִין לַהֲלךְ.
תָּא וְאַחְוֵי לָךְ מֵתֵי מִדְבָּר
הַיְנוּ שֶׁהֶרְאָה לוֹ הָרְשָׁעִים שֶׁאֵינָם דְּבֵקִים בַּצַּדִּיקִים
וְהֵם נִקְרָאִין מֵתֵי מִדְבָּר
כִּי מִדְבָּר לא הָיְתָה רוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ
הַיְנוּ בְּחִינַת רוּחַ הַחַיִּים דִּקְדֻשָּׁה
שֶׁהִיא בְּחִינַת רוּחַ צְפוֹנִית
שֶׁהָיְתָה מְנַשֶּׁבֶת בַּכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד כַּנַּ"ל
וְהָרְשָׁעִים הַלָּלוּ
שֶׁאֵינָם דְּבֵקִים בַּצַּדִּיקִים
וְאֵין לָהֶם הָרוּחַ דִּקְדֻשָּׁה
וְהֵם בְּחַיֵּיהֶם קְרוּאִים מֵתִים
וְהֶרְאָה לוֹ מֵהֵיכָן מַגִּיעַ לָהֶם שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן
וְזֶהוּ שֶׁהֶרְאָה לוֹ.
דַּהֲווֹ דָּמוּ כִּמְבַסְּמִי
פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ שְׁמוּאֵל, כִּשְׁתוּיֵי יָיִן
בְּחִינַת עֵשָׂו אַדְמוֹנִי, שֶׁהוּא הָרַב דִּקְלִפָּה
אֲשֶׁר מִשָּׁם מְקַבְּלִין הָרְשָׁעִים הָרוּחַ חַיִּים שֶׁלָּהֶם לְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן
וְזֶהוּ: וְגָנוּ אַפַּרְקִיד
פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ שְׁמוּאֵל, פְּנֵיהֶם לְמַעְלָה
פְּנֵיהֶם זֶה בְּחִינַת הָרוּחַ כַּנַּ"ל.
הַכָּרַת פְּנֵיהֶם וְכוּ'
וְהַיְנוּ לְמַעְלָה
כִּי הָרוּחַ שֶׁלָּהֶם גָּדוֹל לְפִי שָׁעָה
עַד אֲשֶׁר עוֹלָה הַצְלָחָתָם לְמַעְלָה כַּנַּ"ל
בְּחִינַת כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם כַּנַּ"ל
וַהֲוָה גְּבַהּ בִּרְכֵּהּ דְּחַד מִנַּיהוּ
זֶה מוֹרֶה עַל גּדֶל הַהַצְלָחָה שֶׁל הָרְשָׁעִים
כִּי הֶעְדֵּר הַהַצְלָחָה נִקְרָא "בִּרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת"
וזהו 'וְגָבַהּ בִּרְכֵּהּ' הַיְנוּ רוּם הַהַצְלָחָה
וְעַיֵל טַיְעָא תּוּתֵהּ בִּרְכֵּהּ
הַיְנוּ הַצַּדִּיק שֶׁנִּקְרָא טַיְעָא
כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ שְׁמוּאֵל בְּכָל מָקוֹם: 'סוֹחֵר יִשְׁמָעֵאל'
וְסוֹחֵר הוּא בְּחִינַת הָרוּחַ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ"
וְהַיְנוּ הַצַּדִּיק שֶׁמְּקַבֵּל הָרוּחַ מֵהַקְּדֻשָּׁה
וְזֶהוּ: 'סוֹחֵר יִשְׁמָעֵאל'
עַל שֵׁם: "כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ"
כִּי הַצַּדִּיק שׁוֹמֵעַ כָּל הָאֲנָחוֹת שֶׁל הַדְּבֵקִים בּוֹ
כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים לְכָל אֶחָד
כִּי הוּא אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ כַּנַּ"ל
כִּי רָכִיב גַּמְלָא
בְּחִינַת: "גּוֹמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד"
זֶה בְּחִינַת רַב חֶסֶד כַּנַּ"ל
וּזְקִיף רֻמְחָא
רוֹמַח הוּא בְּחִינַת רוּחַ מֵ"ם
בְּחִינַת "וְרוּחַ אֱלהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם"
הַיְנוּ הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה לְמ' יוֹם
שֶׁשָּׁם הָרוּחַ חַיִּים כַּנַּ"ל
כְּלוֹמַר, שֶׁהַצַּדִּיק הָיָה לוֹ בְּחִינַת הָרוּחַ שֶׁמְּקַבֵּל מֵהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל
וְעִם כָּל זֶה נָחִית תְּחוֹת בִּרְכֵּהּ
תַּחַת הַצְלָחַת הָרָשָׁע
בְּחִינַת "כְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ"
וְקָא פַּסְקֵי קַרְנָא דִּתְכֶלְתָּא דְּחַד מִנַּיְהוּ
הַיְנוּ שֶׁפָּסַק וְשִׁבֵּר הַמִּדָּה רָעָה
מֵאֶחָד מֵאַרְבַּע יְסוֹדוֹת שֶׁהִגְבִּיר וְהִמְשִׁיךְ הָרָשָׁע עַל עַצְמוֹ
שֶׁהוּא הַצִּנּוֹר שֶׁלּוֹ כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: 'וְקָא פַּסְקֵי קַרְנָא דִּתְכֶלְתָּא' וְכוּ'
הַיְנוּ שֶׁפָּסַק אַחַת מִן הַצִּיצִית שֶׁלָּהֶם
שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁפָּסַק וְשִׁבֵּר הַמִּדָּה רָעָה שֶׁלָּהֶם
שֶׁהוּא הַצִּנּוֹר שֶׁלָּהֶם
כִּי כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת נִמְשָׁכִין מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת
שֶׁשָּׁרְשָׁם אַרְבַּע צִיצִית כַּנַּ"ל
וְלָא מִסְתַּגֵּי לָן
כְּלוֹמַר, שֶׁאַף עַל פִּי כֵן
לא עָלְתָה לוֹ לְהַשְׁפִּיל אֶת הָרָשָׁע וְלָצֵאת מִתַּחַת בִּרְכָּיו
אַף עַל פִּי שֶׁפָּסַק וְשִׁבֵּר הַמִּדָּה רָעָה שֶׁל הָרָשָׁע
שֶׁנִּמְשֶׁכֶת מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁשָּׁרְשָׁם אַרְבַּע צִיצִית כַּנַּ"ל
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת 'וְקָא פַּסְקֵי קַרְנָא דִּתְכֶלְתָּא דְּחַד מִנַּיְהוּ' כַּנַּ"ל
אַף עַל פִּי כֵן לא הָיָה יָכוֹל לְהַשְׁפִּילוֹ וְלָצֵאת מִתַּחַת בִּרְכָּיו
בְּחִינַת 'וְלָא מִסְתַּגֵי לָן'
שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שֶׁלּא הָיוּ יְכוֹלִין לָצֵאת מִשָּׁם
הַיְנוּ כַּנַּ"ל
אָמַר לִי: דִּלְמָא שַׁקְלִית מִידֵי מִנַּיְהוּ ?
