ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - עא - שיחות השיך לספורי מעשיות
אות עא שיך ללקוטי מוהר"ו שאצל המעשיות [שיחות הר"ו פ"ט] למאמר המתחיל דע שיש חבילות וכו' וחסר שם משורה ט' עד שורה ה' שבדף י"ד הסמוך וכן צריך להיות מעביר ראשון ראשון הינו עוון ראשון שבכל חבילה [ובזה מדיק מאד לשון ראשון ראשון. כי על פי פשוטו תמוה איך שיך שתי פעמים ראשון כי אין ראשון אלא אחד אך על פי הנ"ל מדיק היטב כי הינו עוון ראשון ראשון שבכל חבילה וחבילה כנ"ל] ואזי כשהקדוש ברוך הוא מעביר עוון ראשון ראשון שבכל חבילה וחבילה, שכל שארי העוונות שבכל חבילה וחבילה היו תלויים ונגררים אחר העוון הראשון שבכל חבילה וחבילה כנ"ל. ועכשו שהשם יתברך ברחמיו העביר ובטל העוון ראשון ראשון שבכל חבילה וחבילה ועתה מהיכן יקבלו שאר העוונות של כל חבילה וחבילה חיות מאחר שנתבטל ונפסק שרשם שהוא העוון הראשון שבכל חבילה וחבילה כנ"ל. ואזי שארי העוונות שבכל חבילה וחבילה שבים אל השם יתברך ובאים אל השם יתברך שיתן להם חיות ואזי השם יתברך בעצמו נותן להם חיות ונפטר האדם מהם כי אין צריך לתן להם עוד חיות עכשו אחר שזכה לעורר רחמיו יתברך להעביר ראשון ראשון וכו' כנ"ל. כי עכשו שבו שארי העוונות להשם יתברך ומקבלים ממנו יתברך בעצמו חיות. וזהו בחינת (תהלים נ"א) : "אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו". דרכיך, זהו בחינת השל ש עשרה מדות כמו שכתוב (שמות ל"ג) : "הודיעני נא את דרכיך". והראה לו הקדוש ברוך הוא השל ש עשרה מדות של רחמים הינו כשלומדים לעשות ולקים השל ש עשרה מדות הנ"ל אז הקדוש ברוך הוא מעביר ראשון ראשון שבכל חבילה וחבילה כנ"ל אז וחטאים אליך ישובו הינו שהחטאים הנשארים שבכל חבילה וחבילה אליך ישובו כי חוזרים ושבים להשם יתברך לקבל חיות מהשם יתברך בעצמו מאחר שנפסק שרשם שהוא העוון הראשון ראשון שבכל חבילה וחבילה שהקדוש ברוך הוא העבירו על ידי השל ש עשרה מדות של רחמים אך מאין הקדוש ברוך הוא נותן להם חיות וכו' אות עב שיך למה שמבאר בהשיחות [סימן צ"ח] שהחרף היא בחינת עבור וקיץ הוא בחינת לדה. ואז דבר עמנו שיחה נפלאה ונשכח הרב ומה שאני זוכר עדין הוא, מה שדבר אז מענין הקיץ שהיה ממשמש ובא כי שיחה זו היתה בימי ניסן קדם פסח בעת שהיה הברית של בנו שלמה אפרים זכרונו לברכה ביום שלישי למילה ודבר אז שבחרף כל העשבים וכל הצמחים כלם מתים כי בטל כחם בחרף והם אז בבחינת מיתה וכשבא הקיץ כלם נתעוררים ונחיים. ואז טוב ויפה כשיוצאים לשוח בשדה, שיחה זו תפילה ותחנה וכסופין להשם יתברך. ואז כל שיח השדה המתחילים לחיות אז ולצמח כלם נכספים ונכללים בתוך תפילתו ושיחתו והאריך אז