ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - שסב - מעלת תורתו וספריו הקדושים
אות שסב התורות והמאמרים שבספריו הקדושים הם כלליות וכל מה שאתה ממשמש בהם אתה מוצא בהם טעם נפלא וחדש ומתוק לחך ומאיר עינים מאד ויש בהם עמקות גדול בדרך פשט ובדרך סוד ונסתר. כי כל התורות יש בהם סודות נסתרים ונפלאים ונוראים מאד מאד. ואי אפשר לבאר זאת. גם בכל מאמר יש כונות של מצוות שכל מאמר שיך לאיזה כונות המבארים בכתבים ב"עץ חיים" ו"פרי עץ חיים". כגון התורה של מי האיש החפץ חיים [בלקוטי א' סימן ל"ג] יש בו סוד כונת לולב אף על פי שלא נזכר בו דבר ממצות לולב וכן בקרב עלי מרעים כמדמה לי שיש בו כונת קדוש [עין לקמן סימן שפז] וכיוצא בזה שארי המאמרים. ושמעתי מפיו הקדוש שאמר שרצה לעשות פרוש על העץ חיים אך פרוש פשוט אינו נצרך רק צריכין לומר תורה שיהיו פרוש וכבר אמרתי כמה תורות השיכים לעץ חיים. גם שמעתי בשמו שאמר, שזה סמוך גמר העץ חיים וראה שהוא כלו מוסר. וכן כמה תורות יש בהספר כגון "מרכבות פרעה" [בלקוטי א, סימן ד] "אשרי העם זרקא" [שם, סימן לה] ועוד כמה תורות שאמר באותן העתים וכלם הם סוד כונות תפילין. ובפרט התורות שנכתבו בלשונו הקדושה בעצמו אמר שיכולים לדקדק בהם כמו במקרא כי יש שם כונות הרבה כי לפעמים הוא חוזר וכופל הדברים שנדמה שהוא ללא צרך ובאמת יש שם לדקדק בזה כי יש שם כונה גדולה. גם אמר שהתורות שנכתבו בלשונו הקדושה בעצמו, מסגל, כי הוא כלליות. ועקר הוא המוסר וההנהגות טובות ועצות טובות היוצא מהם מכל מאמר ומאמר מלבד הנסתרות שיש בהם וכו' וכו' כנ"ל ואי אפשר לבאר יותר בכתב כי אם כל חד כפום מה דמשער בלבה אות שסג שמעתי בשמו שאמר בימים הקודמים קדם שנתקרבתי אליו שהוא משתוקק שיתקרב אליו איש למדן ובעל לשון נפלא ואז היה יכול לבאר כתבי האר"י זכרונו לברכה עד שאפילו נערים יודע ספר היו יכולין ללמד ולהבין כל כתבי האר"י זכרונו לברכה אות שסד פעם אחת דברתי עמו מענין קבלת האר"י זכרונו לברכה ואמר שקבלת האר"י זכרונו לברכה הוא לגמרי אחד עם קבלה שחבר מורנו הרב משה קורדובירו זכרונו לברכה. אחר כך איזה שנים שוב נזדמן שדברתי עמו מענין הקבלה שגלה האר"י זכרונו לברכה ואמר שהקבלה שלו היא רחוק ונשגב מאד מהקבלה של בעל הפרדס זכרונו לברכה. ועמדתי מרעיד ושאלתי אותו באימה הלא שמעתי מפיכם פעם אחד שבאמת הכל אחד. השיב מסתמא אם אמרתי כך ידעתי מה שאמרתי. והדברים סתומים וחתומים לכאורה. אך מי שיש לו לב להבין יכול להבין מרחוק שהכל נכון ודבריו חיים וקימים והכל אמת ויציב ונכון וקים