הַיְנוּ, שֶׁמָּא יֵשׁ לְךָ אֶחָד מֵאַרְבַּע יְסוֹדוֹת
שֶׁלּא תִּקַּנְתָּ בִּשְׁלֵמוּת לְהַפְרִיד מִמֶּנּוּ הָרָע לְגַמְרֵי
וְעַל כֵּן לָא מִסְתַּגֵי לָן
כַּמְבאָר לְעֵיל
שֶׁכָּל זְמַן שֶׁנִּשְׁאָר בּוֹ אֵיזֶה אֲחִיזָה בְּעָלְמָא
מֵהָרָע שֶׁל אֵיזֶה מִדָּה
אֵינוֹ יָכוֹל לְהַכְנִיעַ אֶת הָרָשָׁע
וְזֶהוּ: 'דִּלְמָא שַׁקְלִית מִידֵי מִנַּיְהוּ'
שֶׁמָּא לָקַחְתָּ קְצָת מֵהֶם
הַיְנוּ, שֶׁמָּא יֵשׁ בְּךָ עֲדַיִן אֵיזֶה אֲחִיזָה
מֵאֵיזֶה מִדָּה רָעָה שֶׁל הָרְשָׁעִים
שֶׁלָּקַחְתָּ לְעַצְמְךָ אֵיזֶה מִדָּה וְתַאֲוָה שֶׁלָּהֶם
וְעַל כֵּן 'לָא מִסְתַּגֵי לָן'
וְעַל כֵּן אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לָצֵאת מֵהֶם כַּנַּ"ל
דִּגְמִירֵי
דְּמָאן דְּשָׁקִיל מִידֵי מִנַּיְהוּ לָא מִסְתַּגֵי לֵהּ
הַיְנוּ כַּנַּ"ל
שֶׁיֵּשׁ לָנוּ קַבָּלָה
שֶׁכָּל מִי שֶׁלּוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ
אֵיזֶה דְּבַר תַּאֲוָה וּמִדָּה רָעָה שֶׁל הָרְשָׁעִים
הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן אֵיזֶה אֲחִיזָה מֵהַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁלָּהֶן
אֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת מֵהֶם וּלְהַכְנִיעָם כַּנַּ"ל
אַזְלִי אַהֲדַרְתֵּהּ
הַיְנוּ שֶׁהֶחֱזַרְתִּי מַה שֶּׁהָיָה אֶצְלִי
אֵיזֶה מְעַט אֲחִיזַת הָרַע מֵהַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁלָּהֶם
הֶחֱזַרְתִּי וְהִפְרַשְׁתִּי מִמֶּנִּי
וְהַדַר מִסְתַּגֵי לָן
שֶׁאָז עָלְתָה בְּיָדֵינוּ לָצֵאת מִתַּחַת בִּרְכָּיו לְהַכְנִיעוֹ וּלְהַשְׁפִּילוֹ
כַּמְבאָר לְעֵיל
שֶׁצַּדִּיק גָּמוּר שֶׁמַּפְרִישׁ מֵעַצְמוֹ כָּל אֲחִיזַת הָרַע שֶׁלָּהֶם לְגַמְרֵי
הוּא יָכוֹל לָצֵאת מֵהֶם וּלְהַכְנִיעָם וּלְהַשְׁפִּילָם
בִּבְחִינַת "מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ" כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב
הִיא הַתּוֹרָה
הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב
וְגֻלָּהּ עַל ראשָׁהּ
פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'מַעְיָן'
הוּא הַמַּעְיָן הַיּוֹצֵא מִבֵּית ה'
הוּא הַתְּפִילָּה
וְשִׁבְעָה נֵרתֶיהָ
הֵם הַנְּשָׁמוֹת דְּאִתְרְבִיאוּ בַּגָּן
הַנֶּחֱלָקִים לְשֶׁבַע כִּתּוֹת
שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת
הֵם מ"ט אוֹרוֹת
שֶׁהוּא אוֹר הַגָּנוּז לֶעָתִיד
בְּחִינַת עֵדֶן עַיִן לא רָאֲתָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתְּפִילָּה כַּנַּ"ל
וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ
פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'שְׁנֵי אִילָנוֹת'
הַיְנוּ אִילָנָא דְּחַיֵּי וְאִילָנָא דְּמוֹתָא
הַיְנוּ טוֹב וָרָע כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמאל כַּנַּ"ל
"וּמִשָּׁם יִפָּרֵד"
שֶׁנִּפְרָד הָרָע מֵהַטּוֹב
זֶה לְיָמִין וְזֶה לִשְׂמאל
וָאמַר אֶל הַמַּלְאָךְ מָה אֵלֶּה.
