ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖶 💎 ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה א - אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ
אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' (תהלים קי"ט). דע, כי על ידי התורה נתקבלים כל התפילות וכל הבקשות, שאנו מבקשים ומתפללים והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכין הן ברוחני הן בגשמי. כי עכשו בעוונותינו הרבים חן וחשיבות האמיתי של ישראל נפל כי עכשו עקר החשיבות והחן הוא אצלם. אבל על ידי התורה, נתעלה החן והחשיבות של ישראל. כי התורה נקראת (משלי ה) : "אילת אהבים ויעלת חן" שמעלה חן על לומדיה (ערובין נ"ד:). כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל, של כל דבר ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר כדי שיאיר לו השכל, שיש בכל דבר להתקרב להשם יתברך על ידי אותו הדבר. כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו כמו שכתוב (קהלת ח) : "חכמת אדם תאיר פניו". וזה בחינת יעקב כי יעקב זכה לבכורה שהוא ראשית, שהוא בחינת חכמה (תקונים תקון י"ד, זוהר משפטים קכ"א:) כמו שכתוב (תהלים קי"א) : "ראשית חכמה" (בראשית כ"ז). וזה בחינת "ויעקבני זה פעמים", ותרגום אונקלוס: וחכמני. וזה בחינת שמש. כי השכל הוא מאיר לו בכל דרכיו כמו השמש. וזה בחינת (משלי ד) : "וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום". וזה בחינת חית לשון חיות (עיין זוהר פנחס רמ"ה: ובתיקונים תיקון ס"ה) כי החכמה והשכל הוא החיות של כל דבר כמו שכתוב (קהלת ז) : "החכמה תחיה" וכו'. אך מחמת שאור השכל גדול מאד אי אפשר לזכות אליו כי אם על ידי בחינת נון שהוא בחינת מלכות כמו שכתוב (תהלים ע"ב) : "לפני שמש ינון שמו", ופרש רש"י: 'לשון מלכות'. וזה בחינת לבנה כי הלבנה אין לה אור מעצמה כי אם מה שמקבלת מהשמש (זהר ויחי רל"ח). וזהו בחינת מלכות, דלית לה מגרמה כלום אלא מה שמקבלת מן החית, שהיא בחינת חכמה, בחינת שמש כנ"ל ונעשה (ישעיהו ל) : "אור הלבנה כאור החמה" אבל מי שאינו מקשר עצמו אל השכל והחכמה והחיות, שיש בכל דבר זה בחינת עשו שבזה את הבכורה כמו שכתוב (בראשית כ"ה) : "ויבז עשו את הבכורה" דהינו השכל כנ"ל בחינת (משלי י"ח) : "לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו" וזה בחינת מלכות הרשעה בחינת לבנה דסטרא אחרא שעליה נאמר (ישעיהו כ"ד) : "וחפרה הלבנה" וכו' (עין תיקון ח) וזה בחינת יצר טוב ויצר הרע. כי היצר טוב נקרא "מסכן וחכם" (קהלת ד), (עיין רש"י ועיין זוהר וישב קע"ט ובמ"ר קהלת ובנדרים ל"ב:), בחינת מלכות שהיא בחינת עניה ודלה דלית לה מגרמה כלום כי אם מה שמקבלת מחכמה. ויצר הרע נקרא "מלך זקן וכסיל" (שם) בחינת מלכות דסטרא אחרא שאינה חפצה בחכמה ושכל, בחינת "לא יחפץ כסיל בתבונה" וכו', כנ"ל וצריך כל אחד לתן כח לבחינת מלכות דקדשה להתגבר על מלכות דסטרא אחרא וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ה:) 'לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע'. ועל ידי מה נותן כח למלכות דקדשה ? על ידי התורה, שהוא עוסק בכח כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, שם: 'לעולם ירגיז וכו' אי אזיל מוטב, ואם לאו יעסק בתורה'. וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (קדושין ל:) : 'אם פגע בך מנול זה, משכהו לבית המדרש'. כי על ידי התורה נותן כח למלכות דקדשה. ואזי מקבלת המלכות, שהיא בחינת נ חיות מן החכמה, שהיא בחינת ח ונתחבר ונתקשר הח והנ ונעשה אור