וישר. כי באמת בודאי הכל אחד בפנימיות האמונה באמת לאמתו. אך אף על פי כן דרכי התגלות הסודות של האר"י זכרונו לברכה הוא רחוק ונשגב מאד מדרכי הפרדס אף על פי שבאמת לאמתו הכל אחד. ואי אפשר להאריך בענין זה כי כבוד אלהים הסתר דבר והמשכילים יבינו [נדפס בשיחות הר"ו סימן קכח] ספר שידע כל דברי העץ חיים ופרי עץ חיים וכל כתבי האר"י זכרונו לברכה וספר הזוהר והעקר התקונים. והמובן מדבריו היה שזה התקונים כלולים כל החכמות שבעולם אות שסה אמר, המעינים בספריו שיש להם שכל קצת סבורים שדרכי הקבלה של האר"י זכרונו לברכה וכיוצא, מרמז גם כן בספריו. וחושבין זאת למעלה לספריו שנוגע עד לשם והם אינם יודעים שהוא להפך. אדרבא גם דרכי הקבלה של הקדמונים זכרונו לברכה נכלל גם כן בדבריו. ולא סים בפרוש רק היה מבאר כונתו ממילא. כלומר אבל כונתו בעצם תורתו גבוה למעלה למעלה יותר ויותר רק שגם דבריהם הקדושים כלול גם כן בדברי תורתו אות שסו שאל ואמר בחל המועד סוכות תקס"ט והיכן אנו עומדין בתפילה. ובאר אחר כך שכל סדר התורות הם על סדר התפילה. וזאת התורה שיכה למקום זה של התפילה וכן כל התורות. ועדין אנו עומדים קדם ברוך שאמר ואחר הודו שהוא קדם לברוך שאמר כנסח ספרד ואמר שיהיה מסתמא אחד שיוכל להתפלל כך שיהיה תפילתו עם כל התורות כנ"ל. וצריך שיאריך ימים ושנים הרבה שיוכל לגמר כל התפילה הינו לומר תורה על פי סדר התפילה עד גמר התפילה אות שסז ספרו לי שכשנתקרבתי אליו, אמר בפני אנשים אחרים שלא בפני ברוך השם שהזמין לי רך בשנים אחד שאפילו דבור אחד מדבורי לא יהיה נאבד עוד וכונתו היתה עלי שאזכה לכתב כל דבריו היוצאים מפיו הקדוש הן תורות הן שיחות שגם הם תורה ואפילו דבור אחד בעלמא לא יהיה נאבד עוד אות שסח פעם אחת נכנס בביתו ושאל עלי והיה צר לו עלי שאיני נמצא אז ואמר, שאין לו בפני מי לומר מה שהוא צריך לגלות. ואמר הלא אני יכול להחזיק אצלי הרבה מאד ואיני אומר כי אם כשהמים כבר עולים על כל גדותיו עד שיוצא לחוץ בעל כרחו. ועכשו גם זה אין לי בפני מי לומר. גם אמר לי כבר בעת שנתקרבתי אליו אם תהיה איש כשר תוכל לשמע ממני הרבה כי אני צריך איש אחד לומר לפניו. כי כמה פעמים אני צריך להוציא דבורים על כן אני צריך שיהיה לי איש אחד שאוכל לומר לפניו וכו' וכמה פעמים היה מדבר ומגלה תורה בפני מי שנזדמן אצלו אז. ואמר לי פעם אחת על ענין כזה שאמר פעם אחת תורה בפני איש אחד שלא הבין דבריו כלל. ואמר לי אחר כך היות שאני צריך לדבר ולגלות ובא זה האיש ואמרתי לפניו אבל רצונו שישמע מפיו מי שיכול לתפס קצת וכו'
אות שסב

