ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב


נושאים בתורת ברסלב
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.


אות תקכ
הָיָה אוֹהֵב מְאד אֶת הָעֲבוֹדוֹת הַפְּשׁוּטוֹת וְכוּ'
וְהָיָה אוֹהֵב מְאד מִי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר הַרְבֵּה תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת בְּתוֹךְ הַסִּדּוּרִים הַגְּדוֹלִים וְכוּ' כַּנִּדְפָּס בְּ"לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא" סִימָן ק"ד
וְאָמַר אֲנִי מְקַנֵּא אֶת ר"י חֲתַן ר"י שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר הַרְבֵּה.
הַיְנוּ שֶׁפּה בְּרֶסְלַב הָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה רָגִיל לוֹמַר הַרְבֵּה תְּחִנּוֹת וּתְהִלִּים וּמַעֲמָדוֹת בְּכָל יוֹם
וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהוּא מְקַנֵּא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר הַרְבֵּה
וְגַם הוּא בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה קדֶם שֶׁהִגִּיעַ לוֹ הַחוֹלַאַת הַכָּבֵד שֶׁנִּסְתַּלֵּק עַל יָדוֹ
קדֶם לָזֶה כָּל יָמָיו הָיָה מְזַמֵּר זְמִירוֹת הַרְבֵּה בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת
וּמִי שֶׁלּא שָׁמַע אוֹתוֹ כְּשֶׁהָיָה מְזַמֵּר בְּשַׁבָּת אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין בְּלֵיל שַׁבָּת וַאֲסַדֵּר לִסְעֻדָּתָא בַּבּקֶר וְכֵן שְׁאָר הַזְּמִירוֹת כָּל מְקַדֵּשׁ וּמְנוּחָה וְשִׂמְחָה וְכוּ' לא שָׁמַע טוֹב מֵעוֹלָם
אַשְׁרֵי אזֶן שָׁמְעָה זאת
וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּשְׁמַע זאת לֶעָתִיד בָּעוֹלָם הַבָּא
אות תקכא
לְעִנְיַן מַעֲלַת הַמְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לְהִרְהוּרִים כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר [בְּ"לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא" סִימָן ק"ה].
אָנכִי שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים שֶׁהִזְהִיר מְאד לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה.
וְאָמַר שֶׁהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאד עַל הֶעָבָר.
וְאָמַר שֶׁאֲפִילּוּ דִּבּוּר אֶחָד כְּשֶׁזּוֹכִין לְחַדֵּשׁ הוּא גַּם כֵּן טוֹב מְאד
כִּי הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאד.
גַּם אָמַר שֶׁהוּא טוֹבָה לְנִשְׁמַת אֲבוֹתָיו שֶׁכְּבָר נִסְתַּלְּקוּ.
וְאָמַר, כְּבָר נָתַתִּי לָכֶם כּחַ הַמְדַמֶּה כָּשֵׁר וָטוֹב
וְאַתֶּם רַשָּׁאִים לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה.
וְאָמַר אַתֶּם יְכוֹלִים לְהַשִּׂיג בְּכחַ הַמְדַמֶּה שֶׁלָּכֶם
מַה שֶּׁאֲנִי יָכוֹל לְהַשִּׂיג בַּשֵּׂכֶל
אות תקכב
סִפֵּר לִי מִצַּדִּיק אֶחָד מִמְּדִינַת לִיטָא
שֶׁקּדֶם מוֹתוֹ הִכָּה בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁמַּכִּין בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם זוֹ עַל זוֹ אֲגוּדָל עַל אֶצְבַּע אַמָּה עַד שֶׁנִּשְׁמַע קוֹל מִבֵּינֵיהֶם
וְאָמַר בְּשִׂמְחָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן אִיבֶּער גִּישְׁפְּרִינְגֶין.
כְּלוֹמַר שֶׁהָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל שֶׁקָּפַץ וְדִלֵּג עַל הָעוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו, אַשְׁרֵי לוֹ.
וְהָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְשַׁבֵּחַ מְאד אֶת הַצַּדִּיק הַזֶּה שֶׁזָּכָה לוֹמַר כָּךְ קדֶם מוֹתוֹ.
אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּדַלֵּג וְקוֹפֵץ עַל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה וְתַעֲנוּגָיו.