ויען וכולי לא בחיל וְלא בְכחַ כִּי אִם בְּרוּחִי
הַיְנוּ בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים הַנַּ"ל
בְּחִינַת "כּה אָמַר ה' מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בּאִי הָרוּחַ" וְכוּ' כַּנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִילָּה
שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְבָרְרִין הַטּוֹב מִן הָרָע כַּנַּ"ל
שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל מַרְאֵה הַמְּנוֹרָה כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְרוּחַ הַחַיִּים וְנִשְׁלָם כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת כַּנַּ"ל
[וְזֶהוּ: "לא בְחַיִל וְלא בְכחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת
מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישׁר" וְכוּ'
כִּי זְרֻבָּבֶל הָיָה אָז הַצַּדִּיק הַדּוֹר
וְעָמְדוּ כְּנֶגְדּוֹ כַּמָּה רְשָׁעִים לְבַטְּלוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ
כַּמְבאָר בִּפְסוּקִים רַבִּים
וְעַל זֶה נֶאֱמַר שָׁם: "לא בְחַיִל וְלא בְכחַ כִּי אִם בְּרוּחִי" וְכוּ'
שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הָרוּחַ חַיִּים הַנַּ"ל
שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַצַּדִּיק גָמוּר וְכוּ' כַּנַּ"ל
עַל יְדֵי זֶה יַכְנִיעַ וְיַפִּיל כָּל הַשּׂוֹנְאִים
בְּחִינַת "מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישׁר"
שֶׁכָּל הַמּוֹנְעִים הָעוֹמְדִים לְפָנָיו כְּהַר
כֻּלָּם יִתְבַּטְּלוּ עַל יְדֵי בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים הַנַּ"ל, כַּנַּ"ל]
ט. וְהִנֵּה מְבאָר לְמַעְלָה
כִּי הָרוּחַ חַיִּים הוּא בְּהַתּוֹרָה
בְּחִינַת "וְרוּחַ אֱלהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן בְּמִצְרַיִם
שֶׁהָיָה קדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה
וְלא הָיָה לָהֶם מֵהֵיכָן לְקַבֵּל הָרוּחַ חַיִּים
נֶאֱמַר בָּהֶם: "מִקּצֶר רוּחַ"
כִּי לא הָיָה לָהֶם מֵאַיִן לְקַבֵּל הָרוּחַ חַיִּים
שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶךְ אַפַּיִם
מַאֲרִיךְ רוּחֵהּ כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן נֶאֱמַר בָּהֶם 'מִקּצֶר רוּחַ'
שֶׁהוּא הֶפֶךְ אֶרֶךְ אַפַּיִם
שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל יְדֵי אֲנָחָה לְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן כַּנַּ"ל
כִּי הָרוּחַ הוּא שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן כַּנַּ"ל
בְּחִינַת "וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלת לִבֶּךָ"
וְזֶהוּ בְּחִינַת: "הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ"
שֶׁנִּתְמַלֵּא הַחִסָּרוֹן
וְזֶהוּ בְּחִינַת מְלָאפוּם
מְלא פּוּם
וְהָעִנְיָן, כִּי מְלָאפוּם הוּא יוּד וָאו
וְהוּא בְּחִינַת יוּ"ד מִינֵי דְּפִיקִין
כְּנֶגֶד יוּ"ד הַדִּבְּרוֹת
וְהַדּפֶק הוּא עַל יְדֵי הָרוּחַ, כַּיָּדוּעַ
וְעַל כֵּן הֵם עֲשָׂרָה מִינֵי דְּפִיקִין
כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת
כִּי הָרוּחַ שֶׁהוּא הַדּפֶק הוּא בְּהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל
וְהַוָּאו הוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הָרוּחַ
וְהַיְנוּ מְלָאפוּם מְלא פּוּם
כִּי עַל יְדֵי הַמְשָׁכַת הָרוּחַ נִשְׁלָם הַחִסָּרוֹן
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת "הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ"