הלבנה כאור החמה. וכשזה קם, זה נופל (רש"י בראשית כ"ה פסוק כ"ג) ואזי נופל ונתבטל מלכות הרשעה כמו שכתוב (הושע י"ד) : "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם, ופשעים יכשלו בם". הינו על ידי דרכי ה', הינו התורה על ידי זה הצדיקים, שדבקים במלכות דקדשה הם נתחזקים ומקבלים כח על ידי זה "ופשעים יכשלו בם" בחינת מלכות הרשעה בחינת היצר הרע, שנופל ונכנע על ידי התורה, כנ"ל ועל ידי זה נתקבלים כל התפילות והבקשות כי עקר מה שאין נתקבלין הבקשות הוא מחמת שאין להדברים חן ואין נכנסין בלב של זה שמבקשין ממנו כאלו אין בלבו מקום שיכנסו הדברים בלבו מחמת שאין להמבקש חן, שיכנסו הדברים בלבו של זה, שמבקשין ממנו אבל על ידי התורה, שעל ידי זה נתחברין ונתקשרין הנ והח כנ"ל, ונעשה חן ועל כן נקראת התורה (משלי ה) : "יעלת חן" ואזי זוכה שדבריו הם דברי חן, ואזי נתקבלין דבריו ובקשותיו כמו מי שמדבר דברי חן שנכנסין הדברים בלב המתבקש דהינו זה שמבקשין ממנו וזה בחינת ת הינו על ידי שנתחברו ונתקשרו החי"ת והנו"ו ונעשה בחינת ח"ו על ידי זה נעשה בחינת ת"ו, שהוא לשון חקיקה ורשימה כמו שכתוב (יחזקאלט) : "והתוית ת"ו" כי על ידי החן נחקק ונרשם מקום בלב המתבקש לקבל הבקשה כי על ידי החן נתקבלו דבריו נמצא, שבחינת הח"ו חקק מקום בלב זה שמבקשין ממנו כדי שיכנסו דבריו בלבו, ויקבל בקשתו והחקיקה ורשימה זה בחינת ת"ו כנ"ל וזהו (קהלת ט) : "דברי חכמים בנחת נשמעים" נחת דיקא, הינו בחינת חן הנ"ל והת הנ"ל ועל ידי זה נעשה אותיות נחת, ואז נשמעים דבריו, ונתקבל בקשתו כנ"ל. ועל כן יעקב שהוא בחינת השכל כנ"ל על כן זכה לחן, כמו שכתוב (בראשית ל"ג) : "כי חנני אלהים" וכו' ועל כן ברך את השבטים בחן, כמו שכתוב (שם) : "הילדים אשר חנן" וכו' ובנימין לא היה אז (שם דחא מ"ג) ועל כן ברכו יוסף בחן. כמו שכתוב : "אלהים יחנך בני" (עיין ב"ר וישלח פ' ע"ח מקץ פ' צ"ב). ודוקא יוסף היה יכול לברכו בחן כי יוסף היה כלול ביותר מבחינת יעקב כמו שכתוב (שם ל"ז) : "אלה תלדות יעקב יוסף" כי הוא היה עקר תולדותיו כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי, (עין זוהר וישלח קע"ו: וישב קפ"ב) ועל כן נאמר ביוסף (דברים ל"ג) : "בכור שורו הדר לו" 'בכור' הוא בחינת השכל כנ"ל וזהו 'שורו' לשון הסתכלות כי צריכין להסתכל בהשכל שיש בכל דבר כנ"ל וזהו הדר לו תרגם אונקלוס. זיו ליה לשון אור כי השכל מאיר לו בכל דבר אפילו במקום שהיה אפל וחשך, מאיר לו השכל כשזוכה להסתכל על השכל שיש שם בכל דבר ומקרב אותו להשם יתברך וזה פרוש מה שאמר רבה בר בר חנה (בבא בתרא עג:) האי גלא דמטבע לספינתא מתחזי כי צוציתא דנורא חורתא ברישא. פרש רשב"ם: אש לבנה ומלאך מזיק הוא ומחינן ליה באלותא דחקיק עליה "אהיה אשר אהיה". גלא הוא היצר הרע. דמטבע לספינתא, הוא החן והחשיבות, לשון ספון וחשוב (מו"ק כ"ח מאן חשיב מאן ספון) כי היצר הרע רוצה להטביע ולהשפיל, חס ושלום בחינת החן והחשיבות של ישראל, בחינת מלכות דקדשה. ומתחזי כי צוציתא דנורא חורתא ברישא כי מתחלה היצר הרע מתלבש עצמו במצוות, ומטעה את האדם כאלו מסיתו לעשות מצוה וזהו בחינת צוציתא דנורא חורתא אש לבנה אף על פי כן מלאך מזיק הוא ומחינן ליה באלותא דחקיק עלה אהיה וכו' הינו שעקר הכנעתו של היצר הרע הוא על ידי התורה שהיא כלה שמותיו של הקדוש ברוך הוא (עיין זוהר פקודי רכ"ו:) כי הלוחות, ארכן וי"ו ורחבן וי"ו (בבא בתרא יד) וזהו בחינת אלותא, דהינו מקלות דחקיק עלה אהיה וכו' הינו שמות, בחינת התורה, שהיא בחינת וי"ו והוי"ו הוא צורת מקל והיא כלה שמותיו של השם