ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יז - צָרִיך לִזָּהֵר מְאד לִהְיוֹת שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב בְּשַׁבָּת
צריך לזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת כי מעלות וקדשות שבת גדולה ויקרה מאד, כמובא ובפרט ב"ראשית חכמה" בשער הקדשה בתחלתו, עין שם וראוי ונכון ללמד ב"ראשית חכמה" בשער הנ"ל ולשום לבו היטב על כל הדברים הנאמרים שם בענין קדשת ומעלות שבת קדש כי יש שם כמה דברים פרטיים יקרים מקדשת ומעלות שבת כי כל ענין ומעלה הנאמר שם על שבת הוא דבר בפני עצמו והבן שם היטב, כדי שיתלהב לבו לקבל שבת בשמחה גדולה ועצומה כראוי ועל ידי זה היראה בשלמות דהינו עם דעת כי בחל אפשר שיהיה היראה עם כסילות בבחינת (איוב ד) : "הלא יראתך כסלתך" ועקר הכסילות הוא מחמת השעבוד שיש בחל כי על ידי השעבוד אין הדעת שלם וכמו שכתוב במואב (ירמיה מ"ח) : "שאנן מואב מנעוריו וכו' ובגולה לא הלך, על כן עמד טעמו בו" וכו' וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגלה יב:), כי על ידי שעבוד וגלות הדעת מבלבל אבל בשבת הוא חרות וכשיש חרות ואין שעבוד וגלות, אזי הדעת שלם כנ"ל ועקר החרות על ידי התענוג והשמחה של שבת, בחינת (ישעיה נ"ח) : "אז תתענג על ה'", הנאמר בשבת (שם נ"ה) : "כי בשמחה תצאו", שעל ידי שמחה יוצאין לחרות וכשיש חרות, הדעת בשלמות כנ"ל ואזי היראה כראוי בבחינת ירא שבת (תקוני זוהר תקון ט) כי אז היראה בלי כסילות שיש בימי החל כי עקר הכסילות מחמת השעבוד כנ"ל ובזה מעלין היראות הנפולות דהינו מה שיראים לפעמים משר וכדומה כי על ידי הדעת מרימין אותן ועקר הדעת הוא בשבת על ידי השמחה, שעל ידי זה יש חרות ואזי הדעת בשלמות כנ"ל. והכלל, שצריך לנהג שמחה גדולה בשבת קדש ולבלי להראות שום עצבות ודאגה כלל רק להתענג על ה' ולהרבות בתענוגי שבת בכל מיני תענוג הן אכילה ושתיה, הן מלבושים כפי מה שיכול כי אכילת שבת היא כלה רוחניות, כלו קדש, ועולה למקום אחר לגמרי מן אכילת חל כמבאר במקום אחר [לעיל בסימן נו ובסימן רעז], (ועין זוהר ויקהל דף ריח ובמק"מ שם) דרך השם יתברך להביט על הטובות שעושין ואף שנמצא בהם גם כן מה שאינו טוב, אינו מסתכל על זה שכתוב (במדבר כ"ג) "לא הביט און ביעקב" (עין ילקוט ובתד"א רבה פ"א) מכל שכן שהאדם אסור לו להביט על חברו לרעה למצא בו דוקא מה שאינו טוב ולחפש למצא פגמים בעבודת חברו רק אדרבא, מחיב להביט רק על הטוב ולזה טובה גדולה שיש טבע והשגחה כי כשהאדם עושה טוב, אזי מנהיג אותו בהשגחה וכשהוא אינו טוב ואם היה מנהיג אותו בהשגחה לא היה יכול להגיע לו שום טובה אזי מניח אותו על הטבע ויכול להיות שיהיה לו טובות על פי הטבע ואם לא היה רק השגחה, היה אפשר שתתבטל ההשגחה לגמרי כי כשהיה רואה יתברך, שאין האדם מתנהג כראוי היה כועס, והיה מסיר ההשגחה לגמרי אבל עכשו מניחו על פי הטבע וכשהוא חוזר למוטב, משגיח עליו כנ"ל ובאמת אין אנו יכולין להבין מהו טבע והשגחה כי באמת גם הטבע היא השגחתו יתברך וזה אי אפשר לאדם להבין שני דברים כאחד דהינו הטבע שבאמת היא השגחתו יתברך
צָרִיך לִזָּהֵר מְאד לִהְיוֹת שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב בְּשַׁבָּת