שֶׁנִּתְמַלֵא הַחִסָּרוֹן כַּנַּ"ל
שֶׁזֶהוּ בְּחִינַת מְלָאפוּם, מְלא פּוּם כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ שֶׁדִּקְדֵּק: "אָנכִי ה' אֱלקֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
וְקִבְּלוּ הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׁם הָרוּחַ
וַאֲזַי דַּיְקָא "הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ"
בְּחִינַת מְלָאפוּם כַּנַּ"ל
בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן
כִּי דַּיְקָא אַחַר יְצִיאַת מִצְרַיִם
בְּחִינַת "הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
שֶׁאָז נִתְבַּטֵּל בְּחִינַת מִקּצֶר רוּחַ הַנַּ"ל
כִּי קִבְּלוּ הַתּוֹרָה שֶׁשָּׁם הָרוּחַ חַיִּים כַּנַּ"ל
עַל כֵּן אָז דַּיְקָא: "הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ"
בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַחִסָּרוֹן
בְּחִינַת מְלא פּוּם
בְּחִינַת "יְמַלֵּא ה' כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ" כַּנַּ"ל
וְעַל כֵּן נִזְכָּר יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּפָרָשַׁת צִיצִית
כִּי צִיצִית בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים
בְּחִינַת מֵאַרְבַּע רוּחוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל
גַּם דִּבֵּר אָז מֵעִנְיַן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שְׁעוֹת הַלַּיְלָה
שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שְׁנֵים עָשָׂר צֵרוּפֵי הֲוַיָ"ה
בְּכָל שָׁעָה יֵשׁ צֵרוּף אַחֵר
וְכָל שָׁעָה נֶחֱלֶקֶת לְתתר"ף חֲלָקִים
וְכָל חֵלֶק וָחֵלֶק מִתתר"ף חֲלָקִים יֵשׁ בּוֹ גַּם כֵּן צֵרוּף הַשֵּׁם
וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת רוּחַ הַחַיִּים שֶׁבְּהַדּפֶק
[וְלא זָכִיתִי לִשְׁמעַ בֵּאוּר עִנְיָן זֶה הֵיטֵב, גַּם שָׁכַחְתִּי קְצָת מִזֶּה, וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ]
"רֶכֶב אֱלהִים רִבּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן"
'אַלְפֵי' בְּחִינַת אַלּוּפֵי עֵשָׂו
וְעַל יְדֵי 'רֶכֶב אֱלהִים רִבּתַיִם'
בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה
שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִין הָרוּחַ חַיִּים הָרַבָּנִים דִּקְדֻשָּׁה
עַל יְדֵי זֶה 'אַלְפֵי שִׁנְאָן'
כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אַל תִּקְרֵי שִׁנְאָן אֶלָּא שֶׁאֵינָן'
הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁשָּׁם הָרוּחַ דְּהָרַב דִּקְדֻשָּׁה
עַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטְּלִין וְנִכְנָעִין אַלּוּפֵי עֵשָׂו
רַבְרְבֵי עֵשָׂו
שֶׁהֵם בְּחִינַת הָרַב דִּקְלִפָּה
בִּבְחִינַת 'אַלְפֵי שֶׁאֵינָן'
שֶׁאַלּוּפֵי עֵשָׂו, רַבְרְבֵי עֵשָׂו
נִתְבַּטְּלִין וְאֵינָן
"מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וָאמַר רָזִי לִי רָזִי לִי אוֹי לִי, בּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ"
"מִכְּנַף הָאָרֶץ"
זֶה בְּחִינַת כַּנְפֵי הַצִּיצִית
שֶׁשָּׁם הָרוּחַ חַיִּים
שֶׁהוּא בְּחִינַת כִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד
שֶׁהָיָה מְנַגֵּן עַל יְדֵי הָרוּחַ צְפוֹנִית וְכוּ' כַּנַּ"ל
כִּי הַנְּגִינָה וְהַזְּמִירוֹת
נִמְשָׁכִין מֵהָרוּחַ חַיִּים שֶׁבְּכַנְפֵי רֵאָה כַּיָּדוּעַ
וְזֶהוּ: "זְמִרת שָׁמַעְנוּ"