בשיחה נפלאה בענין זה ועוד בשאר ענינים אות עג שיך להשיחה הנדפסת בסימן ל' מה שכתב שם שצריכין להכות הראש בקיר הינו להכות הראש שהוא המח בקירות הלב, עין שם. אחר כך שמעתי בשמו שאמר שזה בחינת (ישעיה ל"ח) : "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר" שהסב והמשיך הפנים שהיא המח והדעת אל קירות הלב הינו כנ"ל כי עקר הפנים היא החכמה והדעת שהוא אור הפנים כמבאר במקום אחר [לקוטי מוהר"ו חלק א' סימן נ"ז] אות עד שיך להאלף בית [ספר המדות] לענין הרפואות הנרשם במקום אחר אמר שהיה לו בהאלף בית אות ר' על רפואה שהיה כתוב שם כל הרפואות ולא היה חולאת בעולם שלא היה כתוב שם רפואתו אך לא רצה להעתיקו ושרפו אות עה שיך להאלף בית החדש אות ד' דעת סימן א' המתחיל דע כי לכל העולמות ולכל נברא יש קומה מיחדת למשל מין האריה וכו' וההבדלים כלם הם רמוזים בתמונת האותיות בצרופיהם והזוכה להבין את התורה וכו'. נראה לי שזה ענין השיחה ששמעתי מפיו הקדוש קדם שבת חנוכה תקס"ה מענין הבריות של העולם שכל התמונות והצורות של כל בני אדם כלם נכללים בתבת אדם הנאמר בתורה נעשה אדם כי בזה התבה אדם שאמר השם יתברך נעשה אדם בתבה זו נכללים כל מיני התמונות של כל בני אדם שבעולם. וכן בתבת בהמה וחיה הנאמר במעשה בראשית בזה התבה גם כן נכלל כל התמונות של כל בהמה וחיה וכן שאר הנבראים והאריך בשיחה זו ואמר אז שיש חכמות אפילו בזה העולם שיכולין לחיות בהם לבד בלי שום אכילה ושתיה. והאריך בשיחה זו הרבה ולא זכינו לכתבה אות עו שיך לאלף בית החדש אות דעת סימן א' בסופו וגם יודע התאחדותם הינו ראשיתם ותכליתם כי בראשית ובתכלית הם באחדות בלי הבדל. אפשר שזה היה קצת כונת רבנו זכרונו לברכה בהתורה המתחלת לכו חזו מפעלות ה' בלקוטי תנינא סימן ל"ט כי לכל דבר יש התחלה ותכלית וכו', עין שם היטב. ואפשר היתה כונתו ענין הנ"ל שצריכין לזכות לידע ולהשיג ענין הנ"ל שבההתחלה והתכלית הם באחדות בלי הבדל כי זאת התורה לכו חזו הנ"ל לא זכיתי להבינה היטב בשעה ששמעתי מפיו הקדוש וגם כשראה התורה בכתב אמר שבזאת התורה לא כונתי לדעתו ואמר בזו הלשון לא כך אמרתי וגם אפילו לא כך היתה כונתי ואפשר היתה כונתו ענין הנ"ל וזה לא בארתי שם בכתב על כן אמר שלא כונתי לדעתו וה' יודע נסתרות אות עז שיך לאלף בית החדש שחבר בימי ילדותו על ידי זריזות בנקל להיות פרנס הדור בגשמיות או ברוחניות וסימן לדבר לך אל נמלה עצל על זה כתיב משם רועה אבן ישראל דהינו פרנס הינו לזכות להתמנות להיות פרנס זה עומד על זריזות הנלמד מהנמלה כי משם רועה אבן ישראל. וענין זה כבר נדפס באלף בית החדש בלשון אחר אך בסגנון זה שמעתי זה הענין מפיו הקדוש
אות עא