כִּי מַעֲלוֹת וּקְדֻשּׁוֹת שַׁבָּת גְּדוֹלָה וִיקָרָה מְאד, כַּמּוּבָא

וּבִפְרָט בְּ"רֵאשִׁית חָכְמָה" בְּשַׁעַר הַקְּדֻשָּׁה בִּתְחִלָּתוֹ, עַיֵּן שָׁם

וְרָאוּי וְנָכוֹן לִלְמד בְּ"רֵאשִׁית חָכְמָה" בַּשַּׁעַר הַנַּ"ל

וְלָשׂוּם לִבּוֹ הֵיטֵב עַל כָּל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים שָׁם בְּעִנְיַן קְדֻשַּׁת וּמַעֲלוֹת שַׁבַּת קדֶשׁ

כִּי יֵשׁ שָׁם כַּמָּה דְּבָרִים פְּרָטִיִּים יְקָרִים מִקְּדֻשַּׁת וּמַעֲלוֹת שַׁבָּת

כִּי כָל עִנְיָן וּמַעֲלָה הַנֶּאֱמָר שָׁם עַל שַׁבָּת הוּא דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ

וְהָבֵן שָׁם הֵיטֵב, כְּדֵי שֶׁיִּתְלַהֵב לִבּוֹ לְקַבֵּל שַׁבָּת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה כָּרָאוּי

וְעַל יְדֵי זֶה הַיִּרְאָה בִּשְׁלֵמוּת דְּהַיְנוּ עִם דַּעַת

כִּי בְּחֹל אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַיִּרְאָה עִם כְּסִילוּת בִּבְחִינַת: "הֲלא יִרְאָתְך כִּסְלָתֶך"

וְעִקָּר הַכְּסִילוּת הוּא מֵחֲמַת הַשִּׁעְבּוּד שֶׁיֵּשׁ בְּחֹל

כִּי עַל יְדֵי הַשִּׁעְבּוּד אֵין הַדַּעַת שָׁלֵם

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמוֹאָב: "שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְכוּ' וּבַגּוֹלָה לא הָלָך, עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ" וְכוּ'

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי עַל יְדֵי שִׁעְבּוּד וְגָלוּת הַדַּעַת מְבֻלְבָּל

אֲבָל בְּשַׁבָּת הוּא חֵרוּת

וּכְשֶׁיֵּשׁ חֵרוּת וְאֵין שִׁעְבּוּד וְגָלוּת, אֲזַי הַדַּעַת שָׁלֵם כַּנַּ"ל

וְעִקָּר הַחֵרוּת עַל יְדֵי הַתַּעֲנוּג וְהַשִׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת, בְּחִינַת: "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'", הַנֶּאֱמָר בְּשַׁבָּת

"כִּי בְּשִׂמְחָה תֵצֵאוּ", שֶׁעַל יְדֵי שִׂמְחָה יוֹצְאִין לְחֵרוּת

וּכְשֶׁיֵּשׁ חֵרוּת, הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל

וַאֲזַי הַיִּרְאָה כָּרָאוּי בִּבְחִינַת יָרֵא שַׁבָּת

כִּי אָז הַיִּרְאָה בְּלִי כְּסִילוּת שֶׁיֵּשׁ בִּימֵי הַחֹל

כִּי עִקָּר הַכְּסִילוּת מֵחֲמַת הַשִּׁעְבּוּד כַּנַּ"ל

וּבָזֶה מַעֲלִין הַיִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת

דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁיְרֵאִים לִפְעָמִים מִשַּׂר וְכַדּוֹמֶה

כִּי עַל יְדֵי הַדַּעַת מְרִימִין אוֹתָן

וְעִקָּר הַדַּעַת הוּא בְּשַׁבָּת עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יֵשׁ חֵרוּת

וַאֲזַי הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל.