גַּם סִפֵּר בְּשֵׁם זֶה הַצַּדִּיק דִּבּוּר נָאֶה
שֶׁהָיָה אוֹמֵר תְּהִלַּת ה' יְדַבֵּר פִּי
הַיְנוּ כְּשֶׁגַּם פִּי זוֹכֶה לְדַבֵּר תְּהִלּוֹת ה'
אֲזַי בְּוַדַּאי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
הַיְנוּ כִּי זֶה הַצַּדִּיק הָיָה עָנָו וְשָׁפָל בְּעֵינָיו מְאד
עַל כֵּן הָיָה אוֹמֵר מֵאַחַר שֶׁשָּׁפָל כְּמוֹתִי זוֹכֶה לְדַבֵּר תְּהִלּוֹת ה'
עַל כֵּן בְּוַדַּאי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ וְכוּ'
הַיְנוּ שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ רְשׁוּת לְכָל בָּשָׂר לְכָל נִבְרָא שֶׁבָּעוֹלָם לְבָרֵךְ שֵׁם קָדְשׁוֹ
כִּי בְּוַדַּאי אֵינָם גְּרוּעִים מִמֶּנִּי.
וְזֶה תְּהִלַּת ה' יְדַבֵּר פִּי
עַל כֵּן בְּוַדַּאי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד כַּנַּ"ל
אות תקכג
פַּעַם אַחַת עָמַדְתִּי לְפָנָיו כְּשֶׁתִּקְנוּ מַלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹ
הַיְנוּ שֶׁתָּפְרוּ תַּחַת מַלְבּוּשׁוֹ עוֹרוֹת אַרְנֶבֶת לִימֵי הַחֹרֶף.
אָמַר לִי אָז, שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁהָאָדָם לוֹבֵשׁ מַלְבּוּשׁ חָדָשׁ נָאֶה
נַעֲשֶׂה בּוֹ שִׁנּוּי שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה פָּנָיו בְּעֵת שֶׁנִּשְׁתַּנָּה לְבִישַׁת הַמַּלְבּוּשׁ.
וַאֲפִילּוּ אִם יִהְיֶה אוֹתוֹ הָאָדָם חָכָם הַגָּדוֹל שֶׁבַּגְּדוֹלִים
וַאֲפִילּוּ אִם יִהְיֶה עָשִׁיר מֻפְלָג שֶׁאֵין הַמַּלְבּוּשׁ חָשׁוּב אֶצְלוֹ כָּל כָּךְ
וַאֲפִילּוּ מֶלֶךְ
אַף עַל פִּי כֵן בְּכָל עֵת שֶׁלּוֹבֵשׁ מַלְבּוּשׁ חָדָשׁ בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ שִׁנּוּי
שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה פָּנָיו וְנַעֲשֶׂה בּוֹ שִׁנּוּיִים בִּתְנוּעוֹתָיו עַל יְדֵי זֶה
אות תקכד
שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר
הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כְּשֶׁהָיָה הַמַּלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹ לא תָּפוּר כָּרָאוּי, כְּדֶרֶךְ הַחַיָּטִים שֶׁלִּפְעָמִים מְקַלְקְלִין הַמַּלְבּוּשׁ בִּתְפִירָתָם
הָיָה מְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ פִּדְיוֹן
אות תקכה
בָּעֵת שֶׁלָּבַשׁ זִיפִּיצְל [מְעִיל עֶלְיוֹן מְיֻחָד] אֶחָד
וְצִבְעוֹ הָיָה מַה שֶּׁקּוֹרִין פָּאפִּילָאטֶע [אָפוֹר]
עָנָה וְאָמַר בְּלֵיל שַׁבָּת "וְאָנכִי עָפָר וָאֵפֶר" בִּלְשׁוֹנָם פָּאפִּיל
אות תקכו
אִישׁ אֶחָד עָמַד לְפָנָיו שֶׁהָיָה עוֹסֵק לִלְמד בְּסִפְרֵי קַבָּלָה
וּבֶאֱמֶת לא הָיָה רָאוּי לִלְמד קַבָּלָה.
וְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ שֶׁלּא יִלְמַד קַבָּלָה, וְאָמַר לוֹ קַבָּלָה בְּגִימַטְרִיָּא נוֹאֵף.
וְשׁוּב שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד, שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם אִישׁ אֶחָד
וְהָיָה אוֹתוֹ הָאִישׁ קוֹבֵל לְפָנָיו שֶׁאֵין לוֹ לֵב הַיְנוּ שֶׁאֵין לוֹ הִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב לִתְפִילָּה וַעֲבוֹדָה.
הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁזֶּהוּ בִּשְׁבִיל שֶׁלּוֹמֵד קַבָּלָה
כִּי "נאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב" וְקַבָּלָה בְּגִימַטְרִיָּא נוֹאֵף.