שַׁיָּךְ לְלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו שֶׁאֵצֶל הַמַּעֲשִׂיּוֹת [שִׂיחוֹת הָרַ"ו פ"ט]

לַמַּאֲמָר הַמַּתְחִיל דַּע שֶׁיֵשׁ חֲבִילוֹת וְכוּ'

וְחָסֵר שָׁם מִשּׁוּרָה ט' עַד שׁוּרָה ה' שֶׁבְּדַף י"ד הַסָּמוּךְ

וְכֵן צָרִיךְ לִהְיוֹת

מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן הַיְנוּ עָווֹן רִאשׁוֹן שֶׁבְּכָל חֲבִילָה

[וּבָזֶה מְדֻיָּק מְאד לְשׁוֹן רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן.

כִּי עַל פִּי פְּשׁוּטוֹ תָּמוּהַּ אֵיךְ שַׁיָּךְ שְׁתֵּי פְּעָמִים רִאשׁוֹן

כִּי אֵין רִאשׁוֹן אֶלָּא אֶחָד

אַךְ עַל פִּי הַנַּ"ל מְדֻיָּק הֵיטֵב

כִּי הַיְנוּ עָווֹן רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן שֶׁבְּכָל חֲבִילָה וַחֲבִילָה כַּנַּ"ל]

וַאֲזַי כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲבִיר עָווֹן רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן שֶׁבְּכָל חֲבִילָה וַחֲבִילָה, שֶׁכָּל שְׁאָרֵי הָעֲווֹנוֹת שֶׁבְּכָל חֲבִילָה וַחֲבִילָה הָיוּ תְּלוּיִים וְנִגְרָרִים אַחַר הֶעָווֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁבְּכָל חֲבִילָה וַחֲבִילָה כַּנַּ"ל.

וְעַכְשָׁו שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו הֶעֱבִיר וּבִטֵּל הֶעָווֹן רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן שֶׁבְּכָל חֲבִילָה וַחֲבִילָה

וְעַתָּה מֵהֵיכָן יְקַבְּלוּ שְׁאָר הָעֲווֹנוֹת שֶׁל כָּל חֲבִילָה וַחֲבִילָה חִיּוּת

מֵאַחַר שֶׁנִּתְבַּטֵּל וְנִפְסַק שָׁרְשָׁם שֶׁהוּא הֶעָווֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁבְּכָל חֲבִילָה וַחֲבִילָה כַּנַּ"ל.

וַאֲזַי שְׁאָרֵי הָעֲווֹנוֹת שֶׁבְּכָל חֲבִילָה וַחֲבִילָה שָׁבִים אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבָאִים אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּתֵּן לָהֶם חִיּוּת

וַאֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ נוֹתֵן לָהֶם חִיּוּת

וְנִפְטָר הָאָדָם מֵהֶם

כִּי אֵין צָרִיךְ לִתֵּן לָהֶם עוֹד חִיּוּת עַכְשָׁו אַחַר שֶׁזָּכָה לְעוֹרֵר רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ לְהַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְכוּ' כַּנַּ"ל.

כִּי עַכְשָׁו שָׁבוּ שַׁאֲרֵי הָעֲווֹנוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ חִיּוּת.

וְזֶהוּ בְּחִינַת: "אֲלַמְּדָה פוֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ".

דְּרָכֶיךָ, זֶהוּ בְּחִינַת הַשְּׁל שׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הוֹדִיעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶיךָ".

וְהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַשְּׁל שׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים

הַיְנוּ כְּשֶׁלּוֹמְדִים לַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם הַשְּׁל שׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הַנַּ"ל

אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן שֶׁבְּכָל חֲבִילָה וַחֲבִילָה כַּנַּ"ל

אָז וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ

הַיְנוּ שֶׁהַחֲטָאִים הַנִּשְׁאָרִים שֶׁבְּכָל חֲבִילָה וַחֲבִילָה אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ

כִּי חוֹזְרִים וְשָׁבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְקַבֵּל חִיּוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ

מֵאַחַר שֶׁנִּפְסַק שָׁרְשָׁם שֶׁהוּא הֶעָווֹן הָרִאשׁוֹן רִאשׁוֹן שֶׁבְּכָל חֲבִילָה וַחֲבִילָה

שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶעֱבִירוֹ עַל יְדֵי הַשְּׁל שׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים

אַךְ מֵאַיִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לָהֶם חִיּוּת וְכוּ'

אות עב

שַׁיָּךְ לְמַה שֶּׁמְּבאָר בְּהַשִּׂיחוֹת [סִימָן צ"ח]

שֶׁהַחֹרֶף הִיא בְּחִינַת עִבּוּר וְקַיִץ הוּא בְּחִינַת לֵדָה.