הַתּוֹרוֹת וְהַמַּאֲמָרִים שֶׁבִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הֵם כְּלָלִיּוֹת

וְכָל מַה שֶּׁאַתָּה מְמַשְׁמֵשׁ בָּהֶם אַתָּה מוֹצֵא בָּהֶם טַעַם נִפְלָא וְחָדָשׁ וּמָתוֹק לַחֵךְ וּמֵאִיר עֵינַיִם מְאד

וְיֵשׁ בָּהֶם עַמְקוּת גָּדוֹל בְּדֶרֶךְ פְּשָׁט וּבְדֶרֶךְ סוֹד וְנִסְתָּר.

כִּי כָּל הַתּוֹרוֹת יֵשׁ בָּהֶם סוֹדוֹת נִסְתָּרִים וְנִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאד מְאד.

וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר זאת.

גַּם בְּכָל מַאֲמָר יֵשׁ כַּוָּנוֹת שֶׁל מִצְווֹת

שֶׁכָּל מַאֲמָר שַׁיָּךְ לְאֵיזֶה כַּוָּנוֹת הַמְבאָרִים בַּכְּתָבִים בְּ"עֵץ חַיִּים" וּ"פְרִי עֵץ חַיִּים".

כְּגוֹן הַתּוֹרָה שֶׁל מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים [בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ל"ג]

יֵשׁ בּוֹ סוֹד כַּוָּנַת לוּלָב אַף עַל פִּי שֶׁלּא נִזְכָּר בּוֹ דָּבָר מִמִּצְוַת לוּלָב

וְכֵן בִּקְרב עָלַי מְרֵעִים

כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּוָּנַת קִדּוּשׁ [עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן שפז]

וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי הַמַּאֲמָרִים.

וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר

שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת פֵּרוּשׁ עַל הָעֵץ חַיִּים

אַךְ פֵּרוּשׁ פָּשׁוּט אֵינוֹ נִצְרָךְ

רַק צְרִיכִין לוֹמַר תּוֹרָה שֶׁיִּהְיוּ פֵּרוּשׁ

וּכְבָר אָמַרְתִּי כַּמָּה תּוֹרוֹת הַשַּׁיָּכִים לָעֵץ חַיִּים.

גַּם שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר, שֶׁזֶּה סָמוּךְ גָּמַר הָעֵץ חַיִּים וְרָאָה שֶׁהוּא כֻּלּוֹ מוּסָר.

וְכֵן כַּמָּה תּוֹרוֹת יֵשׁ בְּהַסֵּפֶר

כְּגוֹן "מַרְכְּבוֹת פַּרְעה" [בְּלִקּוּטֵי א, סִימָן ד]

"אַשְׁרֵי הָעָם זַרְקָא" [שָׁם, סִימָן לה] וְעוֹד כַּמָּה תּוֹרוֹת שֶׁאָמַר בְּאוֹתָן הָעִתִּים

וְכֻלָּם הֵם סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִילִּין.

וּבִפְרָט הַתּוֹרוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ בִּלְשׁוֹנוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּעַצְמוֹ

אָמַר שֶׁיְּכוֹלִים לְדַקְדֵּק בָּהֶם כְּמוֹ בַּמִּקְרָא

כִּי יֵשׁ שָׁם כַּוָּנוֹת הַרְבֵּה

כִּי לִפְעָמִים הוּא חוֹזֵר וְכוֹפֵל הַדְּבָרִים שֶׁנִּדְמֶה שֶׁהוּא לְלא צרֶךְ

וּבֶאֱמֶת יֵשׁ שָׁם לְדַקְדֵּק בָּזֶה

כִּי יֵשׁ שָׁם כַּוָּנָה גְּדוֹלָה.

גַּם אָמַר שֶׁהַתּוֹרוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ בִּלְשׁוֹנוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּעַצְמוֹ, מְסֻגָּל, כִּי הוּא כְּלָלִיּוֹת.

וְעִקַּר הוּא הַמּוּסָר וְהַהַנְהָגוֹת טוֹבוֹת וְעֵצוֹת טוֹבוֹת הַיּוֹצֵא מֵהֶם מִכָּל מַאֲמָר וּמַאֲמָר

מִלְּבַד הַנִּסְתָּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם וְכוּ' וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר יוֹתֵר בִּכְתָב

כִּי אִם כָּל חָד כְּפוּם מָה דִמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ

אות שסג

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר בַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים קדֶם שֶׁנִּתְקָרַבְתִּי אֵלָיו

שֶׁהוּא מִשְׁתּוֹקֵק שֶׁיִּתְקָרֵב אֵלָיו אִישׁ לַמְדָן וּבַעַל לָשׁוֹן נִפְלָא

וְאָז הָיָה יָכוֹל לְבָאֵר כִּתְבֵי הָאַרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד שֶׁאֲפִילּוּ נְעָרִים יוֹדֵעַ סֵפֶר הָיוּ יְכוֹלִין לִלְמד וּלְהָבִין כָּל כִּתְבֵי הָאַרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אות שסד