וְכָל זֶה לְמִי שֶׁאֵין רָאוּי לָזֶה
אֲבָל לְכַמָּה אֲנָשִׁים הִזְהִיר בְּעַצְמוֹ שֶׁיִּלְמְדוּ קַבָּלָה
וּצְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹלִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת
אִם לִלְמד קַבָּלָה וְאִם לַחְדּל
אות תקכז
לְעִנְיַן הַקִּצִּים, שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה גְּדוֹלִים שֶׁמְּחַשְּׁבִין קִצִּים וְאוֹמְרִים שֶׁרָאוּי שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ בְּאוֹתוֹ הַקֵּץ שֶׁהֵם אוֹמְרִים
כְּמוֹ שֶׁאֵרַע בִּזְמַנֵּנוּ שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים עַל כַּמָּה פְּרָטִים שֶׁאָז יָבוֹא מָשִׁיחַ, וְכֵן בַּדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנָיו.
וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הָיָה מַסְכִּים עַל זֶה כְּלָל
וְאָמַר שֶׁבְּכָל זְמַן שֶׁאוֹמְרִים אֵיזֶה קֵץ
אָז בְּוַדַּאי לא יָבוֹא מָשִׁיחַ בְּשׁוּם אפֶן בְּאוֹתוֹ הַקֵּץ שֶׁהֵם אוֹמְרִים.
וּכְבָר מְבאָר בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁמְּקַלֵּל מְאד כָּל הַמְחַשְּׁבֵי קִצִּין
כִּי אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּהֶסַּח הַדַּעַת.
וְהִנֵּה עַכְשָׁו אוֹמְרִים הָעוֹלָם שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ בִּשְׁנַת ת"ר לפ"ק
וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁיֵּשׁ רְמָזִים בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ עַל זֶה.
וּבֶאֱמֶת אָז בְּוַדַּאי לא יָבוֹא בְּשׁוּם אפֶן
וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיָּבוֹא קדֶם לִשְׁנַת ת"ר אוֹ לְאַחֲרָיו
אֲבָל בִּשְׁנַת ת"ר לא יָבוֹא בְּשׁוּם אפֶן
מֵאַחַר שֶׁהָעוֹלָם מְצַפִּין לְאוֹתוֹ הַזְּמַן.
וְהַכְּלָל בְּכָל עֵת וּזְמַן שֶׁנִּמְצָאִים מְחַשְּׁבֵי קִצִּים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁיָּבוֹא בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן
אָז דַּיְקָא לא יָבוֹא בְּשׁוּם אפֶן בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן.
רַק בּוֹא יָבוֹא לא יְאַחֵר בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ בְּהֶסַּח הַדַּעַת לְגַמְרֵי
הַיְנוּ שֶׁלּא יַחְשְׁבוּ כְּלָל עַל אוֹתוֹ הַקֵּץ שֶׁיָּבוֹא
וּפִתְאוֹם יָבוֹא
בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן
אות תקכח
פַּעַם אַחַת דִּבְּרוּ לְפָנָיו מִדַּאֲגַת פַּרְנָסָה
גָּעַר בָּהֶם וְאָמַר
מַה לִּדְאג עַל פַּרְנָסָה
הֲלא לֶחֶם עִם אִיגֶירְקֶיס [קִשׁוּא מְלַפְפוֹן] הוּא מַאֲכָל טוֹב
אות תקכח
אָמַר, בְּיוֹם הַתַּעֲנִית טוֹב לוֹמַר פָּרָשַׁת כָּל הַקָּרְבָּנוֹת
אות תקכט
פַּעַם אַחַת דִּבֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן הַרְחָקַת תַּאֲוָה הַכְּלָלִית שֶׁהִיא תַּאֲוָות נִיאוּף
וְהָיָה מִתְלוֹצֵץ מְאד מִתַּאֲוָה זוֹ כְּדַרְכּוֹ.
עָנָה וְאָמַר, תָּמִיד קָשֶׁה אֶצְלִי מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
שֶׁיִּהְיֶה דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ כְּפָאוֹ שֵׁד, מִי כּוֹפֶה אוֹתְךָ.
כְּלוֹמַר שֶׁאִם יִרְצֶה הָאָדָם לִכְבּשׁ תַּאֲוָותוֹ לְגַמְרֵי
אֵין מִי שֶׁיִּכְפֶּה אוֹתוֹ
וְהָבֵן



תכנים נוספים שיכולים לעניין אותך ועוד...
