ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ו - קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] ויאמר ה' אל משה, קרא את יהושע וכו' (דברים ל"א) א. כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום (עיין תנד"א פי"ג, מ"ר בבר פ' ד') כי מי שרודף אחר הכבוד אינו זוכה לכבוד אלהים אלא לכבוד של מלכים, שנאמר בו (משלי כ"ה) : "כבד מלכים חקר דבר" והכל חוקרים אחריו ושואלים. מי הוא זה ואיזהו, שחולקים לו כבוד הזה וחולקים עליו שאומרים שאינו ראוי לכבוד הזה אבל מי שבורח מן הכבוד שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום אזי הוא זוכה לכבוד אלוהים ואז אין בני אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי אם לאו ועליו נאמר (שם) : "כבד אלוהים הסתר דבר" כי אסור לחקר על הכבוד הזה ב. ואי אפשר לזכות לכבוד הזה אלא על ידי תשובה ועקר התשובה כשישמע בזיונו, ידם וישתק כי לית כבוד בלא כ"ף (זוהר פנחס רנ"ה: שם ובתיקונים) והכ"ף הוא כתר בחינת אהיה בחינת תשובה כי אהיה דא אנא זמין למהוי הינו קדם התשובה עדין אין לו הויה כאילו עדיין לא נתהוה בעולם כי טוב לו שלא נברא משנברא וכשבא לטהר את עצמו ולעשות תשובה אז הוא בבחינת אהיה הינו שיהיה לו הויה בעולם הינו אנא זמין למהוי וזה בחינת כתר כי כתר לשון המתנה בחינת תשובה כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (יומא לח: לט:) 'הבא לטהר מסיעין לו. משל לאחד, שבא לקנות אפרסמון אומרים לו: המתן' וכו' וזה בחינת כתר כמו שכתוב (איוב ל"ו) : "כתר לי זעיר ואחוך" אבל קדם התשובה אזי בחינת אהיה בהסתרת פנים ממנו כי עדין לא הכין את עצמו למהוי בעולם והסתרת פני אהיה גימטריא דם הינו שפיכות דמים ובזיונות על שם (שמואל א ב) : "ובזי יקלו" כי עדין הדם שבחלל השמאלי שבלב, ששם מדור היצר הרע כמו שכתוב (קהלת י) : "ולב כסיל לשמאלו" עדין הוא בתקף ועז ובשביל זה באין עליו בזיונות ושפיכות דמים כי זה בחינת הסתרת והחזרת פני אקי"ה, גימטריא דם [פרוש: כי אחורי שם אהיה הוא בגימטריא דם, כמובא. הינו כשכותבין השם באחורים דהינו א, אה, אהי, אהיה, שחוזרין בכל פעם לאחור הוא בגימטריא דם וזהו בחינת החזרת והסתרת פני אהיה, שעולה דם] ותקון לזה, שיהפך דם לדם שיהיה מן השומעים חרפתם ואינם משיבים ולא ידקדק על בזיון כבודו וכשמקים דם לה' אז הקדוש ברוך הוא מפיל לו חללים חללים כמו שכתוב (תהלים ל"ז) : '"דום לה' והתחולל לו" והוא יפיל לך חללים' (כמו שדרשו רבותינו ז"ל גטין ז, ) הינו: "ולבי חלל בקרבי" (תהלים ק"ט) הינו על ידי זה נתמעט הדם שבחלל השמאלי וזה בחינת זביחת היצר הרע ועל ידי זה זוכה לכבוד אלקי כמו שכתוב (שם נ) : "זבח תודה יכבדנני" ודרשו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין מג:) על זביחת היצר הרע ג. וצריך לאחז תמיד במדת התשובה כי מי יאמר: "זכיתי לבי, טהרתי מחטאתי" (משלי כ) כי בשעה שאדם אומר: חטאתי, עויתי, פשעתי אפילו זה אי אפשר לומר בבר לבב בלי פניה [וזהו : מי יאמר: "זכיתי לבי, טהרתי מחטאתי" הינו מי יוכל לומר שלבו זך וטהור מפניות אפילו בשעה שאומר: חטאתי וכו' וזהו : "מי יאמר וכו': טהרתי מחטאתי" הינו שיהיה טהור מן החטאתי, עויתי, פשעתי שאמר כי גם אז אינו זך וטהור בלי פניות, כנ"ל] נמצא, שצריך לעשות תשובה על התשובה הראשונה הינו על חטאתי, עויתי, פשעתי שאמר כי עליו נאמר (ישעיהו כ"ט) : "בשפתיו כבדוני" כי על ידי תשובה זוכה לכבוד ה' "ולבו רחק ממני" ואפילו אם יודע אדם בעצמו, שעשה תשובה שלמה אף על פי כן צריך לעשות תשובה על תשובה הראשונה כי מתחלה כשעשה תשובה עשה לפי השגתו ואחר כך בודאי כשעושה תשובה בודאי הוא מכיר ומשיג יותר את השם יתברך נמצא לפי השגתו שמשיג עכשו בודאי השגתו הראשונה הוא בבחינת גשמיות נמצא, שצריך לעשות תשובה על השגתו הראשונה על שהתגשם את רוממות אלקותו וזה בחינת עולם הבא שיהיה כלו שבת, הינו כלו תשובה כמו שכתוב (דברים ל) : "ושבת עד ה' אלקיך" כי עקר עולם הבא הוא השגת אלקותו כמו שכתוב (ירמיהו ל"א) : "וידעו אותי למקטנם ועד גדולם" נמצא בכל עת שישיגו השגה יתרה אזי יעשו תשובה על ההשגה הראשונה וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: (שם בסנהדרין). 'כל הזובח את יצרו' הינו בחינת תשובה בחינת: "ולבי חלל בקרבי" בחינת דם לה' בחינת אקיה בחינת כתר בחינת כבוד, כנ"ל 'ומתודה עליו' הינו שמתודה על זביחת יצרו הינו שעושה תשובה על תשובתו והשגתו הראשונה 'כאלו כבדו להקדוש ברוך הוא בשני עולמות' כי תשובה הראשונה בחינת כבוד עולם הזה ואחר התשובה שזוכה להשגה יתרה ומכיר ביותר את רוממות אלקותו ועושה תשובה על תשובתו זאת התשובה הוא בחינת כבוד עולם הבא וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (פסחים נ:) "אור יקרות וקפאון" (זכריה י"ד), 'אור שהוא יקר בעולם הזה, יהיה קפוי וקל לעולם הבא' נמצא בעולם הבא כשיזכו להשגה יתרה באלקותו בודאי יתחרטו ויעשו תשובה על השגת עולם הזה כי השגת עולם הזה בבחינת גשם נגד השגת עולם הבא וזה כאלו כבדו להקדוש ברוך הוא בשני עולמות כי זביחת היצר היא תשובה הראשונה הוא בחינת כבוד עולם הזה והודוי על זביחת היצר, הינו תשובה שניה היא בחינת כבוד עולם הבא שהכבוד הראשון נעשה קפוי וקל נגד הכבוד השני וזה שאומר הקדוש ברוך הוא (תהלים נ). "אלה עשית והחרשתי, דמית היות אהיה כמוך" כי האדם על ידי שמחריש נעשה בחינת אקיה, כנ"ל אבל הקדוש ברוך הוא, מה שמחריש לאדם אין זה בשביל אקיה, חס ושלום כי זה אין שיך אצל הקדוש ברוך הוא אין זה אלא כדי שיקבלו ענשם בעולם הבא שאז מסדרין לעיניו עוונותיו ויוכיח אותו על פניו וזה: אוכיחך ואערכה לעיניך ד. וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה צריך להיות בקי בהלכה וצריך להיות לו שני בקיאות הינו בקי ברצוא, בקי בשוב כמו שכתוב: 'זכאה מאן דעיל ונפיק' (זהר ויקהל ריג:, האזינו רצב) וזה בחינת (תהלים קל"ט) : "אם אסק שמים שם אתה" בחינת עיל בחינת בקי ברצוא "ואציעה שאול הנך" בחינת ונפיק בחינת בקי בשוב וזהו (שיר השירים ו) : "אני לדודי ודודי לי" 'אני לדודי', זה בחינת עיל 'ודודי לי' זה בחינת ונפיק [וזה סוד כונת אלול] וזה עקר כבודו וזה (ישעיהו נ"ח) : "וכבדתו מעשות דרכיך" 'דרכיך' לשון רבים הינו עיל ונפיק וכשיש לו אלו השני בקיאות הנ"ל אזי הוא הולך בדרכי התשובה וזוכה לכבוד ה' כמו שכתוב: "וכבדתו מעשות דרכיך" הינו שזוכה לכתר כי לית כבוד בלא כף ואז ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו [וזה סוד כונת אלול] ה. ועל ידי הדמימה והשתיקה נעשה בחינת חיריק כמובא בתקונים (בהקדמה ז) "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמות כ"ד) דא חיריק וזה בחינת (ישעיהו ס"ו) : "והארץ הדם רגלי" 'הדם' זה בחינת דמימה וזה בחינת הנקדה התחתונה של תמונת א ונקדה העליונה שעל האלף זה בחינת כתר בחינת (יחזקאל א) : "וממעל לרקיע אשר על ראשם אבן ספיר דמות כסא" 'דמתכסיא לעילא מוא"ו שבאל"ף, דמתקריא רקיע' (שם בתקונים) והנקדה היא כסא דמתכסיא כמו שכתוב (חגיגה יג:) "במפלא ממך אל תדרש, ובמכסה ממך אל תחקר" וזה בחינת: "כבוד אלהים הסתר דבר" בחינת כתר והוא"ו שבתוך האלף, הוא רקיע, שמים, אש ומים בחינת הבושה שנשתנה פניו לכמה גונין (עיין חא"ג ברכות ו: [בד"ה מאי כרום] ) וזה בחינת רקיע כלליות הגונין ונעשה על ידי זה אדם לשבת על הכסא כמו שכתוב (שם ביחזקאל) : "ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה" 'כי לית אדם בלא אל"ף' (שם) וזה