וְאָז דִּבֵּר עִמָּנוּ שִׂיחָה נִפְלָאָה וְנִשְׁכַּח הָרב

וּמַה שֶּׁאֲנִי זוֹכֵר עֲדַיִן הוּא, מַה שֶּׁדִּבֵּר אָז מֵעִנְיַן הַקַּיִץ שֶׁהָיָה מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא

כִּי שִׂיחָה זוֹ הָיְתָה בִּימֵי נִיסָן קדֶם פֶּסַח בְּעֵת שֶׁהָיָה הַבְּרִית שֶׁל בְּנוֹ שְׁלמה אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּיוֹם שְׁלִישִׁי לַמִּילָה

וְדִבֵּר אָז שֶׁבַּחֹרֶף כָּל הָעֲשָׂבִים וְכָל הַצְּמָחִים כֻּלָּם מֵתִים

כִּי בָּטֵל כּחָם בַּחֹרֶף וְהֵם אָז בִּבְחִינַת מִיתָה

וּכְשֶׁבָּא הַקַּיִץ כֻּלָּם נִתְעוֹרְרִים וְנֶחֱיִים.

וְאָז טוֹב וְיָפֶה כְּשֶׁיּוֹצְאִים לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, שִׂיחָה זוֹ תְּפִילָּה וּתְחִנָּה וְכִסּוּפִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְאָז כָּל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה הַמַּתְחִילִים לִחְיוֹת אָז וְלִצְמחַ כֻּלָּם נִכְסָפִים וְנִכְלָלִים בְּתוֹךְ תְּפִילָּתוֹ וְשִׂיחָתוֹ

וְהֶאֱרִיךְ אָז בְּשִׂיחָה נִפְלָאָה בְּעִנְיַן זֶה וְעוֹד בִּשְׁאָר עִנְיָנִים

אות עג

שַׁיָּךְ לְהַשִּׂיחָה הַנִּדְפֶּסֶת בְּסִימָן ל' מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם שֶׁצְּרִיכִין לְהַכּוֹת הָראשׁ בַּקִּיר

הַיְנוּ לְהַכּוֹת הָראשׁ שֶׁהוּא הַמּחַ בְּקִירוֹת הַלֵּב, עַיֵּן שָׁם.

אַחַר כָּךְ שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר"

שֶׁהֵסֵב וְהִמְשִׁיךְ הַפָּנִים שֶׁהִיא הַמּחַ וְהַדַּעַת אֶל קִירוֹת הַלֵּב

הַיְנוּ כַּנַּ"ל

כִּי עִקַּר הַפָּנִים הִיא הַחָכְמָה וְהַדַּעַת שֶׁהוּא אוֹר הַפָּנִים כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר [לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו חֵלֶק א' סִימָן נ"ז]

אות עד

שַׁיָּךְ לְהָאָלֶף בֵּית [סֵפֶר הַמִּדּוֹת] לְעִנְיַן הָרְפוּאוֹת הַנִּרְשָׁם בְּמָקוֹם אַחֵר

אָמַר שֶׁהָיָה לוֹ בְּהָאָלֶף בֵּית אוֹת ר' עַל רְפוּאָה

שֶׁהָיָה כָּתוּב שָׁם כָּל הָרְפוּאוֹת

וְלא הָיָה חוֹלַאַת בָּעוֹלָם שֶׁלּא הָיָה כָּתוּב שָׁם רְפוּאָתוֹ

אַךְ לא רָצָה לְהַעְתִּיקוֹ וּשְׂרָפוֹ

אות עה

שַׁיָּךְ לְהָאָלֶף בֵּית הֶחָדָשׁ אוֹת ד' דַּעַת סִימָן א'

הַמַּתְחִיל דַּע כִּי לְכָל הָעוֹלָמוֹת וּלְכָל נִבְרָא יֵשׁ קוֹמָה מְיֻחֶדֶת לְמָשָׁל מִין הָאַרְיֵה וְכוּ' וְהַהֶבְדֵּלִים כֻּלָּם הֵם רְמוּזִים בִּתְמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת בְּצֵרוּפֵיהֶם וְהַזּוֹכֶה לְהָבִין אֶת הַתּוֹרָה וְכוּ'.