יתברך הינו שהתורה הקדושה היא מכניע את היצר הרע שרוצה לעשות את האדם משגע ממש, חס ושלום. כי בעל עברה הוא משגע כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה ג:) 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות' וכמו שהמשגעים צריכים להכותם ולשום עליהם שמות כמו כן ממש התורה שעוסקין הוא בחינת מקלות ושמות שבזה מכין ומכניעין את היצר הרע ומגרשין מן האדם את השגעון והרוח שטות שנכנס בו בחינת 'ומחינן ליה באלותא, דחקיק עליה שמות' וכו', כנ"ל (עיין מ"ר קדושים תחלת פ' כ"ה:). וזהו : "אשרי תמימי דרך", אשרי לשון הסתכלות תמימי דרך בחינת (בראשית כ"ה) : "יעקב איש תם", שהוא בחינת השכל כנ"ל הינו לזכות להסתכל על השכל שיש בכל דבר שהוא בחינת "יעקב איש תם" זה זוכין על ידי התורה. וזהו : ההולכים בתורת ה' כי על ידי שלומד תורה בכח על ידי זה נותן כח למלכות דקדשה בחינת נו"ו לקבל מן השכל, שהוא בחינת חי"ת ואזי נעשה חן ונתקבלים דבריו כנ"ל ואזי נתעלה החן והחשיבות של ישראל וכל התפילות והבקשות נתקבלים
אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה' .
דַּע, כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה
נִתְקַבְּלִים כָּל הַתְּפִילּוֹת וְכָל הַבַּקָּשׁוֹת, שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים וּמִתְפַּלְּלִים
וְהַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִתְעַלֶּה וְנִתְרוֹמֵם בִּפְנֵי כָּל מִי שֶׁצְּרִיכִין
הֵן בְּרוּחָנִי הֵן בְּגַשְׁמִי.
כִּי עַכְשָׁו בָּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים חֵן וַחֲשִׁיבוּת הָאֲמִיתִּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל נָפַל
כִּי עַכְשָׁו עִקַּר הַחֲשִׁיבוּת וְהַחֵן הוּא אֶצְלָם.
אֲבָל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, נִתְעַלֶּה הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
כִּי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת: "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן"
שֶׁמַּעֲלָה חֵן עַל לוֹמְדֶיהָ .
כִּי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל, שֶׁל כָּל דָּבָר
וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
כְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר.
כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא אוֹר גָּדוֹל וּמֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו".
וְזֶה בְּחִינַת יַעֲקב
כִּי יַעֲקב זָכָה לַבְּכוֹרָה שֶׁהוּא רֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רֵאשִׁית חָכְמָה" .
וזה בחינת "וַיַּעַקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם", וְתַרְגּוּם אוּנְקְלוֹס: וְחַכְּמַנִי.
וְזֶה בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ. כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא מֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ.
וְזֶה בְּחִינַת: "וְארַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם".
וְזֶה בְּחִינַת חֵית לְשׁוֹן חִיּוּת
כִּי הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְחַיֶּה" וְכוּ'.
אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאוֹר הַשֵּׂכֶל גָּדוֹל מְאד
אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת אֵלָיו כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינַת נוּן שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'לְשׁוֹן מַלְכוּת'.