חזרה בתשובה. מהו שורש העניין?
חזרה בתשובה. מהו שורש העניין? אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=307 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לה - אשרי העם ידעי תרועה דע כי תשובה היא לשוב את הדבר למקום שנטל משם והוא בחינת זרקא המובא בזוהר הקדוש 'דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן' ומאן ההוא אתר, הוא חכמה' כי חכמה היא שרש כל הדברים כמו שכתוב: "כלם בחכמה עשית" וכאן breslev.eip.co.il/?key=33 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ד - אנכי ה' אלהיך מובא: והתלמיד חכם הוא בחינת משה, שהוא בחינת אין כמו שכתוב: "והחכמה מאין תמצא" ועל ידי זה אתה נכלל באין סוף וזה בחינת 'זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן' שתחזיר... לחץ להמשך...
ספר המידות - בית
ספר המידות - בית חלק א' א. בית שאין דרין בו יזהר מלהכנס בתוכו, כי הוא מקום שדים. ב. מאן דביש לה במתא דא ילך למתא אחריתא. ג. כשהבית מזמן לברכה, אזי כשהצדיק בא לבית הזה גם הברכה באה. ד. יש מקום מזמן לטובה והוא הדין להפך. ה. לענין טובות ורעות הבאות לאדם קרוב לדרך הטבע, הכל לפי הזמן ולפי המקום. ו. דפרע קנאה מחריב ביתו. ז. מקום שאדם יוצא ממנו אינו מתאוה לאותו מקום להנות ממנו. ח. אם עם הארץ חסיד, אל תדור בשכונתו. ט. כל בית שנשמעין בו דברי תורה, שוב אינו נחרב. י. עיר שיש בה מעלות ומורדות מזקינין בחצי ימיהם. יא. אם נשפך בבית יין כמים איכא ברכה. יב. אל ... לחץ להמשך...
ספר המידות - קנאה
ספר המידות - קנאה חלק א' א. כשיתבטל הקנאה, אזי יהיה קבוץ גליות. ב. על ידי קנאה בא שרפה. ג. על ידי קנאה בא שפיכות דמים. ד. על ידי קנאה בממון חברו נעשה שוטה. ה. על ידי ביאתך לצדיק יתבטל ממך הקנאה. ו. על ידי קנאה עצמותיו מרקיבין. ז. השום מוציא קנאה. ח. דפרע קנאה מחריב ביתו. ט. על ידי קנאה בא תשישות כח.... לחץ להמשך...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כט
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כט וזה האיש שבזה אותו מאד בסטנבול נפטר מיד בביאתו לביתו ושאל האיש הנ"ל שהיה עמו את רבנו זכרונו לברכה הלא כתיב גם ענוש לצדיק לא טוב ? והשיב לו משל על זה. שהיה מלך אחד, ואהב אחד מבני השררות וחבב אותו וקרבו בכל מיני אהבה וחבוב ואחר כך כשהגדיל, העז נגד המלך ואמר המלך. תדע, שאף על פי שאני אוהב אותך מאד אף על פי כן אי אפשר לי לעבר על דת ומשפט המלכות ומשפטך חרוץ למיתה ותכף צוה המלך לסגרו בכבלי ברזל ונתנו בבית הסהר והתחיל זה הבן שררה לציר בדעתו היסורים שלו שיהיה לו מן המיתה וראה שצערו לא ימשך זמן הרבה כי אם ע... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות עה
שיחות הר"ן - אות עה בענין התפילה ספר רבנו זכרונו לברכה עמנו הרבה והזהיר מאד להכריח את עצמו להתפלל בכונה גדולה, דהינו לקשר המחשבה אל הדבור בקשר אמיץ וחזק שיטה אזנו היטב היטב וישמע מה שהוא מדבר בתפילה וזה עקר תפילה בכונה ולא היה מצוה להתפלל עם כונות ממש על פי כתבי האר"י זכרונו לברכה אפילו לאותן האנשים שהיו לומדים כתבי האר"י על פי פקדתו ואמר שעקר שלמות התפילה הוא ברוך אתה ה' וכו' וכו' כפשוטו וזה עקר כונת התפילה שיכון פרוש המלות וישמע היטב מה שהוא אומר והיה מתלוצץ מאד מאד מאותן האומרים שאין צריכין להכריח עצמו לתפילה והיה מזהיר מאד להתפלל בכחות להכנ... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות ס