וְהַכְּלָל, שֶׁצָּרִיך לִנְהג שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּשַׁבַּת קדֶשׁ

וְלִבְלִי לְהַרְאוֹת שׁוּם עַצְבוּת וּדְאָגָה כְּלָל

רַק לְהִתְעַנֵּג עַל ה' וּלְהַרְבּוֹת בְּתַעֲנוּגֵי שַׁבָּת בְּכָל מִינֵי תַּעֲנוּג

הֵן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, הֵן מַלְבּוּשִׁים כְּפִי מַה שֶּׁיָּכוֹל

כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת הִיא כֻּלָּהּ רוּחָנִיּוּת, כֻּלּוֹ קדֶשׁ, וְעוֹלָה לְמָקוֹם אַחֵר לְגַמְרֵי מִן אֲכִילַת חֹל

כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר

[לְעֵיל בְּסִימָן נו וּבְסִימָן רעז]

דֶּרֶך הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לְהַבִּיט עַל הַטּוֹבוֹת שֶׁעוֹשִׂין

וְאַף שֶׁנִּמְצָא בָּהֶם גַּם כֵּן מַה שֶּׁאֵינוֹ טוֹב, אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל זֶה

שֶׁכָּתוּב "לא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקב"

מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁהָאָדָם אָסוּר לוֹ לְהַבִּיט עַל חֲבֵרוֹ לְרָעָה

לִמְצא בּוֹ דַּוְקָא מַה שֶּׁאֵינוֹ טוֹב וּלְחַפֵּשׂ לִמְצא פְּגָמִים בַּעֲבוֹדַת חֲבֵרוֹ

רַק אַדְּרַבָּא, מְחֻיָּב לְהַבִּיט רַק עַל הַטּוֹב

וְלָזֶה טוֹבָה גְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ טֶבַע וְהַשְׁגָּחָה

כִּי כְּשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה טוֹב, אֲזַי מַנְהִיג אוֹתוֹ בְּהַשְׁגָּחָה

וּכְשֶׁהוּא אֵינוֹ טוֹב וְאִם הָיָה מַנְהִיג אוֹתוֹ בְּהַשְׁגָּחָה לא הָיָה יָכוֹל לְהַגִּיעַ לוֹ שׁוּם טוֹבָה

אֲזַי מַנִּיחַ אוֹתוֹ עַל הַטֶּבַע

וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה לוֹ טוֹבוֹת עַל פִּי הַטֶּבַע

וְאִם לא הָיָה רַק הַשְׁגָּחָה, הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁתִּתְבַּטֵּל הַהַשְׁגָּחָה לְגַמְרֵי

כִּי כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה יִתְבָּרַך, שֶׁאֵין הָאָדָם מִתְנַהֵג כָּרָאוּי

הָיָה כּוֹעֵס, וְהָיָה מֵסִיר הַהַשְׁגָּחָה לְגַמְרֵי

אֲבָל עַכְשָׁו מַנִּיחוֹ עַל פִּי הַטֶּבַע וּכְשֶׁהוּא חוֹזֵר לְמוּטָב, מַשְׁגִּיחַ עָלָיו כַּנַּ"ל

וּבֶאֱמֶת אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְהָבִין מַהוּ טֶבַע וְהַשְׁגָּחָה

כִּי בֶּאֱמֶת גַּם הַטֶּבַע הִיא הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַך

וְזֶה אִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהָבִין שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאֶחָד

דְּהַיְנוּ הַטֶּבַע

שֶׁבֶּאֱמֶת הִיא הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַך
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רז - כָּל הַדִּבּוּרִים הֵם בְּחִינַת גְּבוּרוֹת
...- כל הדבורים הם בחינת גבורות כל הדבורים הם בחינת גבורות כמו שכתוב "וגבורתך ידברו" וכמו שכתוב בכתבים שהה' גבורות שבדעת בוקעין ויוצאין בהפה ונעשה מהם ה' מוצאות הפה נמצא שכל הדבורים הם בחינת גבורות וצריך להמתיקם וההמתקה הוא על ידי למוד התורה ודבורים טובים שמדברים על ידי זה ממתיקים הדבורים שהם בחינת הגבורות ודע שלפעמים יוצאין גבורות קשות רחמנא לצלן והם באים בזה העולם לגדולי הדור מחמת שיש להם דעת גדול על כן כשיוצאין, חס ושלום, גבורות קשות, באים בדעת הגדולים ושם בוקעין ויוצאין מהפה, ונעשה מהם דבורים כנ"ל...
מיהו מנהיג אמיתי? ומיהו מפורסם של שקר? - חלק 2
...2 * מיהו מנהיג אמיתי ? ומיהו מפורסם של שקר ? - חלק 1. בעניין "רב דקליפה" breslev.eip.co.il/?key=37 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - ראיתי מנורת זהב אך רשעים הדוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז מאין מקבלין הם הרוח להשלים החסרון? אך דע שיש רב דקלפה והוא בחינת עשו כמו שכתוב בעשו: "יש לי רב" והוא בחינת "אלופי עשו" וכמו שתרגם אונקלוס: "רברבי עשו" בחינת הרב דקלפה ומהם מקבלין הרשעים הרוח והוא בחינת רוח הטומאה בחינת רוח סערה **** בעניין שמי שאינו יכול להנהיג את עצמו, דהיינו שלא תיקן את עצמו, שאינו יכול לתקן אחרים...
שיחות הר"ן - אות רלב - מדבר ממעלת ההתבודדות
...רלב - מדבר ממעלת ההתבודדות עוד שמעתי מפי הנ"ל שכמה פעמים נכנס אליו ורצה לדבר עמו ולא היה יכול לפתח פיו לדבר לפניו מה שבלבו ופעם אחת היה עומד ומשמשו והיה בדעתו לדבר עמו מיד אבל לא היה יכל לפתח פיו כלל ואחר כך צוה רבנו זכרונו לברכה, שיושיט לו מנעליו לנעלם לכבוד שבת כי היה אז אחר יציאה מהמרחץ בערב שבת ואז בעת שהושיט לו מנעליו ענה רבנו זכרונו לברכה, מעצמו ואמר לו. תרגיל עצמך לדבר לפני השם יתברך ואז תוכל אחר כך לדבר עמי גם כן אחר כך בעת שזכה לדבר עמו אז כשנכנס אליו ורצה גם כן לדבר והיה קשה עליו מאד לדבר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיח - כְּשֶׁלּוֹמֵד אֵיזֶה דָּבָר, טוֹב לְפָרֵשׁ הַדָּבָר
...קיח - כשלומד איזה דבר, טוב לפרש הדבר כשלומד איזה דבר, טוב לפרש הדבר בלשון אשכנז שמבין [והוא טובה להעולם] והענין, כי כל צדיק הדור הוא בחינת משה שהוא בחינת משיח כמו שכתוב: "עד כי יבא שילה", הינו משיח ושילה בגימטריא משה ועל כן קראו התנאים אחד לחברו משה כמו שכתוב: 'משה שפיר קאמרת' וכשמחדש דבר בתורה, אלו הדברים של החדוש הם בבחינת משה משיח כמו שכתוב בזוהר "ורוח אלהים", דא רוחא דמשיח "מרחפת על פני המים" הינו התורה וזהו שאמרנו כי החדושי תורה שמחדש, הם בעצמם בבחינת משיח כי שם רוחו מרחפת והינו "רוח פיו" ואמרו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיג - מִי שֶׁרַק מִתְנוֹצֵץ לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיג - מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך כשעושה, חס ושלום, אפילו דבר אחד שלא כראוי בשלמות [כלומר, אף על פי שאין בזה הדבר שום נדנוד עברה, חס ושלום ולא שום תאוה גמורה בגשמיות רק שאינו עושה הדבר בתכלית שלמות הקדשה כראוי באמת] ראוי לו שתכלה נפשו לגמרי מעצם החרטה והבושה