פַּעַם אַחַת דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ מֵעִנְיַן קַבָּלַת הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאָמַר שֶׁקַּבָּלַת הָאַרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הוּא לְגַמְרֵי אֶחָד עִם קַבָּלָה שֶׁחִבֵּר מוֹרֵנוּ הָרַב משֶׁה קוֹרְדוֹבֵירוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

אַחַר כָּךְ אֵיזֶה שָׁנִים שׁוּב נִזְדַּמֵּן שֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ מֵעִנְיַן הַקַּבָּלָה שֶׁגִּלָּה הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאָמַר שֶׁהַקַּבָּלָה שֶׁלּוֹ הִיא רָחוֹק וְנִשְׂגָּב מְאד מֵהַקַּבָּלָה שֶׁל בַּעַל הַפַּרְדֵּס זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְעָמַדְתִּי מַרְעִיד

וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ בְּאֵימָה הֲלא שָׁמַעְתִּי מִפִּיכֶם פַּעַם אֶחָד שֶׁבֶּאֱמֶת הַכּל אֶחָד.

הֵשִׁיב מִסְּתָמָא אִם אָמַרְתִּי כָּךְ יָדַעְתִּי מַה שֶּׁאָמַרְתִּי.

וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים וַחֲתוּמִים לִכְאוֹרָה.

אַךְ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב לְהָבִין יָכוֹל לְהָבִין מֵרָחוֹק שֶׁהַכּל נָכוֹן וּדְבָרָיו חַיִּים וְקַיָּמִים וְהַכּל אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם וְיָשָׁר.

כִּי בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי הַכּל אֶחָד בִּפְנִימִיּוּת הָאֱמוּנָה בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן דַּרְכֵי הִתְגַּלּוּת הַסּוֹדוֹת שֶׁל הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הוּא רָחוֹק וְנִשְׂגָּב מְאד מִדַּרְכֵי הַפַּרְדֵּס

אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הַכּל אֶחָד.

וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ בְּעִנְיָן זֶה

כִּי כְּבוֹד אֱלהִים הַסְתֵּר דָּבָר

וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ

[נִדְפַּס בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ו סִימָן קכח]

סִפֵּר שֶׁיָּדַע כָּל דִּבְרֵי הָעֵץ חַיִּים וּפְרִי עֵץ חַיִּים וְכָל כִּתְבֵי הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְסֵפֶר הַזוהַר וְהָעִקָּר הַתִּקּוּנִים.

וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁזֶּה הַתִּקּוּנִים כְּלוּלִים כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם

אות שסה

אָמַר, הַמְעַיְּנִים בִּסְפָרָיו שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׂכֶל קְצָת

סְבוּרִים שֶׁדַּרְכֵי הַקַּבָּלָה שֶׁל הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְכַיּוֹצֵא, מְרֻמָּז גַּם כֵּן בִּסְפָרָיו.

וְחוֹשְׁבִין זאת לְמַעְלָה לִסְפָרָיו שֶׁנּוֹגֵעַ עַד לְשָׁם

וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁהוּא לְהֶפֶךְ.

אַדְּרַבָּא גַּם דַּרְכֵי הַקַּבָּלָה שֶׁל הַקַּדְמוֹנִים זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִכְלָל גַּם כֵּן בִּדְבָרָיו.

וְלא סִיֵּם בְּפֵרוּשׁ

רַק הָיָה מְבאָר כַּוָּנָתוֹ מִמֵּילָא.

כְּלוֹמַר אֲבָל כַּוָּנָתוֹ בְּעֶצֶם תּוֹרָתוֹ

גָּבוֹהַּ לְמַעְלָה לְמַעְלָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר

רַק שֶׁגַּם דִּבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים כָּלוּל גַּם כֵּן בְּדִבְרֵי תּוֹרָתוֹ

אות שסו

שָׁאַל וְאָמַר בְּחֹל הַמּוֹעֵד סוכּוֹת תקס"ט

וְהֵיכָן אָנוּ עוֹמְדִין בַּתְּפִילָּה.

וּבֵאֵר אַחַר כָּךְ

שֶׁכָּל סֵדֶר הַתּוֹרוֹת הֵם עַל סֵדֶר הַתְּפִילָּה.