וְזֶה בְּחִינַת לְבָנָה
כִּי הַלְּבָנָה אֵין לָהּ אוֹר מֵעַצְמָהּ
כִּי אִם מַה שֶּׁמְּקַבֶּלֶת מֵהַשֶּׁמֶשׁ .
וְזֶהוּ בְּחִינַת מַלְכוּת, דְּלֵית לָהּ מִגַּרְמָהּ כְּלוּם
אֶלָּא מַה שֶּׁמְקַבֶּלֶת מִן הַחֵית, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ כַּנַּ"ל
וְנַעֲשֶׂה: "אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה"
אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה וְהַחִיּוּת, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
זֶה בְּחִינַת עֵשָׂו שֶׁבִּזָּה אֶת הַבְּכוֹרָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכוֹרָה"
דְּהַיְנוּ הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל
בְּחִינַת: "לא יַחְפּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ"
וְזֶה בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה
בְּחִינַת לְבָנָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא
שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר: "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה" וְכוּ'
וְזֶה בְּחִינַת יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר הָרָע.
כִּי הַיֵּצֶר טוֹב נִקְרָא "מִסְכֵּן וְחָכָם", בְּחִינַת מַלְכוּת
שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲנִיָּה וְדַלָּה דְּלֵית לָהּ מִגַּרְמָהּ כְּלוּם
כִּי אִם מַה שֶּׁמְּקַבֶּלֶת מֵחָכְמָה.
וְיֵצֶר הָרָע נִקְרָא "מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל"
בְּחִינַת מַלְכוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא
שֶׁאֵינָהּ חֲפֵצָה בְּחָכְמָה וָשֵׂכֶל, בְּחִינַת "לא יַחְפּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה" וְכוּ', כַּנַּ"ל
וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לִתֵּן כּחַ לִבְחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה לְהִתְגַּבֵּר עַל מַלְכוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע'.
וְעַל יְדֵי מַה נוֹתֵן כּחַ לַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה ?
עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּכחַ
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שָׁם: 'לְעוֹלָם יַרְגִּיז וְכוּ' אִי אָזִיל מוּטָב, וְאִם לָאו יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה'.
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה, מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ'.
כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה נוֹתֵן כּחַ לַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה.
וַאֲזַי מְקַבֶּלֶת הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת נ
חִיּוּת מִן הַחָכְמָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת ח
וְנִתְחַבֵּר וְנִתְקַשֵּׁר הַח וְהַנ
וְנַעֲשֶׂה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה.
וּכְשֶׁזֶּה קָם, זֶה נוֹפֵל
וַאֲזַי נוֹפֵל וְנִתְבַּטֵּל מַלְכוּת הָרְשָׁעָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה', צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם, וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם".
הַיְנוּ עַל יְדֵי דַּרְכֵי ה', הַיְנוּ הַתּוֹרָה
עַל יְדֵי זֶה הַצַּדִּיקִים, שֶׁדְּבֵקִים בַּמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה
הֵם נִתְחַזְּקִים וּמְקַבְּלִים כּחַ
עַל יְדֵי זֶה "וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה
בְּחִינַת הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁנּוֹפֵל וְנִכְנָע עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְקַבְּלִים כָּל הַתְּפִילּוֹת וְהַבַּקָּשׁוֹת
כִּי עִקָּר מַה שֶּׁאֵין נִתְקַבְּלִין הַבַּקָּשׁוֹת