שיחות הר"ן - אות רמו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רמו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן הייתי מסתכל על אכילתו והיה מתכון שלא להכניס הדבר שאוכל לתוך הפה והחך רק היה מכניס בין שניו והיה לועסו שם בלי סיוע החך ומי שאוכל כך כמעט שאין מרגיש שום טעם באכילתו ואי אפשר לציר ענין זה בכתב אך המעין יבין זאת מעצמו ומי שרוצה לשבר תאוות אכילה בתכלית שלא יקבל שום תענוג מאכילתו על ידי עצה זאת בנקל יזכה לזה
שיחות הר"ן - אות סד
...וגדלה אין ראיה כלל כי ההתנשאות הוא דבר בפני עצמו לפעמים עושים דבר שעל ידי זה זוכין לגדלה והתנשאות וכיון שעלה לא ירד ומצינו במלכי ישראל שבשביל דבר אחד זכו למלוכה עד דור רביעי כמו שכתוב: "בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל" ודבר זה באמת קשה להבין על כל פנים זה הדור רביעי מכרח שיפסק אצלו הגדלה והמלוכה ואפילו אם יעשה דבר זה שעשה זקנו ויותר ויותר מזה לא יועיל מחמת שנגזר כבר שאצלו יפסק המלוכה והוא צריך לסבל ענש אבותיו נמצא שהוא פליאה נשגבה מאד כי אבותיו זכו על ידי דבר זה לבד למלוכה עד דור רביעי והדור הרביעי...
שיחות הר"ן - אות רמא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רמא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו שהקפיד מאד על המלמדים שלומדים בעיר אחרת חוץ לביתם וקרא אותם בלשון גנאי גדול ואמר שהמלמד שלומד חוץ לביתו דומה אצלו כמו שפחה כנענית
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפח - צָּרִיך לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לַחֲזר עַל אֲבֵדָתוֹ
...- צריך לנסע להצדיק לחזר על אבדתו דע שצריך לנסע להצדיק לחזר על אבדתו כי קדם שיוצא האדם לאויר העולם מלמדין ומראין לו כל מה שצריך לעשות ולעבד ולהשיג בזה העולם וכיון שיצא לאויר העולם מיד נשכח מאתו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה והשכחה היא בחינת אבדה, כמו שקראו רבותינו, זכרונם לברכה, את השוכח אובד כמאמרם, זכרונם לברכה: 'מהיר לשמע ומהיר לאבד' וכו' וצריך לחזר ולבקש אבדתו והאבדה שלו היא אצל הצדיק כי הצדיק חוזר על אבדתו עד שמוצאה ואחר שמוצאה חוזר ומבקש אחר אבדות אחרים עד שמוצא גם אבדתם עד שמוצא האבדות של...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סה - כְּשֶׁמְּקַנְּאִין קִנְאַת ה' צְבָאוֹת, נֶחֱשָׁב כְּמוֹ צְדָקָה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סה - כשמקנאין קנאת ה' צבאות, נחשב כמו צדקה כשמקנאין קנאת ה' צבאות, נחשב כמו צדקה כמו שכתבו התוספות בפרק השתפין על מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "צדקה תרומם גוי" 'אלו ישראל', "וחסד לאמים חטאת" 'אלו העכו"ם' שכל חסד שעושין וכו' והביאו ראיה מנבוזראדן, עין שם וכתבו התוספות שם: 'ונבוזראדן עשה אז צדקה, שקנא להקדוש ברוך הוא'
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0938 שניות - עכשיו 21_04_2026 השעה 03:16:32 - wesi2