בְּחִינַת הַנִּגּוּן שֶׁל כִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד
שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרוּחַ חַיִּים
שֶׁהוּא בְּחִינַת כַּנְפֵי הַצִּיצִית
בְּחִינַת מִכְּנַף הָאָרֶץ כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין הָרְשָׁעִים
בִּבְחִינַת "לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה"
וְזֶהוּ: "צְבִי לַצַּדִּיק"
פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'עָתִיד לִהְיוֹת מַצָּב וּתְקוּמָה לַצַּדִּיקִים'
הַיְנוּ כַּנַּ"ל
כִּי עַל יְדֵי הָרוּחַ חַיִּים הַנַּ"ל
מִתְגַּבְּרִין הַצַּדִּיקִים עַל הָרְשָׁעִים כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "וָאמַר רָזִי לִי" וְכוּ' אוֹי לִי, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י
'שֶׁנִּגְלוּ לִי שְׁנֵי רָזִים: רַז פֻּרְעָנִיּוּת וְרַז יְשׁוּעָה, וַהֲרֵי תִּרְחַק הַיְשׁוּעָה עַד' וְכוּ'
הַיְנוּ כַּנַּ"ל
כִּי הָרוּחַ שֶׁל הָרָשָׁע גָּדוֹל בִּשְׁעָתוֹ
בִּבְחִינַת רוּחַ סְעָרָה
שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַצָּרוֹת וַאֲרִיכַת הַגָּלוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל
וְזֶהוּ: "בּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ"
כִּי יְנִיקַת הַבּוֹגְדִים וְהָרְשָׁעִים
הוּא מִבְּחִינַת פְּגַם הַבְּגָדִים
דְּהַיְנוּ פְּגַם הַצִּיצִית
שֶׁהֵם בְּכַנְפֵי הַבֶּגֶד
דְּהַיְנוּ מִפְּגַם הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת
שֶׁאֲחִיזָתָן וְשָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן
הוּא בְּחִינַת אַרְבַּע צִיצִית כַּנַּ"ל
אֲבָל סוֹף כָּל סוֹף: "פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ" וְכוּ'
כִּי כָל הָרְשָׁעִים יִכְרְעוּ וְיִפּלוּ
כִּי לַסּוֹף כָּלֶה וְנֶאֱבָד וְכוּ' כַּנַּ"ל
כִּי הַצַּדִּיקִים גְּמוּרִים מַכְנִיעִין אוֹתָם וּמַשְׁפִּילִים רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ
עַל יְדֵי הָרוּחַ חַיִּים שֶׁלָּהֶם
שֶׁהוּא בְּחִינַת צִיצִית
בְּחִינַת "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרת שָׁמַעְנוּ" כַּנַּ"ל
כִּנּוֹר שֶׁל חָמֵשׁ נִימִין, בְּחִינַת הַתּוֹרָה
וְכֵן כָּתוּב בַּזוהַר 'וְתוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה אִלֵּין דְּתָפְשִׂין בְּכִנּוֹרָא'
חָמֵשׁ אֻנֵי אִית לָרֵאָה
כִּי רוּחַ הַחַיִּים הוּא בְּהָרֵאָה
וּמִשָּׁם הַמְשָׁכַת הָרוּחַ שֶׁל הָאֲנָחָה, כַּיָדוּעַ בְּחוּשׁ
וְעַל כֵּן אִית לָהּ חָמֵשׁ אֻנֵי לָרֵאָה
כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה
ה' נִימִין דְּכִנּוֹר דְּדָוִד, שֶׁשָּׁם הָרוּחַ חַיִּים כַּנַּ"ל
(עַיֵּן בַּתִּקּוּנִים, תִּקּוּן י: כַּנְפֵי מִצְוָה, אִנּוּן ה' קִשְׁרִין לָקֳבֵל שְׁמַע וְכוּ', דְּאִנּוּן לָקֳבֵל ה' נִימִין דְּכִנּוֹר דְּדָוִד וְכוּ', ע"ש)
שיחות הר"ן - אות קיא
..."אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" פרוש: מי שאינו מקשר ומקרב לצדיק אמתי אזי כל עבודתו הוא רק כמו מי שמעקם עצמו ומתדמה לחברו כקוף בפני אדם וזהו: "אולת אדם תסלף דרכו" הינו שהאדם על ידי אולתו כל עבודתו היא רק בבחינת תסלף דרכו כמו מי שמסלף ומעקם עצמו אחר חברו כנ"ל והטעם כי "ועל ה' יזעף לבו" הינו להצדיק שהוא בחינת "על ה'" כי "מי מושל בי צדיק" "יזעף לבו" הינו שחולק על הצדיק ואינו מקרב אליו על ידי זה "תסלף דרכו" שהוא רק כמי שמעקם עצמו כנ"ל כי אין ממש...