אותיות אדם, אלף דם. הינו על ידי דם לה', נעשה אל"ף ונעשה אדם לשבת על הכסא (עיין זוהר תזריע דף מח) כי הוא"ו שבתוך האלף הוא רקיע, כלליות הגונין, הינו הבושה, כנ"ל והנקדה התחתונה היא השתיקה והדמימה כמו שכתוב: "והארץ הדם רגלי" וזה בחינת חיריק, בחינת: "ותחת רגליו" והנקדה העליונה הוא כסא דמתכסיא בחינת תשובה, בחינת: "כבוד אלהים הסתר דבר" בחינת: "במכסה ממך אל תחקר" בחינת: "וממעל לרקיע דמות כסא וכו'" ונעשה "אדם לשבת על הכסא" בחינת: "כמראה אדם עליו מלמעלה" ואז נעשה יחוד בין חמה ללבנה שהשמש מאיר ללבנה ונעשה יחוד בין משה ויהושע כי (בבא בתרא עה) 'פני משה כפני חמה' ודא נקדה העליונה בחינת כסא בחינת משה כמו שכתוב (תהלים פ"ט) : "וכסאו כשמש נגדי" בחינת: "וממעל לרקיע דמות כסא" והנקדה התחתונה היא יהושע בחינת לבנה בחינת: "ותחת רגליו כמעשה לבנת" דא לבנה והוא"ו שבתוך האלף הוא הרקיע הוא בחינת האהל כמו שכתוב (שמות ל"ג) : "ויהושע בן נון לא ימיש מתוך האהל" ו'אהל' הוא רקיע כמו שכתוב (ישעיהו מ) : "וימתחם כאהל לשבת" וכתיב (תהלים ק"ד) : "נוטה שמים כיריעה" וזה (שמות כ"ו) : "יריעות האהל" וכסא העליון הינו נקדה העליונה נחלקת לשלש טפין כי תשובה צריך להיות בשלש תנאים כמו שכתוב (ישעיהו ו) : "פן יראה בעיניו, ובאזניו ישמע, ולבבו יבין ושב" ואלו השלש בחינות הם נקדת סגו"ל 'וסגול דא חמה' (תקונים בהקדמה ז:) הינו פני משה כפני חמה ו. וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזלינן במדברא, וחזינן הני אוזי דשמיטין גדפיהו משמניהו, וקא נגדי נחלי דמשחא מתותיהו. ואמינא להו: אית לי מניכו חולקא לעלמא דאתי ? חדא דליא לי אטמא, וחדא דליא לי גדפא. כי אתאי לקמיה דרבי אלעזר, אמר לי: עתידין ישראל לתן עליהם את הדין: (בבא בתרא עג:) רשב"ם: דשמיטין גדפיהו = נפלו נוצה שלהם מרב שומן: דליא לי גדפא = הגביה לי הכנף, רמז זהו חלקך לעתיד לבוא: לתן עליהם את הדין = שבחטאתם מתעכב משיח, ויש להם צער בעלי חיים, לאותן אוזין, מחמת שומנן שהלך לחקר במדה הטובה של ענווה שאדם משים עצמו כמדבר, לדוש. (עיין עירובין נ"ד) שהכל דשין עליו וראה חכמים, וזה בחינת אוזי כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות נז:) 'הרואה אוז בחלום יצפה לחכמה' דשמיטין גדפיהו פרש רש"י: נוצות, זה בחינת מחלקת ובזיונות כמו שכתוב (דברים כ"ה) : "כי ינצו אנשים" הינו שאין משגיחין על מחלקת ובזיונות שמבזין אותן ושומעים חרפתן ואינם משיבים ועל שם השתיקה נקראים חכמים כי (אבות ג) : 'סיג לחכמה שתיקה' [כי השתיקה היא בחינת כתר כי על ידי השתיקה זוכין לתשובה שהיא בחינת כתר, כנ"ל] וזה לשון דשמטין כמו שכתוב (דברים ט"ו) : "שמוט כל בעל משה ידו" הינו שלא יתבע עלבונו וזה בחינת: 'סיג לחכמה שתיקה' 'סיג' דיקא זה בחינת כתר שהוא בחינת סיג וגדר סביב סביב שמסבב ומכתיר ומעטיר את החכמה וזה הכתר, שהוא בחינת סיג נעשה מהשתיקה, כנ"ל וזה פרוש משמניהו מלשון: "שמנת עבית" [כלומר: מחמת שאוחזין עצמן בבחינת (דברים ל"ב) :שמנת עבית] הינו בשביל זה שומעין חרפתן ואינם משיבים כי זה עושין בשביל תשובה על עוונותם כמו שכתוב (שם) : "וישמן ישרון" [בחינת השמן לב וכו', ואזניו וכו', פן יראה וכו' שהתשובה צריך להיות בשלשה תנאים אלו] ונגדי נחלי דמשחא מתחותיהו הינו על ידי השתיקה זוכין לכבוד אלקי שהוא בחינת שמן כמו שכתוב (תהלים מ"ה) : "אהבת צדק ותשנא רשע, על כן משחך" וזה בחינת (שם כ"ד) : "מלך הכבוד" ואמינא להו: אית לי מיניכו חולקא לעלמא דאתי ? חדא דליא לי אטמא זה בחינת: "והארץ הדם רגלי" בחינת נקדה התחתונה, כנ"ל וחדא דליא לי כנף זה בחינת כסא כמו שכתוב (ישעיהו ל) : "ולא יכנף עוד מוריך" זה בחינת נקדה העליונה הינו שהראו לרבה בר בר חנה שגם הוא זכה לאלו הבחינות 'אמר רבי אלעזר: עתידין ישראל לתן עליהם את הדין' כי ישראל נקראים אדם וקודשא בריך הוא וישראל כלא חד (עיין זוהר חיי שרה קכ"ו: ובתנחומא פ' קדושים [פ"א] ) כמו שכתוב: "ועל הכסא דמות כמראה אדם" וישראל יתנו דין לכל באי עולם הינו הם ישפטו בעצמן כל הדינין ז. וזה פרוש: (תהלים מ"ז) : "ידבר עמים תחתינו ולאמים תחת רגלינו" זה בחינת חיריק נקדה התחתונה של אלף שהוא בחינת: "ותחת רגליו" בחינת: "והארץ הדם רגלי" "יבחר לנו את נחלתנו", זה בחינת משה בחינת נקדה העליונה של האלף בחינת: "וממעל לרקיע דמות כסא" "וכסאו כשמש" פני משה כפני חמה כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (זבחים קיט:) 'ר' שמעון אומר: נחלה זו שילה' 'שילה דא משה' (זהר בראשית כה: ובתקון כא) "את גאון יעקב" זה בחינת וא"ו שבתוך אלף בחינת אהל בחינת אור שמשה מאיר ליהושע כמו שכתוב (בראשית כ"ה) : "ויעקב איש תם יושב אהלים" וזה בחינת (סנהדרין כ:) : 'שלשה דברים שנצטוו ישראל' 'שיכלו זרעו של עמלק', זה בחינת: "ידבר עמים תחתינו" 'ולמנות להם מלך', זה בחינת "גאון יעקב" בחינת (במדבר כ"ד) : "דרך כוכב מיעקב", בחינת מלך 'ולבנות להם בית הבחירה', זה בחינת משה, בחינת דעת כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות לג:) 'מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית המקדש בימיו' וזה בחינת: "יבחר לנו את נחלתנו" [מסימן ד' עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה] וזה פרוש: "ויאמר ה' אל משה: קרא את יהושע" משה הוא נקדה העליונה ויהושע הוא נקדה התחתונה "והתיצבו באהל" זה בחינת הרקיע בחינת הוא"ו שבתוך האלף "ואצונו" כי משה היה צריך אז למסר הכל ליהושע "ואין שלטון ביום המות" (קהלת ח) כי בשעת הסתלקות הצדיק אין לו שליטה וכח להאיר ליהושע על כן דיק ואצונו, אני בעצמי כי חזרה הממשלה להקדוש ברוך הוא וכלל כל הענין כלול בתמונת אלף שהוא נקדה העליונה, ונקדה התחתונה ווא"ו והוא ענין שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה שקדם כניסת ישראל לארץ הזהרו לקים שלש מצוות 'להכרית זרעו של עמלק' 'ולבנות להם בית הבחירה' 'ולמנות מלך' 'להכרית זרעו של עמלק' היא בחינת יהושע, נקדה התחתונה כמו שכתוב (שמות י"ז) : "צא הלחם בעמלק" וכמבאר בזוהר הענין (בשלח סה:) 'ולבנות בית הבחירה' הוא בחינת משה, נקדה העליונה כי 'מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית המקדש בימיו' ומשה הוא בחינת הדעת 'ולמנות מלך' הוא בחינת רקיע הוא"ו שבתוך האל"ף כמו שכתוב: "דרך כוכב מיעקב" שקאי על שיקום מלך מיעקב "ודרך כוכב" הוא בחינת רקיע שיש בו כוכבים ומזלות והינו "מיעקב" כי "יעקב איש תם ישב אהלים" בחינת רקיע כמו שכתוב: "וימתחם כאהל" כמבאר בזוהר, שיעקב הוא בחינת וא"ו כי שלש מצוות אלו הם בחינת תשובה, והבן [מן וכלל עד כאן כפול לעיל בשנוי לשון קצת]. [שיך לעיל], וזה סוד כונות אלול. שמעתי קצת כטפה מן הים עין שם בכונות של אלול, מבאר שם, שכלל כונות אלול הוא, "הנותן בים דרך", שצריכין להאיר בחינת דרך בים וכו', וזה הדרך הוא בחינת שתי פעמים השם יב"ק, כי שתי פעמים יב"ק עולה דרך, וזה נמשך מבחינת שני שמות, שהם קס"א ס"ג, כי אלו שני שמות קס"א ס"ג, הם עולים בגימטריא שתי פעמים יב"ק, שהוא בגימטריא דרך, כנ"ל וצריך לכון שם קס"א בסגול, ושם ס"ג בחיריק וסגול דקס"א וחיריק דס"ג הם עולים תי"ו, כי שם קס"א הוא שם אקי"ק במלואו כזה: אלף קי יוד קי, שהם יוד אותיות, וכל אחת נקדה בסגול, וסגול הוא שלש נקדות, ועל כן הוא עולה שלשים, ועל כן יוד פעמים סגול עולה שי"ו וס"ג הם יוד אותיות של מלוי הוי"ה, יוד קי ואו קי, וכל אחת נקדה בחיריק, עולה ק', ושניהם חיריק דס"ג וסגול דקס"א