נִרְאֶה לִי שֶׁזֶּה עִנְיַן הַשִּׂיחָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ קדֶם שַׁבַּת חֲנוּכָּה תקס"ה מֵעִנְיַן הַבְּרִיּוֹת שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁכָּל הַתְּמוּנוֹת וְהַצּוּרוֹת שֶׁל כָּל בְּנֵי אָדָם כֻּלָּם נִכְלָלִים בְּתֵבַת אָדָם הַנֶּאֱמָר בַּתּוֹרָה נַעֲשֶׂה אָדָם

כִּי בְּזֶה הַתֵּבָה אָדָם שֶׁאָמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נַעֲשֶׂה אָדָם

בְּתֵבָה זוֹ נִכְלָלִים כָּל מִינֵי הַתְּמוּנוֹת שֶׁל כָּל בְּנֵי אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם.

וְכֵן בְּתֵבַת בְּהֵמָה וְחַיָּה הַנֶּאֱמָר בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית

בְּזֶה הַתֵּבָה גַּם כֵּן נִכְלָל כָּל הַתְּמוּנוֹת שֶׁל כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה

וְכֵן שְׁאָר הַנִּבְרָאִים וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ

וְאָמַר אָז

שֶׁיֵּשׁ חָכְמוֹת אֲפִילּוּ בְּזֶה הָעוֹלָם שֶׁיְּכוֹלִין לִחְיוֹת בָּהֶם לְבַד בְּלִי שׁוּם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.

וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ הַרְבֵּה

וְלא זָכִינוּ לְכָתְבָהּ

אות עו

שַׁיָּךְ לָאָלֶף בֵּית הֶחָדָשׁ אוֹת דַּעַת סִימָן א' בְּסוֹפוֹ

וְגַם יוֹדֵעַ הִתְאַחֲדוּתָם הַיְנוּ רֵאשִׁיתָם וְתַכְלִיתָם

כִּי בְּרֵאשִׁית וּבְתַכְלִית הֵם בְּאַחְדוּת בְּלִי הֶבְדֵּל.

אֶפְשָׁר שֶׁזֶּה הָיָה קְצָת כַּוָּנַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה' בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ל"ט

כִּי לְכָל דָּבָר יֵשׁ הַתְחָלָה וְתַכְלִית וְכוּ', עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב.

וְאֶפְשָׁר הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁצְּרִיכִין לִזְכּוֹת לֵידַע וּלְהַשִּׂיג עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁבְּהַהַתְחָלָה וְהַתַּכְלִית הֵם בְּאַחְדוּת בְּלִי הֶבְדֵּל

כִּי זאת הַתּוֹרָה לְכוּ חֲזוּ הַנַּ"ל לא זָכִיתִי לַהֲבִינָהּ הֵיטֵב בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

וְגַם כְּשֶׁרָאָה הַתּוֹרָה בִּכְתָב אָמַר שֶׁבְּזאת הַתּוֹרָה לא כִּוַּנְתִּי לְדַעְתּוֹ

וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן לא כָּךְ אָמַרְתִּי

וְגַם אֲפִילּוּ לא כָּךְ הָיְתָה כַּוָּנָתִי

וְאֶפְשָׁר הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ עִנְיָן הַנַּ"ל

וְזֶה לא בֵּאַרְתִּי שָׁם בִּכְתָב

עַל כֵּן אָמַר שֶׁלּא כִּוַּנְתִּי לְדַעְתּוֹ

וַה' יוֹדֵעַ נִסְתָּרוֹת

אות עז

שַׁיָּךְ לָאָלֶף בֵּית הֶחָדָשׁ שֶׁחִבֵּר בִּימֵי יַלְדוּתוֹ

עַל יְדֵי זְרִיזוּת בְּנָקֵל לִהְיוֹת פַּרְנַס הַדּוֹר בְּגַשְׁמִיּוּת אוֹ בְּרוּחָנִיּוּת

וְסִימָן לַדָּבָר לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל

עַל זֶה כְּתִיב מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל דְּהַיְנוּ פַּרְנָס

הַיְנוּ לִזְכּוֹת לְהִתְמַנּוֹת לִהְיוֹת פַּרְנָס

זֶה עוֹמֵד עַל זְרִיזוּת הַנִּלְמָד מֵהַנְּמָלָה

כִּי מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל.