ספר המידות - צדקה
...- צדקה א. כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה, שלום גדול ומליצי ישר בין ישראל לאביהם שבשמים. ב. גדולה צדקה שמקרבת את הגאלה. ג. ומצלת מן המיתה. ד. ומקבל פני השכינה. ה. ונעשה מלוה להקדוש ברוך הוא. ו. ונתרומם מזלו. ז. ונקרא צדיק גמור. ח. על ידי צדקה נעשה סור מרע. ט. מצוה לזון אלו שעוסקים בתורה יותר מאלו שאין עוסקין, אבל לענין דינא אין לחלק. י. כשמוציא גזלה מתחת יד חברו, כאלו נתן צדקה. יא. הפשרה היא משפט, שיש בו צדקה. יב. הנותן צדקה לעני שאינו הגון,...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ל
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ל ובארץ ישראל היה עוסק בתורה ותפילה ובכל יום כתב בעצמו תורתו והיה מתפאר מאד ואמר שהחלוק בין תורת חוץ לארץ לתורת ארץ ישראל כרחוק מזרח ממערב ובכל יום ויום הלכו אליו הגדולים עם הקטנים לשמשו כדי לשמע חכמת תורתו הקדושה והנוראה מאד מאד...
שבחי הר"ן - אות כד
...נעוריו בעת שיגע וטרח בשביל עבודת השם היו לו כמה וכמה מיני סגופים וכפי הנשמע ומובן מדבריו שהיה לו כל מיני סגופים שבעולם הן גלגול שלג וכו' וכיוצא ואמר שהסגוף לאחז עצמו לבלי לחכך עצמו כלל זהו הסגוף הגדול ביותר דהינו כשמנשכים לאדם הדברים השכיחים סמוך לבשר ודרך כל אדם לחכך עצמו בכל עת שמרגיש איזה נשיכה והיה מקבל זאת לסגוף לאנס את עצמו לבלי לעשות שום חכוך לא ביד ולא בגוף ולא בשום איבר ואמר שזהו סגוף גדול מאד כי האדם מנח, והנשיכות מתגברים אז ביותר והוא...
שיחות הר"ן - אות עד
...שום התלהבות בהתפילה וצריכין לעשות לעצמו התלהבות וחמימות ולב בוער להתפילה כמו למשל שנמצא לפעמים שהאדם עושה לעצמו רגז עד שבא בכעס ונתרגז כמו כן ממש בקדשה בענין התפילה צריכים לפעמים לעשות לעצמו רגז ויעשה לו חמימות ותבערת הלב בדבורי התפילה ועל ידי זה יבוא אחר כך באמת להתלהבות וחמימות הלב בהתפילה ויזכה שיבער לבו להשם יתברך, ויתפלל בהתלהבות גדול וכן בענין השמחה בפרט בשעת התפילה שצריכין שתהיה התפילה בשמחה גדולה וצריכין להכריח עצמו לשמח עצמו בכל מה שיכול...