עולים יחד תיו, בגימטריא פשוטה, ואז על ידי כל בחינות הנ"ל, הימין פשוטה לקבל תשובתו, כי ימין במלואו עולה דרך עם השלש אותיות, שהוא שתי פעמים יב"ק וכו', עין שם ועתה בוא וראה והבן איך כל הכונות הנ"ל מרמזים ונעלמים בדרך נפלא ונורא מאד בתוך התורה הנ"ל כי מבאר שם, שמי שרוצה לעשות תשובה צריך שיהיה לו שני בקיאות הינו בקי ברצוא בקי בשוב שהוא בחינת עיל ונפיק בחינת: "אם אסק שמים שם אתה" שהוא בחינת בקי ברצוא "ואציעה שאול הנך", שהוא בחינת בקי בשוב וכו' כמבאר לעיל, עין שם והפרוש הפשוט הוא שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה צריך לחגר מתניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד בין בעליה בין בירידה שהם בחינת: "אם אסק שמים ואציעה שאול" וכו' הינו בין שיזכה לאיזה עליה, לאיזה מדרגה גדולה אף על פי כן אל יעמד שם, ולא יסתפק עצמו בזה רק צריך שיהיה בקי בזה מאד לידע ולהאמין שהוא צריך ללכת יותר ויותר וכו' שזהו בחינת בקי ברצוא, בבחינת עיל שהוא בחינת: "אם אסק שמים שם אתה" וכן להפך שאפילו אם יפל, חס ושלום, למקום שיפל אפילו בשאול תחתיות גם כן אל יתיאש עצמו לעולם ותמיד יחפש ויבקש את השם יתברך ויחזק עצמו בכל מקום שהוא בכל מה שיוכל כי גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך וגם שם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך וזה בחינת: "ואציעה שאול הנך" וזה בחינת בקי בשוב כי אי אפשר לילך בדרכי התשובה כי אם כשבקי בשני הבקיאות האלו ודקדק רבנו, זכרונו לברכה, וקרא ענין זה בלשון בקי כי היא בקיאות גדול מאד מאד שיזכה לידע ליגע עצמו ולטרח בעבודת ה' תמיד ולצפות בכל עת להגיע למדרגה גבוה יותר ואף על פי כן אל יפל משום דבר ואפילו אם יהיה איך שיהיה, חס ושלום אף על פי כן אל יפל בדעתו כלל ויקים: "ואציעה שאול הנך", כנ"ל. [ועל פי סוד נעלם בזה סוד כונות אלול הנ"ל, כי בקי הוא בחינת שם יב"ק הנ"ל, שהוא אותיות בקי (עיין זוהר משפטים קט"ז:, וזוהר פנחס רכ"ג). וזה שזוכה לשני הבקיאות הנ"ל, שהם שתי פעמים בקי, דהינו בקי ברצוא בקי בשוב, על ידי זה זוכה לדרך התשובה, כי שתי פעמים בקי, שהם בחינת שתי פעמים יב"ק, הנ"ל, עולה בגימטריא דרך כנ"ל. כי על פי הכונות נעשה זה הדרך מבחינת סגול דקס"א וחיריק דס"ג, שהם בגימטריא שתי פעמים יב"ק, כנזכר לעיל וזה בעצמו סוד, בחינת שני הבקיאות הנ"ל, כי בקי ברצוא, שהוא בחינת "אסק שמים", זה בחינת סגול דקס"א, כי אסק אותיות קס"א ובקי בשוב, שהוא בחינת: "ואציעה שאול הנך", זה בחינת חיריק דס"ג, מלשון: "אל תס"ג גבול עולם", שהוא בחינת שמסיג גבולו ומחזירו לאחוריו, שזה בחינת ירידה, שהאדם נופל, חס ושלום, ממדרגתו, והוא נסוג אחור, חס ושלום. אף על פי כן יחזק את עצמו, ואל יתיאש עצמו לעולם, כי גם שם נמצא השם יתברך, בבחינת: "ואציעה שאול הנך", כנ"ל, וזה בחינת שם ס"ג, כנ"ל. כי סגול דא חמה, שהוא נקדה העליונה שעל האלף, הנחלקת לשלש טפין, שזהו בחינת "אסק שמים", בחינת סגול דקס"א, שהוא אותיות אסק, כנ"ל וחיריק הוא בחינת נקדה התחתונה של האלף, שהוא בחינת: "ואציעה שאול הנך", שהוא בחינת חיריק דס"ג הנ"ל וזה שכתב שם למעלה בהתורה הנ"ל: "וכשיש לו אלו השני בקיאות הנ"ל אזי הוא הולך בדרכי התשובה", כי משני פעמים בקי, שהם בחינת קס"א וס"ג, "אסק שמים ואציעה שאול" וכו', על ידי זה נעשה בחינת דרך, שהוא בגימטריא שתי פעמים בקי, שהם קס"א וס"ג וכו', כנ"ל כי עקר דרך התשובה זוכין על ידי שני הבקיאות הנ"ל, ואז ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו, כי ימין בגימטריא דרך, שהם שתי פעמים בקי, כנ"ל ופשוטה בגימטריא סגול דקס"א וחיריק דס"ג, שהם בעצמם בחינת נקדה העליונה ונקדה התחתונה שהם בחינת מה שצריכין לבקש השם יתברך תמיד, הן למעלה הן למטה, בחינת: "אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך", שהם בחינת שני הבקיאות הנ"ל, ועל כן כשיש לו שני הבקיאות הנ"ל, אז הוא הולך בדרכי התשובה, ואז ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו והבן הדברים היטב, כי הם דברים עמקים מאד ועל פי זה תבין לקשר התורה היטב, שמה שכתב בסוף מענין נקדה העליונה ונקדה התחתונה של האלף, זהו בעצמו בחינת שני הבקיאות הנ"ל, [כי זה אינו מבאר בפרוש בהתורה הנ"ל, רק על פי כונות הנ"ל מובן זאת ממילא למשכיל] וזהו בעצמו בחינת תשובה על תשובה, שכתב שם כי זביחת היצר הרע, שהוא בחינת דם לה', שהוא בחינת תשובה הראשונה, שהוא בחינת כבוד עולם הזה, זה בחינת נקדה התחתונה, שנעשית מבחינת הדמימה והשתיקה, מבחינת דם לה' וכל זה הוא בחינת חיריק דס"ג וכו', שהוא בחינת בקי בשוב, כנ"ל ותשובה השניה שעושה על תשובתו הראשונה, שהוא בחינת כבוד העולם הבא, בחינת: "כבוד אלהים הסתר דבר", זה בחינת נקדה העליונה, בחינת כתר, שהוא בחינת משה, בחינת סגול וכו' והבן הדברים היטב, איך כל הדברים הנאמרים שם, בהתורה הנ"ל, נקשרים ונכללים אחר כך ביחד בקשר נפלא ונורא, והמשכילים יבינו קצת] ועקר הדבר שעל ידי שהאדם, כשהוא במדרגה התחתונה מאד ואף על פי כן הוא מחזק עצמו ומאמין שגם שם יש לו תקוה עדין כי גם שם נמצא השם יתברך בבחינת: "ואציעה שאול הנך" אזי ממשיך על עצמו הקדשה משם הקדוש הויה במלוי ס"ג שהוא מחיה את כל הנסוגים אחור מקדשתו להחזיקם לבל יפלו לגמרי, חס ושלום וזה בחינת בקי בשוב שזה הבקיאות הוא בחינת שם יב"ק הקדוש, בחינת שם ס"ג וכן כשאדם זוכה לבוא לאיזה מדרגה בקדשה העליונה ואף על פי כן אינו עומד שם והוא מתחזק ומתגבר לעלות יותר ויותר אזי ממשיך הקדשה על עצמו משם הקדוש אקי"ק במלוי קס"א שהוא בחינת בקי ברצוא כי האדם כפי תנועותיו וכפי התחזקותו בעבודתו יתברך כן גורם ליחד השמות למעלה וממשיך על עצמו הקדשה משם והבן היטב והנה מבאר לעיל שעל ידי הדמימה והשתיקה ששותקין לחברו כשמבזין אותו על ידי זה זוכה לתשובה, שהיא בחינת כתר כנ"ל, עין שם כי 'סיג לחכמה שתיקה' כנ"ל כי צריכין לזהר מאד לדון את כל אדם לכף זכות ואפילו החולקים עליו ומבזין אותו צריך לדונם לכף זכות ולשתק להם ועל ידי זה נעשה בחינת כתר כמובא במדרש: 'משל לאחד, שמצא את חברו שהוא עושה כתר אמר לו: בשביל מי, אמר לו: בשביל המלך. אמר לו: כיון שהוא לצרך המלך, כל אבן טוב שתמצא, תקבענו בו' (ויקרא רבה פרשה ב) כך כל אחד מישראל הוא בחינת כתר להשם יתברך וצריך להכניס בו כל מין אבנים טובות שאפשר למצא דהינו שצריכין להשתדל לחפש ולבקש אחר כל צד זכות ודבר טוב שאפשר למצא בישראל ולדון את הכל לכף זכות כי הם בחינת כתר להשם יתברך כנזכר לעיל וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'הוי דן את כל אדם לכף זכות' נמצא, שעל ידי שדנים את הכל לכף זכות שעל ידי זה שותקין לו כשמבזה אותו כי מוצאין בו זכות, שאינו חיב כל כך במה שמבזה אותו כי לפי דעתו וסברתו נדמה לו שראוי לו לבזות אותו וכו' על ידי זה נעשה בחינת כתר הינו כנ"ל שעל ידי הדמימה והשתיקה נעשה בחינת כתר, כנ"ל
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה, קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכוּ'
א. כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ
וּלְהַרְבּוֹת בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם
כִּי מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד
אֵינוֹ זוֹכֶה לִכְבוֹד אֱלהִים
אֶלָּא לְכָבוֹד שֶׁל מְלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "כְּבד מְלָכִים חֲקר דָּבָר"
וְהַכּל חוֹקְרִים אַחֲרָיו וְשׁוֹאֲלִים.
מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ, שֶׁחוֹלְקִים לוֹ כָּבוֹד הַזֶּה
וְחוֹלְקִים עָלָיו
שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַכָּבוֹד הַזֶּה
אֲבָל מִי שֶׁבּוֹרֵחַ מִן הַכָּבוֹד
שֶׁמְּמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּמַרְבֶּה בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם
אֲזַי הוּא זוֹכֶה לִכְבוֹד אֱלוהִים
וְאָז אֵין בְּנֵי אָדָם חוֹקְרִים עַל כְּבוֹדוֹ אִם הוּא רָאוּי אִם לָאו
וְעָלָיו נֶאֱמַר: "כְּבד אֱלוהִים הַסְתֵּר דָּבָר"
כִּי אָסוּר לַחֲקר עַל הַכָּבוֹד הַזֶּה
ב. וְאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַכָּבוֹד הַזֶּה
אֶלָּא עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה
וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה
כְּשֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ, יִדּם וְיִשְׁתּק
כִּי לֵית כָּבוֹד בְּלא כָּ"ף
והכָּ"ף הוא כֶּתֶר
בְּחִינַת אֶהֱיֶה
בְּחִינַת תְּשׁוּבָה
כִּי אֶהֱיֶה דָּא אָנָא זָמִין לְמֵהְוֵי
הַיְנוּ קדֶם הַתְּשׁוּבָה
עֲדַיִן אֵין לוֹ הֲוָיָה
כְּאִילוּ עַדֲיִין לא נִתְהַוָּה בָּעוֹלָם
כִּי טוֹב לוֹ שֶׁלּא נִבְרָא מִשֶּׁנִּבְרָא
וּכְשֶׁבָּא לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה
אָז הוּא בִּבְחִינַת אֶהֱיֶה
הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הֲוָיָה בָּעוֹלָם
הַיְנוּ אֲנָא זָמִין לְמֶהְוֵי
וְזֶה בְּחִינַת כֶּתֶר
כִּי כֶּתֶר לְשׁוֹן הַמְתָּנָה
בְּחִינַת תְּשׁוּבָה
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ.
מָשָׁל לְאֶחָד, שֶׁבָּא לִקְנוֹת אֲפַרְסְמוֹן אוֹמְרִים לוֹ: הַמְתֵּן' וְכוּ'
וְזֶה בְּחִינַת כֶּתֶר
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כַּתַּר לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ"
אֲבָל קדֶם הַתְּשׁוּבָה
אֲזַי בְּחִינַת אֶהֱיֶה בְּהַסְתָּרַת פָּנִים מִמֶּנּוּ
כִּי עֲדַיִן לא הֵכִין אֶת עַצְמוֹ לְמֶהְוֵי בָּעוֹלָם
וְהַסְתָּרַת פְּנֵי אֶהֱיֶה גִּימַטְרִיָּא דָּם
הַיְנוּ שְׁפִיכוּת דָּמִים וּבִזְיוֹנוֹת
עַל שֵׁם: "וּבזַי יֵקָלּוּ"
כִּי עֲדַיִן הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב, שֶׁשָּׁם מְדוֹר הַיֵּצֶר הָרָע
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמאלוֹ"
עֲדַיִן הוּא בְּתֹקֶף וָעז
וּבִשְׁבִיל זֶה בָּאִין עָלָיו בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים
כִּי זֶה בְּחִינַת הַסְתָּרַת וְהַחְזָרַת פְּנֵי אקי"ה, גִּימַטְרִיָּא דָּם
[פֵּרוּשׁ: כִּי אֲחוֹרֵי שֵׁם אֶהְיֶה הוּא בְּגִימַטְרִיָּא דָּם, כַּמּוּבָא.
הַיְנוּ כְּשֶׁכּוֹתְבִין הַשֵּׁם בַּאֲחוֹרַיִם
דְּהַיְנוּ א, אה, אהי, אהיה, שֶׁחוֹזְרִין בְּכָל פַּעַם לְאָחוֹר
הוּא בְּגִימַטְרִיָּא דָּם
וְזֶהוּ בְּחִינַת הַחְזָרַת וְהַסְתָּרַת פְּנֵי אֶהְיֶה, שֶׁעוֹלֶה דָּם]
וְתִקּוּן לָזֶה, שֶׁיַּהֲפךְ דָּם לְדם
שֶׁיִּהְיֶה מִן הַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים
וְלא יְדַקְדֵּק עַל בִּזְיוֹן כְּבוֹדוֹ
וּכְשֶׁמְּקַיֵּם דּם לַה'
אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַפִּיל לוֹ חֲלָלִים חֲלָלִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: '"דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ" וְהוּא יַפִּיל לְךָ חֲלָלִים'
הַיְנוּ: "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי"
הַיְנוּ עַל יְדֵי זֶה נִתְמַעֵט הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי
וְזֶה בְּחִינַת זְבִיחַת הַיֵּצֶר הָרָע
וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְכָבוֹד אֱלקִי
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "זבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי"
וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל זְבִיחַת הַיֵּצֶר הָרָע
ג. וְצָרִיךְ לֶאֱחֹז תָּמִיד בְּמִדַּת הַתְּשׁוּבָה
כִּי מִי יאמַר: "זִכִּיתִי לִבִּי, טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִי"
כִּי בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם אוֹמֵר: חָטָאתִי, עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי
אֲפִילּוּ זֶה אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּבַר לֵבָב בְּלִי פְּנִיָּה
[וְזֶהוּ: מִי יאמַר: "זִכִּיתִי לִבִּי, טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִי"
הַיְנוּ מִי יוּכַל לוֹמַר
שֶׁלִבּוֹ זַךְ וְטָהוֹר מִפְּנִיּוֹת
אֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר: חָטָאתִי וְכוּ'
וְזֶהוּ: "מִי יאמַר וְכוּ': טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִי"
הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה טָהוֹר מִן הֶחָטָאתִי, עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי שֶׁאָמַר
כִּי גַּם אָז אֵינוֹ זַךְ וְטָהוֹר בְּלִי פְּנִיּוֹת, כַּנַּ"ל]
נִמְצָא, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל הַתְּשׁוּבָה הָרִאשׁוֹנָה
הַיְנוּ עַל חָטָאתִי, עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי שֶׁאָמַר
כִּי עָלָיו נֶאֱמַר: "בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי"
כִּי עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה זוֹכֶה לִכְבוֹד ה'
"וְלִבּוֹ רָחַק מִמֶּנִּי"
וַאֲפִילּוּ אִם יוֹדֵעַ אָדָם בְּעַצְמוֹ, שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה
אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה הָרִאשׁוֹנָה
כִּי מִתְּחִלָּה כְּשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה
עָשָׂה לְפִי הַשָּׂגָתוֹ
וְאַחַר כָּךְ בְּוַדַּאי כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה
בְּוַדַּאי הוּא מַכִּיר וּמַשִּׂיג יוֹתֵר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
נִמְצָא לְפִי הַשָּׂגָתוֹ שֶׁמַּשִּׂיג עַכְשָׁו
בְּוַדַּאי הַשָּׂגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה הוּא בִּבְחִינַת גַּשְׁמִיּוּת
נִמְצָא, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל הַשָּׂגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה
עַל שֶׁהִתְגַּשֵּׁם אֶת רוֹמְמוּת אֱלקוּתוֹ
וְזֶה בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא
שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ שַׁבָּת, הַיְנוּ כֻּלּוֹ תְּשׁוּבָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלקֶיךָ"
כִּי עִקָּר עוֹלָם הַבָּא הוּא הַשָּׂגַת אֱלקוּתוֹ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם"
נִמְצָא בְּכָל עֵת שֶׁיַּשִּׂיגוּ הַשָּׂגָה יְתֵרָה
אֲזַי יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה עַל הַהַשָּׂגָה הָרִאשׁוֹנָה
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: .
'כָּל הַזּוֹבֵחַ אֶת יִצְרוֹ'
הַיְנוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה
בְּחִינַת: "וְלִבִּי חָלָל בְּקִרְבִּי"
בְּחִינַת דּם לַה'
בְּחִינַת אקיה
בְּחִינַת כֶּתֶר
בְּחִינַת כָּבוֹד, כַּנַּ"ל
'וּמִתְוַדֶּה עָלָיו'
הַיְנוּ שֶׁמִּתְוַדֶּה עַל זְבִיחַת יִצְרוֹ
הַיְנוּ שֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה
'כְּאִלּוּ כִּבְּדוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת'
כִּי תְּשׁוּבָה הָרִאשׁוֹנָה
בְּחִינַת כְּבוֹד עוֹלָם הַזֶּה
וְאַחַר הַתְּשׁוּבָה שֶׁזּוֹכֶה לְהַשָּׂגָה יְתֵרָה
וּמַכִּיר בְּיוֹתֵר אֶת רוֹמְמוּת אֱלקוּתוֹ
וְעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָתוֹ
זאת הַתְּשׁוּבָה הוּא בְּחִינַת כְּבוֹד עוֹלָם הַבָּא
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן"
'אוֹר שֶׁהוּא יָקָר בָּעוֹלָם הַזֶּה, יִהְיֶה קָפוּי וְקַל לָעוֹלָם הַבָּא'
נִמְצָא בָּעוֹלָם הַבָּא
כְּשֶׁיִּזְכּוּ לְהַשָּׂגָה יְתֵרָה בֶּאֱלקוּתוֹ
בְּוַדַּאי יִתְחָרְטוּ וְיַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה עַל הַשָּׂגַת עוֹלָם הַזֶּה
כִּי הַשָּׂגַת עוֹלָם הַזֶּה
בִּבְחִינַת גֶּשֶׁם נֶגֶד הַשָּׂגַת עוֹלָם הַבָּא
וְזֶה כְּאִלּוּ כִּבְּדוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת
כִּי זְבִיחַת הַיֵּצֶר הִיא תְּשׁוּבָה הָרִאשׁוֹנָה
הוּא בְּחִינַת כְּבוֹד עוֹלָם הַזֶּה
וְהַוִּדּוּי עַל זְבִיחַת הַיֵּצֶר, הַיְנוּ תְּשׁוּבָה שְׁנִיָּה
הִיא בְּחִינַת כְּבוֹד עוֹלָם הַבָּא
שֶׁהַכָּבוֹד הָרִאשׁוֹן
נַעֲשָׂה קָפוּי וְקַל
נֶגֶד הַכָּבוֹד הַשֵּׁנִי
וְזֶה שֶׁאוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא .
"אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי, דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ"
כִּי הָאָדָם עַל יְדֵי שֶׁמַּחֲרִישׁ
נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אקיה, כַּנַּ"ל
אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַה שֶּׁמַּחֲרִישׁ לָאָדָם
אֵין זֶה בִּשְׁבִיל אקיה, חַס וְשָׁלוֹם
כִּי זֶה אֵין שַׁיָּךְ אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
אֵין זֶה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ עָנְשָׁם בָּעוֹלָם הַבָּא
שֶׁאָז מְסַדְּרִין לְעֵינָיו עֲווֹנוֹתָיו
וְיוֹכִיחַ אוֹתוֹ עַל פָּנָיו
וְזֶה: אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ
ד. וּכְשֶׁרוֹצֶה אָדָם לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה
צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה
וְצָרִיךְ לִהְיוֹת לוֹ שְׁנֵי בְּקִיאוּת
הַיְנוּ בָּקִי בְּרָצוֹא, בָּקִי בְּשׁוֹב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'זַכָּאָה מַאן דְּעַיִל וְנָפִיק'
וְזֶה בְּחִינַת: "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה"
בְּחִינַת עַיִל
בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא
"וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ"
בְּחִינַת וְנָפִיק
בְּחִינַת בָּקִי בְּשׁוֹב
וזהו: "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי"
'אֲנִי לְדוֹדִי', זֶה בְּחִינַת עַיִל
'וְדוֹדִי לִי' זֶה בְּחִינַת וְנָפִיק
[וְזֶה סוֹד כַּוָּנַת אֱלוּל]
וְזֶה עִקַּר כְּבוֹדוֹ
וְזֶה: "וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ"
'דְּרָכֶיךָ' לְשׁוֹן רַבִּים
הַיְנוּ עַיִל וְנָפִיק
וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵלּוּ הַשְּׁנֵי בְּקִיאוּת הַנַּ"ל
אֲזַי הוּא הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה
וְזוֹכֶה לִכְבוֹד ה'
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ"
הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְכֶּתֶר
כִּי לֵית כָּבוֹד בְּלא כָּף
וְאָז יְמִין ה' פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל תְּשׁוּבָתוֹ
[וְזֶה סוֹד כַּוָּנַת אֱלוּל]
ה. וְעַל יְדֵי הַדְּמִימָה וְהַשְּׁתִיקָה
נַעֲשֶׂה בְּחִינַת חִירִיק
כַּמּוּבָא בְּתִּקּוּנִים "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר" דָּא חִירִיק
וְזֶה בְּחִינַת: "וְהָאָרֶץ הֲדם רַגְלָי"
'הֲדם' זֶה בְּחִינַת דְּמִימָה
וְזֶה בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל תְּמוּנַת א
וּנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁעַל הָאָלֶף זֶה בְּחִינַת כֶּתֶר
בְּחִינַת: "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל ראשָׁם אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא"
'דְּמִתְכַּסְיָא לְעֵילָא מִוָּא"ו שֶׁבָּאָלֶ"ף, דְמִתְקַרְיָא רָקִיעַ'
וְהַנְּקֻדָּה הִיא כִּסֵּא
דְּמִתְכַּסְיָא
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרשׁ, וּבַמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקר"
וְזֶה בְּחִינַת: "כְּבוֹד אֱלהִים הַסְתֵּר דָּבָר"
בְּחִינַת כֶּתֶר
וְהַוָא"ו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף, הוּא רָקִיעַ, שָׁמַיִם, אֵשׁ וּמַיִם
בְּחִינַת הַבּוּשָׁה שֶׁנִּשְׁתַּנָּה פָּנָיו לְכַמָּה גְּוָנִין
וְזֶה בְּחִינַת רָקִיעַ כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין
וְנַעֲשֶׂה עַל יְדֵי זֶה אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּדְמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה"
'כִּי לֵית אָדָם בְּלא אָלֶ"ף'
וְזֶה אוֹתִיּוֹת אָדָם, אָלֶף דָּם.
הַיְנוּ עַל יְדֵי דּם לַה', נַעֲשֶׂה אָלֶ"ף
וְנַעֲשֶׂה אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא
כִּי הַוָּא"ו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף
הוּא רָקִיעַ, כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, הַיְנוּ הַבּוּשָׁה, כַּנַּ"ל
וְהַנְּקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה
הִיא הַשְּׁתִיקָה וְהַדְּמִימָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָאָרֶץ הֲדם רַגְלָי"
וְזֶה בְּחִינַת חִירִיק, בְּחִינַת: "וְתַחַת רַגְלָיו"
וְהַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה הוּא כִּסֵּא דְּמִתְכַּסְיָא
בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, בְּחִינַת: "כְּבוֹד אֱלהִים הַסְתֵּר דָּבָר"
בְּחִינַת: "בַּמְּכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקר"
בְּחִינַת: "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ דְּמוּת כִּסֵּא וְכוּ'"
וְנַעֲשֶׂה "אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא"
בְּחִינַת: "כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה"
וְאָז נַעֲשֶׂה יִחוּד בֵּין חַמָּה לִלְבָנָה
שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מֵאִיר לַלְּבָנָה
וְנַעֲשֶׂה יִחוּד בֵּין משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ
כִּי 'פְּנֵי משֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה'
וְדָא נְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה
בְּחִינַת כִּסֵּא
בְּחִינַת משֶׁה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְכִסְאוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי"
בְּחִינַת: "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ דְּמוּת כִּסֵּא"
וְהַנְּקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה הִיא יְהוֹשֻׁעַ
בְּחִינַת לְבָנָה
בְּחִינַת: "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת"
דָּא לְבָנָה
וְהַוָּא"ו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף הוּא הָרָקִיעַ
הוּא בְּחִינַת הָאהֶל
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן לא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאהֶל"
וְ'אהֶל' הוּא רָקִיעַ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּמְתָּחֵם כָּאהֶל לָשָׁבֶת"
וּכְתִיב: "נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְּרִיעָה"
וְזֶה: "יְרִיעוֹת הָאהֶל"
וְכִסֵּא הָעֶלְיוֹן
הַיְנוּ נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה
נֶחְלֶקֶת לְשָׁלשׁ טִפִּין
כִּי תְּשׁוּבָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשָׁלשׁ תְּנָאִים
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו, וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע, וּלְבָבוֹ יָבִין וְשָׁב"
וְאֵלּוּ הַשָּׁלשׁ בְּחִינוֹת הֵם נְקֻדַּת סֶגּוֹ"ל
'וְסֶגּוֹל דָּא חַמָּה'
הַיְנוּ פְּנֵי משֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה
ו. וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִימְנָא חַדָּא הֲוָה אַזְלִינָן בְּמִדְבָּרָא, וַחֲזִינָן הַנֵי אַוָּזֵי דִּשְׁמִיטִין גַּדְפַיְהוּ מִשַּׁמְנַּיְהוּ, וְקָא נַגְדֵּי נַחֲלֵי דְּמַשְׁחָא מִתּוּתַיְהוּ. וְאַמִּינָא לְהוּ: אִית לִי מִנַּיְכוּ חוּלְקָא לְעַלְמָא דְּאָתִי ? חַדָּא דַּלְיָא לִי אַטְמָא, וְחַדָּא דַּלְיָא לִי גַּדְפָא. כִּי אֲתָאִי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר לִי: עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִתֵּן עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין
רַשְׁבַּ"ם: דִּשְׁמִיטִין גַּדְפַיְהוּ = נָפְלוּ נוֹצָה שֶׁלָּהֶם מֵרב שׁוּמָן: דַּלְיָא לִי גַּדְפָא = הִגְבִּיהַּ לִי הַכָּנָף, רָמַז זֶהוּ חֶלְקְךָ לֶעָתִיד לָבוֹא: לִתֵּן עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין = שֶׁבַּחַטָּאתָם מִתְעַכֵּב מָשִׁיחַ, וְיֵשׁ לָהֶם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים, לְאוֹתָן אַוָּזִין, מֵחֲמַת שׁוּמָנָן
שֶׁהָלַךְ לַחֲקר בַּמִּדָּה הַטּוֹבָה שֶׁל עֲנָוָוה
שֶׁאָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ כַּמִּדְבָּר, לָדוּשׁ. שֶׁהַכּל דָּשִׁין עָלָיו
וְרָאָה חֲכָמִים, וְזֶה בְּחִינַת אַוָּזֵי
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'הָרוֹאֶה אַוָּז בַּחֲלוֹם יְצַפֶּה לְחָכְמָה'
דִּשְׁמִיטִין גַּדְפַיְהוּ
פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: נוֹצוֹת, זֶה בְּחִינַת מַחֲלקֶת וּבִזְיוֹנוֹת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים"
הַיְנוּ שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל מַחֲלקֶת וּבִזְיוֹנוֹת שֶׁמְּבַזִּין אוֹתָן
וְשׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָן וְאֵינָם מְשִׁיבִים
ועל שם השתיקה נקראים חכמים
כי: 'סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה'
[כִּי הַשְּׁתִיקָה הִיא בְּחִינַת כֶּתֶר
כִּי עַל יְדֵי הַשְּׁתִיקָה זוֹכִין לִתְשׁוּבָה
שֶׁהִיא בְּחִינַת כֶּתֶר, כַּנַּ"ל]
וְזֶה לְשׁוֹן דִּשְׁמִטִּין
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֶּׁה יָדוֹ"
הַיְנוּ שֶׁלּא יִתְבַּע עֶלְבּוֹנוֹ
וְזֶה בְּחִינַת: 'סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה'
'סְיָג' דַּיְקָא
זֶה בְּחִינַת כֶּתֶר
שֶׁהוּא בְּחִינַת סְיָג וְגָדֵר סָבִיב סָבִיב
שֶׁמְּסַבֵּב וּמַכְתִּיר וּמַעֲטִיר אֶת הַחָכְמָה
וְזֶה הַכֶּתֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת סְיָג
נַעֲשֶׂה מֵהַשְּׁתִיקָה, כַּנַּ"ל
וְזֶה פֵּרוּשׁ מִשַּׁמְנַּיְהוּ מִלְּשׁוֹן: "שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ"
[כְּלוֹמַר: מֵחֲמַת שֶׁאוֹחֲזִין עַצְמָן בִּבְחִינַת:שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ]
הַיְנוּ בִּשְׁבִיל זֶה שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן וְאֵינָם מְשִׁיבִים
כִּי זֶה עוֹשִׂין בִּשְׁבִיל תְּשׁוּבָה עַל עֲווֹנוֹתָם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן"
[בְּחִינַת הַשְׁמֵן לֵב וכוּ', וְאָזְנָיו וכוּ', פֶּן יִרְאֶה וכוּ'
שֶׁהַתְּשׁוּבָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּשְׁלשָׁה תְּנָאִים אֵלּו]
וְנַגְדֵּי נַחֲלֵי דְּמַשְׁחָא מִתְּחוּתַיְהוּ
הַיְנוּ עַל יְדֵי הַשְּׁתִיקָה זוֹכִין לְכָבוֹד אֱלקִי
שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁמֶן
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע, עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ"
וְזֶה בְּחִינַת: "מֶלֶךְ הַכָּבוֹד"
וְאַמִּינָא לְהוּ: אִית לִי מִינַּיְכוּ חוּלְקָא לְעַלְמָא דְּאָתִי ?