וְזאת הַתּוֹרָה שַׁיָּכָה לְמָקוֹם זֶה שֶׁל הַתְּפִילָּה וְכֵן כָּל הַתּוֹרוֹת.

וַעֲדַיִן אָנוּ עוֹמְדִים קדֶם בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְאַחַר הוֹדוּ שֶׁהוּא קדֶם לְבָרוּךְ שֶׁאָמַר כְּנֻסַּח סְפָרַד

וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה מִסְּתָמָא אֶחָד שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל כָּךְ

שֶׁיִּהְיֶה תְּפִילָּתוֹ עִם כָּל הַתּוֹרוֹת כַּנַּ"ל.

וְצָרִיךְ שֶׁיַּאֲרִיךְ יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה שֶׁיּוּכַל לִגְמר כָּל הַתְּפִילָּה

הַיְנוּ לוֹמַר תּוֹרָה עַל פִּי סֵדֶר הַתְּפִילָּה עַד גְּמַר הַתְּפִילָּה

אות שסז

סִפְּרוּ לִי שֶׁכְּשֶׁנִּתְקָרַבְתִּי אֵלָיו, אָמַר בִּפְנֵי אֲנָשִׁים אֲחֵרִים שֶׁלּא בְּפָנַי

בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁהִזְמִין לִי רַךְ בַּשָּׁנִים אֶחָד שֶׁאֲפִילּוּ דִּבּוּר אֶחָד מִדִּבּוּרַי לא יִהְיֶה נֶאֱבָד עוֹד

וְכַוָּנָתוֹ הָיְתָה עָלַי שֶׁאֶזְכֶּה לִכְתּב כָּל דְּבָרָיו הַיּוֹצְאִים מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

הֵן תּוֹרוֹת הֵן שִׂיחוֹת שֶׁגַּם הֵם תּוֹרָה

וַאֲפִילּוּ דִּבּוּר אֶחָד בְּעָלְמָא לא יִהְיֶה נֶאֱבָד עוֹד

אות שסח

פַּעַם אַחַת נִכְנַס בְּבֵיתוֹ וְשָׁאַל עָלַי

וְהָיָה צַר לוֹ עָלַי שֶׁאֵינִי נִמְצָא אָז

וְאָמַר, שֶׁאֵין לוֹ בִּפְנֵי מִי לוֹמַר מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לְגַלּוֹת.

וְאָמַר הֲלא אֲנִי יָכוֹל לְהַחֲזִיק אֶצְלִי הַרְבֵּה מְאד

וְאֵינִי אוֹמֵר כִּי אִם כְּשֶׁהַמַּיִם כְּבָר עוֹלִים עַל כָּל גְּדוֹתָיו עַד שֶׁיּוֹצֵא לַחוּץ בְּעַל כָּרְחוֹ.

וְעַכְשָׁו גַּם זֶה אֵין לִי בִּפְנֵי מִי לוֹמַר.

גַּם אָמַר לִי כְּבָר בְּעֵת שֶׁנִּתְקָרַבְתִּי אֵלָיו

אִם תִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר תּוּכַל לִשְׁמעַ מִמֶּנִּי הַרְבֵּה

כִּי אֲנִי צָרִיךְ אִישׁ אֶחָד לוֹמַר לְפָנָיו.

כִּי כַּמָּה פְּעָמִים אֲנִי צָרִיךְ לְהוֹצִיא דִּבּוּרִים

עַל כֵּן אֲנִי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לִי אִישׁ אֶחָד שֶׁאוּכַל לוֹמַר לְפָנָיו וְכוּ'

וְכַמָּה פְּעָמִים הָיָה מְדַבֵּר וּמְגַלֶּה תּוֹרָה בִּפְנֵי מִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן אֶצְלוֹ אָז.

וְאָמַר לִי פַּעַם אַחַת עַל עִנְיָן כָּזֶה

שֶׁאָמַר פַּעַם אַחַת תּוֹרָה בִּפְנֵי אִישׁ אֶחָד שֶׁלּא הֵבִין דְּבָרָיו כְּלָל.