שיחות הר"ן - אות ס שיחתו הקדוש של רבנו, זכרונו לברכה בעת שארע מעשה בקהלת קדש ברסלב שנזוקה ילדה אחת בבית שחפרו בו ועשו בו בנינים חדשים גם כמה נפשות היו בסכנה גדולה אז שמעתי מפיו הקדוש ענין זה בענין בנינים עינתי והסתכלתי בענין זה וראיתי שכל העוסקים בבנינים ובחומות אין אחד מהם יוצא נקי ואפילו עכו"ם ואף על פי כן העולם עוסקים בזה, כי הוא קיום העולם כי אי אפשר להיות בלא זה ועל כן בהכרח שיהיו בני אדם שיהיה להם חשקות לזה ויש בענין זה כמה ענינים וחלוקים אך סוף כל סוף אינו יוצא נקי ונראה שזהו פרוש: 'כל העוסק בבנין מתמסכן' 'מתמסכן' הוא לשון עניות וגם הוא ... לחץ להמשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנז - כִּי תָבא בְּכֶרֶם רֵעֶך
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנז - כי תבא בכרם רעך "כי תבא בכרם רעך" וכו' על פי מעשה וכו' שהניחה לו אמו צואה שמי שאינו יכול לסבלו לא יניחנו להיות אצלו ואם לאו, יצטרך לעזר מהרחוקים על הקרובים אצלו וכו' כי כשאוכל יותר מצרכו זה המאכל מזיק לו כי כל דבר יש לו שרש שיש לו חיות ממנו כגון הסמים יש להם חיות ממה שהאדם לוקח אותם לרפואה וכן המאכלים יש להם חיות מזה שהאדם אוכל אותם ומקבל חיות מהם מזה יש חיות להמאכלים אבל כשאוכל יותר מצרכו אין לזה המאכל ממי לקבל חיות מאחר שאין האדם צריך אליו והוא דומה כאלו הניחו האדם לתוך כלי שבודאי אינו מקבל חיות משם ועל כן המאכל... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות קד
שיחות הר"ן - אות קד "אם פגע בך מנול זה משכהו לבית המדרש" כי לפעמים הוא [הינו הבעל דבר] מתפלל מתוך האדם ואזי האדם כמו בית הכנסת ואחד מתפלל בתוכו וכן בלמוד לפעמים האדם הוא כמו בית המדרש ואחד לומד בתוכו אך אף על פי כן למוד כזה טוב יותר מתפילה כזו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ" וזהו אם פגע בך מנול זה פגיעה לשון תפילה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה הינו כשהמנול מתפלל מתוכך ואתה רק כמו בית הכנסת משכהו לבית המדרש כי טוב יותר שיהיה נעשה בחינת בית המדרש כי הלמוד טוב יותר כנזכר לעיל... לחץ להמשך...
שיחות הר"ן - אות קצ - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קצ - גדולות נוראות השגתו אמר: שכמה פעמים ציר לעצמו עניני מיתה כאלו הוא מת ממש עד שהרגיש טעם מיתה ממש גם אני שמעתי שאמר שבימי נעוריו היה מציר לעצמו מיתתו ואיך יבכו עליו וכו' וציר לעצמו היטב כל עניני מיתה ואמר שהוא מלאכה לציר לעצמו זאת היטב... לחץ להמשך...
סיפורי מעשיות - מעשה ה - מעשה מבן מלך שהיה מאבנים טובות / מעשה בן מלך שעשוי מאבנים טובות
סיפורי מעשיות - מעשה ה - מבן מלך שהיה מאבנים טובות / בן מלך שעשוי מאבנים טובות מעשה במלך אחד שלא היו לו בנים והלך ועסק בדאקטורים [רופאים], כדי שלא תהיה מלכותו נהפכת לזרים ולא הועילו לו וגזר על היהודים שיתפללו בעבורו שיהיו לו בנים והיו היהודים מבקשים ומחפשים צדיק, כדי שיתפלל ויפעל שיהיו לו בנים ובקשו ומצאו צדיק גנוז ואמרו לו שיתפלל שיהיו להמלך בנים וענה שאינו יודע כלל והודיעו להמלך ושלח המלך פקדתו אחריו והביאו אותו להמלך והתחיל המלך לדבר עמו בטוב. הלא אתה יודע, שהיהודים הם בידי לעשות בהם כרצוני על כן אני מבקש ממך בטוב שתתפלל שיהיו לי בנים והבטיח... לחץ להמשך...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה במאמרים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן



קבל תכנים נוספים שיעניינו אותך...




האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב

© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים, ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.

דף זה נוצר ב 0.1719 שניות
עכשיו 21_02_2019 השעה 04:25:43
wesi2