הוּא מֵחֲמַת שֶׁאֵין לְהַדְּבָרִים חֵן
וְאֵין נִכְנָסִין בַּלֵּב שֶׁל זֶה שֶׁמְּבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ
כְּאִלּוּ אֵין בְּלִבּוֹ מָקוֹם שֶׁיִּכָּנְסוּ הַדְּבָרִים בְּלִבּוֹ
מֵחֲמַת שֶׁאֵין לְהַמְבַקֵּשׁ חֵן, שֶׁיִּכָּנְסוּ הַדְּבָרִים בְּלִבּוֹ שֶׁל זֶה, שֶׁמְּבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ
אֲבָל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְחַבְּרִין וְנִתְקַשְּׁרִין הַנ וְהַח כַּנַּ"ל, וְנַעֲשֶׂה חֵן
וְעַל כֵּן נִקְרֵאת הַתּוֹרָה: "יַעֲלַת חֵן"
וַאֲזַי זוֹכֶה שֶׁדְּבָרָיו הֵם דִּבְרֵי חֵן, וַאֲזַי נִתְקַבְּלִין דְּבָרָיו וּבַקָּשׁוֹתָיו
כְּמוֹ מִי שֶׁמְּדַבֵּר דִּבְרֵי חֵן
שֶׁנִּכְנָסִין הַדְּבָרִים בְּלֵב הַמִּתְבַּקֵּשׁ
דְּהַיְנוּ זֶה שֶׁמְּבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ
וְזֶה בְּחִינַת ת
הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁנִּתְחַבְּרוּ וְנִתְקַשְּׁרוּ הַחֵי"ת וְהַנּוּ"ו וְנַעֲשָׂה בְּחִינַת חֵ"ו
עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תָּ"ו, שֶׁהוּא לְשׁוֹן חֲקִיקָה וּרְשִׁימָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהִתְוִיתָ תָּ"ו"
כִּי עַל יְדֵי הַחֵן נֶחְקָק וְנִרְשָׁם מָקוֹם בְּלֵב הַמִּתְבַּקֵּשׁ לְקַבֵּל הַבַּקָּשָׁה
כִּי עַל יְדֵי הַחֵן נִתְקַבְּלוּ דְּבָרָיו
נִמְצָא, שֶׁבְּחִינַת הַחֵ"ו חָקַק מָקוֹם בְּלֵב זֶה שֶׁמְּבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ
כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ דְּבָרָיו בְּלִבּוֹ, וִיקַבֵּל בַּקָשָׁתוֹ
וְהַחֲקִיקָה וּרְשִׁימָה זֶה בְּחִינַת תָּ"ו כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ: "דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים"
נַחַת דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּחִינַת חֵן הַנַּ"ל וְהַת הַנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה אוֹתִיּוֹת נַחַת, וְאָז נִשְׁמָעִים דְּבָרָיו, וְנִתְקַבֵּל בַּקָּשָׁתוֹ כַּנַּ"ל.
וְעַל כֵּן יַעֲקב שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל
עַל כֵּן זָכָה לְחֵן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי חַנַּנִי אֱלהִים" וְכוּ'
וְעַל כֵּן בֵּרַךְ אֶת הַשְּׁבָטִים בְּחֵן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן" וְכוּ'
וּבִנְיָמִין לא הָיָה אָז ועל כן ברכו יוסף בחן. כמו שכתוב: "אֱלהִים יָחְנְךָ בְּנִי" .
וְדַוְקָא יוֹסֵף הָיָה יָכוֹל לְבָרְכוֹ בְּחֵן
כִּי יוֹסֵף הָיָה כָּלוּל בְּיוֹתֵר מִבְּחִינַת יַעֲקב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֵלֶּה תּלְדוֹת יַעֲקב יוֹסֵף"
כִּי הוּא הָיָה עִקַּר תּוֹלְדוֹתָיו
כִּי יַעֲקב וְיוֹסֵף כְּחַדָּא חֲשִׁיבֵי
וְעַל כֵּן נֶאֱמַר בְּיוֹסֵף: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ"
'בְּכוֹר' הוּא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ 'שׁוֹרוֹ' לְשׁוֹן הִסְתַּכְּלוּת
כִּי צְרִיכִין לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר כַּנַּ"ל
וְזֶהוּ הָדָר לוֹ תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס. זִיו לֵיהּ לְשׁוֹן אוֹר
כִּי הַשֵּׂכֶל מֵאִיר לוֹ בְּכָל דָּבָר
אֲפִילּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה אפֶל וָחֹשֶׁךְ, מֵאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל
כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ שָׁם בְּכָל דָּבָר
וּמְקָרֵב אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְזֶה פֵּרוּשׁ מַה שֶּׁאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָּה
הַאי גַּלָּא דְּמַטְבַּע לִסְפִינְתָּא מִתְחַזֵּי כִּי צוּצִיתָא דְּנוּרָא חִוַּרְתָּא בְּרֵישָׁא.