חַדָּא דַּלְיָא לִי אַטְמָא
זֶה בְּחִינַת: "וְהָאָרֶץ הֲדם רַגְלָי"
בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה, כַּנַּ"ל
וְחַדָּא דַּלְיָא לִי כָּנָף
זֶה בְּחִינַת כִּסֵּא
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְלא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ"
זֶה בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה
הַיְנוּ שֶׁהֶרְאוּ לְרַבָּה בַּר בַּר חַנָה
שֶׁגַּם הוּא זָכָה לְאֵלּוּ הַבְּחִינוֹת
'אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִתֵּן עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין'
כִּי יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים אָדָם
וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְיִשְׂרָאֵל כֻּלָּא חַד
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְעַל הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם"
וְיִשְׂרָאֵל יִתְּנוּ דִּין לְכָל בָּאֵי עוֹלָם
הַיְנוּ הֵם יִשְׁפְּטוּ בְּעַצְמָן כָּל הַדִּינִין
ז. וְזֶה פֵּרוּשׁ: "יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ"
זֶה בְּחִינַת חִירִיק נְּקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל אָלֶף
שֶׁהוּא בְּחִינַת: "וְתַחַת רַגְלָיו"
בְּחִינַת: "וְהָאָרֶץ הֲדם רַגְלָי"
"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ", זֶה בְּחִינַת משֶׁה
בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הָאָלֶף
בְּחִינַת: "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ דְּמוּת כִּסֵּא"
"וְכִסְאוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ"
פְּנֵי משֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה
כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'ר' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נַחֲלָה זוֹ שִׁילה'
'שִׁילה דָּא משֶׁה'
"אֶת גְּאוֹן יַעֲקב"
זֶה בְּחִינַת וָא"ו שֶׁבְּתוֹךְ אָלֶף
בְּחִינַת אהֶל
בְּחִינַת אוֹר
שֶׁמּשֶׁה מֵאִיר לִיהוֹשֻׁעַ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיַעֲקב אִישׁ תָּם יוֹשֵׁב אהָלִים"
וְזֶה בְּחִינַת: 'שְׁלשָׁה דְּבָרִים שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל'
'שֶׁיְּכַלּוּ זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק', זֶה בְּחִינַת: "יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ"
'וּלְמַנּוֹת לָהֶם מֶלֶךְ', זֶה בְּחִינַת "גְּאוֹן יַעֲקב"
בְּחִינַת: "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקב", בְּחִינַת מֶלֶךְ
'וְלִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַבְּחִירָה', זֶה בְּחִינַת משֶׁה, בְּחִינַת דַּעַת
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
'מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו'
וְזֶה בְּחִינַת: "יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ"
[מִסִּימָן ד' עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
וְזֶה פֵּרוּשׁ: "וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה: קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ"
משֶׁה הוּא נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה
וִיהוֹשֻׁעַ הוּא נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה
"וְהִתְיַצְּבוּ בָאהֶל"
זֶה בְּחִינַת הָרָקִיעַ
בְּחִינַת הַוָּא"ו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף
"וַאֲצַוֶּנּוּ"
כִּי משֶׁה הָיָה צָרִיךְ אָז לִמְסֹר הַכּל לִיהוֹשֻׁעַ
"וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת"
כִּי בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק
אֵין לוֹ שְׁלִיטָה וְכחַ לְהָאִיר לִיהוֹשֻׁעַ
עַל כֵּן דִּיֵּק וַאֲצַוֶּנּוּ, אֲנִי בְּעַצְמִי
כִּי חָזְרָה הַמֶּמְשָׁלָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
וּכְלָל כָּל הָעִנְיָן כָּלוּל בִּתְמוּנַת אָלֶף
שֶׁהוּא נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, וְנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה וּוָא"ו
וְהוּא עִנְיָן שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
שֶׁקּדֶם כְּנִיסַת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ הֻזְהֲרוּ לְקַיֵּם שָׁלשׁ מִצְווֹת
'לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק'
'וְלִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַבְּחִירָה'
'וּלְמַנּוֹת מֶלֶךְ'
'לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק'
הִיא בְּחִינַת יְהוֹשֻׁעַ, נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק"
וְכַמְּבאָר בַּזוהַר הָעִנְיָן
'וְלִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה' הוּא בְּחִינַת משֶׁה, נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה
כִּי 'מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, כְּאִלּוּ נִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו'
וּמשֶׁה הוּא בְּחִינַת הַדַּעַת
'וּלְמַנּוֹת מֶלֶךְ' הוּא בְּחִינַת רָקִיעַ
הַוָּא"ו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶ"ף
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקב"
שֶׁקָּאִי עַל שֶׁיָּקוּם מֶלֶךְ מִיַּעֲקב
"וְדָרַךְ כּוֹכָב"
הוּא בְּחִינַת רָקִיעַ
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת
וְהַיְנוּ "מִיַּעֲקב"
כִּי "יַעֲקב אִישׁ תָּם ישֵׁב אהָלִים"
בְּחִינַת רָקִיעַ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּמְתָּחֵם כָּאהֶל"
כַּמְּבאָר בַּזוהַר, שֶׁיַּעֲקב הוּא בְּחִינָת וָא"ו
כִּי שָׁלשׁ מִצְווֹת אֵלּוּ הֵם בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, וְהָבֵן
[מִן וּכְלָל עַד כָּאן כָּפוּל לְעֵיל בְּשִׁנּוּי לָשׁוֹן קְצָת].
[שַׁיָּךְ לְעֵיל], וְזֶה סוֹד כַּוָּנוֹת אֱלוּל. שָׁמַעְתִּי קְצָת כְּטִפָּה מִן הַיָּם עַיֵּן שָׁם בַּכַּוָּנוֹת שֶׁל אֱלוּל, מְבאָר שָׁם, שֶׁכְּלָל כַּוָּנוֹת אֱלוּל הוּא, "הַנּוֹתֵן בַּיָּם דֶּרֶךְ", שֶׁצְּרִיכִין לְהָאִיר בְּחִינַת דֶּרֶךְ בַּיָּם וְכוּ', וְזֶה הַדֶּרֶךְ הוּא בְּחִינַת שְׁתֵּי פְּעָמִים הַשֵּׁם יב"ק, כִּי שְׁתֵּי פְּעָמִים יב"ק עוֹלֶה דֶּרֶךְ, וְזֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת שְׁנֵי שֵׁמוֹת, שֶׁהֵם קס"א ס"ג, כִּי אֵלּוּ שְׁנֵי שֵׁמוֹת קס"א ס"ג, הֵם עוֹלִים בְּגִימַטְרִיָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים יב"ק, שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא דֶּרֶךְ, כַּנַּ"ל וְצָרִיךְ לְכַוֵּן שֵׁם קס"א בְּסֶגּוֹל, וְשֵׁם ס"ג בְּחִירִיק וְסֶגּוֹל דקס"א וְחִירִיק דס"ג הֵם עוֹלִים תָּי"ו, כִּי שֵׁם קס"א הוּא שֵׁם אקי"ק בְּמִלּוּאוֹ כָּזֶה: אָלֶף קֵי יוּד קֵי, שֶׁהֵם יוּד אוֹתִיּוֹת, וְכָל אַחַת נְקֻדָּה בְּסֶגּוֹל, וְסֶגּוֹל הוּא שָׁלשׁ נְקֻדּוֹת, וְעַל כֵּן הוּא עוֹלֶה שְׁלשִׁים, וְעַל כֵּן יוּד פְּעָמִים סֶגּוֹל עוֹלֶה שִׁי"ו וְס"ג הֵם יוּד אוֹתִיּוֹת שֶׁל מִלּוּי הֲוָיָ"ה, יוּד קֵי וָאו קֵי, וְכָל אַחַת נְקֻדָּה בְּחִירִיק, עוֹלֶה ק', וּשְׁנֵיהֶם חִירִיק דְס"ג וְסֶגּוֹל דְקס"א עוֹלִים יַחַד תָּיו, בְּגִימַטְרִיָּא פְּשׁוּטָה, וְאָז עַל יְדֵי כָּל בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, הַיָּמִין פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל תְּשׁוּבָתוֹ, כִּי יָמִין בְּמִלּוּאוֹ עוֹלֶה דֶּרֶךְ עִם הַשָּׁלשׁ אוֹתִיּוֹת, שֶׁהוּא שְׁתֵּי פְּעָמִים יב"ק וְכוּ', עַיֵּן שָׁם
וְעַתָּה בּוֹא וּרְאֵה וְהָבֵן אֵיךְ כָּל הַכַּוָּנוֹת הַנַּ"ל מְרֻמָּזִים וְנֶעֱלָמִים בְּדֶרֶךְ נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה הַנַּ"ל
כִּי מְבאָר שָׁם, שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה
צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁנֵי בְּקִיאוּת
הַיְנוּ בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב
שֶׁהוּא בְּחִינַת עַיִל וְנָפִיק
בְּחִינַת: "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה"
שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא
"וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָ", שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בְּשׁוֹב וְכוּ'
כַּמְבאָר לְעֵיל, עַיֵּן שָׁם
וְהַפֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט הוּא
שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה
צָרִיךְ לַחֲגר מָתְנָיו, שֶׁיִּתְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּדַרְכֵי ה' תָּמִיד
בֵּין בַּעֲלִיָּה בֵּין בִּירִידָה
שֶׁהֵם בְּחִינַת: "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל" וְכוּ'
הַיְנוּ בֵּין שֶׁיִּזְכֶּה לְאֵיזֶה עֲלִיָּה, לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה גְּדוֹלָה
אַף עַל פִּי כֵן אַל יַעֲמד שָׁם, וְלא יִסְתַּפֵּק עַצְמוֹ בָּזֶה
רַק צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בָּקִי בָּזֶה מְאד
לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁהוּא צָרִיךְ לָלֶכֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכוּ'
שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא, בִּבְחִינַת עַיִל
שֶׁהוּא בְּחִינַת: "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה"
וְכֵן לְהֵפֶךְ
שֶׁאֲפִילּוּ אִם יִפּל, חַס וְשָׁלוֹם, לְמָקוֹם שֶׁיִּפּל
אֲפִילּוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת
גַּם כֵּן אַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ לְעוֹלָם
וְתָמִיד יְחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וִיחַזֵּק עַצְמוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא
בְּכָל מַה שֶׁיּוּכַל
כִּי גַּם בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיוֹת נִמְצָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְגַם שָׁם יְכוֹלִין לְדַּבֵּק אֶת עַצְמוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ
וְזֶה בְּחִינַת: "וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ"
וְזֶה בְּחִינַת בָּקִי בְּשׁוֹב
כִּי אִי אֶפְשָׁר לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה
כִּי אִם כְּשֶׁבָּקִי בִּשְׁנֵי הַבְּקִיאוּת הָאֵלּוּ
וְדִקְדֵּק רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְקָרָא עִנְיָן זֶה בִּלְשׁוֹן בָּקִי
כִּי הִיא בְּקִיאוּת גָּדוֹל מְאד מְאד
שֶׁיִּזְכֶּה לֵידַע לְיַגֵּעַ עַצְמוֹ וְלִטְרחַ בַּעֲבוֹדַת ה' תָּמִיד
וּלְצַפּוֹת בְּכָל עֵת לְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגָה גְּבוֹהָ יוֹתֵר
וְאַף עַל פִּי כֵן אַל יִפּל מִשּׁוּם דָּבָר
וַאֲפִילּוּ אִם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, חַס וְשָׁלוֹם
אַף עַל פִּי כֵן אַל יִפּל בְּדַעְתּוֹ כְּלָל
וִיקַיֵּם: "וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ", כַּנַּ"ל.