ספר המידות - לימוד
...ב. כשאתה רוצה להחיות איזה דבר באמירת תורתך, אל תדרש מענינים רעים, אלא תדרש פסוקים וענינים של טוב. ג. כשאדם אומר חדושי אוריתא, על ידי זה משמח את השם יתברך. ד. כשהרשע אומר תורה, תדע שהוא מכשיל אותם השומעים תורתו. ה. מי שהוא מבטל את חברו מהלמוד, בידוע שהוא סר מדרך ה'. ו. למוד התורה אפילו מתנמנם הוא טוב. ז. על ידי קבלת היסורים באהבה אינו משכח תלמודו. ח. כל מה שלמד אדם בעולם הזה והיה נמנע אצלו לעמד על אמתת כונת הלמוד בשלמות, יזכה להבין על אמתתה בעולם...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נ - הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנו
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נ - המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו למקום שהוא רוצה. ואי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד כלל. ואפילו אם לפעמים מחשבתו פורחת ומשוטטת בדברים אחרים וזרים היא ביד האדם להטותה בעל כרחה אל הדרך הישר לחשב מה שראוי. והוא ממש כמו סוס שפונה מן הדרך וסר לדרך אחר שתופסין אותו ברסנו ומחזירין אותו בעל כרחו אל הדרך הישר. כמו כן יכולים לתפס את המחשבה בעל כרחו להשיבה אל הדרך הראוי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קג - כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם שׁוֹמֵעַ עוֹד אֵיזֶה אָדָם, הוּא לא טוֹב
...שהאדם שומע עוד אז איזה אדם דהינו ששומע ומרגיש, שעומד עוד אדם אחד בשעת תפילתו הוא לא טוב כי צריך כל אדם בשעת תפילתו שיציר בדעתו, שאין שם אלא אני והשם יתברך לבד ובמאמר אבא שאול וכו' פעם אחת רצתי אחר צבי וכו' [בסימן נה] שם מבאר ביטול גדול יותר בשעת התפילה שמחיב האדם לבטל עצמו כל כך בשעת התפילה עד שלא ירגיש אפילו את עצמו כלל בשעת תפילתו רק את השם יתברך לבדו כי אז, בשעת התפילה, האדם עומד בהיכל המלך וכו' עין שם מה שכתוב שם . "מי הוא, הלא ישותו נתבטל, ואין...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ו - עַל יְדֵי זֵעָה טוֹבָה, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה שִׂמְחָה
...ידי דבר שבקדשה] על ידי זה נעשה שמחה, בחינת: "ושמחת בחגך" בחינת שמחה של יום טוב [ולאו דוקא יום טוב ממש אלא כל יום שהוא בחינת טוב, נקרא יום טוב] כי השמחה על ידי הדמים כי העצבות מן הטחול, וטחול היא עכירות הדמים וכשמתגבר, חס ושלום, עכירת הדמים של הטחול על ידי זה באין חלשות, חס ושלום כי כשהעכירת הדמים הוא במדה בטחול אזי אדרבא הוא טובה מה שהטחול מקבל העכירת הדמים כי נשארין הדמים זכים אבל כשעכירת הדמים של הטחול מתגבר, חס ושלום נעשין חלשות, חס ושלום והרפ...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנא - סְגֻלָּה לְזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא
...לזרע של קימא שיאמרו שניהם האיש ואשתו קדם הזווג פרשת "ובראשי חדשיכם" וכן כשהתינוק חולה, חס ושלום יאמרו אז גם כן האיש והאשה פרשת "ובראשי חדשיכם" כי מארת חסר ואו שהוא החיות של כל דבר וכן כלת משה חסר ואו גם כן וכל זה הוא סוד פגימת הלבנה שמשם נמשך בחינת מארת חסר ואו שהוא אסכרה לרביי חס ושלום כי הוא"ו הוא החיות של כל דבר ועל כן חסרון הוא"ו מרמז על חסרון החיות כנ"ל ומשם נמשך מיתת הבנים קטנים, חס ושלום ובראש חדש מתחלת הלבנה להתמלאת ולהתתקן כידוע כי אז הגיעה...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1104 שניות - עכשיו 16_08_2022 השעה 04:05:34 - wesi2