וְעִנְיָן זֶה כְּבָר נִדְפָּס בָּאָלֶף בֵּית הֶחָדָשׁ בְּלָשׁוֹן אַחֵר

אַךְ בְּסִגְנוֹן זֶה שָׁמַעְתִּי זֶה הָעִנְיָן מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ
ילד וילדה הלכו לאיבוד ביער - סיפורי מעשיות
...לאיבוד ביער - סיפורי מעשיות breslev.eip.co.il/?key=60 - סיפורי מעשיות - מעשה יג - משבעה קבצנים ויהי היום והיה בריחה באיזה מדינה וברחו כלם ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער ואבדו שם זכר ונקבה. אחד איבד זכר ואחד איבד נקבה ועדין היו בנים קטנים בני ארבע וחמש שנים ולא היה להם מה לאכל וצעקו ובכו, כי לא היה להם מה לאכל מדוע ילד וילדה? מדוע לא 2 ילדים או שתי ילדות? רמז: מה רבי נחמן מברסלב מסביר על ההבדל שבין בנים לבנות? ומה רבי נחמן מברסלב מסביר על ילדים בכלל? מהו הנמשל של הילד ושל הילדה שהלכו לאיבוד ביער...
ספר המידות - הרהורים
...א. על ידי ענווה ינצל מהרהורי עבודה זרה. ב. כשאתה מתפלל ונופל לך הרהורי עבודה זרה תכון בשם "אלקינו". ג. מחשבות טובות באים על ידי ודוי, שמתודים לפני התלמיד חכם. ד. מי שמספר מעשיות שארעו לצדיקים, על ידי זה נמשכין לו מחשבות טובות. ה. מי שיש לו מחשבות רעות, ידין את כל בני אדם לכף זכות תמיד. ו. על ידי דמעה נמאסים כל התאוות. ז. מי שאינו מאמין בצדיק, על ידי זה אין לבו נכון עם השם יתברך. ח. החגורה שחגור בה איזה צדיק כשתחגר בה הוא סגלה לבטל הרהורים. ט. על ידי שקר נתחלל הברית קדש. י. מי שמקדש את עצמו ועולה...
שיחות הר"ן - אות רצ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו, שהצדיק הגדול בהדבור שהוא מדבר, נכללין בו כל הדבורים הצריכין אל כל ישראל וכל הדברים שצריך כל אחד מישראל וזהו: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל" שהדבורים שדבר משה נעשה ממנו דברים אל כל ישראל כי כל אחד מישראל מצא בו מה שצריך כנזכר לעיל
שיחות הר"ן - אות רכב - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...הר"ן - אות רכב - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה שמעתי בשמו שדבר עם איש אחד שהיה לו בלבולי אמונה וחזק אותו רבנו זכרונו לברכה ואמר לו שאיתא שכל התהוות מעשה בראשית היה רק בשביל מה שצפה השם יתברך שיהיו אנשים שיהיה להם יסורים בענין האמונה הקדושה מחמת הבלבולים והכפירות העולים על מחשבתם רחמנא לצלן והם יתגברו כנגד אלו המחשבות ויתחזקו באמונה ורק בשביל זה ברא השם יתברך את כל מעשה בראשית ועל ידי דבורים אלו נתחזק זה האיש מאד תמיד בכל עת שבאו עליו בלבולים הנ"ל וכן מבאר בדברי רבנו, זכרונו לברכה כמה פעמים שעקר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קי - לא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיך
...מוהר"ן ח"א - תורה קי - לא ימוש ספר התורה הזה מפיך לא ימוש ספר התורה הזה מפיך כי התורה היא רוחניות ואשר זך וישר פעלו ושכלו רוחני יכול לתפס כל התורה כלה ולא ישכח דבר כי דבר רוחני אינו תופס מקום ויכולה התורה להתפשט ולשכן בשכלו אך מי שהוא מגשם דברי התורה ועושה ממנה ממשות אזי יש לה שעור וקצבה כמה הוא יכול לתפס בשכלו ולא יותר ואם ירצה להשיג יותר, אזי ידחה מה שכבר נכנס בשכלו כדרך כל דבר גשמי אם הוא כבר מלא, אם ימלאנו יותר, ידחה מה שהיה בו כבר וזהו: "לא ימוש ספר התורה": "וימש חשך" כלומר הזהר שלא תהיה ממשות...
חזרה בתשובה. מהו שורש העניין?
...נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=307 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לה - אשרי העם ידעי תרועה דע כי תשובה היא לשוב את הדבר למקום שנטל משם והוא בחינת זרקא המובא בזוהר הקדוש 'דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן' ומאן ההוא אתר, הוא חכמה' כי חכמה היא שרש כל הדברים כמו שכתוב: "כלם בחכמה עשית" וכאן breslev.eip.co.il/?key=33 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ד - אנכי ה' אלהיך מובא: והתלמיד חכם הוא בחינת משה, שהוא בחינת אין כמו שכתוב: "והחכמה מאין תמצא" ועל ידי זה אתה נכלל באין סוף וזה בחינת 'זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עד - אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה
...פורים קורין פרשת פרה אחר פורים קורין פרשת פרה, שהיא הכנה לפסח כי פרשת פרה קורין, כדי שיהיו נזהרין לטהר מטמאת מת כדי שיהיו טהורין לעשות הפסח פור, כי פורים על שם הפר, ואחר כך נעשה פר"ה כי גם פורים הוא בודאי הלוך ודרך לפסח "שפתותיו שושנים נטפות מור עבר" שפתותיו זה בחינת פסח פה סח שושנה היא אסתר, [שושנה גימטריא אסתר] נטפות מור עבר זה בחינת מרדכי מר דרור, לשון חרות, בחינת חרות של פסח ועל כן צרוף של פורים מרמז בפסח, בפסוק: "שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב, כי בו יצאת ממצרים ולא יראו פני...
שיחות הר"ן - אות רלד - מדבר ממעלת ההתבודדות
...- מדבר ממעלת ההתבודדות שמעתי בשמו לענין התחזקות בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו אמר שאפילו אם עוברים ימים ושנים הרבה ונדמה לו שלא פעל עדין בשיחתו ודבוריו כלום אף על פי כן אל יפל מזה כלל כי באמת בודאי עושים הדבורים רשם והביא משל כמו מים היורדים על האבן אף על פי שנדמה לנו שאין להמים כח כנגד האבן הקשה ואין נכר רשם המים באבן אף על פי כן כשהמים יורדים על האבן כמה וכמה זמנים רצופים הם עושים נקב בהאבן כנראה בחוש כמו כן, אפילו אם לבו לב האבן ואין נכר בו רשם דבוריו ותפילתו אף על פי כן ברבות הימים והשנים ינקב...
שיחות הר"ן - אות רט - גדולות נוראות השגתו
...רט - גדולות נוראות השגתו אמר: שכל התורות והשיחות שלו אינם בשבילנו לחוד כי אם "את אשר ישנו פה ואשר איננו פה" [ועין ברש"י שפרש ואשר איננו פה, ואף עם דורות העתידים לבוא, והבן] וכמה פעמים דברנו עמו מענין זה ורמז לנו בדבריו להודיע לדורות הבאים את כל מעשי ה' הגדול שעשה עמנו ופעם אחת אמר בפרוש: גם לבניכם תודיעו את כל התורות והשיחות הנפלאות והנוראות והמעשיות וכיוצא בהם אשר גלה לנו ואמר אז זה הפסוק בהתלהבות גדול כגחלי אש "והודעתם לבניך ולבני בניך" ואמר ברתת וזיע בהתלהבות נורא: "והודעתם לבניך ולבני בניך"...
שיחות הר"ן - אות קב
...שמעתי בשמו, על פסוק: "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו" אבל שכחתי הענין אך זאת אני זוכר מה שפרש סוף הפסוק "ותרועת מלך בו" ותרועת לשון שבירה כמו שכתוב "תרעם בשבט ברזל" הינו כשמשברין את הכפירות אזי "מלך בו" הינו שמוצאין את המלך יתברך גם בתוך הכפירות עצמן כי גם בהכפירות בעצמן מלבש חיותו יתברך גם אמר שהמחקרים גם חייהם אינם חיים כלל אפילו בעולם הזה כי תכף כשיש להם איזה דבר שאינו כרצונם מכל שכן כשיש להם איזה צרה אזי אין להם למי לפנות מאחר שתולין בטבע חס ושלום, רחמנא לצלן...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2344 שניות - עכשיו 20_04_2026 השעה 06:45:29 - wesi2