פֵּרֵשׁ רַשְׁבַּ"ם: אֵשׁ לְבָנָה וּמַלְאָךְ מַזִּיק הוּא
וּמָחִינָן לֵיהּ בְּאַלְוָתָא דְּחָקִיק עָלֵיהּ "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה".
גַּלָּא הוּא הַיֵצֶר הָרָע.
דְּמַטְבַּע לִסְפִינְתָּא, הוּא הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת, לְשׁוֹן סָפוּן וְחָשׁוּב
כִּי הַיֵּצֶר הָרָע רוֹצֶה לְהַטְבִּיעַ וּלְהַשְׁפִּיל, חַס וְשָׁלוֹם
בְּחִינַת הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה.
וּמִתְחַזֵּי כִּי צוּצִיתָא דְּנוּרָא חִוַּרְתָּא בְּרֵישָׁא
כִּי מִתְּחִלָּה הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְווֹת, וּמַטְעֶה אֶת הָאָדָם כְּאִלּוּ מְסִיתוֹ לַעֲשוֹת מִצְוָה
וזהו בחינת צוּצִיתָא דְּנוּרָא חִוַּרְתָּא אֵשׁ לְבָנָה
אַף עַל פִּי כֵן מַלְאָךְ מַזִּיק הוּא
וּמָחִינָן לֵיהּ בְּאַלְוָתָא דְּחָקִיק עָלֵהּ אֶהְיֶה וְכוּ'
הַיְנוּ שֶׁעִקַּר הַכְנָעָתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע הוּא עַל יְדֵי הַתּוֹרָה
שֶׁהִיא כֻּלָּהּ שְׁמוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
כִּי הַלּוּחוֹת, אָרְכָּן וָי"ו וְרָחְבָּן וָי"ו
וְזֶהוּ בְּחִינַת אַלְוָתָא, דְּהַיְנוּ מַקְלוֹת דְּחָקִיק עָלֵהּ אֶהְיֶה וְכוּ'
הַיְנוּ שֵׁמוֹת, בְּחִינַת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת וָי"ו
וְהַוָּי"ו הוּא צוּרַת מַקֵּל
וְהִיא כֻּלָּהּ שְׁמוֹתָיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
הַיְנוּ שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה
הִיא מַכְנִיעַ אֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֶת הָאָדָם מְשֻׁגָּע מַמָּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם.
כִּי בַּעַל עֲבֵרָה הוּא מְשֻׁגָּע
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת'
וּכְמוֹ שֶׁהַמְּשֻׁגָּעִים צְרִיכִים לְהַכּוֹתָם וְלָשׂוּם עֲלֵיהֶם שֵׁמוֹת
כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ הַתּוֹרָה שֶׁעוֹסְקִין הוּא בְּחִינַת מַקְלוֹת וְשֵׁמוֹת
שֶׁבָּזֶה מַכִּין וּמַכְנִיעִין אֶת הַיֵּצֶר הָרָע וּמְגָרְשִׁין מִן הָאָדָם אֶת הַשִּׁגָּעוֹן וְהָרוּחַ שְׁטוּת שֶׁנִּכְנַס בּוֹ
בְּחִינַת 'וּמָחִינָן לֵיהּ בְּאַלְוָתָא, דְּחָקִיק עָלֵיהּ שֵׁמוֹת' וְכוּ', כַּנַּ"ל .
וְזֶהוּ: "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ", אַשְׁרֵי לְשׁוֹן הִסְתַּכְּלוּת
תְמִימֵי דָרֶךְ בְּחִינַת: "יַעֲקב אִישׁ תָּם", שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל
הַיְנוּ לִזְכּוֹת לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
שֶׁהוּא בְּחִינַת "יַעֲקב אִישׁ תָּם"
זֶה זוֹכִין עַל יְדֵי הַתּוֹרָה.