וְאָמַר לִי אַחַר כָּךְ

הֱיוֹת שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְדַבֵּר וּלְגַלּוֹת

וּבָא זֶה הָאִישׁ וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו

אֲבָל רְצוֹנוֹ שֶׁיִּשְׁמַע מִפִּיו מִי שֶׁיָּכוֹל לִתְפּס קְצָת וְכוּ'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמא - כְּשֶׁיֵּשׁ דִּינִים, חַס וְשָׁלוֹם
...ושלום כשיש דינים, חס ושלום אזי המדת הדין היה מכלה את האדם, חס ושלום אבל המדת הדין אין לה כח לכלות לגמרי כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'חצי כלים והם אינם כלים' אבל האדם יש לו כח לכלות לגמרי את חברו, חס ושלום ועל כן כשיש דינים על אדם אחד, חס ושלום ובא אדם אחר ועומד וחולק עליו אזי מדת הדין מסתלק ממנו כי הם רוצים יותר שינקם בו האדם כי יש לו כח כנ"ל על כן מי שהוא צדיק גדול ומשגיח בתקון העולם הוא חולק לפעמים בכונה על צדיק אחד כדי לסלק מעליו מדת הדין כנ"ל כי יסמכו עליו שהוא ינקם יותר אבל אחר כך הוא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכג - לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר
...ח"א - תורה קכג - לקשר עצמו להצדיק שבדור העקר והיסוד שהכל תלוי בו לקשר עצמו להצדיק שבדור ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול ולבלי לנטות חס ושלום, מדבריו ימין ושמאל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אפילו אומר לך על ימין שמאל' וכו' ולהשליך מאתו כל החכמות, ולסלק דעתו כאלו אין לו שום שכל בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמי, אינו בשלמות ואינו מקשר להצדיק וישראל בעת קבלת התורה היו להם חכמות גדולות כי אז היו עובדי עבודה זרה שבימיהם שהיה טעותם על פי חכמות...
חיי מוהר"ן - תלו - מעלת ההתבודדות
...אות תלו כשהודיע לי רבנו זכרונו לברכה ענין ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו דברתי עמו, הלא האדם הוא בעל בחירה. ולא השיב לי בפרוש רק כלאחר יד כאומר אף על פי כן. כלומר אף על פי שאי אפשר לבאר לך הענין בשלמות אף על פי כן צריכין לנהג כך. ואנכי לא יכלתי לשאל יותר כי ידעתי כי קשיא זו יכולין להקשות גם על כל התפילות שסדרו לנו רבותינו זכרונם לברכה מכבר על ענין תשובה והתקרבות להשם יתברך כגון ברכת השיבנו וכיוצא אות תלז מכתב החברים: אמר, שטוב שיאמר האדם בשעת ההתבודדות כשמתבודד בינו לבין קונו, יאמר היום אני מתחיל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפה - עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הִיא הַיִּרְאָה
...איתא בזוהר: 'כד ישראל אשתלמו בעובדיהו כביכול שמא קדישא אשתלם' וכו' ועקר השלמות היא היראה כמו שכתוב: "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" ועל כן נקראת יראה סוף דבר כמו שכתוב: "סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא" כי היא שלמות כל הדברים ויש שני מיני יראות יש מי שהוא ירא מה' מגדלתו ורוממותו בגין דאיהו רב ושליט ויש יראה למטה ממנה, הינו שבא ליראה על ידי יראות תחתונות על ידי שירא מחיה או משר או מפחד אחר על ידי זה הוא נזכר ובא ליראת ה' בגדלתו ורוממותו היא בחינות א כי היראה היא בחינת מלכות, כמו שכתוב: 'אלמ