[וְעַל פִּי סוֹד נֶעְלָם בָּזֶה סוֹד כַּוָּנוֹת אֱלוּל הַנַּ"ל, כִּי בָּקִי הוּא בְּחִינַת שֵׁם יב"ק הַנַּ"ל, שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת בָּקִי .
וְזֶה שֶׁזּוֹכֶה לִשְׁנֵי הַבְּקִיאוּת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם שְׁתֵּי פְּעָמִים בָּקִי, דְּהַיְנוּ בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְדֶרֶךְ הַתְּשׁוּבָה, כִּי שְׁתֵּי פְּעָמִים בָּקִי, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתֵּי פְּעָמִים יב"ק, הַנַּ"ל, עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא דֶּרֶךְ כַּנַּ"ל.
כִּי עַל פִּי הַכַּוָּנוֹת נַעֲשֶׂה זֶה הַדֶּרֶךְ מִבְּחִינַת סֶגּוֹל דְקס"א וְחִירִיק דְס"ג, שֶׁהֵם בְּגִימַטְרִיָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים יב"ק, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל
וְזֶה בְּעַצְמוֹ סוֹד, בְּחִינַת שְׁנֵי הַבְּקִיאוּת הַנַּ"ל, כִּי בָּקִי בְּרָצוֹא, שֶׁהוּא בְּחִינַת "אֶסַּק שָׁמַיִם", זֶה בְּחִינַת סֶגּוֹל דקס"א, כִּי אֶסַּק אוֹתִיּוֹת קס"א וּבָקִי בְּשׁוֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת: "וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ", זֶה בְּחִינַת חִירִיק דְס"ג, מִלְּשׁוֹן: "אַל תַּסֵּ"ג גְּבוּל עוֹלָם", שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁמַּסִּיג גְּבוּלוֹ וּמַחֲזִירוֹ לַאֲחוֹרָיו, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יְרִידָה, שֶׁהָאָדָם נוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, מִמַּדְרֵגָתוֹ, וְהוּא נָסוֹג אָחוֹר, חַס וְשָׁלוֹם. אַף עַל פִּי כֵן יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ, וְאַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ לְעוֹלָם, כִּי גַּם שָׁם נִמְצָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת: "וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ", כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת שֵׁם ס"ג, כַּנַּ"ל. כִּי סֶגּוֹל דָּא חַמָּה, שֶׁהוּא נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁעַל הָאָלֶף, הַנֶּחֱלֶקֶת לְשָׁלשׁ טִפִּין, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת "אֶסַּק שָׁמַיִם", בְּחִינַת סֶגּוֹל דְקס"א, שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת אֶסַּק, כַּנַּ"ל וְחִירִיק הוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל הָאָלֶף, שֶׁהוּא בְּחִינַת: "וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ", שֶׁהוּא בְּחִינַת חִירִיק דְס"ג הַנַּ"ל
וְזֶה שֶׁכָּתַב שָׁם לְמַעְלָה בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל: "וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵלּוּ הַשְּׁנֵי בְּקִיאוּת הַנַּ"ל אֲזַי הוּא הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה", כִּי מִשְּׁנֵי פְּעָמִים בָּקִי, שֶׁהֵם בְּחִינַת קס"א וס"ג, "אֶסַּק שָׁמַיִם וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל" וְכוּ', עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת דֶּרֶךְ, שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים בָּקִי, שֶׁהֵם קס"א וְס"ג וְכוּ', כַּנַּ"ל
כִּי עִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין עַל יְדֵי שְׁנֵי הַבְּקִיאוּת הַנַּ"ל, וְאָז יְמִין ה' פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל תְּשׁוּבָתוֹ, כִּי יָמִין בְּגִימַטְרִיָּא דֶּרֶךְ, שֶׁהֵם שְׁתֵּי פְּעָמִים בָּקִי, כַּנַּ"ל וּפְשׁוּטָה בְּגִימַטְרִיָּא סֶגּוֹל דְקס"א וְחִירִיק דְס"ג, שֶׁהֵם בְּעַצְמָם בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וּנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה
שֶׁהֵם בְּחִינַת מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְבַקֵּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, הֵן לְמַעְלָה הֵן לְמַטָּה, בְּחִינַת: "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ", שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הַבְּקִיאוּת הַנַּ"ל, וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי הַבְּקִיאוּת הַנַּ"ל, אָז הוּא הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, וְאָז יְמִין ה' פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל תְּשׁוּבָתוֹ וְהָבֵן הַדְּבָרִים הֵיטֵב, כִּי הֵם דְּבָרִים עֲמֻקִּים מְאד
וְעַל פִּי זֶה תָּבִין לְקַשֵּׁר הַתּוֹרָה הֵיטֵב, שֶׁמַּה שֶּׁכָּתַב בַּסּוֹף מֵעִנְיַן נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וּנְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל הָאָלֶף, זֶהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת שְׁנֵי הַבְּקִיאוּת הַנַּ"ל, [כִּי זֶה אֵינוֹ מְבאָר בְּפֵרוּשׁ בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, רַק עַל פִּי כַּוָּנוֹת הַנַּ"ל מוּבָן זאת מִמֵּילָא לַמַּשְׂכִּיל]
וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה, שֶׁכָּתַב שָׁם
כִּי זְבִיחַת הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁהוּא בְּחִינַת דּם לַה', שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּבוֹד עוֹלָם הַזֶּה, זֶה בְּחִינַת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁנַּעֲשֵׂית מִבְּחִינַת הַדְּמִימָה וְהַשְּׁתִיקָה, מִבְּחִינַת דּם לַה' וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת חִירִיק דְס"ג וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בְּשׁוֹב, כַּנַּ"ל
וּתְשׁוּבָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁעוֹשֶׂה עַל תְּשׁוּבָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּבוֹד הָעוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת: "כְּבוֹד אֱלהִים הַסְתֵּר דָּבָר", זֶה בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, בְּחִינַת כֶּתֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה, בְּחִינַת סֶגּוֹל וְכוּ' וְהָבֵן הַדְּבָרִים הֵיטֵב, אֵיךְ כָּל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים שָׁם, בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, נִקְשָׁרִים וְנִכְלָלִים אַחַר כָּךְ בְּיַחַד בְּקֶשֶׁר נִפְלָא וְנוֹרָא, וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ קְצָת]
וְעִקַּר הַדָּבָר
שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם, כְּשֶׁהוּא בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה מְאד
וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא מְחַזֵּק עַצְמוֹ וּמַאֲמִין שֶׁגַּם שָׁם יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה עֲדַיִן
כִּי גַּם שָׁם נִמְצָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
בִּבְחִינַת: "וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ"
אֲזַי מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַקְּדֻשָּׁה
מִשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הֲוָיָה בְּמִלּוּי ס"ג
שֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת כָּל הַנְּסוֹגִים אָחוֹר מִקְּדֻשָּׁתוֹ
לְהַחֲזִיקָם לְבַל יִפְּלוּ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם
וְזֶה בְּחִינַת בָּקִי בְּשׁוֹב
שֶׁזֶּה הַבְּקִיאוּת הוּא בְּחִינַת שֵׁם יב"ק הַקָּדוֹשׁ, בְּחִינַת שֵׁם ס"ג
וְכֵן כְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לָבוֹא לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה בַּקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה
וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ עוֹמֵד שָׁם
וְהוּא מִתְחַזֵּק וּמִתְגַּבֵּר לַעֲלוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר
אֲזַי מַמְשִׁיךְ הַקְּדֻשָּׁה עַל עַצְמוֹ מִשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ אקי"ק בְּמִלּוּי קס"א
שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא
כִּי הָאָדָם כְּפִי תְּנוּעוֹתָיו וּכְפִי הִתְחַזְּקוּתוֹ בָּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ
כֵּן גּוֹרֵם לְיַחֵד הַשֵּׁמוֹת לְמַעְלָה וּמַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַקְּדֻשָּׁה מִשָּׁם
וְהָבֵן הֵיטֵב
וְהִנֵּה מְבאָר לְעֵיל
שֶׁעַל יְדֵי הַדְּמִימָה וְהַשְּׁתִיקָה שֶׁשּׁוֹתְקִין לַחֲבֵרוֹ כְּשֶׁמְּבַזִּין אוֹתוֹ
עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִתְשׁוּבָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת כֶּתֶר כַּנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם
כִּי 'סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה' כַּנַּ"ל
כִּי צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאד לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת
וַאֲפִילּוּ הַחוֹלְקִים עָלָיו וּמְבַזִּין אוֹתוֹ
צָרִיךְ לְדוּנָם לְכַף זְכוּת וְלִשְׁתּק לָהֶם
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת כֶּתֶר
כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ: 'מָשָׁל לְאֶחָד, שֶׁמָּצָא אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֶּתֶר אָמַר לוֹ: בִּשְׁבִיל מִי, אָמַר לוֹ: בִּשְׁבִיל הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ: כֵּיוָן שֶׁהוּא לְצרֶךְ הַמֶּלֶךְ, כָּל אֶבֶן טוֹב שֶׁתִּמְצָא, תִּקְבָּעֶנּוּ בּוֹ'
כָּךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת כֶּתֶר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְצָרִיךְ לְהַכְנִיס בּוֹ כָּל מִין אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לִמְצא
דְּהַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ
אַחַר כָּל צַד זְכוּת וְדָבָר טוֹב שֶׁאֶפְשָׁר לִמְצא בְּיִשְׂרָאֵל
וְלָדוּן אֶת הַכּל לְכַף זְכוּת
כִּי הֵם בְּחִינַת כֶּתֶר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל
וְכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'הֱוֵי דָּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת'
נִמְצָא, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁדָּנִים אֶת הַכּל לְכַף זְכוּת
שֶׁעַל יְדֵי זֶה שׁוֹתְקִין לוֹ כְּשֶׁמְּבַזֶּה אוֹתוֹ
כִּי מוֹצְאִין בּוֹ זְכוּת, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב כָּל כָּךְ בַּמֶה שֶּׁמְּבַזֶּה אוֹתוֹ
כִּי לְפִי דַּעְתּוֹ וּסְבָרָתוֹ נִדְמֶה לוֹ שֶׁרָאוּי לוֹ לְבַזּוֹת אוֹתוֹ וְכוּ'
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת כֶּתֶר
הַיְנוּ כַּנַּ"ל
שֶׁעַל יְדֵי הַדְּמִימָה וְהַשְּׁתִיקָה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת כֶּתֶר, כַּנַּ"ל
סיפורי מעשיות - מעשה ג - מעשה מחיגר
...בניו ומשפחתו וצוה אותם להשקות אילנות גם יש לכם רשות לעסק בשאר פרנסות אבל בזה תשתדלו להשקות אילנות אחר כך נפטר החכם והניח בנים והיה לו בן אחד שלא היה יכול לילך והיה יכול לעמד, רק שלא היה יכול לילך והיו אחיו נותנים לו ספוק די פרנסתו והיו מספיקים אותו כל כך עד שנשאר לו והיה אותו הבן [שלא היה יכול לילך] מקבץ על יד על יד ממה שנשאר לו מפרנסתו עד שקבץ סך מסים וישב עצמו: למה לי לקבל הספקה מהם? טוב שאתחיל לעשות איזה משא ומתן ואף שאינו יכול לילך יעץ בדעתו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מד - מַה שֶּׁמַּכִּין כַּף אֶל כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה
...כף אל כף בשעת התפילה כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'למה התחילה התורה מבראשית כי העכו"ם יאמרו לנו גזלנים אתם, שכבשתם ארץ שבעה עממין בשביל זה, כח מעשיו הגיד לעמו שהגיד שכל העולמות הכל מעשי ידיו ולמי שהקדוש ברוך הוא רוצה הוא נותן וזה, לתת להם נחלת גוים, כי בידו הכל' וכל הדברים נקראים כח מעשיו כנגד כ"ח אתון דעבדא דבראשית, כנגד כ"ח פרקין דידים וזה ידוע כי אוירא דארץ עממין היא טמאה ואוירא דארץ ישראל הוא קדוש וטהור כי הוציא הקדוש ברוך הוא מתחת יד העכו"ם...
שיחות הר"ן - אות ב
...עצמו על השם יתברך ולסמך עליו ודרכי כשבא היום אני מוסר כל התנועות שלי ושל בני והתלויים בי על השם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך וזה טוב מאד גם אזי אין צריך לדאג ולחשב כלל אם מתנהג כראוי אם לאו מאחר שסומך עליו יתברך ואם הוא יתברך רוצה בענין אחר הוא מרצה להתנהג בענין אחר כרצונו יתברך וכן כשמגיע שבת או יום טוב אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יט - עִקָּר הַתַּכְלִית וְהַשְּׁלֵמוּת הוּא רַק לַעֲבד הַשֵּׁם בִּתְמִימוּת גָּמוּר
...ח"ב - תורה יט - עקר התכלית והשלמות הוא רק לעבד השם בתמימות גמור [זאת התורה לא שמעתי מפיו הקדוש בעצמו ועין בהשמטות מזה] עקר התכלית והשלמות הוא רק לעבד השם בתמימות גמור, בלי שום חכמות כלל כי יש מחקרים שאומרים שעקר התכלית והעולם הבא הוא רק לדעת כל דבר כמות שהוא כגון לידע הכוכב כמו שהוא, לידע מהותו, ומפני מה עומד במקום ההוא כי יש משכיל ומשכל ושכל דהינו הכח המשכיל והשכל בעצמו והדבר המשכל וזהו התכלית והעולם הבא אצלם שיהיה נעשה אחד מהמשכיל והמשכל והשכל...
חיי מוהר"ן - קלד - נסיעתו לארץ ישראל
...- קלד - נסיעתו לארץ ישראל אות קלד שמעתי בשמו שאמר קדם שנסע לארץ ישראל שרוצה לנסע כדי להשיג חכמה עלאה כי יש חכמה עלאה ותתאה וחכמה תתאה כבר יש לו ועדין הוא צריך להשיג חכמה עלאה ובשביל זה הוא נוסע לארץ ישראל. ונשמע מפיו הקדוש שאמר שתכף כשהלך ארבע אמות בארץ ישראל תכף זכה להשיג כל מבקשו וחפצו שנסע בשבילו לארץ ישראל וגם שמעתי מפיו הקדוש מעין זה מגדל השמחה והנחת שהיה לו תכף כשבא לארץ ישראל שנתמלא רצונו ותשוקתו וכו' אות קלה אמר אז לרבי יודל שרוצה לנסע לארץ...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לח - לִפְעָמִים הַגָּדוֹל הוֹלֵך וְנוֹסֵעַ לְהַקָּטָן, וְלִפְעָמִים לְהֵפֶך
...להקטן, ולפעמים להפך לפעמים הגדול הולך ונוסע להקטן, ולפעמים להפך דהינו שלפעמים הצדיק נוסע על המדינה ומאיר להתלמידים ולפעמים התלמידים באים אצלו ודע, שזאת הבחינה היא גדולה דהינו כשהגדול נוסע להקטן, זאת הבחינה היא גדולה ביותר כי זה פשוט שהקטן צריך לבוא להגדול כי הוא צריך לקבל ממנו אך לפעמים אורו של הגדול הוא גדול מאד מאד עד שאי אפשר להקטן לקבל מן הגדול במקומו מחמת רבוי האור הגדול מאד על כן מכרח הגדול להוריד ולהכניע עצמו אצל הקטן ולילך אחריו כדי שעל ידי...
שיחות הר"ן - אות קפו - גדולות נוראות השגתו
...לנו רבנו זכרונו לברכה, קדם שהיה שיהיה כן וכן היה פעם אחת בעשרת ימי תשובה אמר שבשנה זו יהיה חלשות רחמנא לצלן וכשיצא מהמרחץ בערב יום הכפורים אמר שהוא ממשש בראשו של עצמו אם הוא חי [הינו מחמת הפחד שרואה חלשות גדולות רחמנא לצלן] וכן היה שבאותה השנה היה חלשות גדולות רחמנא לצלן כשהיה יקרות בעולם בשנה אחת ואחר כך בימי הקיץ בעת גדול התבואה היה נראה להעולם שיהיה זול ואמר הוא שלא יהיה זול באותו השנה כי היקרות הרחיב זמנו על שתי שנים וכן היה שגם שנה שניה היה...
שיחות הר"ן - אות רצב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...נחמן ספרו לי שיחתו הקדושה שחסיד אחד בא לפניו שהיה חשוב קצת וכבר היה בא בימים קצת, והיה לו ידיעה בכתבי האר"י זכרונו לברכה ורצה להתקרב לרבנו זכרונו לברכה והתחיל לדבר עם רבנו זכרונו לברכה, כדרך החסידים החשובים ואמר לרבנו זכרונו לברכה: יורנו רבנו דרך לעבודת הבורא יתברך ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה, בלשון תמיהה: "לדעת בארץ דרכך" ? הינו מי שהוא עדין משקע בארציות גמור הוא רוצה לדעת דרך להתקרב להשם יתברך ? וכפי המובן מהספור, שקפדתו היה מה שמדבר עמו בלשון גדלות...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה טו - אֵלּוּ הַמִּתְפָּאֲרִין עַצְמָן בְּשֶׁקֶר בִּגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת
...- אלו המתפארין עצמן בשקר בגדולות ונפלאות אלו המתפארין עצמן בשקר בגדולות ונפלאות וכאלו אין שום דבר נמנע מהם, והכל בידם ויש מהם שהם מנהיגי הדור הנה עקר כחם ויניקתם הוא רק מהצדיקים הגדולים כי יש צדיקים אמתיים גדולים במעלה, ויש להם פה קדוש ודרכם לדבר גדולות ונפלאות והם באמת יכולים לעבד ה' בכל דבר שבעולם. באכילה ושתיה ושאר דברים וכמובא בכונות 'שלפעמים ממתיקין דינים על ידי אכילה ושתיה' ויש צדיקים אמתיים, שיכולין לעשות פדיון על ידי אכילתם וכיוצא ומחמת ההתפארות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעט - כְּנֶגֶד כָּל מִינֵי מַחֲלקֶת הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת
...בגשמיות הן ברוחניות שאינו יכול להתפלל או לעשות מה שצריך בעבודת השם הכל בכלל מחלקת שעומדים וחולקים עליו ורוצים לבטל דעתו ורצונו מה שרוצה לעשות וכדי לבטל המחלקת מאיזה בחינה שתהיה ולעשות שלום על זה צריך תענית וזה מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "מרבה צדקה מרבה שלום" צדקה הוא בחינת תענית כי עקר התענית הוא צדקה כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה . 'אגרא דתעניתא צדקתא' כי בחינת המחלקת, הוא רצון אחר, שעומדים עליו לבטל רצונו וסגלת התענית איתא בזוהר "בעצם היום הז...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.5000 שניות - עכשיו 19_04_2024 השעה 20:47:00 - wesi2