וְזֶהוּ: הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'
כִּי עַל יְדֵי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּכחַ
עַל יְדֵי זֶה נוֹתֵן כּחַ לַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת נוּ"ו
לְקַבֵּל מִן הַשֵּׂכֶל, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֵי"ת
וַאֲזַי נַעֲשֶׂה חֵן וְנִתְקַבְּלִים דְּבָרָיו כַּנַּ"ל
וַאֲזַי נִתְעַלֶּה הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל
וְכָל הַתְּפִילּוֹת וְהַבַּקָּשׁוֹת נִתְקַבְּלִים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסו - מִּיתוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת בְּלא זְמַנָּן
...בלא זמנן דע שמיתות בהמות וחיות בלא זמנן הוא על ידי שאינן נזהרין במצות סכה כראוי כי סכה בחינות 'אמא דמסככא על בנין', בחינות: "אם לבינה תקרא" וזהו בחינות ההבדל שבין גדר אדם לגדר בהמה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו" שעשה לה דדים במקום בינה אבל הבהמה יונקת מדדי בהמה למטה וזהו ההפרש שבין גדר אדם לבהמה שהאדם יונק מדדי אדם שהוא במקום בינה בחינות "אם לבינה תקרא" בחינות סכה אבל הבהמה יונקת מדדי בהמה שהם למטה ועל כן כשפוגם...
חיי מוהר"ן - כד - שיחות השיכים להתורות
...השיכים להתורות אות כד פעם אחת באנו אליו אני וחברי רבי נפתלי סמוך לשבועות תקס"ה, ואמר לנו שעתה אינו יודע כלל רק זאת נודע לי בעתים הללו שעל ידי לשון הרע שבעולם אין הצדיקים יכולין להיות ענוים וכו' כמבאר בסימן קצ"ז ויתר מזה אינו יודע ואמר בפרוש כמו שאתה אינך יודע, כך ממש אני איני יודע עכשו כלום. ואמר שעכשו הוא מתנהג בפשיטות שעומד בבקר ומתפלל תפילתו, ואחר כך הוא לומד קצת, ואחר כך הוא אומר תהלים, ואחר כך אוכל אכילתו ומניח עצמו לישן קצת ואחר כך הוא עומד...
שיחות הר"ן - אות קכג
...הר"ן - אות קכג מענין קצת אנשים שמתקרבים לעבודת השם יתברך ואחר כך מתרחקין ענה ואמר אף על פי כן יקר אצל השם יתברך ההתקרבות בעצמו אף לפי שעה אף על פי שאחר כך נעשה מה שנעשה, חס ושלום ואמר הלא על שעת מתן תורה נאמר: "לבבתני באחת מעיניך" ואיתא במדרש: "מהו באחת מעיניך אלא שבעין השנית כבר היו מסתכלין על העגל" נמצא שבשעת מתן תורה כבר היה דעתם לפרש חס ושלום ואף על פי כן היה יקר בעיני השם יתברך מאד ההתקרבות בעצמו כמו שכתוב "לבבתני באחת מעיניך" כי זה בעצמו יקר...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לו
...אחד שלשה אנשים למדינה עם דבר סתר למלך אחר והם עברו בתוך המדינות שהיו שם חולקים על המלך והראשון נהג עצמו בחכמה, והעלים הענין לגמרי ועבר המדינה ולא הבינו כלל שיש לו דבר סתר והשני עבר לשם, ועמדו בני המדינה על הדבר והבינו שיש לו דבר סתר ותפסו אותו שיגיד להם ועשה בחכמה או בגבורה ונמלט מידם השלישי עבר שם ועמדו עליו גם כן והבינו בו שיש לו סוד, ותפסו אותו והיו מענים אותו בכמה וכמה ענויים הרבה מאד וכל מה שעשו לו ענויים ויסורים וצרות גדולות והוא לא הגיד דבר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמה - אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי וְכוּ'
...אדם מת וחצי וכו' [לשון רבנו, זכרונו לברכה] אין אדם מת וחצי וכו' זה בחינת מחלקת, כתרגומו "ורבו בעלי חצים", 'בעלי פלגתא' ומי שאוחז תאוותו ממחלקת, בודאי כאלו לא מת כמו שבקש דוד: "אגורה באהלך עולמים" וכי אפשר לדור בשני עולמות, אלא שיהיו אומרים דבר הלכה משמו (מימרא זו איתא נמי בבבלי יבמות צו אלא דשם בירושלמי הגירסא וכי עלתה על דעתו של דוד שיהא חי וקיים לעולמים אלא וכו' מבואר מזה ביותר דע"י שאומרים וכו' הוא חי וקים לעולם ואינו מת) ואז 'כאלו לא מת' אבל...