שיחות הר"ן - אות רעו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...ספרו לי שפעם אחד היה מדבר עם אנשיו והיה מוכיח ומיסר אותם הרבה בדברים על שעדין אינם עובדים השם יתברך כרצונו, כדרכו הטוב תמיד לדבר רק מזה אחר כך אחר שהוכיח אותם הרבה אחר כך נתרצה להם קצת והתחיל לקרבם ולדבר עמהם רכות ואמר. מה אני רוצה מהם, הלא אף על פי כן הם אנשים כשרים והתחיל לדבר על לבם וכו' אחר כך ענה ואמר: בודאי אתם אנשים כשרים אך אלו השם יתברך קטן כמו אנכי בודאי היה די מאד העבודה שלכם אבל באמת השם יתברך גדול מאד מאד על כן בודאי צריכין לחזק בכל פעם ברצון חזק לעבדו כראוי לעבד אותו יתברך אשר לגדל...
ספר המידות - זקנים
ספר המידות - זקנים חלק שני א. זקנים מעמידים את ישראל ועצתם טובה לנו. ב. לפי הזקנים שבדור כן הפרנסה. ג. אם הזקנים אינם חכמים סימן לדבר שעקר חשיבותם הוא אצל נשים הילדות.
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כח - יֵּשׁ חִלּוּקִים בֵּין הַתּוֹרוֹת
...חלוקים בין התורות דע, שיש חלוקים בין התורות כי יש תורה שלא נתנה אפילו לדרש ויש תורה שנתנה לדרש ולא נתנה לכתב ויש שנתנה לכתב וכמו שמצינו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . 'דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב' וכו' ומי שיודע להבחין ולהכיר בין התורות איזהו נתנה לכתב, ואיזהו לא נתנה לכתב הוא יכול להכיר את איש ישראלי בין האמות ואפילו אם אחד מישראל עומד בין כמה אמות, יכול להכירו וסוד זה מרמז בפסוק: "אכתב לו רבי תורתי כמו זר נחשבו" הינו כשכותבין רבי תורתי הינו רב יותר מהראוי דהינו שכותבין מה שלא נתן לכתב...
ספר המידות - טלטול
ספר המידות - טלטול חלק שני א. על ידי הטלטול זוכין לשם טוב. ב. על פי רב היראים פרנסתם בא על ידי טלטולים. ג. לפעמים הצדיק בא לטלטולים, כדי שיבוא לעולם הבא ויזכר כל המקומות שהיה בהם, ועל ידי זה יבואו טובות לאלו המקומות. ד. לאו בכל מקום אדם זוכה לסגל תורה ומעשים טובים. בשביל זה הקדוש ברוך הוא מסבב סיבובים, שיצא זה האדם ממקום הזה למקום אחר. ה. לפעמים נתחיב אדם איזהו גלות ונתחלף לו על איזהו חולאת.
שיחות הר"ן - אות ק
...לברכה מכבר] "ותתפשהו בבגדו" שהבעל דבר והסטרא אחרא תופסת את האדם בבגדו דהינו שמטריד אותו בטרדת בגדיו ומלבושיו כי טרדת הצטרכות מלבושים ובגדים של אדם הם מבלבלין מאד את האדם ומונעים אותו על ידי זה מעבודת השם יתברך וזהו "ותתפשהו בבגדו" אך מי שהוא בעל נפש ולבו חזק בה', אינו משגיח גם על זה אף על פי שאין לו בגד ללבש אף על פי כן אינו מטריד עצמו בזה ואינו רוצה להניח עצמו לבלבל בזה וזהו "וינח בגדו אצלה וינס" וכו' שמניח בגדו ומלבושו ונס ובורח מהם ואינו משגיח כלל על זה רק עושה את שלו בעבודת ה' כפי מה שיכול
חיי מוהר"ן - תקצח - עבודת השם
...מוהר"ן - תקצח - עבודת השם אות תקצח פעם אחת עמדנו לפניו והגיע זמן סעדת הלילה והיה רוצה לאכל עמנו יחד ואני לא התפללתי ערבית עדין והתחלתי להשמט ממנו ומן העולם שעמדו לפניו כדי לילך ולהתפלל ערבית. והוא זכרונו לברכה ראה זאת ושאל מה זאת והשיבו לו כי לא התפלל ערבית עדין. ענה ואמר איך אנו יכולין להמתין עליו עד שיתפלל כי מי יודע מה יהיה נעשה ממנו על ידי התפילה כי תפילה צריכין להתפלל במסירת נפש. ואם כן מי יודע מה יהיה נעשה ממנו. והבן הדברים כי כך צריכין באמת להתפלל במסירת נפש כזה ובביטול כזה עד שיוכל להיות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 30_08_2025 השעה 22:44:52 - wesi2