שיחות הר"ן - אות קפו - גדולות נוראות השגתו
...לברכה, קדם שהיה שיהיה כן וכן היה פעם אחת בעשרת ימי תשובה אמר שבשנה זו יהיה חלשות רחמנא לצלן וכשיצא מהמרחץ בערב יום הכפורים אמר שהוא ממשש בראשו של עצמו אם הוא חי [הינו מחמת הפחד שרואה חלשות גדולות רחמנא לצלן] וכן היה שבאותה השנה היה חלשות גדולות רחמנא לצלן כשהיה יקרות בעולם בשנה אחת ואחר כך בימי הקיץ בעת גדול התבואה היה נראה להעולם שיהיה זול ואמר הוא שלא יהיה זול באותו השנה כי היקרות הרחיב זמנו על שתי שנים וכן היה שגם שנה שניה היה יקרות ואחר כך אחר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנג - מִּעוּט שֵׁנָה, הוּא מְמַעֵט תַּאֲוַת נִאוּף
...שמעוט שנה, הוא ממעט תאוות ניאוף כי יש אש באדם מתחלת התולדה שמהאש הזה בוערין באדם כל התבערות של כל התאוות וגם כל האכילה ושתיה שנותנין להגוף האש הזה הוא מכלה ושורף הכל ועל ידי מעוט שנה, האש הזה נחלש ואין לו כח לבער אך שמזיק להמח מעוט שנה וכן רבוי שנה כשהאדם מכריח עצמו לישן הרבה גם זה מחליש וממעט האש הנ"ל וגם זה מזיק להמח רק כשאדם ישן במדה כראוי אזי תאוות המשגל בתקפה וכחה כי לא נחלש האש הנ"ל [כל זה שמענו מתוך שיחותיו הקדושים. ותכן כונתו בזה לא באר היטב...
שיחות הר"ן - אות קעה - גדולות נוראות השגתו
...ארץ ישראל אמר איני יודע איך הצדיקים עושים פדיון כי צריכין לידע כל העשרים וארבעה [כ"ד] בתי דינין כי כשמביאים הפדיון צריך לידע באיזה בית דין דנין אותו כי אולי הוא עושה פדיון והמתקה השיך לבית דין זה ובאמת הוא נדון בבית דין אחר ועל כן צריך לידע באיזה בית דין הוא נדון ולידע הפדיון וההמתקה של אותו הבית דין אני יודע כל העשרים וארבעה בתי דינים ואני יכול לעשות ערעור מבית דין לבית דין עד העשרים וארבעה בתי דינים דהינו שאני יכול לומר שאינו נראה לי המשפט של בית...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ח
...שלו לארץ ישראל - אות ח ובח"י איר נסע מביתו מקהלת קדש מדודיוקא לעיר ניקולייב ושם היה ספינה עבור חטים ונסע עם אותה הספינה דרך אדס כי מקדם היו המשלחים ושאר אנשים יראים לנסע דרך אדס כי אמרו שהים מסכן דרך שם והוא בחכמתו הגדולה הבין תכף שטוב יותר מכמה טעמים לנסע על הספינה מאדס כי מקצרים את הדרך הרבה שיש ממדינתנו לגלץ גם יוצאים מן הסכנה שיש כשנוסעים מגלץ שיש סכנה גדולה כשיורדים מהנהר טונא על הים כמפרסם על כן לא השגיח כלל על דברי העולם ונסע מניקולייב דרך...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לג - וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה
...ח"ב - תורה לג - ויחד יתרו על כל הטובה "ויחד יתרו על כל הטובה" וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, 'שנעשה בשרו חדודין חדודין' כי כל השמחות הם רק בשעתן כגון, למשל שמחה של חתנה או ברית השמחה הוא רק בשעתן ואם יסתכל על הסוף, אין שום שמחה בעולם, כי סוף אדם [למות] וכו' אבל אם יסתכל על הסוף של הסוף אז יש לו לשמח מאד כי סוף כל סוף, דהינו התכלית הוא טוב מאד והנה זהו רק מצד הנשמה, שמצדה המות טוב מאד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "והנה טוב מאד" זה [מלאך המוות]...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 07_08_2020 השעה 15:50:02 - wesi2